נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קלב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קלב
עריכהתשובה
מבן המחבר הוצק חן בנועם אמריו, יוסף אומץ ויתחדש כנשר נעוריו, כיין שוקט על שמריו, ה"ה א"נ הרב המאור הגדול המפורסם כ"ש מו"ה מיכאל בכרך נ"י דמו"ש וכו':
ע"ד השאלה אשר שאל אותנו הרב הגדול מו"ה טוביה הארשיץ אב"ד דק"ק ביאה בגט שניתן להאשה ואחר כך נודע שעד אחד מעדי הגט יצא עליו קול לפני כמה שנים שאלמנה אחת אמרה שנתעברה ממנו בזנות והוא לקח אותה לאשה ומאז ועד עתה לא נשמע עליו שום שמץ דבר והוא מתנהג כשורה. ראיתי דברי כבוד מעלתו בנויים על אדני פז קבועים להלכה, יפה דן ויפה הורה אבל יש בהם דברים ללא צורך:
(א) מה שהשיב על דברי השואל דלעדות אשה לא צריך חיוב מלקות אלא אפי' בחשדא בעלמא פסול ומשמעות דברי מעלתו כאילו היה נעלם מעיני השואל ומעלתו לא שם עיניו שהשואל בעצמו כתב בזה הלשון רק מטעם אחר היה לנו לכאורה לפסול גט זה בעבור שהוא חשוד על העריות עכ"ל. ומביא אח"כ דברי רמ"א וא"כ למה נכפל הדברים אם השואל בעצמו מביא דבר זה: ומה שהביא מעלתו ראיה דלדעת הרמ"א פירוש החשוד על העריות הוא ע"י קול בעלמא כדעת הרא"ש ולא כהרי"ף ור"ת שצריך עדים שבא על הערוה. הנה לא ידעתי מה זה צריך ראיה בדבר שהוא זיל קרי בי רב רמ"א הא מפורש כן ברמ"א באהע"ז ס"ס מ"ב בהג"ה החשוד על העריות אע"פ שאין עדים שבא על הערוה ובח"מ מפורש יותר דאפי' אי ליכא עדים על היחוד שנתיחד עם העריות פסול לעדות אשה, וזה לשון רמ"א בחו"מ סי' ל"ד וכן לא נפסל ע"י קול וחשד בעלמא כגון מי שחשוד על העריות כו' וקול יוצא עליו כשר לכל עדות חוץ מעדות אשה עכ"ל רמ"א, הרי מפורש כדעת הרא"ש דבקול בעלמא נקרא חשוד לעריות לפוסלו לעדות אשה. ועיקר דברי מעלתו הלא הם כתובים בב"י חו"מ סימן ל"ד דמשיב על דברי הרא"ש דהלכה כרב ששת הואיל וטעמא דר"נ הוא משום דבעינן רשע דחמס ואנן לא קיי"ל כן יע"ש בב"י ויעיין באהע"ז סימן ס"ב בחו"מ ס"ק י"ד ובב"ש שם, וא"כ לדעתי טוב יותר לשמוט כל הני דברים כי לא זו דרך גברא רבה כמוהו י"ב לכתוב דברים שאין בהם צורך:
(ב) ומה שמעלתו משיב על דברי השואל דכתב דכיון דבא על הפנויה לא הוי חשוד לעריות דמשום איסור נדה אינה אלא ספק נדה דשמא היתה מסולקת דמים אחר מיתת בעלה, וכתב מעלתו דחזקה הוא כיון שראתה תחת בעלה הראשון וגם עתה שנשאת לשני היא רואה חזקה שגם בימי אלמנותה היתה רואה וכבוד מעלתו הפריז על המדה לומר ששורפין על חזקה זו: הלא אמרתי לכבוד מעלתו ביום אתמול דלפ"מ דקיי"ל דוסתות דרבנן ע"כ דאין זה חזקה אלימתא דהא חזקה הוא דאורייתא דהא סוקלין על החזקה ואפ"ה לענין וסתות לא חיישינן מדאורייתא אלא ודאי כיון דיש נגד חזקה זו חזקת טהרה לא חיישינן להך חזקה א"כ גם בנדון דידן אין לפסול זה מן התורה שבא על נדה כיון שלא בריר לן שהיתה נדה היה לה חזקת טהרה ויש עוד חזקה שיש לאשה זו חזקת כשרות אף שזנתה כשהיתה פנויה מ"מ לא מחזקינן לה לרשעה לעבור על איסור נדה בכרת וא"כ אף שוסתות מדרבנן וחיישינן גם לאשה זו שהיתה נדה אין זה אלא מדרבנן והוי זה רק פסול מדרבנן וכשר לעדות דאורייתא כמו שמבואר בחו"מ סי' ל"ד וביו"ד סי' קי"ט דחשוד על דבר קל אינו חשוד על דבר חמור: ומ"ש מעלתו דא"א לומר שלא תראה כלל וכ"ע מודים דמחזקינן לה שראתה, לא ידעתי מנ"ל לכבוד מעלתו הא שהוא מן התורה, ויעיין מר בנודע ביהודה (קמא) יו"ד סי' נ"ה דף כ"ו ע"ב שכתב אאמ"ו הגאון ז"ל שם דעל להבא חיישינן שתראה אף מדאורייתא אבל על עבר לא חיישינן מדאורייתא שראתה ומדמה זה לחשש שמא ימות חיישינן ושמא מת לא חיישינן יע"ש וימצא נחת. וא"כ בנדון דידן שאנו רוצים לפסול לזה מטעם שבא על הנדה והרי צריכין אנו לדון על זמן עבר ובזה ליכא חזקה שהיתה נדה כיון שאין אנו יודעים שפירסה נדה תיכף אחר מיתת בעלה ואם היתה טהורה בעת מיתת בעלה היה לה חזקת טהורה מדאורייתא כיון דאנן פסקינן דוסתות דרבנן: ומעתה מה שמביא מעלתו ראיה מהנך פוסקים דבסי' קפ"ד דאם הגיע זמן וסתה ולא בדקה שהיא טמאה אין ראיה כלל דזה הוא מדרבנן דעכ"פ וסתות הוא מדרבנן:
גם אין להביא ראיה מהטור אהע"ז סי' כ"ו דמביא בשם אביו הרא"ש ז"ל שמי שמתייחד עם הפנויה יש לב"ד לכופו להוציאה מביתו שדבר ידוע שהיא בושה לטבול ונמצא בועל נדה עכ"ל. הנה החשש זה הוא על להבא ולשמא תראה חיישינן מדאורייתא דעונה סמוך לוסתה הוא מדאורייתא דעל להבא חיישינן שמא תראה כמ"ש אאמ"ו הגאון זצ"ל. ואפילו לדעת הב"י בסי' קפ"ד דעונה סמוך לוסתה הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אפ"ה שפיר כתב הרא"ש דחיישינן שיבוא על הנדה הואיל והיא בושה לטבול ועכ"פ וסתות הוא מדרבנן:
באופן שאני אומר שזה שבא על אלמנה פנויה אין לפוסלו מן התורה ולהחזיקו לחשוד לעריות שבא על הנדה דמן התורה היא בחזקת טהורה ובחזקת כשרות ובפרט שלא עבר זמן רב בין מיתת בעלה להריונה בזנות ואמרינן שלא ראתה אחר מיתת בעלה עד הביאה ואם מחזקינן ליה לחשוד על הנדה מדרבנן אין לפסול הגט בדיעבד שחתם עליו דאין זה מיקרי חשוד לעריות:
גם אין לומר בשביל שבא על הפנויה ג"כ הוא איסור דאורייתא משום לא תהיה קדשה. הנה מלבד שאין הלכה בזה כהרמב"ם ז"ל דרוב הראשונים חולקים עליו בזה אף גם יש בזה גירסות בדברי הרמב"ם ולפי הגירסא שהיה להרמב"ן בדברי הרמב"ם אונו איסור כי אם כשבועל לשם זנות אבל אם רוצה לכונסה הוי כמיחד לו ויש בזה אריכות דברים כמו שדברתי עם כבוד מעלתו בעל פה. הן אמת שהרמ"א באהע"ז סימן כ"ו סעיף א' בהג"ה כתב וי"א שאסור ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה וכבר נתעוררו על זה הח"מ והב"ש דמ"ש הרמ"א בד"מ שהוא דעת הרא"ש והטור שלא מצאו ולא נשמע להם משמעות מדברי הרא"ש והטור שיש איסור דאורייתא במיוחדת לאחד בזנות. ואף שאני לעצמי מצאתי ראיה להרמ"א שדעת הרא"ש שפנויה אף שמיוחדת לו וטובלת אפ"ה אסורה מדאורייתא בלי חופה וקידושין והוא מדברי הרא"ש במס' גיטין דף פ"ח ע"ב דפריך הגמרא ואסרינן לה אגברא וכתב הרא"ש שם פירוש אפי' הוא כהן ע"ש ברא"ש, ולכאורה לשון הרא"ש אינו מדוקדק דמאי אפילו הא ע"כ מוקי לה בכהן דוקא דאם הבעל אינו כהן לענין מאי ניחוש לקול גרושה הא גרושה מותרת לישראל. ומזה אמרתי להוכיח דהרא"ש ס"ל דאשה בלא קידושין הוא באיסור לאו דלא תהיה קדשה וא"כ אף באשת ישראל יש לחוש לקול גרושה לענין שצריך לקדש אותה מחדש ובלא קידושין אסורה לבעלה ישראל משום קדשה וע"ז שפיר כתב הרא"ש לפרש קושיית הגמרא שם ואסרינן לה אגברא אפי' הוא כהן פירוש דלא מיבעיא לבעלה ישראל חוששין לקול גרושה הואיל וליכא חומרא כל כך דהא אית לה היתר להיות יושבת תחת בעלה אם יקדש אותה שנית ולא אסרינן לה על בעלה דהא יש לה תקנה בקידושין אלא אפילו אם בעלה כהן דאז אסרינן לה על בעלה איסור עולם אפ"ה חוששין להאי קלא, והרא"ש רצה ליישב בזה דהגמרא מדמה קול זה לשאר קלא דבתר נישואין ופריך מרב אשי ואין כאן מקומו להאריך בזה. עכ"פ הראיתי לדעת דשפיר כתב הרמ"א בשם הרא"ש דפנויה אפילו מיוחדת לו אסורה משום קדשה. אמנם אעפ"כ רוב פוסקים סוברים כדעת הראב"ד והרמב"ן דליכא לאו קדשה אלא במופקרת לכל: ועוד אני אומר דלכל הדעות ליכא למפסל למי שבא על הפנויה שאינה נדה ולהחזיקו לחשוד על עריות דאורייתא דיש לומר שהוא לא ידע שיש בזה איסור קדשה מן התורה דלפי פשוטו אצל העולם הפירוש של פלגש הוא בלא חופה וקידושין כדעת הראב"ד ורוב פוסקים וכיון שאין זה ידוע לכל לא נפסל בכך כמו שפסקינן בחו"מ סימן ל"ד סעיף כ"ד שלא נפסל אלא אם עבר על דברים שפשטו בישראל שהם עבירה יעויין שם:
(ג) גם מ"ש הרב השואל כיון שזה לא נתברר שממנו נתעברה א"כ לא מיקרי חשוד על העריות, ומעלתו השיב כיון שהוא כנסה בעצמו החזיק להאי קלא ואח"כ דחה מעלתו דברי עצמו דאפשר דלא עדיף מעשה דידיה מאילו היה מודה בעצמו שאין אדם נפסל ע"פ עצמו דא"א משים עצמו רשע ומעלתו עומד בספק אי מעשה שעשה עדיף מהודאת פיו: הנה באמת לא ראיתי בדברי השואל אם זה כנסה לאשה אמנם אם כנסה לא אמרינן שהחזיק בזה לקלא כיון דיש אומרים דמצוה לכונסה והם הר"י ור"ת ויעיין מר בתשובת מהרי"ק סי' קכ"ט דכתב דאף שהוא כופר אפ"ה יש לחזור עליו בכל עוז בפתויים לכונסה א"כ גם בזה לא הוי זה מחזיק לקלא דאפשר שכנסה מחמת שהיו מחזירין עליו ונתרבה עליו רעים לפתותו ואין בזה החזקת קול: ואמנם יש לחקור אם כנסה בימי עבורה או תוך כ"ד חודש לימי מניקה בזה בודאי לא היה עובר על גזירה דרבנן באיסור מניקת ומעוברת חבירו אם לא היתה נתעברה ממנו ובודאי היה מודה בפני ב"ד שממנו נתעברה ובהודאה כזה מהימן ודומה לעדים שאומרים אכלת חלב שהוא נאמן לומר אכלתי במזיד כמו שכתבו התוס' במס' ב"מ ובמס' כריתות דאף דא"א משים עצמו רשע אפ"ה כיון שאינו רוצה להביא חולין בעזרה נאמן יע"ש א"כ גם כאן אמרינן שלא היה עובר על דברי חז"ל באיסור מניקת חבירו ונאמן ואף שהוא איסורא דרבנן אפ"ה לא מחזקינן ליה לרשע שיעבור. אך אין בזה נ"מ לנדון דידן דאף שבא עליה אין זה נקרא חשוד לעריות כיון דלא נתברר שהיתה נדה כמ"ש לעיל:
עוד נראה לי שאפשר לא בא עליה אלא פעם אחת ונתעברה מביאה אחת א"כ לא מיקרי חשוד דבפעם אחת לא מקרי חשוד וכ"כ התוס' לתירוץ אחד בשוחט בשבת דשחיטתו כשרה דלא נעשה מומר בפעם אחת. ואף שיש פוסקים שכתבו דבפעם אחת נעשה מומר וכן הכריע הש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק י"ז וכ"פ ביו"ד סי' קי"ט סעיף ט"ז ובש"ך שם סק"ל זה הוא לענין מומר שראינו שעשה כן בפרהסיא וכן לענין חשוד שנתברר הדבר בבירור גמור ע"י עדים אבל ע"י קול שיצא עליו פעם אחת קלא בישא שפנויה נתעברה ממנו אין זה נעשה חשוד וכן משמע לשון הרא"ש בפ' זה בורר שכתב ונראה לפרש חשוד על העריות שהוא רגיל וגס בעריות עכ"ל. וכן הוא לשון רמ"א בחו"מ סימן ל"ד סעיף כ"ה הרי מפורש שהוא רגיל וגס בעריות אבל אם יצא עליו קול בפעם אחת ולא נשמע עליו עוד דבר מכוער לא מחזיק ליה האי קלא להיות נקרא חשוד לפוסלו לעדות. ובזה יפה כתב רום מעלתו שכיון שמאז והלאה לא נמצא עליו שמץ בודאי עשה תשובה ובפרט מה שהובא בתשובת מהר"ם לובלין שיש לסמוך שהרב המסדר מזהיר לעדים שיעשו תשובה, ודברי כבוד מעלתו דלא צריך בזה לעשות תשובה בפרהסיא ולהביא עדים שעשה תשובה הואיל ולא נודע שחטא בבירור וע"ז נאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. באופן שהדבר פשוט כמו שפסק כבוד מעלתו להתיר גט זה בלי שום מיחוש וגם אני מטינא בהדיה:
והנה לפי דעתי טוב הדבר שמעלתו ישים עיניו על דבריי ולהשמיט את כל דבר האריכות שאין זה כבוד חכם כמותו י"ב לכתוב דברים הרבה בלי צורך ולעולם ילמד אדם בלשון קצרה ואם טריחא ליה מלתא לכתוב שנית אז יודיעני ואני אכתוב בלשון קצר שיפה דן הרב השואל מטעם שלא נתברר שבא על הנדה ועבור שבא על הפנויה לא מיקרי חשוד לעריות. שנית שהקול לא הוחזק בב"ד ולא נעשה הקול כי אם מהאשה שנתעברה ונטען שממנו נתעברה ולא מפיה אנו חיין ואין זה קול. שלישית כיון שלא יצא הקול עליו שהוא רגיל בעריות אלא פעם אחת לא מיקרי חשוד כיון שנשתקע הקול ומאז והלאה ומקודם לא נשמע עליו דבר. רביעית שאמרינן מסתמא עשה תשובה כמו שכתב מעלתו. דברי ידידו א"נ:
הק' שמואל סג"ל לנדא: