נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/ז

<< · נודע ביהודה (קמא) · אבן העזר · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן ז

שאלה פנויה שעיברה וילדה ולא נבדקה ממי נתעברה כי לא היתה בעיר והולד נתגדל ובין כך מתה האם מה דינו של הולד הזה לבוא בקהל אם הוא שתוקי ופסול או לא:

לברר דין זה צריך אני להאריך קצת כי בעו"ה במדינות הללו הדבר מצוי ואם באנו לפסול הולד יצא מזה כמה מכשולים ואמרתי לשום עין עיוני בדבר זה. והנה בשלהי קדושין דע"ג ע"ב חשב בגמרא כמה גווני שאין בו משום אסופי דהיינו מצאו מהול או משלטי הדמיה או שייף משחא וכיוצא בזה דחשיב שם שאין בו משום אסופי. והנה לכאורה הדבר תמוה דהרי בגוף דין איסור לבוא בקהל אין חילוק בין שתוקי לאסופי דשניהם אסורין לבוא בקהל. והנה כל אסופי מלבד שהוא אסופי הוא ג"כ שתוקי שהרי לא נבדקה אמו ולא אמרה ממי נתעברה וילדה ואטו משום דגם את אמו לא ידענו עדיף הוא בתמיה. וא"כ קשה טובא מה בכך דכל הני דלית בהו משום אסופי אכתי שתוקי הוא וכל שתוקי הוא אצל אמו והיא מגדלתו ומרחמת עליו וחסה על חייו ואטו בשביל זה מחזיקין אותו בכשרות הא ודאי ליתא וכל שלא העידה עליו אמו בפירוש שכשר הוא הרי הוא שתוקי וא"כ מאי רבותא של ולד הנמצא שרואין בו סימנים שאמו חסה על חייו אכתי הרי הוא שתוקי ומה לנו במה שאין בו משום אסופי דמה חומר יש באסופי יותר מבשתוקי:

ונלע"ד עפ"י מה דאמר שם בסוגיא דאמר רב יהודה אמר ר"א אר"י בר זבדי אמר רב כל זמן שבשוק אביו ואמו נאמנים עליו נאסף מן השוק אין נאמנים עליו מ"ט הואיל ויצא עליו שם אסופי עיין שם. ולכך אמר שאם מצאו מהול או משלטי הדמיה וכיוצא וכו' אין בו משום אסופי והא ודאי דאכתי יש בו משום שתוקי והנ"מ שאין בו משום אסופי שאם תבוא אחר שנאסף אשה אחת ותאמר בני הוא ומכשר נתעברתי נאמנת דכל שתוקי אמו נאמנת עליו לעולם אבל אי הוי בו משום אסופי לא היתה נאמנת אחר שנאסף וכה"ג אמר שם בסוגיא לפרש הא דאמר רבא שנת רעבון אין בו משום אסופי. ובזה עמדתי על סידור דברי הרמב"ם בפרק ט"ו מא"ב ששם בהלכה י"ב כתב דין שתוקי ובהלכה י"ג כתב דין אסופי ושוב אח"ז האריך בדין נאמנות האם והאב לפסול או להכשיר ובהלכה ל' הביא החילוק שבין קודם שנאסף מן השוק ובין אחר שנאסף אין אביו ואמו נאמנים עליו לאמר בננו הוא זה ואח"כ בהלכה ל"א הביא דין מצאו מהול ומשלטי הדמיה או שהוחתל והומלח וכיוצא כל הפרטים שאין בו משום אסופי. ובאמת היה לו לכתוב כל אותן פרטים אחר דין י"ג ששם כתב דין אסופי ולמה המתין בזה עד כאן. ולפמ"ש ניחא דלענין סתם אסופי מה בצע בכל הסימנים הללו שאין בו משום אסופי אכתי לא יצא מכלל שתוקי שהרי אין האם לפנינו אבל כאן שכתב אחר שנאסף שוב אין אב ואם נאמנים עליו הואיל ויצא עליו שם אסופי בזה שוב הביא אח"כ כל הפרטים שאין בו משום אסופי ונאמנת אמו עליו גם אחר שנאסף מן השוק כמו כל שתוקי שבודקין את אמו ונאמנת להכשירו בכל עת:

אלא דלפ"ז קשיין דברי הטור באה"ע סימן ד' שכתב אסופי שנאסף מן השוק הוא ספק ממזר וכגון שאין הוכחה שלא הושלך לשם מיתה אבל אם יש הוכחה שלא הושלך לשם מיתה וכו' אין בו משום אסופי. וא"כ על הטור קשה למאי הלכתא אין בו משום אסופי אכתי ספק ממזר הוא משום שתוקי. ודוחק לומר דגם הטור כונתו לענין שיהא אביו ואמו נאמנים עליו אף לאחר שנאסף מן השוק הרי הטור עדיין לא הזכיר סילוק שיש לענין נאמנות אביו ואמו עליו בין קודם שנאסף לאחר שנאסף מן השוק עד אח"כ ושם הזכיר דין שנת רעבון שנאמנים אב ואם גם לאחר שנאסף ה"ל להטור לכוללם יחד עם שנת רעבון וה"ל למימר ובשנת רעבון או שיש סימן שלא הושלך לשם מיתה נאמנים עליו אפילו אחר שנאסף א"ו מדכתב דין זה שאם יש סימן וכו' בריש דבריו מכלל שסימן זה מהני אפילו לא באו אביו ואמו כלל להעיד עליו וא"כ היא גופא קשיא במה נפק מדין שתוקי:

ודברי הב"ש בס"ק נ"ד בסופו ודאי תמוהים שכתב שם נראה לפי המסקנא שתוקי ואסופי משום מעלה עשו ביוחסין חיישינן שמא ממזר הוא אבל אם יש סימן באסופי כמ"ש בסעיף הקודם דאינו ממזר רשאי לישא אשה ולא חיישינן שמא ישא אחותו וכו' ע"ש. והנה בזה ודאי קשיא דהרי איהו מיירי שלא נבדקה אמו ממי נתעברה שאם נבדקה איך מסיים ולא חיישינן שמא ישא אחותו ואיך יכול לישא אחותו וכבר ידענו את אמו ואת אביו ואין לומר דמיירי שנבדקה אמו ואמרה מכשר נתעברתי אבל לא אמרה שמו מי הוא וע"ז כתב שרשאי לישא אשה ולא חיישינן שמא ישא אחותו דא"כ למה כתב דין זה באסופי היה לו להזכיר דין זה גם בשתוקי וכך ה"ל למימר אבל אם יש סימן באסופי וכן שתוקי שנבדקה אמו מותר לישא אשה ולא חיישינן שמא ישא אחותו א"ו דהב"ש מיירי בסתם אסופי שאין אנו יודעין לא אביו ולא אמו וקמ"ל דלא חיישינן שמא ישא אחותו ובקהל מותר משום שיש בו סימן שלא הושלך למיתה וא"כ קשה אמאי מותר בקהל ומה מעלה יש לו משתוקי שפסול בקהל ולמה יהיה זה כשר ואמו לא נבדקה. וגם הסוגיא שם בגמרא ג"כ קשיא וזה לשון הגמרא אמר רבא ובשני רעבון אין בו משום אסופי הא דרבא אהייא אילימא ברה"ר כו' אלא כי איתמר דרבא אהא דאמר רב יהודה כו' כל זמן שבשוק כו' אמר רבא ובשני רעבון אע"פ שנאסף מן השוק כו'. והנה קשה המקשה דלא אסיק אדעתיה דרבא אדר"י קאי וא"כ היה סבר דרבא לאו לענין נאמנות אב ואם מיירי אלא בסתם אסופי שאין אנו יודעין אביו ואמו כלל א"כ הא גופא קשיא למאי נ"מ אין בו משום אסופי והרי אכתי ספק ממזר הוא משום שתוקי וא"כ אדמקשה רבא אהייא כו' יותר מזה היה להקשות דמה מועיל שאין בו משום אסופי והרי הוא שתוקי וגם דברי רש"י בשלהי פרק קמא דכתובות דט"ו ע"ב דקאמר שם מצא בה תינוק מושלך אם רוב כו' ואמר רבא ל"ש אלא להחיותו אבל ליוחסין לא וכתב רש"י אבל ליוחסין לא דאם בת היא אסורה לכהן ואפילו ליכא למיחש משום אסופי כגון הנך דאמר בעשרה יוחסין משלטי הדמיה תלי פיתקא תלי קמיע מיהו חיישינן שמא בת נכרי היא ולמ"ד גיורת פסולה לכהונה כו'. והנה רש"י מיירי דלא נבדקה אמו שהרי לא ידענו מי היא וחיישינן שמא בת נכרי וא"כ מה בכך דמשלטי הדמיה ואין בה חשש שהושלכה לשם מיתה ואינה אסופית אכתי שתוקית היא:

והנלע"ד בזה דבאסופי אם נפק מחשש אסופי ויש בו סימן שלא הושלך למיתה לא חיישינן בו משום שתוקי דשתוקי שאנו יודעים את האם מי היא וא"כ ע"כ בזנות נתעברה שאם פנויה היא א"כ ודאי נתעברה בזנות ואם היא ארוסה בבית אביה אם אינה אומרת בפירוש מארוס נתעברה הכל פסולין אצלה ולכך כיון שיש ע"כ ריעותא דזנות לכך חששו חכמים לפסלו ולעשותו ספק ממזר אבל אסופי שיכול להיות הורתו ולידתו בכשרות בלי שום זנות ונולד מאיש ואשתו לא היה לנו לחוש לשום חשש אפילו משום מעלה ביוחסין אלא שזה עצמו הוא הריעותא וסימן שנולד בזנות דלמה השליכוהו אביו ואמו למיתה ודאי משום פסול שבו השליכוהו ולכן אסופי פסול אבל אם יש בו סימן שלא הושלך לשם מיתה גם משום שתוקי אין בו שאין כאן שום ריעותא:

אלא דלכאורה כיון שכבר גזרו בשתוקי שוב ראוי להיות אסופי ממילא אסור גם עפ"י דין שהרי רבא אמר שם בקידושין דע"ג ע"א דבר תורה אסופי כשר מ"ט אשת איש בבעלה תולה מאי איכא מיעוט ארוסות ומיעוט שהלכו בעליהן למדינת הים כיון דאיכא נמי פנויה ואיכא נמי מחמת רעבון ה"ל פלגא וכו' וכל זה לפי דין תורה שבן פנויה מותר אבל כיון שכבר אסרו את הנולד מן הפנויה שהוא שתוקי א"כ אסופי אסור שהרי יש בו רובא לאיסורא דהיינו ארוסות ואותן שהלכו בעליהן למה"י שהם פלגא הרי פלגא איסור תורה ופלגא השני שהוא להיתר היינו פנויות ומחמת רעבון ובאותו צד היתר יש בו רוב לאיסור דרבנן דהיינו פנויות שהוא שתוקי ולא נשאר לצד היתר כ"א מחמת רעבון שהוא מיעוט וממילא אסור דאפילו באיסור דרבנן מיעוט כמאן דליתא דמי ובפרט שכאן יש בו פלגא איסור תורה ורובא איסור דרבנן א"כ הדרא ק"ל אף שאין בו סימן שהושלך לשם מיתה במה נתלה אותו להיתר שהרי מחמת רעבון מיעוט הוא ואפילו נימא שילדתו פנויה אף שלא רצתה להמיתו מ"מ עכ"פ מחמת בושה השליכתו והרי הוא שתוקי ואפילו גרע טפי שאולי הוא מארוסה או מאשת איש שהלך בעלה למה"י:

ולכן נראה שיש הפרש בין פנויה שילדה ולא ידעינן ממי נתעברה ובין תינוק הנמצא בשוק אפילו ודאי שנולד מפנויה כגון במקום שאין שם שום אשה שיש לה בעל ונמצא תינוק בשוק שהרי ודאי נולד מאחת הפנויות שנתעברה בזנות וההפרש הוא שאם ילדתו פנויה וידעינן את אמו שהיא ילדתו והוא אצל אמו ויש לנו לדון על האם עצמה ממי נתעברה שאז אפילו ברוב כשרים חיישינן דלמא אזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע וכמחצה דמי אבל בתינוק הנמצא בשוק ואין אנו יודעים את אמו מי היא ואין לנו עסק לדון על האם כלל שהרי אין אנו יודעים מי היא רק אנו דנין על תינוק זה שנמצא בשוק ואם יש שם רוב כשרים ומיעוט פסולים אפילו נימא דאזלא איהי לגבייהו והוי קבוע מ"מ תינוק זה שנמצא בשוק ה"ל פירש וכל דפריש מרובא פריש ותינוק זה דומה לעשר חנויות תשע מוכרות בשר שחוטה ואחת נבילה אף דהו"ל קבוע מ"מ בשר הנמצא בשוק אמרינן כל דפריש מרובא פריש והלך אחר הרוב. ולכך ליכא באסופי שום חשש אם היינו יודעים שנולד מפנויה ועיקר החשש שמא נולד מארוסה או מאשת איש שבעלה במה"י והוי פלגא ושפיר אמר רבא שמותר מן הדין דספק ממזר מותר מן התורה ובשתוקי חששו שמא אזלא איהי לגבייהו משום ששם יש לנו לדון גם על אמו למי נבעלה ולגבי דידה אם אזלא איהי לגבייהו הו"ל קבוע. ובזה נלע"ד מה שלענין שמא ישא אחותו לא חששו כלל אפילו מדרבנן כמבואר ברמב"ם פט"ו מא"ב הלכה כ"ט וע"ש במ"מ דמוכח להדיא דלענין שמא ישא אחותו אפילו מדבריהם ליכא חשש וכן מפורש בב"ש ס"ד סס"ק נ"ד ע"ש ואף שיש כאן ספק תורה דלמא אזלא איהי לגבייהו והו"ל אביו קבוע והוא ספק ערוה דאורייתא לא חששו לזה ולגבי יוחסין שהספק מותר מן התורה דממזר ודאי הוא דלא יבוא וכו' חששו לאיסור גם ברוב כשרים. ולפמ"ש ניחא דלגבי חשש שמא ישא אחותו אין לנו עסק עם אמו דלגבי אמו אין הפרש אם נבעלה לאחר או שנבעלה לאביה של זאת שרוצה השתוקי לישא לגבי אמו כשר הוא ואין לנו עסק רק עם השתוקי עצמו אם נולד מאביה של זו שרוצה לישא או מאחר והשתוקי מקרי פירש ואמרינן בו כל דפריש מרובא פריש בשלמא הנבעלת נאסרת בשעת הבעילה שפיר חיישינן שמא אזלא איהי לגבייהו ונבעלה בבית הבועל וה"ל קבוע ונאסרה במקום קביעות אבל הולד נולד אח"כ והוי פירש:

ואמנם לפמ"ש א"כ הולד תמיד מקרי פירש רק מתוך שאנו דנין גם על אמו צריכין לאסור גם הולד קשה לר' אלעזר דאמר בכתובות די"ג ע"ב דאף לדברי המכשיר בה פוסל בבתה קשה כיון דמכשיר בה למה נפסול הולד ואם משום שהאם יש לה חזקת כשרות קשה והרי רובא עדיף מחזקה והאם יש לה חזקה ואין לה רוב דדלמא אזלא איהי לגבייהו והו"ל קבוע והולד נקרא פירש ומרובא פריש ואיך נימא דהמכשיר בה משום חזקה יהיה פוסל בבתה והלא לגבי הבת אמרינן מרובא פריש ועדיף מחזקה. ונראה דהא דאמר ר"א דהמכשיר בה פוסל בבתה לא מיירי ברוב כשרים אלא במחצה וא"כ לדידה מהני חזקה ולגבי הולד כיון דליכא רוב כשרים ליכא לא רובא ולא חזקה ולהכי פוסל בבתה. ולפ"ז יש חומר בשתוקי מבאסופי שבשתוקי אסור אפילו ברוב כשרים שמתוך שאתה דן גם על האם ה"ל קבוע ובאסופי אינו פוסל אלא בדליכא רוב כשרים אבל ברוב כשרים אמרינן כל דפריש מרובא פריש וקשה הרי במשנה בעשרה יוחסין תנן שתוקי ואסופי משמע דגם אסופי שוה בדינו לשתוקי ולא מהני רוב כשרים והיא גופא קשיא דלמה לא מהני רוב כשרים הרי כל דפריש מרובא פריש. ונראה דרבנן החמירו באסופי ברוב כשרים משום דרגלים לדבר דפסול הוא מדהשליכתו אמו למיתה ולא חסה על חייו מכלל שהוא פסול ולהכי היכא שיש הוכחה שלא השליכתו מחמת פסולו למיתה כגון שהוא מהול ומשלטי הדמיה ואינך דחשיב שם בגמרא דליכא בהו משום אסופי וכשרים היינו משום שיש רוב כשרים ומשום שתוקי אין לאסרו דכל דפריש מרובא פריש. ואף דאמרינן בכתובות דט"ו דבעינן תרי רובי ליוחסין נלע"ד דהיינו ליוחסין דכהונה אבל ליוחסין דישראל סגי בחד רובא וכן מוכח מדברי רש"י בכתובות שם דט"ו ע"ב בד"ה אבל ליוחסין לא דאם בת היא אסורה לכהן אפילו ליכא למיחש לאסופי וכו' מיהו חיישינן שמא בת נכרי היא ולמ"ד גיורת פסולה לכהונה וכו' ע"ש ברש"י. והנה היא גופא קשיא מי דחקו לרש"י ליכנס בפרצה דחוקה לפרש אבל ליוחסין היינו לכהונה וא"כ תליא בפלוגתא אם גיורת אסורה לכהונה וגם לפרש שאם בת היא ולמה לא פירש אבל ליוחסין היינו לישראל דחיישינן שמא נכרית היא ואסורה עד שתתגייר והיה יכול לפרש שגם בזכר שאסור בבת ישראל שמא נכרי הוא. א"ו דלישראל באמת מותרת דלישראל סגי בחד רובא ואמרינן כל דפריש מרובא פריש וישראלית היא ורק לכהונה בעינן תרי רובי. ויש לדחות דלעולם לישראל היכא דאיכא חשש פסולי קהל מקרי ג"כ ליוחסין ובעינן תרי רובי והא דפירש"י לענין להנשא לכהן והוצרך לפרש שאם היא בת וכן לפרש דוקא למ"ד גיורת אסורה לכהונה היינו משום דפסול נכרי ודאי לא מקרי יוחסין ואינו נכלל בדברי רב שאמר ליוחסין לא להכי הוצרך רש"י לפרש כנ"ל אבל לעולם שגם פסולי קהל מקרי יוחסין ובעינן לכתחילה תרי רובי:

אמנם נלע"ד להוכיח דסגי בחד רובא שהרי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואפילו ברוב פסולים ואיפסק הלכתא כא"ש ועיין כל זה בקידושין דף ע"ד ע"א. ואף דלכתחלה אפילו אומרת לכשר נבעלתי בעינן תרי רובי ועיין באה"ע סימן וי"ו סעיף י"ז מ"מ היינו לגבי דידה אבל לגבי הולד הוי כדיעבד וסגי אמירה דידה אפילו ברוב פסולים שאם אתה פוסל הולד אפילו לקהל הוי דיעבד וע"ש בב"ש סס"ק ל"א. ומעתה אני אומר אם מועיל להולד אמירה דידה בלי רוב כשרים כלל ואפילו ברוב פסולים ק"ו דמהני רוב כשרים אפילו בלא אמירה דידה דהרי רובא ודאי עדיף מחזקה וכן מבואר בתוספות בחולין דף י"א ע"א בד"ה מנא הא מילתא כו' וגם פשוט בכמה מקומות דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא אלא לר"מ אבל לרבנן מיעוטא כמאן דליתיה. וא"כ רובא דוחה החזקה לגמרי ואפילו להקל. ועד אחד מספקא לן ביבמות בריש האשה רבה דפ"ח ע"א אי מהימן במקום דאיתחזק איסורא ועיין בגיטין דף ב' ע"ב בתוספות ד"ה הוי דבר שבערוה ולרוב הפוסקים דעד אחד באשה שמת בעלה אינו נאמן רק מדרבנן דאקילו משום עגונה וא"כ בדבר שבערוה ואיתחזק איסורא ליכא ספיקא לרוב הפוסקים שאין ע"א נאמן מה"ת ועיין בתוס' ביבמות דפ"ח ע"א בד"ה מתוך. ורוב מהני אפילו בדבר שבערוה אפילו איתחזק איסורא מה"ת דהרי מים שאין להם סוף מותרת מה"ת מטעם רוב וא"כ רובא עדיף מעדות עד אחד ועוד דרוב מועיל אפילו לממון דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו להוציא מיד המוחזק ועיין בתוספות כתובות ספ"ק ד"ה להחזיר לו אבידה וע"א אינו מועיל לממון אפילו היכא דליכא חזקה כלל כגון קרקע המסופקת למי היא אינו מועיל ע"א לאוקמי בחזקת חד מינייהו וא"כ מוכח דרובא עדיף מעדות ע"א אפילו עדות עד כשר. ומעתה קם ק"ו דידי אם מועיל עדות האם באומרת לכשר נבעלתי אפילו ברוב פסולים ק"ו דמועיל רוב כשרים מצד הרוב אפילו בלי עדות האם. אלא דבשתוקי אפילו רוב כשרים לא מהני אף דמועיל אמירה דידה היינו משום דשם אנו דנין גם על האם ובדידה ליכא רובא דדלמא אזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע וכן באסופי אינו מועיל רוב כשרים הוא מטעם השלכה שהשליכתו אמו למיתה הוא רגלים לדבר שפסול הוא:

ומעתה אני אומר שתוקי שלא נבדקה אמו כלל עד שמתה כגון שילדה במקום שאין ב"ד או שלא נזקקו הב"ד לזה לשלוח לשאול את פיה ולבדקה ממי נתעברה ועברו כך ימים ושנים עד שמתה האם בלי בדיקה וכיון שמתה אין לנו שוב שום עסק לדון על האם למי נבעלה שהרי כבר מתה ואין אנו דנין רק על הולד והולד מיקרי פירש כמו שהארכתי לעיל ובולד הזה שאין שום רגלים לדבר שפסול הוא שהרי גדלתו אמו ולא השליכתו למיתה א"כ אם רוב כשרים הולד כשר:

אבל היסוד הזה אשר יסדתי כי רוב כשרים אלים טפי מאמירת ברי דידה ברוב פסולים הנה מצאתי סתירה לזה בדברי רבינו הגדול. שהרי בפי"ח מא"ב הי"ד פסק שאם נשאת לא תצא והיינו אפילו ברוב פסולים וליכא רוב כשרים כלל וע"ש במ"מ הי"ג ובכ"מ שם וכן מוכח בדבריו פט"ו הי"א שמכשיר העובר ע"פ אמירה דידה אפילו ברוב פסולים משום דלגבי העובר הוי דיעבד ובפי"ח הט"ז כתב היתה אלמת או חרשת או שאמרה איני יודעת למי נבעלתי או שהיתה קטנה שאינה מכרת בין כשר לפסול ה"ז ספק זונה ואם נשאת לכהן תצא אא"כ היו שני רובין המצויין אצלה כשרים. הרי דבלא אמירה דידה אפילו איכא חד רובא אפילו בדיעבד תצא. הרי דאמירה דידה עדיף מרובא:

ואומר אני במה שנשים לב לדברי רבינו הגדול בהט"ז שכתב היתה אלמת והדבר תמוה דמה בכך שהיא אלמת והלא בת דעת היא ויכולה לרמוז רמוזי. וכן מ"ש או שהיתה קטנה שאינה מכרת בין כשר לפסול, והדבר תמוה ומה בכך שאין מכרת בין כשר לפסול ואם אומרת לפלוני הזה נבעלתי מה בכך שהיא אינה מכרת והלא אנן מכירין את פלוני אם כשר הוא או פסול. ואם כוונתו שכיון שקטנה היא אין סומכין על דבריה ואין מאמינים לה לא היה לו לתלות הטעם במה שאינה מכרת שאפילו היתה מכרת לא היינו סומכין על דברי קטנה. ולכן נלע"ד שהרמב"ם סובר דהא דסומכין על דבריה באומרת לכשר נבעלתי הוא מפני שיש סיוע לדבריה דאשה מזנה בודקת ומזנה ואף ששם בכתובות דף י"ד ע"א אמרו בגמ' הכי השתא בשלמא התם אשה נשאת בודקת ונשאת הכא אשה מזנה בודקת ומזנה פי' בתמיה. מ"מ היינו אליבא דר' יהושע אמרו כך דאיהו סובר דמזנה אינה בודקת אבל לר"ג שפיר י"ל דסבר דגם מזנה בודקת ומזנה. ועיין בב"ש סי' ו' ס"ק ל"א דמחלק מהך טעמא לר"ג בין מזנה ובין נאנסה דבמזנה שייך בודקת ומזנה. וא"כ לסיוע לסברא בודקת ומזנה מהני ברי דידה כשאומרת לכשר נבעלתי ואונס לא שכיח. אבל באומרת איני יודעת הרי חזינן שלא בדקה או בחרשת שאינה בת דעת לא שייך בה בודקת וגם לא שייך בה אמירה ולא רמוזי וכן בקטנה שאינה מכרת בין כשר לפסול אף שאומרת לזה נבעלתי ואנו מכירין שהוא כשר מ"מ כיון שהיא אינה מכרת בין כשר לפסול לא שייך בודקת ומזנה לא סמכינן על דבריה ובאלמת נלע"ד דסובר הרמב"ם שכיון שהיא אלמת אינה רגילה כ"כ עם בני אדם ואינה בקיאה באנשים לידע מי כשר ומי פסול ולא שייך גבה בודקת ומזנה ולכך אף שיכולה לרמוז שלכשר נבעלה אין סומכין עליה כיון דליכא סיוע דבודקת ומזנה ועוד שהרי באנוסה לא שייך בודקת אלא דאנוסה לא שכיח דאונס קלא אית ליה כמבואר בירושלמי והובא בתוס' בכתובות דף ט' ע"א ד"ה ואבע"א ע"ש והטעם דיש לו קול הוא משום דמסתמא צועקת כיון שבאונס בא עליה ונשמע קול צעקתה מרחוק ומתוך כך יש לו קול ובאלמת שא"א לה לצעוק ואין לאונס דידה קלא חיישינן לאונס ולא סמכינן על בודקת ומזנה להכי אפי' מרמזת שלכשר נבעלה לא מהני:

ומעתה שפיר קמו להו פסקי הרמב"ם ואף שהוכחתי דרובא עדיף מאמירה דידה מ"מ כאן באמירה דידה מסייע בודקת ומזנה אבל בשותקת רק דאיכא רוב כשרים לא שייך בודקת לכך רובא לחוד בלי סיוע בודקת ומזנה לא מהני. אבל אם לא בדקו את האם עד שמתה ושפיר אמרינן מסתמא בדקה וזנתה א"כ היכא דאיכא רוב כשרים הולד כשר ובמקום דאיכא רוב נכרים אולי מיחשב תרי רובי רוב נכרים ונכרי הבא על בת ישראל הולד כשר וגבי ישראלים גופייהו רוב כשרים אצלה:

ועוד נלע"ד סברא אחת דהרי ס"ס עדיף מרוב ועכ"פ לא גרע מרוב כמו שמבואר בתשובת הרשב"א סי' ת"א וכאן יש ס"ס שמא לכשר גמור נבעלה והיא והולד אם היא בת כשרות אפי' לכהונה ואת"ל לפסול שמא לנכרי והיא והולד אם היא נקבה פסולות לכהונה וכשרות בקהל והס"ס מתהפך שמא לנכרי ואת"ל לישראל שמא לכשר. ומעתה כיון שיש כאן באמת רוב כשרים איכא רובא וס"ס וכיון דס"ס עדיף מרובא א"כ לא גרע מתרי רובי ובתרי רובי לרוב השיטות אפי' לא אמרה ברי מותרת אפי' לכתחלה לכהן רק הרב"י פירש בדברי הרמב"ם דאפי' בתרי רובי אם לא אמרה לכשר נבעלתי אסורה לכתחלה ועיין כ"ז בב"ש סי' ו' ס"ק ל"א והרי לגבי הולד חשיב דיעבד ומותר לכ"ע בתרי רובי ולדעת הטור לא חיישינן מספק לומר דלמא אזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע ואפי' לדעת הרמב"ם דחיישינן מספק דלמא אזלא איהי לגבייהו והוי קבוע כמבואר כ"ז בש"ע סימן ו' סעיף י"ח הרי כבר כתבתי דהיכא דאם מתה הולד מקרי פירש ולא איכפת לן באזלא איהי לגבייהו:

ועוד דלגבי הולד אפילו רוב פסולים מהני אמירה דידה דהרי איפסק הלכתא כא"ש שבודקין את אמו וכבר הוכחתי דרוב כשרים עדיף מאמירה דידה וק"ו דס"ס דעדיף מרובא דעדיף מאמירה דידה וגבי ס"ס לא איכפת לן באזלא איהי לגבייהו והוי קבוע דמה בכך דכמחצה דמי מ"מ ס"ס איכא:

ואין להקשות א"כ שתוקי שמבואר במשנה שאסור היכי משכחת לה ואטו נדחוק ונוקי המשנה במקום דליכא נכרי או עבד או שאר פסולים לכהונה דאי איכא חד מהנך איכא ס"ס כנ"ל שמא לכשר ואת"ל לפסול שמא לנכרי שהוא פסול לכהונה וכשר לקהל. גם הא לא קשיא דכבר כתבתי דתמיד בעינן סיוע להכשיר סברא דבודקת ומזנה ובשתוקי שבדקו את אמו ואמרה אינה יודעת לא שייכא בודקת שהרי חזינן דלא בדקה ולא מהני לא רובא ולא ס"ס אבל כשלא בדקנו אותה כלל ומתה שפיר סמכינן דבדקה ושרינן מס"ס. סיומא דפסקא שהולד הזה כשר בקהל ישראל: