נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/יא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן יא עריכה
בע"ה פראג יום ה' ד' אדר ראשון תק"מ לפ"ק.
תשובה
שלום עליך אהובי תלמידי ידידי האלוף הרב המופלג חכם וסופר כבוד מו"ה ראובן ראקניץ נר"ו:
מה שכתבת במכתבך השני ובקשתני שאכתוב לך ישוב על קושיא שהקשו שלשה גדולים בחבוריהם והם הגהת משנה למלך בהלכו' מלכים פרק י' הלכה ז', ומהר"ש אלגזי בספר זהב שיבה, ובספר פנים מאירות על מסכת ב"ק, במה שכתבו התוס' במסכת ב"ק דף פ"ח ע"א בד"ה יהא עבד שכתבו דג"ש לה לה אתי להחמיר על העבד לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שאשה חייבת אבל לא לגרעו מאנוש לפסלו לעדות דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש הוא וכותי אע"ג שהוא איש אינו אחיו וכו', והקשו ג' מחברים הנ"ל מסוגיא דחגיגה דף י"ד ע"א הא למה לי קרא מכדי כל מצוה שאין אשה חייבת בה וכו' והרי לפי דעת התוס' הנ"ל ג"ש דלה לה לא אתי לגרעו:
הנה אני תמה על שלשה גדולים ששגו וטעו ולפי הבנתם למה הוצרכו להקשות מסוגיא דחגיגה ולמה לא היה קשה להם על גוף הדין דלמה לא יהיה עבד חייב בכל מצות עשה שהזמן גרמא וכי נסתמו עיניהם של שלשה מחברים הללו ונעלם מעיניהם כל הש"ס שכל מ"ע שהזמן גרמא עבדים פטורים, אלא ששגו בפשט דברי התוס' אחרי מחילת כבודם, ולמה לא השגיחו שהתוס' עצמם שם בב"ק כתבו דלה לה אתי להחמיר וכו' לעשותו כישראל לכל הפחות במצות שהאשה חייבת הרי שדייקו התוס' דוקא במה שהאשה חייבת. ואמנם הצעת הדבר כך הוא כל התורה כולה לישראל ניתנה ולא שייך לחייב מי שהוא מעם אחר במצות התורה שניתנה בסיני וא"כ מצד הסברא לא היה עבד חייב בשום מצוה כשם שאין הכותי מחויב בשום מצוה ותורה צוה לנו משה לא לעם אחר ובא הג"ש לה לה לחייבו במה שהאשה חייבת ומה שאין האשה חייבת אין אנו פוטרין אותו מג"ש לה לה אלא שממילא הוא פטור דמהי תיתי יתחייב. אבל לקבל עדות כתיב בתורה ועמדו שני האנשים ולא כתיב ועמדו שני אנשים מישראל ומצד הסברא גם כותי גם עבד המה כשרים לעדות דבכלל אנשים הם הן אמת שאינם מצווים להעיד ואם לא ירצו להעיד אינם עוברים על אם לא יגיד שהם אינם בכלל מצות אבל אם היו מעידים היו כשרים ובא הכתוב ופסל את הכותי מדכתיב אחיו, אבל עבד לר' יהודה שאינו ממועט מלאחיו נשאר בכלל אנשים ואם אתה בא לגרעו ולפסלו מצד הג"ש לה לה מאשה ע"ז כתבו התוס' דהך ג"ש לא אתי לגרעו אבל לחייבו בשום מצוה שאין האשה חייבת בלא ג"ש אי אפשר לחייבו:
זולת זה מה שהקשית על מה דמקשה הגמרא שם אלא מעתה זוממי עבד וכו' דכתיב לאחיו והקשית הלא בעינן לדרוש לאחיו ולא לאחותו וא"כ אינו מיותר. אני תמה וכי הך לאחיו דכי ינצו מיותר ואם היה מיותר היה מקשה ורבנן האי לאחיו מה דרשו ביה אלא ודאי איצטריך למעוטי כותי דאי לאו דמעטיה קרא כיון דכתיב ינצו אנשים גם כותי בכלל כמו שכתבו התוס' בד"ה יהא עבד אלא דר' יהודה סובר כיון דממעטינן מי שאינו אחיו ממילא גה עבד ממועט והה"ד בועשיתם כיון דממעטינן אחותו שאינה אחיו ממועט גם עבד:
זולת זה מה שרצית לתרץ תמיהת מהרש"א בחגיגה דף ב' ע"ב על התו' שכתבו בד"ה לא תהו בראה בסוף הדבור ועוד פרו ורבו אכולהו בני נח כתיב אף לכנען. ותמה מהרש"א שהוא נגד הסוגיא בפרק ארבע מיתות דקאמרה והרי פ"ו שנאמרה לבני נח ונשנית וכו' לישראל נאמרה ולא לב"נ, וכאן כוונת התוס' שקודם מתן תורה פ"ו נאמר אף לבני נח ושמחת מאד בישוב זה. הנה אני אומר ולשמחה מה זו עושה כי דבריך הם דברים בטלים דמה מועיל להתוס' כאן בחגיגה אם היה העבד מצווה על פרו ורבו קודם מתן תורה ואם הוא עתה אינו מצווה איך יאמר בגמרא ליבטל והלא כתיב פרו ורבו אם הוא עתה אינו מצווה ושפיר תמה מהרש"א על התוס'. ולרוב הטרדה קצרתי:
הק' יחזקאל סג"ל לנדא.