נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/עה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עה
עריכהתשובה
להרב הגדול החריף ובקי מוהר"ר ליב פישלס נ"י:
הנה לולא דמסתפינא אמינא דהא דאמרו באיזה נשך דף ס"ה מכר לו בית כו' לכשיהיה לי מעות החזירם לי אסור היינו בלשון זה שהוא משמע שכשיחזיר לו המעות יבוטל המקח למפרע ונמצא שהיו המעות למפרע הלואה בידו אבל אם אמר לכשיהיה לי מעות תחזור ותמכור לי נמצא אף בשעת חזרת המעות אין כאן ביטול מקח למפרע ועד עתה מכירה גמורה היתה אלא שעתה הוא חוזר ומכרה לו מכאן ולהבא. נלע"ד שאין כאן שום צד הלואה כלל אפילו צד אחד ברבית ליכא ולפי זה אפילו מטלטלין מותר כהאי גונא למכור ראובן סחורה לשמעון במנה ושמעון יתחייב כשיהיו מעות לראובן לזמן פלוני מחויב לחזור ולמכור לו במאה ועשרים [הגה"ה מבן המחבר עיין בתשובת צמח צדק סימן כ' וסימן כ"א:] ובמטלטלי איכא ההיתר יותר שהרי יש חשש אחריות יותר מבתים ושדות. ואל תשיבני מבתי ערי חומה שג"כ מכר הוא ואעפ"כ אמרו בערכין דף ל"א הרי זה רבית דשאני התם שג"כ א"צ לחזור ולקנות שהרי אפילו נתנה בעל כרחו מהני ואפילו למ"ד לא מהני מ"מ א"צ לקבל בתורת קנין. ותדע דהרי קיי"ל שומא הדרא ללוה והרי המלוה אוכל פירות בינתים ולדעת הרא"ש אפילו נתיקרה צריך הלוה ליתן כשעת היוקר וכן פסק רמ"א בסימן ק"ג ונימא דהוה רבית. ומזה הטעם פסק הה"מ בפ' כ"ב ממלוה שאם נתיקרה אין הלוה צריך ליתן רק דמים ראשונים דאל"כ הוה כרבית. והנה אנן קיי"ל כהרא"ש שנוטל כשעת היוקר וצ"ל כמ"ש הרב"י בבד"ה דאי הוה זה מיחשב כשכר מעותיו היאך אוכל פירות אלא ע"כ מכר גמור הוא ע"ש בבד"ה. א"כ הה"ד בנדון דידן מכר גמור הוא. ואולי יש לחלק דשומא לא הדרא כי אם בעודה בידו אבל זבנה או אורתה או יהבה במתנה לא הדרא והרי הרשות ביד המלוה בעודו בידו למכרה ושוב לא תהדר ולכך מיחשב מכירה מעליא משא"כ במתנה עמו בתנאי בעת המכירה שכשיהיו לו זוזי יחזור וימכרנה לו מחויב הוא למכור לו ואין בידו למכור לאחרים כל זמן שלא כלה הזמן שהתנה עמו:
ודע דשם במס' ב"מ ל"ה בעובדא דכיפי דאמר ר"נ הדרי כיפי והדרא אפדנא קשיא לי למה לא אמר ר"נ שיחזיר גם שכירות האפדנא שהי' בידו בחנם ואף שמטעם רבית אין כאן חשש דמעולם לא היה כאן שום הלואה דפקדון הוה הנך כיפי ולא מלוה. אבל לדעת המפרשים בדף ס"ז דעובדא דרבינא דאפיק פירי לאו מטעם רבית הוא אלא מטעם מחילה בטעות והרי גם כאן הוי מחילה בטעות וגרע מיניה שהרי בעל כרחו אגביה לאפדניה ומעולם לא מחיל. גם ברמב"ם פ"ח משאלה סתם וכתב ומחזיר לשומר כליו או שדהו ולא הזכיר כלום מה יהיה בפירות השדה אם אכלן המפקיד ואולי סתמו כפירושו דהדרא ארעא והדרא פירי:
ונחזור לראשונות דשומא דהדרא ולא מיחשב פירי כרבית משום ששם מיחשב מקח כיון שהברירה ביד המלוה למכור השדה על כרחו של הלוה ושוב לא תהדר א"כ מכירה חלוטה היא לע"ע אלא שאם השיגה ידו בעודה ת"י המלוה משום ועשית הישר הדרא והוה כמו שמכרו לו אז מלוה ללוה ואף שא"צ קנין חדש תקנת חכמים כך היא. דברי הד"ש: