נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/נד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נד
עריכהבע"ה פראג יום א' ח"י אייר תקמ"ח לפ"ק:
תשובה
אלהים יענה, בטוב מענה, את שלום כבוד אהובי תלמידי ידידי האלוף והתורני המופלא כבוד מו"ה חיים נר"ו:
מכתבו הגיעני ולא הייתי בקו הבריאה ולא עיינתי בו עד אתמול בלילה לקחתי פנאי וראיתי דבריו. והנה נתקשה במה שכתב הרמב"ם בריש פ' חמישי משאלה ופקדון מי שהפקידו אצלו מעות של עניים וכו' ופשע בהם פטור וכו' אבל אם הי' לעניים אלו וכו' והרי הוא קצץ להם הרי זה ממון שיש לו תובעין וישלם אם פשע וכו'. ועל זה הקשה שהרי התוס' במס' שבועות דף מ"ב על מה שאמרו ש"ח אינו נשבע כתבו דאפילו פשע אינו חשלם וכתבו עוד דאפילו ש"ש אינו משלם אפילו אם פשע בהם כדמוכח בההוא ארנקי דפומבדיתא דאפקדיה רב יוסף גבי ההוא גברא ופשע בהם ובעי למפטריה משום לשמור ולא לחלק לעניים והתם ש"ש הוי לרב יוסף דאמר שומר אבידה ש"ש הוי בההיא הנאה דלא בעי למיתב ריפתא לעניא עכ"ל התוס'. וא"כ להרמב"ם דג"כ ס"ל דשומר אבידה ש"ש הוא א"כ היכא דהוא קצץ למה כתב הרמב"ם שישלם אם פשע הרי אפילו בגניבה ואבידה ג"כ חייב ש"ש:
והנה על קושיא זו שלש תשובות בדבר, חדא הלא ידוע דרכו של רבינו הגדול שאינו מביא בספרו אלא מה שנאמר או במשנה או בגמרא בבלי או ירושלמי או בספרא וספרי וכיוצא אבל מה שאינו מפורש בפירוש אף שהדין כן ומוכח מן הגמרא אינו מביאו בחבורו וכיון שבגמרא נאמר דין זה בקצץ לענין פשיעה ומעשה שהיה כך היה בפשיעה לכך העתיק הרמב"ם דברי הגמרא וכיון שהרמב"ם נקט פשיעה נמשך הב"י בשלחנו בסי' רס"ו אחרי לשונו של הרמב"ם. וזה הוא אפילו לפי דמיונו שסובר שחייב אפילו בגניבה ואבידה, ואמנם האמת קושייתו בלאו הכי לא קשיא מתרי טעמי, חדא סברת התוס' שכתבו דלרב יוסף ש"ש הוי בהך ארנקי כמו שומר אבידה והלא דברי התוס' לכאורה קשיין דהרי הטעם דשומר אבידה ש"ש הוי לרב יוסף היינו משום דצריך להטפל באבידה כל זמן שהיא אצלו ואם מזדמן עני בשעה שמטפל בהאבידה הוא פטור מלמיתב ריפתא והלא הך ארנקי מעות הם ומה יטפל בהם וצריך לומר כיון שאין להם שמירה אלא בקרקע חייב ליטפל בהם שלא יתעפשו עיין בסמ"ע סימן רס"ז ס"ק כ"ד וא"כ אם היה הך ארנקי מטבעות של זהב אין בהם שום טיפול כמבואר שם בשלחן ערוך סעיף י"ט וא"כ אינו שומר שכר כלל. ואמנם התוס' סברי דמסתמא ארנקי לצדקה אינו דוקא של זהב וא"כ הרמב"ם רצה לכלול בדינו כל אופן אפילו מעות של זהב לכן נקט פשיעה. ועוד אמינא דלא דימו התוס' הך ארנקי לשומר אבידה אלא בתחלת הסוגיא דלא מיירי בקיץ וא"כ אין ביד השומר הזה לחלקם ומחוייב הוא להטפל בהם אבל בסוף דמיירי בקיץ ומיירי שהעניים ידועים כל אחד וגם ידוע כמה שייך לכל אחד וכל אחד יוכל לבוא לקחת חלקו אין השומר חייב להטפל בהם כלל כמו שארי פקדון שביד שומר חנם: