נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/מא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מא עריכה
תשובה על דבר האשה העגונה בת הקצין הר"ר קלמן סוועטלי הנה יש לה ג' עדים המעידים על מיתת בעלה הר"ר ענזיל עלפוגין וכל אחד לעצמו היה כדאי להתיר העגונה הנ"ל להנשא אבל בצירוף שלשתן יחד מיגרע גרע כי עדותן מוכחשת כל אחד מחבריו. והנה הנער שמואל פלק בן כמ' שמעי' מבומסלא שהעיד זיי"ן ניסן העבר בק"ק יענקויא בפני ב"ד של שלשה בת"ע. וזה תורף עדותו בקיצור וז"ל. איך בין מילדותי אצל ר' ענזיל אוף גיצויגין גווארדן ווייל ער שמה בק"ק בומסלא אין זיין גוטען שטאנד גוואהנט האט ושמה גבאי דמתא גוועזין נון האב אים אן גטראפין בימי עניו כאשר נסע למדינת אונגרין בק"ק שוסבורג וויא איך עבין למדינה הנ"ל גירייזט בין ואמר ר"ע הנ"ל אלי שמואל פאלק אתה מכיר אותי וקשה עלי ליסע לבדי רייז דוא מיט מיר לאונגרין ונסעתי עמו עד פאפא זא איזט ר"ע הנ"ל גישוואהלין ווארדין ל"ע ואמרתי אליו הלא אי אפשר לך לילך ברגליך לכן לאזט אייך איין פוהר געבין ולא רצה והלכנו יחד עוד שבע פרסאות עד אלט אובין ושם היינו ביום כפור דהאי שתא תקל"ב ומשם כמו פרסה עד שאמינדי איזט איהם איין עגלה גיגעבין ווארדן נאך קראהלי ומשה קראהלי זיין מיר גישיקט ווארדן נאכר קריהיל בימי חוהמ"ס ושמה נפטר ביום א"ח של סוכות ושבק חיים לכל חי ואני הייתי אצל מיתתו ואצל קבורתו כו' זה תורף עדותו בקיצור. ומעתה הרי העיד שהכירו והעיד על מיתתו ועל קבורתו ואף שלא העיד על שם אביו רק שמו ושם עירו מכל מקום התחלת הגביית עדות של הב"ד דק"ק יענקוי מתחיל בא לפנינו נער אחד בן י"ט שנה ושמו שמואל פלק בן כמר שמחה מק"ק בומסלא וממכירי העיר ההוא להעיד בט"ע על מיתת המנוח הר"ר ענזיל בומסלא ז"ל ואמר לנו אחר האיוה כו' איך בין מילדותי ממש אצל ר' ענזיל הנ"ל כו' משמעות לשון הב"ד שעל ר' ענזיל הידוע להם בא הנער להעיד וכיון שהנער אמר אצל ר' ענזיל הנ"ל משמע שעל ר' ענזיל הידוע שדברו בו הבית דין בתחילת הגב"ע הוא מעיד. ועוד הלא ק"ק בומסלא סמוכה ונשאל להם אם היה עוד ר"ע שם גבאי דמתא. וגם אולי גבאי דמתא מועיל לשם עיר כמו שה האב כו'. ובכל זה הפלפול ללא צורך כי דבר זה יודע בבומסלא אם היה שם בשום פעם איזה גבאי דמתא שהיה שמו ר' ענזיל ואין צורך חקירה על זה משנים קדמוניות כי הלא הנער הנ"ל הוא בן תשע עשרה שנה והוא מעיד שהיה מכירו כשהיה גבאי דמתא וא"כ על עדות הנער הזה היה ראוי לסמוך ולהתיר. רק חקירה אחת היה לנו לחקור אם ראו מקבלי עדות שהיה לנער הזה שער זקן העליון ונתמלא זקנו בעת שראה את העדות כי בודאי לא נבדק הנ"ל אם יש לו שתי שערות סימני גדלות ובאיסור דאורייתא לא סמכינן אחזקה כיון שבא לכלל שנים בא לכלל סימנים. ואם לא התמלא זקנו יש לחוש שמא קטן היה בשעה שראה העדות ואף אם נבדוק עוד ונמצא בו עתה שתי שערות ומבואר בש"ע ח"מ סימן ל"ה סעיף א' שהוא למפרע בחזקת גדול משעה שהיו לו י"ג שנים הנה זה דעת הרא"ש ובב"י בח"מ לא הביא שום חולק ולכן פסק כן שם בש"ע בלי חולק. ואמנם כבר שדיתי נרגא בהך פיסקא והרמב"ן בחידושיו לבבא בתרא דף קצ"ד מוכיח להיפוך ועיין בב"י אה"ע בסוף סימן מ"ג. ולכן קשה לסמוך על זה באיסור חמור של אשת איש להוציא האשה מחזקת אשת איש:
ואמנם לדעתי אם הנער יאמר שברי לו שכבר הביא שתי שערות קודם שראה העדות הנ"ל נאמן הוא ואמינא ק"ו אם נאמן להעיד בגודלו על מה שראה בקטנותו שפלונית יצאה בהינומא וראשה פרוע ומועיל עדותו להוציא ממון לגבות מאתים מטעם הועיל ורוב נשים בתולות נשאות אף שבודאי היה קטן בשעה שראה העדות ק"ו שנאמן שהביא שתי שערות שהרי הרוב מסייע לו שרוב הבאים לכלל שנים באים לכלל סימנים ועוד שהרי אומר שגדול היה ומעיד על גדלותו ואף אם אמינא דאם העיד על דבר שבממון ואח"כ אומר שכבר הביא שתי שערות קודם שראה העדות לא היה נאמן היינו משום שכל מילי דממון בעינן שני עדים והרי אין כאן עד לגדלותו אלא הוא לבדו אבל באשה שמת בעלה עד אחד נאמן, ועל זה יש לפקפק שאם על גוף מיתת הבעל עד אחד נאמן משום דייקא ומינסבא או משום מלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אבל על גדלות של זה דלאו מלתא דעבידא לאגלויי וגם לא שייך דייקא אין ע"א נאמן אבל באמת גם אם העיד על ממון היה נאמן אח"כ לדעתי להעיד על עצמו שברור לו שהביא שתי שערות אז מטעם רוב המסייע שרוב הבאים לכלל שנים באים לכלל סימנים ואף שעל גוף הממון בעינן שני עדים אבל על גדלותו של מי שבא לכלל שנים סגי בחד וק"ו אם יבדק הנער עתה ויהיה לו שערות שלדעת הרא"ש והש"ע ממילא מחזקינן ליה בגדול למפרע ואף שהרמב"ן לא סבירא ליה הכי מכל מקום אם הנער יאמר שכבר היה לו שערות אז ודאי ראוי לסמוך:
וא"כ עדותו של הנער אם יוחקר על הסימנים מועיל עדותו לבדו על מיתת ר' ענזיל הנ"ל להתיר האשה:
ועכשיו נבוא לעדותו של הרב מקראהלי ע"פ אגרתו אשר כתב להרב מוהר"ר משה באנדי וזה לשונו בקיצור רק הצריך לעניננו. אותיותיו כו' להודיע על דבר האשה הנעצבת בת הקצין ר' קלמן סוועטלי אם היא מותרת להנשא אם יצאה מחזקת אשת איש עדיין לא נהיר ולא בהיר כי יש כמה תשובות בדבר ואינו מהצורך לפרש כי די לחכימא חכם כי"ב. אמנם היות הרב לא ביקש מאתי רק להודיעו המעשה שהיה כך היה אורח אחד בא לכאן כאורח נטה ללון ובא אלי בבקשה שאיטיב עמו אצל אלופי קהלתנו ואלופי ג"צ באיזו מליצה ישרה והראה אלי כתב נבחר מהרב אב"ד דק"ק בומסלא זצ"ל והיה כתוב בו ספורי דברים רבים ונכבדים מכל הקורות אשר קרה להמוביל כתב הנ"ל אשר היה איש נכבד מאד ושמו כ"ה ענזיל עלפוגין ג"צ דק"ק הנ"ל וע"פ סבה נתגלגל בגלגל החוסר וגם יש לו בת גדולה אשר הגיעה לפרקה והאיש הנ"ל העלה על שמו כי הוא זה האיש ר' ענזיל אך לא הכיר אותו שום אדם פה בט"ע אם הוא או אם אחר הוא ומצא הכתבים או לקח מאחר כי האידנא שכיח כו'. אעפ"כ היטבתי עמו כיד ה' הטובה עלי ואח"כ נסע מפה עם ברור אחד מהעלישויא לדלג על הערים ולקבץ הגבאות ולא היו ימים מועטים עד שחזר לכאן בין כסא לעשור עם הבחור הנ"ל וחלה את חליו ונפטר מתוך אותו חלי בשמחת תורה העבר והבחור הנ"ל היה אצלו עד אחר פטירתו הנ"ל וחיי לרבנן ולכי"ש והבחור הנ"ל אמר שיש להמנוח הנ"ל בן אחד בק"ק לאשברין סמוך לק"ק אובן ישן ואח"כ נסע גם הבחור הנ"ל מפה להיות משוט בארץ ומתהלך בה עם שארי מהדורי אפתחא. הן הן הדברים כהוייתן. עוד זאת חפצתי להודיע לרב חביבי נר"ו כי יש פה תכריך כתבים שונים ומשונים מה שנמצא בדלוסקמא של הנפטר הנ"ל ממדינת פיהם בכתב יהדות אג"ש וגם פאס ואיזה כתבים גלחות והמה מונחים פה. וכזה ינוח שקט ושאנן כזית רענן עד ביאת ינון. כ"ד הטרוד כו' , הקטן מאיר יהודה כו':
והנה רואה אני שהרב מקראהלי כתב שהיתר של האשה לא נהיר כו' וכוונתו מבוארת מסוף מכתבו שכיון שלא הכירו את ר' ענזיל שום אדם בקראהלי שזהו האיש אשר שמו ר"ע בומסלא רק מפיו שמעו וחשש הרב אולי איש אחר הוא והעלה שמו על שם ר"ע לפי שבאו הכתבים שהיו ביד רבי ענזיל לידו ורצה לקבץ מעות בדברי שקר וחושד אותו למשקר וגם חושש שמא הכתבים שבידו אינם שלו רק של איש אחר. ואני אומר יהיה להרב מקראהלי אשר לו ואם לדידיה לא נהיר ההיתר לדידן נהיר ובהיר. והנה להרבה פוסקים לא חיישינן לשאלה וממילא דלא חיישינן לאבידה ואפי' הפוסקים דחוששין לשאלה מ"מ בכלים דלא מושלי אינשי לרוב הפוסקים לא חיישינן. והנה כתבי מליצה בודאי לא מושלי אינשי כי הוא צריך להם לצורך עצמן ואפי' למיעוט פוסקים דאפי' בכלים דלא מושלי אינשי ג"כ חיישינן והוא תשובת ב"י הביאו הב"ש בס"ק ס"ט מ"מ כל זה בנמצא מת ואין לנו שום ידיעה רק ע"י בגדיו או טבעת וארנקי אבל אדם שהוא חי לפנינו ואומר מי הוא וגם יש לו כתבים מי הוא וניחוש כל זה לזיופא למשקר ולגניבה זה לא שמענו מעולם. ועוד וכי נעלם ממנו הסוגיא דיבמות דף קכ"ב ע"א וניחוש דלמא צרה תנא דבי ר"י בשעת סכנה כותבין אע"פ שאין מכירין וק"ו הדברים ומה התם שאין שום ראיה רק הדברים ששומעים ויש לחוש לצרה אפ"ה לא חיישינן ק"ו כאן ששטרו בידו ומבואר מי הוא שראוי לסמוך אע"פ שאין מכירין:
ועוד הרי הבחור שהיה עמו אמר שיש להמנוח בן בק"ק לאשברין וא"כ אף שאנשי קראהלי לא היו מכירים אותו אבל הבחור הזה שנסע עמו מהי תיתי נימא שלא הכירו ומן הסתם מראים הדברים שהכירו ועוד ממנ"פ אם הכירו הבחור הרי הכירו ואם אינו מכירו מנא ידע שיש לו בן בק"ק לאשברין ואם המנוח הגיד לו א"כ מה לחשוד אותו בזה ואם אנו חושדין שהעלה שם כדי להרויח ממון ע"פ הכתבים אבל למה יאמר שיש לו בן בק"ק לאשברין הא ודאי דקושטא קאמר , באופן שע"פ אגרת של הרב מקראהלי לחוד ג"כ הדברים פשוטים להתיר האשה הנ"ל:
ועוד בה שלישיה אגרת מר' מרדכי רופא באובן ישן שר' קלמן הנ"ל כתב אליו וביקש ממנו שיחקור שם על חתנו ר' ענזיל הנ"ל , וז"ל התשובה של ר' מרדכי הנ"ל שלום וכו' הקצין כ"ה קלמן ט"מ נר"ו, כתבך הנקי קבלתי וכו' מתוכו ראיתי בקשת ממני עבור חתנו ר' ענזיל ע"פ האב מזמן הלז וואס האב אגרת מקבל גיוועזין ממנו לא תמנע טוב מבעליו אונד חקירה ודרישה גהאבט זא הבי ערפאהרין אלז בק"ק קראהלי דאח"ג דסוכות העבר נפטר וואהרן אונד האט מצוה גיוועזין אלז מען זאל באובן ישן ידיעה געבין ווייל איך איהם קאן אלז בנו קדיש בבה"כ זאגין זאללי וויא אויך בנו ר' זונדל יוסט כאן גיוועזין אונ ידיעה געבין ותו לא מידי רק חיים ושלום מאדה"ש. הנה ע"פ אגרת הזאת פשוט להתיר ואף שאינו מעיד רק מפי השמועה הלא משיאין עד מפי עד:
ואמנם בצירוף שלשתן המה מכחישים זא"ז ולא בבדיקות כ"א בחקירות באיזה יום ובאיזה מקום , הרב מקראהלי אומר במכתבו שמת בשמחת תורה והנער שמואל פלק וכן ר' מרדכי רופא מעידים שמת באסרו חג ושמואל פלק עם ר' מרדכי מכחישים זא"ז באיזה מקום שמואל פלק אמר ששלחוהו מקראהלי לקריהיל ושם מת ור' מרדכי כתב שמת בק"ק קראהלי:
והנה בש"ע אה"ע סימן י"ז סעיף ט' עד אומר מת ועד אומר נהרג אע"פ שהן מכחישים זא"ז הואיל וזה וזה מודים שאינו קיים הרי זו תנשא וכתב הב"ש בס"ק כ"ה דאפי' אם נימא דהכחשה זו אם מת או נהרג הוי כמו הכחשה בחקירות דמבואר בח"מ סי' ל' דעדותן בטילה היינו בדבר דבעינן ב' עדים אבל כאן דדי בע"א וא"כ אפילו מכחישים זא"ז בחקירות מ"מ ע"א מהם אמת ואומר שאינו חי ומותרת על פיו והביא כן בשם תשובת פני משה ותשובת מהר"ם לובלין ואמנם בשם הש"ג מביא דזה הוי הכחשה ולפי הנראה לא הכריע הב"ש למעשה:
וגם הח"מ תמה שם על הש"ע ע"ש ומדברי הש"ע ג"כ אין הכרעה לנדון דידן דהש"ע כתב דינו באחד אומר מת וא' אומר נהרג וכבר כתב הב"ש שם דס"ל להש"ע דזה הוי כמו מנה שחור ולבן דלא הוי הכחשה אבל בעובדא דידן שמכחישים בחקירות ממש דהיינו באיזה יום ובאיזה מקום אולי גם הש"ע לא יתיר בזה:
ומה שכתב הב"ש דכאן כיון דסגי בע"א אפילו מכחישים בחקירות ע"א מיהו אומר אמת, הנה הסמ"ע פסק בח"מ שם ס"ק ט' דעדותן בטילה ואפילו שבועה נגד העד א"צ ע"ש. והרי לשבועה ג"כ סגי בע"א ואפ"ה עדות שניהם בטילה ולא אמרינן כיון שאחד אומר אמת יתחייב שבועה על פיו:
אך אחר הישוב יפה דבר הב"ש דבשלמא בד"מ בעינן עדות ממש ובלי עד אי אפשר לפסוק ולא מהני אמיתות הענין והתורה פסלה עדות קרובים אפילו כמשה ואהרן אף שהדבר בודאי אמת אין הדיין יכול לפסוק בלי עדים והדין שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכיון שאלו שני העדים מכחישים זא"ז ואחד מהן משקר והוא פסול בטלה גם עדות השני אבל בעדות אשה לא בעינן עדים כלל רק שנדע אמיתת הענין שמת בעלה ואפי' מפי נכרי מסל"ת או קטן המסל"ת והרי לא מקרי עד כלל ומהני שאין אנו מדקדקין בזה בעדים רק שנדע שמת בעלה א"כ באמת אם רבים העידו לאשה שמת בעלה ונמצא אחד מהן פסול בעבירה שבטלה עדותו אפ"ה נלע"ד דמותרת ע"פ שאר העדים דלא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ גם במכחישים זא"ז בגוף ענין המיתה בחקירות כיון שלדברי שניהם עכ"פ כבר מת ואחד מהם אומר אמת מותרת על פי העד האמת יהיה מי שיהיה:
ועוד דהרי מתבאר שם בח"מ סימן ל' סעיף ב' דכל זה באומר לא כי והרי בנידון דידן לא אמרו לא כי ואף דהסמ"ע כתב בס"ק ח' שם דאחד אומר של שמן וכו' אפילו לא אמר לא כי דמסתמא על זמן אחד העידו והוי כאילו אמר השני אותה הלואה וכו' לא כי וכו' ע"ש , מ"מ זה שייך בעומדים שניהם לפני הב"ד זה לעומת זה אבל כאן עדים הללו לא קרב זה אל זה ואין אחד יודע מחבירו ולא שייך כאן לא כי:
ואף די"ל בשלמא שם בעינן לא כי דאל"ה יכול להיות שאינו מכחיש כלל שיכול להיות שהלוהו בניסן וגם באייר וכן יכול להיות חבית של שמן וגם חבית של יין אבל כאן אם מת בקראהלי לא מת במקום אחר ואם מת במקום אחר לא מת בקראהלי וכן בזמן אם מת בשמחת תורה לא מת באסרו חג ואם מת בא"ח לא מת בשמחת תורה וא"כ הענין מצד עצמו הוא הכחשה כמו לא כי , הנה לפי העולה על זכרוני כתב הב"ח שם בח"מ דאפילו בלא תבעו אלא מנה אחד בעינן לא כי והוא ממש דומיא דכאן אלא שאני כותב תשובה זו בכפר ואין לי ספר הב"ח לעיין בו:
ואמנם הנלע"ד דמה שאנו אומרים שעדות שניהם בטילה ואף שממנ"פ שאם זה משקר א"כ השני אמת אבל הענין הוא באמרו לא כי יש בעדותו שני דברים נפרדים שעל מה שהעיד העד האחר שלוה ממנו מנה בניסן או חבית של שמן הוא מעיד לא כי פירוש לא לוה בניסן וכן לא לוה חבית של שמן וזה הכחשה על דברי העד שכנגדו ושוב מעיד הוא שלוה מנה באייר או חבית יין וזה ג"כ עדות בפני עצמו וכן הוא עדותו של העד שכנגדו ונמצא כל אחד העיד ב' דברים האחד שחבירו משקר והשני שזה לוה מזה ביום אחר או דבר אחר ואף שאין מאמינים לו על מה שהעיד שזה לוה מזה מ"מ אנו מאמינים במה שאמר שחבירו משקר וכן אנו מאמינין לחבירו כנ"ל לכך עדות שניהם בטילה וכ"ז באמרו לא כי או במעידין סתם על זמן אחד שלפי דעת הסמ"ע מיחשב לא כי מן הסתם והיינו דמעידין זה בפני זה וכמו שהוכחתי אבל בנידון דידן לא אמרו לא כי ואין אחד אומר על חבירו שמשקר וגם אין לו שום ידיעה מדברי השני אבל הענין מצד עצמו מוכחש זה מזה ולכך אני אומר זה שמעיד שמת באסרו חג יש בעדותו שני דברים , הא' שחבירו שאמר שמת בשמחת תורה משקר שהרי שכיון שמעיד שמת באסרו חג א"כ מעיד שחי רגע אחד באסרו חג וממילא לא מת בשמחת תורה וא"כ אף שאין אנו מאמינין על מה שהעיד שמת בא"ח ויכול להיות ששקר דבר אפ"ה יכול להיות שזה שמעיד שהיה חי רגע אחד אחר שמחת תורה הוא אמת אבל זה שמעיד שמת בשמחת תורה אין בעדותו עדות שלא מת בא"ח אלא שאם אנו מאמינים שמת בשמחת תורה אי אפשר ששוב מת בא"ח שאין החי מת פעמיים. וא"כ ממנ"פ אם אנו מאמינים לו שמת בש"ת א"כ כבר האשה מותרת ואם אין אנו מאמיניה שמת אז שוב אין בעדותו דבר נשאר להכחיש שלא מת באסרו חג ואם כן מועיל עדות העד שמת באסרו חג:
וכל זה בהכחשת הזמן וא"כ עדות הרב מקראהלי אין בו ענין להכחיש עדים השנים האחרים לא בזמן ולא במקום שתכף שאתה מסלק דברי הרב במה שאמר שמת בשמחת תורה א"כ על הזמן שאחר שמחת תורה לא העיד כלל ויכול למות אח"כ בקראהלי או בקריהל:
ועדות שמואל פלק עם עדות ר' מרדכי שוים בזמן אלא שהה מכחישים באיזה מקום. ואומר אני בשלמא אם היו המקומות רחוקיה זה מזה יותר ממהלך מעת לעת א"כ שפיר יש בעדות של כל אחד שני ענינים שזה המעיד שמת יום זה דרך משל בלוד כולל עדותו שני דברים , האחד שלא מת יום זה בבבל שהרי העיד שראוהו יום זה בלוד ומלוד עד בבל יש יותר ממהלך יום וא"כ לא היה יום זה בבבל וא"כ אף שאין מאמינים לו על מה שהעיד שמת בלוד מ"מ יוכל להשאר עדותו שהיה יום זה בלוד אבל בנידון דידן שהמקומות קרובים ולפי אומדן דעת אין בין המקומות מהלך יום א"כ אין כאן הכחשה שלא היה יום זה במקום זה וגם במקום זה ועיקר הכחשה הוא מחמת שודאי לא מת פעמים ואם מת בקראהלי לא מת בקריהל וכן להיפך א"כ ממנ"פ אם אתה מאמין שמת כבר הותרה ואם אין אתה מאמין שמת במקום פלוני לא נשאר בעדותו דבר קיים שיוכחש העד השני ולכן ג"כ מותרת ממ"נ ע"י איזה מהם שתאמר שאמר אמת שמת:
ויותר מזה אני אומר שאפילו אם היה כאן הכחשה ממש ואמרו כל אחד בפירוש לא כי והיינו אומרים כדעת הש"ג שהביא הב"ש כנ"ל שאם אחד אומר מת ואחד אומר נהרג הוי הכחשה ולא מהני מה שסגי כאן ע"א בכל זה יש לנו מקום להתיר האשה הזאת דהא ודאי בכל מקום דשנים מסכימים אין האחד יכול להכחיש וכאן על כל פרט יש לנו שני מסכימין שעל הזמן שמת בא"ח מסכימין הנער שמואל פלק עם ר' מרדכי רופא ואין הרב מקראהלי יכול להכחישם באמרו שמת בשמחת תורה. ועל מקום המיתה מסכימין הרב מקראהלי עם ר' מרדכי הרופא ואין הנער שמואל פלק יכול להכחישם וא"כ אנו מתירין האשה ע"פ עדותו של ר' מרדכי שעדותו מתקיים בכל הדברים בשנים ועדותו של שמואל פלק פלגינן דיבוריה מה שאמר שמת בא"ח אנו מקיימין לסייע לר' מרדכי ומה שאמר שמת בקריהל אנו מבטלין לפי שהוכחש משנים וכן דברי הרב מקראהלי ג"כ פלגינן ולהיפוך כנ"ל:
אלא שאני כאן בכפר ואין בידי ספרים זולת שני הש"ע ח"מ ואה"ע עם האחרונים וכרך יבמות זולת אין לי לא ספרי הבית יוסף ולא ספרי הרמב"ם ולא ש"ס ולכן אין רצוני להכניס במים שאל"ס ואיכא עיקולי ופשורי שהרי יש לנו לומר להיפוך דכל אחד מהני עדים מוכחש משנים ונפסל לעדות ואף שעל מה שהוכחש מזה לא הוכחש מזה מ"מ מצטרפים לפסלו וכמו עובדא דקמי דידי גנב וכו' וכיון שנפסל בטלו כל דבריו והיה לנו מקום לברר כיון שהיה תוך כ"ד עדיין לא נפסל ונשאר קיים מה שלא הוכחש וגם אם יש לומר בכיוצא בזה למפרע נפסל והוא דרך ארוכה וצ"ע בספרים ולכן אין רצוני להאריך בפרט הזה ואברר דרך סלולה:
ואומר אני בכל שלשה עדים הללו אין לנו עד כשר רק זה שמואל פלק שהוא מעיד מפי עצמו והוא עד אשר ראה וידע אבל עדות הרב מקראהלי ועדות ר' מרדכי רופא המה לא ראו ולא ידעו כי לפי הנראה הרב מקראהלי לא היה בעצמו אצל מיתתו וגם אפילו אם היה אצל מיתתו הרי הוא בעצמו אומר שלא היה מכירו מי הוא רק מפי המנוח הוא חי שאמר ע"ע שהוא שמו ר' ענזיל הנ"ל וא"כ הרב מקראהלי הוא רק עד מפי עד וגם ר' מרדכי בפירוש אמר שנתודע לו מפי אחרים ועיין בב"ש ס"ק קי"ט דעד מפי עד שוה לאשה או נכרי מסל"ת וא"כ הא ודאי שעד כשר האומר מת אין עד פסול דהיינו אשה או עד מפי עד יכול להכחישו והיה לנו להתיר ע"פ העדות שמואל פלק. אבל כיון שהוכחש משניהם ושני פסולים עם ע"א כשר שוים בכל דבר וכמבואר בש"ע סעיף ל"ז עד כשר אומר מת ונשים רבות אומרות לא מת או פסולים אמרו לא מת דינו כמחצה על מחצה וא"כ בצירוף שניהם יכולין להכחישו ואדרבה שני פסולים עדיפי קצת מע"א כשר ועיין בחלקת מחוקק ס"ק ע"ו:
ולכן שמתי עיני ולבי על עדים הללו להשוותם בכל מה דאפשר ולמעט ההכחשה בכל מה דאפשר כפי המוטל להשוות דברי העדים בכל האפשר כמבואר בח"מ סימן כ"ט סעיף א' וסימן ל' סעיף ב' בהגה"ה. ולכן אומר אני שמה שזה אומר שמת בשמחת תורה ואחד אומר שמת באסרו חג אינה הכחשה כלל ויש לנו לתרץ שמת במיפק יום שמחת תורה ועייל ליל א"ח בין השמשות וזה קורהו יום וזה קורהו לילה ואף דבין יממא לליליא לא טעי אינשי אבל על בין השמשות שכיחי טועים וזה קורהו יום וזה קורהו לילה וכי היכי דאמר אביי בפסחים דף י"א ע"ב דלדברי ר"מ אין אדם טועה ולא כלום ומעשה כי הוה במיפק תרתי ומעייל תלת והאי דקאמר שתים בסוף שתים והאי דקאמר שלש בתחילת שלש כן אני אומר כאן מעשה כי הוה במיפק יום שמחת תורה ומעייל ליל א"ח והאי דקאמר בשמחת תורה בסוף יום קאמר והאי דקאמר בא"ח בתחילת מעייל ליל א"ח קאמר:
וכן העברתי עין עיוני עוד על דברי הרב מקראהלי ולא נזכר שם בפירוש שמת בקראהלי אבל כך נאמר באגרת שלו ולא היו ימים מועטים עד שחזר לכאן בין כסא לעשור עם הבחור הנ"ל וחלה את חליו ונפטר מתוך אותו חולי בשמחת תורה העבר והבחור הנ"ל היה אצלו עד אחר פטירתו כו'. א"כ לא נאמר שנפטר כאן רק נאמר שבין כסא לעשור חזר לכאן וחלה את חליו ואולי בחליו שלחוהו למקום סמוך ושם נפטר. ובאופן שבדברי הרב מקראהלי התבוננתי על מקום המיתה ואינו נזכר וא"כ לא העיד על המקום כלל ועל הזמן כבר פירשתי שלא יכחישו שום אחד מהם זא"ז ואין כאן הכחשה מפורשת רק בין הנער שמואל פלק ובין ר' מרדכי רופא שזה אומר מפורש שמת בקריהל וזה אומר מפורש שמת בקראהלי ומעתה אשה זאת מותרת משני צדדים אם מצד הרב מקראהלי שאיננו מוכחש משום אחד מהן שלא הזכיר מקום מיתה כלל. וגם מותרת ממ"נ מצד עדות שמואל פלק ומצד עדות ר' מרדכי רופא כאשר אבאר. והרוחנו עוד דבר אחד שאין אנו אחראין לחקור על סימני גדלות של כמר שמואל פלק בעת שראה מיתתו וממנ"פ אם היה אז גדול ממש א"כ הוא עד כשר ממש ור' מרדכי מיחשב עד פסול כיון שהוא עד מפי עד וע"כ לא קאמר הש"ע בסעיף ל"ז אלא בעד כשר אומר מת ופסולים רבים אומרים לא מת שנחשב כמחצה ע"ש אבל עד כשר אומר מת ואשה אחת או פסול אחד אומר לא מת הא ודאי דאין דברי הפסול מועיל להכחיש הכשר ואם לא הביא אז סימני גדלות א"כ הרי אין עדות לקטן ונשאר עדות של ר' מרדכי בלי שום הכחשה כלל ומועיל עדותו לחוד להתיר האשה הנ"ל:
מעתה סיומא דפסקא דהך איתתא בת הקצין ר' קלמן סוועטלי מותרת להנשא. ולרוחא דמלתא טוב לחקור בק"ק בומסלא אם לא היה אדם אחר גבאי צדקה שהיה שמו ר' ענזיל חוץ מחתן ר' קלמן הנ"ל. וכל הדברים הללו הלכה ולא למעשה עד שיסכימו עמי עוד שני רבנים סמוכים ראוים להוראה דהיינו עוד שני רבנים מבית דיני הגדול ב"ד מו"ש או אחד מהרבנים הנ"ל בצירוף הרב דגליל אשר האשה תחת רבנות שלו. ויען להיות שאין כאן שני עדים כשרים ממש והיא נשאת ע"פ עד אחד וצריכה ב"ד של שלשה שיצטרפו יחדיו להתירה ולכן אחר שיסכימו עמי שני מורי הוראה כנ"ל להתירה יצרף הרב דגליל שלה אליו עוד שנים יהיו מי שיהיו רק שלא יהיו קרובים ופסולים ויתירו האשה להנשא:
הנה מה שכתבתי למעלה שהרב מקראהלי אינו מוכחש משום אחד מהן והנה פן יאמר הרואה הרי מפורש הכחשה בין הרב מקראהלי ובין שמואל פלק. הרב מקראהלי אמר שחזר מקראהלי בין כסא לעשור ושמואל פלק אמר שבאו לקראהלי אחר יה"כ שהרי אמר שהיו יה"כ באובן ישן. אומר אני שזה לא מיחשב הכחשה ועד כאן לא פלפל הב"ש אלא באחד אומר מת ואחד אומר נהרג שזה בגוף הדבר ודומה לחבית יין וחבית שמן וגם בזה יש דעות שדומה למנה לבן ומנה שחור ולא הוי הכחשה אבל עסק ביאתו שם זה לא שייך להמיתה כלל ובודאי אפילו כמנה לבן ומנה שחור לא מיחשב. וזהו פשוט:
האשה מרת חוה בת הר"ר אלי' האברין מקהלתנו היתה נשואה לבעל שהיה שמו בעודו יהודי מאיר וועלי בקהלתנו וכאשר הלך עמה מקהלתנו המיר דתו בעיר האמבורג ונתישב שם ונשא משם אשה נכרית והיא אשתו היהודית מ' חוה הנ"ל שבה במר נפשה לקהלתנו וישבה עגונה זה שנים רבות:
ועתה בא הנה נייר כתוב מזולצבאך וזה נוסח הכתב הכתוב שם להגיד כי ישר ולא עולתה. אלז המומר מאיר וועלי שהיה דר בהאמבורג סמוך לכאן זולצבאך והיה מוטל בחולאת שמת בו עד שני חדשים ובא אצלו כר"ר שמשון מכאן וראה אותו ואומרים הרופאים שמוטל בסכנה גדולה ומת מתוך חולי הנ"ל מוצאי שבת י"ד אדר ראשון לאחר חצות הלילה וביום ב' ט"ו אדר ראשון בא נכרי אחד להאמבורג להקצין כהר"ר נטע שוואבאך פה ואמר לו במסל"ת שמת מומר מאיר וועלי הנ"ל ובו ביום הלכו שני בעלי בתים מכאן ה"ה הקצין כ"ה יואל והקצין כהר"ר בערמן פרענקל להאמבורג ובבואם לשם אמרו כמה נכרים להם במסל"ת שמת המומר מאיר הנ"ל וביום ט"ז אדר ראשון היו רואים שני ב"ב הקצינים הנ"ל בעיניהם שהביאו את המומר הנ"ל לקבורה. ולאות אמת באים על החתום. נעשה היום יום א' י"ט אדר שני תק"ט ז"ל פה זולצבאך. הקטן נטע. הקטן בערמן. הק' שמשון. והכתב לא נתקיים רק שעד אחד אמר לי שמכיר חתימת ידו של ר' נטע:
הנה פשוט שאין כוונת עדותו של ר' שמשון שהוא היה אצל מותו דא"כ למה להם שוב עדות של הנכרים אלא כוונתו שהוא ראה אותו בחליו שמת בו אח"כ ע"פ עדותן של הנכרים הנ"ל ודבר זה יכול להתברר:
גם מה שראו בעיניהם השני ב"ב שהביאו המומר לקבורה גם כן דבר פשוט שלא הביטו בו והכירוהו שהרי ידוע נימוסיהם שמוליכין לקבורה בתיבה סגורה. רק שראו שהוליכו אחד לקבורה וע"פ הגדת הנכרים שהוא זה המומר שאם הב"ב בעצמם היו רואים והכירוהו א"כ היה כאן שני עדים ישראלים ולא היה ספק רק שמא הוא אחר ג' ימים ויש להמציא קולות הרבה. אלא שלא ניגע לריק לפלפל בו כי פשוט שאין זה כוונתם והדבר יכול להתברר ע"י שאלה לשם:
שוב העיד פה הקצין הר"ר שמעון במוהר"ר יאקב נ"ש מקהלתנו שבנסעו הוא וחבריו דרך עיר האמבורג נתאכסן בבית הפאסט מייסטר ושאל אותו הפאסט מייסטר. פון וואנין זיינן זיא אהער. השיב מפראג. והשיב הפאסט מייסטר דער גטויפטר יוד פון פראג מאיר וועלי איז גישטארבין דיא פרויא איזט שוהן פר הייאראט מיט איין אנדרן:
הנה יש בכאן ריעותא ויפרד לשלשה ראשים. במי שהועד עליו ובהמעיד ובלשון עדות. במי שהועד עליו שהיה מומר ויש לחוש להגהת רמ"א בסעיף מ"ח דמומר חשיב קטטה. ובהמעיד שהוא נכרי ולדעת הפוסקים דלא מיחשב מסל"ת כ"א בקישור דברים ואין כאן קישור דברים כל כך. ובלשון העדות שלא הזכיר שם אביו רק שמו ושם עירו וגם לא נזכר קבורה בדברי הפאסט מייסטר:
הנה אחרי שהאשה עגונה הזאת היא מבנות עירי פה ק"ק פראג עלי מוטל לעיין בשריותא דידה בראשונה: