נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קנח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קנח עריכה
תשובה
יוסף דעת, דעתו צלולה. צולל במים אדירים ומעלה מרגניתא דליה בה טימא, איל המנגח צפונה וימה, מלא חכמה, הוא ניהו כבוד אהובי ידידי וחביבי, הרב המאה"ג החכם השלם במעלות ומדות, איש חמודות, כ"ש מוהר"ר יוסף נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק עיר חדש:
מה שהקשה בכתובות בר"פ אלו נערות בתוס' ד"ה ועל הכותית וכו' אבל קשה דליתני מחזיר גרושתו משניסת ונבעלה שלא כדרכה וכו'. והקשה מעלתו דהרי אמרינן בקידושין דף ט' ע"ב א"ל אביי עד כאן לא פליגי אלא באחר אבל בעל דברי הכל שעושה אותה בעולה שלא כדרכה וא"כ נסתר קושית התוס' עכ"ד: ובאמת אומר אני עליו הקשה אדם קשה כברזל והיא קושיא עצומה ואעפ"כ נלע"ד לדחותה בשני אופנים. האופן הראשון אמינא דבאמת לא הוכרחו התוס' להקדים שנבעלה שלא כדרכה אלא לר' יוסי בן כיפר ביבמות דף י"א ע"ב ועיין מהרש"א כאן והיא גופא קשיא מי הכריחם לזה ולמה לא הקשו בלא נבעלה ולרבנן שם. וידעתי שיש לדחות שרצו להקשות לדברי הכל אבל אני אומר דאי לאו דמסתפינא אמינא שחסר בדבריהם אי נמי וכך ראוי להיות שהקשו דליתני מחזיר גרושתו משניסת א"נ נבעלה של"כ ושתי קושיות הקשו חדא דליתני מחזיר גרושתו משניסת ולאו דוקא ניסת דהה"ד נתארסה ולרבנן דפליגי אר' יוסי ב"כ, ועוד הקשו אי נמי שלא ניסת ולא נתארסה רק שנבעלה תחתיו קודם שנתגרשה ושלא כדרכה ועיין משנה למלך פ"א מהל' נערה הלכה ג' בד"ה ובזה ניחא שהקשה שם על התוס' למה לא הקשו דנתני מחזיר סוטתו ולדידי באמת הקשו כן, הא חדא. ועוד אמינא לתרץ תמיהתו שכוונת התוס' בקושיא זו הוא להני רבנן דאמרי שם במס' קדושין דף ט' ע"ב דאמרי רבנן קמיה דאביי משכחת שבא עליה ארוס שלא כדרכה וא"כ אינהו הוו סברי דגם בעל אינו עושה בעולה שלא כדרכה א"כ למה לא היה קשה להו כאן במשנה דאלו נערות דליחשב נמי מחזיר גרושתו וכו':
ומה שהקשה ברמב"ם בפ"ב מהל' סוטה הל' ח' כל איש שבעל ביאה אסורה וכו' וכתב הראב"ד האי דלא כהלכתא משמעתא דריש ארוסה ושומרת יבם. והקשה מעלתו הרי קושיא זו יש להקשות על המשנה ר"פ ארוסה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה וכו' לא שותות וכו' וכתב רש"י שם הכי תניא בספרי כי תשטה אשתו בראוי לאישות פרט לחייבי לאוין וקשה למה לי כי תשטה תיפוק ליה ממ"נ אין משקין ח"ל אי בעיל אותה לאו מנוקה מעון הוא ואי לא בעיל הרי בעינן שקדמה שכיבת בעל וכו' ע"כ קושייתו. ואני אומר שאין כאן קושיא כלל שודאי קושייתו על התורה דלמה לי אשתו בראוי לאישות וכו' זה הוא טעות דאטו לא משכחת שנשא אשה בהיתר ובעל אותה בהיתר ואח"כ נעשה פצוע דכא ושוב לא בעל אותה והרי הוא מנוקה מעון וגם קדמה שכיבת בעל לבועל והו"א שתשתה קמ"ל קרא בראוי לאישות ועיין ברש"י בדף כ"ו ע"א בד"ה קמ"ל וא"כ ליכא קושיא על התורה. ומעתה אפי' אם היה הספרי חושב שם במיעוט הזה גם כל שאר חייבי לאוין ג"כ לא קשיא ולא מידי דאף דשאר ח"ל בלא"ה ילפינן מן ונקה האיש ומן מבלעדי אישך מ"מ כיון שכבר יש לנו קרא דתשטה אשתו עדיף למילפינהו מהאי קרא לחוד: