נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/צא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן צא
עריכהשאלה
אשה שאומרת את מי שיבחר פלוני יהיה שליח בחריקאי לקבל גיטי אם מהני:
תשובה
לפענ"ד שהאשה יכולה לבחור שליח לקבלה אף שאינה מיחדת אותו בשם רק שאומרת את מי שיבחר פלוני שיהיה שליח בחריקאי לקבל גיטי הוא יהיה שלוחי והיא ממנית אותו לשליח ואין כאן חשש לומר למ"ד אין ברירה א"כ כיון שאינה מזכרת אותו בשם אף שיבחרהו פלוני מ"מ לא אמרינן הוברר הדבר. נראה לפענ"ד דאין כאן חשש. והנה שתאמר כל הרוצה לקבל גיטה יהיה שלוחה לא מהני דכל הרוצה לאו שליחות הוא שאינה מיחדת אדם מיוחד וכמ"ש התוס' בגיטין דף ס"ו ע"א בד"ה כל השומע אבל כאן שאמרה כל מי שיבחר פלוני א"כ בחרה דוקא במי שיבחר פלוני ושפיר הוי שליחות דומיא דכל השומע את קולי יכתוב גט שם במשנה:
אלא שאין כאן ראיה גמורה דשם תיכף בשעת דיבורו והשומע שומע נגמר השליחות בעת שהוא ממנהו אבל כאן אין השליחות נגמר אלא בעת שיבחר פלוני והיא ממנית עתה א"כ בזה צריך לומר ברירה שהוברר הדבר למפרע. אמנם נראה לפע"ד דכל דיני ברירה לא נאמרו אלא במה שלא מהני אם נימא בשעה שבא הדבר לידי בירור יהיה מבורר אלא שצריך להיות מהני למפרע כמו האומר ללבלר כתוב גט לאשתי לאיזו שארצה אגרש ובשעה שהוא רוצה הוא כבר אחר הכתיבה ולא מהני מה שהוא מברר עתה שהרי הכתיבה צריך לשמה ובעת הכתיבה עדיין לא היה מבורר וצריך לומר שכיון שהוא מתרצה עתה לזו הוברר הדבר למפרע שנכתב לשמה בזה לא אמרינן ברירה, וכן לוגין שאני עתיד להפריש דאין די שאז יחול שם תרומה דא"כ למפרע שתה טבל אלא צריך לומר הוברר הדבר למפרע שבשעת קריאת שם היו אלו תרומה. וכמו הריני שוחט הפסח על מי שיעלה תחלה לירושלים שאין די מה שהוברר בשעת כניסתו לירושלים שהרי כבר נשחט הפסח והשחיטה היה צריך לשם בעלים וא"כ צ"ל כיון שנכנס עתה תחלה הוברר הדבר למפרע שבשעת שחיטה נשחט לשמו. וכן האחים שחלקו לקוחות הן דאי אמרינן יורשין צ"ל הוברר למפרע שזה שנפל בגורלו היה חלקו המבורר לו למפרע. וכל הדומה להו כולם לא סגי במה שהוברר אחר כך, אלא אי אמרינן הוברר למפרע בזה פליגי תנאי ואמוראי:
אבל מינוי השליחות א"צ השליח להיות שלוחה רק בשעת קבלת הגט ואז כבר הוברר וא"צ לומר כלל הוברר למפרע שכבר נעשה שלוחה בעת אמירתה שהרי אינה צריכה למנותו שיהיה עתה שלוחה אלא בעת קבלת הגט ואז כבר נתברר הדבר במי שבחר פלוני א"כ אין דבר זה נוגע לדיני ברירה כלל. ואף שדבר זה מלתא דמסתברא הוא אמינא להדיא ראיה שהרי הבעל עושה שליח ונותן לו רשות לעשות שליח אחר במקומו והרי אינו מברר לו את מי ימנה במקומו וא"כ בשעה שממנה השליח הראשון את השליח השני איך חלה השליחות והרי הבעל לא פירש זה והרי זה דומה ממש לנדון דידן שאף כאן הבעל אמר שאת מי שיבחר במקומו יהיה שלוחו וממש כמו שאומרת האשה את מי שיבחר פלוני יהיה שלוחי. ואין לומר דשם שליח השני הוא שלוחו של ראשון זה אינו שהרי כולן שלוחי הבעל נינהו ואפילו מת שליח ראשון לא בטלה שליחותו של שני וכמו שאמרו בגיטין דף כ"ט ע"ב:
אמנם אין זה ראיה דשם באמת אין הבעל ממנה השליח השני בעצמו רק נותן רשות לשליח ראשון שהוא יהיה שלוחו למנות שליח במקומו ובעת שממנה אותו שליח הראשון לשליח השני נחשב כאילו הבעל עצמו ממנה עתה שהשליח הראשון שלוחו הוא לדבר זה למנותו שליח ושלוחו של אדם כמותו אבל כאן בנדון דידן אין לומר שפלוני אשר בידו ניתן מהאשה משפט הבחירה לבחור מי שיהיה שלוחה והוא שלוחה למנות את הנבחר לשליח ובשעה שהוא בוחר אותו הוא ממנה אותו שליח של האשה והרי הוא כאילו האשה מינתה אותו עתה כי פלוני הבוחר הוא שלוחה לבחור ושלוחה כמותה, זה אינו דבשליח לקבלה לא שייך זה כי אין שליח לקבלה יכול למנות שליח אחר דמילי לא מימסרן לשליח וא"כ האשה בעצמה צריכה לבוחרו ולעשותו שליח ומה שאמרה את מי שיבחר פלוני אין הכוונה שפלוני יעשה שליח אלא שהיא תיכף עתה ממנית שליח את מי שיבחר פלוני:
ואעפ"כ יש לי ראיה שאומר לעשרה כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמין ואחד נותן והרי הבעל לא ייחד מי מהם וא"כ איזה הוא השליח ובודאי צריך לומר שאותו שכותב נעשה שליח לכתיבה וכן החותמין לחתימה והנותן שליח לנתינה והוברר הדבר שזה הוא השליח ואעפ"כ אין כאן חשש ברירה שאין צריך כאן לומר הוברר למפרע והסופר בשעת כתיבה צריך לכתוב בשליחות הבעל ואז כשכותב כבר מבורר מי שכותב וא"צ לומר הוברר למפרע בשעת אמירת הבעל וכן הנותן על הנתינה וכן החותמין על החתימה והבעל מינה בדיבורו שכל אחד יהיה שליח בעת עשייתו הדבר ואז כבר מבורר וא"צ כלל בירור למפרע ולכן אין כאן חשש ברירה:
אלא שלכאורה יש לסתור דבר זה מסוגיא דמרובה דף ס"ט ע"ב השתא נמי קשיא דר' יוחנן אדר"י דאמרת לר"י לא תימא כל הנלקט אלא כל המתלקט אלמא אית ליה לר"י ברירה והא ר"י לית ליה ברירה, ולדידי מה ענין ברירה לכל המתלקט הרי א"צ שיחול החילול מעכשיו כלל. אומר אני שאין זה סתירה דהרי התוס' כתבו שם בד"ה אלא לעולם כו' והקשה רבינו טוביה תקשה דר"י אדר"י דאמר ר"י הלכה כסתם משנה וסתם משנה בהלוקח כר"מ דאית ליה ברירה ושמא ר"י היכא שמתנה בפירוש לא קאמר ר"י אין ברירה ובריש פרק כל הגט דקאמר ר"י אף אחרון אינו פוסל שאני התם דכתיב וכתב לה דמשמע דצריך שיהיה מבורר משעת כתיבה כו'. ולכאורה דברי התוס' מרפסין איגרין דא"כ לא הקשה כאן בגמרא כלום דקאמר כל המתלקט אלמא אית לי' ברירה והרי הכא מתנה בפירוש ולמה הוצרך לומר אלא לעולם כל הנלקט. אך שהתוס' בעצמם הרגישו בזה בפ' כל הגט דף כ"ה ע"ב ד"ה ר"מ וכתבו וז"ל ובמרובה דפריך ר"י אדר"י דבההוא כל המתלקט אית ליה ברירה וגבי אחין שחלקו שמעינן דלית ליה ברירה וחזר בו הש"ס מתוך קושיא זו מצי לחלק כדפרישנא אלא דניחא למימר לעולם כל הנלקט כדתני במתני' וניחא ליה למימר לעולם לא תיפוך כו' וע"ש בתוס'. וא"כ גם אנו מצינו למימר כן אבל שנויא דחיקא לא משנינן כי תירוץ התוס' דחוק הוא ועוד תינח התרצן אבל המקשן מה עלה על דעתו להקשות וראיתי למהרש"ל ביש"ש ב"ק בדיני ברירה דף מ"ה ע"א הקשה על התוס' קושיא זו דממנ"פ מה עלה על דעת המקשה ואפי' התירוץ של התוס' ג"כ אינו מרווח כל כך בעיני דמה שכתבו וניחא ליה למימר וכו' לא ידעתי מה ניחותא דעכשיו צריך לומר דר"י סתמא אחרינא אשכח ואם היה נשאר בתירוץ הראשון ובסברת התוס' היה ר"י ככולהו סתמי אבל לדידי הכל ניחא שאני אומר דלא שייך ברירה כי אם היכא דצריך לברר למפרע קודם שעת מעשה ואז אפי' מברר ומפרש דבריו אפ"ה אין ברירה אבל בכל המתלקט לפי הסברא ראשונה שמשנה זו לא תתנגד לר"י דאמר שאינו יכול להקדיש מה שאינו ברשותו אם כן מה שנלקט כבר אינו בידו לא מצי למפרק שיהיה תופס פדיונו דלכן מקשה מתחלה לר"י ממתני' דכל הנלקט וע"ז משני כל המתלקט היינו שעתיד להתלקט שעדיין הוא ברשותו וא"כ ע"כ שיחול הפדיון שעה אחת קודם ליקוט ולא שיחול בשעת הליקוט שהרי אז שוב אינו ברשותו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא לר"י דאמר שאינו יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו אע"כ דבאמר כל המתלקט היינו שאומר כל מה שיתלקט יהיה פדוי למפרע קודם שיתלקט וא"כ צ"ל הוברר למפרע א"כ שפיר מוכח מכאן דיש ברירה וקשיא דר"י אדר"י וכיון דע"כ בשום צד אי אפשר שתהיה משנה זו כר"י א"כ למה ישנה בחנם נוסח המשנה ולומר איפוך לכן אמר לעולם כל הנלקט. ובאמת אי הוה רוצה הוה אמר כל המתלקט כיון דהך מתניתין ע"כ אית ליה ברירה אלא כיון שאין לו שום יתור ניחא לומר שמשנה לא זזה מנוסחתה וגם אין הכרח לומר איפוך:
ולפי שדיני ברירה מפוזרים בהרבה מקומות בש"ס וצריך עיון בכמה מקומות לא קבעתי מסמרות לחלוטין בדבר זה למעשה רק גבי מומר שבלא"ה הרבה פוסקים לזכות הגט אף בלי מינוי שליחות מהמגורשת סמכתי על זה שהמומר היה במקום רחוק שתמנה אשתו שליח על דרך הנזכר ואעפ"כ כתבתי למקום שהמומר שם שיתן המומר אח"כ גם בתורת הולכה כנהוג: