משתמש:Roxette5/נועם אלימלך/ספר הגולמי/חלק ו

קטע זמני

פרשת מטות

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל דהנה הצדיק הרוצ׳ להמשיך השפעות על ישראל צריך לחבר עמו שאד צדיקים שע"י הדיבור המדבר עמהם הוא משפיע לכל ישראל והם המסייעי׳ אותו אל הטוב ההוא להסתים פי המקטרג מעליו בזכות הרבים: משא"ב כשהוא לבדו צריך כח גדול ויד חזקה להשקיט המקטרג לבל ישלוט בו וזהו שאמר משה רבינו ע"ה איכה אשא לבדי כו' פי׳ כשאני לבדי בלא התחברות שאר צדיקים הוא למשא עלי להמשיך לכם צורכיכם כו׳ וזהו וידבר משה אל ראשי המטות פי׳ שחיבר עצמו עם הצדיקים לבני ישראל כמו בשביל ישראל .להמשיך להם שפע וק"ל

וזהו עורי צפון ובואי תימן: ר"ל הסיבה שע"י תעורר את הצפון היא השפעות פרנסה ע"ש מצפון זהב יאתה: ובואי תימן צריך אתה שתבוא למדרגות תימן ע"ד הרוצה להחכים ידרים והיינו התחברות הצדיקים והחכמים כנ"ל

בד"א וידבר משה אל ראשי המטות כו׳ זה הדבר אשר צוה ד׳: ע"פ דאיתא בגמ' כל הנביאי׳ נתנבאו בכה נוסף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר ולהבין הפרש שביניהם ומה נ"מ באיזה הלשון שניבאו ונר׳ כי דרך הצדיק הגדול אשר רוח אלקים דבר בו בגודל קדושתו אז השומע דבריו נדמה לו שכדבריו הקדושים בן כתוב בתורה הקדוש׳ ומוצא פסוקי׳ המסייעים לדברי הצדיק והוא אומר על דברי הצדיק זה הדבר אשר צוה ד׳ פי׳ אלו דברי׳ שהצדיק דיבר הם הדברי׳ הנאמרי׳ מפי׳ ד׳: ויש שאר צדיקים אשר אינם במדרגתם כ"כ שיהי׳ כל השומעי׳ נדמי׳ בעיניהם כאלו כתובי׳ בתור׳ אלא שמעידים על דבריהם שהם דברי יושר ואמת^ ודברי אלקים חיים אבל אינו מוצאי' אותם כתובי׳ בתור׳ וזהו כל הנביאי' מתנבאי׳ בכה: פי׳ שהיו מעידין על דבריהם לאמר בה ראוי ונכון נוסף עליהם משה שהתנבא בלשון זה הדבר פי׳ שהיו אומרי׳ על דבריו זה הדבר אשר צוה ד׳ פי׳ שרוח אלקים כ"ב דבר בו עד שהיו מעידי׳ הבל שדבריו דברי תורה והמה בכתובי׳ וזהו וידבר משה אל ראשי המטות לב"י לאמר זה הדבר פי׳ כנ"ל שיאמרו בני ישראל על דבריהם זה הדבר אשר צוה ד׳ והבן •

איש כי ידור נדר כו׳ נ"ל דהג׳ האדם יש בו חלק אלוה ממעל וצריך האדם להבין ולעשות דירה באה להחלק הזה דהיינו בעולמות עליוני' וזהו בי ידור לשון דירה לד׳ ר"ל לחלק אלקי׳ וזהו שאמדו חז"ל סתם השוכר דירה הוא לתלתין יומין: זה רמז על האדם הרוצה לקנות דירה לחלקו ממעל צריך לתקן מעשיו בכל תלתין יומין דהיינו להרהר בתשובה ולהדר על כל מעשיו שעש׳ כל שלשים יום שלזה תקנו חז"ל להתענות בכל ער"ח בדי לפשפש במעשיו ולזה רמזו על ריב"ל שהי׳ מהדר תלמודו כל ל׳ יום: או השבע שבועה פי׳ שבועה הוא מל׳ שבעה שצריך האדם לעבוד בז׳ מדרגות ע"ד שפרשתי ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת רמז שצריך לתקן הששה קצוות ואחר זה יבא אל המדרגה השביעית היא קדושת שבת: וזהו השבע שבועה דהיינו ז׳ מדרגו׳ שכל א׳ כלול משבעה לאסור איטר על נפשו רמז אחר שיבא הצדיק לכל המדרגות צריך לראות בשכלו ולהבין שעדיץ לא יצא י"ח בעבודתו וידמה בעיניו תמיד כאלו מקצר בעבודה ולמצוא בעצמו תמיד חסרונו׳ וחטאי׳ ואיסורי׳ כדי שע"י פשפושו במעשיו יהי' דבוק עם העולם למט׳ ויהי' מקושר עמהם להשפיעם רב טוב הצטרכותם: וזהו לאסור איסר על נפשו פי׳ למצוא תמיד שעש׳ איסורי׳ של חטא: וזהו שאמרו הכורע בברוך צריך שיראה איסר נגד לבו פי׳ צריך שיוכנע כ"כ שירא׳ איסור כנגד לבו להיות נגד לבו שעשה איסורי׳ וחטאי׳ למען הפעולה הנ"ל להטיב לישראל ע"י התקשרותו בהם וזהו שאמרו על ר"ע כשהיה מתפלל בציבור היה מקצר ועולה פי׳ שהראה לעצמו שהוא מקצר בעבודה למען היות דבוק עם הציבור להשפיע להם רב טוב וכשהי׳ מתפלל ביחיד ר"ל שלפעמים כשהי׳ מתבודד בפ"ע להתאחד באחדות אדם מניחו בזוית זו ומצאו בזויות אחרת פי׳ שלב"א נדמה להם שהוא בזוית זו העוה"ז והוא הי׳ בזוית אחרת בעולמות עליונים כי כן דרך הצדיק אף שהוא מדבר עם ב"א בכל זאת נפשו קשור׳ למעל׳ בעולמות ואפשר שלזה רמזו ז"ל באמרם מאן דלא כרע במודים אחר כו׳ נעשה שדרתו נחש בי זה מדה כנגד מדה דבאמת צריך להבין מאין יבא להצדיק גמור שלא יהי׳ יובל למצא עצמו שלם במעשיו זה הוא באמת מחמת חטא הנחש בלתי אפשרי היות שלם וזה שלא כרע במודים פי׳ בדרך הכריע׳ היינו עד שיראה איסר שפי׳ בנ"ל ההבגע׳ הגדולה והוא סובר בעצמו שתיקן הבל ולא התאמץ לבא אל ז׳ מדריגות הנ"ל נעשה שדרתו נחש מב"מ עבור שלא הכניע עצמו ונחזור לביאור הכתוב לא יחל דברו פרש"י ז"ל לא יעשה דבריו חולין י"ל הפי׳ לפי דרבנו שהצדיק הזה צריך לראות שלא יהא דבריו חולין בלל וכלל כ"א קדושה ודביקות אבל אחרים מוחלין לו • ד"ל אבל אחדים הבאים אליו בדבר הצטרבותם לפעול להם דברי גשמיות הוא! מוכרח לדבר עמהם בדברי חולין הגשמיים האלו לפעול להם כל צרכם: ככל היוצא מפיו יעשה פי' ככל אשר יצא מפי הצדיק כן יעשה ה׳ אלקים כמ"ש הצדיק גוזר והקב"ה מקיים

או יאמר ככל היוצא כו׳ ע"ד שאנו אומרים ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך דהיינו שיפתח את שפתינו ופי יגיד לשון המשכה תהלתך ר"ל הדיבורים היוצאים מפי יהיו נמשבי׳ עד עולם עליון הנק׳ תהלה ונמצא דברי קדוש׳ שהצדיק מדבר הם דבוקי׳ בפיו ונמשכי׳ ועולים עד עול׳ עליון ואיג׳ נפסקי׳ לצא׳ מפיו ממש רק דבוקי׳ גם בפיו הקדוש: ולא כן דברי הגשמי׳ הנפסקי׳ מהדיבור: והצדיק צריך לראות שגם דברי הגשמיות שלו יהי׳ ג"ב בקדוש׳ וטהרה גדולה למען יעשה בהם ג"כ עשיות קדושה וזהו היוצא מפיו פי׳ אפי׳ דברי גשמי ועשה בהן תיקון:

וזהו שנאמר בפ׳ מסעי צו את ב"י כו׳ כי אתם באים אל ארץ כנען: פי׳ כשתבואו להכניע ולשבר כה החיצוני׳ וס"א הנקרא ארץ כנען זאת הארץ אשר תפיל לכם כפירש"י ע"י שהפיל הקב"ה שרי האומות לפניהם: ולפי דרכנו פי׳ אתם תפילו הס"א בנחלה ר"ל ע"י התור׳ הקדוש׳ הנקרא נחל׳: ארץ כנען לגבולתי׳ ר"ל שתראו לשבר הגבולו׳ של הס"א ואמר הכתוב והי׳ לכם פאת נגב ממדבר צין פי' אחר הגבול של הס"א על שאינו מניחה לכם לבא לפאת נגב היא החכמ׳ ע"ד הנ"ל הרוצה להחכים ידרים מדבר צין דאיתא מדבר צין הוא רמז להתור׳ הקדוש׳ הנתנה בסיגי והס"א מעכבת אתכם מעסוק בה ועיקר העיכוב הוא ע"י אדום כמ"ש מי מעכב שעבוד מלכיות אבל אחר שתשברו את הס"א וגבולותי׳ תזכו והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה קצה ים הוא העולם עליון הנקרא ים התלמוד המלח ר"ל תמתיקו אותם כמו מלח הממתיק הבשר קדמה פי׳ ע"י שתגיעו בתורה לים העליון תעשו נחת רוח להבורא ב"ה שהוא קדמונו של עולם ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים פי׳ שתזכו בזה לסבב אתכם עם הגבול הזה אחר שתתקנו אותו עד למעלה עקרבים דאיתא אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק ר"ל נחש רמז לנחש הקדמוני שהטיל׳ זוהמא שעי"ז אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כמו שכתבתי כבר בפ׳ שהצדיק מוצא תמיד בעצמו הסרוגות וקיצור בעבודתו ית׳ והוא באמת מחמת חטא הנחש וזהו נחש כרוך על עקבו דהיינו חטאים שאדם דש בעקביו כרוך עליו מחמת הנחש לא יפסיק ר"ל בשביל זה לא יפסיק מדבקותו. ואמרו חז"ל הני מילי נחש אבל עקרב יפסיק זה רמז שאם חליל׳ באיזה חטא נכשל שהוא חלילה סכנה דהיינו חטא ממש ח"ו עי"ז יפסוק עצמו מהדביק׳ חליל׳ וזהו שאמר הכתוב כשתשברו ותכניע הס"א אזי תגיעו למעל׳ עקרבים שלא ישלוט בכם שום עקרב הוא חטא ממש חלילה ותהיו למעל׳ למעלה שלא יוכל ליגע בכם כזאת. והשם יזכנו לעבדו בתמים שלא ישלוט בנו יצה"ר ונזכה במהר׳ לביאת משיחנו שיתוקן חטא הנחש ומלאה הארץ דעה אכי"ר

פרשת מסעי

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם: נ"ל דהנה לכאורה יש לדקדק. א׳ שהי׳ לו לכתוב ויכתוב משה את מסעיהם ומלת מוצאיהם הוא מיותר ואין לו פי׳ לכאורה. וגם למה נכתבו המסעות הללו וכמו שדקדק רש"י ז"ל ועוד למה נכתב בכל מסעי ויהגו והי׳ די בכתבו ויסעו בגי ישראל מרעמסם לסוכות וכן כולם. אך הענין דהנה מ"ב מסעות נכתבו כאן רמז למ"ב עולמות והנה יש עולם שהוא דין ויש עולם שהוא רחמי׳ ויש עולם שהוא משותף ברחמים: וכן כל עולם ועולם מיוחד לעצמו כל אחד למצותו ותיקונו אך מחמת שיש בני אדם המקלקלים במעשיהם אשד לא טובים ופוגמים חלילה באיזה עולם זה נקרא בשם מסעי ע"ד ויסעו מהד ההר דאיתא בזוהר פ׳ חוקת דנטלי מלאלפא תלמודא כו׳ ע"ש לשונו וצריך הצדיק לתקן מה שקלקלו עולם וזה נקרא בשם חניי׳ ע"ד שאמר הכתוב ויחן ישראל נגד ההר ולכן נאמד ויסעו ויהגו ר"ל מה שנסעו מקדמונו של עולם קצת וקלקלו באיזה עולם ויחנו פי שהי׳ הצדיקים שביניהם מתקנים כנ"ל לכן בפסוק ויחנו ברתמה פי׳ רש"י בפרושו ע"ש הלשון הרע של מרגלים נקרא המקום רתמה ע"ש גחלי רתמי׳ ע"ש ולא פי׳ כן בשאר מסעות בשביל שזה החטא הי׳ בגלוי שהוא חטא המרגלי׳ וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם פי׳ היינו מה שהצדיקים מוציאים בפיהם בכחם בפנימיותם הקדוש הם מתקני׳ את המסעות כנ"ל וזהו ויראו יושבי קצוות מאותותיך ר"ל יושבי קצוות הם הצדיקים היושבי׳ תמיד על הקצוות דהיינו על ב׳ קצוות לתקן ולהמתיק הדיני׳ ולעורר הדחמי׳ ע"ד יעקב איש תם יושב אהלים פי׳ ב׳ אהלים היינו דו"ר ומפרש הפסוק לה׳ שהצדיקים נוטלי׳ ראי׳ לזה מאותותיך פי׳ והצדיקים הם נוטלים ראי׳ מן התור׳ הקדוש׳ שכן נר׳ מאותיות התור׳ כאשר מצינו בהתור׳ לכאור׳ תיבות ואותיות יתירות כמו המסעות הנ"ל שצריך אומד למה נכתבו ומלת ויחנו הוא מיותר לכאור׳ אלא שהתור׳ רמזה בזה שהצדיקים תקנו הכל כל מה שקלקלו אותו כנ"ל ולפעמים היו ממתיקי׳ הדינים שנתעוררו ע"י המעש' לא טוב ולפעמים היו מעוררים רחמי׳ לכל י העולם לפי ענינו ולכן הצדיקים הבאי׳ אחריהם יוצאי׳ בעקבותיהם ועושים ג"כ במעשיהם בב׳ קצוות כנ"ל וזהו מוצאי בקר ר"ל שהם ממציאי׳ ופועלים רחמי׳ הנקרא בקר וערב תרנין הם הדיני׳ הנקראי׳ ערב וממתיקי׳ אותם לרחמים ונמצא גם הם מרננים ברנה ושמחה ואור ליהודים אמן

וזהו פי׳ מעולם לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו וכבר דקדקתי בו עיין לעיל ולפי דרכנו פי׳ דהדין נקרא לשון לינה שהוא ערב כג"ל ומי שבידו להתפלל ולהמתיק אותם ואינו עושה זאת הוא נקרא חוטא כמש"ה גם אנכי חלילה לי מחטוא מחדול להתפלל וזהו לא לן אדם אדם דהיינו שלא הי׳ איז׳ דין חלילה על איזה אדם ולא היו ממתיקי׳ אותו זה לא הי׳ כלל וזהו ועבירה בידו פי׳ שלא הי׳ המכשלה הזאת תחת ידם שיראו איזה דינין ולא היו מתפללי׳ וממתיקי׳ כי תיכף ומיד התפללו ופעלו בתפלתם הזכה ועובדות הכשרות להמתיק הכל ולהפכו לרחמי׳

(נשמט מפרשת שלח לך והצגנו כאן)

ויאמר ד׳ כו׳ דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם כו׳ נראה לפרש ע"ד המוסר דהנה ציצית הוא לשון הסתכלות כמו מציץ מן החרכים דהיינו שציוה הקב"ה למשה רבינו ע"ה ללמוד את בגי ישראל שיסתכלו תמיד על כנפי בגדיהם ר"ל בעשותם מצות ד׳ שהמצות נקראים כנפי כמו שמצינו באלישע בעל כנפים וגם שהיא פורחת לעילא ואמר הכתוב שיסתכלו תמיד על חסרונם מה שמחסדים וממעטים בעשיית המצוה מלעשותם כשלימות כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא דהיינו בעשותו מצוה בלתי אפשרי שלא יחסר בה קצת וע"י שהוא מסתכל ורואה החסרון שחיסר במצוה אזי יחרד לבו בקרבו וצעק יצעק לד׳ וד׳ ברחמיו וחסדיו הגדולים מעלה עליו באלו עשאה כמצות׳ בלי שום חסרון ובגדיהם: הוא לשון בגיד׳ וחסרון: לדורותם ר"ל וגם יסתכלו תמיד בעולמות העליונים לדורותם הוא לשון דיר׳ שעיקר דירתו של אדם הוא בעולמות העליונים והיינו שיסתכלו תמיד ברוממות אל: גם נוכל לפרש לדורותם דהנה עם בני ישראל נקראים משפחות כמו שמצינו בתור׳ פעמים הרב׳: והאומות נקראים דורות וזהו שאמר שלמה המלך ע"ה דוד הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת ר"ל דהנה כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ופירש"י בשביל ישראל שנקראים ראשית והיינו דור הולך ר"ל היינו האומות אין להם קיום לעולם: רק שדור הולך כו׳: והארץ לעולם עומדת ר"ל ישראל שעיקר בריאת הארץ היתה בשבילם לעולם עומדת עומדים לעולמי עולמים וזהו לדורותם דהיינו שתעשה המצ׳ בשלימות לשמ׳ וע"י זה תכניע האומות לבל ישלטו בכם ונתנו על ציצית כו׳ פי׳ ועוד יעשו למעל׳ ממדריג׳ זו מה שיסתכל על הבגיד' וחסרונם שמחסרים במצו׳ כג"ל יתנו לזה עוד מדריג׳ דהיינו הכנף פתיל תכלת דאיתא בגמרא למה ציצית בא מן התכלת: מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומ׳ לכסא הכבוד ולכאורה יש לדקדק דהוי ליה לומר בקיצור תכלת דומה לכסא הכבוד אף שאינו דקדוק כל כך יש לפרש דברי רבותינו ז"ל שרמזו לנו דבר גדול בזה להורות לנו את הדרך אשר נלך בה באמת דהג׳ ים אותיות מי דהיינו שרמזו לנו שצריך אדם להיות ולהחזיק עצמו שפל וגבז׳ וכלא יחשב בעיני עצמו ולשאול את נפשו תמיד מי אני שאינני כלום ואיני מקיים מצות ה׳ ותמיד אני מחסר וממעט בעבודתו ית"ש וזהו פי׳ מה ד׳ שואל מעמך כי אם לירא׳ ר"ל שהשי"ת אינו שואל ומבקש ממך רק שתחזיק עצמך במדריג׳ מה שאת׳ שפל ונבז׳ ובמה נחשב כי זה הוא עיקר ליראת ד׳ ולעבודתו וזהו שאמד שלט׳ המלך ע"ה כל הנחלים הולכים אל הים הנחלים הוא רמז על התור׳ והמצות שנקראים נחל׳ כמ"ש תור׳ ציוה כו׳ מורשה לשון ירושה: והיינו כל התורה והמצות שאתה עושה הולכים אל הים היינו מ"י כנ"ל שתחשוב ותדאג תמיד שעדיין לא יצאת ידי חובתך וכאלו לא עשית וקיימת בלום: והי"ם איננו מלא ר"ל שזה הדבר אין לו שיעור ובכל פעם שעולה במדריגה יותר יחשוב תמיד יותר מי אנכי: והי"ם דומה לרקיע: דרקיע הוא לשון התפשטות כמו לרוקע הארץ והיינו שצריך להתחזק ולהתפשט במדה זאת ויחשוב בכל פעם יותר שהוא שפל מאוד וכלא נחשב: ורקיע דומה לכסא הכבוד: דהנה תשובה נקראת בשם כסא הכבוד ע"ד שאמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד והיינו אז כשתהי׳ שפל בעיניך אז תתחיל לשוב בתשוב׳ שלימ׳ כי בעוד שתהי׳ נחשב בעיניך לכלום בלתי אפשר שתהיה תשובה שלימה וזהו הכנף פתיל תכלת ד"ל בעשות המצוה הנקרא כנף בנ"ל: תחבר לזה תשובה הרומזת לתכלת כנ"ל דהיינו שתעשה המצוה בשני מדריגות דהיינו שתסתכל בשפלותך וחסרונך שאתה ממעט בעבודתו וגם שתהיה עם תשובה תמיד: פתיל הוא לשון חיבור מלשון צמיד פתיל וזהו תפילה לעני כי יעטוף דהנה כתיב והאיש משה עניו מאוד דאיתי כתוב שצ"ל עניו בוי"ו קטיעה ור"ל שהתור׳ רמזה בזה שהי׳ עניו באמת כעני ושפל בדעתו שלפעמים העגוות באדם הוא גאוה דהיינו שמחשב בעצמו שהוא עניו שמדבר עם בני אדם שפלים וזהו גאוה גדולה ולכן כתב במשה רבינו ע"ה עניו בוי"ו קטיעה כיו"ד לרמוז שהיה שפל בעיניו כעני ושפל וזהו תפל׳ לעני היינו העני והשפל בעיניו כי יעטוף ר"ל שיתעטף ויקפול כל המדריגות ומעלות ומדות טובות שבו כאלו אינם בו ואז כשיעשה בדרך הזה אז תפילתו בוודאי רצוי׳ ומקובלת לפני הבורא ב"ה יתעלה:

פרשת דברים

אלה הדברים כו׳ ונקדים לפרש הפסוק תנו עוז לאלקי׳ כו׳ ועוזו כו׳ לכאורה אין מחובר זה לזה אמנם כבר הקדמנו וכתבנו שהצדיק ע"י מעשיו הקדושים יכול לבטל כל הגזירות מישראל ולהשפיע להם כאשר יגזר אומר ויקם הקב"ה מקיים דבריו וזהו שאמרו חז"ל כל העולם לא נברא אלא לצות לזה דהיינו בריאת העולם הוא למען צוות להשי"ת ב"ה הנקרא זה כמו שכתוב זה אלי ואנוהו כנ"ל שהצדיק גוזר והקב"ה מקיים ואפשר לומר שלזה כוונו ג"כ חז"ל מתחילה עלה במחשבה לברוא במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים ושתפו למדת הרחמים וכבר צווחו קמאי דקמאי וכי יש ח"ו השתנות ונראה דאיתא בגמ׳ שלשה שותפים באדם הקב"ה אביו ואמו ר"ל אביו הוא הצדיק הנקרא אב כמו שאמר אלישע לאליהו אבי אבי רכב ישראל ואמו היינו כנסת ישראל היא השכיב׳ ואביו מזריע את הלובן דהיינו שהצדיק מלבן את העוונות ומהפך הדינים לרחמים וגם השכינה נקראת רחמים ונמצא יהי׳ הפירוש כך שבוודאי לא חזר הקב"ה ומחשבתו ית׳ נתקיימה אף לאחר הבריאה שנברא במדה"ד אך שמסר ונתן הרשות ביד הצדיק ועשאו שותף למעש׳ בראשית שיהי׳ יכול להפך הדין לרחמים בצדקותיו ותפילותיו ונמצא שהניח הדבר כמקדם וזהו הפי׳ של ושתפו קאי על הצדיק שעשאו השי"ת שותף בזה שיהי׳ יבול להמתיק הדינים ולהפכם לרחמים גמורים והכל הי׳ בסקירה אחת ובמה הוא ממתיק את הדינים היינו ע"י גבורותיו של הצדיק שצריך להתגבר עליהם דהיינו דוגמתם שהדינים נקראים גבורות והנה הצדיק צריך לעלות במדרגתו עד מקום שורש הדינים ושם הוא ממתיק אותם בשרשם ע"י גבורותיו כי כל דבר צריך להיות דומה בדומה דהיינו לגבור מלחמה צריך לעמוד כנגדו ג"כ גבור מלחמה וזהו דאיתא במשנה היוצאין להציל חוזרין למקומן ואמרינן בגמ׳ וכלי זיינן בידם ר"ל הצדיקים היוצאין להציל את ישראל להכניע ולהמתיק הדיני׳ חוזרין למקומן צריכין לחזור ולעלות למקום שורש הדינים ומוצאם ועיקרם וכלי זיינן בידן דהיינו בגבורתם צריכין לעלות לשורשם להמתיק אותם במקומם והשי"ת ב"ה רוצה בזה כדאיתא נצחוני בגי וזהו נעימות בימינך נצח ר"ל נעימים הם הגבורות והניצוח כשהצדיק ממתיקם ומביאם למקומן לימין וזהו הגוי והנצח לחי עולמים ר"ל שיהי׳ לו לנוי כשמנצחין אותו וזהו שאט׳ בלק לבלעם ועתה ברח לך אל מקומך ותיכף אחר זה אמר בלעם לבלק לכה איעצך וכי משום דאמר לו ברח לך כו׳ נתן לו עצה אלא משום דבלק הי׳ קוסם גדול יותר מבלעם כפירש"י ז"ל והנה אותו הפעם הי׳ שורה קצת רוה"ק עליו כאשר אמר מחזה שדי יחזה כדי לברך את ישראל ואמר לו בלק אל מקומך דהיינו לכתרין תתאין למקום שרשם ששרשו בס"א ולכן נתן לו עצה מיד על הזנות להפקיר בנותיהם וזהו שאמר לו בלעם ועתה הנני הולך לעמי דהיינו למקום שרשי לכה איעצך כ!׳ ♦

ונחזור לענינינו שהצדיק עולה במדרגתו עד מקום ושורש הדינים וממתיקם שם וגם מעורר את הדינים על הרשעים הראויים לכך שיהא חלין עליהם ועי"ז כשעושין דין ברשעים מתיירא ומתקלס ומתגאה על ישראל וזה פי׳ הפסוק אשירה לה׳ כי גאה כו׳ ר"ל אשירה לה׳ הרחמים שנהפכו הדינים לרחמים עלינו כי גאה גאה לעילא ולתתא דהיינו שנעשה מהדינים עלינו ישראל כעין גאות כנ"ל ועל הרשעים נשארו הדינים וזהו מום ורוכבו רמה בים וזהו פי׳ הפסוק תנו עוז לאלקי׳ דהיינו שתעלו במדרגתכם ליתן עוזכם וגבורתכם נגד אלהי׳ הם הדינים להכניע ולהמתיק אותם וממילא על ישראל גאותו כנ"ל שלא יהיו הדינים אלא כעין גאות ועוזו בשחקים דהיינו עוזו וגבורותיו של הקב"ה אחר שהם נמתקים מה יהי׳ מעשיהם ופעולתם על ישראל ואמר בשחקים ששוחקים מן לצדיקים כי מזוני ופרנסה בא ג"כ ע"י גבורות כדאמרינן בגמ׳ בגשמים למה נקרא שמן גבורות גשמי׳ שיורדין בגבורה וגשמים היינו מזוני וזהו ג"כ דאמרינן בגמ׳ קשה מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דקריעת ים סוף הי׳ ע"י גבורות כג"ל ומזוני באי׳ ג"כ ע"י גבורות אך בכל זאת צריכין ישראל להיות התחברותם ואחדותם עם הצדיק ועי"ז הצדיק נאזר בגבורה לבטל הדינים מהם ולהשפיע להם וזהו. ויחן ישראל נגד ההר נאמר ויחן לשון יחיד כפרש"י שהי׳ באחדות כאיש אחד זה הי׳ התנגדות נגד ההר נגד הדינים הנקראים הר להמתיק אותם ומשה עלה אל האלהים להמתיקם בשורשם וזהו אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל דהיינו שהי׳ משה מדבר בדבור הוא קשות וגבורה בשביל כל ישראל בערבה כו׳ דהיינו בכל המקומות שחטאו והיו צריכין לרחמים לבטל הדינים מהם ביטל אותם משה מהם ע"י גבורותיו בין תופל ולבן תופל הוא לשון התחברות דהיינו ע"י התחברותם הי' פועל להם לבטל הדינים מהם וגם לבן הוא המן כפרש"י שהי׳ משפיע להם ג"כ השפעות מזוני ופרנסה

עוד בפסוק הנ"ל אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל כו׳ יש לבאר שנרמז בכאן עצה לעם ד׳ איך יתנהגו לבא אל אמיתת עבודת השם ב"ה כי הטעם למה שאנו אומרים קודם כל עבודתינו ותפילתינו לשם יחוד כו׳ בשם כל ישראל והכווג׳ היות שאין צדיק בארץ כו׳ וא"כ האיד יכול לעשות איזה דבר קדושה באברינו כיון שגעשה בהם איזה עבירה חלילה ונפגם אותו האבר ואיך יכול להשרות עליו קדושת העבודה ההיא אך שהתיקון לזה הוא במה שכולל עצמו עם כללות ישראל כי יש עולם הנקרא כל ישראל והעולם ההוא שלם בל שום פגם כי הכללות ישראל הם הצדיקים כמ"ש ועמך כולם צדיקים וא"כ אף שהפרטים חוטאים לפעמים אבל הכללות הם תמיד קיימים בקדושתם ואין שטן ואין פגע רע בהם חליל׳ ותמיד צורתם חקוקה למעלה והוא הנקרא בספרי קודש אדם קדמון ושם אין שליטה לחטא בלל והאדם מקשר עצמו שם בהתכללות ההיא וזה אותו האבר נקשר בכללות ונתקן בקדוש׳ עליונה ואז יכול לעשות המצוה או העובדא ההוא וזה עצה אחת: ועוד יש עצה היות ששורש בל החטאים הם באים מכה עץ הדעת שנתקללה האדמה בל"ט קללות ומהם באה הזוהמא לאדם אבל כשאדם שומר שבת כהלכתו בל"ט מלאכות מתקן הל"ט קללות ואז יפרדו ממנו כל הקליפות וזהו הטעם כל השומר שבת כהלכתו בו׳ אפילו עבד כו׳ מוחלין לו וזהו שרמז להם משה רבינו ע"ה באומרו עצות הללו לעם הקודש באמרותיו הטהורים אלה הדברים נרמז שמירת שבת בל"ט מלאכות בדרך שאמרו בגמ׳ אלה הדברים מכאן לל"ט מלאכות דברים הדברים ואלה הם ל"ט יעוין במם׳ שבת ועצה השנית הוא תיבת בל ישראל ליחד ולקשר עצמו בכללות ישראל וזהו אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל פי׳ אל העצת כל ישראל שאנו עושין כנ"ל נתן לנו עוד עצה באלה הדברים דהיינו שמירת שבת ודו"ק •

או יאמר אלה הדברים כו׳ נ"ל בהקדים לפרש פסוק אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי כו׳ דאיתא בגמ׳ קיים אברהם אבינו ע"ה כו׳ אפילו עירוב תבשילין והיינו שהי׳ מקדש ומטהר את כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו בל אבר במצוה השייך לה דבל מצוה ומצור, יש לה עולם בפני עצמה ואברהם אבינו ע"י שהי׳ עובד השי"ת מאהבה השיג את כל מצוה ומצוה בשורשה ואפילו מצוה דרבנן יש לה שורש ועיקר בדאורייתא בעולם המיוחד לה וזהו בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו דעיקר צריך האדם להתקדש ולהטהר עצמו מיד בהגיעו לשכל מקטנותו והיינו שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהי׳ כל פריו קודש הילולים לד׳ דאדם נקרא פרי ששורשו הוא למעל׳ והוא אינו אלא כפרי הגדול באילן וצריך האדם תיכף ומיד בשנה הרביעית להיות כל פריו קודש הילולים לה׳ במ"ש אשדי הגבר כי ישא עול מנעוריו ואברהם אבינו ע"י עבודתו שלימה באהבה רבה פעל והשפיע לנו שורש קדושה שנהי׳ אנחנו ג"כ יכולים לילך בדרכיו לעבוד הבורא ב"ה באהבה וזהו פי׳ זרע אברהם אוהבי ר"ל שאהבה הזאת הזריע אברהם לבל באי עולם ובזכות אבותינו אנחנו חיים וקיימים בגלות המר הזה אך ברצות הצדיק להשפיע ולפעול איזה דבר ע"י פעולת עצמו אף בלא זכות אבות דהיינו שהקטרוג חלילה גדול ואין מועיל זכות אבות לבד צריך להחזיק במדריגה גדולה ממדריגת אבות כמו שמצינו במשה רבינו ע"ה שכשחטאו ישראל אמר ונחנו מה בי תלינו כו׳ דהנה אברהם אבינו ע"ה כשהיה מתפלל על סדום אמר הנה נא הואלתי לדבר ואנכי עפר ואפר דהנה שורש הדבר כשהצדיק בא למדדיג׳ זאת שיוכל לפעול בדבורו צריך להיות מאוד שפל רוח בעיני עצמו וזהו שאמר אברהם אבינו ע"ה הנה נא הואלתי לדבר ר"ל שבאתי למדריגה זאת בנ"ל הכניע והשפיל עצמו מיד ואמר אנכי עפר ואפר ומשה רבינו ע"ה כשחטאו ישראל ורצה להתפלל עליהם החזיק במדריג׳ יותר גדול׳ מזו דאברהם המשיל עצמו עכ"פ לעפר ומשה רבע"ה אמר ונחנו מה שהי׳ מסו,פק ולא ידע מה הוא ואפשר העפר חשוב ממנו וזה שאמר משה רבינו ע"ה ג"כ אתה החילות להראות את עבדך אחר שעלה למרום והוריד התורה וראה מלאכים ועולמות עליונים והי׳ זה בעיניו הבל התחלה נגד גדולת הבורא ב"ה והיינו אתה החילות בו׳ והנה עתה ברצות הצדיק לפעול ולהשפיע צריך להכניע ולהשפיל עצמו יותר דהיינו שיהי׳ נחשב בעיניו כלא ואין שמלת מה הוא לשון שאלה וספק שהוא עכ"פ דבר מה אך שאינו יודע אותו הדבר הנמשל ונדמה לו אבל מי שמחזיק עצמו כאין אין לך הכנע׳ ושפלות גדול מזה וזהו אשא עיני אל ההרים ר"ל שבטוח אני בזכות אבותי הנקראים הרים לשון הורי ומורי מאין יבא עזרי פי׳ אבל כשאני צריך דבר מעצמי שיבא העזר מפעולתי לבד הוא עי"ז שאני מחזיק עצמי כאין ומהיכן בא עזרי עזרי מעם ה׳ כו׳ וזהו פי׳ ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה ד"ל ישאו הרים היינו ע"י זכות אבות הוא שלום לעם • וגבעות בצדקה דאיתא בפוסקים דאבות לא קיימו יסוד מצות ,צדקה לגמרי מחמת שלא הי׳ להם ליתן צדקה למולים וע"י נתינת צדקה האדם בא ג"כ למדריג׳ יותר גדולה שיוכל לפעול הכל: וזהו גבעות ר"ל רחמים גדולים העליונים בא ע"י צדקה שזה הוא בלא זכות אבות ע"י שעתה מקויים יסוד מצות צדקה לגמרי וזהו אלה הדברים אשר דבר משה בו׳ בעבר הירדן בו׳ ר"ל דא"י מקודשת מכל ארצות בית המקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה ושם בקל הוא לאדם לבא למדרגות גדולות והי׳ משה רבע"ה אומר להם לישראל כל הדברים כאלו היה בעבד הירדן דהיינו כאילו הי׳ בא"י בך אמר להם בקדוש׳ ודביקות כ"כ גדול והשיג המדריג׳ כאלו הי׳ בא"י

או יאמר בעבר הירדן ונקדים לפרש פסוק ידרך עמים במשפט וילמד ענוים דרכו: דהג׳ הצדיק צריך כ"ב לעבוד הבודא ב"ה עד שיובל לפעול בדבור בעלמא ולהכניע ולהמתיק הדינים וזו צריך להיות בהסתר הדבורים לפני המקטרג וכשהיו ישראל במדבר הי׳ הקב"ה בכבודו ובעצמו המתיק עליהם הדינים וזהו שאמר משה רבינו ע"ה לישראל בתוכחתו ידע לכתך במדבר הגדול ששם הוא מקום הדינים זה ארבעים שנה לא חסרת דבר ר"ל שאפילו דיבור בעלמא לא הוצרך אז להמתיק הדינים מחמת גודל חסדו י"ת עליכם וזהו ידרך ענוים במשפט ר"ל ענוים היינו הצדיקים דורכים במשפט במדת הדין וכובשים אותו להמתיקו? וילמד ענוים דרכו ר"ל שהשי"ת ב"ה מלמד להצדיקים שיעשו בהסתר הדבר הזה להמתיק הדינים כאדם ההולך לפי דרכו ועושה פעולותיו כלאחר יד בהסתר וזהו בעבר הירדן ר"ל ירדן הוא לשון יר"ד די"ן והיינו שמשה רבינו ע"ה המתיק והוריד הדינים לבל ישלטו בהסתר זמן הצד עשה פעולה הזאת ומשמעות דבורו הי' באלו הי׳ מדבר על צד ועבר אחר וזהו בעבר הירדן במדבר ר"ל שבדיבור בעלמא פעל ועשה זאת בערבה ר"ל זה הל על הצדיק לעשות מחמת ערבות שכל ישראל ערבים זה לזה וגס פי׳ בערבה הוא ל׳ מתיקות ועריבות שצריך הצדיק להיות מתוק לשמים ולבריות מול סוף שצריך להיות כל עבודתו הכל למול אין סוף ב"ה בעולמות העליונים והכתוב מקצר בלשונו בין פארן ר"ל שצריך להיות במדת תפארת מדת יעקב אבינו ע"ה לעורר רחמים על ישראל ולהמשיך הדינים על רשעים ובין תופל ר"ל שיהא שפל בעיניו וטפל בעולם ובין לבן ר"ל עי"ז בא ללובן העליון: והצירות ר"ל שהצדיק הזה הוא כחצר לפני הבית שבל בני החצר נותנים עירובם אצלו כך כל ישראל נשענים ונסמכים עליו להתפלל עליהם ולהשפיע ולהמשיך לחם כל הצורך לכל א׳ ואחד

או יאמר הצירות מרמז לשם הוי׳ ב"ה דחצר שיש בו דין חלוקה אינו פחות מד׳ אמות לכל אחד ד׳ אמות הוא רמז לשם הוי׳ ב"ה וזהו והצירות ר"ל שצריך שיהא השם הוי׳ ב"ה תמיד לנגד עיניו כמ"ש שויתי ד׳ לנגדי כו׳ ודי׳ זהב ר"ל שצריך להמשיך פרנסה והשפעה לבל אחד די פרנסתו:

או יאמר ידרך עטים ע"ד הפשוט ר"ל שהצדיק מדריך את העטים הם האנשים המתחברים לעבודת השי"ת שישפטו את עצמם תמיד ויחזרו בתשובה תמיד וילמד עטים דרכו ר"ל ואחר זה מלמדם שילכו בדרכיו בדביקות ואהבה רבה ושלימה להשפיע ולהטיב לישראל שזה הוא דרכו ירצוט של הבורא ב"ה להטיב ולהשפיע וק"ל

ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אגשים לפנינו וכו׳ אחינו המסו כו׳ ובדבר הזה אינכם כו׳ לתור לכם מקום כו׳ נראה לבאר הטעם שילוח מרגלים ובפרט על אשר הוטב בעיני משה אדון הנביאים לפי שכוונתו הי׳ לטובה לפי שהיו צריכין לפטת להם הדרך לפניהם ולבער הקליפות אשר הי׳ בארץ כנען למען היות להם בקל להלחם באויביהם ולהרוג אותם כי יחשבו לפגרים מתים באין בח וחיות עוד להם מהקליפות ולזה רצו לבחור להם המובחר והחשוב שבהם כולם אנשים צדיקים שיהי׳ להם כח לבער הקליפות מגודל קדושתם ולזה שלחו איש אחד מכל שבט המעולה שבהם ובאותה השעה כשרים היו כפירש"י ז"ל אבל אח"כ כשקלקלו הוכיחם משה רביט ע"ה באמור להם באמת כוונתכם הי׳ לטוב אבל הי׳ לכם להאמין בה׳ אלקיכם אשר עשה לכם הגיסים הנפלאות והנוראים האלה במדבר הגדול והטרא אשר הי׳ מקום נחש כו׳ הם הקליפות והוא הלך לפניכם ובער אותם כן יעשה בוודאי לכל הממלכות אשר תעברו שם לילך לפניכם ולתור לכם מטחה בדי שיהא קל לבם להנקם מאויביכם ולשרש אחריהם לבלתי השאיר להם כל חי וזה שאמר ותקרבון אלי כו׳ נשלחה אנשים לפנינו הוא הפי׳ כנ"ל שיהא להם לעזר לפגות להם הדרך מכל מכשול ביון שבל הקליפות חונים שם עדיץ ואומר אליכם כו׳ לא תערצו ד׳ אלקיכם ההולך לפניכם ובמדבר אשר ראית בו׳ ובדבר הזה אינכם מאמינים בד׳ אלקיכם ההולך לפניכם לתור לבם מנוחה ומוטב הי׳ לכם להאמין בו י"ת כי הוא יפנה הדרך לפניכם והוא ינחיל לכם את הארץ וק"ל

עוד בפסוק הנ"ל ותקרבון אלי כו׳ נשלחה אגשים ויחפרו לנו בו׳ את הדרך אשד נעלה בה כו׳ ואת הערים אשר נבא אליהם כו׳ ויפנו ויעלו כו׳ וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ כו' ולכאורה יש לדקדק על כפל הלשון את הדרך כו׳ ואת הערים ב׳ מה ויפנו ויעלו ג׳ ויאמרו טובה הארץ למה לא הזכיר משה רבינו ע"ה מה שהוציאו דיבת הארץ ואם תאמר שלא רצה להוכיח אותם ולגלות עווטתיהם הרי אמר להם ובחורב הקצפתם וכמוהו רבים • אלא נ"ל דכוונת ישראל הי׳ בשליחות המרגלים בדי שהם יתקנו בעלותם כל דבר רע ולהכניע השרים בצדקתם וכדי שיבואו ויאמרו טובה הארץ ויפעול דבורם שאחר זה לא יהי׳ שום מונע בבואם אל הארץ ויבואו בהשקט ובטח וזהו שהוכיח אותם משה רבעו ע"ה ותקרבון בו׳ ונשלחה אנשים צדיקים כפירש"י ז"ל שאותה שעה כשרים היו ויחפרו לגו את הארץ דהיינו שהם בצדקתם יעשו חפירה בהילוכם לתקן כל המכשולות והעקמומית והקטרוגים וזהו לשון חפירה דהיינו שצריך להיות בהסתר כנ"ל וזהו את הדרך אשר נעלה בה כפירש"י ז"ל שאין דרך שאין בו עקמומיות רמז לכל המכשולות והקטרוגים והמסכים כנ"ל ואת הערים אשר נבא כו׳ ר"ל שאז נבא בקל אל הערים זהו שנאמר וייטב בעיני הדבר כי לפי כוונתם הי׳ הדבר טוב וזהו ויפנו כו׳ שהיו מרגלים פונים אל הדבר הזה ונתנו לבם על זאת וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ ולפי ענינינו הוא י מובן מה שלא הזכיר להם הוצאת דבת הארץ שזה הי׳ קלקולם שלא האמינו מיד מה שאמרו המרגלים טובה הארץ כי כוונתם לזה כנ"ל שיבואו ויאמרו טובה הארץ ולא הי׳ לפנות אל שאר הדברים ועוד הוכיח אותם ובמדבר אשר ראית כו׳ ובדבר הזה אינכם מאמינים בד׳ ההולך לפניכם כו׳ באש לילה כו׳ ובענן יומם ולכאורה ובדבר הזה אינו מדויק אך כשאדם הולך בגשמיות ועניני עוה"ז יום יום עי"ז הוא נתגשם כ"כ שאפילו הגיסים והנפלאות הנגלים והנראים בחוש הראות אינו מאמין וזהו שהוכיח אותם אף שקלקלתם ואמרתם אחינו המסו כו׳ הי׳ לכם להאמין ע"י הגיסים שראיתם בחוש העמוד אש וענן ההולך לפניכם ובדבר הזה אינכם מאמינים ר"ל ואתם אפילו הגיסים הנגלים דהיינו עמוד אש וענן שאתם רואים אינכם מאמינים מחמת שאתם מגושמים כ"ב והוכיח אותם שישימו לב לגודל הנימים והנפלאות שעשה עמהם השי"ת בכל עת ועי"ז יזדככו ויתקדשו בקדושה רבה וק"ל

גם בי התאנף ד׳ בגללכם לאמר כו׳ נ"ל דאיתא בגמ׳ דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב ולכאורה הדבר תמוה לחשוב על דור המדבר דור דעה כזה שקיבלו התור׳ בסיני וראו אלקים שלא יהא להם חלק לעוה"ב אלא נראה הטעם שהסיע הקב"ה את ישראל דרך המדבר הוא מחמת שכשיצאו ממצרים וקבלו התור׳ ופסקה זוהמתן ומחמת גודל קדושתם הי' כח בידם להמתיק הדינים לכן הנהיגם דרך המדבר ששם הוא מקום ושורש הדינים כדי שימתיקו הדינים שבשביל זה נשתלח השעיר למדבר מחמת ששם הוא שורש הדינים והקליפות כידוע ואלו הי׳ דור המדבר נכנם לא"י לא הי׳ שום גלות לישראל מחמת שהי׳ הדינים נמתקים לגמרי עד שורשם וזה שאמרו בגמ׳ מפגי מה עופות שבבבל שמנים וא"ל לך למדבר עזה ששמנים מהם ולכאורה מה זו שאל׳ ומה זו תשוב׳ על שאל׳ זאת: אך נראה שרמז בזאת השאל׳ על גלותיגו המר דהנה העוף טמא נקרא הקליפ׳ זהו דאמריגן בגמ׳ אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל כשלמד תורה עוף הפורח נשרף בהבל פיו מחמת שהי׳ לימודו בקדוש׳ ובטהר׳ נשרף מהבל פיו הקליפות הנקראין עוף שכשרצו לפרוח ולהגביר הדינים חליל׳ על ישראל נשרפו מהבל פיו הקדוש וזה ששאל מפגי מה עופות שבבבל שמנים ר"ל מפני מה יש להדיגים והקליפ׳ הנקראים עופות התגברות כל כך על ישראל והשיב לך למדבר עזה ששמנים מהם ר"ל ששם אתה צריך להמתיק הדינים כי עיקר התגברות שלהם הוא משם שבמדבר הוא שרשם כי עדיין דור המדבר לא המתיקו עד השורש מחמת שלא נכנסו לא"י ונמצא עיקר נסיעתם דרך המדבר הי׳ מחמת גודל קדושתם וזה שאמר התנא דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב ר"ל שחלקם הוא צפון לעוה"ב דאיתא בגמ' כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ר"ל שחלקם הוא צפון לעוה"ב דהיינו מה_שעוםקים בתורה ובמצות נצפן להם לעוה"ב שבעוה"ז בלתי אפשרי לבא למדרג׳ הזאת שיהי׳ יכולים להנות מזיו השכינ, שזה הוא העוה"ב אבל דור המדבר מחמת רוב קדושתם לא היו צריכין להמתין לעוה"ב ונהגו מחלקם בעודם בחיים חיותם וזה הוא כוונת אין להם חלק לעוה"ב ומחמת שדור המדבר לא נכנסו לא"י הי׳ משה רבע"ה ג"כ מוכרח למות במדבר בכדי שבכל דור ודור יתגלגל הוא בנשמת צדיק ויהי׳ בכל דור צדיקים כמותו שיכולים להמתיק הדינים ואלו בא משה רבע"ה לא"י לא הי' יכול להתגלגל שאז הי׳ מקיים כל המצות התלוים בארץ ועכשיו שמת במדבר עדיץ לא קיים מצות התלויות בארץ ויכול להתגלגל וז"ש משה רבע"ה גם בי התאנף ד׳ בגללכם ר"ל התאנף הוא ל׳ ענף שאותיות אחה"ע מתחלפים דהנשמות יש בהם ענפים ענפים המחוברים בשורש העליון וז"ש משה מהמת שאתם לא נכנסתם לא"י ולא המתקתם הדינים עד שורשם ואני מוכרח להתגלגל ג"כ עמכם כדי שיחי׳ בכל דור צדיק שיוכל להמתיק הדיני׳ ובשביל זה נקר׳ הצדיק בשם משה ע"ד שאמרו משה שפיר קאמרת כו׳ וזה גם בי התאגף פי׳ גם אני צריך להיות ענף בתוך הנשמות בגללכם ר"ל כדי להתגלגל עמכם לאמר גם כו' ר"ל שגם הוא לרבות היינו שאתה ג"כ צריך להתגלגל לכן אתה לא תבא שם כנ"ל כדי שיעוכב עדיץ בשביל המצות התלוים בארץ ויוכל להתגלגל בכל דור וימתיק הדינים מעל ישראל: וזהו שסיפר הקב"ה מעלות לויתן ואמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו שלויתן נקרא הצדיק שמתחבר ומתדבק עם הקב"ה לשון הפעם ילוה אישי בו׳ והצדיק יש לו כח להמתיק הדינים בפיו הקדוש ע"י לימודו ועוסקו בתורה לשמה וזהו יבטח הצדיק יש לו בטחון שיגיח את הירדן ר"ל הדינים כנ"ל יר"ד די"ן אל פיהו פי׳ בפיו הקדוש וזהו וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך דהלוים היו המובחרים מישראל לעבודתו ית"ש שלא חטאו והיו נותנים אורות גדולות בעולמו׳ העליונים וממתיקים דינים מישראל: חהו תומיך ואוריך היינו התמימות והאורות שבך: לאיש חסידך פי׳ זה ניחן ונמסר ג"ב לאנשי חסידים הקדושים שיש בהם כה לפעול כנ"ל וק"ל:

ויאמר ד׳ אלי אל תצר את מואב בו׳ כי לבני לוט נתתי בו׳ האמים לפנים ישבו בה בו׳ רפאים יחשבו אף הם כענקים כו׳ והמואבים יקראו להם אמים: ובשעיר ישבו החורים לפנים בו׳ וידבר ד׳ אלי לאמר וקרבת מול בני עמון אל תצורם כו׳ כי לבני לוט נתתי׳ בו׳ ארץ רפאים תחשב אף היא רפאים ישבו בה לפנים והעמונים יקראו להם זמזומים. הדקדוק נרא׳ ומובן מאליו מה הודיע לנו התורה בזה מי שישב בה לפנים וטיפח רוחם לחושבים שהתור׳ ספורי דברים חליל׳ וחליל׳ אלא שהתור׳ הקדוש׳ למדה לנו חכמה גדול׳ בזה איך לעשות להשפיל ולשבר כח שדי האומות שמשה רבע"ה ראה שעמון ומואב ועשו שהי׳ להם זכות שלוט התחבר עצמו לאברהם אבינו ע"ה עשו קיים מצות כיבוד אב והי׳ קשה לשבר את כח שרי האומות הללו לכן השכיל משה רבע"ה בחכמתו ואמר בדבורו הקדוש האמים ישבו בה לפנים בו' ובשעיר ישבו החורים בו׳ רפאים ישבו בה לפנים כו׳ ופעל זאת בדבורו הקדוש שקשר שרי האומות הללו בהשרים הקודמים והגביה את השרים הקודמים באומרו רפאים יחשבו אף הם כענקים והיינו שהם גדולים מאומות הללו והם מחויבים להיותם מובנעים תחת השרים וגם אמר והמואבים יקראו להם אמים שהשר של אומה נקרא על שם אומתו והם קראו לאותה אומה שם אחר והזכיר ג"ב אותו השם כדי לקשרם היטב בבל אופן וכוונת משה רבע"ה הי׳ בכל זה לקשרם בשרים הקדומים מחמת שהשרים הקודמים לא הי׳ בהם שום זבות והי׳ כח ביד משה לשבר ולהשפיל אותם וממילא כשישפיל השרים הקודמים ישפלו וישברו גם אותם הנקשרים עמם כמ"ש הכתוב וכשל עוזר ונפל עזור

וזהו פי׳ הכתוב ועשית מזכה מקטר קטורת והקשה הזוהר הקדוש איך שייך להקרא מזבח והלא מזבח נקרא ע"ש זבח ועל המזבח הפנימי לא נזבח כלום שום זבח וע"פ הדברים הנ"ל יבואר די"א סימני הקטורת הי' כדי להכניע י"א כהות הטומא׳ והם עשתי עשרה יריעות עיזים כידוע וזהו ועשית מזבח היינו שתזבח כל הקליפות מקטר פי׳ הוא לשון קשר והיינו אפילו השרים הנקשרים שאתה קושרם בהקודמים כנ"ל כל זה תפעול ע"י קטורת לזבחם ולהכניעם

וזהו תכון תפילתי קטורת לפניך דהג׳ יש שני מדרגות צדיקים דהיינו יש צדיק שתמיד בכל העובדות והמצות שעוש' נדמ׳ בעיניו תמיד שמחסר בעבודתו ית"ש שלא עשה המצו׳ כהלכת׳ בשלימות ויש לו צער גדול על זה ורואה תמיד בשפלותו ומוכיח עצמו על שהוא מחסר בעבודת הבורא ית׳ מחמת שיודע ומכיר גדולות ורוממות האל ית׳ ובכל אבר שרואה בו שהוא מחסר ע"י הרהור תשוב׳ הזאת הוא מקדש את האבר הזה ומוסיף קדוש׳ על קדושתו ומחזק עצמו בעבודת הבורא ית׳ יותר ומקדש כל אבר ואבר מחמת שרוא׳ שכל ימיו עדיין עבודתו אינו שלימה באבר הזה והצדיק הזה געשה כל אבר ואבר אצלו ככלי זיין לעשות פעולה בכל אבר ואבר: וזהו שאמר דוד המלך ע"ה ויוציאני למרחב יחלצני כי חפץ בי: בי האדם שאינו רואה ומסתכל בשפלותו וחסרונו שהוא מחסר בעבודת הבורא ית' יש לו הרחבה גדול׳ שהוא בעיניו צדיק גמור ואין מתחזק עצמו להוסיף בעבודתו ית׳ וזהו ויוציאני למרחב ר"ל שהוציא אותי מבחינה הזאת שמגיע ממנה הרחבה לאדם שאין לו הרחבה רגע אחת רק שאני מצער תמיד שאני מחסר בעבודתו ית׳ יחלצני ר"ל לשון חלוצי צבא שעי"ז כל אברי הם חלוצים ומזויינים ככלי זיין שאוכל לפעול בכל אבר ואבר וכל זאת מאתו ית׳ שמו כי חפץ בי לעזרני כמ"ש חז"ל אלמלא שהקב"ה עוזרו בו׳ ויש עוד צדיק שאינו במדרגה הזאת רק שהוא מתפלל תמיד להשי"ת יומם ולילה שיעזרהו לעבוד עבודתו בשלי מות וזהו תכון תפילתי קטורת לפניך ר"ל אפילו מי שאינו במדרג׳ זאת להכיר חסרונו רק שהוא מתפלל על עצמו כנ"ל אעפ"כ יהא כח בידו ג"ב לפעול להכניע ולהשפיל הדינים: הקליפות כקטורת כג"ל

אלה הדברים כו׳ בעבר הירדן כו׳ נ"ל כי הב׳ הצדיק תמיד תשוקותיו הגדולים להשפיע רב טוב לבית ישראל ולפעול להם בל צורכיהם בני חיי ומזוני ולהפך מדת הדין לרחמים ולהמשיך להם חסדים גדולים בדי לעשות נחת רוח ליוצרו ית׳ לפעול תענוג בכל העולמות ולהמשיך השפעות תמיד בלי הפסק: ולזה צריך הצדיק להיות הפקר כמדבר כדרך שאמרו בגמ׳ לגבי יואב וביתו כמדבר שהי׳ ביתו הפקר לעובר ושב במדבר וגם הצדיק הזה צריך שיהי׳ הפקר לכל הצריך אליו לכל דבר וזו היא הפי׳ אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל במדבר

(חסר כאן):

פרשת ואתחנן

ואתחנן אל ד׳ בעת ההיא לאמר בו׳ אתה החלות להראות כו׳ היות שנאמר במקום אחר ימינך ד׳ נאדרי כתב רש"י ז"ל שבאותו הימין עצמו שנאדר בכח באותו ימין מרעיץ אויב וגם באן הפי׳ בך את גדלך הוא החסד ואת ידך החזקה לומר שבמקום שנתעורר הגדולה הוא החסד שם באותו המקום שורה היד החזקה: והטעם לזה בי לכאורה אינו מובן לפי שהימין הוא הנקרא חסד בכל מקום ושמאל הוא הגבור׳ אך שהאמת הוא כך כשהשי"ת עושה דין בהרשעים הם האומות אז הדין נקרא למעלה בשמים חסד כי הוא חסד לישראל לנקום נקמתם באויביהם אעפ"י שאליהם הוא גבורות וזהו שאמר כאן את גדלך כו׳ ואת בו׳ פי׳ הם נכללים באחת בימין שלפי שהוא חסד בשמים אך למטה בארץ הוא גבורה למי שעוש׳ בו דין וזהו התירוץ אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעש׳ כמעשיך הם הרחמים למעלה בשמים וכגבורתיך למט׳ בארץ בנ"ל אשר אתה עושה אותם בכח אחד בימינך הכל וק"ל

השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כי האדם צריך לילך תמיד בדביקות לחשוב ברוממות אל ית׳ לבחון בנפשו ובנפלאותיו אשר רואה תמיד ניסים ונפלאות ונוראים בברואיו וההתחלה לבא להמדרג׳ הזאת צריך מתחיל׳ לחשוב בחלק הניתן לו ממעל והוא הנפש שלו מה היא ואיך היא פועלת נימים ונפלאות כמ"ש בגמ׳ בחמשה דברים הנשמה שוה להבורא ב"ה וב"ש אבל כשאין יודע את עצמו הוא מחוסר ידיעה ג"כ בבורא ב"ה ביון שאפילו עצמו הוא אינו בוחן וזהו השמר לך ושמור נפשך כי אם לא תעשה בך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך הם דוממות הבורא ב"ה שאדם רואה תמיד בעיניו הפלאת הגיסים והנפלאות ע"ב צריך האדם להשגיח בעצמו תמיד וק"ל:

בצר לך ומצאוך כו׳ באחרית הימים כו' ושבת כו׳ עד לא ירפך ולא יעזבך כו׳ נראה ע"פ שאמרו חז"ל חלאים רעים ונאמנים בשליחותם שאעפ"י שניתן רשות למקטרג חליל׳ לאיזה צר׳ ח"ו אעפ"כ אינו רשאי לעשות שום דבר עד שמשלחין אותו במכוון לעשות הדבר ההוא וזה הוא מחסדי הבורא ב"ה שנקצב לאיזה אדם איזה צער חלילה לכמה ימים אז אינו יכול הבע"ד למצוא עת ההוא כי אם בסוף הימים שנקצב לו למען יוכל האדם לסבול כיון שלא יאריך זמן הצער אבל אחר ב"ז צריך האדם הצדיק היודע מזה לתקן שלא יולד שום צעד וצדה לישראל בלל והתקנה הוא להביא הדינים אל שורש העליון ולהמתיקם שם כמו שדברנו מזה במ"א ואז אין שטן ואין פגע רע שולט כלל ונבא בזה אל ביאור הכתובים בצר לך פי׳ כשיהי׳ לך הצר הוא הבע"ד יבא לקטרג עליך חליל׳ להמציא לך איזה צרה ח"ו אני אומר לך שהשי"ת עוש׳ עמך חסד זה שלא ימצאוך הבע"ד ההיא כ"א באחרית הימים אבל כשתעש׳ אתה כך ושבת את הדינים אל שורשם ותמתיקם אז תפעול שלא יהי׳ לך שום צר׳ כלל והראי׳ לזה שלא ירפד הוא מלשון רפוא׳ כי יש תיבות חסידות א׳ ולא ישחיתך פי שלא ישלוט בך שום השחתה בי יומתק הכל ולא תצטרך לרפואה כלל ואז טוב לך והבן

היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי: ואח"ז כתיב אם יוספים אנחנו לשמוע בו׳ עוד ומתנו ד.נ׳ השני כתובים הם מכחישים וסותרים זה את זה לכאורה שהם בעצמם אמרו כי ידבר אלהים את האדם וחי והדר אמר אם יוספים כו׳ ומתנו ונקדים לפרש פסוק בתהילים אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון דהנה כתבנו פעמים רבים דהצדיק נקרא איש אלקים כמ"ש משה איש אלקים מפני שהצדיק הוא בעל הדינים והם בידו לכל אשר יחפוץ יטנו להכניעם ולהמתיק אותם והצדיק הוא הדיץ בי הדינים נקראים אלקים וכאשר ידין ויגזור למטה כן יקום כי כשיש דין למט׳ אין דין למעל׳ ולכן ע"י זה יכול לבטל כל הדינים מישראל וכל הגזירות ולכן נקרא הצדיק איש אלקים פי׳ בעל אלקים וזהו דאמדינן בגמ׳ הקב"ה גוזר והצדיק מבטל שנאמר ותגזור אומר ויקם והנה לבאור׳ האיד מוכח מזה שהצדיק יבטל הדינים והגזירות שהקב"ה גוזר והלא משמעות הפסוק הוא כשהצדיק גוזר הקב"ה מקיים ועפ"י הדברים הנ"ל ניחא שפיר כשהצדיק ח למט׳ וגוזר אין דין למעל׳ וממילא הם בטלים אך זאת צריך להבין מאין הוא להצדיק שיכול לרפאות לחולה ע"י תפילתו ולהמשיך לו חיות שיחי׳ האדם והלא חיותו של הצדיק איבנו לעולם הלא הוא כמקריות והאיך דבר מקרה יכול ליתן חיות לאדם השי"ח ב"ה וב"ש שהוא חי וקים לעד ולעולמי עולמים וחיותו הוא עצמיות יכול ליתן חיות לאדם המקרי אבל לא כן האדם שאין חיותו עצמיות אמנם אין זה כי אם מחמת שהצדיק מדבק עצמו בחש"י ב"ה ונמצא חיותו דבוק בהחיים הנצחיים העצמיות והוי לי׳ חיותו של הצדיק ג"כ עצמיות ונצחיות כי עצם אל עצם יחד ידובקו ולכן יש כח ביד הצדיק להמשיך חיות אל החולה ואם תאמר א"כ יהא הצדיק חי וקים לעולם זה בלתי אפשרי מחמת שהצדיק אינו תמיד בהדביקות ולפעמים נפסק מהדביקות כי העולמות כך נבראים מטי ולא מטי דהיינו שהצדיק צריך להיות הולך תמיד ממדריג׳ למדריג׳ וברצותו לעלות להמדרג׳ היותר גבוה ועליונ׳ צריך להוריד ולשוב קצת למטה ואח"כ עול׳ למדריג׳ היותר גבוה ובהגיע עת וזמן הילוכו בדרך כל הארץ לעלמא דקשוט והוא נפסק מהדביקות אזי ילך ויאסף אל עמיו. ואמנם זה הי' חפצו ורצונו של המקום ב"ה שנהי׳ אנחנו כולנו דבקים בו ולכן אנכי.ולא יהי׳ מפי הגבור׳ שמענו כי אנכי הוא מצות עשה ולא יהי׳ לך הוא מצות ל"ת באלקות והם דברי דביקות ולכן אמר לנו השי"ת ב"ה בעצמו למען נהי׳ דבקים בו בהחיים הנצחיים וזהו פי׳ אני אמרתי אלקים אתם דהיינו שתהיו דבקים בה׳ ע"י מדריגת אלקים היינו הל"ת לא יהי׳ לך כר? ובני עליון היינו מ"ע אנכי שהוא עליון על כל ונמצא שאתם דבוקים בהחיים הנצחיים אכן כאדם תמותון דהיינו בהפסק עצמכם מהדביקות וזהו פי׳ ג"כ ואתם הדבקים בה׳ חיים כלכם היום הנה מלת היום מיותר אמנם ע"פ הנ"ל יבואר דהיינו שאתם דבוקים בה׳ כולכם כל אחד ואחד ע"י דביקות בהשי"ת׳ בחיים הנצחים הוא חי אך אין זה כ"א היום דהיינו בכל יום ויום צריך לחזור ולדבק בו ית׳ כנ"ל כי א"א שיהי׳ בדביקות בתמידות וזהו שאמרו ישראל היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם דהיינו עם האדם כמדברים זה אל זה שהשי"ת ב"ה מדבר וגוזר והצדיק גוזר ומבטל אף אם נגזר ח"ו מיתה על האדם הצדיק יכול להמשיך לו חיות וא"ת כנ"ל האיך האדם אשר חיותו בלתי עצמיות יכול ליתן חיות לזה אמר וחי היינו ע"י הדביקות שיש לו בהשי"ת בחיים הנצחים ונמצא חיותו ג"כ עצמיות ואמרו אם יוספים אנחנו דהיינו מה ששמענו מפי הגבור׳ אנכי ולא יהי׳ לך שהם מ"ע ול"ת באלקות והוא הדביקות יכולים היינו שפיר לשמוע ולחיות אך אם יוספים אנחנו לשמוע שאר מצות מפי השי"ת ב"ה בעצמו זה א"א שידבר השי"ת עם האדם וחי כ"א לצורך איזה דבר היינו שדבר ה׳ עם משה פגים בפנים כדי לדבר אל ישראל ואלולי זאת מי כל בשר כו׳ לכן קרב אתה ושמע

פרשת עקב

והיה עקב כו׳ ואח החסד ע"פ מ"ש מה שעשתה חכמה עטרה כו׳ עשתה ענוה עקב לסנדלותה? והפי׳ פשוט שהענווה הוא המקור והשורש של כל דבר קדושה והוא המקיי׳ הכל ולכך נקראת בלשון עקב כמו הרגל שהוא הקיום שהגוף עומד עליו נמצא שבכל דבר שאדם עושה צריך להיות שתהי׳ בעובדא ההיא הענוה וזהו והי׳ עקב צריך תשמעון את המשפטים האלה פי׳ בכל המשפטים האלה תראו להשרות בתוכם העקב היא הענוה ושמרתם ועשיתם אותם פי׳ בכל מצוה תפעלו ב׳ דברים האחד עשיית המצוה במעש׳ והב׳ המחשבה הטהור׳ בה והיא הענוה והמחשבה נקרא בלשון שמיר׳ ששומר הדבר בתוכו וזהו ושמרתם ועשיתם אותם רמז על ב׳ דברים הנ"ל ולזה הבטיח לנו בוראינו י"ת בשביל ב׳ דברים שתעשו גם אני אשפיע לכם ב׳ דברים אחרים כנגדן והם הברית והחסד הברית הוא מי שזוכה לעשות מצות שהם נקראים ברית וחסד הוא מה שמשפיע השי"ת לאדם בעוה"ו טוב׳ רק מצד החסד כי שכר מצו׳ בהאי עלמא ליכא ואעפ"ב מטיב לנו תמיד וזהו שאמר דוד המלך ע"ה נטיתי לבי כו׳ לעולם עקב פי׳ עיקר השגחתי הי׳ לעשות החוקים ע"י מדת העקב היא הענוה כנ"ל וק"ל

או יאמר והיה עקב תשמעון כו׳ נ"ל דהנה האדם צריך ללמוד תורה לשמה ולהסתכל תמיד על הפני׳ אם יבא לו בתוך לימודו איזה פני׳ להתפאר בפני שום אדם וכיוצא בהם אזי ישבר בח הפני׳ הזאת ואז כשיתנהגו כך יתן לו השי"ת שיבא לידי מחשבות טהורות וזהו והי׳ עקב תשמעון כו׳ פי׳ כשהסתכלו על אותן הדברים שאדם דש בעקביו כפירש"י ז"ל והיינו כנ"ל ושמרתם ר"ל עי"ז תזכו לבא לידי מחשבות טהורות שזה נקרא בשם שמירה כמ"ש ואביו. שמר את הדבר ועשיתם אותם. דהנה כתיב ששת ימים עשת ד׳ את השמים בו׳ וביום השביעי שבת וינפש נמצא ימי החול נקראים אצל השי"ת עשיי׳ כמ"ש ששת ימים עשה ויום השביעי דהיינו הקדוש׳ הוא הנפש הרוחניות והיינו שבת ויגפש ר"ל שנתן והכנים השי"ת נפש בתוך השבת דהיינו הקדוש׳ והדביקות: ואצלינו נאמר בהיפך ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת דהיינו השמירה והמחשב' והדביקו׳ שיש לנו בשבת, הוא נחשב לעשיי׳ וזהו ושמרתם כנ"ל שיהי' לכם מחשבה טהור׳ ועשיתם אותם שזה נחשב אצליכם עשיי׳ שאתם עושים בזה עשיי׳ שלימה: וזהו שאמר דוד המלך ע"ה נפשי לד׳ משומרים לבוקר כו׳ דהנה השי"ת נתן בתוכנו בגופנו נפש רוח ונשמ׳ שהם כנגד שלש עולמות דהיינו עולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל דהיינו הנשט׳ היא כנגד עולם המלאכים שהם כולם דבקים בדבקות גחל ואין להם שום מחשבה אחרת רק רצונם וחשקם תמיד לדבק אל הבורא ית׳ כך הנשמ׳ אין לה שום סיב׳ עשיי׳ אחרת רק רצונה וחשק׳ לדבק בהבורא ב"ה יתעלה ותמיד שומרת ומצפה על זאת והרוח הוא כנגד עולם הגלגלים שעל ידיהם ניתן כה והשפע׳ לדצח"מ כן ע"י הרוח שבאדם הוא שואב השפעה למטה והנפש הוא כנגד עולם השפלי שבנפש יש ג"כ נפש הבהמות המתאווה לדברים גשמיים והנשמה והרוח שניהם שומרים ומצפים אל הקדושה והדביקות ואמר דוד המלך ע"ה נפשי לד׳ שהי' מתפלל שיבא, אל הבחינ׳ הזאת שגם נפשו לא יתאוה לשום דבר רק לדבק להקדוש׳ כמו הנשמ׳ והרוח שהם שומרים תמיד ומצפים אל הבוקר דהיינו הקדוש׳ והדביקות והחסדי׳ הנקראים בוקר כמו כן תתאווה נפשו לזאת ומי יגרום לי זאת שומרים לבוקר הם הנשמ׳ והרוח יכריחו ויביאו גם הנפש להיות כמותם בלתי לד׳ לבדו וק"ל

או יאמר והיה עקב תשמעון כו׳ עקב הוא רמז לאנשי׳ כאלה שאין להם שכל ובינה להשיג גדולת הבורא ועבודתו שלימה לעבדו באמת ובשלימות רק שהם מחברים עצמם אל אנשי צדק ואמת היודעים ומכירים גדולת הבורא ב"ה ועובדים באמת אזי נחשב גם להם כאלו גם הם עשאו עבודתם שלימה כהצדיקים השלימים וזהו והי׳ עקב תשמעון את המשפטים האלה כג"ל שהאנשים הפחותים בשכלם ישמעו ויחברו את עצמם אל אותן הצדיקים היודעים המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ר"ל יהי׳ נחשב לכם כאלו גם אתם שמרתם ועשיתם כמוהם: וזהו נפשי לד׳ משומרים לבוקר ר"ל כשאני מדבר עצמי לד׳ מחמת אותם אנשים הצדיקים השומרים ומצפים לבוקר כנ"ל: שומרים לבוקר ר"ל גם אנכי נחשב עם אותם השומרים לבוקר וק"ל

או יאמר והיה עקב תשמעון ונקדים לפרש פסוק יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח דאיתא בגמ׳ אמרה לבנה לפני הקב"ה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ואמר הקב"ה תמעיט עצמך ואמר צדיקים יקראו בשמך דהיינו שמואל הקטן דוד הקטן וזהו והי׳ עקב תשמעון ר"ל שצריך לשמוע את המשפטים בענווה ולא להתגדל חלילה והנה המשל בשעת פריחת הפירות אז הוא דבר נאה מאוד ונחמד למראה כמו שאמרו חז"ל היוצא ביומי ניסן ורא׳ אילנות מלבלבים מברך כו׳ ואחר גמר הפרי הוא טוב למאכל ונמצא דבר ,גשמי בשעת הפריחה עיקר התאווה הוא לעינים וצריך לברך ובשעת גמר הפרי העיקר התאוה למאכל וזהו שנאמר אצל חוה ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותאוה היא לעינים דהיינו שבפעם אחד הי׳ לה שני תאויות והבינה שזה דבר קדוש מאוד לכן ותקח ותאכל ואיתא ואברהם זקן בא בימים ופירשו שלא חיסר מימיו כלום שבכל יום ויום השלים עבודת הבורא ב"ה וזהו יפרח בימיו צדיק ר"ל הצדיק שכל ימיו שלמים בעבודתו ית׳ והם כמשל פריחת הפירות שפורח בקדושתו ומעשיו נאים ונחמדים כל ימיו ורוב שלום עד בלי ירח הצדיק הזה הוא מרבה שלום בעולם אף שאינו בקטנות דהיינו מדריגת ירח וק"ל

ועוד נראה לפרש הדקדוק שכבר דקדקו קמאי והוא שאמר עקב תשמעון כו׳ ושמרתם כו׳ ושמר ד׳ כו׳ את הברית כו׳ אשר נשבע לאבותיך הלא כשהם בעצמם ישמרו ויעשו את החוקים והמשפטי׳ למה להם הבטחה זאת אשר נשבע לאבותיך אך נרא׳ דאיתא בגמ׳ בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ולכאורה יש להבין למה אינם תולים בזכות וגם הא איתא בגמ׳ אין מזל לישראל ונרא׳ מגת חז"ל דהשלש האלה הם צורך העולם בתמידות בלי הפסק והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים חסדו בזה שלא לתלות השלש אלה בזכות האדם עצמו כי אולי לא יהי׳ זכות כ"כ שיזכה לשלש אלה מה עשה הקב"ה ותלה אותם במזל דהיינו הזכותים והמצות של אבותינו עשה מאותם מצות והזכות מזל כדי שיבא לבניהם השלש אלה ע"פ מזל בהכרח אף למי שאינו הגון כ"כ והמצות שעושין הבנים הקב"ה מצפין אותם ג"ב לבניהם אחריהם וכן לעולם וזה באמת אין מזל לישראל שיהיו נהוגין ע"פ כשאר האומות רק שיש להם מזל כזה מזכיות אבותיהם ולכן נאמר באברהם ויוצא אותו החוצה ודרשו חז"ל צא מאצטגנינות שלך מה חזית דקאי צדק במערב כד ע"ש ואשנה את מזלך מחמת שלא הי׳ לאברהם זכות אבות והוכרח שיהי׳ לו בן ע"פ שינוי המזל וזכיותיו וצדקותיו ישארו ויגנזו לזרעו אחריו שיהי׳ להם כמזל כנ"ל וזהו והיה עקב תשמעון כד ושמרתם כד ושמר ד׳ לך אשר נשבע לאבותיך וזכות עצמך ישאר לך ולזרעך אחריך ולמה כן ואמר ואהבך והדבך דהיינו שרוצה להטיב עמך את שלש האלה דהיינו רמז לחיי׳ שירבו ימיך: וברך פרי בטנך היינו בני דגנך ותידושך כו׳ היינו מזוני ובשביל השלש האלה ישמור לך אשר נשבע לאבותיך שיהא למזל כנ"ל וזכות עצמך יהי׳ ג"כ לזרעך אחריך עד עולם אכי"ר

או יאמר והיה עקב תשמעון כו׳ בצירוף הפסוק בתהילים כשמן הטוב היורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו דאיתא בגמ׳ אין מושיבין זקן בסנהדרין והטעם מחמת שטבע הזקן הוא קצת אכזריות ואינו כ"כ במדת רחמנות אך לא כמדת הקב"ה מדת ב"ו שהקב"ה נגלה על הים כזקן מלא רחמים והוא מחמת שהרחמי׳ נשפעים מעולמות העליונים ששם כולו רחמים ומשם יורדים הרחמים ונשפכים על הזקן וגעשה גם הוא רחמים וזהו כשמן הטוב היינו רחמים הגמורים על הראש רמז לעולמות עליונים הנקראים ראש יורד על הזקן ר"ל שהרחמים יורדים משם על הזקן ונעשה הזקן זקן אהרן: היינו רחמים גמורים דאהרן הי׳ אוהב שלום ורודף שלום והכהן הוא חסד ורחמים שיורד על פי מדותיו פי' שהרחמים יורדים ע"פ מדותיו של הקב"ה כנ"ל שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו שמדת ב"ו הזקן הוא טבע אבזריו׳ ומדת הקב"ה הוא זקן מלא רחמי׳ והבן. ולא כמדת הקב"ה כו׳ שהשי"ת ב"ה הוא ממתיק מלעמל׳ למטה בנ"ל ואנחנו ברצותינו להמתיק הדינים אנו צריכין להתחיל מלמטה למעלה להמתיקם עד שורשם וזהו והי׳ עקב כד המשפטים ד"ל הדינים תשמעון להמתיקם מן העקב דהיינו מלמטה כג"ל ושמרתם ועשיתם אותם פי׳ ע"י שתהי׳ לכם מחשבה טהור׳ כנ"ל שמירה היא רמז למחשבה עי"ז ועשיתם אותם שתהפכם לרחמים וק"ל

ואכלת את כל העמים כו' נראה לפרש ע"פ הכתוב הן עם לבדד ישכון ובגדם לא יתחשב ופרש"י ז"ל כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם וכשהאומות בטוב׳ הם אוכלים עם כל א׳ וא׳ ואין עולה להם מן החשבון: ויש לכוון ג"ב הפי׳ כאן: ואכלת את כל העמים ר"ל כשיהיו האומות בטוב׳ תאכל עם כל אחד ואחד ולא תחוס כד דהנה מטבע האדם שמקבל טוב' מאיז׳ אדם הוא מחזיק לו טוב׳ וחנות ומרחם עליו בשעת דוחקו ואמר הכתוב ולא תחום עינך עליו ולא תרחם עליו ואף שמדת בני ישראל להיותם רחמנים כמ"ש חז"ל כל המרחם על הבריות בידוע שהא מזרעו של אברהם וכל שאינו מרחם כו׳ וש,מא תחוש ותאמר באם שלא תרחם עליהם תהי׳ חשוב כעוש׳ מעשיהם ועובדותיהם ואמר הכתוב ולא תעבוד את אלהיהם ר"ל שבזה לא תהי׳ חשוב כעובד אלקותם ח"ו כי מוקש הוא לך כשתרצה לחוש לזה ולרחם עליהם יהי׳ לך למוקש ולא תרחם ולא תחנם כלל וכלל ומלמד אותנו הכתוב באומרו כי תאמר בלבבך רבים הגוים ר"ל כי הוא לשון אלא דהיינו שתצעק תמיד עליהם ותאמר בלבבך שרבים הם איכה אוכל להורישם אם לא בתשועת השי"ת שהוא ילחם לנו: ואז בודאי לא תירא מהם וק"ל

ועתה ישראל מה ד׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה כו' ללכת כו' ולאהבה כו׳ בכל לבבך כו׳ הדקדוק מפורש מה המקרא חסר עוד מלפרשו שחושב ומונה כל העובדות הללו יראה ואהב' וללכת בכל דרכיו ומה יש עוד לעשות שאמר הכתוב שואל מעמך כי אם כו׳ ונרא׳ לפרש דהנה הבורא ב"ה לא ברא את עולמו רק להטיב לברואים אך שצריך לזה כלי נכון ומוכשר שיוכל לקבל ההטבה והג׳ המשל מי שרוצה לשלוח לחבית יין או דבש ואין לו כלי נאה ויפה שואל מחבירו זה שיש לו בלי נאה של כסף וממלא אותה יץ או דבש ושולח לזה שהכלי שלו והנמשל מובן שהאדם הוא הכלי לקבל וזה הוא הכשרו ותיקונו של הכלי דהיינו האדם שיהי׳ מוכשר לקבל הטובות והשפעות הבורא ב"ה הוא הירא׳ ואהבה וקיום מצות ד׳ וחוקותיו וכל דרכיו ואז הוא כלי נאה ויפ׳ ושואל השי"ת הכלי הזאת וממלא אותה כל טוב וזהו מה ד׳ אלקיך שואל מעמך ר"ל אימתי השי"ת שואל מה שיש עמך דהיינו הכלי שלך כדי למלא אותה משפעת טובו וברכותיו כי אם ליראה ר"ל זה בלתי אפשרי כי אם שתעבוד אותו בכל העובדות המנויים והמפודשים בפסוק ואז תהי׳ כלי יפה ונאה ומוכשר לקבל וישאל ממך הכלי שלך דהיינו את עצמך לטוב לך כדי שייטיב לך ועל ידך יבואו טובות והשפעות לכל ישראל וק"ל

והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי כו' ונתתי מטר ארצכם כו' נרא׳ לפרש דהג׳ צריך האדם לעסוק בתורה לשמה בכוונה שלימה וכן כל דכור ודבור שיוצא מפיו צריך לכוין בו מאד שלא יהא דבר בטל ולקשר את הדבור בעולמות העליונים ויש לומר שזה הוא כוונת חז"ל שדרשו ולא יהי׳ בך עקר שלא יהא תפילתך עקור׳ ורש"י ז"ל פי׳ עקר שאינו מוליד והכל אחד דתפילה הוא לשון קשר ואמר הכתוב ולא יהי׳ בך עקר ופירושו שלא יהא תפילתך דהיינו הדבור שאתה מוציא מפיך שצריך אתה לקשרו בעולמות העליונים שלא יהי׳ קישורך עקור׳ ר"ל שלא תפעול ח"ו בדבורן־ וזהו שפירש"י ז"ל שאינו מוליד שדבורו איבו מוליד איז׳ ולד׳ דהיינו הטב׳ רק שצריך שתקדש עצמך בלימודך ודיבורך שלא יצא דבר בטל מפיך והסתכל בדבורך מאד לאיזה תועלת יהי׳ דבורך ואז תפעול כל אשר תרצה וזהו כוונת התנא אל תהי מפליג לכל דבר כי אין לך דבר שאין לו מקום פי׳ בנ"ל שלא תוציא דבורך לבטלה ויהי׳ מופלג ומופרש ח"ו מעולם העליון וזהו אל תהי מפליג לכל דבר ר"ל לכל דבור רק תכוין מאוד לקשרו בעולם העליון שאין לך דבר שאין לו מקום דהעולמות העליונים נקראים מקום וכל דבור ודבור היוצא מפי אדם בקדושה יש לו עולם מיוחד לאותו דבור בעולם השייך לו לפעול פעולתו! וזהו והי׳ אם שמוע ודרשו חז"ל השמע, לאזניך מה שאתה מוציא מפיך דהיינו שתכוין בדבורך מאוד היוצא מפיך שיהיה בכוונה שישמעו האזנים הדבור הזה ולא כאדם המדבר שהורגל לשונו לדבר ואזניו אטומים לשמוע מה שמוציא מפיו שהוא מחשב בדברים אחדים ונמצאו דבריו בטלים שאין פועלים בלל ורש"י ז"ל פי׳ אם שמוע בישן תשמע בחדש ונוכל לומר שרש"י ז"ל ג"כ מרמז לדברינו הג"ל דישן היינו התורה הנתונה לנו במדבר על הד סיגי כאשר תשמע בה דהיינו שתלמוד לשמה במחשבה טהורה? תשמע בחדש ר"ל ע"י זה תשמע דבר חדש ומה הוא הדבר החדש אמר הכתוב ונתתי מטר ארצכם כו׳ ואספת דגנך לכאור׳ למה שינה הכתוב באמרו ארצכם לשון רבים ואספת דגנך לשון יחיד יש לומר מחמת שהצדיק הזה הרוצ' להמשיך השפעות לעולם צריך להסתיר את דבורו באיז׳ תור׳ בפני המקטרג וצדיק כזה הלואי המצא ימצא אחד בעיר לבן אמר בלשון יחיד ואספת כו׳ שהוא מלשון ואספתו אל תוך ביתך דהיינו שהצדיק יסתיר את דבורו הצריך לו לפעול לבל יבחון המקטרג וע"י זה יפעול השפעות טובות לכל ישראל וזהו ונתתי מטר ארצכם לכל ע"י צדיק המיוחד והכתוב מלמדו ואספת דגנך ר"ל כנ"ל וק"ל והבן

כל המצוה אשר אנכי מצוך היום כו׳ ע"פ הגמר׳ אמר ר"ח הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה כו׳ כי אם לירא׳: ומקש׳ הגמ׳ אטו ירא׳ מלתא זוטרתי אין לגבי מש׳ כו׳ ומקשים המפרשים איך תלוי קושיי הגמ׳ בר"ח ולמה לא על הפסוק גופא ונרא׳ בוודאי הקושי׳ היא על הפסוק אלא שעל הכתוב עצמו הייתי אומר שאין הקושי׳ גדולה ב"ב כי נותנין לו סייעו|א דשמיא לבא אל הירא׳ וא"ב היא מילתא זוטרתי כיון אומר שהיא בידי שמים לסייע לבל אדם! אלא שר"ח שאין זה בידי שמים פי׳ שצריך האדם להתעורר בעצמו לבא אל הירא׳ בלי שום סיוע ואז מקש׳ שפיר אטו מתניו ירא׳ כו׳ היוצא לנו מזה שצריך האדם להזדרז אל הירא׳ תמיד שלא ישכח בי אין לו סיוע וזהו ג"כ ל!י׳ הפסוק ועתה כו׳ שואל מעמך פי׳ נעשית שואל על הירא׳ כמו השואל החייב באונסין כן אתה צריך להשגיח תמיד שלא תאבד ממך הירא׳ בשום פנים אף באונם וזהו כל המצוה אשר אנכי מצוד כו׳ פי׳ עיקר המצוה היא שתשר׳ בתוב׳ הירא׳ הנקראת אנכי פי׳ ממני שתרא׳ שתהי׳ שכינתי שור׳ במצו׳ ההיא ע"י הירא׳ וק"ל

פרשת ראה

ראה אנכי נותן לפניכם כו' כבר דקדקו קמאי דפתח בלשון יחיד דאה ולפניכם הוא לשון רבים ונראה לפרש בצירוף הפסוק לעושה אורים גדולים כל"ח דהג׳ השני האורות הם אהבה ירא׳ והם היו שניהם גדולים כאחד דיש ירא׳ רוממות והנה כשאמרה הלבנה אי אפשר לשני מלבים בו׳ היה כוונתה שתעלה במדרגה או היא או החט׳: ולא שימעיט מדרגת אחד חלילה והשי"ת ב"ה ראה שזה בלתי אפשרי מחמת הרשעים שצריך ליראם ביראת העונש ואמר לה לכי המעיטי עצמך והיינו ירא׳ קטג׳ תחל׳ יראת העונש: ובאמת איתא באור של ז׳ ימי בראשית ראה שאין כדאי׳ כו׳ וגנזו לצדיקים לעתיד לבא: דאנו אומרים יוצר אור ובורא חושך והי׳ לו לומר יצר אור כו׳ לשון עבר ולא לשון הווה אלא האמת הוא שהשי"ת ברוב רחמיו יוצר אור תמיד דהיינו הצדיק ההולך בדרכי השם באמת ובתמים אליו נראה ונגלה אור הגנוז ובבל יום יום שהצדיק הולך במדרגה יותר נתגלה לו האור יותר וזהו ראה שאין כדאי כו׳ וגנזו לצדיקים לעתיד לבא ר"ל שהצדיקים עתידים להיות לבא אל האור הזה הגנוז שנתגלה אליהם וזהו לעושה אורים גדולים ג"ב לשון הווה והגה יראת העונש יכול להיות לאדם אף שאין רואה הדבר המיראו רק באומרים לו למשל אל תלך אל המקום הזה ששם הוא דבר הממית והמזיק הוא מתירא ואינו הולך אבל אהבה בלתי אפשרי להיות לאדם כ"א בראותו הדבר הנאהב וכל זמן שאין רואה בעיניו אין לו רק השתוקקות לראות ואהבה הוא האחדות ולכן אהבה בגימטרי׳ אחד והנה בהיות האדם במדריג׳ זו באחדות צריך שמיר׳ תמיד ולהחזיק עצמו שעדיין אינו במדריג׳ זו ונמצא שורש הדבר אהבה נקרא בשם ראי׳ כנ"ל שאין אהבה נגמרת אלא בדאי׳ וזהו ראה פי׳ כשאתה במדריגת אהבה הנקרא בשם ראי׳ : אנכי נותן לפניכם ר"ל עדיין צריך להחזיק עצמך שאינך במדריגת אחדות גמור רק לפניכם שהוא לשון רבים ועדיין אתה כשאר בני אדם. כי אם. היום ברכה וקללה ר"ל תחזיק עצמך כאלו התחלת היום להרגיל עצמך במדריגת אהבה ויראה ברכה רמז לאהבה וקללה רמז ליראה דהיינו רצועה לאלקאה את הברכה אשר תשמעו כו׳ י"ל ע"פ המשל אדם שהי׳ בו איזה. חולשה ר"ל ונתרפא ממנה אזי בכל עת ורגע הוא מעיץ ושומע אם חלילה החולש׳ הזאת מתעורר בו. כן הנמשל בכל אדם צריך בכל עת ורגע לשמוע בעצמו ולעיין אם הוא יוצא ידי חובתו בעשיית מצות ד׳ אם אין מתעורר בו ח"ו איזה דבר שאינו הגון וזהו את הברכה אשר תשמעו ר"ל זה הוא ברכה לאדם אשר תשמעו אל כו׳ כנ"ל שתשמעו ותעיינו תמיד אף בעשותכם מצותיו ית"ש אם אין אתם מחסרים בהם. והקללה אם לא תשמעו ר"ל אם לא תשגיחו על עצמיכם כנ"ל לכן צריך האדם להסתכל תמיד ולהשגיח על עצמו בכל עת שזה יהי׳ ברכה לו ולזרעו עד עולם וק"ל

או יאמר ראה אנכי נותן לפניכם ברכה כו׳ ונקדים לפרש פסוק זכר רב טובך יביעו כו׳ דכבר כתבנו מזה פעמים הרבה שהצדיק הוא מעורר רחמים תמיד ע"י תורתו הקדושה שעוסק בה לשמה וע"י מצותיו ית"ש וע"י השבחים והשירות שמתן ומשבח להבורא ב"ה יתעלה שאתערותא דלתתא הוא אתערותא דלעילא והוא דאמרינן בגמ׳ אין טיפה יורדת מלמעל׳ אלא אם שני טיפות עולות מלמטה. וזהו זכר רב טובך יביעו מלשון מים תבעה אש כששופכין מים על אש המים מבעבעין. וזהו זכר רב טובך פי׳ שיזכר רב טובך להשפיע לעולם יביעו ר"ל לזה צריך אתערותא דלתתא והוא כמשל המים שמבעבעים ועולים ב׳ טיפות מלמטה כן הצדיקים מבעבעים קדושתם ואתערותם דלתתא כפי יכולתם והשי"ת משפיע לעולם רב טוב ורחמים גדולות ומה הוא אתערותם דלתתא ואמר וצדקתך ירננו ר"ל ע"י צדק וחסד שעושים ושיר ושבח שנותנים לו ית׳ ועי"ז נמתקים הדינים אך גם זאת צריך הצדיק לעורר הגבורות והדינים על האומות? וזהו כבוד מלכותך יאמרו פי׳ הצדיקים ע"י מעשיהם הטובים כנ"ל ממשיכים את הבורא ב"ה לעולמות לעשותו מלכות בחסד ורחמים וזהו יאמרו דהיינו אמירה רכה וגבורתך ידברו ר"ל והגבורות הקשים דבור הוא ל׳ קשה צריכין ג"כ למען להודיע לבני האדם גבורותיו דבני האדם הם האומות כדאיתא בתוס׳ בע"ז החילוק שבין אדם להאדם דישראל נקרא אדם והאומות נקרא האדם וזהו ראה כנ"ל רמז להצדיקים שהם במדריגת אהבה הנקרא בשם ראי׳ כנ"ל • אנכי נותן לפניכם ברכה וקלל׳ דהיינו הקלל׳ על האומות והברכה היינו הרחמים על ישראל כל זה יהי׳ מסור בידכם שאתם בצדקותיכם תפעלו הכל וק"ל

עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו׳ נ"ל ע"ד שאמר התנא שכר מצוה מצוה וזהו הפי׳ עשר תעשר כשתתן מעשר פעם אחד תזכה עוד לעשר. את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה ר"ל גם תזכה שכל תבואת זרעך שהוציאה השד׳ בשנה העבר׳ תהי׳ לשנה הבאה הברב׳ בשדה שיעלה המעשר כמו כל התבוא׳ של שנה העבדה וכן כל שנה ושנה. וזהו תעשר את כל כו׳ שנה שנה

או יאמר עשר תעשר דהנה ידוע שכל מצוה ומצוה צריך האדם להכניסה לעשר שכל העולמות כלולים מעשר וכמו כן צריך להיות עשיית המצוה ובכל פעם שמעלה את המצו׳ לעולם עליון היותר גבוה גם שם הוא כלול מעשר כידוע וזהו עשר תעשר ר"ל שתראה כל המצות לכוללם בעשר בכל עולם ועולם שתעלה אותה את כל תבואת זרעך היינו המצות הנקראים זרע ותבואה וזהו בבוקר זרע זרעך כו׳ ר"ל בבוקר כשתהי׳ בבהירות ובקדושה המאיר לך כבוקר אהבה ודביקות הבורא ב"ה אז זרע זרעך תתאמץ לעשות מצות הרבה ולערב ר"ל גם אם חלילה יהי׳ לך ערב ולילה שאין לך בהירות וקדושה ודביקות אעפ"כ אל תנה ידך. אל תתיאש ותתאמץ לעשות מצותיו ית"ש

ונחזור לענינינו את כל תבואת כו׳ היוצא השדה פי׳ כל המצות היוצאים בהשדה העליונה הוא שדה תפוחים ששם הוא שורש המצות וריח הטוב העולה מהמצות שם הוא וזה שאמר יצחק אבינו ע"ה ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו השם ר"ל שאני רואה שהריח הטוב למטה כמו ריח העליון הקל תפוחים: שנה. שנה: ר"ל שכל מצוה ומצור, עולה אל עולם המיוחד לה שנה בגימטרי׳ ספירה ואכלת לפני ה' אלקיך דהנה אנו אומרים ברוך אתה ד׳ אלהינו היינו שמתחיל׳ אנו אומרים שהוא אלקינו ואח"כ אנו ממשיכים את הבורא ב"ה לעולם הנקרא בשם מלכות ולשכן את שמו ית׳ במקום אשר יבחר בו וזהו שאומרים מלך העולם וזהו ואכלת דעשיית המצוה נקרא אכילה שהוא התענוג והדביקות לפני ד׳ אלקיך כנ"ל שהוא אלקינו במקום אשר יבחר לשכן שמו שם פי' ואח"כ תכוין לפעול להמשיך ולשכן את שמו ית׳ בהיכל קדשו כנ"ל שהוא מלך העולם: מעשר דגנך בו׳ למען תלמד ליראה בו׳ כל הימים פי׳ ע"ד שכתבתי לעיל שגם בעשותך כל מצות ה' תחזיק עצמך שאתה התחלת להרגיל עצמך ביראת השם ככה תעשה כל הימים:

וכי ירבה ממך הדרך ר"ל אבל אם יהי׳ דרכי השם רב וגדול בעיניך באומרך כי לא תוכל שאתו שבלתי אפשרי לעמום עליך המשא הזאת כי ירחק ממך המקום אשר יבחר לשכן שמו שם ר"ל שיהיה רחוק בעיניך שתוכל לפעול כנ"ל שישכון השי"ת ב"ה בעולמו במלכותו תדע הסיבה שהביאך לחשוב זאת הוא מחמת כי יברכך ד׳ בממונך ובכל טובך ונתת בכסף ר"ל ולא נתת כל מחשבותיך רק בממונך ואמר הכתוב זאת העצה וצרת הכסף דאיתא בגמ׳ אין מחללין מעשר שני על אסימון אלא על כסף שיש בו צורה וזהו וצרת הכסף שתעשה צורה קדושה על הכסף בידך אשר ברשותך והלכת אל המקום כו׳ ד"ל ותלך עם ממונך בדרכי השם אשר יבחר ד׳ בו ונתת הכסף בכל אשר תאור, נפשך פי׳ שתעשה עם ממונך דברים שהנפש מתאוה ולא הגוף העכור החומד ומתאו׳ לתענוגי והבלי עול׳ אלא תרבה בצדק׳ כפי יכולתך וחטאך בצדק׳ פרוק: בבקר ובצאן כו׳ ר"ל רמז שתרב׳ בצדק׳ לכל הן לפשוטי עם והן לצאן הוא צאן קדשים וביין ובשכר רמז לת"ח ע"ד שאמרו חז"ל הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין ובכל אשר תשאלך נפשך ר"ל וכן בכל דבר תראה שלא יהא שום תאוה חיצונית רק מה שישאלך נפשך אז ואכלת לפני ה׳ כו׳ תזכה לעשות מצות ה׳ ככל הצדיקים כנ"ל וק"ל

או יאמר עשר תעשר כו׳ דהנה צריך האדם לעבוד • את הבורא ב"ה במעש' ובמחשבה דהיינו בכל מצוה ומצור, שעושה צריך לעשות המעשה בקדושה עם המחשבה וזהו עשר תעשר רמז להקדושה צריכה להיות כפול בשני אופנים דהיינו במעש׳ ובמחשבה את כל תבואת זרעך רמז לכל כללות המצות נקראים תבואות זרעך פי׳ לפי הזריעה שלך כמשל מי שזורע תבואה נקיי׳ בלי פסולת אזי מצמיח ג"כ תבואה נקי׳ ומי שזורע תבואה מעורבת עם פסולת אזי עולה ומצמיח ג"כ התבואה מעורבת עם פסולת כן במצות האדם אשר עושה יש שעושה בלי שום תערובת סיג ופסולת ויש שעושה המצר בתערובת כל אחד לפי בחינתו ואמר הכתוב שצריך אתה לעשות בקדוש׳ כל תבואה זרעך במעשה ובמחשבה כג"ל היוצא השדה ר"ל שהמצור, יוצאת ועולה אל השדה העליונה הוא שדה תפוחים כידוע: שנה שנה רמז שכל שנה ושנה צריך האדם לעבוד הבורא ב"ה בבחינה יתירה בהתגברות קדושה

או יאמר היוצא השדה שנה רמז שפועל ע"י המצוה שהש"י יוצא מעולמו העליון אל העולמות התחתונים הנקראים שנה וגם האדם מעל׳ את נשמתו למעלה וזהו שנה שנה כפול ומלמד אותנו הכתוב דרכי השם שנלך בעבודתו ית׳ היינו ואכלת לפני ה׳ ר"ל שתתנהג באכילתך שיהי׳ הכל לפני השם דהיינו בקדושה ומפרש הכתוב מעשר דגנך כו׳ פי׳ שצריך האדם לדמות לעצמו כאלו אוכל מעשר או בכורות קדשים כמו שהי׳ הלוי וכהן אוכלין בפרישות גדול ובקדוש׳ גדולה כן תעש׳ שיהא דומה בעיניך כאלו הוא תרומה או מעשר למען תלמד ליראה את ה׳ כו׳ ר"ל עי"ז תרגיל את עצמך שתבא לך יראה שלימה מהבורא יתעלה וכי ירבה ממך הדרך ר"ל אם רב הוא ממך עבודת הבורא ב"ה ותאמר בלבך כי לא תוכל שאתו שקשה עליך מאד והרבה בעינך עבודתו ית׳ אמר הכתוב תדע כי ירחק ממך המקום ר"ל זה הוא מחמת שהמקו׳ ב"ה רחוק ממך: אבל מי שמקרב עצמו להבורא ב"ה ע"י מעשיו אזי השי"ת קרוב אליו וקרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו וכל אשר תעשה לעבודתו ית׳ יהי׳ מעט בעיניך ואמר הכתוב מי שקשה עליו עבודתו ית"ש אזי זאת העצה היעוצה ונתת בכסף ר"ל שתתן עצמך אל הכסף שתתקן את מעשיך ע"י הכסף בנתינת צדקה וצרת הכסף פי׳ ותראה שתעש׳ צורה על הכסף אשר תקח בידך דהיינו בידים טהורות מגזל וגניבה ושאר דברים אסורי׳ אזי כשתקח הכסף באופן הנ"ל מיד תעש׳ עליו צורה קדוש׳ שתשרה קדוש׳ על הכסף הזה והלכת אל המקום אשר יבחר ד׳ כו׳ ר"ל ע"י הכסף הזה תוכל לילך אל המקום אשר יבחר ד׳ בעבודתו ית׳ ואז ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך ר"ל אחר שתתנהג עצמך בכספך בקדוש׳ כנ"ל אז גם אם תתן הכסף בכל תאוות נפשך בבקר כו׳ ובכל אשר תשאלך נפשך ר"ל שלא יהיו אז התאויות אצלך תאווה ממש מתמדת ועיקר רק כעין שאלה יהי׳ אצלך כדבר הנשאל לאדם שהוא מחזיר את השאלה ואינו שלו כן לא יהיו התאוות אצלו רק כשאלה ותלך ממנו התאוה מיד וק"ל

השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך נראה לפרש דאיתא בגמרא ההולך בדרך ואין עמו לוי׳ יעסוק בתור׳ ונוכל לומר שרמזו לנו בזה איך לעשות להתנהג ולילך בדרכי השם י"ת דהנה הצדיק גמור והקדוש אשר כל מחשבותיו טהורים צלולים בצחצחות גמור והולך תמיד בדבקות וקדוש׳ וגם כשמדבר עם בני אדם נרא' כמדבר דברים גשמיים אבל באמת כל מחשבותיו להבורא ב"ה גם בדברים האלו ועוש׳ יחודים בשעה שפוסק מלימודו זה נקרא בשם לווי׳ לשון חיבור ודביקות ע"ד הפעם ילווה אישי כו׳ ואמרו חז"ל ההולך בדרך ר"ל בדרכי השם י"ת ב"ה ואין עמו לווי׳ פי׳ ואינו במדרגה זאת להתחבר ולהתדבק במחשבתו כנ"ל אל יאמר אעשה כן גם אני וילמוד מהצדיק גמור לבטל ח"ו מלימודו אלא יעסוק בתורה תמיד וזהו לוויתן זה יצרת לשחק בו ר"ל כנ"ל שהצדיק נקרא בשם לוויתן לשון חיבור ודביקות זה יצרת גם שאינו אלא מעולם יצירה לשחק בו השי"ת משחק ומשתעשע עמו מאד ועי"ז כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו שע"י הצדיק הזה הקב"ה משפיע לכל העולם: ור"ל בעתו כאשר כתבנו מזה במ"א דיש כ"ח עיתים שאמר שלמה המלך ע"ה י"ד ימין וי"ד שמאל והצדיק מכנים גם השמאל אל הימין ועי"ז באים רחמים והשפעות גדולות לעולם וזהו עת לעשות לד׳ ר"ל עת הוא הצדיק שעושה ומכניס כ"ח עיתים לעת אחד לימין כנ"ל. לעשות לד׳ ד"ל ע"ד דאיתא כביכול כאלו עשאני. הפרו תורתך ר"ל הצדיקים כאלו מפירים גזרותיו של הקב"ה שהוא גוזר והצדיק מבטל וזהו שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ר"ל דהצדיקים יש להם כח כנ"ל להכניס השמאל אל הימין והשמאל והימין הם ברשות הצדיק וזהו שמאלו תחת לראשי ר"ל שהשמאל הוא בא אל העולם העליון הנקרא ראשי וימינו תחבקני עי"ז אני מחבק ומשתעשע עצמי עם הצדיק שהכניס הכל לימין וזהו יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו ר"ל הצדיק שיש לו בטחון גדול על השי"ת ב"ה יגיח ירדן היינו יר"ד די"ן אל פיהו פי׳ שבפיו הקדוש הוא מוריד ומכניע הדינים ומגיחם שלא יהא בהם כח וממתיקם וזהו השמד לך פן תעזוב את הלוי ר"ל שהכתוב מזהיר את הצדיק שלא יעזוב את הלוי היינו דבוקותו וחבורו במחשבותיו הקדושים והטהורים בהבורא ב"ה כל ימיך על אדמתך ר"ל כל זמן שאדם בעוה"ז צריך האדם שימור ולהתחזק תמיד בדבקות ושלימות בלי הפסק ולדבק עצמו בדבק טוב בל הימים אמן

פרשת שופטים

שופטים ושוטרים כו׳ נראה לפרש ע"ד דאיתא בגמר׳ צדיקים יצר טוב שופטן כו׳ יש לומר הפי׳ כי כן דרך הצדיקים שיש להם מוכיח בקרבם המוכיח אותם על כל מעשיהם אשר הם עושים מוכיח אותם על פניהם ומראה להם גם במעשיהם הטובים איך שחסרו ולא עשאום כהלכתן כראוי לעשות להבורא יתעלה וזהו יצר טוב שופטן ולא כן הרשעים כי נהפך הוא שכל מעשיהם טובים בעיניהם וגם המעשים רעים שעשו מרא׳ להם היצה"ר שטוב עשו וזהו יצה"ר שופטן בינוגים זה וזה שופטן כמו שאמר התנא כגון אנו בינונים דהיינו שאדם צריך להחזיק עצמו בשני דרכים האלו להתווכח בקרבו תמיד על מעשיו שיהי׳ תמיד לנגד עיניו שהוא בעל חסרון שמחסר בעבודתו ית"ש ואינו יוצא ידי חובתו בעשותו אחת ממצות ד׳ יבין וישכיל היטב ויחשוב שלא עשאה ככל הצורך בצלילות וזכות כראוי להשם יתעלה ויהי׳ שפל ונבזה בעיני עצמו אך אעפ"כ לא יחזיק עצמו כרשע ח"ו כאמרם ז"ל אל תהי רשע בפני עצמך והטעם הוא כי אם ח"ו יחזיק עצמו כרשע אזי אין לבו בקרבו לעשות איזה מצוה או תורה ותפילה ואיזה עובדא כשרה וישרה כי מתייאש עצמו באומרו שאין ראוי׳ לזה ונמצא צריך האדם להחזיק בשני מדריגות יחדיו יהיו תמים אצלו כאמרם ז"ל בכל לבבך בשני יצריך וזהו כגון אנו בינונים. ובינוגים זה וזה שופטים: וזהו שופטים ושוטרים תתן לך רמז לשני שופטן הנ"ל דהיינו היצר טוב והיצה"ר ומכנה הכתוב להיצר הטוב בלשון שוטרים כי הוא כמו השוטר הרודה בעם לבלתי עשות רע כמו כן היצה"ט המוכיח ומיסד לאדם בשבט פיו ומראה לו מה שחיסר בעבוד׳: בכל שעריך כי לכל דבר מצוה וקדוש׳ יש לו שער בפני עצמו וכל מה שאדם עושה בעוה"ז תורה או תפלה או איזה קדוש׳ הוא פותח שער של המצוה ההיא וזהו בכל שעריך. לא תטה כו׳ ולא תכיר פנים דהגה כתיב לא יהי׳ לך אלקים אחרים על פני י"ל הפי׳ כך דהנה הבורא ב"ה הוא הנקרא פנים של כל דבר כי כל דבר יש לו חלק אלקות המהווה ומחי׳ אותה ואם ח"ו אדם הושב איזה מחשבה זרה או שהוא מסתכל איזה הסתכלות רע אזי הוא מגרש ומרחק את הפנים ממנו והמחשבות •זרות וההסתכלו׳ והרהורי׳ רעים נקראים אלקים אחרים וזהו לא יהי לך אלקים אחרים כו' וזהו לא תכיר פנים ר"ל שלא תחטא ולא תחשוב מחשבת חח כדי שלא תרחק את הפנים ותתנכד ממך. ולא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים בו׳ ולכאורה הלא עינינו רואים כמה וכמה מקבלי שוחד והם בריאים וחזקים ומתים בעוצם מראה עיניהם. אך הענין הוי דהצדיק העובד ד׳ באמת זוכה להשיג מדריגות גדולות בעיני שכלו היא החכמ׳ העליונה. וזהו עיני ד׳ אל צדיקים שהשי"ת מזכה את הצדיקים בעיני שכל העליון וזה לא תקח כו׳ כי השוחד יעור עיני חכמים כו׳ פי׳ שלא יזכה בעיני שכלו בחכם׳ העליונה : ויסלף דברי צדיקים ר"ל דברי הצדיקים המדברים בקדושתם הוא מסלף אותם ר"ל לא זו בלבד שלא יזכה לחכם׳ עליונ׳ אלא גם זאת אם ירצו הצדיקים לימדו בדבריהם להחזירו למוטב לא יועילו דבריהם כי ידמה לו כל דבריהם לדברי׳ המסולפים צדק צדק תרדוף פי׳ שתראה להצדיק מעשיך שע"י הצדק שלמטה תרדוף את הצדק העליון להעלות׳ לשורשו ;ולהמתיקו: וזהו ג"כ הפי׳ ושפטו,את העם משפט צדק

או יאמר שופטים כו׳ דהגה יש שני צדיקים יש צדיק שיוכל לפעול הכל ע"י דבורו הקדוש ואינו צריך כ"כ לזעוק ולהתפלל כי דבורו עושה רושם ויכול לעכב הדינים שלא יבואו כלל ויש צדיק שאינו במדרג׳ זו וצריך להתפלל ולזעוק להשי"ת עד שישמע השי"ת את תפילתו וזהו עיני ד׳ אל צדיקים ואזניו אל שועתם כי העינים הם למעלה מאזנים כידוע. והצדיק אשר הגיע אל מדריג׳ העליונ׳ עד שהשי"ת משגיח עליו בעין פקיחא אזי יפעול הכל ע"י השגחה הזאת שהשי"ת משגיח על דבורו ותנועותיו. וזה ואני תפילה והצדיק שהוא למטה ממדריג׳ זו צריך שועה ותפל׳ וזהו עיני ד׳ ס׳ רמז לשני מדריגות הג"ל וזהו שופטים כו׳ תתן לך כו׳ לשבטיך ר"ל שתתן שופטים כאלו אשר יכולים לעכב הדינים שלא יבואו כלל בכל שעריך דהעולם הוא של הצדיק כדאיתא שהשי"ת הי' נמלך עם נשמות הצדיקים במעש׳ בראשית וזהו לשבטיך רמז שיכולים לעכב שבט הדין וזו ה׳ חפץ למען צדקו כו׳ ר"ל כל מה שחפץ ד׳ לעשות הן רחמים והן דין ח"ו הוא הכל למען צדקו שרוצה לעשות צדקות דהיינו שמעכב הדינים ע"י הצדיק והוא צדקה לעולם ולצדיק כי צריך לעלות במדריג׳ גדולה. וזהו יגדיל תורה כו׳ וזהו שבטך ומשענתך פי׳ שבטך ר"ל הדינים: ומשענתך פי׳ הצדיקים המעכבים אותם והם למשענת לנו שלא יבואו המה ינחמוני וק"ל

כי יפלא ממך דבר כו׳ בין דין כו׳ וקמת ועלית כו׳ נראה לפרש דהנה הצדיק הוא מפליא פלאות גדולות ע"י דיבורו הקדוש נמתקים כל הדינים מעל ישראל וממשיך דינים על הרשעים וזה הוא פלא גדול וזהו כי יפלא ממך דבר ר"ל כאשר תרצה שהדבור שלך יעשה פלא כנ"ל בין דין לדין כו׳ כנ"ל דהיינו להמתיק הדינים על ישראל ותמשיך הדין על רשעים ותבחין איזה דין להמתיקו ואיז׳ דין להמשיכו על הרשעים וקמת ועלית פי׳ תראה לתקן את כל אבריך לקדש כל אבר ואבר שתהי׳ קומה שלימה כאשר אמרתי על פסוק ואראה דמות כמרא׳ אדם יושב על כסא וחלילה לחשוב זאת על הבורא יתעלה שאין לו דמות ותמונה כלל אך הענין שיחזקאל הנביא התקדש בקדוש׳ רב׳ כל אבר ואבר והגיע עד שורשו בקומה שלימה וזהו שאמר ואראה דמו׳ כמראה אדם ר"ל שראה את דמותו שהגיע עד כסא הכבוד וזהו ועלית אל המקום אשר יבחר ד׳ ר"ל שתעלה בקומתך עד כסא הכבוד וק"ל

כי יכרית ד׳ כו׳ את הגויים כו׳ נ"ל דהג׳ האדם הוא תחילת המחשבה וסוף המעשה כי בריאת האדם הי׳ ביום ו׳ אחר כל הנבראים ותחילת המחשבה כי כל הנבראים נבראו למען האדם וצריך האדם לזכך עצמו שיגיע לעולם המחשבות דהיינו שיחי׳ לו מחשבות טהורות שיגיע בהם לשורשו וזהו שאמרו חז"ל הרוצה לעקור ע"ז צריך לשרש אחרי׳ כי המחשבות זרות נקראים בשם ע"ז דהיינו עבודה שזרה לו וצריך לשרש ר"ל שצריך לתקן השורש אשר ממנו באים ונובעים המחשבות זרות כי כל המחשבות זרות הם נובעים משורש חטאת נעורים ומעבירות שאדם דש בעקביו וזהו צריך לשרש כו׳ אך בכל זאת צריך סייעתא דשמיא כי הבא לטהר מסייעין לו ואלמלא הקב"ה עמת לא הי׳ יכול לו מהו כי יכרית כו' את הגוים ר"ל המחשבות זרות והקליפות הנקראים בשם גויס אשר ד׳ אלקי׳ נותן לד ר"ל שזה מתנה מהשי"ת שנותן לד את ארצם היינו הגשמיות שהשרשוך בהם וירשתה ר"ל שע"י תשובתך תוציא מהם הניצוצות הקדושות חיל בלע ויקיאנו וישבת בעריהם ובבתיהם פי׳ עריהם לשון עיר פרא דהיינו משובותיך שהיית בעיר פרא תשיב הבל אל הקדושה הן יהדברים הגשמיים ובבתיהם ר"ל ותגיע להדביקות והפנימיות העליון וק"ל (הסר כאן)

תכין לך הדרך פי׳ אחר תראה שתכין ותרחיב לך דרך ישר להבודא ושלשת את גבול ארצך פי׳ ע"י שתשליש את ימיך באמרם ז"ל לעולם ישליש כו׳ שליש במקרא והי׳ לנוס שמה כל רוצח פי׳ לנום לשון הרימו נם פי׳ ע"י זה תעלה ותגבי׳ את כל הדברים אשד נרצחו דהיינו כל זמן שלא עשה תשובה אזי הן התור׳ והן התפיל, לא פדחת לעילא ומוטל כדבר הנרצח ועתה תגביהנו ותנשאנו למעלה וזה דבר הרוצח פי הדבר הזה אשר הי׳ נרצח עד עתה אשר ינום שמה פי׳ ועתה תנשאנו ותגביהנו למעל׳ וחי ר"ל שתתן בו חיות ואם תאמר מי יודע שחי׳ תחילה במו דבר הנרצח ואמר הכתוב זאת האות אשר יכה את רעהו ר"ל מעשיך הקודמים הן תורות ותפילות שלך היו מכים את רעך הוא הצדיק הנקרא רעמו לא הי׳ יכול לסבול את מעשיך ולא היו מקובלים על הבריות בבלי דעת פי׳ בעבור שהיו בלי דעת ואם תאמר איך אדע שזה האמת ואמר והוא לא שונא לו פי׳ כי ראינו שלא הי׳ שונא לו מעולם רק מחמת מעשיו המכוערים לבך מעשיך יקרבוך לתקן הכל וק"ל •

פרשת כי תצא

כי תצא כו׳ וראית בשביה כו׳ דהנה יש בני אדם אשד בכללות אבריהם הם מוסרים נפשם להשם בתענית׳ וסיגופים ובדומה. אבל בפרטות כל אבר ואבר בפגי עצמו אינו כראוי ונכון ולפעמים נכשל בהם דהיינו באיזה ראי׳ והסתכלות או דבור ושאר דברים' שאדם דש בעקביו וזהו רמז בדברי חז"ל אברים שפקעו מעל המזבח פי׳ כנ"ל שאברים פוקעים ונכשלים באדם שהוא זובח עצמו לד׳: יחזור פי׳ צריך לחזור ולתקן אותם לקדש כל אבר בפגי עצמו וזהו בי יפלא ממך דבר למשפט כו׳ דהנה דברים בטלים אינם נקראים בשם דבור בלל כ"א דברים הנוגעים לדבר ה׳ ותורתו המה יקראו בשם דבור וזהו כי יפלא ממך דבר פי׳ אם יופרש ממך הדבור בין דם לדם. דהדם הוא הנותן בח ותאוה לאדם ואם יהי׳ בך שני מיני דמים דהיינו ב׳ כחות שלפעמים יתגבר כח היצה"ט ולפעמים להיפוך. דברי ריבות בשעריו פי׳ שלא יהיו אבריך במזג השוה אלא הם מריבים זה עם זה כנ"ל וקמת ועלית אל המקום ר"ל אל הצדיק השופט אמת שבימיך ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך בפשוטו וזהו ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך דהתורה הקדוש׳ נקראת בשם גג: דהגג הוא המגין על הבית והתורה מגינה ומצלה האדם וצריך לזה שיהי׳ בהכנעה שלא יהא לימודו להתפאר ולהתגאות בפני ב"א וזהו מעקה לשון עומק והשפלה דהיינו הכנעה חשים לגגך היא התורה ולא תשים דמים בביתך פי׳ כנ"ל שלא יהא בך שני מיני דמים וכחות רק הכל בח אחד כולו לה׳ • כי יפול הנופל ממנו פי׳ כי אף המעשה הטוב אשר תעשה תפול ממך ולא תתקיים ולא תפעול כלל הנופל ממנו פי׳ אשר מן הראוי הי׳ שע"י הדבר הזה יפלו ויושלכו אחרים דהיינו הדינים והקליפות וחלילה אם יהי׳ בה אחר מעורב בו תפיל גם אותו הדבר שלא תפעול בלל ולכן צריך האדם לתקן בל אבד ואבר עד אשר יבין בשכלו בעצמו שהוא מחסר בעבודתו ובל מעשיו אינם מתוקנים על מכונם: וזהו כי תצא למלחמה כו׳ דהיינו מלחמת היצה"ר ונתנו ה׳ בידך פי׳ אז כאשר יתן ה׳ אותו בידך דאילולי הקב"ה לא הי׳ יכול לו וראית בשבי׳ אשת יפת תואר דאיתא דהנשמה נקראת יפת תואר פי׳ אז תראה ותבין בעצמך שהנשמה היא בשבי׳ שלא יצאתה עדיין ידי חובתה כלל וחשקת בה וק"ל

או יאמר כי תצא כו׳ דהנה העיקר עבודת האדם להבורא ב"ה באהבה ויראה. ואהבה היא המחשבה דהיינו לחשוב רוממות האל ועי"ז מכניס בלבו אהבה שלימה כי במחשבה אפשר לצייר אף דבר שלא ראה מעולם: ואח"כ צריך לראות שפלותו והיא היראה: והיראה היא הדבור והמעש׳ שלפעמים האדם מדבר ועושה איזה מצוה מחמת יראה או מיראת האדם שמתיירא שענש יענשו אותו בעברו על דת ישראל או מיראת השי"ת וזהו שאנו מסדרין בברכת ק"ש כולם אהובים כו׳ שהוא שבח המלאכים זה הוא כדי לעורר אהבה ואח"כ אגו אומרים עונים באימה כו׳ ביראה: לעורר היראה. ואח"כ תפילה בלחש וזו היא אהבה שלימה. אמנם יש בני אדם שיש להם אהבה אהדת דהיינו שיש להם מחשבות זרות ובודאי זו היא אהבתם שאותו הדבר שהוא אוהב כונס במחשבתו: והאדם הזה שעושה מצוה או מתפלל מחמת יראת אדם התפיל׳ הזאת מביאה אוחו לאהבה החיצונית וזרה בי דבורו מעורר אהבתו וכל מחשבותיו להרהר בהם בעת תפילתו יותר מלאחר התפלה שאין מחשבותיו מרובים כ"ב אחר התפל׳ רק דוקא בשעת התפילה. ונמצא אחר התפיל׳ אהבתו החיצוניות בטילה וזהו דאמר התנא כל אהבה שהיא תלוי׳ בדבר בטל דבר בטלה אהבה כי דבר מלשון דיבור דהיינו אהבה החיצוניות שהיא תלוי׳ בדבור כנ"ל שדוקא בשעת התפיל׳ באים לו כל מחשבותיו הזרים הנאהבים לו בטל דבר דהיינו אחר תפילתו בטילה שאין לו ב"ב מחשבות זרות במו בשעת התפלה. אבל לא כן הצדיק השלם אשר נפשו דבוק׳ תמיד באהבה בחשבו תמיד רוממות אל אהבה כזאת אינה בטילה לעולם. וזהו כי תצא פי׳ כאשר תצא חוץ לשיטה דהיינו שמדבר בתפילה ויוצא עם מחשבתו חוצה תגרום לעצמך למלחמה זו מלחמת יצה"ר על אויביך ר"ל בשביל שאהבה זרה החיצוניות נעשה לך לאויב. ואמר הבתוב ונתנו ד׳ בידך דהיינו ע"י תשובה שתתקן את מעשיך ומחשבותיך שתהי׳ דבורך ואהבתך אחד אז ושבית שביו דהיינו השבי׳ ששבה כבר וטרפה הקליפה לעצמה תוציא את הכל אל הקדוש׳ ואני נותן לך עצה לחשוב בעת תשובתך להוציא את כל העבודות והתפילות שלך העשוקות בהקליפות ותביאם אל הקדוש׳ וק"ל

כי תהיין לאיש שתי נשים כו׳ והיה הבן הבכור לשנואה לכאורה מלת והי׳ אינו מדוקדק שהוא לשון וודאי והכי הוי לי׳ למימר ואם יהי׳ הבן הבכור כו׳ ונראה לפרש דהנה המחשבה נקראת אשה שהמחשבה מוליד את המעש׳ והגה יש שתי מחשבות אחת היא מחשבה הקדוש׳: ואחת היא מחשבה זר׳ ואמר הכתוב כי יהי׳ לאיש שתי נשים שיהי׳ מעורב בטוב ורע מחשבה קדוש׳ ומחשבה זר׳ וזהו אחת אהובה ואחת שנואה ואמר הכתוב והי׳ הבן הבכור לשנואה ר"ל שזה הוא בודאי שהבן הנולד מהשנואה דהיעו המעש׳ הבאה מהמחשבה זרה שזה נקרא בן הוא יהי׳ הבכור שידו על העליונה והי׳ ביום הנחילו את בניו פי׳ כשיגיע יום שינחיל את בניו הם המעשי׳ טובים להעלותם לד׳ לא יוכל לבכר אח בן האהוב׳ על פני בן השנואה הבכור לבכר הוא מלשון ביכורים דהיינו שלא יוכל לעשות שום מצוה בשלימות על פני בן השנואה הבכור מחמת שבן השנואה הוא הבכור לכן שמור עצמך במאד מאד וקדש וטהר עצמך לזכך את מחשבתך כדי שתוכל לעשות מצוה בשלימות וק"ל

כי יקרא קן צפור כו׳ יראה לפרש דהנה כל מעשינו ועבודתינו להשי"ת ב"ה הוא להמשיך אותו להעולמות דהיינו שאגו מכנים את בוראינו ב"ה עיני ד׳ יד ד׳ 'וח"ו לדמות אותו בשום דמיון בעולם אך העולמות נקראים כן והיינו כשהצדיק רוצה להמשיך לעולם איזה דבר הצורך דהיינו פרנס׳ צריך לעורר המדה הנקרא יד ד׳ וכן בכל דבר צריך לעורר המדה שאותו דבר שייך לה וכשהצדיק ממשיך את הבורא ב"ה להעולמות זה הוא היחוד וזהו דאמרינן בגמ׳ אין דורשין במרכבה ביחיד אלא א"כ הוא חכם ומבין מדעתו פי׳ אין דורשין להמשיך יחידו של עולם להביאו להמרכב׳ שלו אלא א"כ מי שהוא במדריג׳ הזאת להמשיך השפעות ממדת חכט׳ ובינה: מדעתו שהוא דעת שלישית המכרעת כמאמר חז"ל עשה מצוה אחת מכריע כל העולם לכף זכות דהיינו שיהא העולם בעיניו כאלו הוא מחצה על מחצה ובעשותו מצוה אחת מכריע בל העולם לזכות והוא המכריע ע"י הדעת שבו שהוא דע את אלקי אביך ועבדהו שעובד השי"ת בדביקות ובדעת וזהו חצות לילה אקום להודות לך פי׳ העוה"ז נקרא לילה ואמר דוד המלך ע"ה בעיני הוא העוה"ז חצות ר"ל מחצה על מחצה לכן אקום להודות לך כדי להכריע את העולם בדעתו: וזהו דעת קנה הכל קנה פי׳ כשהצדיק קונה לעצמו הדעת שהוא הכרע׳ לזכות גורם להשי"ת שקונה הכל היא המדה הנקרא כל קונה לעצמו והשגחתו עלי׳: וזהו שאנו אומרים בברכות ראשונו׳ מהתפיל׳ וקוב' הכל וזוכר חסדי אבות והיינו כשהקב"ה קונה לעצמו מדת כל עי"ז זוכר חסדי אבות שהם היו כולם במדה הזאת כמו שאגו אומרים אברהם בכל יצחק מכל כו׳ וכמו שנאמר וד׳ בירך את אברהם בכל יצחק אמר ואוכל מכל יעקב אמר יש לי כל רמז על חמדה הנ"ל כידוע ואיתא אין דורשין במעשה בראשית בשנים: יראה לפרש דהנה השי"ת ב"ה ברא ועשה את עולמו ועושה בו כרצונו ולעומת זה ברא השי"ת הצדיק שיכול לבטל גזירותיו והנה איך אפשרי שיבטל הגזירות שכבר נגזרו בשמים בעולמות עליונים: אך הוא כאשר כתבנו כמה פעמים בדבר ה׳ שמים נעשו דהיינו הצדיק ע"י עסקו בתורה לשמה ומחדש בה חידושים נעשו שמים חדשים ועושה מעשה בראשית ונמצא ממילא הגזירות בטלין שלא ׳היו באותן העולמות שנבראו מחדש • ואמרינן במסכת תענית בימי רבי שמואל בר נחמני הוי כפנא ומותנא אמרו היכי נעביד נבעי על תרווייהו אין מבקשין על שני דברים כאחד ע"ש וזהו אין דורשין במעשה בראשית ר"ל כשהצדיק רוצה לדרוש במעשה בראשית ע"י עומקו בתור׳ לחדש שמים חדשים לבטל הגזירות ולהשפיע לישראל אל ידרוש בשנים דהיינו לבקש על שני דברים כאחד כ"א ידרוש כל דבר בפני עצמו וזהו פי׳ הפסוק כי יקרא קן צפור כו׳ דהעולמות נקראים קן צפור עולם העליון נקרא קן צפור במרכב׳ עליונה כדאיתא בזוהר הקדוש בלק בן צפור בלק הי׳ קוסם יותר מבלע׳ כי הי׳ לו אחיזה בצפור במרכבה טמאה ובהאי צפור ידע כל ואת זה לעומת זה עשה אלקים: ומלמד הכתוב להצדיק שהוא במדריג׳ הזאת להמשיך את הבורא ב"ה להעולמות הנקראים קן צפור לפניך ר"ל זה הדבר מוכן לפניך ותוכל לפעול כנ"ל: ואמר הכתוב בלשון שאלה בדרך פי׳ כעת שאנחנו בגלות המר האיך נעשה אם נבקש רחמים על גלות השכינ׳ או על ישראל כי שני דברים כאחד אי אפשר להתפלל כנ"ל ואיזה מהן קודם וזהו בכל עץ או על הארץ ר"ל אם יהא עסקינו ועבודתינו בעבור בל העץ היא השכינה הנקראת כל ועץ או אם יהא עבודתינו על הארץ על דבר ארציות צורכי עם ישראל הנקראים אפרוחים או ביצים כדאיתא בזוהר. ואמר הכתוב בוודאי השכינה קודם יותר ויותר כי והאם רובצת על האפרוחים כו׳ היינו השכינה האם שלנו רובצת ומגינה תמיד עלינו בגלות המר. ואמר הכתוב אני נותן לך עצה לא תקח האם על הבנים ר"ל לא שתהא כל מחשבתך ותפילתך על השכינה לבדה אלא שלח תשלח את האם דהיינו שתהא מחשבתך זכה וטהורה וע"י זה תעלה את השכינה למעלה לשלח אותה ליחדא אותה עם הקב"ה ואת הבנים הם הישראל הנקראים בנים למקום תקח לך תתפלל עליהם להשפיעם כל טוב וזה אפשר לעשות כאחד דהיינו המחשבה על השכינה והתפיל׳ על ישראל ומחשבתך תפעול להעלות את השכיב׳ בפי הגעת מדרגתך וזהו שלח תשלח כפל לרמז שתתחזק ותאמץ תמיד במחשבתך כנ"ל ולא תאמר כבר יצאת ידי חובתך כי הוא דבר שאין לו סוף וכל עוד שתתחזק יותר תעל׳ את השכינה למעל׳ למעלו׳ והתפיל׳ תפעול על ישראל והבן

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ומתחילה נבאר הפסוק וירא אלקים את האור כי טוב הנה לכאורה המשמעות אחר שנתהווה האור ראה השי"ת את האור כי טוב וחלילה לחשוב ולומר על הבורא ב"ה האחד הפשוט האמתי בלי שום השתנות לומר שמתחילה לא ראה ועכשיו ראה כי טוב: אמנם כי כן האמת שהשגחתו וראייתו של הקב"ה להיות כל דבר בטוב וכל מקום שהוא משגיח הוא למען היות הדבר בטוב ובשלימות וזהו וירא אלקים את האור דהיינו שהשגיח עליו בעין השגחתו כי טוב למען היות טוב וזה הוא שאנו אומרי׳ בברכת ק"ש ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ר"ל באותו טוב שהשגיח על האור מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית דהיינו בכל יום מחדש עלינו ישראל רחמים וחסדים וכל טוב כאמור לעוש׳ אורים גדולים כל"ח דהיינו שעשה את האור למען יהי׳ לעולם חסדו כי בכל יום מחדש עלינו חסדים ונמצא ראייתו של השי"ת בהאור הי׳ כדי להשפיע כל טוב לישראל ואנחנו המקבלים את הטוב צריכין ג"כ להיותנו דומים להשי"ת ב"ה לקבל את הטוב ע"י הראי׳ ואמנם זאת בלתי אפשר רק ע"י השמיעה דהיינו כמאמר הכתוב אשר אנכי מצוך היום ופירשו רבותינו שיהיו דברי תור׳ בעיניך כחדשים כאלו עומד בכל יום על הר סיני ומקבל התור׳ ונמצא מדמה עצמו להבורא ב"ה ג"ב בחידוש בכל יום וזהו מסיר אזנו משמוע תורה דהיינו שאין מחשבתו זכה וטהורה לחשוב זאת בכל יום כאלו שומע התור׳ מסיני גם תפלתו תועבה מחמת שתפילתו מטורפת ומעורבת במחשבות זרות רק צריך שיהא מחשבתו תמיד כאלו היום שומע ומקבל התור׳ וע"י זה יכול לקבל השפע׳ הטוב שהקב"ה מחדש בכל יום דהנה כתיב יום הששי ודרשו חז"ל הששי הידוע מלמד שהתנה הקב"ה במעשה בראשית על מנת שיקבלו ישראל את התורה שנתנה בששי במיון: ונמצא כשאדם חושב ומדמה לעצמו כאלו היום שומע התורה הוי לי׳ כאלו היום נברא העולם ואז השגיח הקב"ה להיות טוב ונמצא בכל יום הצדיק ממשיך הטוב ההוא וזהו ראה שאין רשעים בדאים להשתמש באור וגנזו לצדיקים לעתיד לבא וכבר דקדקו קדמונים להבין באיזה מקום גנז הש"י את האור והלא האור הי׳ מסוף העולם ועד סופו והיכן גנזו אך אפשר לומר ע"פ הדברים הנ"ל דהנה השי"ת השגיח בראייתו על האור כדי להיות טוב כנ"ל ונמצא גם הרשעים יהי׳ להם הנאה מהטוב ההוא מה עשה הקב"ה גנז את הטוב באור לצדיקים לעתיד לבא דהיינו בכל עת שיצטרכו יהי׳ עתיד ומזומן להם הטוב כנ"ל שמחדש עליהם בכל יום חסדים ע"י מחשבתם הטהורה שמחשבים בכל יום כאלו שומעים התור׳ בסיני וזהו כי תבנה בית חדש דהיינו הפנימיות של אדם נקרא בית כשתבנה הפנימיות שלך ע"י מחשבות טהורות חדש ר"ל צריך אתה שיהי׳ דברי תורה חדשים עליך כנ"ל ועשית מעקה לגגך פי׳ וצריך אתה שתעמיק ותשפיל את גבהותך מעקה לשון ממעמקים קראתיך כו׳ וגג רמז לגאות במו הגג שהוא גבוה וכשישפיל את עצמו אז יבנה ביתו בצדק והבן

כי ימצא איש נערה כו' נראה לפרש ע"ד הרמז דאיתא בכתבים שלפעמים יזכה הצדיק ע"י מעשיו שתבא אליו נשמה בעיבור מנשמת צדיק גדול רק שחיסר איזה נדנוד משלימות המצוה או מהתמימות. ובאת הנשמה אל הצדיק בסוד העיבור עד שעושה המצוה הזאת שחיסר בה ואז חוזרת והולכת למקומה ופעמים אם הצדיק הזה שהנשמה מתעברת בו הולך בצדקתו בתמימות אזי אינה הולכת מאתו ומסייעת לו לעבודת הבורא ית׳ וזה נקרא בשם מציאה

וזהו כי ימצא איש ר"ל הצדיק נקרא איש אם ימצא מציאה דהיינו עיבור נשמת צדיק. נערה לשון וינערו רשעי׳ מן הארץ ר"ל שעי"ז יפעול לנער ולגרש את כל הרשעו׳ והרעות מישראל: בתולה. דהיינו ע"י שיחדש חידושין דאורייתא לשון קרקע בתולה דהיינו שיחדש דבר חדש בתור׳ הקדושה אשר לא אורשה .דאיתא בגמ׳ הלומד תורה בפני ע"ה כאלו בועל ארוסתו בפניו ולא כן הצדיק שלא למד תורה בפני ע"ה ולא לשום פגי׳ שזו לימוד שלא לשמה רק שלומד תורה לשמה ותפשה פי׳ שיתפוש את הנשמה שלא תלך מאתו ושכב עמה דהיינו שתשכון עמו ונמצאו פי׳ שיהי׳ מציאה דהיינו להצדיק הזה ולהנשמה המתעברת ונתן לאבי הגערה (חסר כאן קצת) וזהו לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים: דיש צדיק הנקרא שוד לשון הסתכלות ע"ד אשורנו ולא קרוב דהיינו שמסתכל תמיד ברוממות האל ית׳ ויש צדיק הנקרא שה דהיינו שהולך בתמימות: נדחים פי׳ שנדחו ממקומם ובאו אליך בסוד העיבור מחמת שחיסרו קצת בעבודתם להבורא ית׳ כנ"ל והתעלמת מהם ר"ל ותרצה להתעלם לכן אני מזהירך השב תשיבם לאחיך ר"ל שתראה לתקנו כי הנשמה המתעברת בו מודיע לו מה שחיסרה במצות ד׳ כדי לתקנה ואם לא קרוב אחיד אליך ר"ל שאין לה קרבות עמך להודיע לך ולא ידעתו מה שחיסר והוא מחמת שמעשיך עדיין אינם בשלימות כ"ב: ואספתו אל תוך ביתך דהיינו שתוסיף שלימות במעשיך והי׳ עמך ר"ל ותהי׳ הנשמה עמך עד דרוש אחיך אותו ר"ל עד שתדרוש אשר יחסר לו: והשבתו לו ר"ל שתתקננו וק"ל

כי תבא בכרם רעך כו׳ כנ"ל דכרם ד׳ צבאות הוא סודות התורה הוא יין המשומר בענבים ואמר הכתוב אם זכית לבא לסודות התורה ואכלת ענבים כנפשך ר"ל בפי מדרגתך שלא תעלה במדרגות אשר עדיין לא הגעת לה רק כפי מדרגתך כן תעלה בה ולא יותר שבעך: ר"ל איך תדע זה אם הוא כפי מדרגתך או יותר ואמר הכתוב פי׳ כשתראה שאתה שבע מזה מאד מכל תענוגים ומעדנים ואל כליך לא תתן: הכתוב מזהירך שלא תתענג גופך מזה ע"ד שאמר התנא ואל תעשם עטרה להתגדל בהם וזהו כי תקצור קצידך בשדך כו׳ דהעוסקים בסודות התורה נקראים מחצדי חקלא ואמר אם תרצה להיות במחצדי חקלא וזהו שדך ר"ל שדה תפוחים ושכחת עומר בשדה: עומר כמו אומר באלף שעין מתחלף באלף באותיות אחע"ה ר"ל שעדיין תשכח איזה אומר קדוש הנוגע בזה ועדיין לא הגעת למדרגה זו להיות ממחצדי חקלא ואמר הכתוב לא תשוב לקחתה ר"ל גם אם התחלת לא תשוב עוד לקחת את המדרגה הזאת עד אשר תגיע אליה: לגר ליתום ולאלמנה יהי׳ רמז צדיק כזה שהוא כגר בעוה"ז ואין לו שייכות עם העולם והוא מוכנע ושפל כיתום ודואג על גלות השכינה לו ראוי׳ המדרג׳ הזאת למען יברכך ד׳ כו׳ פי׳ הכתוב מבשרך שגם תתברך ע"י זה שתמשיך עצמך ממדרגה אשר אינך ראוי לה עדיין: ונחזור להפסוק הנ"ל כי תבא בקמת רעך פי׳ אם תזכה לבא למדרגה גדולה כזו שתהי׳ קומה שלימה שכל אבריך וגידך מקודשים ומתוקנים להשראת שכינה וקדושה וקטפת מלילות פי׳ תזכה להוציא הקדוש׳ מלילית דהיינו מהקליפה ע"ד חיל בלע ויקיאנו

כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור כו׳ ע"ד הרמז שהתורה הקדושה מרמזת על איש צדיק ההולך בדרכי השי"ת אבל עדיץ אינו טהור בכל מחשבותיו וזהו כי יהי׳ כו׳ מקרה לילה שאירע לו מקראות של שפלות וחטאים חלילה הנקראים לילה דהיינו שאין גופו טהור לגמרי שיהי׳ נשמר מטומאת קרי ח"ו. ועיניו מלהסתכל הסתכלות לא טובות ומלראות ברע ואזגיו משמוע ופיו מלדבר דבר שאינו צורך גבוה לעבודתו ויראתו ית"ש. ויצא אל מחוץ למחנה פי׳ הכתוב משיאו עצה מאחר שיצא חוץ למחנת קדושים צריך לתקן עצמו במדרגות תחתונות'שלא יאחז בדרכי הצדיקים הקדושים האמתים העוסקים בסודות עליונים ביראת׳ ובאהבתם שלימה בלי שום סיג ונדנוד חטא והרהור עון כלל ולא כן הוא שמחשבתו פגומה ואינה צלולה בקדוש׳ ואבריו אינם מתוקנים ואיך יכנום בהיכלא דמלכא לחפש ולפשפש באוצרות המלך הם הסודות התורה הקדושים העליונים. ואדרבה ח"ו קנאים פוגעים בו הם הקליפות החיצונים ומתאחזים בו להחטיאו ולהכשילו יותר חלילה. ולכן צריך לתקן את נפשו ואבריו באיז׳ ענינים שהם מחוץ למחנה הקדוש, העליונה דהיינו שיסגף עצמו באיזה סיגוף ויתחרט וישוב ויזהר וישמר עצמו מהדברים המביאים אותו לידי חטאים הנ"ל ויראה להתאמץ ולהתחזק להצליל את מחשבותיו ולדקדק במעשיו ולהסתכל בהם אם הם עשויים באמת בלב שלם בלי שום תערובות חמץ וסיג ופסולת ושיהי׳ מעשיו בדרך אמת בלי שום ערבוב טוב ורע ולדבק עצמו בהתורה הקדוש, ולעסוק בה בטהר, לטבול עצמו בעת שצריך טבילה ואז יתלהב בו בקרבו לדבקות והתלהבות בהירות קדוש, עליונה וזהו כונת הפסוק והי, לפנות ערב ר"ל כאשר יפנה את התערובו׳ הרע שהי, בו כנ"ל ורחץ במים רמז להתור׳ הקדושה הנקרא מים וגם מים כפשוטו שיעסוק בתורה בטהרה בטובלו במים כנ"ל ואז וכבוא השמש ר"ל כשיבא לו הבהירות והתלהבות יבא אל תוך המחג׳ פי, אז יבא אל פנימיות המחנה הם הסודות העליונים וק"ל

כי יהיה ריב בין אנשים כו׳ ע"פ המוסר לאדם אשר אינו במזג השוה רק לפעמים יצרו מתגבר עליו כעגין ריב ואין שלום בעצמיו ע"ד שאמר דוד המלך ע"ה אין שלום בעצמי כו׳ ונגשו אל המשפט ר"ל אל הצדיק שהוא שופט אמתי ושפטום באופן והצדיקו את הצדיק פי, שהצדקות יעלה וינשא למעלה והרשיעו את הרשע פי, שהרשעות שעשה ירשיע מאד להוכיח אותו בפניו את רשעתו ויגדיל בעיניו מאוד את הרשעות וזה שאמרו חז"ל והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ר"ל הצדקות שעשה מתחיל, יצדיק והי, אם בין הכות הרשע פי, בין לשון בינה ר"ל כאשר יזכה הצדיק לבא למדריגת בינה ששם היא עיקר התשוב׳ הכות הרשע פי, אזי יכה ויכתת את הרשעות והפילו השופט פי, שיפיל את הרשעות שלא תשוב אליו עוד. והכהו לפניו פי, שהצדיק יכתת בפניו את הרשעות כדי רשעתו במספר פי, ע"י שהצדיק יספר בפניו עבירות כאלו כפי רשעתו שעשה ויגנה בפניו המעשה התעתועים עי"ז יכתת את רשעתו שלא תשוב אליו עוד ויבא לידי תשובה שלימה ארבעים יכנו פי, הכתוב מלמדו להצדיק ברצותו להחזירו בתשובה שלימה אז יחזיק עצמו לצדיק גמור ולזה רמז ארבעים עין יפה א׳ מארבעים אע"פ שצריך אדם להחזיק עצמו לבינוני תמיד אבל בשעה זו צריך להחזיק עצמו לצדיק גמור כדי שלא יוסיף על רשעתו עוד יותר וזהו פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה פי, שתוסיף עליו יותר מכות רבות ועונשים אם לא יכתת את רשעתו לגמרי שלא יעשה כזאת עוד? ונקלה אחיך לעיניך ר"ל ותגרום לעצמך לצאת מן הג"ע לראות את יסודי אחיך איך הוא קלוי באש של גיהנם לכן תראה לכתת את רשעתו לגמרי שלא ישוב אל רשעתו וישוב בתשוב׳ שלימה ויזכה לנועם עליון וק"ל

פרשת כי תבא

והיה כי תבא כו׳ נראה לפרש דהנה יש שני מדריגות צדיקים יש צדיק עובד ה' מירא, כל ימות החול ובהגיע שבת קודש גיתוסף עליו קדוש, יתיר, שעובד מאהב, כי בחינת שבת היא אהבה ובא יבא הצדיק במדריגת אהבה ויש צדיק שגם בימי החול עובד ד׳ באהבה וזה הצדיק נקרא בשם שבת כדאית, בזוהר הקדוש ת"ח נקרא שבת והיער כי שבת היא בחי, אהבה והצדיק הזה ג"כ תמיד בבחינ׳ הזאת לכן ג"כ נקרא שבת וזהו שאמרו חז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים ר"ל הצדיק שהוא תמיד בבחיג׳ אהב, והוי כמענג עם השבת שמתענגין זה עם זה כי הוא תמיד בבחינת אהב, כמו השבת נותנין לו נחל, כו׳ ר"ל נחל ה, הוא הנחל העליון אשר משם מושך הצדיק השפע לישראל וזהו דמצינו באליהו הנביא ז"ל וישב בנחל כרית והעורבים מביאים לו לחם. ולכאורה למה בחר ה' בעורבים שהם אכזרים על בניהם שהם יביאו לו לחם וע"פ דברינו הנ"ל כך פירושו וישב בנחל שהי, ממשיך השפעו, מנחל העליון ודרכי העורבים הם הקליפות לטרוף טרף ההשפעות אלא העובד ה' מאהבה גם הם ישלימו ויסכימו עמו לבלתי יגעו בהשפעה וזהו רמז שהעורבים הביאו לו לחם ר"ל שגם הקליפו׳ הסכימו עמו וזהו כל המענג כו, נותני, לו נחלה בנ"ל להמשיך השפעות מנחל ה׳ בלי מצרים ר"ל בלי שום קטרוג ומונע וזהו כי תבא לשון יחיד דהיינו כשיהיו כל ישראל באחדות אשר ה' אלקיך ר"ל שבכללות ישראל יש שני הבחינות הנ"ל אהב, וירא, ה' הוא אהבה ואלקים הוא דין הוא יראה אז כשתהיו כולם באחדות נותן לך נחלה וירשתה ר"ל אז יהי, הנחל ה, בידך להמשיך השפעות קדוש, וברכה לכל ישראל

כי תכלה לעשר כו׳ נראה לפרש דאיתא בגמ׳ לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא בו, יש לומר הפי׳ כך דמקרא הוא לשון מקריות דהיינו האדם בהתחלתו בעבודת הבורא י"ת אינו אלא במקריות שלפעמים יתגבר על יצרו ולפעמים יצרו מתגבר עליו ואינו דבר תמידיות וצריך האדם להתגבר בהדרג׳ לטהר מחשבותיו עד שיזדככו דעיקר הוא המחשבה וזהו שדרשו חז"ל חמוקי ירכיך למה נמשלו דברי תור׳ לירך מה ירך בסתר אף דברי תור׳ בסתר פי׳ מה ירך בסתר רמז על עון קרי הבא לאדם מחמת מחשבות זרות ח"ו והמחשבה הוא בסתר לזה צריך תשובת המשקל לתקן ע"י דברי תורה בסתר דהיינו שיעסוק בתור׳ במחשבה טהור׳ ולשמ׳ זה בלתי אפשר שיזדכך מחשבותיו בבת אחת כ"א בהדרג׳ בכל פעם יותר ויותר עד שמן השמים יסייעו לו: ולכן תחלת עבודת השי"ת מקרא מלשון מקריות כנ"ל ואח"כ צריך לעלות במעל׳ יתיר' דהיינו שליש במשג׳ ר"ל שצריך האדם לכוין בלימודו לעולמות עליונים לשם יחוד כידוע וזה ולשון משג׳ דהיינו בפול לשון והי׳ משנ׳ על אשר ילקוטו כו׳ וזהו שנו חכמים בלשון המשנ׳ ר"ל ששנו בלשון כזה שהוא משנ׳ כנ"ל דהיינו שלמדו למט׳ וכוונתם למעל׳ ליחד וזהו כל השונ' הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב מובן ממילא כנ"ל: שליש בתלמוד שהוא מדה שאין גדול׳ הימנה כדאיתא בגמ' דהיינו הדביקות ואהבה וזהו רמז שדרשו חז"ל בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל ישראל ובשביל בכורים שנקראים ראשית והכל אחד דהנ׳ הביכורים רמז על הכנע׳ ושפלות האדם שצריך להחזיק עצמו במדת ענוו׳ והכנע׳ אמתית כמאמר התנא הגיע להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתיפו ונכנס זה הי׳ למען הכנע׳ ולזה רמז התנא בלשונו כיצד מצות ביכורים אדם יורד לתוך שדהו וראה תאנ׳ שבכרה כורך עלי׳ גמי דהיינו האדם הרוצ׳ לשב׳ תאוותיו כי לב האדם מתאו' לפרי ראשון וצריך לשבר תאוותיו בזה כורך עלי׳ גמי פי׳ יזכור יום המיתה איך יהא מונח בקבר ויצמיח עליו גמי ועשב. ואחר שיבא האדם למדת הכנעה וענווה אז יראתו ואהבתו שלימה בעבודת הבורא ית׳ וזה הוא לשון ביכורים כפשוטו לשון בישול וגמר הפרי וזהו שליש בתלמוד שאין לך מדה גדול׳ הימנ׳ וזהו דאיתא בגמ' הקונה שתי אילנות מביא ואינו קורא כו׳ רמז על ב׳ המדרגות הנ"ל דהיינו האדם אשר עדיין אינו בא והגיע לכל המדרגות הנ"ל כ"א לשנים מהם והיינו רמז שני אילנות דאילן רמז לעולמות עליונים והקונה שתי אילנות אין לו קרקע ר"ל שעדיץ אין לו יסוד גמור מביא פי׳ באמת הוא מביא אותו הדבר לפני השי"ת! ואינו קורא ר"ל שאינו במדרג׳ זו עדיין שיהי׳ קורא ונענה מיד מהשי"ת ע"י מעשיו כדרך הצדיק הגוזר אומר ויקם אבל הקונה שלשה אילנות ר"ל שקנה לעצמו כל השלש המדרגות הנ"ל וזה קנה קרקע דהיינו שיש לו יסוד גמור מביא וקורא ע"ד הנ"ל ותגזר אומר ויקם וזה כי תכלה לעשר כו׳ בשנ׳ השלישית ר"ל אם תזב׳ לכלות לגמור את כל תבואתך ר"ל מה שאתה מביא לפגי השי"ת בעולמות העליונים המכונים בשם עשר והוא בשנה השלישית שבאת לכל השלש המדרגות הנ"ל ונתת ללוי ר"ל תתן ותתלה הכל שבא לך כל המדרגות הנ"ל ע"י התחברות והתלווית עם צדיקים לגר כו׳ שהיא מדת ענווה באמת וק"ל

פרשת האזינו

האזינו השמים ואדברה כו׳ נ"ל ע"ד דאיתא בזוהר הקדוש לעתיד כשיבא משיח צדקינו במהרה יבא משה רבינו ע"ה וילמוד תורה עם ישראל ויגלה להם הרזין דאורייתא ופירוש התורה הקדושה ואמר להם משה רבינו ע"ה האזינו השמים דהלומדי תורה נקראים שמים וצוה להם שהם ילמדו התורה כאשר יחדשו בה איזה חידוש יהיו בבחי׳ האזנ׳ דהיינו שיאזינו הדבר מלמעל׳ בהפעת האור הקדושה עליהם מלמעלה כשלומד הדבר ההוא ואז יפתחו פיהם לדבר בה וע"י לימוד התור׳ תגרמו לקרב הגאול׳ ותזכו לשמוע רזין דאוריית׳ מפי כמאז ומקדם וזהו ואדברה פי׳ שתגרמו שאדבר עמכם לעתיד במהרה בימינו אמן

או יאמר האזינו דהנה הדברים היוצאים מפי צדיק הנשפעים אליו מלמעל׳ אזי הדברים עולים למעל׳ לשמים ומאירים עד רום רקיע: ואז דברים כאלו נכנסים בלבות בגי אדם מרוב קדושתם מחמת שיוצאים מן הלב נכנסין אל הלב וז"ש האזינו השמים פי׳ שדברי יאזינו בהשמי׳ שיעשו רושם למעלה: אז ותשמע הארץ אמרי פי ר"ל אז גם בני אדם אשר על הארץ ישמעו ויקבלו דברי ויכנסו בלבם כי הם נאמרים באמת ומפרש יערוף כמטר לקחי דהיינו שהתפלל שיהיו דבריו בבחיג׳ זאת כמטר שהמטר המרווה את הארץ ומולידה ומצמיחה אין פועל לעצמו שום הנאה ותענוג ואין הכוונה רק לטובת העולם וכך הוא רצון הצדיק שאין כוונתו בכל דבר שעושה להנאת עצמו כלל כ"א לטובת ישראל להשפיע להם ולעורר עליהם רחמים וזהו שהתפלל משה רביגו ע"ה על עצמו שיהיו דבריו כמטר הזה שלא יכוין בדבריו שום הנאת עצמו כלל כי אם רצון הבורא ב"ה וטובת ישראל תזל כל אמרתי פי׳ שיהיו דברי כטל ע"ד שאמרו חז"ל כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו פי׳ שיהי׳ חיות בדברי ויהיו כטל המחי׳ כשעירים עלי דשא כו׳ כג"ל כמו שהשעירים והרכיבים פועלים לדשא ועשב ואין מגיע הנאה לעצמם כן יהיו דברי כי שם ד׳ אקרא הבו גודל לאלקינו ע"ד דאיתא מתחיל׳ עלה במחשבה לבראו במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים ושיתף בו מדה"ר וכבר דקדקו קמאי איך שייך אצל הבורא הפשוט האמיתי שמתחיל׳ עלה במחשבה כך ואח"כ ראה שאין העולם מתקיים כו׳ וחליל׳ לחשוב שום השתנות אצל הבורא ב"ה אך העגין הוא דיש להבין עוד על אומרם מתחיל׳ כו׳ במדה"ד הלא עיקר בריאתו הי׳ להטיב לברואי׳ ולענ"ד עולה הכל על נכון דבאמת הי' עיקר הבריא׳ רק למען הצדיקים כדאיתא במדרש וירא אלקים כו׳ מה ראה ראה נשמתן של צדיקים והגה לצדיקים ראוי להם כל הטוב לפי מעשיהם הטובים להנתן להם שכרם ע"פ הדין כי רחמים נקראים לפנים משורת הדין הגם שע"פ הדין אין ראוי השם הטוב ברחמיו נותן לו מתנת חנם והוא נהמא דכסופא אבל הצדיקים מגיע להם ע"פ הדין והבריא׳ היתה כדי להטיב לברואיו ונמצא עיקר הטבה הוא שיהי׳ השכר ע"פ הדין שלא יהי׳ נהמא דכסופא אך טבע הבריא׳ היא כמו הזריעה שעיקר כוונת הזריע׳ הוא התבוא׳ רק שטבעה שעולה פסולת מעורב בה כן היא הבריא׳ כדאיתא בספר הישר לר"ת: וזהו מתחיל׳ כו׳ במדה"ד דהיינו שהפירוש מתחיל׳ היא עיקר הדבר ותחילתו הי' למען הצדיקים העתידין להיות ויקבלו טובם בדין וביושר וכן הוא קיים לעד ולא נשתנ׳ המחשבה זאת לעולם שכן הוא תמיד שהצדיק נוטל שכרו בדין: אלא מחמת שהבריאה היא בשוד. שממילא יעל׳ הפסולת הם הרשעים והוכרח להיות עבורם שיתוף מדה"ר כדי שיהי׳ קיום העולם להיות שאינם זוכים מן הדין וצריך לרחם עליהם זה הי׳ הכל במחשבה אחת ובסקירה אחת אלא שמחשבת בריאת הצדיק נקרא תחלה ע"ש שהיא עיקר כוונת ורבון הבורא ב"ה בבריאת העולם וזהו כי שם ד׳ אקרא פי׳ שאמר משה רבינו ע"ה לישראל לפי בחינתו כל השמות הם אצלי רתמים אפילו הדין הוא רחמים שהדין נותן להטיב לי אבל אתם שאינכם בבחיג' זאת הבו גודל לאלקינו פי׳ שצריכים שתתנו גדולה דהיינו חסד להשם אלקינו שהוא מדה"ד שתכניסו בו רחמים וחסד: הצור תמים פעלו צור הוא לשון חוזק ותוקף וקשה דהיינו כשהשי"ת רוצה לענוש את האדם הוא עושה עצמו כביכול כתם: דתם הוא שאינו יודע לרמות כך השי"ת עושה עצמו כאינו יודע ומענישו ברחמים לא לפי מעשיו וא"ת לא יתנהג כלל במדה"ד לזה אמר כי כל דרכיו משפט כו׳ צדיק וישר הוא פי׳ שהעולם צריך להתנהג בדין ולפנים משורת הדין פי׳ צדיק הוא לפי הדין והצדק וישר הוא לפנים משורת הדין: שחת לו לא כו׳ פי׳ דהנה בל הברכות והטובות והרחמים הוא הכל לישראל אך כשאדם חוטא ח"ו אזי בלתי אפשר שיבוא לו כל הטובות והבטיח להם שאעפ"כ אל יתייאשו עצמם כי כבר הבטיחם אני ד׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם וזהו שחת פי׳ כשאדם חוטא ח"ו: לו לא פי׳ גורם שהשי"ת עושה מלו בוי"ו לא באלף שצריך לזכור את השבועה שלא לבלות אותם בניו מומם פי׳ שמשה רבינו ע"ה הוכיח אותם לאמד אמת אל תתייאשו כי בוודאי אע"פ שתשתיתו ח"ו אעפ"כ לא יכלה אתכם ח"ו כנ"ל מחמת השבועה רק שאין יפה לכם שאתם הנקראים בנים למקום ב"ה שתלכו במומים שתחבלו בעצמכ׳ בחטאתיכ׳ חליל׳ דור עיקש ופתלתול חלד׳ תגמלו זאת פי׳ כל זה הוכיח אותם האיד תעשו ותגרמו במעשיכם ח"ו לעשות פירוד בין קב"ה ושכינת׳ חליל׳ זאת נקראת השכע׳ כידוע: וזהו הלד' תגמלו ל׳ ויגמל את יצחק האיך אפשר זאת הלא ממך תראה כי הוא עשך רמז לגוף האדם שהוא למטה בעשיי׳: ויכוננך רמז לגשמה הקדושה שהיא עיקר היסוד והכן והבסיס של בריאת אדם ושניהם הגוף והנשמ׳ מיוחדים תמיד בלי פירוד וכל העולמות מתנהגים כאחד וא"כ איך תעשו פירוד ח"ו

זכור ימות עולם פי׳ אך כן תתנהגו שתזכרו ותחשבו תמיד רוממות אל וגדולתו כל הגיסים והנפלאות שמימות עולם כדי שתכניסו רוממותו וגדולתו בלבכם בינו שנות דור ודור שתבינו האיך דור הולך ודור בא ומה טוב לדבק במעשה הצדיקים ולא להיפך חליל׳ ואם תאמרו האיך אפשר להתבודד לחשוב תמיד רוממות אל ולהפריד עצמו מעניני עולם מלאכתי מתי נעשית לפרנסתי ולפרנסת אנשי ביתי לזה אמד שאל אביך פי׳ התפלל להשי"ת ב"ה הוא אביך: ויגדך לשון המשכה והוא ימשיך לך שפע וברב׳ לפרנסתך ולכן נכתב בלשון שאל לרמז שלא יהי' הכל כל מגמותיו בשביל הפרנס׳ אלא העיקר יהי' העבודה להבורא ב"ה באמת והבקשת הפרנס׳ תהי׳ כדבר המושאל הצריך להם בעניני עולמים: ואם תחשבו לומר איך נדע שנהיו נענים בתפילתינו לזה אמר הראי׳ הזאת היא לכם: זקניך ויאמרו לך פי׳ הלא גם הצדיקים הנקראים זקנים זה קנה חכט׳ יכולת בידם להמשיך לכם פרנסה ושפע בדבורם ואמרותם הצרופה על אכ"ו כשתתפללו מקירות לבכם להבורא ב"ה: ואם תאמרו הלא האומות הם יושבים שקטים ושלווים מלאים כל טוב והם תמיד בעולם הפירוד ומדוע אתה מצווה עלינו כל הנ"ל לעשות כל התור׳ הזאת ולהתפלל על הפרנס׳ בדרך שאלה למה נגרע מכל האומות אשר הנחיל להם כל טוב באין מעש׳ טוב להם כלל וזהו בהנחל עליון גוים בהפרידו כו׳: ולזה השיב להם יצב גבולות עמים למספר ב"י פי׳ בוודאי לא להם הוא המנוח׳ והנחל׳ שיש להם עתה בי לעתיד במהר׳ בימינו תתחלק ארצם לשבטים למספר בני ישראל ולזה הציב להם גבולות והשם הטוב במהר׳ יגאלנו ויתן לנו נחלת גוים ועמל לאומים נירש למען נעבוד אותו בשמח׳ ובטוב לבב מרוב כל אמן

תם ונשלם

ליקוטי שושנה

אשרייך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב כו׳ כי מה שטוב לצדיק בעניני העוה"ז הוא הכל כדי שיבא ע"י לעוה"ב כי הדברים הצריכים לעוה"ב המה התור' והמצות והם אינם יכולים להעשות ולהפעל אם לא שיש לו כל צורכי עוה"ז בריוח למשל הכנסת אורחים סוכה ואתרוג ציצית מזוזה אשה ובנים וכדומה להם לזה צריך הכל שיהי׳ להצדיק מעות בריוח וזהו אשריך פי׳ מה שיש לך טוב בעוה"ז אינה עיקר הכוונה כ"א וטוב לך לעוה"ב ולזה נא' אשריך שפי׳ דרך ונתיב לבא ע"י לעיקר טובת עוה"ב וק"ל

פתחו לי שערי צדק כו׳ דהנ' עיקר מדת הצדיקים כך היא בכל מה שעובד יותר להבורא ב"ה הוא מבין יותר שאינו יכול להגיע אל תכלית העבוך׳ כי א"ס בדבר וזה הוא עיקר הבנת הצדיק שמבין זה שאינו יכול לבא אל התכלית הגמור והיא היא העבוד׳ וזהו שאמר הכתוב פתחו לי פי׳ הצדיק אומר שיפתחו לו השערי העבוד׳ לבא בם לעבוד הבורא לפי שסובר שלא עשה כלום עדיין ולא פעל בעבודתו כלל עדיין ומשיבין לו זה השער לד' פי׳ היא היא עיקר העבוד׳ לידע זה שאינו יכול לגמור בהעבוד׳ כי דבר שאין לו סוף ותכלית והבן

זה היום עשה השם כו׳ י"ל זה רמז על י"ב צרופי הוי׳ שצריך האדם לכוין בכל יום ובכל שעה ולכאורה הלא הצירוף הוא ממילא כאשר עשאם השי"ת ואמר הכתוב נגילה ושמחה בו ר"ל הפעולה היא בכוונה הזאת להכניס בה אהבה ויראה נגילה רמז ליראה כמו שאמרו ז"ל במקום גילה שם תהי רעדה ושמח׳ היינו אהבה וק"ל

פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו דהנה הבורא ב"ה שולח רפואה קודם המכה ומה הוא הרפואה היינו תהילתיו ושבחיו שאנחנו משבחים ומפארים את שמו הגדול ותורתו הקדוש׳ וזהו בורא רפואות ע"י נורא תהילות מחמת תהילותיו הנוראים הם הרפואות וזהו פדות שלח לעמו היינו שהשי"ת ב"ה שלח מקדום פדות מכל צרות ומכות קודם למכה היינו ע"י שציוה לעולם בריתו דהיינו התור׳ היא הרפואה השלוחה לנו קודם לכל דבר המגיגה ומצילה עלינו ועל כל ישראל אמן

ובחסדך תצמיח אויבי ולכאורה קשה אדרבה אם יצמיתם בגבור׳ היה יותר טוב ולמה התפלל להצמיתם בחסד וגם שם בפסוק ימינך כו׳ נאדרי בכה כו׳ תרעץ אויב ג"כ קשה למה בימין שרומז לחסד ונר׳ כי אין צדיק בארץ כו׳ ואם הי׳ מתלבש הקב"ה בגבורות להצמית היו ישראל מתפחדים מאימתו מחמת הגבורות ולזה עושה הקב"ה ברחמיו לבל ייראו עמו מהגבורות ולזה עושה נקמות בשונאי׳ ואעפ"ב הוא מתלבש בחסדים גדולים ואין שום פחד כיון שהוא רחמים וחסדים נמצא שברחמיו פועל שניהם לא זה בלבד שמכרית האויבים שלנו אף שאין עולה על לבנו שום פחד וזהו ימינך כו׳ וזהו ג"כ תפלת דוד המלך ע"ה ובחסדך תצמית אויבי לכוונה זו וק"ל

גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי נ"ל דהנה התור׳ הקדושה לפעמים נקראת תורה ולפעמים נק׳ עדות: ופקודי ד׳ מצות ד׳ כמש"ה תורת ד׳ כו׳ עדות ד׳ כו׳ פקודי ד׳ ישרים כו׳ והכל הוא לפי בחינת האדם באיזה בחינה הוא לומד התור׳ אם לומד התור׳ בקדוש׳ ובטהר׳ בתמימות גדול לשמו הגדול יתברך אזי נקראת תורת ד׳ כו׳ וכשלומד בבחינה אחרת אזי לפי הבחיג׳ שלומד כך התור׳ נקראת ובחינה הזאת הנקראת עדות יש לומר שאינה כ"כ בחינה גדול׳ רק שהיא מחבימת פתי כמש"ה עדות ד׳ בו׳ מחכימת פתי: ואמר דוד המלך ע"ה גם עדותיך ר"ל גם הבחינה הזאת הנקרא עדות היא גדולה אצלי כ"כ שהם שעשועי שהיא בתינ׳ גדול׳ כמו שכתוב בספרים שע"י שעשועים ברא הקב"ה את העולם כמו כן אצלי היא שעשועים שהצדיק ברא עולמות בתורתו הקדוש׳ שלומד ופועל רפואות והשפעות גדולות לעולם והיא כ"ב אצלי במדריג׳ גדולה שהיא אנשי עצתי ע"ד שאמר התנא כל הלומד תור' לשמ׳ זוכה כו׳ ונהנין ממנו עצה וק"ל

איתא בגמרא כל הדר בארץ ישראל דומ׳ כמי שיש לו אלקי וכל הדר בח"ל דומ׳ כמי שאין לו אלקי ושמעתי מקשים הדיוקים אהדדי דקאמר כל הדר בא"י דוט׳ כו׳ משמע שאינו אלא כדמיון אבל באמת אין לו אלקי חליל׳ והדר קאמר כל הדר בח"ל דומ׳ שאין בו׳ משמע אבל באמת יש לו אלקי ונ"ל דאיתא בגמ׳ לא גלו ישראל אלא להתוסף גרים ולכאורה יש להבין וכי בשביל זה יסבלו הקדושים עול גלות וצרות הלא טוב הי׳ שיבואו האומות לא"י ויתגיירו שם אך כשרוצה הצדיק לפעול איזה דבר צריך לירד קצת ממדרגתו ואז יכול לפעול כי כל דבר צריך להיות מתפעל ע"י דוגמתו ודוט׳ לו והב׳ ידוע שקדושת א"י היא גדול׳ מאוד ונמצא לא הי׳ באפשרי לישראל שיפעלו להתוסף גרים מחמת ששם בא"י קדושת ישראל רב׳ וגדול׳ ומופרשים ומובדלים מכל וכל מהאומות ואין שום שייכות בהם להיות דוגמתם לשבר את כחם כדי שיתגיירו ולבן גלו ישראל ובחוץ לארץ הקדוש׳ מועט׳ ויכולים לפעול שיתוסף עליהם גרים דהיינו אף שיהי׳ צדיק בקדוש׳ גדול׳ יכול לירד ממדרגתו קצת והוי קצת כעין דוגמתו של הגר הבא להתגייר ע"י אבל בא"י מחמת שהקדוש׳ גדול׳ מאוד ואף שירד הצדיק קצת ממדרגתו אעפ"כ ישאר בקדוש׳ רבה ולא יהי' כלל שייכות בגווה דהגר הבא להתגייר כנ"ל וזהו פי׳ הגמרא בל הדר בארץ ישראל דומ׳ כמי שיש כו׳ ר"ל אף הדמיון דהיינו כשיורד ממדרגתו אעפ"כ הוא כמו שיש לו אלקי ואף אותם ב"א שאינם כ"כ במדרג׳ ואינם אלא כדבר הדוט׳ והדוגמא אעפ"כ כמי שיש לו אלקי: והדר בח"ל דומ׳ כו׳ ר"ל שדר בח"ל ואינו מחזיק עצמו בקדוש׳ רק כדבר הדוט׳ הוא כמי שאין לו אלקי: והוא שאמר דוד המלך ע"ה אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני: דהנ׳ דרך בני אדם כשהוא נצרך לאיזה דבר להתפלל להבורא ב"ה אזי מחמת שמחשבתו על אותו הדבר נפסק קצת ממדרגתו ומדביקותו: ודוד המלך ע"ה הי׳ אומר אעפ"י שאליו פי קראתי דהיינו אף בעת שאגי מתפלל על צורכי אעפ"כ אינני נפסק ממדרגתי ומדביקותי וזהו ורומם תחת לשובי ר"ל רוממותו יתברך תחת לשוני שאני עושה שניהם כאחד שאני מתפלל ומחשב ג"ב רוממות אל וק"ל

ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ דהנה הצדיקים העובדי׳ ד׳ באמת הם כמו הסרסור שבין המוכר והלוקח כמו כן הצדיקים הם הסרסורים בן התור׳ הקדוש׳ ובין הקב"ה להביא ולהעלות התור' לפניו יתברך דהצדיק הוא דבוק תמיד בקודשא ב"ה ובתורתו וזהו וירא אליו ד׳ ולא נאמר אל אברהם לרמז במלת אליו דהיינו להדביק אליו י"ת תמיד הוא הצדיק האמיתי שהוא דבוק בו י"ת והב׳ דרך הסרסור הרוצ׳ לסרסד ללוקח ולהביא לו סחור׳ צריך להניח את הקוב׳ ולילך מאתו ומבקש ממנו שיעמוד וימתין על ביאתו עם הסתור׳: ודום׳ לזה הי׳ אצל אברהם אעפ"י שהוא הי׳ הסרסור האמיתי בין התור׳ הקדוש׳ ובינו י"ת ויתעלה והי׳ דבוק אליו י"ת נאמר בו אדני אל גא תעבור מעל עבדך פי׳ שאמר להקב"ה המתן עד שאכניס כו׳ דהצדיק רשות לו להפסיק מדבקותו י"ת כדי לילך ולקיים מצותיו וזהו שאמרו חז"ל על פסוק בירמי׳ קפיטל ט"ז ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו דלכאו׳ אינו מובן כלל הלואי אותי עזבו ויש לכוין בדבריהם כדברינו הנ"ל הלוואי אותי עזבו שיפסיקו עצמם מהיותם דבוקים לי ותורתי שמרו ר"ל למען ישמרו תורתי שילכו ויקיימו מצותי כנ"ל והנ׳ כל עניני עוה"ז הנמצאים בעולבו כולו הכל לכבודו ברא שהכל הוא משל ומליצ׳ להבין בהם איזה מוסר השכל והתור׳ הקדוש׳ ומי שזכהו השם בלב בינה להבין ולהשכיל אזי מכל דבר בעולם יש כיון להבין משל ומליצ׳ אל התור׳ הקדוש׳ וליראתו י"ת וזה שאמר דוד המלך ע"ה ידע בעצמו בהנהגתו בתור׳ שהוא אינו כמו משל לבני אדם שע"י ישכילו איזו משל אל התור׳ כי הוא עצמו הי׳ בו כל התור׳ ואינו כמו שאר ב"א העוסקים בעיניגי עוה"ז אשר מהם יוכל איש משכיל ליקה משל אל התור׳ הנ"ל ולהבין מוסר איך הוא מתחזק בעניני עוה"ז ע"א כ"ו שיש להתחזק בעניני עוה"ב וכדומה לא כן הי' דוד וזהו ואהי להם למשל ר"ל ששונאיו היו מחזיקים אותו למשל דהיינו שהיו אומרים עליו שהוא איש שפל חלילה ומשוקע בכל עניני עוה"ז ואמר דוד אם הייתי להם למשל שע"י ישכילו ויקחו ממני איזה משל אל התור׳ הקדוש' או לאיזה מוסר הי׳ טוב אך ישיחו בי יושבי שער כו׳ ר"ל שגם זה שמחזיקים אותי למשל אינו מועיל להם אפילו ליקח ממגי משל והם יושבי שער ושותי שכר וזהו ועמך כולם צדיקים לעולם דהג׳ יש ג׳ מדרגות עולם נפש שב׳: עולם היא המדריג׳ עליונ׳ והיינו לעולם ר"ל למדרג׳ עליונ׳: ירשו ארץ הם מעלים כל הארציות אשר בזה העולם והבן

משנה שבת ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל כו׳ מפסיקין כו' נראה דאיתא בגמ׳ אליהו לא נענה אלא בתפלת המנח׳ ונמצא דתפלת מנח׳ הוא מעלה ודבר גדול מאוד: והתור׳ הקדוש׳ היא נקראת ספר י"ל ע"ש שהוא לשון סְפַר של מדיג׳ שהוא הגבול של המדיג׳ דהיינו ההתחלה שמשם הולכים אל תוך המדיג׳ כמו כן התורה הקדוש׳ היא התחל׳ שיוכל אדם לבא לעבודתו ית"ש באמת גם ענין גילוח השערות איתא בספרי קודש שצריך האדם ליזהר שלא לגדל השער כי הס"א יש להם אחיזה בשערות והאדם צריך שלא ליתן שום אחיז׳ להס"א נמצא דגם גילוח הוא התחלה לעבודתו ית"ש וזה שאמר התנא לא ישב אדם לפני הספר כו׳ פי, באיזה אופן שתקרא תיבת ספר הן אם אקרא סַפָר והן סְפַר והן כפשוטו סְפֶר ממש: דהיינו כל עניני התחלות שיתחיל אדם בעבודתו ית"ש לא יחשוב האדם ביושבו לעסוק בהם שהוא מיד במדריג׳ גדולה וזה הרמז באומרו לא ישב לפני הספר דהיינו אפי׳ בספר ממש ללמוד תור׳ אף שהוא עיקר ענין עבודתו ית׳ לא יחשוב שהוא סמוך למנחה כי מנחה הוא המדרג׳ גדולה וסמוך וקרוב לה חליל׳ לאדם לחשוב כן רק יחשוב תמיד שאינו אלא כמתחיל בעבודתו ית"ש. עד שיתפלל: פי׳ עד שיהי׳ במדרג׳ שיהי׳ יכול להתפלל במחשבה טהורה וזכה וצלולה בלי שום סיג כלל ויאיר אור תפלתו בכל העולמות אז יהי׳ בטוח שלא יפסיק עוד מעבודתו ית"ש לעולם וזה שמפרש התנא ואם התחילו. פי' אם יהי׳ תמיד במחשבתו שאינו אלא מתחיל בעבודתו ית׳ אין מפסיקין פי׳ אלו בוודאי לא יפסיקו עוד מעבודתו השלימה. מפסיקין לק"ש כי ק"ש היא כמו לימוד תורה כי היא בעצמה לימוד הוא דהיינו אף אם יעסוק אדם בתור׳ יכול להיות שיהי׳ נפסק מעבודתו ית"ש דאורייתא בלא דחילו ורחימו לא פדחת לעילא והעיקר לימוד התורה או עסק המצוה צריכה להיות שיהי׳ שפל ונכנע בעיני עצמו שיחזיק עצמו באמת שאינו אלא כמתחיל בעבודתו וכנ"ל ואין מפסיקין לתפלה אבל הצדיק שתפלתו ברור וזך כנ"ל בוודאי לא יפסוק עוד מעבודתו וילך ויתגבר וז"ש הנביא השער החצר הפנימית כו׳ דחצר הוא לפני הבית וצריך אדם לדמות עצמו בעבודתו שאינו עומד אלא בחצר המלך ולא בבתי גוואי ואינו עומד אלא אצל שער מחצר קדשו של עבודתו ית׳ הפנימית פי׳ שיהא דבר זה מוחלט בפנימיותו באמת הפונה קדים ר"ל קדים הוא ל׳ קודם דלפעמי׳ מחמת שהי׳ צדיק בגלגול ראשון זה גורם לו שיהי׳ צדיק גם עכשיו והולך בעבודת הבורא וזה הוא הפונה קדים דבר זה פונה אותו לצדקו מחמת שהי׳ צדיק מקודם דהיינו בגלגול א׳ והזהיר הנביא את האדם אשר לו מדרג׳ אלו סגור יהי׳ שיהי׳ מוצנע ומוסגר הצנע לכת לא יפתח וביום השבת יפתח אם לא בשבת כשיבא לו הבהירות הגדול מרוב קדושתו וממילא יפתח פגימותו מרוב ההבער׳ אשר בקרבו וביום החדש יפתח: החדש נקרא ע"ש הצדיק המבטל דינין וע"י איזה סיבה הוא מבטל. ע"י שבורא עולמות חדשי׳ כדאיתא במדרש הקב"ה קראו ליעקב אל אמר לו אתה אל בתחתוני׳ ואני אל בעליוני׳ כו׳ אני בורא עולמו׳ ואתה בורא עולמו׳ ע"ש באריכו׳ נמצא כשהצדיק בורא שמים חדשים וארץ חדשה ממילא הדין נמתק כי בזה העולם שנברא עתה מחדש אין שייך בו שום דין שהוא של הצדיק וזה פי׳ ביום החדש ר"ל כשהצדיק רוצה לחדש שמים חדשים דהיינו לבטל דינים יפתח קדושתו להתהלך ברחבה

ר' ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות כו׳ נ"ל דהנה השי"ת ב"ה נתן לנו שלש עשרה מדות ואנחנו צריכין להכניס את השלש עשרה מדות בהתור' שיהא התור׳ נדרשת בהן דהיינו שתהא לימודינו בתורתינו הקדוש׳ לעורר את השלש עשר׳ מדות שידרשו ע"י התור׳ וע"י איזה פעולה נוכל לבא לזה ואמר מגזיר׳ שוה פי׳ כל מה שגזר השי"ת בעולמו הן הרוחניות הן דברים גשמיים יהא הכל שוה לעבודת הבורא ית"ש להכניס כל הגשמיות אל הקדוש׳ מקל וחומר פי׳ הן עביר׳ קלה יהי׳ בעיניו כחמור׳ וירגיל א"ע תמיד בלי שום הפסק עד שיוטבע אצלו בטבע עד בלתי אפשרי לדבר בדברים בטלים: וזהו דאיתא מרגלית טוב׳ הי׳ תלוי בצוארו של א"א פי׳ מרגלית מלשון הרגל נעשה טבע הי׳ תלוי בצוארו שמשם יוצא הדיבור והי׳ ההרגל בצוארו בדיבורו שלא לדבר כ"א דברים טובים הנוגעים ליראת ד׳ ולתורתו הקדוש׳ ואח"כ תלא׳ בגלגל חמה: דהנה השמש כשם שהיא מאירה בעוה"ז כך היא מאירה בעולמות העליונים ובעוה"ז נקרא שמש שהיא משמשת בעולם ובעולם העליון נקרא חמה שהיא לשון חימום ודביקות שמה שמאיר׳ בעוה"ז היא בגשמיות נגד ההארה שבעולם העליון וזהו ותלאה בגלגל חמה דהיינו שלמד את דורו אחריו שיעשו כמוהו להרגיל א"ע עד יוטבע הדבר בטבע להכניס כל דבר׳ הגשמי אל הקודש׳ דהיינו להתנהג בכל זה עד התגלגלות הדבר שיבא לחימום קדוש׳ ודבקות בטבע שכל הרואה בו מיד נתרפא ופי׳ כל מי שרואה ומאמין לזה מיד נתרפא וזהו וחם השמש ונמס פי׳ השמש שהוא הגשמי כנ"ל הביאו לחימום ודבקות כנ"ל ונמס שנבלע באברים שהי' הכל רוחניות וזהו אשריכם כלים שנכנסתם בטומא׳ ויצאתם בטהר׳ פי׳ דאברי האדם הן נקרא כלים ובהתחלתו של הצדיק להרגיל א"ע כנ"ל בכל דברי גשמי הוא בעיניו כדבר טמא ע"ד שאמרו חז"ל בגדי ע"ה מדרס לפרושים כד אך אח"כ בהרגיל א"ע שיהא לו לטבעיות בודאי הוא טהרה וקדוש׳ גדולה בהמשכתו בכל דבר גשמי קדושת הבורא ית"ש וזהו שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת הקב"ה כלי מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק ומדת ב"ו להיפוך ויבואר ג"כ ע"פ הפסוק וימלא כבודו את בל הארץ אמן ואמן פי׳ שאנחנו צריכין להמשיך ולהביא את הבורא ב"ה בכל העולמות וזהו אמן ואמן דהיינו בעולם התחתון ובעולם העליון וזהו כלי מלא פי׳ הצדיק כזה שהוא כלי דהיינו כל אבריו הן קדושים ומטוהרים כנ"ל שכבר הוטבע בטבע שבכל דברי הגשמי הוא מכנים וממלא כבוד ה, וקדושתו מחזיק פי׳ עי"ז הוא מחזיק טובה לישראל להיותם מלאים ושבעים כל טוב: וריקן אינו מחזיק פי׳ אם הוא להיפך חליל׳ שאינם ממשיכין את כבודו לכל העולמות אזי אינו מחזיק חליל' ומדת ב"ו הוא להיפך מלא פי׳ אם הוא מלא וחשוב בעיניו שיש בו חכמ׳ ומעלות זה אינו מחזיק אין יכול להחזיק טוב׳ לכל ישראל דהיינו שבלתי אפשר שיבא טוב׳ ע"י ריקן מחזיק פי׳ מי שהוא בעיניו ריקן ושפל ואינו נחשב בעיניו לכלום זה יכול להחזיק טובה לכל ישראל להשפיע להם כל מיני שפע וברב׳ וחיים ולמלאותם כל טוב וזהו אל יתפלל במקום גבוה פי׳ אל יחזיק א"ע בגבהות אלא במקום נמוך פי׳ שיהא בהכנע׳ גדול' כנ"ל וע"פ הנ"ל יפורש ג"כ הפסוק בפרש׳ משפטים ויראו את אלקי׳ וגו׳ פי׳ שהיו תמיד מסתכלים ורואים בכל מעשיהן אפילו בגשמיותן היו משגיחין על עצמם שיהי׳ לה׳ והיינו ויראו את אלקים פי׳ על אלקים והיו הרגילין א"ע עד כי ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר דהועה"ז נקרא רגליו כמ"ש השמים כסאי והארץ הדום רגלי והן היו פועלים שכל מה שבעוה"ז דהיינו אפי׳ הגשמיות היו מכניסין אל הקדוש׳ והיינו תחת רגליו נעשו כלבנת הספיר כנ"ל אך שיש צדיקי׳ שצריכין סעד לתומכם אל כל הג"ל ויש צדיקים שאין צריכין סעד היינו אותן הצדיקים שנשמתן הוא מעולם האצילות וזהו ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו היינו כנ"ל אותן הצדיקים שהי׳ להן נשמ׳ מעולם אצילות לא הי׳ צריך השי"ת לשלוח ידו להם לתומכם בידו רק שהן עצמם היו יכולין לעשות כל זה בלי סעד ותומך ויאכלו וישתו ויחזו אלקים היינו שאפילו אכילתן ושתייתן היו מביאין אל הקדושה

כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו נ"ל דאיתא בגמרא אין מושיבין זקן בסנהדרין והטעם מחמת שטבע הזקן באכזריות ואינו כ"ב במדת רחמנות אך לא כמדת הקב"ה מדת ב"ו שהקב"ה נגלה על הים כזקן מלא רחמים והוא מחמת שהרחמים העליוני׳ מעולמות העליונים ששם כולו רחמים משם יורדים הרחמים ונשפכין על הזקן ונעשה גם הוא רחמים: וזהו כשמן הטוב ר"ל שמן הטוב היינו הרחמים הגמורים על הראש רמז לעולמ׳ העליונים הנקראים ראש: יורד על הזקן י"ל שהרחמים יורדין משם על הזקן: ונעש׳ הזקן זקן אהרן דהיינו שגם הזקן הוא רחמים דאהרן הי׳ אוהב שלום ורודף שלום והכהן הוא חסד ורחמי׳ שיורד על פי מדותיו: ר"ל שהרחמים יורדין על פי מדותיו כנ"ל שלא כמדת הקב"ה ב"ו שמדת ב"ו הזקן הוא מטבע אכזריות: ומדת הקב"ה הוא זקן מלא רחמים והבן

שמעתי מקשים על המשנה ארבע מדות בהולכי לבהמד"ר וחושב התנא לאינו הולך ואינו עוש׳ לא׳ מד׳ מדות ואיך שייך להקרא מדה מד׳ מדות בשלמא בהולך ואינו עוש׳ או בעוש׳ ואינו הולך הוא עכ"פ מד׳ על צד אחד או בהליכה או בעשיי׳ משא"ב באינו הולך ואינו עוש׳ ונ"ל דאיתא במשג׳ בעשרה מאמרות כו׳ והלא במאמר א׳ כו׳ אלא להפרע מן הרשעים כו׳ וליתן שכר טוב לצדיקים ולכאורה הלא עיקר הבריא׳ הי׳ להטיב לברואים ולא להיפך ח"ו אלא ההכרחי הוא לפרוע לרשעים כשחוטאין והי׳ לו לתנא לומד בהיפך אלא ליתן שכר טוב לצדיקים כו׳ ולפרוע כו׳: אך נראה דהנה פירשו על שאמר השי"ת להושע שישראל חטאו והשיב לו החליפם באומ׳ אחרת וח"ו לאותו צדיק שיקטרג על ישראל: ופירשו שכך הי׳ כוונת הושע החליפם באומ׳ אחרת ותרא׳ בכל אומות אם יש כיוצא בהן והשפל והגרוע בישראל הוא יותר טוב מטובים שבאומות ונמצא בהסתכל בהאומות אין כח למקטרג על ישראל: וכמו כן אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ויש כח ח"ו לקטרג עליהן אך בראות מעש׳ הרשעים יסתם פי המקטרג נמצא עיקר שילום השכר להצדיקים בא ע"י ראיית ההפרש שבין הרשע לצדיק ומובן ממילא כל הנ"ל להפרע כר כדי שע"י יותן שכר טוב לצדיקים: וזהו שחשב אינו הולך ואינו עוש׳ ג"כ למד׳ כי גם עי"ז בא טוב׳ להצדיק שאין כח ביד המקטרג לקטרג כלל וצדיק באמונתו יחי׳

משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב ומתחילה נפרש הפסוק שאמר יעקב אע"ה ידעתי בני ידעתי שהוא מלות כפולות ועוד שהי׳ לו לומר יודע אני כו׳ אך נראה דהנה הנשמה שהיא תחת כסא הכבוד אז היא יודעת להשכיל כל התור׳ כדאיתא בגמ׳ ומלמדין אותה כל התורה כולה וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ויש ליתן טעם לשבח לזה שמתחלה מלמדין אותו ואח"כ המלאך סטרו ונ"ל שמתחלה הנשמה ששוכנת תחת כסא הכבוד ולמען לא יהא לה נהמא דכסופא היא נבראת כידוע וזהו ההכרחי ללמד׳ כל התור׳ כול׳ כי אילולי זה לא הי׳ באפשרי להנשט׳ בבוא׳ אל הגוף החומרי להתגבר עליו לשבר תאוותו וההכרחי ללמדו כל התור׳ שע"י יכול לשבר כח ותאוות הגוף: ועוד אם לא היו מלמדין אות׳ לא הי׳ באפשרי לקבל וללמוד אח"כ את התור׳ לכן מלמדין אותה מתחילה כדי שאח"כ בנקל תוכל לקבל וללמוד התורה אך אם הי׳ נשאר כך בלתי סטירת המלאך לא הי׳ תועלת בבריאותו כלל כי לא הי׳ צריך שום עבוד׳ ופעולה לעבוד ולשבר כח התאוה כי הי׳ כבר מלא תורה באשר היו מלמדין אותו מתחלה בקדושה בא המלאך וסטרו על פיו ומשכחו: אך אעפ"י כן נשאר הרושם שנרשם בו בזה שהיו מלמדין אותו כל התורה וצריך האדם לעבוד בכל כחו והתאמצותו לעורר את הרושם הנרשם בו לבא אל המעלה שהי׳ בו קודם בריאותו כמו שהי' במחצבתו מתחת כסא הכבוד: וזהו ידעתי פי׳ כבר בהיותו תחת כסה"כ: בגי פי׳ אף אח"כ היינו עתה שאתה בני דהיינו שאני בעוה"ז ידעתי פי׳ גם עתה באתי אל המעל׳ הראשונ׳ כמו שהייתי קודם בואי לעולם כנ"ל כי מגש׳ הבכור כו׳ וזה משוך חסדך ליודעיך: היינו הצדיקים הגמורים שכבר עבדו ותקנו את עצמם להיותם בידיע׳ ברור׳ כנ"ל ובוודאי הן מבינים את הכל ויודעים שכל דבר הוא לטובתינו אף שאין נרא׳ טוב' כ"כ יודעין שסוף תבא הטוב מאותו דבר: אעפ"י כן משוך חסדך פי׳ שיהא מיד חסדים: וזהו עגני באמת ישעך פי׳ ענני מן צר׳ זו אעפ"י שסוף הצר' בוודאי לישועה בקשתי מהשי"ת ב"ה שיענני מיד לישוע׳ כנ"ל והבן

משנה איזהו חכם הרואה את הנולד ונראה על פי שדרשו חז"ל וירא אלקים את האור כו׳ שגנזו לצדי׳ י"ל הפירוש שהשי"ת גנז את האור לצדיקי׳ שהם יהיו יכולין לדעת ע"י האור הזה דבר שעתיד להיות ור,נ׳ התור׳ נקרא חכמ׳ לשון נקיב׳ והצדיק הלומד תור׳ לשט׳ נקרא חכם בשם זכר וזהו שאמרו הני בבלאי טפשאי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי קמי ת"ח: ואמר התנא איזהו חכם התא׳ את הנולד כנ"ל שע"י האור שבה יכול׳ לראות את הנולד

מלך אסור ברהטים מה יפית כו' נ"ל בהקדים לפרש זאת קומתך דמתה לתמר דאיתא דתמר יש בו זכרות ונקבות והאדם צריך להתקדש עצמו ממדריג׳ למדריג׳ מלמט׳ למעלה דהיינו לתקן עצמו במדרגות זכרות ונקבות: וזהו זאת קומתך ר"ל זה הוא קומתך שלמה: דמתה לתמר ר"ל כשהוא דומה לתמר כנ"ל מה תמר יש בו זכרות ונקבות כו׳ וזהו זכור ושמור בדבור אחד נאמרו רמז ג"כ לשני מדריגות דוכדא ונוקבא צריך להיות בדבור א׳ דהיינו מהמחשבה בא אל הדבור ונעשה א׳ והצדיק הזה הוא יכול להמתיק הדינים ולכובשם תחת ידו: וזהו שמאלו תחת לראשי ר"ל כשהשמאל הוא כבוש תחת ראשי אז ימינו תחבקני דהיינו שהצדיק הזה הוא בא למדריגת חיבוק ונשיקין ותענוג העליון אך שצריך לעלות ממדריגה למדריג' כג"ל דהיינו מירא׳ לאהבה ומאהבה לתענוג ושמח, והצדיק הזה הוא משפיע לעולם שפע טוב׳ וזהו ולשמחה מה זו עושה ר"ל ע"י מדריגת שמחה הוא מתקן את מדרגת מה שע"י באים ההשפעות וזהו מה ד׳ אלקיך שואל מעמך ר"ל שתתקן מדרגת מה וזה הוא מתקן ע"י יראה ואהבה וזהו כי אם 'לירא׳ כו׳ והנה השי"ת בחר אותנו באהבה ולכאורה בהשי"ת אין שייך כ"א תענוג: אך מחמת התור׳ הקדוש׳ שאגו עוסקים בה לשמה השי"ת יורד מתענוגו ואוסר עצמו בהתורה ובא יבא אל מדריגת אהבה וזהו מלך ר"ל הקב"ה אסור ברהטים דהתור׳ נקרא רהטים ונמצא יורד ממדריגת תענוג לאהבה: מה יפית ומה נעמת ר"ל ראה האיך הי, טוב ויפה אהבה בתענוגים ר"ל שג"כ אתה תעשה את שלך ותלך מאהבה לתענוג כנ"ל

אור זרוע לצדיק כו׳ ונקדים לפרש פסוק בש"ה אכלתי יערי עם דבשי כו׳ אכלו רעים שחו ושכרו דודים דהנה התור׳ הקדושה נמשלה לדבש כמו שנאמר ומתוקים מדבש וכו׳ וכשהצדיק עוסק בתור׳ לשמה כדי לייחד שמו הגדול זהו תענוג ואכילה להקב"ה וזהו כי ה׳ אלקיך אש אוכלה הוא ר"ל אכילתו של הקב"ה הוא אש והיא התורה הנקרא אש וזהו ג"כ את קרבני לחמי לאשי הקרבן שהוא לחמי לאשי לעסוק בתורה הנקרא אש: והנה הדבש מקומו הוא מצוי ביער ואין הנאה מוכנת כ"א מהדבש אבל לא מעצי היער ואומר הקב"ה אכלתי יערי עם דבשי דהיינו כשהצדיק עוסק בתור׳ לשמ׳ הנקרא דבש אזי אכילתי ותענוגי מהיער הוא הצדיק עם דבשי הוא התור׳ ולעומת זה יש ג"כ להצדיק השפעת קדושה מלעילא וזהו אכילתו ותענוגו וזהו אכלו רעים דהצדיק נקרא ריע להקב"ה שהוא גוזר והצדיק מבטל ורמז לזה למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך ר"ל למען הצדיקים הנקראים אחי ורעי אדברה נא שלום בך הוא על כללות ישראל הנקראים בל׳ יחיד וגם משום שנבראו ע"י ך"ב אתוון וזהו ב"ך: וע"י הצדיק העוסק בתור׳ יש ג"כ השפעה להעולמות העליונים והם נקראים דודי׳ וזהו שתו ושכרו דודים: וע"פ זה יבואר ג"כ פסוק אז ירננו כל עצי היער לפני ה׳ דהנה שם הוי"ה ב"ה הוא המנהיג לכל העולמות אלא שלא כעוה"ז העוה"ב דהיינו עולמות העליונים נקראים עוה"ב מחמת שהצדיק הולך ובא מעולם לעולם ושם הוי"ה ב"ה נקרא ככתיבתו אבל בעוה"ז לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב בי"ה ונקרא באדני והצדיק צריך לייחד השני שמות הקדושים הללו: וזהו א"ז דהיינו השני שמות הן מנין א"ז ח׳ אותיות ירננו כל עצי היער דהיינו הצדיק הנקרא עצי היער כשמייחד השני שמות כנ"ל מכנים ומביא רנה וחדוה לפני ה׳ בעולמות העליונים וזהו אור זרוע ר"ת א"ז דהיינו ע"י אור שהיא התור׳ הצדיק מייחד השני שמות כנ"ל ועי"ז הוא מזריע ומשפיע בעולמות העליונים ומעילא לתתא הוא ג"כ משפיע לישרי לב שמח׳:

או יאמר בדרך אחר בהצטרף לפרש עוד פסוקים דהג׳ בי"ה ה׳ צור עולמים דעוה"ב נברא ביו"ד ועוה"ז נברא בה׳ והאומות חלקם בעוה"ז כי יש להם אחיזה במקום הדינים ומשם הוא יניקת השפעתם זז"ש יוסף למצרים ה"א לכם זרע דהיינו השפעתם היא מה׳ וישראל הקדושים יניקת השפעתם היא מהיו"ד היא חכמה וזה בא ע"י הצדיק הוא החכם המעורר השפע׳ ביו"ד וז"ש פותח את ידיך אל תקרא ידיך אלא יודיך דהיינו שהצדיק פותח את היו"ד להשפיע לעולם ומשביע לכל חי רצון וזהו שאמר הנביא אל יתהלל חכם בחכמתו כו׳ כי אם בזאת כו׳ השכל וידוע אותי דהיינו שהצדיק אל יתהלל שפועל כל זאת ע"י חכמתו כי אם ידוע אותי דהיינו אות יוד וזהו ג"כ סיפא דקרא הנ"ל ויבטחו בך יודעי שמך וז"ש והמן כזרע ג"ד דתיבא ג"ד הוא גומל דלים דהיינו היוד משפיע לה"א דהיא נק׳ דלה דלית לה מדילה וזהו והמן דהיא השפעה הוא כזרע ג"ד והבן ואמנם בבוא היוד בין שתי אותיות ג"ד נעשה גיד שנסתם ח"ו השפעה מהיוד וזהו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד כו׳ אך הצדיק מעורר השפע לה"א מהיוד וממתיק את הדינין וזהו פי׳ הפסוק ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור דהיינו שהצדיק יש לו כח שני מדרגות דהיינו להכניס הה"א בין היודי"ן ע"י האור שלו דהיינו יהי להמתיק אותם ברחמים גדולים על ישראל וזהו גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות נקמה דהיינו הדינין נמתקין בין שני אותיות וגם יש לו כח להשפיל ולהכניע את הרשעים ע"י האור שלו וזהו ויהי אור כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צרה וזהו אור זרוע כו' כי דרך הזריע׳ להצמיח תבואה וגם קיץ ודרדר והאור של הצדיק הוא ג"כ כמו זריעה להשפיל ולהכניע את הרשעים ולישרי לב שמחה

בגמרא ב"מ מציאת בת לאב ומפרש בגמ׳ משום איבה ופרש"י משום מזוני ותוספ׳ פי׳ משום איבה שלא ימסרנה למנוול ומוכה שחין ונראה פי׳ לפרושם דאיתא במשנה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרם אלא כו׳ ויש לדקדק איך עלה על הדעת שישמש ע"מ שלא לקבל פרס הלא ידוע שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי׳ אלא שיש לתרץ שאדם יעלה על דעתו שכבר קיבל כל שכרו ע"ד שאמר הכתוב מי הקדימני ואשלם דהיינו שהקב"ה זן אותו מעודו עד היום וגם ע"ד שאמר הכתוב ה׳ לא יעזבנו בידו לולי ה׳ בעזרו ויעלה על דעתו דאף אם הקב"ה הי׳ רוצה ליתן לו שכר הי׳ ממאס בו וזה פי׳ המשגה אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס והפי׳ מובן מאליו ואיתא בגמ׳ מתייחד אדם עם בתו ועם אמו ויש לפרש עפ"י דאיתא במדרש לא זז מחיבתו עד שקראו בתי לא זז עד שקראו אמי וזהו פי׳ יתירה עליו אמה עברי׳ שיוצאה בסימגין ור"ל יתירה עליו על אותו צדיק שנקרא בשם עבד עברי דהיינו שעובד את ה׳ אבל עדיין אינו נקרא בשם בתו של הקב"ה כג"ל יתר עליו אותו צדיק שנק׳ בשם בתו ונקרא בשם אמה עברי׳ שיוצא בסימנין דהיינו שיוצא לעולמו בסימני הקטורת ע"ד שאמר הכתוב הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא והיינו שיוצא לעולמו בריח טוב ועוד יש לפרש יוצא בסימנים ע"ד דאיתא שהקטורת הי׳ מעשרת דהיינו נותן שפע לעולם כך הצדיק הזה יוצא בסימני הקטורת להשפיע לעולם וזהו פי׳ מתייחד אדם דהיינו אדם עליון הקב"ה וב"ש הוא מתייחד עם צדיק הזה שנק׳ בתו או עם הצדיק הנק׳ בשם אמו וזהו פי׳ מציאת בתו דהיינו כל העובדות והמציאות של המצות שהצדיק הזה הנקרא בתו עובד ועושה ומתקן כל המצות שהיו בס"א ומוציא אותן משם והוא נק׳ בשם מציאה ד^וא עובד הכל לאב ולא בשביל לקבל פרס ומפרש בגמרא משום איבה ור"ל שהוא משער בשכלו הזך אף אם הקב"ה הי׳ רוצה ליתן לו שכר הי׳ ממאם בו כנ"ל והיינו משום איבה שהוא ממאס בשכר ופרש"י מהיכן בא לו זאת שימאס בהשכר ופי׳ משום מזוני דהיינו שעלה על דעתו שכבר קיבל שכרו ודי לו בזה שהוא משפיע לעולם מזוני כנ"ל יוצא בסימנים וגם שהקב"ה זן אותו מעודו עד היום ותוס׳ פי׳ שזאת עלה על דעתו שדי לו בזה שלא מסר אותו למנוול ומוכה שחין דהיינו ע"ד שאמר הכתוב ד׳ לא יעזבנו בידו והיינו לא מסר אותו ליצה"ר הנקרא מנוול

נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי. דהנה יש ב"א הנותנין לב להתחרט על עונותם ורואים איך אין עובדים הבורא ב"ה באמת ובזה הם עיקר תיקונם כשהם יושבי׳ עצמם ללמוד אומרים שכבר נתכפר להם בזה הכל ותיכף נתגבר כח יצרם בקרבם עד שכמעט שחושבים אין כמוהם בלימוד ובמע"ט אעפ"י שקודם הלימוד ידעו בבירור גודל עיוותם וכעת הם מתוקנים כיון שכבר למדו מה לעשות להם עוד ותהי עוונותם על עצמותם אבל האיש הנלבב הוא רואה תמיד שפלותו אפי׳ בעת התורה והמצוה ואדרבה הוא נותן לב יותר לשוב מעבירות שבידו באמרו בלבו איך עברתי על דברים מתוקים מדבש וגופת כו׳ כאלו יצאו מפי אלקים חיים וכל מה שלומד הוא יותר קטן בעיני עצמו ונבזה ושפל וזה שאמר דוד המלך ע"ה נפשי בכפי כי ההרהורי תשובה הם מרומזין בכפים כענין שנאמר נשא לבבנו אל כפים וזה הוא שאמר נפשי בכפי תמיד אני הולך בהרהורי תשוב׳ וחטאתי נגדי תמיד ותורתך לא שכחתי פי׳ אעפ"י שאגי יושב עצמו ללמוד תורתך אעפ"כ איני שוכח את כל אשר הכעסתי לפניך ואני חוזר בתשוב׳ עליהם בלב שלם כן יורנו ד׳ אשר בדרכיו נלך באמת אמן

מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו אף זרועי תאמצנו נראה לפרש דהנה בגמ׳ אמרו מאי מצאתי ומשני מצאתי בסדום והפי׳ הוא כך שדוד המלך ע"ה נולד ע"י חלק מס"א ע"י לוט ושתי בנותיו וכונתו לא הי׳ לש"ש והם כוונו עצמם למצוה באמרם ואדם אין בארץ כו׳ ודבר קדוש׳ היוצא מהם פי׳ מהסיטרא השני׳ הוא כמו מציא׳ שמוציאין בולעם מפיהם וזו היא אשר נקרא מציאה וזה הוא שאמרו בגמ׳ מציא׳ ומשיח ונחש באין בהיסח הדעת ושלשה אלו דבר א׳ הם שמשיח נולד ע"י שתיהם ע"י מציא׳ וע"י נחש כנ"ל והם ג"כ אחד שהמציאה הי׳ ע"י שיצא מחלק הס"א הם הנחש ואח"כ כשנמשח דוד המלך נמשח בקדוש׳ גדול׳ בקרן השמן רמה קרני ולא רט׳ פכי ולט׳ הי׳ זה באמת שיבא מתחיל׳ ע"י הנחש ואח"כ למשחו כ"כ בקדוש׳ ובמעל׳ גדול׳: נר׳ לתת טוב טעם כי הכווג׳ בזה הי׳ לפי שקדמה מחשבת בוראינו ית"ש ויתעל׳ להיות גלות ואם הי׳ משיח נולד מצדיק אז בודאי לא הי׳ כח ביד האויב לשלוט עלינו לגלותינו מארצנו ומחשבת ורצון הבורא הי׳ לזה מחמת כי לא מחשבותי מחשבותיכם וטעמי׳ ידועי׳ לכך גלגל הדבר בסיבה שיוולד משיח ד׳ דווקא ע"י חלקם ואח"כ כשבא דוד רצה לבער הסיטרא שנולד משם כדי לבערם מן העולם ויהי׳ יכול להיות משיח האמת והקיים שלא יהי׳ עוד גלות ולא נתקייט׳ בידו מחמת שלא הי׳ לו כח עליהם לפי שנולד מהם: כאשר נאמר וירד העיט על הפגרים כו׳ אברם כו׳ וכפרש"י שדוד בא ומכל׳ את האומות וישב כו׳ ע"ש עד שיבא משיח צדקנו במהר׳ בימינו אמן ואז תרום קרננו: וכדי שיהא לנו שארית בארץ ויהי' לנו קיום בגלות המר והנמהר בין הזאבים הללו לכך נמשח בקרן השמן ובקדוש׳ גדול׳ רמה קרני ולא רמה פכי כדי שיגין עלינו בגלות הזה שיהי׳ לנו קיום כאמרם ז"ל שמשיח יתיב אתרעא דרומי וסובל עבור ישראל ע"ש הלשון היטב ולכשיצמח קרן הודו במהרה אז יהי׳ נצב וקיים חזק ואמיץ לעד ולנצח וזו הוא מצאתי דוד עבדי פי׳ ע"י מציא' כנ"ל ע"י נחש כנ"ל עבור זה נקרא מציא׳ ובשמן קדשי משחתיו שהמשיח׳ שנמשח הי׳ בקדוש׳ גדול׳ ולמה הי׳ זה באמת ב׳ דברים דבר והיפוכו מתרץ הפסוק אשר ידי תכון עמו שהעוה"ז נקרא יד כדכתיב אף ידי יסד׳ ארץ כו׳ ופירושו כדי שיהי׳ לנו קיום בארציות עכשיו בגלותינו שאנחנו בגשמיו׳ מגושמי׳ אף זרועי תאמצנו לכשיבא משיח במהר׳ ואז תאמצנו זרועי שתהי׳ חזק וקיים לעד

הצנע לכת עם ד׳ אלקיך י"ל הפי׳ דלכאור' הי׳ לו לומר תלך כלשון נוכח כמו שמסיים כפסוק אלקיך הוא לשון נוכח: אך הענין הוא דצריך האדם להשכיל מאוד מאוד על היצה"ר העומד עליו לפתותו גם אם בהצנע בחדרי חדריה יהי׳ מאין אדם אעפ"כ אם ידע בעצמו שהוא עובד השם דהיינו שידע שהוא עוסק בלימוד ובמצות צדק׳ וג"ח וכדומ׳ עי"ז יכול לבא לידי פני׳ גם אם הוא בחדרי חדרים וכאשר יסתכל על עצמו יראו עיניו שדברי הנ"ל אמיתים רק צריך האדם שלא יעלה על לבו כלל לחשוב מחשבת מעשיו הטובים רק כאלו הם נסתרים ממנו ואינו יודע כלל ממעשיו הטובים כלל ואדרבה לא יוטבו בעיניו כל מעשיו וזהו הצנע לכת: דלכת הוא ג"כ לשון נסתר שהוא שם דבר רמז שגם בהצנע יהי׳ הצנע בתוך הצנע ר"ל שגם בהצנע מאין אדם יהי׳ עוד הצנע ממנו ומעצמו כל מעשיו כלל שלא ידע מהם שהוא עוש׳ איזה דבר וזהו ואהבת לרעך כמוך דהשי"ת ב"ה נקרא ריעך כמו שכתוב ריעך וריע אביך אל תעזוב ואמר הכתוב ואהבת כו׳ ר"ל הסיב׳ שתוכל לבא לידי אהבה שלימה לאהוב את המקום ב"ה הנקרא רעיך בלתי אפשר כ"א באופן שתהי׳ כמוך ר"ל בכ"ף הדמיון שלא תדע מעצמך כלל שאתה הוא העוש׳ ובמה נחשב אלא שאינך אלא כדמיון והבן כי זה עיקר ושורש גדול לעבודת הבורא ב"ה

ויראת מאלקיך אני ה׳ י"ל הפירוש דהנה מתחילה צריך האדם להיות ירא אלקי׳ באיזה אופן וחלק_ אלקי׳ שבו צריך להיות תמיד בירא׳ ולכן נאמר אלקיך דהיינו חלק אלקות שבך כפי הבנתך ואז כאשר תתמיד ביראתך בלי הפסק תוכל לבא שתדע שאני ד׳ להשיג מציאותי ע"י פעולותי

ואתם הדבקים בד׳ אלקיכם חיים כולכם היום מלת היום אינו מדוקדק וי"ל דהנה אמר התנא אל תאמין בעצמך עד יום מותך הגם שרואה אדם שהנהיג את עצמו היום הזה בדרך הישר ודקדק במעשיו מאוד מאוד לקשר ולדבק עצמו בהבורא יתעלה אעפ"כ אל יאמין עצמו שהוא איש ישר רק היום הזה שהוא עומד בו: ולמחרתו מיד צריך להתחיל מחדש לחפש רוממותו ית"ש לדבק בו ית׳ ויתעלה וזהו ואתם הדבקים כו׳ כולכם ר"ל שזה דבר השוה לכל ישראל שאפשר לו לדבק עצמו בהבורא יתעלה כמו דאיתא אפי׳ עבד אפי׳ שפחה כו׳ אך אין'להאמין לעצמו להיותו בטוח ביום מחר כ"א בלתי היום ר"ל היום שהוא עומד בו כנ"ל וביום מחר צריך להתחיל מחדש וק"ל

שויתי ה׳ לנגדי תמיד כי ידוע שלב חכם לימינו היינו היצה"ט שהוא מסיטרא דהוי׳ רחמים ולב כסיל לשמאלו שהוא יצה"ר מסיטרא דאלקים אחרים והצדיק מהפך מדה"ד לרחמים ע"ד ומלאך רע יענה אמן בע"כ וזהו הוא הפי׳ שויתי ה׳ לנגדי כלומר מי שהוא לנגדי שהוא היצה"ר הפכתי אותו ושויתי הוי׳

ה' עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום הנה כל מגמותינו במחשבותינו ובמעשינו להעלות מדת מלכות וזה הוא קישור עולמות ליחד קב"ה ושכינתי׳ כידוע ואז כל העולמות מושפעים ומדת מלכות נקראת עוז כד"א יתן עוז למלכו וזה הכל ביד הצדיק להשפיע בעולמות ע"י מעשיו הטובים והיהודים והדביקות שלו כמ"ש תנו עוז לאלהים וזה פי׳ הפסוק ה׳ עוז לעמו יתן וכשישראל במדריגה הזאת שמיחדים מדת מלכות הנק׳ עוז כדלעיל אז ה׳ יברך את עמו בשלום שנשלם שפע כל העולמות ברב טוב ושלו׳ על ישראל אמן

נזכירה דודיך מיין משרים אהבוך ע"ד דאיתא בגמ׳ שהי׳ רחב"ד מתפלל שיתנו לו מחלקו המזומן לעוה"ב ונתנו לו אח"כ הראו לו בחלום שלכל הצדיקים יש להם כסא של ארבע רגלים ושלו של שלש רגלים ע"ש הלשון היטב ונמצא שאין לאדם להתפלל שיתנו לו מחלקי העוה"ב המזומן לו כי שמא יגרעו לו משם אבל כל זה כשאדם מתפלל על עצמו אבל כשמתפלל על אחרים יכול לבקש שיתנו להם מחלקם של עוה"ב כי בודאי לא יוגרעו בשביל זה כי אין כוונתם לכך כי הם אינם יודעין בדבר והצדיק המתפלל עבורם הוא כונתו ג"כ לש"ש להשפיע להם רב טוב וזהו נזכיר׳ דודיך שאנו מזכירי׳ ומתפללים לפניך שתמשיך עלינו אותן דודים הערבים והנעימים עלינו מיין מעולמות העליונים הנרמזים ביין והוא עוה"ב תשפיע מעליו עלינו בעוה"ז ואם תאמר יוגרע מחלק העוה"ב חלילה לזה אמר משרים אהבוך פי׳ הלא אהבתם שהם אוהבים אותך ועושין מצות ומעשים טובים לפניך אשר עבורם מגיע להם זה החלק העוה"ב שלהם זה הוא מישור אהבתם בלי עקבה ורמי׳ כי העול׳ אינם יודעים שזו היא מחלקם והצדיק ג"כ בונתו אינו רק להשפיע לעולם תיתי מהי תיתי ונמצא בשביל זאת לא יוגרע חלקם כנ"ל והשם יזכנו לאור בנועם העליון אמן

ארון נושא את נושאיו י"ל הפי׳ בי דרך ב"א כשהם רואים אדם המתחיל בעבודת הבורא ב"ה הם מדברים בו ומתקוממי׳ עליו ויש לו יסורים גדולים מזה ואעפ"ב הוא אינו משגיח על זה כלל ועובד את הבורא ביתר התאמצות עוד ועי"ז הוא עולה בכל פעם למעל׳ יתירה נמצא הם נושאים אותו ומגביהים אותו למעלה יתירה בעבודתו ית"ש ואח"כ כשהוא צדיק גמור אז הוא נושא אותם שמחזירם בתשוב׳ ומשפיע עליהם כל צרכם והפי׳ ממילא מובן שהצדיק נק׳ ארון כאשר בארנו כבר בכמה מקומות הוא נושא את נושאיו ר"ל אותם שהיו מנשאין אותו הוא נושא אותם וק"ל

יראיך יראוני כו׳ דהנה איתא כל אומן שונא את בני אומנותו אבל היראים יש להם שמח׳ זה מזה כשרואה ירא אחר בי מדרך הירא באמת שסובר שהוא מקצר תמיד בעבודת השי"ת ונמצא כל א׳ סובר בעצמו שהוא מקצר ובמה יש לקנאות בו כיון שהוא בעצמו סובר שאין בו ירא׳ כלל: וזו היא יראיך יראוני וישמחו פי׳ כשרואים אותי הם שמחים בי ואין מקנאים אותי כי לדברך יחלתי לשון חיל ורעד׳ כי תמיד אני בחיל ורעד׳ שמתפחד אני שמקצר בעבודתך חליל׳ ולזה אין מקנאי׳ בי אדרב׳ שמחים עלי

ולציון יאמר איש ואיש יולד בה יש לומר הפי׳ דהג׳ מדרך הצדיק המדבר עם איזה אדם בדבר איזה הצטרכות פעולות הגשמיות שיפעול לו ע"י דבורו אזי כוונתו של הצדיק לפעול לאותו אדם מה שצריך לו: וגם כונתו להשי"ת לתקן שם בעולמות העליונים ע"י דבורו וזהו ולציון הוא הצדיק המצויין בהלכה יאמר עליו איש ואיש יולד בה דהיינו באותו הדבור שהוא מדבר פועל שני כונות דהיינו לאיש המדבר עמו שיפעול לו כל צורכו: וגם להשי"ת הנקרא איש מלחמה נולד ונפעל הכל ע"י אותו הדבור וכאשר מתנהג הצדיק כן הוא פועל רחמים לכל העולם וזהו ד׳ יספור בכתוב עמים ר"ל ד׳ הוא מדת הרחמים מאיר ברחמיו אל כתיבת עמים הרוצים לכתוב ח"ו איזה גזירה על ישראל אזי מאיד מדה"ר אל הכתיב׳ שנהפך לרחמים גמורים

לעושה נפלאות גדולות לבדו כו׳ בגמ׳ אמרו בכל מלכותם מאין כמוך שאל האי מינא בכל מלכותם הוא דאין כמוך אבל בישראל יש ומנו אמר לי׳ אין שמצינו הקב"ה מחי' מתים ואליהו החי׳ בנה של צרפית הקב"ה מוריד מטר ואליהו אמר חי ה׳ כו׳

נמצא הצדיק עוש׳ ג"כ נפלאו׳ כמו השי"ת ב"ה אלא שההפרש הוא בין הנפלאות שהצדיק עושה ובין נפלאות ה׳ שהצדיק אינו יכול לעשות שום דבר כ"א ע"י הבורא ב"ה1 שמתפלל אליו והבורא ב"ה שומע תפלתו ומקיים דיבורו ונמצא הצדיק שיכול לפעול איזה דבר זה הוא הכל בחסדי הבורא ב"ה אבל השי"ת ב"ה בעצמו א"צ לשום נברא כלל וכלל ועושה הכל לבד בלא סיוע אחר וזו הוא לעושה נפלאות גדולות לבדו שעוש׳ בלבדו כי לעולם ר"ל מה שיש נפלאות אצל העולם דהיינו הצדיקים חסדו פי׳ זה הכל חסדו ששומע תפלתם ועושה רצונם

חסדך ה׳ מלאה הארץ חוקיך למדני דאנשי כנה"ג תיקנו לומר גומל חסדים טובים היינו אף למי שאין ראוי והגון ע"ד הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו בין הגון ובין אינו הגון לעולם חסדו ואנו אומרים גומל חסדים בו׳ מלשון ביום הגמל את יצחק דהיינו שאין אנו צריכין לחסדים האלה כי השי"ת ב"ה מקבל הכל מאתנו ואנו לוקחים בשורת הדין ואין צריכין להחסד והיינו קונה הכל עי"ז הוא גומל חסדים כלומר שאינו עושה כבר בחסד כ"א במדה"ד וע"ד שאמרו צדיקים ניזונין בזרוע אבל זה יש להמקטרג עדיין פ"פ לקטרג ולומר באמת למה השי"ת מקבל מאתנו הכל ע"ז אנו אומרים וזוכר חסדי אבות דהנה יש חסדים מגולים וחסדים מכוסים והחסדי׳ המכוסים הם נקראים חסדי אבות דהזרע אצל האב הוא מכוסה ועל החסדים המכוסים אין שום קטרוג עליהם כי אין המקטרג יודע מהם והם מכוסין ממנו ולזה אומרים וזוכר חסדי אבות ושוב אין למקטרג רשות לקטרג עליהם וזהו חסדך ה׳ מלאה הארץ האמת שהחסד שלך הוא מלאה הארץ אבל אני מתפלל אליך חוקיך למדני דהיינו שתשפיע עלינו החסדי׳ המכוסים ויהי׳ תמיד בלי הפסק כחוק וכנ"ל שלא יהי׳ להשטן רשות להרהר אחריה

ירונו וישמחו חפיצי צדקי כו׳ דשמחה הוא לצדיק כשניצול מאיזה חטא הבא לידו וניצול ממנה אזי ישמח מאד ורינה הוא כאשר יעשה הצדיק איזה דבר המותר באכיל׳ ושתי׳ ועושה זאת לשמים ומכנים אל הקדוש׳ זה נקרא רינה שהוא למעל׳ מהשמח׳ שמשמח אפי' אחרים ע"י רינתו כי כל העולמו׳ יש להם תענוג גדול כשמעלין איזה דבר השפל שבעולם התחתון לעולם העליון וזהו ירונו כו׳ חפיצי צדקי רמז לאותן ב"א השומרים עצמם מעביר׳ וחפצים צדקת ה׳ כלומר שיהי׳ ליקוטי שושנה צדיק להשי"ת והם במדריגה שמחה ויאמרו תמיד יגדל ה׳ פי׳ אותן שאומרים תמיד יגדל ה׳ שרוצים תמיד שיתגדל שמו של הקב"ה ביהודים ודביקות ובעליות מ"ב הם במדריגה רינה כנ"ל

או יאמר ידונו כו׳ ע"ד הפסוק מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כו' ושמעתי אומרים דמה רמז לעניוות לשון ואנחנו מה זה הוא שה׳ שואל מעמך שתהי׳ במדריגה מה ויש לומר שזה רמזו רז"ל שדרשו חייב אדם לברך מאה ברכות בבל יום מפסוק הנ"ל אל תקרי מה אלא מאה הפי׳ הוא כך אל תקרי מה שבלתי אפשרי שתבא למדריגת עניוות להקרא מה אלא מאה דהיינו באופן שתוכל לברך מאה ברכות בבל יום בלי שום מחשבה זרה ואז תהי׳ במדריגה מה ז וזהו ה׳ מלך גאות לבש דע"י מעשינו הטובים שאנחנו עושים אזי השי"ת ב"ה נקרא מלך אך איך אפשר שיתקרא מלך ע"י מעשינו הטובים מאחר שיש גאות בעולם ותועבת ה׳ כו' בל גבה לב ואין אני והוא כו׳ אך לזה עשה השי"ת ב"ה בחכמתו שנתן לבוש להלביש עצמן דהיינו שנתן לנו התור׳ הקדוש׳ שתתי׳ לבוש לכסות את הגאות ולבא אל מדת עניוות וזהו ה׳ מלך ר"ל שהשי"ת יהי׳ נקרא מלך גאות לבש עשה לבוש להלביש את הגאות ולכסותו כנ"ל והנה האדם הצדיק העובד ד׳ באמת הוא כסא להשי"ת ב"ה לשכון עליו כמש"ה צדק ומשפט מבון בסאך דהיינו ע"י הצדק ומשפט שאדם מתנהג בו מכין הכסא להשי"ת ב"ה ונמצא הצדיק ע"י מעשיו הטובים הוא מתגדל עד הכסא כבוד שישכון עליו השי"ת ב"ה ובכל זאת אין כוונתו להנאתו שיתגדל הוא אלא שיתגדל שמו של השי"ת ב"ה וב"ש וזו היא ויאמרו תמיד יגדל ה׳ וכו׳

בגמ' אסור לילך בקומה זקופה פי׳ כי עיקר בריאת האדם לתקן שורשו בעולם העליון ולתקן הקומה העליונ' כדכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם פי׳ בקמה עליונ׳ וכדמותה עשה אותו שיש עולם הנקרא יד ה׳ עיני ה׳ רגלי ה׳ וכל שאר אברים ואף שאין שם בעולמות עליונים שום דמיון ותואר כלל וחלילה וחלילה לדמות שם או לצייר במחשבה כלל דבר זה שם ואין לו גוף ולא דמות כו' אלא שהעולם התחתון יש לו דמות ונאחז בשורשו בעולם העליון העינים למשל יונקים מאותן העולמות הנקראים עיני ה׳ והם נקראים עינים לא על דמותם חלילה כ"א על פעולתם שיש בעולם העליון רחמים הנקראים עיגא פקיחא שמשגיח תמיד על רחמי העולם וצרכם לזה נקראים עינים וכן עד"ז שאר האברים בפעולתם נקראי׳ ולא בדמותם והאדם עיקר בריאותו הי׳ לתקן השיעור קומה דהיינו עד"ז כשאדם עושה איזה מצוה בידו אז ניתקן העולם הנקרא יד ה׳ וכן ברגל ניתקן עולם הנקרא רגל וכן שאר האיברים באיזה אבר שמקדש עצמו אז ניתקן העולם השייך לאבר ההוא אבל העיקר התיקון הוא שיהי׳ שפל ונבזה בעצמו באמת וזאת היא מדריגת הצדיקים העובדים ה׳ באמת לבבם וזו הי׳ מעלת משה רבינו ע"ה שבא במדריג׳ גדול׳ כ"כ הכל בשביל גודל ענוותנותו האמיתי שהבין בעצמו שלא תיקן עדיין הקומה כלל וזה הוא הפירוש אסור לילך בקומה זקופה פי׳ שאסור לסבור בעצמו שכבר תיקן הקומ׳ והיא זקופ׳ כבר אלא תמיד יהי׳ שפל ונבזה שייף עייל שייף נפיק ואז טוב לו:

אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת דאיתא בגמ׳ אגרא דתעניתא צדקתא ונמצא הצדק' הוא יותר מן התענית: וקשה הא איתא בגמ׳ גדולה תענית יותר מן הצדק׳ שזה בגופו וזה בממונו נרא, דכך הוא הפירוש ע"ד המשל מי שנתמג׳ אצל שר המושל להיות שוטר ורוד׳ לכל מי שיתחייב אצלו עונש וכאשר האדם המחויב העונש מבקש על נפשו מהשר למחול לו והשר נותן לו כתב פטור אז גם השוטר יש לו הנאה מזה שאינו צריך לעשות דין באדם: ונמצא זה השר נחשב כאלו עש׳ צדק׳ עם השוטר שמתחיל׳ הי׳ ממוג׳ לעשות דין עת׳ נהפך לרחמים ומי גרם זה להשר שיעשה הצדק׳ הזאת האדם שבקש ממנו המחיל׳ ונכנע לפניו: כן הדבר הזה האדם החוטא כשנותן לב לשוב להבורא ב"ה ומתעג׳ על חטאיו קורעין לו גזר דינו והוד, כאלו השי"ת ב"ה נתן כתב רשום להמקטרג שלא לענשו עוד ונהפך הממונ׳ עצמו לרחמים עליו ונמצא למפרע שאדם השב עש׳ צדק׳ עם המלאך הממונ׳ על הדין וזהו אגרא דתעניתא צדקתא שכר התענית הוא הצדק׳ שעוש׳ עם המלאך וכדלעיל וזהו אשרי שומרי משפט כו׳ פי׳ שמשמר את המשפט הוא הדין הנקרא משפט משמר אותו שלא לבא עליו ואדרב׳ יתהפך לרחמים ומפרש הקרא ע"י מה נעש׳ זה ומפרש עוש׳ צדק׳ בכל עת שרוא׳ ומשמר העיתים שחטא לעשות תשוב׳ עליהם ולהתענות עליהם ועי"ז עוש׳ הצדק׳ עם המקטרג ונהפך לרחמים גמורים אמן

שירו לאלהים זמרו שמו נ"ל דשיר הוא נוקבא דהוא-שייך לשם אלקים שהוא מדרגת נוקב׳ וזמרו הוא דכורא שהוא שייך לשם הוי׳ ב"ה ולעתיד יחודש השיר׳ ותבא ג"כ למדרגת הוי׳ וזהו שירו לד׳ שיר חדש ר"ל השיר שיתחדש לעתיד הוא שירו לד׳ שיהי׳ בחינת שיר׳ בהוי׳ והב׳ מדרגת זמר שהוא מדריג׳ גדול׳ שהיא דכורא וכנ"ל צריך האדם שימור גדול לבל יתגא׳ במדרג' הזאת וצריך להתחזק במאד מאד שיהא הזמר כך כאילו השכיב׳ מדבר מתוך גרונו וזהו זמרו ד׳ כי גאות עש׳ דיש לדקדק על הלשון זמרו ד׳ בי לד׳ הי׳ לו לומר אלא ר"ל מדרגת הזמר תרא׳ כאלו ד׳ בעצמו מזמר כאלו השכיב׳ מזמרת מתוך גרונו: ומפרש למה צריך כ"כ חיזוק ואימוץ גדול כזה גאות עשה פי׳ מחמת שעש, הש"י גאות בעולם לכן צריך להתחזק במדריג׳ הזאת וזהו אז ישיר משה ובני ישראל ואמרו חז"ל שר לא נאמר אלא ישיר רמז לתחיית המתים וכו׳ והייגו אז ר"ל לעתיד ישיר משה את השיר, הזאת שהיא נוקבא לה' ר"ל שיחודש למדרגת ד׳ שהוא הויה ב"ה שהוא דוכרא וזהו שירו לאלהים ר"ל דהיינו שהשיר, שייך לשם אלקים וזמרו שמו והזמר הוא שייך לשם הקדוש הוא הוי׳ ב"ה ולכך לא כתיב זמרו לשמו לפי שצריך התחזקות כאלו השכיב, מזמרת מתוך גרונו וכדלעיל •

וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה נ"ל דאיתא בגמ׳ העוש׳ תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים: וי"ל הפי, ע"ד שאמרו חז"ל ע"פ שמעו נא אבירי לב הרחוקים מן הצדק, מאן אבירי לב צדיקים שכל העולם ניזונין בצדק, והם ניזונין בזרוע ואמרתי הפי, בזרוע ר"ל שהם הולכים במדרגתם לעולמות עליונים זהם קרובים להעולמות והרי הוא כאילו נוטלים ההשפעה בידם כאדם שהוא קרוב אצל דבר ומושיט ידו ליקח אותו דבר וזהו הפי, העוש׳ תפלתו קבע דהיינו שתפלתו עולה תמיד בקביעות לעולם העליון לעולם המיוחד לד, אין תפלתו תחנוני, ר"ל זה אין צריך ליקח ההשפעה ע"י תחנונים דהיינו שיהא ניזון בצדק, כעני המתחנן על הפתח כ"א בזרוע כנ"ל ולא כן האדם שלפעמים מחזק עצמו בתפלתו ולפעמים יחלש כמו ששמעתי מאחי הרב ואל יבא בכל עת אל הקודש ואמר הפי, שאל יבא לעתים אל הקדוש, דהיינו שלפעמים יתגבר בקדוש, ולפעמים יחלש רק שיהי׳ תמיד בקדוש, בלי עת וזהו ג"כ הפי, כל הקובע מקום לתפלתו ר"ל שתפלתו עול, למקום אחד המיוחד לה אלקי אברהם כו׳ וזהו הפי, שמש בשבת צדק, לענים: דהנה הצדיקים ההולכים תמיד בקדושה ומסתכלים ברוממות אל כל ימי השבוע אז ביום שבת קודש בא להם הבהירות הגדול והקדוש, מתנוצצת מאלי, אבל מי שצריך בשבת להתעורר עליו בהירות מחדש ע"י שהוא מסתכל וממשיל לעצמו רוממות אל בשבת עצמו אעפ"י שגם זה הוא טוב אינו אלא כמו צדק׳ לענים שאין להם משלהם כלום וזהו שמש בשבת ר"ל שהוא צריך להסתכל על הבהירות בכדי שימשיל לעצמו רוממות אל בשבת הרי הוא כמו צדק, לענים כנ"ל וזהו וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי׳ דהיינו ר"ל שיזרח לכם יראי שמי לכם דייקא פי, מחמת ירא, שלכם שעבדתם עליו כל ימי החול שמש צדקה פי׳ מה שלאחרים אני נותן להם בצדקה יזרח לכם ממילא: ומרפא בכנפי, רמז על הצדיק המעופף תמיד ומשוטט בכנפיו בעולמות העליונים הוא גורם רפואה והשפעות לישראל וזהו הבטחה ליראי שמי וק"ל

יהללו ה' דורשיו יחי לבבכם לעד נ"ל דהנה כשהצדיק עושה מצוה ומקיים המצוה בשורשה אז מביאה אותה המצוה לידי חימום והתלהבות הבוער בו ע"י המצוה שעשה לזמר שירות ותשבחות להשי"ת ב"ה: וזהו יהללו ה, דורשיו בשירות ותשבחות מחמת שיחי לבבכם

מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור פי׳ הדורות ממשיכים עליהם מלך כפי מעשיהם אם טוב אם להיפך ח"ו ולפיכך דורות הראשוני, שהיו צדיקים המשיכו עליהם מלכים טובים אבל בעו"ה בדורות הללו בגלות המר שנתמעטו הדורות אין אנו יכולים להמשיך עלינו מלך טוב: אעפ"כ הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו אעפ"י שאין לנו מלך טוב אין הקב"ה נותן הממשלה בידו שיהי׳ ח"ו מושל בנו אלא הממשלה נשאר ת"י של הקב"ה כמו בדורות הראשונים וזהו מלכותך כו׳ כל עולמי, פי, שהמלכות הוא לפי העולם כמו שממשיכים עליהם אבל וממשלתך בכל דור ודור פי׳ דהממשל׳ נשאר קיים לעד בידו של הקב"ה המלא רחמים ולא כלו לעד מדור לדור

עוד פי' אחר ע"פ זה כי השם הוי"ה ב"ה הוא נעלם לע"ע בגלות כמו דכתיב זה שמי לעלם חסר וי"ו ויש ליתן טעם לשבח למה באמת הוא נעלם בגלות כי בגלות המר הזה אנחנו תחת הדינים ח"ו והקב"ה ברוב רחמיו כשרוצה לעשות לנו חסדים אזי הוא מסתיר אותם כדי שלא יהי׳ עליהם קטרוג ח"ו ומעלים את החסדים והרחמים בהחבא ובהצנע שלא יבינו שרוצה לעשות לנו רחמים והוא עושה לנו הסד בהסתר וזה נק׳ נפלאות כי תרגום פלא הוא ואתכסי׳ וזהו כתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו שמכסה הרחמים שאינו יודע כי אם הוא לבדו ולא עוד אלא שנתן לנו צדיקים אף בגלות שהם מזכירים את הרחמים תמיד לפניו ומעוררים רחמים עלינו והצדיק נקרא זכר שמזכיר להקב"ה הגם שאין שכחה לפניו אעפ"כ צריך אתערותא דלתתא כידוע. והצדיק הוא אתערותא ובזה מזכיר כ"י להשי"ת שמעוררים רחמים על בניו וזהו כתיב זכר עשה לנפלאותיו. ר"ל אעפ"י שהעלם הרחמים וזה נקרא נפלאות כנ"ל עשה להם זכר הוא הצדיק שיזכור תמיד בהם וזהו זה שמי לעלם הנ"ל אעפ"י ששמי הוי׳ אני מעלים אעפ"כ זכרי לדור דור ר"ל בכל דור ודור אני מעמיד להם צדיקים שנקראו זכרי כנ"ל וזהו פירוש הפסוק מלכותך מלכות כל עולמי׳ ר"ל עולמים לשון נעלם שהמלכות שלך נעלם אבל וממשלתך בבל דור ודור ד"ל דהיינו הצדיקים המושלים על הרחמים וממשיכים אותם ע"י אתערותא דלתתא אתה מעמיד להם בכל דור ודור

אמרו בגמרא מי שיש לו צעקת לגימה על חבירו ודומם הקב"ה עושה לו דין נ"ל הפי׳ מפגי שהאדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו שלעצמו אין יכול לפעול כל כך שאין חבוש מתיר כו׳ אבל על חבית הוא נענה מהרה וכל א׳ יש לו להתפלל בעד חבית ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה עד שכולם נענים. וזהו שאמרו ישראל ערבים זה לזה פי׳ עריבין לשון מתיקות כמו וקולך ערב מפגי שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין כ"א בעד חבירו ועי"ז הם נענים ועיקר התפלה היא במחשבה מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפלתו בעבור שאין עלי׳ קטרוג וזהו פי׳ כל מי שיש לו צעקת לגימה על חבירו שצועק בשביל חבירו שאין לו פרנסה ודומה פי׳ שמעלה תפלתו בעולם המחשבה הקב"ה עושה לו דין פי׳ שפועל רצונו הטוב ונענה בתפלתו

רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם נראה

לתרץ על שמתחיל בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים וגם כפל הלשון לפי שהצדיק אינו מתאווה לשום דבר ברצונו כי הוא כל כך במדרגתו הקדוש׳ שאין לו תאוה לשום דבר אך מהיכן בא זה שהצדיק צריך לפעמים לאיזה דבר למזון או למלבוש או לכסף וזהב והדום׳ להם זה הוא הכל לצרכי העולם שהעולם צריכים לכל זה תמיד ומתאוים להם תמיד ומתפללים עליהם רק שאץ כח בידם להיותם נענים בתפלתם מפגי שאין כח בתפלתם לעלות למעל׳ וכשהצדיק צריך ג"כ לאותו דבר

ומתפלל עבורו ותפלתו הזכה עולה בלי שום פגע אזי נאחזין כל תפלות ישראל באותה התפל׳ ונענין כל ישראל בזכותו וזו היא פי׳ רצון יראיו יעשה פי' השי"ת ב"ה עושה רצון להצדיק שיהי׳ צריך לאיז׳ דבר ויתאוה לה כדי ואת שועחם ישמע כו' שישמע תפלת הציבור ויושיעם

או יש לפרשו בע"א כי גם על הצדיק יש לפעמים עליו קטרוג ומהיכן בא הקטרוג מפני שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב כו׳ פי׳ שגם בטוב אי אפשר שיהי׳ ברור וצלול בלי חטא כלל כי אינו יכול האדם להיות כ"כ ברור שיעש׳ דבר בלי שום פגם ובכל דבר שעוש׳ יש איזה פני׳ או גדלות וכיון שאינו ברור לעשות דבר בלי שום פגם כלל על זה יש עליו קטרוג ר"ל אבל השי"ת ב"ה ברוב רחמיו הגדולים הוא מבטל הקטרוג ובמה מבטלו בעשות רצון הצדיק כמעש׳ כי הרצון אצל הצדיק הוא ברור מאוד כי רוצה הוא לעבוד את הבורא ב"ה כשלימות גדול בלי שום פיגול מחשבת זרה כלל והקב"ה ברחמיו עושה את הרצון כמעש׳ כמו שאמרו בגמ׳ מחשבה טובה הקב"ה מצרפ׳ למעש׳ ונמצא כאלו כבר נעשה העשי׳ ג"כ בלי שום פגם כלל ונתבטל הקטרוג ממילא כיון שהעשי׳ היא ברורה על מה יש לקטרג וזה הוא הפי׳ רצון יראיו יעשה פי׳ שמחשב הרצון של הצדיק למעש׳ ובזה ואת שועתם שהם צועקים על הקטרוג שיש עליהם ישמע ויושיעם ומבטל הקטרוג כיון שהמעשה הוא טוב והבן

עוד פירוש אחר כי הקטרוג אינו רק על המעש׳ שאינו ברור׳ וכדלעיל אבל על הרצון אין שום קטרוג כי הרצון הוא ברור וצלול והצדיק ברוב צדקתו הוא מכניס רצונו ומחשבתו הטוב׳ באחרים שגם הם יהי׳ להם הרצון הטוב להדבק בהבורא ב"ה בכל לבבם ובזה שמכנים הרצון באחרים זה כבר נקרא מעש׳ כי נעשה מהרצון שיש לו מעש׳ באחרים ובשביל זה נתבטל הקטרוג שהרי גם המעש׳ היא ברור׳ מאוד. וזהו הפי׳ בפסוק פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כי הצדיק ממשיך שפע להעולמו׳ ולכל אדם וע"י מה הוא פועל כך בהכנים רצונו באחרי׳ ונמצא כי נעשים כולם צדיקים על ידו ולזה יכול להמשיך עליהם שפע רב ובזה מדויק הלשון נוכח ונסתר כחדא פותח הוא נסתר את ידיך נוכח אלא שזה קאי על הצדיק שהצדיק הוא הפותח הידים להבורא ב"ה כביכול להשפיע על העולם ובמה הוא פותח ומפרש הפסוק ומשביע לכל חי רצון במה שמשביע לכולם רצון אהבת הבורא ב"ה ונעשה מהמחשבה מעש׳ ואין קטרוג בלל ויכול להשפיע כרצונו ואין שטן ואין פגע דע וזהו הפי׳ עצמו גם כאן רצון יראיו יעשה ר"ל מהרצון נעשה מעשה וכדלעיל וממילא את שועתם על הקטרוג ישמע ויושיעם,

קול ד' בכח קול ד' בהדר כי ידוע שקול הוא הוי"ה ודבור הוא אדג"י והשי"ת ב"ה בחסדיו הגדולים אינו משפיע את הרחמים אלא ע"י המשכת הצדיק ולמה זה כדי לקרב את הצדיק אליו והנה הדר אינו כ"א דבר הנראה לעינים כי על דבר שאינו נרא׳ אינו שייך הידור וזה הפי׳ קול ד׳ שהוא רחמים בכת ולא בפועל עדיין קול ד׳ בהדר שהצדיק מביא אותם אל ההתגלות ונקרא הדר

עוד פירוש ונקדים כמה פסוקים לפרשם יחד כתיב נעימות בימינך נצח וכתיב ימינך ד׳ נאדרי בכח ימינך ד׳ וכתיב ד׳ איש מלהט׳ והצעת הדברים כך הם הג׳ יש שתי מדות חסד וגבור׳ ויש עוד חסד שבגבור׳ וגבור׳ שבחסד וחסד שבגבור׳ הוא כשהקב"ה נוקם באומות ומשלם גמול לאויביו בשביל ישראל נמצא בזה הגבור׳ שעוש׳ הוא חסד גדול וזה הוא הפי׳ נעימות בימינך נצח מה טוב ומה נעים כשאתה לוקח בימין שלך שהוא החסד את הנצח שהוא הנצחון וגבור׳ וממילא מובן הפסוקים הקודמין והבן

ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר כי ידוע שעיקר כוונת הבורא ב"ה בבריאות העולם להטיב לברואיו מפגי שהוא רב חסד ולא הי' עם מי לעשות חסדים הוכרח להמציא העולם כדי לקיים מדת החסד והכל געש' ע"י הצדיק הממשיך כל ההשפעות ע"י אתערותא דלתתא והצדיק יכול להמשיך בפעולותיו מה שרוצ׳ אם לחסד ואם לגבור׳ ובמ׳ בתור׳ כי הקב"ה ברוב רחמיו הגדולי׳ העמיד בתור׳ מדת גדול׳ וגבור׳ כדי לכשילמוד האדם התור׳ לשמ׳ ימשיך בכח׳ מדת חסך וגבור׳ למט׳ חסד לישראל וגבור׳ לאומות העולם וזה הוא הפי' בגמרא חסד ומשפט אשיר׳ אם לחסד אשיר׳ ואם למשפט אשיר׳ אשיר׳ הוא מלשון המשיר פירותיו והפי׳ הוא אם לחסד אם אני רוא׳ שהחסדים גברו למעל׳ והרחמים מתעוררי׳ אז אשיר׳ אותם לישראל ואם למשפט וכשאני רוא׳ שהמשפט חליל׳ מתעורר אשיר׳ אותם לאוה"ע וזה אומרו ד׳ חפץ למען צדקו ר"ל שחפץ הבורא ב"ה לעשות צדק׳ להעולמות יגדיל תור׳ ויאדיר פי׳ העמיד בתור׳ גדול׳ וגבור׳ כדי שימשיך אותם הצדיק ע"י התור׳ כנ"ל והבן

שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו תחלה נקדים לפרש פסוק א׳ שנאמר וישכם אברהם בבקר: כי ידוע שבקר נקרא חסד ויש חסדים מכוסי׳ וחסדי׳ המגולין וחסדים המכוסי׳ נקראין מוחין כי המוח הוא מכוס׳ וחסדים המגולין נקראין שכם כי השכם הם הכתפיים הם מגולין ונראין רחבים ולזה נאמר ביששכר ויט שכמו לסבול שעש׳ מן החסדים המכוסי׳ חסדים המגולין שיתגלו ויבואו אל התפשטות וגם אברהם כיון לעשות מן חסדים המכוסין חסדים המגולין שיהיו במדרגת שכם ולז׳ כתיב וישכם אברהם בבקר שעש׳ מן הבוקר שהוא החסד שיהי׳ נקרא שכם ויתגלו בהתפשטות ויהיו נראין וזה הוא שבענו בבקר חסדך לשבע אותנו בחסדך הגדול ויתגל׳ אלינו במגול׳ ואז נשמח׳ ונרנג׳ בכל ימינו תמיד שאעפ"י שת"ו תמה זכות אבות יהי׳ חסדך קיים לעד ולנצח •

גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך ג"ל דהנה האותיות והכתב של התור׳ הקדוש׳ הוא הלבוש והגוף של התור׳! והפנימיות והנסתרות של התור׳ היא הנפש של התור׳! והצדיק העוסק בתור׳ לשמ׳ זוכי׳ לדברים הרב׳ ומגלין לו רזי התור׳ דהיינו שזוכ׳ להשיג הפנימיות של התור׳ וזהו דאמרינן בגמרא דאנכי הוא ר"ת אנא נפשי כתבית יהבית דהיינו כנ"ל שהשי"ת ב"ה נתן הפנימיות היא הנפש בתוך הכתב ומחמת גודל הדביקות של הצדיק העוסק בתור׳ לשמ׳ הוא מעל׳ את התור׳ ומקשר׳ מעולם לעולם עד אין סוף ב"ה וב"ש וזהו שנאמר ברוך ד׳ פי׳ התור׳ הנקראת ברוך ד׳ שהיא הבריכ׳ העליונ׳ שממג׳ הולכין כל הרחמים והשפעות היא מהעולם ועד עולם והיינו אורייתא וקב"ה חד דהיינו ע"י הצדיק המקשר׳ מהעולם לעולם עד א"ס ב"ה וזהו פי׳ הפסוק תורת ד׳ תמימה משיבת נפש פי׳ ע"י הצדיק המשיב את הנפש היא הפנימות של תור׳ למעל׳ למעל׳ עד א"ם ב"ה עי"ז היא תמיט׳ וזהו שאמר דוד המלך ע"ה גר אנכי בארץ ר"ל הפנימיות שמרומז בתיבת אנכי שמרמז על הנפש הנתוג׳ בתוך הכתב אנא נפשי כתיבת כו׳ הוא כמו גר בארץ שאין העסק התור׳ אצל העולם כ"כ בשלימות להשיג הפנימיות פי׳ האור הפנימי הנגנז והנסתר במצותיך בכן בקשתי אל תסתר ממני מצותיך שתזכני להשיג הרזין דאורייתא באמת

או יאמר דהנה כבר כתבנו מזה דהצדיק השלם יכול לבטל כל הגזירות ד"קב"ה גוזר וצדיק מבטל והוא ע"י שהצדיק הוא מופרש ומובדל מענייני עסקי העולם הזה והוא כאלו אינו בעולם הזה כלל: ומחמת דבר זה קדושתו הרבה מאד כדמיון המלאכי' שואלין זה לזה אי׳ מקד כבודו שהם סוברי׳ שהשי"ת ב"ה הוא בתחתוני׳ ומחמת זה מודים ומשבחים להשי"ת ב"ה ונמצא המלאכים שואבים הקדוש׳ ע"י עוה"ז שהם אינם בו והצדיקים שואבים ומקבלים הקדוש׳ מהעולמו׳ העליוני׳ שסברתם בהיפך המלאכים והצדיק המופרש ומובדל מעוה"ז הוא שואב ג"כ הקדוש׳ מהעוה"ז כדמיון המלאכי׳ שגם הוא כאילו אינו בזה העולם כלל מחמת גודל פרישותו וקדושתו ויש לצדיק כזה אהבת המלאכים ויראת המלאכים ומדרגתו הוא יותר מהם ולהצדיק כזה לא יעשה ה׳ דבר כ"א גילה סודו לעבדיו כמ"ש באברהם המכסה אני כו׳ ויודע הצדיק להתפלל ולבטל וזהו שאמר דוד גר אנכי בארץ דהיינו שאני מובדל ומופרש מכל גשמי עוה"ז לכן אל תסתר ממני מצותיך פי׳ הציווים שאתה מצוה בעולם הודיעני מקדם כדי שאוכל למתקם ע"י תפלתי הזבה

במשלי: שמחה לאיש במענה פיו נ"ל ע"פ דאיתא בגמ׳ ר"ח בן דוסא כשהי׳ מתפלל על החולה אמר זה חי כו׳ אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי כו׳ וזהו שמחה לאיש פי׳ ע"י מענה פיו דהיינו הפלתו של האיש צדיק אם שגורה בפיו אז שמחה הוא לו ביודע שתפלתו רצוי׳ מקובלת לפני המקום ב"ה

או יאמר דהנה יש ב׳ מדריגות בצדקות. א׳ מדרגת יראה היא הנק׳ בשם יעקב כמ"ש אל תירא עבדי יעקב נמצא מצינו יראה ׳אצל יעקב והב׳ היא מדרגת העובד מאהבה היא הנק׳ בשם ישראל דהיינו ישר אל שהוא מודה ומשבח להשי"ת ב"ה בשירות ותשבחות והוא ע"י אהבה רבה ואיתא בחובות הלבבות שצריך האדם לקבל על עצמו תנאי הגירות בעוה"ז כאשר האדם שהוא גר בארץ אחרת והוא שפל ונבז׳ בעיניו מאד שאין לו אל מי לפנות ותמיד בכל רגע הוא בעמוד וצא קאי וממהר לעשות פעולותיו והצטדכותו בשעה מועטת זו כמו כן צריך להיות העוה"ז נדמה בעיני האדם כאשר מבואר שם באר היטב בצחות לשונו הזך והטהור וזהו מדרגת יראה שרואה בשפלותו ומתיירא מהבורא ב"ה הגדול והנורא. והגה הצדיק צריך להיות עובד בשני המדרגות דהיינו מדרגת יראה הוא התנאי הגירות והשפלות ובמדריגת אהבה שהוא לחשב תמיד רוממות אל וגדולתו והפעולה המביאה את האדם לידי אהבה היא המחשבה הטהורה הזכה והצלולה דהיינו שיסיר ממנו בל מחשבת חוץ ולמעט בדיבורו בעניני העוה"ז כ"א לצורך גדול ואותו הצטרב׳ יהי' ג"ב לעבודתו ית"ש ולחשב תמיד רוממות אל ושיהא הילוכו בקדושה ודיבורו בקדושה ביראת אל כל היום ועי"ז הוא בא לאהבה רבה ושלימה תהו פי׳ הפסוק שמחה לאיש דהיינו שהפסוק מלמדינו איך לבא לידי אהבה שהיא השמח׳ ואמר באיזה פעולה יבא שמחה לאיש צדיק במענה הוא לשון עינוי וסיגוף דהיינו ע"י שהוא מענה ומסגף את פיו מדבר דבר שאינו צורך גבוה וישמור פיו ולשונו מאד לדבר בקדושה ועי"ז מחשבתו טהורה להיות מחשב רוממות אל וגדולתו ובא לידי אהבת הבורא ית׳ ובמצותיו חפץ מאד וזהו גרים ותושבים אתם עמדי שהקב"ה מצוה לישראל שיהיו עובדים אותו בשני המדרגות הנ"ל דהיינו גירות היא הירא׳ ותושבים זה הוא מדריגות אהבה כי הנשמה הבאה מלמעל׳ והלכה בכל העולמות עד העולם התחתון הזה צריכה להיות ג"כ מחשבת תמיד בעולמות עליוני׳ שהיתר. בהם תושב וזהו רוממות אל וזהו פי׳ הפסוק גר אנכי שאט׳ דוד המלך ע"ה דבש"ע מדרגות יראה היא הגירות והשפלות יש בי אך על זאת אתפלל אל תסתר ממני מצותיך הוא מדריגת אהבה הפנימיות שבמצותיך שהיא ע"י אהבה ודביקות כנ"ל

או יאמר שמחה לאיש כו׳ דהנה ידוע שעיקר החיות של כללות ישראל אינו אלא בארץ הקדוש׳ השי"ת יקבץ נדחינו מהר׳ למקום חיותנו. אך הצדיק הדבוק בהבורא ית"ש ובשמו הגדול יש לו חיות אף בכל מקום שהוא וזהו ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה פי׳ יעקב הי׳ לו חיות אף בארץ מצדים ע"י שם הוי"ה ב"ה וב"ש שהוא במ"ק שבע עשרה בגימט׳ טוב. וזהו שמחה לאיש במענה פיו כי מענה הוא לשון מעון ודירה דהיינו הצדיק ע"י עסקו בתור׳ ותפילותיו הזכים והצלולי׳ בדביקות גדול שיש לו יש לו חיות ונמצא פיו הוא דירתו בכל מקום שהוא וזה שמחה לו ואשרי לו ולחלקו לאיש הצדיק.

בב"מ דף ל' (ב"מ ל, א) משנה איזה היא אבידה כו׳ ונ"ל ע"ד המוסר אם תדצ׳ לדעת איז׳ היא אביד׳ שאדם אובד בו נשמתו ואמר מצא חמור או פרה רועי׳ בדרך דחמור הוא גוף והחומר של האדם העוסק בעגיני העוה"ז ודברי גשמי הרודף אחריהם וזה הוא הפי, של רועים שרוע׳ את עצמו במרעה העוה"ז אלא שאעפ"ב הוא בדרך פי, שהוא נוהג את עצמו בדרך הישר שנושא ונותן באמת׳ אין זו אביד׳ בשביל זה אינו מאבד ח"ו נשמתו אבל חמור וכליו הפוכים דבלים הם האברים של האדם שהוא משמש בהם אם הם הפוכים פי׳ שקלקל בהם והיפך אותם מטוב לרע הרי זו אביד׳ שבזה בוודאי הוא אובד את נשמתו לכן חוס וחמול ורחם על נפשך ונשמתך ותחזור בתשוב׳ מהר׳ להבורא ית"ש: החזירה וברח׳: החזיר׳ וברח׳ אפי׳ ארבע׳ וחמשה פעמים דהיינו שחזר בתשוב׳ כט׳ פעמים וחזר לקלקולו אעפ"כ אל יתיאש עצמו ח"ו לומר למה זה הבל איגע אלא חייב להחזיר׳ שחל עליו חיוב התשובה שנאמר השם תשיבם משמע אפילו כמה פעמים והשי"ת המקבל שבים יחזירנו בתשובה שלימה לפניו ויחתור חתירה מתחת כסא כבודו לקבל אותנו ברחמים ולתקן את אשר שחתנו ברחמיו אמן כי"ר

משנה סוף פרק המפקיד השולח יד בפקדון כו׳ ע"ד המוסר נראה לפרשה דהנה הגשמה נקרא פקדון שנתן השי"ת לאדם שישמור אותה ולא יפגום אותה חלילה: וזהו השולח יד בפקדון שאם ח"ו שלח ידו בפקדון היא הנשמה הקדושה אשר הפקד אתו שפגם בה חלילה בש"א ילקה בחסר וביתר פי׳ שנענש מחמת שני דברים דהיינו שחסר ופגם לעילא ופגם לתתא ופגם בנשמתו וזו היא ילקה בחסר וביתר היינו עבור שנתן כח בהקליפה הנקראת יתר דכל יתר כנטול דמי ובה"א כשעת הוצאה פי׳ איך יעשה ויתקן את אשר עוות וקלקל: דהיינו שימסור עצמו לכבוד קדושת שמו כשעת הוצאה מן העולם כאלו יוצא מהעולם הזה כן יהיה מסירת נפשו גמורה ושלימה ואז ישיב את הנשמה כשעת הוצאה מן העולם העליון ר"ע אומר כשעת תביעה פי׳ דאין לך אדם שאין לו שעה שיתעורר עליו התעוררות תשובה מלמעלה וזהו שעת תביעה שהקב"ה תובע אותו שישוב אליו ואמר ר"ע שיהי׳ תמיד בהרהור תשובה כשעת התביעה מלמעלה ואז יהיה יכול לעשות מסירת הנפש בשלימות וביותר יש סייעתא לזה שיבא לו הארה והתעוררות ע"י ראיית צדיק בפניו שבעבור שיראתו על פניו אזי המסתכל בפניו מקבל הארה גדולה וזהו שאמר יעקב א׳ ע"ה אמותה הפעם אחרי ראותי פניך דאיתא ויפול יוסף על צוואריו ויבך אבל יעקב לא נפל משום דקרא ק"ש ומסתמא התפלל והוצרך לעשות מסירת הנפש בנפילת אפים ואמר אמותה הפעם דהיינו שעתה אוכל לעשות מס"ג כשלימות אחרי ראותי פניך וקבלתי ממך הארה וקדוש׳ גדולה

משנה בבא בתרא בפרק יש נוחלין ומנחילין כו׳ נ"ל ע"ד הרמז דמה ששאלו ישראל היש ה׳ בקרבנו אם אין פי׳ ששאלו באיזה עולם תהי' עבודתם דהנה יש שעולם אחד נקרא יש ועולם א׳ נקרא אין דאיתא לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באדנ"י והקריאה הוא שם אדני נקרא יש שהוא הנגלה והשם הוי׳ ב"ה נקרא| אין שהוא נסתר וזהו אתה הוא אחד קודם שנברא כו| אתה הוא נגלה והוא נסתר וצריך האדם להיות עבודתו ע"י שם אדנ"י שמשם יבא להשם הוי"ה ב"ה וזהו דאיתא בגמרא מיום שנברא העולם לא הי׳ אדם שקרא להקב"ה אדון עד שבא אברהם א׳ ע"ה וקראו אדון ולכאורה מה חידש אברהם אבינו דוקא בשם אדון אך האמת שדבר גדול חידש שמתחילה לא הי׳ עבודת׳ כ"א עד שם הוי"ה ב"ה ובא אברהם וקראו אדון היינו כנ"ל| ולימד שצריך אדם לילך מתחילה ע"י שם אדנ"י ומשם | יבא להשיג השם הוי"ה ב"ה ושני השמות הללו נקראי׳ יראה ואהבת השם אדנ"י הוא נקרא יראה והשם הוי"ה ב|׳ה הוא אהבה וצריך האדם לבא מן היראה אל אהבה והיינו שחידש אברהם אבינו ע"ה שקראו אדון דהיינו שהשכיל בחכמתו היחוד שם אדני בהשם הוי"ה ב"ה וזהו מרגליות טוב׳ הי׳ תלוי בצווארו של אע"ה היינו שמן| הצוואר יוצא הדיבור וזהו שם אדג"י כידוע וזהו זכווי ושמור וזהו אלו שמרו ישראל שני שבתות היינו השני עולמות הנ"ל ליחדם מיד היו גגאלין וזהו ביום השבת שני כבשים כו׳ כבשים הוא לשה מעל׳ ומדרג׳ כמו עלה בכבש כי הנקודה אינה מעכבת הפי׳ והייגו כג"ל שצריך האדם לעלות בשני המדרגות והיינו לייחד שני עולמות הנ"ל בני שנה דשנ׳ היא גימט׳ ספירה ששני העולמות באים אל האחדות בספירה א׳ והיינו תמימים ושני עשרונים דכל אחד כלול מעשר ועי"ז פועל הצדיק סולת היינו השפעה נקי׳ מנחה ר"ל שעושה נחת רוח להבורא ב"ה בגורם השפעה למעלה בעולמות העליונים בלולה בשמן: דכתיב טוב שם משמן טוב ר"ל דהצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים ע"י אור תורתם דאור נק׳ שמן והיינו שלומדים תורה לשמה ומעלים אורות גדולים ע"י לימודם וזהו טוב שם ר"ל זה שהשם נעשה טוב שנהפך לרחמים הוא ע"י שמן הטוב הוא התורה והאור העולה ע"י הצדיקים וזהו בלולה בשמן היינו שיהא בלול באור התורה

וזהו יש נוחלין ומגחילין ר"ל אותם הצדיקים ההולכים במדרגתם ע"י עולם הנק׳ יש: נוחלים ר"ל שהם גוחלין מלמעלה השפעה להמשיכה למטה ומנחילין היינו שהם גורמים השפעה למעל׳ בעולמות עליוני' ע"ד ישראל מפרנסין לאביה׳ שבשמים ומפרש המשנה נוחלין ומנחילין הבנים את האב היינו ישראל הצדיקים הנקראים בנים למקום והוא אבינו אנו מנחילין אותו ית"ש השפעה למעל׳ והאב את הבנים והוא נותן לנו השפעה למטה וזהו וממדבר מתנה כו׳ דהיינו שצריך הצדיק לעשות עצמו כמדבר ואז ניתן לו התורה במתג׳: וממתנה נחליאל ר"ל שמנחיל התורה לאל ית׳ ומנחליאל במות ר"ל עי"ז נותן השפעה למעל׳ בעולמות העליונים ומבמות הגיא פי׳ שממשיך השפעה למטה והאחין מן האב פי׳ שגם זה גורם השפע׳ כשיש אחדות בין ישראל ואין הוא מלשון מאחה מן האב פי׳ ע"י שאב אחד לכולם עי"ז יש להם אחדות גמור ויש נוחלין ולא מנחילין: דאיתא בגמ׳ אורך ימים בימינה כו׳ אלא העוסק לשמה יש לו גם אורך ימים והעוסקי׳ שלא לשמה עושר וכבוד לבד והיינו שהוא עכ"פ גורם השפעה למטה אבל לא למעלה בעולמות עליונים ועיקר עסק התורה הקדוש׳ צריך להיות לשמה שעי"ז יוכל לבא לדעת את ה׳ ולהכיר גדולותיו ונפלאותיו ולהדבק עצמו באלקות וזהו וידבר כו׳ את כל הדברים אמר אנכי כו׳ ז"ל שהש"י ב"ה אמר לגו כל הדברים היינו כל התורה כולה כדי לאמר אנכי ה׳ אלהיך פי׳ שע"י התורה יהי׳ יכול לומר אלקותו לנו: ובכל זה התירו לנו חכמים קצת ואמרו לעולם ילמוד אדם כו׳ שמתוך כך יבא לשמה ששורש היסוד והעיקר הוא לשמה כדי להשיג אלקותו ית"ש ומה שאמרו שמותר ללמוד שלא לשמה הוא כדי שלא ילך האדם בטל לגמרי חלילה וישועמים וזהו שמע בני מוסר אביך רמז בזה העסק בתורה לשמה והאיר הוא הדרך ללמדה לשמה ומפרש שיהא התורה כשתלמוד אותה למוסר לך שתייסד ותוכיח אותך שתלמוד לשמה ובדביקות ועי"ז הוא נק׳ בן לאב הוא הבורא ב"ה ואל תטוש תורת אמך ר"ל עכ"פ אל תעזוב את התור׳ לגמרי חלילה ולמוד אפילו שלא לשמה שזה נק׳ בשם גוקבא שאינו אלא מקבל ולא משפיע וזהו יש נוחלין ולא מנחילין הבן את האם היינו הלומד שלא לשמה הנקרא בשם נוק׳ שזה אינו אלא נוחל השפע למטה וכנ"ל

זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה נראה בצירוף הפסוק בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקד י"ל הפי׳ כי ידוע שהשבינ׳ נק׳ זאת שהוא דין והמתקת הדיני׳ צריך להיות בדוגמתו דהיינו עם גבור׳ שבחסד שהשורש הוא חסד הוא ממתיק חסד שבגבורה ונעשה הכל חסד וזהו בזאת כו׳ בפד דהוא דינים כידוע בן בקד הוא חסד מלשון בוקר והיינו גבור׳ שבחסד גק׳ בן שהשורש הוא חסד ועי"ז נמתקין הדינים ונעשים רחמים גמורים וזהו זאת מנוחתי עדי עד פה אשב ד"ל שזאת כנ"ל היא מנוחתי מחמת שאני ממתיק הדינים עד פ"ה אשב והיינו פ"ה עם הכולל הוא גימטרי׳ אלקי׳ אשב פי׳ שאני משיב ומהפך הדין לרחמי׳ גמורים כי אויתי׳ מחמת שתאוותי תמיד על זאת והבן

אשרי יושבי ביתך בו׳ אשרי העם כו׳ נ"ל דהנה איתא בגם׳ חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת כו׳ וכוונתם הי׳ כדי לזכך ולטהר את מחשבתם ולדבק עצמם בעולמות עליונים עד הגיעם קרוב להתפשטות הגשמיות כמבואר בש"ע א"ח רק אח"כ בשעת התפלה הדיבור של תפלתם הקדושה נתלבש ממילא במחשבותם הקודמות וזהו פי׳ הגמ׳ מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעש׳ היינו הדיבור שהוא מעש׳ נגד המחשבה ועוד יש מדרג׳ גדול׳ מזו דהיינו בשעת התפלה מחשבים ג"כ בעולמות ודבוקים שם כאלו אינם בזה העולם כלל ומובן ממילא אשרי יושבי ביתך פי׳ שיושבים בעולמות עליונים עוד יהללוך סלה ר"ל אפי׳ בשעת תפלתם אשרי העם שככה לו דהנה הקב"ה נתן לצדיקי׳ מתג׳ שיהא כח בידם לבטל גזירות ולהמתיק הדינים כאשר כתבנו מזה פעמים הרבה ונקדים לפרש מה שאנו אומדים כי כל אלקי העמים אלילים וד׳ שמים עשה ולכאורה איך מקושר סיפא לרישא וגם הי׳ לכתוב וד׳ אלקינו כדבר והיפוכו: אך נר׳ דהג׳ ידוע שכל האומות הם תחת השרים המושל עליהם ומנהיגם והשר אינו יכול למחול להם על סרחונם אבל אנחנו בני ישראל אין לנו שום שר ומנהיג רק הבורא ב"ה בכבודו ובעצמו ומחמת חסדיו הגדולים נתן כח ביד הצדיקים להמתיק דינים ולבטל ממנו כל הגזירות ולפעמים חלילה הקטרוג גדול ואין כח כ"כ ביד הצדיק להמתיקו ובעולם העליון הוא עלמא דקשוט ואז השי"ת ב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים משיב להמקטרג הדין עמך וכתיב בתורתי אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי וביון שאתה אומר שבני חטאו לפני א"כ אחריב ואבטל שמים וארץ וכל אשר בהם ואז בשמעו כך הוא מירתת מאד מדבר הזה מפני שגם הוא יהי' בטל כשלא יהי׳ שמים וארץ ואז גם הוא חוזר מדבריו ונהפוך לסניגור וזהו כי כל אלקי העמים אלילים והם מקטריגים עלינו והפעולה לזה וד׳ שמים עשה בנ"ל וזה שאמר דוד המלך ע"ה השמים שמים לה' כנ"ל שהשמים הם לד׳ פי/ להוי"ה המרמז לרחמים שע"י השמים נהפך הדין לרחמים כנ"ל וזה השי"ת ב"ה בעצמו עוש׳ דבר זה והארץ נתן לבבי אדם פי׳ שגם נתן כה לצדיקים אשר בארץ שיהא בה בידם להמתיק הדינים וזהו אשרי העם שבכה לו מלשון וחמת המלך שככה פי׳ אשריו להעם כשיש צדיקים כאלו בעולם אשר כח בידם לשכך כעם וחימה ולהשקיט הדיגין והקטרוגי׳ ממנו אשרי העם שד׳ אלהיו ר"ל כנ"ל שאף לפעמי׳ חליל׳ שהקטרוג גדול ואין כח ביד הצדיק להמתיקו ואז הקב"ה עוש׳ פעולתו בכבודו ובעצמו להמתיקו ע"י תשובת שמים וארץ ומבטל הדינים ומהפכן לרחמים גדולים עלינו ועל כל ישראל אמן:

או יאמר ונקדים פסוק לא יהיה לך אלקים אחרים על פני שמלת פגי אין לו פי׳ ונרה דהנה הצדיק ברצותו להמתיק דינים ולבטלם צריך לעשות זה בהסתר דבר עד מאד מפני המקטרג שלא יבין בו והפנים הוא נגלה וזהו לא יהיה לך אלקים אחרים על פני פי׳ שלא יהיה לך הדינים שהם אלקים אחרים שלא יהיו לך פי׳ שלך שלא יהיו נמתקים כשיהיו על פני כשתעש׳ זה בנגל׳ כ"א בנסתר כנ"ל וזהו אשרי העם שככה לו שפי׳ כנ"ל שיש צדיק שיוכל לשכך הדינים בסתר ולו דייקא שהוא לשון נסתר אשרי העם שד׳ אלקיו דהנה יש עוד אופן להמתיק דינים היינו כשישראל הם באחדות והיינו ד׳ אלקיו לשון יחיד שהם כולם כאיש אחד ואשרי להם שדינים גמתקים מאליהם

או יאמר משום דלפעמים הצדיק בעצמו צריך לרחמים ■ואז נשאר העולם מבלי מגין וצריך הקב"ה ברחמיו הגדולים בעצמו להמתיק הדינים וזהו אשרי העם שככה לו ר"ל שיש צדיק כזה שאף לצורך עצמו יכול להמתיק דינים וזהו מדריגה גדולה כי אין חבוש מתיר א"ע ולא כן הוא שאף לעצמו יכול לפעול אך שהעולם נשאר מבלי מגין כי הצדיק שרוצה להמשיך השפעות לישראל צריך שלא יחוש לעצמו כלל ולא יהא כוונתו להנאתו ב"א רק בשביל ישראל לבד ואמר אשרי העם שד׳ אלקיו פי׳ שהקב"ה בעצמו יעש׳ זאת בזמן ההוא וימתיק בעצמו הדינים ויהפכם לרחמים על ישראל עמו אמן

טוב ד׳ לכל נראה דהעוה"ב נקר׳ הכל כדאיתא בגמר׳ שלש׳ הקב"ה הטעימן מעין עוה"ב אברהם יצחק יעקב שנאמר בכל מכל כל וזהו טוב פי׳ המעשים טובים של אדם הקב"ה עושה מהם סגולה לעולם הבא וזהו ד׳ לכל שהוא משלם לו בעוה"ב הנקרא כל: ורחמיו על כל מעשיו פי׳ ועניני עוה"ז שהשי"ת נותן לאדם שהם נקרא מעשיו שהם בזה העולם העשי' הם אינם אלא מצד הרחמים והחסד מהבורא ב"ה

אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך נ"ל דבך אמר דוד מחמת שהי׳ אוהב ישראל וחשק מאד להטיב לישראל להסיר מהם כל דינים ואמר אני בצדק פי׳ בצדק׳ ותפל׳ הנקרא ג"כ צדקה כמרומז במילת צדק׳ צ׳ אמנין ק׳ ברכות ד׳ קדושות כידוע וכל מה שאני עוש׳ זה הכל בשביל ישראל לאחוז מהם הפנים של זעם וזו היא אחזה פניך ובאיזה אופן יהי׳ לי שכר לעוה"ב אינו כ"א ע"י שאני מחשב תמיד בעולמות עליונים ועוסק תמיד ברוממותך וזו אשבעה בעולם הבא הוא בהקיץ תמונתיך כמו בשביל הקיץ תמונתך מה שאני מקיץ ומעורר עצמי לחשוב בתמונתך אבל השורש המצות ממעשים טובים אני נותן לישראל להשפיע עליהם רחמים

העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים ע"ד המשל אדם המסתכל באיזה חפץ טוב ואינו משים אל לב מדי יום מעלות החפץ ההוא אז החפץ ההוא אינו נוע א חן בעיניו מחמת ההרגל בו: ותחנונים הוא לשון חן(והיינו מי שעוש׳ תפלתו קבע פי׳ שאינו מתאמץ עצמו בכל יום בתשוקה יתיר׳ יותר מיום הקודם לו אין תפלתו תחנונים שאין נושאת חן בעיניו: וזהו ד׳ חנינו לך קווינו פי׳ מחמת שלך כל תשוקתינו ומקוים אנחנו לך לכך הוא לחן לנו עד מאד

קדם ידעתי מעדותיך כי לעולם יסדתם כו׳ בהקדים לפרש ע"ד הרמז כיצד עלה בכבש פי׳ כיצד עולה ממדריגה למדרגה ומפרש ופנה לסובב פי׳ שיפנה עצמו: לסביבות ישראל להשפיע להם די צרכיהם דרומית ר"ל הרוצה לבא אל החכמ׳ כמו הרוצה להחכים ידרים מזרחית פי׳ מיד בקומו בבוקר לא יפנה רק אל התורה שמזה יבא לו שיזריח אור גדול וזהו השמש יצא על הארץ פי׳ כשיבא הבהירות על הארץ הוא הגוף ע"י עסק התורה ולוט בא צוערה ר"ל יצה"ר הנקרא לוט בא צוערה מלשון מצער שנעשה מצער וקטן מזרחית צפונית פי׳ עם האור הזה יכול להשפיע השפעות וטובות גדולות שצריך לזה הצפנה והטמנה גדולה שלא יבין המקטרג ע"ד שפרשתי הרוצה להעשיר יצפין פי׳ מי שרוצה להעשיר את ישראל ולהמשיך עליהם השפע׳ צריך להצפי׳ הדבר מן הקטרוג! וזהו מצפון זהב יאתה ע"י שיצפין יבא זהב היינו השפעות וזהו קדם ר"ל ע"י מזרח האור ידעתי מעדותיך פי׳ אוכל לדעת השני דברים הנקראים עדות דהיינו מנורה הי׳ בדרום ושולחן בצפון ונאמר בשניהם עדות וזהו ידעתי מעדותיך שאוכל להשיג החכמה כדי להשפיע כי לעולם יסדתם פי׳ שכל זה יסדת בשביל העולם כדי להשפיע להם

טעמו וראו כי טוב ד׳ ויש לפרש דהנה האדם אין רשאי להנות מהעוה"ז הן אכילה ושתי׳ והן הראי׳ שאדם רואה בעיניו שהם עיקר החמדה כדרך שאמרו עין רואה ולב חומד וא"ב צריך האדם שכל ראיותיו לא יהי׳ כ"א בדבר ד׳ וברוממותו לבחון בנפלאותיו ומובן ממילא טעמו פי׳ כל מה שתטעמו בפה היא אכיל׳ ושתי׳ וראו וכל מה שתראו זה לא יהי׳ הכל כ"א להבין כי טוב ד׳ להכיר טובתו וגדולתו ית׳

או יאמר טעמו ודאו כו׳ דאיתא מה שישראל התרעמו על המן אף שהי׳ טועמין בו כל מיני טעמים שרצו לטעום רק מחמת שלא ראו בעיניהם המאכל ההוא והי׳ להם זה כסומא אשר אין לו שובע וזהו טעמו וראו כי טוב ה׳ פי׳ מה שאתם טועמין המאכל וגם רואין אותו מה הדבר ההוא הכל מחמת כי טוב ה׳

צדיק מושל ביראת אלקים ונראה לפרש ע"פ מה שפרשתי כבר בפסוק אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך דאמרינן ואתם הדבקים בד׳ כו׳ וכי אפשר לדבק בהשי"ת ב"ה אלא הדבק במדותיו ולכאורה כיון שאדם צריך לדבק במדותיו של הקב"ה א"כ קשה איך שייך יראה בהבורא ב"ה אך מציגו ג"כ יראה בהשי"ת דהיינו שמתיירא ב"ה וב"ש שלא יחטא אדם ויענש חלילה ונמצא האדם צריך ג"כ להיות לו יראה זו שיש להבורא ב"ה שיתירא לנפשו פן יחטא חלילה וזהו אשתחוה כו׳ ביראתך פי׳ במדת ירא׳ זו ששייך בהשי"ת בירא׳ זו אשתחוה אל היכל קדשך גם אנכי אך הצדיק השלם אם רואה איזה אדם שחטא להשי"ת הוא עושה בצדקו ומרצה ומחפה עליו בקדושתו הגדול׳ לבלתי ענש יענש ח"ו וזהו צדיק מושל ביראת אלקי׳ פי׳ שמושל אף בירא׳ זו של השי"ת ב"ה דהיינו שלא יחטא האדם ויענש בי אף שיחטא הצדיק ההוא מושל בזה ומגין עליו שלא יענש ומחפש ומרצה עליו ונסלח לו

או יאמר צדיק מושל כו׳ ומתחילה נקדים לפרש מה שכבר כתבנו מזה מתחילה עלה במחשבה לבראו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים שיתפו למדת הרחמים וקשה וכי ח"ו יש שינוי לפניו ב"ה וב"ש ונראה דכך פירושו מתחיל׳ עלה הבורא ב"ה בעולם המחשבה דהיינו תחילת בריאותו הי׳ בעולם המחשבה במדת הדין כי שם אין צריכין לרחמים מחמת שאין שם יצר הרע וראה שאין העולם מתקיי׳ פי׳ שאז באותו פעם כשברא אותו העולם ראה ג"ב שאין זה העולם עיקר הקיום כי כל כוונתו הי׳ רק להטיב לברואים וזה כל תענוגו ושיתף בו מדת הרחמים פי׳ שברא עוה"ז התחתון הצריך לרחמים וח"ו לחשוב שום השתנות חלילה רק הבריאה הית׳ כסדר מתחילה העולם העליון בדין ואח"כ העוה"ז ברחמים והנה בעול׳ העליון הדינים נקראי׳ בשם יראה כי שם לא שייך דין ועונש רק בעוה"ז נקראין דינים •לעשות דין ועונש ח"ו בעוברי רצונו והנה הצדיק צריך לעסוק בעבודתו הקדוש׳ להפך את הדיני׳ בעוה"ז ג"כ לרחמים וזהו פי׳ המשנה שבועות שתים שהן ארבע כד דעיקר כללות התורה הם שנים מ"ע ול"ת והכללות משניהם הוא הדביקות בבורא ית"ש ע"י מצותיו והדביקות נקרא בשם אכילה דמצינו במלאכים אצל אברהם נאמר בהם ויאכלו וקשה וכי שייך אכיל׳ אצל המלאכים אלא שזה קאי על הדביקות דהיינו אברהם אבינו ע"ה בקדושתו הגדול׳ הי׳ מסדר לפניהם השולחן הטהור בקדוש׳ רבה ובדביקות גדול ודבקו המלאכים ונהנו מדביקות זה של אברהם אבינו ע"ה שהוא דבר רוחני וזה הי׳ אכילתם ונמצא לפ"ז אכילה נקרא דבןקות וזה לעומת זה שגם אצל עביר׳ שייך דביקות כמו שנאמר ותדבק נפשו בדינה כו׳ והדביקות הזאת נקרא ג"כ בשם אכיל׳ כמ"ש אכל ומחתה פיה וזהו שבועות שתים שהן כו׳ שאוכל ושלא אוכל פי׳ שבועות שאדם מושבע ועומד מהר סיני הם שתים דהיינו שאוכל הוא הדביקות הטוב שידבק בה האדם ושלא אוכל הוא הדביקות הרע שירחק ממנה האדם והוסיפו חכמים עוד שתים שאכלתי כו, דהנה העולמות העליונים נבראים במדת הדין כנ"ל והיינו האותיות למפרע ע"פ תשר"ק דכל דבר הישר הוא רחמים וההיפך הוא דין והעוה"ז הוא ע"פ א"ב הישר שהוא רחמים והצדיק צריך להפך מדת הדין לרחמים וזהו שאכלתי דהיינו לשעבר הרומז לתשר"ק לעשותו ישר ע"פ דבקותו ולהפכו לרחמים והרשעים מהפכין חליל' להיפך והוא שלא אכלתי והמשכיל יבין:

לרוקע הארץ על המים נראה דהנה העולם נברא בארבע יסודות ארמ"ע ויסוד העפר הוא דבר עב וחומר הממשיך את האדם לתאות הגופניות׳ ולכן הוא קשה מאוד לפעמים לשבר כה התאוה ע"י שלא קדשו עצמם אביו ואמו בשעת תשמיש ויסוד העפר הוא גדול בו עי"ז וזהו דאמרינן בגמ׳ במקום שבעלי תשוב׳ עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד והוא לכאורה דבר זר שהצדיק דמעיקרא לא הי׳ יכול לעמוד במחיצה אשר מעולם עבר ושנה ועשה תשובה אלא מחמת שבעל תשוב׳ קשה לו לןפרוד מתאוות הגופניות ע"י שהומרו עב ואעפ"ב הוא משבר עצמו בכל כחו את תאותו ולכן שכרו הרבה מאוד אבל יסוד המים הוא ממשיך את האדם לעבודת הבורא ית"ש ונמצא זה חסד אל על האדם שמשבר כח תאותו ומגביר יסוד המים על העפר וזהו לרוקע הארץ על המים פי׳ רוקע הוא לשון חיזוק כפרש"י על יהי רקיע בתוך המים והיינו לרוקע הארץ על המים פי׳ שברא הקב"ה יסוד העפר שהוא חזק יותר מיסוד המים שהוא ממשיך את האדם לתאוות כנ"ל כי לעולם חסדו למען ישבר האדם את כח תאוותו אף שקשה עליו מאד ועי"ז חסדים גדולים באים לעולם:

ויסב חזקיהו פניו אל הקיר כו׳ כי בגמרא אמרו המתפלל צריך שלא יהי׳ דבר חוצץ בינו ובין הקיר ועוד אמרו שלש׳ דברים מזכירין כו׳ וא׳ מהן קיר נטוי כי כשהולך אדם תחת הקיר נטוי בודקין אותו אם ראוי לנה שלא תפול הקיר עליו ובגמרא הראשונ׳ יש לדקדק בלשון הקיר בה"א הידיעה ולמה לא אמר סתם בינו לבין קיר אך עפ"י הגמרא שני׳ הוא מדויק שפיר והפי׳ הוא כך לפי שאדם קודם התפל׳ צריך לטהר מחשבותיו שיהיו בלי שום פיגול ולפשפש במעשיו אם חטא לעשות תשובה שלימה שתוכל התפל׳ לעלות בלי שום מסך המבדיל רק זב׳ וברורה בלי פיגול כלל ובוודאי האדם המדקדק על עצמו להרהר בתשוב׳ תמיד ולפשפש במעשיו כראוי וממילא הוא מטוהר ומנוק׳ מכל עון וחטא ומותר לו לילך תחת קיר נטוי כי אף שיבדקו בו יצא זכאי כי התשוב׳ מועלת לכל ומגיג׳ עליו: וזה הוא הפי׳ המתפלל צריך שלא יהי׳ דבר חוצץ בינו ובין הקיר פירושו הקיר הידוע דהיינו קיר נטוי פי׳ שצריך לפשפש כ"כ עד שלא יהא הקיר נטוי חציצ׳ אף אם יעבוד תחתי׳ ואז ילך להתפלל ובוודאי תהי׳ תפלתו זב׳ וברור׳ ותעש׳ פירות למעל׳ ושורש למט׳ וזהו שנאמר בחזקיהו ויסב חזקיהו פניו אל הקיר פי׳ כדלעיל שפשפש במעשיו כ"כ עד שלא תהי׳ הקיר הפסק בינו לבע׳ ואז הית׳ תפלתו זב׳ מאד וק"ל

הוגעתם את ד׳ בדבריכם כי האדם צריך להיות מחשבותיו כ"כ ברורים עד שכל הדברים שידבר שלא יהי׳ לריק ויגיעו עד כסא הכבוד ויעשו פרי וכל עבודת האדם צריך זאת להיות תמיד דבוק בו י"ת וכאשר ידבר איז׳ דיבור יהי׳ מחשבתו בזה הדיבור הכל לכבוד הבורא ב"ה ואף שידבר בצרכי העולם כוונתו יהי׳ לשמים וזה הוא הפי׳ בפסוק הוגעתם את ה׳ בדבריכם הפסוק מלמדינו שיהי׳ דברינו כ"כ ברורים עד שיגיעו אל הבורא ב"ה וזה פי׳ הפסוק כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר כי צריך לעבוד על זה המדרגה תמיד שיגיעו דבריו אל הבורא ב"ה ולא יסבור שכבר הוא במדרגה זו לפי שזה צריך עבוד׳ תמידית ושפלות האדם שהוא ההכנעה והעניוות וכשיסבור שכבר הוא במדרג׳ זו א"כ יש לו גאות וכיון שיש לו גאות בוודאי אין לו מדריגה זו וזהו כל הדברים יגעים דהיינו הדברים שאתה סובר שכבר הגיעו אל ה׳ ית׳ ב"ה בוודאי לא יכול איש לדבר כי בוודאי אינו כך כיון שסובר כך כדלעיל וק"ל

ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים נראה כי יש שני צדיקים הצדיק האחד יש שממתיק דינים בעבודתו הקדוש׳ שמהפך מדה"ד למדה"ר ועוד יש צדיק שאינו עושה שום פעול' לזה אלא שמכח צדקתו הגדולה ממילא אין הדין יכול לשלוט כלל והחסדים גוברים בזכותו וזה הוא ההופכי כו׳ כי הדיני׳ נק' צור שהם קשים כמו האבן והצדיק מהפך אותם לרחמים ואדרב׳ ממשיך חסדים וזהו ההופכי הצור שהם הדיני׳ להיות אגם מים שהם מרומזין אל החסד חלמיש הוא הצדיק היותר גדול וחזק כמו חלמיש הזה למעונו מים כלומר בשבילו לבד בלי שום פעולה רק שזכותו מגין ובא השפע על ידו

שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא דאיתא בגמ׳ כל העוסק בתורה ובג"ח ומתפלל עם הציבור כאלו פדאני לי ולבני כו׳ ולכאורה הלא עסק החור׳ הכל בכלל כי זה עיקר עסק התור׳ לשמה לשמור ולעשות ולקיים ולמה פרט את אלו ג"ח ותפל׳ עם הציבור ונ"ל דאיתא בגמ׳ כל העוסק בתור׳ לבד דומה כמי שאין לו אלקי אלא בתורה וג"ח ועוד איתא בפסוק גומל נפשי איש חסד ויבואר הכל בסיגנון א׳ דהנה אנו מתפללין כרחם אב על בנים כו׳ ולכאורה איך אנו מתפללין שירחם ד' עלינו רק כרחם אב בוודאי רחמי השי"ת עלינו הם אין קץ אך נר׳ דהנה הרחמי׳ של הבורא ב"ה הם כאשר אנחנו הולכים בדרכיו ומתנהגים כשורה אזי הוא מעורר רחמים עלינו וחסד הוא לפנים משורת הדין אף לאינו הגון כדכתיב וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וזה שאנו מתפללין שגהי׳ במדריג׳ זו שלא נצטרך לחסדים רק שנתקן את מעשינו והוא מרחם עלינו ע"פ שורת הדין כן תרחם עלינו וזהו העוסק בתור׳ לבד כו׳ דע"י עסק התור׳ זוכה אדם לבא אל הדביקות ולהתעוררות רחמים ואם עוסק בתורה לבד פי׳ בלא דביקות כ"א שלומד תורה בודאי הוא מחמת מעשיו המקולקלין וזהו דומה כמי שאין לו אלוה כיון שאין לו דביקות בהבורא ית"ש אלא בתורה וג"ח מלשון הגמל את יצחק ר"ל ע"י עסק התורה יגמול החסדים שלא יצטרך עוד אליהם וזהו גומל נפשו פי׳ שגומל נפשו מהתאות הבהמיות ומרגיל עצמו בתורה ומצות שעי"ז יבא האדם אל הנפש השכליות והדביקות איש חסד לשון בעל כמו איש נעמי דהיינו שהוא בעל ואדון להחסדים אבל הוא אינו צריך לחסדים וזהו ג"כ כל העוסק בתור׳ ובג"ח כנ"ל שע"י התור׳ הוא גומל החסדים שלא יצטרך אליהם ומתפלל עם הציבור דאיתא בגמ׳ כל הקובע מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו י"ל הפי׳ כך דהנה הצדיק צריך להמשיך השם ב"ה וב"ש לעוה"ז שישרה עמנו וישפיע עלינו ואח"כ צריך להעלות את השכינה ולכן אנו אומרים בתפלת י"ח אלקי אברהם כו׳ בי מתחילה אנו צריכים לקשר עצמינו באבות שע"י יש כה בידינו להמשיך את הבורא כביכול אלינו בעוה"ז ואח"כ אגו אומרים הגדול כו׳ דהיינו המרות העליונות שאנו מדבקין עצמינו למעל׳ כדי להעלות השכינ׳ וזהו כל הקובע מקום לתפלתו פי׳ שרוצה לקבוע דהיינו להמשיך השבינ׳ הנקראת מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו פי׳ צריך לקשר עצמו תחיל׳ באבות והיינו מתפלל עם הציבור שמתפלל על צרכי הציבור שגורם להם השפעות כנ"ל כאלו פדאני דהיינו העלאת השכינה ואת בני שגורם להם השפעות וזהו שמרו משפט פי׳ שמרו שלא יהי׳ כח בדינים לשלוט שיתעורר רחמים ע"פ מעשיכם הטובים • ועשו צדקה הוא השפעות שהם צדק׳ לעולם כי קרוב׳ ישועתי ישועה שלי הוא העלאת השכינה

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו הנה מלת כל הוא מיותר לכאורה גם אין מובן לעת מצוא לפי פשוטו עד שדרשו חז"ל כדאיתא בגמ׳ אמנם נ"ל דהנה עולת חובה על הצדיק ומוטל עליו להתפלל תמיד על כללות ישראל להשפיע להם השפעות חסדים ורחמים וזהו מחמת שהצדיק עובד את השי"ת באהבה ואהבה הוא האחדות ויחוד שמו הגדול וחפץ ה׳ בידו כי הש"י חפץ תמיד ומתאוה לתפילתן של צדיקים שהם מיחדים שמו הגדול באהבה לכן ההשפעו׳ נמשכין ויורדין ע"י הצדיק וזהו שאנו אומרים בברכת ק"ש אהבה רבה אהבתנו כו׳ ואנו חותמין הבוחר בעמו ישראל באהבה דהיינו ע"י אהבה בחר אותנו וחתימה הוא תוקף הדבר כי תיכף ומיד באמירתינו הבוחר כו' מיד הם מסולקים ונסתמים פיות מסטיניגו ומקטריגנו העומדים על תפלתינו כי הדבר אשר נחתם בטבעת המלך אין להשיב וח"ו אין ברכתיגו יוצא לבטלה ומה החתימ׳ היא האהבה ואהבה בגימ׳ אחד שע"י האהבה הוא האחדות אך פן ואולי עריץ אין זה אהבה שלימה לכן אנו אומרים אחר זה תיכף שמע ישראל ליחד שמו הגדול במסירת הנפש למען תהי׳ אהבה שלימה ויחודא שלים ואהבה ואחד גימ׳ כ"ו הוא הוי"ה ב"ה והנה בהשם הוי"ה ב"ה יש ד׳ מדריגות וא׳ מהם הוא מדרגות שם של מ"ה והשם הזה הוא השומר אמיתי העליון של ישראל בגלותינו כי אף במצרים היו גלוי וידוע השם הזה לישראל וכה אמ׳ משה רבינו ע"ה להקב"ה הנה אנכי בא אל בני ישראל כו׳ ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ד"ל כשהם יאמרו לי מה שמו גם אנכי אומר אליהם שכדבריהם כן הוא שזה השם המשמר אותנו ברחמים וזה שאט׳ יחזקאל הנביא ואראה דמות כמרא׳ אדם כו׳ כי אדם בגימ׳ מ"ה ראיתי שהוא יושב על כסא רחמי׳ לשמור אותנו ונמצא הצדיק ע"י אהבה ואחדות שלו צריך לעורר רחמים וחסדים ע"י המדרג׳ הזאת הנק׳ מה אך צריך עוד לזה שבמקום גדולתו צריך שתהא ענוותנותו דהיינו מחמת שהצדיק עולה במדריג׳ כזו ופן ח"ו יגבה לבו קצת לאמר הלכתי בגדולות ובנפלאו׳ ממני לכן צריך לזה מדת ענוה וזהו פי׳ מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגי׳ ר"ל מה יפית שהצדיק צריך ליפות את השם של מ"ה לעוררו ברחמי׳ ומה נעמת דהיינו מדת ענווה כמו שאמר משה רבינו ע"ה ואנחנו מה צריך הצדיק להנעים המרה הזאת להיותה נעים ומתוק לו המד׳ הזאת ועי"ז אהבה בתענוגים דהיינו אהבה כזאת גורמת לישראל להיותם בתענוגים ורחמים גדולים • וזהו נמי שאמר הנביא דרשו ה׳ בהמצאו כי דרשו הוא לשון ציוי דהיינו שבגלות המר הזה צריבין אנו לדרוש את ה׳ תמיד לעורר עלינו רחמים כמו שעשתה אמנו רבקה בהיות לה צער עיבור ותלך לדרוש את ה׳ כמו כן אנחנו בגלותינו בבל עת צריכין אנו להקדים לעורר רחמי׳ וצוה הנביא דרשו ה׳ בהמצאו פי׳ עד המצא המדריג׳ הזאת של השם הוי"ה ב"ה הצריכה לכם בגלותכם כג"ל וע"י מה תמצאו המדרג׳ הזאת ומפרש קראוהו בהיותו קרוב דהיינו ע"י אהבה שהיא אחדו׳ וקרבו׳ העולם התחתון לעליון עי"ז תמצאנו ועד"ז יבואר הפסוק הנ"ל על זאת יתפלל כל חסיד כו׳ פי׳ החסיד יתפלל אליך על כללות ישראל להשפיע להם דחמים וחסדים ואמר לעת מצוה דהיינו כשיגיע הצדיק לעת הזאת וממציא המדרג׳ הזאת שע"י ישפיע להם לישראל ופן מחמת זה יגבה לבו קצת כנ"ל לכן אמר דק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו דהיינו שיכניס עצמו במדת ענווה דהיינו שיחשוב מי יתן שע"י תפלתו יפעול רק לשטף מים רבים כו׳ הם הקליפו׳ אליו לא יגיעו וממילא ע"י אהבה ואחדות של הצדיק ובהצטרף לזה מדת ענווה הוא מעורר רחמי׳ גדולים וחסדים על ישראל אכי"ר

רחש לבי דבר טוב כו׳ עד לשוני כו׳ נראה לפע"ד לפרש כל הפסוקים הנ"ל בחדא מהתא ועל פיהם יבואר גם הפסוק הזה דהנה הצדיק הוא מתפלל תמיד על גלות השכינה וכוונתו תמיד במעשיו הקדושי׳ ליחד קב"ה ושכינתי׳ ולבל תהי' להדינים וקליפו׳ שום אחיזה בקדושה להבדיל בין הקודש ובין החול והנה השכינה נק׳ דבר כי הוא דיבור הוא תורה שבכתב ואמיר׳ הוא תורה שבע"פ ודיבור הוא לשון קשות ואמיר׳ הוא רבה ורמז לזה ע"פ שנים עדים יקום דבר ודרשו בגמ׳ דבר ולא חצי דבר ר"ל שהצדיק יקום דבר שמקיים את השבע׳ שיהא דבר שלם ולא חצי דבר ובגלות המר הזה היא חצי וז"ס פגימת הלבג' והצדיק ע"י תפלותיו ומעשיו הקדושים מפריד ומפריש הקליפות לתהומא רבא שלא יהא להדינים והקליפות אחיז׳ בדבר היא השכינ׳ רק שתהא בשלימות כולו טוב וזהו ג"כ פי׳ ודבר דבר אז תתענג על ד׳ שמצוה הקב"ה להצדיק שידבר דיבורו הטוב וע"י דיבורו יעש׳ דבר שלם היא השבינ׳ בשלימו׳ כנ"ל אז תתענג השכינ׳ על ה׳ ע"י שהצדיק מפריש ומפריד הקליפות מקדוש׳ עי"ז תתענג השכינה עם ה' הוא יחוד קב"ה ושכינתי׳: וזהו ג"ב מה יפית ומה נעמת כשהצדיק מיפה את השבע׳ ומפריד הקליפות ומנעים וממתיק אותו בכולו טוב עי"ז הוא גורם אהבה ואחדות כנ"ל ועי"ז הוא היחוד בתענוגים וזהו ג"כ על זאת יתפלל כל חסיד אליך בי זאת היא השכע׳ דהיינו שהצדיק יתפלל על השכינה רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו פי׳ שלא יגעו בהקדוש׳ כלל ולא יהא להם אחיז׳ בקדוש, בלל תהו ג"כ וירא אלקים את האור כי טוב אלקים הם הדינים ועינים להם ולא ידאו כי ח"ו בעת שליטתם ר"ל אינם מבחינים בין טוב לרע ח"ו והם כסומא בלא ראות והצדיק מחמת האור שלו המאיר בתוכם להפכם לרחמים הם באים לראיי׳ והוא גורם בהם חוש הראות וזהו וירא אלקים הדיני׳ באים לידי ראי׳ את האור כלומר בשביל האור של הצדיק המאיר בתוכם עד כי טוב נהפכין לרחמים וטוב על ישראל נצח אמן

זקני ת"ח בל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהן י"ל הפי׳ לפי מה שפרשתי אין צו אלא זירוז השורש שצריך האדם להיות תמיד בהכנע׳ גדול׳ אף שהוא במדריגות גדולות לא יחזיק עצמו אלא כמתחיל בעבודת הבורא ית"ש הוא הזירוז שהוא תחילת עבוד׳ המביא׳ לידי עבודת הבורא ב"ה ית"ש ע"ד שאמר התנא זריזות מביא לידי נקיות עד לידי רוה"ק ונמצא הזירוז היא התחל׳ וצריך המוכיח המצו׳ בטוב על ישראל עיקר לצוות להם שלא יחזיקו עצמם לעולם רק במדריג׳ זירוז וזהו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות ר"ל אף אחר שיהי׳ לך כל המדריגות אעפ"כ לעולם לא תחזיק עצמך אלא כמתחיל בעבוד׳ עיין בחיבורי על סדר הפרשיות בפ׳ תצוה באריכות שם תמצא מרגוע לנפשך: וזה הכווג׳ ג"כ דחכם הוא נקרא הממולא בכל החכמות שבעולם ותלמיד חכם הוא הלומד אצל החכם במו תלמיד לחכם ולכן אמרו זקני ת"ח פי׳ מי שמחזיק עצמו לתלמיד אפי׳ בזקנותו דהיינו שהוא מוכנע גדול שאפילו בעת זקנותו שאז פסק כח היצה"ר בודאי הוא יותר במעלות ומדות טובות מבחרותו ואעפ"ב מחזיק עצמו לתלמיד ונמצא בל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן: וזהו פי׳ ת"ח מרבים שלום בעולם פי' אותם חכמים המחזיקים עצמם לתלמידים והם מוכרחים תמיד להתגבר בעבודתו בכל פעם יותר הם מרבים שלום בפמליא של מעלה ובמפליא של מטה וגורמים ברכות והשפעות לעולם התחתון וז"ש שלמה המלך ע"ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני פי׳ נתיישבתי בדעתי שעיקר השורש שאחכים הוא ע"י שהיא רחוקה ממני פי׳ שאהיה במדריגה זו כאלו לא נגעתי בתורה כלל ואז אחבמה בודאי שזה עיקר גדול לאדם שישכיל ויבין בדעתו לו אלף שנים יחיה לא ישיג עיקר שורש הכמות אלקות שהוא דבר שהוא אין לו סוף ולא ערך ובל מה שיתגבר אדם בעבודתו ית"ש ויתעלה בכל פעם יבין אז יותר שאינו מבין כלל והוא רחוק מאוד מהחכמה העליונה והשם ברחמיו וחסדיו המרובים יעזרנו להבין ולהשכיל על כל הנ"ל באמת אכי"ר:

ואהבת לרעך כמוך דאיתא בזוהר הקדוש דהנשמה יש לה לבוש דק שהיא מתלבשת בג"ע והיא דוגמת אברי הגוף והנשמ׳ היא חושקת תמיד לאהוב את השי"ת ב"ה רק הגוף שהוא חומר עב הוא המונע אותו וצוה הש"י ואהבת לריעך הש"י נקרא ריעך כמו ריעך וריע אביך כו' כמוך פי׳ כמו הגשמ׳ שהיא כמוך דוגמתך באבריך וכמו שהיא אוהבת אותו באהבה שלימה כמו כן אתה הגוף תסכים עמה ותאהוב את השי"ת באמת

שירו לה׳ שיר חדש תהלתו בקהל חסידים יש להשיב כהלב׳ לאותן שאינם יודעים האיד נענה אדם בתפלה בהתפללו על חולה והוא נתרפא הרי הוא כמו השתנות חלילה אצל הבורא הפשוט האמיתי: אך הענין הוא באמת מפי עליון לא תצא הרעות רק האדם הוא מקושר בכל העולמות ומחמת חטא הוא נפסק מהקשר עליון ונופל בענין חולי רע ר"ל ואחר שבא הצדיק ומתפלל הוא מקשר את האדם הזה בשרשו כבתחיל׳ ולכן נקראת תפיל׳ כי תפיל׳ היא מל׳ התקשרו׳ כמו נפתולי כו׳ ונמצא ממילא מתרפא ולפעמים אין מועילו תפלה חליל׳ כי יש עליו קטרוג חליל׳ ואז צריך לקשרו בעולם הגדול הנקרא תהל׳ כי תהלה הוא מלשון ואחריו תהל אור כו׳ כי שם הוא רק אור גדול ואין כח בדין לקטרג שם והוא רחמי׳ גמורים ושם נמתק הכל: ולכך נקראים שירי דוד מלכנו תהלים שיכולין לפעול על ידם הכל ואין שטן ואין פגע רע: וזהו שירו' לה׳ כו׳ תהלתו בקהל חסידים פי׳ ענין התהל׳ הוא ביד החסידים המתחסדים עם קונם

אקוה שמך כי טוב נגד חסידיך נראה דהי׳ הצדיק כל עבודתו ומעשיו הוא מעלה אותם למעלה למעל׳ לחשם הוי"ה ב"ה וז"ש שלמה המלך ע"ה אין כל חדש תחת השמש פי׳ שצריך האדם להתגבר'בעבודתו ית׳ כשהוא עושה איז׳ עובדא או מחדש חידושין דאורייתא צריך לראות שלא תהא נשאר למט׳ תחת השמש רק להעלותם למעל׳ מן השמש אל השם ב"ה וזה יקוו המים מתחת כו׳ ותראה היבשה ויהי כן ולכאורה יש להבין מה רבותא השמיענו הכתוב שהי׳ כן היפלא מה׳ דבר אך לפי דברינו הפי׳ עולה כך שכל זה עשה השי"ת ב"ה כדי שיעש׳ אח"כ הצדיק דוגמת הדבר הזה: והיינו יקוו המים דהתורה נק׳ מים וצוה השי"ת ב"ה שיקוו ויכנסו התור׳ אל מקום אחד ר"ל אל האחדות העליון ועי"ז ותראה היבשה ר"ל כי ביבשה יהי׳ נראה הדבר הזה אם התור׳ נקווה בשרשה דהיינו שיהיו השפעות גדולות ע"י התור׳ או העוסק במצוה ההוא ואז ידעו כי הוא השלימה מכל מום ועלתה מעלה וגם ותראה היבשה שהבריות יהיו נראין יפין מכח העובדות ההם: ויהי כן פי׳ שזה הי׳ כמו דבר הבטחה מהשם הטוב להצדיק שגם הוא יהי׳ יכול לפעול כן וזהו אקוה מלשון ויקוו שמך פי׳ כי עי"ז בא טובה וברב׳ לעולם זה הדבר הוא טוב לפני חסידיך:

או יאמר אקוה שמך כו׳ דהשם הוי"ה ב"ה במספר קטן היא גימ׳ טוב והחסיד האמיתי כל השתוקקותו הוא למלאות שמו הגדול וזה כל עבודתו • אבל הצדיקים שאינם במדריג׳ זו אזי עבודתו בקטנות שהוא מספר קטן של השם: וז"ש דוד המלך ע"ה אקוה שמך כי טוב אפי׳ כשהוא בקטנות גימ׳ טוב אבל הוא נגד חסידיך פי׳ זה הוא התנגדות לחסידים שרוצים דוקא לעבוד אותך בגדלות:

למה הצדיקים דומים לפני השכינה כנר לפני אבוקה י"ל הפי׳ ע"פ שאנו רואים בחושינו בהתקרבות נר לפגי אבוק׳ אז הנר מתבבה ולהבין החקיר׳ הזאת מאיזה סיבה באמת כך הוא שהנר תתכבה לפני אבוקה י"ל מחמת שכל דבר נמשך לשורשו ואבוקה הוא אור גדול ובהגיע הגר לפניו אז נמשך לשרשו ולכן נסתלק האור אל השורש: וז"פ למה הצדיקים דומין כו׳ פי׳ באיזה הבחיג׳ הם דומים ובאים לפני השבע׳ כנר לפני כו׳ דהיינו שכל מעשיהם ועבודתם הם מתלהבים בלהב גדול למשוך אל שרשם היא השכינה והבן

כה אמר ה׳ זכרתי לך חסד נעוריך כו' נ"ל דהנה מדרך ב"א המתחילים בעבודתו ית"ש בתחילתו הוא סובר שכל עובדא טובה שעוש׳ מצוה או עסק התורה וכיוצא בזה הוא עושה בזה חסד להבורא שעובד אותו ומחזיק טובה לעצמו כאלו עושה חסד גדול' עם הבורא חליל׳: אבל כשבא אל עבודת הבורא בשלימות אז הוא מבין באמת שאין הבורא צריך למעשיו ולא התחיל בעבודתו עדיין כלום וכאלו אינו עוש׳ כלל כך הוא נחשב בעיניו ואינו מצפה לתשלום שכר מחמת שלפי הבנתו ודעתו אין מגיע לו כלל ומוסר נפשו לעבודתו ית"ש כדבר הפקר: וממילא מובז זכרתי לך ד"ל שהשי"ת ב"ה ברוב רחמיו הגדולים זוכר לאדם גם המעשים שעשה בנערותו אע"פ שסבר שעשה חסד עם הבורא אעפ"כ הוא מקבל ממנו וזהו זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך פי׳ האהבה הכוללת כלומר אחר שתקנת עצמך לכתך אחרי במדבר לעבדני במדריג׳ מדבר דהיינו כהפקר במסירת נפשך וכל זה אני זוכר לך

גמר' כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כו׳ נראה דהנה מטה הוא לשון זיווג הוא מזווג ומייחד העולמות בעבודתו ומעשיו הקדוש׳ ודוד המלך ע"ה הי׳ בו מעל׳ יתיר׳ שמרוב דבקותו הי׳ מזמר מאליו בשירות ותשבחות וזהו כינור הי׳ כו׳ למעל׳ ממטתו כיון שהגיע חצות ליל׳ שהשכינ' נקראת חצות ליל׳ כדאיתא בזוהר הקדוש וכיון שהגיע להיחוד השכינ׳ רוח זיפונית מנשבת בו ר"ל רוח הקודש שהי׳ צפון עמו הי׳ מנשב בו בכח דהיינו בדביקות והתלהב׳ והי׳ מנגן מאליו ע"ד שפרשתי זמרו אלקינו ולא נא׳ לאלקינו שצריך הצדיק להתקדש ברוב קדושתו עד שתהא השכינה מזמרת מתוך גרונו וזה והי׳ מנגן מאליו וזהו שאמר דוד המלך ע"ה אטה למשל אזני פי׳ התור׳ נק׳ משל הקדמוני וצריך האדם להטות אזנו להבין תוכן הדברים של התור׳ הקדוש׳ ולא ידמה חליל׳ שהוא רק סיפורי דברי׳ כדאית׳ תיפח רוחם האומרים שהתור׳ היא סיפורי דברים אפתח בכינור חידתי פי׳ וגם זאת אפעל בעבודתי באמת שע"י הכנור כנ"ל דהיינו בשירות ותשבחות אני פותח על ידם עוד עולם גדול שהוא למעלה ממדדג׳ הזאת הוא הנקרא חידתי: כי חידה הוא דבר היותר גדול מדבר שיכול לשמוע באזנים והבן:

בשרתי צדק בקהל רב כו׳ דהנה כתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו פי' מי שרוצה לשום פעמיו לדרך האמת לילך בדרכי ה׳ צריך לעשות צדקה וצדקתו מועלת לעורר עי"ז צדקה העלית׳ כדאיתא הדבק במדותיו מה הוא רחום כו׳ מה הוא חנון כו׳ והיינו ע"י שמחזיק במדה זו הוא מעורר את המדה ההוא בעולם העליון בי הכל תלוי באתעדותא דלתתא וע"י שהוא נותן צדקה למטה גורם שהקב"ה נותן צדקה לכל ישראל וזהו צדק צדק תרדוף פי׳ כשאתה נותן צדקה תהא בתתו שצדק זה ירדוף הצדק העליון לעוררו: והנה הצדקה הזאת שאדם נותן אינו אלא כגומל חסד לפי שעה בי בודאי בלתי אפשרי להעשיר אותו שנותן לו אבל צדק׳ שהקב"ה נותן הוא מעשרת לו ולזרעו וזהו וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על ידאיו כלומד בשביל יראיו הנותני׳ צדקה הם מעוררים חסדים על כל העולמות כי כל העולמו׳ עליונים צריכין לחסדי׳ וצדקתו לבני בנים כנ"ל שהצדק׳ של השי"ת ב"ה הוא לבני בנים וזהו בשרתי צדק בקהל רב פי׳ ע"י צדקה שלי אני מבשר צדקה בקהל רב שאני מעורר שהקב"ה יתן צדקה לכל ישראל הפסוק מקצר וכולל שני צדקות כאחד

או יאמר בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא דהצדיק הוא מרגיל את לשונו ודיבורו לדבר תמיד דברים טובי׳ שהוא אומר לכל אדם שצריך לאיזה הצטרכו׳ מזון או בני או בריאות הגוף הוא מבשר אותו שיחי׳ לו כך כמו שרוצה ואח"כ בינו לבין עצמו הוא מתפלל להבורא ב"ה על הדבר שיקום כן. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה בשרתי צדק בקהל רב אמת שאני מבשר טוב לעמך ישראל ואעפ"ב אני מתפלל עליהם ג"כ והנה שפתי לא אכלא שאגי מתפלל לפניך שכדברי כן יקום ד׳ אתה ידעת האמת שכך כוונתי בדיבורי שאח"כ אתפלל לפניך

או יאמר בשרתי צדק כו׳ דהנה הקדוש׳ נק׳ צדק והאדם הצדיק הדורש ברבים דברי׳ קדושי׳ ולפעמים יש ברבים ההוא בני אדם שאינם מהוגנים והם מגשמ׳ את הקדוש׳ אל ימנע עצמו בשביל זה כי הוא אינו יודע מה בלבו של חבידו וזהו שאמר דוד המלך ע"ה בשרתי צדק בקהל רב שאני מבשר הצדק שהוא הקדושה בקהל רב כלומר בכל מיני קהל ואעפ"י שיכול להיות שיש ביניהם ב"א שאינם מהוגנים אעפ"כ שפתי לא אכלא כי ד׳ אתה ידעת את לב אדם אבל אני איני יודע ולכן שפתי לא אכלא

שאו מנחה ובואו לחצרותיו. נ"ל דהנה האדם המתחיל בעבודתו ית"ש א"א שיבא תיכף לעבוד׳ השלימ׳ מחמת חטאיו שחטא וקלקל בהם והם המעכבים אותו לעלות במעלות קדושים וצריך לעשות כנגד מה שקלקל חבילות מצות ועובדות כשרות כדי שיעלה גם החטאים לעשותם זכיות רמז לזה מנחת סוטה הבאה מן השעורים שזה הי׳ חלק לס"א כדאי׳ בזוהר וצוה השי"ת ב"ה להביא מנחת העומד ג"כ מן השעורים זה לעומת זה בכדי להעלות השפלות של מנחת סוטה שיש לס"א אחיזה ג"כ אל הקדוש׳: וזהו משכני אחריך נרוצה פי׳ שלמה המלך ע"ה הי׳ מרמז כדבריו באלו השפלות והחטאים של אדם הם המדברים בעצמם עם האדם משכני כלומר הביאני אל הקדוש׳ ואע"פ שהביאני המלך חדריו פי׳ השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו מביא אותם אל חדריו הם העולמות עליונים כי אלולי שה׳ בעוזרו אינו יכול לו אעפ"כ גגילה נשמחה בך יהי׳ לי גילה ושמח׳ כאלו אתה פעלת דבר זה בעצמך וזה שאו מנחה פי' שתשאו ותעלו את השפלות למעל׳ לעשותם זכיות כרמז המנח׳ כנ"ל ובואו לחצרותיו היינו העולמות עליונים השתחוו לה׳ כו׳ דאיתא עומדים צפופים ומשתחווים דוחים זה הי׳ למען לא ישמע אחד דברי חבירו שמתודה על חטאיו ונמצא הוידוי והחטאים המה נקרא השתחוואות ומלמד אותנו הכתוב להתוודות בדרך הזה שאנחנו בטוחים בחמלתו ית"ש שירחם עלינו וימחול לגו על חטאתינו ולא בעצבות שמפרש את חטאיו ומעורר דינים על עצמו ב"א בבטחון גדול במאמר הכתוב ומודה ועוזב ירוחם

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי היות גבי פרעה שינה ב"ה את הסדר דרך הסוסים מושכין בו׳ וכאן הקרון מושך כו׳ וזהו לסוסתי כמו הסוסים ברכבי פרעה היו בהיפך הטבע בן דמיתיך רעיתי זאת אומרת כ"י להשי"ת כן דמיתיך כי הצדיקים עושין כן שהקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטל והצדיק גוזר והש"י מקיים נמצא העולם מתנהג לפי רצון הצדיק

שחורה אני ונאוה נ"ל דרוח הקודש הוא מרמז על מעשי הצדיקים והנהגתם הקדושה היות שלצדיק יש לו ב׳ בחינות א׳ מה שמשגיח על עצמו תמיד על כל פסיעה ופסיעה ועל כל דבור ודבור שלא יהא בהם שום נדנוד חטא ורואה תמיד שמעשיו אינם מתוקני׳ ומתוודה תמיד שחטא: וב׳ שלפעמים הוא ג"כ מתפאר עצמו במעשיו הטובים כדי להכניס ירא׳ בלב השומעים להחזיק לבם ביראת ה׳ יותר: וזהו רמז על הצדיק שלפעמים שחורה אני ופעמים נאוה בנות ירושלים המה •המדות של הירא שלם שהם מסבבים ומקיפים את הצדיק באפדכי׳ המוקפת את הכרך וזו היא כאהלי קדר כיריעות שלמה פי׳ שלפעמים הוא דומה כאהלי קדר המשחירים עצמם וכן הוא בהכנעתו בוידוי וחרטה על עונותיו ולפעמים הוא דומ׳ כיריעות שלמה דהיינו יריעות המקדש בהתפארו במעשיו הטובים ורוממות עבודתו אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש: דהנה יש בני אדם השומעי׳ דברי צדיק בשעה שמוכיח עצמו ומבייש עצמו ברבים לאמר שחטא וסוברים שבאמת חטא איזה חטא ועון מחמת כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולזה אמר אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש פי׳ אל תאמרו שחרחרת שבי מחמת הבהירות וגודל הקדוש׳ ומחמת זה יצרי גדול לא כן הוא רק בני אמי נחרו בי דכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך ומקשה הגמר׳ וכי בן אם מסית כו׳ בנ"ל דהאם רמז לנקבות ורמז הכתוב בזה דע"י חטאת ב"א החוטאים הם גורמים בחטאתם שע"י בא איזה הרהור בלב הצדיק ג"ב וזהו בי יסיתך אחיך וע"י מה מפרש ע"י שהוא בן אמך רמז לחטאים כג"ל וזהו בני אמי נחרו בי ומובן ועוד אפשר שזה גרם שנכשלתי מחמת שמוני נוטרה את הכרמים בו׳ דהנה דרשו חז"ל על פסוק אשר נשיא כו׳ אשרי הדור שהנשיא יחטא י"ל הפי׳ דהנה הצדיק שהוא תמיד בקדושה עליונה בלתי אפשר לו להתדבק עם ב"א לעוררם בתשוב׳ שלימה ולהעלות את מעשיהם אבל הצדיק המוצא עצמו באיזה חטא והוא מתחרט ומוכיח עצמו על קיצור בעבודתו ית"ש אז ג"ט מעורר לב אחרים בתשוב׳ ואח"כ בעלותו בקדושה הוא מעלה ג"כ כל ישראל עמו וזהו ר"ע בשהי' מתפלל בציבור הי׳ מקצר ועולה ר"ל בשרצה להתפלל עם הצבור דהיינו שיעלה גם הציבור עמו הי׳ מקצר פי׳ הי׳ יורד ממדרגתו ומוכיח עצמו שמקצר בעבודתו ית"ש ועולה פי׳ ואח"כ הי׳ עולה להקדושה העליונה וזהו שדרשו חז"ל אשרי הדור שהנשיא יחטא דהיינו שהיא תועלת להם שיעלה גם אותם עמו אל הקדושה וזהו שמוני נוטרה את הכרמי׳ פי׳ עי"ז ששמוני השי"ת ב"ה שאהי׳ נוטר את כרמו בי כרם ה׳ צבאות בית ישראל להעלותם אל הקדושה זה גרמה לי שכרמי שלי לא נטרתי וירדתי מקדושתי כדי להעלות אותם עמי אל הקדוש׳ העליונה

אם לא תדעי לך היפה בנשים כו' פי' כנסת ישראל מתפלל בעד ישראל ואומרת להקב"ה אם לא תדעי כו׳ דהנה כשישראל מתנהגין כשור׳ בכל עסקיהם דהיינו בעניני הגשמיות ומשא מתן באמונ׳ אז זה נוח לפניו ית׳ ומסתכל במעשיהם אבל אם ח"ו אין מתנהגין בשורה אין רואה במעשיהם ומסתלק ידיעתו מן המעשים הללו ונשים רמז לגשמיות שהוא לשון נקבה וע"ז אומרת ב"י אם לא תדעי לך היפה בנשים דהיינו אם אין מעשה הגשמיות נוחין בעיניך צאי לך בעקבי הצאן פי׳ הסתכל בעקבי הצאן דהיינו הריקנים שבהם מלאים מצות כרמון ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים כלומר תן דעתך על הצדיקים הקטני׳ המחוברים ומקורבים אל הצדיקים הגדולים וגדיותיך לשון גדי הרך לשון קטנות על משכנות הרועים הצדיקים השליטים

כי נר מצוה ותורה אור לכאורה ה"ל למכתב כי מצוה נר כמו בסיפא דקרא ותור׳ אור: אך הענין הוא דאדם הרוצ׳ לעשות מצוה בשלימות צריך מתחיל׳ לקדש עצמו להיותו שלם במדותיו כמו הגאוה והקנאה והשנא׳ והכעס וכדומיהן בכל המדות אז לפי שלימות המדות שבו כן יהי׳ ערך המצו׳ בשלימות ובלתי אפשרי שתהי׳ המצו׳ שלימה מכל סיג כ"א שיהיה שלם בכל מדותיו וזו שאמרו הז"ל שכר מצוה מצוה דהנה אמרו ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו והפי׳ הוא הבא לטהר דהיינו שמתקן את מדותיו כראוי מסייעין אותו עיקר הסיוע שיזכה לעשות המצו׳ בשלימות והמדות המה נקראים שכר מצוה שעל ידם אדם זוכה למצוה וזהו שכר מצוה המה המדות הגורמים לעשות מצוה מה בא על ידם ומפרש מצוה שהקב"ה מזמן לידו מצוה לעשותה כיון שהוא מוכן במדותיו וכנ"ל הבא לטהר מסייעין אותו וזהו מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה דהנה אנחנו צריכין לדבק עצמינו במדותיו ית"שי ולכאורה איך שייך יראה אצל הבורא ב"ה שגד,י׳ אנחנו מתדבקין במדת יראתו והלא הוא שלם בכל מדותיו ואיך מצינו אצלו ית׳ יראה הענין הוא דאנחנו ב"א אנו בעלי חסרונו׳ וכל דבר הנחסר לאחד שואל מחבירו ולא כן הבורא ב"ה שהוא שלם במדותיו ואין שייך בו שום שאלה כ"א הירא׳ של אדם שזה חפצו ית"ש שיראה האדם מפניו ומקבל השי"ת ב"ה את הירא׳ מהאדם בדרך שאלה דהדרא בעיני׳ ומחזיר לאדם הירא׳ וגם שכרה הוא המצוה שיעשה בשלימות בהזדמן השי"ת לידו מיד לעשות׳ ונמצא הכל נכון שמצינו יראה אצל הבורא גם שאלה שניהם כא׳ וממילא מובן פירושו מה ה׳ שואל מעמך כ"א ליראה ,דיראה הוא אצל הבורא |בדרך שאלה והיראה היא ג"כ אחת מהמדות הטובים הצריך להמצות כי מצוה בלא דחילו לא פרחת לעילא וזה שכרו שהשי"ת מחזיר לו יראתו וגם מזמן לו מצוה לעשות׳ בשלימו׳ כנ"ל שכר מצוה מצוה וזהו כי נר מצוה שמתחיל׳ צריך להיות נר דולק דהיינו שיתקן מדותיו ועי"ז מזדכך נשמתו נר ד' נשמת אדם ואח"כ זוכה למצוה שיעשנה בשלימות ותורה אור ד"ל שהתורה הוא היפך זה שע"י התור׳ יזכה לאור גדול שישפיע עליו השי"ת ב"ה וזהו כ"א בתורת ה׳ חפצו ובתורתו כו׳ ורש"י ז"ל פי׳ שמתחיל׳ נקרא תורת ה׳ ואח"כ נקרא תורתו ע"ש ולפי דברינו יבואר היטב תוכן הדברים דהעיקר הוא המדות שע"י יזכה האדם לתורת ה׳ ומצותיו לעשותם בשלימות ואילולי שיתקן מדותיו ובצירוף לזה הירא׳ שהיא ג"כ אחת מהמדות אין תורה ומצות נעשין בשלימות. וממילא יובן פי׳ כי תורת ה׳ חפצו ר"ל כשיחפוץ האדם שיזכה לתורת ה׳ דהיינו לשם ה׳ לעשותה בשלימות ובתורתו יהגה יומם ולילה צריך מתחיל׳ להגות יומם ולילה בתורתו הם המדות שלו שהם אינם כתובים בתור׳ כ"א שהם תורתו של אדם ע"י יבא ויזכה לתורת ה׳ וזהו קומי אורי כי בא אורך הקב"ה אומר לישראל אז תקום את אורי היינו תורתי כי בא אורך פי׳ אחר אשר תקנת את אורך היינו מדותיך שהם תורת האדם כנ"ל:

או יאמר קומי אורי כו׳ ע"ד שאמרו חז"ל שאמר הקב"ה נרד בידי ונרי בידך אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרד כו׳ וזהו קומי אורי פי׳ ראה שתעמול בתור׳ להקימה על קיומה כי בא אורך כלומר כי כבר יש לך אורך שהיא הנשמה ותדויה עוד בזה וכבוד ד׳ עליך זרח שע"י שתקים את אורי ישוב האור עליך ויזרח לך אור גדול והגה הצדיקים ההולכים בתורת ה׳ לשמה ובהקדימן לתקן מדותיהם בטבע כנ"ל הכח בידם להשפיע טובו הרבה לעולם וכולם יתברכו מברכות פיהם הקדושים וזהו השמים מספרים כבוד אל כו׳ כי ידוע למה נק׳ שמם שמים אש ומים דהנה האדם צריך לעבוד לו ית׳ ולתקן את הד׳ יסודות שבו הם ארמ"ע והנה יסוד העפר הוא קל לאדם לתקן יותר מהשאר דתיקון יסוד העפר הוא שיחשוב שפלותו תמיד איך הוא יסודו מעפר וסופו לעפר ועי"ז יכנע לבבו מאד אך לפעמים יש ב"א שהם מחשבים שהם שפלים כעפר וכמחשבותם כן הוא באמת שהם כמו עפר שאין בהם שום לחלוחית יראה והם גוש עפר ואין זה מתקן מדותיו ויסודותיו וזה הוא המהרס יסודו אך ורק שמתחילה צריך לעמול בתורת ד׳ לשמה ולקיים מצותיו בשלימות ואח"כ יהי׳ כעפר לבל יתגאה לבבו בעבודתו ולכן אנו מתפללין ונפשי כעפר לכל תהי' וסומכין לזה תיכף פתח לבן בתורתך וזה הוא ב׳ דברים בסוגר אחד דהיינו שצריך שיהא לבו פתוח בתורה ושיהא מוחזק בצדקתו ואעפ"ב יבין שהוא כעפר וזהו שאמר הלל הזקן ע"ה אם אני כאן כו׳ ר"ל אם אני שאני שפל מאד באין ערך כאן הכיתי לשמוח בשמחה הכל כאן ממילא מן המוכן הוא לכל להיות כאן לשמוח בד׳ נמצא שכלל שניהם כא׳ שהבין שהוא צדיק שאמר אם אני כאן והבין שהוא שפל מאד באמרו הכל כאן להודו׳ שהכל מוכני׳ יותר למדרג׳ הזא׳ יות׳ ממנו מחמת שהי׳ שפל בדעתו נחזור לענינינו שיסוד העפר הוא קל להחזיק בו גם יסוד הרוח כי רוח ב"א העול׳ הוא למעל׳ כי כך הוא הטבע ועיקר היסוד אש הוא החמימות והזריזות במצות ד׳. ויסוד המי׳ הוא התור׳ לשמה וכשיזכ׳ האדם לתקן הב׳ יסודות אלו שהם אש ומים דהיינו זריזות וחמימות ביראת ד׳ וגם בתורה הקדושה המה מספדים כבוד אל הם מאירים לכבוד אל הם העולמות העליונים ומעשה ידיו מגיד הרקיע מעשה ידיו הם ההשפעות שהם מעשי ידיו של הקב"ה מגיד לשון המשב׳ הרקיע ר"ל הצדיק הזה שעושה מעשי׳ דקים רוחניים במחשבותיו ודבקותיו הוא ממשיך את ההשפעות לעולם רקיע הוא מלשון רקועי פחים והצדיק הזה הוא מוחזק בצדקותיו שלא ימוט לעולם ולא יפסוק לעולם מהדביקות ומהאש החמימות והתלהבות שבו וזהו ולא כבו הגשמים אש של עצי המערכה פי׳ הצדיק הזה שהוא מעדיך עצמו במערכת אש לדבק עצמו בעץ החיים היא התורה הקדוש׳ עץ חיים היא למחזיקים בה בלתי אפשרי שיכבה את האש שבו שום גשמיות שבעולם לא ימוט לעולם מסיבות הגשמיות שבעולם והשם הטוב יזכנו לחיותינו דבוקים בעץ החיים במערכה גדולה של אש והתלהבות באהבתו ית"ש עד עולם אכי"ר

הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל. נרא׳ ע"פ דאיתא בגמ׳ בחולין דך ז׳ רבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויים פגע בי׳ בגינאי נהרא חלוק לי מימך כו׳ חלוק לי׳ נמי להאי כו׳ חלוק לי׳ נמי להאי כו׳ אמר רב יוסף כמה נפש האי גברא ממשה כו׳ אלא במשה כו׳ ולכאורה מהיכן מוכח דנפיש גברא ממשה ודלמא משום דלא הי׳ צריך משה רבע"ה לקרוע הים אלא חדא זימנא: ואך דהענין הוא דאבות סימן לבנים: והפירוש הוא בך שכל דבר ודבר בתחילתו לפעול איזה נם הוא קשה מאד אבל כיון שבבר נעשה פ"א כבד יכולי׳ הצדיקים שיהיו אחר כך לעשות כזאת אפילו כמה פעמים כיון שנפתח השעה והפירוש בגמ׳ הוא כך כמה נפיש גברא כלומר מהיכן בא לו זה שהי׳ יבול לפעול דבר גדול כזה ומפרש ממשה ושתין רבבן שהם פתחו השער והי׳ זה יכול לפעול דאלו התם חדא זימנא פי׳ אף שלא הי׳ התם כ"א חדא זימנא הי׳ ת_פנחס יכול לפעול הכא תלתא זמגא. והפסוק ממילא מובן הפך ים ליבשה פי׳ משה רבע"ה הפך פ"א ים ליבשה ופעל במעשיו הקדושים שבנהר יעברו ברגל שר׳ פנחס בן יאיר עבר ברגל תלתא זימני עם הטייעי׳ וכו׳ ולכך מתורץ הדקדוק שפתח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים וגם שפתח בעבר וסיים בעתיד:

או יאמר ע"ד שפרשתי ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים דהג׳ ישראל בשעת קריעת ים סוף ראו נפלאותיו ית"ש ורוממותו וגדולתו ויש צדיקים שהולכים יתמיד בדביקות ולבם תמיד ברוממות אל ובגדולתו אף שלא בשעת קריעת ים סוף שגם ביבשה רואין נפלאותיו איך הם עד אין קץ וערך בכל דבר ודבר הנמצא בעולם: וזהו הפי׳ ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים פי׳ שביבשה הלכו בזה הרוממות אל כמו בים וזהו הפך ים ליבשה שהצדיק הנסים והנפלאות הנדאין בים הוא רואה ביבשה לאשר הולך תמיד ברוממות אל וגדולתו ית"ש

איזה היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הילל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו לכאורה הי׳ לו לומר מחלוקת קרח ועדתו עם משה כמו במחלוקת שלש"ש נאמר מחלוקת הילל ושמאי. אך הענין דהנה עינינו רואות במה בעלי מחלוקת העומדים על הצדיקים ודוברים על הצדיק בגאוה ובוז ומי יודע להבחין אם כוונתם בדי לקנתר ולבזות צדיקי אמת אם כוונתם לשמים כאשר יגידו בפיהם כמה ב"א שכוונתם לשמים וגם לומדי תורה נמצאים במחלוקת זו באומרים כוונתם לשמים אך בזאת יבחנו אם אמת אתם שכוונתם לשמים דהיינו אם אנו רואים שחבורתם שליט׳ כולם כאיש אחד חברים בכל אופנים אזי בודאי כוונתם שלימה לשמים כי כן הוא הדרך של הצדיקים גמורים ואמיתים שנפשם קשור׳ זה בזה באהבה רבה וחביבות ואוהב את חבירו יותר מגופו ולא יקנא איש באחיו בראותו גדולות חבית ישמח נפשו ויגל בלבבו ויצפה עוד לגדולתו שיתגדל ויתנשא יותר ויותר אבל אם אנו רואים ב"א בעלי מחלוקת שאין להם התחברות רק להמחלוקת יבערו כולם כאחד אבל בשאר התחברות לבביהם פרודות וחלוקות 'ולא יוכל אחד לראות בגדולת חבית ויתאר תאוה להיקום אשר ברגליהם זה ממונו וגדולת חבית. יהי לו זה האות שאש התבערה המצה ומריב׳ אשר תבער בעדתם יחד שכם אחד אין זה כי אם רע לב וזדון לבם השיאם קנאת איש מרעהו לדבר על הצדיקים עובד ד׳ באמת וזהו שאמר התנא ואיזה מחלוקת שאינה לש"ש זו מחלוקת קרח ועדתו ר"ל שהם היו ד"ן איש והתאוו כל א׳ כהונה גדולה בפירש"י ז"ל ונמצא גם ביניהם הי׳ לבם פרודות וחלוקות רק נגד משה רבינו היו כולם כאחד בעצה רעה לחלוק עליו: וזהו קרח ועדתו רמז כנ"ל שהיו לב קרח ועדתו נפרדות זה מזה אבל צדיקים לבביהם דבוקות זה בזה וכל מעשיהם לש"ש וק"ל

סליק

ספר אגרת הקודש

חטאת נעוריו ויתבודד בעצמו וישי׳ אל לבו כמה פעמי׳ הלבין איזה אדם אף אחד מבני ביתו וכמ׳ פעמי׳ אמר שקר אף בדברי הבאי ושאר דברי׳ אשר הם מבוארי׳ בספרי היראי׳ ולעשות עליה׳ תשוב׳ גדול׳ וחרט׳ גדול׳: והגאוה עול׳ על כולם: ושמעתי פעם אחד פי׳ על פסוק מפי אאמ"ו ג"י ולא ידעתי אם מדילי' אמר זאת או בשם איזה ספר דכתיב ויתאו המלך יפייך ומקודם כתיב ושכחי עמך ובית אביך: והפי' הוא כך כשתשכח עמך ובית אביך ויחוסך וגאותך מי את אז ויתאו המלך מלכו של עולם את יפייך: וידקדק על עצמו כחוט השער׳ לקיים הכל כמבואר בפוסקי׳ ובפרט בש"ע א"ח ובספרי מוסר אשד עודנה חיי׳ בג"ע: אח"כ יתפלל נוסחא זו של הב"י ז"ל ובוודאי יטעום בה טעם ולא יהי׳ יכול להתאפק מלהתפלל גוסחא זו אף שיהיו מתקוטטי׳ עמו לא יחוש ויסבול הכל וכך אמר אאמ"ו נ"י אם תרצו להשגיח בדברי אלו תראו שדברי כנים ואמיתים: ומי שיש לו עוד ספיקות וקושיו׳ על עובדי השי"ת אני נותן לו עצה שישב בבדידות ויפשפש במעשיו כמבואר לעיל אף שלא ביארתי קצהו מחמת שקצרה היריעה מהכיל אתן לו עוד עצה שיתחיל ללמוד תור׳ לשמ׳ בכל אופני׳ בלי פני׳ ויקום בחצות ליל׳ תמיד לבכות על עונותיו אשר עש׳ מנעוריו עד היום במר נפש וילמוד תור׳ לשמ' והתור׳ יזכיר לו כל עונותיו ותסמר שערות בשרו והתור׳ תלמדנו לעשות תשוב׳: ועביר׳ שהי׳ כמצחק בעיניו יעמוד גדול׳ בעיניו ותסמר מפחד בשרו ואז יתורצו לו כל הספיקות ושב ורפא לו וירא׳ מעלות הצדיקים העובד׳ את ד׳ באמת: אהובי אחי אל תשגיח אל דברי׳ שקרים האלו מקראים אשר בין ליל׳ הי׳ ובין ליל' אבד ועיני דאו אשר כמ׳ יצאו מהעולם שלא בזמנם בעו"ה מחמת המחלוק׳ כאלו וחבי כמעט רגע ותרא׳ נפלאו׳ מחמ׳ שהשקר אין לו רגלי׳ וצדיק באמונתו יחי' ורק שתשגיח היטיב בדברי למען לא תהי׳ מכת שמסמי' עיניהם ח"ו אהובי אחי אלו הייתי רוצ' לכתוב הכל מה שאאמ"ו נ"י אומר על הצדיקים אלו קצר׳ היריעה מהביל שכך אמר מה שאתה דואה אותם הצדיקים עובד׳ שלהם בנגלה הוא כטיפה מן הים נגד הפנימיות שלהם קיצור הדבר שמשמרי׳ א"ע שלא לצא׳ חוץ שלא יעמדו במקו׳ הטינופ׳ מחמת גודל מחשבו׳ קדושות שלהם וכתבי האר"י זלה"ה הם אצלם כמפתח ופותחים בהם מעיינות החכמה ויהודים גדולים ואף שמדברים עם ב"א מחשבתם תמיד ברוממו׳ אל ובשאר יהודים וכשלומדי׳ הגמ׳ הקדוש׳ ממש אש אוכלת אותם מגודל אהבה וקדושה ונפתח להם מעיינות החכמה הן בנגלה והן בנסתר וכך אמר אאמ"ו נ"י ששמע מרבו ז"ל ואמר האיש הזה המזכי׳ התנא ואין רוא׳ אותו הוא תמוה גדול׳ עליו וגם הצדיקים אין עוברי׳ חצות לילה 8שינ׳ כ"א מעט בשנה איזה לילות קצרים ותמיד הם מתאוננים על גלות וצר׳ ישראל עם כללות השכינה ומתפללים עליה' תמיד במסיר׳ נפשם באמת ובתמי׳ ומי יוכל להעלות על הכתב שאר הדברי׳ אשר שמעתי מאאמ"ו ג"י אהה על המבוב׳ זאת ראה עם מי מתקוטטים אהה על גפשינו בודאי אלולי זאת אין כל אומה ולשון הי׳ יכולים לשלוט בגו מחמ׳ גודל התפילו׳ שלהם במחשבו׳ קדושו׳ איעצך ברח אל מקומך ועשה תשובה שלימה אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר ואל תבלבל מחשבתך בדברים אלו כי זה קיצור נפש וכך אמר אאמ"ו נ"י היהודי׳ אשר הם עושי׳ קודם אכילת' ותשובות שקוד׳ אכילת׳ הלוואי שנהיו אנחנו עושים זאת בעת התפל׳ ותוכל להתבונן בשכלך הזך תכליתן האיך מגעת וזו בחול ובשבת אף פשוטי ב"א כערכי יכולי׳ להבין הקדוש׳ שבהם וסיפר לי אא"מ נ"י שיש ביניהם צדיקי' שאין יכולים לנגן ואעפ"כ קולם ערב ומתוק יותר מצוף ודבש בעת תפלת׳ ובודאי אין זה פשוט גודל חידוש הזה: והייתי רוצה לגלה לך כמה חידושי׳ שסיפר אאמ"ו נ"י מהצדיקים כך ששמעתי פי׳ על פסוק אח' מכב׳ אאמ"ו נ"י ובשביל זה מנעתי א"ע וכך אמר אאמ"ו נ"י פי׳ על פסוק דור לדור ישבח מעשיך כי איתא בגמ׳ עד שלא שקע׳ שמשה של עלי זרחה שמש׳ של שמואל עד שלא שקעה שמש׳ של רבי כו׳ כי אין הדור ריק מן הצדיקים בכל דור ודור רק שאין מאמיני׳ רק מי שיש לו נשמה קדוש׳ ולא טנפה בעבירות הגם שמביאין להם ראי׳ מן הצדיקים ־ומדורות הקדמונים אומדים בזה הל׳ אגו מאמיני׳ בחכמי, קדמונים שהי׳ להם מדריג׳ רוח הקודש אבל עתה בדור הזה בלתי אפשר להיות זאת וכן בכל דור ודור אומרים כך כמו שמצינו בשאול המלך ע"ה כידוע אהובי אחי יהי לבך בטוח כי גם בימי הקדוש האר"י ז"ל הי׳ ג"כ מתקוטטין עמו ד וזהו פי׳ הפסוק דור לדור ישבח מעשיך ד"ל דור שהוא עתה מודי׳ בעצמם שהדורו׳ שהיו לפנים הי׳ להם מדריגת רוה"ק וזהו ישבח מעשיך שמשבחי׳ ומודי׳ שגדולי' מעשה ד׳ שנותן לצדיקים אבל לא בדור הזה וזהו פי׳ הגמ׳ גדולים הצדיקים במיתתם יותר מבחייהם כי בחייהם היו מתקוטטים עמהם ואחר מיתת׳ כולם מודים ומשבחים אותו שהי׳ לו מדריגו׳ הנ"ל ובשביל זה מנעתי א"ע מלהודיע כל הנ"ל כתבתי מה ששמעתי מפי אאמ"ו נ"י ותמכתי יתדותי עליו שבודאי אם היו נותנים לו כל חללי דעלמא לא הי׳ מוציא דבר שקר מפיו ואין דבר א' מדבריו יוצאין לבטלה וכך אמד לי אבי שבקל כל אדם יכול לבא למדריג׳ זאת רק שיהא למדן בגמ׳ עם פרש"י עכ"פ אף אם אין מפולפל כ"כ ואם הוא מפולפל יות׳ טוב ורבי׳ שתו ולא ישתו מחמת שאוחזין החבל בשני ראשין שפורשין עצמם מהעול' בשביל אהבת עולם ורודפין אחר הכבוד והממון חביב עליהן יותר מגופן ונשמתן וזה מבלבל אותן מכל מחשבות טהורות ואין מועילין בזה כלום כי בודאי למי שהשי"ת רוצ׳ בעשרו ממילא בא לו העשירות בלי עמל וגם הכבוד אך שמראי׳ בעצמם ענוה גדול׳ זה הכל בשביל הכבוד שהוא במקום מרה ובמקום חיותם ממש ואי אפשר להעלות הכל על הכתב רק החכם ומי שרוצה ד׳ לקרב אותו יבין בשכלו ושמעתי מגדול אחד שאמר זה היצה"ר של ע"ז אנשי כנסת הגדול׳ הרגו אותו זהו תמי׳ גדול׳ האיך אפשר להרוג המלאך שהוא גוף נקי זך ורוחני אלא רק שהעבידו מאומנתו ראשוג׳ א"כ מה הוא אומנתו עתה הלא כל מלאך נברא לאיז׳ שליחו׳ אלא שנותגין לו אומנות הממון לבלבל בני אדם ברדיפ׳ ממון ועושר שזהו קרוב לע"ז בעו"ה רק צריך להיות וותרן בממון כמו שמצינו ביעקב אע"ה שהי׳ וותרן בממונו ונתן חומש מבל כמ"ש וכל אשר כו׳. עשר אעשרנו לך ואעפ"כ הקפיד על פכים קטנים ששכח וזהו חכמה גדולה אף שהדברים אינן כפשוטן אבל הפשוט ג"כ אמת וזהו צריך סיוע גדול׳ והוא עיקר בעבודת השי"ת העובדים באמת ואם תרצה לשאול מה זאת אהבה ביניהם שממש מניחין ממון ע"ז כדי לראות זא"ז ויש להם געגועין גדולים זע"ז וששים ושמחים בהם יותר מבאביה׳ אני אומר לך מה ששמעתי פי׳ על פסוק מאאמ"ו נ"י ואף שאינני זוכר כ"כ על בוריו אעפ"כ כמדומ׳ לי שתנוח נפשך בזה וזהו אל יאמר בן הנכר הבדל יבדילני ה׳ מעל עמו ודקדק על הל׳ שכפל הבדל כו׳ ואמר הקיר׳ אחת להבין מ"מ יש שני צדיקים השוין במעשיהם הקדושים ומחבבין זא"ז עד מאד ולעומת זה יש ב׳ רשעים שעושין מעשים לעים רעה של זה כרעה של זה זה מוסר ממון כו׳ וזה ג"כ וזה מוסר את זה וזה את זה למה אין אוהבין זה את זה והשיב על הצדיקים ל"ק מידי ואמשול לך משל כשיש שני עבדי׳ אצל מלך וכל זמן שהעבדים עובדים את המלך באמת ובתמי׳ ובאהבה גדולה ושלימה מצפה תמיד שיהא המלך בשמח׳ ובתענוגים גדולים ולא יהי׳ לו צער משום אדם וכאשר רואה שאיזה אדם משמח המלך ומביאו לתענוג אוהב מאד לאיש הזה ואם הי׳ יכול ליתן לאיש ההוא כל חללי דעלמא הי׳ נותן לו עבור שמשמח את המלך וזהו בלתי אפשר שיהא אהבת העבד במלך שליט׳ כ"א בהפריד והפריש עצמו מכל וכל מן העוה"ז ועניו בעיניו וכלא נחשב יהי׳ כמ"ש משרע"ה ואנחנו מה ואילולי זאת שהוא במדריג׳ זאת לא היה לו שמחה כ"כ מתענוגי המלך ומשמחתו ומחט׳ שמחשב במחשבתו להיו׳ לו לעצמו ג"כ תענוגי׳ ושמח׳ ועושה בשביל תענוג שלו אין אהבה שלימה למלך וכשהוא במדריג׳ זאת להיות כל מחשבתו על המלך לבדו הוא נחשב בעיניו לכלום כנ"ל וכשרוא׳ איש אחד משמח את המלך אוהב אותו וחביב עליו יותר מגופו מחמת שהוא בעיניו- כלא נחשב וכל מה שעושה למלך קטן בעיניו כאלו אינו עושה כלום וחבירו גם כן סובר כך ומחמת זה אוהבים זה לזה עד אין קץ ותכלית: ושני הרשעים השונאים זה את זה הוא מחמת שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן יצה"ר בוער בו וכל אדם יצרו תקפו לחטוא ויצה"ר מסמא את עיניו וסובר לפעמים שעושה מצוה אבל כשרואה חבירו עובר עבירה זו בעצמה שעשה הוא נבזה בעיניו כי על עצמו גסמית עיניו ולא על חבירו וכשחבירו עושה עביר׳ רואה את שפלותו: וזהו פי׳ הפסוק ואל יאמר בן הנכר שנתנכרו מעשיו לאבינו שבשמי׳ הבדל יבדילני מעל עמו הן מצדיקים והן מרשעים אני נבדל והיינו כפלי הבדלות כי מהצדיק בודאי הוא נבדל שאין לו שמחה מזה שהצדיק משמח אלקי׳ ומהרשע אני נבדל ג"כ ושונא אותו בראותו שעובר עביר׳ כי רואה בשפלותו כנ"ל ובמעשיו הרעים: אל יאמר כן כי אין לך דבר שעומד בפני התשוב׳ והקב"ה מקבלו: ואם תרצה לומד אם הצדיקים שונאי בצע מדוע לוקחים ממון מב"א אף אם היה נותנים להם כל היום: אהובי אחי יש לי בזה כמה טעמים כמוסים אשר אי אפשר להעלותם על הכתב: אך הפשוט הוא ג"כ אמת שמעולם אין מניחים ממון בקופסא ולא לן אצלם אף לילה אחת הממון רק מוציאים אותם לצורך עניי ישראל ולצורך בתולות ישראל להשיאם כי אין מצוה גדולה מזאת כעת אשר בעו"ה נגזר גזירה בגבולינו כידוע ואאמ"ו נ"י אמר שהגזיר׳ הזאה בודאי לא הי׳ כה בידם לגזור כי אם מחמת הקטטות שהיה על הצדיקים והדפיסו אגרות מכוערים ואף כעת ששולחים אגרות ההם אהובי אחי מנע עצמך מלהסתכל בו כי כך אמר אאמ"ו נ"י מי שמסתכל בו ומשמח בו לא יזכה לראות בנהמות ציון ושמחת לויתן ובחופת הצדיקים או שנותנין ממון לפדיון שבוים ומחזיקים לומדי תורה שאין משגיחין עליהם אחרים להחזיקם כמבואר בספר חסידים שנכון לעשות כך וזה פי׳ הפסוק יד ליד לא ינקה דע ר"ל כשלוקח מיד ונותן ליד אחר עושה טובה לזה שלוקח ממנו שהרע המקטרג עליו למעל׳ לא ינקה אותו מנכסיו מלשון פלוני יצא נקי מנכסיו כל זה כתבתי בקצור נמרץ ותקח אזני שמץ מדברי אאמ"ו נ"י ואין פי יכול לדבר את כל ונובחת דברי אאמ"ו נ"י בפרט להעלות על הכתב ואם יחפוץ וישתוקק לבו הטהור דברי פי קדשו פי הכם חן ישיב פעמי מרכבותיו לכאן ויערב נא שיחו ואמריו הנעימים מנופת צוף וכל טעם ה"ק אלעזר במהור"ר אלימלד נרו יאיר כאור הבהיר בשחקים

גי"ק הגיעני והנה מה שמחשב אהו׳ דודי שמרוב הסיגופים גחליתי האמת יור׳ דרכו וסהדי בשחק שאינו כך שמעולם לא עשיתי סיגופי׳ כאלו כלל ומקוואות לפעמים היה לי בעת הצורך כשהייתי בריא וחזק היטב אבל כשהרגשתי בעצמי שום רפיון כח לא הייתי הולך במקור. כלל: ומ"ש אחו׳ דודי שאני פורש עצמי מדרכי אבותי הקדושים לא ידענא פי׳ הדברים אדרבה אני הולך בעקבי החסידים הקדושים אנשי השם מופתי הדור אשר בזכותם אנו קיימין בגלות המר והנמהר הזה: והגה אהו׳ דודי אם ארצה לבאר היטב פרטי מעשיהם הטובים והנהגותיהם הקדושים תקצר היריעה מהכיל. והנה אספר לאדוני דודי קצת מעלת הנהגותיהם הקדושים בדרך כלל וזה אינו אלא כטיפה מן הים בראש כל מחשבותיהם תמיד להשלים רצון הבורא ית"ש בלבב שלם ולעבדו באמת בלי שום תערובת הנאת עצמם כלל ובלי שום גיאות והתרוממות אדם כלל ברצון השי"ת ב"ה והם תמיד עומקי׳ בתורת השם לשמ׳ ללמוד ע"מ לקיים גם כוונתם בלמודם לזכך ולטהר עצמם ומחשבותם כדי שיוכלו להתפלל בלי שום מחשבה זרה כלל ועי"ז תפלתם עולה בכווג׳ גדולה מאד גם כוונתם בלמודם למען טהר עצמם ומחשבותם שלא יבא להם שום הרהור ביום כדי שלא יבואו לידי טומאת קרי בליל׳ חליל׳: כשלומדין הגמרא הם מלבישין עצמם פחד ורעד׳ ואימ׳ וירא׳ גדול׳ מהשם יתברך ב"ה ותורתם מאיר׳ בפניהם: כשמזכירין שם התנא או שאר בעלי השמוע׳ מציירי׳ בשכל׳ כאלו התנא ההוא עומד בפניהם חי עם שורש אורו ממרכב׳ העליונ׳ כדרך שמבואר בירושלמי שצריך לצייר לעצמו הבעל השמועה כשמזכירין אותו ועי"ז נופל עליהם פחד וירא' גדול׳ מהשי"ת עד אין קץ ותכלית ואהבת התורה ואורה בוער בם בלי הפסק כשהולכין מלימודם כזה נעשים להם ניסים ונפלאות כמו בדורות הראשונים ומרפאים חלואי׳ וממשיכי׳ השפעות על כל ישראל: והם הגקראי׳ עיני העדה המשגיחים תמיד הצטרכות העדה ומתחננים להם כל צרכם הן לנפש והן לגוף בקיצור הם מקדשי׳ עצמם כ"כ עד שנתבטל מהם כח התאוה הגשמי ואין להם שום תאוה וחמד׳ לשום תענוג עוה"ז ומידי דברי במדה הזאת זכור אזכרנו לטוב׳ לפני אהובי דודי מה ששמעתי פעם א׳ מגדול א׳ שבהם פי׳ על פסוק אחד אם בחוקותי תלכו כו׳ ונתתי גשמיכם בעתם פרש"י ז"ל בלילי שבתות פי׳ כי אדם צריך לקשר עצמו כ"כ במחשבותיו הטהורים תמיד בעבודת השי"ת ב"ה עד שמגיע למדריג׳ זו שיתבטל החמד׳ מגופו כל עיקר ולא יהי׳ לו שום תאוה לתענוגי העוה"ז הן אל אכילה ושתיה ומשגל והן שאר תענוגי האדם כמו הכבוד וכדומה לו אך כשהוא! במדריגה זו אין יכול לקיים מצות עונה האמורה בתורה המוטל׳ על אדם בחיוב ותירוץ לזה שהשם הטוב ברחמיו הגדולים מרחם על האדם כזה שהוא במדריגה זו ויתן לו בעת הצורך הגמור כה גשמי ותאוה לזמן ההוא בלבד כדי שיהי׳ יכול לקיים המצוה ואח"כ חוזר למדריגתו הראשונ׳ אשר הי׳ בו מקדם ונשאר בביטול כל חמדת ותאור. הגשמי כאשר פעל בעצמו ע"י מעשיו הטהורים ומחשבותיו הקדושים ולפי זה פי׳ הפסוק מובן מעצמו אם בחוקותי תלכו והיינו כמו שפתבתי לעיל שהצדיק הולך במחשבות השי"ת תמיד בלי הפסק עד שבא למדריג׳ זו שיתבטל ממנו כח התאוה כנ"ל ונתתי גשמיכם בעתם הבטיח השי"ת שיתן לו גשמיות חדש לעת הצורך לקיים עונה דאורייתא וע"ז כתב רש"י היינו בלילי שבתות שהוא עונת ת"ח היש חיך מתוק מזה האמת יורה דרכו שאין אתי השגה כ"כ להשיג עד היכן מגיעין במחשבותיהן הטהורים אך זאת ידעתי בבירור בעזהש"י ודרשתי וחקרתי היטב על כל זה ולא ראיתי מהם שום התרומט׳ וגיאות או דבר שקר וחנופה לאדם או חימוד ממון או שידברו ח"ו איזה דיבור קל שיגיע להם הנא׳ גופניו׳ מכח הדיבור ההוא וזה כמ׳ שנים שאני שרוי אצלם ולא ראיתי מהם שום דבר שפלות ומעולם לא לן אצלם ממון בקופסא אפי׳ לילה א׳ ותמיד כל ימיהם עוסקים בתורה ומצות ומע"ט להשיא יתומים ויתומים ואלמנות ולהתיר אסורים ולפדות השבוים ולרפא החולים ולנחם אבלים ולגמול חסדים עם כל אנשים ולהכניס אורחים ולקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ולרחם על אביונים ומצטערים תמיד בצרות ישראל ועוסקים בתורת ד׳ לילה ויום ומחדשין חדושין דאורייתא ומגלין רזי תורה וסודותיה וכל דבריהם מתוקין מדבש וגופת צופים כשאומרים איזה דבר תורה או יראה או דבר חידוש אז נופל על אדם השומע מהם יראה ופחד מאימת השי"ת ב"ה בלילה איני יכול להשיג מה שפועלים ועד היכן הם פועלים בגודל היחודים והעובדות שעושים מחצות לילה ואילך אך זאת הנראה לכל גודל קדושתי׳ ניכרים מתוך מעשיהם ומפעלם בראש מים סמוכים למטתם כל הלילה תיכף כשיגיע חצות לילה הם נעורים משנתם באימה וחרדת הגוף מאוד ורוחצים ידיהם ומטהרים ומנקים עצמם ומפגין עצמם היטב כדרך שכתוב בש"ע והבל באימה וירא׳ ופחד: אח"כ יושבין על הארץ ואפר מקלה על ראשיהם ובוכים בלב נשבר ונקרע על שנים עשר קרעים על גלות השכינה וצרות ישראל ועול הגלות וגזירות המלך ומתפללים עליהם שירחם השם הטוב על עמו הקודש מהרה ויטה לב המלך ויועציו ושריו עליהם לטובה להצילם מכל צרה ומיני חלאים ויסורים ומשעות רעות ושלא יצטרכו עם הקודש זה לזה ולא לעם אחר ושיהי׳ פרנסתם מזומן להם קודם שיצטרכו להם בריוח בלי טרדה ולהפך את לבבם לירא׳ ולאהבת השם ולהסיר לב אבן מקרבם וליתן להם לב בשר למען ידעו כולם ויכירו גדולת הבורא ורוממתו הגדולה ויעבדוהו בשמחה ואח"כ לומדים גמרא ותוספות עם מפרשי הש"ס ופוסקים ראשונים ואחרוני׳ ורמב"ם ז"ל ואח"כ עוסקים בספרים הנסתרים במו הזוהר הקודש ודומה לו כתבי האר"י ז"ל וג"כ לומדי׳ ארבע ש"ע מכל א׳ שיעור ותנ"ך ואח"כ הם מתחילין להתבודד עצמם בינם ובין קונם ולהכין עצמם אל התפילה כי ראו כי יבא יום והם מפרישין עצמם מכל מחשבות צורך הבלי הזמן כלל: רק דבקים עצמם ומחשבותם ונר"נ באהבה גדול׳ ורוממות אל ומחשבין שפלות אדם וסופו ונותנים לפני עיניהם יום המיתה בלי ידיעה מקודמת ומדבקים עצמם עד שמגיעי׳ קרוב להתפשטו׳ הגשמיו׳ כדרך שכתוב בש"ע מעלות התפל׳ איך צריב׳ להיו׳ ובוער בלבם אהבה גדולה עד שנראה האור בפניהם ואימת׳ מוטלת על הבריות ובעלי עבירות בורחים מפניהם מגודל הפחד המגיע מהם מרוב קדושתם ויראת שמים. יאמין לי אהו׳ דוד דברים הללו בי במדינתינו כבר ידוע לבני אדם למאות ולאלפים מפורסמים ובמופתים נגלים הם מתפללים ופועלים בתפלתם כמו בדורות הראשונים ולפעמים אפילו בדיבורם לבד פועלים כמו בהתפלה כדרך שנאמר ויגזור אומר ויקם לך אם הי׳ רוצה אהו׳ דודי להיות בכאן הייתי מראה לו הכל במופת ובחוש הראות וכעת יאמין לי על נאמנות כי עדיין אין אני מוחזק בשקרן חליל׳ וראוי להאמין לי שיש ביניהם צדיקים כאלו שיכולים כמעט להחיות מתים בתפלתם אשר עיני ראו ולא זר שהביאו להם במה פעמי׳ חולאים אשר היו ביאוש כולם וע"י תפלתן הזכה חזרו לבריאתם כבראשונ׳ כדרך בל הארץ בקיצור כמעט שאינם בזה העולם כלל דק תמיד הולכים במחשבתם בעולמות העליונים וזה נראה מהם שמרוב דביקותם אינם שומעין לפעמים מה שבני אדם מדברים אליהם והולכים על הארץ בגופם ונשמתם דבוק׳ למעלה וכשרואים איזה בן אדם שאינו הגון מרגישים תיכף בו איך ומה ולפעמי׳ יודעי׳ בבירור איזה עבירה שעשה ומחזירין רבים בתשובה שלימה בלי שום תערובת גיאות והנאות צורך אדם כלל רק מחמת אהבה ויראה גדולה ורוממות הבורא ב"ה וב"ש מה אכתוב לאדוני דודי יש ביניהם צדיקים כאלו שיודעים אם יבא איזה באב או חולה ח"ו לאדם הם נודרין בעדן לצדק׳ ומקדימין תפלה לצרה ולפעמים ניצול האדם ההוא מן הכאב ולפעמים בא הכאב ההוא לזמן שקבע הצדיק הג"ל בלי שום איחור וקידום כלל וזה נסיתי בעצמי ובדידי הוה עובדא כמה פעמים שיש צדיק א׳ במדינתינו שהוא יודע ומרגיש בי תמיד קודם חיסורים ואמר בפירוש למחר בשעה זו יהי' לי כך ונוד׳ צדקה בעדי וע"פ רוב פעל בתפלתו וצדקותיו עד שנצלתי מהם ואם לא הי׳ בי כולה נשאר מקצתו למען דעת כי צדקו דברי אמת ואפילו כשהייתי כמה פרסאות ממנו מה לי לספר גודל מעלותיה׳ מי יוכל לספר כי דבר שאין סוף הם תמיד מפרסמין גנותיה׳ ומביישין עצמם ברבים אם יש להם איזה מחשבה פסול׳ או אם דיברו איזה דיבור קל בלא קדוש׳ או אם הלכו איזה פסיע׳ א׳ בלא קדוש׳ הם מפרסמין ומגלין תיכף הדבר ההוא כדי לבייש עצמן וחוזרין תיכף בתשוב׳ שלימ׳ כאלו עשו עביר׳ חמור׳ ח"ו מעבירות שבתור׳ ואין חילוק ביניהם כלל ותמיד דואין חוב לעצמם וזכות לחבירו וחבורתן נאה מאד לשמים ולבריות שיש ביניהם אהב' גדולה כ"כ יותר מאהבת אב על בגו ובעל עם אשתו ויש להם אחדו׳ גמור זע"ז כמעט כים א׳ לכולם ואין חילוק ביניהם לבניהם אל בני חבריהם כמעט שאין ניכר מי הם אביהם של הבנים מגודל האהבה ואחדות זע"ז וזה הכל מרוב השתוקקותם ואהבתם להשלים רצון הבורא ב"ה בלב שלם אשר בלבם תמיד כשבאים ב׳ בני אדם לדבר זע"ז אזי אין שומעין מהם רק אהבה ויראה ורוממות אל וגדולתו ותורתו הקדוש׳ ומסייעין זה לזה בעבודת השי"ת ב"ה באמת וכל אחד מהם שפל בדעתו וחבירו גדול ממנו אצלו ולומדי׳ זה לזה בעבוד׳ הבורא ב"ה ותורתו הקדוש׳ ואינם מתפארים בעצמם בשום מדה טובה שיש בהם ותמיד הם חוזרים בתשוב׳ כל ימיהם כמעט שאפי׳ רגע א׳ אינן ד,ולבין בלא הרהור תשוב׳ בלבבם ויש להם מוכיח היושב בלבם תמיד ומוכיחין זה לזה בתוכחת מגול׳ ואהבה מסותרת והם מקיימין הש"ע מ"ש בהתחלתו שויתי ד׳ לנגדי תמיד וממש השם הויה ב"ה אינו זז מנגד עיניהם כלל של אש מאיר להם והם תמיד רואי׳ אותו וכדרך שנאמר וה׳ הולך לפניהם כנ"ל ואם לפעמים השם הוי׳ ח"ו אינו מנגד עיניהם או שרוא׳ שם אחר כמו שם אלקים או אדנ"י יודעים בבירור שיש התגברות הדינים ח"ו בעולם העליון ומנדרין תיכף צדקות ומרבים בתפלתן ובקשות ויהודים גדולים מאוד עד שחוזרים ורואים השם הוי"ה ב"ה ויודעי׳ בבירור שנתהפך לרחמי׳ וז"ש בגמ׳ צדיקים מהפכין מדה"ד למדה"ר: ובכן אהובי דודי יכתוב לי פי׳ הדברים שכתב אלי שאני פורש עצמי מדרכי אבותי הקדושים הכי ראוי לפרוש חליל׳ מדרכי הצדיקים כאלו ואיך הי׳ באמת אבותי כי נתגדלתי ונתרבתי אצל כבוד דודי הרב הגאון החסיד הגדול איש אלקים מופת הדור רבן של כל בני הגולה ה"ה אב"ד דק"ק ניקלשפורג הביר׳ והמדינ׳ יצ"ו ידעתיו שכל הנהגותיו הי׳ כך ומוטל עלי לילך בעקבותיו הטהורי׳ כדרך שאמרו בגמ׳ רוב בנים הולכין אחר אחי האם ובכן אהוב׳ דודי יפרוש לי במכתבו כדי שילמוד סתום מן המפורש.

כ"ד אהובו ב"א ד"ש ומצפה לטובתו וחפץ בהצדקו הק׳ זכריה מענדיל

אגרות

אגרת מהרב הק׳ אדומו"ר מו"ה אלימלך זצוק"ל נב"מ זי"ע ועל כל ישראל

שלמא רבא יסגא לאהובי ידידי או"נ ה"ה הרבני המופלא מופלג החריף ושנון הירא וחרד לדבר ה׳ ותורתו כ"ש מו"ה משה נ"י לנצח:

גיה"ק הגיעני ומה שכתב מעלתו אם לשנות הנוסחא ולהתפלל בנוסח ספרד מיום עמדי על דעתי בידיעת ספר ראיתי וגם שמעתי שהיו מתפללים בנוסח ספרד גם רבותי ספרו לי שהי' בימיהם וקודם להם אנשים צדיקים שהיו מתפללים בנוסח ספרד רק שהיו עדיץ מעטים בימיהם והנה אני לא הבנתי את הנוסחא הנ"ל עתה הנה נא זקנתי הבנתי התועלת והמעלה של אותה הנוסחא עד שבלתי אפשרי להעלות על הכתב גודל מעלתה גם אם הייתי מבטא בשפתי איני יודע בבירור אם היה אפשר שיבינו אך צריך שיהיה המתפללים בנוסח הזה פרושים מדרכי העולם הראשון מהפרישות שלא להוציא שקר מפיו ושלא להיות מקלל את חבידו אפילו ב"ב בשום פעם גם שלא יקפיד עליהם. אפילו הקפדה בלב ושלא להוציא שבועה מפיו ושלא להיות לו קנאה וחמדת ממון ומדת גאוה בלתי אפשרי להעלות על הכתב גנותי כזדוע לכם שאני מוכיח עצמי תמיד ומבייש עצמי ברבים כדי להוציא מכח אל הפועל ושלא להיות משתכר בשום פעם בשום משקה המשתכר כ"א מעט לצורך מה גם שיהא מדגיש בעצמו באמת שאין לו שום מנוחה מדאגות מצרות ישראל ולבו כואב ומיצר עליהם מבלי הפוגות עד שמגודל הצעד בלתי יכול להתאפק מלהתפלל עליהם בינו לבין עצמו אף שאינו ראוי והגון בעיני עצמו על כללות ישראל ואפילו על שונאיו אם לא שיראה מהם שעוברים על מ"ע או לא תעשה ועיקר שיהיה למדן עכ"פ גמרא ותוספת ופירש"י ושאר דרכי הקודש כמבואר בספר ע"ח ועיקר אהבת חבירים ודיבוק חבירים ומי שאין בו כל המדות הללו בוודאי אינו מכת זו ומי שיש בו כל המדות הללו אותם בני אדם ראוי וטוב להם להתפלל בנוסח ספרד הגם שידעתי בכם שאינכם עדיץ במדרגה זו ככל הצורך אעפ"כ מחמת שאני רואה שגפשכם חשקה מאד ומתאמצים מאד לבא לעבודת הבורא י"ת באמת הבא לטהר מסייעין לו והנוסחא זו ג"כ מסייע שתוכלו להחזיק בעבודתו ית"ש באמת כיון שאתם משתוקקים לבא באמת להמדה הנ"ל ואם לאו חלילה להתפלל בנוסחא הנ"ל כי הנה ראיתי אנשים גדולים שהם פרושים מדרכי העולם אבל הכל בשביל הנאתם גם יש לומדים ספרי קבלה ומתפללים בתוך סידור האר"י ז"ל ולומדין בטלית ותפילין אשר אין לך פרישות גדול מזה כי באמת הדברים הללו הם טובים אך שאין בהם פנימית:

שלום וישע רב לאהובי או"נ הנצמד בקירות לבי התורני והרבני חכם ומושלם וותיק ועושה חסד כש"ת מו"ה יהודה נ"י ויופיע:

אגרת הקודש הגיעני ותנוח נפשו כמו שהניח דעתי שפקדני לשלום אך לזאת לא יאות לי יען כי גדלני בשבחות וקורא אותי בשם רב ובו׳ הגם שדרך העולם לכתוב שבחים המגיעים לכתבים אך לא נח לי מאד כי לא הגעתי אף לרועי בקר ומה אני ומה משפחתי לבוא אלי בדברים כאלה ובפרט שאני רואה כי הנני נרדף מגדולי הדור תפארת ישראל בודאי לא על חנם זאת כי אם מד׳ יצא הדבר שאין מניח כבודם לישב בשבת שלש סעודות ובוודאי גם זה חטאנו שכבודכם נקשרים לי באהבה רבה אבל זאת בקשתי מהבודכם הרמה ממני תראו ובן תעשו לדורות להיות שבלבלה המנין שלי שקשה עלי כמות ולבי אומר לי שבוודאי אינני ראוי לכך והעיקר רחמנא לבא בעי ואשב בדד ואדום וכו׳ לדין א"ע לכף חוב וחבריו לכף זכות והצנועים מושכין ידיהם מהמצוה שבאים ח"ו לידי קטטה ומריבה ח"ו ומחמת שכבדים עלי ידי מזוקן ומצער אקצר באמרים:

כ"ד האיש העלוב המונח תחת כפות רגלי הצדיקים ה"ק אלימלך בן אלעזר ליפמאן זללה"ה

ולכלם אשר אהובים וברורים בעבודת השי"ת

אחוי קידה ומצפה לשרתם בגן עדן אם יניחו אותי לשם.

עוד אגרת

אגרת הקודש מהרב הק' מו"ה אלעזר בן הרב הקדוש מו"ה אלימלך זללה"ה נב"מ שי"ע ועל כ"י

שלום וישע רב יקרב לה"ה או"נ הרבני המופלג כש"ת מו"ה יעקב נ"י:

מכתבו הגיעני והראותיו לכבד אדומו"ר והיה בקראו ותסמר שערות ראשו ונזדעזעו אבריו בראותו נראה מתוך שאלתו שעיקר נסיעתו אצל הצדיקים אינו למען ילמד ממעשיהם ויראתם וקדושתם ופרישתם וגודל מחשבתם וחרטותיהם בכל עת ובכל רגע ופגימותיהם על הקדוש מו"ה אלימלן זללה"ה נכ"מ זי"ע ועל כ"י כל פסיעה ופסיעה ועל כל דיבור ועל בל ראיה וראיה דואגים ומתאנחים אולי לא היה דיבור זה לדבר השם ויראתו וזוכרים חטאת נעורים תמיד כמאמר דוד המע"ה וחטאתי נגדי תמיד ואינם משגיחים כלל לחשוב שום השבח הזה נאה יותר מזה כדדרשיגן בגמ׳ על פסוק ורועה זונות וכו׳ האומר הלבה זו גאה וכו׳ ע"ש רק כל עבודתו אינו אלא למלאות רצון הבורא ב"ה וב"ש בכל מעשיהם כמאמר בכל דרכיך דעהו ומכאן חסר: