נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/מג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מג
עריכהלכבוד
אהובי ידידי הרבני המופלג בתורה החריף ובקי כ"ש מו"ה יוסף דוד נ"י, בק"ק בישא:
על מה שכתבתי בנ"ב (קמא) חלק אה"ע סי' ו' דפלוגתא דרב ושמואל ביבמות דף פ' ע"א אם נעשה סריס למפרע שכתבתי פירוש דברי הגמ' שם דמקטנותה יצאה לבגר היינו לשמואל אבל לרב לא אמרינן כלל מקטנותה יצאה לבגר. והקשה מעלתו דלפי זה הסוגיא בכתובות ד' ל"ו ע"א דקאמר סיפא ר"מ ומקטנותה יצאה לבגר לא אתיא כרב דלרב לא אתיא סיפא לא כר"ח ולא כחכמים אלא אתיא סוגיא זו לשמואל א"כ מאי מקשה בסוף הסוגיא והאמר רב יהודה אמר רב וכו' מאי מקשה מרב והלא סוגיא זו לא אתיא כרב: אהובי לדידי לא קשיא ולא מידי דהא לדידי ביבמות דף פ' קם רב בקושיא מכח מה דאיילונית אין לה קנס לר"מ והרי לא אמרינן שם ביבמות תיובתא דרב וצריך לומר דלא שייך לומר תיובתא דרב תנא הוא ופליג וברייתא זאת דאיילונית דודאי ר"מ היא סברה כשמואל דאמר דלא נעשית גדולה למפרע ואם כן מקטנותה יצאה לבגר ורב פליג ועכ"פ מוכרח רב לומר עכ"פ דברייתא זו סברה כן וא"כ קשה על ברייתא זו רישא רב וסיפא ר"מ וצריך לתרץ ר"י היא וסובר ר"י דמקטנותה יצאה לבגר ורב פליג עליו, ואמנם עכ"פ צריך לומר דר"י בקטנה סבר כר"מ ועל זה הקשה דא"כ הו"ל לרב לומר זו דר"מ ור"י דהרי מוכח מברייתא זו דר"י סובר קטנה אין לה קנס ובזה לא שייך לומר דרב תנא הוא ופליג:
ומה שרצה מעלתו לומר טעמו של הרמב"ם שפסק כשמואל והרמב"ם לאו יחידאי הוא וגם ה"ר ישעיה מטארני פסק כן וטעמו של ה"ר ישעיה פירש מעלתו דאזיל לשיטתו שבקידושין דף ד' ע"א אמר מר בר רב אשי לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאיילונית וכו' והקשה מהר"י הנ"ל דאיך אפשר לידע בקטנותה שהיא איילונית והלא אין איילונית ניכר עד כ' שנים והיא גופא קושיית התוס' שם ותירץ דמיירי שמכרה שנה או שתי שנים קודם לעשרים וכשהגיעה לעשרים נודע שהיא איילונית ויצאה מרשות אדון והוה אמינא דאיגלאי מלתא למפרע שהמכר שלא כדין היה ותחזור הדמים לאדון רק תנכה שכר פעולה ולהכי איצטריך קרא שיש בה דין מכר ע"כ דברי מהר"י הנ"ל. וכתב מעלתו ומעתה מוכח מסוגיא זו דמר בר רב אשי סובר כשמואל דאי כרב כיון שהיא גדולה למפרע למה באמת מכרה מכר ואין לומר דמר בר רב אשי סובר כרב ושאני הכא דגלי קרא, דמהי תיתי נימא שחידוש הוא שחידשה תורה באמה העבריה אדרבה נימא דגלי קרא שאינה נעשית גדולה למפרע וזהו ג"כ טעמו של הרמב"ם. ע"כ דברי מעלתו:
הנה אף שגם המשנה למלך בפ"ד מהל' עבדים הקשה קושיא זו על פירוש רבינו ישעיה הנ"ל תינח לשמואל אבל אליבא דרב דנעשה גדול למפרע וכו' תקשה וכו' וכן למר בר רב אשי תקשה דמשמע דלפי האמת הוי זבינא וזה דבר תימא כיון שאיגלאי מילתא דבשעה שמכרה לא היה לו רשות למכרה וכו' וליכא למימר דשאני הכא דגלי קרא שיצאה בבגרות מש"ה לא אמרינן שנעשית גדולה למפרע דאל"כ היכי משכחת שיצאה בבגרות דאי מכרה קודם י"ב הרי יצאה בשש קודם בגרות דא"כ נילף מהכא דלא נעשית גדולה למפרע ומנ"ל דחידוש הוא שחידשה תורה וכו' עיין שם במשנה למלך שהאריך. ואמנם כל דברים הללו אצלי אינן אלא דברי תימא דאטו לא משכחת לה שמכרה דרך משל כשהיתה בת שמנה והיתה אצל האדון שש שנים עד שנעשית בת י"ד כיון שלא הביאה סימנים החזקנוה קטנה ויצאה הימנו ואחר שנעשה בת כ' הוחזקה איילונית והיה מקום לומר איגלאי מילתא למפרע דזבינה לאו זבינא דהיכא דלא אתיא סימני נערות זבינה לאו זבינא. ומעתה יחשוב האדון הדמים שנתן עבורה ויחשבו נגד זה שכר פעולתה אם הם שווין אין לזה על זה כלום קמ"ל קרא דזבינה זבינא ושפיר קיבל האב דמי המכר וכשהגיע לי"ב איגלאי מילתא עתה למפרע שבוגרת היתה ויצאה בבגר וחייב האדון לשלם שכר פעולה של שנתים. ולדברי המ"ל שכתב שאם מכרה קודם י"ב הרי יצאה בשש קודם הבגר לא ידעתי מה קשיא ליה דמתתלה יצאה בשש אבל עכשיו איגלאי מילתא למפרע שיצאה בבגר. שוב פקחתי עיני שהמ"ל עצמו כתב בשם הריטב"א כמו שכתבתי וכתב שגם הראב"ד מודה לזה:
ובודאי רבינו ישעיה מודה לזה שהדברים נכונים מצד עצמם אלא שרבינו ישעיה שבלא"ה פסק כשמואל לכן פירש כאן שיצאה ממש בבגר שמכרה שנים מועטות קודם כ' אבל לומר שזהו טעמו דרבינו ישעיה לפסוק כשמואל אינו נכון:
ואמנם לדידי שכתבתי דלרב לא אמרינן כלל מקטנות יצאה לבגר א"כ שפיר יש ראיה מהך סוגיא דהלכה כשמואל דבין לאביי דאמר לבגר דאיילונית בין לרב אשי עכ"פ קאמר קרא דיצאה בבגר ואי ס"ד כרב ליכא בגר אם לא שקדם לו נערות וכבר איגלאי למפרע שיוצאה מנערות ולא משכחת יציאה בבגר, ורב עצמו לתרץ הך ויצאה חנם אין כסף אפשר דמתרץ כרבה דבא זה ולימד על זה ולא משגח בקושיית אביי דהכא חד גופא ועכ"פ אביי וכן מר בר רב אשי דהלכתא כוותיה בכל הש"ס בר מקצת מקומות ידועים לרש"י לשיטתו ולר"ח לשיטתו כמבואר בחולין דף ע"ו ע"ב סברי כשמואל א"כ כיון דמר ב"ר אשי סבר כשמואל לכך פסק הרמב"ם כשמואל:
ודע כי המשנה למלך שם מביא בשם הריטב"א דאיילונית למפרע היא בוגרת מי"ב וחצי והמשנה למלך תמה דמנא ליה הא דהרי אמרינן מקטנותה יצאה לבגר. ולענ"ד נראה דסבירא ליה להריטב"א דלא משכחת בוגרת בפחות מי"ב שנים וחצי לכן גם זו אי אפשר לה להחשב בוגרת עד י"ב וחצי ונערה נא נעשית בלא סימנים לכן נשארה קטנה עד י"ב וחצי. ובזה הסברתי לי מאוד מה שכתבתי בחבורי דלרב לא אמרינן מקטנותה יצאה לבגר ולשמואל אמרינן ובחבורי נשענתי על דברי תוס' ביבמות דף פ' ע"א בד"ה איילונית וכו' דלשמואל ניחא דימי נערות הם הסמוכים לי"ב שנים שפוסקין אז ימי הקטנות וכו' עיין שם. ובאמת אף שנשענתי על דבריהם כי דעתם רחבה מדעתנו היה קשה לי א"כ כל הבתולות אף שאינם איילוניות אם איחרו להביא סימנים עד אחר ששה חדשים שאחר י"ב שנים לא תהיה נערה כלל ותצא מקטנותה לבגרות וא"ת אין ה"נ מלבד שהדבר מבואר בהרמב"ם להיפך שכתב בפ"ב הל' ג' וכשתביא שתי שערות אפילו בשנת כ' תהיה נערה ו' חדשים ואח"כ תקרא בוגרת. ואף שמדברי הרמב"ם אין להקשות על התוס' מ"מ אני בחבורי שם כתבתי שגם הרמב"ם סובר לחלק בזה בין דעת שמואל לדעת רב לענין אם יוצאה מקטנות לבגרות ולא עוד שגם על התוס' קשה מסוגיא דקידושין דף ד' ע"א דאמר אביי לא נצרכה אלא לבגר דאיילונית והל"ל לבגר של כל הקטנות שאיחרו יותר מששה חדשים אחר י"ב שנים מלהביא שתי שערות שכולם יוצאות מקטנות לבגרות. אבל עכשיו נלע"ד טעם נכון ההפרש שבין רב לשמואל בזה, ובזה אני אוחז דברי הריטב"א שאי אפשר להיות בוגרת קודם י"ב שנים וששה חדשים ואמנם לרב דאמר שהיא גדולה למפרע אי אפשר לה להחשב קטנה אחר כלות י"ב שנים ודלא כהריטב"א ולכן ע"כלרב מקטנות יוצאה לנערות ומנערות לבגרות אחר כלות ששה חדשים אבל לשמואל שנחשבת קטנה עד שמביאה סימני איילונית יוצאה תיכף לבגר שהרי כבר הוא זמן רב אחר י"ב שנים: