נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/נ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נ
עריכה- ב"ה פראג ה' יו"ד סיון קהל"ת לפ"ק
תשובה: ברכה משולשה, לאבן הראשה, מבאר כל דבר הקשה. ה"ה כבוד אהובי ידידי וחביבי הרב המאה"נ הגאון המפורסם, בתורתו הכל מתבשמין כערוגת הבשם, נ"י פ"ה ע"ה כבוד ק"ש מוהר"ר מאיר נ"י:
קבלתי מכתבו השלישי ע"ד העגונה אשת אביגדור והאמת אגיד כי הייתי נבוך אם להשיב או לשתוק כי אמרתי אחר שכבר הסכמתי במכתבי על שריותא דהך איתתא ואנחנו שוים לדינא רק חלוקים בטעמים ורום מעלתו רוצה לחזק דבריו הראשונים טוב לי לשתוק ולהיות שתיקה כהודאה דמיא כי דברי מעלתו חביבים עלי וגם אני חפץ בהצדקו רק אם היה דבר נוגע לדינא לפני חנף לא יבוא והייתי מוכרח לומר האמת לפי מה שהוא אבל בעסק פלפול טוב לי תורת פיהו ואתן לו הנצחון. אבל אח"כ נתיישבתי פן ידינני לכף חוב כאילו ח"ו איני חושש להשיב ולכן מוכרח אני להשיב ושוב האמת יורה דרכו כי הוא האהוב מן הכל:
והנה מ"ש מעלתו נגד מ"ש במכתבי הקדום שבנ"ד אפילו לדעת המקילין בעד שני אין מקום להקל שהרי דרך הילוכו ראה אותו מוטל הרוג על פני האדמה ומאין היה יכול לידע אם הוא תוך ג' ימים. וע"ז השיב מעלתו כגון זו היא ידיעה בלא ראיה משכחת לה וכו' והואיל כו' כמ"ש בגביית העדות איך האבי גזעהן דען אביגדור טוט ליגן וכו' אמרינן להוכיח מתוך לשונו דען אביגדור שראה אותו חי תוך ג' ימים הואיל שהכיר אותו לאחר הריגתו. והנה אלמלא כתוב בתורתו של ר"מ לא הייתי מאמין על רום מעלתו שיצא דבר זה מפיו כי מה בכך שראה את אביגדור ואפילו היה אומר שראה את אביגדור רגע אחד קודם שבא לכאן הרי אם היינו מסכימים שההרוג המוטל כאן הוא אביגדור מה לנו אם הוא תוך ג"י או לא אבל אנו מסופקים שזה ההרוג הוא אדם אחר ומוטל כאן זה ימים מרובים ונשתנה צורתו ונדמה לצורת אביגדור ואם כן את מי ראה העד והלא אין אנו יודעים הרוג הזה מי הוא ואין כאן לא ראיה ולא ידיעה:
ומ"ש מעלתו לחלק בין עד הראשון לעד השני דדוקא בעד הראשון החמיר הרשב"א אבל לא בעד השני דאין דנין אפשר מאי אפשר. ושוב כתב מעלתו עוד וזאת לא זאת דין עד מפי עד לא יצא מתשובות מהר"ם מהל' אישות סימן ט' כמו שראיתי במראה יחזקאל. לא כן עמדי רק דבר זה מתורת משה למדנו ה"ה הרמב"ם כאשר מבואר בכתבים ופסקים של מהרא"י סי' ר"כ וז"ל ויותר יש להקל בעד השומע מעד הרואה וראיה ממ"ש הרמב"ם וז"ל וכבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין את אשתו על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד אני ראיתי שמת פלוני שואלין היאך ראית ובמה ידעת שמת וכו'. וכן ביאר עוד בתשובה סי' רל"ט וז"ל ונראה כיון דנכרי האחרון לא ביאר דבריו אם הנכרי הראשון סיפר דבריו מעצמו או ע"פ שאלה לא תלינן להחמיר וכו' ע"כ דברי מעלתו:
וכמה הם דבריו שלא בעיון אפילו עיונא בעלמא אם היה מעיין לא היה טועה בזה וקול דברים אני שומע אפשר ולא אפשר ותמונת גדר האפשר וגדר לא אפשר אינני רואה. דבשלמא לענין מ"ש הרמב"ם שעד מפי עד שאמר מת משיאין אשתו והעד עצמו שאומר ראיתי שמת דורשין ראייתו כיצד ראה ומה ראה שבו יודע שמת שם כתב הרב המגיד שאין דנין אפשר משאי אפשר דשם העד הראשון תמיד אפשר הוא שכיון שאומר שראה שמת ע"כ יודע אופן מיתתו ואז אע"פ שסתם אמירתו שמת הוא מיתה ממש מ"מ כיון שהוא לפנינו צריכין אנו למודעי ולעמוד על בירור דבריו ושמא יאמר מה שאמר שמת היינו שראה דבר שרובא למיתה דן בדעתו שמת ואף שסתם דבריו היינו מת ממש אין סומכין על הסתם במקום שיכולין לברר ותמיד אפשר הוא לברר כיון שהוא לפנינו משא"כ אם אין העד הראשון לפנינו מקרי אי אפשר. אבל בספק ג"י שהחמיר רשב"א למה מקרי אפשר אפילו בעד הראשון שמצא חלל על פני האדמה והכירו מאין ידע העד אימתי נהרג והוי בעד הראשון ג"כ אי אפשר ואפ"ה החמיר הרשב"א א"כ אין חילוק בין העד הראשון לעד האחרון דמה לי ספק זה או זה. ובאמת מהריב"ל שהקיל עד מפי עד פירש דבריו משום ספק ספיקא וכבר דברתי כל הצורך בדברי מהריב"ל במכתבי הקדום ועכ"פ אין דברי הרמב"ם ענין לספק ג"י ומהרא"י בסי' ר"כ שהביא ראיה מדברי הרמב"ם הוא לענין מה שרצה חכם אחד לומר דהא שהצריך הרמב"ם בקטן המעיד שיהיה לאלתר שיאמר עכשיו באתי מהספדו של פלוני שרצה חכם אחד לומר דדוקא עד המעיד מפי הקטן צריך שיאמר שהתינוק אמר עכשיו אבל אם הקטן עצמו מעיד בפני ב"ד א"צ שיאמר עכשיו ע"ז השיב מהרא"י שאין זה הוכחה למידק מדלא נקט הרמב"ם דבריו בקטן עצמו המעיד דאדרבה אין זה רבותא ודאי דאשכחן אדרבה קולא טפי במעיד מפי אחרים וכו' עיין שם אבל לענין ספק ג' ימים אין שום ראיה מהרמב"ם. ומעלתו שכתב בנדון זה אין דנין אפשר כו' שלא בדקדוק כתב זה ומהרא"י עצמו בכתבים סי' ר"כ כשדחה דברי החכם הנ"ל מכח דברי הרמב"ם כתב ואם תאמר שאני התם דאי אפשר למעיד מפי אחרים לשאלו היאך היה המעשה שהרי הוא לא ראה המעשה מ"מ הואיל ואשכחן חומרא במעיד מפי עצמו דליתא במעיד מפי אחרים ולא אמרינן כיון דמעיד מפי אחרים סגי בלא דרישה וכ"ש דלהוי במעיד מפי עצמו דלא נצריך דרישה מדלא אמר הכי א"כ ליכא לאקשויי דישמיענו רבותא כו'. הרי שגם מהרא"י הרגיש בחילוק בין דרישה מפי אחרים אי אפשר ומפי עצמו אפשר לשאר דברים אלא דאמר דשוב לא שייך למימר רבותא אבל אין ללמוד ספק ג' ימים דזה גם במעיד עצמו אי אפשר ממה דכתב הרמב"ם גבי דרישה וחקירה ששם במעיד עצמו הדבר אפשר:
ועכשיו אני אומר שגם בדעת מהרא"י עצמו מעולם לא עלה לחלק בזה בין עד ראשון לשני ומ"ש מהרא"י בתה"ד סימן ר"מ וז"ל וא"ת שסח הנכרי לשונות שהן כוללות מיתה לית לנו למידק אבתריה באיזה עסק ידעו כו' וכה"ג איתא בתשובת מהר"ם דאם העיד העד לאחר ג' ימים כיון שמעיד בסתם שנהרג אמרינן דודאי ידע שנהרג כגון שראהו מיד והכירהו או שהיה עם ההורג כו' אלמא תלינן דידע ודאי כו' ע"ש בתה"ד. אמנם דע שמעולם לא עלה על דעת תה"ד לחלק בין עד ראשון לשני לדעת הרשב"א שאין הדעת סובלת בזה שום חילוק ואם ירבה מעלתו להביא תשו' האחרונים כהנה וכהנה אינני שומע כי בכל דבריהם לא ימצא סברא בזה או ראיה מש"ס אלא נשענים אחד על חבירו בלי יסוד מוסד אבל התה"ד מביא מדברי מהר"ם דאיהו קאי בשיטת ר"ת דבספק ג' ימים אזלינן לקולא רק מהר"ם מיירי שבשעה שהעיד היה ודאי אחר ג' ימים שבזה בודאי אם העד עצמו בפנינו מוטל עלינו לשאול אימת ראה כי אולי יאמר שלא ראה עד היום שאז אינו מועיל ההכרה וכיון שאפשר לעמוד על הבירור ודאי ששואלין אותו. וכל זה בעד הראשון אבל בעד מפי עד ששוב אין העד הראשון לפנינו לשאלו תלינן לקולא שראה אותו תוך ג' ימים דודאי יש לחלק בין אפשר לאי אפשר ומזה רצה בעל תה"ד ללמוד גם על לשונות שכוללים מיתה ע"ש. אבל לדעת הרשב"א שמחמיר בספק ג"י א"כ הרי לפנינו להחמיר בזה אפילו באי אפשר א"כ מה לי עד הראשון ומה לי עד השני , ומהר"ם אלשיך בסימן מ"ג שרצה להקל ולחלק גם לדעת הרשב"א בין עד ראשון לשני מדברי תה"ד לא דק שפיר כי החילוק בין הנושאים הוא עצום ורב:
ומ"ש מעלתו על מ"ש שהר"ן הוא מחמיר בעד שני כמו בראשון , וע"ז כתב מעלתו שהר"ן מיירי לענין מסל"ת ובזה החמיר בעד מפי עד שאם הראשון אינו מסל"ת אין כאן עדות אבל לענין ג' ימים מידי ספק לא נפיק דאף אם היה הראשון לפנינו מאן מפיס שהיה אומר שהוא בודאי אחר ג' ימים עכ"ל מעלתו. ואני תמה דאטו במסל"ת אנן ידעינן בודאי שאם היה הראשון לפנינו שלא היה מסל"ת ג"כ ספיקא הוא. ועוד אטו נכרי שאינו מסל"ת ודאי משקר הלא ג"כ יכול להיות שאומר אמת אלא שאין דבריו מועילים וה"נ בספק ג"י להרשב"א אין דבריו מועילים , אם לא שיאמר החילוק בזה הדרך שג"י עצמו הוא רק חומרא וסברא זו הזכיר הרשב"א עצמו וגם בעד הראשון שייכא אבל אין חילוק בזה בין ראשון לשני ואידי ואידי ספק הוא ואדרבה אני אומר אם במסל"ת לא חילק הר"ן בין ראשון לשני אף ששם הראשון מקרי אפשר והשני לא אפשר ק"ו במקום שמחמירין בפירוש בראשון אפילו בלא אפשר:
ומ"ש רום מעלתו לדחות ההיתר שלי מטעם דמוקמינן רוצח על חזקת כשרות עד עתה ועכשיו הוא שנעשה רוצח , וכתב מעלתו דחזקת אשת איש ודאי דוחה חזקת חיים מדאמרינן בגיטין במשנה דף ע"ו כתבו לאחר יב"ח ונתנו לאחר יב"ח ומת אם הגט קודם למיתה כו' ואם אינו יודע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת ומזה הוכיח מעלתו דלא אמרי' אוקמיה אחזקת חי ועכשיו הוא שמת אחר הגט א"ו דחזקת א"א דוחה לחזקה זו ומזה רצה לדחות מ"ש שאין נדון דמהר"ם דומה לנדון דר"ת הא דמקיל ר"ת הוא משום חזקת חיים ועד עכשיו חי היה ועכשיו מקרוב מת והוא תוך ג"י וכתב מעלתו דע"כ אין טעמו של ר"ת משום חזקת חיים. תמה תמה אקרא וכי באיזה מקום אמרתי שאין חזקת אשת איש חזקה ומי יוכל להכחיש דבר זה ותוכן דברי היה יהיה טעם ר"ת מאיזה טעם שיהיה אכתי יש לו צירוף להקל מטעה חזקת חיים של זה משא"כ בנדון דמהר"ם דליכא סיוע בזה מאן יימר שיקל ר"ת בזה. ואמנם הואיל והיה דעת רום מעלתו שאני חושב שחזקת אשת איש אינה דוחה חזקת חיים. מטונא אמינא אם הייתי אומר כן לא היה כח בראייתו שהביא מגיטין לדחות סברתי. וימחול מעלתו שכותב הכל בהשקפה ראשונה ואינו נותן לב לקיים דברי זולתו. ומעלתו מדמה חזקת אשת איש לענין גט לחזקת אשת איש של עגונה והנה כבר אמרו דאשה דייקא ומנסבא ודייקא היינו שמסתמא אם היה בעלה חי היה לה ידיעה ע"י רוב דיוקא דידה וע"ז סמכו חז"ל להאמין ע"א לפי שדיוקא דידה מראה שהדבר אמת והתוס' בדף פ"ח ע"ב בד"ה והבא עליה באשם תלוי קאי הקשו הרי בחטאת קאי דחזקת אשת איש יש ותירצו דדייקא ומינסבא מרע לחזקה , וא"כ בעגונה דדייקא ומדלא שמעה כלום מבעלה שהוא חי איתרע חזקת א"א משא"כ במשנה דגיטין שם ודאי מת בעלה ואנו מסופקים אם מיתה קודמת לגט והיא עצמה אינה יודעת איזה קודם נשאר חזקת א"א בכל כחו ועד עתה א"א היא ולא נתגרשה ולכן אלים לדחות חזקת חיים משא"כ בעגונה חזקת א"א איתרע וחזקת חיים של זה שעד עכשיו היה חי הוא חזקה. כל זה אני אומר לדחות ראייתו של מעלתו אבל באמת לא כוונתי לזה בתשובתי הקודמת אבל כוונתי שהרי לפנינו שר"ת מתיר בספק ג' ימים ואינו משגיח בחזקת אשת איש יהיה טעמו מאיזה טעם שיהיה איכא למימר שלא סמך על הטעם ההוא לבדו כי אם בצירוף חזקת חיים של זה. וגם טעם הרשב"א שמחמיר בספק ג"י הוא משום דנגד חזקת חיים של זה שהיה חי עד עכשיו יש חזקת א"א , אבל בנדון דידן שיש לנו שתי חזקות להתיר חזקת חיים של זה ההרוג שעכשיו הוא שנהרג וחזקת כשרות של רוצח ועכשיו הוא שנעשה רוצח לא אלים חזקת אשת איש לחוד לדחות תרי חזקות:
ומה שתמה מעלתו על שכתבתי לתרץ דברי מהריב"ל דלא סתרי זה את זה דבסי' ז' התיר בס"ס היינו משום שהוא רק איסור דרבנן דחשש תפח הוא רק מדרבנן. והשיב מעלתו הלא מהריב"ל כתב שם שאפי' לדברי המחמירים היכא דלא ידעי אם הוא תוך ג"י וכו' וא"כ הוא כתב להתיר ס"ס אפי' להרשב"א שחשש להחמיר דלמא הוא ספק דאורייתא כו'. גם בזה אני תמה אטו מפורש בדברי הרשב"א שחושש שהוא איסור תורה והלא נוכל לומר שגם במסקנא שהחמיר הרשב"א אעפ"כ סובר שתפח הוא חששא דרבנן ואפ"ה מחמירין בספיקו משום חזקת א"א ולא אמרינן בחזקת איסור ספק דרבנן להקל והרי כבר מפורש כל זה במכתבי הקדום. ואמנם כבר אמרתי במכתבי הקדום גברא רבה אמר מלתא. כן עתה אני אומר אף שדחיתי דברי מר במ"ש בספק ג"י להקל בעד שני יותר מעד ראשון דאין דנין אפשר כו' וכתבתי הלא גם בעד הראשון הוא אי אפשר ואפ"ה החמיר הרשב"א אמרתי אעפ"כ דבר גדול דיבר דהרי הב"ש בס"ק פ"ד כתב שאם פרצוף פניו שלם ולא נחבל יש להקל בספק ג"י ושאפשר שגם המחמירים מודים בזה עכ"ל. ובזה בודאי אם היה עד הראשון לפנינו היינו צריכין לשאלו אם לא היה שום חבלה בפרצוף פנים שהרי אפשר לשאלו אבל בעד מפי עד אין דנין אי אפשר מאפשר ואמרינן שלא היה חבול בפניו. סוף דבר כיון שלדינא אנחנו שוים בשריותא דהך איתתא לא רציתי להאריך. והיה זה שלום. דברי אוהבו ד"ש: