נועם אלימלך/פרשת כי תשא

פרשת כי תשאעריכה

כי תשא כו'. דהנה כתבנו מזה פעמים הרבה, שהצדיק הרוצה להשפיע לעולם צריך לקשר וליחד העולמות ביחודא שלים עד א"ס ב"ה וב"ש, וע"י כח ותיקון ויחוד הצדיק כזה יכול גם הצדיק שאינו במדריגה זו ג"כ להמשיך השפעה לעולם, וזהו "וחנותי את אשר אחון" ופירש רש"י ז"ל "אף שאינו הגון". ולכאורה נראה פשטא דקרא להיפך למי שהוא ראוי לחוננו, אך לפענ"ד כך היא כוונת רש"י ז"ל, דע"י העושה נחת רוח וחן להבורא ב"ה שמיחד ומקשר העולמות כנ"ל, ע"י כח הצדיק הזה אני אחון אף למי שאינו הגון.

וזהו (תהלים פד, יב) "חן וכבוד יתן ה' כו'", פירוש בין ע"י צדיק שעושה חן ויחוד בעולמות, בין ע"י הצדיק שאינו במדריגה זו אך שהוא תמיד בתשובה ווידוי להבורא ב"ה ויתעלה, ע"י שניהם יתן חן, יתן ה' השפעה וטובה לעולם. "לא ימנע טוב להולכים בתמים", הוא נתינת טעם למה שלמעלה ממנו, דמשום דהבורא ב"ה דרכו להטיב לכל, לכן לא ימנע טוב להולכים בתמים, באיזה מדריגה שיהיה, רק שיהא בתמימות.

וזהו "כי תשא את ראש כו'" פירוש "כי" הוא לשון אשר, שאמר הקב"ה אתה תשא את ראש דהיינו העולמות נקראים 'ראש', "לפקודיהם", פירוש כדי לפקוד לכל בני ישראל את ההשפעה להשפיע להם לפוקדם בכל טוב, ותגרום שאף הצדיקים שאינם במדריגתך רק "ונתנו איש כופר נפשו", פירוש שיהא תמיד בתשובה לבקש כפרה ומחילה לנפשו, גם הם יכולים להמשיך השפעה לעולם, "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם", שלא יוכל שום קטרוג לקטרג עליהם "בפקוד אותם", היינו את ישראל בהשפעה וטובה. אמן.


משוך חסדך ליודעיך. ובתחילה נקדים לפרש הפסוק "קח לך סמים וכו'", דהנה לעבודת הבורא ב"ה צריך ליקח כל מיני סמים, רמז לכל מיני תחבולות והתפעלות ושכליות שיקח האדם אתו עמו לבוא עמהם לעבודת הבורא ית"ש ויתעלה, ומנה בהם "חלבנה", רמז שגם בבית הכסא יהיה צנוע ויחשוב בו דברים המותרים להרהר, דהיינו שהוא מלא בושה וכלימה נמשל כבהמות, ולזה רמז חלבנה, ושנה הכתוב ל'סמים' שנית, רמז לאחר שבאת קצת לעבודת השי"ת, "סמים", ר"ל קח סמים, היינו השכליות יהא בכל עת צח ומצוחצח יותר שתגיע בהם למעלות הצדיק האמיתי, וזהו "ולבונה זכה" ור"ל בזכות מעשיך תוכל ללבן עונות ישראל, "בד בבד יהיה", ר"ל שתזכך עצמך בלבך עד שתוכל להביא עולם העשיה לאחדות הבורא ית"ש כמו שהעולם העליון הוא באחדות גמור, וזה על פי פירוש רש"י ז"ל על פסוק בד בבד, עיי"ש. וזה פירוש הפסוק (תהלים מא, יד) "ברוך ה' מהעולם עד העולם אמן", ר"ל כשתגיע למעלה זו שתוכל להביא העולמות לאחדות גמור, אז תוכל לומר "אמן" אחר ברכת עצמך, שהאמן מורה ג"כ לאחדות כידוע, וזה "גדול העונה אמן כו'", מי שעונה אמן הוא יותר גדול אם הוא מן המברך כנ"ל.

"ועשית אותה קטורת כו'", ר"ל קטורת הוא לשון קיטור ותימרות עשן, שהוא מרמז לענין הנשמה כי העולמות העליונים אנו מדמין ומושלים באור והעוה"ז נרמז בעשן, פירוש שתראה ג"כ להמשיך השפעה על ישראל בעניני גשמיות, וזה הפירוש של "מעלה עשן כל שהוא", שגם עניני גשמי היה צריך לפעול בהקטרת והם "בני חיי ומזוני", וזהו ג"כ הפירוש "מעשה רוקח", לתקן הצטרכות עולם העשיה. וזה נרמז ג"כ בפסוק "שלש פעמים בשנה", ר"ל שלש דברי הגשמיים הנ"ל, והם מרומזים בתיבת "פעמים" שמשמעו הרגלים כמו "מה יפו פעמיך", "בשנה יראה כל זכורך", פירוש תראה ותזכור להביא השלש דברי גשמי הנ"ל "ב"שנה"" שהוא בגימטריא "ספירה", להתאחדם בעולמות עליונים, "ממולח טהור קדש", ר"ל שתערב הטהרה שלך עם הקדושה, שבעולם העשייה הוא רק טהרה, וקדושה הוא בהעולמות העליונים.

וזהו (תהלים לו, יא) "משוך חסדך ליודעיך", ר"ל היודעים לייחד העולמות השפע להם החסד שלך בכח יחודם אשר מייחדים, "וצדקתך לישרי לב", אותן שלא הגיעו עדיין למעלה זו. וזהו ג"כ הפירוש "אך את שבתותי" שפירושו שני שבתות, ר"ל ג"כ יחוד העליון, הויה ואדנ"י, "כי אות היא ביני וביניכם", פירוש "כי" הוא לשון 'אלא', וכך פירושו, מה שהיא ביני וביניכם, שהם עולמות וספירות עליונים, אינך יכול לתפוס במחשבה כי אם אותיות, כי בא"ס ב"ה לית מחשבה תפיסה ביה כלל, "לדעת כי אני ה' מקדשכם", פירושו כנ"ל שטהרה יכול לבוא מעולם העשייה אבל הקדושה הוא למעלה, מהשם ב"ה.

וזהו ג"כ אשר רמזו חז"ל במסכת שבת באמרם "האי תנא הכנסה הוצאה קרי ליה", פירוש מה שהצדיקים עושין יחוד בעולמות עליונים, אל תבין שהקב"ה צריך ח"ו למעשינו חלילה וחלילה, רק אנחנו צריכין לזה ע"י מעשינו הוא אתערותא דלתתא, להביא העולמות בחדוה ובשמחה ועי"ז יושפע לנו שפע וברכה ורחמים על כל ישראל. אמן.


עוד פירוש "כי תשא את ראש", נ"ל דאיתא בגמרא "נר מערבי היה דולק, ממנו היה מדליק וממנו היה מטיב", י"ל דחז"ל רמזו בדבריהם הקדושים על הצדיק שהוא נקרא "נר מערבי", ע"ד דאיתא בגמרא "למה נקרא שמה בבל שבלולה במשנה וגמרא ואגדות כו'", כמו כן הצדיק הוא מעורב בו כל מיני קדושות, אהבה ויראה ורוממות אל, תורה ותפילה וצדקה, תשובה וגמילות חסדים וכדומה, ולכן נקרא "נר מערבי" לשון מעורב, וגם "מערבי" הוא לשון עריבות ומתיקות, שהצדיק הוא ערב ומתוק בכל מיני מתיקות, וזה הפירוש "ממנו היה מדליק", הם בני אדם המתחברים עם הצדיק גם הם מדליקים נרותיהם, הם נשמתם, באהבה ויראה להבורא ב"ה, "וממנו היה מטיב" פירוש ע"י הצדיק מטיב הש"י ב"ה לעולם כל מיני השפעות.

וזהו שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה "כי תשא את ראש בני ישראל", פירוש כשתשא לבבם למעלה לראש, הם העולמות עליונים נקראים 'ראש', למען יכנסו בלבם אהבה ויראה וקדושה, "לפקודיהם", פירוש גם זאת יפעלו שיהיה להם פקידה טובה של שפע טוב, שהצדיק גוזר ופוקד והקב"ה מקיים על ידו, "ונתנו איש כופר נפשו", הכתוב נתן להם עצה טובה שיהרהרו בתשובה לכפר על כל עוונותיהם ועל נפשותם, "בפקוד אותם", פירוש בעת הפקידה הזאת של השפע, ואז "לא יהיה בהם נגף בפקוד אותם", ר"ל שלא יהא שום קיטרוג על הפקידה מאחר שהרהרו בתשובה.


זה יתנו. איתא בגמרא "כמין מטבע של אש הראה לו הקב"ה למשה מתחת כסא הכבוד ואמר לו כזה יתנו", רמז ע"פ דאיתא בגמרא "איזה בנן של קדושים, דלא ידע בצורתא דמטבע", ומקשה התוס' למה נקרא בנן של קדושים, ומאי ראיה הוא על אבותיו אשר היו קדושים? ומתרצין מאחר דלא ידע כו' מסתמא גם אבותיו היו קדושים, ע"ש. י"ל כוונת דבריהם, דהנה הצדיק הגמור בוודאי גם בגלגול ראשון היה צדיק גמור, והגלגול ראשון נקרא אב לגלגול שני זה שנתגלגל עתה, וזהו כוונת התוס' מאחר שלא יודע בצורת [מטבע] כלל, גם אבותיו - הוא הגלגול הראשון - ג"כ היה צדיק, והטעם כי הצורה של המטבע היא מכבה אור נשמת האדם כאשר יבין מדעתו, אם נותן דעתו על המטבע נכבה אור השכל ממנו.

לזה אמר השם הטוב "כזה יתנו", דהיינו שיתנהגו עם כספיהם כזה שהוא אש מתחת כסא הכבוד, דאש שורף ואש מחמם, דהיינו אם ח"ו מתנהג בכספו שלא כהוגן אז שורפתו, ואם מתנהג כשורה בצדקה בלב שלם וגמילות חסדים, אזי המצוה הזאת מגעת עד כסא הכבוד, ומחמתו מגיע לעונג רב בזה ובבא. אמן.


כי תשא את ראש וכו'. נראה לפרש, דהנה יש בני אדם אשר אין משגיחים על צרות ודוחק חבריהם כמאמר הכתוב ואהבת כו', כי אם חוששים לעצמם שיטיב להם, וכן יש בני אדם שחוששים ג"כ על צרות ודוחק חבריהם מחמת רוך לבבם ורחמנותם, הבחינה הזאת היא טובה, אבל לא על אמיתה ומכונה, והבחינה האמיתית הוא שיהא מיצר על צרות ישראל מחמת שזה צער השכינה הקדושה אשר בכל צרתם לו צר, וכל מגמתו הוא להמשיך השפעות על ישראל כדי להעלות השכינה.

וזהו "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם", לשון פקידה, שהקב"ה פוקד ומצוה טובות על בני ישראל ע"ד ותגזר אומר ויקם, ואם כוונתך תהיה בהפקידה הזאת לעשות טובות לישראל, יהיה עבור להעלות ולשאת את השכינה הנקראת "ראש בני ישראל", תפעול "ונתנו איש כופר נפשו כו'", דהנה עובדות ותנועות של הצדיק המתחיל להתאמץ בקדושה ועבודת הבורא יתעלה, הם קצת זר בעיני בני אדם הפשוטים ואינם נכנסים בלבם, באומרם שתנועותיו הם שלא כדרך העולם, ומעשיהם שונים וזרים בעיניהם, והוא מחמת שהצדיק הזה עדיין לא נגמר בצדקתו, אבל הצדיק האמיתי אשר כל כונותיו להעלות השכינה, מעשיו נכנסים בלבות בני אדם ונותנים אהבה רבה בלבבם והם מוסרים נפשם על קדושת שמו יתברך, וזהו "ונתנו איש כופר נפשו כו' ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם", ר"ל שלא יהיה מעשה הצדיק כגגיפה ובעיטה שלא יוכשר בעיניהם, רק אדרבה יוסיף אהבה רבה בלבבם.

"זה יתנו כל העובר על הפקודים", פירוש הכתוב מלמד הצדיק המשפיע אשר הולך ועובד במדריגה הזאת להיות פוקד השפעות לישראל, אזי יחזיק עצמו תמיד "מחצית", פירוש יחשוב תמיד שכל מעשיו אינם אלא מחצה, ר"ל כל דבר מעשה טוב אשר יעשה אינה עושה בשלימות גמור אלא חצי כפי הראוי להיות, "השקל", פירוש לכן ישקול בפלס מאזני שכלו כל דבר אשר יעשה קודם עשותו, אם הוא מצד הטוב או להיפך חלילה, "בשקל הקודש" ר"ל כדי לשקול ולהכריע אל הקדושה.

"העשיר לא ירבה", דאיתא בגמרא "איזה עשיר השמח בחלקו", י"ל הפירוש ע"ד שאמרו חז"ל "זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לא זכה כו'", ואמרו רבותינו ז"ל איזהו עשיר כו', ר"ל שיהא בטוח בעשרו שחבירו לא יטול חלקו בגן עדן רק הוא עצמו ישמח בחלקו הטוב, ואמר הכתוב "העשיר", פירוש גם אם אתה במדריגת עשיר שתשמח בחלקך בגן עדן, אעפ"כ "לא ירבה", ר"ל לא יחזיק עצמו במדריגה יתירה וגדולה, רק שאינו אלא מחצה כנ"ל, "והדל לא ימעיט", פירוש הדל במצוות, אעפ"כ לא יתייאש עצמו חלילה לילך שובב בדרך לבו, אלא אעפ"כ ישוב לה' "לתת תרומת ה'".


או יאמר "כי תשא כו'", פירוש שכל כונותיו יהיו רק להעלות השכינה הנקראת 'ראש' כנ"ל, וזה "לך ה' הגדולה והגבורה כו'", דהנה השי"ת ב"ה ברא העולמות למען ישראל להטיב להם כאשר יעבדו ויתקנו כל אחד את שורשו, וזהו "לך ה' הגדולה", פירוש מה שאנו משבחים, כל זאת כונתינו רק למען שמך, "לך" דייקא ר"ל בשבילך, "והמתנשא לכל לראש", פירוש והשי"ת ברוב רחמיו עושה חסד עם כל אדם ומנשאו לראשו, דהיינו לשורשו.

וזהו "ה' מנת חלקי", אינו אלא ליתן מנות לה', "אתה תומיך גורלי", פירושו כנ"ל ואתה ברחמיך תומך אותי לגורלי, דהיינו לשורשי. וק"ל.


ועשית כיור נחושת כו'. נראה לפרש דהנה ציוה השי"ת ליקח בבגדי כהונה ג' דברים, "זהב כסף נחושת", י"ל שהתורה הקדושה רמזה לאדם הרוצה לכנוס אל הקדושה ועבודתו יתברך, צריך הכנעה מתחילתה עד תכלית הכנעה, כמאמר התנא "מאד מאד הוי שפל רוח", ולזה רמז אותיות "זהב", שכל אות הוא מספר מועט מאות שלפניו[1], לרמז להאדם הרוצה לכנוס אל הקדושה שהיא מדריגה חשובה שהוא רמז זהב דבר חשוב, צריך לשבר גבהותו וגדלותו אשר טמן בקרבו, עד תכלית הכנעה צריך למעט עצמו, "כסף" רמז לאהבה ותשוקה בעבודת הבורא יתברך, כמו נכסף נכספת כו', ואותיות כסף עולה במספרו, כל אות מרובה מאות הקודמת[2], רמז שצריך להתגבר ולעלות למעלה מעלה בכל פעם עד תכלית יכולתו ואפשרו בעבודתו יתברך עד אין תכלית, ו"נחושת" לשון נחש, לשון נופל על הלשון, ר"ל הגשמיות, דהיינו אכילה ושתיה ועניני גשמיות עוה"ז הבא מצד הנחש צריך להכניס הכל אל הקדושה, שיאכל וישתה בקדושה ובטהרה ובמחשבות טהורות הכל למען עבודתו יתברך, ובזה הוא גורם השפעות לישראל ולעולם.[3]

וזהו "ועשית כיור", דהכיור הוא דבר המשפיע ומריק מים מהדדים שבתוכו, וציוה השי"ת שיעשה כיור שיגרום השפעות ע"י נחושת, היינו ע"י הגשמיות שינהג עצמו בהם בקדושה ובטהרה, "וכנו נחושת", "כנו" הוא לשון מושב ויסוד, דהיינו שיעשה יסוד גמור להשפעות להשפיע לישראל ע"י הגשמיות, ולכן מתחילה לא רצה משה רבינו ע"ה לקבל מראות הצובאות שיעשה מהם הכיור עד שציוה השי"ת לקבל מהם, כי מחמת שתאוה הזאת הוא דבר עלול לקבל טומאה, ובעו"ה רוב בני אדם נכשלים בעון הזה הנראה ונדמה להם שאין זה חטא כלל, ואינם יודעים עד היכן הדברים מגיעים שפוגמים בחטא זה ע"פ הרוב חטא של הרהורים, ותאוויות האלו באים מהאשה המהרהרת חלילה בהרהורים לא טובים, ולכן ציוה השי"ת שיקבל מהם, כי השי"ת יודע מחשבות שכוונת הנשים היתה בהסתכלותם בהמראות למען יבוטל מהם ההרהורים מאנשים אחרים, לכן ציוה השי"ת שיקבל מהם, ואף שהיא גשמיות עב מכל הגשמיות, גם זאת הצורך להכניס אל הקדושה.

וזהו "ואתה קח לך בשמים", פירוש שתעלה ריח ניחוח במעשיך, דהיינו אפילו מדבר הגשמי ביותר מכל הגשמיות תעלה ממנו ריח ניחוח, וזהו "ראש מור", לשון מר, ר"ל אפילו דבר שהוא תכלית וראש לכל המרירות תעלה ממנו ריח ניחוח, "דרור", פירוש תראה שיהיה דרור, דהיינו חירות ממלאך המות דהיינו מסיטרא אחרא ומשעבוד מלכיות, כל זה תגרום בכל דברי גשמיות.

וזה שאמרו חז"ל "בן קטין עשה מוכני לכיור כדי שלא יהא מימיו נפסלים בלינה, והיו משקעים אותו בבור ששם אין נפסלים בלינה", רמז שלא יאמר האדם א"כ הוא שאסור לאדם לקחת מעוה"ז ותאוותו כי אם הכל למען שמו והוא דבר קשה מאוד הבלתי אפשרי לעמוד בו, א"כ אפריש עצמי מכל עניני עוה"ז הגשמי ולא אוכל ולא אשתה כלל ואהיה פרוש מאד, אל יאמר כן, אלא צריך האדם להתאמץ במעט מעט לשבר כח התאוויות ולסבב הדבר בסיבוב אחר סיבוב עד שיגיע לתכלית יסוד הקדושה ושורשה בכל דבר גשמיות ג"כ. וזה רמז "שעשה מוכני לכיור לשוקעו בבור", רמז שצריך האדם לגלגל ולשקע הגשמיות עד אשר יושקע ויוטבע בטבע בשורש הקדושה, "שלא יהיו נפסלים בלינה", רמז לעוה"ז הנקרא לילה, ואינה אלא כמו לינה, "אדם ביקר בל ילין". וזהו "ותעבור המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא במחנה", ר"ל אף שכל המנחה ששלח יעקב היו דברים גשמיים, אעפ"כ הוא לן בלילה ההוא, ר"ל בעוה"ז הנקרא לילה, לן בה במחנה, דהיינו בהקדושה, מחנות קדושה.

וזהו "ומשה יקח את האוהל", דאוהל רמז להקדושה והשכינה הנקרא אוהל, ומשה רבינו ע"ה היה מתאמץ בקדושתו להעלות הקדושה והשכינה, וזהו "יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה", ר"ל אף דבר שהוא מחוץ למחנה, דהיינו דברים גשמיים שהם דברי חיצונים מחוץ להקדושה, היה משה נוטהו ומביאו אל הקדושה, וזהו "נטה לו", פירוש 'לו' מוסב אל מלת אוהל, "הרחק מן המחנה", פירוש הדבר החיצוני שבתוך הגשמיות היה מרחיק מהקדושה, והקדושה והרוחניות שבו היה מעלה אל הקדושה, "והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה", פירושו מובן ממילא, שכל מבקש ה' היה יוצא להתאמץ עצמו בדרך הזה, והאיך עשה? ואמר הכתוב "והיה כצאת משה אל האוהל כו'", דהנה העיקר לאדם ללמוד מהצדיק את מעשיו אשר עושה, יראה וישגיח על מעשיו הקדושים ובזאת יעיר לבו בקרבו ג"כ בקדושה להתחיל בעבודתו יתברך, וזהו "והביטו אחרי משה, ונצבו איש פתח אהלו", ר"ל שהתחילו לעמוד על פתח וההתחלה של קדושה הזאת לעשות כיוצא בו, "עד בואו האוהלה", מוסב על "ונצבו איש פתח", ר"ל שהתחיל כל איש להתאמץ ולהתחיל בקדושה עד שזכה לבא אל האהל ממש.

ונחזור לביאור הכתוב "ועשית כיור נחושת, ונתת בין אוהל מועד ובין המזבח", פירוש ע"י שתקדש עצמך בדברי גשמיות, תפעול שני דברים, הן שתעלה הקדושה להשכינה כנ"ל, גם שיהא לך מזבח כפרה על עוונותיך, ע"ד שאמרו חז"ל "בזמן שבית המקדש קיים היו קרבנות מכפרים ועכשיו שולחנו של אדם מכפר", וזהו "בין אוהל מועד ובין המזבח", ר"ל הן זאת והן זאת תפעול, ועוד תפעול "ונתת שמה מים", רמז שתגרום השפעות רחמים וחסדים לעולם וישראל. והשם ברחמיו יחזק ויאמץ לבבנו ללכת בכל דרכיו הקדושים. אמן כן יהי רצון.


ויהי ברדת משה מן ההר כו'. יבואר ג"כ ע"פ דברינו הנ"ל, שאדם הרוצה לבוא אל הקדושה ופרישות לעבודתו יתברך, צריך להכניע עצמו בהכנעה גדולה, וזה יגרום לו לקבל קדושה על עצמו, וזהו "ברדת משה מן ההר", ע"ד שאמרו חז"ל "הרים גבנונים ההר חמד אלהים, שנתן הקב"ה התורה על הר סיני מחמת שהוא נמוך מכל ההרים", ומשה היה מוריד ומשפיל עצמו שהיה עניו מכל אדם, והיה מוכנע מאד יותר מהר סיני, לכן זכה "ושני לוחות בידו", שע"י הכנעתו היה זוכה להקדושה הגדולה הזאת, זהו ששנה הכתוב לכפול "ברדתו מן ההר" שלכאורה הוא אך למותר, שהרי פתח הכתוב בתחילה "ברדת משה מן ההר", אלא שהתורה מרמזת שזכה לזאת בעבור שהכניע עצמו, וזהו "ברדתו", בי"ת של ברדתו פירושו בעבור רדתו מן ההר כנ"ל שהיה מוכנע ביותר, "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו", פירוש שהכתוב מפרש גודל הכנעתו שלא ידע כי קרן כו', דהצדיק המדבר עם אדם דברי קדושות ויראת ה', אזי בא לו ההתלהבות גדול בלבו ויאיר פניו באור גדול מהתלהבות אש אשר בקרבו, וכל זאת לא ידע משה בעצמו אם יש לו התלהבות כלל, וזהו "בדברו אתו", ר"ל כשהיה איזה אדם מדבר עם משה דברי קדושות.


  1. ^ ז מספרה 7, ה =5, ב = 2.
  2. ^ כ = 20, ס = 60, ף = 80.
  3. ^ ניתן לשער שכאן נחסר הסיום, שלזה רומז תיבת נחושת, שבתחילה מספרה יורד [נ=50, ח=8, ו=6], ואחר כך שב ועולה [ש=300, ת=400], לרמז שמתחילה צריך לבטל הגשמיות שלא יבוא מצד הנחש, ואז צריך לשוב ולהשתמש בגשמיות להעלותו אל הקדושה.