משתמש:Mimi4040/הרב משה לינשה

הרב משה לינשה

זצ"ל רבה החרדי של שכונת אחוזה בחיפה ורב ברומניה

הרב משה לינשה זצ"ל אשתו וילדיו יעקב לינשה, יהודה לייב לינשה, נחמה שטנצל, ציפורה לאופר

הרב משה לינשה בצעירתו

סבא רבי משה לינשה

רבי משה הלוי לינשה זצ"ל נולד בחודש אדר 1906 בקישינב ברומנית ( כותבים את זה Chişinău וברוסית Кишинёв מהאזור של פטרופבליצ'קייא. אזור בסרביה היא חבל ארץ היסטורי במזרח אירופה, שהיה שייך לרומניה ומוקדם יותר לנסיכות מולדובה, הכלול כיום ברובו ברפובליקת מולדובה ומיעוטו באוקראינה. [[File:הגאון רבי משה הלוי לינשה זצ"ל מאמר שפרסם חתנו בעיתון המודיע לרגל השלושים לפטירתו.pdf|thumb|מאמרו של הגאון רבי שלמה שטנצל זצ"ל חתנו של רבה של שכונת אחוזה בחיפה הצדיק רבי משה הלוי לינשה זצוק"ל]]

הוריו

אימו צירל לינשיץ עם המטפחת השחורה עם ביתה משמאל ריבה קריגסמן משמאל

הרב מרדכי מנשה לינשיץ ומשפחתו בביתו בקישנוב

אביו ר' מרדכי מנשה לינשיץ הי"ד, ולאימו צירל בת הרב נפתלי מאיר לאפשוהן הי"ד. ר' מרדכי מנשה, היה סוחר, ומחשובי הקהילה המקומית של קישנוב, לדברי עו"ד דוד לין המשפחה מגיעה במקור מהעיר לונשיץ ולטענתו אביו יוסל לינשה, סיפר לו שהמשפחה מגיעה מהכלי יקר. אימא גב' נחמה שטנצל, וגם שמוליק לינשה לא שמעו על הסיפור הזה. אולם דוד לין עומד בדעתו שאביו סיפר לו את זה. אז הנה רקע על רבי שלמה אפרים מלונטשיץ (1540? - ז' אדר ב' ה'שע"ט, 1619), המכונה על שם ספרו הכלי יקר, נולד בלונטשיץ, פולין לאביו אהרון. בתחילה נקרא שמו אפרים בלבד, והשם שלמה נוסף לו רק לעת זקנתו, בשנת ה'שס"א.

בצעירותו למד מפי המהרש"ל, אחר כך עבר ללבוב ומשנת שס"ד (1604) החליף את המהר"ל (בשנות זקנותו האחרונות) כרבה של פראג וכראש הישיבה שם. נפטר בז' אדר ב' ה'שע"ט.

הצטיין במיוחד כדרשן והיה סוחף את לבבות השומעים בדרשותיו וחיבוריו הרבים שרובם עוסקים בענייני מוסר. הוא היה רגיש לשאלות החברתיות והמעמדיות והתמקד במיוחד בתיקון ההנהגה הציבורית. הדבר מתבטא גם בפירושו לתורה, בו הכניס ענייני מוסר.

שייה, או יהושע לינשיץ (לינשיס ) אחיו של סבא רבי מרדכי מנשה עזב ב 1901 לאנגליה ושם הוליד את הנרי, והשני ג'קי, ובת נוספת.

הרצח של הוריו

שני הוריו נרצחו בשואה בכ"ה בתשרי תש"א באוקראיינה TRANSNISTRIA GEO REGION, UKRAINE (USSR. סבא רבי משה, קבע את יום הפטירה, מפגישה עם בת דודו, אחרי השואה, שסיפרה לו שהיא מצאה אותם, בשבילי המוות, או באחד הבורות מפרפרים למוות מירייה של חייל גרמני. היא פנתה אליו:"פאטר מרדכי מנשה!", אך הוא היה במצב של פרפור למוות והוא בר לא היה במצב שהיה יכול להשיב לה וכך התברר לסבא לאחר המלחמה מבת דודתו, ששני הוריו נרצחו בשואה ע"י הגרמנים ימח שמם.

• אביו רבי מרדכי מנשה לינשיץ היה חסיד סדיגורא. בקישנוב התגורר גם הרבי מסקוור שהיה מגזע צ'רנוביל.

רבי משה לינשה בזכות זאת היה גם קשור לחסידות סקוור והתפלל אצל בבית הכנסת של חסידות סקאוורה.

אביו הרב מרדכי מנשה הופיע בתמונה המפורסמת של לויית ספרי התורה בפרעות קישנב

אביו היה סוחר יהודי מקומי בקישנוב, מצ"ב תמונה בו הוא מופיע בהלויית ספרי התורה שאירע עקב פרעות קישנוב

ראשי קהילת קישנוב בהלווית ספרי התורה שנשרפו באירועי פרעות קישנב הרב מרדכי מנשה חבוש בקסקט עומד משמאלו של הרב עם הזקן הלבן

סביו הרב צבי הירש לינשיץ

סביו הרב צבי הירש לינשיץ מהעיר ראדוייל סביו של הרב משה לינשה

לא ידוע עליו מידע נוסף מלבד שגר בעיר ראדוויל.

בחרותו בישיבה

בגיל צעיר למד הרב לינשה בישיבתו של הרב יהודה לייב צירלסון שהיה ראש ישיבת קישינב והיה מחשובי התלמידים של הישיבה. אף את הסמיכה לרבנות שלו, קיבל מרבו הרב צירלסון שנרצח בשואה מהפצצה של הגרמנים, והוא נקבר ללא ראשו, שנעקר מגופו עקב ההפצצה.

חתונתו

התחתנו באזור 1931 כנראה בבוטושן, עם סבתא חייה אדל בת הדיין הרב חיים דוד סאנט שהיה הדיין של העיר בוטושן. רב העיר היה הרב בורשטיין, הרב חיים דדו סאנט היה גר בעיר בוטושאן. סבתא נולדה ח שבט ב 1909.

רבו הרב צירלסון מופיע בחלום בערב הברית של בנו

לבנו יהודה לייב הוא קרא על שמו של רבו, לאחר שבערב הלידה, הגיע אליו רבו הנערץ בחלום והוא לבוש בבגדי שבת והוא אמר לו :"מזל טוב". הרב לינשה הבין את הרמז, ושהגיע המוהל ושאל ויקרא שמו בישראל? הוא ענה ללא היסוס: "יהודה לייב"

גזרו לו את הזקן במלחמת העולם השנייה

במלחמת העולם השנייה לקחו את הגברים לעבודה. גזרו להרב לינשה את חצי זקנו, על מנת ללעוג ליהודי.

הפריץ הגוי מציל את טבילתו במקווה בבוקרסט

שסבא רבי משה לינשה, היה בבוקרסט ברומניה הוא לא רצה להשאיר את בנו הגדול יעקב לבד, זה היה אחד מימי השישי ולא היה מקווה באזור. הרב לינשה החליט כי הוא ילך לטבול בבית המרחץ העירוני על מנת לקיים את המצווה של טבילה בערב שבת. , אך לזיידה לא היו פרוטה על הנשמה בכיסו. הוא היה פליט לאחר מלחמת העולם השניה, למרות שהכניסה לבית המרחץ עלתה כסף, זיידה שם מבטחו בקדוש ברוך הוא, וכאיש מאמין יצא לדרך עם בנו יעקב לינשה זצ"ל בהליכה רגלית של שעה וחצי "וילכו שניהם יחדיו". פתאם עוצר רכב שרד של איזה פריץ, גביר גוי, ופונה לסבא, ושואל: איך מגיעים לכאן ולכאן? למרות שזיידא לא בדיוק ידע, הוא נתן לו הוראות בערך איך להגיע למקום, אותו עשיר הוציא שטר רומני מארנקו התפוח, ונתן לו טיפ על תשובתו. זיידה המופתע, לקח את הכסף וממש הרגיש כאילו אליהו הנביא היה ברכב ונשלח אליו על מנת להציל את טבילת המקווה שלו. סבא, עלה לרכבת החשמלית, על מנת להגיע מהר יותר לבית המרחץ ולא לאחר לחזור הביתה. בכסף שקיבל מהפריץ היה לו ליסוע ברכבת הלוך לכיוון בית המרחץ, לשלם את דמי הכניסה לבית המרחץ, וחזר בחזרה בחשמלית לביתו. מסירות הנפש של זיידה, למקווה, שלחה אליו את השטר שהגיע אליו בצורה מאוד לא שגרתית. סבא התבטא אולי זה היה אליהו הנביא... חתונת סבא וסבתא. לידת יעקב לידת פייגא ציפורה לידת נחמה לידת יהודה לייב

בעל קורא בבית הכנסת של רבי אברהם משניאורסון

לדברי נכדו דודי לאופר: רבי משה היה בעל קורא בבית כנסת בקישינוב של רבי אברהם שניאורסאהן הבן אדמו"ר המהרי"ן מניעז'ין. הוא היה יושב אצל בהתוועדויות ומקשיב לחסידות וניגודי חב"ד.

גויים ניסו לזרוק אותו באמצע הנסיעה מהרכבת ברומניה

דודי לאופר: דודה ציפורה לו שפעם ברכבת באמצע מלחמת העולם השנייה, ברומניה ניסו לזרוק אותו מהרכבת, ובא גנרל עם דרגה גבוהה, וסגר אותו בקרון מיוחד וסגר את הקרון עליו של יוכלו לגעת בו. זיידא אמר כנראה זה היה אליהו הנביא... הוא קיבל סמיכה לדיינות מהרב יהודה לייב ציררלסון . לאחר מהנכדים יש את הסמיכה של סבא. צריך לבדוק למי יש את זה. יש ספר ישיבת קישינוב יש 2 תמונות. סבא ואח שלו. החנוכייה של חנוכיה הפשוט נמצאת אצל דודי לאופר. דודי מדליק עד היום בחנוכייה הזו.

סבתא סיפרה את לדודי לאופר

המעבר לבלגיה

ומשם היגרו מרומניה לבלגיה. שאימא הייתה הערך בת 5-6 היא גרה באנטוורפן שבבלגיה. הזכרונות מאותה תקופה הם מאוד טובות. הם גרו ברחוב וונדי-פנבק-סטרט ע"י המקווה היהודי. סבא וסבתא שהו בבלגיה באזור 3.5 שנים. המורות של אימא נחמה, היו איילה רוטנברג, ויקלר, קלרקופר.

האם להגר לארה"ב או לישראל?

סבתא חיה אדל, שלחה מכתב לאביה רבי חיים דוד סאנט, ששהה כבר בישראל, והיה בידיו כבר את המודיעין המדוייק מה קורה בישראל? שהייתה בעוני גדול, ובמלחמות עם מדינות ערב מסביב, היהודים בבלגיה ומרומניה, היגרו ברובם לארה"ב, וההתלבטות של סבא וסבתא היה האם להגר לארה"ב כמו רובם, או להגיע לא ישראל. רבי חיים דוד הכריע: "בואו לישראל"

הקליטה בשער העלייה

סבא וסבתא הגיעו בסיוון ב 1951 תשי"א לישראל, שהו שבוע בעתלית, נתנו לסבא וסבתא אוהל "בשער העלייה" שהיה לזה גם שם עתלית, שמוקם במערב חיפה. (במהלך שנת 1948 עברו העולים לישראל שהגיעו לנמל חיפה שרשרת קליטה מיד בהגיעם לנמל, שכללה חיטוי בדי-די-טי, ארוחה קלה, הנפקת תעודת זהות, קבלת חיסונים, מעבר במכס, והפניה והסעה למחנה עולים. על מנת להקל על העולים, שנאלצו לעבור שרשרת קליטה ארוכה לאחר מסע מעייף, הוחלט בתחילת 1949 לשנות את התהליך, ולהעבירם ישירות מהנמל למחנה קליטה ומיון ולבצע בו את כל שרשרת הקליטה.‏[3]) לדברי יהודה לייב: בעתלית היינו שם שבוע ולאחר מכן עברנו למשך 8 חודשים לעין שמר שממוקמת, ליד פרדס חנה שם גרו משפחת סבא בצריף. היינו הולכים 3 פעמים ביום לקחת מנות, זה שנות הצנע, וקיבלנו תלושי מזון לקבל רבע לחם, קוביית מרגרינה, ביצה חביתה מאבקת ביצים,

המעבר למעברת אחוזה

אנשי פא"י ח"כ ר' יענקל כץ וחבר מועצת עיריית חיפה, זאב שוורץ שמעו שסבא רבי משה, מחפש פרנסה והציעו לו לעבור להתגורר במעברת אחוזה, בשביל שיקבל תפקיד של רב ושוחט ואכן סבא מקבל את הצעתם ועובר מעין שמר למעברת אחוזה. התפקיד היה מטעם משרד הדתות. באותם ימים מעברת אחוזה, הייתה מעברת עולים, ללא צרכים בסיסים של יהודי שומר מצוות, ושם סבא לוקח את היוזמה ומקים ודואג שיהיה מקווה לציבור המתגורר במקום. בתחילה התגוררנו בצריף מבד, ולאחר מכן זה שודרג לצריפים של החיילים הבריטים שהיה קירות היו מאבן או עץ הגג היה מפח. שאני שואל את יהודה לייב, באיזה רחוב גרתם? הוא עונה שם לא היה רחובות, זה מעברה. מה זה מעברה אני שואל את אימא? אימא מסבירה לי שיכון עולים. אימא מסבירה:"התקרה הייתה מפח, המצב הכלכלי לא היה בכי טוב. היה משכורת מאוד קטנה מהמועצה הדתית: סבא תמיד אמר "מהטפטופים האלה, אפשר לאט לאט לעבור את החיים מבחינה כספית"

ספרא דגיטין

סבא מתפרנס בכתיבת גיטין בבית הדין הרבני בחיפה. שם היו דיינים הרב חן והרב רבינוביץ שעבר לאחר מכן לירושלים. סבא קיבל תגמול לפי כתיבת גט, במקביל היה שם סופר גיטין נוסף בשם ר הענדיל שוחט.

המעבר לשכונת אחוזה

הרב לינשה בהכנסת ספר תורה מחזיק את ספר התורה

הרב יקותיאל יהודה איזקסון רב חסיד, היה רב לפני הרב בנדיקט. הוא עבר ללוס אנג'לס. ואז התפנה צריף בשכונת אחוזה, הרב יחיאל מיכל דוברוסקין מחסידי חב"ד החשובים, שהתגורר באותה זמן בשכונת אחוזה ברחוב מאפו 9 פינה דירתו. סבא עובר לגור ברחוב מאפו 9 בדירה שמנתה 2 חדרים, מטבחון פצפון, לא היה אמבטיה בדירה. אחרי זה הוא עבר לויתקין 1 בקומה מתחתם התגורר בנו של הרב בלזם מחיפה. באותה תקופה, משפחות רבות היו מגדלים תרנגולים בביתם, והם היו מביאים לסבא לחצר את התרנגול, וסבא הרב לינשה, היה שוחט בעבורם את התרנגול עבור תשלום.

הקשר בין החזון איש לסבא הרב לינשה

סבא שמע שיש צדיק בבני ברק בשם "החזון איש" שקבע את מקום מושבו בבני ברק. סבא עוזב את חיפה ונוסע את הדרך הארוכה של אותם ימים מחיפה לבני ברק. הוא נכנס למרן החזון איש, והחזון איש שואל אותו מה הוא עושה לפרנסתו?, סבא עונה שהוא למד מספר מקצועות כמו סופר סתם, שוחט, מוהל, ועוד. החזון איש בקליטתו המהירה, קולט שמולו עומד רב חסידי תלמיד חכם, ירא שמיים, מחליט להציע לו לעבור ולתקן את הנביאים שהוא היה קורא בהם את ההפטרה בשבתות, שיש לו בביתו. לדברי יהודה לייב לינשה: באותם נביאים היו המון מילים מיותרות או חסרות והיה צריך למחוק ולהוסיף מילים. הוא היה עובד מספר ימים בביתו של החזון איש, מקבל את התשלום ואז חוזר לביתו בעין שמר. בפעם האחרונה, שהוא בא, עוד נשאר עבודה למספר ימים ארוכים על מנת לסיים את כל התיקונים, החזון איש בפעם הראשונה מבקש ממנו להאריך את שהותו בביתו, ואומר לו: הרב לינשה תישאר כמה שצריך על מנת שתסיים את כל התיקונים.

כשסבא רבי משה, ששומע בקשה כ"כ נחושה מהחזון איש  למרות שמשפחתו בצפון ממתינה לו, אכן ממשיך את העבודה בביתו של החזון איש  ומסיים את כל התיקונים מקבל את משכורתו מהחזון איש ונוסע באוטובוס חזרה לאחוזה. 

ואז מתברר לתדהמתו של סבא רבי משה, שהחזון איש לא סתם התעקש שהוא יסיים עבורו את הכל, ואחרי ימים ספורים, בט"ו חשוון תשי"ד הולך לו לעולמו מרן החזון איש.

המאבטח של הנשיא לא כ"כ אהב רבנים

הנשיא חיים וייצמן הזמין את עובדי המועצה הדתית בחיפה הזמנה לאירוע, המאבטח כנראה לא סבל לראות דמות עם זקן של יהודי חרדי, והוא נתן לו מכה עם אלה או מקל ברגל, הוא נפל במקום, סבא לא נכנס לאירוע, חזר הבייתה וסבתא חייה אדל, עשתה לו קומפרסים בבית לרגל.

התפילות בימי חול

באותם ימים היה בית כנסת מרכזי אחד בשכונת אחוזה, שרבה של בית הכנסת היה פרופ' בנימין זאב בנדיקט. שם בבית הכנסת היה מקווה, שהנשים היו טובלות בלילה, אולם הרב בנדיקט סירב לתת לגברים לטבול במקווה בבוקר. סבא רבי משה, חסיד וירא שמיים, לא מוכן לוותר על המקווה בבוקר, מחליט ליסוע מידי בוקר לשכונת הדר בחיפה, לבית הכנסת של הרב קופרשטוק ושם יש לו מקווה שהוא יכול לטבול.

המקווה בשבת

אולם בשבת נאות לתת ד"ר בנדיקט מפתח למקווה של הנשים לסבא רבי משה, מאחר והוא לא היה יכל ללכת ברגל עד לשכונת הדר. לדברי אימא רופא שהיה לו בריכה ויטפל משותקים נתן לו לטבול בבריכה שלו וזה לא קשור למקווה של הנשים.

מנחה מעריב

מנחה מעריב היה מתפלל בבית זקנים סיני, בשדרות סיני 12 שם הוא היה אומר את השיעור בדף היומי עם כמה זקנים. וזה היה ממוקם קרוב לבית הכנסת המפואר בשדרות סיני של ד"ר בנדיקט.

בבית הכנסת של ד"ר בנדיקט היה חצר ששם זה שימש כמועדון של תנועת בני עקיבא. מתפללים שלא רצו להתפלל במניין של ד"ר בנדיקט, היה מתפללים שם לדוגמא התפללו שם משה ראפון מנהל בית ספר יבנה, יוסל רוזנטל, לוז בעל חנות מכשירי כתיבה , משה רואו היה איש עסקים ויהודי עשיר.

ואז באה ההתפלגות

היו מתפללים שלא רצו לשמוע את דעותיו של הרב הד"ר בנדיקט והחליטו לפרוש ופתחו בית כנסת נפרד. והמניין הזה היה נקרא מניין מאפו" ע"ש הרחוב בו מוקם בית הכנסת החדש. סבא התפלל במניין הזה בשבת בבוקר, התפלל שם גם אח של הדיין הרב רוזנטל שהיה מג"ש בישיבת הגר"א.

המניין של דוייטש

יהודי חרדי בשם אליהו דויטש, מהבית עשה מהבית שלו בית כנסת. במנחה בליל שבת הלך להתפלל אצל אצל דוייטש. בסעודה שלישית סבא היה אומר דברי תורה במניין של דוייטש. מי שהיה מתפלל במניין הזה היה סביו של הרבי מבויאן הנוכחי שהיה גר באחוזה שהגיע מארה"ב והיה שומע דברי תורה מסבא. גם הרבי מקאליב התפלל תקופה קצרה במניין זה.

ביקורו של הבית ישראל מגור

הבית ישראל בשנה האחרונה לחייו, הוא הגיע להיפגש לרחוב ויתקין ליד הבית של סבא הרב לינשה, והגבאי עלה למעלה ואמר לסבתא שהרבי רוצה לדבר עם סבא. וסבא ירד למטה והתכופף בתוך הרכב. הבית ישראל היה מגיע לכרמל לחופש קיץ. סבא היה נוסע ליארצייטים של אדמורי גור, בחיפה. • ה' שבט היה הבית ישראל בחיפה וישב עם החסידים במקום.

ביקורו של הבית ישראל מגור

הבית ישראל בשנה האחרונה לחייו, הוא הגיע להיפגש לרחוב ויתקין ליד הבית של סבא הרב לינשה, והגבאי עלה למעלה ואמר לסבתא שהרבי רוצה לדבר עם סבא. וסבא ירד למטה והתכופף בתוך הרכב. הבית ישראל היה מגיע לכרמל לחופש קיץ. סבא היה נוסע ליארצייטים של אדמורי גור, בחיפה. • ה' שבט היה הבית ישראל בחיפה וישב עם החסידים במקום.

המעבר לבני ברק

הרבנית חיה אדל לינשה עם נכדה יונתן שטנצל

מספר חודשים הם גרו ברחוב אהבת שלום 5 בשיכון ויזניץ. אך את ביתם הם קבעו ברחוב חזון איש 23. בקומה הראשונה, באותה קומה התגורר ר' משה טברסקי בעל חנות למוצרי חשמל בנו של הרבי מרחמסטריווקא, והוא קובע את מקום תפילתו אצל הרבי ממחנובקה רבי אברהם יהושע העשיל (הרבי ממחנווקה סירב בהתחלה להתמנות לאדמו"ר עד שדודו זקנו רבי דוד מסקווירא, לחץ עליו. היה חתנו של רבי דוד אהרן מז'וריק (בנו של רבי יעקב לייב מטריסק)

האם מותר לדבר לפני אמירת המוציא?

פעם הוא נטל ידיים ולא היה מלח או סכין זה היה בסעודת ליל שבת. הוא צעק: "מלח" או "סכין" אז דודי נכדו שאל אותו האם מותר לדבר לאחר נטילת ידיים לפני בציעת הפת, הוא פתח לו גמרא שמותר להגיד לדבר לשם בציעת הפת והוא הראה לו " שכך הלכה".

ילדיו

• הרב יעקב לינשה זצ"ל ואשתו גיטל שתחי'.
• ציפורה לאופר ע"ה אשת הרב יעקב יהושע לאופר שליט"א
• גב' נחמה שטנצל אשת הרב שלמה שטנצל זצ"ל
• יהודה לייב לינשה ואשתו טובה תחי'.

מכנאווקא

בויאן בוהוש