נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/יט

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן יט

עריכה

שאלה במי ששידך מינקת חבירו אם צריך לישבע שלא יכנוס בבית המשודכת ואף אם הדין שישבע אם ישבע שלא יכנוס לבדו בלא שני שומרים אם יש להתיר לו לכנוס לביתה עם שומרים:

כבר נודע שהיתר השידוך בתוך ג"ח הבחנה או בימי מניקה אין בו שום פקפוק כי מי יבוא אחרי הרא"ש בכלל נ"ג שהתיר ואחריו התה"ד סי' רי"ז וע"פ שני עדים כאלו יקום דבר ובפרט שאין שום חולק עליהם וא"כ קדמונים אחזו שער בהיתר השידוכים. אבל הצרכת השבועה לא שמענו בשום פוסק קדמון והרב"י הוא שהמציא זה מדעתו בג"ח הבחנה אבל תוך כ"ד חודש לא נזכר בב"י ולא ברמ"א אבל הח"מ הוא שדימה מלתא למלתא והשבות יעקב והבית הילל חלקו עליו ולומר שאין ללמוד שום חומרא לענין מינקת מהבחנה כי הבחנה חמור יותר. ומעתה להכריע מסברא רוב דברים הללו שנזכר בדברי האחרונים הם סברות כרסיות ואין להם על מה שיסמכו מדברי הראשונים וא"כ נתת תורת כל אחד בידו. אבל אמרתי מראש צורים אראנו לגוף חומרת הב"י אם יש לו מקום ואח"כ לראה אף אם יתקיימו דברי הב"י אכתי נחזי אם יתקיימו דברי הח"מ:

ומתחלה אני אומר גוף דברי הב"י נפלאו כי למה נחוש בזו יותר משאר שידוכים ונגזור ג"כ על המשודך שלא יכנס לבית המשודכת פן יבוא לידי מכשול זנות עם הפנויה. וצריך לומר דכאן יש לחוש לתרי איסורים איסור הזנות מצד עצמו ושוב גם איסור ההבחנה. ומעתה הנה דבריו תמוהים דאטו יש בזנות איסור הבחנה והלא אשה מזנה מתהפכת והריב"ש בסי' רצ"ז ז"ל, שאלת זה שאמרו רז"ל האשה וכו' צריכה להמתין תשעים יום שלא תתארס ושלא תנשא כו' אם צריכה להמתין כמו כן לישמר מזנות עד תשלום התשעים יום או לא אלא אירוסין ונשואין גזרו בה אם תזנה היא לא גזרו בה כו'. תשובה כבר ידעת כו' ולענין שאלתך ששאלת לפי פסק הרמב"ם הוא דבר ברור שכיון שאפילו ידענו בבירור שזינתה אנו מתירין לינשא לכתחילה מטעם מתהפכת כ"ש גרושה שזינתה שאין עונשין על שלא המתינה שהרי יש לה לסמוך דמתהפכת ואף לדעת הפוסקים לאסור אנוסה ומפותה י"ל בנידון זה אין עונשין שהרי ע"כ קיי"ל כר' יוסי דאשה מזנה מתהפכת וכו' שהרי שמואל קאי כוותיה אלא שהם אומרים דשמואל ס"ל כיון שאסרו חכמים בכל הנשים לארוס כו' אפי' איילונית דגזרינן אטו אידך הה"ד דגזרינן בזנות וכיון שכן אפשר דכל שידענו שזינתה גזרו ליארס ולישא שהוא דבר הנעשה בפרסום אבל בגרושה לא אסרו עלי' הזנות משום גזירה דכיון שאין הזנות נעשה בפרסום לא גזרו בו ועוד איך יתכן שיגזרו חכמים לאסור משום גזירת הבחנה בדבר שהוא כבר אסור מדבריהם מצד עצמו שהרי אפילו יחוד דפנויה דוד ובית דינו גזרו וכ"ש שביאתה אסורה וכ"ש לדעת הרמב"ם שכל ביאת פנויה אסורה מה"ת כו' ולכן נ"ל ברור שלא גזרו חכמים על הזנות משום הבחנה עכ"ל הריב"ש:

וא"כ דברי הב"י תמוהים. ונלע"ד דשפיר קאמר הרב"י דבשלמא עם זנות דאינש דעלמא ודאי תתהפך כדרך הזונות אבל במשודך חיישינן לפעמים תרגיש בעצמה שכבר היא הרה מבעלה הראשון ובמכוון לא תתהפך אחר בעילת המשודך כדי שתוכל לתלות ההריון בו מתרי טעמי אי משום כדי שתוכל להנשא לו ולא תצטרך להמתין משך העבור וההנקה כי תאמר שממשודך שלה היא הרה אי משום ע"פ מה שאמרו ביבמות דף מ"ב ע"א ונבדקה בהילוכה אמר רמי בר חמא אשה מחפה עצמה כדי שיירש בנה בנכסי בעלה שני. וכל זה שייך במשודך שאין לומר כמו שהפקירה עצמה נגדו זינתה גם עם אחרים לפי שזה מיוחד לה אבל לזנות עם אחרים למה לא תתהפך וירושה לא שייך דאף פנויה בעלמא שזינתה והבועל מודה שזינתה עמו מ"מ אם אינו מודה שודאי ממנו הרה אין הבן יורשו דכשם שהפקירה עצמה לו כך זינתה עם אחרים:

וכל זה בחדשי הבחנה אבל במינקת שכבר עברו יותר משלשה חדשי הבחנה ובודאי אינה מעוברת ודאי מתהפכת שלא תתעבר ולא שייך כלל לאסור בזנות משום מינקת חבירו בין במשודך ובין בשאר בני אדם. ועוד שהרי מקשה בגמ' אי הכי דידיה נמי דידיה ממסמסא בביעי וחלבא דידה נמי ממסמסא בביעי וחלב לא יהיב לה בעל. וא"כ היינו להנשא שכל נכסי אשה אי אפשר לה לוותר בלא בעלה אבל זונה כל מה שיש לה הוא שלה ואם תתעבר ממסמסא ליה בביעי וחלבא ואף שאסרו בנשואין ולא חילקו אם נשאר לה נכסים שאין לבעלה רשות בהם היינו משום שלא חילקו בין נשואין לנשואין וגם אירוסין גזרו אטו נשואין אבל זנות כבר כתב הריב"ש שלא שייך לגזור אטו נשואין והזנות עצמו אפי' תתעבר אינו מזיק לולד הא ממסמסא ליה משלה. לכן נראה לפע"ד דברי הח"מ תמוהים אלא דכבר הורה הזקן. אבל לאסור אפי' ע"י שומרים אפי' הח"מ אפשר שמודה שמותר ואפי' בחדשי הבחנה: