משתמש:Roxette5/בועז

מעשר שניעריכה

Boaz on Mishnah Maaser Sheni בועז על משנה מעשר שני merged https: //www.sefaria.org/Boaz_on_Mishnah_Maaser_Sheni This file contains merged sections from the following text versions:

-Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913 -http: //primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH001741739

בועז על משנה מעשר שני


Chapter 1

כ"כ הר"ב וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות א'] וז"ל משמע דס"ל כו' וצ"ע עכלה"ט. ואנא מרתתא כולה גופאי להשיב על ד"ק. וכי התם אמרי' לכ"ע ממון גבוה רק לכ"ע פטור מחלה קאמרי' והטעם משום דהעיסה לא חזי ליה ולא מקרי עריסותיכם. אבל לענין למכרה ק"ו הוא מתרומה וכמ"ש ירושלמי הכא וכ"כ תו' [בכורות ד"ט ב'] ד"ה תנן ותו' [קדושין דנ"ג ב'] ד"ה איהי. הוכיחו ובררו כשמלה חדשה דבסנהדרין רק לענין חלה מיירי. השבני רבינו הגנ"י וז"ל גם רש"י במקומו כ' ב' הפירושים אם מטעם ממון גבוה אם מטעם היתר אכילה. אמנם תוי"ט סוכה פ"ג מ"ג הוכיח ממאי דמותיב בסנהדרין שם אהך דלעיל ממעשר שני וכתבי קודש יגנוזו א"כ מוכח דהטעם דחוץ לירושלים פטור מחלה הוא משום דממון גבוה דאל"כ אין שייכות למפרך עלה ממע"ש בעיר הנדחת עכלה"ט. והתינוק שנמצא בצד העיס' עלובה עריסה אי בעית אימא להך גיסא עדיין בן זומא מבחוץ דלפע"ד שפיר יש ליישב קו' הש"ס התם דהכי מקשי דאי נימא דלענין חלה לא מקרי מע"ש בגבולין עריסותיכם ה"נ לענין עיר הנדחת לא מקרי שללה ולא גרע ממחובר דקאמר התם [ע"א] שאיע בדין עיר הנדחת מדכ' תקבוץ ואספת שאינו מחוסר רק קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושריפה ה"נ מע"ש מחוסר פדייה קביצה ושריפה אח"כ מצאתי שגם תוס' בכורות הנ"ל כתבו קצת מזה:


Chapter 2

כתב הר"ב דלהכי סיכה מותר במע"ש דהו"ל כשתיה מדכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות ז'] וז"ל לפמ"ש תוי"ט רפ"ו דתרומות דהאי קרא אסמכתא בעלמא ק' איך הקילו כו'. וצ"ע עכלה"ט. ולא זכיתי להבין דלפע"ד ירושלמי ובבלי לא פליגי דכיון דממלת ממנו דקאי אטמא שמעינן דטמא מותר בסיכה מכ"ש טהור והא דנקט הבבלי טמא כבר כתבו רש"י ותו' התם דמש"ה נקט טמא דסד"א דאסור דהו"ל כמבערו בטומאה. וגם על רש"י התם הו"ל לרבינו לאקשויי שכ' אע"ג דקיי"ל בשבת סיכה כשתייה וכו'. הרי התם בשבת מבואר שאינו רק אסמכתא. אמנם לפעד"נ כיון דגם לאבד מע"ש בידים אינו רק מד"ס מדפליגי בה בירושלמי ריש דמאי דלר' בון אפי' מע"ש וודאי ואפי' הרבה מותר לאבדו להכי הם אמרו הם אמרו דאע"ג דהא דסיכה כשתיי' אינו רק מד"ס ורק ביו"כ ותרומה ואסורי הנאה כתוס' (יומא דע"ז א') במע"ש דגם לאבדו אינו רק מד"ס הקילו בו בסיכה דלהוי כשתיי':

הקשה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל וז"ל לי"א [בי"ד צ"ט] דלבטל איסור לכתחילה אינה רק מדרבנן. א"כ ק"ל לר"ש לבטל ברוב. ותו למה כ' כי ירחק ממך המקום כי לא תוכל שאתו לאכילה דכשנטמא יפדנו כפ"ג מ"ט [וב"מ דנ"ג א'] יבטל טומאתו ברוב. ואת"ל דקרא רבותא קמ"ל דגם פדיון מהני עכ"פ לקוח בכסף מעשר שנטמא למה יקבר כפ"ג מ"י נהי דלקוח בכסף מעשר שלא נפדה טהור בריחוק מקום. אינו נפדה טמא בקירוב מקום עכ"פ יבטלו ברוב. ואת"ל דאם נתבטל טומאתו כ"כ נתבטל קדושת מע"ש עכ"פ הרי אפשר לבטלו במע"ש קודש שלא הוכשר לק"ט. ולפע"ד בו"ת נראה ממ"ש תו' [בכורות דכ"ב ב'] ד"ה ובלבד דדוקא חולין טמאים בטלי בטהורי' ברוב. ולא חיישי שמא יחזור וירצה לבטל עם התערובות הזה חולין טמאים אחרים. ויהיה טומאה עוררת טומא' משום דהתערובות לא הועיל להתיר איסורו משא"כ בתרומה כפ"ה דתרומות סי' י"ז. א"כ במעשר דהועיל נמי התערובות להתירו באכילה אפי' בדיעבד לא מהני ודו"ק ותו שמא יוכשר אח"כ ויגרום טומאה לשאר המעשר. ועמ"ש בס"ד לקמן סי' ל"ג:


Chapter 3

אמר האזוב אשר בקיר מי"ג המשנה החמורה. הרבה יגיעה ועמל היה לי להבין דעת רבותי נ"ע בפירושה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני בעוונותי. ומאן יהיב לן נגרא דפרזלא להבין ד"ק. דלר"ב דפלוגת' דב"ש וב"ה ברישא מיירי לענין לתרום ממוקף וכמדומה זה דעת ר' בא בירוש' דקאמר על השניי' קאי יע"ש. אבל לפי הנמסר לנו חלוקי המשניות לפי דעת זה סכינא חריפא פסקי לבבי דתרומה מהדדי טפי הו"ל להתחיל מי"ג עם בד"א וכו'. ב' ק' תו דהרי כל הבבות סתמא קתני ואיך נימא דרישא מיירי בתרומה ובד"א מיירי בפודה מעשר. ואבל אם רצה וכו' מיירי בקונה מע"ש בירושלים אתמהה. ג' הדין דלא יצא קנקן לחולין קאי אקונה במעות מע"ש בירושלים. ועיקר דינא דאנן קיימין ביה דלא קנה מעשר חסר לגמרי מהספר כקו' רתוי"ט. ד' לר"ב וראב"ד ז"ל היכן מצינו לשון להחמיר דלהוי משמע לשון קמצנות וכילות כדפרשו רבותי הנ"ל באבל אם רצה להחמיר וכו'. ה' היותר תמוה שבכולם פי' הר"ב בדברי ר"ש שכל עיקר העניין חסר מהספר וגם חבית למה לי כלל והר"ב הוצרך להגיה במשנה ולא הועיל לעני בדעת כמוני. והרמב"ם מפרש כולה מתניתי' במוכר יין בירושלים למע"ש גם זה תמוה דהא מאן דכר שמי' מלבד הקו' שהקשה רתוי"ט עליו יע"ש. ומרוב שיחי וצערי אמינא אפתח אנא פתח' לנפשי העלוב' וד' אלדי' יעזור לי בו בטח לבי ונאזרתי ונעזרתי. ימלא פי תהלתו:

ונלפע"ד דמהא מוכיח הירושלמי שפיר דכמו דבהא אף דע"כ היה צריך למלאות המעשר בקנקן. עכ"פ כיון שהיתה נמי כוונתו משום תנאו שאם בא חבירו ליקח מדת קנקן א' לא נעשה קנקן בסיס למעשר ה"ה וכ"ש בהי' בקנקן מעשר גם רביעית יין חולין. ג"כ לא נעשה הקנקן בסיס להמעשר:


Chapter 4

אמר הצעיר עלה נדף המשנה חמורה הזאת מרפסי איגרי ראיתי ההרים והנם רועשים רבותינו שבגולה נ"ע מקהי אקהייתא מרי פלוגתא זה פונה לכרמו סבסטי וזה פונה לזיתו הנטופי. רבינו הרא"ש ז"ל עומד בקרן זוית ומתפלל עלינו שיאיר ד' עינינו להבין המשנה הזאת ולא פירשה לנו. רבינו כ"מ מבטיח לנו שאלי' עתיד לפרשה לנו. ואני בעיני הטרוטות אנה אני בא. שבתי וראה שפי' הר"מ דנקטה הר"ב מלבד מלחמות תנופה שנתקשה בה הרא"ש ותוי"ט כל המשנה היא מלתא בלא טעמא גם היא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ולא נשנה בעדיות גם הלחץ והדחק דנימא דאוכל עליו אחד עשר באיסר ר"ל עד אחד עשר ודנימא די"א באיסר מיירי בוודאי וא' מק' מיירי בדמאי ושיהיה י"א דב"ה דלא כי"א דת"ק ועוד הרבה דקדוקים מלבד הקושיא הגדולה דאם רבינו הגדול בידו החזקה כחו במתניו לפרש המשנה הקדושה דלא כפי' הירושלמי. אבל אנן יתמי דיתמי טוב לנו לאכול פת חריבה ושלוה בה בפי' הירושלמי המקובל שהיו סמוכים ונראי' למלאכי שרת האתנים בעלי המשנה והרי בירושלמי אמרי' להדיא דפלוגתייהו דב"ש וב"ה תלי' בפלוגתא דר"א וחכמים פ"ד מ"ג דדמאי אי נאמן לראשון נאמן לשני ובירושלמי שם. ולכן פניתי לפי' הר"ש והנה כסו פני פרושו שבושי הדפוס עד מאד וכפי הנראה דבריו הקדושים מסכימים לפי' הירושלמי. אולם גם עליו יורו המורים מעל החומה הרא"ש ז"ל נטה בכידון דמה דמאי וודאי שייך בע"ה ומה הרוויח הע"ה בתיקון אם חזר ועירב המתוקן בטבל. ורתוי"ט משך בקשת דאף לפי שיטת הר"ש דגרסי' בירוש' י"א איסר וא' מק' באיסר עכ"פ ק' הרי הר"ש מפרש א' מק' ר"ל א' מק' מי"א איסרין ואיך אמרה המשנה א' מק' באיסר. הן אמת דלפע"ד אפשר לומר דלפי שיטת הר"ש האי באיסר דנקט תנא ר"ל כמו אוכל בכסף תשברני ה"נ ה"פ אוכל י"א איסרין וא' מק' מי"א איסרין בשביל איסר א' שהניח. ואע"ג דכבר תני ליה שהניח אוסר א' הדר תו תני לי' לאשמעי' הרבות' דבשביל איסר א' אוכל יותר מי"א איסרין ועם כל זה לא נח' דעתי העלובה. דמלבד קושיות הרא"ש ק' נמי ב"ה היינו ת"ק. ותו למה לא נקטו ב"ה ג"כ האי א' מק' דנקט ת"ק ועוד בה. ומרוב צערי ואנחותי שמתי בעפר פי ועיני לשמים נטלית להיות עמי במסילה נעלה. באתרין דזקוקין דנור יעייל לבר נפחי לתמן ויושיט לו שרביט זהב חסדו ואמתו. ברוך המאיר עיני הכבויים:

והשתא נפתח לן שערי אורה להבין הירושלמי. אשר ידוע שכל דברי הירושלמי סתומים וחתומים דרך חידה כמ"ש הירושלמי בעצמו סוף דמאי ה"ז דקאמר התם נוטל ב' תשועין ותשוע תשוע. ופריך התם ונימא תשע עשרה אר"ז דברי חכמים וחידותם להורות נתן שכל דברי הש"ס ההוא לישנא קלילא ודרך חידה וכ"כ הר"ש ריש מע"ש דאנשי ירושלים היו חכמים גדולים להבין ברמז רצון המדבר [וכב"ק ד"ו ב'] וז"ל הירוש' הכא אר"ש לא מצי תניי אין יסוב חדא מיו"ד צריך למיסב חדא לק' אין יסוב חדא לק' צריך למיסב חדא לאלף אין יסוב חדא לאלף צריך למיסב חדא לי' אלפים עכ"ל. ונתקשו בה רבותינו הר"ש וכ"מ ותוי"ט והניחוהו בהפלא פלא בלי פירוש. ובפרטות רכ"מ שכ' שיהיה פירושו מונח עד שיבא אליהו ז"ל. ולפי דברינו הדברים מבוארים לפע"ד. דלכאורה ק' למה נקט מתניתין במניח איסר לפדיון כמה אוכל עליו. טפי הו"ל לתנא למנקט במניח מע"ש גופא כמה יאכל עליו מהטבל. אהא קא' הירושלמי דא"א לתקן טבל זה שקנה מע"ה. אם לא שיפדה מע"ש שלו. אליבא דב"ש וב"ה דהנאמן לראשון א"נ לשני. והיינו דקאמר לא מצי תני אם יסוב א' מי' למע"ש כמה יאכל עליו. זה א"א. דהרי צריך למיסב א' מק' לתמ"ע מתבואה זו שקנה מהע"ה. ואם יסוב א' מק' לתמ"ע מכל התבואה שקנה. הרי צריך למיסב מן התמ"ע א' מאלף שבכל התבואה שהוא שיעור מע"ש שבתמ"ע שנותן לכהן והרי הכהן אינו מחוייב להעלותו [כתרומות פ"ה מ"א] ועליה דידי' רמי' להעלות מע"ש שלו [כר"ב רפ"ג מ"א] ובמה יתקן אותו עשירית של א' מק' שקבל הכהן לתמ"ע מתבואה פטורה ומעושרת כבר א"א להפריש עליו ואם יסוב הוא לאלף מתבואה החייבת לתקן המע"ש שבתמ"ע שביד כהן. הרי צריך לחזור ולתקן אותה ההפרשה בא' מי' אלפים דשמא התמ"ע שקבל הכהן אינו זקוק כלל למע"ש והא' מאלף שהפריש טבל גמור הוא וצריך לחזור ולתקנו וכן לעולם שא"א לתקן התמ"ע שביד כהן כ"א על ידי פדיון ודו"ק ברוך אתה ד' יוצר המאורות:


Chapter 5

כתב רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות כ"א] ק' לי מהכא אמהרי"ט בתשו' ח"מ סי' פ"ג כו' וצ"ע עכ"ל. ולפעד"נ לתרץ קושי' הגאון נ"י דהכא שאני דהרי ר"ג היה יכול להפריש התמ"ע כגיטין דל"א והרי ר"ג הקרקע שלו היה וכיון דר"ג נתנו לר"י אדעתא דהכי ר"י שליחותי' דר"ג עבד:

וא"ת עכ"פ מדאו' אין ברירה. ומה הועיל באמירה זו. ומ"ש תוס' [קדושין כ"ו א'] שכבר מופרשין היו המעשרות רק שלא ניתנו לבעליהן. במחכ"ר עישור שאני עתיד למוד לא משמע כן. וכ"כ ק' לעיל [תרומות פ"ג מ"ה וע"ש ועיין עוד מ"ש בס"ד פ"ז דדמאי סי' י"ח] ובשלמא להרמב"ם [ספ"א דתרומות] דתרומת מעשר בזמן בית שני הוא דרבנן שפיר יתישב אלא להראב"ד שם דהוא דאור' ק'. וי"ל דהראב"ד ס"ל כתוס' תמורה [ד"ל ע"א] דהיכא דלא היה האיסור מבורר מעיקרא אף בדאו' יש ברירה. ולפ"ז גם להראב"ד יתיישב שפיר. וא"ת עכ"פ ק' להרמב"ם הנ"ל ממנחות [דל"א א'] בר"ש שנתערב לו טבל בחולין ושאל לו וא"ל דמדאו' בטל ולהכי רשאי להפריש על התערובות מדמאי. וק' ול"ל כולי האי. הרי בל"ז תרומה בזה"ז דרבנן. י"ל א"כ יש בהדמאי ב' דרבנן תרומה בזה"ז דרבנן וגם רוב ע"ה מעשרין דרבנן. להכי אי לאו שיש בהתערובות לומר מדאו' בטל ברוב ליכא אלא חד דרבנן והו"ל כמפריש מפטור על החיוב ודו"ק:


ערלהעריכה

Boaz on Mishnah Orlah בועז על משנה ערלה merged https: //www.sefaria.org/Boaz_on_Mishnah_Orlah This file contains merged sections from the following text versions:

-Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913 -http: //primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH001741739

בועז על משנה ערלה


Chapter 1

וכ' הר"ב והלכה כר"י בכפניות וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות ז] תמהני הרי בשאר אילנות לא פליגי עליה כרפ"ז דברכות וצלע"ג עכלה"ט. ולפע"ד דברי הר"ב מיוסדים על אדני פז דקאמר בירושלמי מאן תנא כפניות ר' יוסי אלמא איכא תנא דפליג עלי' גם בכפניות וכ' הר"ב שפיר דהלכה כר' יוסי מדקיימי רבנן דכל אילנות משיוציאו [ברכות דל"ו ב'] כוותי' וגם מדנמוקו עמו [גיטין פ"ז א']:


Chapter 2

וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [אות ח'] בשם שער המלך רפ"ט ממעשר דמכאן ראיה כו' ליכא גזל השבט דהרי רשאי למוכרה לכהן עכלה"ט. ולפע"ד אכתי לא מסתייע דהא מני ר"מ הוא דמחמיר בדבריהם כשל תורה וכדמוקי לה באמת הירושלמי למתני' כר"מ מה"ט והו"ל שפיר גזל השבט. וגם בל"ז מחשב גזל השבט דעי"ז שמוכרח למכרה להכהן והרי די לו להכהן לחמו בזול בדמי תרומה:

כך הוא לפי פי' הר"ב. ויש לדקדק א"כ אמאי נקט תנא כלל להאי ועוד. ולפיכך טפי נראה פי' רתוי"ט דמתניתין אתיא אליבא דר"א דצריך לבטול ערלה או כלאי הכרם ר' ממש והא דנקט תנא סאה ערלה שנפל למאתים היינו לר' פחות משהו. ולהכי שפיר צריך תנא למנקט בתר הכי ואח"כ נפל לתוכה סאה ועוד נטע רבעי או כלאי הכרם. דבכה"ג הועוד של כלאי הכרם משלים הר' של חולין לבטל סאה הערלה שנפלה מקודם והר"א חסר משהו של החולין והערלה מבטלין שוב הסאה ועוד של כלאי הכרם. אולם להרמב"ם מיירי משנתינו שנפל תחלה סאה ערלה או כלאי כרם לר' ממש ונתבטל ולהכי כשחזר ונפל לשם סאה ועוד ערלה או כלאי הכרם מהני הך סאה שנפל תחלה להר' חולין לבטל הסאה ועוד שנפל השתא כשיש בסאה הראשונה ר' נגד הועוד. וא"ת א"כ היכי קאמרה משנה דכלאים מעלה את הערלה והרי לא נאסרה התערובות משום ערלה דהרי הערלה שנפלה להחולין כבר נתבטל מתחלה קודם שנפל לשם הסאה ועוד כלאי כרם. י"ל דהתנא קיצר בלשונו ברישא והכי הול"ל סאה ערלה או כלאי הכרם שנפל וחזר ונפל לשם בין סאה ועוד ערלה או כלאי כרם בין כך ובין כך הראשון מבטל האחרון מדנתבטל כבר הראשון. והרי כבר במשנה ב' [לעיל סי' י'] חזינן הכי אורחא דתנא לקצר בלשונו במה דמשתמע ממילא:

כ"כ הר"ב וכ' עלה רבינו הגאון הנ"ל [באות יד] וז"ל תמהני אר"ב ותוי"ט דשתיק ליה הא להדי' מבואר כו' איסור והיתר מבעיי' וצ"ע עכלה"ט. ויצפצף העטלף הן אמת כי כדברי רבינו תפס גם הר"ש דפלוגתא דר"ש גם ארישא קאי וא"כ יש לתמוה יותר אר"ב אשר ידוע שמדרכו למשוך אחר הר"ש ברוב דבריו כמ"ש רכ"מ פ"ח ממע"ש ואיך הכא שהביא הר"ש הגמרא ערוכה נטה קו לבדו ויבנה במה לעצמו. איברא כדברי הר"ב כ' גם רבינו הרא"ש וכנראה שמבארו באר מים חיים שאב דברי קדשו ודבריהם ממקום קדוש יהלוך דזהו דעת ר"ח בירושלמי דר"ש מודה ברישא וכדי להשוות הבבלי וירושלמי ע"כ צ"ל דרבותינו דייקי מלישנא דברייתא דמייתי התם בע"ז דמדנקטה בנפלו שניהן בב"א פליגי ר"ש ורבנן ש"מ דבנפל תחלה שאור חולין וקודם שגמר חימוצו הסירו ונפל במקומו שאור איסור משום דגמר החימוץ היה על ידי איסור לבד לכ"ע אסור. דאלת"ה לאשמעינן ברייתא רבותא טפי. ולפ"ז הרי מתנית' דהכא ע"כ רק בכה"ג מיירי מדהאריך בלישני' שאור של חולין שנפל וכו' ואח"כ נפל וכו'. ותו דאי נימא דר"ש גם במ"ח פליג למה מייתי הש"ס התם בע"ז הברייתא ולא המשנה. אע"כ דמתני' מיירי בהי' גמר החימוץ ע"י האיסור לבד ובכה"ג כ"ע מודו [ועי' תו' פסחים דכ"ז א' ד"ה עד ודו"ק]:

כ' רבינו הנ"ל וז"ל תו' בע"ז [דס"ו א'] כתבו והא דלא קתני רק מצטרפי' דשניהן בכלל דס"ד דר"ש פליג בתרווייהו ומש"ה נקט אוסרים ומצטרפים לאורויי דר"ש דאמר דאמ"צ היינו רק ביבש אבל בלח מודה דמצטרף מדכולהו מיני מתיקה עכ"ל. ולא זכיתי להבין הא במשנה ט"ו מתיר ר"ש ואמ"צ אפי' בקדירה שהוא בלח וצ"ע עכלה"ט. ולפע"ד כבר העיר בזה בתו' חדשים מט"ו. אמנם נ"ל דלתו' התם מוקי לר"ש כחזקי' דלהכי מצטרפי מדכולן מיני מתיקה א"כ משנה ט"ו לא מיירי במיני מתיקה ולהכי גם לר"ש לא מצטרפי:


חלהעריכה

Chapter 4

הרמב"ם [פ"ז מבכורים] פי' דה"ק עושה אדם עיסה בטהרה ולא יפריש חלתה רק יסמוך עליה שתהי' כולה חלה על עיסות אחרות דמאי דהיינו של ע"ה שיש בהן ספק אם הורם חלתן או לא ואע"ג דע"כ העיסות ע"ה טמאות אפ"ה מדמסופק בהן אם חייבות בחלה מותר להפריש מטהור על הטמא. ותמוה הרי הע"ה לא נחשד על החלה כמו שלא נחשד על ת"ג. ואת"ל כרבינו קרבן אהרן דרק באכילתה אינו חשוד אחלה אבל חשוד למכור הטבול לחלה. ק' דמלבד דלא אשכחן כן [וע' דמאי רפ"ה] ק' נמי בלא זה הרי העיסה הטהורה וודאי חייבת בחלה. ואם כן היאך יפריש מהחיוב על הספק פטור ואת"ל דמיירי דגם העיסה הטהורה יש בה ספק אם הופרש חלתה קשה מי ימדוד ב' ספיקות הללו זה מול זה דלמא א' מהן וודאי וא"כ יפריש מפטור על החיוב או אפכ'. והר"ש ונושא כליו הר"ב ז"ל פי' דה"ק דחבר שקנה תבואה מע"ה ועשה אותה החבר עיסה והרי פירות ע"ה טמאה נמצא שעיסה זו טמא וגם וודאי חייבת בחלה. והא דקרי לה חלת דמאי לא כמו שהבין הרמב"ם שמסופק אם חייב' בחלה רק ר"ל שהיא חלה מתבוא' ע"ה ולא נקט דמאי רק לאשמעינן שטמאה היא ואפ"ה מפריש עליה חלתה מעיסה טהורה. ותמוה גם פי' זה דכיון דעיסה זו וודאי טמאה טומאת ע"ה ששורפין עליה תרומה [כטהרות פ"ד מ"ה] וגם וודאי חייבת בחלה. דהרי החבר עשה העיסה. א"כ מה הקילו גבה להפריש מטהור על הטמא. ובתו' חדשים פי' דחלת דמאי דמשנתינו היינו תרומת מעשר של דמאי שמסופק בו שמא לא הפריש הע"ה מתבואה זו תרומ"ע ונמצא שהתרומ"ע שהפריש החבר פטור מחלה או שמא כבר הפריש הע"ה תרומ"ע ונמצא שתרומ"ע זה שיפריש החבר מספק חולין גמורים הוא וחייב בחלה ומדמפריש החבר חלה זו מספק מותר להפריש מטהור על הטמא. ואלו דבריו תמוהים ביותר. דהרי העיסה טהורה שיפריש ממנה החלה וודאי חייבת בחלה והיאך יפריש מחיוב על ס' הפטור. ואת"ל דמיירי דבעיסה הטהורה נמי יש בה ספק חיוב חלה ק' קושי' הנ"ל להרמב"ם דמאן מפיס שיהיו ב' הספקות שקולים בשוה ודלמא א' מהן וודאי חייב והב' וודאי פטור. והן אמת דבמהדורא קמא אני בתומי תמכתי על הגאון תוס' חדשים זצוק"ל והתיגעתי לישב דבריו דמיירי דהעיס' הטהורה והטמאה שניהן מתרומת מעשר א' הן ושניהן של אותו הדמאי אלא שזה נעשה בטהרה וזה בטומאה ונמצא שספק שניהן שוה. אולם השתא דקשישנא לדרדקי האיר ד' עיני וראיתי כי בדותא היא ובמחכ"ר הגאון הנ"ל כד ניים ושכיב אמר להא מלתא דכיון דאוקמה למשנתינו דכל העיסה הטמאה היא תרומת מעשר א"כ אסורה לכהן לאכלה א"כ תמוה למה יפריש עליה חלה כלל הרי הבצק שיפריש עליה החלה אסורה לאכילה:


ביכוריםעריכה

Boaz on Mishnah Bikkurim בועז על משנה ביכורים merged https: //www.sefaria.org/Boaz_on_Mishnah_Bikkurim This file contains merged sections from the following text versions:

-Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913 -http: //primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH001741739

בועז על משנה ביכורים


Chapter 1

וכ' עלה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל ואילה"ק הרי אם גופה אינה קורא' ואיך עדיף בנה ממנה י"ל דמצ"ל אבוה דאמי קא יריתנא כנפל הבי' עליו ועל מורישיו בנו קדים לב"ח מה"ט [כח"מ ר"פ ורי"א] אמנם תו' הקשו [גיטין דמ"ח] לדידן דקיי"ל כר"ל דקנין פירות לאו כקנין גוף וקיי"ל נמי דאחין שחלקו כלקוחות הן להחזיר זל"ז ביובל א"כ לא משכח"ל מביא וקורא רק חד בר חד עד יהושע בן נון. ונ"ל דהא דמחזירין זל"ז ביובל היינו משום דמספקא לן אי מתרמי ליה דידיה דאין ברירה ועכ"פ מדא"א להוציא מידו מספק די"ל שמא דידי אתרמי לי שפיר קרינן ליה אדמתך עכלה"ט. ונלפע"ד דלא דמי להאי [דב"ב דפ"א ב'] דמספיקא מביא ואינו קורא דהתם אינו מוחזק בקרקע אמנם ק"ל טומטום דג"כ ספיקא הוא ואין מוציאין קרקע ממנו ואפ"ה מביא ואינו קורא:


Chapter 2

כ' הר"ב ור"מ מדכתיב ושמחת וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [אות יב] תמהני כו' ואי מהיקישא למלקות נמי איתקש למעשר. [ולפע"ד העני המהפך בחררה נראה דאי נמי נילף מהיקישא נמי לא לקי דכיון דהך היקישא אצטריך לכמה מילי דילפינן בהו בכורים ממעשר לא עדיף מאילו הוה כ' בהו לאו בהדיא דנמי לא הוה לקי עלייהו דהו"ל לאו שבכללות ואף דבפסחים [דכ"ד ע"א] אמרי' ואת"ל אין עונשין מה"ד היקישא הוא אלמא דעונשין אהך היקישא ליתא דבל"ז ק' כיון דכל עיקר ילפותא מהיקישא למה אייתי הק"ו כלל אע"כ דתרווייהו צריכא דההיקש הו"ל רק כגלויי מלתא על הק"ו דלעונשין מה"ד דאי לאסורה כבר שמעי' לה מהיקישא ודכוותי' אשכחן [יבמות דס"ח ב'] דבכה"ג עונשין מה"ד. אבל לענין אנינות ליכא ק"ו בכורים ממעשר דאכ"ל תרומה יוכיח ואת"ל א"כ ל"ל לרבנן למילף היקישא כלל ולא מושמחת כיון דבין כך וכך לא לקי י"ל דאיצטרי' היקישא לגלות דושמחת לאו אזמן שמחה לחודא קאי כ"א דלמעט אנינות נמי אתא והשתא צדקו דברי הרמב"ם ור"ב דמייתו קרא דושמחת כיון דלפי האמת מהך קרא מצי למילף תרויי' ילפותי כך נ"ל ל"מ] ותו ק"ל לר"מ ור"ב דנקטו בחיוב בעור הטעם מדכתיב הקודש וביבמות שם קאמר משום דאיתקש למעשר וצ"ע. ויקרא התולעת הטעם שהביאו הוא בירושלמי הכא ולפי דברינו הנ"ל גם קו' זאת תתישב לפע"ד:

אבל ליכא למימר דאתא לרבויי' עופות דדם עופות מכשיר כפ"ו דמכשירין דא"כ לא שייך למתני בסיפא דשוה לדם שרץ שאין חייבים עליו. גם ליכא למימר דאתא למכלל נמי עובדי כוכבים דאינן בכלל מלת אדם דאתם קרויין אדם וכו' [כב"מ דקי"ד] ליתא דא"כ הול"ל דם האדם או דם בני אדם דאז משמעותו נמי עובדי כוכבים [כתו' יבמות דס"א א'] ותו דהרי ריש ויקרא כ' אדם כי יקריב וקרא מיירי אף בעובדי כוכבים דהרי איש איש מלמד שעובדי כוכבים נודרין וכו' כישראל [חולין די"ג ב'] ומכם בכם חלקתי ולא באומות [שם] אע"כ דדוקא היכא דתנא בי' קרא ממעט עובד כוכבים:

אמנם לא זכיתי להבין מה זה דקאמר המשנה שאינו שוה לא לבהמה ולא לחיה ויהיה נמי שוה לזה או לזה ועכ"פ אינו שוה לאותו מין ממש והרי גם בהמה עם בהמה וחיה עם חיה כל שאינו אותו מין ממש ה"ז כלאים וביותר יש לתמוה על הרמב"ם [פ"ט מכלאים ה"ו] דפסק דאינו לוקה על כלאיו ותמוה אמאי פטור ממלקות ויהיה איזה בריה שיהיה הרי גם בהנהיג עז ושבוטה לקי כדפסק מקמי הכי. ואפשר דרמב"ם ס"ל דכוי הוא מתיש הבא על רחל. ובכה"ג גם הרי עם האם אסור ואין לוקין עליו מדיש ספק אם חוששין לזרע אם [וערכ"מ שם ה"ו]:


Chapter 3

כ"כ הרמב"ם ותמהני הרי ידוע שאדרבה בימיו בעו"ה נטו צללי ערב למלכות ישראל והיו כבושים תחת יד הרומיים. ולפענ"ד ע"פ מ"ש תו' [סוטה דמ"א ב'] ד"ה אותו דאף דלשאר שררות באמו מישראל מקרב אחיך קרינן בי' עכ"פ מלך דכפל בי' קרא לא סגי דלאו אביו ואמו מישראל ושלא כדין מלך אגריפס א"כ ק"ל ע"פ מ"ד התם דאגריפס המלך קרא עומד ושבחוהו חכמים ומקשי הש"ס הרי מלך שמחל כבודו אין כבודו מחול ומשני מצוה שאני וק' מנ"ל הא דלמא להכי שבחוהו משום דשלא כדין מלך אע"כ דאפ"ה צריך שתהא אימתו עליך ולפ"ז שפיר קאמר הכי אפי' אגריפס דשלא כדין מלך ויש לחוש שע"י זלזול זה יחשבו דאין לו דין מלך ולא תהא אימתו עליך אפ"ה מצוה שאני:

וכ' עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות יח] ז"ל אין זה לשון הש"ס אלא דרש"י שם כתב כן. ויאמר הננס אבל מוכח כן מש"ס [ב"ק צ"ב א'] דאל"כ מה בתר עמא אזלי עניותא: