נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/עב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עב
עריכהתשובה
לכבוד אהובי תלמידי הותיק. הרב הגדול המופלא החכם השלם כבוד שמו מוהר"ר ראובן ראקניץ נר"ו:
מכתבך קבלתי. וע"ד היין שהפקיד יהודי אצל נכרי חתום בשני חותמות כדת אמנם אז היה זמן התסיסה ומחמת חוזק הרתיחה שהיה תוסס הרבה כח הרתיחה דחה המגופה לחוץ ונתקלקל החותם והנכרי הלך והודיע את היהודי שיבוא ויתקן יינו. ואמרת אתה לאסור היין ואף שכתב רמ"א בסימן ק"ל סעיף ח' ודוקא אם רואים שנסתר בכוונה ע"י אדם אבל אם יש לתלות שנסתר ונתקלקל מעצמו או ע"י תינוקות שלא בכוונה מותר בדיעבד. אמרת שרמ"א מיירי במקום שיש לתלות שהנכרי לא הרגיש ולא ידע כלל שנסתר החותם אבל נדון שלפנינו שהנכרי יודע שנסתר אפילו אם נאמינו שנסתר על ידי חוזק הרתיחה ומאחר שראה שכבר נסתר החותם הרי היין בידו וברשותו מונח והיה יכול לעשות כחפצו ונאסר היין: אהובי תלמידי יש בך מדעת רבך גם אני כבר הוריתי כן ואסרתי אמנם אז היה מעשה שהיה הנכרי עם היין בדרך והיהודי לא היה עמו וכשבא עם היין אמר הנכרי שהחותם נתקלקל באונס שנפלה העגלה ואסרתי אז היין מחמת סברא זו שכתבת שכיון שכבר ראה הנכרי שנתקלקל החותם שוב הוה כמפקיד אצל הנכרי בלי חותם. ואמנם עתה בבוא דבריך נתתי לב לדבר והנה יפה הוריתי אז לאסור היין ואעפ"כ בנדון דידך יש פתח להתיר שהרי אם היה מקום לחלק בזה א"כ למה כתב רמ"א דוקא אם רואים שנסתר בכוונה ע"י אדם היה לו לכתוב רק שנסתר ע"י אדם ולמה תלה הדבר בכוונה או היה לו לכתוב ודוקא אם ידע הנכרי שנתקלקל. א"ו שמן הסתם אין אנו אומרים שהנכרי קלקלו כי הוא מרתת וגם אם נתקלקל מעצמו תיכף שהנכרי ראה שנתקלקל הוא מתירא ואומר בדעתו אם אחשה עד שיבוא היהודי ויראה החותם מקולקל יחשוד אותי שקלקלתיו בכוונה לגנוב תיכף הוא רץ ומודיע מעצמו ליהודי ואם לא בא להודיע מסתמא לא ידע וכשבא להודיע אמרינן תיכף בא להודיע ולא התמהמה כי חשש פן יבוא היהודי מעצמו ויחשדהו כגנב. אבל אם רואים שנשבר בכוונה הרי אנו רואים שעשה בכוונה ולא מרתת. ותדע שכן הוא דאל"כ למה יהיה מותר ולא ניחוש שמא ראה הנכרי שהוא נשבר אף שאין אנו חוששים מן הסתם שמא שברו בכוונה כי מרתת אבל זאת ניחוש אף שנשבר מעצמו שמא ראה הנכרי שהוא מקולקל ושוב מה מועיל החותם שנשבר. א"ו הוא הדבר אשר דברתי שודאי לא ראה שאם היה רואה מסתמא תיכף היה בא להודיע וכן לשון התה"ד בסימן ר"ה מורה כמו שכתבתי:
ואמנם להיות סברא זו סברא חדשה וגם גוף ההיתר הוא מתה"ד שסמך על המרדכי וסמ"ק ומתחלה כתב שלכאורה ספר התרומה וסמ"ג חולקים ואח"כ המציא חילוק הנ"ל וכתב שכ"ע שוים וקם דינו של המרדכי שהוא מתוספתא בטהרות. ובאמת אני תמה על התה"ד איך היה סבר שאין חולק בדבר והרי הר"ש במסכת טהרות פרק ז' משנה ז' מביא תוספתא זו וז"ל. מפתח פתוח וחותם מקולקל טהורה וכ"ש לענין יי"נ כדאמרינן בפרק בתרא דע"ז השתא טהרותיו טהורות יי"נ מיבעיא וכה"ג תניא לקמן בתוספתא גבי עושין זית ובפרק תשיעי אכתבנה ותימא דתניא בפ' אין מעמידין השולח חבית כו' אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור כו' מ"מ משמע שצריך שיכיר חותמו ולא שייך לשנויי כאן כו' ויש לחלק דמפקיד ביד נכרי שאני. הרי שלא חילק בין נשבר בכוונה או לא וא"כ אדרבה מתוך דברי הר"ש נתגלה שגם דעת ס' התרומה וסמ"ג כן ולכן קשה להתיר. אמנם זה רמזתי לך שמה שהוריתי אז יפה הוריתי והוא דסברא שלי שייכא כשהיהודי המפקיד מצוי בכאן ויכול הנכרי להגיד לו אמרינן מסתמא תיכף הגיד לו אבל בשולח עם הנכרי ממקום למקום ובדרך נתקלקל אף שהנכרי רואה שנתקלקל אין בידו להודיע ונשאר בידו אח"כ פתוח ולכן אסור. וכן רומז הר"ש בדבריו שסיים שם וכן כל הנהו בפ' בתרא דע"ז כדי שיפתח כו' שהניח הנכרי לשמרה והפליג והלך לו עכ"ל. ואף דאיכא לפרושי במה שאמר והפליג והלך לו לאפוקי יוצא ונכנס מ"מ נלע"ד לפרש כוונתו שהפליג והלך לו ולא היה הנכרי יכול להודיע ויש לנו להשוות הפוסקים למעט המחלוקות ויען שהיא סברא חדשה ולכן אם אינו הפ"מ אין להקל ואם הוא הפסד מרובה אז דעתי להתיר אבל לא אשא לבדי ותשאל עוד לחד מרבני קשישאי וסמוכי שבמדינת הגר ומטינא אנא שיבא בהדייהו אם גם דעתך נוטה כן. דברי רבך הד"ש: