נבואת הילד נחמן קטופא

נבואת הילד נחמן קטופא

הובא בספר החיד"א ובספרים קדמונים. ועל כך קראו בויקיפדיה w:נחמן קטופא. יתכן שכתבו ר' אברהם בן אליעזר הלוי וראו שם. כולל חמש נבואות בארמית ארץ ישראלית (על פי התלמוד הירושלמי). וכולם על סדר האל"ף בי"ת. נתקבל כקודש בין היתר בחסידות בעלז וחב"ד.

נבואה ראשונה

אתיא אומתא אימתא, מזעזע ברייתא, עבדא הדמדתא, ביה בני אמתא.
בעלמה דנשא, יחרדין גרשא, גיברין חלשא, יהלמין קישא.
גברא ומתגברא, בחילא ברירא, דרמי בגירא, על מתילא דברא.
דיקא בדוקא, ובגין עסק דקקא, רמסא ומעיקא, ואכלה ומדקא.
הנה נאצא, וסעדה קצצא, טיסא בעיצא, ולעת קץ מתקצצא.
ויעול כלא בחייפא, נאצא ומגדפא, נחרא אחור ערפא, כעמיר גנא סייפא.
זמנין ביה כלא אעא, מזומנה דבית מקדשא, שעיעא קליסין - כנוסין מרערעה, ומתיב: בא שעה! ופליג תרי עשר - וחומשא שעה.
חיישא ורמשא, ארבע דופנין דרסא, מכניסא גריסא, ולא רצה רמשא.
טביעה במונה, ארוכא וקטינא, ומערבא בשטנה, ומייתא בשוטנא.
יהידא או: יהודא באימא, ונאצח בחימא, לבושא כלימא, וטייטא במהומה.
כליל יגזול במילא, לקעקע עד יחתום גלגולא, דערב לה, תגא נפלה.
לשבירת אבבא, דמסתמא מבא, לא יהוי ליה ארבא או: ארכא, דיצמח מלכא.
מחמד או: מחמר גאייה, אעה באייא, דיטמע הויה, יהיה כלילייא או: כליליא
נהרה כד מטא, ולאות קץ מטה, מתעבד קטטא, והוי חסף טינא דאלמטתא.
סגר פוחא, ותושבחה, ואזיל כסחא, נפק נפשיה פחא.
עפא עזא, ונפל עזיזא, ובטלה גיזה, ודו שלטת שמיא וגזא.
פחרא די הוה, ומגדל בני גדוא, אות קו לקו הוה, כולכו או: כולביה ביה.
ציהרא שהה, וסיבא והא, שאטא ושמעא, וערך בהא.
קמא גודא, לאריא גרידא, ומתנדה, דיצמח גרידא.
רם לבוש תגא, לבושיה כתלגא, מכבד שאגה, ומכניס שגגה.
שבויה שבה, בהאי שעתא טבא, לארעא פתיא וטבא, דעבדה תשובה, וירחם אבא טבא, על בוכרא חביבא.
תיתי שעה, ותתקוף תשועה, ותרבה נבואה, שטט וימלא כל ארעא.

נבואה שניה

תשגא תפארה, ותרבה גבורה, וישתרו אסורא.
שיתא שיקא, ומשתיקא או: ומשתוקא עקא, ומעקא עיקא, ודביקא מסתנקא.
רעצה, מתרצא, ונאצא, וחלצה דייסא.
קפיצא מתערפא, על ידי שדה שפה כצורפא, בתרופה, נתפשה לחופה.
צבועה נצפעא, נשרפא ונפרעא, ומיודעא ידיעה, בשועה נשתשע.
פיסא פרנסא, ונרמסא מתגייסא, ופירסא מתנייסא, ומתיחסא ביחוסא.

נבואה שלישית

אתיא אימא, מסרהבא אומה, בני אדומה.
ברתא דא דיינא, עבדה עבדא עניינא, באדר רעד יונה, ויהבת לקינה.
גביר כעסא, ומתגר בעסא, ואומא נרמסא, מבוסא בעמוסא.
דבקה שעה, אמרה נאה, את ה’ תבואה, ולית היא השעה.
החבורה עייפא, ואמרה השבה מסייפא, ואין היא עוגת התרופה.
וסגיד בקודצא או: בקורצא, וייניד פורצא, צוח על ציצא, אימת נרצא, יעורר קיצא.
זרוק ברקא, ומזיעי מדקא, וברתה ערקא וחרקא או: וחדקא.
חילא דברא, לסגידא דברא, וייתי תפרא, בקנאתיה דברא.
טמאה מטפסאל אטלולא קדישא, ואמרה אני קדישא, ואינה אלא קדשא.
יהיה בר אמתא, לביש אימתא, ועליל בחמתא, למובדא לבר אחותיה.
כריך בארעא, לפניו ערעא, וגביה מסאה, ומגביה בעלמא שיסאה.
לביעובא ומרבה באבא, ורחים שבת טובה, ישנא בבת איבה.
מן דרומא יסגא, ולחדא יהגה, ובשנת קכ"ה ידגה, ובאלף ק’ ינגה.
ניקום חד פחידא, באבא ברידה, גבר בעבדא, דבר אפודה.
סימן קרוב נחיה, ובסייפן יתיהו, וערך בר טלכיא, די הוה הונה וקם או: ונם בין ספקייא.
עד ג’ שבועות מר קוה, ובחרב זרעיה יהו', ובתר שנה נהיה נהוה, ובתר דנא ממשוה.
פני כאן אבעיזא, ובתרי זרעיה שבוען ג’ יתגוזא, ובית מקדשא וזריזא ועל ככר פפא הוזא.
צום המן ור"מ או: וד"מ שנים יחי, גבר צדיק ישחה, נהרה חוט בסנברה ישחה, ובתרוהי שופיזה ינחה.
קיים צולמין יעטה, הות ההוא דגשור יעטה, וזרעיה לאתר שופיזא יקטה, ובסוף ינקטה.
רגשין אחריו מלכייא, וסוגיין קטלייא, עד יחתון מן עלייא, גמלא בהון עד סוף קישטילייא.
שגרא מלכא, ביד חמד מלכא, ונפיק בר סלכא, להרכה, ורדיף אחריו נגיד מכה,
...שלימן עבדא מבוכה, ד’ שנים קיים במלוכה, ולבתר ד’ שנים בארכא, ג’ שבועים ארוכא.
תעדה ויללה, נואף כד ילדה מדלא, דיניה יתלה, ויכוש תלא, ונתלא.
תקים מלה, דאמר נורא עלילה, לסוף שבועי יתללא, תצמיח גאולה, לנחלה נדגלא.

נבואה רביעית

אתון דרומין, דמקרין שלמין, מתגרים עם רומין.
ביומין אחרת בשמ"ת נטרד, בכתוש דגדר, בגבר ומדר.
גברין לא פסקין, ומן אשא נסוכין דסקין אתבא מעיקין, ישהיו חוטין בברכיה ועמקין.
דינהון שנאון, ולכולא ישנאון, והיך תנן טבואן.
הויין בדברים שבכין, ממעמקים וברכין, ובנת מלכין, לחמהון רבכין.
ויבנון סמפונא, למיעל בספינה, בראשית חוסנא, ובסוף שיסנא.
זיהיין לקטלא, וכל יומיהון בטלטולא, אחרים כד נטלא, שלטנהון בטלא.
חשבון למהלכא, למדינת מלכא, להוליד ארכא, מכסיותא בהון ערכא.
טור טבור מתכנשין, ותמן תיישין, כולהו בהון אישין, לכולא הוו בישין.
ימא וארעא מתפלגין, וסופיהון פליגין, אלין באלין הרגין, מבנין בו מליגין.
כולם מרערעין, ומציבתא קבו ארבע תרעין, דקיימין ומתפרעין.
לבני נשא מסייפין, לכון אתקרי חספין, לרומה חספין, מהומה צופין.
מעט מרגולא, כד יכתבון גלגולא, עמך יגלה בגולה, וכד ישאלון אל קצבין, יתפרעון אל עצבין.
סמוך למדברא, בנאין דירה, והפוך סברא, ובעתהון למגרא.
על ידיהון ביש יקריב, וסוף ימא חריב, על עשר מילין ומתחריב, גולם דמקריב.
פתרון בגורייא, בביעותא דמתגרייא, ושחקין באנגריא, לכון מתקרי מתגרייא.
צולמא דרודוס או: דרודם, כד אתיהב לגרוס, קריב אגרוס, רומי למהרוס.
קל קרב בעכו, מלכא לקבל מלכו, ישתזוב מאן דאית ליה זכו.
רני שתיא, שנה בתר שנה, דקריב אסונא, ותפרח שושנה.
שוי ביצה, מזלזל בקוצא, פריח נוצא, ומתרמי נוצא.
מהוי מתכנון, כד יתרכנון, עשר מדינות כריכון, וצבי למתקנון.
תהוי מבשר, כד תבעין תונבין עשר, אריך כנשר, מתבין מבשר.
תריא צלותה, רהטין לזכותא, עד מצותא, יהון לשזבותא.

נבואה חמישית

אי אתון חמין עמין, אלין באלין קיימין, מן תמן תדעון דקרבין יומין.
ברא מנבל אבא וחתנו לחמא, ברתא קיימא באמא, וכלה בחמה.
גזרו צומין, ובעו רחמין, דלא יתקרבו יומין, דתשטפון באומין.
דתרין אחין למרעה, חד בחד ירעה, וביומיהון יצמח רועה.
החברים מתכנשין, ועלין לכנישין, צלוין פרושין, ובתיובתא מפרשין.
ודין לכון סימן, מפרש באת וזמן, כד יפיק מן, מדברא מלך ושמו מרומן.
זרעיה יקום כד דרען, ומן תמן מתרען, ומקדשן מתרען.
חד שורש מן שתקא, כד ימלוך בחזקא, מטא קץ מלכותא די אכלה ומדקא.
טעאן צורים וצלמין, מבטל מבקשת בנימין, וישתנבון בחרמין, מסגדיהון יהון שוממין.
יהרת מטרה יעצר, ותהומה יבצר, וחמש אתרוון ישתוק מן חד אתרא.
כד יכתוב אגרא, למבדא גשרא בסוברא, כבר אתא מקורא לציון מנהרה.
לכון מסרנא רזא, כד ימלוך שופיזה, יקרב כרוזא, אל גנת אגוזא.
מדון ומנצור, לאומים יעצור, אלוף כבודה מלך ושמו מנצור.
נסיכי קדר, ידרוך באדר, וביעתהון גדר, בקוצין ודרדר.
סליקין מלכייא, בחוקין פרסייא ותורכייא, אתיין בחזקה ושבין טורכייא.
עיר לתל תתפני, ותוב לא תתבני, דנפקית ביוני, וכלא יפנה למדברייא.
פיפוס דרומייא, כד אשתמע באלכסנדרייא, תלת גירין יפוקייא.
צמחי מלוחין, ושרשי רתמין, אכלין מ"ה יומין, ומעין יפיק להו מתהומין.
קם מן שטנא שמט לבא מן סכינא, ליד אבנא, דהיא עשרה תרנא.
רגיש באומין, יאמר על השין, תלת עשר, ישלח ידיה לקדישין יבשר.

שולטן משיח נהרה, דמפשר בספרא, יפח בארמילוס יהא כעפרא.
שביב ממרומים יפול בארמין, ויגער דמכעיסין בצלמין, לעתיק יומין.

תיתי אבנא זעירא, דאגזירת מטורא, ותפח לאומין ברוח סערה.
תחית מתיא, לבנאה חביבייא, דעתידת לבליא ארעא.