נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קפט

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קפט

עריכה

תשובה

לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרב המאה"ג נ"י פ"ה ע"ה כ"ש מוהר"ר יצחק הכהן אב"ד וד"מ דק"ק בון והמדינה:

קבלתי מכתבו ובמה דסיים אנא פתח. קושייתו על רבינו הגדול הרמב"ם בפ"ו מהל' בכורים הלכה ב' שאם עבר ועישר בהמות בזה"ז הרי זה מעשר ויאכל במומו שהוא נגד גמרא ערוכה בשלהי בכורות דף ס"א ע"א דמוקי ברייתא דתניא ימותו במעשר בזה"ז דקאמר שם אלא תרגמה ר"ש ברבי אבא קמיה דר' יוחנן במעשר בזה"ז עסקינן ומשום תקלה ע"ש, וא"כ בהדיא שנינו דמעשר בזה"ז ימות ואיך פסק הרמב"ם שיאכל במומו. ודאי קושיא חמורה היא וראויה למי שאמרה ויפה תמה על כל נושאי כלי הרמב"ם שלא הרגישו בזה כלל. ואמנם השקפתי בו כמו רגע וזאת אשר נלע"ד דרש"י פירש שם בד"ה בזה"ז דלא ס"ל להא דרב הונא דאמר בריש פרקין דהאידנא לא נהוג לעשר גזירה משום לקוח ויתום ולהכי אין מניחין אותו לרעות עד שיפול בו מום דדלמא אדהכי והכי אתי לידי גיזה כו'. ודברי רש"י הללו מרפסין איגרין שאחז דברי רב הונא שנדחה בריש פרקין כדפריך א"ה מעיקרא נמי אלא אפשר בהכרזה ה"נ אפשר בהכרזה ורב הונא לא על זה אמרו שמשום הכי אין מעשרין בזה"ז אלא בדף נ"ח אמרה על מה דאמרה כיצד מעשרין אלא שהגמרא בריש פרקין רצה לומר דגם משום הכי אין מעשרין בזה"ז ונדחה טעם זה ומסיק אלא אמר רבה משום תקלה וא"כ הכי הוה לרש"י לפרש כאן דלא ס"ל להא דאמר בריש פרקין דאין מעשרין בזה"ז משום תקלה אלא ס"ל מעשרין וימות משום תקלה:

והנלע"ד בזה דרש"י ס"ל דכל הקורא שם מעשר על בהמה שאין בה מום כוונתו להקריבה ואפילו בזה"ז סובר מהרה יבנה הבית ויקריבנה ובזמן הבית היו סומכין על הכרזה לענין לקוח ויתום ובזה"ז אם היו נוהגין במעשר בהמה היו מכריזין אבל כיון שחכמים ביטלו שוב אין מכריזין ואפילו מי שעבר ועישר מ"מ כשיבנה הבית לא יקריבוה משום גזירה דיתום ולקוח ונמצא לא היה על דעת להקריבו. והנה בלא"ה דברי רש"י תמוהים שאחז טעם גיזה ועבודה והרי זה נדחה ביומא ס"ו ע"א דא"כ כל רעיות דעלמא נמי וכמו שכתבתי בחיבורי נו"ב סימן פ"ג. ולכן נלע"ד דסובר רש"י דמה דמסיק ביומא לעולם תקלה דהקרבה והנך דבני הקרבה טריד בהו כו' לאו למימרא דדוקא תקלת הקרבה אלא דגם לענין תקלה דגיזה ועבודה יש לחלק כן דהנך דלאו בני הקרבה כמו כל רעיות דעלמא לא טריד בהו ומרחיקם מגבולו לאפר שירעו שם עד שיפול בו מום וכיון שאינו אצלו וא"צ שום השגחה עליו לא יבוא לידי גיזה ועבודה שאינו רגיל אצלו אבל הני דבני הקרבה טריד בהו להקריבו ונותן דעתו לשמרם שלא יפול בהם מום ואינו מרחיקם מגבולו אדרבה עינו עליהם לשמרם וחיישינן לגיזה ועבודה כיון שהם אצלו. והיה מוכרח רש"י לזה משום שס"ל לרש"י דדוחק גדול לחוש בזה"ז להקרבה כיון שאין לנו בית המקדש ולמה ימות מעשר בזה"ז לכך נדחק רש"י לפרש משום גיזה כו' ואם היה סובר שאין מעשרין בזה"ז א"כ ממילא אין מכריזין וא"כ גם מי שעבר ועישר פסול מלהקריב כשיבנה המקדש שהבית דין לא יניחו להקריב משום גזירת לקוח ויתום וא"כ מתחלה כשעשרו לא בשביל להקריבו כשיבנה המקדש אלא לקיים מצות מעשר ושוב אין טרוד בו ויש לה תקנה ברעיה כמו כל רעיות דעלמא לכן פירש"י דלית ליה הא דריש פרקין כו' והוא כשר להקריב כשיבנה המקדש וטרוד בו לשמרו ממום ויבא לידי תקלה:

ובזה יש ליישב פליאה רבה שיש לענ"ד שם בסוגיא זו בשלהי בכורות דמביא ג' ברייתות דתני חדא ירעו ותני חדא יקריבו ותני חדא ימותו ומוקי ירעו כרבנן דאין מביאין קדשים לבית הפסול ויקרבו כר"ש דמביאין קדשים לבה"פ וימותו בזה"ז. וקשה א"כ דחייש לתקלה ולכך ימותו בזה"ז א"כ איך אתיא הך דתני ירעו כרבנן והרי לרבנן דאין קרבין א"כ שוה בזמן הבית להני כמו בזה"ז וג"כ הוה ליה למימר ימותו וחיישינן לתקלה. ולפי מ"ש ניחא דלרבנן כיון שאינם עומדים להקרבה כלל ליכא בהו חשש תקלה שלא טריד בהו כלל והך ימותו ג"כ כר"ש אתי דלדידיה כיון שכשרים להקרבה כשיבנה הבית טריד בהו ואיכא חשש תקלה אבל לרבנן אפילו בזה"ז אם יצאו שנים בעשירי ירעו דהני אינם עומדים להקרבה אבל אם יצא חד בעשירי בזמן הזה אפילו לרבנן ימות וכשמקשה שם מאי איריא תרי אפילו חד נמי לא מצי לשנויי דתרי אצטריך ליה ולמימר דעומדות להקרבה כר"ש דמביאן לבה"פ דהרי כבר תני חדא יקרבו כר"ש והא תו למה לי ואדרבה היה לומר ימות בחד שהוא לדברי הכל והוצרך לשנויי דתרי אצטריך ליה אף דנפיש פסידא:

והנה אליבא דר"ש לכאורה הדרא קושיא לדוכתה למה הוצרך רש"י למימר דלית ליה דרב הונא והרי לר"ש עומד להקרבה ומתנה עליו בשלמים שאם אינו לקוח יהיה מעשר ואם לאו יהיה שלמים. ונראה דרש"י אחז לקוח ויתום משום דלרבנן שייכי שניהם ואליבא דר"ש עכ"פ אינו עומד להקרבה שמא יצא יתום בעשירי שאינו ראוי לא למעשר ולא לשלמים. ובזה נלע"ד לתרץ מה שנתקשו בו התוספות בדף נ"ג ע"א בד"ה כרב הונא שכתבו ומיהו תימא דלא נקט לקוח ויתום ע"ש. ולפי מ"ש הכוונה שרצה ליתן טעם שבטלו מעשר בזה"ז גם לר"ש ולכן אחז משום יתום דשייך גם לר"ש אבל משום לקוח לא היו מבטלין מעשר בהמה שהרי כשיבנה הבית יהיה אפשר להקריבו ויתנה עליו בשלמים ולכל אלו הדוחקים נצרכתי לדברי רש"י שפירש כאן תקלה דגיזה ועבודה אבל לפי מה שביארתי אני בחיבורי שם דגם בזה"ז שייך תקלה דהקרבה בדבר שעומד להקריבו כשיבנה המקדש א"כ גם כאן הכוונה תקלה דהקרבה לפי שעומד להקריבו כשיבנה המקדש וברייתא דירעו היינו לרבנן ביצאו שנים אינן עומדות להקרבה כלל. ומעתה גם דברי הרמב"ם נכונים כיון דאיהו פסק שאין מעשרין בזה"ז ממילא אי אפשר בהכרזה ואינו עומד להקרבה משום לקוח ויתום ולכך פסק שנאכל במומו ולא חייש לתקלה:

ומה שהביא ראיה מדברי רש"י הללו להתיר להכניס בכור לכיפה דהרי לדברי רש"י הללו מעשר נוהג בזה"ז ולא עביד איסורא ואפ"ה משום תקלה ימותו. נלע"ד לדחות דהנה אם נחדול ממה שכתבתי לעיל בכוונת רש"י במ"ש משום לקוח ויתום ונאמר דלאו דוקא אלא כוונת רש"י דלית ליה הא דאין מעשרין בזה"ז ולפי שבריש פרקין מתחלה רצו לפרש משום דרב הונא אחז רש"י בלשונו דרב הונא א"כ היא גופא קשיא למה הוצרך רש"י לזה ואטו אם הדין נותן שאין מעשרין בזה"ז משום תקלה הכי בשביל זה אם עישר אטו לא חל המעשר וכי יש כח ביד חכמים לבטל ההקדש שהוא קדוש מן התורה וכמ"ש התוספות במקומו. ולכן נלע"ד דהיה קשה לרש"י מדוע לא מצינו בשום מקום בש"ס בבכור בזה"ז שימות וכמ"ש התוס' לעיל נ"ג ע"א בד"ה ואיזו עיקור ע"ש. ולכן סבר רש"י דלא חיישינן לתקלה למימר בשביל זה ימותו דאפשר להזהר עד שיפול בו מום רק בדבר ההוה תמיד שאם היה מעשר נוהג בזה"ז א"כ קרוב הדבר שיארע פעם אחת מכשול ותקלה בגיזה ועבודה משא"כ בכור שהרי אפשר כדרב יהודה כדמסיק לעיל דף נ"ג ע"ב ואין חשש רק במקרה שישכח אחד מלעשות כדרב יהודה ובזה לא חששו לתקלה ואם היה מעשר בטל בזה"ז א"כ ג"כ לא משכחת רק במקרה בעבר ועישר א"כ לא גרע מבכור ולמה ימות לכן הוכרח רש"י לפרש שסובר שמעשר נוהג בזה"ז והא דמקדיש ומעריך ומחרים יעקר אף שהוא רק במקרה בזה אפשר לחלק כיון שאפילו ע"י מום לא שרי בלא פדיה וכמ"ש שם בדף נ"ג ע"א בד"ה ואיזו עיקור משא"כ מעשר דשוה בזה לבכור שמותר במום בלא פדיה הוצרך רש"י לחדש שהוא דבר ההוה וא"כ אין מדברי רש"י ראיה להתיר מיתה בבכור ואדרבה יש ראיה להיפך אבל לפי מ"ש לעיל לפרש דברי רש"י בהביאו לקוח ויתום אין ראיה מרש"י כלל. ולהיות שאתמול קודם מנחת ערב קבלתי מכתבו לכן אין פנאי להרחיב הדבור. ולרוב הטרדה אקצר. דברי אוהבו לנצח מוכן לטובתו וד"ש: