נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/עח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עח
עריכהתשובה
לחיים טובים תכתב ותחתם, כבוד אהובי תלמידי ידידי הרב הגדול המופלג מוהר"ר שמואל כ"ץ קאסטוויהארי:
מכתבך קבלתי, ואשר שאלת לדעת הרמב"ם בפ"ד מאישות שהמקדש איילונית הרי זו מקודשת ולפי דברי הלח"מ הוא קידושי תורה וגם רצה לפרש אפי' לא הכיר בה וכן דעת המחבר באמת לפי מ"ש הבית שמואל בסי' קנ"ה ס"ק י"ט ורצית מתחלה להביא ראיה לדבריו מדאמרינן ביבמות ס"א ע"ב דהיינו טעמא דקטנה אינה מתייבמת שמא תמצא איילונית ואי ס"ד שאיילונית הוו קידושי טעות וא"כ תתיבם ממ"נ ושוב מצאת בתוס' בגיטין מ"ו ע"ב סוף ד"ה המוציא דחו ראיה זו דשם מיירי דקיבל עלויה ושוב כתבת אבל ממס' חולין דף י"א ע"א שאמרו רובא דליתיה קמן כגון קטן וקטנה מנ"ל ופירש רש"י דפליגי רבנן על ר"מ וסברו יגדלו זה עם זו אלמא לא חיישינן שמא תמצא איילונית ומזה רצית להוכיח דעת הרמב"ם דאל"כ מנ"ל להגמרא להוכיח מזה דאזלינן בתר רובא דלמא מיירי בסתם דלא קיבל בפירוש עלויה ותתייבם ממ"נ:
הנה בזה אשתבשת וטעית דאי לא אמרינן כדעת הרמב"ם א"כ ע"כ פלוגתא דרבנן ור"מ מיירי בקיבל עלויה דאל"כ קשה מ"ט דר"מ דאוסר ותתייבם ממ"נ כקושיית התוס' שם בגיטין אלא ע"כ דמיירי בקיבל עלויה וכמ"ש התוס' שם בגיטין כנ"ל וא"כ אפי' בקיבל פליגי רבנן ואמרו יגדלו זה עם זו וע"כ דלא חיישו שמא תמצא איילונית דאזלינן בתר רובא. ואמנם קושיית הלח"מ ממשנה ראשונה דיבמות וכולן שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות היא קושיא חמורה ואף דלפי המסקנא דרבא ביבמות דף י"א ע"ב דהלכתא צרת איילונית מותרת אפי' הכיר בה ואפי' צרת בתו איילונית אין כאן אפי' ריח קושיא וצריך לומר דכוונת הלח"מ דעכ"פ לרב אסי שם בדף י"א ע"א דאמר צרת איילונית אסורה בהכיר בה הוא תיובתא להרמב"ם. ומה שרצית לתרץ דהרמב"ם לא קאמר אלא בנשאת ומשנה דיבמות מיירי מן האירוסין, אין פירושך נכון שהרי הרמב"ם כתב וכן האיילונית שנתקדשה הרי אלו קידושין גמורים א"כ מיירי בקידושין לחוד ונשארה קושיית הלח"מ על מכונה:
וכן מה שהקשית אתה על הרמב"ם מסוגיא דסנהדרין דף ס"ט שהוכיח דאזלינן בד"נ בתר רובא מדתנינא בת שלש וכו' וחייבים עליה משום אשת איש אמאי אימא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש, ג"כ היא קושיא חזקה על הרמב"ם. והנה דע לך מה שנלע"ד בזה שדעת הרמב"ם שפסק שהם קידושין גמורים אפי' לא הכיר בה הוא מטעם כיון שאפשר לבדקה אף שאינו יכול לבדוק כל סימנין קודם הנישואין שהרי אחד מהסימנין הוא שמתקשה בשעת תשמיש מ"מ יכול לבדוק קצתן ולא בדיק מכלל דסבר וקיבל ואף שבמומין פסק הרמב"ם קידשה סתם ונמצא עליה מומין היא ספק מקודשת ולא חילק בין מומין שיכול לבדוק כמו שמחלק לענין כתובה מומין שאני דיש נגד זה חזקה אין אדם מתפייס במומין אבל באיילונית ס"ל להרמב"ם דיש בני אדם שמתפייסין באיילונית ומדברי הח"מ בסימן קי"ז ס"ק יו"ד למדתי סברא אחרת דאיילונית משום שהוא מום גדול וגם אית ליה קלא אפי' אמר שלא הכיר בה אינו נאמן. והנה הוא כתב זה לענין תוספת כתובה ולענין קידושין אני אומר הואיל והוא מום גדול ויש לו קול ראוי היה לו לחקור ואם היה חוקר בודאי שהיה עומד על הדבר שהרי יש לה קול ואפ"ה לא חשש לחקור ודאי שהיה סבר וקיבל, וכל זה בגדולה אבל בקטנה אי אפשר לעמוד על שום סימן והיא עצמה וגם קרוביה אכתי אין להם יכולת לידע דבר זה לא שייך דהוה ליה למבדק ולא לחקור א"כ אין לנו ראיה שסבר וקיבל וא"כ בגדולה הוא דפסק הרמב"ם שהיא מקודשת בודאי אבל בקטנה מודה הרמב"ם שאם קידשה סתם ואח"כ נמצאת איילונית שהוא קידושי טעות ואמרינן אדעתא דהכי לא קידש ואתיא סוגיא דסנהדרין כהוגן וגם משנה ראשונה דיבמות לרב אסי איכא לאוקמי בקטנה. ומ"ש שם ביבמות דף י"א ע"א כאן שהכיר בה כאן שלא הכיר בה להרמב"ם פירושו הוא כאן בגדולה דזו מיחשב הכיר בה כיון שיכול לבדקה כאן שלא הכיר בה היינו בקטנה שהיתה קטנה בשעת נישואין להראשון. ולרוב הטרדה קצרתי. דברי רבך הד"ש: