נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קמד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קמד
עריכהבע"ה פראג יום ו' עש"ק י"א טבת תקנ"ב לפ"ק
תשובה
שלום לכבוד אהובי הרב הגדול ה"ה מוהר"ר אברהם נר"ו אב"ד דק"ק מונקאטש:
מכתבו קבלתי. וזה יותר מתשעה חדשים שאני איני בקו הבריאות וראות עיני אין אתי כמו שהיה מקדם ובפרט שכתב זה כתב קטן מאד ולא יכולתי לקראו עד יום אתמול שנתתי את כתבו להעתיקו בכתב גדול. ומיניה ראיתי שהוא שואל על מעשה שבא לידו באיש אחד ממדינת פולין גדול שבא שמה למדינת אונגרין זה יותר מעשרים שנה ונשא אשה במדינה זו באותה העת ולא אמר כלל בשעת קידושין שיש לו אחים או בן במדינת פולין ושהה עם אשתו יותר מעשרים שנה והוליד עמה בן וגם אותו הבן נשא אשה ומת הבן בחיי האב בלי ז"ק וכמה שנים אחר נישואין של האב אמר שהיה לו אשה במדינת פולין שהיה דר בכפר אחד ואשתו הראשונה המירה דתה ולקחה עמה בן קטן אחד שהיה לה ממנו והלך משם ובא למדינה זו ואינו יודע אם הבן מאשתו הראשונה הוא חי ואם עדיין הוא מומר. וכל זה אמר שנים רבות אחר נישואין עם אשתו גם אמר קודם מותו שיש לו בן אחד במדינת פולין גדול אבל עכשיו אינו יודע היכן הוא ע"כ השאלה שלו. ושאל על שתי נשים אם מותרות בלי חליצה או שצריכות חליצה וצריכות לישב להתעגן עד שידעו היכן היבמין שלהם: ואומר אני שאשת האב פשיטא שמותרת לשוק ממ"נ אם אמרינן דל דבורו של הבעל כאילו לא דבר כלל לא קודם מותו ולא קודם לזה מיום שנשא את האשה עד עכשיו הרי אשת האב בכלל לא הוחזק לא בבנים ולא באחים, ואם אנו מאמינים את דבורו של הבעל הרי הוא אמר שיש לו בן ואנו נותנים לו חזקת קיים והרי הוא הפה שאסר שאמר שיש לו אח הוא הפה שהתיר שאמר שיש לו בן וכל הפלפול על אשת האב הוא ללא צורך. אמנם אשת הבן צריכה לימוד ואם היא אומרת שחמיה בחזקת כשר אצלה והיא מאמנת כל מה שאמר הא ודאי שהיא אסורה כמבואר בש"ך ביו"ד בסי' קכ"ז ס"ק ט"ו. אמנם אם היא אומרת אין חמי נאמן בעיני אזי דעת הש"ע באהע"ז סי' קנ"ז ס"ו שמותרת בודאי כי חמיה אינו נאמן עליה כי בעלה לא היה מוחזק באחים. ומ"ש מהרי"ט בספר א' סי' פ"א על כל דבריו יש תשובה ובפרט שהוא רוצה להוכיח שגם הרא"ש הוא מן האוסרין והרא"ש בודאי הוא מן המתירין וכל דבריו בדברי הרא"ש אינן מתקבלין על הלב ואיזה זמן תגביל בה ולכן הרא"ש והש"ע ודאי מתירין. אבל אני תמה על מעלתו למה הוצרך לחפש האוסרים והלא הב"ש בס"ק ז' אוסר את האשה הזאת בשם רש"י והר"ן והנימוקי יוסף ובשם הב"ח. ואף שעיקר קושייתו שהקשה מיו"ד סי' קכ"ז שאם אין לה לא חזקת היתר ולא חזקת איסור עד אחד נאמן לאיסור ומזה יליף דלנ"י באין לה חזקת היתר באמת ע"א נאמן לאיסור, קושייתו יש לדחות דשאני התם ביו"ד דמיירי שלא היה לה חזקת היתר כלל מעולם אבל זו היה לה חזקת היתר גמור קודם שנשאת לזה. ועיין בספרי נו"ב (קמא) חיו"ד סימן נ"ז דף כ"ח ע"ד בד"ה ועוד אני אומר, אלא שאין רצוני לחלוק על הב"ש. אבל עכ"פ עשרים החתומים לאסור במהרי"ט סימן פ"ב מהם אין ראיה שהרא"ש והש"ע אוסרים הם אמרו שהיה להם עוד טעם לאסור ששם היו שני עדים לאסור ששמעו מפי שני עדים לכן אין מהם ראיה ולכן אם האשה זו מאמנת לחמיה היא אסורה בודאי ואם אינה מאמנת אינני אומר בה לא היתר ולא איסור:
וע"ד השאלה שניה זה שנשא בשוגג מינקת חבירו לאחר כ"ב חודש אשר מורה אחד כתב לו שהאיש ההוא אפי' פרישה אינו צריך כיון שהוא שוגג. יען שלדעתי כבר כלו כ"ד חודש קודם שהגיע מכתבי זה שמה לכן אין רצוני להאריך בזה. אבל לא הוטב בעיני מעשה זה המורה שהורה לו שא"צ פרישה:
ועל דבר שהיבם הוא מומר אין מזה שום קולא כי מלבד שיש לחוש בשעה שנשא אחיו את אשתו אף שאחיו הקטן ממנו בשנים היה גדול אעפ"כ הוא היה קטן ודברי המג"א בריש סימן ל"ט דמשמע כשהוא בן י"ח שנים יצא מספק קטן אין לו שום פירוש וכבר כתבתי בגליון שלי שדבריו אין להם שחר אלא שמלבד זה יש לחוש שמא כשנשא אחיו כבר זה לא היה מומר כי ברח משם או אפי' היה מומר שמא באונס היה שמא כבר ידע דת יהדות ובאונס נשאר בין הנכרים ובלבו היה יהודי. והיה זה שלום, דברי הד"ש: