נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/לב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לב עריכה
בע"ה פראג עש"ק כ"ז שבט תקל"ז לפ"ק.
תשובה
שלמא רבא ונפישא. לכבוד אהובי הרב המופלג התורני מו"ה ישראל אב"ד דק"ק באנהרט:
מה ששאל בדיני ממונות שהאשה מחלה לבעלה כתובתה קודם הגט ועכשיו היא חוזרת בה. ורצה מעלתו לומר דמחילה לא מהני כיון דתפיסא שטרא ששטר כתובה בידה. הנה מי יכול להוציא ממון מהבעל במקום שרמ"א בסימן רמ"א פסק להלכה שאפילו תפס שטר אפ"ה מחילה א"צ קנין ואפי' לדעת הר"ר ישעיה שהביא הטור בסימן י"ב לחלק בין תפיס שטר מ"מ לפי מה שמפרש הב"ח טעמו שסובר כב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי ואף שהש"ך בסימן י"ב הקשה עליו שהרי הלכה כב"ה נלע"ד בשלמא גבי כתובה כגון מתו בעליהן עד שלא שתו שכבר נולד הספק בחיי בעלה בזה סברי ב"ה דלא אמרינן כגבוי שהרי אפילו קודם שנסתרה אינה עומדת לגבות בודאי כי שמא תמות וכן בנפל הבית עליו ועל מורישו לא אמרינן לנבי בע"ח שלו שטר העומד לגבות שהרי אינו עומד לגבות מנכסים הללו בודאי כי שמא הוא ימות קודם מורישו וכן גבי מת לוה בחיי מלוה תיכף כשמת לוה אינו עומד לגבות בודאי כי שמא לא ישבע, בכל הני סברי ב"ה דלאו כגבוי וב"ש סברי אפילו בספק ג"כ כגבוי, עיין היטב ביבמות דף ל"ח ובכתובות דף פ"א ובשבועות דף מ"ח אבל שטר שביד מלוה לגבי נכסי הלוה עצמו שעומד בודאי לגבות מנכסים הללו כאלו הם ברשות המלוה ובזה סובר הר"ר ישעי' דגם ב"ה מודו דכגבוי ולכך לא יועיל מחילה בלא קנין שכבר הם ברשות המלוה. ומעתה כל זה כשיש ללוה נכסים בשעת המחילה אבל אין ללוה אז והוא גברא דלית ליה אלא שעכ"פ גופו משועבד לשלם כשיהיה לו לא שייך לומר שהנכסים הם ברשות המלוה שאין כאן נכסים כלל ודאי שיכול למחול שיעבוד הגוף אף דנקיט שטרא ומחילתו מחילה ושוב אפילו נתעשר הלוה אח"כ כבר הוא מחול. וכיון שכתב מעלתו שהבעל הוא גברא ערטילאי פשיטא שמחילתה מחילה. ועוד נלענ"ד שאם אמרה בלשון מתנה כגון שאמרה איך שענק איהם דיא כתובה ודאי א"צ שום קנין דאפילו נימא דנכסי הלוה כאלו הם של מלוה ממש מ"מ לא עדיפא מהמפקיד אצל חבירו שאם נתן לו הפקדון במתנה א"צ שום קנין כמבואר בסימן רמ"א סעיף ב', בשלמא בלשון מחילה כיון דלא מהני בפקדון לשון מחילה כמבואר שם בהג"ה א"כ אי אמרינן שנכסי הלוה הם של המלוה לא מהני מחילה דכגבוי דמי וכבר הם של המלוה אבל לשון מתנה מהני. באופן שנראה שאין האשה יכולה לתבוע הכתובה מבעלה, אך לפי מה שפסקתי * [הג"ה מבן המחבר והוא בתשובה לעיל בחלק אה"ע סימן ק"ה שנשאל אאמ"ו הגאון ז"ל בגט אשה הזאת:] שהגט פסול וצריכה גט מחדש פשיטא שהיא מחילה בטעות שהרי כל עיקר המחילה היתה כדי שיגרשה: