נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/עג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עג עריכה
תשובה
שלום לכבוד אהובי תלמידי ידידי האלוף הרבני המופלג מוהר"ר דור קיצע נר"ו:
מה שכתבת על מה שכתבתי בחיבורי נ"ב (קמא) חלק אה"ע סי' ס' דאי אין חוששין לקידושין בע"א המעות מתנה כמבואר בתוס' בקידושין דף ס"ו ע"א בד"ה אמר אביי ועל זה כתבת דבימי אביי לא היה שום דעה דחוששין לקידושין לכך הוה דומיא דמקדש אחותו ואמרינן אדם יודע וכו' וגמר ונתן לשם מתנה אבל עתה דכבר סבר רב פפא דחוששין לקידושין הרי זה דומה למ"ש התוס' בגיטין דף מ"ה ע"א ד"ה מידי דהוה וכו' וגם בזה אנו אומרים כיון שרב פפא סובר כן אולי גם המקדש סבר כן ונתן לשם קידושין ולא לשם מתנה: הנה אהובי לא כן כוונת התוס' דאטו הדבר תלוי אם יש פלוגתא אז או לא אלא כוונת התוס' דלא אמרינן אדם יודע אלא דבר שההיפך הוא דבר זר ואינו עולה על דעת שום אדם כמו המקדש אחותו שודאי אינו עולה על דעת שום בן דעת שיחשוב שזה יהיה קידושין אבל במוכר שדהו כיון שמצינו רב שסובר שהיא מכורה א"כ אינו כל כך סברא זרה איכא למימר שגם הקונה היה סבור כן ולשם קנין נתן ולא לשם מתנה ואפילו אם היה אירע דבר זה קודם זמנו של רב היו המעות חוזרין. ותדע שכן הוא שהרי בימי רב כבר בטל היובל. ולפ"ז גם בקידושין הדרא קושייתך לדוכתא כיון שרב פפא סובר חוששין א"כ אין זה סברא זרה א"כ מדוע לאביי אין חוששין לקידושין והמעות מתנה אולי היה המקדש סבור שמהני קידושי הללו ולשם קידושין נתן ולא לשם מתנה ומה בכך שאז אכתי לא היה רב פפא ולא אמרו עדיין אטו בשביל זה היתה אז סברא זרה. ועוד עפ"י הבנתך בדברי התוס' שם המה נפלאו שהתוס' תלו הא דאין חוששין לקידושין משום שהמעות מתנה ואתה אומר שבשביל זה המעות מתנה לפי שודאי אין חוששין לקידושין. ואמנם כוונת התוס' הוא כיון שעכ"פ עיקר הדבר של קידושין ראוי להיות בפני עדים א"כ זה שלא חשש להביא עדים מסתמא לא היתה דעתו לשם קידושין רק נתן לשם מתנה זה הוא הטעם של הני דסברי אין חוששין לקידושין, ורב פפא דחייש סבר שאעפ"כ חיישינן אולי לא נתן לשם מתנה רק לשם קידושין, וכיון דבמה שנוגע לדיני ממונות היא מוחזקת שפיר כתבתי בחיבורי דהממון נשאר לה במתנה. ותו לא מידי רק חיים ושלום, דברי הד"ש: