נודע ביהודה (תנינא)/אורח חיים/קכב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קכב
עריכהבע"ה פראג תק"מ לפ"ק:
תשובה
לכבוד אהובי. ש"ב ידידי וחביבי. הרב המאור ומאיר באור תורתו. תרונה חכמתו. הגדול מאד בחכמה ובמעשים המופלא ומופלג בכל המדות נ"י ע"ה פ"ה כבוד קד"ש מוה' גבריאל נר"ו רב"ד דק"ק ברעסלא.
מכתבו מן ריש ירחא דנא הגיעני בשבוע העבר והיינו טרודים בהלכה תוס' וביום ד' הגדתי חילוקא דרבנן ורציתי לעיין בדבריו הנחמדים בין הפרקים קודם שאתחיל הלכה אחרת ונטרפה השעה כי בעו"ה פרץ ה' בקהלתנו פרץ עזה שהרב הגאון המפורסם מוה' זרח איידליץ ז"ל פתאום ביום ד' אחר חצות שבק חיים השם יגדור פרצתנו ברחמים ולכן לא יכולתי ביום ההוא לעיין בדבריו וביום ה' עדיין לא עיילי אברי לשייפי מרוב יגון ומספד. ועש"ק עיינתי בדבריו וראיתי מקשה ומפליא פליאות נשגבות הצריכים עיון גדול ואני סמכוני באשישות. ואעפ"כ לרוב אהבתו וחיבתו אמינא מה שנלענ"ד. וראשית דבריו פיהו פתח בחכמה על מה דאיתא בערבי פסחים דף ק"ט שלחן של מקדש של פרקים וכו' אמתא באמתא היכי מטבילין. והקשה מר לר' יהודה דאמר אמת כלים בת חמשה בטלה הוכחה זו שהרי המקוה ודאי באמתא בת ששה היא. ודאי כן הדבר דהסוגיא אליבא דר"מ רהיטא דאמר כל האמות בינוניות. והוסיף מעלתו בחכמה לתרץ בזה דברי הרמב"ם שפסק כר"מ הואיל ורב אשי בהוכחה הנ"ל אזיל בשיטתיה דר"מ ולא קאמר לר"מ היכי הוה מטביל לי' וקאמר סתם היכי הוה מטביל ש"מ דסבר דהלכה כר"מ. אפריין נמטייה ויפה כתב:
ואמנם הנראה לענ"ד למה פסק רבינו הגדול כר"מ הוא משום דכל סוגיא דמנחות דף צ"ח ע"ב דקאמר עשרה בעשרים היכי הוה יתבי וכן מה דמקשה שולחן דמשה היכי הוה מנח לי' הכל לא שייך אי אמרינן אמות כלים בת חמשה וכן ולטעמיך דקאמר התם יעויין שם. ואפילו אם נימא דקושיות הראשונות דמקשה למ"ד צפון ודרום קאי להך שיטה דקאמר במסכת יומא דף נ"א ע"ב דר"מ גופא סבר צפון ודרום הוו מנחי וכן ולטעמיך דקאמר פירושו דלר"מ לא משכחת להו מקום לשולחנות כלל אפילו אס תימא דסבר מזרח ומערב מכל מקום למסקנא דקאמר מי סברת שולחן דמשה בהדייהו וכו'. הנה זה ודאי הוא רק למ"ד מזרח ומערב אבל למ"ד צפון ודרום אי אפשר זה כלל כי אם כן היו עומדין א"כ שולחן של משה כולו בדרום שהרי חמשה שולחנות של שלמה מחזיקים עשר אמות לא מיבעי' אם ר"מ סבר צפון ודרום פשיטא שהחזיקו חמשה שולחנות ששים טפחים אלא אפילו אם נימא דמ"ד צפון ודרום סובר כר"י וא"כ ה' שולחנות לא החזיקו אלא חמשים טפחים מ"מ הרי אם שולחן של משה היה משוך מהם לצד דרום והרי הכהנים היו צריכים לילך מצד זה ומצד זה בכל שבת לסלק הישנה ולסדר החדשה א"כ הי' צריך להרחיק השולחן הרבה לצד דרום אלא ודאי דלמ"ד צפון ודרום שולחן של משה בינייהו ממש מכוון בין שורה לשורה הוה קאי וא"כ מי הכריחו לומר למ"ד מזרח ומערב סבר כר"י ונמצאו הנך ג' אמות למ"ד מזרח ומערב דמדלי לי' וממציא פלוגתא חדשה שלא נזכר בשום מקום ועדיפא הוה לי' למימר דמ"ד מזרח ומערב סבר כר"י ונמצאו הנך ג' אמות דחשיב שם לרוחב ג' שולחנות המה רק חמשה עשר טפחים וממילא רווח לן הך חצי אמה שהקשה דאכיל שולחן בדרום, ואפילו אם נימא דגם למ"ד צפון ודרום ג"כ ניחא למימר דמדלי לי'. ומה שהקשיתי ממקום הכהנים לא קשה מידי דלמ"ד צפון ודרום א"כ הכהנים היו עומדים במזרחו ומערבו. ועוד דהני תרי דרי אולי היו מרוחקים זה מזה הרבה והיו הכהנים יכולים לבוא לשולחנו של משה באמצע דמשמע באמצע ממש. אלא ודאי משום שסתם משנה שם בריוח. מ"מ אכתי מי הכריחו לומר דמדלי לי' שהוא נגד פשטא דברייתא בדף צ"ח ע"ב דקאמר של משה באמצע דמשמע באמצע ממש אלא ודאי משום שסתם משנה שם דף צ"ו ע"א כל הכלים ארכן לאורכו של בית הוא כמ"ד מזרח ומערב ולא ניחא לי' לאוקמי סתם משנה כמ"ד בת חמשה טפחים שהוא דלא כהלכתא. ומזה מוכח דהלכה כר"מ דכל האמות בת ששה:
שוב מה שהקשה מעלתו שהרמב"ם פ"ג מהלכות בית הבחירה הלכה י"ב שאחז החבל בתרין ראשין שפסק שהשלחן הי' מונח ארכו לאורך הבית ופסק שנרות המנורה היו מונחים נגד רחבו של בית בין צפון לדרום והם דברים נגדיים זה לזה. הנה בודאי זו קושיא חמורה מאד שהרי שם במנחות דף צ"ח ע"ב אמרו מ"ט דרבי גמר ממנורה וכו' וכיון דהרמב"ם סבר דהמנורה היתה מונחת בין צפון לדרום וזהו טעמא דהראב"ד שם דסבר דשולחנות היו מונחים צפון ודרום משום דסבר מנורה גופה צפון ודרום היתה מונחת ואיך מזכה הרמב"ם שטרא לבי תרי. ובאמת תמה אני על כל נושאי כלי הרמב"ם שלא הרגישו בזה.
ונראה לענ"ד בזה ע"פ מה שכתבו התוס' שם בד"ה תרי דרי בשם הירושלמי דמ"ד צפון ודרום היו מונחים לא היו מסדרים אלא על של משה יעויין שם. ומעתה אני אומר מ"ש בגמרא שם דרבי יליף ממנורה היינו אפילו אם היה סובר רבי כר"י ב"י דף צ"ט ע"א דלא היו מסדרים אלא על של משה. אבל מאן דסבר על כולם היו מסדרים אין צריך שום טעם על מה שהיו מונחים בין מזרח למערב שהרי אי אפשר בענין אחר וא"כ אפילו אם המנורה היתה מונחת צפון ודרום אכתי השולחנות ודאי שהיו מונחים מזרח ומערב שהרי לא סגי בלאו הכי:
ומעתה אני אומר דמוכח דסתם גמרא סובר דעל כולם היו מסדרים שהרי יש לדקדק שם דף צ"ט ע"א דאמר אלא למ"ד מזרח ומערב מכדי כמה שולחן משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה וכו'. ולכאורה מה קושיא ודלמא מאן דסבר מזרח ומערב סובר דלא היו מסדרים רק על של משה ולא היה צריך בין שולחן לכותל הילוך כהנים ואפילו נימא כמ"ד ביומא דף נ"א ע"ב בין שלחן לכותל היה מהלך היה די בהפסק אמה אחת בין שלחן לכותל וא"כ שפיר היו כל שולחנות בצפון והי' אפילו עוד אמה אחת נשאר פנוי עד חצי ההיכל. אלא ודאי דכיון דסתם משנה היא דשולחנות מזרח ומערב היו מונחים לא רצה לאוקמי סתם משנה דלא כהלכתא וסובר סתם גמרא דהלכתא שעל כולם הי' מסדר וממילא לא סתרי פסקי הרמב"ם אהדדי. דברי הד"ש: