נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/צ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן צ
עריכהתשובה
שלום להאי צורב. העוסק בחקי חורב. ה"ה התורני המופלא הר"ר מרדכי י"ץ:
מכתבו קבלתי. וע"ד טהרת אשה העלובה אשר קשתה לילד קושי גדול והולד הוציא ראשו חוץ לפרוזדור ולא היה יכול לצאת יותר ועמד כך זמן גדול ובקושי שיצא הולד בשלום אבל ע"י זה הוכו הצדדים מאד והאשה כאשר טהרה ממקור דמיה וספרה ז' נקיים תוך ימי מלאות טבלה וכאשר נזדקק לה בעלה לתשמיש זעקה האשה בחבוט כי צר המקום מלהכניס האבר והרגישה כאב גדול ופירש ממנה ובדקה ומצאה דם דהיינו מראה אדמומית כהה ואחר זה הרגישה כאב יום יום והגיע זמן טבילתה שנית עודנה בימי מלאות וג"כ תכף בתחלת ביאה הרגישה כאב גדול ולא יכלה לסבול ממש הכנסת האבר כי אם בכאב גדול מאוד ונשמטה ממנו ואמרה שהוציאה דם. והנה צוה עליה ועל קרובותיה לעיין בתקנתה אצל מילדות ורופאים וכלם כאחד אומרים שמרוב חבלי לידה נעשה הבשר צלקת וע"י כן מרוב דוחק האבר נפתחים גידים דקים שם בפרוזדור וגם מצאו משלפוחית השתן יוצא כעין כפתור ושפטו הרופאים שניתק שפופרת השתן ממקומו לחוץ והשמש דוחק בו ומוציא דם ואחר שעשו לה קצת תחבושת ורפואות טבלה שלישית. והנה גם הבעל החכים לנסות והטה בהטיה ולא הכניס בבת אחת ואעפ"כ בתחלת כניסתו זעקה ביסורים גדולים וקים ליה בודאי שלא הגיע האבר למקור כלל כי הכניס רק חצי האבר ואמרה לו לך פרוש ומצאה בקינוח מראה אדמימות מחופה ש"ז והאשה הזאת תמיד היה דרכה להיות פרוזדור שלה פתוח לרוחה כאשר בודקת כמשפט הנשים היתה מכנסת אצבע עם מוך בריוח והיה האצבע סובב בכל הצדדים לבדוק בלי דוחק ומיום לידתה אי אפשר לחלל הפרוזדור להחזיק אצבעה לבדוק והנשים אומרות שכל צדי הפרוזדור נעשו נפוחות מחמת מכת הלידה. ועתה הוא שואל שתים. אם יש לחוש ח"ו למוחזקת רואה מחמת תשמיש. ושנית אם לתלות במכה שלא תהיה צריכה אפילו נקיים. והנה לענין מוחזקת רואה מחמת תשמיש לאסרה לחלוטין אפילו לא היה כאן שום כאב ומכה כלל והיה בודאי דם המקור שהיתה מרגשת בכל ג"פ הללו באמצע הביאה שנפתח מקורה אין כאן חשש רואה מחמת תשמיש דהנה גוף הדין הזה דרואה מחמת תשמיש שלש פעמים שנאסרה לבעלה מטעם וסת הוא שקבעה וסתה במעשה התשמיש והנה ללוי דאמר שני מעיינות הן הוא פשיטא שאינה קובעת וסת ממעין טהור למעין טמא אלא אפילו לרב דמעין אחד הוא מ"מ לא קבעה וסת כמפורש במס' נדה דף י"א ע"ב אי יושבת מאי למימרא מ"ד תבדוק דלמא קבעה לה וסת קמ"ל דממעין טהור למעין טמא לא קבעה הניחא ללוי אלא לרב דאמר מעין אחד הוא תבדוק דלמא קבעה לה וסת אפ"ה מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה עכ"ל הגמרא. וא"כ כיון ששתי פעמים הראשונות היה תוך ימי מלאות לית בהו חשש לקבוע וסת ולא שייך לאסרה משום מוחזקת לרואה מחמת תשמיש. ועתה נדבר אם היא טהורה לגמרי בלי נקיים. והנה ראיתי בדבריך אתה מזכיר מה ששמעת ממני בעמדך לפני לשמוע ממני הלכות נדה ששמעת ממני פירוש דברי רמ"א בסימן קפ"ז סעיף ה' בהגה"ה שחלקתי לג' חלוקים ובהם י"ג מדות:
והנה ראיתיך מזכיר בדבריך היתר ספק ספיקא ובזה אין זכרונך עולה יפה שבפירוש אמרתי לכם שס"ס לא שייך רק במכה שהיא במקור עצמו אבל אם המכה היא בצדדים לא שייך ס"ס. וכבר נתפרסמו דברי אלו בספרי נו"ב חלק יו"ד סימן מ"א בויכוח שיש לי שם עם הגאון חכם צבי. ותמהני שאין בקהלתכם אצל שום אדם חיבורי הזה. והנה ראיתי במכתבך שהאשה ע"פ בדיקת הבקיאים והרופאים שיש לה כעין כפתור בולט במקום שלפוחית השתן וגם כתבת שהאשה דחקה בכח באותו כפתור באצבעה והוציאה חתיכות דם משם. והנה אף שמשמע מדברי רמ"א בסימן קצ"א דבעינן שתכניס מוך נקי והמוך ישאר נקי משמע דבל"ז אי אפשר להבחין שהדם הוא מן מקום השתן אף אם היתה מכנסת אצבעה במקום שלפוחית השתן ומצאה שם דם שמא דם זה ירד מהמקור לכאן ולכן הצריכה רמ"א שם להכניס מוך נקי ולקנח עצמה באופן שלא נשאר שם שום דם מזמן קודם הכנסת המוך ואז אם המוך נקי יש ראיה שלא בא מן המקור מ"מ זה בדם לח אבל אשה זו הוציאה חתיכות דם מן הכפתור בזה יכולה היא להרגיש במשמוש היד אם הוציאה מפנימית הכפתור שע"י דוחק אצבעה יצא מקצתו חוץ לכפתור והוציאה אותו באצבעה ואז כבר נתברר לה שמכתה מוציאה דם. ואף שכתבתי בחיבורי שם דף ט"ז ע"ג בד"ה ועוד שאף שיודעת שהמכה יש בה דם מכל מקום אם אינה יודעת שמוציאה דם לא מהני משום דאין הספק שקול דהמקור דרכו להוציא דם והמכה אין אנו יודעים רק שיש בה דם ואין אנו יודעים שמוציאה דם וא"כ גם כאן אין אנו יודעין שהכפתור הזה דרכו להוציא דם שהרי לא יצא הדם ממנו מעצמו רק ע"י שדחקה בו באצבעה, מ"מ הרי גם הדם שרואה בשעת תשמיש אינה רואה רק ע"י דוחק גדול שדוחק האבר במקום ההוא:
ואף שרמ"א בסימן קצ"א הצריכה לבדוק כן ג' פעמים. כבר ביארתי בחיבורי סימן מ"ח שדברי רמ"א בזה הם שלא בדקדוק ובמהרי"ל בתחלת התשובה ובאמצעה לא הזכיר ג"פ דאם על המוך לא מצאה ועל עד הבדיקה מצאה וכבר יש הוכחה שיש לה דבר בצדדים שמוציא דם ולמה לנו שוב לנסות עוד. אבל מהרי"ל בסוף התשובה הזכיר ג"פ ושם מיירי בענין אחר שלא מצאה דם כלל על עד הבדיקה אחר השתנה ושם עיקר טהרתה דאמרינן אף שהיתה רגילה לראות כל עת השתנה עתה נעקר וסתה שהיה תלוי בהשתנה ולכך בעינן ג"פ וכן מבואר בהדיא במרדכי וכן בתשובת מוהר"ר איסרלן סימן כ"ח לא הזכיר ג"פ. באופן שאשה זו אם ברי לה שהוציאה הדם אז מן הכפתור ואין לה שום ספק שמא חתיכת דם זה כבר יצא מן המקור ונדבק בכפתור וע"י דוחק האצבע נפרד מדבוקו ואם זה ברור לה שודאי לא היה כן אלא מן הכפתור יצא הרי נתברר לה שהכפתור דרכו להוציא ע"י דוחק וכל דם שרואה מחמת דוחק התשמיש כל זמן שלא יפסוק דוחק זה היא טהורה דהמכה דרכה להוציא דם ע"י דוחק והמקור אין דרכו להוציא דם שלא בשעת וסת אפילו ע"י דוחק התשמיש שהרי אין דוחק האבר מגיע למקור כלל וכבר כתב הרמב"ם שאפילו בגמר התשמיש שהאבר נכנס בפרוזדור אינו מגיע עד ראשו שבפנים, ואם הדבר כך האשה מותרת לבעלה. ואמנם אין אני מטהר הדם שראתה כבר קודם שבדקה הכפתור כי שמא לא נתקלקל הכפתור להוציא דם רק אחר שכבר שימשה ולכן תספור שבעה נקיים ותטבול ושוב יהיה הדם שתראה מחמת דוחק התשמיש טהור כל זמן שתרגיש כאב גדול ע"י דוחק האבר וכל זה כל ימי משך כ"ד חדשי ההנקה ואח"כ בין וסת לוסת תתלה בו אבל בשעת וסת אף שהיה מקום להקל דכאן לא שייך דא"כ לא תטמא לעולם שהרי תטמא כשתראה שלא בשעת תשמיש מ"מ לא אחליט כעת דעתי בזה. וכל זה כשברור לה שהדם בודאי יצא מהכפתור אבל אי לא ברירא לה כל כך תרחוץ אותו מקום היטב ותכניס מוך נקי לפנים בעומק הרבה ומוך הרבה שיהיה מוך דחוק באופן שגם רבא מודה כמבואר במסכת נדה דף ג' ע"א בסוף העמוד ואז תדחוק אצבעה בכח בכפתור ההוא ואם תמצא דם שוב תרחוץ היטב אותו מקום ותקנח שיהיה נגוב ונקי ושוב תוציא המוך ואם המוך יהיה נקי הרי נתברר שהכפתור מוציא דם וטהורה היא בכל האופנים הנזכרים וכי יתרפא הכפתור הזה או שתשמש ולא תרגיש דוחק אז חזר דינה ככל שאר הנשים. ולרוב הטרדה אקצר. דברי הטרוד הד"ש: