נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/רט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רט עריכה
תשובה
שלום לכבוד האלוף התורני המופלא מו"ה יוזל מו"צ דק"ק ש"ה:
מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו כהן שנחתכו רגליו ויש עליהם בשר באופן שמטמאים אם הכהן רשאי להחזיקם אצלו שהוא נושא אותם להראות אשר נעשה בו למען יכמרו רחמים עליו. לא ידעתי בזה ספק שבודאי אסור לו כמפורש בנזיר דף מ"ג ע"ב שאין הכהן מיטמא לאבר מן החי של אביו ומהי תיתי יטמא לאבר של עצמו. ואמת שראיתי שהכסף משנה בפ"ב מהל' אבל הל' ט"ו שכתב הרמב"ם נקטם ראשו של אביו אינו מטמא לו שנאמר לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר וכן שאר הקרובים וכתב הכ"מ ונשאר לדקדק בדברי רבינו שכתב וכן שאר הקרובים דהא כ"ש הוא ואיך כתבו בלשון וכן ודוחק לומר דסד"א שיהיה שום מיעוט באביו דוקא וגזירת הכתוב הוא קמ"ל עכ"ל הכ"מ. הרי שהיה סד"א להתיר בשאר קרובים. אמנם הא ליתא, חדא שהכ"מ בעצמו כתב שהוא דוחק, ועוד שהרי אין זה אלא סלקא דעתך והרי באמת קמ"ל הרמב"ם שאין חילוק, ועוד דכל זה לענין קבורת המת שיש מצוה בקרובים וגילה הכתוב כשהוא חסר לא יטמא לקבורתו היה מקום לומר שדוקא באביו גילה והוצרך הרמב"ם להודיע שאין חילוק אבל באמ"ה שאין שם מצוה של קבורה ומה שקוברין האברים הוא להציל מן הטומאה פשיטא שאין שום היתר כלל ואברי עצמו ואברי איש זר דין אחד להם שאין הכהן רשאי ליטמא להם. דברי הד"ש: