נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/מ

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן מ

עריכה

ב"ה פראג יום ב' ח' כסלו תקנ"א לפ"ק:

תשובה

ברך לקחתי וברך לו אשיבנו, לכבוד אהובי ידידי וחביבי, הרב המאור הגדול הגאון המופלא והמופלג המושלם כבוד מוהר"ר מרדכי בנעט אב"ד ור"מ דק"ק נ"ש ומדינת מעהרן:

מכתבו הגיעני והנאני כי נשאו ה' והשיבו בכסא הרבנות בק"ק הנ"ל והמדינה ונתקיים בו נוצר תאנה יאכל פריה. ועל דבר שאלתו הנה אחרתי מלהשיב כי חשבתי אולי בין כך אהיה נשאל מהשלטונים ואז אוכל להשיבו דבר שלם ואמנם עד כה לא נשאלתי. והנני משיב לו ועל דבר גוף הדבר בעסק המס בודאי שבעניני המסים הולכים אחר המנהג וכל מדינה ומדינה משתנית במנהגי המס והמנהג בזה עוקר הלכה אך אם אין מנהג פשוט שדין תורה שהם שותפים ויכולים להשביע זה את זה שבועת השותפים. ומה שרצה מעלתו לומר שמדברי הרשב"א שהובא בהגהת רמ"א סי' קס"ג סעיף ג' דבהעריך והעני חייב ליתן לפי הערכתו ש"מ דאזלינן בתר הערכה. לא ידעתי מזה ראיה שהרשב"א מיירי במדינה שהמנהג להעריך אלא שבין הערכה לגביה נשתנה הערך ודין זה שייך אפי' אם גובים עפ"י שבועה וחרם ובשעת שהוקבע המס נשבע על סך רב אע"פ שהעני אח"כ כבר נתחייב לפי עשרו אבל הא ודאי שאם אין מנהג קבוע כלל אז ע"פ הדין יכולים להשביע זה את זה ולדעת רמ"א שם בהג"ה אפי' כבר נהגו ע"פ הערכה יכולים לשנות ולגבות ע"פ שבועה כי היא שבועת השותפים ולכן ע"פ הדין יכולים לתת חרם על המס ואעפ"כ מיום היותי כאן תמיד הייתי עומד בפרץ הזה ומנעתי ליתן חרם כי הנסיון יעיד שבעו"ה כמה פעמים שלא הצליחו ואירעו כמה צרות תכופות במקומות שגובים ע"פ חרם עד שבשנה זו שהוא צווי המלכות יר"ה ודינא דמלכותא דינא אני את פי המלך שמרתי ונעשה הכרוז בחרם כפי צווי המלכות. אבל מה שרוצים בקהלתו לעשות דבר חדש אשר לא שמענו מעולם למיעבד כתרי חומרי להעריך ולהטיל גם חרם ומן הערך שהעריכו לא יפחות ואעפ"כ אם הוא יודע בעצמו שיש לו יותר ממה שהעריכוהו מחוייב להשלים היתרון זהו גזל ועושק ובתרי קטלי לא קטלינן. וגוף הדין שמביא רמ"א שבמקום שנותנין ע"פ שבועה ואחד אומר איני נשבע והעריכו אותי בכל מה שתרצו שיש אומרים שאין שומעים לו. אני תמה כיון שכל סמך שבועות המס היא משבועת שותפים והרי בשבועת השותפים גופא פסק רמ"א בסימן פ"ז שיכול להפך ולומר לישתבע דחשיד לי בכך ומביא בש"ע שם סעיף י"א ואף שהביאו בלשון יש מי שאומר היינו משום שבבדק הבית תמה על זה שזהו טענת ספק ועי' ש"ך ס"ק ל"ב אבל אם אמר אמור בכמה אתה חושדני ואתן לך ודאי יכול לומר כן ואפי' חרם סתם יכול להטיל עיין ש"ך שם וא"כ למה לא יהיה הדין כן במס שאם אומר העריכו אותי כמה שתרצו ואתן שיהיה בכחו לטעון כן ולהציל עצמו משבועה. ואין זה דומה למה שכתב הסמ"ע שם בסי' קס"ג ס"ק כ' לחלק בין זה להא דסימן שע"ה סעיף ח' שיכול לטעון שיעשו שומא משום דשם יש לעמוד על השומא ע"י פועלים וכו' שהרי כאן בשותפים שעסקו בסחורה שנים רבות ג"כ אי אפשר לעמוד על השומא ואפ"ה יכול לומר כן ולכן עכ"פ אין לנו לחדש עוד חומרות יותר ואם העריכוהו שוב אין יכולין להטיל עליו חרם ואין בדברי המתעקשים לאחוז חומרי שניהם שום ממש. ולא אאמין על שום שר ומושל שיטה אוזן לשמוע דברי המערערים בזה רק הברירה או להעריך ומי שלא יסכים ליתן הערך שהעריכו אותו יגיד בחרם או בשבועה וכפי שיגיע עליו ע"פ השבועה יתן או שלא יעריכנו כלל והכל יגידו ע"פ החרם. ואעפ"כ הדרך הראשון יותר טוב שיעריכו ע"פ שמאים ומי שלא ירצה ליתן כפי השומא ישבע או יגיד בחרם אבל לא להכריח את כל הציבור להכנס בחרם. ובקהלתנו לא היה ברירה כיון שהמס של הקיסר יר"ה נגבה מזה וגם יש להקיסר חלק בריוח וא"כ מי יוכל להתפשר על חלק הקיסר יר"ה. אבל בקהלתכם שאין מס המגיע להקיסר נגבה מזה כלל והדבר נוגע רק בין יהודים בעצמם טוב שהמה מרצונם לא יכניסו את כל העדה להגיד בחרם. ואני בטוח שישמעו ויקבלו. והיה זה שלום כנפשו נפש הד"ש: