פתיחת התפריט הראשי

משתמש:Roxette5/נועם אלימלך/ספר הגולמי/חלק א

פרשת בראשיתעריכה

בראשית ברא אלקים כו׳ עיין פי׳ רש"י בראשית בשביל ישראל הנקראין ראשית ובשביל התורה הנקראת ראשית. ובמדרש נמי איתא בשביל מצות ביכורים שנקראין ראשית ויש לומר דכולם לדבר אחד נתכוונו דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. דאיתא במשנה על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ואיתא במשנה על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום. ויש לומר נמי דלדבר אחד נתכוונו דהנה לפנינו ג׳ מדרגות בעבודת הבורא יתעלה האחד התורה ללמוד לשמה. ובאמת התירו לנו חז"ל אפילו שלא לשמה כמאמרם לעולם יעסוק אדם כו׳ אם לא הגיע למדרגות לימוד לשמה עכ"פ מזה אל תנה ידך כי לא במהרה יגיע אדם ללמוד לשמה כ"א ע"י התאמצות גדול בעבודתו יתב"ש בכל המדות טובות. ומדרגה שנית עבודה היא התפילה שהיא עיקר עבודה שבלב כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם זו תפילה כי הלב מבין ובה יוכל לעלות לדביקות הבורא ולקשר עצמו בו י"ת דתפילה הוא לשון קשר שמדבק עצמו בבורא ב"ה בדביקות גדול. וזה מרמז לנו קשר של תפילין של יד לקשר המחשבה שבלב בו יתעלה ולזה צריך התאמצות יותר להתפלל תמיד להשי"ת ב"ה שיהיה בעוזרו לבל יפרידו היצה"ר מדביקות הבורא. כי טבע האדם שעלול הוא במחשבותיו בעניני ובעסקי העה"ז:

וזהו פי׳ הפסוק וירא ה׳ כי רבה רעת האדם בארץ ר"ל כל זמן שהוא בארץ ורבה רעת האדם ועל ידי זה גם הרוצה לעבוד השי"ת ואינו עושה רע אעפ"כ מחשבתו מושכתו רק רע כל היום. וינחם ה׳ פי׳ נחמה הי׳ לו י"ת בזה שיש לו לאדם התנצלות לפניו י"ת כי עשה את האדם ר"ל כמאמר חז"ל אלמלא שלשה מקראות כו׳ והאחד מהם ואשר הרעותי את לבם שנתתי להם יצה"ר. ויתעצב אל לבו פי׳ שהשי"ת התעצב בשביל לבו של אדם שנתן לו לב אבן כזה. ונח מצא חן פי׳ שנח היה צדיק והפך א"ע מטבע העלול להפרידו מדביקות הבורא יתעלה: והתחזק להתדבק בבורא: ומצא חן נח בהיפוך אתווין חן להיות לו חן בעיני השי"ת. מדרג׳ שלישית גמילות חסדים דד.נ׳ בעולמות העליונים שם רחמים שהוא אהב׳ ורחימא שהשי"ת אוהב את הצדיק לפי מעשיו הקדושים אשר בארץ עשה אך בעולם הזה נקראים חסד דהוא אף למי שאינו הגון. השי"ת עושה לו חסד חנם לתת לו די מחסורו. אך הצדיק שהגיע למדרגה שיוכל להעלות כל הדברים הגשמיים למעל׳ דהיינו להעלות מחומריות הניצוצות הקדושות שיש בהם דהיינו במאכלו ושתי' וכדומה. וכל מחשבותיו בעת שעושה הדברים הגשמיים אינן רק להעלות הנ"ק שבהם. וצדיק כזה אין צריך לחסדים פי' חסד חגם כנ"ל לתת לו דברים הנצרכים בעוה"ז מצד החסד כי השי"ת משפיע לו כל צרכיו ע"פ שורת הדין הראוי׳ לו ע"י מעשיו הטובים. וזה פי׳ וגמילות חסדים מלשון הגמל את יצחק שאין צריך למדרגות חסדים כ"א מגיע לו ע"י אהבת האל ית׳ אותו: ועל ידי זה הצדיק מקשר א"ע למעלה למעלה בחיים הנצחיים אפילו כשהוא בעוה"ז הגיע לתענוג עולם העליון מחיים הנצחיים וזה פי׳ ד.גמ׳ עולמך תראה בחייך פי׳ שעי"ז שכל מעשיו ותנועותיו שעוש׳ הכל בקדוש' ובטהרה ודביקות ושמחה ובאהב׳ ובירא׳ מזה יגיע לו תענוג עולם העליון בזה העולם:

ויש לומר נמי כוונת הפסוק ואתם הדבקי"ם בד׳ אלקיכם חיים כולכם היום פי׳ ע"י הדבקות שתדבקו עצמכם בהבורא ב"ה יהי׳ לכם חיים נצחיים גם היום בעה"ז כנ"ל וזה נמי פי' הפסוק תורה צוד, לנו משה מורשה קהלת יעקב: רמז נמי לג׳ מדרגות הנ"ל. תורה צוה לנו פי׳ לכולנו צוד, ללמוד תורתו אפילו שלא לשמה וזה לנו כ"א לפי מדרגתו. שגית מורשה זה מדרגה שניה הנ"ל להעלות הנ"ק שהם נקראים נחלת אבות כידוע ונתן לגו השי"ת בחי׳ נחלה וירוש׳ זו להעלות הנ"ק למעל׳ חד,ו מורש׳ חד, כוונת ומקיים אמונתו לישיני עפר ר"ל הג"ל שנפלו למטה השי"ת מקיים אמונתו להם להעלותם מעפר אל הקדושה. ומדריגה שלישית קהילת יעקב: היינו הדביקות גמור שיש לצדיק עי"ז הוא משפיע לכלל ישראל כל טוב והרי הוא מקהיל קהלות יעקב שהם מסתופפים תחת צל כנפיו להשפיע להם ובזה יבואר מאמר ד,גמ׳ שבת אמר השטן תורה היכן הוא אמר לו הקב"ה לך אל הארץ ואמרה הארץ אין בי לך אל הים. והים אמר אין בי לך אצל בן עמרם. ויש להבין האיך יאמר השי"ת דבר שאינו והנ"ל דד,נד, השי"ת אמר אל השטן המקטרג לך אל הארץ דאפילו לימוד תורה בארציות וחומר היינו שלא לשמה ג"כ מקובל לפני: ואין לך להשטין על בני ישראל. והארץ אמרה אין בי. פי׳ דעיקר התכלית אין בארציות כנ"ל רק לך אל הים היינו הצדיק שהוא מעלה הניצוצות אל הים העליון שלשם הוא עילייתן. הצדיק שהגיע את המדרגה זה הוא עיקר התכלית. וז"א כל הנחלים הולכים אל הים פי׳ הנחלים לשון נחלה וירוש׳ דהיינו העלאת ניצוצות קדוש׳ נקראים ידוש׳ כנ"ל הולכים אל הים העליון: והים אמר אין בי לך אצל בן עמרם פי׳ שיש עוד למעלה מזו מדרגה שלישי׳ כמו מדרגת משה רבינו ע"ה שהגיע למעלות הדביקות בבורא יתברך בחיים הנצחיים

ונחזור לענין ראשון על שלש׳ דברים העולם קיים על הדין זו תורה כדאיתא תורה נמי אקרי דין באיז׳ אופן שיהי׳ בנ"ל ועל האמת היינו למדרגת יעקב שהוא הממוצע שהוא רחמים כמ"ש תתן אמת ליעקב דע"י שמעלה נ"ק מעורר רחמים ואין צריך להסדים בנ"ל 5 ועל השלום היינו דביקות שדבוק בבורא ב"ה ששמו של הקב"ה שלום 1 ובזה יובן מקראי קודש פרשה זו ויצו ה׳ בו׳ מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלו ממנו מות תמות. הדקדוקים רבו

  • א) כפל לשון אכול תאכל
  • ב) דתיבת ממנו הוא מיותר
  • ג) כפל מות תמות
  • ד) מה שפירש רש"י ז"ל ע"י שהוסיפה על הציווי באה לידי גדעון. דקש׳ הלא הית׳ יודעת באמת שלא צוה עליה השם איסור הנגיע׳ מעולם. וא"ב אין ראי׳ מנגיע׳ על אכיל׳. כי על אכיל׳ באמת היא מצווה ועומדת ונ"ל שורש הענין הוא כך דהשי"ת ב"ה אמר מכל עץ הגן אכול תאכל רמז להתורה שהוא עץ החיים: אכול הוא לשון נסתר פי׳ לימוד לשמה דזה הוא השורש ועיקר שהזהיר השי"ת ב"ה ועכ"פ אם לא הגעת עדיין ללמוד תורה לשמה. עכ"פ תאכל ר"ל להנאתך תלמוד דהיינו שלא לשמה וזהו תאכל לנוכח ולא תמוש מתורתי? ועץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו דייקא ד"ל דברי הגשמיות אשר בתוכם מעורב ג"כ טוב דהם הניצוצות הק׳ אשר בכל דבר גשמי: לא תאכל ממנו פי׳ שלא יהיה כוונתך מחומריות ומגשמיות לבד רק מרוחניות שבו היינו הנ"ק שבו מזה תאכל. כי ביום אכלך ממנו מות תמות פי׳ מות בעוה"ב בחיים הנצחיים ולשון מות הוא ג"כ נסתר רמז לעוה"ב חיים הנצחיים. תמות בעוה"ז והנה חוה שמעה שני מדרגות דהיינו לימוד התורה באיזה אופן שלומד כנ"ל. וגם העלאת הניצוצות אז הבינה ממילא שיש עוד מדרגה אחת דהוא הדביקות גמור בבורא ית"ש. וזד. שאמרה לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פי' נגיעה בעלמא היינו הפסקה בעלמא מהדביקות ג"כ לא תפסוק פן תמותון. דהיינו הפסקה מהדביקות שהיא סברה שגם על מדרגה שלישית דהוא דביקות ג"כ נצטוותה ובאמת הדביקות ממילא בא ע"י שני מדריגות הנ"ל שהיא לא היתד. עדיין במדרגה הזאת. והנחש דחפה עד שנגע׳ בו ואמר כשם שאין מיתה בנגיע׳ זו פי׳ שאין אתה נפסק עי"ז מדביקות. כך אין מיתה באכילה פי׳ גם אם לא תאכל בכווג׳ הנ"ל להעלות הרוחניות. לא מות תמותון: וזהו פי׳ בראשית ברא בשביל תורה כו׳ כנ"ל. ובשביל ישראל כו׳ רמז על דביקות בבורא ית׳ ויתעלה. שדבוק בו ית׳ ע"י שירות ותשבחות וזד. רמז ישראל יש"ר א"ל ובשביל ביכורים הנקראים ראשית רמז על מדרגת העלאת נ"ק כמ"ש ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה׳ כו׳ דהיינו הניצוצות שנפלו למטה תביא בית ה׳

להעלותם מעפר כג"ל השם יורנו דרך האמת לעבדו בשלימות באמת ובתמים אכי"ר.

בראשית ברא פירש רש"י ז"ל בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל כו׳ נראה לפרש דרש"י ז"ל כיון בדברים האלו להראות אחדותו ית"ש שהוא יחיד בנפלאותיו ובורא אמת: דזה האות וראיה מעמו ישראל הצדיקים אשר אור שכלם ולבם רחב מאוד במעלות ומדות טובות עד אין קץ אשר עינינו רואין מעלתם הגדולה מכל האומות והתורה הקדושה אשר נתן להם האל הטוב ברחמיו שני האלו יתנו עידיהן ויצדקו על רב נוראותיו ונפלאותיו אשר ברא עולמו לבדו בלי עזר וסיוע בלעדו עד"ש שלשה מעידין זע"ז הקב"ה ותורה וישראל וזהו שמע ישראל ה׳ רמז שמע על התורה כי שמע היא התורה ששמענו מפיו יתב"ר וישראל הם עדות על השם שהוא היוצר הוא הבורא ולזה כיוון רש"י ג"כ באומרו בשביל התורה ובשביל ישראל לומר ששני אלו הם ראי׳ על בראשית וק"ל:

ברא אלהים את השמים ואת הארץ כו׳ יבואר עד"ז ונקדים לפרש הפסוק כי צדיק ה׳ צדקות אהב הפי׳ כך הוא דהנה עינינו רואין דרך בני אדם הדבר שיש להם כבר אינו חביב בעיניהם אלא משתוקקים תמיד לדבר שחוץ להם אבל הבורא ב"ה אינו כן אע"פ שצדיק ה׳ בכל דרכיו ונותן צדקה לבל בשר אעפ"כ מתאוה ומשתוקק בצדקות אדם ואף אם צדקנו מה נתן לו רק להטיב לגו באחריתינו לזה אמר הכתוב כי צדיק ה׳ צדקות אהב אע"פ שצדיק ה׳ בעצמו ואינו חסר במדותיו כלום אעפ"ב צדקות אהב וזה שבח גדול להבורא יתב"ש ויתעלה שמקבל תענוג ואינו צריך לנו או יאמר כי צדיק ד,' כו׳ דהנה הבורא ב"ה׳ יחיד במדותיו שכל מדותיו הוא אצלו י"ת אחדות גמור ואנחנו עמו ישראל כל אחד חלוק במדותיו ועובד שמו יתברך לפי בחינתו וזה פי׳ הפסוק כי צדיק ה׳ לומר אע"פ שהבורא יתב"ה יחיד בצדקתו והכל אחדות גמור אצלו י"ת אעפ"ב צדקות אהב ר"ל כל מיני צדקות אוהב ומקבל מאתנו אע"פ שכל אחד נותן צדקה בבחינתו יש שכונתו לשמים לבד למען שמו י"ת ויש מכוונים לטובתם אעפ"ב מקבל מהם כי מתוך שלא לשמה כו׳ וזהו צדקות אהב לשון רבים שאוהב מאתנו הכל כל מיני צדקות וזהו בראשית כו׳ אה השמים ואת הארץ שזה העובד לש"ש הוא בבחינת שמים והעובד שלא לשמה הוא בבחינת הארץ את הכל ברא י"ת שמו ובכל רצונו י"ת וזה שמפרש הכתוב והארץ היתה תוהו כו/ פי׳ אע"פ שהעובד שלא לשמה היא מדריגה שפילה אעפ"ב הפץ בו י"ת ג"כ והטעם אמר הכתוב ורוח אלקים מרחפת על פני המים ע"ד דאיתא במדרש רוחו של משיח ור"ל כשיבא משיח יהי׳ הכל מתוקן:

ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. לכאורה מה רבותא שאמר הש"י שיהי׳ אור ויהי אור מה חידוש הוא שאמר ויהי. וגם יש לדקדק מה שאחז"ל מתחילה עלה במחשבה כו׳ וראה שאין העולם מתקיים כו׳. וכבר דקדקו חלילה לחשוב ולומר על הבורא הפשוט אמיתי שמתחילה עלתה במחשבתו כך ואח"ב שום השתנות חלילה וחלילה ונראה לפרש דאיתא בכתבים ורוח אלקים מרחפת אותיות רפ"ח מ"ת רמז על הרפ"ח ניצוצי׳ שנפלו בשבירת הכלים והיא עבודתינו לתקן להעלות אותן הניצוצות:

וזהו ויאמר אלקים כו׳ וירא אלהים את האור כי טוב דלכאורה ג"כ אינו מובן וכי שייך אצלו י"ת שאחר שראה הבין שהוא טוב ולא קודם חלילה לומר ולחשוב כך אצל הבורא ית׳ אך הענין והשורש הוא כך שהדיבור של הבורא ית׳ היוצא מפיו ית׳ נשלם הכל בו ואין צריך עוד לשום תיקון כלל כי נתקן הכל במאמר פיו ית׳ נמצא בעת נפילת הרפ"ח ניצוצין אם הי׳ אומר כביכול ברוח פיו דברים אלו יהי אור הי׳ מיד חוזר האור לקדמותו כמו שהי׳ בעת שהאציל קודם שבירה. והשי"ת ב"ה חפץ , דווקא בעבודת הצדיקים שהם יעלו אותם הניצוצות ואם הי׳ אומר בדיבורו כנ"ל לא הי׳ צורך לעליית הצדיקים. ואם לא הי׳ עושה הש"י שום פעולה כביכול לא הי׳ ביכולת הצדיקים לפעול כל זאת כמשז"ל לולא הקב"ה עוזרו כו׳. ולכן עשה השי"ת ברוב רחמיו הגדולים ובחכמתו הרמה וראה והביט באור ההוא פי׳ באותן הניצוצות בראייתו והשגחתו פעל עוזר לצדיק שיהא יכולת ביד הצדיק להעלותם וזהו פי׳ הכתוב ויאמר כו' ר"ל אם הי׳ אומר השי"ת יהי אור מיד ויהי אור פי׳ היה חוזר האור לקדמותו כנ"ל ולא הי' לו לצדיק שום עבודה והש"י ב"ה רצה דווקא בעבודת הצדיקים שהם יפעלו כל זאת לכך וירא אלקים את האור פי׳ שהביט וראה באור ההוא למען יהא עזר וסיוע לצדיק להעלות הניצוצין כג"ל וזהו כי טוב כמו שאחז"ל זה צדיק הנקרא טוב וזהו שאמרו גנזו לצדיקים לעתיד לבוא פי׳ גנז אותן אורות לצדיקים שעתידין לבוא שיעלו אותן. ויקרא אלהים לאור יום כו׳ ר"ל כפשוטו ולחושך דהיינו מה שהצדיק צריך לתקן ועדייו לא נתקן כ"ז שאינו בתיקונו נקרא חושך וקרא אותו לילה בביאת משיחנו שאז יתוקן הכל יהי׳ אחדות גמור וזהו שרמז הכתוב ויהי ערב ר"ל כשיצמח משיח צדקינו במהרה ויהיה הלילה לערב פי׳ ערב לשון מתיקות. גם לרמוז על השכינה הקדושה שהיא במערב והי׳ לעת ערב יהיה אור יתוקן הכל ויבא לאחדות גמור כמו שהי׳ קודם שבירת הכלים ויהי בוקר יום אחד שיבא כל אל האחדות שגם הלילה יהיה ליום ויהי' הכל אחד. וזהו מתחלה עלה במחשבה לבראו במדה"ד פי׳ קודם הנפילה הנקרא עולם המחשבה הי׳ במדה"ד כי שם אין צריך לרחמים וראה פי׳ אחר הנפילה שהיה צריך לראי׳ כנ"ל לפי שאין העולם מתקיים בלא צדיקים כנ"ל שהם צריכים להעלות אותן הניצוצין ושיתף מדה"ר שהצדיקים צריכים לרחמים והבן היטיב

והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין לכאורה מלת ידע אינו מובן פירושו דהי׳ לומר והאדם בא אל חוה כו׳ אך הענין הוא ע"ד דאיתא באברהם אבינו ע"ה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ושמעתי דאיתא במפר דמחמת שבא אברהם למצרים ששם היו שטופים בזימה ומחמת מחשבתם בהרהורי זנות הכניסו ג"כ הרהור בלבו לאשתו ולכן אמר הנה נא ידעתי ושמעתי באורך אך תפסתי הקיצור. כי כן הוא דרך הצדיק האמיתי שאין לו שום מחשב׳ והרהור ותאו׳ אפילו באשתו. ואפילו בעת שמזדקק לאשתו צריך לחשב אז בעולמות העליונים ולא ידע כלל שהוא עם אשתו. וזה הוא והאדם ידע את חוה אשתו ר"ל שהי׳ נותן דעתו וידע שהיא אשתו אז בשעת תשמיש. ולכן ותהר ותלד את קין כדאיתא בזוהר קינא דמסאבותא וזהו דאיתא בגט׳ עלו למטה שנים וירדו שבעה מטה הוא רמז למדרגה עליונה ע"ד הנה מטתו שלשלמה ומחמת שעלה למדרגה עליונה בשנים דהיינו בב׳ מחשבות שהי׳ במחשבתו גם זה העולם כנ"ל אזי וירדו שבע׳ היינו ז׳ מדרגות עליונות שעי"ז גרם ירידה לז׳ מדרגות עליונים והאדם אשר מתנהג עצמו בקדושה הוא מעלה את ז׳ מדרגות עליונים והבן

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. דהנה העולמות העליונים נקראים עדן. והצדיק האמתי הגמור המופרש מכל עניני עוה"ז והוא מצוחצח צח בכל גופו ואבריו אזי הצדיק הזה נקרא עדן. מלשון עדנה כמ"ש אחרי בלותי היתד. לי עדג׳ ופירש"י ז"ל לשון צחצוח בשר. הוא מקושר תמיד בעולמות עליונים כאלו אינו כלל בעוה"ז וזה פי׳ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך דאיתא ־.בספרים הטעם מפני מה לרוח צפון אין לו מחיצה רק אויר. ואמרו הטעם שאם יבא אחד ויחזיק עצמו לאלקות חליל/ אזי אומרים שיעש׳ מחיצ׳ רביעית לצפון. וכל זה הוא בזה העולם שיש בו שייכות היצה"ר לכן ברא הקב"ה העולם ולא עשה מחיצ׳ רוח צפון כנ"ל אבל הצדיק הגמור כנ"ל שהוא תמיד מקושר בעולמות עליונים ששם אין שייכות ונגיע׳ לסיטרא אחרא שם רוח צפון כמו שאר רוחות העולם כי שם אין שייך הטעם הנ"ל. וזהו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל שליראים האמיתים יש להם באמת הצפון כי הם בעולמות העליונים וזהו וגהר לשון אור כמו עמ"י שר"י נהורא יוצא מעדן ר"ל מהצדיק האמתי יוצא אור גדול להשקות את הגן פי׳ להשפיע לעוה"ז הנקרא גן. ומשם יפרד והיה לארבע׳ ראשים פי׳ ולא כל הצדיקים שווים אך יש בהם חילוק לד׳ מדרגות. שהם עובדים כולם לתקן הד׳ עולמות להעלותם לעולם החמישי. שם האחד פישון פי׳ פישון לשון נוטריקון פי׳ שוג׳ הלכות ר"ל ששוג׳ הלכות דאין לו להקב"ה בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה. הוא הסובב את ארץ החויל׳ פי׳ הצדיק הזה מתקן את העולם שיש בו קצת חבילות דבי"ת בוי"ו מתחלפין באותיות בומ"ף דהיינו אשר שם הזהב כי מחמת הזהב שעולם צריך לו יש בו קצת חבל׳ ונזק שאין העולם מתנהגים במשא ומתן באמוג׳ ח"ו. וצריך הצדיק הזה לתקן ולסבב להשפיע להם זהב טהור. וזהב הארץ ההיא טוב. פי׳ הזהב הזה שהצדיק משפיע להם הוא טוב:

שם אבן בדולח? ר"ל שהוא בקדושה גדולה כמ"ש במן כעין הבדולח:

ואבן השוהם רמז ג"כ לקדוש׳ ושם הנהר השני הוא גיחון: רמז להצדיק השני שהוא בהכנע׳ גדולה שייף עייל ושייף נפיק ע"ד ש"ה כל הולך על גחון:

הוא הסובב את ארץ כוש. דאיתא שגיון לדוד על דברי כוש. ודרשו חז"ל מה בוש משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו ואיתא בן שנה שאול במלכו ודרשו חז"ל כבן שנה בלא חטא ומקשה הגמרא ואימא כתינוק בן שנה שהוא מלוכלך ע"ש נמצא כמו שיש לפרש מלת כוש לטוב׳ שהי׳ משונה במעשים טובים כמו כן יש לפרש בהיפך מלת כוש כמו שהקשו ואימא כתינוק כו׳. וזהו הסובב את ארץ כוש ור"ל הצדיק הזה הוא סובב ומשבר כח האיש רע שהוא משוג׳ במעשיו לרע׳ ח"ו: וצדקת הצדיק מגין בפני המקטרג שלא ישלוט מחמת רשעתו:

והנהר השלישי הוא חדקל כפי׳ רש"י ז"ל חד קל ר"ל פי׳ מי שתופס ומחזיק בעבודת הבורא בחידוד גדול ובזריזות ובתמימות. אזי באלו עבדות הבורא בקלות. הוא ההולך קדמת אשור פי׳ הצדיק הזה הוא התנגדות והולך כנגד זה שהוא ישר בעיני עצמו. ע"ד כי אשרוני בנות שהוא מתפאר בעיני עצמו שהוא שלם במעשיו והצדיק הנ"ל הוא משבר כחו והנהר הרביעי הוא פרת

פרשת נחעריכה

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. נ"ל דהנה האדם העוסק בעבודת הבורא י"ת ויתעלה בכל מעשיו: דהיינו אפילו בדברים הגשמיים כמו אכילה ושתי׳ שאוכל ושותה בקדושה עכ"פ בכוונה לדחות את הפסולת ולהעלות את הרוחניות שבו אזי בכל פעם שעולה ובא בבחינה אחרת יתיר׳ זה נקרא בשם דור דהבחיגד. הראשונה שהיה מתנהג בה כל ימי נהוגו בה היא כמו דור ואחר שנופל מבחינה זאת ונופל לבחינה אחרת הרי הוא כמו שבא בדור אחר. וזה הוא דור הולך ודור בא פי׳ כג"ל שזר. נופל מבחי׳ דאשונ׳ שהי׳ מתנהג עד הנה הבחי׳ הזאת הולכת ממנו זה דור הולך ודור בא ג"כ כנ"ל שבא לבחי׳ אחרת. ואמר הכתוב אך צריך שיהיה באופן והארץ לעולם עומדת פי׳ שהארציות דהיינו הגשמיות צריך להעמידה שיהא מתנהג בהם בקדושה בנ"ל והיינו לעולם עומדת ר"ל לעולם העליון והאדם המתנהג כנ"ל בא בבל פעם בבחי׳ אחרת. אבל מי שאינו מתנהג בקדושה לא שייך בו בל זאת. שאין עולה בלל לבחינה אחרת. וזהו דור לדור פי׳ אדם הרוצה לצאת ולבא מדור לדור דהיינו מבחי׳ לבחי׳ כנ"ל ישבח מעשיך פי׳ צריך לקדש עצמו אף בגשמיות כ"ב עד שגם מעשיו הגשמיים ישבחו להשי"ת ב"ה וזהו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו פי׳ בבל בחינותיו שהי׳ בו בכל פעם היה צדיק תמים בהם וכל זה היה לו מחמת שאת אלקים התחלו נח ר"ל שכל מעשיו לא היו רק לשמו •הגדול י"ת לכן הלך בכל פעם מבחי׳ לבחי׳

אלה תולדות נח כו׳ ע"פ הפסוק אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך לפי שכשהאדם סובר בעצמו שהוא צדיק אז הוא נופל ממדרגה אף אם היה באמת צדיק ע"י המחשב׳ הזאת הוא נופל ממדרגה שלו אבל כשהאדם אף שהוא צדיק הוא סובר במחשבתו שלא יצא עדיין י"ח כל צורכו והוא בעצמו ולבו כדבר הדמיון ותמונה שלא בא עדיין אל השורש והעצם העבודה אז הוא שבע ודשן במדרגתו יעמוד חזק וקיים ומוסיף והולך וזהו מאמר דוד המע"ה אני בצדק פי׳ כנ"ל כשאני בעצמי בצדקת תם וישר אז אחזה פניך ע"ד הכתוב בזוהר הק׳ במחזה לאמר הוא לשון תרגום לפי שלא היה נימול ולא היה שלם במדרגתו נגלה עליו בלשון תרגום וזה גם כאן אחז׳ פניך לשון תרגום פי׳ אני נופל מן המדרגה שהי׳ בי מתחילה רוח אלקים דבר בי בלשון חיבה אבל אשבע׳ בהקיץ תמונתך פי׳ כשאני סובר שאני בתמונתך פי׳ בדמיון העבוד׳ אז אשבעה בהקיץ כי תתמכגי בימין צדקך להשביעני ברב טובך מדרגות גדולות למעל׳ ולמעל׳ עד א"ס. וזה רמז לנו הפסוק גם כאן שאם תסבור אתה בעצמך שצדקת עדיין לא פעלת כלום כיון שנפל לך זאת המחשב׳ עדיין לא נכנסת אל העבוד׳ העיקרית אלא כמו תולדה במקום אב אבל לא השורש הצריך הנרמז אל האב וזהו אלה תולדות נח ר"ל שאינו אלא תולדה כנ"ל באם יסבור בעצמו נח איש צדיק תמים וק"ל

או יאמר צדיק תמים הי׳ בדורותיו. דהצדיק ע"י מעשיו הקדושים שעוש׳ איז׳ דבר קדוש, הוא ממשיך את הבורא ב"ה יתעל׳ לעוה"ז נמצא עושה טובה לדורותיו שמזכה להם' ששכינתו י"ת עמהם ע"י הצדיק. וכשהצדיק עולה במדרגה יתירה אזי הוא גורם לקשר ולהמשיך את שמו יתעל׳ בכל העולמות וזהו איש צדיק תמים הי׳ בדורותיו. ר"ל שתמימות צדקתו הי׳ מועיל לדורותיו. וגם זאת הועילה צדקתו את האלקים התהלך נח פי׳ גם לעולמות העליונים הי׳ משפיע להם וזהו את׳ אלקים פי׳ עם אלקים דהיינו עולמות עליונים גם שם הי׳ מתהלך נח והבן

או יאמר בדורותיו לכאורה בדורו הי׳ ראוי לכתוב אעפ"י שנח הי׳ חי כמה דורות אעפ"ב עיקר בא לאשמעינן כפירש"י ז"ל יש דורשין כו׳ ואם הי׳ נאמר בדורו. הי׳ ג"כ נשמע הדרש זה ונ"ל דבא לאשמעינן עוד דבר אחד דהנה בכל דור ודוד יש שורש לתקן מצוה מיוחדת יותר משאר מצות למשל בדור הזה יש שורש לתקן מצות ציצית יותר משאר מצות וכדומ, בכל דור יש שורש להחזיק במצוד. מיוחדת יותר משאר מצות. ובא הכתוב לאשמעיגן שהי׳ נח צדיק תמים בדורותיו ר"ל בכל דור שהיה חי היה מחזיק ומתקן אותה שורש המצו׳ המיוחד יותר לאותו הדוד וזהו יהללו ד׳ דורשיו יחי לבבכם לעד דהנה כשהצדיק עושה מצוה ומקיים אותה בשורשה מביאה אותה המצוה הזאת לידי ־יי חימום והתלהבות הבוער בו ע"י המצוה הזאת לאמר שירות ותשבחות להשי"ת וזהו יהללו ה׳ בשירות ותשבחות דודשיו ר"ל הדורשים המצוד, לעשותה בשלימות בשורשה: יחי לבבכם לעד ר"ל הכתוב נותן טעם למה להם גאה לשבח. מחמת שלבבם חי לעד דהיינו שהם דורשים כל מצוד, מיוחדת לכל דור לעד לעולם וק"ל

או יאמר נח כו׳ בדורותיו דהנה הצדיק השלם ההולך תמיד באחדות האמתי הוא משפיע שפע טובה וברב׳ לכל ישראל ולזה מרמז אות צדיק נכתב כזה צ דהיינו נו"ן ויו"ד. וראש עליון של הנו"ן הוא קצר רמז אל האחדות שהצדיק הולך בו ורגל התחתון הוא רכב רמז שהצדיק צדיק להשפיע להרחיב ולפשט ההשפעה על כל ישראל: ויו"ד הנכתב מאחורי הנו"ן כמו על הכתף רמז שהוא מקבל השפעה על שכמו מהיו"ד שמשם באה עיקר השפעה. וזהו יודוך ה׳ כל מעשיך ר"ל כל מעשיך הוא ע"י היודי"ן. וזהו וישכם אברהם בבוקר ר"ל שהמשיך השפעות חסדים דבוקר רמז לחסדים להמשיך ע"י השכם וישכם הוא לשון שכם ויחבוש את חמורו ר"ל החומריות הם הדינים היה חובש וכובש אותם והמתיקם וזהו שנאמר גבי שאול המע"ה משכמו ולמעל' הי׳ גבו׳ מכל עם רמז לג"ל שהי׳ שאול כבן שנה נקי מכל חטא והיה במדרגה זו להמשיך השפעות ע"י השכם יותר מכל עם הי׳ מעול׳ וגבו׳ במדרג׳ זאת: וזהו נח איש צדיק תמים הי׳ בדורותיו ר"ל שהי׳ תמים בצדקתו באחדות ד,אמתי והמשיך השפעות לדורותיו והבן היטב

ויולד נח שלשה בנים את שם כו׳ נ"ל ע"ד הרמז דד,נ׳ הצדיק צריך לתקן עצמו בשלש מדרגות דהיינו שילך בד,דרג׳ ממדרגה למדרגה. דהיינו מתחיל׳ צריך לעבוד להשי"ת ב"ה בירא׳ דהיינו לתקן את מעשיו וחטאת נעוריו בתשוב' שהוא תשוב ה׳ שהוא מתקן בתשובתו מה שפגם בשמו הגדול י"ת וזהו ויולד נח רמז להצדיק נקרא בשם נח כמו דאיתא במדרש נח נח למטה ונח למעל׳ דהיינו שהוא גורם השפעות למטה ולמעלה בעולמות. והוא מוליד ג׳ בנים את שם פי׳ שהוא מתקן מתחיל׳ ביראתו את השם הקדוש מה שפגם בו כנ"ל וזה סימן לבעל תשוב׳ גמור כשהשם הקדוש שם הוי"ה ב"ה עומד לנגד עיניו הוא סימן שתיקן ביראתו כל חטאיו את חם פי׳ ואח"ב צריך להחזיק במדרגת אהב׳ שהיא מביא׳ חמימות לאדם לכן נרמז אהב׳ במלת חם שהוא לשון חמימות. רק שעדיץ אין זה אהב׳ שלימה כי מחמת שהי׳ לו מתחילה אהבות גרועות ושפלות כמו אהבת ממון ותאוות נשים ושאר אהבות השפלים ומחמת זה כשנתעורר לו אהבה להש"י גורמים לו אהבות הגרועות הראשונים שבא לידי - פני׳ באד,ב׳ זו ולכן מטעם זה רומז ג"כ מלת חם לשון חימה דהיינו שצריך להרגיז היצ"ט על היצה"ר לשגר כח הפניות עד שיזג׳ שיהי׳ אהבתו שליט׳ ועל ידי זה הוא מעל׳ גם את האהבות החיצונות שהי׳ בו מתחיל׳ מעל׳ אותם ג"כ אל הקדוש׳ כמ"ש חז"ל הזדונות נעשים כזכיות. וזהו שאנו אומרים אהבת עולם אהבתנו פי׳ גם אהבת עוה"ז שהי׳ לנו מתחיל/ אהבתנו כלומר גם הם אהובים לפניך כשאנו מעלים אותם אל הקדוש/ חמלה גדולה ויתירה כו׳ ר"ל שזה הוא חמל׳ גדולה ויתירה למקום עלינו. וזהו וחם אבי כנען דכנען רמז לשפלות כמש"ה כנען בידו מאזני מרמה. וע"י החמימות שע"י מעל׳ את אהבות הגרועות הראשונים אל הקדוש׳ כנ"ל הרי החמימות הזאת נקרא בשם אב כי הוא המוליד אותם ומביאם להקדוש׳ וזהו ג"כ יש לומר הרמז בדברי חז"ל יש אם למקרא ר"ל יש מי שהוא במדרגת אם בקריאתו להשי"ת ב"ה. ויש אם למסורת ר"ל גם בזה שמוסר השפלות הקודמות אל הקדוש׳ יש ג"כ בני אדם שהם במדרגת אם רמז מדרג׳ קטג׳ ממדרגת אב כנ"ל וזהו רמז ארמי אובד אבי ארמי רמז להשפלות ופניות הבאות לאדם בתוך אהב׳ הנתעורר בו להשי"ת אובד אבי הוא מאבד תמיד את המדרגות הג"ל ולכן נאמר אובד לשון הוה ולכאור׳ הי׳ לו לומר אבד אבי רק שהוא רמז ג"כ לנ"ל וצריך האדם להתחזק ולהתגבר בתשוק׳ רבה וחמימות גדול להיותו במדרגת אב כנ"ל ואת חם כו, ואת יפת רמז שאח"כ בא הצדיק למדרגת התפארות שזה רמז יפת לשון יפוי ותפארת שכל מעשיו יפים ומקובלים בעיני הבריאות ובעיני כל רואיו ואז כשיגיע לג' מדרגות הג"ל נקרא הצדיק הזה בשם שרף שהוא שורף באהבתו תמיד בלי הפסק בלי שום פני׳ וזהו רמז והאופנים וחיות הקודש מתנשאים לעומת שרפים אופנים רמז למדרגה ראשונ׳ שהיא מדרגת ירא׳ שלפעמים נופל לגמרי מיראתו כמו אופן המתגלגל מלמעל׳ למטה כן הוא מתגלגל לפעמים. וחיות הקודש רמז מי שהוא קצת במדרגת אהב׳ שזה אינו נופל ממדרגתו לגמרי גם לפעמים אם יפול לא יוטל לגמרי וזהו רמז והחיות רצוא ושוב ר"ל שב מיד למדרגתו ובשני מדרגות האלו צריך להתנשאות כ"כ עד לעומת שרפים ר"ל עד שיבא למדרגת שרפים ששורף באהבתו שבלבו תמיד בלי הפסק והשם יזכנו להיותנו דבוקים ביראתו ובאהבתו בכל לבנו תמיד אמן

צהר תעשה לתיבה פי' רש"י אבן טוב יש לומר הרמז תיבה היינו המלה ותיב׳ שאדם מוצא מפיו צריך לראות שהתיב' הזאת תאיר אור גדול כאבן טוב ואל אמה תכלנה מלמעלה רמז אמה הוא רמז על האחדות גמור שהצדיק צריך לילך באחדות גמור בעולמות עליונים

בענין אחר צהר תעשה לתיבה. פי׳ שהצדיק . ע"י תיבות התורה שלומד בה הוא מהפך הצרה לצהר. תחתים שניים ושלישי׳ תעשה: בדרך רמז לשלשה מיני ב"א צדיקים גמורים ורשעים גמורים ובינונים תחתים רמז לרשעים וזהו שכתב רש"י ז"ל לזבל שהם עוסקים בדברים המאוסים לזבל המה העבירות. שניים למדור המה הבינוגים העוסקים במדור העוה"ז ותענוגים הגשמיים אעפ"י שאין עושין עבירות. שלישים העליונים לאדם הוא הצדיק הגמור ההולך תמיד בעולמות העליונים והצדיק גמור הוא צריך לתקן כולם במעשיו הקדושים ולכן כתוב אצל שלישי תעשה פי׳ אתה הצדיק תעשה ותתקנם. גם רמז אל האדם בעצמו שבנערותו הוא עוסק בדברים שפלים ומאוסים: ואמצע שניו הוא עוסק בעניני עוה"ז צריך לראות לתקן הכל עכ"פ בשלישים המה סוף שניו לבל יאסף עם חטאים נפשו:

או יאמר ואל אמה כו׳ בהקדים לפרש הגמרא כל המתפלל ואומר ויבולו נעש׳ שותף להקב"ה שנאמר ויכולו אל תיקרי ויבולו אלא ויכלו יש לפרש דהנ׳ הצדיק הוא מבטל הדינים ע"י שמעל׳ אותם לשורשם ושם הם נמתקים וזהו כל המתפלל ואומר ויכולו ר"ל הצדיק שהוא מתפלל ואומר לכלות הדינין שיהיו בטלין געשה שותף להקב"ה הקב"ה גוזר והוא מבטל. שנאמר ויכולו א"ת ויבולו אלא ויכלו ר"ל שהגזירות והדינים בטלים ע"י שהצדיק מעל׳ אותם. השמים למעל׳ אל הקדוש׳ וזהו ואל אמה תכלג׳ מלמעל׳ דהיינו שתעש׳ צוהר לתיב׳ ר"ל שתאיר תפילתך כאבן טוב לבטל הדינים והגזירות מישראל וע"י מה תובל לבטל הדינים אמר הכתוב ואל אמה ר"ל אמה לשון אם דהרחמים עליונים נקראים אם המרחפת על בנים ומרחמת עליהם והיינו ואל אמה ר"ל אם העליונ׳ לשם תכלנה את הדינים בהעלותם מלמעלה

ופתח התיבה בצדה תשים רמז שהצדיק צריך להיות תמיד בתשוב׳ ע"ד דאיתא בגט׳ למה כרע"י דה"א תלו"י מאן דבעי למיעל כו׳ וזהו בצדה תשים דהיינו שיכנס באותו פתח שהוא מן הצד של הה"א שהוא רמז לתשובה:

או יאמר ופתח התיב׳ בצדה תשים ר"ל שהתורה מלמדת אותנו העיקר התחלת והחיזוק לבא בקדוש׳ וגם שנראה לאדם קשה מאד אעפ"ב ידחוק עצמו בעל ברחו עד שמן השמים ירחמוהו ע"ד שאמרתי כבר כל האומר הקב"ה וותרן יותר מעוהי ופירשתי בך הרוצה שיוותר לו השי"ת עוונותיו וחטאיו יותר מעוהי י ר"ל צריך לוותר את מעיו דהיינו שלא למלאות כריסו באכיל׳ ושתיה ותענוגי עוה"ז רק כדי חיותו והיינו באלו מוותר המעיים שאינו משגיח עליהם ומסגף אותם בכל מה דאפשר ואיתא בגמ׳ למה כרע"א דה"א תלו"י מאן דבעי ליעול בהאי ליעול דהיינו בפתח קטן צריך הבעל תשובה לדחוק עצמו עד שמן השמים ירחיב לו וזהו ופתח התיבה היינו הפתח של התבודדות בצדה תשים דהיינו שתכנס בפתח קטן ודחוק והתחזק עצמך בכל פעם יותר עד שתתקן עצמך בבל שלש העולמות שצריך האדם לתקן דהיינו עולם השפל ועולם הגלגלים ועולם המלאכים וזהו תחתים שנים ושלישים תעשיה וק"ל

תחתים שנים ושלישים תעשיה פירש"י ז"ל עליונים לאדם אמצעים למדור תחתים לזבל יש לומר הפי׳ כך דעיקר צריך הצדיק לתקן בעבודתו שלש עולמות והם מרומזים בגוף האדם. דהיינו ראש האדם הוא כסא ומרכב׳. וזהו ואראה דמות כמראה אדם יושב על כסא ר"ל עם הכסא דהיינו דמות מראה אדם כו׳ שהוא הצדיק גמור שהוא כסא ומרבבה כמו כסא העליון והבן וזהו עליונים לאדם כג"ל שיהי׳ מרכב׳ וכסא: אמצעים למדור ותחתים לזבל שצריך האדם להתנהג באכילתו בכוונה עכ"פ להוציא הניצוצות הקדושות שבתוך המאכל ולדחות הפסולת וזהו רמז שנים דהיינו אמצע גוף לקבל המאכל להוציא הנ"ק ותחתים לזבל לכווין לדחות את הפסולת

ותנח התיבה בחודש השביעי כו׳ רמז שעיקר הוא לאדם לתקן את מעשיו בחודש השביעי הוא תשרי ואז תפילתו רצוי יותר משאר ימות השנה כמו שדרשו חז"ל דרשו ה׳ בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה שאז הוא כח יותר השראת הקדושה וזה ותגח התיבה כו׳ בשבעה עשר יום לחודש דהיינו לאחר שעברו ג"כ ימי החג שני ימים הראשונים וקיים בהם מצות סוכה ולולב ואז יש כח להקדושה לשלוט על הרי אררט רמז להקליפות לשבר אותם ע"י הקדושה

והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי פי׳ המים התורה הקדושה נקראת מים ע"ד כל צמא לכו למים. הוא הקדושה והדביקות שבאדם שהוא בלתי אפשרי להיות בתמידות רק לפעמים הוא הולך בהדביקות ולפעמים הוא חסר דהיינו שנפסק מהדביקות ע"ד מטי ולא מטי. עד החודש העשירי ר"ל עד שנתחדש בו מדרג׳ העשירי שהוא הקדושה העליונה עשירי יהי׳ קודש. באחד לחודש נראו ראשי ההרים ר"ל אעפ"י שבא אל המדרגה זו שבא אל אחדות גמור אעפ"כ לא נראו בו אלא ראשי ההרים דהיינו שלא בא עדיין אלא למקצת הקדושה שעבודת הבורא ב"ה הוא דבר שאין לו סוף

ויהי מקץ ארבעים יום פי׳ אחר שיזכה האדם לבא לתוכן התורה הקדושה שנתנה למשה רבע"ה למ׳ יום:

ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה פי׳ אז השי"ת ב"ה הנקרא נח ע"ש ששוכן ונח בעולמו להשגיח על בריותיו פותח להצדיק שער בקדושתו שיהא הולך ומתגבר בקדושה רבה. וישלח את העורב פי׳ הכתוב מונה וחושב מדרגת צדיקים שברא הקב"ה בעולמו ופי׳ וישלח כו׳ דהיינו ששלח הצדיק בעולם. את העורב רמז שיש בני אדם שברא אותם הקב"ה שיתעסקו במשא ומתן באמונה לפרנס בניו ובני ביתו והם נקראים בשם עורב ע"ד דאיתא בגט׳ על אותם ב"א שאינם רוצים לפרנס את בניהם היו מכריזים עליהם עורבא בעי בני והאי גברא לא בעי בני וגם עורב הוא לשון מתיקות שזה הוא ערוב ומתוק בעיני השי"ת ב"ה ובעיני הבריות בעומקו במשא ומתן באמונה וזהו וישלח את העורב היינו הצדיקים הנ"ל הנקראים בשם עורב בנ"ל ויצא יצוא ושוב פי' וצריך האדם הזה שתיכף ומיד שיצא יצא לעסקיו אזי ישוב מיד דהיינו שיבחן שיהא כוונתו לשמים וישוב כוונתו להשי"ת ב"ה: ע"ד יבושת המים כן יהי׳ דרך הזה מתנהג עד שיבא משיח צדקנו במהרה ומדרגה הב׳ הוא וישלח את היונה מאתו זה רמז על הצדיק השלם הנק׳ בשם יוגה כאשר אכתוב לקמן. לראות הקלו המים מעל פני האדמה: פי׳ שירא' לשבר כח הקליפות ולהפרידם מהקדושה הנקרא בשם מים כנ"ל ויעלה הקדושה מעלה מעלה בקל כי אחרי הפרד הקליפות מהקדושה יש כח להקדושה לעלות. ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה הפי׳ הצדיק הזה אינו מוצא מנוחה לעצמו להדברים הרגליות והחומריות הנעשים בעוה"ז. וכל עצמו מגמתו ותשוקתו אינו אלא לעלות אל הקדושה ותשב אליו פי׳ אליו להשי"ת אל התיבה ר"ל אל הקדושה כי מים על פני כל הארץ. פי׳ שהצדיק רואה שהקדושה היא למטה על הארץ. ונפשו חשקה מאוד להעלותה. מה עושה הקב"ה וישלח ידו ויקחה פי׳ השי"ת עושה רצונו של הצדיק ושולח ידו לסייעו כאוות נפשו של הצדיק:

בענין אחר וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב כו׳: בי אמרו שצריך האדם הרוצה להחזיק בתורה להיות אכזר כעורב על בניו שלא יבא לו שום מחשבה גשמי נמצא הצדיק הוא נמשל לעורב ועבדות הצדיק צריך להיות תמיד ברצוא ושוב כמו חיות הקודש הנא׳ עליהם והחיות רצוא ושוב כר: וזהו וישלח את העורב פי׳ החזיק עצמו במדרגת עורב ויצא יצוא ושוב כנ"ל:

ויוםף שלח כו׳ ותבא אליו היונה לעת ערב. פי׳ בשעה שהוא עת ערב לעולם שהם צריכים לרחמי׳ ולפרנסה אזי הצדיק הזה הוא מעורר רחמים עליהם ומביא לפני השי"ת עלה זית רמז על האור הנק/ בשם שמן הבא מזית טרף בפיה: פי׳ טרף היינו פרנסה הוא פועל להם ע"י תפלתו שבפיהו. וידע נח כי קלו המים כו׳ פי׳ וידע נח קאי על הש"י שהיה נותן דעתו כביכול בעצמו להפריד הקליפה מהקדושה וכו׳. ויחל עוד כו׳ ולא יספה אליו כו׳ פי׳ מל׳ קול גדול ולא יסף שפי׳ רש"י לא פסק והיינו שיש עוד מדרגה בב"א שאינו פוסק מתשובה כל ימיו כי מעשיו אינם מוכשרים בעיניו ומוצא בהם חסרונות והוא תמיד בתשובה וזהו ולא יספה פי׳ לא פסק ממדת שוב אליו עוד רק תמיד הוא בעל תשובה.

פרשת לך לךעריכה

ויאמר ה' אל אברם לד לך כו' נ"ל דהנה צריך האדם לעבוד הבורא ב"ה בשלש מדרגות זא"ז דהיינו מתחילה צריך לשבר כח התאווה המוטבע באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתי׳ וכיוצא בהם שיהא אכילתו בקדושה ובטהרה ועל ידי זה הוא משבר כה אלקים אחרים דאלקים גיט׳ הטבע: ואחר שמשבר כח אלקים אחרים זוכה לבא למדרגת יראה שהוא אלקים חיים: ב צריך האדם לשבר המדות השפלות שבו שהם אצלו בתולדה מיום צאתו מרחם אמו יש ב"א שמדותיהם יותר גרועים משאר ב"א במדה זו דהיינו למשל מדת כעם וכדומה: ששאר מדותיו גרועים מחבירו בתולדה ואחר שמשבר כח המדות השפלות והגרועות. הוא זוכה לבא לאהבת הבורא ב"ה ואחר כל זאת צריך לבא למדרגה ג׳ שהיא התפארות. כמו שמבואר לעיל בפרש׳ נח שכל מעשיו יהיו יפים ומפוארים כמו שאמר התנא כל שהיא תפארת כו׳ ותפארת לו מן האדם. וזה הוא רמז לך לך מארצך רמז למדרגה ראשונה שהיא התאוות הארציות הגשמיות שהוא מוטבע בהחומר וצריך לצאת ממנה. וממולדתך. רמז למדרגה ב׳ שהם המדות הגרועות הנולדים עם האדם. ומבית אביך. רמז למדרגה ג׳. דהנה עיקר התפארות השפלות באים לאדם ע"י שהוא מתגאה ומתפאר באבותיו שהוא בן גדולים וצריך לצאת מהמדה הגרוע הזאת להתפארות אחרת הטוב בעיני ד׳ ואדם כנ"ל אל הארץ אשר אראך רמז לארץ עליונה וזהו השתחוו לד׳ בהדרת קודש פי׳ להדר ולפאר בתפארת את הקדושה שהיא מדרגת התפארת. וזהו נופת תטופנה שפתותיך כלה כו׳. רמז ג"כ לשלש מדרגות הנ"ל נופת תטופנה: רמז למדרגת יראה נוטפות מור ודרשו חז"ל אל תקרי מור כו׳ ושפתותיך כלה: רמז למדרגת אהבה. ככלה האהובה לארוס שלה. דבש וחלב תחת לשונך רמז למדרגה ג׳ שכל מעשיו הם כדבש ומפוארים לכל אדם.

או יאמר גופת תטופנה. דהנה בהתחלת האדם לבא בעבודתו יתברך ויתעלה. צריך להיות ביראה. ומחמת שעדיין אינו מתוקן כל צורכו לכן לפעמים מדבר דברים בגלוי בלא בושה. ואח"כ כשעולה במדרגה יתירה הרי הוא מתבייש מלדבר לגלות את מעשיו בדבוריו ככלה שמעשי׳ בחשאי וזה הוא בעבור כי יראתו על פני ואח"כ כשעולה למדרגה יתירה הרי הוא צנוע בכל מעשיו וזה נופת תטופנה. רמז שמתחיל בהתחלת עבודתו אזי הוא מטפטף דברים כנ"ל כי עדיין אין יראתו שלימה. ואח"כ שפתותיך כלה: ר"ל שדבריו נאמרים בבושה ומעשיו הן בחשאי ככלה. ואח"ז דבש וחלב. פי׳ דברים המתוקים כדבש וחלב. הם תחת לשונך שהוא הצנע לכת לגמרי

או יאמר לך לך נ"ל ע"ד הרמז שצריך האדם לחקור ולדרוש ולחפש תמיד לראות רוממות אל מכל דבר אשר יראו עיניו ועל ידי זה יזכה שיתן לו השי"ת שכל ובינה להבין ולהשכיל בעולמות העליונים ואופן אשר יגיע למדרגה הנ"ל להסתכל ברוממות אל. צריך האדם מקודם לתקן את מדותיו כי השי"ת ב"ה ברא את האדם בכל מיני מדות וכל מדה ומדד. שבאדם יש צד. וחלק באותה מדה אל הקדוש׳. וכן להיפך לרע ח"ו כידוע. וצריך האדם לשבר עצמו בבחירתו להפך את המדות רק אל הקדוש׳ לבדה ואז יזב׳ להבין ולהסתכל ברוממות אל. והשי"ת ב"ה פותח לו מעיינות ד.חכמ׳ להשיגו ולהשכילו בכל פעם בשכל עליון יותר ויותר מה שלא ראו עיני שכלו מעולם. וזו לך לך פי׳ לעצמך כפשוטו דהיינו שתסתכל על עצמך תמיד שתפרוש ממדות ארציות שבך שתהפכם לטובה כנ"ל וזהו מארצך ותביאם אל הקדושה י לבדה. וממולדתך. פי׳ דאדם שהוא מתנהג במדות מגונות אזי יוצא ממנו תולדות רעות חלילה שמדד. אחת מולדת את חברתה ע"ד עבירה גודרת עבירה וזהו וממולדתך. ומבית אביך פי׳ דלפעמים מוטבע באדם מדות ע"פ טבעות הבאות לו מכח אביו שהכניס בו המדות הללו צריך לצאת מהם ולהכניסם אל הקדושה תהו ומבית אביר ואז תזכה אל הארץ אשר אראך שתזכה לשכל העליון ולהארץ העליונה שאראך אשר מעולם לא ראית וזהו גול על ה׳ דרכך פי׳ ג"כ כג"ל כי גול הוא לשון התגלות שתגלה דרכך ומדותך שתסתכל בהם ותראה שיהיו כולם לד' ובטח עליו פי׳ מה שהאדם מסתכל ברוממות אל זה נקרא בטחון. והוא יעשה פי׳ ואז יעשה לך השי"ת ב"ה עשיות חדשות מה שלא ראית מעולם ולא הבנת מעולם והוציא כאור צדקך והבן

או יאמר לך לך כו׳ דהנה באדם הראשון כתיב מכל עץ הגן אכול תאכל? קשה למה ציוה להם מה שיאכלו. כי אכול תאכל הוא לשון ציווי: ועוד הרי מתחילה נאמר מכל עץ הגן כו׳ משמע גם מעץ החיים יאכלו: ומה טעם אח"כ כשאכלו מעץ הדעת טו"ר נאסר להם לאכול מעץ החיים. ונראה לפרש דמתחילה הי׳ לו מדרג׳ גדולה בעולם העליון הנק׳ עץ החיים. ומזה הטעם ציוהו השי"ת שמעץ החיים יאכל כדי שישאר תחתונה בקדושתו. לעולם ומעץ הדעת טו"ר נצטווה שלא יאכל שהם עולמות התחתונים כדי שלא יתגשם ואח"ב כשאכל מעץ הדעת טו"ר נפל ממדרג׳ העליונה ונתגשם לכן ציווהו השי"ת שלא יאכל מעץ החיים שכיון שכבר נתגשם והי׳ בהם טו"ר ואין ראוי לנגוע בע"ה עד שיעל׳ ממדרגה החתונה לעליונה וזהו פי׳ הפסוק לך לך מארצך פי׳ לך לך ר"ל לשורשך העליון אשד משם חוצבת:

מארצך פי' ועיקר התחלה שתוכל לבא לשורש העליון הוא ההכנעה שתחשוב את שפלותו כי עפר אתה כו׳. וממולדתך ומבית אביך פי׳ גם ממולדתך כו׳ אם תכניס הכל במחשבת רוממות אל י"ת עי"ז תזכה שתוכל לבא אל הארץ אשר אראך דהיינו לארץ עליונה וזהו אשריכם זורעי על כל מים: כי יש מים עליונים ומים תחתונים והם נקראים מים הזדונים? וגם נקראים מים רבים וזהו פי׳ מים רבים לא יוכלו לכבות אח האהבה וצריך האדם לעמד מתתא לעילא להעלות המים התחתונים הנקראים מים בוכים שהם מסיטרא דקליפה להעלות אל הקדושה ורמז ברוך כבוד ה׳ ממקומו ר"ת בכים וזהו אשריכם זורעי כו׳ דזריעה היא המחשבה הנקרא בשם זריעה ואשרי להזורעים אשר מחשבתם על כל מים ר"ל גם על המים התחתונים להכניסם אל הקדושה:

או יאמר לך לך כו' דהנה יש שהוא צדיק מחמת זכות אבותיו או מחמת שהוא תמיד בין הצדיקים: אבל באמת צריך האדם שלא להשגיח על זה הן הצדיק בן צדיק לא ישגיח על זכות אבותיו לאמר שזכות אבות יעמוד לו ולא יתאמץ בעבודת הבורא מחמת זה לא ישגיח על זה רק צריך אימוץ וחיזוק גדול בעבודתו י"ת והן הצדיק שאינו בן צדיק אל יתיאש עצמו לאמר מאחר שאין לו זכות אבות לסייע לא יוכל להגיע לעבודת הבורא י"ת אל יאמר כן רק יעבוד השי"ת באמת והבא לטהר מסייעין לו מן השמים רק לחשוב שהשי"ת עושה לו כל זאת שמסייע לו וזהו לך לך מארצך כו׳ פי׳ שלא תשגיח אשר אראך ר"ל כנ"ל שלא תחשוב רק שאני מראה אותך כל זאת שהכל הוא מהבורא י"ת: וזהו טוב עשית עם עבדך ר"ל הטוב שעשית עם עבדך שהוא צדיק שהצדיק נקרא טוב. ה׳ כדברך ר"ל שאין זה כי אם ע"י דבורך שהכל הוא ממך

ואעשך לגוי גדול כו׳ והיה ברכה: ואברכה מברכיך ומקללך אאור ולכאורה יש לדקדק דאצל הברכה נאמר ואברכה כו׳ ואצל הקללה נאמר המלות בהיפך והיה לו לומר ג"כ ואאור מקללך. ונ"ל דהגה הצדיק אשד מקדש ומטהר עצמו נעשה הוא בעצמו ברכה דהיינו בריכה עליונה להשפיע לכל: אך אותם הרוצים לקבל השפעה ע"י׳ הצדיק צריכים להסכים עם הצדיק ואז הם ממילא מתברכים בשפע רב: אבל מי שאינו מסכים עם הצדיק בודאי לזה בלתי אפשרי שיושפע לו ההשפעה ע"י הצדיק וזהו והיה ברכה ברכה דהיינו שאתה בעצמך תהיה בריכה להשפיע:

ואברכה מברכיך ר"ל מיד אותו שיסכים עמך אברך אותו כי הכל הוא מוכן כנ"ל שהצדיק הוא הברכה עצמה וזהו כמו מברכך פי׳ מהבריכ׳ שלך: ומקללך אאור פי׳ אבל הקללה אינו באה ממילא כמו הברכה רק אחר מעשה עד שאאור אותו אחר קללתך. וזהו טוב עשית עם עבדך פי׳ הטוב דהיינו ההשפעה נתת ביד עבדך שהוא המשפיע לכל העולם כנ"ל רק באופן ה׳ כדברך דהיעו שיסכימו עמו הכל ויאמרו כולם על הצדיק שה׳ מסכים כדברך ואז כולם נשפעים ע"י הצדיק בשפע רב וברכה

ויהי רעב בארץ כו׳ נ"ל ע"ד המוסר כמאמר הכתוב לא רעב ללחם ולא צמא למים בר כי אם לשמוע דבר ה׳ ונמצא זה עיקר הרעב אם ח"ו עם בני ישראל אינם מתנהגים כשור׳ והולכים שובב בדרך לבם ח"ו. ועל ידי זה הם גורמים גם להצדיק השלם במעשיו שיורד ממדרגתו הגדולה הקדושה וז"ש הכתוב ויהי רעב בארץ כנ"ל וירד אבדם מצרימה פי׳ ע"י זה יורד הצדיק הנקרא בשם אברם יורד ממדרגתו. ואעפ"ב כי יפול לא יוטל לגמרי ח"ו דק שיורד מצרימה דהיינו נוטריקין מיצ"ר י"ם שנעשה לו צר ודוחק בקדושתו העליונה שהיתה לו מקדם י"ם רמז לקדושה עליונה ים העליון וכל זאת אין עושה השי"ת ב"ה להצדיק שיפול ממדרגתו מחמת רשעת הרשעים רק גם זה לטובתו דהיינו לגור שם דאלולי זאת שיפול ממדרגתו קצת אפשר שיגבה לבו קצת להתגדל במדרגתו וקדושתו ועתה ע"י שרואה הצדיק שנפל ממדרגתו הוא מתבייש מאוד ומתחרט ואינו מחזיק עצמו רק כגר בארץ דהיינו שמחזיק עצמו שהוא גר בעוה"ז ובעוה"ב מאחר שנפל ממדרגתו:

ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה פי׳ אחר שרואה הצדיק כי קרוב הוא אל המדרגה הנקרא מצרימה ויאמר אל שדי אשתו דהנה שני גוונים יש בעבודת הצדיק דהיינו דרך אחד לעבוד ברוחניות: ודרך השני שגם בהגשמיות צריך להתקדש ולטהר עצמו מאוד מאוד: והבחינה של עבודת הרוחביות נקרא בשם אבדם דהיינו מצד דוכרא: ובחינת עבודת הגשמיות נקרא בשם שרה וזהו ויאמר אל שרי אשתו דהיינו הצד הנוקבא נקרא אשה ויאמר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה ר"ל מאחר שאני רואה שאני יודע שאשר. יפת מראה ואלו הייתי בקדושה עליונה האיך הייתי יודע זאת: והיה כי כו׳ והרגו אותי בר ר"ל אם לא נשגיח על עצמינו להתגבר בקדושה אזי ח"ו והרגו אותי דהיינו כח הרוחניות:

ואותך יחיו דהיינו כח הגשמיות יתגבר לכן אמרי נא אחותי את פי׳ נתגבר מאוד בקדושה ובדביקות גדול בתור׳ הקדוש׳ ע"ד אמור לחכמה אחותי את. למען ייטב לי ר"ל עי"ז יוטב לי בקדוש׳ עליונה שיתגבר כח הרוחניות: וגם זאת וחיתה נפשי בגללך לשון גללים ע"ד כאשר יבער הגלל ר"ל שיבא חיות קדוש׳ גם בהגללים דהיינו בהגשמיות וק"ל:

ואברם כבד מאד כו׳: נ"ל דהצדיק כשנשפע לו שפע מהשי"ת מתירא מזה מאוד ע"ד קטונתי כו׳. וע"כ הוא מתגבר יותר בעבודת השי"ת לזה אמר וישכם אברהם בבוקר ר"ל דהחסדים נקראים בוקר ולזאת כשהי׳ מגיע אצלו החסדים גדולים אז ביותר הגביר לזרז א"ע והלך למדרגה היותר גבוה וחבש חמורו זה חומר הגוף. וזהו ואברם כבד מאוד במקנה ר"ל שהי' לו למשא מה שהשפיע לו השי"ת מקנה כסף וזהב וילך למסעיו פי׳ לשורשו וזהו פי׳ רש"י ז"ל שפרע הקפותיו. דהגה אנו מברכים בכל יום מלביש ערומים וזוקף כפופים כי כל אדם מוקף בחיצוניות של עולם הזה וכשהוא במדרג׳ גדולה אזי הוא מופשט מחיצוניות של עוה"ז ונשאר ערום וזה אמרם הוי ערום ביראה עד שמלבישין אותו בחלוקא דרבנן מעולם העליון: וזה שאנו מברכין מלביש ערומים אימת כשהוא זוקף כפופים דהיינו שהולך לעולם העליון וזה פי׳ רש"י ז"ל פרע הקפותיו מלשון ופרע את ראש האש׳. דהיינו הקפותיו שמוקף מחיצוניות

או יאמר לך לך כו׳ דהנה הצדיק שהוא יודע שהוא משפיע ומחמת זה הוא רוצה לפעמים להשפיע לקרוביו ולתלמידיו אבל באמת רצונו של השי"ת שלא יעלה על מחשבתו כלל שהוא משפיע רק שיעבוד השי"ת ב"ה בשלימות והשפע ממילא בא: וזהו ויאמר כו׳ לך לך מארצך כו׳ ר"ל שלא יעלה במחשבתך כלל דבר הנוגע לארצך כו׳ רק אל הארץ אשר אראך: ר"ל שכל עבודתך יהי' רק אל הארץ העליוג׳ והשפע ממילא יבא וק"ל

וילך אברם כאשר דבר אליו כו׳. נראה לפרש דכבר דקדקו קמאי על המשנה משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושיע למה שינה הלשון דאצל משה נאמר לשון קבלה ואצל יהושיע נאמר לשון מסירה. אך הענין הוא דהתורה הניתנה על הר סיני לא קבלו ישראל בבחינה אחת: דהנה השי"ת ב"ד. בחר בהר סיני מכל ההרים ליתן עליו את התורה מחמת שהוא נמוך מכל ההרים• דעיקר הוא לעסוק בתורה בהכנעה ומשה רבינו ע"ה היה עניו מכל אדם והיה מוכשר ומוכן לקבל התורה ע"י הכנעה שבו: מהר סיני שהיה ג"כ בבחינת הכנעה כדאיתא במדרש כשראה הר סיני את משה היה רץ לקראתו והטעם מחמת שהיו שניהם בבחינת הכנעה : ולכן נאמר משה קיבל תורה מסיני ר"ל ממדרגת סיני שהוא הכנעה. ולא כן שאר ישראל שלא היו בבחינת הכנעה: ולכן היו קולות וברקים כדי לשבר אותם ולהביאם אל הכנעה: מחמת הפחד והמורא ולכן יהושיע שלא היה כל כך בבחינת משה ע"ד דאיתא פני משה כפני חמה ופני יהושיע כפני לבנה. לכן נאמר לשון מסירה. וזהו וילך אבדם כאשר דבר אליו ה׳ ר"ל שהוא היה מוכן לקבל דבר ה׳ מיד כשידבר אליו: שהיה צדיק גדול: ואעפ"ב וילד אתו לוט הוא היצה"ר שנקרא לוט דהצדיק אף שהוא בבחינה גדולה צריך ליזהר מהיצ"הר שלא יחטיאו חלילה. ואברם בן חמש כו׳ ר"ל שהיה מתקן הה"א של השם הקדוש ושבעים רמז שהיה במדרגת עי"ן ע"ד שפרשתי עיני ה׳ משוטטות בכל: דהצדיק נקרא כל ר"ל עיני ה׳ הם מתלבשות בכל דהיינו בהצדיק ובידו לפתוח עיני פקיחא מהבורא ב"ה על ישראל: וזהו עיני כל אליך ישברו ר"ל העינים המתלבשים בכל דהיינו הצדיקים הם משברים ומבטלים הגזירות שנגזר מאתו וזהו אליך ישברו לשון שבירה שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל:

ונחזור לביאור הכתוב ואברם בן כו׳ בצאתו מחרן פי׳ ואז יצא מהחרון דהיינו שביטל הגזירות וחרון. ויקח אברם את שרי אשתו ר"ל שלקח גם המדרגה של נקבות והעלה אותה: ואת לוט הוא היצה"ר הפך גם אותו לטוב עד שהיה גם הוא בן אחיו דהיינו תולד׳ של יצר טוב הנקרא אחיו ע"ד שאמרו חז"ל בבל לבבך בשני יצרך

או יאמר וילך אבדם כאשר דבר בו׳ ר"ל הצדיק רצונו לילך בדרכי השם בבחינ׳ זאת כאשר דבר ה׳ דהיינו באות׳ הבחינה ממש שדיבר ה׳ בודאי הדיבור ההוא בקדושה ובטהרה ובדביקות בן דרך הצדיק הרוצה לעשות ולקיים מצותיו י"ת שיעשה ג"ב בבחינה זו:

וילך אתו לוט ר"ל החלק הרע שבאדם המעורב בטוב ורע מעת חטא אדם הראשון מתחיל להתגבר עליו להדיחו מדרכו הטוב והתקנה להכניע חלק הרע הוא שיהיה האדם שפל מאוד בעיני עצמו כלא נחשב רק כדבר הנוסף תהו ואברם: כלומר כדבר הטפל והנוסף עי"ז פועל בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן דעיקר שנותיו של אדם שעובד האדם את בוראו התחלתם מחמש שנים למקרא עד סוף שנותיו והם שבעים שנה כי החמש שנים של מקרא רומזים לדברים גדולים לרמז ה׳ חסדים הממתיקים ה׳ גבורות כידוע לי"ח ואמר הכתוב שעי"ז שיכניע וישבר בח הרע שבו יהי׳ טהור בכל שנותיו מחמש ועד שבעים תהו בצאתו מחרן ר"ל בצאתו מן החרון הוא החלק הרע שבו:

ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם ר"ל שאברהם היד. עובד והולך בקדושה עד מקום שכם רמז להתור׳ שזבה להשיג כל התור׳ ע"ד ויט שכמו לסבול עול תור׳ עד אלון מורה: דהנה באילן יש כמה וכמה ענפים וכל הענפים הם מחוברים אל העיקר האילן. בן כל מצוד. ומצור. יש לו שורש ועיקר למעלה באילן העליון וצריך האדם להשכיל לדעת שורש העיקר של המצוד. ולא כמצות אנשים מלומד׳. וזהו עד אלון מורה שהשיג כל מצוד. ומצוד. עד השורש שהוא העיק׳ האילן: וזהו שאמד התנא ההולך בדרך פי׳ בדרך ה׳ והיה מביר אילן ר"ל שהיה מכיר שורש האילן של המצות. או גדר פי׳ והיד. מביר הגדרים שצריך האדם לעשות גדרים לעצמו בדבר המותר בדי שלא יבא אל האיסור. ואמר שביתתי תחתיו ר"ל שאומר שישבות תחת האילן אבל אינו משכיל להשיג השורש לעשות המצוה בשורשה לא אמר כלום. ואם אמר שביתתי בעיקרו פי׳ שהוא משכיל לדעת לעשות המצוד. בעיקרה ושורשה יש לו ב׳ אלפין דהיינו שעושה יחוד גמור באלפין דהיינו אלף של אדני ואל"ף של אק"י כידוע ליודעי חן והבן

או יאמר ויעבור אברם בארץ עד מקום שבם. לכאורה מלת מקום הוא מיותר ונ"ל מקודם דהנה אגו אומרם הכל יודוך והכל ישבחוך כו׳ דהיינו שיש עולמות הנקראים הבל. ויש עולם ששייך בו הודיות ויש עולם ששייך בו שבחים וכן כולם מרומזים על עולם השייך בו ונוגע אל שורשו וזהו דעת קנה הכל קנה ר"ל שמתחילה צריך האדם שיהיה לו ידיעה על ידי לימוד כל העולמות. ואז הבל קנה ר"ל שיוכל לעלות ולבא למדרגה לכווין העולמות העליונים הנקראים הכל וזהו עיקר בתפלתו דהיינו שיתפלל בשורש השייך לאותו תפיל׳ וזה שאמר הכתוב וכל אשד יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו ולכאורה קשה בוודאי באשר קרא להם שמות בך היה שמם. אלא הפי׳ הוא כך הוא שמו בעולם העליון בשורש השייך לאותו חיה או לאותו בהמה. שאדם הראשון כיוון לקרותם באלה שמות שיש להם שורש בהשם הזה בעולם העליון וזהו ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם שעלה בתפילתו שהתפלל על בני יעקב כפירש"י ז"ל והיד. מכווין ועולה בתפילתו עד עולם העליון. שהוא נגד שכם: והיינו מקום שכם בי כל דבר למטה יש לו שורש למעל׳. עד אלון מורה כבר פירשתי דאדם הוא נקרא אילן ע"ד שאמרו למד, אדם דומה לאילן הנטוע כו׳ והיינו מחמת שאדם שורשו למעלה. וכל דבור ודבור היוצא מפיו בקדושה ובטהרה הדבור הזה נעשה ג"כ אילן דהיינו ענפים לשורש האילן. והיינו וישב באלוני ממרא: פי׳ ממרא הוא לשון אמירה דהיינו כל אמירה ואמירה שיצא מפיו היה נעשה מהם אילנות. וזהו עד אלון מורה: מורה הוא לשון יראה ר"ל שע"י יראתו שהיה מקדש עצמו ומטהר: נעשה מהם אילנות. ויעתק משם ההרה הוא רמז לעולמות העליונים הנק׳ אבות דאבות נקראים הרים. והיינו שהמדרגה הנ"ל היה מתגבר והולך עוד לעולמות העליונים. מקדם לבית אל. ר"ל שהיה משתוקק כ"כ ומתחזק עצמו לבא אל מדרגה גדולה ד,קדומ׳ בקדוש׳ יותר מבית אל דהיינו יותר מקדושת בית המקדש ששם היה עיקר הקדושה כי כן צריך האדם להשתוקק ולהתאוות שיגיע בעבודת הבורא עד אין קץ ותכלית. ויט אד,לו פי׳ שאברהם אבינו הי׳ נוטה אד,לו דהיינו יראתו ועבודתו שהיה עובד להשי"ת היה נוטה לכאן ולכאן להכריע בהכרעה אמיתית אם הוא בשלימות או לאו וראה. בית אל מים ר"ל וחישב בעצמו שהקדושה רחוקה ממנו מאוד והעי מקדם פי׳ שזה היה לפני אברהם תמיד שאינו עובד השי"ת ב"ה כראוי׳ והי׳ מוצא חסרונות ועוגות בעצמו: דד,עי רמז על עוגות ששם נמצא עון שמעל עכן בחרם כי כן דרך הצדיק שאין מעשיו נוחים בעיניו ורואה תמיד בשפלתו. וזהו שנאמר באברהם והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה: ולכאורה מה רבותא גזה שהאמין בה׳ ועפ"י דברינו הנ"ל יבואר ג"כ דויחשבה לו צדקה קאי על אברהם דהיינו שאברהם היה רואה ומסתכל על עצמו תמיד וראה תמיד חוב לעצמו וכאשר אמר לו השי"ת כה יהי׳ זרעך כו׳ האמין בה׳ והי׳ מתמה על עצמו באיזה זכות יגיע לו זה וחישב שאין זה אלא צדקת ה׳ והבן

אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אבדם במחזה לאמד אל תירא אברם כו׳ אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד כו׳ ואנכי הולך ויאמר אבדם הן לי לא נתת זרע כו׳ ולכאורה ויאמר השני הוא מיותר שנרא׳ כאלו הוא דבר בפני עצמו. ונרא׳ דהנה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. והשכר הבא לו לאדם ע"י איזה מצות שעש׳ למשל כשהי"ת נותן לאדם ממון עבור איזה מצוה שעשה אין זה עיקר השכר כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא: רק שנתן השי"ת הממון הזה כדי שיעשה עוד מצוה וזהו פי׳ שכר מצוה מצוד, ר"ל כג"ל כדי שיעשה עוד מצוד, אחרת וכשנותן השי"ת לאדם בנים עבור איז׳ מצו׳ הוא ג"כ כדי שיעשה עוד מצוד, לגדלם לתורה לעבוד׳ השי"ת ב"ה, והנה אברהם עליו השלום היה תמיד מדבק ומקשר עצמו להבורא ב"ה כאדם הנושא מגן בפניו דבוק עליו כן היה מדבק את השי"ת על עצמו תמיד: וזהו אנכי מגן לך פי׳ עבור שעשית אותי כמגן לך שהמשכת והדבקת אותי עליך. לכן שכרך הרבה מאד ויאמר אבדם ה׳ מה תתן לי פי׳ איזה שכל יטל להיות לי בעולם הזה: הלא שכר מצוד, בהאי עלמא ליכא רק כנ"ל שכד מצוד, ומה הוא השכר שלי ואנכי הולד ערירי שאין לי בן: ואם תאמר זה שכדי שבן משק ביתי ר"ל אליעזר שהי׳ משקה מתורתו לאחרים שזה נחשב לי לבן ע"ד שאמדו המלמד בן חבירו תורה כאלו יולדו משק הוא לשון משקה מתורתו. זה אינו דהוא דמשק אליעזר פי' זה שאליעזר הוא צדיק ודולה ומשקה מתורתי לאחרים אין זד, מחמתי רק שלפעמים שמא גודם היינו השם שהוא נקרא כשם אדם כשר וישר זה גורם לאדם שיהיה צדיק למשל מי ששמו אברהם ורוצה לעבוד השי"ת ב"ה אזי השם הזה גורם ומסייע לו שיהי׳ צדיק. זה היה טענה אחת ועוד בא בטענה. ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע דאיתא בגמרא מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה. ואמר אבדם גם הממון שנתת לי אין זה נתינה לטובה לשכר מאחר שאין לי זרע ובן ביתי יורש אותי ומי שאין מניח בן הקב"ה מלא עליו עברה: והנה דבר ה׳ אליו לא יירשך זה ויוצא אותו החוצה כו׳: וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר כה יהיה זרעך ולכאורה היה לו לומר בקיצור כאשר לא תוכל לספור הכוכבים כן יהיה זרעך אך דד,נד, אתערותא דלתתא הוא אתעדותא דלעילא וצריך האדם להתחיל מתחילה בדבר גשמי קצת ע"ד שאמרו תשובה תפילה צדקה הוא דבר גשמי קצת דהיינו שמסגף עצמו בתענית. ואח"כ תפילה היינו דביקות : ואח"כ צדק׳ וזה שאמר לו השי"ת וספור הכוכבים דהיינו התחלה יהי' מלמטה ע"י ספירת הכוכבים: ואברהם הי' רוצה לעלות מיד למדרג׳ גדול, למעל' מן הכוכבים. וזהו והאמין בה׳ מלשון ויהי אומן את הדסה דהיינו שהיה מדבק עצמו וממשיך א"ע למדרגה גדולה לה׳ מיד. ויחשבה לו צדקה ר"ל שהשי"ת עשה לו רצונו מיד והעלה אותו אל העולם עליון שהוא עולם המחשב׳ ושם הוא צדקה והבן.

עוד יש לפרש אנכי מגן לך כו׳ פי׳ ע"ד דאיתא בגמרא מצו׳ בעידגא דעסיק בה מגע׳ ומצל׳ תורה בין בעידג׳ דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגע׳ ומצל׳ ונמצא כשלומד תורה פעם אחת התורה מגע׳ עליו גם בשעה שאינו לומד וכשלומד שוב אזי מגיע לו שכר בעד הלימוד הזה כי מה שלמד כבר הוא מגין עליו ואין צריך הלימוד השני להגן עליו וזהו אנכי רמז לד,תורה הקדושה הוא מגן לך ולכן שכרך הרבה מאוד כג"ל עבור כל לימוד ולימוד שמגיע לך שכר וק"ל:

והנה דבר ה׳ אליו לאמר יש לדקדק על הלשון והנה דבר ה׳. דהוי ליה למכתב ויאמר ה׳ אליו כדרך הכתוב בכל התורה. וגם מלת לאמר הוא מיותר דאין שייך כאן לפרש מלת לאמר כפירושו בכל מקום שהוא לאמר לאחרים. ונראה לפרש דהנה כשאמר הקב"ה לאברהם שכרך הרבה מאוד היה סובר שכוונת הש"י הוא על עניני עולם הזה דבהם שייך לשון רבוי דכל עניני עוה"ז הם דברים נפרדים ושייך בהם לשון הרבה שאמד לו השי"ת ולא כן בעניני עוד,"ב דאין שייך לשון הרבה על דבר דוחני ולכן היד, סובר אברהם שהוא על עניני עוה"ז ועל זה אמר אברהם מה תתן לי פי׳ למה לי עניני עוד,"ז מאחר שאין לי בן וירד ממדרגתו והתחיל להתפלל על בן. והשי"ת אינו מניח להצדיק שיטה א"ע לירד ממדרגתו לכן נאמר והנה דבר ה׳ אליו לאמר. פי׳ הנה כדבר המוכן מיד ר"ל מיד הכניסו הקב"ה למדרגתו שיד,י׳ מוכן לאמר דבר ה׳ וזהו הנה דבר ה׳ אליו לאמר שהיה מיד במדרגה זאת שלא יהיה רק דבר ה׳ אליו לאמר תמיד ולא עניני גשמיות עוד,"ז כמו שעשה מתחיל׳. ואמר לו השי"ת לא יירשך זה כו׳ ויוצא אותו החוצה ר"ל שהוציאו אותו השי"ת לחוץ מהמדרגה הזאת שהיה ירד מתחילה ואמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים ר"ל שאמר לו השי"ת אל תשפיל עצמך לירד ממדרגתך לעניני עוה"ז רק הבט נא השמימה דהיינו להסתכל ברוממות אל וביותר יובל האדם לראות רוממות אל בהביטו השמימה ורואה הכוכבים במסילותם על משמרותם מזהירים בזוהר אורם ומזה יבא לאדם יראה להבין רוממותו י"ת וזהו וספור הכוכבים ואגב אורחא נבאר מה שהקש׳ העולם דאיתא בגמרא הדר בא"י דומ׳ כמי שיש לו אלקי והדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלקי ומקשים העולם הדיוקים אהדדי דמתחילה אמר הדר בא"י דומה כו' משמע אבל באמת אין לו והדר אמר הדר בחוץ לארץ דומה כאין לו כו' משמע אבל באמת יש לו וע"פ הנ"ל יבואר דאיתא בגמרא העומד בחו"ל ומתפלל יכוין לבו כנגד א"י. והעומד בא"י יכוין כנגד ירושלים ונמצא כל תפילות ישראל הולכים דרך שער אחד ונמצא האדם הרוצה שתהא תפילתו נשמעת צריך לכוין כאלו הוא מתפלל בא"י ובית המקדש בנוי ומזבח על מכונו בהיכלו והרי הוא כאלו דר עתה בא"י ועל ידי זה הוא בא לבהירות ודביקות גמור להתפלל בכוונה שלימה ביראה ובאהבה כאלו עומד בבית קדשי קדשים וזהו דוגמא למה שכתבנו לעיל שצריך אדם להסתכל רוממות אל בראיות כוכבים ומזלות מי ברא אלה כאלו רואה הכל בחוש הראות בן צריך לצייר במחשבתו בעת תפילתו כאלו הוא ממש בא"י ובבית המקדש ורואה הכל בחוש הראות וממילא מובן פירושו הדר בא"י כנ"ל שמצייר לעצמו כאלו עומד בא"י ועל ידי זה בא לו הבהירות בתפילתו. דומה כמי שיש לו אלקי ר"ל הרי הוא דומה לאותו האדם המסתכל רוממות אל להשיג את הבורא ב"ה ע"י פעולותיו המה הכוכבים כנ"ל ובא לאמונה שלימה במציאת האל י"ת. וכל הדר בחח לארץ ר"ל שאינו מתנהג בעת תפילתו להשגיח כנ"ל דומה כמי שאין לו אלקי ד"ל כמי שאינו משגיח לדעת אם יש לו אלקי ונחזור לביאור הכתוב שאמר לו השי"ת וספור הכוכבים דהיינו שתשגיח לרוממות אל ויאמר לו כה יהיה זרעך דלכאורה ייאמר לו הוא מיותר: אך זה הוא אמירה אחרת דהיינו שגם כוונת התפילה על הזרע יהי׳ ג"כ בדרך הכוונה זו הנוגע לרוממות אל ב"ה.

או יאמר כה יהיה כו׳ ר"ל שגם זרעך תראה שיתנהגו במדרגה זו. והאמין בד׳ פי׳ שמיד פנה אברהם אל דברי השי"ת להחזיק באמונתו י"ת ע"י הסתכלותו ברוממותו י"ת' ויתעלה ויחשבה לו צדקה פי׳ ויחשבה קאי על אברהם ולו קאי על הזרע שמיד קיים ועשה מצות ה׳ שחישב במחשבה על הזרע על הכוונה הנ"ל שיהיה הזרע כנגד עולם הצדקה. שצדקה וזרע הם בעולם אחד ע"ד זרעו לכם לצדקה דעיקד רוממות אל הוא במחשבה שהוא אחד מג׳ מדרגות שצריך האדם לעבוד להשי"ת בדבור ובמעשה ובמחשבה הדבור היינו התורה הקדושה ומעשה הם המצות. ומחשבה הוא רוממות אל י"ת ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים אמן

ויאמר אליו כולי לתת לרשתה ויאמר במה אדע כו׳ לכאורה איך עלה על דעת הצדיק אברהם שישאל אות ורש"י ז"ל הרגיש בזה אך אין הלשון במה אדע עולה שפיר. אך נראה דמלת אדע הוא לשון התגלות על הדבר שיקום כן לעולם וזהו שנאמר באברהם עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. ולכאורה איך שייך אצל השי"ת ב"ה היודע מחשבות לומר עתה ידעתי: אלא פי׳ ג"כ עתה נתגל׳ הדבר כי ירא אלקים אתה לעולם דכל הדברים הם אצל השי"ת ב"ה בכת: ובניסיון העשירי הזה נתגלה הדבר שיהי׳ ירא אלקים לעולם: וכאן ג"כ הפי׳ במה אדע באיזה אופן הוא הזכות להתגלות על הדבר כי אירשנ' שתהא הירושה זו לעולם בלי הפסק כמה שדרשו חז"ל תינה בזמן שבית המקדש קיים כו׳ ויאמר לו קחה לי עגלה משולשת פי׳ נגד זה שעשו ישראל ג׳ עגלים אחד במדבר וב׳ בדן. נגד זה יש ג׳ פרים לישראל כפירש"י ז"ל: ועז משולשת פי׳ ג"כ בדרך זה שעז הוא רמז לס"א: ולעומת זה יש בקדושה ג"כ עז כפירש"י רמז לג׳ שעירים. ואיל משולש רמז לאילו של יצחק שהוא כחוט המשולש אשר לא במהרה ינתק שאפת של יצחק צבור לעולם. ותור רמז שיש צדיקים בכל דור ודור כאשר אכתוב לקמן שתור הוא רמז להצדיק המשפיע ג וגוזל ע"ד שאמרו חז"ל כל העולם ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע: ויקה לו את כל אלה כו׳ ויתן איש בתרו לקראת רעהו דהיינו שהעמיד הבל זה לעומת זה כנ"ל: ואת הצפוד רמז לישראל לא בתר ר"ל נגד כללות ישראל אין לך דבר שישועד נגד זכותם שגם רשעים מלאים מצות כרימון ונבאר הפסוק כי יקרא קן צפור כו׳ פי׳ יקרא לשון קריאה ד"ל בעת שיצטרכו ישראל להקרא לפניו יתברך ע"י תפילות ואמר הכתוב לפניך בדרך פי׳ תדע שהדבר הזה מוכן לפניך להתפלל עליהם באיזה מדרגה שאתה עומד בה רק שיהי׳ בדרך דהיינו בדרך ה׳ בכל עץ רמז בין שאתה במדרגה עליונה: או על הארץ ר"ל בין שאתה במדרגה תחתונה: אפרוחים או ביצים רמז ג"כ לב׳ מדרגות דהיינו בין שיש לך כנפיים דהיינו יראה ואהבה דהם נקראים כנפים לפרוח בהם בקדושה עליונה: או בצים ר"ל בין שעדיין אינך במדרגה זו רק שאתה מוכן למדרגה זו כמו הביצה המוכנת לצאת ממנה אפרוח. אעפ"כ יש לך להתפלל על כללות ישראל ויועיל תפלתך

ונחזור לביאור הכתוב וירד העיט על הפגרים ר"ל הקליפה ירדה בשביל לעשות הכל לפגרים ח"ו: וישב אותם אבדם דהיינו שהגביר החסדים על כולם

פרשת ויראעריכה

'וירא אליו ה׳ כו׳ נקדים לפרש פסוק ואברהם זקן בא בימים. דהנה העולמות העליונים נקראים ימים והצדיק בקדושתו מגיע עד העולמות העליונים וזהו ואברהם זקן זה קנה חכמה בא בימים ר"ל עד שהגיע אל העולמות העליונים. וכן בדוד המע"ה נאמר ודוד זקן בא בימים כו׳ תהו חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים. דהנה הצדיק החיים שיש לו בעוה"ז אינו אצלו רק כמו דבר הנשאל לפי שעה ומחמת זה הולך ומתגבר תמיד בקדושה מחמת שמחשב תמיד שמא היום הוא החזרת השאלה וזהו חיים שאל ממך פי׳ הצדיק שמחשב שהחיים אינם אלא שאלה ששאל ממך־. לכן נתת לו אורך ימים עי"ז זוכה לאריכות ימים הוא עוה"ב: וזהו וירא אליו ה׳ באלוני ממרא והוא יושב כו, כחום היום ר"ל דגם שהיה אברהם למטה. אבל עיקר ישיבתו באמת היה בעולמות העליונים וזה רמז כחום היום ר"ל שהיה בחמימות קדושה ודביקות כמו החמימות והדביקות של עולם עליון הנקרא יום כנ"ל וק"לז

או יאמר וירא אליו ה' ונקדים לפרש פסוק כי צדיק ה׳ צדקות אהב כו׳ דאיתא בגמרא האי דנחית קמיה דרב חנינא אמר האל כו׳ האמיץ. כו׳ עיין שם אמר לו סיימתי׳ לשבחי׳ דמרא ולכאורה הלא אנו משבחין להשי"ת שבחים רבים גם מה שלא אמרו אנשי כגסת הגדולה אך נראה דהנה השי"ת ב"ה נקרא בשם רחום וחנון וצדיק ובמדד, שעובד אדם את הבורא מעורר חמדה זו למעלה בעולמות ונקרא הבורא בשם אותו חמדה. וצריך האדם לעבוד את הבורא בכל המדות כדי לעורר אותו המדד, למעלה וכאשר מעורר האדם המדה הנקרא צדיק אז השי"ת נקרא בשם צדיק וכדומה בכל העולמות• ואז נתעורר רחמים גדולים על כל העולם וכל הדינין נהפכין לרחמים ע"י הצדיק הזה: וזהו צדיק ה׳ ר"ל בעת שהשי"ת נקרא בשם צדיק ע"י המשכת הצדיק בעבודתו אז צדקות אהב דהיינו רחמים וצדקות לעולם: ישר יחזה פנימו פי׳ הכתוב מפרש מי הוא זה הגורם זאת. ישר כו׳ ר"ל הוא הישר אשר יחזה תמיד להמשיך הבורא ב"ד, להפנימיות של העולמות אבל האי דנחית קמיה דרב חגיגא שהיה מזכיר שבחים בכינוי אשר לא ברא הבורא י"ת עולמות באלו. לכן אמר סיימתי׳ לשבחי׳ דמרא וזהו אליו ה׳ באלוני. אליו ר"ל בשבילו ע"י עבודתו היד, נראה ה׳ במדת רחמים באלוני היינו העולמות העליונים כאשר כתבתי לעיל ׳ממרא ר"ל ע"י אמרות הטהורות של אברהם אע"ה שהיו כדי להמשיך הבורא יתעלה לעולמות כנ"ל וק"ל

או יאמר וירא כו׳ דהנה כשעלה ברצונו י"ת לברוא את העולם להטיב לברואיו. צמצם הקב"ה א"ע: ולהיכן צמצם את עצמו שמעתי מפי מורי ז"ל שצמצם עצמו בתוך האותיות התורה שבהם ברא העולם ואמר שזה הפירוש שאמרו חז"ל כביכול ב"ה ר"ל ע"י כ"ב אתווין יכול הקב"ה להיות בזה העולם: והצדיק העומק בתור׳ לשמה בקדושה הוא ממשיך את הבורא ב"ה ויתעלה בתוך האותיות של התור׳ כמו בשעת הבריא׳ וזהו וירא אליו ה׳ באלוני ממרא הוא לשון אמיר' כנ"ל ואילן הוא התודה והמצות הם ענפים ואמר הכתוב שע"י אמרות הטהורות שעסקו בתור׳ המשיך את הבורא אל תוך האותיות וזהו באלוני ממרא ר"ל באילן של אמירותיו נראה ה׳ אליו. ואמר הכתוב מהיכן זכה זאת שנרא׳ ה׳ אליו ע"י עסק תורתו: זאת היתה לו מחמת הכנעה גדולה שהיה בו דהיינו והוא יושב פתח האוהל דהיינו אף שהי׳ צדיק גדול אעפ"כ החזיק עצמו בהכנע׳ גדולה שעדיין יושב בפתח והתחל׳ של הקדושה דאהל רמז על הקדושה, כחום היום ר"ל שיש בני אדם שנראים שהם מוכנעים אבל אין תוכו כברו ואמר הכתוב שאברהם היה מוכנע גדול באמת בלב שלם ממש וברור כשמש בעיניו שאינו אלא מתחיל בעבודתו יתברך וזהו כחום היום: וירא והנה שלשה אנשים גצבים עליו רמז שראה אברהם שמוטל עליו לתקן ג׳ עולמות דהיינו יראה אהב׳ ותפארת כי הצדיק צריך לתקן את הששה קצוות שהם ששה ימי חול. והם ג׳ וג׳ דהיינו ג׳ לפני השבת. וג׳ לאחר השבת ולכן תפס הכתוב בלשונו רק שלשה אנשים והוא כולל יחד בל הששה קצוות אותן שלפני השבת עם אותן שלאחר הבת וזהו שאנו אומרים ותן בלבנו לאהבה ולירא׳: הגם שבאמת צריך האדם להקדים היראה להאבה • אך אנו מתפללים על היראה הבאה מתוך אהבה. דהיינו שלשה ימים שאחר השבת הם אהבה שהם שייכים לשבת העבר. וג׳ הימים שלפני השבת הם יראה שמתוכם באים אל אהבה שהוא השבת ועל זה אנו מתפללים לאהבה וליראה כסדר ימי החול שמתחילה אהבה והדר יראה לתקן הששה קצות. וירא וירץ לקראתם כו׳ פי׳ דאחר שמתקן הג׳ עולמות כנ"ל עי"ז באה ההשפעה לעולם הזה והעיקר צריך להיות אתערותא דלתתא וזהו וירא וירץ לקראתם דהיינו בזריזות שזה הוא עיקר כמו שנאמר התנא זריזות מביא לידי נקיות כו׳ לקראתם ר"ל נגד העולמות לתקנם והיינו אתערותא דלתתא. וישתחוו ארצה דהשתחוואה הוא בדי להמשיך השפעות למטה וזהו וישתחו ארצה ר"ל שהמשיך השפעות למטה: ויאמר אל נא תעבור מעל עבדך פי׳ שהתפלל להשי"ת תפילה קצרה שאל יעביר מאתנו. יוקח נא מעט מים פי׳ שיוקח מלעילא לתתא חסדים מעט שכן דרך הצדיקים אומרם מעט ועושים הרבה. ורחצו רגליכם פי׳ שלא יהיה שום נגיעה ואחיזה להרגלים דהיינו להחיצונים להנות מהקדושה והשענו תחת העץ ר"ל שלא יהיה להם השפעה רק מהתמצית ובל השפעה יהיה לישראל והבן

או יאמר וירא אליו ה׳ כו׳ דהנה הגם שענד אשכול וממרא היו בעלי ברית אברהם אעפ"ב היו כנענים: וזה שמתמה הכתוב וירא אליו ה׳ באלוני ממרא ר"ל האיד אפשר שיתראה השי"ת אליו באלוני ממרא שהי׳ מן הכנענים ואין הקב"ה משרה שכינתו במקום הגוים: ואמר הכתוב אל תתמה על זה: כי והוא יושב פתח האוהל פי׳ שכן דרך הצדיק הגם שהוא למטה אבל עיקר ישיבתו הוא למעלה בעולמות העליונים דהם נקראים אוהל מועד מחמת שהם תמיד בחדוה ושמחה במו י"ט: והצדיק המשתוקק תמיד עם מחשבתו ומתגבר לעלות עם מחשבתו לעולם העליון נקרא יושב פתח האוהל: ואם תאמר האיך אפשר שיהי׳ למטה ולמעלה בעולמות העליונים. לזה אמר הכתוב קח לך ראי׳ מחום היום דהיינו מהשמש שהיא למעלה בשמים ואורה מזריח למטה ונדמה כאלו היא למטה כן הצדיק הוא כחום היום שהוא למטה ואור תורתו וקדושתו מזריח למעלה בעולמות העליונים וזהו אשר<־ תבחר ותקרב ישכון ך!צריך ר"ל בעולם העליון ז

או יאמר אשרי תבחר כו׳ דהנה יש ג׳ גווני צדיקים יש צדיק אשר נפשו חושק ומתלהב לעבוד השי"ת ב"ה אלא שאין יכול להעלות עצמו ולהתחזק בעבודתו ית׳ מחמת איזה מניעה שבו: ויש צדיק שהוא עובד השי"ת בתורה ובתפילה רק שהוא יודע מזה שהוא עובד השם ומחזיק עצמו לעובד השם ויש צדיק שעובד באמת להשי"ת ובכל עבודתו שעובד מחזיק עצמו שאינו עובד כלל שאינו אלא כמתחיל בעבודתו יתעלה וזהו וירא כנ"ל והוא יושב פתח האהל כנ"ל שהי׳ נדמה בעיניו שאינו אלא על פתה האוהל הקדוש׳. בחום היום פי׳ ג"כ כנ"ל שהי׳ מוחלט אצלו בתום לבבו שאינו אלא כמתחיל וזהו אשרי תבחר ותקרב ר"ל שאתה השם בוחר בו ומקרבו ואעפ"ב בעיני עצמו אינו חשוב ודומה לו שאינו אלא שוכן חצריך היינו בחצר שלפני הבית שלא נכנם כלל אל הקדושה כן חושב הצדיק האמתי תמיד וק"ל:

או יאמר אשרי תבחר ותקרב כו׳ ע"ד שאמרתי הפי׳ על מה שדרשו חז"ל שמעו נא אבירי לב אלו הצדיקים. כולם ניזוני׳ בצדקה והם נוטלים בזרוע ואמרתי הפי׳ בזרוע היינו הצדיקים שהם קרובים לעולמות העליונים ומוכן לפניהם ליטול השפעות בידם באדם שהוא קרוב אצל איזה דבר ונוח לו בקל ליטול בידו כן הצדיקים וזהו ישכון הצריך דהיינו הצדיק הוא שוכן בחצרות קדשך העליונים ונוטל משם השפעות להשפיע לגו וזהו נשבעה בטוב ביתך שעי"ז גם אנחנו נשבעים בכל טוב ביתך העליון והבן.

ונחזור לביאור הכתוב שהצדיק חושב תמיד שאינו עובד השם כלל ואח"ז זוכה למדרגה גדולה דהיינו וישא עיניו וירא פי׳ ע"י ראייתו שרואה ומסתכל תמיד על עצמו בג"ל זוכה יותר והנה שלשה אנשים נצבים עליו רמז לשלש המדרגות שצריך הצדיק לעבוד בהם דהיינו יראה ואהבה והתפארת. דהיינו שמפאר השי"ת במעשיו ברוממותו וגדולתו יתעלה והג׳ מדרגות אלו עומדים נצבים על עמדם ומכונס ולא יזיזו ממנו וזהו הפי' אלקים נצב בעדת אל ר"ל שהצדיק מהפך מדה"ד עד שהשם אלקים שהוא מדת הדין עומד נצב על עומדו בעדת אל שהוא חסד אל בל היום ועוד יש לומר נצב הוא לשון'כלי כמו וילך הגצב אחר הלהב דהיינו שהשם אלקים נעשה כלי של חסד. וע"י שלש המדרגות הנ"ל ממשיך הצדיק השפעות חיי מזוני בגי דלאו בזכותא תלי׳ מילתא אלא במזלא תלי׳ מילתא דהיינו העולם העליון הנקרא מזלא נתעורר ע"י הצדיק ומשפיע השלש אלה הנ"ל ויש לומר הפי׳ הכתוב לא^על הלחם לבדו יחי׳ האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם ר"ל לא על הלחם גי׳ מולא חושבנא דדין כחושבנא דדין ואמר הכתוב לא על זה בלבד שהצדיק מעורר עולם העליון הנקרא מזלא מושך השפעות חי׳ כו׳ כי על כל מוצא פי ה׳ פי׳ אלא גם אם הצדיק מוצא בפיו שם הקדוש כראוי בקדוש׳ ובטהר׳ אזי ג"ב מושך השפע׳ כנ"ל ונחזור לביאור הכתוב וירא וירץ לקראתם פי׳ אחר שהצדיק מתגבר עוד ורואה ומסתכל על עצמו יותר ולכן נאמר וירא שני פעמים: וירץ לקראתם ר"ל אזי בלתי אפשרי להצדיק הזה להשקיט ולנוח ולהפסיק עצמו מאהבתו ויראתו ותפארתו ית׳ רק תמיד רודף רץ אחר רץ לקראת המדרגות האלו תמיד וכל זד. זוכה מפתח ע"י שמחזיק עצמו בהכנעה וישתחו ארצה כד כנ"ל ויאמר אל נא תעבור פי׳ אחר כל העבודות ומדרגות האלו שיזכה צריך חיזוק בתפילה ובתחנונים לחלות ולחנן מהשי"ת ב"ה שאל יעבור ממנו ולא יסוד ממנו לעולם כי בכל יום צריך לדאוג על יום המחרת שלא יפול ח"ו מקדושתו כי עבודתו ית׳ הם כהררים התלויים בשער׳ שאם לא יזהר בעבודתו ויחסר בה כחוט השער׳ אזי מיד והשטן על ימינו לשטנו ח"ו ומפילו ממדרגתו ולכן צריך חיזוק מאוד בתפילה ובתחנונים יומם ולילה להשי"ת שיעזרהו ולא יעבור ממנו: ואחר שיזכה הצדיק לכל המדרגות הנ"ל אזי הוא מוכרח להוכיח אחרים והמוכיח אחרים אזי הוא דרך שהמחשבו׳ זרות של אחרים נופלים על המוכיח הזה ולכן אמר בלשון הזה יוקח נא מעט מים דהיינו כמו ע"י שליח ולא התקרב אליהם בתוכחתו בכל גופו ומדרגתו רק הי׳ זהיר ונשמר שלא יפול מקדושתו: ורחצו רגליכם דהיינו האבק שברגלים הם החטאים והדקדוקים הקלים שהם כאבק ואעפ"כ צריך כפרה ווידוי וחרטה וזהו שנאמר ביעקב אבינו ע"ה ויאבק איש עמו ודרשו חז"ל שהיו מעלים אבק עד כסא הכבוד יש לומר שכוונו ג"כ לדברינו הנ"ל שהיו מעלים החטאים שהם כאבק עד כסא הכבוד רמז ע"י תשובה וחרטה כמו שאמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד • (והשענו תחת העץ ע"ד שאמרו לו עולמך תראה בחייך יש לומד ע"י שיתקדש אדם בקדושה גדולה אזי הוא מרגיש תענוג עוה"ב בחייו וזה והשענו תחת העץ ר"ל שתתענגו ותרגישו גודל התענוג שתחת עץ החיים) ואקחה פת לחם ?סעדו לבכם דהצדיק הרוצה להשפיע לעולם הוא צריך להשפיע ע"י צדיקים אחרים בהתחברו עמהם וע"י אכילה שמאכיל אותם בקדוש׳ נמשך השפעה גדולה על ידו וזה שאמד ואקחה פת לחם וסעדו לבכם דהיינו שתסעדו לבכם בקדושה ע"י אכילה זאת. דלב הוא מקום לשכון בו הקדוש׳ ע"ד שאמר הכתוב ונביא לבב חכמה ואז כשתעשו כן תשפיעו השפעות לאחרים וזהו אחר תעבורו ר"ל שתעבירו השפעה לאחרים ג"כ והבן:

ויאמר שוב אשוב אליך כעת כו׳ ושרה שומעת פתח האהל. ותצחק שרה בקרב׳ לאמר אחרי בלותי כו׳ ותכחש שרה כו׳ הדקדוקים מפורסמים איך עולה על דעת ששרה אמנו תצחק ח"ו על דבר ה׳. ונוסף לזה איך עולה על דעת שתכחש שרה נגד ה׳. אך הענין הוא לאדם שצריך להסתכל על עצמו תמיד בכל מעשיו ותנועותיו בלי הפסק ואז כאשר יתמיד בהסתכלותו על עצמו יראו עיניו גם אם הוא צדיק גמור דלפעמים יעבור על מחשבתו איזה מחשב׳ לא טוב׳ כמו עוף הפורח ברגע אחד כן המחשב׳ הזאת פורחת ועוברת על המחשבת הצדיק אך הצדיק דוחה ומרחק את המחשבה הזאת ואינו רוצה בר. חלילה. אך אעפ"כ לא טוב הדבר הזה. והרוצה לדעת זאת שאמת אתי ישכיל מאוד להסתכל מתמידות על כל תנועותיו וידאו עיניו כי דברי באמת: אבל מי שאינו משגיח ומסתכל על עצמו לא ידע מזה כלל ויסבור שלא עלתה על מחשבתו מחשבה הזאת וזהו ושרה שומעת פי׳ שהיתה מאמנת באמת לדברי שליחות מלאך ה׳ פתח האהל פי׳ שהיתה שומעת במדרגה זאת שהיא פתח האהל העליון שזה אשר ישמע האדם לקול דברי ה׳ גורם לעצמו שעושה פתח לאוהל העליון לכנוס בו לג"ע וזה היה צדקת של שרה אמנו באמת שהיתר. מאמנת. אך מחמת שהאדם נברא בגוף הגשמי ועכ"פ בלתי אפשרי שלא יבא לו איזה נדנוד מחשבה לא טובה העוברת עליו כנ"ל מחמת אחוריים שבו כידוע ליודעי חן שממקום אחוריים נמשך קצת מחשבות לא טובות. וזהו שאמר הכתוב והוא אחריו פי׳ הגם שצדקה באמונתה באמת אעפ"ב היתד. לה מחשבה קצת מאחוריים דהיינו שהיה עובר ופורח עליה המחשב׳ ואדוני זקן הגם שלא חששה למחשבה זאת ודחתה אותה ולא רצתה בה אעפ"ב לא טוב הדבר. וזהו פי׳ הפסוקים ותצחק שרה בקרבה הפי׳ שאינו לשון שחוק והיתול ח"ו דק לשון שמחה כמו שפירש"י גבי אברהם ויפול על פניו ויצחק שהיה שמח שנעשה לו נם כזה לבן מאה שנה יולד: וכמו כן הפי׳ כאן שהיתר. משמחת עצמה על הנם גדול כזה שנעשה לה שאחרי בלותי היתד, לי עדנה ובודאי הוא אמת שיהיה לה בן רק ואדוני זקן דהיינו שהיה עובר על מחשבתה המחשבה זאת ואדוני זקן ודח׳ המחשבה הזאת כדרך הצדיקים וסברה שאין זה חטא מאחר שאינה רוצ׳ במחשב׳ זאת ויאמר ה׳ למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד פי׳ הגם שהיתה מאמנת באמת שתלד אעפ"ב זה נחשב לצחוק והיתול העברת המחשבה כנ"ל והיא לא עלתה על דעת׳ שזה נחשב לנדנוד עבירה וחטא כנ"ל מאחר שלא חששה ודחתה המחשבה הזאת לכן ותכחש שרד. לאמר לא צחקתי פי׳ שהיתד, מתנצלת לאמר שלא צחקה כי יראה פי׳ מחמת שראתה שהיתה יראה ממחשבה זאת ולא היתה חוששת עלי׳ ודח׳ אותה וסברה שאין זה חטא ולא נחשב לצחוק והיתול ח"ו ויאמר לא כי צחקת פי׳ לא כמו שאת׳ סובר שאין זה חטא: אלא גם זה נחשב לצחוק שגם זה לא טוב לצדיק שיעבור על מחשבתו ויפרח איזה מחשבה לא טובה רק צריוך לעבוד הצדיק עד שיזדכך ויתטהר מחשבתו בזיכוך גדול וטהור בלי שום סיג:

או יאמר ותצחק שרה: דהענין הוא כך שהצדיק צריך לקדש עצמו כ"ב ולהכיר נפלאות וגדולות הבורא ב"ה עד שיבא למדרגה כזו שגם אם יראה איזה פלא לא יפליא בעיניו לחידוש גדול נגד נפלאות הבורא יתעלה שבידו לעשות פלאי פלאות יותר ויותר אין קץ ונמצא מה שיתפלא האדם על איזה פלא שהוא הדוש גדול בעיניו הוא מיעוט קילוס המקום ב"ה ע"ד שאמרו חז"ל סיימתי׳ לשבחא דמרא משל למלך שמקלסין אותו כו׳ וזהו ותצחק שרה פי׳ לשון שמחה שהיתה משמחת על גודל הפלא שעשה לה השי"ת ב"ה דהיינו אחרי בלותי בו׳ ויאמר ה׳ למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד פי׳ מה זה חידוש ופלא גדול בעיניה הדבר הזה היפלא מה׳ דבר ר"ל וכי יש לך דבר שיהא פלא לנגד כחי שיש בידי לעשות נפלאות גדולות יותר ויותר ושרה היתד. יראה שלא יהא סובר אברהם שהיא הית׳ משחקת ומהתלית. דצחקה הוא ג"ב לשון שחוק והיתול לכן ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה דהיינו שלא היה לשחוק בעיני והאמת כן היה רק שהיתה משמחת על גודל הפלא שנעשה לה בנ"ל ויאמר אברהם לא כי צחקת ר"ל גם השמחה שהיית משמחת נחשב לשחוק והיתול ח"ו כי אין זד. חידוש לפניו ית׳ וכאלו סיימתי׳ לשבחא דמרא ואין זה דרך הנכון להצדיק שיתפלא כנ"ל וק"ל

ויען אברהם כו׳ אולי יחסרון בו׳ ויאמר כו׳ ארבעים וחמשה יש לדקדק הלשון אולי יחסרון כי היה לו לומר אולי ימצאון ארבעים וחמשה כמו שהשיב השי"ת ונראה דכבר כתבנו דהצדיק הוא המשפיע לישראל את שלש אלה בני חיי ומזוני. אך ברצותו להשפיע צריך הצדיק שירד קצת מדביקתו ולהטות עצמו לראות צרכי העולם ולזה נוכל לומר טעם למה שאמרו חז"ל כל תפל׳ שאין בה פושעי ישראל אינה נשמעת וצריך לתת טעם לשבח על זה למה הוא כך אך עפ"י הדברים הג"ל יבואר דהיינו שהצדיק כשהוא בדביקות גדול אז בלתי אפשר לו שיפסיק מדביקותו להשפיע לישראל וכשיש פושעי ישראל דהיינו שפשע במדרגות ישראל אף שאינו רשע גמור כ"א שפשע באותה מדרגה הנקרא ישראל אז הוא גורם להפסיק הצדיק מדביקותו וגורם בזה שמט׳ הצדיק עצמו לצרכי העולם מה שהם צריכין להשפיע להם ואז תפלתו נשמעת עבורם לכל צרכיהם נמצא בכל תפיל׳ צריך פושעי ישראל אחד למגין עשרה כדי שיפעול את היהשפעה בנטיית הצדיק: וזה שאמר אברהם בצחות לשונו אולי יחסרון ורמז על אותם המחסרים הצדיקים ולד אמר חמש׳ פי׳ לחמשים בודאי יחסרון חמשה כי לכל עשרה יש א׳ שהוא מדרגת פושעי ישראל ולד דייק בלשונו הטוב אולי יחסרון פי׳ שלא תביא אותם בחשבון החמשים צדיקים מחמת שאינם במדרגת הצדיקים גמורים: ועל זה השיב לו השי"ת אף שלא אחשב אותם אעפ"ב לא אשחית אם אמצא שם מ"ה:

וזהו שמש בשבת צדקה לעניים. דהנה עיקר ההשפעות הם הולכים ע"י הצדיקים הגדולים בהדרגתם מאוד בדביקות גדול ובהירות תמיד לא יפסיק וזה הצדיק נקרא בשם שבת ששבת רמז לדביקות ובהירות הגדול השורה על הצדיקים אך כשהצדיק הוא כ"ב בהפשטתו מן העולם הזה והוא דבוק תמיד בעולמות עליונים אינו יודע צרכי העולם כלל ומה להשפיע להם ולז׳ הטביע השם הטוב ברחמיו בחי' בצדיק הנ"ל שיהי׳ לו ג"כ איזה תענוג ורצון בעוה"ז ונותן לו קצת הנא׳ גשמיות ג"כ כדי שידע צרכי העולם וכשהצדיק הוא במדרגתו כך אז נקרא בשם שמש כשם שהשמש הוא בבהירות ותענוג ג"כ שבא ממג׳ הנאה לב"א כן הצדיק הזה הוא בבהירותו ומשפיע להעולם ג"כ וזו היא שמש בשבת ר"ל מה שהשי"ת ב"ה הטביע בנפש הצדיק הגדול הנקרא שבת שיהי׳ לפעמים בבחי׳ שמש הוא בשביל צדקה לעניים שיעשה צדקה עם עניי עמו להשפיע להם כל צרכיהם ע"י הצדיק הגדול שהשפעות הולכין על ידו

וזהו וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים כו׳ יבואר ג"כ בדרך הנ"ל גם מלת וירא וירא שגי פעמים יבואר היטב דהיינו שאברהם אבינו ע"ה הי׳ נושא עיניו לזה ששלשה אנשים ר"ל בני חיי ומזוני המרמז במל׳ שלשה אנשים נצבים עליו ר"ל שזה מוטל עליו להשפיע לישראל: אלא שלזה הי׳ צריך לירד מדביקתו והיה מסופק בדבר אם מותר לו להפסיק מדביקותו בשביל צרכי ישראל או לאו: ויש לומר שלזה כיוונו חז"ל בלשונם כד חזו דהוי שרי ואסר ר"ל כג"ל שהי׳ מסופק אי שרי להפסיק או אסור מיד פירשו הימנו ר"ל המדרגה הזאת לפעול שלש אלה הנ"ל להשפיע לישראל פירש ממנו שלא היה יכול לפעול כנ"ל שבלתי אפשרי להשפיע בי אם בהפסיקו לירד קצת מדביקותו. מיד וירא וירץ לקראתם ר"ל מאחר שראה שאינו יבול זאת בי אם שצריך להטות עצמו לראות מה שהעולם צריכין להשפיע להם די צרכם לזה התחזק עצמו לעשות כן. וזהו וירא ר"ל מה שצריך לעולם וידץ לקראתם ר"ל להשפיע להם כל צרכם וק"ל וזהו שאמר דוד המלך ע"ה ה׳ רועי לא אחסר כו׳ ר"ל שהי׳ מתפלל ה׳ יהי׳ רועי דהיינו מה שמוטל עלי להשפיע זה יעשה השי"ת לבדו שישפיע לישראל בלעדיו ולכן לא אחסר ר"ל שלא אהי׳ צריך להחסיר עצמי לירד ממדרגתי ומדביקותי אלא בנאות דשא כו׳ על מי מנוחות ינהלני ר"ל בעולמות עליונים ודבקותו וק"ל


ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלקים ירא׳ לו השה לעולה בגי כבר דקדקו קמאי מדוע מייחס העקידה לאברהם ולא ליצחק. ונראה לפרש דהנה באמון; אברהם ויצחק ידעו שלא הי׳ דעת הקב"ה לשוחטו. ואברהם שהי׳ מדתו מדת חסד הלך בבטחונו שישוב שניהם כמ"ש ונשתחוה ונשובה אליכם. רק שאעפ"ב היו הולכים במסירת נפשם כאלו לשחוט אותו באמת! וזהו וירא את המקום מרחוק יפי׳ המקום רמז הגם שהיה רואה שיצא ממנו יעקב שנאמר בו ויפגע במקום אעפ"ב הי׳ מרחיק מלבו המחשבה זאת מחמת שהיה הולך בשלימותו כנ"ל וזה שאמר יצחק הנה האש והעצים ד"ל מאחר שעשית עבודתך וכוונתך בשלימות כראוי׳ לפי מדתך! ואיה השה לעולה ר"ל היכן הוא השה שהי׳ ראוי׳ להיות מוכן כבר! ויאמר אברהם אלקים יראה לו כו׳ דהנה יצחק הלך במדתו מדת גבורה והי׳ רוצה שיהא אפרו צבור לעולם. ואמר לו אברהם אז יראה השה. כאשר יהי׳ לעולה בני ד"ל לפי מדתך שאתה הולך בגבורה! לא יראה השה עד שתעלה ע"ג המזבח לעולה אז יגמור מחשבותך שיהי׳ אפרך צבור לעולם וההכרח לעקוד אותך ע"ג המזבח ותפשוט צווארך ולכן מייחם הכתוב העקידה לאברהם מחמת שהוא הןסיאו ליצחק שיעשה עבודתו בהתגברות גדול יותר ממה שהי׳ במחשבת יצחק מתחילה ועקידת יצחק ברחמים יזכור לנו אכ"י:

או יאמר פי הפסוקים בדרך אחר! דלכאורה יש לדקדק בפסוק ויאמר יצ(חק כו׳ הנה האש והעצים למה אמר בה׳ הידיעה. הי׳ לו לומר הנה אש ועצים כו׳ אך נראה דהנה עוד יש להבין למה הי׳ לו לאברהם ליקח עצים מביתו לשאת המשא זאת דרך שלש׳ ימים וכי לא הי׳ עצים בכל הדרך הזה! גם אם תאמר שהי׳ חושש פן ואולי לא יהי׳ מצוי עצים בכל הדרך. עכ"פ למה הי׳ לו לבקע את העצים כאן הי׳ לו לבקע במקום שהעלהו לעול׳ גם למה אמר יצחק ואי׳ השה לעול׳ הי׳ לו לומר סתם ואיה עול׳. אך הענין הוא דהנה הבורא ב"ה וב"ש יתעלה אשר קדשנו במצותיו וצונו לקיים מצותיו. אין צורך לו יתברך עשיית מצותיו רק שזה ריח ניחוח לפניו יתברך שאמר ונעשה רצונו! שעיקר רצון הבורא יתברך הוא שיהי׳ לאדם רצון מלא ושלם לעשות רצונו יתברך ונמצא אחר כוונת הלב הן הן הדברים אם כיוון לבו לעשות איזה מצוד. לשמו יתברך ברצון מלא ושלם חשוב לפניו יתברך מיד כאלו כבר עשאה מאחר שכוונתו שלימה ואעפ"ב ההכרחי לאדם לעשות ולגמור המצוה במעשה כי זה בלתי אפשרי לאדם שיעמוד על כוונתו בבירור שיהא בכוונה שלימה ברצון מלא גם אס ידמה לו לאדם שכוונתו כוונה שלימה לעשות המצוד. לשמו יתברך. לא יאמין לעצמו עד שיגמור המצוד, כי כן טבע חומר גוף האדם למנעו מלחשוב מחשבות ברצון מלא ושלם! ובאמת אמרו חז"ל חשב לעשות מצוד, ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה והטעם הוא כדברינו הנ"ל שעיקר הוא כוונת הלב והבורא ב"ה הבוחן לבבות וחוקר כליות יודע מחשבות זה האדם שהיה כוונתו לשמו ברצון שלם לכן חוש לו כאלו עשאה. בשלמא מלך בשר ודם הרוצה לבחון את עבדיו ומצוה להם איזה עבודה לעשות אם יעשה בשלימות לא יבחון את לבבם אם כועתם שלימה לעבדו באמת וברצון רק אחר שיעשו ויקיימו את מצות עבודתו אשר צוד, עליהם יראה לפי המעשה אשר עשו ויבחון קצת כוונתם. אבל הבורא יתעלה החופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב יודע תוכן כוונתו אם היא שלימה אזי חשוב לפניו יתברך כאלו עשאה וכן להיפך אם יעשה אדם מצוד, במעשה ולא יכוין לבו לעשות בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא. והנה מדרך בני אדם כשיעלה על מחשבתם לעשות איזה מצוד, אזי תחילת המחשבה הוא בחשק גדול כל אחד לפי מדריגתו. והצדיק גמור אשר יעלה מחשבתו ורצונו לעשות מצוה הוא ג"כ לפי גודל צדקתו כן גודל חושקו והשתוקקותו בחמימות והתלהבות אש ה׳ תבער בו לעשות המצוד, בתוכן ד,שלימות! וזה הי׳ כוונת אברהם אבינו ע"ה כאשר אמר לו השי"ת קח את בנך כו׳ והעלהו לעולה. הי׳ מתחיל לבו לבער כגחלת אש ושלהבת. אך אחר המשכה ועכבה שיתמהמה האדם לעשות המצוד, ולגומרה במעשה נופל האדם מתשוקתי הגדולה שהי׳ לו מתחילה בעלותו על מחשבתו. ומזה הי׳ מתירא אברהם שיפול מתשוקתו הגדולה הזאת הבוער בלבו. בהתמהמה בדרך שלשה ימים לכן מיד ויבקע עצי עולה כדי שיהי׳ המעשה מיד ג"כ בשלהבת הגדול הזה וזהו ג"כ שאמר לו יצחק הנה האש בה"א הידיעה כלומר מאחר שראיתי שהי׳ לך האש הגדול הזה הידוע כדרך הצדיקים והראי׳ שאש ה׳ בער בך דהנה והעצים דאגי ראיתי בבקיעת העצים שבקעת מיד לכווג׳ זאת שתעשה מעשה מיד כאלו נכון לפניך להעלות עולה מיד וזהו והעצים בה"א הידיעה. ואי׳ השה לעולה ר"ל למה לך לקחת אותי לעולה די הי׳ בשה. ויאמר לו אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני ר"ל אז יראה השה כאשר תעשה גם אתה מעשה רב שתהי׳ לעולה.

פרשת חיי שרהעריכה

ויהיו חיי שרה כו׳ פירש"י בת ק׳ כבת ך כו׳ כבת ז׳ ליופי. ולכאורה מה נפקא מינה שהיתה כבת ז׳ ליופי. ונראה דרש"י ז"ל כיון בדבריו לרמז על ב׳ מדרגות שמחויב האדם להתנהג בהם כל ימי חייו: דהיינו האחד להזהר ולהשמר במאוד מאוד מכל חטא ועון שלא יעבור ח"ו על שום מ"ע ול"ת: ומדרגה ב׳ דהיינו גם דברים המותרים כמו אכילה ושתי' ומלבושים וכדומה צריך להכניס הכל אל הקדושה לכוין בהם לשמים דהיינו אדם שמלביש עצמו ומקשט עצמו במלבושים וקשוטים יפים ונאים. יהי׳ כוונתו לקשט דיוקנא דמלכא כמבואר בגמ׳ן וכן בכל דפר יהי׳ כוונתו לשמים וכאשר יתנהג כך אזי כל מה שיהי׳ לו הן ממון והן מלבושים יספיק א"ע במה שיש לו וישמח בהם וחייו חיים שלו אבל אם אין כוונתו בכל הנ"ל לשמים אזי תמיד יחסר לו ולא יהי׳ לו די וסיפוק לעולם: ונמצא חייו אינן חיים ואין החיים שלו. וזה רמז פשוט בת קו"ף כבת ך שלא היה בה שום חטא ממצות עשה ול"׳ת: ובת ך׳ כבת ז׳ ליופי רמז למדרגה ב׳ דהיינו כמו תינוק שהוא מקשט עצמו אין יודע להתפאר עצמו ולחשוק להתקשט בקישוט יקר כך היתה שרה כשהיתה בת כ׳ שאז הוא עיקר התגברות לאדם לתאוות ליפות עצמו ולהתקשט ושאר עניני עולם והיא הי׳ כל כוונתה בכל קישוטה והתיפותה רק לשמים:

או יאמר ויהיו חיי שרה כו׳ ע"ד דאיתא בגמרא חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום מקרא מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כו׳ א"ת מה אלא מאה ויש לומר הפי׳ דעיקר השורש לאדם שיהי׳ בהכנע׳ גדולה ושפל בעיני עצמו ובמה נחשב ואז יכול לפעול במעשיו כמו בזמן המקדש וזה הרמז מא׳ ברכות נגד מאה אדנים שהיו במקדש וזה פי׳ הגמרא אל תקרי מה אלא מא׳ ר"ל כאשר תהי׳ במדרגה מה בהכנעה תתקן גם כן מאה האדנים שתפעול במעשיך כמו בזמן המקד׳ וזהו ויהיו חיי שרה מאה שג׳ ושרה רמז כשהצדיק הוא במדרגת נוקבא ירא׳ עכ"פ להיות שפל ומוכנע לזה רמז מאה שנה נגד מאה אדנים ועשרים שנה (חסר כאן) ושבע שנינו רמז שיתקן ז׳ ימי הבנין כי שג' בגי׳ ספיר׳ והבן:

או יאמר דרש"י ז"ל מרמז בדבריו ללמד לאדם דרכי ה׳: דהנה יש שני מדרגות בדרכי בני אדם. דהיינו אחד האדם בילדותו הוא מתחזק בלימודו ולומד בהתמד׳ והלימו׳ נקרא יופי שזה הוא היופי של הבורא ב"ה וכאשר האדם בא בשנים דהיינו מעשרים ולמעלה שאז שכלו של אדם מתגבר לדעת את ה׳. אזי הוא מתחיל לפשפש במעשיו ורואה בהם אם נעשים כהוגן לכבודו יתברך באמת. ורואה ומבין בעצמו שלא יצא ידי חובתו כלל בשום עסק תורתו ומצותיו שעשה ולמד עד הנה ומבין שחיסר וחטא בהם דהיינו שלמד לאיזה פני׳ או להתפאר או באיזה אופן אחר להנאת עצמו ויחרד האיש ומתחרט על הקודם ומתחזק לתקן עצמו בכל מעשיו ולמוד התורה שיהי׳ הכל שוין לטובה לשמו יתברך ויתעלה ולא להנאת עצמו. והנה ידוע דאיתא בספר הקדוש חובת הלבבות. אין לך חסידות כתחילתו כי כל דבר בהתחלה ראשונה נעשה בחשק ואומץ רב בכל התאמצות האפשרי. וזה שפירש רשי׳ ז"ל בת ק׳ כבת ך׳ לחטא ר"ל כמו כשהיתה בת כ׳ כשאז הו׳ דרכו של אדם לפשפש במעשיו ומוצא בהם חטאים שחיסר בעבודתו יתברך שמו ותופש הדרך הזה בחיזוק גדול שהוא ההתחלה ראשונה כנ"ל. כך כשהיתה בת קו"ף היתד. ג"כ במדריגה זאת ובת כ׳ כבת ז׳ ליופי. הוא ג"כ על דרך הנ"ל דהיינו בלימוד צריך ג"כ להיות התפישה מרובה להגות בתורתו הקדושה כמו בעודו בילדותו בשנים הרכים. והצדיק הזה שמתנהג עצמו כך כנ"ל זוכה לחיים הנצחיים וזהו ויהיו חיי שרה לשון הוי"ה וקישור בחיים הנצחיים: שני חיי שרה כולן שוין לטובה רמז אחר שיזכה הצדיק למדרגה זאת אזי הכל שוה לו לטובה והנה יותר צריך האדם להתחזק לקדש עצמו באכילתו ושתיתו בקדושה ובטהרה שעל ידי זה הוא מוציא ניצוצות קדושות ועל ידי זה זוכה לחיים הנצחיים וזהו שאמר אברהם אבינו ע"ה להמלאכים והשענו תחת העץ ר"ל תחת עץ החיים על ידי זאת ואקחה פת לחם: דהיינו ע"י אכילה כנ"ל: וזהו ויאמר ה׳ הן האדם כו' ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם י"ל הפי׳ כך דהנה השי"ת ב"ה ברוב רחמיו רוצה בתשובה שיתקן אדם את אשר קלקל. ואמר השי"ת ועתה ר"ל עתה שחטא אדם הראשון ובמה יתקן את חטאו. פן ואולי יהי׳ לו תקנה שישלח ידו ליקח ולאחוז בעץ החיים ע"י סיבת אכילה שיוציא ניצוצות קדושות באכילתו בקדושה וזהו ואכל וחי לעולם ר"ל ע"י אכילה יהי׳ לו אחיזה בחיי עולם הנצחיים ולכן וישלחהו ה׳ מגן עדן לעבוד את האדמה כי עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי׳ כ"א בזה העולם יוכל לתקן להוציא ניצוצות קדושים כנ"ל והצדיק הזה המתנהג בקדושה בתורה ובאכילה ובשתיה ובכל מעשיו הוא מושך השפעות חסדים לעולם וזהו ואברהם זקן בא בימים ר"ל זקן זה קנה חכמה ובא למדרגת ימים להמשיך השפעות חסדים הנקרא ימים ע"ד יומם יצוה ה׳ חסדו וה׳ ברך את אברהם בכל. דהצדיק המושך השפעות צריך שיהיה כל כוונתו לכללות ישראל: ולא יחוש על עצמו בלל כאלו אינו בעולם. רק השי"ת הוא המשגיח על הצדיק ומברכו בכללות ישראל הגם שהוא אינו משגיח על עצמו וזהו וה׳ ברך כו׳ בכל. פי׳ בכללות ישראל. והנה הצדיק גמור כנ"ל הוא הולך בהתגלות אבל מי שאינו עדיין במדרגה הג"ל צריך להיות הצנע לכת לתקן כל פנימיותיו וזהו ויאמר אל עבדו זקן ביתו פי׳ הצדיק גמור הנ"ל אומר אל הצדיק השני שעדיין אינו במדרגה זו ואינו אלא כעבד במדרגה זאת שצריך להיות עוד הצנע לכת כג"ל לתקן הפנימיות וזהו זקן ביתו: המושל בכל אשר לו פי׳ ועכ"פ הוא במדרגה זו שהוא מושל במרה זאת שלא להתקנא עצמו בחבירו שאינו חומד ומתאווה להתקנא בממון של אחרים: שזה הוא עיקר מי שרוצה לילך בדרכי ה׳ להוציא מלבו הקנאה וחמדת ממון שהיא עיקר המונע מעבודת הבורא וזהו המושל בכל אשר לו שדי לו במה שיש לו: ואינו חומד בשל אחרים והצדיק הגמור הרוצה להביאו ג"כ במדרגה גדולה: אומר לו שים נא ידך תחת ירכי ר"ל שיתקשר עמו. לזה רמז ירכי הנקרא יסוד שהוא התקשרות כידוע וזה שנאמר ביעקב אבינו ע"ה ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל ר"ל השמש היא הבהירות והקדושה רבה היה זורח ומאיר לו כאשר עבר את פנואל פי׳ פנואל לשון פנו אל והוא כשאדם מסיח דעתו מהקדושה אזי מיד והוא צולע על ירכו היינו שיש לו חסרון בהירך וכאשר עבר את פנואל ר"ל שאינו מסיח דעתו כלל מהקדושה אז ויזרח לו השמש נמצא שצריך האדם לקשר עצמו עם צדיקים גמורים בקדושתם ובהירתם ולשמור עצמו לבל יפנה אל מדעתו ולקדש עצמו בכל המרות כנ"ל והשם יעזרנו לעבדו באמת ויהי ה׳ עמנו כאשר היה עם אבותינו אמן כי יהי רצון

ויען עפרון כו׳ אדוני שמעני ארץ ארבע מאות כו׳ וישקול אברהם לעפרון כו׳ נראה לפרש דהנה האמת הוא השורש שיהי' האדם כעפר לכל: אך היסוד העפר הוא המושך את האדם לעצלות ושפלות גם אם הוא צדיק באומרו היצה"ר אליו שאינו צריך לעבוד עוד כי כבר תיקן את עצמו במה שהוא במדרגת עפר ועל ידי זה מביאו לעצלות בעבודת הבורא ית׳ וצריך האדם להתחזק נגדו אז בשמעו את דברי היצה"ר המביאו לעצלות להתחיל בעבודת הבורא מחדש כאלו לא עשה עדיין כלום וזהו שאנו מתפללין ונפשי כעפר לכל תהי׳ ובמצותיך תרדוף נפשי ר"ל שלא יביאני היצר לעצלות לבטל מצותיך חליל׳ אלא אדרבה במצותיך תרדוף נפשי לזה אפשר רמז הכתוב ג"כ כאן כי אברהם רמז לצדיק ועפרון רמז ליצה"ר של מדרגות עפר כנ"ל וזה ויען עפרון כו׳ אדוני שמעני ארץ ארבע מאות כו׳ פי׳ שלהצדיק אומר לו היצה"ר שהוא אדון בדבר עבודתו ית"ש שכבר תיקן הכל וזה רמז ד׳ מאות שקל כסף הם ת׳ עלמין דכסיפין שהצדיק צריך לתקן אומר לו היצה"ר כבר תקנת הכל ומה זה ביני ובינך. וצריך הצדיק להתחזק נגדו וזהו וישקול אברהם ר"ל שצריך לשקול הדרך ה׳ בעבודתו מחדש לתקן ארבע מאות שקל כסף הם ת׳ עלמין כו׳ כנ"ל וזהו עובר לסוחר מלשון,,, סחור סחור לכרמא צריך לסבב את דרכו מחדש וק"ל

ואברהם זקן בא בימים כו׳ נ"ל ע"פ דאיתא בגמרא כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני כו׳: ושמעתי אומרים הפירוש. בשביל ר"ל ע"י שרבי חנינא בן דוסא עשה שביל ,ודרך ופתח הצינורות ע"ז ניזון כל העולם ויש לומר ג"כ לפי דרכינו בעגין עבודת הבורא ב"ה שאנו רואים כמה צדיקים מסגפים עצמם בסיגופים גדולים כמה שנים ובאים למדרגת חסידות. ויש בני אדם שאינם מסגפים עצמם כ"כ ואעפ"כ זוכים לחסידות ושלימות זה ג"כ ע"י סיבת הצדיק שסיגף עצמו והסיר המסך המבדיל הגדול החרולים והקוצים והברקנים החיצונים המעכבים את האדם לבוא,לדרכי ה׳ ועוש׳ שביל ודרך בעבודתו יוד אזי בקל לקרב אל הקדושה ולילך בדרכי ה׳: וזהו והחליל מכה לפניהם ר"ל ע"י המצות של הבאת ביכורים. הכו החלל ואויר העולם שהוא מלא חיצונים הכו ובערו אותם ע"י מצוד. זאת חליל הוא לשון חלל ואויר. וזהו כל העולם ניזון בשביל חניגא בני דהיינו שע"י מעשיו הקדושים כבר נתעורר רחמים ופתח שער הקדושה ע"י שהסיר המסך המבדיל כנ"ל והיה קל לכל אדם לעבוד השי"ת ב"ה: וחנינא בני די לו בקב חרובים רמז די כאדם האומר יש לי די דהיינו כמו רב לי שמחה וחדוה בדבר זה שהי׳ כח בידו לשבר הקב חרובים המה המקטריגים שמרמז קב חרובים לעולם החרוב: והוא במעשיו הקדושים הפכם לרחמים. וזהו מה דאיתא ברבי חנינא בן דוסא שהלך בדרך ואתא מיטרא אמר כל העולם בנחת וחגינא בצער פסק מיטרא וכשבא לביתו אמר כל העולם בצער וחנינא בנחת אתא מיטרא: ולכאורה וכי לא ניחא ליה לר׳ חנינא שיהיה העולם בנחת שאמר כל העולם בנחת: ולא היה לו לומר דק חנינא בצער כדי שיפסוק המטר שלא יהא לו צער בדרך: ולפי דברינו הג"ל יבואר היטב דהיינו שדבריו היו בלשון תימ׳ איך אפשר שזה הוא גשמי ברכה וכל העולם בנחת ממטר הזה. הלא חניגא בצער. והכל הוא בשביל הצדיק כנ"ל וראויה הוא שיהיה הנחת מקודם להצדיק: ואח"ב אמר כל העולם בצער וחנינא בנחת ר"ל היתכן שיהא אפשר שיהיה העולם בצער מאחר שחנינא בנחת ובידו הכח לשבר המקטריגים והחיצונים ולהפכם לרחמים וההכרח שיהיה עולם בנחת ולא בצער. וזהו ואברהם זקן בא בימים זקן זה קנה חכמה בא בימים פעל ועשה רחמים שיהיה תמיד בלי הפסק ימים רמז לרחמים כידוע: וה׳ ברך את אברהם בכל: דהנה את זה לעומת זה עשה ה/ דיש בהקליפה הנקרא כלב ויש נקרא בהמה שהוא .ג"כ גיט׳ כלב: וע"י השם הקדוש הנקרא בכל נשברים הקליפות הנ"ל: ונמצא אחר שתיקן אברהם אבינו ע"ה שהסיר המסך המבדיל היה בקל לאחרים לבא לעבדות הבורא וזהו חשקו ותשוקתו של הצדיק שבולם ילבו בדרך ה׳: וזהו ויאמר אל עבדו ר"ל שהוא מורה דרך ה׳ להעבד הזה העובד ע"י והיינו זקן ביתו שקנה חכמה ע"י ביתו ואומר לו שים נא ידך תחת ירכי כנ"ל ויתקשר עמו וק"ל

או יאמר ואברהם זקן כו' דהתורה הקדושה הורה לנו דרכי הצדיקים איך יתנהג לעודד רחמים וחסדים והשפעות לעולם: ונקדים לפרש אלה תולדות כו׳ בהבראם. ודרשו חז"ל בה"א בראש דהעולם הזה נברא בה"א כי ביה ה׳ צור עולמים ועוד דרשו בהבדאם באברהם. ושני מדרשות עולה בקנה אחד. ע"ד שפרשתי על מה שאמרו חזי׳ל מתחילה עלה במחשבה לבראה במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים ושיתף בו מדת הרחמים וחלילה לחשוב אצל הבורא האחד הפשוט האמיתי שום השתנות חלילה אך נראה כוונת חז"ל דבאמת העולם העליון נברא במדה"ד וזהו מתחילה ר"ל תחילה עלה במחשבה ר"ל לעולם המחשבה הוא העולם העליון ובראו במדה"ד. וראה שאין עולם■ מתקיים כו' ר"ל אבל העוה"ז ראה שאין מתקיים במדה"ד שיתף בו מדת הרחמים דעולם חסד יבנה ובזה מבואר דברי חז"ל בה"א בראם היינו העוה"ז נברא בה"א וגם רמז באברהם הוא מדת חסד והנה החסדים הם נתעוררים ע"י הצדיקים שהם ממשיכים החסד לעוה"ז ע"ד שפירשתי גומל נפשו איש חסיד גומל הוא לשון ויגמל יצחק ר"ל מי שגומל את נפשו מתאוויות הגשמיות. איש חסיד פי׳ הוא בעל החסדים שהחסדים הם בידו להמשיכם לכל ישראל והעיקר הוא ע"י התודה העוסק בה לשמה יכול הוא להשפיע: וזהו ואברהם זקן בא בימים ר"ל אברהם הוא מדת חסד: זקן רמז להתורה הקדושה דהקב"ה אצל הר סיני היה נראה כזקן מלא רחמים. וימים רמז לעוה"ז נקרא ימים מפני שהוא בזמן ויהי׳ שיעור הכתוב ואברהם ר"ל החסדים באו בימים היינו לעוה"ז ע"י הזקן ר"ל ע"י התורה הקדושה: וה׳ ברך את אברהם בכל ר"ל השם הויה ב"ה מסכים ומיחד את מדת החסד עם העולם הנקרא כל ונמצא כל העולמות ביחוד ויאמר אברהם אל עבדו ר"ל דהחסדים הם כמדברים אל הצדיק וזהו ויאמר כו׳ אל עבדו הוא הצדיק העבד נאמן: זקן ביתו: דהנה התורה הקדושה היא אצל כל אדם בהעלם. דקודם יציאת אדם לעולם מלמדין אותו כל התורה. ובא מלאך וסטרו על פיו ונשכח ממנו: וכל זאת למה. הוא למען תהיה תורת ה׳ בכח בהעלם באדם ואח"ב בעסוק האדם בתורה לשמה אזי הוא משיג אמתיות התורה הנרשמת בו: ונמצא התורה היא באדם מכבר קודם יציאתו לעולם ולכן יש לקרות התורה לשם זקן וזהו זקן ביתו היינו שהוא משיג התורה הנעלם שבביתו:

או יאמר דהצדיק גם כשהוא בילדותו דומה בעיניו תמיד כאלו הוא זקן וחושב אפשר היום ישוב לביתו ומנוחתו כבוד ונמצא הוא תמיד בתשובה ולכן נקרא הצדיק זקן ביתו. המושל בכל אשר לו ר"ל שמושל ביצרו ומושל בהקב"ה כמו שאמרו חז"ל מי מושל בי צדיק ואומרת מדת החסד אל הצדיק הזה שים נא ידך תחת ירכי. דהנה בעולמות העליונים שם אין שום שייכות אחיזה להקליפה כ"א בעולם התחתון!. וצריך הצדיק להפריד הקליפות משם לבל יתאחזו: וזהו שאנו מברכים בכל יום פוקח עורים. והכוונה לפקוח עינים למעלה להשגיח על ישראל וזהו עיני ה׳ אל צדיקים ר"ל ביד הצדיקים הוא לעשות עינים להשי"ת להשגיח על ישראל וברכת מלביש ערומים הכוונה להלביש ולכסות העולם התחתון בפני הקליפות לבל יתאחזו וזהו השמים כסאי לשון מכוסה דהיינו השמים העולמות העליונים הם מכוסים בפני הקליפות שאין להם אחיזה כנ"ל רק והארץ הדום רגלי ר"ל בעולם התחתון אצל הרגלים שם הוא מקום הקליפות. וצריך האדם לראות לבל יתאחזו וזהו השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם פי׳ עולם התחתון נתן לבני אדם להפריד הארציות מהקליפות. וזהו שים נא ידך פי׳ כחך תשים. תחת ירכי הם הרגלים רמז לעולם התחתון שם תראה להפריד הקליפות 8 ואשביעך בה׳ אלקי השמים כו׳ אשר לא תקח אשה לבני פי׳ גם זאת אומרת מדת החסד אל הצדיק התחזק מאוד בשבועה שלא תקח אשה היינו השפעות הגשמיות שתשפיע לישראל שהם נקראים בשם אשר, לא תקח אותם להשפיע לבני: לבני בכורי ישראל: אל תשפיע מבנות הכנעני ר"ל שלא יתערב תאוויות ומרמות: ע"ד כנען בידו מאזני מרמה. לפי אשר אנכי יושב בקרכו וא אוכל און ועצרה: ויאמר אליו העבד ר"ל הצדיק הוא משיב אל מדת החסד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי ר"ל אם לא ירצו ההשפעות לילך חלילה ר,השב אשיב את בנך פי׳ אם יש לי רשות לתלות האשם על בנך ישראל שהם צריכים לתשובה על עונותיהם וגורמים לעכב ההשפעות מחמת עונותיהם ויאמר אליו אברהם פי' הוא מדת החסד: השמד לך פן תשיב את בני שמה ר"ל חלילה לתלות החסרון בהם רק אתה עשה את שלך. וישם העבד את ידו כו׳ וישבע לו מובן ממילא שהצדיק עושה ומקיים כנ"ל ויקה העבד עשרה גמלים ונקדים לפרש פסוק בפרשת לך לך ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין נ"ל שזה רמז אל מדת מלכות שדרך שם נשפעים כל השפעות טובות לישראל ולכל העולם. והוא כהן לאל עליון שמשם נשפעים כל החסדים שבעולמות העליונים. ויברכהו ויאמר ברוך אברם כו׳ הנה בעת אשר יקבל מדת מלכות השפעות וטובות להשפיע לישראל אזי הוא מרבה שמחה וחדוה ונותנת שבח והודיה וברכה לעולמות העליונים. וזהו ויברכהו ויאמר ברוך אבדם לאל עליון ר"ל יחוד מדת החסד לעולם העליון: וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ר"ל בעת הזאת שמתברכת מדת מלכות להשפיע אזי אין רשות לשום צר ואויב לשלוט על ישראל חלילה ואדרבה הם נמסרים ביד ישראל ויד ישראל תקיפה עליהם וזהו גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות ר"ל יום השפעות הגשמיות לעולם כיום קבוץ גליות שאז האומות יהיו נכפפים תחת ישראל ויתן לו מעשר מכל פי׳ כל הנ"ל גורמת צדקת הצדיק המתנהג בקדושה רבה בכל דרכיו הן באכילה ושתיה וכדומה הוא מכניס הכל אל הקדושה וזה רמז מעשר רומז אל הקדושה הנקרא עשר וזהו פי׳ ויקה לו העבד עשרה גמלים הוא הצדיק העבד נאמן המשפיע לישראל כנ"ל הוא לוקח לעצמו עשרה גמלים ר"ל כל העשיות ועובדות וגמילות חסדים דכל העובדות נקראים גמילות חסדים הוא מכנים הכל אל הקדושה המרומז בעשר וזהו עשרה גמלים מגמלי אדוניו שהוא מדבק עצמו במדת הקב"ה אדון הכל. ע"ד שאמרו חז"ל הדבק במדותיו מה הוא רחום כו׳ וכל טוב אדוניו בידו ר"ל אז השי"ת נותן בידו ורשותו של הצדיק ומוסר לו כל הטובות והשפעות שישפיע לישראל ויקם וילך אל ארם בו׳ שהוא פועל בקדושתו שגם הדברים הגשמיות מוליך ומביא אל אורות הגדולים וזה רמז ארם לשון רמאות. נהרים הוא לשון אורות. ויברך את הגמלים ר"ל שכל זה הוא ע"י שהוא משבר עצמו על כל גמליו ומדותיו ויברך הוא לשון הברכת אילן שכופף ומשבר עצמו כנ"ל מחוץ לעיר עיר נקרא הגוף ע"ד עיר קטנה ואנשים כו׳ דהיינו שאין הגוף החומר נהנה מזה שהוא חומד ומתאוה תאוות הגשמיות הגופניות וזהו מחוץ לעיר: אל באר המים פי׳ והמדרגה הזאת בא לו הכל בשביל באר המים היא התורה הקדושה שעוסק בתורה לשמה ונעשה כמעין המתגבר הנובע: לעת ערב פי׳ שהוא מקדש ומטהר עצמו ע"י התורה הקדושה לשמה עד שנעשית אצלו ערוב ומתוק מדבש וכל טעם. לעת צאת השואבות עד שמשפיע השפעות גדולות וטובות רבות לישראל בלי הפסק והשם יזכנו לעבדו באמת ביראה ובאהבה רבה אמן:

או יאמר ואברהם זקן בא בימים: דהנה קודם שברא הקב"ה את עולמו והארץ היתה תהו ובהו וחשך והבורא ב"ה הביט בראייתו הקדושה ונתהווה האור וזהו וירא אלקים את האור כו׳ ר"ל ע"י ראייתו נתהווה האור בתוך החשך והבדיל בין האור ובין החשך וקבע לזה תחומו ביום ולזה בלילה אבל בעולמות עליונים שם כולו אור ולילה כיום יאיר. והצדיק כאשר מתקן עצמו אזי הוא קשור ודבוק בו יתברך ויתעלה בעולמות העליונים ונמצא גם אצל הצדיק הוא כולו יום כי בא למעלה מן הזמן. וזהו ואברהם זקן בא בימים. וה׳ ברך את אברהם בכל: ודרשו חז"ל בת היה לאברהם ובכל שמה: יש לומר הרמז דכשהצדיק הוא במדרגת דוכרא אז הוא נהנה מזיו השכינה. ובירך ה׳ את אברהם גם כאשר לא יהי׳ במדרגה הגדולה כ"כ שיהי׳ ראוי׳ להשראת השכינה אזי עכ"פ ישתמש בבת קול. וזה רמז בת היה לאברהם. ובכל שמה כלומד בכל המדרגות שהיה היה משמש בב"ק: ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו שים נא ידך תחת ירכי כו׳ דהנה כשהצדיק הוא במדרגה גדולה בתורה ומצות ודביקות גדול נקרא בן למקום. אבל כשהוא חושב בעניני ביתו בעסקי העוה"ז כמו משא ומתן וכדומה אף שהיא מצוד. גדולה אעפ"ב אז אינו אלא במדרגת עבד ואז צריך זריזות ושימור גדול שיהיה כל עסקיו לשמו ית׳ שלא יבשל ח"ו בשום דבר אפילו בדבור קל לבטלה כי עי"ז גורם לעצמו ח"ו להכשל בלילה בטומאת קרי חלילה כי הצדיק גם שאינו מהרהר בהרהור אשה רק שמוציא איזהו דבור לבטלה אזי ג"כ שולט בו הרע להחטיאו חלילה במקרה לילה וצריך שימור גדול. וזהו ויאמר אברהם אל עבדו ר"ל שהצדיק מדבר לעצמו כשהוא במדרגת עבד. ומפרש הכתוב אימת הוא במדרגת עבד. זקן ביתו פי׳ כשהוא זקן זה קנה חכמה? ביתו כלומר בשביל צורכי ביתו כג"ל. שים נא ידך תחת ירכי פי׳ שתשים כחך והשגחתך על הירך שלא תכשול ח"ו במקרה לילה כי בודאי כשהוא בדביקות גדול אין צריך לחוש לכל זה כי הוא מחשבתו קשורה בעולמות עליונים אלא כשהוא עוסק בצרכי העוה"ז אז צריך שמירה גדולה כנ"ל. המושל בכל אשר לו ר"ל שאז צריך למשול בכל עניגיו ודיבורי׳ שיהא הכל בקדושה. וזהו ואשביעך באלקי שמים ואלקי הארץ פי׳ שתהי׳ תמיד קשור בו יתברך בכל מדרגתך באלקי השמים רמז למדרגת עליונים. ואלקי הארץ רמז לעניני העוה"ז בכל צריך אתה להיות בקדושה וק"ל:

פרשת תולדותעריכה

ואלה תולדות יצחק בן אברהם כו' פירש"י זל יעקב ועשו האמורים בפרשה יש לפרש ע"ד הרמז דיצחק רמז לדין ואברהם רמז לחסד ©ידוע. ואיתא צדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה: ורשעים ההיפך וזהו אלה תולדות יצחק בן אברהם ר"ל שאחר הדין נולד חסד: ואברהם הוליד את יצחק ר"ל אחר החסד נולד דין ופירש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה כו׳ ר"ל הרמז הזה האמור בפרשה נאמר על יעקב ועשו דהיינו ליעקב תחילתו דין וסופו שלוה כנ"ל ולעשו ההיפוך

או יאמר ג"כ ע"ד הרמז דהגה אנו רואים מעשה בני אדם דהיינו הרשעים העושים רע תחילת הסתת היצר הרע בהם הוא שאומר להם שזה הוא מצוה לעשות: ובאמת היא עבירה גדולה. והצדיקים הנשמרים מעבירות לפעמים עושים עבירה לשמה כמו שמצינו מותר לשנות מפגי דרכי השלום וזהו ואלה תולדות יצחק דהיינו הדין הבא ע"י עבירות הסיבה של עבירה הוא מחמת בן אברהם רמז למצוה דהיינו שהיצה"ר אומר לו שהוא מצוה? ויש צדיקים שעושים עבירה לשמה כנ"ל לזה רמז אברהם הוליד את יצחק ר"ל הצדיק הגדול לפעמים הוא מוליד את יצחק דהיינו דין שעושה עבירה לפעמים לשמה מחמת רוב צדקתו וק"ל:

או יאמר ואלה תולדות יצחק כו׳ ונקדים לפרש הפסוק ויזרע יצחק בארץ כו׳ וימצא מאה שערים יש לומר הרמז דהנה עבודת הצדיק הוא תמיד להרים את השכינה הקדושה שהיא ה"א אחרונה. וזהו שפירש"י אומד זה למעשר רמז בדבריו לדברינו הנ"ל שהי' יצחק אומד עצמו למעשר דהיינו תרומה דהכתוב קראה לתרומ׳ מעשר: כדאיתא בכמה דוכתא תרומה פי׳ תרום ה"א. ועיקר העבודה להשי"ת ע"י אהבה ויראה שזה רמז תרומה תרי ממאה. דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום וצריך לברכם באהבה וביראה וזה נקרא זריעה אצל הצדיק שע"י אהבה ויראה נזרע בו אור גדול וזהו אור זרוע לצדיק ועל ידי זה ממילא נמצאים המאה שערים דהיינו שע"י כל ברכה שהוא מברך הוא פותח שער אחד ממאה שערים העליונים שהם נקראים מאה ברכות דהיינו בריכות העליונים וזהו ויזרע יצחק כנ"ל וימצא מאה שערים כנ"ל והנה ידוע דיש יראה הקודמות לאהבה דאהבה בא מתוך היראה ויש יראה עליונה הבא מתוך אהבה וזהו רמז ואלה תולדות יצחק דהיינו יראה שע"י נולד בן אברהם דהיינו אהבה. ויש יראה הבא מתוך אהבה ולזה רמז אברהם דהיינו אהבה הוליד את יצחק שהוא יראה וזהו שפירש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה ר"ל מה נפקא מינה בזה ופירש"י דהנפקה מינה הוא שע"י היראה ואהבה נתעורר רחמים ונשברים הדינים דהיינו יעקב רמז לרחמים ועשו רמז לדינים וזהו רמז ואחר כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו פי׳ הגם שלפעמים מתגברים האומות ח"ו ורוצים ןלהרע לישראל ח"ו ונראה כמעט שהדבר מוכן ח"ו לבוא. ולא כן הוא שאחר הגעת סוף הדבר ח"ו שיוגמר. אזי יצא כח הצדיק ואוחז בסוף הדבר שלא יבא כלל. וזהו וידו דהיינו כחו אוחזת בעקב דהיינו בסוף של עשו הרוצה כמעט לגמור הדבר אזי אוחז ואינו מניחו ונתעורר רחמים גדולים על ישראל אמן

ויעתר יצחק כו׳ נ"ל דהנה שלשה אלד, בני חיי ומזוני צריך אתערותא דלתתא שיתן הצדיק את דעתו עליהם שהם צורך לעולם ועל ידי זה יוכל הצדיק להשפיע אותם לעולם. אבל אם לא יהי׳ אתערותא דלתתא בלתי אפשרי שיושפעו לעולם גם אם יהי׳ צדיק בכל מחשבותיו וקדושתו לה׳. כ"א שצריך הצדיק לירד קצת ממדרגתו לחשוב עליהם שהם צורכי עולם אז הם נשפעים לעולם וזהו שאמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלי׳ מילתא ר"ל לאו בזכות וצלילות של אדם לבד תלי׳ מילתא. אלא במזלא לשון יזל מים מדליו ר"ל אלא ע"י הצדיק הממשיך השפעות שנותן דעתו ומחשבתו להזיל ולהמשיך אלו חיי בני ומזוני: וזהו על כל קרבנך תקריב מלח. מזלא גימ׳ לחם דהיינו מזוני: ולחם אותיות מלח: ואמר הכתוב על כל קרבנך ר"ל בכל זאת שאתה מקרב את העולמות העליונים ע"י צדקתך וקדושתך על כל זאת תקריב מלח פי׳ תתן דעתך להקריב ולהשפיע לחם היינו מזוני: וד,נ׳ יצחק אבינו ע"ה הי׳ כל מחשבותיו קדושים כולו לה׳ דהיינו לשבח והתהיל׳ להשי"ת ב"ה דאצל הצדיקים גם התפיל׳ שהם מתפללים נקרא תהיל׳ ולא הי׳ עול׳ על מחשבתו להתפלל על זרע בעולם באופן הנ"ל רק כל מגמותיו ותפילותיו הי׳ לה׳ כנ"ל וזהו ויעתר יצחק לה׳ לנוכח ר"ל זה הי׳ התנגדות למחשבת אשתו שהיא הית׳ חושבת בכוונה הנ"ל שהזרע הוא צורך לעולם וזהו כי עקר׳ היא ר"ל שהית׳ מעל׳ המחשב׳ זאת על דעת׳. ויעתר לו ה׳ פי׳ שהשי"ת הפך את רצון יצחק מכוונתו הראשונ׳: להכוונ׳ הנ"ל ויעתר הוא ע"ד שאמרו חז"ל למה נמשלו הצדיקים לעתר מה עתר מהפך התבוא׳ בגורן. ונמצא עתר הוא לשון הפך שהשי"ת עוש׳ רצון להצדיק וזהו רצון יראיו יעשה ר"ל שעוש׳ רצץ ליראיו ואז כאשר הפך ה׳ את רצון יצחק שיהי׳ כוונתו על הזרע כנ"ל, ותהר רבקה אשתו ר"ל אז ידע שהדת׳ אשתו ולא כן מתחיל׳ לא ידע מזה כלל כי הי׳ דבוק כולו בה׳. ויתרוצצו הבנים בקרב׳ ותאמר אם כן למה זה אנכי דד,נ׳ רבקה הית׳ יודעת שבניה יקבלו התור׳ הקדוש׳ ובראותה כשהית׳ עוברת על פתח בהכ"ג יעקב הי׳ מפרכס לצאת. ובפתח ע"ז הי׳ עשו מפרכס לצאת כמו שדרשו חז"ל והיא לא הית׳ יודעת שזה לה שני עוברים במעי׳ רק הית׳ סוברת שזה עובר אחד שהוא מתגבר עיתים לטובה ועיתים לרעה והית׳ מצטערת ואומרת א"כ ר"ל אם חלילה באופן זה יהי׳ בני וחליל׳ בקבלת התור׳ הקדוש׳ יהי׳ בהם תערובת טוב ורע: למה זה אנכי למה לי קבלת התור׳ שפתח באנכי ה׳. כי התור׳ הקדוש׳ צריכ׳ להיות הכל בקדוש׳ בלי תערובות חליל,. ותלך לדרוש את ה׳. דאיתא בגמרא שותא דינוקא או דאבא או דאמא. והוא מחמת שהם שותפין בו וכל אחד מכניס בו חלקו לפי מהותו ומדרגתו והית׳ תולה החסרון בעצמה שהיא גורמת זאת לכן ותלך לדרוש את ה׳ לתקן את חלקה כדי שיהי׳ כולו לטוב לה׳ ויאמר ה׳ לה שני גויים בבטנך זה יפנה לרשעו וזה לצדקו בשלימות וזהו שבענו בבקר חסדך. בוקר הוא לשון ביקור: דהקרבן הי׳ צריך ביקור למען תהי׳ אתערותא דלתתא. ששורש הקרבן הי׳ בדביקות גדול בכוונת קדושים עליונים והביקור הי׳ למען אתערותא דלתתא וזהו שהתפלל דוד המלך ע"ה שבענו בבוקר כו׳ ר"ל מה שצריך האדם לחשוב ולהעלות על דעתו את צורכי העולם דהיינו ביקור החסדים הצריכין למען אתערותא דלתתא אתה תעשה הרצון הזה כנ"ל רצון יראיו יעשה. ולא מאתנו יבא הרצון רק אנחנו נהי׳ דבוקים בך ונרננה ונשמחה בכל ימינו דהצדיק העובד ה׳ באמת הוא מתקן בכל יום ויום עולם אחר ואין יום אחד דומה לחבירו: מהו ואברהם זקן בא בימים ר"ל שהי׳ לו ימים הרבה שכל פעם עלה ותיקן עולם הגבוה מחבירו וזהו ונמנה ונשמחה בכל ימינו פי׳ כאשר נהי׳ דבוקים בך בדבק טוב אזי נמנה ונשמחה בכל ימינו והבן:

ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשץ. לכאורה מה בא הכתוב להשמיענו בזה באומרו מלבד הרעב הראשון אך נראה דהנה אצל אברהם נאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה כו׳ ולכאורה הלא הרעב שהי׳ אז בארץ היה אחד מעשרה נסיונות ולמה הלך משם מפני הרעב והי׳ לו להתעכב שם בימי הרעב לעמוד בנסיונו אך העגין הוא דהנה כשיש רשעים בדור שהם מעכבים ההשפעות. אזי הצדיק הרוצה להשפיע לעולם צריך לירד ממדרגתו עד סוף מדרגתו תחתונה ע"ד שאמר הכתוב ממעמקים קראתיך: ולכן בימי אברהם שהי׳ דורו רשעים והי׳ צריך לירד ממדרגתו לגמרי לכן הוכרח לירד מצרימה ששם הוא מקום עב ומגושם ביותר כדי שיטה עצמו גם הוא ממדרגתו העליונה שיהא יוכל להשפיע ע"י תפילתו תפילה לעני כו׳ דהמתפלל צריך להיות כעני עומד על הפתח. אבל יצחק הגם שהי׳ דורו רשעים לא היה צריך לירד מצרימה כדי לגשם עצמו. דהנה ידוע דאותו דבר אשר כבר תיקן איזה צדיק בתפילתו: אזי אח"כ אם יארע לצדיק שיהי׳ אחריו ג"כ אותו הדבר. בקל הוא לו לפעול הדבר הזה מחמת שכבר תיקן הצדיק הקודם לו: ולטעם הזה אמר הכתוב מלבד הרעב הראשץ כדי לתת טעם לזה שלא היה צריך יצחק לירד מצרים וק"ל

ויזרע יצחק בארץ ההוא כו'. דהנה דוד המלך ע"ה אמר אור זרוע לצדיק כו' יש לפרש דאור הוא זרוע אצל הצדיק : דהיינו הקדושה והאור שבו הוא כמו זריעה שעושה פירות שהוא גורם בקדושתו התעוררות יראה על כל העולם וזורע בבני אדם האור הקדושה. ולישרי לב שמחה ר"ל ואותם שאינם רק ישרי לב יש להם מדרגת שמחה דהיינו שבני אדם שמחים עמהם בראותם אותם אבל אינם יכולים להזריע אורות קדושות באחרים וזהו ויזרע יצחק בארץ ההוא כג"ל שהזריע בבני אדם יראה וקדושה וימצא בשנה ההוא מאה שערים? דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. והם נתקנו נגד מאה נפשות שהיו מתים בכל יום ותיקן דוד המלך ע"ה נגדם מאה ברכות והצדיק הזה המזריע קדושה ויראה בבני אדם הרי הוא כאלו מחיה אותם ועל ידי זה הוא גורם תיקן למאה שערים הידועים כי לכל איש ואיש יש שער מיוחד לו והמקיימו הוא מתקן אותו השער המיוחד. וכל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם כו׳ ולכאורה האיך מקושר הפסוק הזה לכאן. וגם מה בא להשמיענו בזה? וגם יש לדקדק שאמר לו אבימלך לך מאתנו כו׳? ונאמר בפסוק וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר: ונמצא איך מובן הפסוק וישב ויחפור את בארות המים כו׳ הלא הלך משם. ורש"י ז"ל הרגיש בזה ע"ש. ועפ"י דרכינו הנ"ל הורה לנו התורה הקדושה דרכי ב"א הנתעוררים ביראה ע"י הצדיק. ואח"כ אם תסיר מהם היראה ע"י שלא התמידו עליה בתמידות להתגבר בדרכי השם אזי נדמה להם שהם יראים ושלימים יותר מהצדיקים העובדים באמת וזהו הפי׳ כאן שראו שיצחק היה מתגבר ביראתו וקדושתו היה נדמה להם שאין מעשיו כראויה ואינם כמעשיהם שהם טובים ממנו וזה הטעות בא להם מחמת שהחזיקו ביראה בימי אברהם ואח"ב היו נרפים ממנה וזהו שאמר הכתוב וכל הבארות דהיינו מעיינות היראה והקדושה אשר נתעוררו ונחפרו ונפתחו ע"י אברהם אביו סתמום פלשתים דהיינו אח"כ נסתם מהם המעיינות היראה:

וימלאום עפר ר"ל בגשמיות את היראה במצות אנשים מלומדה לכן ויאמר אבימלך לך מעמנו כי עצמת כו׳ ר"ל שהי׳ נראה להם יראת יצחק דבר חדש ותימה ואיג׳ מתוקן כמעשיהם: מה עשה יצחק וילך משם ויחן בנחל: דדינה צדיק הג"ל שיש לו אור גדול בכדי שיוכל להזריע באחרים אזי עליו הדבר מוטל להתאמץ בכל אופן בכל יכולתו כדי להכניס יראה בלב בני אדם וזה יש לומר רמז הכתוב כי יפתח איש בור כו׳:

כי הוא לשון אשר דהיינו שהחיוב מוטל על הצדיק הנקרא איש שיפתח את הבור רמז למעייני היראה והקדושה לפתוח לבות בני אדם ביראה וקדושה רבה או כי יברה איש בור יכרה הוא לשון חפירה שמתחיל לחפור ולחקוק בלבות בגי אדם יראה וקדושה. ונפל שמה שור או חמור ר"ל אז בוודאי יפול שמה הקליפות. בעל הבור ישלם ר"ל זה שכרו של הצדיק הזה שהשי"ת ב"ה שהוא בעל ואדון לכל הקדושות והיראות ישלם לו שכרו לעוה"ב. ולא עוד אלא כסף ישיב לבעליו פי׳ דגם זה שכרו שהיראה והקדושה הזאת שגורם לבני אדם תשוב אליו ויוסיף בו עוד יראה ואהבה ותשוקה לעבודתו ית"ש וזהו כסף כו׳ לשון נכסף נכספת דהיינו החשוקה והאהבה ישיב לבעליו ועל דרך הזה פרשתי דברים היוצאין מן הלב נכנסים ללב פי׳ לאותו לס עצמו שיצאו ממנו באמת אותן הדברים חוזרים ונכנסים בלבו ומוסיפים לו עוד קדושה מקשו בגט׳ אם על הפתיחה חייב על הבריי׳ לכ"ש פי׳ לפי דרכינו הנ"ל אם החיוב על הצדיק לפתוח לבות בני אדם במעייני היראה כ"ש על הכרי׳ ומשני להביא כורה אחר כורה דהיינו אם בפעם אחד לא יפעול לעורר לבם יחזור ויוכח ע"ד הוכח תוכיח. וזהו ויחן בנחל גרר ר"ל כאשר ראה יצחק שאינם פונים אל יראתו ללמוד ממנו הי׳ הוא מתגבר והולך בקדושתו עד הנחל העליון שהוא גחל ה׳ והמשיך משם יראה והתעורר׳ עליהם כי כן דרך הצדיק להמשיך התעוררות יראה רוממות מעולמות העליונים על כל בגי אדם: וזהו וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם ויסתמום פלשתים היה הוא חוזר והעיר את רוחם ביראה שלימה והעיר היראה הקודמת שהכניס בהם אברהם אע"ה:

או יאמר ויזרע יצחק בארץ כו׳ מאה שערים רמז לעולמות העליונים כאשר מבואר לעיל דהיינו ע"י שהיה משפיע לעולמות העליונים ויברכהו ה׳ עי"ז היה גורם שיתברך ע"י השם הקדוש דעיקר ההשפעות באים ע"י שם הקדוש: וזהו תהילה לדוד ארוממך כו׳ פי׳ ע"י שאני מרומם אותך וגורם השפעה בעולמות עי"ז ואברכה שמך לעולם אני גורם שיתברך שמך להשפיע ע"י השם הקדוש וק"ל:

ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הגה שמעתי את אביך מדבר אל עשיו אחיך לאמר כבר דקדקו קמאי על מלת לאמר אין לו שחר כאן כמו בכ"מ שפירשו לאמר לזולתו. וגם לאמר שגי פעמים ונ"ל לפרש לאמר הראשון ויתורץ ממילא האידך עפ"י דאיתא בספרים שאיך עולה על דעת שיצחק אבינו ע"ה ירצה לברך את עשו ולא את יעקב ופירשו דבאמת היה רוצה לברך את עשו בעוה"ז בגשמיות? ואת יעקב היה רוצה לברך בעוה"ב:

והי׳ רוצה יצחק שכל ד׳ גליות יהיו תהת יד עשו יעו"ש. והנה רבקה אמנו היתה רוצה לקיים את בגי׳ בגלות שיהיה להם ג"ב מעט בעוה"ז ודרך הצדיק אף שמדבר בגשמיות אבל כוונתו בעולמות העליונים ברוחניות. וזהו הוא ורבקה אמדה אל יעקב בנה לאמר ר"ל מה שאמרה אל יעקב שיקבל ברכות גשמיות מאביו: היתה כוונתה בעולמות העליונים בשביל הרוחניות שבתוך הגשמיות כי אין לך גשמיות שאין בו ניצוצות רוחניות וזהו לאמר דהיינו שהיה כוונתה על אמירה אחרת בשביל הרוחניות כנ"ל:

מדבר אל עשו אחיך לאמר. שהנה דבקה היתד. מעלה מורא על ראשה פן לא ירצה יעקב לקבל ברכות הגשמיות כי אין חפץ לצדיק בגשמיות ולכן אמרה רבקה שמעתי את אביך כו׳ ג"כ לאמר דהיינו מה שאביך מדבר שרוצה לברכו בגשמיות הוא ג"כ כוונתו לאמר אמירה אחרת בשביל רוחניות כנ"ל שיד,י׳ בגשמיות ג"כ ניצוצות רוחניות כי אין לך דבר גשמיות בעולם שיהא לו חיות בלא נ"ק מעולמות העליונים וזהו שאמר עשו ליעקב יש לי רב פרשתי שאמר לי רב היינו העוה"ז הוא שלי וחלקי דעוה"ז הוא עולם הפירוד לכן נקרא רב ואין לך חלק בעוה"ז. יהי לך אשר לך דהיינו חלקך העוה"ב השייך יהי לך ולא עוה"ז: והשיב לו יעקב אבינו ע"ה:

יש לי כל רמז לו על הכוללות שבתוך הגשמיות שהיא החיות המקיימו שייך לי כנ"ל שאין לך דבר גשמי שיהי׳ לו חיות וקיום בלא קדושה ואם אקח את חלקי דהיינו הנ"ק שבתוך הגשמיות אזי אתה בטל כעפרא דארעא לגמרי לכן גם לי שייך בחלקך העוה"ז עבור חלקי שיש לך מחלקי הרוחניות וזהו כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך ר"ל בל עצמותי דהיינו הגשמיות שאני מדבר בהם הוא ג"כ באותו כוונה ה׳ מי כמוך דהיינו שכוונתי להעולמות העליונים לפעול פעולות רבות רפואות והשפעות ע"ד שאמרו חז"ל באומות אין כמוך אבל בישראל יש כמוך הקב"ה מחיה מתים אף הצדיק כן כמו שמצינו באלישע ע"ש וזהו זאת מנוחתי זאת שאגי הונה למטה: הוא עדי עד דהיינו לעולמות העליונים כנ"ל שגם בגשמיות וכוונת הצדיק לרוחניות העליונים והבן:

או יאמר ורבקה אמרה כו׳ דאיתא בזוהר הקדוש דהשכינה נקראת רבקה. ועם בני ישראל נקראים בשם יעקב ויש לפרש בדרך הזה. דיצחק היה רוצה לברך את עשו בגשמיות בעוה"ז והשכינה הקדושה היא האם המרחמת על בניה ישראל ובכל צרתם לה צר והיה תשוקתה מאוד שיברך יצחק את יעקב גם בעוה"ז כי האיך תוכל לראות בעני עמה בצער להם בעוה"ז ולבן אמרה אל יעקב שילך ויקבל הברכות מיצחק:

ויעקב היה מתירא מאוד שיתברך בעניני גשמיות כי מורא עלה על ראשו פן ואולי ע"י הגשמיות יתגשם ויופרד ח"ו מעבודתו י"ת כמו שאמר הכתוב פן תאכל כו׳ ורם לבבך: לזה אמר אל רבקה אמו היא השכינה הקדושה האיך אוכל לקבל ברכות עוה"ז. הן עשו איש שעיר ר"ל לו ראוי׳ עוה"ז לפי מדתו שהוא איש מעורב בערבוביא הולך בדרך לבו וכל הבא לידו לא ימנע עצמו מלעשות אם טוב ואם רע: אבל אנכי איש חלק ר"ל שאני צריך להיות חלק ומצוחצח צח בעבודתו יתברך ויתעלה בלי שום סיג ופסולת ופן ואולי ח"ו ע"י. הגשמיות יומשך לבי מעבודתו י"ת כנ"ל ואולי ימושני אבי שבשמים הבורא יתעלה ימשמש ויפשפש במעשי והייתי בעיניו כמתעתע:

והבאתי עלי קללה ולא ברכה שע"י זאת הברכה יצמיח קללח חלילה וחלילה. ותאמר לו אמו היא השכינה הקדושה עלי קללתך בני ר"ל עלי מוטל לשמור אותך מקללה:

אך שמע בקולי ולך קח לי ר"ל שתקבל הברכות העוה"ז ג"כ שיהיה לי ר"ל ג"כ לעבודתו לשמו הגדול שתהיה כוונתך בכל עניני עוה"ז הן באכילה ושתיה ושאר גשמיות רק לשמים להוציא ניצוצות קדושות מתוך המאכל באוכלך בקדושה ובטהרה ושיהיה לך בח לעבוד לו י"ת ולעסוק בתורתו ובמצותו וכן בכל דבר יהיה כוונתך לשמים:

וילך ויקח ויבא לאמו מובן ממילא שעשה מצות השכינה לקבל הברכות באופן הזה לשמו הגדול יתברך ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים אמן:


ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת , כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי כו׳ ויאמר אליו הנה משמני ארץ כו׳ ויש לדקדק למה המתיז יצחק עד שאמר עשו הברכה אחת כו׳ ולא בירך אותו מיד כשאמר לו עשו הלא אצלת לי ברכה גם לכאורה כמו זר נחשב שיצחק ירצה לברך את עשיו ולא את יעקב אך הענין דיצחק היה רוצה לברך את עשיו בגשמיות ואת יעקב ברוחניות כידוע וכשראה עשיו שבירך יצחק את יעקב בברכה הראויה לו לעשיו צוח ואמר לאביו הלא אצלת כו׳ עכשיו שברכת את יעקב בגשמיות דהיינו שהם נשפעים מג׳ עולמות עב"י הלא ברכה שהוא מעולם אצילות מגיע לי וזהו אצלת לי וכו׳ והשיב לו אביו הן גביר שמתיו כו׳ וכל אחיו כו׳ ודגן ותירוש כו׳ רמז השלשה ברכות הוא נגד שלשה עולמות הנ"ל נתתי ליעקב אחיך ולך אפוא מה עשה בני פי׳ היא הברכה מעולם העשי׳ שיברך אותך בה וזהו מה אעשה דווקא ר"ל מעולם עשי׳ ואמר לו עשיו בנו הברכה אחת היא לך אבי פי׳ שגם בגשמיות בעולם עשי׳ תמצא עוד ברכה לברכני ג"כ ומיד ברכו בברכת גשמיות אבל כשאמר לו תחלה לברכו בברכת רוחניות כנ"ל הלא אצלת לא היה פונה כלל לדבריו ולא השיב לו כלום ועשה עצמו כלא ידעו והשיב לו מה אעשה וק"ל?

פרשת ויצאעריכה

ויצא יעקב מבאר שבע כו׳ נ"ל בהקדים לפרש פסוק ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. היות שסיבת השליטה של עשיו על עם הקדוש הוא הכל בכה המצות כיבוד אב שעשה ובמה היה כיבודו בחרבו שהיה ציד בפיו של יצחק ולזה אמר לו על חרבך תחיה פי׳ בשביל מצות שעשית בחרבך ע"י כך יהי׳ לך חיות קצת ולזה לא כתב בחרבך תחיה כ"א על פי׳ כמו בשביל וישראל כשרוציז להחליש כחו של עשיו אינם צריכים לעמוד נגדו בכח כל תרי"ג מצות שמקיימין תמיד כי אפילו בכח מצותו אין לו שליטה עליהם כי הם קיימו כבוד אב יותר ממנו כמבואר בתורה הקדושה שיעקב כיבד את אביו יותר בדאיתא במדרש שעשיו לא מצא ציד להביא וצד כלב ורצה להאכילו לאביו. ונמצא מני׳ ובי׳ אבא ליזל בי׳ נרגא ן וזהו ויחלש יהושע כו׳ לפי חרב פי׳ לפי מדרגתו וכחו של חרבו אשר לזה המציא עצמו ללחום עם ישראל בזה עצמו החליש אותו כנ"ל וזהו ג"כ פי׳ ויצא יעקב מבאר שבע שידוע שבאר שבע רמז למדרגות גדולות אשר הי׳ ליעקב אבינו שתיקן כל השבע ׳מדות כמבואר בספרי קודש לזה כשהצריך להתייצב נגד עשו ולבן לא הלחים נגדם בכל מדריגותיו הגדולות אלא יצאו מבחי׳ זאת הנקרא'באר שבע:

וילך חרנה פי׳ שהי׳ הולך בכח שלהם וזהו וילך חרנה ועשה והצליח נגדם וק"ל:

או יאמר ויצא יעקב מבאר שבע ויפגע במקום כו׳ נ"ל דד.נ׳ הצדיק הגמור אף שהלך ממדרג׳ למדרגה צריך שידמה בעיניו כאלו הוא אינו עושה כלום כ"א הכל הוא מהשי"ת ב"ה. תהו כי עמך מקור חיים כו' פי׳ דוד המע"ה אמר מה שאני מתפלל על החולה ונתרפא זו אינו מחמתי אלא כי עמך מקור חיים. ובאורך י נראה אור ר"ל והאור הנראה לי הוא הכל אורך שאתה נותן בחסדך הגדול. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע דהצדיק מתחילה מתקן הששה קצוות ונקרא הוא שבעה. ויצא ממדרגות אלו וילך חרגה ר"ל שמוליך ומבטל החרון אף מישראל? וגם פי׳ וילך שמוליך ומביא חירות ויפגע במקום ר"ל אף שהי׳ בכל המדרגות האלו הי׳ חושב שכל תפילותיו שהוא מתפלל הכל הוא מאת המקום ב"ה., או יש לומר הפי׳ ויפגע במקום שכל תפלותיו לא היו רק על השכינה שנקראת מקום. וילן שם כי בא השמש •ר"ל בכל עת אשר בא לו השמש דהיינו הבהירות ודביקות הי׳ עוש׳ לינה דהיינו לילה וחושך בחשבו שאין זה מעצמי ומחמתי בא לי הבהירות כ"א הכל מאתו יתברך. ויחלום וד,נ׳ סלם כו׳ דהג׳ הצדיק הוא מושך השפע׳ ופרנסה וצריך שיהא הפרנסה והלחם אצלו כחלום: דהיינו שלא יהא הלחם אצלו רק מצד ההכרח שבלתי אפשרי לעולם בלא לחם. ולזה אותיות לחם הוא חלם. וגם צריך להיות תמיד נגד עיניו שפלות עצמו. ורוממות אל יתברך ואז תפילתו עולה לפניו ית׳ וגורם לעצמו שיבא לו קדושה ע"ד שפרשתי לעיל בפ׳ תולדות דברים היוצאים מן הלב כו׳ דהיינו שדברי קדוש׳ היוצא מלב האדם נכנסין ללב אותו אדם עצמו ומרבים ומוסיפים קדושה רבה יתירה? וכן להיפוך ח"ו וזהו ויחלום. ר"ל שהי׳ אצלו השפעות הלחם כחלום. ועוד והנה סלם מוצב ארצה ר"ל התפילה שהיא עולה למעלה לזה רומז סלם? הי׳ מוצב ארצה דהיינו שהתחלתו היתר. מוצב ארצה שהי׳ מסתכל בשפלותו. וראשו מגיע השמימה היינו רוממות אל. ופעל עי"ז והג׳ מלאכי אלקים עולים ר"ל התפילות והדבורים הקדושים שעולים למעל׳ לעולמות העליונים שהם נקראים מלאכים ? ויורדים בו ר"ל אותם הדבורים עצמם ירדו בו דהיינו בקרבו שנתוסף לו קדושה כנ"ל וק"ל

וישא יעקב רגליו כו׳ ע"ד הרמז דהנה צדיק הוא כוללות ישראל והוא מעלה כל השפלות אשר נעשה בישראל חלילה להביאם אל הקדושה וזהו וישא יעקב רגליו ר"ל דגם פושעי ישראל מלאים מצות כרמון רק שאין כח בהמצוה שתעלה במעלות קדושים מחמת עבירות המכבים אותה והורידו אותה לרגלים למטה. והצדיק העובד באמת מוציא הקדוש׳ מהקליפה ומעלה אותה להשי"ת ב"ה וזו הוא וישא יעקב הוא הצדיק הנקרא בשם יעקב הוא מעלה ומנשא למעלה את רגליו ר"ל הקדומה שנפלה אל הרגלים. וילך ארצה בני קדם ר"ל נעשה הולך עם הארציות ? בני קדם ר"ל הנוגע להבורא ב"ה שהוא קדמונו של עולם:

וירא והנה באר בשדה. דהנה הכתוב הורה לנו את הדרך אשר יבא בו הצדיק אל המדרגה הנ"ל הוא ע"י שהצדיק דואה תמיד על הפנימיות התור׳ הקדושה דהתורה נקראת באר. באר חפרו׳ שרים. והפנימיות נקרא שדה שהוא הקל תפוחים: וזהו וירא והנה באר בשד׳ ר"ל שעיקר התור׳ היא בשביל השדה שהוא הפנימיות הנקרא שדה הקל תפוחים כנ"ל והסיבה אשר על ידו ישיג פנימיות התורה הוא ע"ג ג׳ בחינות שנתן השי"ת באדם דהיינו נפש רוח ונשמה והיינו אחר שישבר האדם הנפש הבהמיות יזב׳ לנפש השכליות ואח"ז יזכה לרוח ואחר אשר יחזיק במעוזו בעבודת הבורא באמת יזב׳ לגשמה וע"י ג׳ בחינות אלו יזב׳ להשיג פנימיות התור׳ הקדושה. וזה רמז שלש׳ עדרי צאן רובצים עלי׳ בו׳ רמז לג׳ בחינות הנ"ל אשר ע"י יזכה לפנימיות התור׳. ועוד נוסף לזה שישפיע השפעות טובות לישראל. וזהר בי מן הבאר ההוא ישקו העדרים הם ישראל הקדושים . עדרי צאן קדשים:

והאבן גדולה על פי הבאר ר"ל דהכתוב מפרש דשורש מקום קדוש׳ הוא למעל׳. ואותיות הקדושים נקראים אבנים כדאיתא בספר יציר׳. ובעולמות עליונים שם האותיות גדולים ולנו נתן השי"ת אותיות זעירין כדאיתא בזוהר הקדוש אית אתווין רברבין ואתווין זעירין ואגו מחויבין לקדש ולטהר עצמינו ולקשר אותיות זעירין באתווין רברבין העליונים והוא ע"י נפש רוח נשמ׳ שיזכה האדם. וזהו והאבן גדולה ר"ל האותיות גדולים הוא עפ"י הבאר ר"ל בעולם העליון הנקרא פי הבאר שם הוא שורש הקדוש׳. ונאספו שמה כל העדרים ר"ל אחר אשר יאסוף יחד כל הג׳ בחינות נפש רוח נשמה הנ"ל:

אז וגללו את האבן ר"ל גליל׳ והפיב׳ דהיינו שעם הקדוש הזאת הם מהפכים מדת הדין למדת הרחמים וממתיקים הדינים בשורשם והשקו את הצאן פי' אזי הם גורמים השפעות לישראל צאן קדשים והשיבו את האבן למקומה ר"ל שגם הם גורמים קישור ויחוד האתווין זעירין לאתווין דברבין העליונים שקם הוא עיקר מקומם ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם. דהנה הצדיק רעיוגיו סליקו עליו תמיד לחשוב תמיד יראת ה׳ ולדרוש ולחקור בל אופני יראת ה׳ ועבודתו יתברך ויתעלה כאלו מחשבותיו מדברים זה לזה לומר לו איז׳ סיב׳ ופעול' היא לאדם שיתעורר לבו לעבודתו ית׳ וזהו ויאמר כו׳ אחי מאין אתם היינו מאיזה אופן וסיבה בא לכם התעוררות לעבודתו ית׳ ויאמרו מהרן אנחנו דהיינו סעיפיו ומחשבותיו ישיבהו. שבא להם עיקר התחלת התעוררות יראה מחמת שהזכרנו החרון שהכעסנו שמו הגדול יתברך ויתעלה: ובפרט בעון המצוי בעו"ה כאשר יוכשל האדם בטומאת קרי אזי יחרד האיש וילפת אחזתו חיל ורעדה ופלצות ועל ידי זה יתעורר לב האדם לעבודתו ית׳ באומרו איך הכעסתי את שם הגדול והנורא במעשי הרעים וכשלת בעווני וזה שאמד התנא הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עביר׳ דע מאין באת מטיפה סרוח׳ פי׳ מאין באת להתחיל בעבודת הבורא יתברך: דהיינו שתזכר איך נכשלת בעוונך במקרה בלתי טהור וזהו מטיפ׳ סרוחה:

ולאן אתה הולך ר"ל איזה סיבה ואופן יביאך שתהי׳ הולך בעבודתו יתברך: בזוכרך שתשוב לעפר רימה ותולע' הסיבה הזאת מביא לאדם הכנעה גדול והוא העיקר ושורש לאדם שע"י הכנע׳ יהי׳ הולך ומתגבר ביראת ה׳ ובתורתו הקדושה: ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון בו׳ דהיינו אחר שתזכר שני דברים הג"ל תזכה לרוממות אל יתברך: וזהו וירא והנה סלם מוצב ארצ׳ כו׳:

סלם בלא וי"ו גימ׳ סיני דהיינו הסיב׳ הגורמת לאדם שישיג את התור׳ הניתג׳ בסיני הוא העיקר הכנע׳ וזהו מוצב ארצ׳ רמז להכנע׳ גדול׳. וראשו היינו הקדוש׳ שישיג עי"ז מגיע השמיט׳ וצריך שיהי׳ השתוקקתו מאוד מאוד שיגיע בקדושתו למעל' למעל׳ עד אין קץ ותכלית וישתוקק תמיד לאמר מתי אגיע למקום אבותי: וד.נ׳ מלאכי אלקים עולים בו׳ דד.נ׳ הדבורים של אדם המדבר בקדוש׳ נברא מכל דבור ודבור שיצא בקדוש׳ מלאך קדוש וזהו מלאכי כו׳ עולים ר"ל הם מעוררים אתערותא דלתתא ויורדים בו היינו אתערותא דלעילא בהשפעות טובות על ישראל ונחזור לביאור הכתוב ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ר"ל שמחשבותיו שואלים זה לזה אם נתנו לב לדעת המחשבו׳ ופניות שבאים לאדם בשעת הלימוד התור, הקדוש׳ הנתנה אש שחור׳ ע"ג אש לבג׳ וזהו רמז לבן דהיינו התור׳ בן נחור לשון בני אמי נחרו בי דהיינו הפניות והסתות המחשבות זרות שבא בתוך לימוד ויאמרו ידענו שמחשבותינו ישיבהו אמנם כן הוא ידענו שגתננו לבנו להסתכל תמיד ע"ז. ויאמר להם השלום לו פי׳ הן אמת שאתם נותנים דעתכם להסתכל על הפניות והמחשבות זרות : אבל זאת אני שואל אתכם את תקנתם והשלמתם את המד, הזאת להיות הלימוד שלכם בשלימות בלי שום פני׳. ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן ר"ל עי"ז שאנחנו תמיד מזדעזעים ויראים כרחל לפני גוזזה בזה השלמנו מדותינו בלימוד התור׳ הקדוש׳ ולזה רמז רחל בתו רומז לירא׳ הנקרא בת:

דאהב׳ נקרא בן. ויאמר הן עוד היום גדול ר"ל דגם זאת אומר הצדיק פן תאמר עוד היום גדול לעסוק בעבודתו ית׳ כאשר אפנה מעסקי עניני עוה"ז אז אתחיל בעבודתו ית׳ אל תאמר כן כי לא עת האסף ד.מקנ׳ ר"ל שאין עת לאסוף קגיני עוה"ז כי צל ימינו עלי ארץ אך כן תעשו ותצליחו:

השקו את הצאן ר"ל עניני עוה"ז דברים הגשמיים יהי׳ לכם כמו נשיק׳ כדרך המנשקים שאינו אלא נגיע׳ בעלמא כן יהי׳ מחשבותיכם על עסקי עניני עוה"ז כמו נגיע׳ בעלמא ודבר הכרחי. ולכו רעו פי' ועיקר לדבק עצמו בבורא ית׳ בדביקות ושלימות גמור וזהו ותישק ערפ׳ לחמות׳ רמז לדברים הגשמים הנקראת בשם עור"ף יהי׳ כמו נשיק' ורות דבק׳ בה רמז בעניני עבודתו דהיינו לרוותו בשירות ותשבחות צריך לזה דביקות גמור; ויאמרו לא נוכל עד כו׳: ר"ל שמחשבותיו ישיבהו כי תאמר הרי לא נוכל להתחיל בעבודתו ית׳ עד אשר יאספו כל העדרי׳ כנ"ל כ"א בג' בחינות נפש ר"ל והדבר קשה עלינו עד מאוד:

אני נותן לך עצה דהיינו עודנו מדבר עמם ר"ל בעת שתתחיל לדבר בדברי תור׳. ורחל באה עם הצאן ר"ל אז תראה לדבר בירא׳ ופחד כנ"ל. אשר לאבי׳ היא הירא׳ השליט׳ יראת הבורא ב"ה וב"ש ויתעלה הוא אבינו שבשמים יעש׳ עמנו חסד וישם בלבנו אהבתו ויראתו לעד ולנצח נצחים אמן

או יאמר וירא והנה באר בשדה כו'. דהנה אנו אומרים אלקי אברהם כו׳ ואח"ב האל הגדול כו׳ וזה אחד. כי אין אבות אלא שלש׳ ובשורשם בעולם האצילות נקראים גדולה גבורה תפארת וזהו הגדול כו׳ כי תפארת נקרא נורא כידוע וכל מעשינו בתורה ובמצות הוא כדי להשפיע כל השפעות מלמעל׳ למדת מלכות הנקראת באר מים חיים וזו הוא פי׳ והנה באר בשדה. והנה שלש׳ עדרי צאן כו׳ שהאבות הם נקראים עדרים המשפיעים לנו ע"י מלכות וזהו מן הבאר ההוא ישקו כו׳ רק והאבן גדולה על פי הבאר. כי ידוע שהחיצונים נקראים אבן נגף הם מעכבים השפע. וזהו וגללו האבן מעל פי הבאר שמסלקים החיצונים מהבאר כדי שתלך ההשפע׳: והשיבו את האבן למקום׳. כי לעתיד ישחט היצה"ר היינו שר,קליפ׳ יבוער מן הארץ והרוחניות שבו ישאר והכל יוחזר להקדוש׳ במהר׳ בימינו אכי"ר:


ויעקב היה רועה את צאן לבן הנותרות נ"ל לפרש דלבן רמז ללובן העליון וצאן רמז לישראל צאן קדשים ויעקב אבינו ע"ה הי׳ רוצ׳ לתקן לישראל בגלות המר והמתיק הדינים מעליהם וזהו הנותרות רמז לגלות המר שאנחנו נותרנו מעט מהרב׳. וזהו רוע׳ את צאן 'היינו ישראל הנותרים בגלות המר הי׳ רוע׳ אותן. וממתיק הדינים מהם לרחמים ויקח מקל רמז לדינים ע"ד שבטך ומשענתך דהיינו השבט והמקל הם הדינים השולטים חליל׳ הלך יעקב לתקנם ולהמתיקם ע"י ד׳ פרשיות תפילין הקדושים המרומזים בארבע תיבות אלו לבג׳ לח לוז וערמון דארבע פרשיות של תפילין הם רומזים על החמד ורחמים ודין וגבור׳ דהיינו ואהבת הוא אהב׳ וחסד. והי׳ אם שמוע הוא רחמים דכתיב בה ונתתי מטר ארצכם שהוא ע"י הרחמים. קדש הוא דין שהבה בכורי מצרים" והי׳ כי יביאך: הוא גבור׳: שנאמר בה כי ביד חזק׳ כו׳. וד׳ תיבות אלו רומזים ג"כ רמזים הנ"ל. דהיינו לבג׳ רמז לחסד כולו לבן. לח רמז למים היינו רחמים" לוז וערמון רמז לדין וגבור׳: כמ"ש בזוהר וע"י הד" פרשיות היה ממתיק הדינים:

ויפצל בהם פצלות לבנות ר"ל שפיצל בהדינים פצלות היינו חסד ורחמים:

מחשוף׳ הלבן. דהיינו שהמתיקם עד שנתגלו החסדים המגולים.. אשר על המקלות ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים ר"ל שהציג ופעל שנהי׳ אנחנו ג"כ יכולים להמתיק הדינים: ע"י התור׳ והיינו ברהטים בשקתות המים רמז להתור׳ הקדוש׳ הנקרא ברהטים כדאיתא בזוהר הקדוש אשר תבואג׳ הצאן לשתות ר"ל כאשר יבואו הצאן קדשים; דהיינו ישראל לשתות התור׳ וללמד׳ לנוכח הצאן:

אז יהי׳ לנוכח לפניהם כל המאורעות והצטרכות ישראל בגלות המר הזה. ויחמנה בבואן לשתות דהיינו שיבא להם חימום גדול בלימוד הזה. ויחמו הצאן אל המקלות ר"ל שיבואו להם חימום על הדינים ועל המאורעות אשר לא טובים. ותלדנה הצאן עקודים כו׳ דאיתא בספרים הקדושים דיש• עולמות נקראים כן עקודים כו׳ שבראם הבורא ב"ה בתחיל׳ והם היו דין ואח"כ החריבם ובראם מחדשי ומזגם ברחמים והצדיק בתורתו הקדוש׳ הוא בורא שמים חדשים. וכבר אמרתי הטעם שהצדיק יכול לבטל הדינים הקב"ה גוזר והצדיק מבטל הוא עי"ז מחמת שהגזירה נגזרה באיזה עולם והצדיק עוש׳ שמים חדשים ונמצא לא הי׳ הגזיר׳ בזה העולם וממילא הגזירה בטיל׳ וזהו ותלדנה הצאך עקודים ר"ל שהם עצמם מולידים ועושים עולמות ועושים אותם רחמים גמורים. והכשבים הפריד יעקב ר"ל כבש וכשב הוא אחד. והוא כאלו נכתב כבשים והיינו רמז לאותן שבאים בסוד עליון מלשון בהדי כבשי דרחמנא בו׳ אותם הפריד יעקב דהיינו שיהא כל עבודתם על שיהי׳ לה עליה. ולא כנ"ל ויתן פני הצאן אל עקוד: דאיתא כל האומר העקיד׳ ומכווין כאלו עוקד עצמו ע"ג המזבח אזי הקב"ה מצרף מחשבתו למעש׳ וזוכר זכות עקידתו לישראל וזהו ויתן פני הצאן אל עקוד אל זה שעוקד עצמו כנ"ל וכל חום בצאן לבן ר"ל אותם הצדיקים שהם בין צאן לבן הם ישראל כנ"ל שבאו בסוד העליון ומחממים עצמם לעלות את השכינה וישת לו עדרים לבדו:

ולא שתם על צאן לבן ר"ל שלא שתם על ישראל שע"י יהי׳ ההשפעות לישראל: רק והי׳ בכל יחם הצאן המקושרות לשון התקשרות ר"ל כ"א ע"י אותם הצדיקים שיש להם התקשרות עם כללות ישראל ומחממים עצמם לבטל כל הדינים מישראל הם משפיעים להם כל צרכיהם:

ושם יעקב את המקלות היינו הדינים כנ"ל שם אותם לעיני הצאן:

ברהטים ר"ל שהם ימתיקו הדינים ע"י התורה הקדוש,. ליחמנה במקלות ר"ל בשביל שהם משגיחים על ישראל ומחממים עצמם עליהם להמתיק הדינים:

ובהעטיף הצאן לא ישים ר"ל אותם הצדיקים העטופים בכל מגמותיהם רק להעלות את השכינה לא שם עליהם הדבר הנ"ל והי, העטופים ללבן ר"ל שאותם הצדיקים לא השגיחו רק לתקן לובן העליון להעלות השבע,: והקשורים ליעקב כנ"ל אותם שיש להם התקשרות עם כללות ישראל הם פועלים כל הצטרכות ההשפעות הנצרכים ליעקב היינו לכל עם בני ישראל משפיעים להם כל טוב לעולם אמן

או יאמר והי' העטופים ללבן והקשורים ליעקב: דהגה כתוב תפל, לעני כי יעטוף דהנה הצדיק צריך להעלות העולמות התחתונים מלמטה למעלה עד שירשם וזה נקרא עיטוף דהיינו שכל עולם נעשה לבוש ועיטוף לעולם השני לו וכן עד סוף כל המדרגות ותפיל, הוא לשון חיבור כמו נפתולי אלקים ומדת מלכות נקראת עני דלית לה מגרמה כלום כדאיתא בזוהר ולפני ה׳ ישפוך שיחו פי, שהצדיק צריך להעלות במחשבתו בדביקותו עד דום המעלות שהוא מקום הלובן שכולו רחמים וזהו לפני ה׳ כו׳ וזהו והי, העטופים ללבן כו׳ והנה כתיב ומשה יקח את האהל ונטה לו כו׳ וקרא לו אהל מועד כי הצדיק מתדבק בשרשו ברום המעלות בהתבודדותו ובמחשבתו ומקשר נפשו בעולמות העליונים וממשיך השפע למטה וזהו אהל מועד: מלשון מועד ויום טוב ושבח כי ביום טוב ושבת הוא עת רצון כי רעווא דרעווין אשתכח וכל דינין מתכפין: וזהו והקשורים ליעקב ע"י שהם מקשרים עצמם במחשבתם כג"ל הם ממשיכים השפעות ליעקב. ויהושע שהי, במדרג, פחותה ממנו כתיב יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל כידוע שבימי החול השכינ׳ מלובש במט"ט הנקרא נער וכל העולמות מקבלים על ידו ובזה יבואר הפסוק ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו פי, כי כוונת מצרים הי, שהי, ידוע להם שמש, הוא משורש כל החסדים ולכן השליכו אותו למים כדכתיב ויהי מבדיל בין מים למים: ובת פרעה החזירו לשורשו דהיינו שהסיר, אותו ממים התחתונים , ונתדבק בשורשו והבן:



פרשת וישלחעריכה

וישלח יעקב מלאכים לפניו כו' נראה לפרש על דרך הרמז דהג׳ הצדיק כל עבודתו הוא להיותו דבוק בו יתברך ויתעל, ולדבק נשמתו תחת כסא הכבוד מקום שרשו והצדיק המזכך את גופו ומטהר עצמו מכל התאוויות החיצונים אזי גם גופו הטהור דבוק בו יתברך: וזה הוא לשון תפיל, דהיינו דביקות כמו נפתולי אלקים כד שע"י התפילות הזכות והצלולות במחשבות טהורות נתדבק בו ית׳ וזהו וישלח לשון לוויה כמו ויצו פרעה אנשים וישלחו אוחו תרגום וישלחו ואלוויאו ר"ל שהצדיק מלווה את המלאכים הנשלחים לפניו דהיינו הדבורים היוצאים מפי הצדיק נבראים מהם מלאכים והיינו שגם גופו הטהור הוא מסייע להמלאכים שלו שיעלו למעל, לפניו אל עשו אחיו ר"ל עי"ז גורם שעשו נעש׳ אחיו:

ארצה שעיר שדה אדום פי, שנעש׳ אחיו למט, לזה רמז ארצ, שעיר. וגם נעש׳ אחיו למעל, דהיינו בעולם שלו הנקרא שדה אדום השר של אדום נעש׳ ג"ב אחיו. ויצו אותם לאמר פי, צו הוא לשון זירוז כדאיתא אין צו אלא זירוז דהיינו שהצדיק מוציא דבריו מפיו• הקדוש בקדוש, ובזירוז כ"כ עד שהם נעשים חזקים כ"כ. לאמר פי' שיאמר ממילא הדבר הזה שיתהפך עשו לאחיו כי בוודאי אין מן הנכון לעשות זאת עיקר התפיל׳ רק ע"י הדביקות בשאר תפילותיו ודבוריו של הצדיק במחשבות טהורות וצלולות ממילא יוצא הדבר הזה לפעולתו שגם אויביו ישלים עמו:

וזהו רמז שצוה ירמי׳ הנביא ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. דהנה כפי הנהגתו של אדם כל ימי השבוע ימי החול במחשבות טהורות בתפיל, אזי בשבת קודם נתוספ׳ בו קדוש, יתיר, יותר ויותר: וכן להיפוך ח"ו אם הולך שובב בדרך לבו במחשבות זרות ומעורבבות אזי ביום השבת כל המחשבות של ימי החול במחשבות חוץ ופיגול וח"ו נסתמים שערי תפילות מלעלות תפילות ישראל דהיינו שעומדים על פתח השערים העליונים ומעכבים תפילות שער ישראל:

וזהו שהזהיר אותם הנביא ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת דהיינו המחשבות זרות שהם כמשא גדול ועוברים לפניו ביום השבת מחמת שחשב בהם כל ימי החול. והביאו אותם בשערי ירושלים דהיינו שלא תביאו אותם התפילות המתפגלים במחשבות זרות בשערים העליונים ועומדים על פתח השער ומעכבים תפיל, ישראל לעלות דרך השערים ואיך לא יעלה מורא על ראשו וחרד, גדול, בלב האדם השפל עד היכן גורם בעוונו לו ולאחרים :

כה תאמרון לאדוני לעשו הנה התור, הקדוש, מלמדת אותנו איך להתנהג בגלות המר הזד. אשר אנחנו נתונים תחת יד האומות ואנחנו מוכרחים לקבל הגלות באהב׳ עד ירחם ה, עלינו ויגאלנו גאולת עולם במהר,. ובעוד בגלות המד אנו מוכרחים להיות נכנעים לפניהם ולקוראם אדונים חהו כה תאמרון לאדוני לעשיו: ר"ל שתקראו אותו אדון בדבר׳ עמו ואז צאשר יוסיף להרע לכם יותר מן הראוי במסים וארנוניות גזל יהי׳ בידם ועל ידי זה ירחם ה׳ עלינו כי די לו בזה שאנחנו נכנעים לפניו וחולקים לו כבוד עם לבן גרתי ואחר עד עתה: דהב׳ לבן אותיות נבל דהיינו היצר הרע נקרא נבל. ואחר שיזכ׳ האדם לעבוד בשני יצרים כאמור בכל לבבך בשני יצריך אזי היצה"ר נהפך ללבן דהיינו לובן העליון: ואימת יזכה אדם לזה העיקר הוא ע"י הכנע׳ שיחזיק עצמו בזה העולם כגר: וזהו עם לבן פי׳ שזכיתי שיהי׳ היצה"ר נהפך מנבל ללבן הית׳ הסיב׳ לזה:

גרתי לשון גירות דהיינו שהחזקתי עצמי כגר בהכנע׳ גדול׳: ובכל זאת לא עלת׳ בידי בימים מועטים כ"א ואחר עד אתה פי׳ שאחרתי בעבודה הזאת יום אחר יום ושג׳ אחר שנה וזהו שאמרתי וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו פי׳ שזמן ארוך צריך האדם לצעוק אנא השם עזרני שאזב׳ לעבדך באמת: ואז ונשמע קולו אבל לא בימים מועטים:

ואם תאמר ומהיכן יהי׳ פרנסתו של אדם לזה אמר ויהי לי שור וחמור. דהיינו שהפרנס׳ בא ממילא אם עושים רצונו של מקום. ואשלח׳ להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך ר"ל כי כן דרך האומות בראותם כבוד ועושר ישראל אזי הוא חביב ונושא חן בעיניהם אף שאינו נהג׳ מישראל אעפ"ב נושא חן בעיניהם. וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך כו׳ ר"ל הרמז הגם שהדבורים של הצדיק פועלים ונכנסים בלב עשו שיתהפך לאחיו כנ"ל אעפ"ב וגם הולך לקראתך פי׳ אעפ"ב הוא מתנגד והולד לקראתך ומעשיו הם התנגדות והיפך מעשיך הטובים:

וארבע מאות איש עמו רמז שגם שעוש׳ כל מעשים רעים אעפ"כ אומר שהוא בן עולם הבא שיש לו ת׳ עלמין דכסופין וזהו עמו שאומד שעמו הם ארבע מאות רמז לת׳ עלמין כנ"ל:

או יאמר ויהי לי שור וחמור. דד.נ׳ כתיב ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ. יש לומר הרמז שע"י התור' הקדוש׳ הנקר׳ מים יזכ׳ האדם לנפש חיה דהיינו לנשמ׳ עליוג׳. ועוף יעופף על הארץ ר"ל שיעופף עם מחשבתו בעולמות העליונים ויברא אלקים את התנינים הגדולים ופירש"י ובדברי אגדה הוא לוויתן שבראם זכר ונקב׳ יש לומר שרש"י ז"ל רומז בדבריו לתרץ לשון הכתוב ויברא שהוא מיותר לכאור׳ וגם השינוי לשון שהי׳ לו לומר ג"כ ויאמר יהי תנינים כו' אך לפי הענין הנ"ל יבואר שזה רמז על הצדיק הדבוק בו י"ת הנקרא לוויתן לשון לוויי' ודבוק בהשי"ת ב"ה שזה בלתי אפשרי שיבא לאדם כ"א מאתו יתב"ש דמעיקרא ציוה השי"ת שיעבוד אדם מעצמו המדרג׳ הזאת שיזכ׳ לנשמ׳ ולכן נאמר ויאמר כו׳ אבל המדרג׳ שנית שיזב׳ אדם לדביקות בו י"ת שיהא נקרא בשם לוויתן שיהי׳ בדביקות כ"כ שכמעט יהי׳ בטל מהמציאות עד שהשי"ת מצנן אותו. וזהו צינן את הזכר רמז הדביקות הנ"ל שהשי"ת מצנן בו הדביקות שלא יתבטל מהמציאות. זכר רמז לדביקות. והרג את הנקבה רמז שהוא צדיק כזד. שהצד הנקבות שבו הוא היצה"ר הרג אותו לגמרי. ומלחום לצדיקים לעתיד לבא רמז שלהצדיקים הבאים אחריו קל להם לעבוד השי"ת ע"י שגורם הצדיק הנ"ל במעשיו ומלחום לשון המתקה שהמלח ממתיק את הבשר כמו כן המתיק הצדיק הנ"ל את היצה"ר עד שהוא קל לצדיקים העתידים לבא לעבוד השי"ת בלי שום עמל ויגיע׳. והב׳ מדרגות הללו נותן השי"ת להצדיק במתנה:

וזהו ויהי לי שור וחמור דהיינו שבא לי המדרג׳ הזאת ממילא שנתן לי השי"ת. דשור הוא לשון הסתכלות וראי׳ דאחר שהצדיק מזכך גופו לגמרי אז נותן לו השי"ת שרוא׳ ומסתכל תמיד בשמו הגדול והשם הויה ב"ה הולך לפניו תמיד וזהו ויהי לי שור דהיינו מדרג׳ עליוג׳ הנ"ל היה לי ממילא בחסד האל יתברך שמו. וחמור רמז שגם גוף החומר נזדכך היטב: צאן כו׳ רמז לכל מיני מדרגות כאשר נזכר בדברינו פעמים רבות:

ואשלחה להגיד לאדוני: פי׳ ובזה אני פועל המשכ׳ להמשיך לב עשו למצוא חן בעיניו להגיד הוא לש׳ המשב׳:

ויירא יעקב כו׳ ויצר לו. דמנה הצדיק השלם העובד ה׳ בתמימות בכל לבו אין כל אומה ולשון יכול׳ לשלוט בו להרע לו ה"ו וכאשר רואה הצדיק שהוא מתירא ומפחד אזי ויצר לו הדבר הזה צער הוא לו וזהו ויירא יעקב פי׳ שהיה מתירא ולכן ויצר לו דאין זה מדרך הצדיק שיפחד ויירא משום דבר. ומה עשה ויחץ את העם: דהיינו שמיד חזר בתשוב׳ והתוודה לפניו יתבו־ך. דד.נ׳ אנחנו אומרים בהווידוי אנחנו ואבותינו חטאנו ויש ליתן טעם למה אנו מזכירים חטא אבותינו. ויש לומר הענין הוא דגם אם חטא אדם אין לעשות עצמו רשע ממש נגד המקטרג. רק ירשיע עצמו במקצת. ויצדיק עצמו במקצת. וזהו שאנו תולים קצת החטא באבותינו דהיינו מה שאנחנו חטאנו הוא ע"י אבותינו שלא קדשו אותנו בקדוש׳ שלימ׳. וגם זה גרמה לנו שחטאנו ובאמת אבותינו כבר הם בגן עדן ולא יזיק להם הקטרוג דק שאנו תולין בהם כדי שלא ליתן פתחון פה להמקטרג שאנחנו עצמינו חליל׳ עושים עצמינו רשעים. ונמצא בהתוודות אדם חטאיו עושה עצמו . בינוני:

וזהו שאמר כגון אנו בינונים. וזהו ויחץ את העם פי׳ דהיינו שלימד את העם אשר אתו שיתוודו ויעשו עצמם בינונים כנ"ל דהיינו מחצ׳ על מחצ׳ כי להצדיק את עצמו בוודאי אי אפשר רק להעשות בינוגים. ואחר הווידוי והחרט׳ של הצדיק אזי הוא חוזר לאיתגו הראשון לקדושתו ומדרגתו לדבורו בקדוש' ומחשבתו בקדוש׳ וזה נקרא שני מחנות דהיינו מחנה אחת למטה הוא הדבור הקדוש ומחנה השנית למעל' בעולם המחשבות. וזהו אם יבא עשו אל המחג׳ האחת והכהו והיה המחנ' הנשאר לפליטה ולכאור׳ מלת לפליט׳ הוא מיותר שהי׳ לומר השנית תשאר אך הענין יבואר ע"י הפסוקים המאוחרים והיינו שהתחיל יעקב אבינו ע"ה להתפלל קטונתי מכל החסדים כו׳ כי במקלי עברתי כו' רמז במקלי הוא לשון קול שמתחיל׳ לא היה לי רק הקול קול יעקב. ולא זכיתי עדיץ לעולם המחשבות ועת׳ הייתי לשני מחנות רמז כנ"ל שזכיתי עתה לשני מדרגות לעולם הדבור ולעולם המחשבות ולכן אני מתפלל הצילני נא כו׳ פן יבא והכני אם על בנים. דהנ׳ הצדיק צריך לעבוד השי"ת בכלל ובפרט. הכלל הוא הירא׳ שהיא השורש והיא נקראת אם :

וגם המחשבה נקראת אם והמצות והדבורים של הצדיק נקראים בנים והם הפרט שכל דבור ודבור הוא פרט בפני עצמו! תהו פן יבא והכני אם על בנים פי׳ שאני מתירא שלא יבא ח"ו ויבלבל את מחשבותי ויראתי שהם האם על הבנים כנ"ל. וזהו ביאור הכתוב כנ"ל ויאמר אם יבא עשו אל המחג׳ האחת והכהו פי' הגם שיכה אותי במחנ׳ אחת דהיינו במחשב' שיבלבל אותי ח"ו והי' המחר הנשאר ר"ל אזי עכ"פ ישאר לי מחג׳ אחת דהיינו הדבור ואז ע"י הדבור אתחזק לחזור למחנתי הראשונ׳ דהיינו לעולם המחשב׳ וזהו לפליט׳. לשון דבר הנפלט מבליעתו דהיינו ע"י הדבור אוכל לפלוט המדרג׳ הראשונה. וזהו שפירש"י ז"ל ע"כ כי אלחם עמו דהיינו עם הדבור אוכל להלחם ולהתחזק ולחזור לקדושתי ולמחשבתי כבתחיל׳ כן דרך הנהגת הצדיק! ואעפ"ב הוא מתפלל תמיד שלא יפסוק מקדושתו ומחשבתו העליוג׳ לעולם וק"ל!

או יאמר וישלח כו׳ מלאכים פירש"י ז"ל מלאכים ממש! על עשו כו׳. ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו. כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי פי׳ רש"י ז"ל לא נעשיתי שר וחשוב. דבר אחר גרתי תרי"ג מצות שמרתי ויהי לי שור וחמור. פירש"י ז"ל אבא אמר לי מטל השמים ומשמני ארץ וזו אינו לא משמים ולא מן ארץ! ובתנחומא איתא שור זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו! חמור זה משיח בן דוד שנאמר עני רוכב על החמור ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך! הדקדוקים המה רבים

  • א) -- שפירש"י ז"ל מלאכים ממש יש להבין למה באמת שלח יעקב מלאכים ממש אל עשו והי׳ די לו בשליחות אגשים ולשום דבריו בפיהם איך יאמרו לעשיו ולא הי׳ לו להטריח מלאכים
  • ב) -- כה תאמרון לאדוני לעשו! למה לו ליעקב לאמר בביתו בדברו עם המלאכים לאדוני! בשלמא מה שהם יאמרו לעשו ניחא שיאמרו כה אמר עבדך כו׳ אבל מה שדבר עם המלאכים בביתו למה לו להזכיר לקראו אדוני.
  • ג) -- לעשו. הלמ"ד אין לו שחר כך הי׳ לו לומר בה כו׳ אדוני עשו!
  • ד) -- עם לבן גרתי פרש"י דבר אחר תרי"ג מצות שמרתי.

וא"כ מה זה שאמר למצוא חן בעיניך וכי בשביל זה ישא חן בעיניו אדרבה יכעיסו בדבר זה שהוא מתפאר בעצמו ששמר תרי"ג מצות והוא כדי שיבין עשו שאינו מפחד ממנו! בשלמא לפירוש ראשון כפירש"י ז"ל לא נעשיתי שר וחשוב הם דברי הכנע׳ עי"ז ימצא חן בעיניו אבל לפי דבר אחר אינו עול' כהוגן למצוא חן בעיניך! וגם לפי המדרש שפירש שור זה יוסף כו׳ ג"ב אינו עולה כהוגן למצוא חן בעיניך! שדברי אלה הם ג"כ אזהר׳ שאין לו פחד כלל שזכות הצדיקים יעמוד לו!

אך הענין הוא דהנה דרך הצדיק בדברו עם אנשים אזי הוא מדקדק בדבריו להשכיל שיהיו דבריו נשמעים במשמעותיהם אחד דברים כפשוטן לאיש המדבר עמו. שנית הוא עיקר תוכן דבר שמכווין באותן הדבורים שהיו תפל׳ ותחנונים לפני המקום ב"ה וב"ש והכוונ׳ בזה שמסתיר דבריו של התפל׳ בהדבורים שמדבר עם האדם. ואינו מתפלל תפלתו הצורך לו בפירוש. הוא למען המקטרג שלא יבין כוונתו בדבריו שמכניס בהם תפיל׳. ולא יקטרג עליו כי אינו יודע שזה הוא מתפלל! וע"פ הדברים האל׳ יעל׳ הכל על נכון! זה ששלח מלאכים ממש ולא אנשים שלוחים כי כוונתו של יעקב היה שהמלאכים ידברו אל עשו דברים כאל׳ שיהיו דברי רצוי אל עשו וגם שיהיו דברי רצון בתפיל׳ ובתחנונים לפגי המקום להיותם מליצי יושר לפני המקום ב"ה עבורו ולכן היה נוח לו וטוב ליעקב לשלוח מלאכים ממש. כי מי הוא האיש שיוכל להיות מליץ יושר לפני ה׳ כמלאך ה׳ צבאות! וכדאיתא באמת במדרש שהמלאכים האל׳ היו מיכאל גבריאל רפאל שהם מליצי יושר תמיד על ישראל. וזהו שאמר יעקב אל המלאכים. כה תאמרון ר"ל באופן זה ובכווג׳ זאת תאמרון כל דבריכם אשר תדברון. דהיינו לאדוני. ר"ל שיהי׳ כוונתם לאדון הכל הוא הבורא יתעל׳ זכרו לעד. וגם דברים כפשוטן לעשו שיהי׳ דברי רצוי לעשו וזהו שאמר שיאמרו בה אמר עבדך כו׳ עם לבן גרתי. שמלת גרתי משתמע לתרי אפי. דהיינו

דהיינו שהוא דברי מליצ׳ לפניו ית"ש ששמד תרי"ג מצות וזכות זה יעמוד לו שינצל מעשו? וגם דברים כפשוטן דברי רצוי והכנעה לעשו שלא נעשיתי שר וחשוב:

וזהו דבר אחר כו' תרי"ג כו' ר"ל שהכניסו ותכוונו בדבריכם שתאמרו לעשו עם לבן גרתי שהוא יבין כפשוטו כנ"ל ואתם תכוונו עוד דבר אחר דהיינו להמליץ עבורי שתרי"ג מצות שמרתי. וכן ויהי לי שור וחמור ג"כ על הכווג׳ שלעשו יהי׳ משתמע כפשוטו שלא נתקיים בי ברכות אבי אבל אתם תכווגו להזכיר לפניו יתברך שמו זכות הצדיקים הגדולים יוסף ומשיח בן דוד:

ואשלח׳ להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך והזוכר חסדי אבות יעל׳ זכרונינו לפניו עם המלאכים ואמר זה שאשלח׳. הוא העיקר כוונתי להגיד לאדוני בוראי ויוצרי. להזכיר לפניך זכותי וזכות הצדיקים למצוא חן בעיניך והזוכר חסדי אבות ועל׳ זכרוניגו לפניו לרחמים ולרצון אמן

או יאמר וישלח כו׳ דאיתא בגמ׳ לעתיד היצה"ר לצדיקים נדמ׳ כהר. ולרשעים כחוט השער׳. ומדקדקים העולם למה נדמה לכל אחד היפך האמת דלצדיקים מהראוי׳ שידט׳ להם כחוט השער׳ שלהם היה קל לכבוש את יצרם:

ולרשעים בהיפך היה קשה להם לכבוש את יצרם כהר. ואמינא לפרש שכן הוא האמת לצדיקים כהר ולרשעים כשער׳. דאיתא בגמרא לא כאברהם שקרא לבהמ"ק הר בהר ה׳ יראה. ולא כיצחק שקראו שדה ויצא יצחק לשוח כו׳ אלא כיעקב שקראו בית. ולהבין באמת הטעם שאברהם קראו הר ויצחק קראו שדה יש לומר דהנ׳ האבות רמזו על מקדש ראשון ושני ועל העתיד שיבנ׳ במהרה בימינו. דהיינו אברהם קראו הר זה המקדש ראשון שאז היו צדיקים גדולים ההולכים תמיד בדביקות ע"ד שאמרו חז"ל טובים צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים. והר הוא רמז לעולמות העליונים אשר לית בהם תפיסה כלל כ"א במחשב׳ ודביקות הוא עולם המחשבה. ולכן אמר אברהם בהר ה׳ ירא׳ דהיינו הצדיקים שיהיו במקדש ראשון יהיו יכולים לתקן הכל בדביקו׳ שלהם שזה רמז ראיי' דהיינו עיוני שכליות ודביקות. וזהו אשא עיני אל ההרים ר"ל לעולמות העליונים:

מאין יבא עזרי ר"ל מעולם המחשב׳ הנקרא אין יבא עזרי וזהו ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. דאת זה לעומת זה עשה אלקים:

ובמדרגת הר ציון ישפוט את הר עשו. ובזה יתורץ מה שיש לדקדק בפסוק ויקרא אברהם כו׳ בהר ה׳ יראה: שלכאורה מתחיל׳ היה ראוי לומר בכתוב השני שליחות של שני המלאכים בזה אחר זה. ואח"ב ויקרא אברהם כו׳ ולפי דרכינו ניחא דכוונת אברהם אבינו ע"ה הוא שיהיו יכולים לתקן הכל בדבקות: ולכן קראו הר כנ"ל. ויקרא מלאך ה׳ שגית ויאמר הרבה ארבה את זרעך ובוודאי לא יהיו יכולים להיות כולם במדרגה אחת גדולה וצריכין איזה אופן אחר לתקן במדרגה קטנה לפי מדרגתם. וזה שקראו יצהק שדה דהיינו בהמ"ק שני שלא היו צדיקים בראשונים היו צריכין לתקן שיהיה להם קיום ע"י הדבור. ובבית שני היו בו שנאת חנם ועל ידי זה היה כה בעשו להיות לו אחיזה בהשדה דהיינו בבהמ"ק ע"ד ועשו יודע ציד איש שדה: וזה שהיה עשו איש שעיר הוא רמז שכחו היה ע"י שנאת חגם כמו שמצינו שאמר איוב להקב"ה שמא נתחלף לך בין איוב לאויב. והשיב לו הקב"ה מי פלג לשטף תעלה ודרשו חז"ל בין שער לשער לא נתחלף לי שאלמלא שני שערות יוצאות בגומא אחת היו מכחישים מאור עינים ע"ש: וזה רמז השער לשנאת חגם דהיינו פירוד כמו השערות שהם מפורדים כל אחד בגומא לעצמ׳:

והיה יצחק אבינו ע"ה רוצ׳ לתקן לישראל לשבר את כה עשו ע"י הדבור וזהו ויצא יצחק לשוח בשד׳. שיח הוא לשון דיבור מחמת שבבית שני לא היו צדיקים כ"כ כראשוני׳ והיו צריכין לתקן במדרגה שהיא למטה מהראשונה ולכן קראו שדה רמז למדרגה תחתונה הנקרא שדה שהיא למטה ממדרגת הר הנ"ל וזהו וישלח יעקב מלאכים ר"ל דבורים של הצדיק נקראים מלאכים. לפניו ר"ל במדרג׳ תחתוג׳ שהי׳ לפניו תיקן יעקב:

אל עשו אחיו רמז שהיפך הדינים לרחמים ע"י הדבור שלו:

ארצ׳ שעיר ר"ל שע"י שנאת חנם בעוה"ר הנרמז במלת שעיר כג"ל היה לו אחיז׳ בהשד׳: להיות שדה אדום: ונמצא צדקו דברי חז"ל צדיקים נדמ׳ להם כהר דהיינו הצדיקים הגדולים שעבדו את השם בדביקות תמיד הנקרא בשם הר כג"ל נדמ׳ להם כפי מדרגתם כהר: ולהרשעים שקלקלו ונתנו כח להשעיר הוא עשו נדמה להם כשער לפי מדרגתם שקלקלו:

וזה שאמר יצחק ראה ריח בני כריח שדה. דלכאור׳ מלת רא׳ אינו מובן כלל פירושו: אך לפי דרכינו יבואר ג"כ פירושו בדרך הנ"ל. דהיינו יצחק אבינו ע"ה היה רוצה ג"כ לתקן בגלות המר אם יהיה צדיק כזה שיעבוד בדביקות שזה נקרא בן להשי"ת יהי׳ כח בידו לתקן את השד׳ ע"י הראיי׳ היינו הדביקות כנ"ל:

וזהו ראה ריח בני ר"ל ע"ד הכתוב הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. וזהו שאמר יעקב כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה כו׳ דרש"י ז"ל פי׳ התקין עצמו לג׳ דברים לדורון לתפיל׳ ולמלחמה:

ולכאורה הוא בהפך שמתחיל׳ היה מתפלל. ואח"ב לקח דורון לשלוח: ואם לא יועיל הדורון יערו׳ עמו מלחנד. אך כוונת יעקב היד. ג"כ לתקן דורות הבאים וללמדם איך יתקיימו בגלות המר בין האומות: דמעש׳ אבות הם סימן לבנים שיעשו כמותם וכיוון יעקב בשליחות הדורון במינים הללו עיזים רחלים כו׳ שיהא מרומז בדורון הזה בונת תפל׳ שליט׳ להשי"ת ב"ה: וזהו כי יפגשך עשו אחי כו' ר"ל אם ירצה הקטרוג לקטרג חלילה על ישראל לאמר למי אתה ר"ל מי בכם בישראל שיוכל לומר אתה דהיינו שיברך ברב׳ כתקנה דהיינו ברוך אתה: ואנה תלך ר"ל ואנה הוא המעשים טובים אשר תהיה בהם הולך בעבודתו יתברך שמו ולמי אלה לפניך ר"ל מי בכם שיוכל לשבר את כח הע"ז המרומז במלת אלה אלקיך ישראל:

ואמרתם מנח׳ היא שלוחה ר"ל דבר גדול יש לנו דהיינו תפלת מנחה שאנו שולחים להשי"ת ב"ה. דאליהו לא נענה אלא בתפלת מנח׳:

לאדוני לעשו ר"ל בעת תפילת המנח׳ אז הוא התגברות כח הדינים שרוצים להיות אדונים עלינו חליל׳: וזהו לאדוני. לעשו דהיינו הדינים המכונים בשם עשו רוצים להתגבר ולהיות אדונים: אנו משברים אותם ע"י תפילת מנחה. והנה גם הוא אחרינו: ר"ל עוד דבר גדול יש לנו ב!עת תפלת מנחה שאז הוא הזיווג העליון למעלה למעלה בקומ׳ שליט׳ כידוע: ואף שהזיווג הוא אחור באחור כידוע דבבוקר הזיווג הוא פנים בפנים אבל הוא למטה. אבל בעת תפילת מנחה הוא בקוט׳ שליט׳ ובזה יפה כחנו לשבר כח הקליפות והדינים:

וזהו והנה גם הוא אחרינו ר"ל הגם שהזיווג הוא אז באחוריים כנ"ל אבל הוא במדרגת הוא: דהיינו זיווג עליון הנקרא הוא והבן. וזה שרמז יעקב בהדורון ששלח עיזים מאתים דאיתא בגמרא מאי טעמא עיזין מסגין ברישא יש לומד שרמזו חז"ל על ראשי עם המתגאים על הציבור שלא לשם שמים וזהו עיזין לשון עזי פנים. מסגין ברישא ר"ל שהן ראשי עם כברייתא של עולם חשוכא והדר נהורא. דהיינו בביאת משיח צדקינו אז יהיה נהורא דהיינו צדיקים והוא יהי׳! לגו לראש. וזהו הפי׳ כאן עיזים ר"ל זה טעג' לשבר כח הקליפות וכח הקטרוג דהיינו שהם עזי פנים. מאתים ר"ל יש בנו כח להמתיקם דד.נ׳ הקליפה היא עשתי עשר:

וכל המוסיף גורע דהיינו העי"ן הניתוסף אל תיבת שתי נעש, מנין פחות. וגם כאן תיבת מאתים אם נוסיף לו אות אלף בתחילת׳ יהיה אמתים ונמצא האל"ף הוא מגרע שפירושו ב׳ אמות דהיינו סך מועט. דעם אות אלף נמתקים הדינים דהיינו אל"ף של אדני נמתקים הג׳ אותיות די"ן.

או יאמר מ"ט עיזין מסגין ברישא. דהנה קודם כל מעשינו שאנו עושים להשי"ת צריכין אנו מתחיל׳ להתוודות על עונותינו וזהו עיזיי ר"ל חטאים העזין. הן מסגין ברישא אנו מתוודים בתחיל׳. כברייתא של עולם חשוכא והדר נהורא וזהו ג"כ הפי׳ עיזים ר"ל החטאים הם נמתקים ע"י מאתים. כג"ל ע"י אות אל"ף הם נמתקים. רחלים רמז שיש בישראל יראים ושלמים רמז רחלים שהם כרחל לפני גוזזה בירא׳ שלימה. גמלים מניקות ר"ל גם יש בנו הפשוטי עם שהם גומלי חסדים המניקים לומדי תור׳ ומחזיקים אותם וזהו ובניהם. אל תקרי בניהם אלא ביניהם הם הלומדי תור׳ הנקראים בונים. פרות רמז להצדיקים השלמים ההולכים בגבור׳ וממתיקים הגבורות בגבורה כדאיתא פרה אדומה אשר אין בה מום ר"ל שאין בהם מום ומנוקים מכל חטא הם ממתיקים את הפרה אדוט׳ הם הדינים. אתונות רמז למשיח צדקיגו שיבא במהר׳ בימינו ע"ד הכתוב אוסרי לגפן כו׳ בני אתונו שדרשו חז"ל שקאי על משיח עני רוכב על החמור: דהיינו זכות המאמינים באמת בביאת משיחנו ומחכים בכל יום יעמוד לגו לשבר כח הקליפות והדינים ולקומם בית מקדשינו במהר׳ בימינו כמו שקראו יעקב אבינו ע"ה בית אל שיבנה במהרה בימינו אמן

או יאמר וישלח כו׳ בצירוף הפסוק ויאבק איש עמו כו׳ ופירש"י ז"ל שהיו מעלים אבק. ואיתא בגט׳ חד אמר כגוי נדמה לו: וחד אמר כחכם נדמה לו ולכאורה הוא פלוגתא רחוקה: ונראה לפרש בהקדים לפרש הפסוק צרופה אמרתך מאוד ועבדך אהבה דהנה הצדיק נענה בתפילתו כשהוא מתפלל על החול׳ וכדומה:

ולכאורה הוא כמו השתנות אצל הבורא הפשוט אמיתי חלילה. אך השורש הוא דהגה השי"ת ב"ה ברא את האותיות והם בכח אצל הבורא ב"ה. והצדיק הוא מצרף את האותיות האלה שיהיו נקראים כרצונו דהיינו התפילה שהצדיק מתפלל הוא ע"י צרופי אותיות שהוא מצרף אותם. ונמצא אין כאן שינוי חלילה שהאותיות היו ג"כ מתחילה רק שהוא מצרף אותם ואם תרצה לומר למה דווקא הצדיק נענה בתפילתו כמו שאמרו חז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויתפלל כל אדם יתפלל ויהיו האותיות מצורפים אך מחמת שהתורה הקדוש׳ נבראת באהבה. כנאמר הבוחר בעמו ישראל באהבה:

והצדיק ג"כ אוהב את השם ואת כל אדם בעולם. ע"ד שאמד ר׳ יוחנן מעולם לא הקדמני אדם שלום בשוק אפילו נכרי. ולא כן הוא מדת כל אדם. ולכן גם האותיות אינם נצטדפים אלא על ידי הצדיק האוהב לכל וזהו צרופה אמרתך מאוד ר"ל האותיות העליונים הם מצרופים ממילא בכחו ע"י הצדיק האוהב לכל מצטרפים לפועל וזהו ועבדך אהבה: וזהו

וישלח יעקב מלאכים ר"ל האותיות והדבורים שלח יעקב דהאותיות והדבורים נקראים מלאכים כנ"ל. לפניו ר"ל שגם מלפנים היו האותיות האלו בכה אצל הבורא ב"ה ויעקב היה מצרפם מחמת אהבתו שהיה אוהב לכל וזהו אל עשו אחיו ר"ל גם עשו הי׳ שלם עמו כאחיו ע"ד אפילו נכרי בשוק:

וזהו ויאבק איש עמו ר"ל כמו אבק ריבית דהיינו שבוודאי אין כל אהבות שוים כאחד כישראל כגוי רק שאהבה לישראל היא אהבה שלימה ואהבה לנכרי אינה שלימה מחמת שיש בו אבק שהוא נכדי וזהו כמאן דאמר כגוי נדמה לו ולכן ויאבק עמו שהי׳ כמו אבק. וחד אמר כחכם נדמה לו ואעפ"ב לא היה אהבתו שלימה עמו מחמת שהיה יעקב מבין בו שעדיין אין שלם במדותיו והיה אוהב אותו רק מחמת החסרונות לא היה אהבתו שלימה עמו וזהו ויאבק איש עמו עד עלות השחר ר"ל עד אשר יסיר השחרורית שבו ואז יהיה אהבתו שליט׳ נמצא אין כאן פלוגתא רחוק׳ שכל מ"ד השמיענו מעלות יעקב איך היה אהבתו שלימה עם כל אדם וק"ל:

או יאמר ויותר יעקב לבדו ויאבק כו׳ דהנה הצדיק השלם העובד ה׳ באמת הוא מסתכל תמיד ברוממות אל וגדולתו יתברך ומתבודד עצמו במחשבתו לעלות במחשבתו ממדריגה למדריגה עד רום המעלות. וגם רואה תמיד בשפלות עצמו. וזוכר חטאת נעוריו כמו שכתוב וחטאתי נגדי תמיד. ואפילו החטאים שאינם חטאים גמורים רק כמו אבק כמו שאמרו חז"ל שלשה דברים אין אדם ניצול בכל יום אבק לשון הרע כו׳ הם לזכרון לפניו תמיד והם בעיניו כחמורות שבחמורות ומתחרט עליהם ושב בתשובה שלימה מאהבתו י"ת ותשובתו עול׳ עד הכסא הכבוד ונעשה הכל זכיות כמו שאמרו חז"ל שזדונות נעשים לו כזכיות בעושה תשוב׳ מאהבה:

וזהו ויותר יעקב לבדו ר"ל בעת שהיה יעקב אבינו ע"ה בהתבודדות מחשבתו בבדידות גמור. אז ויאבק איש עמו ודרשו חז"ל שהיו מעלים אבק עד כסא הכבוד פי׳ ויאבק איש היינו אבק החטאים שהם עם כל איש: כל זה היה עמו:

לנגד עיניו כנ"ל והי׳ מעלה האבק עד כסא הכבוד ע"ד שאמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד עד עלות השחר פי׳ עד שהעלה הכל לפי השכינה כנסת ישראל הנקראת אילת השחר:

או יאמר ויאבק איש עמו שזה המלאך היה מקטרג שלו שהיה רוצה ללחום עמו ולתופסו באיזה חטא ולא מצא בידו שום חטא ועון התחיל לקטרגו באבק אשר בידו ויעקב אבינו ע"ה עשה תשובה תיכף כדרך הצדיקים ובזה נתעלה האבק ההוא עד הכסא הכבוד וזה שאמרו חז"ל מלמד שהעלו אבק עד כסא הכבוד וכך הוא תמיד שהבע"ד מחזר למצוא עולה בהצדיק והוא צריך לזה תמיד הרהורי תשובה להעלות אותו אבק עבירות. וזהו עד עלות השחר פי׳ שכך הוא תמיד שמאבק היצה"ר עם האדם ועומד עליו צופה רשע לצדיק כו׳ ה׳ לא יעזבנו כו׳ עד אי"ה עלות ישראל למעל׳ ויבא גאולתינו מהרה ואז יעבור רוח הטומאה מן הארץ ויבטל אז המלחמ׳ בין אדם ובין יצרו עד עלות השחר שחר הוא מלשון דריש׳ שידרוש ה׳ אותנו. וירא כי לא יכול לו כו׳ ויגע בכף ירכו כו׳ להיות שכתבו הפוסקים על מה שאין מברכין על הביא׳ הלא אסור להנות מעוה"ז בלא ברכה ואמרו ע"ד שא"א להיות בלא תערובות היצר הרע בתוכו לכך אין מברכין עליה ונמצא הסכימו שאי אפשר שיהיה זיווג בלא תערובות וזהו ויגע בכף ירכו שם היה לו אחיזה מחמת שאי אפשר להזהר בה ויאמר שלחני כי עלה השחר פי׳ לעתיד יבקש הבע"ד מישראל לאמר הניח׳ לי בזה ותשלחוני מאתכם כך כמו שהוא כי כבר לא ישלוט בנו וירצ׳ להפטר כך ויאמר לא אשלחך כ"א בדכתני פי׳ שתחזור לנו את כל הברכות שהפסדתנו שע"י לא היה לנו הברכות האל׳ מחמת שהיית לנו לשטן ולמקטרג ויברך אותו שם שעש׳ כרצונם •

קטונתי מכל החסדים ומכל האמת נ"ל דהנה כתיב גומל נפשו איש חסיד דהיינו הצדיק העובד השם באמוג׳ הוא גומל לנפשו ואמת הוא מדרגת יעקב כמו שאמר תתן אמת ליעקב. ואמר יעקב קטונתי מכל החסדים ומכל האמת פי׳ קטונתי ממדרג׳ זאת שהייתי איש חסיד ואמת ועכשיו נפלתי ונחסרתי ממדרג׳ זו. כי במקלי כו׳ פי׳ וכל זה היד. לי שקטנתי ממדרגות אלו: מחמת שהייתי מיקל לעצמי באיזה דבר:

עברתי את הירדן פי׳ וגם זאת שעברתי ממדרג׳ זו שהיה בידי להמתיק הדינים לזה רמז ירדן. ירד דין ועכשיו עברתי ונחלפתי ממדרג׳ זאת שאינני אוכל להמתיק הדינים:

וזהו שנאמר יבטח כי יגיח ירדן,אל פיהו הנאמר בלויתן. דלויתן רמז על הצדיק השלם שהוא דבוק ונלווה להשי"ת ב"ה וזהו יבטח פי׳ הצדיק הזה הוא בטוח. כי יגיח ירדן ר"ל שיגיח לירד הדינים: אל פיהו ר"ל בפיו הקדוש וק"ל:

ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו כו׳ נ"ל דהנה שתי נשים יש לאדם אחת היא האשה אשר ציוהו הבורא יתעל׳ לקחת לפרות ולרבות:

והשנית היא נשמתו הקדושה הוא הנפש השכלית אשר נתן השי"ת באדם וכל תשוקתה אינה רק לעבודת הבורא לעלות לשורש׳ למקום מחצב׳ העליון והיא נקראת אשת חיל אשה טוב׳ מתג׳ טובה לבעל׳ שע"י יכול האדם לבוא למדרגות גדולות לאין קץ ותכלית. והבוחר בעבודת הבורא באמת אין לו שום מניעה בעבודתו ית"ש אפילו מאשתו ממש אדרבה היא ג"כ מסייעתו כמאמרם ברצות ה׳ דרכי כו׳ ישלים עמו זו אשה:

והם נקראים שתי נשיו של אדם. וגם יש לאדם שתי שפחות הם הנפש הבהמיות והיצה"ר ושתי אלה הם מניע׳ לעבודת הבורא יתעלה אבל כשאדם מקדש ומטהר עצמו ומשבר תאוות הגשמיות והיצה"ר אזי הכל מסייעין לו והוא מוציא יקר מזולל וגם היצה"ר נעש׳ טוב ועובד ה׳ בשני יצריו ביצ"ט וביצה"ר וגם הנפש הבהמיות המביא׳ אותו לתאוות הגשמיות היא מסייעתו כי הוא מקדש עצמו במותר לו באכילתו ושתיתו ובכל תנועותיו נמצא הוא מעל׳ הכל אל הקדוש׳ העליונ׳ וזהו ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו. ואת אחד עשר ילדיו. רמז להס"א כידוע דהקליפ׳ הוא י"א בסוד עשתי עשר יריעות עזים. ואת זה לעומת זה בו׳ ציונו השי"ת להקריב י"א סימני קטורת כדי לבטל אותם ובל הנ"ל היה יעקב אבינו ע"ה בצדקתו בתולדות המעשים טובים אשר עשה היה מעלה את הכל לעולמות העליונים וזהו ויעבר את מעבר יב"ק רמ"ז לג׳ שמות הקדושים הוי׳ אהי"ה אדנ"י שמספרם יב"ק וזה ג"כ הפי׳ ויעבירם את הנחל היינו נחל העליון והבן

ויקח מן הבא בידו מנחה יש לרמז היות שמנח׳ התגברות הדינים ר"ל וצדיק כאשר צריך להציל עצמו מאיזה רשע אשר קם עליו אזי משר׳ עליו הדינים היוצאים בעת מנח׳:

ולז׳ אליהו ג"כ עשה נקמה בנביאי הבעל בזמן ההוא וזה היה ג"כ כוונת יעקב במנחתו להשרות הדינים על עשו לבלתי יכול לעשות לו רע ולא זה בלבד היה כוונתו כ"א גם שמנח׳ היא אותיות מנוחה והיא אותיות מחג׳ שיהיו מחנות וכתות מלאכים מסייעים אותו להצילו מיד עשו אחיו ויהיו לו מנוחה ממנו:

וזהו ויקה מן הבא בידו מנח׳ פי׳ מכל מה שבידו פי׳ בכחו ורשותו לרמוז במנה׳ את הכל כיוון בה ובזה הצליח נגדו וק"ל:

ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית פי׳ עיקר עבודתו של יעקב אבינו ע"ה היה תמיד ביהודים והדביקות הנרמז בתיבת סכת׳ המרמזת על היחוד כידוע ואף שהיה צריך לחשוב בעניני ביתו והונו לא הי׳ מעיין בהם בעיקר מחשבתו אלא בהבג׳ בעלמא וזהו ויבן לו בית הבנה ולמקנהו עשה סכו, פי׳ עיקר קנינו דהיינו לקנו׳ עוה"ב היה רק יחודים והדביקות והבן:

משנה החוטט בגדיש לעשות לו סוכה כי ידוע שסוכה היא יחוד ואמר כשהצדיק הגדול רוצה לקרב ולהתחבר לעצמו את הכל בשוים כדי לעשות יחוד עמהם זה אינו יכול לפעל כי כל אחד צריך לעבוד בעצמו היטב לבא אל היחוד האמת וזהו החוטט בגדיש לרמוז על כל העולם הנקרא גדיש פסולה משום תעשה פי׳ אתה תעשה בעצמך ולא מן העשוי על ידי אחרים וק"ל: