משתמש:Roxette5/בעל הטורים דברים

דברים פרק-י

(ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. סמך מיתת אהרן לשבירת הלוחות לומר לך קשה מיתת הצדיקים כשבירת הלוחות וגם ת"ח שמת הכל נעשין קרוביו שצריכין לקרוע עליו כמו על ספר תורה שנשרף ועוד סמך ואשים הלוחות בארון אצל מיתת אהרן לומר ס"ת שבלה קוברין אותה אצל תלמיד חכם לומר קיים זה מה שכתוב בזה:

ויקבר. ויכהן. מיתת צדיקים מכפרת כבגדי כהונה:

(ז) משם נסעו הגדגדה. הפסוק מתחיל במ' ומסיים במ' לומר שכל מ' שנה היתה הבאר עמהם:

(ח) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי. סמך כאן לומר שהלוים החזירו את ישראל:

סמך מים ללשאת את הארון ולברך לומר שצריך ליטול ידיו כדי לישא כפיו:

(י) לא אבה. ג'. דין ואידך לא אבה לי לא אבה יבמי קרי ביה לא אבה אלא יבמי (עי' יבמות קי) כדכתיב כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו:

(יא) קום לך למסע. ג' תגי"ן על קו"ף שאזכור להם זכות אברהם שאמרתי לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה:

אשר נשבעתי לאבותם לתת להם. וסמיך ליה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה לומר לך שהאבות היו יראי ה':

(יב) מה ה' אלהיך שואל מעמך. מה בא"ת ב"ש י"ץ ששואל ממך ק' ברכות בכל יום ויום ויש בפסוק ק' אותיות (ע' מנחות מג) וכן ממך עולה ק'. ועתה ישראל. ב' דסמיכי הכא ואידך ועתה ישראל שמע אל החקים כנגד ב' תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ:

(יד) הן לה' אלהיך. הפסוק מתחיל ומסיים בה"א לומר שבה"א נברא העולם וכנגד ה' חומשי תורה. וי' תיבות בפסוק לומר לא ירדה שכינה למטה מעשרה:

הארץ וכל אשר בה. וסמיך ליה רק באבותיך. לומר שהארץ וכל אשר בה לא נבראה אלא בזכות האבות:

רק באבותיך מיעוט הוא שגם עליהם יש דין. אברהם במה אדע. יצחק אהב את עשו. יעקב אמר נסתרה דרכי מה'. סמך לרק באבותיך ומלתם לומר שתמולו ערלת הלב כמו שעשו האבות:

(יח) ואוהב. ב' ואוהב גר ואוהב חמס שנאה נפשו אוהב את הגר אבל האוהב חמס שנאה נפשו:

(כ) את ה' אלהיך תירא. תיר"א בגימטריא תורה:

(כב) בשבעים נפש. הפסוק מתחיל ומסיים בבי"ת לומר שיעקב הזהירם שידבקו איש בביתו ולא יתערבו במצריים ולכך נקראו בית יעקב:

דברים פרק-יא

(ד) ויאבדם. ב' ויאבדם ה' עד היום. משגיא לגוים ויאבדם. זהו שיש במדרש שנדמה לפרעה לסוסיא נקבה כדי למשכו בים לאבדו זהו משגיא לגוים ויאבדם:

(יב) מרשית השנה. אותיות מתשרי:

סמך עיני ה' אלהיך בה לוהיה לומר אם שמוע תשמע עיני ה' אלהיך בה כי כמים הפנים לפנים:

ועד אחרית שנה.

(יג) והיה אם שמוע. לומר אם תשמעו עד אחרית השנה יתן הגשמים בזמנם ובמקום שצריך להם ואם היו צדיקים בתחלת השנה והקב"ה גזר עליהם גשמים וסרחו מורידן במדברות ובימים:

בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר. לומר שאין נענין על המטר אלא עם כן יכוונו להתפלל בכל לב:

(יד) בעתו. בגימ' בלילות:

(טז) לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. ז' ממי"ן בס"ת וכנגדן פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי ז' יודין בס"ת לומר כל המודה בעכו"ם ככופר בעשרת הדברות שנתנו למ' יום וכן ז' ממי"ן כי ז' מומין כתיבי בעכו"ם פה להם ולא ידברו וגומר:

(כ) וכתבתם על מזוזות ביתך. וסמיך ליה למען ירבו שע"י המזוזות לא יבא המשחית אל בתיכם. וסמיך ליה אם שמור תשמרון על שם ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך:

(כא) על הארץ ט"פ על הארץ בזה הספר כנגד ט' שבטים שנטלו חלק מעבר לירדן:

(כב) כי אם שמר. בגי' תורה:

(כד) כל המקום אשר תדרוך. וביהושע כל מקום חסר ה"א שה' שבטים לא הוריש יהושע:

(כה) ומוראכם. ב'. דין ואידך ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ מלמד כשנכנסו ישראל היה מוראם אף על חית הארץ כדכתיב והשבתי חיה רעה מן הארץ וכענין שנאמר לימות המשיח ונער קטן נוהג בם:

פרשת ראה

(כו) ראה אנכי. אמר לשון יחיד ופי' ראה אמר לכ"א ואחד וי"מ ליהושע אמר ראה אנכי והזהירו לברך את ישראל כשיעברו את הירדן וי"א לפי שקללות וברכות שבמשנה תורה כולם נאמרו בל' יחיד. ד"א ראה אנכי ראה עשרת הדברות שפתח באנכי ותקיים אותם כי כל המצות כלולות בהם. ד"א ראה אנכי פי' ממני תראו וכן תעשו. ד"א ראה ל' יחיד לפניכם ל' רבים והיינו דאמרינן כיצד סדר המשנה משה שונה לאהרן פרקו ואחר כך נכנסו בניו וכו' כדאיתא בעירובין. ד"א לעיל כתיב לכם וסמיך ליה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה כלומר לכם אני אומר שתבחרו בברכה. ד"א ראה כי המפיל גורל עם חבירו מכסה הגורלות והחלקים שלא יברור חבירו חלק היפה אבל אתה ראה הגורלות וראה החלקים ובחרת בחיים וזהו אתה תומיך גורלי שאתה תומך בידי ליתנ' על גורל הטוב ולברור אותו:

(כז) את הברכה. בברכה אמר את לשון רבוי כי לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב ובקללה לא אמר את אלא והקללה. ד"א את הברכה מאל"ף ועד תי"ו מאם בחקותי עד קוממיות ובקללה מוי"ו ועד ה"א מואם לא תשמעו עד ואין קונה ובקללה אמר אם לא תשמעו ובברכה אמר אשר תשמעון ולא אמר אם בלשון ספק ואמר אשר מלשון אשרי שנאמר אשרי אדם שומע לי:

את הברכה אשר תשמעו. ס"ת תורה שבזכות התורה יבואו הברכות:

(ל) הלא המה בעבר הירדן. ס"ת אהרן לפי שעד עתה היו עננים על ידו שהיו מראים להם הדרך ועתה פסקו העננים לכך צריך ליתן להם סימן לידע הדרך. הפסוק מתחיל ומסיים בה"א שצוה להם לעשות ה' דברים ונתצתם ושברתם תשרפון תגדעון ואבדתם וכן אמר להם ה' דברים לסי'. מבוא השמש בארץ הכנעני. היושב בערבה. מול הגלגל. אצל אלוני מורה:

דברים פרק-יב

(ג) תשרפון. ג' במסורה בהאי ענינא והיינו דתנן ג' אשרות הן וזהו ואשריהם תשרפון וגו':

ואבדתם את שמם. לא תעשון כן. אזהרה למוחק את השם:

(ד) לא תעשון. בגי' אזהרה על כל מוחק שם:

(ה) אל המקום. בא"ת ב"ש ת"כ צידפ"י בגי' זהו ירושלים:

מקום. בגי' לציון:

ובאת שמה. ב' במס' דין ואידך ובאת שמה וראה שם והוא בענין אלישע שצוה למשוח יהוא למלך מה מלך במשיחה אף כל ענין הקרבנות במשיחה. הכלים אינן מתקדשים אלא במשיחה וכה"ג במשיחה:

(ו) עולותיכם וזבחיכם. ח' דברים מוזכרים כאן כנגד ח"פ לפני ה' דכתיב ברגל בפ' זו:

(ח) אנחנו עושים פה היום. ס"ת בגימ' הלוים כי עתה הלוים נושאים הארון וכשתעברו הירדן לא ישאו אותו:

(יא) לשכן שמו שם שמה. רמז לשני מחיצות אחת לקדשי הקדשים ואחת לקדשים קלים:

(יג) עלתיך בכל מקום אשר תראה. ס"ת הכרמל. בכל. בגימטריא אליהו רמז לאליהו שיעלה עולות בהר הכרמל:

(יד) שבטיך. בגי' שבט יהודה:

שם תעלה עלתיך. ר"ת תשע ט' דברים אתה מעלה על המזבח. עולה. חטאת. אשם. שלמים. מנחה. שמן. לבונה. יין. מים:

(טו) כברכת. כ' דין ואידך כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך גבי עולת ראיה והיינו דתנן מי שיש לו אוכלין מרובין מביא עולות מרובים וזהו תזבח ואכלת בשר תזבח דהיינו עולה ואכלת בשר דהיינו שלמים הכל תרבה לפי ברכת ה' אלהיך אשר נתן לך:

(יז) ותרומת ידך. וסמיך ליה לפני ה'. כי תרומת ידך היינו ביכורים:

(יט) פן תעזוב את הלוי. וסמיך ליה כי ירחיב לומר מתן אדם ירחיב לו:

(כ) תאכל בשר. וסמיך ליה כי ירחק לומר שיתרחק האדם מלאכול בשר כדאיתא בפ' כיסוי הדם:

(כא) כי ירחק. הפסוק מתחיל ומסיים בכ"ף לומר אע"פ ששחט צריך להכניס בו כף ידו ולבדוק הריאה:

כאשר צויתיך. בגימטריא רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה:

כאשר. נוטריקון רובו של אחד ככולו:

(כב) אך כאשר יאכל הצבי והאיל. אך מיעוטא הוא שאינו חייב במתנות:

(כג) עם הבשר. בגימטריא בבשר מן החי:

(כד) תשפכנו. בגימטריא פטור מלכסותו:

(כו) ונדריך. ב' במסו' ונדריך תשא ובאת ונדריך תשלם היינו דתנן בנדרים אם מתו או נגנבו חייב באחריותן וזהו ונדריך תשלם היאך ונדריך תשא שאתה חייב באחריותן עד שתביאם כדאמרינן כיון דאמר עלי כמאן דטעין ליה אכתפיה דמי:

(כז) והבשר תאכל. וסמיך ליה שמור ושמעת לומר ע"ה אסור לאכול בשר כדאיתא בפסחים:

(כח) שמור ושמעת. אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד:

כי תעשה הטוב והישר בעיני ה'. וסמיך ליה כי יכרית לומר שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים שעושים הטוב והישר:

(כט) לרשת אותם. ולא למס:

אותם. ולא שאר אומות:

דברים פרק-יג

(ו) והפדך. פ"א כפולה פדיה אחר פדיה:

ובערת הרע מקרבך. וסמיך ליה כי יסיתך שאין טוענין למסית:

(ז) כי יסיתך אחיך בן אמך וגו'. כי יסיתך ר"ת בגימ' ביחוד רמז ליחוד מן התורה:

כנפשך. ב' במס'. אשר כנפשך. כנפשך שבעך היינו דאיתא בחולין אין הסתה בדברים והא כתיב כי יסיתך ההוא נמי באכילה ושתיה והיינו כנפשך כמו כנפשך שבעך דהיינו אכילה:

אשר לא ידעת אתה ואבותיך. כתיב במסית לפי שרעך כנפשך דהיינו אביו מסיתו לומר לא תלמד לעשות מאבותיך שהוא אבי אביך אלא תלמד מאביך:

(ט) ולא תחוס עינך עליו. (עם האותיות והתיבות) גימ' אין טוענין למסית:

ולא תכסה. ב' ולא תכסה עליו ולא תכסה עוד על הרוגיה וזהו שדרשו במסית שאם יצא מב"ד חייב אין מחזירין אותו לזכות וזהו ולא תכסה עוד על הרוגיה פי' על מי שיוצא ליהרג:

(טו) ודרשת וחקרת היטב. לפי שנאמר כי תשמע באחת עריך בשמיעה בעלמא לכך מזהיר אותך שתדרוש ותחקור היטב:

(יח) ורחמך והרבך. שלא תדאג לומר החרבתי עיר ויושביה לכך מבשרך לומר שלא תדאג ויפרך וירבך:

(יט) לעשות הישר בעיני ה'. וסמיך ליה בנים אתם דבזמן שעושין רצונו של מקום קרויין בנים:

ונתן לך רחמים ורחמך. וסמיך ליה בנים אתם לומר לך שכל מי שיש בו רחמים ומרחם על הבריות הקב"ה מרחם עליו כאב על הבן. סמך מת לעיר הנדחת לומר לך שעכו"ם חשובה כמת וגם שהיו מתגודדים לפני עכו"ם כמו על מת:

דברים פרק-יד

(א) בנים אתם. בפסוק הזה יש שנים עשר תיבות כנגד י"ב שבטים שנקראו בנים לה':

(ב) מכל העמים אשר על פני האדמה. וסמיך ליה לא תאכל כל תועבה לומר לך שלא יתערבו עם העכו"ם אותם שנמשלו לבהמות. בבהמות התיר ג' וז' בחיות כנגד עשרת הדברות:

(ד) עזים. וסמיך ליה איל רמז להא דאיתא בחולין עיזא דכרכוז מין חיה הוא:

(ז) טמאים הם לכם. וסמיך ליה ואת החזיר לומר לך שאסור לגדל חזירים. וסמך מבשרם לא תאכלו לאת זה תאכלו מכל אשר במים כלומר אע"פ שאסרתי לאכול מבשרם אשר מהם במים תאכלו דחמרא דימא שרי. ד"א לא תאכלו את זה תאכלו לומר שקרבי דגים אין לוקחין אלא מן המומחה דקרי ביה לא תאכלו אא"כ יאמר זה הוא שלקחתי מפלוני ציד וכשר הוא:

(ח) ובנבלתם לא תגעו. וסמיך ליה את זה תאכלו לומר שיש נבילה שתאכל ממנה כגון נבילה מוסרחת שאינה ראויה לגר:

לא תגעו. בגי' חייב לטהר ברגל:

(ט) תאכלו. וסמיך ליה וכל אשר אין לו להתיר דג טהור שנמצא בתוך דג טמא:

(י) טמא הוא לכם. וסמיך ליה כל צפור. לרבות צפור משולחת של מצורע (ועי' תוס' קידושין דף נז:):

(יב) הנשר. התחיל בנשר מפני שהוא מלך בעופות שנא' אם על פיך יגביה נשר אם על פיך ס"ת מלך:

(טו) היענה. שמענה את בניה ואינה מרחמת עליהם וכן העורב אכזרי על בניו לכך סמכו לה:

(כא) לא תבשל גדי. בגימט' [היא] איסור אכילה ובישול והנאה:

(כב) סמך עשר תעשר וגו' היוצא השדה שנה שנה לבשר בחלב לומר כשם שתערובת בשר בחלב אסור כן גם כן אסור התערובת של כלאים בשדה ואם תשמור מן התערובת אז אבשל פירותיך בזמנן ותתעשר:

וסמך בחלב אמו לשנה שנה לומר שמינקת חברו לא תנשא תוך ב' שנים ויהיה הולד בחלב אמו ב' שנים:

(כה) וצרת. ב' במסורה וצרת הכסף בידך וצרת אותם בכנפיך והיינו דתנן המפקיד מעות אצל חבירו וצררן והפשילן לאחוריו חייב ומפרש טעמא אמר קרא וצרת הכסף בידך אע"פ שצרורין יהיו בידך וזהו אע"פ שצרת אותם בכנפיך יהיו בידך:

(כט) יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך. וסמיך ליה וזה דבר השמטה שמוט. שצריך לומר לו משמט אני:

דברים פרק-טו

(ב) ישה. ב' אשר ישה ברעהו כי ישה לך אלוה מעונך. שאם תשמט ישה לך מעונך:

(ג) תשמט ידו. אפם. פי' מיעוטא הוא שאם יש משכון בידך אינו משמט:

(ד) אביון כי ברך יברכך ה'. והיינו דכתיב כי יעמוד לימין אביון:

(ח) פתח. פ"א כפולה לומר פתח לו ידך וגם פיך לשדלו בדברים. ד"א הראוי לפת תן לו פת הראוי למעדנים תן לו מעדנים ותפק לו בכל מיני מתיקה. ד"א פתח תפתח שאם הוא מתבייש תביא לו לפתחו. ד"א פתח תפתח כפל הדבר וכן נתון תתן לו העניק תעניק לו לומר שאין שיעור להענקה אלא תתן ותחזור ותתן:

פתח. חסר ו' מצוה ביום ו' ליתן פת לעניים מתקנת עזרא:

פתח. ג' במס' ב' בהאי עניינא ואידך פתוח נפתחו שערי ארצך לומר שאם תפתח לו ידך יפתחו לך שערי שמים כדי שיקובל תפלתך ואם לאו לא יפתחו לך שנאמר אוטם אזנו מזעקת דל וגו':

די מחסרו אשר יחסר. ר"ת דמאי שמאכילין העניים דמאי:

(י) נתון. מלא וי"ו שזוכה לו' ברכות כדאיתא בפ"ק דב"ב:

בתתך לו. ב' הכא ואידך בתתך לו לחם וחרב גבי דוד לומר שצריך ליתן לכל א' לפי מה שהוא צריך כמו שנתן לדוד לחם וגם חרב:

(יב) תשלחנו. וכי תשלחנו. לא תשלחנו. ג"פ ליוצא בתוך שש ובסוף שש ויוצא ביובל:

(יד) העניק. מלא יו"ד כי ע"י העשר מכות הענקתיך ג' דברים כלי כסף וכלי זהב ושמלות לכן העניקהו מג' דברים מצאנך ומגרנך ומיקבך והיינו דכתיב וזכרת כי עבד היית:

(טו) הזה היום. וסמיך ליה והיה כי יאמר אליך לומר שרציעה ביום ולא בלילה:

(יט) סמך כל הבכור לפרשת עבד לו' כשם שאני אוסר לך לעבוד בבכור כך לא תעבוד בע"ע עבודת עבד וכשם שהמום פוסל בבכור כך המום פוסל ברצועה:

דברים פרק-טז

(ב) וזבחת פסח. וסמיך ליה לא תאכל עליו חמץ. לומר לך שאין שוחטין הפסח על החמץ:

(ט) שבעה שבועות תספר לך. ב' ספירות בפסוק לומר לך דמצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי:

מהחל. ב' דין ואידך מהחל התרומה דהיינו העומר שהוא ראשית למנחות כתרומה שהוא ראשית:

בקמה תחל לספור. קרי ביה בקומה שצריך לברך על העומר מעומד:

(יא) ושמחת. לא נאמר שמחה בפסח שהתבואה עדיין בשדה ובעצרת שהתבואה כבר נקצרת ועדיין היין בגפנים נאמר שמחה אחת ובסוכות שהכל בבית נאמר בו ב' שמחות:

(יב) החקים האלה. כתיב בעצרת לפי שניתנה בו תורה:

(יג) הסוכות תעשה לך באספך מגרנך. רמז לנויי סוכה לעטרה בשבלים:

(טז) כל זכורך. בגי' גדולים וקטנים:

את פני. פ"א כפולה לומר פנים בפנים וכשם שבא לראות כך בא ליראות:

פרשת שופטים

(יח) שופטים. סמך שופטים לרגלים לומר שהרגלים ע"פ השופטים ועוד כי הם מעשים להביא הנדרים ברגלים כדאמרינן אזהרה לב"ד שיעשוך. ועוד כי השופטים מזהירים העם שלא לחטוא ברגלים כדאמרינן סקבא דשתא ריגלא:

כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך. י שופטים. שהשופטים היו מצווין לתת למי שהוא עני. ד"א אשר נתן לך שופטים כלומר ל. תן לשופטים כענין שנאמר לתת מנת וגו' למען יחזקו בתורת ה':

איש כמתנת ידו. שופטים. רמז שממשכנין על הצדקה:

שלש פעמים. וסמיך ליה שופטים שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל:

שופטים. בגי' ע' סנהדרין. שפטים. בג. מ' מכשף שמעמידין שופטים בעלי כשפים שיודעים לבטל הכשפים. שופטים. תגין למעלה ולמטה יראה הדיין כאלו חרב מלמעלה וגיהנם פתוחה מלמטה:

תתן לך. ולא לעכו"ם. מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל חקיו ומשפטיו בגי' דיוקי משפטיו:

בכ 'ל שעריך. בכל מה שאתה משער ממון חבירך הן למסים הן להטיל לצדקה:

'לשבטיך ושפטו. לומר שמצוה לשופט לשפוט שבטו. ושפטו. אותיות ופשוט. הי חביב עליך דין של פשוט לדקדק בו כדין של מאה מנה. שופטים. ושפטו. משפט. הרי ג' שדיני ממונות בשלשה:

(כא) אשרה. בגימ' דיין שאינו הגון שכל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה אצל המזבח: אשרה כל עץ אצל מזבח. בגי' רשע אצל צדיק:

(כב) אשר שנא ה' אלהיך. וסמיך ליה לא תזבח לרבות רובע ונרבע מוקצה ונעבד:,

דברים פרק-יז

(א) כל דבר רע כי תועבת. לוסר לך כל המנבל את פיו נקרא תועבה ושנאוי:

כל דבר רע. וכתיב בתריה איש או אשה אשר יעשה את הרע וגו' וילך ויעבוד אלהים אחרים לומר שהדיבור והמחשבה בעכו"ם מצטרפים למעשה:

(ו) על פי שנים עדים. פ"א כפולה לומר דוקא מפיהם ולא מפי כתבם:

יומת המת. הרשעים בחייהם נקראים מתים:

(ח) כי יפלא. פ"א כפולה ועקומה לו' במופלא שבב"ד ואינו חייב כי אם בתורה שבע"פ. ב"פ השופט בפרשה שהם בגי' שבעים סנהדרין שצריך שימרה על ב"ד הגדול:

(יג) וכל העם ישמעו ויראו. וסמיך ליה אשימה עלי מלך שכן כתיב במלך כל איש אשר ימרה את פיך:

ולא יזידון עוד. וסמיך ליה אשימה עלי מלך שכן אמר דוד להכרית מעיר ה' כל פועלי און:

(יד) כי תבוא. בגימ' בימי שמואל:

וישבתה. מלא ה"א לאחר ה' דורות שאלו מלך:

ככל הגוים אשר סביבותי. ולכך שאלו מלך בימי שמואל כי עד עתה לא היה לפלשתים מלך אלא סרנים. אחר פרשת עכו"ם ואשרה כתיב פרשת מלך לומר שהמלך מצווה להסיר האשרות ולבער עכו"ם:

(טו) שום תשים עליך. בגי' שלשים מעלות. לומר שהמלכות נקנית בל' מעלות:

מקרב אחיך. בגימט' משבט יהודה:

(כ) לבלתי רום לבבו מאחיו. הפ' מתחיל ומסיים בל' רמז שיצא מלכות מיהודה ששמו עולה ל' ול' מעלות במלכות ודוד בן ל' שנה במלכו ולכך אמר שירה שמתחלת בל' והוא למנצח לעבד ה' לדוד:

למען יאריך ימים. מלך שמלך בן ל' יאריך ימים ולא שאול. ולכך סמך לא יהיה לכהנים ואחריו פרשת אוב דמשום מעשה דנוב עיר הכהנים ומשום ששאל באוב נטרד ממלכותו:

דברים פרק-יח

(א) לא יהיה לכהנים. סמך לפרשת מלך כי על פי כהן גדול המלך הוא נמשח והקדים מלך שגדול הוא ממנו ועוד רמז שעל הנשיא יהיה העולה והמנחה והנסך ועור מה כהן ולוי נוטלין מעשר כך המלך צאנכם יעשר:

אשי ה' ונחלתו. וכתיב בתריה וזה יהיה משפט הכהנים דכהנים משלחן גבוה קא זכו:

הלוים. בגימ' אדנ"י הוי"ה וזהו ה' הוא נחלתו:

(ד) ראשית דגנך. בגי' משתמרת:

גז. ב' במסורה גז צאנך כמטר על גז והיינו דאמרינן שצריך ליתנו לו כשהוא מלובן וזהו כמטר על גז שיהא מלובן ולא צואי אז ראשית גז צאנך תתן לו:

(ו) וכי יבא הלוי. בגימ' זהו הכהן:

(ח) כחלק. ב' במסורה חלק כחלק יאכלו כחלק היושב על הכלים ראמרינן כהן בעל מום חולק בקדשים אף על פי שפסול בעבורה והי. נו לפי שיושב על הכלים:

(ט) כי אתה בא. סמך כאן שואל אוב לומר שהמלך שואל באורים ולא באוב:

(י) קסם קסמים מעונן ומנחש. קסם בגימ' אוחז במקלו. מעונן בגימ' אוחזי העינים:

מנחש. נוטריקון מפיו נפלה חת. כה שלי ד"א מקל נחש חולדה שועל:

(יג) תמים. ת' גדולה שאם תלך בתמימות כאילו קיימת מאל"ף ועד תי"ו:

(טו) נביא מקרבך. הפסוק מתחיל ומסיים בנו"ן לומר שידע נו"ן שערי בינה ויש בו י' תיבות לומר שתשמע לו כמו ליו"ד הדברות:

כמוני. בגי' ענו. תשמעון. ב' במסורה אליו תשמעון כקטן כגדול תשמעון לומר אחד קטן ואחד גדול שמע אליו:

(טז) ככל אשר שאלת. ככל עולה ע' לומר ששמעתי לשאלתכם ושמתי עליכם ע' זקנים וגם כאשר ישאלו ישראל נביאים יותן להם נביאים:

(יח) נביא אקים להם. בגימטריא זהו ירמיהו זה הוכיחן וזה הוכיחן וכו' כדאיתא בפסיקתא:

דברים פרק-יט

(ג) ושלשת. ב' במס' ושלשת את גבול ארצך ושלשת תרד מאד רמז למה שאמרו דרך ירידה גולה דרך עלייה אינו גולה וזהו תרד שהרגו דרך ירידה אז ושלשת שילך אל ערי מקלט:

(ז) שלש ערים. לומר שחזקות היו ערי מבצר שלא יבא עליהם גואל הדם בחיל:

(יד) סמך. לא תסיג גבול' רעך לרוצח. שלא תאמר הואיל ומותר להרוג הרוצח אסיג גבולו שלא יהא ממונו חמור מגופו:

מישראל וטוב לך. לא תסיג. דבעון מסיג גבול נחרב הבית דכתיב הוי מגיעי בית בבית:

לא תסיג גבול. אזהרה לב"ד שלא יחליפו אחת מערי מקלט בעיר אחרת:

לרשתה. וסמיך ליה לא יקום עד אחד באיש. שאינו יכול להעיד עד כאן גכול תחומך והיינו ממון:

לכל עון. היינו נפשות:

לכל חטאת. היינו קרבן. למעלה כתיב על פי שנים עדים דהכא איירי בממון ואין מאיימין עליהם כל כך כמו בנפשות:

(יז) הריב. ב'. אשר להם הריב לפני התגלע הריב נטוש זה"ש משבא לפניך הדין ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לבצוע דמשעמדו האנשים אשר להם הריב ודרשו השופטים וגומר שישפטו ביניהם אבל לפני התגלע הריב נטוש:

(כא) יד ביד רגל ברגל. וסמיך ליה כי תצא למלחמה. לומר מחוסרי אבר אין יוצאין למלחמה:

דברים פרק-כ

(ח) הירא. ב' במס'. הירא ורך הלבב הירא את דבר ה' זהו שאמרו הירא מעבירות שבידו כדכתיב הירא את דבר ה':

(כ) מלחמה עד רדתה. בגי' זהו אף השבת:

דברים פרק-כא

(א) כי ימצא חלל. סמך לפרשת מלחמה שבשעת מלחמה דרך למצא חללים:

באדמה. בגי' בגלוי:

(ב) ומדדו. ב' דין ואידך ומדדו את תכנית שמודדין מראשו שהוא עיקר תכונת האדם:

אשר. אותיות ראש שמודדין מראשו:

אשר סביבות החלל. בגימטריא בראשו של הרוג:

(ג) לא עבד בה ולא משכה בעול.

(ד) לא יעבד ולא יזרע. הרי ד' מצות לספר על ד' רוחות העולם וכן ד' פעמים חלל וד' פעמים עגלה בפרשה:

(ז) לא שפכה. כתיב בה"א שלא נגענו בו בחמשה אצבעותינו ועוד כי הנפש יש לה ה' שמות ולכן נתן דוד ליואב ה' קללות כשהרג לאבנר זב ומצורע וכו':

(ח) כפר לעמך ישראל. מכאן שכל ישראל ערבים זה לזה: כפר לעמך ישראל אשר פדית. ר"ת בגי' זה הכהנים:

פרשת כי תצא

(י) כי תצא. למה כתיב פרשת עגלה ערופה בין שתי מלחמות הקדים לה מלחמה שאל יאמר השונא אהרוג כי עת מלחמה הוא ויאמרו האויבים הרגוהו במלחמה וכתיב מלחמה אחריה לומר תבער דם הנקי להרוג הרוצח ואח"כ תלך במלחמה ותנצח ולא היו מניחים לילך שונאים במלחמה ביחד שמא יהרגו זה לזה במלחמה:

כי תעשה הישר. וסמיך ליה כי תצא למלחמה שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים:

ה'. וסמיך ליה כי תצא למלחמה לומר שהשם יוצא עמך כענין שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים:

כי תצא. צא אליהם ואל תניחם לבא עליך. פן ישחיתו הארץ:

על אויבך. חסר יו"ד שבמלחמת יחיד הכתוב מדבר:

שביו. בגי' ואם יהיו כנענים:

(יא) אשת. בגי' בשר נבילה מאוסה כמו שדרשו חכמים מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות:

לך לאשה והבאתה אל תוך ביתך. לומר לאחר שתגייר אותה תהיה לך לאשה ולא בגיותה:

(יב) וגלחה את ראשה. לפי שהיטיבה ראשה לפתותך:

ועשתה את צפרניה. לפי שרמזה לך בהם לפתותך:

(יג) ירח ימים. לא אמר חודש לומר לך מה ירח אורו פגום כנגד אור השמש אף כותית מאוסה היא כנגד בת ישראל:

(יד) ושלחתה. לנפשה. בגימ' לנפשה לא בבית אביה הנכרי:

סמך אשר עניתה 'לכי תהיין. לומר לך שלא יענה אותה בהויות של ביאה:

(טו) שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. מרבה נשים מרבה כשפים לומד לך כיון שיש לו שתי נשים הא' עושה בכשפיה כדי שישנא השניה:

והיה הבן הבכור לשניאה. והיינו בני השנואה שהוא מבני ט' מדות שמנו בנדרים ולכך סמך לו בן סורר ומורה שיהיה הבן סורר ומורה:

לשניאה. אותיות לנשאיה לומר לך ששנואה בנשואיה שהם בפסולין. במדרש דורש לאיש זה הקב"ה. אהובה אלו העכו"ם שמראה להם פנים שנואה אלו ישראל שמסתיר מהם פנים:

(טז) ביום הנחילו. לעתיד לבא. לא יוכל לבכר. כי אם בני בכורי ישראל:

ביום הנחילו את בניו. ס"ת מותו רמז למאי דא"ר יהודה ג' שנכנסו לבקר החולה ביום רצו כותבין רצו עושין דין בלילה כותבין ואין עושין דין וזה מה שמצוה בשעת מיתה אם הוא ביום יש לו תורת דין:

את אשר יהיה לו. בגימ' מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק:

את אשר יהיה לו. ס"ת תורה שלא ינחיל לעבור על דברי תורה ואם נתן לאחר בלשון ירושה לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה אין בדבריו כלום:

(יז) לתת לו פי שנים. בשביל שהוא נוטל פי שנים:

יש באותיות של בכור ענין כפולות הבי"ת כפולה על האות שלפניה וכן הכ"ף על היו"ד שלפניה וכן הרי"ש. והוי"ו נכתבת כפולה שכותבין אותה שני ווי"ן:

יכיר. בגימ' לאחר כדדרשינן יכירנו לאחרים:

בכל אשר ימצא לו כי. ס"ת ראוי ולמ"ד דבכל ואל"ף דאשר הוא לא והיינו לא ראוי שאין הבכור נוטל פי שנים כראוי:

ראשית אונו. כל ראשית הוא מובחר. ראשית דגנך קדש ישראל לה' ראשית תבואתה:

לו משפט הבכרה.

(יח) כי יהיה לאיש. לומר משפט בכורה לאיש ואין משפט בכורה לאשה:

סורר. בגימ' זה אבשלום בן דוד:

(כ) בננו. חסר יו"ד כאלו עבר על עשרת הדברות:

ומרה. חסר וי"ו כי מרה יהיה לו באחרונה:

(כא) ובערת הרע מקרבך וכל ישראל. וסמיך ליה וכי יהיה באיש חטא. לומר לך שכל ישראל ערבים זה לזה לבער ולהוכיח החוטאים. לעיל כתיב ורגמוהו וסמך לו פרשת נתלין. לומר שכל הנסקלין נתלין:

(כג) על העץ. וסמיך ליה כי קבור תקברנו לומר שגם העץ נקבר עמו ועוד לקבור בארון:

דברים פרק-כב

(א) לא תראה את שור אחיך. סמך השבת אבדה לקבורה שאם הוא כהן והוא בבית הקברות על זה נאמר והתעלמת. נותן לך. וסמיך ליה והתעלמת לומר לך כל שבשלו מחזיר אף בשל חבירו מחזיר:

(ב) ואספתו. ב' במסו' דין ואידך ואספתו מצרעתו זהו שדרשו נגעים באים על צרי עין שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר אין לי ולמחר נגעים באים על ביתו וצוה הכהן ופנו את הבית ומוציאין הכלים ורואין הכל שיש לו. וזהו ואספתו אל תוך ביתך שמאסף כליו אל תוך ביתו ואינו משאילם ואספתו מצרעתו שצרעת באה עליו ד"א החושד בכשרים לוקה בגופו ומי שאבדה לו אבדה חושד בכל אף בכשרים ולוקה בגופו בצרעת ונמצא כשתאסוף האבדה לביתך ותחזירנה לו אז לא יחשוד עוד באחרים ותאסוף אותו מצרעתו:

עד דרוש אחיך אותו. פי' שידרוש האות שלו שיתן לו סימן בו וזה שדרז"ל דרשהו אם הוא רמאי אם לאו מאי לאו בסימנים שעליה:

(ד) והתעלמת. לומר שפעמים אתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו:

(ה) כלי גבר על אשה. בגימ' כלי תורה רמז שלא ילמד אדם לבתו תורה:

על אשה. ב' כלי גבר על אשה. אם נפתה לבי על אשה זהו שאמרו שמיירי באשה שלובשת כלי גבר כדי להתנכר ולזנות כדכתיב אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי:

כי תועבת ה'.

(ו) כי יקרא קן צפור. לומר שלא יסתכל בעופות כשנזקקין זה לזה:

יקרא קן. בגימ' פרט למזומן:

אפרוחים או ביצים. בגימ' בצריכין לאמן:

על הבנים. ב' הכא ואידך כה אמר ה' על הבנים והבנות הילודים במקום הזה ממותי תחלואים ימותו אם תקיים המצוה יאריכו ימיך ואם לאו כה אמר ה' ממותי תחלואים ימותו:

(ז) והארכת ימים. בגימ' בעולם שכולו ארוך:

והארכת ימים. וסמיך ליה כי תבנה בית חדש. לומר אם בנית בית חדש עשה לו מעקה כדי שיאריכו בו ימים ולא יפלו ממנו ועוד עיקר אריכות ימים הוא בשביל בנין בית חדש שהוא בית המקדש ועל כן אף דבכיבוד אב ואם הקדים והארכת ימים ללמען ייטב לך לא כן הכא כדי להסמיך והארכת ימים לכי תבנה בית חדש. לעיל כתיב למען ייטב לך וסמך כאן כי יפול הנופל ממנו רמז למה שדרשו הרי שעלה באילן כדי לשלח את האם ונפל ומת היכן אריכות ימים של זה:

(ח) כי יפול הנופל. וסמיך ליה לא תזרע. רמז לדברי ר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד:

(ט) המלאה. ב' במס' פן תקדש המלאה כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר וזהו שאמרו שצריך להרחיק בכלאים כמלא צמד בקר ושניהם רפויין שצריך למדוד בד"א שוחקות וא' יש דגש בעצמם בבטן המלאה:

(י) לא תחרוש בשור ובחמור. טהור וטמא רמז שלא ישתתף צדיק עם רשע:

תחרוש. ב' דין ואידך לא תחרוש על רעך רעה זהו שמפרש טעם שלא לחרוש בשור ובחמור לפי שהשור מעלה גרה והחמור אינו מעלה גרה וכשיראה שהשור מעלה גרה יהיה סבור שהוא אוכל ומצטער וזהו אל תחרוש על רעך רעה שגורם לחמור שחורש על רעהו רעה:

(יא) לא תלבש. בגימטריא אסורה להנות. שאפילו בגד ארוך ובו כלאים מצד אחד אסור להתכסות בה מצד השני:

(יב) גדלים. ב' הכא ואידך גדלים מעשה שרשרת וזה שאמרו ב"ה גדיל שנים דתרי גדלים כתיב ופתלהו מתוכו כדכתיב מעשה שרשרות כדרך שעושים שרשרות:

אשר תכסה. בגימ' להביא בכסות סומא שהוא חייב:

אשר תכסה בה כי יקח. רמז להא דאיתא בנדרים ר"א מגלה טפח ומכסה טפח בעת ביאה. ד"א אשר תכסה כי יקח רמז לת"ח שמאפיל בטליתו. ד"א רמז כי יקח אשר תכסה מלמד שמכסים לו על כל עונותיו:

(יג) ובא אליה. ב' דין ואידך ובא אליה מלך גדול ודרשו אותו על יצה"ר גם בכאן בשביל שהלך אחרי יצרו הרע סופו לשנאתה ולהוציא עליה שם רע:

(יד) והוצא עליה שם רע. חסר יו"ד כאלו עבר על י' הדברות וכן לא נחתם גזר דין על אבותינו עד שהוציאו י' המרגלים דבה:

(טו) אבי הנער. כתיב חסר ה"א שהלכה כנער לכך הוציא עליה ש"ר:

(טז) את בתי נתתי. בגימ' הפה שאסר הוא הפה שהתיר:

(כא) אל פתח בית אביה וסקלוה. בגימ' זהו ראו אלו הגדולין שגידלתם:

כי עשתה נבלה. וסמיך ליה כי ימצא איש שוכב רמז לאיש שהטיח באשתו תחת התאנה וסקלוהו:

(כד) אשר לא צעקה. ואף אם יראה ממנו היתה יכולה לומר מחמת צער בתולים צועקת:

דברים פרק-כג

(ג) ממזר. ב' במסורה דין ואידך (זכריה ט'), וישב ממזר באשדוד. זה הוא שאחז"ל עתידין ממזרים ליטהר ויתישבו בארץ:

לא יבא ממזר בקהל ה'. סמך ממזר לפצוע דכה שממזר אינו מוליד כפצוע דכא:

(ד) וסמך עמוני ומואבי לממזר שבנות לוט נבעלו לאביהן וילדו ממזרים והנקבות מותרות לפי שהם נתכוונו לדבר מצוה:

(ה) אשר לא קדמו. בגי' את הזכרים:

אשר לא קדמו. אתכם ר"ת בגי' בלק. שהוא צוה לעשות כן:

(ו) לשמוע אל בלעם. וסמיך ליה לא תדרש שלומם. כדאיתא בהניזקין מו. וסמך לא תתעב אדומי לומר אע"פ דכתיב וישטום עשו את יעקב לא תתעב אדומי. כי עמונים לא קדמו אותך בלחם ובמים והוא קדמך שנאמר כאשר עשו לי בני עשו:

(י) ונשמרת. בגי' מן שפיכת דמים. ובגי' מן קללת השם. ובגי' אין להסתכל באשה כלל:

מכל דבר רע. זהו נבול פה (דרש רבר ל' דיבור):

(יד) ויתד תהיה לך על אזנך. רמז שאם שמע נבול פה שיכוף אצבעו לתוך אזנו וזהו ויצאת חוץ שלא לשמוע נבול פה צא חוץ מן הבית או תכוף אצבעך לתוך אזנך. ובמדרש ויתד תהיה לך על זכות האבות שהוא כיתד תקוע לישראל. ויתד. בגימטריא והאבות:

ויתד תהיה. לך על אזנך. בגימ' מדותי תהיה על אזנך. כלומר י"ג מדות יהיו כלי זיין שלך:

וחפרת. ב' במס' דין ואידך (איוב יא) וחפרת לבטח תשכב. זהו מה שאמרו לעולם יבדוק אדם עצמו לצרכיו קודם שישן וחפרת וכסית את צאתך ואז וחפרת לבטח תשכב:

(טו) ערות דבר. וסמיך ליה לא תסגיר עבד. רמז ערוה סגורה בעששית אסור לקרות קריאת שמע כנגדה:

(יח) סמך לא תהיה קדשה ללא תסגיר עבד. דאיירי בבת ישראל הנשואה לעבד ועוד סמך עבד לבנות ישראל לאמר בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה:

(יט) ומחיר. ב' במסורה ומחיר כלב ומחיר שדה עתודים זהו שאמרו נתן לה חטין ועשאן סולת והיינו ומחיר שדה וכן עתודים נמי דהיינו שהחליף טלה בכלב:

כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם. וסמיך ליה לא תשיך לומר אחד המלוה והלוה והערב נתעבים:

(כ) ישך. ב' במסורה כל דבר אשר ישך כנחש ישך. שהריבית דומה למי שנשכו נחש שעולה מעט מעט ואינו מרגיש בו עד שיעלה לממון רב כמו נשיכת הנחש. סמך נדר ללא תשיך שלא תאמר אלוה ברבית כדי לשלם נדרי:

(כב) לא תאחר. ד'. לא תאחר לשלמו מלאתך ודמעך לא תאחר (פרשת משפטים) כאשר תדור נדר לא תאחר לשלמו (קהלת ה) וישועתי לא תאחר (ישעיה מז) שאם תשלם נדריך ישועתי לא תאחר אבל הנודר ואינו משלם הוא מרחיק ישועה:

(כה) סמך כי תבוא בכרם רעך לנדר. רמז סחור סחור לכרמא לא תקרב שאם נדר בנזיר לא ישכיר עצמו למלאכת הכרם ולכך הקדים כרם לשדה מה שאין דרך להקדימו:

לא תתן. וסמיך ליה כי תבא בקמת רעך. רמז שפעמים לא תתן אפילו לתוך פיך כגון עוסק במין זה שאינו אוכל ממין אחר:

(כו) בקמת רעך. וסמיך ליה כי יקח איש אשה לומר מה שדה נקנה בכסף ושטר אף קדושין:

דברים פרק-כד

(א) כי יקח איש. בגי' לא שיוקח:

בה ערות דבר. ר"ת בעד שאין דבר שבערוה אלא בעדים:

דבר וכתב. שצריך דבור עם הכתב:

וכתב לה. לשמה:

ספר כריתת. ג' תרי בהאי ענינא ואידך (ישעיה נ) ספר כריתת אמכם. זהו שאמרו ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה ולכך כתיב תלת זמני ספר כריתת אע"פ שאשה נקנית בג' דרכים אין דבר אחר כורתה אלא ספר:

(ב) ויצאה מביתו. לומר היא יוצאת משכונתו כשהיא גרושה ולא הוא:

(ג) או כי ימות האיש האחרון. ולא אמר השני לומר שהוא אחרון שאם נשאת לשני ומת לא תנשא עוד דבתרי זימני הוי חזקה:

(ד) ולא תחטיא. וסמיך ליה כי יקח איש אשה. שהיא מצלת את האדם מן החטא:

נחלה. וסמיך כי יקח. לו' בית והון נחלת אבות וגומר (משלי יט) אבל כי יקח איש אשה מה' אשה משכלת. ועוד לומר שכתובת אשה ממקרקעי. ועוד לומר שהוקשה לנחלה ליקנות בג' דרכים:

(ה) לכל דבר נקי. לו' שיהיה נקי בדבור כההיא דאמרינן הכל יודעין כלה למה היא נכנסת לחופה וכו' ד"א לכל דבר נקי יהיה לביתו שהנושא אשה מוחלין לו על כל עונותיו:

נקי יהיה לביתו שנה. ס"ת שם של ד' אותיות לומר שהשם מעיד עליהם ומגיד שיחתן היתירה. ושמח מנין ימים של ושמח חייב בתשמיש המטה בשנה שהן כל ימות השנה חוץ מיה"כ. הפסוק מתחיל בכי יקח ומסיים בקיחה לומר נשא אשה בבחרותו ישא אשה בזקנותו. אשתו אשר לקח. וסמיך ליה לא יחבול. לומר לא יתבול אשתו בתשמיש המטה. ד"א על שם שהאשה היא משכונו של אדם דבעון נדרים אשתו של אדם מתה:

(ו) כי נפש הוא חובל. וסמך כי ימצא איש גונב. לומר שהגנב נוטל נפשו של אותו שגונב ממנו כענין שנאמר (משלי כב) וקבע את קובעיהם נפש:

כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני (ישראל). ר"ת בגי' זהו יוסף:

(י) כי תשה ברעך. סמך לצרעת לומר שע"י זה בא הצרעת שאומר לו חבירו השאילני כלי שלך והוא אומר אין לי ולמחר באים נגעים על ביתו וצוה הכהן ופנו את הבית והכל רואין שיש לו:

(יד). לא תעשוק שכיר. סמך לכי תשה לומר אפי' אם הוא חייב לך אל תאמר אעכבנו בחובי אלא פרע לו שכרו מיד ואחר כך גבה חובך:

ה' אלהיך. וסמיך ליה לא תעשק. לומר אם עשק העני כאלו עשק לשם דכתיב מלוה ה' חונן דל:

(טו) ולא תבא. ג' דין ואידך ולא תבא דמעתך. ולא תבא עלינו רעה. ולא תבא עליו השמש כדי שלא תבא דמעתך. פי' שלא יבכה עליך שאין לו מה לאכול. ולא תבא עלינו רעה שאל"כ יקרא עליך אל ה' ויבא עליך רעה:

והיה בך חטא. וסמיך ליה לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. לומר שפעמים בחטאך ימותו בניך (ר"ל כשאוחזין מעשי אבותיהם בידיהם וערש"י):

בחטאו יומתו לא תטה. לומר כל המטה דין חייב מיתה:

(יז) גר יתום. ולא אמר גר ויתום לומר לך גר שנתגייר כקטן שנולד דמי:

ולא תחבול בגד אלמנה.

(יח) וזכרת כי עבד היית במצרים. הזכיר זה על לא תחבול לומר שתזכור שהיית עבד ונתתי לך חן בעיני מצרים ושאלו לך כלי כסף וכלי זהב ושמלות ע"כ אני מצוך לא תחבול:

(יט) סמך כי תקצור קצירך בשדך ללא תטה משפט. לומר לך שצריך שתדע משפט הקציר כההוא דתנן שתים לקט שלש אינן לקט:

למען יברכך. וסמיך ליה כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך. לו' לך (שהאזהרה) [שהזית] סימן ברכה:

וסמך זית לשדה לו' כשם שמניחין פאה בשדה כך צריך להניח פאה באילן:

(כב) גבי כרם כתיב וזכרת. ע"ש זכרו כיין לבנון:

דברים פרק-כה

(א) כי יהיה ריב. סמך ריב ללקט שע"י לקט שכחה ופאה מריבים העניים זה עם זה:

המשפט ושפטום. השופט. לומר שמכות בשלשה:

(ב) והיה אם בן הכות הרשע. בן הוא ל' בינה לומר לך שצריך שיכה בענין האמוד שאומדין אותו כמה מכות ראוי לקבל ושיכו אותו מכות הראויות להשתלש. וכן דברי אגור בן יקה שאגר הבינה והקיאה וכן יהושע בן נון שהיה מלא חכמה ובינה:

והפילו השופט. והפילו בגימ' כפול שצריך שתהיה הרצועה כפולה:

כדי. ב' במס' הכא ואידך והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו שנגאל ונפטר:

(ג) ונקלה. ב'. הכא ואידך ונקלה כבוד מואב כיון שנקלה כבוד שלא לבזותו יותר:

אחיך. בגימ' זבל שאם נתקלקל ברעי פטור:

ונקלה אחיך לעיניך. וסמיך ליה לא תחסום. רמז שצריך ליתן לפני השמש מכל מין ומין:

(ד) סמך לא תחסום למלקות שרצועה שמלקין בה היא של עגל משום ידע שור קונהו וזה לא ידע קונו לפיכך יפרע ברצועה של עגל:

(ה) כי ישבו אחים יחדו. סמך ללא תחסום לומר לך יבמה שנפלה לפני מוכה שחין אין חוסמין אותה:

ובן אין לו. ס"ת אונן עם אל"ף דאין כלו' לא יעשה כאונן שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ ולכך סמך לו בדישו:

לאשה ויבמה. בגימ' ויבמה בעל כרחה:

(ט) הזקנים. ה' זקנים לומר לך שמצות חליצה בחמשה:

וירקה בפניו. לפי שהרוק דומה לש"ז כלומר שאינו חפץ להקים זרע:

(יא) כי ינצו אנשים. סמך כי ינצו לחלוץ הנעל שע"י חליצה מריבה באה כדאמרינן כיון שבנים לבניך שלום על ישראל דאפטרה מחליצה ויבום:

והחזיקה. ב' במסורה דין ואידך והחזיקה בו ונשקה לו העיזה פניה דוקא אם החזיקה במזיד כדכתיב העיזה פניה ותאמר לו אבל אם שגגה פטורה:

(יב) כפה. ב' דין ואידך כפה פרשה לעני מה להלן ממון אף כאן ממון:

עינך. וסמיך ליה לא יהיה לך בכיסך. לומר לך שלא יסתכל בכיס במבושיו ובערותו ד"א עינך לא יהיה לך בכיסך למנות מה שבו כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין:

וקצותה את כפה. וסמיך ליה לא יהיה לך בכיסך. לומר דקצותה את כפה הוא ממון דבר המוטל בכיס:

(יח) אשר קרך בדרך. קרך בגי' סרס:

ויזנב בך. בגימטריא זה מילה:

כל הנחשלים אחריך. בגימטריא זה היה שבטו של דן:

פרשת כי תבוא

דברים פרק-כו

(א) כי תבוא. כתיב לעיל מיניה תמחה את זכר עמלק וסמיך ליה והיה כי תבוא אל הארץ, שנצטוו למחות את זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ על זה שרצה לעכב ביאתם לארץ, שהוא הגיד למלך מצרים כי ברח העם. וכן הגיד ללבן כי ברח יעקב. וע"כ סמך לו פרשת ביכורים שמזכיר בה ארמי אובד אבי. כי תבוא. כי עולה למנין ל'. תבוא. אותיות אבות. וזהו שדרשו בגיד הנשה שאין בא"י פחות מל' צדיקים שחשובים כאבות:

(ב) ולקחת. בגימ' בשבעה המינין:

מראשית. ולא כל ראשית. ראשית דגנך קדש ישראל לה' ראשית תבואתו ראשית ירימו חרם לה' קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה:

(ד) טנא. בגימ' ס'. רמז לבכורים אחד מס'. ולכך נעלם סי' בפ' בכורים:

(ט) ויבאנו אל המקום הזה. ויבאנו חסר יו"ד. שנסינו אותו עשר נסיונות, והביאנו לארץ:

(יא) ושמחת בכל הטוב. וסמיך ליה כי תכלה לעשר, שבשביל המעשר תשמח בכל הטוב. כמו שדרשו עשר, בשביל שתתעשר:

הטוב. עולה כ"ב. בשביל התורה שנתנה בכ"ב אותיות:

(יב) תכלה לעשר את כל מעשר. ר"ת בגימ' בחג של פסח:

(יג) לא עברתי ממצותיך. בגימ' לא מן התלושים על המחוברים:

(יד) ולא נתתי. ב'. דין. ואידך ולא נתתי לחטוא חכי. זה הוא שדרשו בספרי לא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ומלברכך. פי' בדבורי לא חטאתי בו:

למת. ב'. דין. ואידך על תבכו למת ואל תנודו לו. כלו' לא נתתי ממנו לצורך מת, לא למבכות, ולא למקוננות:

(טו) השקיפה. עולה בגימ' ת"ק. כלומר השקיפה ממהלך ת"ק שנה שמשמים לארץ. ותגין על הקו"ף, לומר בזכות אברהם שהוליד למאה שנה:

וברך. ג'. דין. ואידך וברך את נחלתך. הואל וברך את בית עבדך. זהו שדורש בספרי וברך את עמך את ישראל. בבנים ובבנות. והיינו הואיל וברך את בית עבדך. ואת האדמה בטל ומטר. והיינו וברך את נחלתך:

זבת חלב ודבש. וסמיך ליה:

(טז) היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות. רמז למה שנאמר ויתן להם ארצות גוים, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:

בכל לבבך ובכל נפשך. וסמיך ליה את ה' האמרת. דבכל לבבך ובכל נפשך היינו ק"ש, דכתיב ביה בכל לבבך ובכל נפשך. והיינו דאמרינן אתם עשיתוני חטיבה אחת בארץ, היינו ק"ש:

(יז) את ה' האמרת היום. גימ' זה בקריאת שמע:

את ה' האמרת. כאן רמז ו' סדרים. להיות לך לאלהים, זה סדר זרעים. שמתחיל בק"ש. ועוד שיש בו תרומות ומעשרות שהם יראת השם. דברים שבינינו לבין השם. וללכת בדרכיו, זה סדר מועד. דכתיב אם תשיב משבת רגלך. ולשמור חקיו, זה סדר נשים. שמדבר בעריות שנא' בהם ושמרתם את חקותי. ומצותיו, זה סדר קדשים. שמדבר בקרבנות דכתיב בהו אלה המצות. ומשפטיו, זה סדר נזיקין. ולשמוע בקולו, זה סדר טהרות. דכתיב ביה אמרות ה' אמרות טהורות. וכנגדם אמר ו' דברים. להיות לו לעם סגולה, ולתתך עליון. לתהלה. ולשם. ולתפארת. ולהיותך עם קדוש:

(יט) ולתתו עליון. רמז לטוטפות דקוב"ה דכתיב ביה אשריך ישראל:

לתהלה ולשם ולתפארת. כלומר מה שישראל משבחים ומהללים לשם, הוא להם לתפארת. והיינו דאמרינן עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק. שאותה עטרה שמעטרים להקב"ה בתפלתם מחזירה להם. אבל מי ששח שיחת חולין בבהכ"נ מקיפין לו כל גופו בקוצים. לכך שיר השירים לית. וכנגדו כקול הסירים:

אשר עשה. בגימט' שבעים אומות:

ולהיתך. חסר ו'. שאין הוויית קדושתן ניכרת כל כך בעה"ז:

קדש. חסר וי"ו. לו' קדש עצמך מעט למטה ויקדשו אותך למעלה. וכן ו"פ קדוש ישראל בקרייה:

ולהיותך עם קדוש. וסמיך ליה (א) ויצו משה. אזהרה לב"ד שיעשוך לקדש עצמך:

דברים פרק-כז

(ב) והקמת לך. ב' במסור'. והקמת לך אבנים גדולות. והקמת את המשכן. לומר ששקולה להם הקמת אלו האבנים כהקמת המשכן:

(ד) תקימו. ב' במס'. תקימו את האבנים. ופסל ומצבה לא תקימו. כנגד מה שצויתי אתכם לא תקימו, אני מצוה אתכם תקימו את האבנים:

(ח) התורה הזאת באר היטב. בגימ' גם בשבעים לשונות. בפ' זו נעלם ס', לומר אף על פי שכתוב ביום אשר תעברו את הירדן, נתרחקו ס' מילין קודם שהקימו האבנים, כדאיתא בסוטה:

(יב) גריזים. בגימ' הברכה יהיה בו:

(טז) התחיל בעכו"ם שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה: וסמך לעכו"ם: מקלה אביו ואמו. דג' שותפין יש באדם. וסמך למקלה אביו (יז) מסיג גבול רעהו. לו' שהבא על אשת איש שהוא מסיג גבול רעהו, גורם לבן שמקלה אביו, שאינו מכיר אביו. וסמך לו:

(יח) משגה עור. לו' לא תיעץ לו לפי דרכך כדי להסיג גבולו: משגה. ב'. משגה עור. משגה ישרים בדרך רע. זה שדרשו משגה עור, שמיעצו לחטוא. זה משגה ישרים בדרך רע, שהוא ישר ונותן לו עצה לעקם דרכיו. וסמך לו (יט) מטה משפט. שהיודע הדין ומטהו בראיותיו. או טוען שקר הוא משגה עור:

(כא) סמך שוכב עם בהמה לאשת אביו. לפי שהוא עמה בבית וכרוך אחריה כבהמה. וכן אחותו וחותנתו שהם תדירים עמו. וסמך לו: מכה רעהו בסתר. שהוא בצנעה כמו זנות חותנתו ואחותו שהוא בצנעה בביתו:

(כד) בסתר. בגי' בל' הרע ובגימ' מסר ממון חבירו. וסמך: (כה) לוקח שוחד להכות נפש. לומר הולך רכיל למען שפוך דם. (כו) וסמך: אשר לא יקים להכות נפש. לומר השופך דם כעובר על כל התורה:

אמן. בגימ' הוי' אדנ"י. ולכן גדול העונה אמן יותר מן המברך, שעולה שני שמות:

דברים פרק-כח

(א) שמוע תשמע. בגימ' לד"ת ולדברי חכמים:

(ז) ינוסו לפניך. וסמיך ליה יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. שתמלא בתים מלאים כל טוב:

(ח) באסמיך. בגי' זהו סמוי. שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין:

(י) שם ה' נקרא. ר"ת שי"ן פי' של תפילין:

ויראו ממך. וסמיך ליה והותירך ה', לומר בזכות התפילין יותיר ימיך. דכתיב אדני עליהם יחיו:

(כב) יככה ה'. ד' פעמים כתיב בתוכחות יככה ה'. כנגד ד' גליות. ויש בזה הפסוק ז' ענינים בשחפת. ובקדחת. ובדלקת. ובחרחר. ובחרב. ובשדפון. ובירקון. כנגד ז' תועבות כלבו:

(כה) נגף. ג' במסורה. דין. ואידך אך נגוף נגף הוא לפנינו, וירא ארם כי נגף לפני ישראל. אם שמוע תשמעו ינוסו לפניך כדכתיב וירא ארם וגו'. ואם לא תשמעו יתנך ה' נגף:

(כח) בשגעון. ב'. יככה ה' בשגעון. והוא בשגעון ינהג. כלומר לא די שיככה, אלא שכל מנהגך יהיה בשגעון:

(לה) קדקדך יולך ה' אותך ואת מלכך. רמז לקדקד יהויקים שלא ניתן לקבורה:

(מ) זיתים יהיו לך בכל גבולך. זה הפסוק מתחיל ומסיים בזית, לומר שאין הזית מתקבל באילן אחר. וזהו בניך כשתילי זיתים שלא יתערבו באחרים. לכך סמך לו בנים ובנות תוליד:

(מב) יירש הצלצל. וסמיך ליה (מג) הגר אשר בקרבך. רמז לכי ימוך אחיך ונמכר לגר:

מטה מטה. בגימ' גיהנם:

(מט) ידאה הנשר. בגימ' עשרה. כדאיתא בסוכה דהיינו אלכסנדרוס ששיער לבא ביו"ד ימים ובא ביום א':

(סו) תלאים. ב' במס'. והיו חייך תלואים. ועמי תלואים למשובתי. והיינו דאמרינן בינונים תלוים ועומדין בין ר"ה ליוה"כ, זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה. וזהו ועמי תלואים, שתלוים ועומדים עד שיעשו תשובה:

(סז) ובערב. ד' במס'. הוא. ואידך ובערב יהיה על המשכן. ובערב חתרתי לי בקיר. ומקטירים לה' עולות בבקר בבקר ובערב. חתרתי כשיצאו לגולה, ותאמר מי יתן בקר, שנאמר בו ומקטירים כו' בבקר ובערב, וכאותו שנאמר ובערב יהיה על המשכן, שהי' כבוד שכינה עמנו:

(סח) והשיבך ה'. בגימ' זה יהיה בימי ירמיה. כ"ו שמות בתוכחה, כנגד כ"ו שמות בתפלת י"ח חוץ מברכת המינים, להגן מכ"ו שמות שבתוכחה:

דברים פרק-כט (ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת. וסמיך ליה ואולך אתכם ארבעים שנה, רמז שעד מ' שנה אין אדם עומד על דעת רבו:

פרשת נצבים

(ט) נצבים. כדרך שנאמר בסיני ויתיצבו בתחתית ההר. בו בל' אמר כאן אתם נצבים:

לפני ה' אל. היכם ראשיכם. הקיש ראשיכם לאלהיכם לומר מורא רבך כמורא שמים:

ישראל. וסמיך ליה: (י) טפכם. לומר שיהיו ישראל בעיני הראשים לנהלם ולהדריכם כטפם:

נשיכם. וסמיך ליה וגרך, רמז שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין:

(יז) פרה. חסר וי"ו, קדי ביה פרה. רמז כפרה סוררה סרר ישראל:

(כ) והבדילו ה' לרעה. בגימט' הנה זה ירבעם:

(כא) אשר יקומו מאחריהם. ר"ת אחאב, ירבעם, מנשה, שהם הרשיעו בעכו"ם יותר מכלם:

חלה. ב' במס' מתרי עניני. דין. ואידך וכהצר לו חלה את פני ה' וגומר ונעתר לו. ודרשינן ויחתר לו, מלמד שחתר הקב"ה חתירה תחת כסא הכבוד וקבלו בתשובה. והיינו מה חלה דהכא לשון שבירה בארץ, אף חלה דגבי מנשה ל' חתירה, שנעשה לו חתיכה ברקיע:

(כה) וישתחוו. מלא וי"ו, הוא הדין שאר עבודה שהיא כעין פנים:

(כז) באף ובחמה ובקצף. בגימטריא שבעים. כנגד שבעים שנה של גלות בבל:

וישלכם. למ"ד גדולה, וחסר יו"ד. לומר שאין השלכה לעשרת השבטים (עי' ב"ר פ' ע"ג):

(כח) נקוד על עי"ן שבעד, כדאיתא בפרק נגמר הדין שע' יום הי', מאחד בשבט שהתחיל לבאר התורה, עד י' בניסן שעברו הירדן, שאין לנו ולבנינו ליענש. ד"א רמז לע' שנה של גלות בבל:

דברים פרק-ל

(ו) את לבבך ואת לבב. ר"ת אלול. לכך נהגו להשכים להתפלל סליחות מר"ח אלול ואילך. וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה', לולא, אותיות אלול. שמאלול ואילך חרדתי נגד ה':

את לבבך ואת. בגימ' זה לימות המשיח.

(ח) ואתה תשוב וסמיך ליה והותירך. שאם תשוב בתשובה שלימה מיד תהא נגאל:

(י) כי תשמע בקול ה' אלהיך. בגימ' זהו לקול של התלמיד חכם:

כי תשוב אל ה' אלהיך. וסמיך ליה:

(יא) כי המצוה הזאת. לומר שקולה היא התשובה כנגד כל המצות כולן:

(יב) מי יעלה לנו השמימה. ר"ת מילה. והס"ת הוי'. לו' שאינו יכול לעלות אצל השם אם לא שיהא נימול וכן התהלך לפני והיה תמים, שנאמר על המילה:

(יד) בפיך ובלבבך לעשותו. בפיך כי חיים הם למוצאיהם. ובלבבך אברא רשמעתא סברא:

(טו) את החיים ואת הטוב. בגימ' תוצאות. כי ממנו תוצאות חיים:

(טז) וברכך. ב' במס'. דין. ואידך גבי עבד עברי לא יקשה בעיניך וגומר וברכך ה' אלהיך. וזהו שאחז"ל שאין עבד עברי נוהג בחוץ לארץ, כמו הכא דכתיב וברכך בארץ וגו', התם נמי דוקא בארץ:

(יט) ובחרת בחיים. בחיים עולה ע'. לומר בשבעים פנים התורה נדרשת בהן. וכן סו"ד ה' ליראיו. וחיי האדם ע' שנה:

פרשת וילך

דברים פרק-לא

(א) וילך. ב"ג המלך שבת תשובה וילך. פי' ב"ג המלך כשחל ר"ה יום ב' או ג' אז נצבים וילך נפרדים:

וילך משה. לעיל מיניה כתיב לאברהם ליצחק וליעקב וסמיך ליה וילך משה, שהלך אליהם להגיד להם כי קיים הקב"ה את שבועתו והכניס ישראל לארץ. ואיתא במדרש מכאן שהמתים מספרים זה עם זה:

(ב) ו. לבוא. מלא וי"ו. שלא אוכל עוד לבוא בששה סדרי משנה:

(ג) ה' אלהיך הוא עובר לפניך. הפ' מתחיל ומסיים בשם, לומר שהקב"ה הולך לפני ישראל ולאחריהם. וכן כתיב כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל:

(יא) בבוא כל ישראל. מלא וי"ו, כי ו' היו באים. כהנים, וזקנים, אנשים, ונשים, וטף, וגרך:

(יב) העם האנשים. בגי' זה שהם באים ללמוד:

(יד) הן קרבו ימיך למות. אמר מרע"ה, רבש"ע, בזה הלשון שבחתיך שאמרתי הן לה' אלהיך השמים וכו' ובדרך זה אתה מבשרני למות. א"ל הקדוש ברוך הוא וכי לא אמרת והן לא יאמינו לי. וכן כתוב יען לא האמנתם בי:

(טז) וקם העם. תגין על הקו"ף, לו' שימאסו בק' ברכות. ובבנין של שלמה שהיה היכלו ק' אמה: העם הזה וזנה אחרי. בגימ' זה הוא מנשה:

(יז) והסתרתי פני מהם והיה לאכול. ס"ת בגימט' המן. וזהו שדרשו בחולין, ואנכי הסתר אסתיר, רמז לאסתר:

ומצאהו. חסר וי"ו, לומר ששה פעמים גלו. ג' ע"י סנחריב. וג' ע"י נבוזראדן:

הרעות האלה. בגי' ארבע גליות:

(יט) ולמדה את בני ישראל. כגי' הן תורה בכתב:

שימה בפיהם. בגימ' זה תלמוד:

(כז) ואף כי אחרי מותי. כ"י שנים אחרי מותי. יהושע פרנס את ישראל כ"ח שנה וב' שנים האריכו הזקנים:

(כט) הרעה באחרית הימים. ר"ת עולה בגי' גוג:

וקראת. ד'. וקראת אתכם הרעה. וקראת שמו ישמעאל. וקראת שמו עמנואל. וקראת ישועה חומותיך. כשתקרה אתכם הרעה, וקראת. שמע אל, שתתפלל לאל שישמע אליך, ושיהיה עמנו אל, ותשוב אליו בתשובה, אז וקראת ישועה חומותיך:

פרשת האזינו

דברים פרק-לב

(א) האזינו. לעיל מיניה כתיב את השירה הזאת עד תמם, וסמיך ליה האזינו. כמו שהאזנתם ושמעתם לד"ת כן האזינו לדברי השירה הזאת. כפי הפשט האזינו השמים, פי' יושבי ערים הגדולות ובצורות בשמים:

ותשמע הארץ. יושבי הארץ. פי' יושבי כפרים וערים הקטנים:

השמים ואדברה. עולה תרי"ג. כלומר האזינו לתרי"ג מצות. הפסוק מתחיל בה"א ומסיים ביו"ד, שכלל השם בראש השירה. ויש בו ז' תיבות, והיינו חצבה עמודיה שבעה, כנגד ז' רקיעים. וז' ארצות. וז' ימי המעשה:

ותשמע. ב' במס'. דין. ואידך ותשמע ותושיע. שאם תשמעו אמרי פי תהיו נושעים, וזהו ותשמע ותושיע:

(ב) יערף. ב' במס'. דין. ואידך יערוף מזבחותם ישודד מצבותם. זכה ולמד תורה כמו משה, נעשית לו סם חיים. והיינו יערוף כמטר. ותרגום אונקלוס יערוף, יבסם. לא זכה שלמד שלא לשמה נעשית לו סם המות. והיינו יערוף, מזבחותם. שהוא ל' עריפה. כמו וערפו שם את העגלה:

לקחי. ג' במס'. דין. ואידך לקחי נא לי פת לחם. זך לקחי. הכא משתעי בתורה, שאין לקח אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. וזהו שאמרו אם אין קמח אין תורה:

יערף כמטר לקחי. מתי זך לקחי. לקחי לי פת לחם, וזהו קמח, אם יש קמח יש תורה:

לקחי. בגימ' קמח:

כטל. ב' במס'. תזל כטל. אהיה כטל לישראל. לומר שהתורה היא כטל, לישראל דוקא. אבל לעו"ג בהפך, כדכתיב ראה ויתר גוים, שמסיני התיר וכו':

כמטר. כטל. כשעירים. כרביבים. ד' מדות כנגד ד' מדות בלומדים. וכן ביד כל אחד ואחד מישראל ד' פעמים. כדאי' בעירובין גבי כיצד סדר המשנה:

וכרביבים עלי עשב:

(ג) כי שם ה' אקרא. מכאן שמתפללין על עצירת גשמים. דבר אחר עלי עשב כי שם ה' אקרא. מכאן שמברכין על כל מין ומין כדאיתא בברכות:

(ד) כי שם ה' אקרא הצור תמים. לומר שמברכין ברוך דיין האמת:

צדיק וישר הוא שחת. לו. שחייב לו לומר יפה דנתני: הוא עשך ויכוננך. וסמיך ליה:

(ז) זכור. כלומר זכור היאך עשה אותך, ויכוננך, בבטן מטיפה סרוחה:

שאל אביך ויגדך זקניך. הרי ג' דורות. וסמיך ליה:

(ח) בהנחל. לומר כל שהוא, ובנו, ובן בנו, ת"ח. הרי היא לו כנחלה שאין לו הפסק:

גבלת. חסר ווי"ן, לומר י"ב מזלות יצב למספר בני ישראל:

(י) יבוננה. מלא וי"ו שבוי"ו בסיון נתן להם ו' דברים ואלו הן תורה עדות, פקודי, מצוה, יראה, משפט:

(יב) ינחנו. ב' במס'. בדד ינחנו. מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. לומר מי שנותן צדקה הקב"ה בדד ינחנו:

(יג) על במותי ארץ. מלא וי"ו, על ששה עממים:

וינקהו. חסר יו"ד. מיו"ד דכרות יונקת כל התורה:

(יח) תשי. יו"ד קטנה. נתן לך יו"ד דברים, ונסית אותו בי' נסיונות. ולכך יו"ד דיגדל נא, גדולה. לומר לך זכור לאברהם שנסיתו בעשרה נסיונות:

(כא) בלא עם. בגימ' הם הבבליים:

(כד) מזי רעב. מזכיר ה' דברים. מזי רעב. ולחומי רשף. וקטב מרירי. ושן בהמות. עם חמת זוחלי עפר. כנגד מה שעברו על ה' חומשי תורה. וה' ניאופים, בהושע. וה' תועבות שראה יחזקאל. וכנגד ה' המקטירי'. לבעל. לשמש. ולירח. ולמזלות. ולכל צבא השמים:,

(כו) אשביתה מאנוש זכרם. ס"ת למפרע משה. לולי משה בחירו עמד בפרץ:

(כח) ואין בהם תבונה. ס"ת המן. שלא היה בהם תבונה שנהנו מסעודת אחשורוש:

(לג) תנינם. חסר יו"ד. לפי שעברו על עשרה דברים שבלא תלמד לעשות ועברו על עשרת הדברות:

(לו) אזלת יד. בגי' זו גלות:

כי יראה כי אזלת. בגי' אין בם תורה:

(לט) כי אני אני הוא אני אמית. ג"פ אני, כנגד ג' גליות. ואני, כנגד גלות ד'. דכתיב ואני בתוך הגולה. לומר שבכל הגליות הקב"ה עמנו להצילנו:

ואין מידי מציל. מידי בגימ' דין. שאין ניצול מיום הדין:

(מ) ואמרתי חי אנכי. לעלם. לעלם כתיב חסר וי"ו, לאחר ששת אלפים שנה שאז יהיה נשגב ה' לבדו, ונחסר וי"ו, שששה ימים נדונים הרשעים:

(מב) וחרבי. אותיות חרב י"ו. לומר לך שחרב של הקב"ה יש לה י"ו פנים. כדאיתא במדרש שוחר טוב. נקם ברית. לנקום על כל מצוה ומצוה שנכרתו עליה י"ו בריתות. ולכך ט"ז פעמים חרב בפ' יורדי בור (ביחזקאל לב). ד"פ נקם בפרשה, וכנגדם אמר דוד ד"פ עד אנה. וד"פ פנה אלי. נ"ב פסוקים בהאזינו, ולפי שעברו עליהם, לכך לא עבר איש ביהודה נ"ב שנה:

(מז) כי לא דבר רק הוא. תגין על הקו"ף, לומר שאפילו על התגין של תורה תילי תילים של הלכות:

רק. ב' במסור'. והבור רק. ודין. לומר כמו שהבור ריק ואינו מתמלא מחולייתו כן התורה לא יוכל אדם להתמלאות ממנה:

(מח) וידבר ה' אל משה בעצם. עשרה דסמיכי בלא לאמר כנגד י' דברות:

(נ) כאשר מת אהרן. בגימ' הן בנשיקה מת אהרן:

פרשת וזאת הברכה

דברים פרק-לג

(א) וזאת הברכה. לעיל מיניה כתיב אשר אני נותן לבני ישראל, וסמיך ליה וזאת הברכה. לומר אני מסכים על ברכתם. וזאת הברכה. בגימ' זו היא התורה. כי בזכות התורה ברכה:

משה איש האלהים. ר"ת מאה. וס"ת משה. וזהו ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. שאמר תנו לו ק' ברכות בכל יום, וכל ברכה וברכה י' זהובים הרי אלף. לכך אמר יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים, משלי. ויברך אתכם משלו. הפסוק מתחיל בוי"ו ומסיים בוי"ו לומר שבירך י"ב שבטים:

(ב) וזרח משעיר. ג'. וזרח בחשך. וזרח השמש וזרח משעיר. שנגלה לעשו לקבל התורה ולא רצו, על כן וזרח בחשך, שנענשו ונהפך להם לחושך ולאפלה. אבל ישראל שקבלוה וזרח השמש. שנאמר מצות ה' ברה מאירת עינים:

הופיע. ג'. הופיע מהר פארן. מציון מכלל יופי אלהים הופיע. אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. [לאומות]. אבל ישראל שקבלוה זכו למה שנא' מציון מכלל יופי אלהים הופיע:

מרבבות. ב'. ואתה מרבבות קדש. לא אירא מרבבות עם. למה כי אתה ה' מרבבות קדש, לעזרני:

(ג) אף חבב עמים. בגימט' גרים. שאף גרים העתידין להתגייר עמדו בסיני. וכן, את אשר ישנו פה. ס"ת תורה. שכולם היו שם בעת מתן תורה. ואמר בל' אף, משום דאיירי בבעלי יסורים שמתייסרים על דברי תורה:

קדושיו. ב'. כל קדושיו בידך. יראו את ה' קדושיו. למה יראו את ה' קדושיו, כי כל קדושיו בידך:

תכו. ב' במס'. והם תכו לרגלך. על מה תכו. מה התם ל' הכאה, אף הכא ל' הכאה. ולומר שהם מוכים להכנס וללכת אחריך:

תכו לרגלך ישא מדברותיך. ר"ת תלים. שעל כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות:

(ד) מורשה. שנים במסרה. מורשה קהלת יעקב. ונתתי אותה לכם מורשה. והיינו ויתן להם ארצות גוים, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. דבר אחר זהו שאחז"ל התורה אינה ירושה לך. כמו התם ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. מורשה, ולא ירושה. אף הכי נמי. קהלת יעקב. משום דכתיב ביעקב איש תם יושב אוהלים. מה טובו אוהליך יעקב. אימתי התורה מתקיימת כשמתאספים קהלת יעקב:

(ז) שמע ה' קול. ר"ת בגימ' יהושפט. שהתפלל על יהושפט במלחמת רמות גלעד:

ידיו רב לו. ס"ת בגימ' דוד:

(ט) ואת בנו. חסר י'. שלא היה בי' נסיונות:

(י) יורו משפטיך ליעקב. שיפוצו בכל ישראל ללמוד תורה. וכן אמר יעקב ואפיצם בישראל. ישימו קטורה. בגי'. כמו מעשיר:

וכליל. ב'. וכליל על מזבחך. אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל. אע"פ שזר מקריב בבמה, אינו זבחי צדק אלא מה שקרב בפנים ע"י כהן. וזהו וכליל על מזבחך, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל:

(יא) ופועל ידיו תרצה. בגי' שירות:

(יב) ישכן לבטח. לאחר שיטרוף העכו"ם כזאב, ישכון לבטח. וכן ברכו יעקב ולערב יחלק שלל במנוחה:

ובין כתיפיו. בגי' ובירושלם:

ובין כתפיו שכן:

(יג) וליוסף. רמז כי בתחלה יהיה בחלקו של יוסף משכן שילה:

(יח) שמח. ב'. שמח זבולון. שמח בחור. על שם שהיו. וצאים בדרכים לפרקמטיא היו בחורים וגבורים:

באהליך. ב'. דין. ואידך אל תשכן באהליך עולה. תשכן נוטריקון, תורה. שטר. כתובים. נביאים. כמו שדרשו זה המשהה בביתו שטר פרוע. וספר שאינו מוגה. ובני יששכר היו יושבי אוהלים ועוסקים בתורה על כן מזהיר אותם אל תשכן באהליך עולה:

(כ) ולגד אמר. בברכתו של גד תמצא כל אלפא ביתא. לפי שמרע"ה קבור בחלקו שקיים כל התורה כולה מאל"ף ועד תי"ו. וכן בברכת יוסף. לפי שארונו של יוסף היה מהלך אצל הארון, לומר קיים זה מה שכתוב בזה:

וטרף. ב'. וטרף זרוע. אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל. לומר כל מה שטרף אין מציל מידו:

נפתלי שבע רצון. ר"ת נשר. שהיה קל כנשר לעשות רצון אביו שבשמים:

(כד) ברוך מבנים אשר. לכך ברכו משה בדברים הללו, לפי שכשמכרו השבטים את יוסף החרימו שלא יגלו אותו, וסרח בת אשר ידעה ממכירתו בנבואה, ואמרו השבטים מהיכן ידעה אם לא מאביה, מפני דשותא דינוקא, או מאבא או מאמא, עמדו ונדוהו. ובא מרע"ה והתירו. כי מנודה אסור בתשמיש המטה, אמר ברוך מבנים. היו אחיו בדלין הימנו, אמר יהי רצוי אחיו. היה אסור בסיכה אמר וטובל בשמן רגלו, שיהא מותר לסוך בשמן. היה אסור בנעילת הסנדל, אמר ברזל ונחשת מנעלך:

מבנים אשר יהי רצוי. ר"ת מאיר. על שם השמן שהוא מאיר פניהם. ומאיר למנורה:

(כו) שחקים. ב'. ובגאותו שחקים. ועוזו בשחקים איתא במדרש ששם בשמים יש רקיע ששמו שחקים, ששם שוחקים מן לצדיקים. ועוזו בגימטריא המן. ועל שם כן שהוא לבן ועז כשלג:

(כט) אשריך. ב' במסורה. אשריך ישראל. אשריך וטוב לך:

דברים פרק-לד

(ד) הראיתיך. מלא י'. כי י' פסוקים בתורה שכתוב בהם אשר נשבע להם להביאם לארץ. והראהו י' קדושות שבא"י:

(ו) ויקבר אותו בגי. חסר אל"ף. שלא ידע איש את קבורתו. ואפי' מרע"ה לא ידע, כי גם משה נקרא איש. אלא יחידו של עולם ב"ה וב"ש וברוך זכרו אמן:

(יב) היד החזקה. בגימט' אף חימה. שמשה כבשן:

(ולכל) המורא הגדול. בגימ' פי הבאר:

אותיות ראשונות של כל נ"ד פרשיות שבתורה עולין תשצ"א כמנין ודבר ה' בפיך אמת. ר"ץ פרשיות פתוחות עולה כמנין על פי ה' יחנו. תרס"ט פתוחות וסתומות שבתורה עולה כמנין גמטריאות. וה' יראנו מתורתו נפלאות. ויצילנו משגיאות אכי"ר: