נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קכד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קכד
עריכהתשובה
על ענין הנ"ל להגאון הנ"ל:
שנה יוצאת ושנה נכנסת, שנה טובה ומבורכת, עם עוד רבות בשנים, כלהו שני קאמינא. לכבוד אהובי ידידי וחביבי הגאון המובהק המופלא ומופלג בתורה ובמעשים כבוד ק"ש מוהר"ר ישעיה נר"ו:
כבר מילתי אמורה תמול שלשום ע"י גיסו התורני ר"ש פורת ושם הודעתיו סיבת איחור העיון במכתביו, ועתה חפשתי בכתובים ומצאתי נופת דבריו ולכבודו פניתי מעט. וזה אשר נראה לחזק דברי הראשונים אשר לדעתי המה כראי מוצקים, ואשר כתבתי שאם היתה הספירה בזב ובזבה מצוה למה לא מנו אותה מוני המצות בה"ג והרמב"ם ורמב"ן וע"ז השיבני א"כ גם על השל"ה עצמו יוקשה למה לא מנה זה במצות שגם הוא מנה המצות בכל פרשה. ואני תמה אני קראתי לאבות העולם אשר מהם הוראה יוצאת ומהם הוכחתי לדחות דברי השל"ה. אבל שאקשה מן השל"ה על השל"ה והלא אף אם נימא דדבריו סתרי אהדדי אכתי לא נדע על איזה מדבריו נסמוך:
ומ"ש עוד שזה חלק מחלקי מצוה ולכן אין למנותה בפ"ע. ידיע להוי שלא נעלם ממני שיש לדחות כן אבל אי אפשר הדבר שבשלמא אם היא מצוה בפני עצמה איכא למימר שאינה מעכבת הטהרה ועיקר הטהרה בטבילה תליא אבל אם הוא חלק מחלקי המצוה א"כ הוא שייך להטבילה כי הטבילה היא המצוה שמנה הרמב"ם ונימא שזה חלק מחלק הטבילה שתהיה ע"י מנין ספירה א"כ ודאי שהיתה מעכבת הטהרה ולא היתה סלקא הטבילה כלל אם לא ספרה והיתה נשארת בטומאתה וזה ודאי אי אפשר כדמוכח בסוגיא דלא בעינן ספורים בפנינו אפילו אם הוא מצוה בפ"ע נתקשיתי למה לא תעכב הטהרה וק"ו אם היתה רק חלק מחלקי הטבילה. ומ"ש שאין חולק על השל"ה רק הרא"ה כו' תמהני למה נעלם ממנו דברי הרמב"ן * [הג"ה מבן המחבר תורת אמת בפה קדוש אאמ"ו הגאון ז"ל שנעלם מהשל"ה דברי הרמב"ן על התורה. אמנם דברי הרמב"ן תמוהים בעיני וזה לשון הרמב"ן בפ' אמור וטעם וספרתם לכם כמו ולקחתם לכם שתהא ספירה ולקיחה לכל אחד ואחד שימנה בפיו ויזכיר חשבונו כאשר קבלו רבותינו ז"ל ואין כן וספר לו וספרה לה דזבין שהרי אם רצו עומדים בטומאתם אלא שלא ישכחוהו וכן וספרת לך דיובל שתזהר במספר שלא תשכח עכ"ל. ולא זכיתי להבין טעמו של הרמב"ן דלפי דבריו גם הטבילה אינה מצוה משום טומאה שהרי אם רצו לעמוד בטומאתן הרשות בידם והרי הרמב"ם מנה מצות עשה שנטבול במי מקוה והרמב"ן לא השיג עליו. א"ו שכך היא המצוה שאם נרצה לטהר עצמנו נטהר ע"י מקוה כמו שמפורש ברמב"ם בספר המצות מצוה ק"ט א"כ גם הספירה מצוה שאם ירצה לטהר עצמו תהיה הטהרה ע"י ספירה וטבילה וכשם שמברכין על הטבילה היה להם לברך על הספירה. הן אמת שלענין ברכה יש לחלק כמו שכתבו התוס' בכתובות ע"ב ע"א ד"ה וספרה לה שאם תראה תסתור אבל בטבילה שהיא מברכת בשעת טבילה כשהיא במים שפיר היא מברכת בשעת מעשה משא"כ לענין מצות עשה אין לחלק וכמו שמנה הטבילה למצות עשה כן יש למנות הספירה למצוה. ודע שהראב"ד משיג על הרמב"ם במנין המצוות קמ"ו דמונה שחיטה ובדיקת סימני בהמה ועוף וחגבים והראב"ד כתב שאין לו טעם ואולי לאו הבא מכלל עשה ור"ל שאינה מצוה המוטלת עלינו אלא שלא נאכל בשר בלי שחיטה וכן שלא נאכל אם לא נבדוק בסימני טהרה אבל אם לא רצה לאכול אין שום מצוה וא"כ למה שתק הראב"ד להרמב"ם דמנה במצוה ק"ט להיות הטהרה מכל הטומאות בטבילה במי מקוה ולדעת הראב"ד גם זה אינו מן המצות עשה דהא אם רצו לעמוד בטומאתם אין כאן מצוה כמו שכתב הרמב"ן. וא"ל דשפיר נחשב טבילה למצוה למי שמחויב לטהר עצמו מטומאתו כגון כהנים לעבודתם ולאכילת תרומה יקדשים וכיוצא בזה שאין לו רשות להשאר בטומאתו וצריך לטהר את עצמו, ז"א, חדא דהא הרמב"ם בספר המצות כתב דזו המצוה היא שכל מי שירצה לטהר יעשה כך ואולם לא שיהיה חייב טבילה עכ"פ אבל מי שירצה להשאר בטומאתו ולא יכנוס למחנה שכינה זמן רב הרשות בידו עכ"ל ע"ש. ועוד הא גם בזב וזבה איכא מצוה בספירה אם צריך לטהר מטומאתו לאכול קדשים ותרומה וגם בישראלים אם צריכים לאכול שלמים או לכנוס למקדש למי שמחויב לכנוס כגון ברגלים וכדומה וגם לפי מה שכתבו התוס' חולין דף ב' ע"ב בד"ה טמא בחולין דדרשינן והתקדשתם והייתם קדושים אזהרה לבני ישראל לאכיל חולין בטהרה ואף שזה הוא רק בזמן שב"ה קיים ובפירות א"י אבל בחוצה לארץ ובפרט בזמן הזה דבלא"ה כלנו טמאי מתים אי אפשר לנו לאכול חולין בטהרה מכל מקום נוהגת מצוה זו בחיוב בזמן המקדש ועכ"פ ראוי הוא למיחשב למצוה. אך יש סברא לומר כיון דאין המצוה לטהר את עצמו מטומאה הוא חיוב מצד עצמותו רק משום חיוב מצוה אחרת שיהיה סיפוק בידו לקיים מצוה אחרת ע"י טהרתו לאכול תרומה וקדשים ולכנוס למקדש שוב אין מצות טבילה ראוי למיחשב למצוה בפני עצמה רק שהיא כמו הכשר מצוה לקיים מצוה אחרת, ויש בזה סברות רבות וחקירות ואין כאן מקומו להאריך:] בפ' אמור בפסוק וספרתם לכם וגו' ואין כן וספר לו וספרה לה דזבין כו' ע"ש שכתב בפירוש שספירת זבין אינה אלא שלא ישכחוהו:
ומה שהביא על מה שכתבתי שאם היא מצוה למה לא תעכב וע"ז כתב שלכך אינה מעכבת לפי שהוא חלק מחלקי המצוה, במחילה מכבודו כמה רחקה דעתו מדעתי שלדעתי אם היא חלק בלתי ספק שמעכב והלא הזב בעי מים חיים ולא מנו אותה למצוה בפ"ע לפי שהוא חלק מחלקי הטבילה בזב והכי ס"ד שאם טבל במי מקוה ולא במים חיים שיועיל וכן הטבילה שיהיה בארבעים סאה לא מנו בפ"ע והיא חלק מחלקי הטבילה ומעכב וכן את בשרו שלא יהיה דבר חוצץ ומעכב. ומ"ש דומיא דיובל דקיי"ל יובל היא אע"פ שלא שמטו, לא ידעתי מה קאמר ושאני התם דגלי קרא יובל היא:
ומה שהביא ממשנה דעגלה ערופה ששנינו אע"פ שאינו איתן כשר ופירש"י וכל המפרשים משום דלא כתיב ביה עיכובא ולא נאמר אלא למצוה עכ"ל מר. ואני תמה איך כתב וכל המפרשים והלא הרמב"ם אינו מפרש כן ולהרמב"ם ודאי מעכב וטעם אחר יש בו לפי שאיתן יש לו פירוש אחר ועיין בתוי"ט שם במקומו, ואמנם דברי רש"י צריכין פירוש דלכאורה הדברים תמוהים והלא לא בעינן שנה הכתוב לעכב אלא בקדשים ולפום ריהטא עלה במחשבתי דסובר רש"י כיון דבעגלה ערופה כפרה כתיב כקדשים בעינן שנה הכתוב לעכב אבל הוא דוחק. אבל מה שנלע"ד בזה דהרי כתיב בפ' עגלה והורידו זקני וגו' נחל איתן וגו' וערפו שם וגו' בנחל. ולפי הנראה הך בנחל שבסוף הוא מיותר שהרי כיון שאמר וערפו שם היינו בנחל האיתן האמור ולמה הוצרך לומר עוד בנחל אלא ע"כ שנה הכתוב לעכב ומדשנה בנחל ולא שנה באיתן מכלל דאיתן אינו מעכב אבל אם לא שנה כלל היה באמת גם איתן מעכב וכוונת רש"י שפירש שם בסוטה דלא כתיב ביה עיכובא רצונו כמו שכתב בנחל:
ומה שכתבתי שאפילו יהיבנא לשל"ה שהיא מצוה אכתי נשי דידן שאסורות לטבול ביום שביעי אינן מקיימות מצוה זו, וע"ז השיב מעלתו וכי משום חומרא שהחמירו בנות ישראל כו'. הנה טעה בכוונתי הוא היה סובר שכוונתי שאינן מתחילות למנות עד יום ה' אבל לא זה כוונתי שבאמת אם היתה הספירה מצוה עיקרה בשבעה ימים הסמוכים לטבילה אבל כוונתי כיון שאינן טובלות ביום ז' אינן מקיימות מצוה זו. ומה שהוכחתי מדפליגי רבנן על ר"ע דלא בעי ספורים לפנינו מכלל שאין הספירה מצוה כלל שהא ודאי שאם כבר טבלה בלא ספירה בפה אינו מעכב וא"כ כשטובלת שוב בטלה מצוה ספירה שתספור אחר כן ואם לא היתה טובלת אף שכבר עברו שבעה נקיים לא בטלה המצוה שעדיין בידה לספור שעיקר הספירה הוא בימים הסמוכים לטבילה ולמה אמרו שתטבול ותעקור מצות הספירה, זה היה כוונתי במכתב הראשון. דברי הד"ש: