נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/נה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נה
עריכהב"ה פראג ג' י"א שבט תקמג"ל:
תשובה
כסאך יגדל ויתנשא למעלה, תזכה לראות קיבוץ הגולה, ארמון על משפטו וירושלים בנויה על תלה. כבוד אהובי חתני ידידי וחביבי כנפשי, הגאון המובהק יחיד בדור דין הוא הדר בהדרת קודש, וכל העם עונין עליו מקודש, עמוד התורה והיראה אור ישראל פאר הזמן נ"י פ"ה ע"ה כק"ש מו"ה יוסף נר"ו:
מכתבך מן ו' העבר הגיעני וזה כל הנחת שלי לעת זקנותי. ע"ד דברי תורה אשר שאלת באשה שבעלה כמר נטע מלאבשין הלך לאחיו שיעזור אותו בעת דחקו ועתה שמעו שבחזירתו מת בדרך ונקבר בק' קעמפני והלכה שמה והושיבה שם ב"ד לעמוד על החקירה וזהו תורף הגב"ע אשר בידה. מתחלה חקרו הב"ד אותה אם יש לה סימנים בגופו של בעלה ואמרה שהיה לבעלה נקבים עמוקים על לחי אחד והנקבים נעשו לו ע"י יריית קנה השריפה שירה אחד נגדו אבל אינה יודעת על איזה לחי גם יודעת שהיה לו ברגלו אצבע הסמוכה לאגודל נעקם וכפוף ומושכב על האגודל ונדבק בו עד שלא יוכל איש להזיזו ממקומו וגם היא אינה יודעת באיזה רגל. בא כמר ליזר והעיד שבימי החנוכה הביאו מת מעיר מערשוב לשם והיתה אשה אחת שבאה עם המת ואמרה שהמת קודם מותו נסע עמה מק"ק לאסק ואמר לה ששמו נטע מלאבשין והיה אצל אחיו לבקש ממנו עזר בעת דחקו ויש לו בק"ק לאבשין ווייב אונד קינד. גם העיד ליזר הנ"ל שהיה אצל הטהרה וראה על רגל אחד היה האצבע עקום והיה מונח תחת האגודל ואינו זוכר באיזה רגל. ואחר איזה ימים בא כמר ליזר אל הב"ד ואמר מה שאמר שהיה האצבע תחת האגודל זה אמר בדדמי אבל יכול להיות שלא השגיח כל כך ואפשר שהיה מונח על האגודל. שוב בא עד והעיד ג"כ שהיה אצל הטהרה וראה ברגל אחד איין איבר ליגטר פינגר ושמע שכתבו שם המת לזכרון נטע מלאבשין. שוב בא אחד והעיד שראה שהיה להמת נטע מלאבשין נקבים עמוקים בפנים שלו ואינו זוכר כעת באיזה צד, אלו הם תורף העדיות שביד האשה הנ"ל:
אהובי חתני מה אדע ולא ידעת ומה אראך ולא ראית ועיניך פקוחות ומשוטטות בכל הש"ס והפוסקים לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי אתה צריך, ואעפ"כ לעשות רצונך חפצתי ואמנם בקצרה. והנה זה פשוט יותר מביעתא בכותחא שאף אם סימנים לאו דאורייתא היינו לסמוך עליו להתיר חיישינן שמא נזדמן סימן כזה באיש אחר אבל להיפך אם הסימן שהיה בו לא נמצא באיש הנמצא או שנמצא הסימן שלא כצורת הסימן שהיה באיש ההוא אם הוא מסימנים שא"א להם להשתנות ודאי הוא עדות גמורה שזה הנמצא איננו האיש ההוא וכאשר כתבתי בנודע ביהודה (קמא) סי' ל"ו. וא"כ לכאורה היה עדותו של ליזר כפי שהעיד בראשונה הכחשה גמורה להסימן שאמרה האשה שהיא אמרה שבעלה היה האצבע סמוך לאגודל נעקם על האגודל וזה העיד שהמת היה האצבע עקום תחת האגודל וא"כ איננו בעלה של זאת, אבל באמת אין זה הכחשה להיות אות ומופת שאיננו זה מכמה טעמים. חדא שהרי האשה לא אמרה שבדקה הרגל השני של בעלה ולא היה בו שום עיקום וא"כ אפשר דתרווייהו איתנהו שהיה בו ברגל אחת אצבע מעוקם ונתעקם למעלה מהאגודל והיה לו ברגל השני אצבע עקום ונתעקם תחת האגודל וליזר זה לא השגיח על רגל השני, ואמנם דבר זה היה יכול להתברר אצל האשה ואצל כמר ליזר מה יאמרו על הרגל השני אם נתנו עיניהם בו: אלא שאני אומר שאפי' האשה תאמר שרגל השני היה שוה כמו בכל אדם בלי שום עיקום וגם ליזר יאמר שרגל השני הסתכל בו ולא היה בו שום עיקום ג"כ אין כאן הכחשה כי אין זה בריה בידי שמים או כמו רושם וצלקת שלא ישנו מקומם לעולם אבל זה העיקום ע"י סיבה ומקרה נעשה ואולי בהיותו בדרך בזמן ההוא שהיה נפרד מאשתו אירע לו מקרה וסיבה ברגלו ונעקם האצבע מלמעלה למטה כי זה בצד האפשרי והיה די לומר דל עדותו של ליזר מהכא לגמרי ודבריו לא מועילים ולא מפסידים. וגם לדעתי פשוט כי יכול לומר שלא דקדק שפיר אם היה למעלה או למטה ונאמן במה שהעיד אחר כמה ימים שאינו זוכר בודאי אם היה העיקום לצד מעלה או לצד מטה והדבר צריך תלמוד, ועכ"פ אם היה העד השני מעיד בפירוש שהיה העיקום לצד מעלה היינו אומרים דל עדותו של ליזר והרי השני מעיד כדברי האשה אבל כיון שהעד השני אמר סתם שהיה לו איבר ליגטן פינגער אם כן אם אנו תופסין דברי ליזר הראשונים לעיקר בודאי לא נעשה אנחנו הכחשה בין העדים וא"כ עדות סימן האצבע לא מעלה ולא מוריד ויש כאן עד על הנקבים בפנים. וגם לדעתי היתר האשה הזאת פשוט דמהני דהרי יש כאן שמו ושם עירו אך שאין כאן שם אביו והא ודאי שסימן בגוף לחוד אם הוא סימן אמצעי עדיף משם אביו לחוד שהרי אם העידו שמת אחד שהיה שם אביו פלוני ולא היו מעידים לא שמו ולא שם עירו הוא פשוט דלא מהני כלל ואם העידו על סימן שבגופו להרבה פוסקים שפוסקים סימנין דאורייתא מהני ואפי' הרמב"ם שמחמיר סובר שאינו רק חומרא דרבנן וא"כ כיון שסימני הגוף עכ"פ עדיף משם אביו וכאן שיש שמו ושם עירו וסימן הגוף שעדיף משם האב פשיטא שמהני. ועוד כיון שאמר שהלך אצל אחיו לעזור לו ובעל האשה הזאת בשביל עזר הלך אצל אחיו ובפרט אם העיר מערשוב הוא בדרך הזה שהולכים בו מלאבשין למקום שדר בו אחי בעלה ועיין בחיבורי שם סימן ל"ו. זו הנלע"ד פשוט שאשה זו מותרת ואין צריך לטרוח ולחפש בליבשאן אם יצא משם איש אחר שהיה שמו נטע. ובתנאי אם גם אתה אהובי חתני מסכים עמי תתיר אותה שם בבית דינך, ולרוב הטרדה קצרתי, דברי חותנך: