נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/נה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נה
עריכהשנית להרב הנ"ל
הנה מכתבו השני אישתהי וכו'. והנה הודיעני בזה המכתב שיש כאן אב של המנוח המת ובאמת אחר שיש כאן אב הוי דבר שבערוה ממש. ומ"ש מעלתו דרק אשת איש מיחשב דבר שבערוה, במחילה מכבודו כל חייבי כריתות דבר שבערוה המה בלי ספק ועיקר דבר שבערוה ילפינן מכי מצא בה ערות דבר והיינו אשה שזינתה תחת בעלה והיא באמת אינה ערוה גמורה דאטו אשה שזינתה היא בכרת על בעלה הא ודאי שאין בה כרת אבל טומאה כתיב בה כעריות ולכן מיחשב דבר שבערוה ואיך נימא דעריות עצמן אינן דבר שבערוה ופוק חזי שהתוס' בריש גיטין דף ב' ע"ב כתבו בד"ה הוי דבר שבערוה וכו' דאיצטריך בנדה וספרה לה דס"ד דנדה חשיב דבר שבערוה, ואף דבאמת נדה לא חשיב דבר שבערוה אף שהיא בכרת וכדמוכח מלשון התוס' שכתבו דהוה ס"ד בנדה וכו' משמע שהאמת אינו כן היינו משום דעכ"פ תפסי בה קידושין והולד כשר ויש היתר לאיסורה ע"י טבילה אבל שאר עריות כולהו לענין זה דבר שבערוה נינהו ואין דבר שבערוה פחות משנים:
וגם ביבמה לשוק שכתבתי כיון שאין בה לא כרת ולא מיתה והיא רק חייבי לאוין אינה דבר שבערוה אינו מוסכם וראיתי להמרדכי פרק החולץ שכתב היפך מזה ואמנם כבר כתבתי סתירת דברי המרדכי הללו בארוכה. אבל בנדון דידן שהאב קיים וכשאנו אומרים שנתקדשה על תנאי אנו מתירים אותה לאבי המקדש ודאי דבעינן שני עדים. אכן על ההיתר שכתבתי מטעם רגלים לדבר וברגלים לדבר בדבר שבערוה גופא ע"א נאמן כמו שהוכחתי מסוטה יש להקל גם בזה:
וגם נלע"ד דעדות גר וגיורת מקרי דבר שבערוה ובפרט גיורת שאם לא נתגיירה אסורה לישראל והדין לענין אונס כמו בכל העריות כמבואר ביו"ד סימן קנ"ז בש"ך ס"ק י"ב ובט"ז סעיף קטן וי"ו ושניהם לדבר אחד נתכוונו בשם הרמב"ן שזה בכלל ג"ע. וא"כ להעיד על הגירות צריך שני עדים כמו שבאמת הדין היכא שהיה מוחזק בנכרי ואעפ"כ מהני עדים המעידים מפי עדים כמבואר ביבמות דף מ"ז ע"א בא הוא ועדיו עמו קרא ל"ל אמר רב ששת דאמרי שמענו שנתגייר בב"ד של פלוני, הרי דמועיל עד מפי עד. וא"כ גם בנידון דידן איכא שני עדים ששמעו מפי הרב ז"ל ועוד עד שמעיד שהיה בעצמו אצל התנאי ומהני. אמנם כל הפוסקים הרי"ף והרמב"ם השמיטו להא דרב ששת וכן מסקנת הטור והש"ע ביו"ד סי' רס"ז דבעינן עדות גמורה. ועוד אפילו לדעת הי"א בטור שם שפסק כרב ששת מ"מ אין ללמוד משם לכאן דשם אמרו בב"ד של פלוני והוי מלתא דעבידא לאגלויי משא"כ בנדון שלפנינו שמעידים בשם הרב והרב כבר שבק חיים. ואעפ"כ מטעם רגלים לדבר אני נשאר במקומי להתירה. והיה זה שלום: