נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/לג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לג עריכה
ב"ה פראג יום ג' ו' אלול תקמ"ד לפ"ק:
תשובה
לקול קרנא דתקיעתא, תכתב ותחתם לשתא טבתא, וימזגו לך כסא דברכתא, ברכה משולשת כל הני תלתא, דלא תליין בזכותא, אהובי תלמידי הותיק הרב המופלא ומופלג חכם וסופר מוהר"ר מיכל אויסטרליץ:
מכתבך הגיעני מיד חותנך הרר"ש. ואשר שאלת במעשה שבא לידך באחד שהיה מקושר בקשר אהבה לבתולה אחת זה כמה שנים ועתה נודע הדבר שזנתה והרתה לזנונים והוא והיא הודו שניהם מרצונם הטוב זה שלא בפני זו וזו שלא בפני זה שממנו נתעברה ונתקשרו בקשר אמיץ שישא אותה לאשה והשכנים מעידים שלא ראו ממנה דבר מכוער עם אחרים זולת עם זה האיש שאמרה שממנה נתעברה ולא דיימא מעלמא רק מזה והתירה מעלתו להנשא לו אף בימי עיבורה. בזה יפה הורה וכבר מבואר הדבר בחבורי נו"ב חלק אה"ע סימן כ"ג, וכתבתי אפילו אם הוא עצמו היה מסופק אם נבעלה גם לאחרים כיון שעכ"פ יודע שהוא בא עליה ויכול להיות שממנו נתעברה אפילו על ספק בנו חייס וליכא חשש דחסא וכן ביארתי בסימן י"ח דף י"א ע"ג בד"ה ואומר אני יע"ש. ואמנם מה שרצה לחדש שגם מספק חליצה יצאה ולהחזיק עובר זה לבנו ודאי אפילו לדעת הרמב"ם שהובא בש"ע סימן קנ"ו סעיף ט' והוא דעת המחבר שם. וכתב מעלתו שבנדון זה כיון שהיו אדוקים באהבה כמה שנים יש לדמות לתשובת הרא"ש לאחד שהיתה לו משרתת בביתו והיתה מיוחדת לו וכו' שהביא הטור שמה, ואני אומר אהבה זו שהיה ביניהם הלא לפי הנראה שאפי' משודכת לא היתה כלל שהרי עתה אחר שניכר הריונה הוא שנקשרו להנשא זה לזו וא"כ אהבה הקדומה היתה אהבת זנונים ומי יודע כמה זרים אהבה ואין לך כאן סברא למעליותא רק מה שלא דיימא מעלמא והרי הרמב"ם מחמיר אפילו לא דיימא מעלמא, והמגיד משנה בפ"ג מיבום הלכה ד' באמת תמה על הרמב"ם בזה והביא שגם הרשב"א בתשובה תמה על מה החמיר בדלא דיימא ועיקר תמיהתם דמ"ש מתרומה והרי הב"ש שם בס"ק ט"ו מיישב קושייתם וכן הב"ח הביאו הב"ש שם:
ולא עוד אלא שאני אומר דבנדון דידן לכולי עלמא אינו נאמן לחליצה דהרי על כל פנים בעינן שבעל אותה בודאי וכן כתבו התוס' ביבמות דף ע' ע"א אבל דיימא וכו' פירוש דיימא שבא עליה בודאי ע"ש בתוס' ועיין בלח"מ שם בפ"ג מיבום הלכה ד' ואף שהמ"מ שם הביא לשון הרשב"א שכתב דכל שראינו שבא עליה או שמודה שבא עליה בתר דידיה שדינן ליה וכו' הרי שמהני הודאתו, נראה דהיינו מצד הסברא דלמה יחשדוהו לשקר שלא בא עליה ויאמר שבא עליה להאכיל זר שאינו בנו בתרומה וחזקת איסור אין כאן שהבן הזה כשם שאין לו חזקת כהונה כך אין לו חזקת זר ונאמן ע"א באיסור, וכן לענין יבום אף שיש כאן חזקת איסור דהיינו חזקה שאין לו זרע מ"מ נאמן ומיירי שאומר שבא על פנויה זו ואנו מאמינין לו לפטור אשתו מייבום מטעם מיגו דיכול לפטור אשתו בגט ואף שכתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ב סי' א' דלא שייך בזה להאמינו במיגו שהוא עצמו אינו יכול לידע שלא באו עליה גם אחרים ע"ש ברא"ש, הנה הרא"ש שם קאמר שאם היה הדין נותן שיש לנו לחוש שנבעלה גם לאחרים לא שייך בזה להאמינו שהוא אומר בודאי שהוא בנו במיגו דהוה מיגו במקום עדים דאנן סהדי שאינו יכול לידע שלא נבעלה גם לאחרים שהרי אינו אומר שלא זזה ידו מידה אבל אם הדין נותן שאין חוששין שמא נבעלה גם לאחרים היכא שנבעלה לזה בודאי בזה שפיר נאמן לומר שבא עליה ועל זה נאמן במיגו ואז ממילא כיון שאנו מאמינים לו שבא עליה שוב לא חיישינן שנבעלה גם לאחרים, וכ"ז בבא על פנויה שאנו דנין לפטור אשתו אחרת שיש לו או אפילו אשה פנויה זו עצמה שנשאת לו אחר ימי עבור וההנקה ומה שהוא אומר שהוא ממנו הוא נפקא מינה רק לירושה או לייבום או לכהונה אבל נידון דידן שרצה לישא אותה בימי עיבורה ואם לא אמר שבא עליה היינו אוסרין אותה עליו מטעם מעוברת חבירו ואולי עיניו נתן בה ורצה לישא אותה ועל כרחו צריך לומר שבא עליה חשדינן למשקר כדי שיוכל לישא אותה, ועל גוף הנישואין אנו סומכין עליו ומתירין לישא אותה היינו מטעם שהוא איסור דרבנן כמ"ש הב"ש בסימן י"ג סק"ו אבל עכ"פ אם לא היה אומר שבא עליה לא היה רשאי לישא אותה וא"כ הוא נוגע בדבר ולא שייך בזה להאמינו לענין חליצה שהוא איסור תורה ואין כאן לא מיגו ולא אין אדם חוטא ולא לו ואסורה בלא חליצה לכל הפוסקים:
ומה שדימה מעלתו דבר זה לתשובת הרא"ש אין הנדון דומה כלל, ולא עוד אלא שאני אומר שמה שכתב רמ"א שם בסימן קנ"ו וי"א שאפי' בזונה אחרת המיוחדת לו נלע"ד שכיון שדבר זה הוא מתשובת הרא"ש כמ"ש הב"ש שם ס"ק ט"ז והרא"ש שם בתשובה כלל פ"ב שכתב שם בסוף סימן א' שאף הרמב"ם לפי דבריו בנדון זה שהיתה מיוחדת לו בביתו בכה"ג לא קאמר שתחלוץ כי אף הוא לא כתב אלא זנות באקראי וכו' ע"ש ברא"ש, ולדעתי לא כתב הרא"ש דכה"ג לא חייש הרמב"ם שנבעלה גם לאחרים דשפיר חייש אלא דמ"מ כיון שהיתה מיוחדת לו מסתמא בעל אותה בתמידות שהרי לזה לקחה לביתו ואפי' נבעלה גם לאחרים אמרינן בזה שתולין רוב בעילות בזה שיחדה לו אבל אם לא לקחה לביתו אולי אף שיחדה לו לפלגש לא מהני להרמב"ם אם לא נימא דמודה הרמב"ם שפלגש מותרת ואז אין תולין שנבעלה לאחר באיסור. ועיין תשובה להרמב"ן סי' רפ"ד. סיומא דמלתא בהך עובדא לחליצה לא סמכינן על דבורם:
ומה ששאל עוד כמה היא כתובתה אם כבעולה או כבתולה כיון שטעם טעם בתולה או דלמא כיון שמפותה היא אחולי אחלא לכתובת בתולתא ונכנס מעלתו בפלפול אם יכולה למחול והאריך בזה: והנה כל דברים הללו דברים יגעים ומה שייך בזה מחילה ומה צורך בזה מחילה וכי מאיזה צד היה לה כתובה שתהא צריכה למחול הגע בעצמך אם לא היה נושאה וכי היה לה כתובה ואטו יש לזונה מצד זנותה כתובה הכתובה בשעת נישואין היא זוכה ואז כבר בעולה היא. וכבר נשאלתי פעם אחת בכאן בכיוצא בזה על סך הכתובה ולפום רהיטא השבתי במושכל ראשון דפשיטא שאין לה אלא מנה שהרי עכשיו בעולה היא ועמדתי כמו רגע ונזכרתי בדברי רבינו הרמב"ם בפ"א מהל' נערה הלכה ג' המפותה וכו' ואם רצו וכנסה אינו משלם קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות עכ"ל הרמב"ם. הרי שכתב כשאר הבתולות וא"כ יש לה כתובה מאתים והטור העתיק דברי הרמב"ם בסימן קע"ב. ואמנם דבריהם צריכין ביאור דמהי תיתי יהיה לה כתובת בתולה כיון שעכשיו בשעת נישואין בעולה היא והמ"ל שם הביא דברי פוסקים הרבה שפשוט בדבריהם שכתובתה מנה כבעולה והאריך המ"ל שם בדבר זה והביא דברי רש"י בפירוש התורה בפ' משפטים בפסוק וכי יפתה וגו' מהר ימהרנה יפסוק לה מהר כמשפט איש לאשתו שכותב לה כתובה וישאנה עכ"ל רש"י, ועיין במ"ל שם שפירש דברי רש"י הללו שגזירת הכתוב שיעשה למפותה זו כתובת בתולה כשישאנה ופירש על דרך זה גם דברי הרמב"ם. ואף שהרמב"ם סובר שאפילו כתובת בתולה כשירה שבישראל אינה מדברי תורה מ"מ גזירת הכתוב הוא שמפותה זו לא יגרע כחה משאר בתולות הכשירות הכל לפי מנהג הבתולות וממילא כשתיקנו חז"ל כתובה לבתולה גם זו יש לה כתובה. ולפ"ז אני אומר שגזירת הכתוב כאן הוא תמורת הקנס שאם אינה נישאת לו קנסהו הכתוב כסף קנסה וכשנשאה פטרו הכתוב מהקנס אבל קנסו שיחזיקנה בנישואין כבתולה. ולפ"ז אני אומר דאף הרמב"ם והטור לא קאמרי אלא במפותה שהיה לה קנס אם לא היה נושאה והיינו נערה בתולה אבל בוגרת שאין לה קנס או אפי' נערה אם אין עדים על הבעילה כי אם מפי עצמו ומודה בקנס פטור נמצא שלא חייבו הכתוב קנס וממילא כשנושאה לא חייבו הכתוב כתובת בתולים ולכן אין לה אלא מנה ובכתובה יכתבו בעולתא דא, ותו לא מידי בזה כי גם זה כתבתי בקושי כי עדיין קלני מראשי קלני מזרועי וחזותא דכתבא יוכיח ולכן קצרתי. דברי א"נ הד"ש: