נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/נח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נח עריכה
ב"ה פראג ב' כ"ה אלול תקמג"ל.
תשובה
תחל שנה וברכותיה, לכבוד האלופים התורניים ב"ד בפראגא הסמוך לעיר מלוכה ווארשא:
מכתבם מן י"ב דנא הגיעני אתמול מדרעזין ושורש בקשתם להודיע מה דינה של העגונה. ותוכן השאלה נזכר בלשונם איש אחד שנטבע פה בנהר ווייסל סמוך לע"מ ווארשא בחורף בעת הקרח שנשבר הקרח תחת רגליו ונפל בנהר ווייסל והנהר הנ"ל היה פתוח בקצת מקומות וסתום בקצת מקומות ואחר כ"ג שבועות נמצא סמוך לעיר ווארשא והביאוהו לקבורה ושלחו הקברנים אחר אשת המת ובאה האשה ואמרה שלשה סימנים בגופו והסימנים המה סימנים אמצעים וכן נמצאו הסימנים בגוף המת כמו שאמרה האשה. זהו תורף השאלה ולא הזכירו מה נעשה תיכף בשעה שנפל לנהר ומי ראה הנפילה ואם הרואה שהה עד שתצא נפשו, גם בגב"ע לא נזכר דבר מזה. וצריך אני לברר כל הצדדים בזה אך בקיצור נמרץ כי אין הפנאי עמדי מחמת רוב הטרדות אשר עלי ובפרט בימים הקדושים הללו ובקהלה קדושה להוציא רבים י"ח. ואומר אני אם ראו הטביעה ושהה הרואה עד שתצא נפשו שהוא יותר משתי שעות כדברי רש"י ביבמות קכ"א ע"ב בעובדא דבתו של נחוניא חופר שיחין ואם שהה הרואה שיעור זה וראה שלא עלה כבר נפקא אשתו מאיסור תורה כי משאל"ס שלא תנשא חומרא דרבנן הוא ולכן אמרו שאם נשאת עפ"י הוראת חכם לא תצא וכיון שאין כאן רק איסור דרבנן ביארתי בנ"ב בכמה מקומות ששוב סומכין על סימנים אמצעים להתירה אפילו לכתחלה ועיין בחלק אה"ע (קמא) סימן מ"ג דף ל"ה ע"ג ד"ה ואומר אני. אבל אם לא שהה יש לנו לעיין בדין זה בעובדא דנא. והנה אם לא היה הנהר פתוח בקצת מקומות אז אפילו בלא סימנין כלל היה מקום להתיר עפ"י מ"ש הב"ש בס"ק צ"ה ודבר זה מבואר באריכות בתשובת הב"ח סימן ע"ט והמתירים הם המהרש"א והב"ח בהסכמת שאר גאוני הדור ההוא ואמנם שם כתב הב"ח ששהה עד שתצא נפשו ואף שהב"ח שם כתב ששהה שעה אחת הנה הוא קורא זה שיעור שתצא נפשו ואינו משגיח בהוכחה דלעיל מברתא דנחוניא וכמפורש בדבריו בתשובה בסי' ק"ד יע"ש:
ואמנם אני לעצמי תמה על המהרש"א והב"ח ושאר גאוני הדור שהתירו בזה לכתחלה ועיקר טעמם כיון שהמים נקרשים וליכא גלי לא חיישינן ששט למקום רחוק, וסמוכות שלהם מעובדא דאגמא דסמקי ביבמות דף קכ"א ע"א שאמרו כיון דאיכא גלי אימור גלי אשפלו. ואני אומר שאחר מחילת כבודם ואינני כדאי להרהר ח"ו אחריהם וק"ו לסתור הוראתם אעפ"כ תורה היא וללמוד אני צריך והרי שם בגמ' אח"ז איתא אמר רבי מעשה בשני בני אדם מכמרין מכמורין בירדן וכו' למחר זרחה חמה והכיר פתחה של מחילה וכו' א"ה מים שיש להם סוף נמי ניחוש למחילה של דגים במים שיש להם סוף מחילה של דגים לא שכיחא ע"כ דברי הגמרא. ולפ"ד במים שאל"ס אפי' ליכא גלי הרי עכ"פ יש חשש מחילה של דגים שהרי במים שיש להם סוף הוא שאמרו מחילה ש"ד לא שכיחא ובעובדא דרב שילא באגמא דסמקא צריך לומר שידעו שאין שם מחילה ש"ד וכן נראה מסברא דרש"י פירש שם דאגמא הנ"ל לא היו מים חיים ולפי הנראה נעשו מגשמים וכיוצא בזה ולא שכיח שם דגים אבל בנהר ווייסל ואטו בשביל שנקרשו המים ליכא חשש מחילה של דגים. באופן שאינני יכול לעמוד על דעת רבותינו ההם שהתירו לכתחלה אבל בודאי שגם זה חששא דרבנן הוא שהרי במשאל"ס אם נשאת לא תצא אף דשכיח מחילה של דגים, וצ"ל שדבר זה עצמו שיזדמן שינצל בזה הוא רק מיעוטא ומפני חומר א"א חששו בזה ולא מדין תורה. ולכן אם בעובדא דידכו שהה הרואה עד שיעור שתצא נפשו שוב האשה מותרת ע"י סימנין שמצאו בגופו אבל אם לא שהה צריכין אנו לדבר אם יש להקל מצד צירוף סימנים ולסמוך על דברי המ"ב שהביא הב"ש בס"ק ע"ב וידוע שיש בזה פלוגתא דרבוותא ואעפ"כ בנדון זה נלענ"ד להקל:
ואקדים הקדמה קטנה מה שהקשה אותי אחד מתלמידיי אשתקד לדעת המ"ב דצירוף סימנין מקרי סימן מובהק ביותר ומועיל אפי' אם נימא סימנין דרבנן א"כ איך אמרו במס' חולין דף ע"ט ש"מ סימנים דאורייתא והרי שם בכודנייתא שיש ג' סימנים אזנים וזנב וקול ולדעת המ"ב אפי' אם נימא סימנין דרבנן מהני. והשבתי לו שמה שחישב אזנים וזנב לשני סימנין זה אינו ברור * [הגה"ה מבן המחבר עיון לקמן בתשובה סי' ס"ו מתקנות עגומת מה שהשיב לתלמידו הרב מו"ה וואלף מק"ק טריטש. ועיין מה שכתבתי בהג"ה שם שלפי' חדושי הר"ן על מס' חולין אין לסימנים שהוזכרו במס' חולין בכודנייתא שום שייכות לסימני אבדה ושאר סימנים שהוזכרו בש"ס:] ורב פפא חישב שניהם יחד ואמר רברבן אודניה וזוטרח גנובתיה בר חמרא זוטרן אודניה ורבה גנובתיה בר סוסיא ומדלא חלקינהו וכך הל"ל זוטרן אודניה בר סוסיא רברבן אודניה בר חמרא רבה גנובתיה בר סוסיא זוטרא גנובתיה בר חמרא ואז הוה כל אחד בעצמו סימן אבל עכשיו שכללינהו איכא למימר דודאי שכיח שהולד אינו דומה לאמו בסימן רק שיהיה חלוק בשני סימנין מאמו לא שכיח ולכן אם האזנים והזנב שוים או קטנים או גדולים אין כאן שום סימן וכן אם נחתך הזנב או נחתכו האזנים אין כאן שום סימן לפי ששכיח שהולד יהיה בסימן אחד חלוק מאמו ולכך דוקא שניהם ביחד המה סימן אבל הקול לבדו הוא סימן שהרי אביי לא הזכיר רק הקול והא דמוקי התם באלמת וגדמת ולא מוקי לה שהיו האזנים והזנב שוים נלע"ד כיון דע"כ הוכרח לאוקמי באלמת כיון שהקול לבדו הוא סימן לכך שוב מוקי גם בגדמת. ובזה יש ליתן טעם למה לא הזכיר אביי רק הקול ולא האזנים והזנב בשלמא ר"פ שהזכיר אזנים וזנב ולא הזכיר קול היינו משום שכבר הזכירו אביי. אבל איפכא קשה למה לא הזכיר אביי האזנים וזנב שהוא נראה לעינים תמיד משא"כ הקול שצריך להמתין עד שינהום, ולפמ"ש ניחא דאביי הזכיר דבר שהוא לבדו סימן משא"כ אזנים וזנב אין שום אחד לבדו סימן ורש"י בד"ה דדמיין להדדי כתב באזנים ובזנב והדבר יפלא למה שביק הקול. ונראה משום דר' אבא קאמר עיין להנך דדמיין וכו' וסובר רש"י דעיין שייך בדבר הנראה לעינים אבל לא על חוש השמיעה ולכן פירש"י באזנים ובזנב. ולפמ"ש אזנים וזנב הוא רק סימן אחד ושפיר קאמר ש"מ סימנים דאורייתא ובחיבורי נו"ב (קמא) סימן ל"א דף כ"ב ע"ד בד"ה הנה במס' ב"מ הקשיתי דלמה מספקא להו אי סימנין דאורייתא והרי חזינן בחולין דף ע"ט דר' אבא סמיך אסימנין וכתבתי דע"כ לא מספקא ליה אלא אם הסימנים באים לאפוקי מחזקה שהרי האשה בחזקת א"א קיימא אבל בכודנייתא לא איתחזק איסורא שפיר אמרינן סימנין דאורייתא אלא דשוב הוכחתי שם דרבא ודאי גם בלא איתחזק מספקא לי' אלא שר"א חולק עליו בהא. ועכ"פ אנן חזינן שהפוסקים הכריעו כר' אבא והרי"ף והרא"ש הביאו דר"א וכן הרמב"ם פסק כן בפ"ט מכלאים והש"ע ביו"ד סי' רצ"ד ס"ט וא"כ למה באה"ע סי' י"ז סעיף כ"ד החמירו בסימנים וצ"ל אחת משתים או שבאמת לא חששו רק בחזקת איסור אף דרבא מספקא ליה אף דליכא חזקה מ"מ הם לא חששו בזה לדבריו ופסקו בכודנייתא כר' אבא או שבאמת הרמב"ם בפ"ק מכלאים והש"ע בסי' רצ"ז הזכיר אזנים וזנב וקול וא"כ הוי צירוף סימנים וסברי כדברי המ"ב דצירוף סימנים מקרי מובהק ביותר. ועכ"פ מוכח דהיכא דליכא חזקה וגם איכא צירוף סימנים מועיל בודאי והיכא שנפל למים אף שלא שהה כבר הוא ספק חי ספק מת ונותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים וכאשר ביארתי בנ"ב (קמא) סי' מ"ג דף ל"ו ע"א בד"ה והנה מי שנפל יע"ש שביארתי שתיכף שנפל למים אזדא לה חזקת איסור ושוב מועיל צירוף סימנים בודאי. ולכן אשה זו מותרת אבל בתנאי שעכ"פ יתברר שבודאי נפל לנהר ווייסיל ושם במקום האשה ישבו ב"ד של שלשה ויתירו אותה. ומרוב הטרדה וגם לא רציתי לעכב כתבתי בקיצור. והיה זה שלום. דברי הד"ש: