נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/מז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מז
עריכהתשובה להרב מוה' דוד הנ"ל:
קבלתי אתמול מכתבך. ואשר שאלת בי"ד סימן ק"ט שכתב רמ"א ויש מחמירין להשליך אחד וכתבת כי דעתך ששוב אפילו אדם אחד יכול לאכול השנים הנותרים: דע כי כתורה הורית ויפה דברת ורציתי לומר שזה שחולק עליך בזה אוחז תרי חומרי דסתרי שהרי כל עיקר חומר דיעה הראשונה שלא יאכלם אדם אחד הוא רק כדי שלא יאכל ודאי האיסור וכיון שהשליך אחד לגמרי שוב אינו אוכל בודאי את האיסור. אך בראותי שכתבת שחכם אחד הכניס ספק זה בלבך וכיון שכניתו חכם לא אדיננו ככסיל בחשך ודנתי קצת זכות עליו שטעמו שאף שהשליך אחד מהם מ"מ אמרינן איסורא ברובא נשאר וזה שהושלך מרובא פריש והיה דהיתר ונשאר האיסור בשנים הנותרים והאוכל שניהם אוכל בודאי האיסור. ואמנם אעפ"כ אין הדין של החכם ההוא דין אמת. ולפי סברא זו אם נפל אחד לארבעה והשליך אחד מהם ונשארו ארבעה יהיו צריכים לחלקם שוה בשוה לזה שנים ולזה שנים שאם האחד יאכל שלשה נימא שאוכל בודאי האיסור שברובא נשאר. וכן לדעה הראשונה אם נפל אחד לשנים יצטרכו שלשה לאכלם שאם יאכלום שנים והאחד יאכל שנים נימא שאוכל בודאי האיסור שברובא איתא והרי בהדיא כתב הש"ך בס"ק ז' להיפך. והדין אשר כתבת הוא דין אמת ומה שנשען זה שכנגדך על דברי הלבוש אין בזה כדאי לחלוק. והלבוש שכתב ויש מחמירין עוד כוונתו שמחמירין עוד חומרא גדולה מזו שאין די שיתן אחד לאיש אחר אלא צריך להשליכו. וזה פשוט. והיה זה שלום. דברי רבך הד"ש: