נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קסג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קסג
עריכהתשובה
להגאון מו"ה ישעיה נר"ו.
אשר בדיק לן מר בדברי הרמב"ם שכתב הב"י ביו"ד סימן רס"ו בטומטום שנקרע ונמצא זכר דאמר רב שיזבי בבבא בתרא קכ"ז ע"א אף אינו נימול לשמונה דאמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול עד שיהיה זכר משעת לידה, והרי"ף העתיק דברי רב שיזבי. והרא"ש תמה עליו שהרי הקשה עליו שם בסוגיא. וכתב הב"י שדעת הרמב"ם כדעת הרא"ש שהרי לא הזכיר דברי רב שיזבי בהל' מילה. וע"ז תמה מר דמזה נראה דס"ל להרמב"ם דכל היכא דקאמר בש"ס קשיא נדחה המ"ד ההוא דסליק בקושיא וכדעת הרשב"ם במסכת ב"ב דף נ"ב ע"ב דאין חילוק בין מסיק בש"ס תיובתא ובין מסיק קשיא ולפ"ז קשיין דברי הרמב"ם בפ"ט מהל' נחלות דין ח' פסק כשמואל דאמר שם בבבא בתרא דף נ"ב ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה והרי גם שם מסיק דברי שמואל בקשיא א"כ מוכח שם דפסק הרמב"ם כדעת ר"ח שהביא הרשב"ם שם דכל היכא דקאמר קשיא ולא קאמר תיובתא לא נדחה דעת המ"ד ההוא בשביל הקושיא וסתרי פסקי הרמב"ם אהדדי. וכן הקשה על רמ"א שביו"ד סימן רס"ו סעיף יו"ד בהג"ה הביא יש אומרים שטומטום מלין אותו בשבת ובח"מ סי' ס"ב שפסק המחבר כשמואל דאם מת על האחין להביא ראיה ושתק ליה רמ"א ולא הביא שום חולק, וגם תמה מעלתו על הרשב"ם שבדף נ"ב מדחה דברי שמואל ובדף קכ"ז מקיים דברי רב שיזבי, ע"כ דברי מר. ולענ"ד דברי הרשב"ם סלקי כהוגן שהרשב"ם בדף נ"ב יהיב כלל שכשמקשה מדברי אמורא לא שייך למימר תיובתא ושייך לומר קשיא, וא"כ בדף קכ"ז שמקשה על רב שיזבי מן המשנה והיה יכול לומר תיובתא ואפ"ה לא קאמר תיובתא רק קשיא ש"מ שלא דחה לחלוטין דברי רב שיזבי. אבל בדף נ"ב שמקשה מדברי אמורא ולא היה יכול לומר תיובתא א"כ אף דמסיק קשיא ג"כ נדחה דברי מי שהקושיא עליו. זה נלע"ד בדברי הרשב"ם והוא פשוט לענ"ד:
אמנם דברי רמב"ם ודברי רמ"א שהקשה אהדדי לכאורה צריך נגר ואנא לאו נגר אנא ואעפ"כ אחר הישוב הכל נכון, ואני תמה על מר למה לא הקשה פסקי הרא"ש אהדדי שבדף נ"ב פסק כשמואל ובדף קכ"ז דחה דברי הרי"ף ותמה על הרי"ף למה העתיק דברי רב שיזבי שהרי איתותב ממתניתן דמפלת כו' והרי לא מסיק בגמרא תיובתא רק קשיא. והנלע"ד דאינהו ס"ל כדברי התוס' במסכת מו"ק ב' ע"ב בד"ה חייב שתים שכתבו בסוף הדבור ולא גרסינן קשיא כיון דלאו תנא הוא. והנה ראיתי למר שתמה על דברי התוס' מסוגיא דב"ב דף נ"ב שג"כ מקשה מדברי אמורא וסיים קשיא. ולענ"ד באמת התוס' סברי דגם שם לא גרסינן קשיא. ומעתה כל הני פוסקים סברי בזה כתוס' דלא גרסינן שם קשיא וא"כ לכך פסקו כשמואל שהרי אפילו קשיא לא סיים בגמרא משא"כ בדף קכ"ז שמסיק קשיא וא"כ סלקי דברי רב שיזבי בקושיא דחו דבריו לגמרי דבזה סברי כדברי הרשב"ם שגם כשמסיק קשיא נדחה לגמרי. ובזה מיושב דעת רמ"א ודעת הרא"ש:
ואמנם לתרץ דעת הרמב"ם מלבד שגם להרמב"ם יש לתרץ כנ"ל מ"מ נלע"ד דרך אחר לתרץ דבריו, ובאמת כל הוכחות הב"י דהרמב"ם דחה דברי רב שיזבי מדלא הביא דין טומטום שנקרע בכל הל' מילה מכלל דלית ליה דרב שיזבי וממילא דינו כשאר זכרים. ואני אומר לע"ד אחר נשיקת עפרו של מרן הב"י לא כן הוא וגם להרמב"ם אין דינו כמו שאר זכרים. ואמנם זהו דבר ה' אמת בפיו של הב"י שהרמב"ם לא ס"ל כרב שיזבי אבל ס"ל שטומטום שנקרע נימול לשמונה בחול אבל אינו דוחה שבת ולפי שדינו של טומטום לענין דחיית שבת לא נזכר בגמרא כלל לא להיתר ולא לאיסור דרב שיזבי לא קאמר אלא שאינו נימול לשמונה אבל לא הזכיר כלום מדין שבת ואע"פ שזה ממילא מוכח אם אינו נימול לשמונה פשיטא שאינו דוחה שבת אבל רב שיזבי לא מיירי מזה רק מיירי שאינו נימול לשמונה. ובזה דחה הרמב"ם דבריו ולא מטעם דסליק בקושיא דיכול להיות דהרמב"ם סובר כשיטת ר"ח דבשביל קשיא אם אינו תיובתא אינו נדחה מהלכה אבל טעמו במה דדחה דברי רב שיזבי הוא משום דכי היכי שנדחו דברי רב אסי בשבת דף קל"ה ע"א דאמר כל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה וכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה והשיב לו אביי דורות הראשונים יוכיחו ורב אסי השיב ניתנה תורה ונתחדשה הלכה והקשה שם מיוצא דופן דפליגי ר"ה ור"ח בר רב אם דוחין שבת למילה וקאמר ע"כ לא פליגי אלא לחלל שבת אבל לשמונה ודאי מהלינן, ורב אסי השיב הא בהא תליא. והנה הרמב"ם בפ"א מהל' מילה הל' ג' גבי יליד בית לא מחלק בין הטבילה ואח"כ ילדה ובין ילדה ואח"כ הטבילה וכן בהל' ז' פסק דיוצא דופן נימול לשמונה וכל זה דלא כרב אסי וא"כ היינו משום שדורות הראשונים יוכיחו א"כ גם דברי רב שיזבי נדחין מטעם זה דדורות הראשונים יוכיחו שלאברהם אבינו המול לכם כל זכר נאמר ולא נאמר לו וילדה זכר שיהיה זכר משעת לידה לכך השמיט הרמב"ם דברי רב שיזבי ואע"פ שפסק הרמב"ם דיוצא דופן אינו דוחה שבת כמבואר שם הלכה י"א לדעתי גם בטומטום סובר כן אלא שאין דרכו של הרמב"ם להביא דין שאינו מפורש בהדיא בגמרא והרי לא נזכר בגמרא שום דבר בטומטום לענין דחיית שבת מש"ה גם הרמב"ם לא הזכירו משא"כ ביוצא דופן דאמרינן בהדיא בגמרא פלוגתא דאמוראי אם דוחה שבת וקאמר ע"כ לא נחלקו אלא לחלל שבת אבל לשמונה ודאי מהלינן לכך גם הרמב"ם כתב כן שנימול לשמונה ושאינו דוחה שבת. שוב עיינתי בב"י והנה גם הוא לא הזכיר בפירוש שלהרמב"ם דוחה שבת וגם לא שדינו כשאר ולדות, דברי אוהבו הד"ש: