נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/לט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן לט
עריכהתשובה שלום וישע רב. לאור נערב. רב וצורב. במלחמתה של תורה ידיו לו רב. ה"ה כבוד אהובי מחותני ידידי וא"ג הרב המאור הגדול המופלג נ"י ע"ה פ"ה מוה' בצלאל סג"ל נר"ו:
על דבר שאלתו בעסק עגונה באמת לשון הגביות עדות אינו בדקדוק ומקבלי העדות לא יפה עשו שלא שאלו היטב את העד המעיד לפרש כוונתו הראשונה אם הכירו בט"ע או הכרתו היה רק ע"פ הסימנים שאמר אח"כ והעבר אין וצריכין אנו עתה לעיין במה שלפנינו. והנה זה לשון מעלתו , והנה פשטות לשון העדות משמע שהכיר בטוב וברור לו שהוא כמ' מישל היינו מחמת שהיה בו כמה סימנים באורך וחוטמו היה עב והפה היה רחב וגדול וחישב העד בדעתו שאלו הסימנים שהזכיר המה מועילים להיות הכרה על ידם שהוא כמ' מישל כי ביאר דבריו בלשונו באמרו אחר שהביט בו בכוונה הכיר בו בטוב כו' באשר שהיה בו כמה סימנים באורך כו'. הרי שנתן טעם היכרו שהוא מחמת הסימנים ואף שמתחילת לשונו אמר מיד כשראה המת אמר שזהו כמר מישל מבומסיל ולא הזכיר הסימנים היינו משום שראה ראיה בעלמא ולא בכוונה היטב א"כ לא נשמע מזה שהיה לו ט"ע גמור בפרצוף פנים עם החוטם דהא בט"ע בעינן עיון גמור כמבואר בח"מ ס"ק מ"ה ובב"ש ס"ק ע"ו, עכ"ל מעלתו:
ואומר אני מה שפשוט אצלו בט"ע דבעינן עיון גמור יש לפקפק בו דהרי במסכת חולין דף צ"ה ע"ב וצ"ו ע"א אמר רבא מריש הוה אמינא סימנא עדיף מט"ע דהא מהדרינן ליה אבידה בסימנא בו' השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא ט"ע עדיפא דאלת"ה היאך סומא מותר באשתו ובני אדם בנשותיהם בלילה אמר ר"י בריה דר"מ תדע דאילו אתו בי תרי ואמרו פלוני דהאי סימנים והאי סימנים קטל נפשא לא קטלינן ליה ואילו אמרו אית לן ט"ע בגויה קטלינן ליה וכתבו התוספות שם בד"ה ולא מהדרינן דהכא מיירי בט"ע כל דהו וא"כ ט"ע כל דהו עדיף מסימנין. וא"כ פשוט שמתירין האשה ע"פ ט"ע כל דהו דהא בסימנים גופיה הרבה רוצים להכריע דסימנים דאורייתא אלא שלמעשה מחמירים ג"כ הרבה פוסקים אבל ט"ע דעדיף ודאי מהני , ועוד דעל האי ט"ע כל דהו מסיק הכא דקטלינן נפשא ואם קטלינן נפשא ק"ו שמתירין אשה להנשא: ומה שכתב בשם הח"מ וב"ש לא העתיק יפה דבריהם ובדבריהם לא הוזכר עיון גמור רק ט"ע צריך עיון והיינו עיון כל דהו ובנכרי מסל"ת חששו שמא לא היה לו שום עיון ובדדמי אמר. וגם דבר זה אידחי מהלכה דמעשים בכל יום להתיר ע"פ נכרי מסל"ת בלי שום סימנים רק ע"פ ט"ע ובישראל המעיד לא חיישינן כלל לבדדמי ואף ט"ע כל דהו מהני. והא דבעינן במציאה ט"ע גמור אפילו צורבא דרבנן כמ"ש התוספות , כוונת התוספות שמתחלה היה סבר רבא דהא דלא מהדרינן אבידה לעם הארץ אין הטעם משום שמשקר לגמרי רק שט"ע מע"ה מן הסתם אינו ט"ע גמור וט"ע של ת"ח מן הסתם היא ט"ע גמור אבל למסקנא דרבא גם ט"ע כל דהו מהני והא דלא מהני במציאה ט"ע בכלים שלא שבעתן העין היינו משום דמתחילה צריך להכירו היטב כדי שיכיר עתה בט"ע אבל למי שמכיר מתחלה היטב ודאי שהכרה של עתה סגי בט"ע כל דהו. ועיין שם בחולין בר"ן שדבריו מפורשים יותר מדברי התוספות שהם סתומים קצת. ולכן שאם היה ברור לנו שגם מה שאמר מתחילה שזה כמר מישל היה כוונתו בתחילה על ט"ע אף שלא היה מביט כל כך בכוונה היה מהני אבל גם זה אינו ברור לנו שאולי גם מה שאמר מתחלה כשראה המת זהו כמר מישל היה כוונתו על הסימנים שפירש אח"כ וכמו שחשש מעלתו ג"כ. אבל מה שרצה מעלתו להוכיח מדברי העד עצמו שלא הכירו היטב בט"ע שהרי הוא עצמו לא סמך על ראיה זו שהרי אמר אח"כ שהביט בכוונה והכירו היטב ע"י סימנים וכו'. אומר אני שאין מזה ראיה ואולי חישב העד דסימנים עדיפא מט"ע ואם רבא היה טועה בזה איך לא יטעה עד הדיוט בזה. ובזה אידחי ג"כ מה שרצה מעלתו להחמיר שאפילו שיעיד מחדש שהכירו בט"ע לא מהני דהוי חוזר ומגיד אין בזה שום חששא ואין כאן שום חזרה. והנה בעדות הזה לא נזכר שם אביו ודבר זה אפשר להתברר ע"י חיפוש בבומסלא אם לא יצא משם מישל אחר. ועכ"פ אני אומר שע"פ עדות הראשון אין להתיר אבל אם יעיד מחדש מהני. ובזה שלום. דברי מחותנו הד"ש: