נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/סט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סט
עריכהתשובה
שלום תנינא להנ"ל:
קבלתי מכתבך, ואשר רצית לדחות הוכחה שהרמב"ם לא גריס האי תניתוה מדלא הביא בחבורו דקטנה מתגרשת בקידושי אביה ואמרת שסמך עצמו על מה שכתב בפ"ח מגירושין הל' ה' דחוץ מקידושי קטן אינו גט מכלל דקטן מיקרי בר הויה וא"כ הה"ד קטנה:
הנה אין דרכו של הרמב"ם להשמיט דין מפורש בש"ס ולסמוך על דמיון מלתא למלתא וכל מלתא דמבעיא בש"ס ופשיט ליה ממקום אחר בדמיון דרכו של הרמב"ם להביא כל אחד במקומו:
ומה שכתבת שסמך עצמו על מ"ש בפ"ו הל' ט' קטנה אינה עושה שליח לקבלה וכו' מפני שצריך עדים ואין מעידין על קטנה וכתבת דע"כ בנשאת או במת אביה מיירי הרמב"ם דאל"כ מאי איריא קטנה גם נערה המאורסה אינה עושה שליח בחיי אביה כמבואר ברמב"ם פ"ב הל' י"ח:
דע שאין זה הכרח ולעולם דמיירי בארוסה ואביה חי ונערה יכולה לעשות שליח שיקבל לה משתבגר ומיקרי מלתא דמצי עביד השתא שהרי היא יכולה לקבל גם עכשיו ומצי עבדא שליח. ואפי' לפי פירושי שכתבתי לך שמבואר אצלי במקום אחר דמה דאמרו כי משוי שליח במה דמצי עביד השתא היינו שהשליח מצי עביד גם בזה מיקרי מצי עביד שהרי אם האב היה עושהו הוה מצי עביד השתא אבל קטנה שעשתה שליח לא מהני אפי' שיקבל לאחר שתבגר משום שאין מעידין על הקטן. ואין להקשות אכתי אי בחיי האב למה לי הטעם דאין מעידין תיפוק ליה דהיא עצמה אינה יכולה לקבל בחיי האב וכיון דאיהי לא מצי עבדא לא מציא משוי שליח. הנה זה אינה קושיא דלפי פירושי המתבאר אצלי במקום אחר דהמשלח לא בעינן מצי עביד כלל רק שיהיה בתורת אותו דבר א"כ גם קטנה גם בחיי אביה עכ"פ בתורת גיטין היא שהרי מתגרשת ע"י אביה:
ואמנם מ"ש שהרמב"ם סמך עצמו על מ"ש בפ"ב הל' י"ט קידשה אביה כשהיא קטנה ומת אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר הרי זו מתגרשת משיגיע גט לידה, יפה כתבת אע"פ שאתה בעצמך כתבת שראיה זו יש לדחות ובעיני לא כן הוא וקשה לדחותה שהרי מפורש כאן שקטנה אף שאין לה אב מתגרשת. ואעפ"כ נלע"ד בזה כאשר נשים לב גם לקושיית התוס' שם בגיטין פ"ה ע"א בד"ה תניתוה אמאי לא מייתי מתניתין דפ' התקבל קטנה שאמרה התקבל וכו' אינו גט עד שיגיע גט לידה ותירוצם דחוק דהרי למסקנא מוקי לה בקידושין באין לה אב. ונראה דאף אי הוה דרשינן ויצאה והיתה היינו לכתחלה אבל דיעבד אולי אינו מעכב ולהכי לא היה יכול להביא המשנה הנ"ל דשם לענין דיעבד הוא דמשהגיע גט לידה מגורשת ולכך הביא ברייתא דתניא מתגרשת והיינו אפי' לכתחלה ואעפ"כ הקושיא שלי שהקשיתי במכתבי הקדום שהיה לו להביא מחרשת אינה נדחית בזה דגם שנינו שיוצאה בגט וביבמות ריש פ' חרש ג"כ מפורש במשנה נתחרשה אם רצה יוציא:
ומעתה אף אם נימא שזה דוחק לחלק בדרשא דאתי מקרא ויצאה והיתה לחלק בין לכתחלה לדיעבד מ"מ עכ"פ למסקנא דאמרינן שם בגיטין שהטעם דקטנה מתגרשת הוא משום דאתיא לכלל הויה שפיר נוכל לומר דדוקא דיעבד סמכינן על מה דאתיא לכלל הויה אבל לכתחלה בעינן שתהיה תיכף בת הויה. ואמנם האמת אינו כן שהרי שנינו קטנה מתגרשת והיינו לכתחלה וא"כ היה לו להרמב"ם ג"כ לפרש בחבורו שמתגרשת גם לכתחלה. ובזה כל דבריך נדחים שמ"ש שסמך עצמו על מה שפסק בפ"ח חוץ מקידושי קטן א"כ כי היכי דקטן מיקרי בר הויה ממילא גם קטנה מיקריא בת הויה לפמ"ש אין ראיה לסמוך על זה לקולא לכתחלה. גם מ"ש שסמך על מה שכתב בפ"ו שקטנה אינה עושה שליח מטעם שאין מעידין ג"כ אין ראיה דאף דמיירי באין לה אב הוצרך לטעם אין מעידין לפסול אפי' בדיעבד וכן מ"ש בפ"ב הל' י"ט הרי זו מתגרשת משהגיע גט לידה ג"כ דיעבד משמע כמו שמורה לשון משהגיע גט לידה וא"כ אכתי היה לו לבאר שמתגרשת אף לכתחלה. א"ו דהרמב"ם לא גריס כלל הך תניתוה וכמו שכתבתי לך במכתב הראשון. ותו לא מידי כעת:
ומה דקשיא לך על מ"ש לך שאני ביארתי במקום אחר לפרש מה שאמרו במס' נזיר דף י"ב כי משוי אינש שליח במה דמצי עביד השתא היינו שהשליח מצי עביד השתא אבל המשלח לא בעינן מצי עביד רק שיהיה בתורת אותו דבר והקשית ממה דאמרו במס' ב"ק דף ק"י ע"א האי זקן או חולה היכי דמי אי דמצי וכו' ואי דלא מצי עביד עבודה שליח היכי משוי: אהובי תלמידי סבור אתה שהכוונה בזה משום דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח ולדבריך אין כהן שהוא זקן או חולה יכול לשלוח קרבנו ודבר תימה הוא ואטו גרע הוא מישראל שמביא קרבנו לכהן וכהנים שלוחי דרחמנא נינהו וכמ"ש במס' קידושין דף כ"ג ע"ב. ואמנם הכוונה שם בב"ק דכל זכות הקרבנות הוא לאנשי משמר ואמנם לכהן זכתה התורה שיבוא בכל עת ויקריב קרבנותיו אפי' במשמר שאינו שלו אבל שיהיה הברירה ביד כהן למסור קרבנותיו לכהן אחר שאינו מאותו משמר לא מצינו בתורה והיה מהראוי שאנשי משמר ההוא יעכבו עליו שלא יגרע זכותם ויתנו לכהן אחר אלא שאעפ"כ הכהן היכולת בידו למסור קרבנו לכהן אחר שאינו מאותו משמר שהוא אומר לאנשי משמר מה הפסד יש לכם הלא אי בעינא מקריבנא אנא ואין לכם חלק בו ומה הפסד יש לכם במה שאני משוי שליח במקומי, אבל כשהוא זקן או חולה ואינו יכול לעבוד עבודה בעצמו ממילא זוכים בו בני המשמר ולא מצי משוי שליח להפקיע זכותם, והרי זה דומה למ"ש הרא"ש במס' גיטין י"א ע"ב גבי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דאפי' שויה שליח לא מהני דלא מצי משוי שליח לחוב לאחרים. וכעת לרוב הטרדה אקצר. דברי רבך הד"ש: