משתמש:Roxette5/נועם אלימלך/ספר הגולמי/חלק ג

פרשת שמות

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה כו׳ איש וביתו באו. לתרץ השינוי לשון שמתחיל׳ אומר הבאים בלשון הוד, וסיים בלשון עבר באו! גם מתחיל׳ קראם ע"ש ישראל ולבסוף קראם ע"ש יעקב! הכוונה מה היות שהצדיק הגדול הנתחזק ונתיישן בצדקו ימים רבים אזי אף שעוש׳ דברים גדולים וצדקות רבות אעפ"ב הוא ניצול מגדלות כי אדרבה הוא מוצא בעצמו חסרונות לומר שהוא מקצר עדיין בעבוד׳ והוא מיצר עצמו על זה. ומה גם שמצער עצמו על צורכי ישראל וגלותם המר במסים וארגונית וכל התלהבותו ודבקתו בעבוד׳ אינו שוה לו כלל מרוב דאגתו עליהם כנ"ל וד,מ׳ עמודי עולם הנקראים בשם ישראל! ואותן הצדיקים המתחילים בעבוד׳ חדשים מקרוב באו בהיותם עושים איז׳ דבר קדוש׳ נתלהב בקרבם הגדלות וד,מ׳ סוברים שכבר הגיעו לתכלית העבוד׳ האמיתי׳ ואעפ"י שהם צדיקים המה נכשלים בעון הגדלות המה אשר בשם יעקב יכוג׳ וזהו רמז הכתוב באמרו בני ישראל הבאים מצרימ׳ לומר שד,צדיקי׳ ד,גדולי׳ ד,מ׳ תמיד במיצר ודאג׳ על העבוד׳ לומר שהם מקצרים עדיין ובז׳ הולכים למעל׳ תמיד בלי הפסק וזהו הבאים בלשון הוה. את יעקב איש וביתו באו בעבר לרמוז על אותן הסוברים שכבר שלמו בעבוד׳ מבלי שום חסרון אליה׳ הגיע שלא כן מדרגת האמת אלא להשגיח תמיד על שפלותו למען ינצל מגדלות ואז טוב להם וק"ל

או יאמר ואלה שמות בני ישראל כו׳ ומתחיל' לפרש ד,גמ׳ כל המענג את השבת נותנים לו נחל׳ בלי מצרים והי׳ לו לומר המענג את עצמו בשבת! וגם השכר שנותנים לו גחל׳ בלי מצרים מה מדד, כנגד מדד, הוא גם מה שדרשו חז"ל נשמ׳ יתיר׳ נותגין לו לאדם בשבת ולמוצאי שבת נוטלין ממנו שנאמ׳ שבת וינפש כיון ששבת ווי אבד׳ נפש. והקושי׳ מפורסמת מה אומרם כיון ששבת כו׳ הרי איבוד הנפש היתיר׳ הוא אחר השבת כאמרם ולמוצאי שבת ניטל׳ הימנו! אך הענין הוא דאיתא בזוהר הקדוש דהצדיק נקרא שבת מחמת שיש לו בחול נשמ׳ כאשר בני אדם בשבת! אך מה יש בו תוספות מעל' בשבת יש לומר דהנשמ׳ נתוספ׳ בקדוש׳ יתיר׳ עד שהוא מענג להבורא יתברך. וזהו כל המענג את השבת דקב"ה נקרא שבת ע"ד דאיתא שם מהו שבת שמא דקב"ה. נותנין לו נחל׳ בלי מצרים דהצדיק הזה הוא תמיד מקושר ודבוק בעולמות העליוני׳ אשר אין להם סוף ומיצר וגבול דעול׳ הזה יש לו גבול וביד הצדיק הזה לקשר כל העולמות עד אין סוף ב"ה וזהו שאמרו חז"ל כיון ששבת פירוש האדם שאין לו נשמה יתירה בחול רק בשבת נותנין לו נשמה יתירה ווי אבדה נפש פי׳ ווי שהנפש נאבד בחול שאין לו בחול הנפש הזה ולא זכה להקדוש׳ הנוספת בשבת להצדיק שיש לו גשמה יתירה בחול. והנה יש צדיק שאינו דבוק תמיד בעולמות עליונים מחמת שצריך עדיין לתקן את מדותיו ביראה וענווה וצריך לירד מדבקותו כדי לתקן אך אעפ"ב הוא תמיד בפנימיותו שאינו נכשל חלילה בשום חטא בירדו למטה ממדרגותו! וזהו ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה פירוש הצדיקים הנקראים בשם ישראל היורדים לפעמים ממדרגתם ובאים אל מצרימה דהיינו בירידתם למטה נקרא מצר ים שהוא כדי לתקן את מדותיו ביראה וענווה וזהו את יעקב רמז לענוו׳ ויראת חטא כמו שאט׳ הכתוב עקב ענווה יראת חטא. איש וביתו באו פירוש הצדיק הזה הוא בטוח שלא יכשל בשום חטא ויבא יחד איש וביתו דאיש נקרא הדבוק וביתו היינו פנימיותו דהיינו הירא׳ והענוה שבו שניהם יחד יבואו וכאלו כבר באו. וזהו ויעקב איש תם יושב אהלים ופירש רש"י ז"ל מי שאינו יודע לרמות נקרא תם רמו לדברינו הנ"ל שהצדיק שהוא ביראה וענווה הוא איש תם בשני אוהלים דהיינו אז ביורדו מדבקותו למטה אעפ"ב הוא תם שאין יודע לרמו׳ שאינו נכשל בשום חטא דיש צדיק אשר לפעמים כשנופל ממדרגתו יכול לד,כשל באיזה חטא חלילה. אבל הצדיק היורד בכדי לתקן את ביתו ביראה וענווה לא יכשל לעולם. וזהו פי׳ המשג׳ איזה תם ואיזה מועד כו׳ יש לומר שהתנא מרמז לדברנו הנ"ל איזה תם ר"ל התם הנקרא בשם תם יושב אהלים. ואיזה מועד כבר כתבנו מועד הוא רמז לעולמות העליונים לשון מועד בחולם ואמר איזה מועד פי׳ איזה הוא הצדיק שהוא תמיד מקושר ודבוק בעולמות העליונים מועד כל שהעידו בו שלשה ימים דאיתא במקרא ומשנה ותלמוד הם מעוררים את הנפש ורוח ונשמה וזה רמז שהעידו בו כו׳ פי׳ שנתעורר בו הנפש רוח ונשמה לעלות לעולמות להיות תמיד דבוק בהם: ותם משיחזור בו שלש׳ ימים דהיינו בנ"ל גם שיורד ממדרגתו הוא חוזר לתמותו שאינו נכשל חליל׳ וצד תמותו במקומ׳ עומדת וק"ל!

או יאמר ואלה שמות כו,: דד.נ׳ יש שגי מדרגות צדיקים יש צדיק שאינו משגיח בלל על העולם רק כל עבודתו כדי לזכך ולתקן את נשמתו להעלותה לשורש׳ למקום מחצבת׳. ויש צדיק קדוש וטהור שהוא דואג ומיצר תמיד על צרות ישראל וכל מגמותיו ומחשבותיו לעולם כל טוב להשפיע: ואיתא בגמרא ברכות כל הקורא לאברהם אברם עובר בעש׳ ולא תעש׳ ומקש׳ הגמרא אלא מעת׳ הקורא ליעקב יעקב יהא עובר בלא תעש׳ דכתיב לא יקרא כו׳ ומשני שאני התם דאהדרי׳ קרא: גם זה יש להבין למה באמת אהדרי׳ קרא ועוד איתא במסכת תענית דף ה׳ יעקב אבינו לא מת ומקש׳ הגמרא וכי בכדי חנטוהו וספוד ספדינהו א"ל מקרא אני דורש שנאמר ואת׳ אל תירא עבדי יעקב כי הנני גואלך מרחוק וזרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ומקשים מכל מקום קשיא וכי בכדי חנטוהו כו׳ ונרא׳ דכך הוא פירוש הגמרא דאיתא בבבא בתרא גבי דוד נאמר וישכב דוד לפי שהי׳ מניח בן ממלא את מקומו ע"ש והכי פירושו מה זרעו בחיים דהיינו שהם צדיקים הנקראים חיים במש"ה ועמך כולם צדיקים: אלא מי מעכב שאור שבעיס׳ מעכב ושעבוד מלכיות אף הוא בחיים כאלו לא מת וכמו שיעקב אבינו ע"ה היה לו צער גידול בנים וכל מגמותיו היה על בניו להשפיע להם כל טוב למען יהיו צדיקים גמורים שלא יהי׳ להם שום מניע׳ בעבודת הבורא יתברך שמו כן הצדיק ההולך בעקבותיו המשגיח על העולם להשפיע להם תמיד נקרא בשם יעקב ונוכל לומר להכי אהדדי׳ קרא וקראו יעקב לרמז שצורך הוא המדרג׳ הזאת להשפיע לישראל כל צורכיהם אבל אברהם כשהוסיף לו השי"ת אות ה׳ על שמו היה נשאר קשור בעולמות העליונים ולא ירד שוב ממדרגתו: ואיתא בגמרא מנלן דשמא גרים שנאמר לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות ואיתא בזוהר הקדוש דשם זה הקוראים לאדם ביום המיל׳ הוא השם עצמו שבשרשו ונמצא הצדיק שאינו משגיח על העולם להשפיע להם אלא על נשמתו להעלותה לשורש׳ הוא נקרא בשם ישראל שזה הוא עיקר השם בשורשו וזהו: ואלה שמות רצה לומר הצדיקים הללו שאינם משגיחים אלא העלותם לשורש שמשם באו להם נשמתם ושמותם. בגי ישראל הם מכונים בשם ישראל לבד אבל הבאים מצרימה דהיינו אותם הצדיקים הבאים במיצר ודאגה תמיד על כללות ישראל. את יעקב פירוש הם ג"כ במדריגת יעקב כנ"ל. איש וביתו באו פי׳ כל איש מישראל וביתו דהיינו בני ביתו באו כולם כאחד שוויו לטובה לפניו להשגיח עליהם ודעתו ומחשבתו על כולם להתפלל עליהם ולהשפיע להם ברכה ורחמים וחיים וכל טוב וק"ל:

או יאמר ע"פ דאיתא דהדוחגיות והנשט׳ של אדם נקראים בשם שמות דעיקר השם הנקרא לאדם כגון ראובן או שמעון זה השם הוא להנשמה ולא להגוף והחקירה לזאת הוא שאנו רואים אדם שהוא ישן ורוצי,ם להקיצו משינתו אם דוחפים את גופו לבלתי יקראו אותו בשמו הוא יותר בקושי להעירו מאם היו קוראים אותו בשמו: וזהו מחמת כשאדם ישן אזי נשמתו עולה למעלה ויוצאת מגופו ולבן בקושי להקיצו משינתו ע"י דחיפת הגוף משא"ב אם קוראי׳ אותו בשמו. וזהו שמתמה הכתוב ואמר ואלה שמות בני ישראל ר"ל הצדיקים הקדושים אשר בשם ישראל מכונים שהיא מדרגה גדולה. הבאים מצרימה פי׳ מאחר שהם במדרגה גדולה מהיכן בא להם זאת שנופלים לפעמים ממדרג׳ ובאים אל מצרימה רמז שבאים אל מדרגה קטנה ואמר הכתוב את יעקב פי׳ בשביל יעקב דהיינו הפשוטי עם הנקראים בשם יעקב בעבור׳ ההכרח שיפול ממדרגתו שיהא לו שייכות וחיבור עם פשוטי עם בדי להעלותם אל הקדושה דאילולי זאת לא הי׳ שום שייכות להצדיק עמהם ואמר הכתוב באיזה סיבה יכול להעלותם אל הקדושה דהיינו איש וביתו באו ר"ל הצדיק נקרא איש וביתו היינו פנימיותו דהיינו ע"י שהוא מעורר הפנימיות שלו נתעורר ג"כ הפנימיות שלהם ובאים יחד אל הקדושה וזהו איש וביתו באו. וזהו אודה ה׳ מאוד בפי דהנה הכל הולך אחר המחשבה ויבול אדם לתפוס במחשבתו דברים הרבה מה שאין הפה יבול לדבר ואמר דוד המע"ה אודה ה׳ בפי ר"ל הגם שאי אפשר להוציא בשפתים כל מה שבמחשבתי אעפ"כ אודנו בפי שהיא מדרגה קטנה כי כוונתי ובתוך רבים אהללנו פי׳ כדי שיתהלל שמו בתוך רבים כנ"ל כשהצדיק הוא במדרגה קטנה יכול להעלות גם את פשוטי עם אל הקדושה וק"ל:

או יאמר ואלה שמות לתרץ הדקדוק שהי׳ לו לומר הבאים עמו דהנה יש לדקדק בפסוק ותקרא שמו ראובן כי ראה ד׳ בעניי ופירשו רבותינו ז"ל שאמר׳ לאה ראו מה בין בני לבן חמי: ולכאורה הלא הטעם מפורש בפסו׳ כי אמר׳ כי ראה כו׳ ומה ראו רבותינו לדרוש טעם אחר בדברים אך נראה בונת רז"ל דהנה כל הנשמות הנבראים צריכין להיות מקושרים למעלה בעולם העליון. וגם למט׳ בעולם התחתון דכל נשמת אדם בשעת ביאתה לעולם נברא עמה עולם למעל׳ למען תהי׳ קשור׳ באותו עולם למעל׳ וגם צריב׳ להיות קשור׳ למט׳ בעולם התחתון ז והטעם צורך קשירת׳ למעל׳ הוא למען יעלו למעל׳ כל העבודות והתורות והתפילות ממט׳ למעל׳ ע"י התקשרות׳ בעולם העליון והצורך שתהא קשור׳ למט׳ הוא ממילא דאילולי זאת לא הי׳ באפשרי שתהי׳ ד.נשמ׳ העליוג׳ הרוהגי בעולם השפל לכן צריך לה קישור בעולם השפל והTESTTEST שבכתב הוא כנגד עולם העליון ותור׳ שבעל פה היא כנגד עולם התחתון ולכן קרא׳ שמו ראובן בכדי שיהא מקושר בשני עולמות כנ"ל וזהו שכתוב בתור׳ כי אמר׳ כי ראה ה׳ כו׳ הוא התקשרות׳ בעולם העליון כמ"ש כי ראה ה׳ דייקא והוקש׳ לרבותינו ז"ל הלא גם בעולם התחתון צריך התקשרות והאיך נתקשר ע"י שם זה ולכן אמרו שבשם זה נכלל גם ההתקשרות העוה"ז ופירשו ראו מה בין בני כו׳ כי בעוה"ז אנחנו רואים שיש הפרש בין ישראל ובין האומות אבל בעולם העליון אין להאומות שום אחיזה ואין ניכר ההפרש שביניהם ונמצא ע"י שם זה נתקשר בשני עולמות וזה נקרא פי שנים מה שאמרו חז"ל בכור נוטל פי שנים רצה לומר הצדיק נקרא בכור בני בכורי ישראל הוא נוטל פי שנים פירוש שיש לו אהיז׳ בשני עולמות אבל צריך לזה שיהא צדיק גמור בכל מעשיו ומוחזק בצדקו לבל יתמוטט עוד וזה נקרא חזק׳ וזה רמז מה שאמרו חז"ל שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק וע"י דבר מה יהי׳ מוחזק בצדקתו הוא ע"י שמרגיל עצמו בכל מדה ומדד, שעוש׳ ובכל גדר אשר יגדור לעצמו עד שנעש׳ אצלו כטבע אז הוא מוחזק במעשיו הישרים וזהו פי׳ מה שאמרו חז"ל מאימתי הוי חזקה מכי דייש אמצרי ר"ל אחר שמורגל בגדריו שגדר דייש הוא לשון כיון דדש דש ואחר שיהיה הצדיק מקושר בשני עולמות ומוחזק במעשיו הקדושים אזי כל התורות והתפילות והעובדות שלו הולכים אל הים העליון ד,נ׳ ים התלמוד אך באופן שבכל זאת ידע בבירור שעדיין לא עשה כלום להבורא ית׳ כראוי לעבוד אליו יתברך שמו הגדול שאם ח"ו יחשוב בעשותו איזה דבר טוב שעשא׳ בתכלי׳ השלימות ויד,נד, במעשיו אזי כל מעשיו אין נחשבין לכלום וזהו פי׳ כל הנחלים הולכים אל הים ר"ל כל המדות טובות הנקראים נחל שעל ידם הולכים כל השפעות והחסדים כנחל המתפשט ממעלה למט׳ כל ד,מדות האלה הולכים אל הים העליון. ובאופן והים איננו מלא פי׳ שיחשוב בעצמו שפלותו ולא יהיה מלא ממעשיו. וזהו ואלה שמות כו׳ דידוע דישדאל הוא 'מדרגה עליונה הנקרא ישראל כידוע ויעקב הוא מדרגה תחתונ׳ וזהו שאמרו חז"ל לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר כו׳ ע"ש דשני השמות הוצרכו שם ישראל בשביל קישור העולם העליון ושם יעקב בשביל קישור עולם התחתון כנ"ל והצדיק גמור אשר בשם ישראל יכונה הוא מקושר בעולם העליון והצדיק שאינו במדריגה ישראל יש לו אחיזה בשם יעקב שהוא מדרג׳ תחתונ׳ ובלבד שילך עכ"פ בתמימות אעפ"י שאינו יכול להשיג מדרג׳ העלית׳ הנקרא ישראל וזהו ואל׳ שמות בגי ישראל ר"ל אותן הצדיקים שבשם ישראל מכונים שיש להם אחיז׳ בשם ישראל: הבאים מצרימ׳ פי׳ הם באים ע"י המיצר דהיינו ע"י הגדרים שגדרו לעצמם והם מוחזקים בהם בכשרותם בטבע ועולים במדרגתם אל הים העליון וגורמים השפעות טובות לעולם וזהו מצרימה. מיצ"ר י"ם מיצר לשון מכי דייש אמצרי כנ"ל וים רמז לים התלמוד:

את יעקב פי׳ אותן הצדיקים שיש להם אחיז׳ בשם יעקב שהיא מדרג׳ תחתונ׳ איש וביתו באו פי׳ צריך שיבא בכל ביתו דהיינו בכל גופו ותמימות בנ"ל וזהו והאכלתיך נחלת יעקב אביך ר"ל שהשי"ת ברוב רחמיו מבטיח לנו שגם מי שיחזיק במדרגת יעקב אעפ"כ יגרום השפעות מנחל העליון. כי פי ה׳ דבר פי׳ רק שיד,י׳ בתמימות שכל אשר יצא מפיו יהי׳ דבר ה׳ דהיינו תמימות ואז גם הוא ישפיע השפעות טובות וברכות מנחל העליון לישראל לעולם אמן

ובני ישראל פרו וישרצו כו׳ פרו יש לומר הוא לשון פירות דהיינו ע"י קדושתם עשו פירות וישרצו דהנ׳ כתיב ישרצו המים נפש חיה ועוף יעופף על הארץ יש לומר הפי׳ רעיקר הוא באדם יסוד המים מהארבעה יסודות שבאדם ומים נקרא התור׳ ור"ל שציוה השי"ת שהעסק התור׳ יהי׳ בד,בנע׳ וזה רמז ישרצו דהיינו דבר השורץ על הארץ בנמוך והכנע׳: נפש חיה פי׳ וע"י זה יבא לו חיות לנפשו ועוף יעופף על הארץ ר"ל שגם הגוף והחומר של אדם יעופף ויעל׳ בקדוש׳ רבה וזהו וישרצו היינו שהיה להם הכנע׳ כנ"ל:

או יאמר וישרצו ופירש"י ז"ל שהיו יולדות ששה בכרם אחד נוכל לומר שזה רמז שעשו הולד׳ בשש׳ קצוות שהצדיקים ע"י קדושתם עושים הולדה בששה קצוות הנקראים ומכונים בשם כרס שיהיו מתגדלים ע"י והבן זה.

וירבו ר"ל שהמשיכו השפעות עוד,"ז שזה נקרא רב דעוה"ז הוא עולם הפירוד לכן נקרא בשם רב ויעצמו במאוד מאוד: דאמר התנא מאוד מאוד הוי שפל רוח: ולכאורה היה לו לומר מאוד תשפיל רוחך: אך הפשוט שהתנא הזהיר שיהא האדם תמיד שפל רוח בלי הפסק וזהו מאוד הוי שפל רוח: הוי לשון דבר ההוה תמיד וזהו ויעצמו במאוד מאוד ר"ל שעשו עצמיות במד, הזאת שלא היה מקריות אצלם לפעמים כך ולפעמים כך רק תמיד היו במדת שפלות בעצם הנקרא עצמיות ותמלא הארץ אותם ר"ל שגם הארציות דהיינו החומר והגוף שלהם מילא אותם את קדושתם שהיו פ"ב צדיקים וקדושים עד שהי׳ הגוף מזכירם ומסייעם לעבודת הבורא י"ת וק"ל

ויבן ערי מסבנות לפרעה נ"ל ע"ד המוסר דלשון מסכנות הוא לשון הנאה כמו דדרשינן בגמרא לך נא אל הסוכן כו, ויליף לה מקרא ותהי לו סוכנת וזהו הפי, כאן מי שהוא בעל הנאות אזי הוא בונ׳ ערים לפרע׳ דהיינו להקליפ׳ שנקרא פרע, אבל מי שמסגף עצמו ומעג׳ עצמו מהנאות יתירות אזי יכול לבא למדרג, גדול, וזהו וכאשר יענו אותו ד"ל כג"ל שמענ׳ עצמו: כן ירב׳ וכן יפרוץ בקדוש, ובכל העולמות וק"ל :

וייטב אלהים למילדות וירב העם ויהי כי יראו המילדות כו, ויעש להם בתים. יש לדקדק הלא הטוב, הית, למילדות שעש, להם בתים כהוג׳ ולוי, כפירש"י ז"ל ולנד הפסיק בוירב העם ונרא׳ לפרש דהנ, כתבנו מזה פעמים הרב, דהצדיק צריך להיות עובד השם באהב׳ ובירא,. אהב, היא רוממות אל י"ת ונקרא בשם ישראל שמוד׳ ומשבח להבורא י"ת ויתעל׳ בשירות ותשבחות וזהו יש"ר א"ל והירא, נקרא בשם יעקב כמבואר לעיל והצדיק הנקרא בשם יעקב משגיח תמיד על העולם להשפיע להם כמדת יעקב כנ"ל הוא יכול להשפיע לעולם את שלש אלה דהיינו בני חיי ומזוני והמשכת שלשתם הוא ע"י מדרגת הנקרא בשם יוסף כמ"ש ברחל יוסף ה׳ לי בן אחר דהיינו שהיתה מרמזת למדרג, זו להמשיך לאותו מדרג, בני. ויוסף אמר העוד אבי חי רמז להמשיך חיי ע"י מדרג, זו כי למעלה מזו יש מדרג, הנקרא בשם אב והיה ממשיך משם חיי. ונאמר ויכלכל יוסף את אחיו היינו מזוני הוא ג"כ ע"י מדרג, זו ושלש אלה הם נשפעים על ידי הצדיק הנקרא בשם יעקב. והנה דש"י ז"ל פי, אלה תולדות נח עיקר תולדותיהם הם מעשים טובים יש לומר הכוונה ע"י שהם מתקנים את העולמות העליונים הנקראים טובים ע"י זה הוא עיקר התולדות בעולם שהם ממשיכים והוא ע"י אהב, דהיינו שירות ותשבחות כנ"ל אבל הצדיק שהוא ג"כ במדרגת יעקב הנקרא בשם יראה והוא תמיד משגיח ומט, את עצמו לעולם להשפיע להם יכול להשפיע להם כל השלש הנ"ל דהיינו בני חיי ומזוני. וזהו וייטב אלקים למילדות דהיינו כשהיו המילדות במדרג, זו של הטב, שהיו מתקנים את העולמו׳ העליונים כנ"ל. וירב העם ויעצמו מאד פי, הי, זה לבד שהמשיכו תולדות לעולם. אבל ויהי כי יראו המילדות פי, שירדו ממדרגתם קצת להטות את עצמם להשגיח ג"כ על העולם והיינו מדרגת יראה הנקרא בשם יעקב כנ"ל. ויעש להם בתים כהונה לויה מלכות דהיינו שהמשיכו כל הנ"ל כהונה רמז לבני דע"י הכהן הוא ונקת׳ ונזרע, זרע. לוי, רמז למזוני דלווים ניתן להם את המעשר מלכות רמז לחיי דמאן מלכי רבנן והTESTTEST היא נותנת חיים לעושי, בעולם הזה ובעולם הבא וק"ל:

ותתצב אחותו מרחוק בו, איתא בגמרא כל הפסוק הזה נאמר על השכינה ותתצב אחותו שנאמר אמור לחכמ׳ אחותי את מרחוק דכתיב מרחוק ה׳ נראה לי ג"ל ע"פ הדברים שכתבנו לעיל דהצדיק צריך להיות ג"כ במדרג, זו להשפיע על ישראל ולבטל מהם כל הרעות והשפלות והוא ע"י שהצדיק מעלה אותו הדבר עד מדרגות חבט, ושם נעש׳ איו וכלא היה וזהו החכמה מאין תמצא והצדיק הזה נקרא בשם דוכרא כי כל דבר שבקדוש׳ יש לו דכר ונוקבא והצדיק המשפיע נקרא בשם זכר אבל הצדיק שאינו במדרג, זו להשפיע נקרא בשם נוקבא וזה שאמר פרעה כל הבן הילוד כו, כי פרעה אמר לי יאורי דהיינו שהיאור היה לו לאלקות והקליפה אין כח בידה להיותה יונקת מהקדוש, רק מצד הנוקבא של הקדוש, כי הקליפ, נקרא ג"כ בשם נוקבא אבל מצד דוכרא אין לה רשות כלל וכלל לנגוע ולינק והי, פרעה רוצה להכריח חליל, להיות יונק מצד דוכרא ואמר כל הבן הילוד דהיינו צד דוכרא הי, רוצה לכפות ולהכניע חליל, וזהו היאור, תשליכוהו וכל הבת תחיון דהיינו צד הנקבות משם הוא מקום חיותו:

ונחזור לענינינו דהצדיק שהוא במדריגה לבטל כל הרעות והשפלות מישראל הוא ע"י שמעל, את הדבר עד החכמ׳ ונעש׳ $יז וזהו דאמרינן בגט, אחות לנו קטנ׳ זו עילם שזכת׳ ללמוד ולא זבת, ללמד והיינו כנ"ל כי הלומד TESTTEST לשט׳ זוב, לדברים הרב, פי׳ שזוב׳ לפעול דברים הרב, להטיב ולהשפיע ולבטל גזירות רעות ושפלות ועילם לא זכת׳ ללמד דהיינו להטיב לאחרים וזהו אחות לנו קטנ׳ זו עילם שהי, לימודם בקטנות ושדים אין לה שלא הית׳ יכול, להשפיע לאחרים ואמר שלמה המלך ע"ה מה נעש׳ לאחותינו פי, שאנחנו צריכין לעשות את אחותינו דהיינו לימודינו עד שיעל׳ למדרגת מ"ה דהיינו חכמה: ביום שידובר בד, פי׳ כשאנו צריכין לדבר לפעול איזה דבר ידובר בה באות׳ מדרג׳ וז"ש משה רבינו ע"ה ואנחנו מ"ה כי תלינו עלינו דהיינו שהוא הי׳ מדבר עמהם למט׳ וכוונתו הי׳ אף כי תלינו עלינו אנחנו יכולים להביא אותו הדבר עד מדרגת מ"ה ונמצא שם בטל ומבוטל ונעש׳ אי| וזהו ותתצב אחותו זהו שנאמר אמור לחכמ׳ אחותי את פי׳ שתהי׳ במדריגה זו להעלות התור׳ עד ד,חכמ׳. מרחוק דכתיב מרחוק ד׳ נראה לי פי׳ ע"י זה הוא בא לאותו המדרג׳ הנ"ל ע"י שידאג תמיד ומחשב שעדיין ד׳ רחוק ממנו ומחמת זה הוא מוסיף והולך בקדוש׳ יתיר/ לדעת מה יעשה לו דהצדיק שרוצה לבטל ומעלה אותו דבר עד מדרגת חכמה צריך מתחילה להעלות עד מדרגת דעת ומדעת לחכמה וזהו דעת קנה הכל קנה דהצדיק נקרא הכל שהוא כללות ישראל להשפיע להם והיינו דעת כשבא למדרגת דעת הכל קנה פי׳ הצדיק הנקרא כל קנה הכל ר"ל שפועל ועושה הכל וזהו לדעת מ"ה פי׳ כשמעל׳ את דבריו עד דעת ומדעת לחכמ׳ הנקרא מ"ה: אז יעשה לו הכל מה שחשק׳ נפשו ורצונו והבן:

ויהי בימים כו׳ וימת מלך מצרים נ"ל דמלך מצרים נקרא היצר הרע ואמר הכתוב שמדרך בני אדם ברוב הימים אשר יגיעו ויתעורר לבבם בקרבם ויהרהרו בתשוב׳ ויתחרטו על מעשיהם ורוצצים להמית היצה"ר: ויש שאינו משכיל לעשות תשובה כהוגן ולתקן העיקר הם המדות רעות ולטהר מחשבותיו שיתפלל בלי מחשבות זרות רק אחר שיהרהר בתשוב׳ אמר יאמר בלבו שבזה הוא מתקן כראוי ומרפא עצמו מן התור׳ ומן התפיל׳ שהיא עיקר עבוד׳ שהיא בלב זו תפיל׳. וז"ש ויאגחו בני ישראל מן העבוד׳ כאדם המתייגע ועומד לפוש אזי הוא מאנח מיגיעתו ואינו עוש׳ כלום ויזעקו ר"ל רק ביום כנופיא ותענית שאומרים סליחות אז זועקים ובוכים. אבל בשאר הימים אין מתאמצים כלל בתפיל׳ ואין זו תשוב׳ נכוג' אעפ"ב השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו מקבל צעקתם כאלו הם מתפללים בכווג׳ שליט׳ וזהו ותעל שועתם אל האלקים מן העבוד׳ פי׳ כאלו הי׳ עבוד׳ בלב זו תפיל׳ שליט׳. וישמע אלקים כו׳ ויזכור את בריתו פי׳ אם יש לו לאדם איזה זכות אזי זוכר לו ואם לאו את אברהם כו׳ פי׳ אעפ"ב הוא מזכיר לו זכות אבות. וירא אלקים את בני ישראל וידע אלהים ר"ל וגם מי שתמה זכות אבותיו אעפ"כ השי"ת ברוב רחמיו הוא היודע עתידות ורוא׳ מה שעתיד האדם הזה לעשות תשוב׳ שליט׳ ומקבל צעקתו עתה עבור העתיד להיות וק"ל:

וירא אליו ה׳ בלבת אש מתוך הסנה כו׳ נראה לפרש דד,נ' השורש הוא לאדם שישבר את מדותיו כמו השנא׳ והקנאה והגאוה והתאוה והחמדה וכדומה כל המדות המגונות צריך שיתקנם ומתוך כך יכולה אדם לבוא למדריגה גדולה ולמראות גדולות והתלהבות ודביקות גדול בעבודת הבורא ית"ש. וזהו וירא כו׳ בלבת אש מתוך הסנה פי׳ מתוך המדות המגונות שהם כקוצים בא אל מדרגה שהי׳ לו התלהבו׳ אש. וירא והנה הסגה בוער באש והסנה איננו אוכל פי׳ שרא׳ שהי׳ לו התלהבות גדול ואעפ"ב לא נפרד ממנו כל המדות המגונות לשרוף אותם לגמרי ויאמר אסורה נא וארא׳ פי׳ אסורה נא לגמרי מן המדות המגונות וארא׳ את המראה הגדול אז אבא אל מדרגות גדולות לראות מראות גדולות: מדוע לא יבער הסנה יבער לשון ובער בשדה אחר ור"ל מדוע לא יכלו ויסירו לגמרי המדות המגונות שהם כסנה: וזהו פי׳ מראות נגעים ר"ל נגעים הם המדות המגונות וכשמתקן האדם מדותיו יוכל לבא למדרגות גדולות כנ"ל: בהרת עזה כשלג פי׳ אם יש לו איזה מדה מגוג׳ שהיא' נגע בגופו של אדם כבהרת. עזה פי׳ צריך להיות עז כנמר להתגבר מאוד עד שיתקג׳ שתהי׳ כשלג ע"ד עם יהי׳ חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. שני׳ לה כסיד כו׳ ר"ל אחר זה יכול הוא לבא עוד למדרגה כסיד ההיכל רמז לקדושי עליוג׳: וירא ה׳ כי סר לראות שהשי"ת ראה שמשה רבינו ע"ה רוצ׳ להסיר כל המדות לגמרי כדי לראות כג"ל שיוכל לבא לידי ראי׳ מראות גדולות וזה בלתי אפשרי עד שיבא משיח צדקינו ואז והעביר ד׳ רוח טומא' מן הארץ לגמרי. ויאמר אל תקרב הלום פי׳ שאמר לו השי"ת זה בלתי אפשר שתקרב אל המדרג׳ הזאת אלא של נעלך מעל רגליך של הוא לשון שאלה היינו שזה יהי׳ אצלך כדבר המושאל ובלתי אפשרי להסיר לגמרי עד ביאת המשיח במהר׳ כי המקום כו׳ אדמת קודש הוא פי׳ אלא שצריך אתה לראות להתאמץ בכל המקומות שיש בו איזה חומריות לקדש אותו הדבר וק"ל:

או יאמר וירא אליו כו׳ מתוך הסנה והנה הסג׳ בוער כו׳ איננו אוכל ויאמר כו׳ מדוע לא יבער הסנה. יש לדקדק על השנוי לשון שאמר והסנה איננו אוכל ואח"ב אמר מדוע לא יבער ה0נ׳ והי׳ לו לומר מדוע לא נאכל ד,םנ׳ ונרא׳ ע"ד המוסר דד.נ׳ הצדיקים גם היצה"ר נהפך אליהם לטוב כמ"ש בכל לבבך בשני יצרך. אך אעפ"ב אין להאמין לעצמו רק צריך תמיד להזהר ולהשמר ממנו וזהו וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש: דהיצה"ר נקרא ג"כ מלאך ה׳ פי׳ והוא מרא׳ עצמו להצדיק בהתלהבות גדול כנ"ל שנהפך גם הוא לטוב מתוך הסנ׳ שהי׳ בו מתחיל׳ כמו סנה וירא וד.נ׳ הםנ׳ בוער באש פי׳ ואמר הכתוב אעפ"י שרוא׳ שד,סנ׳ הוא היצה"ר ג"ב בוער באש התלהבות לעבודת הבורא ית"ש אעפ"ב והסנה איננו אוכל ר"ל וצריך להזהר ולהשמר ממנו עד יום מותו ויאמר אסורה נא ואראה. דהצדיק עולה תמיד ממדרג׳ למדרג׳ כאשר יתמיד בעבודתו ית"ש באמת ובתמים אזי זוב׳ לבא לידי׳ ראי׳ שכליות כמבואר בחובות הלבבות ששומע בלי אזנים ורוא׳ מבלי עינים ואז כאשר הוא במדרג׳ זאת כל מה שעוש׳ בעבודת הבורא י"ת דומ׳ בעיניו שהוא ממעט בעבודתו ית"ש וזהו ויאמר משה אסור׳ נא וארא׳ כו׳ ר"ל הצדיק מתמי׳ על עצמו ואומר בלשון תימ׳ מאחר שבאתי לידי ראי׳ שכליות מדוע לא יבער המג׳ פי׳ כנ"ל שמוצא בעצמו חסרונו׳ שממעט בעבוד׳ הבור׳ ויש בו עדיין יצה"ד ואומ׳ מדוע לא יבער ה0נ׳ בעבודתו יתברך ויתעל׳ זכרו לעד ולנצח נצחים אמן:

ויאמר ראה ראיתי כו׳ וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההיא אל ארץ טוב׳ כו׳ ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כו׳ ולכאורה היה ראוי לומר ראה ראיתי את עני עמי כו׳ וצעקת בני ישראל באה אלי וארד להצילו סי׳ ועוד מה צורך שהבטיח להם השי"ת ב"ה להביאם אל ארץ טוב׳ כו׳ היה די שיאמר להם שיוציאם ממצרים כדאיתא בגמרא שאמרו ישראל באמת הלוואי שנצא בעצמינו משל לעבד ע"ש ונרא׳ לפרש דאיתא בגמרא העומד בחוץ לארץ ומתפלל יכווין לבו כנגד ארץ ישראל העומד בא"י יכוין לבו כנגד ירושלים: העומד כו׳ יכוין כנגד בית המקדש והעומד כו׳ יכוין כנגד קדשי קדשים ולכאורה אם בסוג׳ תליא מלתא גם העומד בחוץ לארץ יכוין לבו כנגד בית קדשי קדשים אך נרא׳ דרבותינו ז"ל הורו לנו דרכי התפיל׳ באופן שיעלו לרצון לפני השי"ת ב"ה וב"ש דהיינו העומד בח"ל דקדושת ארץ ישראל היא יותר מח"ל וקדושת ירושלים היא יותר מארץ ישראל וכן כולם קדושתם זו למעל׳ מזו וזה בודאי אי אפשר לאדם שיאחוז בקדוש׳ רבה העליונ׳ בפעם אחד רק צריך לילך ממדרג׳ למדרג׳ ואמרו חז"ל מי שהוא עדיין בח"ל יאמץ ויקדש עצמו בקדוש׳ יתיר׳ שיבא לקדושת א"י ואחר שיזכ׳ לקדוש׳ יתיר׳ והיינו העומד בא"י יכוין לבו לאמץ עוד בקדוש׳ נוספת כנגד ירושלים וכן כולם וכשיתנהג אדם כך אזי באיז׳ בחיג׳ שיהי׳ תפילתו רצוי׳ לפניו י"ת ויתעל׳ אבל בוודאי מי שעומד בח"ל דהיינו שהוא עדיין לא נתקדש כלל והוא מלא מחשבות זרות ותאויות וגשמיות בלתי אפשרי שתעל׳ תפילתו לפניו יתברך והנה כשהיו ישראל במקום טומא׳ ונתגשמו מאוד מחמת צרות עול שעבוד וסבלות מצרים בלתי אפשרי היה שתעל׳ צעקתם לפני השי"ת ב"ה ולכן אמר השי"ת וארד להצילו כו׳ ולהעלותו אל ארץ טוב׳ כו׳ ד"ל שאעל׳ אותם ואביא אותם אל קדושת ארץ ישראל. ועת׳ הנה צעקת בני ישראל באה אלי וק"ל

ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כו׳ וכי אוציא את בני ישראל כו׳ לכאור׳ הלשון כפול כמו שהרגיש רש"י ז"ל בזה: גם בפסוק ויאמר כי אהי׳ עמך וזה לך האות בהוציאך כו׳ תעבדון את ט׳ גם זה אינו מובן לכאור׳ שאמר לו השי"ת אות שיהי׳ אה"כ ורש"י ז"ל פי׳ בטוב טעם ולעג"ד נרא׳ ע"פ הפסוק ויירא יעקב מאוד ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי כו׳ ולכאוד׳ מלת אין הוא מיותר והיה לו לומר מה נורא המקום הזה זה בית אלקים. ונרא׳ דהTESTTEST הקדוש׳ מורה לנו בכל זה איך נתנהג בעבודתו ית"ש ויתעלה דהנה האדם הבא לו אהבה והתלהבות בלבבו בתפילתו או בלימודו וכן בכל מעשיו אשר יעשה לשמו ית"ש ראוי לו שיחשוב מי יודע אם אין זו התלהבות אש זרה חלילה וחלילה ואם לבו מתלהב עוד בפעם אחר פעם יחשוב אפשר המקום גורם קדושה והתלהבות הזאת דהיינו שעומד עם צדיקים ולא יתלה בעצמו כלל וכלל רק שיהיה שפל מאוד ויחשוב איך אפשר שאיש שפל כמוני יזב׳ לזאת ואם יוסיף עוד ולא יפסוק יחשוב אמת בוודאי זה הוא דבר אלקים שנתן לי השי"ת מתג׳ והלוואי שיהיה לבבי זה כל הימים ויתפלל תמיד להשי"ת שיעזור לו וישמור אותו שלא יכשל ח"ו בשום נדנוד חטא שלא יגרום החטא ח"ו לכבות אש התלהבותו בעבודת הבורא ית"ש וזהו ויירא יעקב מאוד כו' דהיינו כאשר ראה סולם מוצב ארצה ומלאכים עולים ויורדים בו וראה המראה הגדול הזה שהשי"ת ב"ה עם כל המרכבה העליונה נצב עליו ויירא מאוד ויאמר מה נורא ר"ל מי יודע מה הוא המורא הזאת כי מי אנכי שאזכה למראה הגדול הזה ואח"כ חשב ואמר המקום הזה אפשר המקום גורם הקדושה הגדולה הזאת ואח"כ אמר אין זה כו׳ כיון שראה הקדושה הזאת בלי הפסק אמר בודאי אין זה רק בית אלקים והתחיל להתפלל להשי"ת ב"ה וידר נדר אם יהי׳ אלקים כו׳ ושמרני כו׳ דהיינו שלא יגרו׳ החט׳ ח"ו להפסי׳ ממנו הקדוש׳ הזאת וז"ש משה רבינו ע"ה מי אנכי כי אלך כו׳ שהי׳ עניו מכל אדם ושפל בעיני עצמו ואמר איך אפשר שאגיע למדריג׳ הזאת וכי אוציא כו׳ פי׳ וגם אם הי׳ באפשרי שאבא למדרג׳ זאת שאלך אל פרעה: איך אגי ראוי למדרג׳ גדולה כזאת להוציא את בני ישראל. ויאמר כי אהי׳ עמך וזה לך האות בהוציאך כו׳ תעבדון כו׳ דהנה סימן טוב לאדם כשהוא שומע מספרים ממעלות הצדיקים ועבודתם בקדוש׳ לשמו יתברך באמת אם באותו הפעם לבו חושק ומתלהב מאד מאד שיזכה גם הוא לעבוד השי"ת באמת זה הוא סימן טוב שהשם עמו וזה דבר ה׳. וזהו וזה לך האות שאני אומר לך בהוציאך כו׳ תעבדון על ההר הזה זה יהי׳ לך לסימן ולאות אם יהי׳ לבך בוער ומתלהב לעבודתי בשומעך זאת בזאת תדע שאני עמך. וזהו שהתפלל דוד המלך ע"ה השיבה לי ששון ישעך ר"ל זכני להשיבני אליך ושיהי׳ לי סימן טוב דהיינו ששון ישעך ר"ל כשאשמע מספדים ישעך דהיינו מעוסקי תורתיך ומצותיך שזה הוא הישועה להשי"ת כאשר יהי לי זאת לששון ולשמחה בזה אדע כי אתה עמדי וה׳ יזכנו להיות מעובדי ה׳ באמת ולשמוח עם הצדיקים אמן:

ויאמר משה כו׳ ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אלקים כו׳ אהי׳ אשר אהיה ויאמר אהי׳ שלחני כו׳ ויאמר עוד כו׳ ה׳ אלקי אבותיכם כו׳ ופירש"י ז"ל שאמד משה רבינו ע"ה די לצרה בשעתה כו׳ ופירשו קמאי לא שהשכיל משה מה׳ כו׳. וגם אנכי אענה■ חלקי דאיתא במדרש דשמותיו של הקב"ה הם רבים והשי"ת אמד שמי הוי"ה היה הוה ויהי׳ שדי שמי שאמרתי לעולמי די ע"ש: והנה כל עבודתינו הוא לתקן ולטהר העולמות ולקשרם יחד ולכן תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בשלש ברכות הראשונות אלקי אברהם כו׳ מחמת שהאבות בחרו להם ועבדו ותקנו שלש מדרגות וע"י זה אנו מקשרים עצמינו בהם ועל פיהם אנו חיים ולמעלה מהם יש עוד שלש מדרגות כידוע. וזהו כל מעשיך יהיו לשם שמים ר"ל לתקן העולמות העליונים וזהו שאמר משה רבינו ע"ה ואמרו לי מה שמו פי׳ אם יאמרו לי באיזה בחינה נעבוד אותו יתברך. ויאמר אלקים אהי׳ אשר אהי׳ היא המדרגה העליוג׳ כידוע ליודעי חן מלת אשר: וכתיב עוד ויאמר כו׳ אהי׳ היא מדרג׳ למטה מזו. ויאמר עוד כו׳ כה תאמר ה׳ אלקי אבותיכם אלהי אברהם כו׳ זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור דהיינו באותה מדרג׳ אנחנו חיים וקיימים לעולם על ידי שכבר תיקנו לנו אבותינו המדרג׳ הזאת ואנו מקשרים עצמינו כנ"ל ועל פיהם אנו חיים לעולם בכל דור ודור והבן:

ויאמר ה׳ בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי בידך כו׳ ואני אחזק את לב פרעה ולכאורה אינו מובן ורש"י ז"ל פי׳ לפי דרכו ואענה גם אנכי את חלקי דהנה הצדיק המדבר דברי הבורא יתעלה בלתי אפשרי שלא ישברו הדברים האלה את לב השומעים. והגה השי"ת ברוך הוא חי׳ רוצה שיחזק פרעה את לבו ואיך אפשר שיחזק את לבו מאחר שישמע דברי השי"ת מפי משה ולכן אמר לו השי"ת ראה כל המופתים ואיתא בסנהדרין מחשבה מועלת אפילו לדברי TESTTEST ופירש רש"י ז"ל אדם האומר שילמוד כך וכך דפין אזי בוודאי אי אפשר שיקיים את דבריו ולכן אמר לו השי"ת בלכתך בדרך תחשוב הכל שכן תעשה המופתים לפני פרעה ועל ידי זה תשבר לבו ובאמת המחשבה מועלת ולא תועיל דבריך לשבר את לבבו לכן ואני אחזק וק"ל:

וישב משה אל ה׳ כו׳ ומאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת לכאורה הצל לא הצלת הוא כפל לשון כיון שאמר הרע לעם הזה ממילא לא הציל אותם ונרא׳ בך פירושו דהנה אנחנו בגלות המר הזה אשר בצרותינו לו צר וגלה השכינה עמנו אין לגו לדאוג ולהתאונן אלא על גלות השכיג׳ ולא לחשוב כלל על צרותינו כ"א על צער וגלות השכינה ואלו הי׳ מגמותינו וצערנו רק על צער השכינה ולא צערנו בודאי היינו נגאלים מיד אך כי בשר אנחנו ובלתי אפשר לסבול לנו צרותינו ומכאובינו לכן ארכו לנו הימים בעונינו הרבים בגלות המר מחמת שאנו משתתפים צעדינו עם צער השכינה ואנו חוששים על צערינו ואלו היה צדיק אחד כנ"ל היה מציל את כל העולם כולו מן הגלות־ וזה שאמר משה דבינו ע"ה ומאז באתי לדבר בשמך פי׳ כל דבורי לא הי׳ דק בעבור שמך הגדו׳ והקדוש שהוא בגלו׳ ולא בשביל גלותינו והסימן וראי׳ שאמת אתי שכוונתי לא הי׳ רק בעבור שמך הקדוש כי אני רואה שפרעה הרע לעם הזה שזה סימן לאדם הרוצה להוכיח את חבירו או לדבר דברי קדוש׳ איך ידע שכוונתו הי׳ רק לשמים בלי מחשב׳ ופני׳ אחרת אם רואה בדברו לפני אנשים שאינם מהוגנים ועם כועסים על דבריו דודאי הי׳ דבריו שכוונה שלימה לשמים לבד ובעזה"י דבריו יעשה רושם. וז"ש משה רבינו ע"ה כל דברי לא היו לשום כווג׳ אחרת רק בשמך ממש והא ראי׳ שהרע לעם הזה ומאחר שהיו דברי רק למען קדושת שמך מן הראוי הי׳ שיגאלו ישראל מיד ומדוע הצל לא הצלת וז"ש דוד המלך ע"ה השיבה לי ששון ישעך פי׳ גאל אותנו והשימו מהר לארצינו כי כל כוונתי אינו אלא למען ששון ישעך שתגאלנו גאולה קרוב׳ למען ישועתך להשיב את שבותך היא השבע׳ הקדוש׳ ולא למענינו ב"א למענך והשם יגאלנו במהר׳ ונגיל׳ ונשמחה בישועתו אמן:

פרשת וארא

וידבר אלהים אל משה כו׳ נרא׳ לפרש דאיתא בגט׳ רשעים תחילתן שלו׳ וסופן יסורין וצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלו׳ יש לומר הפי׳ דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ב"ה מתחיל׳ בירא׳ ולשמור עצמו מיצד""ר ולשבר כל תאוויות הגשמיות וזהו תחילתן יסורין ? ואחר שזב׳ לשבר כל התאוות ואויבו הוא היצה"ר השלים עמו אז סופן שלו׳ וזהו וידבר אלהים שדיבור הוא לשון קשות ואלקים הוא מדרגת ירא׳ ופירושו וידבר לשון קשות אלקים ר"ל אז כשהי׳ במדרגת ירא/ ויאמר אליו אני ה׳ פי׳ כשבא במדרגת אהב׳ דהיינו ד, אז הי׳ אמיר׳ בלשון רכה ויש לומר זהו כוונת רש"י ז"ל וידבר אלקים דבר י אתו משפט על שהקש׳ לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה וכדאיתא במדרש שהטיח דברים כלפי מעלה ובאמת ח"ו שמשה רבינו ע"ה יטיח דברים נגד השי"ת רק זה הי׳ מחמת גודל אהבת ישראל וזה מורה על גודל אהבת הבורא ית"ש והפי׳ כך וידבר אלקים כו׳ כלומר אע"פ שהי׳ ראוי לדבר אתו משפט על שהקש׳ לדבר כו׳ אך מחמת שהי׳ מגודל אהבת ישראל שהיא אהבת הבורא ית"ש לכן ויאמר אליו אני ד׳ שהיא אמיר׳ רכה באהב׳ וזהו שהתפלל דוד המלך ע"ה הקם לעבדך אמרתיך בו׳ פי׳ שהשי"ת יסייע לו לבא למדרגת אהב׳ המרומז בלשון אמיר׳: אשר ליראתך ר"ל אהב׳ כזו שמתוך אהב׳ אבא לירא׳ שהיא ' הירא׳ הרוממות וק"ל:

וארא כו׳ כתב רש"י ז"ל וארא אל האבות ולכאור׳ מד, בעי רש"י בזה הלא בפסוק מפורש אברהם יצחק וידענו שהם נקראים אבות ונרא׳ כוונת רש"י בזה כי אברהם הי׳ מדת חסד ויצחק בחי' גבור׳ ויעקב תפארת והיו משתנים זה מזה בבחיג׳ וא"כ איך שייך שלכולם יתרא׳ אליהם באל שדי הלא הדרך הוא שכפי מדרגתו באה עליו הקדוש׳ מלמעל׳ אך שהשורש הוא בדבר הזה כך שמצד הבורא ב"ה אין שום השתנות אלא שהאדם בעבודתו לפי מדרגתו כך ממשיך עליו נמצא אברהם המשיך על עצמו המד׳ של חסד וכן יצחק מדתו וכן יעקב אבל מצד הבורא ב"ה הכל אחד הפשוט ולזה פרש"י ז"ל וארא אל האבות לומר שאצל הבורא ב"ה אין הפרש וחילוק ביניהם כלל והכל אחד לכך נרא׳ אליהם בבחי׳ אחת באל שדי וק"ל:

וארא כו׳ באל שדי ושמי ד׳ כו׳ ונרא׳ לפרש דאיתא בגט׳ שדי שאמר לעולמו די ולכאורה יש להבין מה יוצא לנו מזה שאמר לעולמו די שלא יתפשט יותר אך הענין הוא שחז"ל משמיענו הטוב׳ הגדול׳ שעש׳ עמנו הבורא ית׳ דידוע שהנאצל מה שהוא רחוק יותר מהמאציל הוא נתגש׳ ביותר ונמצא אילולי שאמר לעולמו די הי׳ העולם מתפשט לאין קץ והי׳ הקליפות מתהווין בעולם מנוקבא דתהומא רבא ועכשיו שאמר לעולמו די הוא הטבה שלא נהווה הקליפות כ"ב ועוד איתא שדי ע"ש שהוא משדד מערכות דהיינו שהשם הזה משדד הטבע לטובת ישראל וזהו וארא בו׳ באל שדי פי׳ כשנראיתי לאבות להבטיח להם על א"י הבטחתי להם בשם אל שדי שהוא משדד מערכות בכדי שלא יהי׳ אחיז׳ לקליפות ולאומות בא"י גם אם ח"ו לא יהיו ראויים ישראל: ושמי ה׳ לא נודעתי להם ר"ל שלא הבטחתים בשם הוי׳ ב"ה וב"ש פן ח"ו יגרום החטא ויהי׳ כח להקליפות לינק מאחורים ויהי׳ לאומות אחיזה ח"ו בא"י לכן נרא׳ להם באל שדי והבן זאת:

או יאמר שדי הוא לשון שדים שמשם זה יונקים ישראל השפעות ואב הוא ג"כ משפיע לבן וזהו וארא כו׳ באל שדי ופרש"י ז"ל וארא אל האבות לרמז שמשום זה נראה להם באל שדי שהוא המשפיע. וי"ל שזה רמזו חז"ל משמר שלישי אשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו ר"ל בנ"ל לרמז שבעת הזאת יונקים ישראל משדי אמו היינו משם שדי המשפיע ואיך לא יעלה מורא ופחד ואיט׳ על בני אדם לספר אז עם אשתו רמז להיצה"ר דהיינו לעסוק אז בדברים בטלים והבלי עולם והוא לשון תימ׳ אשה מספרת כו׳ ואינו משגיח שתינוק יונק משדי אמו ופריך הגט׳ מאי קחשיב אי סוף אשמור׳ כו׳ יממא הוא ר"ל וכי נמצא איש כזה שידבר אז בדברים בטלים ולא ישים אל לבו כי עת לחנג׳ ובא מועד להתפלל תפילת השחר ומתרץ לא צריכ׳ אלא למאן דגני בבית אפל מובן ממילא הוא הכסיל אשר בחושך הולך וגני באפילות באין משים אל לבו יראת הבורא ב"ה וק"ל:

או יאמר וארא כו׳ ע"פ דאיתא בש"ע אם לא כיוון באבות חוזר לראש ויש להבין הטעם מה טעם דווקא באבות חוזר לראש אך הענין הוא אברהם תיקן מדת חסד כו׳ בנ"ל וזהו האל הגדול הגמד והנורא דיעקב הוא מדת אמת תתן אמת ליעקב והרוצ׳ לילך באמת צייד להיות במורא גדול וזהו שאמר יעקב מה נורא המקום הזה אין זה כ"א בית אלקים ולפי דרכינו י"ל הפירוש כך מחמת שההולך במדת אמת צריך לזה עבדות גדול ומורא ופהד ושמיד׳ בכל אופנים ואמר יעקב מד. נורא המקום הזה ד"ל באיז׳ אופן אפשר לבא למדריגת אמת. אין זה ר"ל שבלתי אפשרי לבא למדריגת אמת שהוא מדריגת נורא כ"א באופן זה דהיינו כי אם בית אלקים פי' שצריך לאחת ב׳ מדריגות א׳ שידמ׳ בעיניו כאלו עומד למעלה בעולמות העליונים בבית אלקים ממש לפני השי"ת ומדריג׳ הב׳ שיאחוז במדת הכנע׳ מאוד מאוד דהיינו וזה שער השמים פי׳ יחשוב תמיד כאלו הוא מתחיל בעבודת הבורא עתה ועומד על השער ופתח התחלת עבודת השמים וצריכין אנו בתפילתינו תפילת ש"ע לילך מתתא לעילא דהיינו שמתחיל׳ אנו אומרים אלקי אברהם כו׳ שהיא מדריג׳ תחתונ׳ ואח"ב אנו אומרים האל הגדול כו׳ שהוא מדריג׳ עליונ׳ והנה פי׳ שדי הוא שאמר לעולמו די שמתחילת הבריא׳ היו העולמות מתפשטים עד שאמר להם די וגשתלשו העולמות למט׳ ועוד פי׳ שדי שאומר לצרותינו די ואמר וארא אל אברהם ופרש"י ז"ל אל האבות שהיא מדרגה תחתונה דהיינו שהם תיקנו למטה ופעלו רחמים בעולם וזהו באל שדי כפי׳ השני של שדי שאומר לצרותינו די וממילא היה רחמים וחסד אל בעולם. וזהו ושמי ה׳ לא נודעתי להם ר"ל שם הויה שהוא מדת הרחמים לא הוצרכתי להכיר להם במדת השם הקדוש הזה כי אם פעלו רחמים ממילא וזהו אם לא כיוון באבות פי׳ אם לא כיוון לתקן המדרגה התחתונה צריך לחזור לראש לתקן מתתא לעילא כנ"ל וזהו כשאמר משה רבע"ה למה הרעותה לעם הזה אז וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה׳ פי׳ שזה מוטל על הצדיק להפוך מדת הדין לרחמים שגם אני מדת אלקים יהיה ה׳ דהיינו מדת הרחמים ע"פ הצדיק וזהו אליו דייקא וזהו ה׳ אלקי תשוקתי פי׳ גם מדת אלקים נהפך להויה שהוא מדת הרחמים תרנן לשוני צדקתך ר"ל ע"י שלשוני תרנן צדקתך דהיינו שאני גורם צדקות בעולם למטה כנ"ל מתתא לעילא וק"ל

או יאמר וארא כו' ושמי ה׳ לא נודעתי להם דהנה השם של שדי הוא משדד מערכות והפנימיות הוא השם הויה ב"ה ולכן נכתב במזוזה שם שדי מבחוץ והצדיק הוא ממשיך את הפנימיות שהוא השם הויה ב"ה לכל דבר חיצוניות אפילו במאכל ובמשתה ובכל דבר גשמי הוא ממשיך קדושת השם לתוכו וזהו כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא דהשם הויה ב"ה נקרא כבוד וכ"ש ברוך כבוד ה׳. והיינו כל מה שברא הוא כדי להמשיך את שמו הגדול לתוכו וזהו לכבודו ברא. אבל המלאכים שאין בהם לא אכילה ולא שתיה לכן אומרים ברוך כבוד ה׳ ממקומו מפני שאין להם שום דבר חיצוני להמשיך את שמו הגדול לתוכו ומברכים ממקומו אשר הוא. וזהו ושמי ה׳ לא נודעתי להם כמ"ש רש"י ז"ל לא הודעתי כו׳ ולא קיימתיה שלא נתתי להם הארץ ונמצא שלא היו יכולים להמשיך את השם הויה ב"ה לתוכו שלא הי׳ להם עדיין הארץ שהיא החיצונית וזהו לא נודעתי בנפעל שלא היו יכולים להמשיך. והנה הצדיק לפעמים צריך לעשות דבר חיצוני ולמשיך לתוכו הפנימיות למשל מי שצריך פרנס׳ או רפוא׳ אז אומר לו הצדיק שיהי׳ לו רפוא׳ ופרנסה שהם דברים חיצונים וממשיך לתוכו השם הויה ב"ה ע"י כוונתו ותפילתו והוא מסכים שכן יקים. וזהו בשרתי צדק בקהל רב ר"ל שאני מבשר כל מי שצריך דבר שיהי׳ לו כן כמו שצריך ושפתי לא אכלא אליו לכל הצטרכות מלדברו אפי׳ חיצוניות הוא מחט׳ ה׳ אתה ידעת פי׳ שאת׳ נותן דעתך וחפצך עמי להסכים ע"י שכן יקום ואני ממשיך הפנימיות שם קדשך בהדיבורים הנ"ל וק"ל

או יאמר וארא אל אברהם ע"פ שאנו אומרים בברכות אבות אלקי אברהם כו׳ ואח"ב אנו אומרים האל הגדול כו׳ כאשר כתבנו לעיל מזה דהנ׳ אברהם תיקן מדת חסד והמשיך את הבורא ב"ה במדת חסד לזה העולם יצחק המשיך מדת גבורה כו' ומחמת שאין כה בנו לקשר עצמיגו מיד בעולמות העליונים לכן מתחילה אגו מקשרים עצמיגו באבות אברהם יצחק ויעקב ואח"כ אנו עולים מתתא לעילא בעולמות עליונים שהם הגדול הגבור כו׳ אבל האבות שהי׳ כחם גדול והי׳ כה בידם לקשר עצמם מיד בעולמות העליונים והיה עבודתם מעילא לתתא שהמשיכו את הבורא ב"ה לזה העולם כל אחד תיקן מדתו כנ"ל וזהו וארא אל אברהם כו׳ באל שדי הוא שאמר לעולמו די והוא השם המשתמש בזה העולם והיינו שהשי"ת היה נרא׳ להם אחר שהמשיכו לזה העולם דכאן נקראים אבות ושמי ה׳ לא נודעתי להם ר"ל אבל בעולמות העליונים ששם שמי ה׳ לא נודעתי להם עד אחר שתיקנו המדות העליונות והמשיכו למט׳ כנ"ל וזהו שפירש"י ז"ל וארא אל האבות היינו בזה העולם אחר שהיו נקראים אבות הייתי נרא׳ להם וק"ל:

ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבוד׳ קשה ויאמר משה לפני ה׳ הן בני ישראל לא שמעו אלי כו׳. ודקדקתי מה זה ק"ו הן בני ישראל כו׳ ואיך ישמעני פרעה הלא מפורש בקרא דבני ישראל לא שמעו אל משד. מקוצר רוח כו׳ אבל פרעה אפשר שישמע לו אך העגין הוא דהנה יש בני אדם שהם ארך רוח פי, שיש לו נשט׳ קדושה עליונה ויודע שצריך לעבוד השי"ת ב"ה בכל מיני עבדות ולא יספיק לו כל ימי חייו כל מעשה עבודתו אשר יעשה להשי"ת ויש אשר הם קוצר רוח פי׳ שאין נשמתם ורוחם יקר כל בך ודומה בעיניו שיוצא ידי חובתו בעבודתו ית"ש בכל עניניו ויש אשר עבודתם קשה דהיינו שהם מסגפים עצמם בתענית וסיגופים והיינו כשבא משה רבע"ה ואמר להם הגאולה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח פי׳ מחמת שהי' נשמתם ורוחם קצרה ומעבודה קשה דהיינו שהי׳ ביניהם אנשים שהיו מסגפים עצמם והיו סבורים איך אפשר שמשה יביא את הגאול׳ הלא גם הם עובדים להשי"ת בכל עבודתם ומדוע לא יבא הגאול׳ על ידיהם והנה משה רבע"ה תלה חסרון השמיעה שלא שמעו בני ישראל אליו תלה בעצמו מחמת שהוא אינו ראוי לבך שאינו צדיק גמור ולכן אמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרע׳ מאחר שדברי לא נכנסו באזני ישראל ואיך יכנסו דברי באזני פרעה וזהו ויאמר לפני ה׳ דייקא דד.נ' לפעמים יאמר האדם שתול׳ החסרון בעצמו ובאמת לבו אינו נכון ב"כ באמת גמור שכן הוא שהחסרון בו אבל משה רבע"ה היה צדיק גדול וזה הדבר שתל׳ החסרון בעצמו היה אומר לפני ה׳ ממש שהי׳ לבו נכון באמת לפי דעתו שהוא הגורם החסרון השמיעה ויאמר משה הן אני ערל שפתים. לכאור, היה לו לומר הן אני ערל שפה אך העגין הוא דהנה היה תול׳ שני חסרונות בעצמו אחד היה תול׳ שאינו צדיק גמור ולכן לא שמעו בני ישראל אליו. והשני תלה בעצמו שפרעה לא ישמע מחמת שהוא ערל שפה דלפעמים אם ידבר אדם לפני שלטון בלשון צח אזי דבריו נושאין חן בעיניו ומש׳ אמר שפרע׳ לא ישמע לו מהמת שהוא ערל שפה וזהו ערל שפתים כפול בערלות שפתים וק"ל:

וידבר משה כן כו׳ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבוד׳ קשה. ויש לדקדק לפי פירש"י ז"ל שהקוצר רוח היה מחמת עבוד' קשה א"ב לכתוב רק מעבוד׳ קשה: וגם ומעבוד׳ קשה משמעו שהקוצר רוח היה מגיע׳ בפני עצמו. ועבודה קשה בפני עצמו אך הענין ע"פ מה שדקדקתי לעיל על הק"ו שאמר משה רבע"ה הן בני ישראל לא שמעו כו׳ ואיך ישמעני כו׳ ועוד מה שאמר משה הן אני ערל שפתים הלא כבר אמר לו השי"ת מי ישום אלם כו׳ ויש לפרש דלא כפירש"י ז"ל דבאמת מה שלא שמעו היה מחמת שני דברי׳ דאיתא דברים היוצאין מן הלב נכנסין אל הלב והנה יש שני מגיעות מצד המקבל שגם הדברים היוצאין מלב אין נכנסין אל לבו דהיינו א׳ אם השומע הוא איש בליעל ב׳ מצד עצבות ג"כ אין יכול לקבל דברי המוכיח וזהו באמת שלא שמעו אל משה מקוצר רוח כמו דאיתא במדרש שהי׳ ביניהם עובדי ע"ז ומעבודה קשה היינו מחמת עצבות. אך יש חילוק בין השני מניעות הג"ל דהיינו אם המניעה הוא שאינו יכול לקבל מחמת שהוא איש בליעל אזי גם אם צדיק גמור ידבר דבריו אעפ"כ לא יקבל. אבל אם המניעה היא מצד עצבות שבו אזי אם המשמיע הוא צדיק גמור דבריו נכנסין גם ללב העצב: וזהו שאמר משה רבע"ה הן בני ישראל כו׳ דהיינו שהוא היה תולה החסרון בעצמו מחמת שאינו צדיק גמור לכן אין נכנסין דבריו באזניהם מחמת עצבותם וזהו ואני ערל שפתים ר"ל שאיני צדיק גמור ואיך ישמעני פרעה שמניעתו הוא מצד שהוא איש בליעל ונמצא עולה הבל כהוגן וק"ל

או יאמר ולא שמעו אל משה בו׳ דהנה האדם מה שהוא עושה צריך להיות בלי שום פניה רק יהי׳ כוונתו לשמים לבד ולא להנאת עצמו כלל וישראל היו צדיקים ועיקר צערם בגלותם היה על גלות השכינה ולא על צרת עצמם שהיו בקושי השעבוד. ולפיכך לא הטו אזנם לשמוע אל משה כדי שלא יבא להם איזה תענוג להנאת עצמם שיגאלו מצרת השעבוד ויהיה שמחתם בשמוע הגאול׳ לשום פניה דהיינו הנאת עצמם וזהו ולא שמעו אל משה ר"ל שלא הטו אזנם לכך ומפרש הכתוב הטעם מקוצר רוח ומעבודה קשה שלא יבא להם איזה תענוג ופני׳ והם רצו שלא יהי׳ להם שום פני׳ אחרת רק על גלות השכינה לבד והכלל בזה הוא כך כשרוצים להכניע הקליפה צריך להיות האדם בשמחה כי כשהוא שמח אין שם עצבות ותוגה כשזה קם זה נופל ומשה רצה להכניע הקליפ׳ היינו פרעה ע"י שיכניס בישראל השמחה של גאולה והם לא רצו לקבל השמחה כדי שלא יבא להם איזה תענוג. ונמצא לא באו אל השמחה. לזה אמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי כלומר זה טוב שלא שמעו אלי כדי לעשות העובדא שלהם בשלימות בלי שום הנאת עצמם אבל ואיך ישמעני פרעה ר"ל שהקליפה לא הוכנעה בזה כיון שלא באו ישראל אל השמחה: וזהו פי׳ אברכה את ה׳ בכל עת תמיד תהילתו בפי ר"ל כשאני מברך השם בכל עת דידוע שיש כ"ח עיתים י"ד ימין וי"ד שמאל וכיון שאני עושה פעולה בכל עיתים דהיינו אף בקליפה להכניע את הקליפה אזי תמיד תהילתו בפי אפילו בשיש איזה הנאת עצמי כיון שצריך הנאה ושמחה בדי להכניע הקליפה ובזה אין אני נופל מן המדרגה שהיה לי תמיד תהילתו בפי:

וזהו הפי׳ עצמו רצון יראיו יעשה ואת שועתם בו/ שומר ד׳ כו׳ תהילת ה׳ בו׳ כי לכאורה איך אפשר שיהי׳ לצדיק איזה תאוה גשמיות כי הלא צריך שלא יעשה להנאת עצמו שום דבר אבל האמת הוא שהצדיק צריך שיהי׳ מחשבתו צלול׳ וברור׳ רק לכבוד שמים ולא להנאת עצמו אבל איך יוכנע הקליפ׳ כיון שלא הוגבה השמח׳ אצל הצדיק כדלעיל לזה עוש׳ לו השי"ת רצון שהוא תאו׳ שירצ׳ הצדיק איז׳ דבר והקב"ה ברחמיו עוש׳ לו רצונו והוגבה השמח׳ אצל צדיק ובזה מכניע הקליפ׳ והפי׳ הוא כך רצון יראיו יעש׳ שהקב"ה עושה רצון להצדיק כדי ואת שועתם ישמע ויושיעם והוגבה השמח׳ אצל הצדיק ולזה שומר ה׳ את כל אוהביו ואת בל הרשעים ישמיד היינו שמכניע הקליפ׳ ובזה תהילת ד׳ ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו פי׳ אפילו כשעוש׳ ג"כ להנאת עצמו כיון שבזה עוש׳ פעול׳ להכניע הקליפ׳ ע"י השמח׳ הזאת והבן היטב כי נכון הוא בעזה"י:

וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרע׳ מלך מצרים לפי פשוטו אינו מובן פירושו ורש"י ז"ל פי׳ בטוב טעם ולפי עגינינו י"ל דהג׳ כשבאים בני אדם אל הצדיק בדבר הצטרכותם למשל שיפעול להם איזה דבר אצל אדון ושלטון אזי אומר הצדיק לאדם הזה השלטון ימלא משאלותיך ולא יהי׳ באופן אחר והוא כמצווה מפי הצדיק שאל יעשה באופן אחר וזהו ויצום אל בני ישראל ואל פרעה כו׳ פי׳ זה שתאמר הגאול׳ לישראל היא הציווי בעצמו אל פרעה אע"פ שלא יאמרו משה ואהרן רק לישראל לא יהי׳ באופן אחר ויוכרח להוציאם ע"י הדבור והציווי שתאמרו לישראל וק"ל:

הוא אהרן ומשה אשר אמר ד׳ להם הוציאו את בגי ישראל כו׳ הם המדברים אל מלך בו׳ הוא משה ואהרן י"ל הפי׳ כך שהכתוב מתמי' האיך אפשר שאהרן ומשה שפי ד׳ דבר עמהם האיך הי׳ אפשר שהם ידברו אל פרעה ערל טמא ומתרץ הכתוב הוא משה ואהרן כלומר שהם היו דבוקים שניהם יחד כמו שנאמר והוא יהי׳ לך לפה והי׳ הדבור יוצא מבין שניהם ולא אל פרעה וממילא נשמע אל פרעה וק"ל:

ראה נתתיך יש להבין מה זה הלשון ראה גם מלת אלקים ונרא׳ דהנה הצדיק ד.רוצ׳ להעלות את אדם השפל ולהסירו משטותו ושפלותו בלתי אפשר לשבר את דבר שטותו כ"א בדבר הדומ׳ קצת דהיינו שצריך הצדיק לירד קצת ממדרגתו להטות אליו בדבר הדום׳ והנה פרע׳ אמר שהוא אלקי כפירש"י ז"ל הנה יוצא המיט׳ כו׳ לכן אמר השי"ת למש׳ דאה נתתיך אלקים לפרע׳ שצריך אתה לעשות אותות ומופתים לפני פרע׳ כמעש׳ אלקות ועי"ז תשבר את שטותו שמחזיק עצמו לאלקו׳ שהוא יסבור שאת׳ אלקים ולכן ראה שתסתכל בדבר זה מאוד שלא תתגא׳ ח"ו וזהו גדולה עבירה לשמה כנ"ל שצריך הצדיק לירד ממדרגתו לשבר את שטות אדם השפל ועושה עביר׳ לשמה למשל מי שהוא רגיל לשונו לדבר שקר צריך הצדיק ג"כ לשבר אותו בדבר הדומה ובודאי ח"ו שהצדיק יאמר שקר אך מצינו שהתירו חז"ל לשנות במסכת כו׳ או כדומ׳ בענין זה שהצדיק אומר על עצמו שאינו צדיק וזה שקר שהוא צדיק ועוש׳ עביר׳ לשמה כדי לשבר כח המשקר ואיתא בגמרא אמת אמר לא יברא ששיקרא בעלמא צדק אמר יברא! וזהו בשרתי צדק בקהל רב פי׳ כשיש קהל רב אזי בלתי אפשרי שלא יהי׳ שקרן אחד והצדיק הוא מעל׳ אותו משטותו ושקרותו ע"י שהוא מטה עצמו אליו ג"כ בדבר ד,דומ׳ בנ"ל ונמצא הוא בשור׳ לצדק שטוב אמר שיברא וק"ל 5

כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת: הנה מלת לכם אינו מדוקדק תנו לי היה לו לומר שבוודאי רצה פרע׳ שיתנו לו מופת. ועוד יש לדקדק אחר שהראו לפניו מופת שהמט׳ נהפך לתנין ויעשו גם החרטומים כן מה היה צריך פרע׳ חיזוק הלב כמ"ש ויחזק לב פרע׳ הלא ממילא מאחר שרא׳ שגם החרטומים עשו כן אין צריך חיזוק לזה אך גרא׳ פשוט דהג׳ האדם המלומד בניסים שהשי"ת עוש׳ לו נס בכל עת אזי הוא תמיד חידוש ונפלא בעיניו הגם שרוא׳ שהשי"ת עושה לו תמיד גיסים אעפ"ב הוא מפליא הדבר לחידוש גדול אבל העוש׳ דבר חידוש פעם אחד ע"י כישוף ובדוט׳ אזי בפעם שגית אין חידוש בעיניו לכלום מאחר שעשה בעצמו פעם אחד: וזהו שאמר השי"ת ב"ה כי ידבר אליכם פרע׳ תנו לכם מופת פי׳ שתעשו מופת כזה שגם לכם יהי׳ למופ׳ ולחידוש זה יהי׳ ודאי דבר ה׳ ולכן כתיב וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו. וגבי חרטומים כתיב ויעשו גם הם בלטיהם כן ולא כתיב לפני פרעה משום דהשלכת מטה אהרן היה חידוש לפני פרעה שהבין שהוא דבר ה׳ מחמת שרא' שגם בעיני משה ואהרן היה לחידוש. אבל בחרטומים לא היה שום חידוש לא להם ולא לפרע' כי ידעו שעושים ע"י שטותיהם ולכן נאמר שפיר ויחזק לב פרעה שהיה צריך חיזוק הלב כי הבין שאין בהם ממש ואעפ"ב היה מחזק את לבו וזהו בשרתי צדק בקהל רב ר"ל כשאני מבשר איזה דבר חידוש בקהל רב אעפ"ב בהיות הדבר הזה, הגה שפתי לא אכלא מלשבח ולהודות על הדבר הגדול אף שאני מלומד בכך וזה הוא מחמת שזה דבר ה׳ וק"ל

ויאמר משה לפרעה התפאר עלי בו׳ למען תדע כי אין בה׳ אלקינו נדא׳ לפרש דהנה האומות עובדי ע"ז בראותם איזה סיבה הבא עליהם לטובה או לרעה הם תולים בע"ז שלהם אבל אין להם חשקות יותר לפארה ולשבחה מחמת הסיבה הזאת ולא כן ישראל עם הקדוש העובדים את האל חי וקים מכירים נפלאותיו ומשבחי׳ ומפארים אותו ע"י פעולותיו וזהו שאמר משה רבע"ה לפרעה התפאר כו׳ למען תדע כו׳ כלומר בזאת תדע בי אין כה׳ אלקינו שכאשר תחלה בו יתברך הפעולה ישא לבבך לפארו בהסיבה הזאת וק"ל:

פרשת בא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כו׳ הדקדוק מפורש בזוהר הקדוש לך אל פרעה היה לו לומר ועוד מה זה נתינת טעם כי אני הכבדתי את לבו אדרבה מאחר זה שהכביד את לבו למה לו לילך בחנם הלא בודאי לא ישמע לו ונראה לפרש דהנה בראות הצדיק נפלאות הבורא או כשישמע מחבית הצדיק דברים קדושים אזי הוא מתלהב בעבודת הבורא יתברך ויתעלה משא"ב הרשע אף כשרואה נפלאות או שהצדיק מדבר אליו פעם אחד אזי הוא חוזר לפי שעה אבל אינו מתקיים בקרבו איזה זמן והוא ככלב שב אל קיאו! אבל כשהצדיק מדבר אליו יום יום או בראותו נפלאות הבורא יום אחר יום יבול להיות מתקיים בידו זמן רב וזהו בא אל פרעה בקביעות יום אחר יום ולא בדרך ארעי ולבן לא נאמר לך שהוא לשון ארעי וזהו הנתינת טעם כי אני הכבדתי כו׳ למען שיתי אותותי ר"ל אותיותי הקדושים שתדבר אליו יום יום אשים בקרבו דייקא כלומר שיתקיימו בקרבו זמן רב ולא כן כשישמע אליך בפעם הראשון יחזור לסורו בנ"ל ולז׳ לא נאמר מופתי לרמז במלת אותותי שגי משמעות לשון אותות כפשוטו וגם לשון אותיות כנ"ל ולמען תספר באזני בנך כו7 פי׳ דהג׳ כשהצדיק רוא׳ נפלאות ה׳ פעם אחד אזי מתלהב לבו זמן רב וכשיחזור וירא׳ עוד נפלאות אזי בא למדרג׳ יתיר׳ לספר גדולותיו יתברך לדורי דודות ונמצא גם זה נתינת טעם לזה שלא ישמע אליך פרע׳ בפעם ראשון הוא למען תספר בו׳ שתבא למדרג׳ נוספת לספר באזני בנך לדורי דורות וק"ל:

בא אל פרעה כו׳ פירש"י ז"ל והתר׳ בו ולכאור׳ . מה בעי רש"י בזה ונר׳ לפרש דהג׳ נקוט האי כללא בידך דהבורא ב"ה ויתעל' זכרו לנצח זהו תענוגו להטיב ולהשפיע לכל העולמות ולכל הברואים: אך מחמת שהשפעת הבורא ב"ה הוא רב מאוד ובלתי אפשרי לקבל השפעתו כ"א ע"י ממוצע הוא הצדיק המקבל השפע׳ מלמעל׳ והוא משפיע לכל גם לאינו הגון ומוכשר לקבל אעפ"ב הוא משפיע לו ונמצא ההשפע׳ שהצדיק משפיע אינו אלא כגומל חסד עם כל העולם שהוא מקבל השפע׳ מלמעל׳ ומחלק לבל אבל העיקר הוא מהבורא ב"ה: וזהו לעושה נפלאות גדולות לבדו פי׳ שהקב"ה עוש׳ נפלאות עם עמו ישראל אינו אלא לבדו כי לעולם חסדו פי׳ כי לעולם כלומר המשכת השפע׳ הבא׳ לעולם. חסדו ר"ל ע"י חסד של הצדיק שגומל חסד עם בל אדם כג"ל: וד.נ' הצדיק המשפיע ברצותו לקבל השפע׳ מלמעל׳ צריך להקטין עצמו בהכנעה גדול׳ ואח"ב בעת השפעתו לעולם הוא מתפשט עצמו ומתרחב להשפיע לכל העולם כאדם המתפשט עצמו בכל חדריו ועליותיו להכניס בהם כל אשר לו למלאות אותם כל טוב ורמז לזה אות צ, הוא רמז על הצדיק המקבל ומשפיע דאות צ' נכתב נון יוד כזה צ, יוד מאחוריו של הנו"ן והראש העליון של הנו"ן הוא קטן והדגל התחתון הוא רחב ובל זה הוא רמז על הצדיק: המקבל השפעה הוא ע"י חכמה והיו"ד הוא חכמ׳ וצריך הצדיק להקטין ולהכניע עצמו בעת קבלתו כמ"ש והחכמה מאין תמצא פי׳ מי שהוא בעיניו כאין בצדיק הזה תמצא חכט׳ לקבל משם השפע׳ ולבן ראש העליון של הנו"ן הוא קטן רמז בעת קבלתו השפעתו מהיו"ד צריך להקטין עצמו שיהי׳ בעיניו כאין כנ"ל והרגל התחתון הוא רחב רמז כג"ל דהיינו בעת שמשפיע לעולם הוא מתרחב ומתפשט לחלק לכל כנ"ל ולכן מהדר אפי׳ דנו"ן מן היו"ד נרמז לזה שכתבתי שגם למי שאינו הגון כ"כ לקבל הוא המשפיע לו ומט׳ עצמו אליו להשפיע גם לו: תהו זמרו ה׳ כי גאות עשה פי׳ זמרו להשם הטוב שעשה וברא גאו׳ כנ"ל שהצדיק מתפשט ומתרחב עצמו כעין אדם המתגא׳: מודעת זאת בכל הארץ ר"ל שהוא משפיע לכל הארץ גם לשאינו הגון כ"כ ולפי דרכינו ההשפע׳ נקרא בשם נפלאות דהיינו הטובות שהשי"ת עוש׳ עם עמו ישראל הקדושים נקרא נפלאות אבל מה שהקב"ה מביא פורעניות ועונשים על הרשעי׳ נקרא אותות כמ"ש מאותות השמים אל תחתו שאין לישראל להתיירא מאותות. וגם המשכת עונשין ורעות על האומות הוא ג"כ ע"י הצדיק כי מפי עליון לא תצא הרעות וזהו פי׳ הפסוק גדול כבודו בישועתך פי׳ שהצדיק נתגדל ונתפשט ונתרחב. כבודו בעת השפעתו לעולם שזה הוא ישועתך דמה שישראל מלאים ושבעים כל טוב היא הישוע׳ להשכינ׳ ומפרש הכתוב הוד והדר תשו׳ עליו כי תשיתהו ברכות לעד ר"ל שמסרת לו הברכות לברך את בית ישראל לעולם. תחדהו בשמח׳ את פניך פי׳ וגם המדרג׳ זאת נתת להצדיק שאת׳ משמחו בזה שהו׳ ע"י דבורו הקדוש ממשיך עונש ורעות על הרשעים והיינו את פניך לשון רוגז ממשיך הצדיק כי מאתך לא תצא הרע׳: וזהו ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרע׳ פידש"י והתר׳ בו כלומר שע"י דבורך תמשיך עליו האותות כי אני הכבדתי כר אלא מאתי לא תצא הרעות לכן צריך אתה להתרות בו למען שיתי אותותי אלה בקרבו שאת׳ תמשיך עליו האותות כי מפי עליון לא תצא הרעה והבן

או יאמר בא אל פרע׳ כר למען שיתי כו׳ דהנ׳ כתיב אני ה׳ אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומקשים העולם למה מזכיר יציאת מצרים יותר מבריאת עולם שזה הוא חידוש והטבה גדולה יותר אך האמת שעיקר בריאת העולם היה בשביל החור׳ הקדוש׳ כדאיתא בראשית בשביל התור׳ שנקרא ראשית ואז ביציאת מצרים התחיל חידוש התור׳ לכן אמד אני ה' אשד הוצאתיך שזה העיקר שהי' התחלת הTESTTEST אשר בשביל׳ היה עיקר הבריא׳ שר.נ׳ הקב"ה מתאו׳ לתפילתן של צדיקים ולפעמים השי"ת ב"ה גוזר גזיר׳ כדי שיתפלל הצדיק ויבטל' וזהו בא אל פרע' כי אני הכבדתי כו׳ שלא ישלה את ישראל ואת׳ תבטל זאת למען שיתי אותותי ר"ל אותותי של התור׳ שיהי בעת צאתם ממצרים שהי׳ אז התחלת התור׳ הקדושה וק"ל

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך כר נרא׳ לפרש דאית, בגמ׳ בשמחת בית השואב, היו אומרים אשרי ילדותינו שלא בייש׳ את זקנותינו דהיינו שהיו מתנהגים מיד בנערותם כשור׳ ולא היו מתביישים בזקנותם ממעש׳ נערותם שהיו ג"כ בקדוש׳ אבל מי שאינו מתנהג בקדוש׳ בנערותו אזי לעת זקנותו הוא מתבייש ממעשיו הקודמים וצריך לסור מדרכו ע"כ טוב שיתקדש עצמו מיד וזהו שאמר הכתוב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו כלומר שלא יצטרך לסור מדרכו הקודם ויוכל לילך בעקבות נעוריו כמו שהיה מתנהג עד עתה ובקל יכול לעבוד השי"ת ב"ה: וזהו בנערינו ובזקנינו נלך רצה לומר שנתנהג ונלך בקדושה הן בנעורינו והן בזקנינו בבנינו ובבנותינו נלך היינו שנדריך אותם בקדוש׳. בצאנינו ובבקריגו נלך רמז גם בעובדות הגשמיות כמו משא ומתן ואכיל׳ ושתי׳ וכדוט׳ נלך בכל זה להשי"ת. כי חג ד׳ לנו ר"ל כי התלהבות אש בוער בנו לעבודתו יתברך שמו ויתעל׳ זכרו וק"ל

או יאמר בא אל פרעה כו׳ ולמען תספר כו׳ גרא׳ כי עיקר כוונת הבורא ית׳ בהכות את פרעה ועבדיו למען יהי' אות לבני ישראל ושיתרבו אותיות התור׳ על ידו באלה הדברים הנאמרים בו ולא יהי׳ הספר תור׳ חסר אפילו אות אחת והג׳ האיש משה כשהלך אצל פרעה לא הי׳ הולך ברצונו הטוב כי לא הי׳ חפץ להסתכל בדמות אדם רשע לכך אמר לו השי"ת ב"ה בלשון בא ר"ל שתבא אליו ברצונך כי יש לי על ידו להתוסף קדוש׳ ע"י אותיות התור׳ הנאמרים עבורו ולזה אין שייך כאן לומר לשון לך כי ד.ליכ׳ מיקרי אף שאדם הולך שלא ברצונו כי אע"פ שהולך שלא ברצונו אעפ"ב המעש׳ הליכ׳ ברגליו נעשית. וביא׳ היא שייך כשהאדם בא ברצונו ומחשבתו הוא המביא׳ לאדם אל הדבר ההוא וזהו למען שיתי אותותי הוא מלשון אותיות כנ"ל

ולמען תספר באזני בנך היות כשהקב"ה ברחמיו עוש׳ נם ישראל פעם אחת ונוקם להם מאויביהם אז נתעוררו הרחמים ומועיל אפילו לעתיד בכל דור כשישראל צריכין להנקם מאיז׳ שונא העומד עליהם להכבידם בעול שררה או מלך אז הקב"ה עוש׳ נקט׳ בו כיון שכבר נתעוררו אותן הרחמים בענין כזה וזהו ולמען תספר כד אשר התעללתי במצרים וכשתספרו זאת תעוררו אותם הרחמים וינקם לכם מאויביכם לבל , יוכלו להיצר לכם כלל והבן

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארב׳ ויש לדקדק על הלשון בארב׳ ונרא׳ לפרש עפ"ז פסוק בפרשת וארא דכתיב שם במכת ברד כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדבר ואולם בעבור זאת העמדתיך כו׳ ויש לדקדק למה דווקא במכת ברד אמר לו זה אך הענין הוא כי כל המכות שבאו על פרע׳ היה על איז׳ זכות שהי׳ להם לישראל או שיהי׳ להם ועל אותו זכות במכוון בא המכ, כנגדו וזהו פי׳ הפסוק הנ"ל כי מכת ברד היה בא בזכות הדבור שמדברים ומודים תמיד להשי"ת ב"ה וכיון שכן היה הדין נותן שיבא במקומו מכת דבר כי הם האותיות ממש של הדבור כג"ל וע"ז אמר כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדבר תחת מכת ברד כי כך הדין נותן כנ"ל ואולם בעבור זאת העמדתיך למען דבר לאותיות ברד ולא ספר שמי הפכתי את האותיות לאותיות דבר : וזהו בארבה ' בשביל שאמרתי הרבה ארבה את זרעך כנ"ל וק"ל:

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך על ארץ מצרים ונרא׳ בהקדים הפסוק יוצר אור ובורא חושך וכבר דקדקו קמאי למה כתיב באור לשון יציר׳ ובחושך לשון בריא' ולי נרא׳ כי השי"ת ב"ה ותורתו הקדוש׳ נקראו אור א"ס וזש"ה וירא אלקים את האור כי טוב פי׳ האור הוא נקרא התור׳ הקדוש' וכשלומד אדם את התור׳ לשמ׳ נקרא אור כי טוב משא"כ אם לומדה שלא לשט׳ חליל׳ וזד. פי׳ וירא אלקים כו׳ פי, הקב"ה הוא משגיח על התור׳ הזאת שאדם לומד לשמ׳ ולא כשלומד שלא לשמ׳ כי הבורא ב"ד. אינו כבשר ודם שאף שהדבר הוא לפניו ואינו נסתר מנגד עיניו יכול הוא שלא לראות אותו הדבר וזה הפי׳ יוצר אור כי התור׳ הקדוש׳ הוא אור פשוט א"ס בלי צור׳ וכשהאדם לומד הTESTTEST ומלבש עצמו בהאור א"ם אזי לפי מדרגתו של הצדיק ההוא יש לו צור׳ לאור הזה לפי מדרגתו של הצדיק ההוא המלובש בו וזהו יוצר אור כי קודם בריאת עולם היה האור התור׳ התפשטו׳ בלי צור׳ אבל אחר בריאת עולם כשאדם לומד את התור׳ ומלבש עצמו בהאור אזי האור ההוא יש לו צור׳ כנ"ל וזהו יוצר לשון צור׳ כי הצדיק עוש׳ לו צורה: ובזה יובן מה שרגילים לומר זכותו יגן עלינו ולמ׳ יתן הצדיק זכותו לאחר הלא טוב לו שיקה לו לעצמו לעוה"ב שהוא א"ס אלא יש לפרש שזכות הוא לשון זך דהיינו מה שלומד תור׳ לשמ׳ אזי זכות האור שהוא מושך על העולם היא העומדת לדורו ומגין עליהם וזהו פי׳ נטה ידך על השמים שתטה מכאן האור שלך שלא יגין עליהם אזי ממילא יהי׳ חושך על ארץ מצרים וק"ל:

ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האל' לפני פרעה ויחזק ד׳ את לב פרעה ויש לדקדק מה בא הכתוב להשמיענו אלא יש לפרש שזה קאי על הפסוק שלאחריו שבשביל זה נענש פרעה שחיזק ה׳ את לבו בשביל שלא שם על לבו שמה׳ היו הנפלאות האל׳ כי כשהצדיק עוש׳ נפלאות אזי שור׳ עליו רוח הקודש וקדוש׳ והכל יכולים להבין שמה׳ הית׳ זאת ופרע׳ הרשע לא רצה לשום על לבו זאת וזה שא"ה ומשה ואהרן כו׳ לפני פרעה ר"ל שאדם אחר הי׳ יכול להבין שמשה ואהרן לא עשו כלום אלא שמה׳ הית׳ זאת רק לפגי פרעה ר"ל בעיניו הי׳ שמשה ואהרן עשו זאת מעצמם ולא רצה לשום על לבו שמה' הוא זאת ולכך נענש שחיזק ד׳ את לבו:

החודש הזה לכם ראשון הוא בו׳ נרא׳ לפרש דאיתא במדרש הקב"ה ברא עולמות והחריבן ואח"ב ברא עולמות ואמר הדין הני׳ לי והדין לא הני׳ לו ואיתא בספרים הטעם של בריאת העולמות שהחריבן ואח"ב בריאת העולמות הן עולם התיקון הי׳ למען יהי׳ שכר ועונש. וזהו מתחיל׳ עלה במחשב׳ לברא׳ במדה"ד ראה שאין העולם מתקיי׳ שיתף בו מדת הרחמים הייג׳ מתחיל׳ היו בריאת עולמות החרובין ואח"ב היו בריאת עולמות התיקון שהיא מדה"ר. וזהו מה שאמרו חז"ל כשברא הקב"ה עולמו הי׳ נמלך בנשמת הצדיקים לכאור׳ אינו מובן מה זה שהי׳ גמלך בצדיקים אך הענין הוא לפי דברינו דהנה הצדיק צריך ג"כ להיות עבודתו תמיד כמו שהי׳ בריאת העולמות שהי׳ מתחיל׳ עולם החרובין ואח"כ עולם התיקון וכל מה שברא הוא נצחיות תמיד בלי הפסק וצריך להיות תחילת עבודתו בענין עולמות החרובין דהיינו ע"י סיגוף ותעני׳ תחילתן יסורין וסופן שלו׳ דהיינו אח"כ כשמתקן א"ע במעשיו הקדושים כל אבריו וגופו ורוחו ונשמתו אזי' עבודתו בעולם התיקון דהיינו כל דבר ודבר שהצדיק עוש׳ אז פועל ומתקן בו פעולות ותיקונים גדולים ואיתא בגמ׳ בל מה שברא הקב"ה לצביונם נבראו ולדעתם נבראו דהיינו שהי׳ השי"ת שואל את דעתם אם הם רוצים להבראות על תנאי זה ועל עבוד׳ זאת והסכימו כולם וזהו הפי׳ שהי' נמלך בגשמות הצדיקים דהיינו שהי׳ נמלך עמהם אם דעתם להיות נבראים על תנאי העבוד׳ זאת כעגין עולם החרובין ועולם התיקון כנ"ל ואיתא בספרים שבריאת עולם התיקון שהוא מדת הרחמים הי׳ בשם הנקר׳ מ"ה החד"ש שע"י השם של מ"ה נתחדשו עולמות התיקון: וזהו החודש הזה לכם פי׳ החדש דהיינו שזה מסורה בידכם לעורר רחמים ע"י השם של מ"ה החדש כעגין הבריא׳ ראשוג׳ ודרשו חז"ל לכם שיהא קידוש החודש כשיר׳ בקרובים וחד אמר לכם חשובים כמותכם ולפי דברינו מר אמר חדא כו׳ ולא פליגי דהיינו לעורר רחמים צריך חשובים כמותכם צדיקים גדולים וחד אמר רמז שצריך אחדות ואהב׳ וקרבות וזהו מה ה׳ אלהיך שואל ממך פי׳ זה התעוררות הרחמים שגם אלהיך דהיינו מדה"ד נעש׳ מדה"ר דהיינו שם הוי׳ ב"ה שהוא רחמי' והוא ע"י שם של מ"ה הדבר הזה שואל מעמך שאתה תפעול כל זאת: ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השג׳ פי׳ זה תפעלו ע"י מעשיכם לחדש תיקונים בעולם התיקון בעולמות העליונים שהם נקראים ראש זד, יפעול לכם רחמים בזה העולם שהוא נקרא שנה כדאיתא בספר יציף׳ •

דברו אל כל עדת בני ישראל בעשור לחודש הזה פי׳ העיקר לעורר רחמים הוא ע"י יו"ד שהוא חכמ׳ עליונ׳ וזהו פותח את ידיך קרי׳ בי׳ יודיד שהשי"ת ברא ב׳ יודי"ן שהוא חכמ׳ עלא׳ וחכמ׳ תתא׳ שזה גיל׳ השי"ת ומשביע לכל חי רצון ר"ל וזה מסר השי"ת להצדיק הנקרא חי כש"ה בן איש חי שהצדיק יפעול הרצון הזה והשביע את הצדיק שע"י יתעורר הרצון הזה דהיינו הרחמים: ויקחו להם איש שה לבית אבות כבר פירשתי שכל זאת צריך הכנע׳ גדול׳ שזה רמז שה. ואם ימעט הבית מהיות משה ודרשו דז"ל מחיותו דשה דהיינו אם ימעט ממנו החיות דשה שאינו יכול לקבל הכנע׳ ולקח הוא ושכנו שיתקרב אל הצדיקים ויהי׳ לו אחדות עמהם. במכסת נפשות פי׳ ואז גם הוא יהי׳ בחשבון נפשות הצדיקים. וזהו וגגל׳ כבוד ד׳ ר"ל שהי"ת עשה התגלות כבודו וראה כל בשר פי׳ ואפשר לכל אדם גם מי שהוא בכלל בשר שאיני צדיק כ"כ יכול לבא לראות את כבוד ד׳ ע"י התחברות הצדיקים ואחדותם וזהו יחדיו דהיינו שיהיו באחדות וק"ל:

או יאמר דברו אל כל עדת בני ישראל ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית דהג׳ השורש כל השרשים לאחוז במדת ענווה וזה מרומז במלת שה שהוא מוכנע מכל הצאן ויש שני בחינות שצריך האדם לשמור ולזרז עצמו במדת ענוה האחד כמו שאמר הכתוב ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך פרשתי כבר דהיינו אם תבא למדרג׳ זאת שתשכח מאיד עם אתה ומאיז׳ בית אב אתה מיוחם אז יתאו המלך מלכו של עולם את יפיך וזהו הפי׳ כאן שה לבית אבות דהיינו שיהא מוכנע מיחוסו ומבית אבותיו שה לבית שצריך לשמור עצמו מהגיאות הבא מהפנימיו׳ שנקרא בשם בית דהיינו עיון תפל׳ שמחשב שמתפלל בכווג׳ או מה שלמד תור, לשמ׳ וצריך לשמור עצמו מזה שלא יהי׳ במחשבתו זאת שידע שלא הגיע עדיין לתפיל׳ בכווג׳ או לתור׳ לשמ׳ ואם ימעט הבית מהיות משה פי׳ ואם לא בא עדיין למדרג׳ זאת שיבחין שעדיין לא בא למדרג׳ הנ"ל ואין לו מדת ענו׳ אזי ולקח הוא ושכנו פי׳ היצר טוב שהוא שכינו הקרוב אל ביתו דהיינו שהו׳ מסייע לפנימיותו: במכסת נפשות ר"ל שיספר תמיד מהצדיקים הגדולים וימנ׳ תמיד את מדותם הישרים ונפשות הוא רמז על הצדיקים ומדותם: איש לפי אכלו תכוסו פי׳ הכתוב מזרזו לזה שרוצ׳ לאחוז במד' זו שלא יגזם במדת הצדיק רק לפי אכלו תכוסו על השה ולא יגזם במדתו כי מזה לא תבא לך הכנע׳ כשתגזם במדתו שה תמים זכר פי׳ שיש עניוות שהוא גאות גדול דהיינו שמרא׳ עצמו שהוא עניו ובפנימיותיו יש לו מזה גאות גדול באומרו שהוא עניו וע"ז אמר הכתוב שה תמים זכר דהיינו שתהי' ענו׳ בתמימות גדול מצד הזכרות בן שנה פי׳ שיהי׳ כבן שנה בלא חטא מן הכבשים ומן העיזים תקחו פי׳ חמדת ענו׳ תקחו מן הכבשים דהיינו שתרא׳ כמה הוא מאוס מדת גאות באדם שהוא עול' במעלות מה שלא מגיע אליו כבשים הוא מלשון עלה בכבש ומשם תרא׳ כמה הוא מאום מדת גאות ותקח מדת ענו׳: ומעיזים דהיינו מעזי פנים שבדור תקח ג"כ ראי׳ כג"ל והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש פי׳ שצריך אתה לשמור עצמך במדד, זאת ולידע שעדיין לא תקנת עצמך עד ארבע׳ עשר יום לחודש דהיינו עד שיבא משיח צדקנו ותהיה הלבנה במילואה וחידושה וק"ל:

או יאמר דברו אל בני ישראל בעשור לחודש הזה כו׳ נראה לי דד,TESTTEST הקדושה רמזה לנו בזה דרכי השם לעבודתו דאיתא בעשרה מאמרות נברא העולם כו׳ וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם וכו׳ דהיינו שהצדיק הוא יסוד עולם ונותן השפעות אל העשרה מאמרות ע"י מעשיו הקדושים שהוא הולך ומתגבר בכל ים בעבודת הבורא וכל מה שהצדיק מחדש עצמו אל הקדושה יתירה בכל פעם אזי הוא מחדש השפעות יתירות אל העולמות בכל פעם וזהו מדותיו של הקב"ה כמ"ש ובטובו מחדש כו׳ מעשה בראשית ר"ל שבכל יום מחדש השפעות במעשה בראשית דהיינו בד,עולמות: וזהו בעשור ר"ל בעשר׳ מאמרות הנ"ל לחודש ר"ל שהצדיק מחדש עצמו בקדוש׳ יתירה כנ"ל וע"י זה הוא מחדש במאמרות הנ"ל השפעות גדולות: ויקחו להם איש שה פי׳ לזד, האיש הצדיק ד,רוצ׳ להשפיע כנ"ל להחזיק עצמו במד׳ הכנע׳ שהוא מרומז במלת שה כמ"ש שה פזור׳ ישראל פי׳ זד, אשר בשם ישראל יכוג׳ שהוא צדיק גמור צריך להיות מוכנע ושפל בעיניו כשה ועוד שתהא נשמתו פזור׳ בכל הענינים הנוגעים לדבר ד,': וכלשון הזה מציגו בספר חובת הלבבות שאמר חכם אחד השם יצילני מפיזור נפש פי׳ אדם שיש לו נכסים במקומות הרב׳ נמצא נפשו פזור׳ בכל המקומות שנכסיו שם לחשוב ולדאוג עליהם כמאמר התנא מרב׳ נכסים מרב׳ דאג׳ כמו כן הפי׳ כאן שה פזור׳ דהיינו כנ"ל שיהא מוכנע ושפל בעיניו ונפשו פזור׳ בכל אופנים בתור׳ ובמצות ובגמילות חסדים בגופו ונפשו וממונו וכדומ' אז בשם ישראל יכונ׳ והרי הוא צדיק גמור:

וזהו הפי׳ הפסוק וכל פטר חמור הפד׳ בשה פי׳ מי שרוצה לפטור את עצמו מחומריות יפדה את עצמו בשה דהיינו מוכנע ושפל בעיני עצמו כנ"ל וזה יועיל לו שיהי׳ פטור מכל מיני חומריות ואז יכול להשפיע לישראל את שלש אלה בני חיי ומזוני: וזהו שלש משמרות הוי הליל׳ משמור׳ ראשונ׳ חמור נוער כו׳ ולכאורה מה הודיענו חז"ל בזה ונרא׳ שדבר גדול דברו לנו חז"ל בזה ומלמדים אותנו באיז׳ עת וזמן אנחנו נדע מה לעשות ולעבוד על שלש אלה הנ"ל והיינו משמור׳ ראשוג׳ חמור גוער פי׳ אז היא התגברות הקליפ׳ הנקרא חמור על בני חליל׳ ואז צריך הצדיק להתגבר ולהתפלל אז להבורא ב"ה לשבר כח הקליפ׳ הזאת: ויש לומר שזה רמז בפרש׳ עקיד׳ שנאמד שם וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו דבוקד נקראים חסדים ואברהם עצמו הוא ג"כ חסד כמש"ה תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וכשהלך אברהם לשחוט את בגו היה הולך בשמח׳ רבה בהתלהבות גדול לעשות רצונו של מקום אך אעפ"ב היה רוצה בזה שישאר חי וכוונתו היה להתפלל להבורא ית"ש שישאר חי כדאיתא במדרש וירא את המקום פי׳ שראה יעקב עתיד לצאת ממנו דגבי יעקב כתיב וישכב במקום ההוא וזהו שאמר ונשתחוה ונשובה אליכם והאיך אמר ונשוב׳ הא הלך לעקוד אותו אלא שסמך ויבטח עצמו על תפילתו שישאר ח׳: וזהו וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו דהיינו עם החסדים חבש את החמור ג"כ שיסכים עמו שישאר בנו חי אבל יצחק אבינו היה תשוקתו דוקא שיעקד וישחט על גבי המזבח ולכן תולה הכתוב באברהם כמ"ש יען לא חשכת כו׳ משום שאף שהי׳ תשוקתו שישאר חי אעפ"כ לא חשך ומנע אותו ועשה את ציווי הבורא בשמח׳ רבה ולכן בכל דור מזכיר השי"ח את העקידה שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח אבל יצחק אבינו היה מדתו גבורה ורצה לעשות כמדתו להשחט ואינו חידוש כל כך כמו באברהם אעפ"ב אפרו צבור לדורות: ונמצא היוצא לנו מזה דמשמורה ראשונה צריך הצדיק לעבוד ולהתפלל על בני דאז חמור נוער: שניה כלבים צועקים דאיתא מלאך המות בעיר כלבים צועקים ואז במשמר השני הוא ח"ו התגברות על חיי וצריך הצדיק להתגבר לפעול להמשיך כנ"ל: וזהו ותהי צעקה גדולה במצרים כו׳ ולבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו היינו כנ"ל שהם פעלו והתגברו על הקליפה להמשיך חיי: משמורה שלישית תינוק יונק משדי אמו היינו מזוני שאז צריך להמשיך מזוני וע"ש בגמ׳ בסופו נפקא מינה למאן דגני בבית אפל ליקום וליקרי ק"ש נוכל לומר דהכי פי׳ נ"מ מכל הני תלת שהודיעו לנו חז"ל הלא בודאי הצדיק בכל עת ובכל רגע הוא מתפלל על הנ"ל ואמר למאן דגני בבית אפל דהיינו הכסיל אשר בחושך הולך ובאפילה ליקום וליקרי קריאת שמע פי׳ ילמוד הקריאה שהשמיעו חז"ל:

וזהו יפיפית מבני אדם הוצק חן כו׳ דהנה אבותינו אברהם יצחק כו׳ הם נקראים בני אדם מחמת שהם נבראו לתקן חטא אדם הראשון והיינו יפיפית היפוי כח שיש לך שאתה יכול להמשיך ולתקן כל הנ"ל הוא מבני אדם דהיינו אבותינו אברהם יצחק כו׳ שהם תיקנו את כל הנ"ל מתחיל׳ וע"כ יכול אתה בקל להמשיך את כל הנ"ל הוצק חן בשפתותיך פי׳ אלא ששפתותיך יש בהם חן על כן ברכך אלקים לעולם שתמשיך אתה השפעות לעולם: נחזור לענינינו ויקחו להם איש שה ר"ל הצדיק שנקרא איש שרוצ׳ להשפיע כנ"ל צריך ליקח לעצמו להחזיק במדת הכנעה שהוא מרומז במלת שה כמ"ש שה פזורה ישראל כדרך שפיר׳ לעיל. לבית אבות ר"ל שיכניע עצמו בזה שלא יתגאה ביחוס אבותיו אם הוא ממשפחה מיוחסת רק יחשוב שזה הוא סיוע לו לעבודת הבורא שזכותם עומדת לו ולזרעו אבל לא להנאת עצמ׳ ולגאותו: או כלך לדרך זה לבית אבות פי׳ שתמיד ידאג ויחשוב מתי אגיע למקו׳ אבותי שאהי׳ צדיק כמותם. שה לבית פי׳ מדת הכנעה זו יכניס תמיד לביתו דהיינו בקרבו יוכיח עצמו תמיד: או פי׳ שה לבית אבות שלפעמים אדם מתגאה ע"י הדרגת והנהנת ביתו שיש לו בנים ועושר וכבוד ע"ז מזהיר הכתוב להכניע עצמו גם בזה שלא להחזיק עצמו במעל׳ יתיר׳ ע"י זה: ואם ימעט הבית פי׳ אם לא יהיה במדרג׳ זו של הכנעה מהיות משה פי׳ הכתוב נותן לו עצה טובה להדבק בצדיקים והיינו מהיות משד, כפירש"י ז"ל מחיותו דשה ר"ל שיוכל לקבל קדושה מחיותו וקדושתו של הצדיק תמים: ולקח הוא ושכנו פי׳ אם הוא שפל וגרוע כ"כ שהצדיק הוא אצלו כנסתר שאין משגיח כלום על הצדיק והיינו מלת הוא לשון נסתר ואעפ"כ ולקח הוא פי' שצריך הצדיק ושכנו הקרוב אל ביתו פי׳ עם השכינה הקדושה השוכנת בביתו ובקרבו וקרובה אליו צריכים לרחם על האדם הגרוע ההוא ועל נפשו לבל ידח ממנו נדח והיינו במכסת בשביל חשבון הנפשות שלא יחסרו ח"ו: איש לפי אכלו תכוסו פי׳ שצריך הצדיק להשפיע גם לו די פרנסתו ולהדריכו בדרך ישרה עד שובו אל הבורא יתברך ויתעלה:

או יאמר ואם ימעט הבית מהיות משה פי׳ באם שיהי׳ ממועט ממדריגת הכנע׳ באמרו שהוא צדיק גמור. ולקח הוא ושכנו וכו׳ דאיתא בספרים למה פעמים בני אדם יש קרבות גדול ביניהם ומחבבים זה את זה עד למאד ולפעמים כרוכים רבים אחר איש אחד ויש בני אדם אף שהם לומדים מרחיקים עצמם זה מזה הטעם הוא מחמת שבודאי בג"ע היו יושבים זה אצל זה והיו שכנים ומקורבים לכן גם בעה"ז הם מקורבים ומחובבים זה לזה. וזהו ולקח הוא ושכנו ר"ל זה יהי׳ לו לסימן אם הוא צדיק יש לו בני אדם שמתקרבי׳ אצלו ושוכנים עמו באהב׳ גמור,. הקרוב אל ביתו מפני שהי, קרוב אל בית מושבו בג"ע וזהו אומרו במכסת נפשות ר"ל הכתוב מפרש ואומר על איז׳ בית אני אומר הקרוב אל ביתו שזה הוא חדר ששמו גוף כידוע ששם הנפשות מנויים ויושבים בהם עד הגעת עת שיבראו ויבואו לעוה"ז וזהו במכסת נפשות וזה יהי, לו לסימן אם בני אדם ברוכים אחריו אזי הוא צדיק. איש לפי אבלו תכוסו על השה פי, כל איש לפי מה שקלקל ועיוות ח"ו דאכלו רמז לקלקול כמ"ש אכל, ומחתה פיה לפי הוא לשון חידוד כמש"ה לפי חרב פי, כל אחד לפי חידודו בקלקולו יתגבר מאד וימסור נפשו דהיינו תכוסו פי, הוא מל, שחיט׳ על השה פי, עד שיגיע אל הכנע, שיכניע עצמו מאוד בנ"ל: שה תמים ר"ל שיהא תמים במדת הכנע, בלי הפסק בתמידות: זכר ר"ל שיהא במדת זכר דהג, המחשב, נקרא בשם נוקבא דהמחשב׳ הוא מוליד הדיבור דכשאדם דוצ׳ לדבר הוא מחשב מתחיל, את הדבור ההוא במחשבתו ונמצא המחשב, מוליד הדבור והדבור נקרא בשם זכר וצריך האדם לטהר מחשבתו ודבורו. וזהו פי, ד,גמ׳ זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ר"ל זכור הוא רמז לדבור כנ"ל ושמור הוא רמז למחשב, ע"ד ואביו שמר את הדבר ובין המחשב, ובין הדבור צריכים להיות שניהם אחד בקדוש, ובטהר, דהיינו אם הוא מחשב לעשות מצר צריך ג"כ להוציא בפיו בדבורו שהוא רוצ׳ לעשות מצוה זאת ויאמר לשם יחוד קב"ה ושכינתי,. וזהו פי, הפסוק לא על הלחם לבדו יחי, האדם כי על כל מוצא פי ה, יחי, האדם ר"ל במה שהוא מוציא מפיו שהוא עוש׳ לשם ה׳ יחי, האדם זה הוא עיקר החיות של אדם: נחזור לעגינינו זכר הוא רמז להנ"ל שיוציא וידבר בפיו שהוא עוש, לשם הקב"ה ושכינתי,: בן שנה פי, שצריך אדם להזדכך עצמו עד שיהא כבן שנה נקי בלא חטא כדרשינן בגט, על ובן שנה שאול במלכו בן שנה בלא חטא כדפי, לעיל: מן הכבשים ומן העזים תקחו נ"ל דהנ׳ כתוב את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש כר י"ל הפי, כך דהתור׳ רמזה לנו שני מדרגות אשר יעשה האדם וחי בהם כבש הוא לשון דרגא ומעל, והיינו הדרגא האחד יעשה בבוקר דהיינו החסדים דבוקר הוא חסד שצריך הצדיק לעורר החסדים העליונים ואת הכבש כר בין הערבים דהיינו דרגא ב, בתשוב, על עונותיו אשר יעבור חליל, דערביים הוא לשון חושך: ועד"ז נוכל לומר שרמזו חז"ל מפגי מד. עיזים מסגו ברישא וכר דעיזים הוא לשון עוז וגבור׳ שצריך האדם להתגבר מאוד על יצרו לשוב בתשוב׳ שליט, קודם שירצ׳ לילך במדרגת עבודת הבורא יתעל׳ וזהו מ"מ עיזים מסגי ברישא דהיינו תשוב, מסגי ברישא צריך להיות קודם ואמר כברייתא של עולם חשוכא והדר נהורא דהיינו שצריך לתקן מתחיל׳ החושך של עבירות ואח"כ גהורא מה טעמא הני מכסיין והגי מגליין הני דמכסיין מיגייהו מכסיין פי, כך דאיתא בגט, חצוף עלי מאן דמפרש חטאי דכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה והג׳ הבעל תשוב, כשרוצ, להמשיך השפעות צריך לילך באתכסי׳ מחמת הקטרוג ח"ו והצדיק גמור מעיקרא הוא הולך באיתגלי׳ ואוט׳ שהוא מתפלל על כל אדם די צורכו ומחסורו וכן הוא תמיד מתנצל לפני בני אדם ושואג כארי, תמיד שהוא מחסר מעבודת הבורא ומחזיק עצמו כחוטא חליל,. וזהו מ"ט הני מכסיין ר"ל שצריך להיות כסוי חטא, הטעם הוא דמינייהו מכסיין דהיינו השפעות הבאים ע"י הבעל תשוב, הם באיתכסי׳ מחמת הקטרוג בנ"ל והני מגליין ר"ל הצדיקים גמורים דמעיקרא שהם הולכים באיתגלי׳ כנ"ל מינייהו מגליין ר"ל השפעות הבאים ע"י ג"כ הם באים באיתגלי שהם אינם מתייראים מהקטרוג וזהו כבשים ללבושיך ר"ל שתרא, שיהי׳ לך הדרגות שלא תצטרך להתבייש וזהו ללבושיך ר"ל שהוא נוטריקון לל"א בוש"ה וזה פי, הפסוק מן הכבשים ומן העיזים תקחו רמז לכל הנ"ל וק"ל:

ולקחו מן הדם ונתנו על המשקוף וכר נ"ל דאיתא בגט׳ דם ניקף מרצה כדם עולה ונ"ל דהנה כשאדם מוסר נפשו להשי"ת בשלימות והוא גומר בדעתו כאלו הוא נשרף וזה נקרא בשם ניקף דהיינו לשון הקפה דבר שאינו במזומן והיינו דם ניקף דהיינו מסירת נפש מרצה כדם עולה וזהו ולקחו מן הדם דהיינו מסירת נפשם ונתנו על המשקוף פי, דעי"ז ישגיח וישקיף הקב"ה עלינו בעינא פקיחא ועל שתי המזוזות מזוזות אותיות ז"ז מו"ת ואכלו את הבשר בלילה הזד. צלי אש דהנה הבשר הוא רמז על הדינים כנודע בלילה הוא הגלות המר וזהו הפי, ואכלו את הבשר בלילה הזה שיבטלו את הדינים ויכלו אותם בגלות המר הזה ע"י צלי אש צלי הוא לשון תפילה והייט ע"י תפילה בתמימות וזהו א"ש על מצות ומרורים יאכלוהו דאיתא חנם בלא מצות ופירשו המפרשים מצוד, שהוא בא לו בחנם בלי טורח ובלא מעות לאו מצוד, היא בשלימות וזהו הפי, על מצות קרי ביה מצוות ומרורים יאכלוהו דהיינו שיעשה מצות שבאים לו בטורח ובקושי כמדור אל תאכלו ממנו נא פי׳ שתראו שתשלמו המצוד, כי המצו׳ איג׳ נקראת אלא על מי שגומר׳ ובשל מבושל במים רמז על המים הזדונים דהיינו שלא תעשה המצוה בפניות כ"א צלי אש פי׳ שיהי׳ כולו צלול כאש מן השמים ולא תותירו ממנו עד בוקר פי׳ שלא ידחה את המצד והתשוב׳ עד בקר שהוא לאחר זמן ראשו על כרעיו ועל קרבו פי׳ שיהא מוכנע ועפ"ז נ"ל הגמרא אמר רבי יהודא אמר רב האומר שער אמנה הוא זה הרמז האומר שהקב"ה יאמין לו שיעשה תשובה לאחר זמן אינו נאמן ופריך בגמרא דקאמר מאן אילימא דקאמר לוה דהיינו האדם פשיטא כל כמיני׳ כי אין יודע מה יולד יום אלא דקאמר מלוה דהיינו השי"ת ב"ה תבא עליו ברכה על שהוא מאריך אפו: אלא דקאמרי עדים רמז על הצדיקים שהם מכונים בשם עדים כדאיתא הקב"ה וישראל מעידים זע"ז פי׳ שהצדיקים אומרים זאת שהם עיוותו קצת כי אין צדיק אשר יעשה טוב כו׳ אי כתב ידם יוצא ממקום אחר פי׳ החטא הזה שהוא מוטל על הצדיק לשלם ולתקן אותו הוא ממקום אחר דהיינו חטא נעורים שאינו נוגע לצדקתו פשיטא דלא בד,ימן וצריך לעשות תשובה ע"ז מיד אלא דאין כתב ידם יוצא ממקום אחר פי׳ שכבר תיקן עצמו מחטאת נעוריו לגמרי אך שעתה בעשיית מצות יש לו מעט פניות וגיאות ועל אלו הקלקולים אומר שיתקן אותם לאחר זמן כנ"ל אמאי לא מהימן כי בודאי אינם יכולים לתקן אותם בפעם אחת רק מעט מעט הוא משבר עצמו מכל הפניות ואז יבול לתקן מה שעיוות כבר. אמר רבא לעולם דקאמר לוה וכדאמר רב הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ר"ל האדם שהוא מודה ומתוודה על חובותיו וחוזר בתשובה אין צריך לקיים פי׳ אף שלא קיים עדיין הסיגופים והתעניות אעפ"ב הוא צדיק גמור ואשמעינן הכא אעפ"י שהוד׳ והתודה על חטאיו אין נאמן לומר שיאמין לו הקב"ה על הסיגופים עד אחר זמן כ"א שיתחיל מיד לסגף עצמו אביי אמר לעולם דקאמר מלוה פי׳ הקב"ה כנ"ל וכגון במקום שחב לאחרים מאי דקאמר אינו נאמן דהיינו שהרשע הזה הוא מסור או מלשין והוא מיצר לצדיק: ולרשע כזה אין הקב"ה מאריך אפו וכדר׳ נתן שמוציאין מזה ונותנין לזה פי׳ שמוציאין מהרשע זכיות ונותנין לצדיק רב אשי אמר לעולם דקאמרי עדים וכו׳ וכרב כהנא דאסור לו לאדם לשהות שטר אמנה בתוך ביתו וצריך להתחזק מיד לתקן הפניות במצותיו וק"לן

ויקרא משה ויאמר אליהם משכו וקחו לכם כו׳ דש"י ז"ל פי׳ הפסוק על אופניו והTESTTEST כפטיש יפוצץ סלע ויש לפרש דד,ג׳ הצדיק בעת תפילתו כשרוצ׳ להתפלל או לעשו׳ מצות הבורא ית׳ צריך להכין עצמו בשלש מדרגות א׳ כדאיתא בגמ׳ חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים והיינו שחשבו רוממות אל טרם התפללם ושוד,ין מלשון והאיש משתא׳ דהיינו בחושבם רוממותו וגדלותו הם מתמיהים על גודל תפארתו וכ"א צריך שיחשוב רוממות אל עד מקום שידו מגעת בעולמות העליונים לפי מדרגתו ועי"ז הוא ממשיך את נשמתו למעל׳ בעולמות העליונים ומקבלת משם השפעת קדוש׳ ויורדת למט׳ וזהו הפי׳ בזוהר הקדוש מטי ולא מטי וזהו פי׳ אין לך אדם שאין לו שעד, פי׳ אדם כזה שאין לו שעד, זו לחשוב רוממות אל כנ"ל לא יהא נחשב בעיניך כאדם: הבחינ׳ הב׳ צריך להכין א"ע להשפיע השפעות גדולות לכל ישראל די פרנסתם: בחע׳ ג׳ בעת עשיית המצות לעשות׳ בשלימות ובכוג׳ ובשמת׳ ובתמימות גדול: וזהו ויאמר אליה׳ משכו פי׳ שתמשיכו את נשמתכם למעל׳ לחשוב בעולמות עליוני׳ קודם עשותכם המצו׳ הזאת של קרבן פסח• וקחו לכם פי׳ עי"ז תקחו לכם מלמעל׳ קידושא רבא בירידת׳ למט׳. צאן למשפחותיכם היינו בחיג׳ ב׳ פי' שתכינו עצמיכם להשפיע ולהמשיך פרנס׳ לכל משפחות ישראל: ושחטו הפסח היינו בחינה ג׳ בעשיית המצו׳ כנ"ל וזהו פי׳ הפסוק גדול כבודו בישועתך היינו ג"כ שלש מדרגות הנ"ל דעשיית המצו' הוא ישוע׳ לשכיג׳ שהוא מיחד קב"ה ושכינתי׳ ע"י עשיית ד,מצו׳. וזהו גדול כבודו דהיינו שמתגדל כבודו של הצדיק בקדושתו כנ"ל שממשיך את נשמתו למעל׳ ומקבל משם השפעות קדוש׳ והוא ע"י ישועתך כג"ל. הוד והדר תשוה עליו כי תשיתהו ברכות לעד היינו בחי׳ ב׳ להשפיע לכל ישראל. תחדהו בשמח׳ את פניך בחי׳ ג׳ דהיינו עשיית ד,מצו׳ בשמח׳ דד,שמח׳ נקראת פנים שנברא על ידה מלאך הקדוש וק"ל:

פרשת בשלח

ויהי בשלח פרעה את העם נראה לפרש דהנה פרעה נקרא היצר הרע שהוא אותיות העורף שמקשה ערפו של אדם והנה לפעמים יתעורר אדם בתשובה ומתחרט על מה שעשה ומודה ועוזב את חטאיו וזהו בשלח פרעה פי' ששלחו מחטאיו: את העם רמז לפשוטי עם ולא נחם אלקים פי׳ אעפ"ב אין הנחה לפניו ית"ש ואין נחמה לפניו על עוזבו את חטאיו מחמת שאוחז את החבל בשני ראשין שאע"פ שאוחז במדות טובות אינם בשלימות. וזהו דרך ארץ פלשתים רמז שמצינו שהפלשתים היו בדרך ארץ קצת יותר משאר אומות שהיו מקרבים את יצחק כמ"ש אבימלך הנה ארצי לפניך בו׳ ואעפ"ב נאמר ויקנאו אותו פלשתים שלא היו טובתם בשלימות כמו כן זה העוזב את חטאיו ואינו עוזבם לגמרי כי קרוב הוא פי׳ כי האדם הזה הוא קרוב לחזור לסורו כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ר"ל כאשר יקום עליהם מלחמת היצה"ר ושבו מצרימה פי׳ ישובו אל המי"צר י"ם דהיינו לסודם הראשון לגמרי. ויסב אלקים דרך המדבר ים סוף פי׳ השי"ת ברוב רחמיו הוא פועל סיבות להסב את העם לדרכו הטוב דרך המדבר ע"י התבודדות כמדבר. ים סוף פי׳ וגם ע"י התור׳ שנקרא י"ם וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים פי׳ אבל הצדיקים הגמורים המכונים בשם ישראל עולים ממצרים בכלי זיין מזויינים שלא ישלוט בהם היצה"ר ויקה משה את עצמות יוסף רמז על הצדיק הגדול הנקרא בשם משה הוא לקח לעצמו המד׳ של יוסף דהיינו שמחזיק עצמו בחיזוק ועצמות בעבודת הבורא ית׳ עצמות לשון חיזוק וק"ל:

או יאמר ויהי בשלח בר דאיתא בגט׳ ההולך בדרך ואין עמו לוי׳ יעסוק בתור׳. ולכאורה הלא בלאו הכי הוא מחוייב תמיד לעסוק בתור׳ כמאמר התנא המהלך בדרך ומפנה לבו כו׳ ונראה לי ליתן טעם למצות לוי׳ כשהצדיק מלוה את חבידו הם מתקשרים זה בזה בקדושתם ונעשים כאחד וקדושתו של זה הצדיק העוסק בתור׳ בביתו הוא משמר את חבירו בדרך כאלו הוא עצמו עוסק בתור׳ מחמת התקשרותם: אבל מי שאין עמו לוי׳ צריך בעצמו לעסוק בתור' זה הוא כשהצדיק הוא המלוח אבל אם הוא איש נעצב וריקן אין תועלת לזה במה שזה מלוהו ואדרבה הוא מכניס בו עצבותו ומפסיקו יותר מקדושתו שיש בו. וזהו ויהי בשלח פרעה ר"ל מחמת שפרעה שלח את ישראל מחמת הצרות שנגעו בו דכל מקו׳ שנאמר ויהי אינו אלא צרה ומחמת זה הכנים את ישראל גם כן בעצבות ולכן ולא נחם אלקים כו׳ כי אם לא הי׳ פרע׳ מלו׳ אותם הי׳ השי"ת מוליכם דרך ארץ פלשתים כי קדושתם הי׳ משמרת אותם אבל מחמת פרעה שהפסיקם מקדושתם בעצבותו לא רצה השי"ת להוליכם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ר"ל זה קאי אפרעה מחמת שעתה מקרוב הלך פרעה מאצלם והיה עדיין רושם עצבותו בהם ולכן ויסב כו׳ וק"ל:

ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע את בני ישראל כו׳ כי הנה רז"ל אמרו בגמרא ויבא הביתה לעשות מלאכתו חד אמר כו׳ וחד אמר לעשות צרכיו ממש נכנס אלא שראה דמות דיוקנו של אביו כו׳ והדבר תמוה הלא חוש השכל אינו כך שכשאדם רוצה לעשות עבירה ח"ו וכי יזכ׳ להיות לו מדריגת הראי׳ כזה הלא צריך לזה קדוש׳ ופרישות גדול ואיך שייך שאם הוא הלך ח"ו לעשות צרכיו שיזכה לראיי׳ כזאת לראות את אביו ועוד תמי׳ גדולה וכי יוסף הצדיק יסוד עולם שבזכותו אנו חיים וקיימים בגלות המר הזה לומר עליו שח"ו ירצה לעשות כזאת. אלא נראה שאמת הדבר כך הוא שאבות הקדושים היו כל אחד ואחד על מדרגתו כנודע אברהם בחמד יצחק בגבוד׳ יעקב בת"ת. והנה יעקב אבינו ע"ה עובד השי"ת במדתו שהוא ת"ת וכל דבר שהי׳ רואה או שומע או עוש׳ ואוכל לקח ממנו התפארות להבורא ב"ה למשל אם הי׳ אוכל איזה דבר הטוב לחיך חישב בדעתו זה המאכל הוא נברא ומי נתן טעם הטוב בזה המאכל הלא הבורא ב"ה ואם זה המאכל הוא כ"ב טוב טעם הלא בודאי שכל טוב הטעם הוא בבורא ב"ה ית"ש אין קץ ותכלית וכך הוא חושב בכל דבר. ובזה הוא מובן הפסוק וישק יעקב לרחל גם הוא תמוה שיעקב אבינו ע"ה יעשה כזאת אלא הפי׳ הוא כך כאשר כתבנו שכל דבר הטוב שרא׳ יעקב אבינו ע"ה בא מכה דבר ההוא אל הדביקות ית"ש ויתעל׳ ובכאן שראה את רחל שהית׳ יפת תואר עד מאוד הדביק עצמו בו ית׳ על ידה כנ"ל: וזהו הפי׳ וישק יעקב לרחל שהדביקות נקרא נשיק׳ התדבקות רוחא ברוחא ומלת לרחל כמו בשביל רחל ויוסף הצדיק הי' רוצ׳ להתנהג עצמו במדת אביו וזהו לעשות צרכיו דהיינו לראות בלבד ואם תאמר האיד הכנים עצמו בסכנ׳ גדול' כזו שמא יכשל ח"ו התירוץ הוא להוציא את הקדוש׳ מבין הקליפות עש׳ זאת כדלקמן ולא כיון רק לראות׳ שעי"ז יבא לדביקות בבורא ית׳ כנ"ל. והפעיל באמת פעולתו שבא לדביקות גדול וזהו וראה דמות דיוקנו של אביו ר"ל שבא למדריגתו של אביו כנ"ל וכאשר פעל יוסף הצדיק ועשה המתקת הדינים מאוד כי הוציא יקר מזולל ע"י מחשבתו הטהור׳ ודבקותו ועיקר מחשבתו הי׳ בזה כדי להביא הגאול' לישראל להוציא הקדוש׳ מהטומא׳ן וזה הוא כלל גדול כשרוצ׳ צדיק לעשות טוב׳ לאיזה איש אז צריך מקודם להכניס במקבל הטוב׳ אמוג׳ שיאמין בזה שיהי׳ לו טוב עי"ז הצדיק. וזהו פי׳ כי השבע השביע כו׳ לאמר פקוד כו׳ מלת לאמר אינו מובן אך הפי׳ הוא כי השבע מלשון שביע׳ ר"ל שהוא הכנים בהם אמונ׳ כ"כ עד שהיו שבעים ורגיל בפיהם מאוד ואמרו זה לזה פקוד יפקוד בו׳ וזהו לאמר וידוע כי הדינים הם נקראים עצם הקשה וכשממתיקים את הדינים הם עצמם מסייעים אל הרחמים ואל החסדים וזהו פי׳ ד.גמ׳ עצמות האיסור מצטרפים עם ההיתר לבטל איסור פי׳ ע"י הביטול אזי יומתקו הדינים והם מצטרפים אל הרחמים הגמורים ולזה לא הי׳ צריך יעקב להקבר במצרים כי ממילא הי׳ להם זכותו ע"י יוסף הצדיק הנקבר שם שהוא הלך במדתו של אביו כנ"ל וזהו ויקה משה את עצמות יוסף עמו ר"ל המדריגה של יוסף שהמתיק את העצמות היינו הדינים כנ"ל לקח עמו כלומר עם הפעולות שלו להמתיק הדינים למען יגאלו ישראל ממצרים 5 וזהו היה ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף ראה פי׳ משה גם הוא הדביק עצמו במדרגתו של יעקב כמו יוסף וזהו ארונו של יוסף פי׳ מדרגתו של יוסף ובזה ניצולו ישראל ונמתקו בזה כל הדינים שהיו בים סוף כמו שאמרו חז"ל שטען השר של מצרים הללו עובדי ע"ז והללו כו׳ כי לא היה עוד פה לקטרג כי כבר נמתקו כל ?;דינים ונתהפכו לרחמים וחסדים וק"ל:

ויסעו מסוכות ויחנו באיתם רמז סוכות הוא יחוד הויה ואדני סוכ"ה בגימ׳ הכי הוי והיינו ע"י התפילה שהיא עיקר ליחד כנ"ל: ואחר התפיל׳ צריך להיות באותם אותיות אמת שצריך להחזיק במדת אמת: בקצה המדבר דקודם התפיל׳ צריך התבודדות במ"ש חז"ל חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפיל׳ ושעה אחת אחר התפיל׳ ונמצא עד אחר התפיל׳ צריך התבודדות במחשבתו וזה נקרא קצה המדבר מדבר הוא התבודדות: וה׳ הולך לפניהם יומם פי׳ כשהוא במדרג׳ גדול׳ שזה רמז יומם אז וה׳ הולך לפניהם: בעמוד הענן רמז לרוח הקודש דהיינו שנותן להם רוח הקודש להנחותם דרך האמת: וליל׳ בעמוד אש להאיר כו׳ פי׳ ואם הוא במדרגת ליל׳ דהיינו שאינו 'במדרג׳ גדול׳ שנפל ממג׳ אז צריך סיוע מהשי"ת שיאיר לו: וזהו ויאמר משה ואהרן כו׳ ערב וידעתם כי ה׳ הוציא אתכם מארץ מצרים ר"ל בעת שיהי׳ במדרגת ערב שנפל ממדרגתו אז צריך לדעת דברים הנראים ממנו רוממות אל דהיינו יציאת מצרים: ובוקר ר"ל כשאתם במדרג׳ גדול׳ אז וראיתם את כבוד ה׳ וק"ל:

ואתה הרם את מטך ונטע את ידך כו׳: נראה לפרש בהקדים הפסוק ויאמר ה׳ אליו מזה בידך ויאמר מטה כו׳ דאיתא בגמרא ששאל אחד לחבית במה אביך זהיר קפי: ולכאורה מה שאלה זאת הלא צריך אדם ליזהר בכל המצות: אך זה בלתי אפשרי שיזהר אדם בכל המצות לקיימם בבל פרטיהם ודקדוקיהם רק כשאדם נזהר במצו׳ אחת לעשות׳ בכל פרט׳ ודיקדוקיה התלוים בה זה הוא מסייעו לו שהשי"ת יהיה בעזרו לקיים כל המצות: וזהו שאמרו חז"ל בל הקובע מקום לתפילתו כו׳ רמז על מצות תפילין ותפילה הוא לשון קשר וזהו דאמרינן בגמרא מלמד שהראה לו הקב"ה קשר של תפילין ר"ל־ התדבקות וקישור בעולמות העליונים: וזהו בל הקובע מקום לתפילתו פי׳ שהוא קובע מקום בשורש העליון לתפילתו ר"ל בהתקשרותו והתדבקותו במצות לקיימם בבל דקדוקיהם אפילו מצוד. אחת כמו תפילין כנ"ל אזי אלקי אברהם בעזרו שיקיים בל המצות: וז"ש הכתוב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ רמז ג"כ בנ"ל שע"י מצות ציצית שתקיימו כתקנת תזכו שיסייע אתכם השי"ת לקיים את כל מצותיו: וזהו דשאל אביך במה זהיר טפי וזהו ויאמר אליו ה׳ מזה בידך פי׳ איזה מצוד. אתה מחזיק בידך ליזהר בה טפי: ויאמר מטה פי׳ שאני נזהר במדת הכנע׳ ושפלות מאוד: מטה ר"ל הכנעה ושפלות. ויאמר השליכהו ארצה פי׳ מה שאתה סובר שאתה תקנת אותה המדד. צריך אתה להשליך ארצה המחשב׳ הזאת שכן דרך בני אדם כשאוחזים באיז׳ מדד. והוא עומד בה במדרג׳ אחת הוא סובר שבבר תיקן בל המדד. הזאת והוא שלם במד׳ זאת ולא כן הוא אלא שצריך לעלות באות׳ מדד. למדרג׳ גדול׳ הימנה: וזהו וישליכהו ארצה ויהי הנחש פי׳ כיון שהתחיל לעלות ולהתגבר במד׳ זאת הבין שמתחיל׳ היה לנחש ע"ד ששמעתי מאדמ"ו שרפים עומדים ממעל לו פי׳ הצדיקים נקראים שרפים ע"ש התלהבות אש משמים והדבקות שבהם והם צריכים לילך תמיד ממדרג׳ למדרג׳ והיינו שרפים עומדים היינו הצדיקים עומדים בבחינה זאת: ממעל לו פי׳ שיעל' למדרג׳ היותר מעלה הימנו: ונמצא הצדיק נקרא שרף וחליל׳ אם אינו מתקן מדותיו כראוי לפעמים יגרום במעשיו נחשים שרופים חלילה: ויאמר שלח ידך ואחוז בזנבו פי׳ השי"ת נתן לו עצה לאחוז ולהתחבר עם הצדיקים ע"ד שאמרו חז"ל הוי זנב לאריות ומחמת זה תזכה למדרגת הכנע׳: וישלח ידו ויחזק בה ר"ל שהתגבר והחזיק בה ויהי למט׳ בכפו: כפו רומז לכלות היד כמו כן רמז כאן שהבין משה רבע"ה שעדיין לא בא למדרגת ענווה בפרטי׳ בבל עגינים רק בכללות ענוה וזהו ומט׳ האלקים בידי דאמרו חז"ל כל מקום שאת׳ מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו פי׳ דהמיגים אומרים מחמת שהשי"ת הוא גדול בעליונים אינו משגיח חלילה בתחתונים ולכן אמרו חז"ל במקום שאת׳ מוצא גדולתו ר"ל כשהשי"ת עוש׳ לנו ניסים ונפלאות וע"י זה נתגדל שמו הגדול אתה מוצא עוונתנותו פי׳ נמצא אנו רואים עוונתנותו שמשגיח בהשגחה פרטיות על עולם השפל ופיהם שוא ידברו שחליל׳ השי"ת אינו משגיח על עולם השפל מחמת גדולתו ונהפוך הוא: והנה מה שהשי"ת עוש׳ לנו גיסים ונפלאות הוא ע"י הצדיק ע"ד שאמרו חז"ל צדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים: וזהו ומט׳ האלקים פי׳ הענוד, של הבורא ב"ה שהוא מטה עצמו להשגיח בתחתונים שבזה נרא׳ ענוותנותו: בידי ר"ל זה בידו של הצדיק שהוא גורם זאת כג"ל: ונחזור לביאור הפסוק הרם את מטך דאיתא בפסוק ויחנו לפני פי החירות לפגי בעל צפון ופירש"י ז"ל הוא נשאר מכל אלקי מצרים כדי להטעותן שיאמרו קשה יראתן ולכאורה הלא ראו המצרים כל המכות שבאו עליהם ואיך יטעו על ע"ז זאת: ונרא׳ פי׳ דהכתוב הור׳ לנו דרכי ה׳ ויראתו דאדם צריך להיות כל ימיו בתשוב, ולהתגבר בתורתו הקדוש׳ לשמ׳: וזהו וישובו פי׳ שעשו תשוב׳: ויחנו פי׳ שעשו חן בהתור׳ הקדוש׳ שלמדו לשט׳ שהיא מעלת חן ולא כן הלומד שלא לשט׳: לפני פי החירות דבל העוסק בתור׳ נקרא בן חורין חירות ממלאך המות חירות משיעבוד מלכיות והיינו לימוד תור׳ לשמ׳: בין מגדול ובין הים דהתור׳ נקראת י"ם דהיינו הנסתר של התור׳ נקרא י"ם והנגל׳ נקרא מים רבים מחמת שמצוותי׳ רבים: וזהו יורדי הים באניות פי׳ אותם היורדים בים התלמוד העליון בעניות בעי"ן דעי"ן באלף מתחלפים באותיות אחה"ע דהיינו בהכנע׳ גדולה עושי מלאב׳ במים רבים ע"ד דאיתא כשם שמצו׳ לומר דבר הנשמע כך מצו׳ שלא לומר וגו׳ והיינו שעושים מעשיהם בחכמ׳ ומלאב׳: וזהו עושי מלאב׳ במים רבים ר"ל בנגלות התור׳ הנקרא מים רבים כנ"ל עושים בה מלאב׳ לדעת אם לומר או שלא לומר ע"ד הנ"ל כשם שמצו׳ לומר כו׳ המה ראו מעשי ה׳ ר"ל הם זוכים לראות מעשי ה׳ דהיינו סודות התור׳. אך בהסודות התור׳ יש ג"כ שני מדריגות דהיינו קטנות וגדלות וזהו כשאמר השי"ת ללבג׳ לכי ומעטי א"ע ורצה לפייס' אמד לה צדיקים יקראו על שמך שמואל הקטן ולא רצת׳ מחמת שהצורך העיקר שורש העליון גדלות של התור׳ וזהו בין מגדול ובין הים פי׳ שתחזיקו באות׳ מדריג' של התור׳ שהיא בין מגדול ובין הים הוא מדרגת גדלות מגדל הפורח באויר: לפני בעל צפון דאיתא הרוצ׳ להעשיר יצפין וי"ל הפי׳ הרוצ׳ שיתקיים עשרו מה יעש׳ יצפין פי׳ יתגבר מאוד לשבר כח הצפון דמצפון זהב יאתה וצפון בחי׳ וסיטרא דרע כמאמר הכתוב מצפון תפתח כו׳ וצריך להתאמץ להתנהג בממונו כראוי לשמים לבל יהי׳ עושר שמור לבעליו לרעתו חליל׳: וזהו לפני בעל צפון דכל המכות שבאו על המצרים היו יודעים שראוים להם לפי מדתם מדה כנגד מדה אך כשראו שישראל שאלו מהם כלי כסף וכלי זהב וינצלו את מצרים היו סוברים שמחמת זה יהי' להם כח לרדוף אותם מחט׳ שהיו סוברים ששאלו שלא כהוגן וכדת ובזה יתגבר כח הצפון שהוא מסיטרא דרע להרע את ישראל חליל׳ לבן ציוה השי"ת למשה שיזהיר את ישראל לבל יתנו כח לסטרא דצפון. וזהו נכחו פי׳ לשון נגד הסטרא הזאת דהיינו לשבר כח הצפון תחנו על הים ר"ל אז תזכו להיותכם חוגים על הים כנ"ל שתזכו לסודות העליונים הנקראים ים התלמוד: וזהו הרם את מטך פי׳ שתרא׳ שתעל׳ במדרגת הכנע׳ להרים אות׳ לשורש׳ העליון. ונטע את ידך על הים ר"ל שתרא׳ להתגבר בכחך לבא לסודות העליונים הנקראים ים והשם יזכנו במהר׳ שנזכ׳ כולנו לסודות עליונים ויקוים בנו ומלא׳ הארץ דעה אכי"ר:

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך רש"י ז"ל הקשה בודאי כאשר לא ישים למה לרפוא׳ ונרא׳ לפרש דהג׳ כתיב אני ה׳ אשר הוצאתיך מארץ מצרים ומקשים למה לא אמר אשר בראתי שמים וארץ שלפי הנרא׳ זה חידוש יותר. אך נרא׳ דבאמת זה חידוש יותר שהוציאנו מארץ מצרים דד,נ׳ בריאת עולם הי׳ מחמת שהשי"ת ב"ה רצה להטיב לברואים ואין הבריא׳ חידוש נגד השי"ת כי טבעו להטיב אבל יציאת מצרים שהכה השי"ת את מצרים במכות מופלאות וזה נגד טבעית הבורא ב"ה כי מפי עליון לא תצא הרע׳ אך מחמת שזה הי׳ הטבה לישראל מה שהכה את מצרים ועיקר הטוב׳ הי׳ לישראל עשה השי"ת נגד הטבעית להכות אותם וזה חידוש יותר גדול. וזהו כל המחל׳ לא אשים אך איך הכה אותם הלא מפי עליון לא תצא הרע׳. לזה אמר כי אני ד׳ רופאך ונמצא הי׳ ההכא׳ הזאת הטבה לישראל אבל להשים חליל׳ שום מחל׳ על ישראל זה בלתי אפשר כי מה הטב׳ יבא מזה וק"ל:

ויאמר ה' אל משה כו׳ הנני ממטיר לכם לחם מן השמים פי׳ הנני פירושו בדבר ההוד! תמיד כלומר שהשי"ת אומר מה שאתם אומרים שצריכים לפרנס׳ אני תמיד בכל עת מוכן ומזומן לפרנס ולתת לכל איש מדי יום ביומו פרנסתו מהשמים. ויצא העם ולקטו כו׳ פי׳ אך כשאדם הוא מחוסר הבטחון ויוצא מהגדר הנכון והראוי לבטוח בה׳: ולקטו דבר יום ביומו פי׳ צריך להתחדש אליו הלקיט׳ מחדש כ"א הי׳ בוטח בלב נאמן הית׳ פרנסתו מזומנת לו שלא בצער ועבדות כלל כ"א כמטר הזה ההולך שלא ביגיע׳ וזה ויצא העם ולקטו כו׳:

והיה ביום השביעי והכינו את אשר יביאו להיות שכל מי שעובד עבודתו לשמים וכוונתו לטוב כל ימי השבוע בכל מה שעוסק או לומד אז בהיר הוא בשחקים ביום בא יום הששי נתלהב בקרבו אז הבהירות של יום השבת הבא אף שלא עשה עדיין הכנת יום השבת רק המעש׳ של ימי החול ברבו וקדשו ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו להרגיש את יום השבת קודש מיד בהתקרבו ביום הששי בבוקר ונמצא זה הדבר סימן טוב על ימי החול ההוא אם היו בקדוש׳ ואם הית׳ עשייתו נוח לשמים ונוח לבריות כשבא בוקר יום הששי מרגיש קדושת שבת טרם בואו וזהו והי׳ ביום הששי והכינו פי׳ כשיהי׳ לכם ביום הששי הכנה דרבה אצליכם בפנימיות, את אשר יביאו פי׳ קודם שתבינו צורכי השבת יהי׳ לכם ד,כנ׳ עצמיות זד, הוא סימן. והי׳ משנה על אשר ילקטו יום יום פי׳ שתדע נכון שכל ימי החול הי׳ לכם משג׳ פי׳ תור׳ פי׳ עסקיכם מסתמא הי׳ כתור׳ עצט׳ כיון שאתם במדרג׳ זו הקדוש׳ וק"ל:

ויאמר משה ואהרן ערב וידעתם כו׳ ובוקר וראיתם את כבוד ד׳ כו׳ עד והנה כבוד ה׳ נראה בענן. רמז בכאן היות כשאדם לא נגמר עדיץ בעבודת השי"ת על מכונו אז הוא מעורבב במחשבתו לפעמים מטיב דרכיו ולפעמים חליל׳ להיפך והוא בעול׳ ויורד• וערב הוא סובל כמה משמעות לפעמים לשון מתיקות ועריבות ופעמים ל׳ ערב לילה וגם הוא לשון ערבוב ולכן נקרא האדם ההוא בלשון ערב. ועכ"פ אע"פ שהוא במדרג׳ זו אעפ"כ יודע היטב באמונת השי"ת אלא שלפעמים יצרו תוקפו. וזה שהזהירו את ישראל ערב מי שהוא בבחינת ערב כג"ל. וידעתם כי הוציא ה׳ אתכם כו׳ עכ"פ תהיו זכים וברורים באמונת ה׳. ובוקר פי׳ הצדיק הגמור הנרמז לבוקר כי הוא לשון ביקור שדורש ומבקר עצמו תמיד אם חוטא ח"ו אפילו באיז׳ חטא קל או נדנוד חטא ומי שהוא בבחינ׳ הזאת יזכ׳. וראיתם את כבוד ה׳ זהו מדרגות גדולות עד אין קץ לפנים ממחיצת מלאכי השרת השואלים אי׳ מקום כבודו כנזכר בזוהר הקדוש. גם עוד זאת תזכו בשמעו את תלונותיכם כי התפיל׳ שאדם מתפלל להשי"ת היא נקראת כמו תלונ׳ בדאיתא בזוהר הקדוש קובלנא דעני. יוע"ש שהתפיל׳ כמו קובלנא שאדם מפיק את לבו להמשיך רצונו להשי"ת וזהו שבשרו להם משה ואהרן לישראל שיקובל תפילתם תמיד וזהו בשמעו את תלונותיכם וק"ל:

ויאמר משה בתת ה׳ לכם וכו׳ ולחם בבוקר לשבוע והוא ג"ב ע"ד הנ"ל היות מי שהוא במדרגת ערב אעפ"ב יכול להגין בצדקו להמתיק הדינים והדינים נרמזים לבשר: וזהו בערב בשר לאכול פירוש לכלות את הבשר להמתיקו ולחם רמז להחסדים כידוע בבוקר לשבוע: שמי שהוא במדרגת בוקר הוא משביע העולם בהמשכתו החסד והרחמים עליהם וק"ל:

ויאמר משה אל אהרן אמור וכו׳. קרבו לפני ה׳ בו׳ תלונותיכם עד נראה בענן להיות שכן מדרגת הצדיק הגדול האמיתי להרבות תפלה בעת שהוא עת רצון לפניו ומי לנו גדול ממשה שידע בירור האמיתי עת רצון לפניו לקבל התפילות לכך כשראה הטוב ההוא פקד את אהרן לאמר הגבה את לב בני ישראל בדבריך עמהם לאמר שעתה עת רצון לקבל תפילתם: וזהו ויאמר משה אל אהרן אמור אל כו׳ קרבו לפני ה׳ כי שמע את תלונותיכם שהתפילה נקרא תלונה כמו שכתבתי לעיל. ויהי בדבר אהרן כו' ויפנו כו׳ ומפרש שעשו כן והכינו א"ע להתפלל והכנה לתפילה הוא עיקר התבודדות ולזה הטעם הסיבם דרך המדבר למען יתבודדו עצמם ובלי מחסור כל כדי שייחדו מחשבתם לדבר אח, והוא עבודתו יתברך שמו ויתעלה ויזכו לקבל דברי קדשו מאמר פיו כאשר עשה והטוב עמנו בקבלת תורתינו הקדושה וזהו כשאמר ראש החסידים אליהם שיכינו א"ע להתפלל שהוא עת רצון כן עשו אלא שלא היו במדרגתן ב"כ עדיין שיהיו ברורים היטב בלי שום פני׳ ואפילו בעת התבודדותם. וזהו ויפנו אל המדבר פי׳ שאל המדבר הוא התבודדות היו עדיין להם פניות ולכך והנה כבוד ה׳ נראה בענן באספקלריא שאינה מאירה שאם היו ברורים בכל הצורך אז ישר יחזו פנימו ושים מחשבותיך לדברים הללו וק"ל:

זכור את אשר עשה לך עמלק וכו׳. דאיתא וילכו שלש׳ ימים בלא מים בלא TESTTEST וע"י זה בא עמלק וילחם בישראל וזה רמזה לנו התור׳ שלא יהי׳ אדם מישראל ג׳ ימים בלא תור' ח"ו כי ע"י זה יתגשם היצה"ר ח"ו במאוד ולבן צריך האדם להתחזק מאד ולעסוק בתור׳ תמיד• וזהו זכור את אשר עשה כו׳ שהי׳ לו כח ע"י ביטול TESTTEST מישראל ומהראוי הי׳ להתגבר ולהתחזק מאד ללמוד TESTTEST לשמה • ואתה עיף ויגע פי׳ שאעפ"ב עדיין אתה עיף ויגע מלעסוק בTESTTEST ולא ירא אלהים: והי׳ בהניח ה׳ מכל אויבך מסביב פי׳ דאויבים של אדם הם עונותיו. וצריך האדם לשוב אל הבורא ב"ה למען ינוח ויסלק את אויביו מעליו שלא יבואו ביום פקודתו ולא יניחו אותו לבא לגן עדן כי הם המסבבים הג"ע במ"ש וישבן מקדם לג"ע את להט החרב המתהפכ׳ וכאשר תזכה לשוב בתשובה שלימה. והיה בהניח ה׳ וכר מכל אויביך מסביב בארץ פי׳ שהי׳ סביב לארץ עליונה הוא הג"ע. אשר ה׳ כו׳ נותן לך נחלה שהוא עיקר הנחלה בלי מצרים לרשתה שתזכה שתהיה לך ירושה אז תמחה את זכר עמלק היינו שתמחה את היצה"ר מעליך מתחת השמים אך אעפ"כ לא תשכח שיהיה תמיד על זכרונך שלא יכשיל אותך ח"ו וק"ל

פרשת יתרו

וישמע יתרו פרש"י ז"ל מה שמוע׳ שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק: לכאור׳ הלא מפורש בפסוק כי הוציא וכו׳ ומה בעי רש"י בזה שחידש עוד טעמים על ביאתו אך נרא׳ דהג׳ אין אדם מתעורר לשוב בתשוב׳ ולקרב עצמו לעבודתו ית"ש ע"י שרוא׳ ניסים ונפלאות הנעשים לאחרים כי מי שיש לו לב אטום ומטומטם מעונותיו אין מכיר בנם ולא יבין כלל להשגיח על גדולת הבורא ית׳ ורוממותו אך עיקר התעוררות בתשוב׳ ולהכיר גדולתו יתברך הוא בא ע"י הצדיק העובד השי"ת ב"ה באהב׳ רבה וירא׳ ודבקות ומיחד שמו הגדול באמת אזי השי"ת ב"ה משפיע לו לצדיק עוד שפע קודש ומביאו אל אחדות האמיתי ע"ד שאמר הקב"ה אתם עשיתם לי חטיבה אחת בעולם פי׳ שעשיתם לי החטיבה הזאת ליחד שמי וזהו אחת ר"ל אל האחדות ואני אעשה אתכם חטיבה אחת ר"ל גם אנכי אביא אתכם אל האחדות לעורר לבבכם והפנימיות שבכם בדביקות וקדוש׳ אל האחדות וע"י שהשי"ח משפיע שפע קדושה בהפנימיות של הצדיק דבר זה הוא הגור׳ ג"כ את לב בגי אדם שיתעוררו בתשובה לעבודתו ית"ש כי הם ג"כ חלק אלקי. וזהו לא יהי׳ לך אלקים אחרים על פגי ע"ד דאיתא לא יהי׳ בך אל זר זה היצה"ר והזהיר לא יהיה לך אלקים אחרים פי׳ מחשבות זרות על פני ר"ל שהוא נגד הפנימיות וזה הוא התנגדו׳ שלא תוכלו לעורר הפנימיות וז"ש רש"י ז"ל מה שמועה וכו׳ שבוודאי ע"י שראה ישראל שיצאו לא נתעורר לבו לבא להתגייר כי זה הנם לא הי׳ ע"י התעוררות ישראל כאשר באמת הי׳ הקטרוג הללו עובדי ע"ז וכו׳ ולבן פי׳ רש"י ז"ל מה שמועה שמע ובא פי׳ איזה דבר הי׳ מעוררו שיבא: קריעת י"ם שזה הי׳ ע"י התעוררות הצדיק כשראה הים ארונו של יוסף הים ראה וינוס. ומלחמת עמלק שזה ג"כ ע"י התעוררות דלתתא כמש"ה כי יד על כס י"ה מלהט׳ לד׳ בעמלק בפרש"י וזה יהי׳ אי"ה במהר׳ ע"י אתערותא דלתתא של הצדיקים וזה גרמה לו ליתרו שבא לחסות תחת כנפי השכיג׳: וזהו לך אמר לבי בקשו פני פי׳ שדוד המלך ע"ה הי׳ מרמז שעיקר התפל׳ הוא שיתפלל האדם כשמתעורר לבו בדביקות וקדוש׳ והיינו לך ר"ל בשבילך אמר לבי בקשו פני דהיינו שנתעורר לבי בדבקות וכאלו אומר בשבילך בקש פני אז פניך ה׳ אבקש וק"ל:

כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים להיות שאנו אומרים בנוסח ברכת הגאול׳ הוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאול׳ ומאפיל׳ לאור גדול ונעיץ בהשינוי לשון למה בא להורות ונרא׳ היות שכל אחד הבין מעלת הגאולה ההיא לפי מדרגת גלותו שהי׳ בו. דהיינו מי שהי׳ עובד בחומר ובלבנים הקש׳ הכיר טובות הבורא ב"ה בהוציאו משיעבוד הקש׳ ויש אשר לא שעבדו בהם כמו שבטו של לוי אלא שהיו מוכנעים כעבדים והבינו מעלת הגאול׳ על אשר יצאו בה לחירות ויש אשר היו במעל׳ העליוג׳ ולא חשבו לזה ולא לזה רק עיקר מגמותם הי׳ שיגאלו למען יעבדו השי"ת בלי שום מניע׳ כי בהיותם במצרים במקום הטומא׳ היה הענן והחושך של מסך המבדיל עליהם ואח"ב כשיצאו אור גגה עליהם להוסיף עליהם בעבוד׳ הולך ואור למעל׳ למעל׳ זה היה עיקר שמחתם בצאתם ממצרים: ולזה בא השינוי לשון למדרג׳ א׳ אמר משעבוד לגאול׳ וכנגד הב׳ אמר מעבדות לחירות וכנגד החלוק׳ הג׳ אמר מאפילה לאור גדול וזהו ג"כ בכאן שיתרו הבין שמסתמא יציאת מצרים היא הטוב׳ המתחלקת לפי מעלת אנשים וזהו אשר עשה למשה ולישראל שלמשה עשה בוודאי באופן אחר מבשאר ישראל אלא שבזה הושוו כולם בכללות יציאת מצדים וזהו כי הוציא כו׳ וק"ל:

או יאמר כי יש לדקדק א׳ למשה הוא מיותר ורש"י ז"ל פי׳ דשקול כנגד כולם •. ב׳ כי הוציאם מיבעי ליה למימר: אך נראה בהקדים לפרש פסוק אני ה׳ אשר הוצאתיו מארץ מצרים ופירשו אשר נאמר הוצאתיך לשון יחיד: ולעג"ד נראה דהנה בהיותם תחת שעבוד מצרים לא היה דעת כולם שוד. כנ"ל וזהו אשר הוצאתיך לשון יחיד כנ"ל לכל אחד ואחד היה הגאול׳ לפי דעתו ומדרגתו ומשה רבע"ה בוודאי כל דאגתו היה שלא היה יכול לעבוד השי"ת ע"י שהיה לו צער גדול על ישראל: וזהו וישמע יתרו פי׳ שהבין את כל אשר עשה ה׳ למשה ולישראל דהיינו למשה במדרג׳ אחרת הית׳ הגאול׳ לעבוד השי"ת בלי שום מניע׳ וצער: ולישראל היה הגאול׳ ג"כ באופן,אחר לקצתם לבלתי עבוד למצרים כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים פי׳ וההוצא׳ והגאול׳ היה לכללות ישראל אך לכל אחד ואחד לפי מדרגתו וק"ל:

או יאמר דהנה כתיב קדושים תהיו כי קדוש אני אני ה׳ כו׳: יש לומר הפי׳ דהנ׳ עם כני ישראל קדושים בלתי אפשרי להיותם תמיד במדרג׳ אחת רק בכל יום ויום הולכים ממדרג׳ למדרג׳ בעבודתו ית"ש ויתעל׳ מחמת שיש בהם חלק אלקי ממעל והחלק הזה מעורר האדם לעבודת השי"ת ב"ה ובכל יום מתגבר החלק הזה בתוך האדם על ידי העבוד׳ שעובד היום נותן בו התגברות להתעוררו למחרתו בעבוד׳ יתיר׳ וכן בכל יום תמיד כי אין סוף וקץ לעבודתו ית"ש וכן אם ח"ו פוגם נופל ממדרגתו וצריך התגברות מחדש ז וזהו קדושים תהיו פי׳ בכל יום יהי׳ נתהווה בכם הוי׳ אחרת בקדושתכם כנ"ל: כי קדוש אני וכו׳ ר"ל מחמת שאני קדוש ה׳ שוכן בקרבכם ומעורר אתכם תמיד ובלתי אפשרי שתהיו עומדים רק הולכים בעבודתי ממדרג׳ למדרג׳.• וזהו ואתה קדוש יושב תהילות ישראל ר"ל תהילות ישראל הם ע"י שאתת קדוש יושב בהם: וזהו וישמע יתרו כו׳ דאיתא בגמ׳ לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים ולכאורה וכי בשביל הגרים יהיו ישראל גולים ומן הראוי היה שיבואו האומות לארץ ישראל מעצמם ויתגיירו שם אך הענין הוא שהניצוץ הקדוש שבהם הוא מעורר אותם להתגייר ומחמת שניצוץ הקדוש שבאומות הוא קטן מאוד ואין כח בנה"ק הזה להשיא את לבם שיבואו מעצמם לארץ ישראל להתגייר רק ע"י ראותם והסתכלותם את ישראל מהקדוש׳ של ישראל נותן כח והתגברות והתעוררות לניצוץ הקדוש שבהם שיתגיירו ולכן הוכרחו ישראל לגלות: וזהו שאמר הכתוב וישמע יתרו כו׳ חותן משה כו׳ ר"ל ע"י הקדוש׳ של משה נתעורר לב יתרו שניתן בו התגברות לשמוע את כל אשר עשה ה׳ למש׳ ולישראל וק"ל:

כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו ויאמר לו יתרו כד: ויש לדקדק דהוי ליה למימר באים אלי דהוא לשון הוה שהי׳ באים תמיד אליו כי בא הוא לשון עבר ואיך שייך כאן לשון עבר: וגם כי מתחיל כי יהי׳ להם דבר ומסיים בלשון יחיד בא אלי: גם תשובת יתרו היה אתה לעם מול האלהים מה לשון מול שייך כאן ונרא׳ כי משה רבע"ה היה מדרגתו גדולה למאוד ראי׳ שמיע׳ וריח וכל מעלות הנבוא׳ וכשהי׳ לישראל הצטרכות אז ראה משה ההצטרכות קודם שבא אליו ופעל ותיקן ההצטרכות קודם שבא אליו האדם לשאול ממנו ההצטרכות שלו: וזהו פי׳ כי יהי׳ להם דבר כשיש להם איז׳ דבר בא אלי דבר ההוא כבר וצריך אני לתקן הדבר ההוא: וזה אמר ושפטתי ר"ל שאני שופט איך שיהי׳ הדבר הצדיק מושל ביראת אלקים ע"ד מי מושל בי צדיק וכמו שהצדיק שופט כך הקב"ה מקיים: ואמר לו יתרו מה העבודה גדולה כ"ב שאת׳ צריך לעיין הצטרכות בני אדם ולפעול לכל אחד ההצטרכות שלו מוטב היה אתה לעם מול האלקים ר"ל כנגד אלקים היינו התנגדות למדת אלקים שהוא מרומז על הדינים לבטלם וממילא יהי' כל הצטרכות ישראל כיון שלא ישלטו הדינים ויהי׳ רק רחמים ויהי׳ כל הצטרכות והבן:

או יאמר כי נמצא בספרי קודש שלעתיד יהיה השם הקדוש יהי׳ כי לעת עתה הוא הוי׳ ולעתיד כולו ביו"ד ונרא׳ הטעם כיי י"ה הוא נגד עוה"ב ו"ה נגד עוה"ז ולעתיד יהי׳ יום שכולו שבת ויהי׳ כולו עוה"ב ויהי׳ הכל בי"ה: וזהו הפי׳ והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד כי אצל הצדיק צריך להיות דוגמת הגאול׳ כי כל מה שעתיד להיות בעת הגאול׳ במהר׳ בימינו צריך להיות עכשיו אצל הצדיק דוגמתו: וזהו הפי׳ והי׳ ה׳ למלך דלכאור׳ היה לו לומר והי׳ ה׳ מלך כו׳ אלא ר"ל כשהקב"ה נותן מלוכה על הארץ דהיינו לצדיקים שיהי׳ הצדיק כמלך למשול ביראת אלקים כמ"ש לעיל מי מושל בי צדיק ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ר"ל שהשם יקרא יהי׳ כמו שיהי׳ אי"ה לעתיד כשיבא הגאול׳ במהר׳ בימינו ובמ׳ זוב׳ צדיק למדד' זו שימצא דוגמת הגאול׳ אצלו: ונרא׳ שהוא ע"י הדבור הקדוש כי כשהצדיק מתחיל לומר דבורים אזי עוש׳ פעול׳ בכל העולמו׳ וזו דוגמת הגאול׳: וזהו שאמר הפסוק ודבר דבר אז תתענג על ה׳ ר"ל כשתדבר דבורים קדושים אז תתענג על ה׳ כמו עם ה׳ ר"ל שיהי׳ לך תענוג של השם כמו שיהי׳ לעתיד במהר׳ בימינו כשיקרא השם יהי׳: וזהו ושמו אחד דאיתא עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה שנאמר כל הכתוב לחיים בירושלים קדוש יאמר לו וא"כ לעתיד יהי׳ ה׳ אחד שיקרא השם יהי׳ וזה לשון אחד ושמו אחד שהוא הצדיקים יהי׳ ג"כ אחד שיבואו לאחדות גמור: וזהו כי יהי׳ להם דבר ר"ל כשהם צריכים שיקרא השם יהי׳: דבר בא אלי ר"ל שבא אלי הדבור וכשאני מתחיל לדבר אז נעש׳ אצלי דוגמת הגאול׳ וכנ"ל ודבר דבר והבן:

עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך וכו׳ ואת׳ תחזה מכל העם וכו׳: נ"ל דכך אמר יתרו למש׳ רבע"ה איעצך כו׳ דהנה הצדיק הדבוק תמיד בדביקות אמיתי ושלימות בעבודת השי"ת בלתי אפשרי שיפג׳ א"ע שיעסוק עם בני אדם תמיד בכל עיתים רק בעיתים ידועים בהפסיק את עצמו מן הדביקות אז יכול להתערב עמהם ולכן אמר למשה: איעצך שתהי׳ דבוק תמיד באלהים ולא תצטרך לפסוק מהדבקות דהיינו שאת׳ תחזה מכל העם כר: ע"ד דאיתא בזוהר הקדוש היה דבר ה׳ אל אברהם במחזה ואיתא שם שהי׳ המלאכים מקטרגים על אברהם שהי׳ ה׳ נרא׳ אליו ועדיין לא נימול ולכן נרא׳ אליו ה׳ במחז, מחז׳ הוא לשון תרגום שאין מלאכי השרת מזדקקין לו דהיינו כדי להעלים ולהסתיר בפני המלאכים כאלו ההתראות של השי"ת אל אברהם אינו ע"פ אמיתית גמור רק במחז׳ כמו לשון תרגום שאינו באמת כלשון הקודש: וזהו שאמר יתרו ואת' תחז׳ מכל העם פי׳ שתבחר אנשים כאלו שלא יהיו דבוקים לגמרי בו ית"ש באמת גמור כי האנשים כאלו לא יהיו יכולים להתערב אם העם לשפוט אותם בכל עת רק אנשים כאל׳ תבחר שהם צדיקים וקרובים להדבקות ואינם דבוקים באמת לגמרי ולזה רמז בדבריו שאמר תחז׳ לשון תרגום רמז כמו התרגום שהוא קרוב ללשון הקודש ואינו באמת כלשון הקודש: וזהו מכל העם שיהיו מקובלים לכל העם שישפטו אותם בכל עת ואתה תשאר בדבקותך ויהי אלקים עמך וק"ל:

היה אתה לעם מול האלהים פי׳ כנ"ל שתהי׳ אתה נגד הדינים שלא יהיו יכולים לשלוט: והבאת הדברים אל האלהים ר"ל רק שלא תתגר׳ עם הדינים אך כן תעש׳ שתמתיק את הדברים בחכמה עד שתביא את הדברים גם אל הדינים שגם להם יומתקו הדברים ויסכימו עמך לרחמים והבן:

בחודש השלישי לצאת בגי ישראל מארץ מצרים וכו׳ נרא׳ לפרש ע"פ דאיתא בגמרא והטוב בעיניך עשיתי זה הסומך גאול׳ לתפיל׳ ולכאורה האיך מוכח מכאן סמיכת גאול׳ לתפיל׳: אך נראה דד.נ׳ בבר פירשתי על פסוק ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון הפי׳ כך דד.נ׳ יש להבין הסיב׳ שאגו רואין האומות שהם שונאי ישראל וגם רשעי ישראל הם שונאים הצדיקים: ואמרתי הטעם מחמת שאין לך נברא בעולם שלא יהי׳ בו ניצוץ קדוש הנותן בהם חיות שאילולי הניצוץ קדוש לא היה יכול לחיות והנ"ק שבהם מתקנא בצדיקים וכן הניצוץ הקדוש שבאומות מתקנא בכללות ישראל וזה הסיב׳ הגורמת שנא׳ עליהם: וז"ש משה רבע"ה ה׳ ילחם לכם פי׳ הניצוץ הקדוש שבהם שהוא חלק אלקי הוא הנלחם בכם. ואתם תחדישון פי׳ לשון חריש׳ ועבוד׳ דהיינו שתראו לעבוד בכדי שתקחו הנ"ק שבהם וממילא יפלו וזהו כל עבודתיגו להוציא הניצוצות הקדושות מהחיצונים וממילא הם נופלים והשכיג' מתעלה שזהו גלות השכיג׳ שהיא עמנו בצרה בגלות המד הזה ועומדת ומצפ׳ שיתעלו ויוגבהו כל הנה"ק ואז יהי׳ גאולת ישראל במהרה וזה היה ג"כ גאולת מצדים שהוציאו הניצוצות הקדושות מצרים ונגאלו: וד,נ׳ אנו אומרים פסוקי דזמר' קודם התפיל׳ הוא ג"כ כונה הזאת דהיינו לזמר עריצים החיצונים להוציא הנ"ק וזה נקרא מסמיך גאולה לתפיל׳: וזהו הטוב בעיניך עשיתי ד"ל מה שטוב בעיניך דהיינו בעיני השביג׳ שהיא מתאו׳ ומסתכלת בעיני׳ תמיד על הנ"ק שיוגבהו: עשיתי פי׳ שעשיתי הפעולה הזאת ושפיר נלמד מכאן סמיכת גאול׳ לתפיל׳: ואיתא בגמרא למה נקרא הר סיני שנעש׳ נימים לישראל ומקש׳ הגמרא א"כ הר נימי מיבעי לי׳ אלא שירדה שנאה לאומות ולכאורה הלא מצינו כמה פעמים שאמרו חז"ל אל תיקרי הכי נמי מה מקשה הגמרא הר ניסי מבעי לי׳ הי׳ יכול לומר אל תיקרי סיני אלא גיסי כמו בשאר דוכתי: אך הענין הוא דהמקש׳ לא ניחא לי׳ בהאי תירוצא הר נימים דגיסים הנעשים לישראל הוא מצד חסד כשאין ראוי׳ לפי מעשיהם השי"ת עוש׳ ברוב רחמיו ע"פ נם אבל לפי התירוץ שירדה שנא׳ לאומות עולם אזי לפי הטבע ראוי' ישראל לכל הטובות מהבורא יתעל׳ כי השנא׳ לאומות הוא מחמת שהבורא ב"ה רואה מעשיהם הרעים וממילא מעש׳ ישראל טובים הם נגד מעשיהם ולכן מתרץ שירד שנאה וכו׳ כי ניחא לי׳ בהאי תירוצא שיהיו ראוים לפי דרך הטבע ולא ע"פ נם דלאו בכל יומא מתרחיש ניסא והג׳ כשאנחנו עובדים את הבורא ב"ה ואנו מוציאים הניצוצות הקדושות מן האומות ממילא ירד׳ שנאה עליהם: ואח"כ אנו מתפללים ח"י ברכות ואיתא בגמרא לעולם יסדר אדם שבחו דמרי׳ כו׳ דהיינו ג׳ ברכות הראשונות שהם שבחי׳ דמרי׳ כדי לעשות השם יתברך לראש דשלש ראשונות נקראים ג׳ רישין ועי"ז הוא עושה עמנו טובות זהו שאמרו חז"ל אם לא כיוון באבות יחזור לראש ר"ל שצריך לחזור לעשותו ראש מחמת שלא כיוון בתחיל׳ לעשותו ראש. וזהו בחודש השלישי פי' אחר שאדם מחדש בברכ׳ שלישית שהיא עיקר לעשותו את הבורא ית׳ לראש: לצאת בני ישראל מארץ מצרים ר"ל ומקודם עשה עת פעולתו כמו שהיה ביציאת מצרים דהיינו שהוציא ניצוצות קדושות ע"י פסוקי דזמר׳ כנ"ל. ביום הזה באו מדבר סיני פי׳ ביום הוא בהירות כיום ועם הבהירו' הזה באו מדבר סיגי דהיינו שנא׳ לאומות העולם כנ"ל: ויסעו מרפידים פי׳ גם עי"ז יכולים ישראל לעורר שנא׳ על האומות ע"י שמונעים את עצמם מרפיון ידים מעצלות.: וזהו מדפידים דהיינו לשון רפיון ידים ועצלות: ויבואו מדבר סיני ר"ל ע"י זה הם באים למדבר סיני דהיינו להוריד שנא׳ על האומות. ויחנו במדבר פי׳ שגם זוכים שיחול חן גדול על דבורם: ויחן שם ישראל נגד ההר פי, גם זה זוכים בזריחת השבינ' הנקרא הר זורח עליהם שהם חונים נגד השכינ׳ ואור זריחת׳ זורח עליהם: ומשה עלה אל האלהים דהצדיק הגדול נקרא בשם משה והוא יש לו מדריג׳ יתיר׳ מהצדיקים הנזכרים לעיל שעול׳ לעולמות העליונים: ויקרא אליו ה׳ ויקרא הוא לשון חיב׳• כה תאמר לבית יעקב דהיינו הצדיקים שעדיין אינם במדרג׳ עליהם לתקן השכינ׳ הנקרא כה: ותגיד לבני ישראל דהיינו הצדיקים האמתים אשר בשם ישראל יכוג׳ עליה׳ חובה לעשות עבוד׳ יתיר' וכבדה שקשה כגידין: וזהו והמן כזרע גד דהנה ע"י המן שנתן להם השי"ת היו באים להזדככות גדול ולמדרגות גדולות: רמז גד כנ"ל ותגיד לבני ישראל. ויקראו שמו מן ר"ל מיין נוקבין שהיי מעלין מ"נ ע"י המן. ואמר השי"ת אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים דהיינו שהתחלתם ממדרג׳ למדרג׳. דהג׳ כתיב מה ה׳ אלהיך שואל מעמך ודרשו רז"ל אל תיקרי מה אלא מאה שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. י"ל הפירוש כך דהגה מ"ה רמז לעולמות העליונים שם של מ"ה ואמרו חז"ל שלא יתחיל לעלות מיד למדרג׳ עליוג׳ לשאוף ירא׳ מעולמות עליונים כ"א מתתא לעילא דהיינו שיתחיל ממדרג׳ תחתונ׳ לראות רוממות אל ממא׳ ברכות כי מכל ברב׳ יש לראות רוממות אל עד שיעל׳ אח"כ למדרג' עליונ׳. וזהו אל תיקרי מה אלא מא׳ דתייב אדם לברך מאה ברכות כו׳ כנ"ל מתתא לעילא: וזהו אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ר"ל שהתחלתם לראות רוממות אל ממדרג׳ תחתונ׳ דהיינו ממה שעשיתי למצרים: ואשא אתכם על כנפי נשרים פי׳ עבור זה זכיתם לשאת אתכם על כנפי נשרים מלשון פירות הנושרים דהיינו עולמות שהם נשורים מכל מגע חיצונים ופגם ח"ו: ואביא אתכם אלי:

ועתה אם שמוע כו׳ שמוע הוא שם דבר שהוא לשון הנסתר שאינו לנוכח והיינו אם תהיו כדבר הנסתר והנעלם היינו שלא תחוסו על עצמיכם כלל להחזיק א"ע לשים דבר מה רק תהיו נכנעים כאלו אינכם כלל אז. תשמעו בקולי פי׳ תזכו לשמוע קולי דהיינו קולות וכרוזים עליונים סוד די' ליראיו: ושמרתם את בריתי פי׳ שאתם תשמרו את כל העולם ע"ד אם לא בריתי יומם וליל׳ בו׳ נמצא כל העולם נקרא בשם ברית. והייתם לי סגולה סגו׳ הוא לשון אוצר דהיינו עולם נקרא אתר ר"ל שאתם תקראו בשם כל עולם כולו ע"ד כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה וק"ל:

או יאמר בחודש השלישי לצאת בגי ישראל כו׳. רמז כשאדם פוגה עצמו מהבלי זמן והוא יתא מבין הקליפות תיכף בא למדרגה גדולה ונקרא צדיק גמור ע"ד שאמרו במקום שבעלי תשוב׳ עומדין כו׳. וזה רמז לגו הפסוק שתיבף לצאת בני ישראל מארץ מצרים המה הקליפות: ביום הזה באו מדבר סיני מדבר רמז להתבודדות גדול שהצדיק מתבודד בעצמו ומדבק א"ע בו ית' סיני ג"ב רמז להקדוש׳ כדרך שאמרו חז"ל למה נקרא שמו סיני ע"ש שגעשו ניסים לישראל וירד' שנאה לאומות העולם:

ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני היות שאדם כלול מד׳ יסודות אש רוח מים עפר וכשנתעורר באדם הכח העפר אז הוא עצל גדול בעבוד׳ ומרפה עצמו מדברי תור׳ ועבוד, אבל כשאדם מתגבר על עצמו וננער מעפרו לצאת ממג׳ ומתאמץ בעבודה אז בא למדרגה גדולה הנקרא מדבר סיני כג"ל. וזהו ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני. ויחנו במדבר פי׳ ויחנו הוא מלשון חן שיש חן גדול בעבודתו ובקדושתו ובכל שיעסוק ועוש׳• ויחן ישראל שבאים לאחדות גדול. ובזה הם מתגברים נגד ההד הוא היצה"ר הנקרא הר. ומשה עלה אל האלהים הוא הצדיק הנקרא בשם משה כל מעשיו היא להמתיק הדינים וזהו ומשה עלה אל האלהים להמתיקו ולהעלותו ולהפכו לרחמים: ויקרא אליו ה׳ מן ההר לאמר פי׳ שפועל בצדקו להמתיק הדין שאפילו מדה"ד הנקרא בשם הר ע"ד שאמרו הר קשה אפילו הוא מסכים עמו בכל השפעות והחסדים:

כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל היות שבמלת כה נרמז כל הברכות כמ"ש כה תברכו כ"ה יהי׳ זרעך ולהיות שרוב העולם צריכין לפרנס׳ ושפע ולזה אמר לו בוראינו ית"ש כה תאמר לבית יעקב אלו ההמון המכונים בשם יעקב תמשיך להם שפע ממדת כה אשר משם בא הברכ׳ והשפע גשמי. ותגיד לבני ישראל אלו הגדולים הנקראים בשם ישראל תמשיך להם אור העליון אהב׳ רבה וירא׳ בלבם תכניס מעולמו׳ עליונים ותגי"ד הוא לשון המשב׳ תמשיך להם מעולמות עליונים מה שהם צריכים למדרגתם לעבודת השי"ת וק"ל:

ויבא משה ויקרא לזקני ישראל וכו׳ ויענו כל העם וכו׳ וישב משה את דברי העם כו׳ ויאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן וכו׳. וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם וכו׳. ויש לדקדק א׳ בכפל לשון וישב משה את דברי העם ואח"ז נאמר ויגד משה כו׳ ולא נאמר מה אמרו ישראל למשה רבינו לומד להשי"ת רק מה שאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ובו׳ ועל זה כבר נאמר וישב משה ובו׳ ומה זו הגדה שני׳ שאמר משה להשי"ת. וגם שינוי ל׳ מהשב׳ להגד׳: ב׳ בעב הענן ג"ב כפל דהא עב נמי שם ענן כמה דכתיב וד.נ׳ עב קטג׳ ככף איש ורש"י ז"ל הוברח לפרש זהו ערפל. ג׳ מה זו הבטח׳ שאמר לו השי"ת וגם בך יאמינו לעולם. ויש לפרש דהג׳ הצדיק המדבר בקדוש׳ אל צדיקים דבורו פועל ועוש׳ יחוד בעולמות העליונים ולא כן הוא כשמדבר עם פשוטי בני אדם כאשר הדבר ידוע לכל ברבות הצדיקים רבות הטוב'. וזהו שנאמר ויבא משה ויקרא לזקני ישראל וישם לפניהם כל הדברים ולא קרא לכל ישראל לאמר להם יחד כי הי׳ כוונת משה רבינו ע"ה לדברינו הנ"ל כדי שיפעול ויעשה יחוד גדול בדברו עם הזקנים אשר לא יוכל לפעול לעשות יחוד זה בדברו עם כל העם יחדיו ולכן לא קרא רק לזקנים: וכאשר ראה משה רבינו ע"ה שענו כל העם כמו שנאמר ויענו כל הם יחדיו כל אשר דבר ה׳ נעשה כו׳ לא הוטב בעיניו באומרו שלא יפעול דבורו יחוד גדול כנ"ל לכן כתיב וישב משה את דברי העם פי׳ העם הוא פשוטי עם דהיינו שהשיב את דברי העם כמו אדם המשיב דבר לאחריו ואין חושש ופונ׳ אל הדברים ר"ל שאין פי׳ וישב שהגיד דברי העם אל ד.' רק הפי׳ שהשיב הדברי׳ וממילא ישמע דבריהם אל ה׳ שהכל גלוי לפניו אם הוא לא הגיד מחמת הכוונה הנ"ל שחשש אולי לא פעל את יחודו האמיתי: מה כתיב את"ז ויאמר ה׳ אל משה הנה אגבי בא אליך בעב הענן פי׳ שיהי׳ השתלשלותי בהשתלשלות רב בעב הענן בכפל עביות כמ"ש רש"י ז"ל במעבה הענן זה הוא הערפל שהוא עב יותר מענן. בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם דהיינו שע"י פשוטי עם תובל לפעול ולעשות יחוד אמיתי בעולמות עליונים ואל תחמ׳ על הדבר ותפלא בעיניך האיך אפשר שיהי׳ יחוד פשוטי עם כמו ע"י הזקנים אל תחט׳ שע"י זה שיאמינו בך עי"ז יעשו יחוד גדול וכאש׳ שמע משה הדבר הזה מפי השי"ת אז ויגד משה את דברי העם אל ה׳ מאחר ששמע שע"י פשוטי עם נעשה ג"ב יחוד אמתי והשם ברחמיו יזכנו ליחד שמו הגדול יתברך ויתעל׳ לעולם והבן כי קצרתי קצת והמשכיל יבין וק"ל:

ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ע"ד הרמז י"ל דד.נ׳ ישראל הקדושים אינם בצדה יותר מג׳ ימים ע"ד ביום השלישי יקימנו ונחי׳. ואמר הכתוב ויהי דבל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה ביום השלישי פי׳ מיד ביום השלישי בהיות הבוקר אזי בוודאי נתהוו החסדים דבוקר רמז לחסדים. ויהי קולות וברקים דהנה יש במה מיני צדיקים יש צדיק העובד מירא׳ אלא שגבה לבו עליו ואינו מחזיק עצמו לשפל אזי אין איש הזה יראתו מתקיימת ואינו אלא במו בדקים וקולות לפי שעה: וזה שמנה הכתוב מדרגת צדיקים זה למעל' מזה דהיינו אחד קולות וברקים כנ"ל. ויש צדיק שמחזיק עצמו לשפל תמיד. וזהו נרמז וענן כבד על ההד דדרך ענווים להיותם יורדים ומשפילים עצמם למט׳ כמו בן הצדיק הזה ההולך בכובד ראש בהכנעה גדולה ויש צדיק שיוכל לבטל הדינים שלא יהי׳ בהם כח לשלוט חלילה ולזה מרמז הכתוב וקול שופר חזק מאד דידוע דשופר רמז לדינים ומלת שופר הוא לשון שפרו מעשיכם ואמר הכתוב שקולו של זה שמשפר מעשיו הוא חזק מאוד לעכב הדינים שלא ישלטו. ויחרד כל העם אשר במחנ׳ רמז שכל אלו מדרגות אינם אלא מדרגת ירא׳. ויש צדיק העובד מאהב׳ שיכול להפוך הדינים לרחמים גמורים שגם הם נעשים רחמים ולזה מרמז הכתוב ויוצא משה את העם לקראת אלהים פי׳ שהוציאם מדין לרחמי׳ שהרחמים הם נגד הדין: מן ד.מחנ׳ ר"ל מן ד.מחנ׳ של הדינים ועוש׳ אותם רחמים: ויתיצבו בתחתית ההר דהנ׳ השי"ת יש לו נחת רוח מפנימיות הTESTTEST: וזהו וישכון כבוד ה׳ בראש ההר ר"ל שבבודו של השי"ת הוא לשכון על הראש שהוא הפנימיות של התור׳ שהיא שורש וראש: והשפעות נשפעות ממדרגות תחתונות: וזהו ויתיצבו ר"ל שעש׳ להם מעמד ומצב דהיינו השפעות מתחתית ההר:

וזהו רמז התנא ביצה שנולדה בי"ט די"ט הוא יומא דדינא דבפסח נידון על התבוא׳ בעצרת על פירות האילן ובו׳ והצדיק בתפילתו עוש׳ הולדה ביום הזה דהיינו שמשבר כח הדינים דבל דבד שאינו בתחילתו נקרא הולדה: ולזה רמז ביצת בר יוכני ששבר, ששים כרכים דדרשינן בגמרא ששים גבורים סביב לה אלו ששים מסכתות: ואת זה לעומת זה עשה אלקים וע"י 0' מסכתות נשברים כהות הדינים וזהו ביצת בר יוכני שבדה ששים כרכים: ונחזור לעניגיגו ביצה שנולדה בי"ט פי׳ אותה הולדה שנעש׳ בי"ט שמשבר כח הדינים עם הגבורות כאשר כתבנו מזה במ"א: ב"ש אומרים תאכל פי׳ רמז שדי בזה שנשבר כח הדינים לבל ישלטו: וזה רמז לשון אכילה שהיא הגאה להשביע כמו כן הפעולה הזאת היא ג"כ הנא׳ ודי בזה: ובית הלל אומרים לא תאכל פי׳ שזה עדיין אינו מספיק ואין זו אכיל׳ והנא׳ ממש עד שיהפכו הדינים לרחמים שגם הם יהיו רחמים גמורים: וזהו ואכלתם אכול ושבוע דהיינו שאנו צריכים לכלות אויבינו הם הדינים וזה פי׳ ואכלתם ר"ל שתכלו אתם את האכול פי׳ את הדינים הרוצים לכלות אתכם ולא עוד אלא ושבוע שיבא שביע׳ מהם שיעשו הם עצמם רחמים וזהו ואכלתם את אויביכם: בית שמאי אומרי׳ שאור בכזית שאור הוא מחמץ דבר אחר והיינו איש רשע החוטא ומחטיא אחרים זה מר מאוד כזית שמעורר דינים גדולים. וחמץ שאין כח לחמץ לאחרים בככותבות דכותבת מיתבא דעתא דהיינו אדם רשע שעוש׳ לתיאבון ח"ו כדי ליתבי׳ דעתי׳ זה אינו חמור כ"כ כמו המחטיא: וזהו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה שאומרים זה וזה בכזית מחמת שמעביר את הרחמים: השוחט חיה ועוף בי"ט ר"ל גם זה רמז לדינים והרוצ׳ לשוחטם לבל ישלטו ב"ש אומרים יחפור בדקר ויכסה ר"ל דנ"ל שדי רק לכסות הדינים לבל ישלטו ודי שעוש׳ איזה חפיר׳ בדינים איז׳ פעול׳ טוב׳: וב"ה אומרים לא ישחוט אלא א"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום פי׳ שצריך לעשות עצמו כעפר מוכן מקודם בכדי שיעש׳ רחמים גמורים ע"ד שמצינו באברהם אבינו ע"ה שהתחיל להתפלל ולומר ואנכי עפר ואפר דהיינו שימסור עצמו כל וכל עבור ישראל: ונחזור לביאור הכתוב וקול שופר הולך וחזק מאוד דיש צדיק הממשיך ברכות והשפעות לעולם וזה נקרא הולך שהולך מדרגא לדרגא: וזהו הולך וחזק מאד רמז להצדיק הזד. הממשיך השפעות ולכן נאמר בבלעם שהלך ואמר שילך לברך את ישראל כמ"ש רש"י ז"ל ויחד אף ה׳ כי הולך הוא שאין זו מדרג׳ הראוי׳ לו להיות הולך. משה ידבר דהצדיק ד.רוצ׳ להמשיך השפע׳ צריך לדבר בחזק׳ ובגבור׳. וזהו משה ידבר והאלהים יעננו בקול לשון נענע לו בראשי דהיינו שהשי"ת הסכים ע"י ונענע לקולו וק"ל:

וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר איתא בזוהר הקדוש את כל זו אברהם ונרא׳ לפרש דאיתא קיים אברה׳ אבינו ע"ה כל הTESTTEST כולה עד שלא ניתנה ולכאורה מהיכן הי׳ יודע הTESTTEST. אך באמת שהי׳ אברהם אבינו ע"ה מקדש א"ע ומדבק עצמו בהבורא ב"ה בדביקות גדול והי׳ מסתכל בעולמות העליונים תמיד ע"י זה הבין והשיג שלעולם זה שייך מצות ציצית דהיינו שהשורש רוחניות שלמעלה מורה על עשיית מצוה זאת ולעולם זה שייך מצות תפילין וכן כל עולם ועולם השיג ע"י דבקותו: אבל אנחנו משיגים השורש מצוה ומקורה ע"י הTESTTEST הקדושה כשאנו עוסקים בTESTTEST הקדושה לשמה והוא מחמת שהשי"ת,ברוב רחמיו דיבר והכנים הדבקות בהתור׳ הקדוש׳ ונתן לנו התעוררות מדבקות בהתור׳ למען נוכל להתעורר אח"כ מלמט׳ למעל׳ בהתדבקות להשיג השורש ומקור כל מצו׳ ומצוה. וזהו וידבר אלהים את כל זו אברהם פי׳ שכל השגות החור׳ שהשיג אברהם ע"י דבקותו ובמדרגות התדבקות זאת דיבר השי"ת לגו את כל הדברים האלה• לאמר פי׳ שגם אנחנו נוכל אח"כ לומר בדבקות ולעורר מלמט׳ למעל׳ וק"ל:

או יאמר וידבר כו׳ לאמר כו׳ דהנ׳ ע"י התור׳ אדם בא לידי דביקות וזהו את כל הדברים: לאמר אגכי ה, הוא הדביקו׳ ואמונה:

לא יהי׳ לך אלקים אחרים על פני. מובן ע"פ הגמרא ויסב חזקיהו פניו אל הקיר מכאן למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר: ויש לדקדק האיד מוכח מכאן שלא ־יהי׳ חציצ׳ בינו לבין הקיר. ונ"ל דהנ׳ בבלעם כתיב ותלחץ רגל בלעם אל הקיר ואיחא בלעם הי׳ נכד לבן הארמי וי"א בן לבן הי׳ והי׳ בבית לבן וראה את יעקב אבינו ע"ה שהי׳ הולך ממדרג׳ למדרג׳ והי׳ למד ממנו בלעם שאף הוא יהי׳ הולך בקליפ׳ ממדרג׳ כו׳: וזהו ויחר אף ה׳ כי הולך הוא וכו׳: ותלחץ רגל בלעם אל הקיר דהיינו הרגליות והקליפות שלו לחץ אל הקיר אל הקליפ׳ דהקליפ׳ נקרא קיר: וזהו ויסב פניו אל הקיר דהיינו שהי׳ משגיח ומסתכל לבלתי ח"ו יאחוז בו הקליפ׳ בשום אחיז׳ בעולם. מכאן שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר פי׳ שלא יהי׳ חציצ׳ מלהסתכל על הקיר הקליפ׳ שלא יהי׳ לה שום אחיז׳ בתפילתו רק ישמור א"ע תמיד. וזהו לא יהי׳ לך אלקים אחרים על פני פי׳ שלא יהי׳ סך אל זר כו׳ ותשמור עצמך מהקליפ׳ לבלתי אחוז בתפילתו שתתפלל על פגי. וזהו פנים אל פנים דבר ה׳ עמכם שאז במעמד הר סיני פסקה זוהמתן ולא הי׳ בהם רק הפנימיות והיינו פנים אל פנים פני ה׳ הי׳ אל פנימיותן וק"ל:

לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם וכו׳: כבר דקדקו קמאי דגבי אלקי כסף כתיב אתי וגבי אלקי זהב לא תעשו לכם: ונ"ל דאיתא הרוצ' להעשיר יצפין. ונ"ל הפי׳ כך דאיתא בעירובין א"ל רבנן לר׳ אבוהו הצפינו היכן ר׳ אלעאי צפון א"ל עלץ בנערה אהרונות כו׳ אמרי לה מסכתא פרש"י ז"ל שהי׳ לומד מסכת מסדר קדשים: וזהו ד.רוצ׳ להעשיר יצפין פי׳ אם יבא לאדם מחשב׳ על עשירות שיעשיר יצפין פי' ילמוד TESTTEST ותבא לו העשירות ממילא וזכות הTESTTEST תעמוד אם מה׳ הוא שיעשיר: וזהו מצפון זהב יאתה פי׳ עי"ז שילמוד תור׳ ממילא תבא לו זהב ועשירות. וזהו לא תעשון אתי היינו בלימוד תור׳ ותפיל׳ לא תעשון אתי אלקי כסף. דהג, כתיב לא יהי׳ בך אל זר ודרשינן בגט׳ איזהו אל זר שהוא בתוך לבו של אדם הוי אומר זה יצה"ר וכסף הוא לשון תאו׳ מלשון נכסף נכספתי והיינו בהתעמקו בתור׳ ובתפיל׳ לא תעשון אלקי כסף שלא יהי׳ בכם תאות שהוא אל זר כנ"ל: ואלקי זהב לא תעשו לכם היינו דבר השייך לכם היינו מחשבה של עשירות לא תעשו ג"כ שהעשירות ממילא בא אם מה' הוא שיעשיר כנ"ל: מזבח אדמה תעשה לי פי׳ אני נותן לך עצה שתזבח את היצה"ר ע"י שתעשה את עצמך אדמ׳ כעפר ואפר. וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיו פי׳ עי"ז תזבח את הרוצים לעלות ולהתגבר עליך. ואת שלמיך פי׳ כל מיני מדרגות אדם ישלימו עמך. ואם מזבח אבנים תעש׳ כו׳ דאיתא בספר יציר׳ דאותיות נקראים בשם אבנים פי׳ אם תרצה לזבוח היצה"ר ע"י עוסקך בתור׳. לא תבנה אתהן גזית פי׳ לא תהי׳ לימודך ח"ו להראות פלפולך שהוא כאבני גזית. כי חרבך הנפת עלי׳ אם תגבה את חריפות ופלפולו לכבודך ולגבהותך. ותחללה אז תחלל את התור׳ ח"ו. ולא תעלה במעלות פי׳ שלא תחזיק עצמך במעלות אשר לא תגלה ערותך עליו כי עי"ז יתגלה חרפתך ושטותך רק יהי׳ כל כוונתך לכבוד הבורא ב"ה יתעלה ויתהלל וק"ל: