נודע ביהודה (תנינא)/אורח חיים/קי
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קי
עריכהתשובה
לכבוד האלוף התורני המופלא מוה' ניסן מק"ק קעלין י"ץ:
מה שרצה להורות דבר חדש שאם אירע בתענית ציבור במנחה שאותו שקראוהו לעלות לתורה שלישי אינו בקי להפטיר וצריך אחר להפטיר במקומו שאותו אחר המפטיר צריך לברך ברכת התורה ויקראו עמו שלשה פסוקים ויברך לאחריה ואח"כ יפטיר דהרי המפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחלה כמבואר בסוטה דף ל"ט וכאן לא שייך לסמוך על דברי רמ"א בסימן רפ"ד סעיף ד' שבדיעבד אם קראו למי שאינו יודע להפטיר יכול אחר לאומרה. דשם ביאר טעמו במג"א ס"ק ג' דמוכחא מלתא שקרא בעד המפטיר כיון שהפסיקו בקדיש עיין במג"א שם וא"כ בתענית ציבור דליכא קדיש לא מוכחא מלתא וצריך לקרות מחדש בתורה בשביל המפטיר ואי משום שבחול אין מוסיפין אין בזה קפידא כל כך שהרי רמ"א בסימן קל"ה התיר להוסיף בשביל חתנים ובעלי ברית ע"כ דבריו. ואין דבריו נראים. ולדבריו שרמ"א מתיר להוסיף בחול לאיזה צורך א"כ בכל תענית ציבור יעשו לכתחלה כן לקרות למפטיר בפני עצמו בתורה מלבד שלשה הראשונים שהרי לא הכריעו בגמרא במגלה דף כ"ג ע"א אם המפטיר עולה למנין הקרואים או לא. וכתבו התוס' שם דלכך בשבת ויום טוב אינו עולה שהרי מוסיפין עליהן ויוצאים ידי חובת שתי הדעות אבל בחול שאין מוסיפין אנו צריכין לסמוך על האי מ"ד שסובר שעולה ממנין הקרואים. וזה לשון הר"ן שם וליכא למימר דמספיקא נעביד לחומרא לומר שאינו עולה דהא חומרא דאתי לידי קולא הוא דהא אין מוסיפין ואי דינא דעולה נמצא דמוסיפין שלא כדין עיין שם בר"ן. ולדברי מעלתו דבחול רשאי להוסיף לצורך א"כ בכל ת"צ יעשו כן דאין לך צורך גדול יותר מזה לצאת ידי פלוגתת האמוראים ויעשו כדרך שעושין בשבת ויו"ט אלא ודאי הא ליתא ולשום צורך אין מוסיפין בחול. ודברי רמ"א בסימן קל"ה מבואר הטעם במרדכי דחתן ביום חתונתו הוא אצלו מועד ובמועד קורין ארבעה. ורמ"א שדימה שם גם בעלי ברית לחתנים הרי כתב שם טעמו דגם בעלי ברית יום טוב שלהם הוא והרי אפילו בחתנים לא הסכימו הט"ז והמג"א שם לדברי רמ"א והבו דלא לוסיף עלה להוסיף בחול גמור לאיזה צורך יהיה מה שיהיה:
ולדעתי לא הוכרח הב"י בסימן קפ"ב והמג"א בסי' קפ"ד ס"ק ג' למיהב טעמא שהפסיקו בקדיש אלא בשבת ויו"ט שאפשר להוסיף וא"כ מפני כביד התורה היה לנו לקרוא בתורה גם לזה המפטיר. ולכן הוכרחו לומר שכאן בלא"ה יש כבוד התורה שכיון שהפסיקו בקדיש מוכחא מילתא אבל בחול שאי אפשר להוסיף על הקרואים אף שהמפטיר קורא בתורה מפני כבוד התורה היינו היכא דאפשר וכאן דאי אפשר להוסיף על הקרואים אין למדין אי אפשר מאפשר. ואם יאמר כיון שזה שהמפטיר צריך לקרות בתורה הוא מאמר מוחלט בגמרא בלי שום חולק וזה אם מפטיר עולה למנין הקרואים הוא פלוגתא דאמוראי א"כ היכא דאי אפשר עדיף שיקרא המפטיר בתורה לקיים מאמר המוחלט ואי משום דאין מוסיפין נסמוך על האי מ"ד שאין המפטיר עולה מן המנין ואין כאן הוספה. אומר אני דנפיק מיניה חורבא שהרי הכל רואים שבכל תענית צבור אין קורין אלא שלשה עם המפטיר והרי המפטיר ממנין הקרואים ועכשיו יראו שקראו ארבעה יאמרו שהברירה להוסיף על הקרואים ויוסיפו בכל פעם שירצו להוסיף בשני וחמישי. ואין זה דומה למה שהתיר רמ"א בחתונה ובברית מילה דהני קלא אית להו ואם היינו יוצאים להסכים להוראתו היה צריך לומר קדיש אחר גמר קריאת שלישי ואח"כ לקרות רביעי למפטיר ולקרות עמו גם בתורה וכיון שהפסיק בקדיש ידעו הכל שלא להוסיף על הקרואים קראוהו. ועיין שם בר"ן מה שכתב למיפסק בקדיש וכו' ודבריו הם קושי ההבנה קצת ואין כאן מקום להאריך וזה דבר חדש ויהיה לתימה בעיני כל הרואים וכתורה חדשה על כן שב ואל תעשה עדיף. הא חדא:
ועוד אמינא שעד כאן לא הוצרך הב"י בסימן קפ"ב להשיב על דברי הריב"ש מטעם הפסקת קדיש מוכחא מילתא וכו' אלא בימיהם כי אולי הש"ץ בשעה שקורא את המפטיר היה אומר יעמוד פב"פ ולא היה מסיים לומר מפטיר. אבל בזמננו שהש"ץ אומר יעמוד פב"פ מפטיר א"כ הכל יודעים שלמפטיר קראוהו. ואף שאירע מעשה שהוא אינו יודע להפטיר ואחר מפטיר במקומו הכל יודעים שבמקום הראשון הוא קורא ההפטרה ויש כאן כבוד התורה. ומכל מקום עכ"פ זה נלענ"ד ברור שאם השלישי אינו יודע להפטיר והכהן או הלוי יודעים יפטירו הם שכבר קראו גם בתורה תחלה ואין כאן רק חשש הנכנסים עיין בב"י סימן רפ"ב מ"ש בשם הריב"ש. והלוי קודם לכהן ולא יקרא לאחר שלא קרא בתורה כלל ואם גם הכהן והלוי אינם יודעים להפטיר אז יוכל איש אחר להפטיר בלי שום קריאה בתורה. זה הנלענ"ד: