משתמש:מושך בשבט/ערוך/8

אות הזי"ן

אות הזיין זאזא   [צווייג]. (שבת כ) רמי בר אבא אמר זאזא פי" ענף של אילנו' כגון אילני תמרי' ופרישים ודורמסקין ונשברין מראש ענפיהן כשהן יבשין ומציתין בהן את האור ומתחממין בהן בימות הגשמי'. מבין עפאים תרגומו מבין זאזיא. ועשה קציר כמו נטע מרגו' ועבד זאזא היך נציב. וי"א גזותא יבישתא דרומנא וי"א עץ ששמו ריד"א בלע"ז וי"א שגדל סביב האילן כמו שערו': זאר   [פעראיבערגעהן] (תרגום ולא עדה עליו שחל ולא זיאר עלוהי ליתא): זב   [פליססען ריננען] (חולין כז) רב יימר אמר אמר קרא וזבחת ממקום שזב חתיהו ומפרש זב ע"י חיתוי בעינן כלומר מן הצואר בסומנין יזוב הדם. (מנחות סד) הנהו תלת נשי דאתיין ג' קינים חדא אמרה לזיבתי ותדא אמרה לימתי וחדא אמרה לעונתי ומפרש (בשקלים ירושלמי ח בגמ' פתחיה) זו שאמרה לימתי סברה למימר שופעת דם כימ' והיינו זבה ודינה אחד לחטאת וא' לעולה אמר להון רב מרדכי בימה אסתכנת ונדרה עולות זו שאמרה לעונתי סברה למימר שופעת דם כמעין דהיינו זבה אמר להון בעין אסתכנת ושתיהן עולות וזו שאמרה לזיבתי סברין למימר זבה ממש אמר לון זאב בא לטרוף את בנה ונדרה וכו'. זב מטמא בשלש ראיות ביום אחד ובשלש ראיות בשלשה ימים זבה אינה מטמאה בג' ראיות ביום א' אלא בג' ראיות לשלשה ימים (ב"ק כד). (נדה לה) זוב דומה למי בצק של שעורים זוב בא מבשר המת שכבת זרע בא מבשר החי זוב דיהה ודומה ללובן ביצה מוזרת שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת: זב   [איין ראבינער צייכין] (זבחים כח) מסתברא בנותר הוה ליה לאוקומי בכר' לאגמורי עון עון לחוץ לזמנו דדמי ליה בזב פי' האי זב סימן הוא ז' זמן ב' במה דנות' פסולו בזמי וחוץ לזמנו פסולו בזמן לאפוקי חוץ למקומו שאין פסולו בזמן אלא פסול מקום הוא נותר פסול בבמה וחוץ למקומו פסולו בבמה אבל יוצא כשר בבמה דהיינו חוץ למקומו דהכי אמרינן (שם קיג) אדרב' חוץ למקומו הוה ליה לאוקומי בכר' לאגמורי עון עון לחוץ לזמנו דדמו ליה במקדש פי' האי מקדש סימן הוא נר מחשבה ק' קצת ד' דם ש' שלישי. לישנא אחרינא שלמים חוץ לזמנו וחוץ למקומו ישנו במחשבה אבל נותר אינו במחשבה קצת אפילו לא חשב חוץ לזמנו וחוץ למקומו אלא במקצת נפסל כל הזבח כדתנן (שם כז) השוחט את הזבח לזרוק דמו לחוץ וכו' אבל נותר מה שהותיר נפסל ואינו צריך להביא קרבן אחר דם חוץ לזמנו וחוץ למקומו ישנו לפני זריקת דמים אבל נותר מה שהותיר נפסל אינו לפני זריקת דמים והני תלת מצאנו בברייתא דתניא חומר בפיגול שאין בנותר שהפיגול נוהג במחשבה ונוהג לפני זריקת דמים ואם נתפגל קצת הזבח נתפגל כולו מה שאין כן בנותר וחוץ לזמנו וחוץ למקומו שניהם פיגול חוץ לזמנו פיגול שיש בו כרת חוץ למקומו פיגול שאין בו כרת שלישי חוץ לזמנו וחוץ למקומו שלישי באכילתם אם האכול יאכל וגו' אחד בצו את אהרן ואחד בקדושים תהיו אבל נותר אין כתוב בו שלישי אלא בשריפתו. ל"א שלמים חוץ לזמנו וחוץ למקומו אינו מפורש אלא בשלמים ואלו נותר נמי מפורש בפסח יש ספרים שכתוב בהן מסתברא בנותר הוה ליה לאוקומי וכו' דדמי ליה במקדש ומפרש מקדש ממש ומסקי הכי אדרבא חוץ למקומו וכו' דדמי ליה במחשבה וזב דלקמן בתרוצא דאיפוך אנא זב ממש ומפרש התם דכי זב וזבה שהן בחזקת טהרה כשפסקו לראות כיון שחזרו ודאי סתרי מה שלפניהן כך נותר הי' בחזקת היתר דהא קרב המותיר כמצותו וכשיגיע יום שלישי נפסל חוץ לזמנו נמי בחזקת היתר שהרי בזמנו קרוב המותיר כמצותו דאין נפסל אלא במחשבה דחוץ לזמנו לאפוקי חוץ למקומו דלא קרב המותיר כמצותו שהרי חשב עליו חוץ למקדש וראיה לדבר מהא דאמרינן לקמן אחר שהוכשר יחזור ויפסל אמר לו רבי עקיבא הן מצינו בזב וזבה וכו' ולשון הראשון עיקר (א"ב בעל הערוך גריס מותיר כלומר מניח נותר והן שיריים למזבח או לכהנים ומשעה שהמותיר נקרב חשבינן זמן לנותר להפסל אבל בנוסחאות שלנו גרסינן מתיר וכן דעת המפרשים כלומר הותרו השיריים להקרב או להאכל שעד כאן היו אסורים): זבזגא   [שילדקרעטע] (נדה נו) אמר רבא הני זבזגי דמחוזא כי שלדן קיימת טמאים פירוש שרצים יבשים (א"ב בנוסחאות דידן כתוב זבובי): זבזגא   [פערלעסיכע קויפלייטע] (מ"ק כח) אחאנא תגרי אזבזגי מבדקי פירוש אחינו סוחרים שעל קיניהן נבדקין כלומר במקום סחורתם נבדקין הנאמנין הן אם לא כמו שאמרנו (עירובין סה) בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו בכעסו: זבח   [שלאכט אופפער] (מעילה ט) זבחי שלמי צבור פי' אותם המביאין בעצרת כדכתיב באמור אל הכהנים ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים: זבל   [מיסט] (שבת מז) לא בזבל ולא בחול. (שם פ) זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב. (מנחות פה) אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין. (שביעית פרק ב) מזבלין מייבלין ומעדרין מכרקין מאבקין מעשנין מקרסמין מזרדין ומפסלין מזהמין וכורכת וקוטמין ומסקלין פירוש מזבלין ומעדרין במקשאות משליכין זבל בשדה או בעיקר האילן מעדרין חופרין. מייבלין ירושל' מעבירין את היבלת כלומר אם יש לאילן יבלת יסירה ממנו וירפא. ירושל' מפרקין בעלים כלומר משברים העלים היבשים. ירושלמי מאבקין עושה לה אבק כלומר משליכין אבק על עיקר האילן. ירושלמי מעשנין מתננין לה כלומר עושים עשן תחת האילן שימותו התולעים מסלקין מסירין האבנים מלשון סקלו מאבן. מקרסמין כמו מכרסמין שחותך הענפים שיבשו. מזרדין כורתין הפרחים העולים בשרש האילן. מפסלין שנוטל הפסולת ויש אומרים מזרדין שחותך קצת מן הענפים הלחים ומניח מקצת. מפסלין שנוטלין מן הכל כדי שתתעבה הקורה מלשון ויפסול שני לוחות אבנים. מזהמין נותנין זבל ומים בעיקרין כורכין מל' ותכריך בוץ וארגמן. קוטמין תרגום אפר קטם ויש אומרים שובר הראשים כמו נקטם ראשו. וסכין את הפגין פירות שלא נתבשלו סכין אותן שמן ומיד מתבשלין. (עבוד' זרה נ) התם פטומי פירא. (ברכות קג) עד חצות עד זבילא בתרייתא שלמא. (ב"מ) אמר רב יוסף דוולא מרא וזבילא וזרנוקא דבעל הבית פירוש פל"א בלע"ז הנושאת הזבל ומשליכין על המת (א"ב תרגו' כדומן על פני השדה כזבל מבדר על אפי חקלא): זביל   [בהעלטניס] (מגלה לא) הני זבילי דחומשי פי' עושין סביב הספר מסגרת של עור לשמור הספר ענין מדור היא כמו יזבלני אישי: זבלגן   [אויגען טריפער] (שם כד) אמר רב הונא זבלגן לא ישא את כפיו. (בכורות מד) אמר רבי יוחנן הקרחנין והננסין והזבלוגין פסולין פי' מי שיש לו לפלוף בעינו איכא דאמרי שיורד רירו: זבן   [שאהם גליד] (שם לט) נפגם הזובן והערוה של נקבה פירוש האבר שיזוב ממנו ועוד בלשון ישמעאל קורין זובן לאבר: זבן   [קויפער ערווערבען] (נדרים לא) מתניתין בזבינא דרמי על אפיה פירוש סחורה שאינה עוברת אלא ע"י הדחק (ב"ב ל) אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה פי' יקנה המריבות כלומר אע"פ שהיא שלו אינו מוציאה מידו אלא במריבות ודינים אקנה אותם באלו מעות: זביא   [בינען] (חגיגה ה) מאי רעות וצרות אמר רב רעות שנעשו צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא פירוש כגון שעקצוהו זיבורא ועקרב ביחד לעקיצת עקרב יועיל חמימי ולעקיצת זיבורא יועיל קרירי וחילופא סכנתא נמצא המועיל לאחד מזיק לאחר לכן הן צרות זו לזו (ע"ז כח): זבורית   [שלעכטע פעלדער] (ב"ק מח) כתובת אשם בזבורית (פי' הפחות שבנכסים): זבורית   [גריף שטיהל] (פרק אחרון דמקואות) הטבילו כדרכו דרך פיו בלא זיבורית עד שיטנו על צדו פי' הטבילו ולא הטביל בית ידו. וי"א בלא זיבורית פי' לא עלתה לו נקיות וטהרה: זג   [וויינבעעהר קערין] (שבת מז) ולא בתבן ולא בזגין. (ובפ' אחרון דמעשרות) לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זגיו. (נזיר סה) וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן רבי אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגין אלו הן החרצנין ואלו הן הזגין החרצנים אלו החרצונין והזגין אלו הפנימין דברי ר' יהודה רבי יוסי או' שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג הפנימי ענבול: זג   [גלאק] (שבת נד) ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק. (שם ס) ובני מלכים בזוגין פירוש במלבושיהן משום נוי והחיצון זוג והפנימי ענבול (א"ב תרגום פעמון זהב זגא דדהבא): זג   [פאהריאך] (פ"ב דפיאה) שקיבל מן הזוגות פי' הם החכמים שבפרק קמא דאבות שקיבלו את התורה מאנטיגנוס ולמטה ולפיכך קרויין זוגות שהן נזכרין זוגות שנים שנים. (סנהדרין י) זוג בא מרקת פי' שני תלמידי חכמים באו מטבריא כדאמרן במגלה רקת זו טבריא ותפשן נשר עיכבן המלך כי נשר הוא המלך כדכתיב הנשר הגדול וי"א עיכבן המטר הנושר מן השמים ובידן דברים הנעשים בלוז הן תכלת וציצית ובזכותם יצא שלום לעולם ועמוסי יריכי נחשון כלומר נשיאי בני דוד המתייחסי' מזרע נחשון שהוא משבט יהודה ולא הניחן אדומי זה שר אדום המושל עליהם בעלי אסופות הם חכמים כדכתיב דברי חכמים כדרבונות וגו' בעלי אסופות בקשו לקבוע נציב אחד זה חדש העיבור בירח שמת בו אהרן זה חדש אב (א"ב תרגום וצמד חמורים וזווגא חמרין פי' בלשון יוני שני דברים מחוברים הן שיהיו אנשים הן בהמות הן כלים): זג   [שעערע] (בפ' י"ג בכלים) הסייף והסכין הפגיון הרומח מגל יד ומגל קציר השחור והזוג של ספרים שנחלקו הרי אלו טמאין. (פ' ד' בנגעים) כדי לקרוץ בזוג. (נדה נב) ב' שערות האמורות בפרה ובנגעים כמה שיעורן כדי שיהו ניטלו' בזוג. (מציעא קיו) חבל זוג של ספרים פי' מספרים: זג   [שריט] ששה צעדים תרגום שיתא זוגין: זג   [ליגען, אן לעהנען] (כתובות נח) כי הוינן בי מר הוה זגינן אבירכי דהדדי. (שבת קכב) הני לבני דאשתיור מבניינא שרי לטלטולינהו למיזגא עלייהו (שם קיט) לא מזגינא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה פי' לא שכבתי על המטה. (סנהד" פה) הגונב נפש ישן דזגא עלי' פי' כשהיה ישן סמך עליו והסב עליו. (מעילה יד) דלמא בעי למיזגא ואזגא עלייהו ואשתכח דקא מעיל בקדשים. (ב"ק ט) לא צריכא דיזגא מיזגא: זג   [קלייד] (בב"ר פרשה צב) הבוקר אור עובדא הוה בדרומא דהוה תמן חד פונדקי דהוה קאים לביש זגוי בליליא (א"ב (עירובין ק) זבנינא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעך פי' לבוש): זג   [לויטער, דורך זיכטיג] (שבת קלד) והיכא דזייג ליקרעיה בסערתא (פסחים עד) אי לאו דחזיתיה דזיג כזוזא חיורא לא אכלי (חולין עו) כיון דזיגי אף על גב דלא חוורי אמרירבואתא דלית הלכתא כמר בר רב אשי לא בהאי ולא באפוכי שבועתא וסימנך הפך לבן כלומר אפוכי שבועה וחיוורי דגידים. (נדה כד) ההי' שפירא דאתאי לקמיה דמר שמואל ומתח ליה חוט השער' מהאי גיסא וחזייה באידך גיסא אמר אם איתא דולד הוא לא הוה זיג כולי האי פי' צלול. ורחצת קרבו תרגום ירושלמי ותשזג בני גווה. רחץ במים תרגום ירושלמי שזג במיא (א"ב תרגום בפסוק כשבת המלך אחשורוש בני זוגיתא פירוש מרחץ): זג   [גלאז] (ברכות לא) אייתי קבא דזגוגיתא חבר קמייהו ואתעציבו. (פסחים נה) בגמרא מוליכין ומביאין כלים (מ"ק יג) וכוס מבית הזגג. (ב"ק לא) הקדרים והזגגים שהיו מהלכין זה אחר זה (וב"ב צא) ושל צמרים ושל זגגין תלויה באויר טפחים. (פי' כ"ד דכלים) של זגגים טמאה טמא מת. פי' עושין מלאכת זכוכית פי' קבא דזגוגיתא קב של זכוכית חשוב ויקר (א"ב תרגום זהב וזכוכית דהבא וזגוגיתא): זגדוס   [אונגלייכעס פאאר] (בכורות מד) סכי שמש והזגדוס והצירן מחוי רב הונא חדא מדידן וחדא מדידה עינו אחת דומה לשלנו ועינו אחת דומה לאותן שעיניהן משונות ועוד פי' בבריתא שגבינו אחד שחור ואחד לבן מ"ט תנא כל זוגא דלא שוי להדדי זגדוס קרי ליה פי' זוג דוס זוג שנים דוס שנים כלו' הזוג של עינים או של גבינים בשני ענינים: זגתא   [איינע פעטע הין]. (ב"מ פו) מובחר שבעופות תרנגולת אמר אמימר זגתא אוכמתי בדפטימתא דמשתכחא ביני עצרי דלא מציא פסיא קניא. פירוש תרנגולת שחורה המפוטמת המצוי' בין היקבים ואינה יכולה לפשוט הקנה מרוב שמנה (בכורות) איתו ליה תרתי ביעי הי דזגתא חיורתי הי דזגתא אוכמתי. ועיש על בניה תנחם זוגתא על אפרוחהא: זד   [קאכין צו ברייטען] (סוטה יא) מאי דכתיב כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו בה נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוה דכתיב ויזד יעקב נזיד. (סנהדרין סט) דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש אמר ליה רב מרדכי לרב אשי מאי משמע דהאי נזיד לישנא דבשלי הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד. (חולין לד) איתיביה רב המנונא לעולא מיהא דתנן (פ' ב' דטהרות) הראשון שבחולין טמא ומטמא השני פסול ולא מטמא הג' נאכל בנזיד הדמע פי' תבשיל שיש בו שמן של תרומה כי התרומה שנתערבה בחולין נקראה דמע: זדדיהו   [ראבינישער צייחין] (מנחות צו) שתי הלחם אורכן ז' טפחים ורחבן ד"ט וקרנותיהן ד' אצבעו' והיינו זד"ד. (לחם הפנים ארכו י' טפחין ורחבו ה"ט וקרנותיו ז' אצבעות והיינו יה"ז): זה   עיין ערך מזדנדזין): זה   [זאנגע שטראהלען]: (יומא כח) זיהרא דשמשא קשי משמש' פי' חמות השמש אחרי שסר ועבר השמש מאותו מקום וסימניך דנא דחלא כלומר אחר שתריק החומץ ממנו ריחו חזק יותר מן החומץ עצמו (א"ב בנוסחאות זוהמא כתוב): זה   [זאננען שיין] (ברכות ס) זיהי הוא דעבר ומחזי כדעבר הוא נמי פי' זיוו הוא שמתראה: זה   [הויך מיטהוג] (סוטה מו) משרבו זהוהי הלב רבו מחלוקות בישראל. (חולין ו) ואמרי לה אין מזיהיהין אותו פי' עניין גבהות. שפכו לפניו לבבכם ת"י שדו קומוי זהוהי לבכון (א"ב בנוסחאות דידן כתוב זחוחי): זהב   [גאלד רעטליך] (שם כב) מאמתי התורין כשרק משיזהיבו (א"ב פי' רש"י שיהו כנפי גופן גדולים ואדומים ומוזהבים כזהב): זהיין   [וויעצליטג] (ברקרא רבה בריש אחרי מות) רב לוי פתח אמרתי להוללים למערבביא אלו שלבן מלא חולחליות רעות רבי לוי קרא יתהון זהיינ' אלו שמביאין אללי לעולם פי' שמחים בכל עת: זהם   [שוויים בעפלעקט] (כתובות עה) והתנן על אלו מומין הזקן והחולה והמזוהם (בסיפרא) ואם מן הצאן פרט לזקן לחולה ולמזוהם (ע"ז כו) לא מזדהמנא באפי גברי. (יבמות קו) בשע' שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. (בכורות מו) אפילו למאן דאמר אין מזהמין ואת הולד לוי פסול מיקרי. (חולין קה) מים אחרונים אין נוטלין בחמין מפני שהחמין מפעפעון את הידים ואין מעברין הזוהמא: חלאתה בה תרגום דזיהמותא ביה. מזהמין את האילנות (בפ"ב דשביעית ע"ז לה) תרי זיהומי הוו חד לאוקומי אילנא ושרי וחד לאבריי אילנא ואסיר: זהם   [אומפלוטה] זוהמת דשמשא (בעל הערוך גרע זיהא עיין ערך זה): זהר   [שארלויך] (שבת נג) ולא בזהורית שבין עיניו פי' לשון של זהורית שתולין לסוס משום נוי (יומא לט) והיה לשון של זהורית מלבין (נדה כה) אם היה מרוקם ושני יריכותיו כשני חוטין של זהירות (גיטין סט) ליתי חוטא דזהורייתא דשדיה דומה. (כלים מט) חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה. (סוטה מט) מאי חופת חתנים זהורית מוזהבת: זהר   [גלאנץ] (פסחים יג) בגלוהא הוי קאי וזהרורא הוא דחזא (ב"מ פד) וההוא זהרורי מעין שופריה דרבי יוחנן (קדושין פא) נפל זיהרא באיפומא: זהר   [מאנד] השמש והירח תרגום ירושלמי שימשא וזיהרא: זהר   [פאר זיכט געשיקט] (ע"ז כ) מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות מפורש בפ"ק דשבת ירוש': זהרא   [טייער איין נעהמער] (ב"ב נה) והרי זהררי דזבון ארעא לטסקא זבנינהי זביני פירוש זהרא כבר פי' בערך בסתן ופי' זהררי הממונ' מן המלכות לקבל טסקא דפרדיס' שמם כן ואם עריק מריה דפרדיסא ולא פרע טסקא ואתו זהרורי ולא משכחי ליה דינא דמלכותא למזבן ההוא פרדיס' ולאפרועי טסקא ומאן דזבין מינייהו קנה והני מילי לטסקא אבל לכרגא לא מזבני ארעיה כלו' דינא דמלכותא דכרגא אקרקף גברי מנח וזה השם לשון פרסי הוא: זהר   [גיפט] (ע"ז ל) כח מוסיף זהריה קליש. (חולין נח) קמ"ל דאינה לדרוסה אלא לבסוף דזיהריה בהדי דשקיל ליה לסיחופיה הוא דשבקיה (גיטין מה) אי מליא זיהרא שדתינהי לנהרא (נדה נז) נהי לדרוסה דזיהרא נפקא דמעתא גופה לא. נפקא פי' זיהרת ארס: זווא   [שעערע. דאפפעלע מעססר] (מגילה יו) איתי זוזא מביתיה וקא שקיל ליה במזייה פי' היינו זוג של ספרים: זווא   [נאהמע] (מ"ק כח) תנא להו זווא דמן הדייב. (נדה כא) וכן כי אתא זווא מהדייב פי' שם אדם: זווג   [יאך געשפאן] (ב"מ פג) המזווג בכלאים פי' מזווג נותן העול על צואר שור וחמור פטור. שש עגלות צב תרגום מזווגן (א"ב פי' בלשון יוני עול רצועה או מתר המחבר צמד בהמות): זוור   [טויטען קליידע] (מ"ק כז) חימוש ההיא אתתא זוודתא לאידך. (עירובין מא) למאי נפקא מינה למשמושי ליה זוודתא פי' תכריכין: זווד   [רייזע פאראטה] (כתובות סז) אמר זוודין קלילין ואורחא רחיקא פי' צידה מעוטה והדרך רחוקה (א"ב תרגום צידה לדרך זוודין לאררא): זווד   [זאק] (קדושין יב) ההוא גברא דקדיש בזוודא דאודרי פי' שק שמשימין בו כל דבר קורין בלשון ישמעאל מזווד: ווו   [אייין פאר] (ב"מ קיו ובב"ב נב שבועות מו) רבא אפיק זווא דסרבלי וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר. (ע"ז עה) אי הכי אפי' זווא דסרבלי נמי אמר ליה רבא כלי סעודה אמורין בפרש' פי' שני סרבלים (שבת נו סוכ' ד) אתמ' רב ורבי חנינ' ורבי יוחנן ורב חביב' מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זווא חלופי ר' יוחנן ועייל רבי יונתן (ברכות כג) רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבי אלעזר ורבי יוסי בר' חנינא פי' נמצאו תרי זווי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי זווא חד רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא זווא חד חד מהאי זווא וחד מהאי זווא כגון רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי יהושע ורבי יוסי או אפכא רבי יוחנן ורבי יוסי ורבי יהושע ור"א (כתובות עא) אם תמצא לומר זווי זווי קתני (שבת קכט) בתלתא מאי טעמא לא משום דקאי מאדים בזווי פי' יום ג' יבא מאדים ב' פעמים בזווי בשעת ח' ובשעת כ"ב משום הכי חיישינן לסכנה כי מאדים ממונה על הדם זה פי' ר"ח ז"ל: זוז   [איינע מינצע] (שבת סו) לאשתא בת יומא לישקול זוזא חיורא פי' זוז של כסף צרוף. רבע שקל כסף תרגום זוזא חד דכספא פי' שקל של תורה הוא סלע וכן תרגום שקל סילעא ויש בו ארבעה דינרין ודינר וזוז אחד הן שקל דרבנן הוא חצי סלע ויש בו ב' דינרין כדגרסינן (ב"מ מה) תנן (מעשר שני פ"ב) הפורט סלע של מעשר שני ב"ה אומרים בכל הסלע מעות וב"ה אומרים בשקל כסף בשקל מעות. (חגיגה ה) זוזי לעללא לא שכיח לתילותא שכיח פירוש הממציא מעות לעני בשעה שהנוגשים עליו ומלוה אותן לו ונוגשין באין ולוקחין הממון וכי מסתלקי הוא בא ונושה אותו בכל יום היינו דאמרי אנשי זוזי לקנות התבואה אינו מצוי ולמי שתולין אותו הנוגשים מצוי (א"ב פי' בלשון יוני שם אליל על כל האלילים וצורתו נטבעה במטבע הנקרא על שמו ולכן רבי מנחם בר סימאי בצורתא דזוזא לא הוה מסתכל (בריש פ' דר' ישמעאל במסכת ע"ז)): זוז   [עדעל שטיין] תרגום ירושלמי לשם שבו ואחלמה זוזין ובירולין וזמרגדין: וויי   [שויאווינקיל] אתיק אל פני אתיק תרגום זוי לקבל זוי: זויק   [אנגעסוואללען] (חולין קיא) אמר להו רב מנחם זויקו ליה כחלי פי' עזבו הכחל מלא מן החלב כמו זיקים מלאים: זוור   [געפינטלטע אויגען] (בכורות מד) זגדוס זיוור דמזוורין עיניה פי' מנומרין עיניו: זוית   [ווינקל] (מ"ק יח) אמר אביטול ספרא משמיה דרבשפה מזוית לווית הנחה כל שמעכבת פי' שפה עשויה מזוית לזוית כלו' אם צריכה כולה תיקון שרי אבל מקצתה לאו הנחה כל שהיא מעכבת פי' אם עשה שפמו והניח מקצת שאינו עשוי מותר ליטלו כי מעכבתו באכילתו וכיוצא בו ומשום זה הצער שרי: זז   צינדען, הייטצען] (בב"ר פרש' סד) ויצא הראשון אדמוני אנא קלוון דתאזין בני פירוש כמו אזא יתורה (א"ב שיבער ויחם המרחץ כמו ואתונא אזה יתירא בדניאל ואין זה הערך): זז   [שפריצען], (שבת יב) הא לא דמיא אלא לסיפא דתנן (בפ' ד' במכשירין) נתנה תחת ארובה מים הנתזים והצפים הרי זה בכי יותן (שם פה) זרק את האבן לבור לידע אם ים בו מים הניתזין אינן בכי יותן. (חולין ל) התיז את הראש בבת אחת (סנהדרין קב) וידח ירבעם את ישראל מאחרי ה' אמר רבי יוחנן כשני מקלות המתיזות זו את זו פירוש כשני מקלות כשאדם מכה זה בזה ומתיזין למרחוק כן הדיח ירבעם את ישראל מאחרי ה' כענין הסיר החז (א"ב ערכו תזז): זה   [וועקריקן] (כתובות י) היינו מזיח היינו מכפר מזיח גזירות ומכפר עונות (שם סז) הבא משכון וטול כדי שתזוח דעתו עליו פי' מלשון ולא יזח החשן (א"ב תרגום וחנפי לב וזחוחי לבא פי' גבהי לב ובעל הערוך גרס זהוהי עיין שם): זחל   [פליסען, רינען] (עדיות פ"ז ובמקואות פ"ה) העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין כשרין. (שבת קט) כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבין ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת (זבחים כד ובפ"ז בעדיות נדרים מ) העיד רבי צדוק על הזוחלין שקילחן בעלי אגוז שהן כשרין (שבת סה בכורות נה נדרים מ) ואין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת בימי תשרי פי' בערך טף: זחל   [היישיריק] (חולין סה) תנו רבנן אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל הזה מותר אוסף החסיל תרגום כמה דמכנשין ית זחליא כי אם מלאתי אדם כילק תרגום כזחלא יתר הגזם תרגום מותר זחלא: זחל   [גלענצען] (בפסיקתא דפרה) זחלין אפוי דבר פדא פירוש צהבו פניו: זט   [גרונד] (כלים פ' כג) החרם טמא מפני זוטו. (שם פ' ח) העושה בגד מן החרס טהור מן זוטר טמא (ובב"מ כא) בזוטו של ים ובשלילותו של נהר אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שרייה (ע"ז מז) המציל מן הגייס ומן הנהר ומזוטו של ים ומשלוליתו של נסר הרי אלו שלו. (ובריש מגלת איכה) ונרוץ הגלגל אל הבור זה בבל שהיא זוטו של עולם פירוש ארעותו ותחתיתו: זיטא   [זיעבען] (בב"ר פרשה ד) ויצר ה' אלהים הרבה ארבה בעון קומוי רבי אבהו מנין שהנוצר לז' חי אמר להון מדידכון אנא ממטי לכון זיטא אפטא איטא אוכטון פי' זיטא יחי' אפטא שבעה ובאותיות שלהן הז' קורין אותה זיטא כלומר בן שבעה יחיה איטא ימות אוכטון שמונה ובאותיות שלהן האיטא הוא במקום הח' שלנו כלומר בן שמונה ימות (ירושלמי ברכות פרק כיצד מברכין) א"ר מונא הדא אמרן דעטש גו מיכליה איר למימר ליה זט בגין סכנתא דנפשיה פי' שלא יקדים קנה לושט שאין בית הבליעה פנוי זט פי' יחיה (א"ב בלשון יוני אות זיטא עולה במספר שבעה ואות איטא שמנה וראיה ברורה זה שהיונים לקחו מספר האותיות מן העברים אחר אשר זיטא להם אות ששי ואיטא אות שביעי אך במספר זיטא איטא כמו זין חית ופירוש מלת זיטא תחיה מלת איטא השחתה ואבדון אם כן הנולד באפטא אשר פירושו בלשון יוני שבעה חי הנולד באוכטו אשר פירושו שמונה הולך לאבדון): זיטויטוס   [מאראל שטאנד] (בב"ר פרשה לג) בא אתה. (פרשה נט) שפה אחת. הסיר קונעתו ועשאו זטויטוס ובמי שהוא מת דמו מותר ואשתו מותרת פי' קונעתו אשתו ודוגמתו (במדרש כלים ובמדרש מגלת אסתר ותלבש אסתר מלכות) ותעמוד בחצר בית המלך וגו' והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות וגומר אמר לו הקב"ה רשע מה אתה יושב מבפנים וקונעתך מבחוץ מיד ויושט המלך את שרביט הזהב אשר בידו (א"ב פי' בלשון יוני דל וחסר דבר מה): זטוטי   [ערהאבנע מעננער] (מגילה ט) וישלח את זאטוטי בני ישראל ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו פי' רש"י שהוא לשון חשיבות ותוספות כתבו שהוא לשון חשיבות והשפלה ולא רצו לשקר עיין ערך זעטוט: ויטימא   [אונטערזוכונגס פראגע] (במדבר רבה פי' פקוד כל בכור זכר) לטרפיסיטיס שנמצא אחריו דבר של זיטימא פירוש בלשון יוני חקירה ותביעה ועון): זטר   [קליין, יונג] (נדרים נ) ומותר בביצה טורמיטא עד דמיזוטרא כי היכי דבלע יתיה (סנהדרין צה) כי חזייה איזוטר בעיניה תרגום צעיר אנכי ונבזה זוטר אנא ובסיר: זיידן   [יעגער] (שבת צד) מי איכא סוס המיוחד לעופות איכא סוסיא דבי זיידן ורב האי גאון ז"ל היה שונה סוסא דבאזיירן וכך פי' הנץ וכיוצא בו שהמלכים צדין בהן עופות קורי' אותו באז והאדם העוסק בהן קורין אותו בלשון פרסי באזיין ובזמן שהם יותר מאחד קורין אותו באזיירן ויש להן סוסים מיוחדין לשאת העופות הדורסין הנקראין באז. ודחי רבא הא דתני בן בתירא מתיר בסוס לאו בסוס העומד לבני אדם הוא דהאי לדברי הכל מותר אלא בסוס העומד לתת עליו העופות כשהולכין לצייד כדי שלא לייגען לפרות עד שיגיע למקום הציידין וכיון שמגיעין למקום מורידין אותן ומתירין ומפריחין אותן והולכין ודורסין וצדין והן העופות כגון הנץ שנקרא באז: זיו   [הייטערקייט, זיכט באר] (סנהדר' לא) זה בורר לדזיו ליה כבר בתיה שלם פי' לדזיו ליה כמשה רבינו דכתיב ביה כי קרן עור פניו וכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא וי"א כבר בתיה בן בתיה בת פרעה מפרי שגדלתו. ירמיה אתי העביר עלי את הדרך פי' שהעביר עלי דרך בני אדם וחבל בי והכה ופצע שהן דיני קנסות פי' אחר בערך דרך (כתובות ס) בני זיותני בני בעלי זיו והדר. (ר"ה יא) בחדש זיו ירח שבו נולדו זיותני עולם. (סוטה מט) משמת ישמעאל בן פאבי בעל זיו הכהונה. ואת הזוזים בהם תרגו' ירושלמי זיוותניא רבהון וכן בב"ר: זיון   [צייחין, איבער בוכשטאבען] (שבת קה) הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני (מנחות כט) אמר רבה שבעה אותיות צריכין שלש שלש זיונין שעטנ"ז ג"ץ (א"ב כתרי אותיות ותגים): זיז   [ברעט, באלקען, אנהאנגדאך] (עירובין צח) זיז שלפני החלון. (ובב"ב נז) זיז עד טפח יש לו חזקה פירוש כגון לוח יוצא מכותל ראובן לחצר שמעון יש לראובן להשתמש באותו הזיז שיש בו טפח במה שיחפוץ ויש לו לתלות חפצים יורדים באויר חצר שמעון: (שם ו) משתמש בכותליה ובזיזיה עד ארבע פי' תרגום יציע זיזא והן הקורות היוצאין מן הכותל לחוץ כדאמרי' (בסוף גמרא דפרק מרובה) י' דברים נאמרו בירושלים אין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות משום אהל טומאה אי נמי דלא מיתזקן עולי רגלים. ותנן (אהלות פי"ד) איזהו הזיז שפניו למטה וגזוזטרא שפניה למעלה כלומר זיז יוצאה מן הכותל וראשו כפוף למטה וגזוזטרא יוצאה מן הכותל וראשה נשואה למעלה: זיז   [ויארם] (חולין סז) על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשין פירוש תולעים ששמם זיזין (א"ב פי' בלשון יוני מין תולעת ואולי נעתקת מלה זו מלשונינו יאכלם סס): זיו   [איין אונגעהייערער פוגיל] (בויקרא רבה בסוף אחרי מות) וזיז שדי עמדי אמר רבי יהודה ברבי סימון הזיז הזה עוף גדול הוא ובשעה שפור' כנפיו מכהה גלגל חמה הה"ד המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן למה נקרא שמו זיז שיש בו כל מיני טעמים מזה ומזה ומזה: זיין   [פערלויסט שאדען] (מנחות עז) כי היכי דלא לימטי ליה זיינא זיינא הוא דלא לימטי הא רווחא לא בעי. (וב"ב צ) כי היכי דלא לימטי ליה פסידא (עירובין יא) אזל רב ששת קם אבבא דבי זיינא אמר ליה גדא פוק תא זה דומה לאבב בי זיינא שפירש' בערך בב: זין   [וואפפען] (בתרא ד) אם זיינך עלך ספרך כאן לא רכא וכו' פי' אע"פ שכלי זיינך עלך כמלכים ומדמה אתה בעצמך שאתה מלך הרי ספר יחוסך כאן ידוע שאתה עבד בן עבד ולא רך בן רך וסוף הדברים התמיהו ואמר קלניא מתעבד ובתמיהא גרסי' הנעשה הורדוס חפשי זה פי' גאון ור"ח ז"ל פי' קלניא מתעבד כלו' אפקירך ואת רכושך לבני החיל כי עבד אתה. החלצו תרגום ירושלמי אזדיינו. וכן חלוצי צבא: זין   [איין מינצע] (ירושלמי דררומות פרק בצל) וכמה ליטרא עבדא מאה זינין פי' כמו זוז): זייף   [הייכלר. לוגנר] אחוה דמרנא זייפנא (ע"ז יא) פירוש כזבן: זיינקי   [גאלדמינצע] (כתובות סו) שבעה אלפי דינרי זיינקי פי' מטבע טוב: זיירי   [פרעססא] (שבת קכג) הכל מודין בסיכי זיירי ומזורי כיון דקפיד עלייהו מיחד להו מקום פי' סיכי הן יתידות המוכנין לנער בהן משי וכדומה לו. תרגום יתידות סיכי זיירי כלי עץ כגון קרשים שכובשין בהן את הבגדים כדתנן מכבש של בעלי בתים מזורי כלי עץ שהכובש מכה בו את הבגדים על האבן בעת שמלבנם אלו כולן קפי' עליהם שלא יתעוותו או יפגמו שאם יפגמו יקרעו הבגדים והמשי לפיכך מסיח דעתו מלטלטלן ונעשו מוקצי' ועל כן אסור לטלטלן. וכן הוא מפורש בתלמוד ארץ ישראל (ריש כל הכלים) בזירא דיעצר בי במזורא דחביט ביה בבוכנא די כתיש ביה: זך   [איבערווינען] (ברכות יב) לא זכיתי שתאמר (פסחים כא) זכינו שאין טומאת ידים במקדש פי' שניהן ענין מציאה וי"מ ערין זכות. (נדה נב) אמר רבא זכינהו רבי חנינא בן אנטיגנוס לרבנן וי"מ עניין נצוח (א"ב תרגום איש צדיק גבר זכאי): זך   [אויסקערין] (מ"ק י ב"ב מו) אמר שמואל האי מאן דזכי' זכאי אדעתא דארעא קני פי' שמכבד הקרקע ומוציא ממנה עצים המכוסין בקרקע מסקל ומעזק הארץ: זכוכית   [גלאז געשיהר] (שבת טו) כלי זכוכית מ"ט גזרו בהו רבנן טומאה הואיל ותחילת ברייתן מן החול שוינהו רבנן ככלי חרס: זכר   [דענקען] למקדש כהלל (פסחים קטו) פי' בזמן שבית המקדש קיים היה הילל מברך במצה על אכילת מצה ועל המרור על אכילת מרור וכורך מצה ומרור ואוכל בבת אחת כיון דשניהן מן התורה אין זה מבטל את זה אבל בזמן הזה דמצה דאורייתא דכתיב בערב תאכלו מצות ומרור דרבנן דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין ליכא פסח לא כמפורש בסוף (פסחים קכ) אסור לאוכלן בבת אחת דאתי דרבנן ומבטל דאורייתא הלכך אוכל זה בעצמו וזה בעצמו ואחר כך אוכלן בבת אחת זכר כשהיה בית המקדש קיים כיון דשניהן מדאורייתא שמותר לעשות כן כהלל וכיון דכבר ברכנו וזו אכילה לזכרון בעלמא לא מברכינן עלה. (בב"ר פ' ג) אמר רבי יצחק כל המזכיר את צדיק ואינו מברכו עובר בעשה מאי טעמא זכר צדיק לברכה וכל המזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה מאי טעמא ושם רשעים ירקב אמר רבי שמואל בר נחמני מצינו בהקב"ה מזכיר את ישראל ומברכן שנאמר ה' זכרנו יברך: זכר   [מעננליך] (חולין קכג) מסתברא ממעשר הוה ליה למילף שכן זכרים טמאים מרובים מרחם אדם פשוט לפני הדיבור פירוש הבכור זכר והמעשר וראשית הגז בין זכרים בין נקבות בכור אפילו בהמה של כהנים קדוש בבכורה אבל במעשר בהמה ובראשית הגז פטורין והבכור נוהג בין בבהמה טהורה בין בבהמה טמאה אבל המעשר וראשית הגז אין נוהגין אלא בבהמה טהורה בלבד מעשר וראשית הגז מעט והבכור מרובין כי הבכור מכל בהמה נקבה והמעשר אחד מעשר' הבכור קדושתו מרחם והמעשר וראשית הגז פשוטים לאפוקי בכור דלא פשוט הוא נתחייבו ישראל בבכור קודם מתן תורה לאפוקי מעשר וראשית הגז דלא הוזהרו בהן קודם מתן תורה ואמרינן אדרבה מבכור הוה ליה למילף שכן דומה לו כאילו יתום שלקחו בשותפות נתנו לכהן בקדושה ובמכירה פי' בהמה שמתה אמה בשעת לידה פטורה מן המעשר דיליף תחת תחת מתחת אמו לאפוקי בכור וראשית הגז שנוהגין אפילו ביתום והלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה כדתנן בבכורות הלקוח והניתן במתנ' פטור לאפוקי בכור וראשית הגז שחייבים בלקוח ובניתן לו במתנה בכור וראשית הגז חייבין בבהמת השותפין כדאמרינן לעיל לאפוקי מעשר בהמה דאינו נוהג בבהמת השותפין דתנן האחין והשותפין חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמ' הבכור וראשית הגז ניתנין לכהן לאפוקי מעשר בהמה דלא דתנן הבכור נאכל לכהנים והמעשר בכל העיר לכל אדם הבכור קדוש מרחם אמו וראשית הגז אין צריך לקרותו קדוש לאפוקי מעשר שצריך לקרותו קדוש כדי שיתקדש שנאמר העשירי יהיה קדש לה' ותנן היוצא עשירי סוקרו בסיקר' ואומר הרי זה מעשר במכירה כדתנן בתחלת מעשר שני הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום ושחוט וראשי' הגז נמי מוכרין אותו לאסוקי מעשר בהמה דתנן מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום שחוט הנך של מעשר בהמה ששוין זה לזה נפישן איבעית אימא המעשר פשוט וראשית הגז אפי' בפשוט נמי נוהג פשוט מפשו' עדיף ליה למילף לאפוקי בכו' דלא פשוט היא וי"מ בקדושה כי הבכור וראשית הגז אינן מקדשין אלא הן לבדן לאפוקי מעשר שמקדש לפניו ולאחריו דגרסינן (זבחים פט) אמר רב מעשר עדיף שקדוש לפניו ולאחריו וכו'. (נדה לא) בא זכר בא שלום לעולם שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה ואמר רבי יצחק דבי רבי אמי זכר זה ככרו עמו כלומר סעודתו עמו דכתיב ויכרה להם כירה גדולה נקבה נקייה באה דאין עמה כלום דהיא אומרת תן לי שנאמר נקבה שכרך עלי ואתנה. (בבא קמא נ יבמות קכא) אמר להן זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו פירוש זכר של רחלים אילו של יצחק וזקן אחד אברהם: זכר   [צובערער] (סנהד' נג) תנו רבנן (בתוס' סנהד' וספרי בפרש' שופטים) בעל אוב זה המדבר מבין הפרקים וכו' ואיתא נמי בסיפרא (בסוף קדושים תהיו) ודורש אל המתים תנו רבנן אחד המעלה בזכורו ואחר המעלה בגולגולת מה בין מעלה בזכורו לנשאל בגולגולת מעלה בזכורו אין בא כדרכו ואינו עולה בשבת נשאל בגלגולת עולה כדרכו ועולה בשבת להיכא סליק הא קמיה מנח אלא אימא עונה כדרכו ועונה בשבת (בתוספתא שבת ובסיפרי בפרשת שופטים) ת"ר מעונן זה המעביר ז' מיני זכור על העין וחכ"א זה האוחז את העינים ורבי עקיבא אומר זה המחשב עיתים ושעות אומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח (בויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים) ג' דברים נאמרו במעלה בזכורו המעלה רואהו ולא שומעו שצריך לו שומעו ואינו רואהו שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו כך שמואל אשה שהעלתהו ראתהו ולא שמעתו שאול שצריך לו שמע קולו ולא ראהו אבנר ועמשא שלא היו צריכים לו לא שמעוהו ולא ראוהו (א"ב תרגום אוב או ידעוני בידין או זכורו): זל   [געהען] (פסחים מ) דכל אגב מזלייהו לא מחמעין פי' אגב הילוכייהו. (א"ה בגמרא הנוסחא מדלייהו): זל   [נידריג שימפף] (כתובות כו) תנא קמא סבר כיון דאחתיניה לא מסקינן ליה חיישינן לזילותא דבי דינא (ברכות סה) דרש בר קפרא זלת קפוץ קני מינה פי' סחורה שהיא בזול קפוץ קנה מינה שסופה להתעלות. (גיטין יג) עבדא בהפקירא ניחא ליה זילא לי' שכיחא ליה פריצא ליה (כתובות ס) דאכלה חרדלא הוו לה בני זלזלני (א"ב תרגום טוב נקלה ועבד לו טב הוא זליל' הן קלותי הא איזדלדלית): זלג   [פליסען, ריננען] (פסחים קיח) בשעה שאמר לו הקב"ה לאדם הראשון ואכלת את עשב השדה זלגו עיניו דמעות. ודמעתה על לחייה תרגום ודמעתה זלגן על ליסתהא. עיני עיני יורדה מים תרגום תרתי עיני זלגן דמען: זלדקן   [דינע בארט וועניג בארט] (סנהד' ק) ר' עקיבא אומר זלדקן קורטמן עבדקן סכים פי' מי שאין שער זקנו עב אלא מפוזר רחוקין אלו מאלו הוא קורטמן כלומר ערום מי שהוא עבדקן שזקנו עבה הוא סכים פי' שוטה כדאמר כל בר בר חנא סכסא: זלח   [שפריצין] (חולין ס) הני כנושאי וזלוחאי דאתו קמיה הקב"ה פי' זיקא שמכבד את המקום זילחא היינו מטר שמרביץ. (שבת צה) אמימר שרא זילחא במחוזא אמר מאי טעמא אמור רבנן דלמא אתי לאשויי גומות הכא ליכא גומות פי' אמימר התיר לזלף לרבץ במחוזא משום דאיכא טפקי בדראת' כגון רצפה של אבנים וליכא חששא לאשויי גומות. (כסוף תוספת שבת) אין מזלחין את הבית בכל מיני זלחין (א"ב תרגום יזלו מים זלחין מיא): זולטא   [האנדקורב] (בעל הערוך גרס זלתא עיין למטה). זלוע   [קריג] דדבש פי' בקבוק דבש דאשת ירבעם הלוך וקנית בקבוק: זלף    [שפריצין טריפין] מזלפין מלוג בשתים (פסחים כמ"ק יא) זולף וכו' וגף כדרכו פי' נותנו על גבי בית הבד וסוחטו לגמרי כל מידי דשפיך קרי זילוף. (שבת קלד) מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי. (פרה פ"י) זלף את המים כיצד יעשה זולף עד שהוא מגיע לספוג (א"ב תרגום יזוקו מטר יזלפון מטרא): זליקא   [פינקען] (תרגום ועל שפתי' כאש צרבת ועל ספוותיה יהבא זליקין): זלוקפא   [דער קראפ איינעם פויגילס] (תרגום ירושלמי מראתו בנוצתה זלוקפה בלקטה): זלושפט   (עיין ערך לולשפט כי כן גרם בעל הערוך): זלתא   [קורב, קויש] (יבמות מו) בהדי דדלייה לרישיה ממיא אנחו ליה זלתא דטינא ארישי' ואמרי ליה זיל אמטי לבי מרך פי' קופה מליאה טינא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב זולטא): זם   [אנשלעגע, דענקען] אבדו עשתונותיו תרגום זמיונוי: זמם   [זיך פאהרנעמען שעדליך צו זיין] (חגיגה יו) יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם (מכות ה) אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן פי' עד שיזומו העדים עצמן ויאמרו להם אתם הייתם עמנו במקום פלוני באותו יום שהעדתם שהרג פלוני את פלוני במקום פלוני ואז העדים חייבין מיתה אבל אם יאמרו ההורג היה עמנו או הנהרג מוכחשין הן ובטלה עדותן והרוצת פטור והן פטורין וכן מפורש במשנה כיצד מעידנו באיש פלוני שהרג את הנפש אמר לו היאך אתם מעידים וכו' גמ' מנא ה"מ אמר רבא דאמר קרא והנה עד שקר העד עד שתשקר גופה שלעדות דבי רבי ישמעאל תנא לענות בו סרה עד שתוסר גופה של עדות: זמם   [צוים] (סנהד' קז) מאי זמותי בל יעבר פי פי' אמר דוד לפני הקב"ה זממא נפלה בפומא דמאן דסני לי ולא אמרית כי האי מלתא בחנני ה' ונסני. (שבת קיא) אלא קטרא דזממא גופיה פי' נוקבין ליה לחוטמיה דגמלא ומביאין יתד וקטרין ביה אפסרא זוטא והיינו זממא וקשר של קיימא הוא ובתר הכין קטרין בההוא אפס' חבלא אריכא דמשכין ליה לגמלא ביה והוא קטרא דקטרין בזממא. ויפתח את הגמלים ת"י ושרא זממי גמליא. ומתגי בשפתיך תרגום וזמם בשפוותך. ורסן מתעה תרגום וזמם דטעו (תרומות פ"ט) תולה כפיפיות בצוארי בהמה ונותן לתוכה מאותו המין נמצא לא זומם את הבהמה ולא מאכיל את התרומה פי' לא חוסם: זמבליגא   כבר פירשנו בערך אדר: זמה   [אונצוכט] (יבמות לז) וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת אי זה מהן בא עליה נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו ונתמלא כל העולם ממזרות ועל זה נאמר ומלאה הארץ זימה ורבא אמר לך הכי קאמר זו מה היא. (נדרים נא) אמר ליה ומאי זימה א"ל עיביד בענינא קמא דאימא לך עבד אמר ליה זו מה היא כלומר אין אדם יודע אותה שנושא אם מותרת אם אסורה היא לו ובספרי (בסוף קדושים תהיו) זמה זו מה היא: זמזמי   [פלייט. פייפע] (עירובין כד) פי' חלילין: זמיה   [נאזען לאך] (ב"ב עד) ונפיץ מיא מתרתי זימיה כתרי סכרי דסורא פי' יצא מים משני נחיריו כשני נהרות של סורא: זמיין   [געלד שטראפע] (בפסי' דר"ה) בפסין בגלגליות ובזמיות: (ובילמדנו בסוף אחרי מות) אלו אומרין תנו זימין ואלו אומרין תנו פסין ואלו מבקשין ארנונות ואלו מבקשין גולגליות (וביקרא רבה אל תונו פרשת מות וחיים) אם לפסק ולארנוניו' זגולגליות ולזמיות ולדימוסיות את מלכא. (ובסוף פרשת אשרי משכיל) רבן יוחנן בן זכאי חזא בחילמיה בריש שתא דבני אחתיה מזדמיין ת"ש דינרין (א"ב פי' בלשון יוני מס ועונש): זמלסטר   [זופען לעפעל] (שבת קכג) שלש כלים נטלין בשבת מקצוע של דבילה וזמלסטרון של קדירה וסכין קטנה שעל גבי השלחן (ב"מ לג) כגון רב סחורה דאסברן זימליסטרון. (הוריות יג) והאוכל מזומליסטרות. (כלים פרק י"ג) זומליסטרון שניטלה כפה טמאה מפני המזלג ניטל המזלג טמאה מפני כפה (שם פרק כ"ה) נודות יין ושמן וזומליסטרון. ס"א זימניסטרה פי' כלי של מתכת ראשו אחת מזלג וראשו אחד כף מזלג מעלין בו בשר מן היורה וכף מעלין בו מרק פ"א כעין תרווד כפה דפרזלא דמסקין ביה כוור דוקא ושחלין ביה בשר פי' זומליסטרון דין עביד תנין כלומר דין עביד תרין עיבידתא כדתנן ניטל כפה טמאה מפני המזלג פ"א שמעביר הזוהמא לסטר (א"ב פי' בלשון יוני כף המקבל את המרק): זמן   [בריאה] של צבעים (פסחים מא) הכא תרגומו מיא דחיזרא פי' מים של סובין (א"ב פי' בלשון יוני מרק והיה מוכן אצל היונים מרק לבן ומרק שחור לטבול בהם בשר ודגים ולבשל מיני מאכלים ואולי של צבעים פירושו של גוונים גם בלשון יוני נקרא השאור זומי והיו הצבעים נותנים שאור וסובין במי הצבע וזה הוא לפי דעתי פי' הגמרא מיא דחוורא): זמן   [בשטיממען] (תרגום היו נכונים היו זמינין ובפרט מלה זו מורגלת בהכנת קרואים לסעוד' תרגום בראש הקרואים בריש זמיניא וזה טעם ברכת הזמון): זמר   [געזאנג] (סוטה מח) אמר רב הונא זמרא דנגרי ובקרי שרי דגלדאי אסיר פירש נגרי מושכי הספינות בקרי מושכי המשואות עם הבקר והן מזמרים כדי שיהא עוזר למושכין ועיין בהו רב הונא ולא היה בהן גידופין. (גיטין ז) שלחו למר עוקבא זמרא מנא לן דאסור שרטט וכתב להו אל תשמח ישראל אל גיל בעמים ולישלח להו בשיר לא ישתו יין אי מההיא הוה אמינא הני מילי זמרא דמנא אסיר אבל זמרא דפומא שריקא משמע לן. (חגיגה טו) אחר מאי טעמא איעניש אמר ליה זמר יוני לא פסק מביתו. (סנהדרין צט) רבי עקיבא אומר זמר בכל יום זמר פי' הזמר שמזמר כל היום הזמירות אינן יוצאין מפיו אף מי שמחזיר תלמודו אינו שוכחו: זמר   [דען וויינשטאק אבשניידען] (שבת עג) אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים פי' זומר חייב משום נוטע שהרי המטעת מתגדלת במקום מה שזימר ומתייפה בזמירה ולפי' זומר כנוטע ונוטע עצמו היינו אב אלא חייב משום זורע כי הנוטע הוא הקובע ייחור או שרביט בארץ להתגדל והזורע הוא הגוזר זרעים בארץ להצמיח שיש תולדה לתולדה וכולן חוזרין על עיקר האב ועיקר הזימור מחתך ענפים של גפן: זמר   [צווייג] (שבת קכה) זמורה שהיא קשורה בטפוח ממלאין בה בשבת הכא במאי עסקינן במחוברת. באביה פי' זמורה אמיר של כרם באביה בקרקע: זמר   [געריישבלעהונג] (בפסיקתא דזכור) לפי שלא היו ישראל יודעין מה טיבה של זמורה אלא והנם שולחים את הזמורה אל אפם וכיון שבא עמלק התחיל לזמרה להן. ספר אחר כיון שבא עמלק לימדה להן וממי למדה מעשו זקנו שנאמר הכי קרא שמו יעקב <חיכחך בגרונו והוציא הזמורה פי' כיחו וניעו: זמר   [פויל] (סנהדרין פב) זמרי בן סלוא זמרי על שנעשה כביצה מוזרת. (ובילמדנו) למה נקרא שמו זמרי אמר רבי יצחק על שבעל אותה רשעה כמה פעמים עד שהזמיר בשרו כביצה מוזרת פי' שנעשו מראיו משונים ורעים כביצה מוזרת: זמרגד   [איין עדעלשטיין] כומז תרגום ירושלמי זמרגדין. וחלי כתם תרגום ומני דזמרגדי (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין אבן יקרה ירוקה ככרתי ואולי נמצאת במדינת זמרגד): זמרגד   [איין בערג] ותפל שבא ותקחם תרגום ונפלת בתכיף לילית מלכת זמרגד הליכות שבא קוו למו מלכותא דזמרגד סברו להון: זמית   [יוך בריאה] (ברכות לז שם מ נדרים כה) על המליח ועל הזמית ועל הכמהין ועל הפטריות אומר שהכל נהיה בדברו. פי' זמית מרק שכן בל' יון קורין למרק זומין ויש מפרשים סליימא: זן   [גארטיל] (כלים פכ"ו) הזון והבורכייר טמאין פי' אבנט ובלשון ארמית קמריא ובטיית מנתקא ובלעז צינוג"ולו ולשון יון הוא והוא פי' והזונות רחצו ויש אומרים והזונות אלו כלי זיין. (בילמדנו בואתה תצוה ובפסיקתא דנחמו ובמגילת איכה) מה אעידך כשאמרו ישראל נעשה ונשמע ושלח הקב"ה לכל אחד ואחד שני מלאכים אחד להלבישו עטרה ואחד לאסרו זוני פי' אזור כמה דתימא מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם. (ובילמדנו בואתחנן) אהרן התיר זוני שלו והעמידו בבימה (א"ב פי' בל' יוני ורומי חגורה): זן   [נעהרען שפייזען] (כתובות י) מזבח מזיח מזין מחבב פי' מזין מפרנס העולם (ובב"ר פרשה צה) בר עיבור לחם כמשמעו מזון אמר רב אחא בר אילא מכאן שכל הדברים קרויין מזון: (אהלות פ' יג) לזון את עיניו ולדבר את חבירו ולתשמיש בפותח טפח: זן   [ארטיקלין] (ברכות לב) היינו דאמרי אינשי מלי כריסו זנא בישא פי' מי שאוכל וממלא כריסו עושה כל מיני רעות. (ב"ק יו) וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרוקחים אמר רבי אלעזר זני זני כלומר מיני בשמים ורבי שמואל בר נחמני אמר בשמים שכל המריח בהם בא לידי זנות (א"ב תרגום עושה פרי למינו עביד פרי לזניה): זן   [הארע] (סנהדרין לט) והזונות רחצו א"ר אלעזר למרק ב' חזיונות א' של מכיהו שאמר אם שוב תשוב בשלום וגומר ואחד של אליהו שאמר במקום אשר לקקו הכלבים רבא אמר זונות ממש וכו' ואיש משך בקשת לתומו מהפכין טעמן רבי אלעזר אמר לפי תומו אמר רבא לתמם שני חזיונות: זנב   [אבשניידען] (שביעית פ"ד) והמזנב בגפנים פי' הקוטע מקצת גפנים להגביר כחם מלשון ויזנב ועיקרו נופל על לשון זנב שחותך זנבם ויתדותם כדי ליפות הגפנים: זנב   [שווייף ענדע] (עוקצין פ"א) זנב האשכול שריקנה פירוש קנוקנה אחת של אשכול והיא עוללה דאשכול עשוי כולו קנוקנות וכל אחד מלא ענבים: זנב   [שפיצע אנפאנג] (שבת סד) זנב לשון (יומא מא מנחות לא) שני פרשיות לא יעשנה כזנב פי' רחב מצד אחד וקצרה מצד אחר. (מגלה יב) בא גבריאל ועשה לה זנב פי' כל דבר שהוא יתר שאינו כמדת חברו משתנה מכמות שהוא ממה שהעולם נוהג קרוי זנב וכזה נמצא הרבה: (כלאים פ"ג) שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב חד אמר פרצוף וחד אמר זנב. (עירובין יח) כי בודאי הדבר מתברר כי לא אמר זנב ממש: זנגבל   [אינגבער] (ברכות לח יומא פא) זנגבילא ביומא דכפורי פטור. (פסחים מב) זנגבילי רטיבא ופלפלי אריכתא ופת נקייה ובשר שמן ויין ישן מעלו לכולה גופא. (שבת סה) זנגבילא אי נמי דרצין פי' עצי סממנין הן הבאים מארץ סין וחדין בטעמם ודומין לקנמון וזנגבילא דומה לחתיכות של עצים והוא זיזייברי דרצין לשון ישמעאל הוא ודומה לקליפי אילן ואדום הוא והוא צינומו (א"ב תרגום בפסוק אפריון עשה לו המלך שלמה אלני זנגבל ולא יתכן שיהי' פי' מלה זו בתרגו' מין תבלין כי הזנגביל שהוא ממיני תבלין אינן אילן כי אם שרש עשב): זנדוקא   [וועכטער]. (תענית כב) אמר ליה מאי עובדך אמר ליה זנדוקא אנא ואסרנא גברי לחוד ונשי לחוד פי' שומר בית האסורים: זנוח   [איין ארטס נאהמע] (מנחות פג) במשנה מכמס וזנותא אלפא לסולת: זנם   [פערברעכער] (בויקרא רבה באחרי מות ובפסיקתא דאחרי מות) למלך שהיה משיא בתו אירע בשושבינות דבר של זינימון. ס"א זיטימא פי' פשע של מיתה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב במדרש רבה דבר של שמצה): זנין   [שלעכטר ווייץ] (בריש כלאים) החיטין והזונין אינן כלאים זה בזה. (ובריש כלאים ירושלמי) זונין מין חיטין אלא שהפירות מזנין כהדא דכתיב ולא תזנה הארץ. (ובב"ר בסוף) בר לוליאני בר טיברי בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זינתה היו זורעין לה חיטין ומסקא זונין. אילין זוניא מדריה דמבולא אינון. (ובפסיקתא כי אל ארצי ואל מולדתי אלך) א"ר יצחק חיטיא דקרתך זונין מנהון זרע פי' זונין גדוז"לו בלע"ז ובלשון ישמעאל זואן והן זרעונים שחורים הנמצאים בין החטים: (א"ב פי' זיזנין בלשון יוני ורומי מין נטע כמו מין דגן נולד מחטים מעופשים קודם הזרעם:) זנס   [גארטיל, ביין קליידער] (בויקרא רבה זאת תהיה פ' פנחס) רב הונא אמר התיר זונס שלהן המד"א מוסר מלכים פתח. (ובפסיק' דהעומר) מה עבד אסר זונסתיה ועל אסחתיה ס"א זיסיתיה פירוש מכנסים וי"מ אזור כמו זיני של מעלה (א"ב פי' בלשון יוני ורומי חגורות אך פי' זוסתיה בלשון רומי לבוש): זנק   [שפריצין] (זבחים כה) אמר ליה תנינא חבית שמונחת תחת הזינוק מים שבתוכה ושבחוצה לה פסולין (חולין לז) רבי אליעזר אומר דייה אם זינקה. (נדה נט) אמר שמואל במזנקתא פי' זינוק כמו קילוח מן יזנק מן הבשן: זנר   [געוועהר מול צוים גארטיל] וחגור נתנה לכנעני תרגומו וזינארא יהבת לכנענאה (ירושלמי בפרק במה אשה) החריטין זונרון מצויירין כמו דאת אמר ויקח מידם ויצר אותו בחרט. (בפי' ר"ח ז"ל בסוף גמ' נגמר הדין) אמר כתוב בירושלמי בחלק ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סובו והמיתו כהני ה' מי היו אבנר ועמשא אמרו ליה כלום אית לך עלנא אלא הדין זונארא והדין בלינרין פי' כלי זיין ורסן הסוס בלשון יון כך שמם אמר ליה הא טריפין לך כלומר אין אנו חפצין לא בעבודתך ולא במתנותיך. שלש תיבות בזה הפרק זוני וזנס וזנר כולם אחד הן (א"ב פי' בלשון יוני חגורה): זוסטא   [גירטל] (במדבר רבה סוף פרשת פקוד כל זכר) אבל בשעה שהוא עומד לבשל לובש מקורעים וזוסטא פי' זוסטא או זוסטר בלשון יוני חגירה וכתונת נתון לפני הבגדים כדי שלא יטנפו: זע   [דאננער, געראלל, שרעקען, וועקריקען]: (ברכות נט) על הזיקין ועל הזועות פי' זועות גוהא וכן רעדין רעד ורעש תרגום זיע (בפ' שלשה דשביעית) אבנים שזעזעתן המחרישה (ובריש ערלה) זעזעתו המחרישה או שזעזעתו ועשאו כעפר פי' נענעו והרעידו: זע   [שוויצין] (טהרות פ"ט מעיל' כא) זיתים מאימתי מקבלים טומאה משיזועו זיעת מעטן אבל לא זיעת קופה (מכשירין פ"ב) זיעת בתים שיחים ומערות טהורה (פסחים כד) משום דזיעה בעלמא הוא מי תותים ורמונים (זבחים יט) מאי לא יחגרו ביזע אמר אביי לא יחגרו במקום שמזיעים כדתניא כשהן חוגרין אין חוגרין לא למטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי ידיהם אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן הוה קאמינא קמיה דיוזדיגר מלכא והוה מדלי המייניה ותתייה ניהלי ואמר לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב כי אתאי לקמיה דאמימר אמר לי קיים בך והיו מלכים אומניך: זעטוט   (תרגום ירושלמי ואל אצילי בני ישראל ואל זעטוטי עיין ערך זטוט): זעף   [שטארקער ווינד. צארען] (ברכות ס) מאי רוחות אמר אביי זעפא פי' רוח של זעף רוח קשה רוח גדולה באה מעבר המדבר תרגומו זעפא רבתא: זעפרנא   [זאפרען] תרגום ירושלמי בפסוק ואשה כי תהיה זבה ומוריק הי כגון זעפרנא פי' בל' ישמעאל כרכם: זער   [קליין וועניג פערמיידען] במיתת אבשלום כי חשך יואב את העם תרגום ארי זער יואב ית עמא (א"ב במקצת נוסחאות כתוב ארי מנע): זף   [לייעען, בארגען] וטלם ובעלות כל המוזיף טולמון לעני יתעלה ועשרה לחם תרגומו טולמי' דלחם עבד לוה לאיש מלוה תרגומו ועבדא יוזיפא לגברא מוזפנא: זף   [פערפעלשען שטאדט נאהמע איין ארט בינען] (נזיר כ סוטה מח) כל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים והצפחת מאי זיפים אמר רבי יוחנן דבש שמזיפין בו פי' לפי שהוא טוב הרבה ויכולים לערב בו פסולת ריש לקיש אמר על שם מקומם כדכתיב זיף וטלם וכיוצא בדבר אתה אומר בבוא הזיפים א"ר יוחנן בני אדם המזיפין אמר רבי אלעזר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות. פ"א זיפין אלו דומים לדבורים וד' הן דבורין וזיפין גזין וצרעין: זיף   [גריפעל פארם] תרגום ויצר אותו בחרט וצר יתיה בזיפא: זיף   [אויגין ליד] (בכורות מד) לופין דנפישי זיפיה עיין ערך לפן: זפלא   [איינע מינצע] תרגום בפסוק והשתיה כדת זיפלן זוזין פי' מין מטבע: זפק   [קראפפ] (חולין נז) ניקב הזפק (זבחים סה) תנו רבנן (בסיפרא בפרשת העוף) והסיר את מוראתו זה הזפק יכול יקוב בסכין ויטלנו תלמוד לומר בנוצתה נוטלה ונוטל את הנוצה אבא יוסי אומר נוטלה ונוטל את הקרקבן עמה דבי רבי ישמעאל תנא בנוצתה בנוץ שלה קודרה בסכין כמין ארובה. (א"ב תרגום מראתו בנוצתה זפקיה באוכליה): זפת   [פעך] (שבת כ) לא בזפת ולא בשעוה (שבת טו מקואות פ"ט) אלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית. מטפחת של זפתין ושל יוצרין ושל מפסלי אילנות אין חוצצין רבי יהודה אומר אף של קייצין פי' סודר שמשימים על בגדיהן הזפתין כדי לשמרן ושל קיצים לוקטי קוצין מפרשים קייצין מקייצי פירות: זק   [בראנד פונק קאמעטט שטערן] (ברכות כח) על הזיקין ועל הזועות גמ' מאי זיקין כוכבא דשביט ובל' ארמית ניצוצי אש זיקוקין דינור פי' רב האי ז"ל אש שמקדחת למעלה ונראה לה אור כענין שנאמר קודחי אש מאזרי זיקות ובזיקות בערתם והעמודים של אש שנראין למעלה חייבין לברך עליהן ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם ושביט שהוא עומד כשבט כדכתיב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל. (ובגמ' דפ' ראשית הגז) ונפקין זיקוקין דינור מפומיה דרב לפומיה דרבי: זק   [פעראייניגען מיטציהען] (קדושין כז) ושאין להן אחריות זוקקין את הנכסין שיש להן אחריות לישבע עליהן (בכורות ל) כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו. (יבמות יז) אלמא קא סבר אין זיקה (מנחות כז) ד' מינים שבלולב שנים מהן עושין פירות ושני מהן אין עושין פירות העושין פירות יהו זקוקין לשאינן עושין פירות פי' ענין קשירה מל' אם אסורים בזיקים ומלכיהם נהוגים תרגום ומלכיהון זקוקין: זק   [וואסר לאגיל] (ע"ז ס) רב אשי תמר זיקא בין מליא בין חסירה שרי (ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני) נפרוק אילין זיקא בהדין משכבא. (ובפ"ט במקואות) ועל של זיקין אינו חוצץ פי' נודות. כמו נד תרגום ירושלמי זיקא וחמת מים תרגום ירושלמי זיקין דמיין: זק   [שטארקר ווינד] (נדרים כח) לא צריכא כגוי דאיכא זיקא נפישא פי' רוח (א"ב תרגום לדברי רוח למולי זיקא): זק   [שאדען ליידען פעראורזאכען] (יומא פא) ואיש כי יאכל קדש פרט למזיק פי' כגון הכוסס שעורים של תרומה וכן האוכל תרומה אכילה גסה שמזיק ולא נהנה (סנהדרין ל) והתנא רב אידי בר אבין בניזקין דבי קרנא פי' מסכתא דנזיקין משנה חיצונה שהיה שונה אותה קרנא שם חכם ידוע ומפורש בשני דייני גזילות קרנא שקיל אסתירא ממר ואסתיר' ממר: זקן   [גרייז בארד] (ברכות יא) לאחד שאמרו לו זקנך מגודל אמר להם יהא כנגד המשחיתים פי' המשחיתים המגלחים ומשחיתים זקנם כנגדם זה מגדל זקנו כלומר זה חילוף מעשיהן ונמצא זה חולק עליהן כך זה הטה וזה זקף (סנהדרין מב' אומר בדירי ממונות נזדקן הדין ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין אילימא קש דינא כלומר כחש כמו זקן גדול נשאנו ונתננו בדין כמה ימים עד שנעשה זקן דין כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות אלא כל זמן שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח מאי נזדקן הדין חכם דינא כלומר נשאנו ונתננו בו עד שנתברר לאור כדכתיב בישישים חכמה (יבמות קד) ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה פי' לתכריכים שהיה מנהגם לקבור בסנדלים (מנחות מא) ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מן הציצית מאי טעמא אשר תכסה בה והאי לא משום לאיכסויי עבידא בההיא שעתא ודאי רמינן לה משום לועג לרש חרף עושהו (סנהדרין סט) עד שיקיף זקן התחתון התחתון ולא העליון אלא שדיברו חכמים בלשון נקיה (נדה נב יבמות פ) פי' זקן התחתון אותו מקום (נדה ס) לילד ולזקן שהיו מהלכין פי' זקן הוא השמש ילד הוא הדם ניטלה אצבע מן העק דמעה ממהרה לבא פי' אצבע הוא השמש דמע הוא הדם: זקן   [עהרווירדיג ווייזע] זה שקנה חכמה (בפסיקתת בסוף קדושים תהיו ובבראשית רבה ובילמדנו כי בן זקונים הוא לו) שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. (בב"ר פ' נ) זקנינו וכל יושבי ארצינו זקננו כתיב זקני אשמאי סבין דקלון כל צדיקים שנאמר בסדום צדיקים חסר כתיב שלא היו צדיקים גמורים (וביקרא בפרשת טוב מלא כף נחת) על הזקן זקן אהרן וכי שני זקנים היו לו אלא כיון שראה משה שמן המשחה שירד על זקנו של אהרן שמח כאלו על זקנו הוא יורד: זקף   [אויף ריכטען] (עדיות פ"ג) אין זוקפין את המנורה ביום טוב (ביצה כג) בפרק יום טוב בגמ' הכא במנורה של חליות עסקינין דמחזי כבונה. (סוטה מד) ובעקיבו של עם היו מעמידין זקיפין לפניהן ואחרים מאחוריהן פי' עקיבו לסוף החיל זקיפין גבורין עומדין לפניהם ואחרים מאחוריהן כלומר שתי שורות היו אותן זקיפין לפני זקיפין שאם נמלט מן הפנימים יבא לאחרונים. (פסחים מ) זיקפא אסיר פי' שמתקבצין לתוך המים ומחמיצין (פסחים קי) לינקוט זיקפא דידא דימיניה בידא דשמאלי' זיקפא דידא דשמאלי' בידא דימיניה פי' יתפוש בוהן ידו הימנית בתוך ידו השמאלית ובוהן ידו השמאלית בתוך ידו הימנית ואי דחיל מעינא בישא דיליה ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה פי' ואם מתיירא מעין של עצמו יביט בצד חוטמו השמאלית (גיטין יח) מאימתי כתובה משמטת רב אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אע"פ שלא זקפה זקפה אע"פ שלא פגמה (ב"מ עב) אם משנתגייר זקפן עליו במלוה (א"ב פי' נתן להם קיום והעמד' בדין מלו' לעשותו בעל חוב שיגב' ממשעבדי): זקר   [שפרינגען, היפפען] (עירובין יו) שלא יזדקר הגדי בבת ראש (יומא סז) ר"ש אומר המשלח את השעיר יכבס בגדיו זוקרו בבת ראש מטמא בגדיו (שם לח) עד שיהיו אחיו נזקרין בבת ראש לאחוריהן. (סוכה יד) מסככין בנסרין כדי שיזדקר הגדי בבת ראש (נדה יז) אימר איזדקרא ומעלייה אתא פי' נפלה לאחוריה ובא הדם מן העלייה. (ובויקרא רבה) אם הכהן המשיח טלטלה גבר אמר ר' שמואל בר נחמני כהדין תרנגולא דיגלי מאתר לאתר מזדקר (עירובין נב) אחרים אומרים למקום שרובו נזקר פי' הואיל וגופו בתוך התחום ורגלו אתת חוץ לתחום הוי ליה רגלו לגבי שאר גופו מיעוטו והי' טפילה לגבי גופו כי האדם למקום שהוא רובו לשם הוא נזקר: (ר"ה יח) כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון אמר ר' יוחנן כולן נזקרין בזקירה אחת. ס"א כולן נסקרין בסקירה אחת פי' מביט כל באי העולם בהבטה אחת ונראין הדברים שכן מפרש רב נחמן היוצר יחד לבם: זקיתא   [איינע טהיר] (סנהד' קח) הך זקיתא לא הוה ידע אבא מאי אכלה חד יומא תבר רומנא ונפלת תולעתה ואכלתה לסוף הוינא גבלין לה פירי ומתלעא ואכלה (א"ב לי נראה שהיא מין חיה שואפת רוח ויש כותבים שהיא נזונת מרוח תרגום רוח זיקא ובטנה מלא רוח כנוד תרגום נוד זיקא): זקתא   [אוקסען שטייכל] (ב"מ צד) כאן וכאן זקתא איכא בהדין ולהציב הדרבן תרגום ולאנצא זקת דברי חכמים כדרבונות תרגום פתגמי חכימין מתילין לזקתין ולקלשנין דאנצין לאלפא חכמתא לסריקי ומנדעא היכמא מלף הזקת לתורתא: זר   [שטראהבינדעל צוואג] (שבת קנה) במשנה אבל לא את הזירין. זירין דארזי פירוש כשמתגדלין ומתקשין נקראין דארזי והן אחד ואחד ואינן נאגדין באגודה ואם אגדן בחזקתן עומדין (פרק ד' דמעשרו') (ע"ז סד) זרע וירק וזירין (ב"ק עא) לא קשיא כאן לזרוע כאן לזירין: זר   [צערשטרייען] (שבת עג) הזורה והבורר והמרקד פי' כולן מלאכה אחת שכולם העברת פסולת שהיא מעורבת באוכל ואינה מחוברת ואינה דומה לקליפה שצריכה פירוק או עפרורית שצריכה ניפוץ אלא כל אחת מהן יש לה דרך כל דבר שהיא משלימו להפרחת הרוח הוא חייב עליו משום זורה ואלו נטל בידו אוכל שיש בו פסולת או עפר ונפחו בפיו זהו זורה והבורר הוא שנוטל הפסולת מבין האוכל ומשליכו או שנוטל האוכל מבין הפסולת והמרקד שהוא מניח האוכל והפסולת בכלי כגון נפה וכיוצא בה כדי שיצא זה מזה אם האוכל דק יצא האוכל למטה ותשאר הפסולת למעלה ואם האוכל גס יפול הפסולת למטה וישאר האוכל. (נדה לא) ארחי ורבעי זרית מלמד שלא מכל הטיפה אדם נוצר אלא מהברור שבה משל לאדם שזורה תבואה בבית הגרנות נוטל את האוכל ומניח את הפסולת רבי אבהו רמי כתיב ותאזרני חיל וכתיב ותזרני אמר דוד לפני הקב"ה זיריתני וזירותני: זר   [געשוואלסט דערווייטערין] והיה לכם נזרא נזרנא ולבוטנא פי' עניין הרחק' וכבר פירש"י אותו בערך בטן. סורה אדני סורה אלי אל תירא תרגום זור ריבוני זור לותי: זר   [איינהאלטין] (ב"מ טז) אפשיטי' דספרא זייר ליה פי' בשביל שכירות הסופר מעכבו: זר   [קרוין] (יומא עב) שלשה זירין הן של מזבח זכה אהרן ונטלו כלו' לקח אהרן הכהונה. ושל שלחן זכה דוד ונטלו כלומר זכה למלכות ונטלו ושל ארון היא התורה והוא הגדול. כל הרוצה ליטול יבא ויטול: זר   [אויס קוועטשין] (ע"ז ס) מעצרא זיירא רב פפא שרי ורב אסי אסר פי' עכו"ם שעוצר חרצנים של ישראל: זרבוב   [ריננען] (בויקרא רבה פרשת והוא ישקיט) השותים במזרקי יין רבנן אמרי בכוסות שיש להן זרבוביות (א"ב פי' מרזבים והאותיות הפוכות וכן לדעת רבים פי' הפסוק בעת יזרבו נצמתו (איוב ו יז) מים נגרים במרזב): זרגון   [וויין שטראנג] (כלאים דירושלמי פ"ק) זרגון ילפת מאי נפק מנהון פטרוסלינון פירוש בעל הערוך שריג גפן בערך שזף: זרד   [צווייגען. ביימע] (שביעית פרק שרי) ר' יהושע אומר כזירודה וכפיסולה של חמישית כך של ששית. רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן רשאי אני בפיסולו פי' לפי שיש לאילן ענפין לחי' יותר מדאי חותך מקצת ומניח מקצת וזהו זירוד. (ירושלמי) כזירודה וכפיסולה של חמישית כך של ששית שהוא ערב שביעית ואפילו יותר מכן. ר' שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן רשאי אני בפיסולו עד העצרת. (שבת קג) המקרסם והמזרד. (מ"ק ג) מניין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסלין באילן וכו'.(ע"ז מט) כיצד מבטלה קירסמה וזירדה. (שבת קכו ובפ"ק דסוכה) חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין. (יומא מז) כל הנשים זרד זרדו וזרד אמי עלתה לגג פי' זרד הוא ענין עשבין כגון חבילי זרדין כלומר רבת חבילת קמחית ועלתה לגג דת"ר (שבת קג) התולש עשבים והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרת ותם לבהמה כמלא פי גדי: זריד   [געשטויסנען ווייץ] (ברכות לז) חילקא טרגיס סולת זריד וערסן. ומפרש בגמ' חילקא חיטי דמתברי באסיתא ב"ב (חדא לתרתי טרגי' ג"ג. חדא לג') זריד ד"ד (חדא לד') ערסן ה"ה (חדא לה'). עבדינהו בקדירה מברך עליה בורא מיני מזונות אבל היכי דשליק ליה חיטי בעינייהו דלא תברינהו כלל בורא פרי האדמה. מאי טעמא בעינייהו קיימי כדמעיקרא (א"ב בנוסחאות דידן זריז כתוב) (ובירושלמי נדרים פ"ו הל' ב' הנוסח כנוסח הערוך זריד) (מ"ק יג) מפרש חילקא א' לב' טרגיס א' לג' טיסני א' לד': זרד   [לאנגע זאקין פין לעדער. האנף] (כלאים לג) ומנעל של זרד פי' מנעלי' של עור שמגיעין עד הירך (א"ב פי' זרד כמו צרדא אשר פירושו בגד עב של קנבוס. עיין ערך צרדא): זריד   [שיקילדיג] (בכורות מד) תנא הזריד והלופין והתמיר זויר דמזור עיניה בעל הערוך גריס זיזור בערך לפן: זרדא   [פאנצר] (שבת סב) ולא בשיריון בגמ' שיריון זרדא פי' שיריון העשוין מן טבעות קטנות קורין בלשון ישמעאל זרד: זרדתא   [שפערבר בוים] (פסחים קיא) דבי זרדתא שידי מאי זרדתא דסמיכא למתא לא פחתא משיתין שידי (כתובות עט) אבא זרדתא ופירא דכוור' פי' יזבא (א"ב רש"י פירש יער של אילנות עוזרדין): זרז   [אויף מינטערען] (מכות כג) אין מזרזין אלא למזורזין. (קדושין כט) בגמרא וללמדו תורה אם הי' בנו זריז וממולא בתלמוד. למהר לשלחם תרגום למזרזא: זרז   [בינדל] (כלים פרק כ"ג) אלו טמאין משום מרכב הזרז האשקלוני פי' דבר שבו חובשין החמור דכתיב ויחבוש את חמורו ומתרגמינן וזריז ית חמריה ובלע"ז סילא והיא ארוכה של עץ ואינה מצוייה אלא באשקלון. (עירובין יח) והעלה זרזי תאנים על בשרו: (שבת ח) א"ר יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפ' אפי' כל היום כולו פטור. (יבמות קא) א"ר כהנא הוה קאימנא קמיה דר' יהודה ואמר לי סק תיב לזירזא דקני למלוי לפרסומי מילתא פי' משאוי של קנים או חבילה של קנים: זריז   סלת זריז וערסן בעל הערוך גרס זריד (ע"ש): זרזיר   [איין ארט קראה] (ב"ק צב) לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. (חולין סג) עורב זה עורב למינו להביא את הזרזירין (א"ב מין עורב קטן ובנוסחאות גרסינן עורב העמקי): זרזיר   [קעמפפנער] (תענית דירושלמי פרק טמא בנוהג שבעולם זה מבקש לנצח זרזירו וזה מבקש לנצח זרזירו פי' המפרש המתאבק עמו): זרח   [זין אויף געהן. צייטיגען] (שביעית פ"ד) הפגים משהזריחו אוכל בהן פתו פירוש הן התאנים שהתחילו לבשל מלשון ויזרח לו השמש וכי השמש לו לבדו זרחה והלא לכל העולם כולו זרחה וכו': (מכות י) מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש אמר לו הקב"ה למשה הזרח השמש לרוצחין פי' עשה להם תקנה שיחיו וינצלו מיד גואל הדם. איכא דאמרי הזרחת השמש לרוצחנין פי' התקנת להם שיחיו וינצלו מיד גואל הדם: זרניך   [ארט ארשיניק] (חולין פח) ויש אומרים אף הזרניך פי' בלע"ז אורו פומינטו (א"ב כן שמו בלשון ישמעאל והוא מין אשר בו צובעים והוא סם המות): זרנק   [וואסער בייטעל אוס לעדר] (מציעא קג) מרא וזבילא דולא וזרנוקא דבעל הבית. (ובב"ב ס) אמר להון זרנוקא אמר לכו. (שם קסז) כתוב בו מלמעלה מנה ואמר לה קם אזרנוקא וכתב. פי' חמת עשויה מעור למלאות בה מים מן הבור. כאובות חדשים תרגו' היך לגינין לקינין זרנוקין כי הייתי כנוד בקיטור תרגו' ארום הויתי היך זרניקא דתלי בקוטר': זרע   דבר שזרעו כלה כבר פירשנו בערך דבר: זרוע   [ארם. האנד] (חולין קלד) (בתוספת' דשבת בפ' הגוזז) מניין לזרוע שהוא יד שנאמר ותהיין העבותים אשר על זרועותיו וכתיב אסוריו מעל ידיו (ובילמדינו בריש פנחס) אתה למדת סניגוריא על בני בלשונך טול את הלחי אתה כיוונת לקיבת האשה והאיש טול את הקיבה אתה יגעת בזרועך טול את הזרוע אתה היית מטיל שלום בין אדם לחברו אתה הוי מברך את בני בשלום שנאמר ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום אמר ריש לקיש הוא פנחס הוא אליהו אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל בעולם הזה אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני ובין בני ישראל שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגומר (חגיגה יא) וסערה תלויה בזרוע פי' הכל תלוי בגבורתו של הקב"ה והגבורה היא זרוע כדכתיב לך זרוע עם גבורה: זרף   [געשוואלסט ווארצל] (שבת סז) ובמסמר הצלוב דעבדי ליה לזרפא פי' צער שבא מחמת דם ואותו מקום שאוחז בו נעשה תפוח ודומה כדמות הדרקון לא כג' הדרקונין שג' הדרקונין ישנן בכל גופו וזה אינו אלא במקום שאוחז בלבד ואותן ג' עושין להן דברים חמים לרפאותו. (ירושלמי) ובמסמר הצלוב טב לעבעביתא (בב"ר) קור וחום חמה ועבעבית יש מפרשים זרפא יבלת ובלע"ז בירוקא: זרף   ענטצינדען] (שבת קלד) אבל בפרזלא לא משום דזריף (חולין עז) ומסרטו בעצם ומעלה ארוכה ודוקא עצם אבל פרזלא זריף (יבמות עו) מייתינן שערתא ומסרטינן ליה דוקא שערתא אבל פרזלא מזרף זרף (ע"ז כה) אבל ביד לא מאי טעמא דיד מיזרף זריף פי' מכביד החולי. פ"א נגיעת היד קשה והיא שורפת: זרף   [ערפאססען] (ע"ז יח) חקקוה דמותיה דר' מאיר בפיתחא דרומי אמרי כל דחזי ליה נזרפיה פירוש נתפשנו ס"א נטרפיד: זרק   [שליידערן. ווארפין] (כתובות קג) זרוק מרה בתלמידים כלומר הטל אימתך עליהם. (וב"ר פרשה כז) זרוק חיטרא לאוירא ועל עיקריה קאי כך לפי שכתוב ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה לפיכך ויהי יוסף יפה תואר: זרק   [שליידער גיוועהר] כמשק גבים שוקק בו תרגומו ואזן במאני זיינא כמא דאזן בזירקתא (א"ב פי' כלי מלחמה הנזרק נגד האויב כמו חץ חנית ואבן): זרת   [שפאן, קליינער פינגער] זו זרת כבר פירשנו בערך אצבע. (בב"ר ויתרוצצו הבנים ובפסיקתא דזכור) עד שהוא במעי אמו זרתה מתוח' לקיבליה פי' זרתו ואגרופו מתוח לנגדו: זת   [אליווען] (קידושין מז זבחים ל ברכות כא) (תענית קד סנהד' קו) זיתים שכבשן בטרפיהן פי' זו המשנה בעוקצין וראש הפרק הוא זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים לפי שלא כבשן אלא למרא' והיה אומר לתלמידיו הויות דרב ושמואל קחזינא הכא כלו' הלכ' קשה היא וצריכה יגיעה כמו הויות דרב ושמואל כולהו תנויי בנזיקין הוה פי' באותן הדורות לא היו יגעים אלא בדברים הקשים אבל השאר פשוטים הוי להם ולא היו צריכין לטרוח בהן. פי' אחר זיתי' שכבשן בטרפיהן ונגע שרץ לטרפיהן שהן חוץ לקדירה לא טימאו למה שבקדירה האשה שכובשת ירק בקדירה ותולה ממנה ירק חוץ לקדיר' ונגע בה שרץ אין מטמא למה שבקדירה. מתני' בעוקצין י"ג מתיבתא פי' י"ג אפי' פ"ח מתיבתין ומפרשין עניינים (א"ב ערך זית הוא נכון): זתא   [זייף] (נדה סב) מי רגלים נתר ובורית גמ' מאי בורית זיתא: זיתום   [ביער] (ברכות לח. שבת מב) ושותין זיתום המצרי. (פסחים מב) חומץ האדומי וזיתום המצרי גמרא מאי זיתום המצרי תני רב יוסי תילתא שערי תילתא קורטמי ותילתא מלחא (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין שכר שעורים): נשלמה ערך אות הזיין

אות החי"ת

אות החית חבב   [ליבען] (יומא כב) חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח פי' הלא תראה כי כל השנה הצריכן הקב"ה לכהן במקום שליח הקשת רימונים בתוך הפעמונים כי בשעה שיבא אל הקדש לובש המעיל שהוא כשניח פלוני רוצה להכנס כדכתיב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש וכו' ועכשיו ביום הכפורים בבואו לפני לפנים לא הצריכו לזה המעיל לפיכך לא חיישינן להא דקאמר רב יהודה (מנחות יח) אמר רבי כשהלכתי להרצות מדותיו אצל רבי אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של רבי אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והי' חביב לפניו עד לאחת פירוש להרצות יודותי לדקדק הלכות למצות מדותיו לראות ולדקדק הלכותיו והיה חביב עליו עד לאחת כל מה שהשיבו היה חביב לו עד אחת שפירש לו היה חביב צהבו פניו מרוב שמחה דנראה לו מה פירשי בפי' מגנצא כתיב עד אחת בלא ל'. (שם קב) כל העומד לישרף כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאו טומאת אוכלין עפרא בעלמא היא אמר ליה חיבת הקדש מכשרתן פי' חיבת הקדש משויא להו לשאינן מוכשרין כמוכשרין ולשאינן ראוין לאכילה כראוין לאכילה: (כתובות נז) חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה: חב   [פערבערגען. בהעלטנישען. שויס] (שם כז) עיר שכבשה כרכום אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולן. (פ"ז דפיאה) משתהלך המחבא פי' שיבדוק המחבויין כדכתיב מכל המחבואים אשר יתחבא שם. (מנחות עג ובסיפרי) מה בין מחבת למרחשת שהמחרשת יש לה כסוי והמחבת אין לה כסוי דברי רבי יוסי הגלילי רבי חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין מחבת צפה ומעשיה קשין פי' מחבת צפה אין לה בית קבול אלא חלקה דכתיב על המחבת גמרא מאי טעמא אילימא מרחשת משום דאתיא ארחושי הלב כדכתיב רחש לבי דבר טוב כלומר הרהורי הלב מחבת דאתיא אמחבואי הלב כדאמרי אינשי קא מנבח נביחי כלומר שנגע בפיו הדיבור אימר איפכא מחבת דאתי אמחבואי הלב כדכתיב למה נחבאת לברוח מרחשת דאתי' ארחושי הפה כדאמרי אינשי קא מרחשת שיפוותי' פי' אחר רוחשין רותחין מעשיה קשין יש בה מים מועטין (נדה לט) אם היתה במחבת והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים. (סוכה מ בב"ק קא) עלי קנים ועלי גפנים שגבבן בחיבה על פני השדה לקטן לאכילה ולמאכל בהמתו יש בהן משום קדושת שביעית שמתבערין בשביעית דאסורין לאחר שיצא שביעית לקטן לעצים לשרוף אין בהם משום קדושת שביעית ומותרין אפילו לאחר שיצא שביעית (שם פא) ושאר כל האילנות מן חובו של אילן ולא מן חודו פי' מענפין שבצדדין שמחבין האילן ולא מן חודו עיקר לבו של אילן. השב ידך אל חיקך תרגום ירושלמי אעל כען ידך בחובך. ותחבק חיק נכריה תרגום ולא תחבק חובא דאחריתא היחתה איש אש בחיקו תרגום סיים בר נשא נורא בחוביה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בעוביה) חב   [זינדיגען] תרגים חטא העם חב עמא: חביב   [טייערער. פטער] (מציעא עו) אמר ליה רב חביבי אי לאו דאנא הואי וכו' (ב"ב מב) אמר רב יהודה הוה קאימנא קמיה דחביבי (חולין לב) אמר להו רב לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה פי' דודי דוד אהרן תרגום ירושלמי חביבא דאהרן ואיש אשר ישכב את דודתו תרגום חביבאה דודתך היא (א"ב כן תרגום דוד אהרן ותרגום יוכבד דודתו חביבתיה אבל תרגום אשר ישכבאת דודתו בנוסחאות שלנו אתת אחבו. דודתך היא אתת אחבוך): חבה   [נאהמע. איינעס פאגלעס] (שם סב) שמנה ספיקות הן חובה סוגה והרניגה: חבה   [נאמעאיינע פרויא] (ב"ק ס) אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא דידי קא מנטרא להו חובה פי' שם אשתו: חבט   [שלאגען, קלאפפען] (סוכה מה) חריות של דקל היו מלקטין וחובטין ע"ג המזבח ואותו היום נקרא יום חיבוט חריות. (בריש מדות) וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו (ובסוף פרה) חובטין אותה במקלו' כוברין אותה בכברות. (שבת פ) נראין דברי רבי יהודה בחבוט פי' סיד טרוף. (עירובין מב) הואיל ותקרת הבית חובטא פי' ר' ניסים כגון שהבית פתוח משני צדדין וכלתה מדתו במקצת הבית תחת התקרה כגון שהבית כולו מקורה הרי הוא כד' אמות ומטלטל בכולו ואם תאמר הרי הוא פתוח לצד מערבית וכאלו פרוץ למקום האסור לו קא משמע לן רב הונא דתקרת הבית חובטת ראה כאלו תקרה יורדת וסותמת צד מערבי (ב"ק נ) בור שחייבה עליה תורה להבלו ולא לחבטו פי' שמת מחמת הבל וחמימות שבתוך הבור ולא מחמת המכה שנפל בקרקעית הבור (חולין ח) הבלא קדים או חבטא קדים פי' חמימות קדים או פציעת המכה. (וב"מ קיו) אי בחבטא נפל אי בחבסא נפל פי' שחבטתם הרוח והפילתם ממעלה למטה ונשתברו (ובפסיקתא דפרה) אמר ליה חבוט חבטך דהיא טבא בקולטא פי' רמי ואחבטך חיפה להלקתך בשביל פעם אחרת. וחבטא בהפקר קני (ב"ב קיח) כבר פירשנו בערך בט. (כתובות לו) אמר רבי זירא מפני שנחבטת ע"ג קרקע כולהו נמי מחבטא. (שם י) ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן אמרו ליה פתח פתוח מצאתי אמר להו רב נחמן אסבוה כופרי מברכתא הביטא ליה. פי' גאון כופרי עצים לחין הנלקחין מן חריות של דקל מברכתא נברכת של כובסין ונעשה כנוי לאותו מקום וכן הוא אומר הכוהו והלקוהו בכופרי כי כבר חבט בנברכת כלומר ידע את הנשים. ס"א מקור ונברכת אח' הן לכן כינהו מברכתא כלומר על מקור חבט עצמו: חבט   [רימען שלייפע] (בפרק אחרון דמקוואות) אלו שאין צריכין שיבא בהן המים קישרי העניים הנימין וחבט של סנדל פי' אזנים שיש לרצועות של סנדל: חבט   [בויך, אינטערלייב]. (במגילת איכה רבתי בגוים) נסיב חובטא ומעיא יהיב קדם אתתיה ס"א נסב קרביא ומעיא (א"ב בנוסחאות כתיב נסב בני מעיא): חבית   [פאס] (כלים פ"ב) הפכים הגלילים והחביונות שיעור קרקרותיהן כל שהן פי' חביות קטנות אית דאמרי והאביונות מל' כאובות חדשים. (בסוף ס"ב במקואות) רבי אליעזר אומר היורד בפי חבית פי' המנקין הבורות והביבין מוציאין המים והטיט בחבית ומריקין לחוץ ופיה צר ושמה חבית (שבת עד) מאי דעביד חביתא חייב ז' חטאות פי' משום חופר החרסית וכששוחקו משום טוחן וכשמשליך צרורות וחרסים שבו משום בורר וכשלשו היינו הלש וכשמחתך היינו מחתך ועיקר מלאכה בניין וגמר מלאכה והשואתה מכה בפטיש: חבל   [פערדערבען] (שם קו ב"ק לד) חייב תני ר' אבהו קמיה דר"י כל המקלקלין פטורין נזוץ מחובל ומבעיר חובל בצריך הדם לכלבו מבעיר צריך לאפרו לכסות בו צואה (נדרים עד) חבל עליך בן עזאי שלא שמשת את רבי עקיבא (א"ב פי' חבל בלשון יוני ווי תרגום אללי לי חבל עלי) בכלי מתכות (פרק יד בכלים) מאמתי היא טהרתו בית שמאי אומר משיחבול פי' מל' ולא חבלוני (מכות ז) סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית. ולאחד קראתי חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה (בריש גמ' דפ' דיני ממונות זה בורר): חבל   [הויך] (ב"ב יח) חבלא קשי לכותל פי' חמות תבל היינו הבל שבערך ה': חבל   [בינדל, מאססע, מענגע] (ב"ק י) והאיכא מרבה בחבילות פי' מרבה חבילי עצים לחזק בהן הדליקה (ביצה ג) מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם (ב"מ פד) הקפתנו חבילות תשובות שאין בהן ממש (שם עב) ת"ר המוליך חבילה ממקום למקום וכו' פי' אדם שמוליך סחורה ממקום הזול למקום היוקר ברשות מוכר מותר (ושם עח) שוכר עליהן או מטען כי תניא ההיא כשבאת חבילה לידו פי' כגון שהביא הפועל חבילתו של בגדיו ושל כלי אומנתו ונתנה לבעל הבית ואמר לו הרי ערבוני עמך שאין אני חוזר בי וקבל בעל הבית את החבילה וסומכה דעתו שהוא עושה מלאכתו ופטר את הפועלין האחרים וסמך עליו ולאחר מכן חזר בו שוכר עליו עד מ' ונ' זוז (קדושין סה) שנים שבאו ממדינת הים והאשה עמהן וחבילה עמהן וכו'. (כלים פי"ד) המטה מטמאת חבילה ומטהרת חבילה (פסחים קב) אין עושין מצות חבילות חבילות: חבל   [שטריק] (סוטה ח) ומביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה (ב"ק עד) ולא עוד אלא שנטל מלא חבל בדרום (בב"ר חלילה לך ובויקרא רבה בצו פרשת אהבת צדק) שלח תפיס חבילא בתרין רישין בעית דינא ובעית עלמא אם לית את מתיר צבחר לית עלמא יכול קאים: חבל   [פפענדען] (בילמדנו בפרשת אלה פקודי) למה משכן משכן שני פעמים שנתמשכן על ידיהן הוא שאנשי כנסת הגדול האמרו חבל חבלנו לך הרי שנתמשכן ב' פעמים: חבל   [ווכאערצינס] תרגום לא תשימון עליו נשך לא תשוון עלוהי חיבוליא: חבס   [צערברעכען צערטרעטען] (ב"מ קיו) אי בחבט' נפל או בחבסא נפל פי' שנתרועע הכותל וכבדו העליונות ונשתברו התחתונות. (שם פ) אמר אביי בשחבסו לאלתר פירוש שברו מיד. (חולין צב) בגמ' נשתברו רוב צלעותיה (שם נב) הגלגולת שנחבסה ברובה טריפה פי' נכווצה ונשברה: חבץ   [פוטער אוס דרוקען] (שב' צה) תנו רבנן החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרות. (מציעא פט) יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינן גידולי קרקע. (ובמגילת איכ') חד מן תינס אמ' לי' לינוק' מירושלי' זבין לי ביעין וחובצין אמ' ליה לינוק' הי ביעתא מן תרנגלת' חיורת' אמר ליה ינוק' הדין חובצא דעיזא קיוורתא פי' מחבץ מפיק חמאה מחלב כדכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה: חבץ   [מעהל קאך] (ברכות לח) חביץ קידרא הוא אברושך ומפורש במקומו בגמ' חוץ מן היין. (שם ובמנחות עה) אמר רב יוסף האי חביצא אי אית ביה פירורין כזית וכו' פי' פורר הפת בקערה ושפך המרק עליהן. (טבול יום פ"ב) ואם חיבץ כל מקום שהלך השמן פסל פי' כשיתערב הלחם במקפה ויעש' אחד כמו חביץ קדרה: חבץ   [מאססע. הויפן] (מציעא צט) בגמ' דהשואל פרה מחברו ושלחה לו אמר שמואל האי מאן דגזל חיבוצ' דתמרי ואי' ביה חמשין תמרי. (כתובו' פ) חיבוצא דתמרי מאי תיקו פירו' חיביצ' של תמרים הוא עיגול של תמרי' כמו עיגול של דבילה אלו שלש חבץ א' של גבינה ב' של פת ג' של תמרים כולן לשון קבוץ. חבק   [גארט] (כלים פי"ט) שיירי מזרן ד' טפחים כדי לעשות חבק לחמור פי' כלי שמשימין על משאוי החמור ומשימין בה קוצה ומגביא גילי בשביל שלא יפסדו אם יפול עליו מטר ויש אומרים שהוא כמו נמטא ועוד משימין אותו על החמור כשנוטל הסרגא ממנו והוא מזיע שלא יצטנן (שבת סד) מניין לרבות את הקילקי ואת החבק ת"ל או שק פירשט בער' קילקי (נדה נ) מתניתין על שוקיה ועל פרסותיה מבפני' טמאה ובגמ' מבפנים ועד היכא אמרי דבי רבי ינאי עד מקום חבק פי' כשמצאת דם על שוקה ועל פרסותיה באותן הצדדין שמדבקין זה עם זה הן מבפנים וכשנוטלין האנפליא יש לה לולאות ומחברין אות' לולאות באמצע השוק פעמים מבפנים ופעמים מאחור וזהו מקום חבק. פ"א עד מקום חבק עד ביקום שמחבק ירכה על שוקה כשכפפ' ירכה ואותו מקום חבק עצמו הוי כלפנים כנגד התורפה ואם נמצא דם במקום חבק טמא אם נמצא דם על שוקה וירכה מבפנים: חבר   פערבונדען געזעללשאפט געלעהרנטער] (ר"ה לד) לא אמרו אלא בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר לא. (מגילה כז) במה דברים אמורים בשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תנתן לחבר עיר וכל שכן דעניי דידי ועניי דידכו עלי סמיכי (ברכות לא) אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וכו' פירוש גדול העיר אשר יועדו עליו כל הזקנים שנאמר כל אלה חברו פי' אחר צבור מקום שמחברין בני העיר להתפלל בו רבי יהודה אומר משמו של רבי אלעזר כל מקום שיש חבר עיר שמתפללין בו תפילת המוספי' היחיד פטור אבל מקום שאין שם צבור מתפללין בו תפילת המוספין היחיד חייב להתפלל תפלת המוספין וזהו פי' יחיד שלא בחבר עיר איכא בינייהו (חגיגה כה נדה ו) והאמר עולא חבריא מדכן בגלילא פי' חברים אוכלין חוליהן בטהרה. (מנחות צג) שאחד מניף לכל החוברין ואין אחד סומך לכל החוברין. (תמורה ב) הכתיב קרבנו ההוא מיבעי ליה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה ורבי יהודה כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה. פי' אחר מניף חזה ושוק שבשלמים בשבילו ובשביל חברו. (ביצה כה) נפלין חברין ברברבתא פי' רב הונא ורב חסדא חברים של רב נחמן והיה קורא לרב הונא חברין וכן לרב חסדא ולרבה בר בר חנה בר חברין ברברבתא בקושיות גדולות. (שבת נב) בחבר טוב או בחבר רע פי' באשה טובה או באשה רעה. (סנהד' מא) חבר אינו צריך התראה פי' מפני מה מתרין שלא יאמר הרוצח לא הייתי יודע שההורג נהרג אלו הייתי יודע לא הייתי הורגו וחבר אינו צריך שלא יכול לומר לא הייתי יודע. (שבת קנד) מאי לאו בחבר גואלקי פי' אביי אשכחיה לרבא דקא משפשף לבריה אגבא דחמרא שישפוף כדאמרינן ואם בערב שפשף כלומר יוליך ויביא ידו על גופו כדי שיוסר מעליו טינוף הקרי כן רבא היה מעלה ומוריד בנו כעין שיפשוף על גב החמור מן הצד לא על גופו של חמור כעין רכיבה אלא היה מושיבו ע"ג החמו' והתינוק מגנדר ונחית ואביו מחזיק בו ומחזירו שלא יפול לארץ א"ל אביי משתמש מר בבעלי חיים כלומר המשתמש בבעלי חיים עובר משום הא דתנן ולא רוכבין על גבי בהמה השיבו רבא אינו על שדרו של חמור אלא בצידי החמור אני משפשף וצדדין לא גזרו רבנן מדתנן מתיר חבלים והשקים נופלים מאי לאו בחבר גואלקי ולא גזרו רבנן פי' חבר גואלקי כשטוענין הבהמה מביאין שק וטוענין אותו מצד הא' ושק האחר מצד השני ומביא חבל וקושרן ומחברן ומשרבבן בצידי הבהמה וכשמבקשין לפרק משואו מגביה השקין לרפרף קשר החבל להיות נוח להתיר ומתיר ומניח השקים והן יורדין מצידי הבהמה ונופלין לארץ נמצא מגביה ומוריד השקים בצידי החמור כאשר מגביה אני את בני על גב החמור והוא יורד בדרך שיפשוף א"ל אביי אינו אומר מתיר החבלים בחבר גואלקי כדתנן כיצד מאברין את הערים ומפרשינן ליה מלשון אבר כן מוסיף כמו אבר בגואלקא והוא למעלה כדאמרינן (בב"ב כד) באברורי הוי יתבי וכי' אברורי למעלה מן המשאוי כגון שהיה צד המשאוי האחד כבד והשני קל ורצונו להשוות המשאוי שלא יהא מטרטן ומוסיף על הצד הקל להשוות המשקל שלא יהא אחד מהן מכריע ועליו אמרה משנתינו מתיר חבלים וקשרים והשקים נופלים שהקשר למעלה הוא ואין צריך להגבי' שק ולא להוריד אלא כשמתיר החבל נופלין אבר גואלקי נמצאו גואלקי על צידי הבהמה ואבר זה על גואלקי נמצא אבר זה צידי צדדים אי נמי בגואלקי דגואלקי עצמן אינו קשורין בחבלים אלא כמנהג שהיה לאורחין המהלכין בדרכים שעושין בראשי השקים כמין קרסים ולולאות בין החבלים ומכניס הקרסים בלולאות אי נמי לולאות בלבד ומכניס בהן עץ ומחברן וכשרוצה לפרק מושך העץ ההוא והן נופלים ונקרא העץ ההוא לכתא ואינו מגיע לצדדין ואותו האבר נמי שמוסיפין על המשאוי הוא צידי צדדין והוא מותר אבל הצדדין אסורין. (ברכות לד) חברותא כלפי שמיא כלומר כאדם שאמר לחבירו עד השתא לא כוון ועכשיו בעי לכווני. (כלים פרק יב) מאמתי הוא טהרתו בית שמאי אמרו משיחבל וב"ה אמרו משיחבר פי' מלשון ויחבר: חבר   [גייסטליכער. איין לאנד] (שבת יא) אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת עכו"ם תחת עכו"ם ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה. פירוש תחת ישמעאל ולא תחת עכו"ם תחת סתם עכו"ם ולא תחת חבר שהיו פרסיים קורין לכומרים חברין והיו אותן חברין רעים מאד ומצירין לישראל (שם מו) מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא פי' שגזרו שצא להדליק נר שום אדם אלא לגלוליהם ביום אידם והיו ישראל מדליקין בסתר ואם יראו העכו"ם נר חנוכה ידעו שמדליקין בתיהן. (ביצה ו) האידנא דאיכא חברי חיישינן פי' שאומר לישראל כיון שאתם קוברין המת שלכם תקברו המת שלנו ביום טוב שלכם חיישינן ומשהינן למחר. ואמרינן (יבמות סג) בגוי נבל אכעיסם רבי יוחנן אמר אלו חברים אמר ליה לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל מקבלי שוחדא תריץ יתיב גזרו על שלש משום שלש על בשר משום מתנות ועל המרחצאות משום טבילה קח מחטטי שכבי מפני ששמחים ביום אידם. ואמרינן (בגיטין יו) רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבנן לשיולו ביה אדהכי אתא ההוא חברא ושקלה לשרגא מקמייהו אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו. למימרא דרומאי מעלו מפרסאי והתני רבי חייא אלהים הבין דרכה והוא ידע וכו' ידע הקב"ה בישראל שאינן יכולין לקבל גזירתן של רומיים עמד והגלן לבבל שהיו מאז החברים האלה במדי ופרס לפיכך אמר רב תחת עכו"ם ולא תחת חבר ותחת חבר ולא תחת תלמיד חכם שאף על פי שחבר מיצר הרבה יש לו אימת ממשלה והליסטין ופריצי העם יראים ממנו אבל תלמיד חכם לא כמפורש בערך אסי ואעפ"כ תלמיד חכם טפי עדיף ויש לו אימה מיתום ואלמנה (א"ב מדינה קרובה לארמניא נקראת בלשון העמים חבריא ואנשיה חברים): חבר   [איין צובערנער וואסער קען אללע טיהרע צוזאממען נעמין]. (סנהדרין סה כריתות ג) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד והיינו מעשה רבה מתקיף ליה רבא אם כן היינו עובד עבודה זרה אלא במקטר לשד שלא לשום ע"ז אלא על מנת לחברו שיבוא אליו ויקבץ שדים הרבה שיעשו רצונו ולאו היינו עובד ע"ז אמר ליה אביי מקטר לחברייא חובר חבר הוא ואינו אלא בלאו דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו וסמיך ליה וחובר חבר אמר ליה התורה אמרה חבר זה המקטר לשד על מנת לחבר בסקילה ודאי היינו בעל אוב דכתיב ביה רגימה ואידך חובר חבר דאינו אלא בלאו היינו שמחברו שלא על ידי הקטר אלא על ידי ניחוש כדתניא חובר חבר אחד חבר גדול שמקבץ כיתות של חיות גדולות ואחד חבר קטן שמקבץ חיות קטנות ואפי' נחשים ועקרבי' חייב על לאו דלא ימצא אמר אביי חובר אפילו למצמד זיבורא ועקרב' שידחקו זה את זה ויהרגו זה את זה אסיר ואי קא אתיין בתריה שרוצין להזיקו ומשום הכי מחברן שלא יזיקוהו שרי: חבר   [ווינד. ביילע] (ב"ק פד) כויה בין אית ביה חבורה ובין לית ביה חבורה משמע וחבורה חבורה ממש וכויה בינתיים שמרחק כלל ופרט וכלל ופרט המרוחקין זה מזה קא מיפלגי וכו' לא תתגודדו תרגום ירושלמי חבורן חבורן. (שבת קז) בעא מיניה לוי מר' מנין לחבורה שאינה חוזרת שנאמר היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו אילימא הך דקאי ריקמי ריקמי האי נמי גווני מיבעי ליה אלא ככושי מה כושי שאינו חוזר אף חבורה שאינה חוזרת חבירה רלשון חברבורותיו כגון יחת מחתחתים יגל מגלגל מכלת מכלכל: חברבר   [בונדפארביגע שלאנג] (בב"ר פר' פג) כלאים אימתי נבראו בימי ענה הה"ד הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר מה עשה הביא חמורה וזיווג לה סוס ויצא ממנה פרדה אמר לו הקב"ה אני לא בראתי דבר המזיק חייך שאני בורא לך דבר המזיק הביא חכינה וזיווג לחרדון ויצא ממנה חברבר מעולם לא נשך אדם חברבר וחיה שבעטתו פרדה חיה על מכות פרדה לבנה בגמ' בבלי (ברכות לד) וירוש' אפילו נחש אוי לו לחברבר שפגע בו רבי חנינא בן דוסא ומה עסקיה מהדין חברברא כד הוה נכית לבר נשא אי בר נשא קדי' למיא חברברא מית ואי חברברא קדים למיא בר נשא מית אמרו לו תלמידיו ר' ולא הרגש' אמר להן יבא עלי ממה שיהיה מתוך לבי מכוון בתפלה אם הרגשתי א"ר יצחק בר רבי אלעזר ברא לו הב"ה מעיין תחת כפות רגליו לקיים מה שנא' רצון יראיו יעשה: חברבר   [פערבלענדען] (תרגו' אך חשך ישופני ברם חשך מחברבר עלי ובמקצת נוסחאות תרגום ירושלמי הכו בסנורים מחי בחברברי): חבש   [קוויטע איינע פרוכט] (שבת מה ביצה כו) ובן אתה מוצא באפרסקין ובחבושין. (כתובות ס) אביי אמר אפילו קרא וחבושא הן חבושין ובלע"ז קודנ"י: חבש   [גיבינדען] (שם) או שהיה בעלה חבוש בבית האסורים בבית הסהר תרגום ירושלמי בבתי חבושיי (חולין נב) כללא דמלתא כל דחביש חיישינן פי' כל דבר הקשור שכשנופל עליו עומד במקומו וחיישינן. ס"א כל דחביט חיישינן פי' כללא דמילתא כל דבר קשה דחביט חיישינן לריסוק איברי' דבר רך אי שריק לא חיישינן: חבת   [פפאננע] (יומא כו) במשנה הסולת והחביתים והיין. (מנחות נו) חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן בפנים פי' כהן גדול מקריב בכל יום עשירית האיפה במחבת מחציתה בבקר ומחציתה בערב דכתיב זה קרבן אהרן ובניו: חבית   (עיין ערך חבית למעלה): חג   [טאנצין, ארום דרעהען, פייערטאג] (חגיגה ב) פי' גאון לשון חג כמו ריקוד וטיפוח בשמחה ובלשון ארמי חיגא וכמוהו במקר' יחוגו וינועו כשכור ומעיקר זה אוכלין ושותין וחוגגין וקרבן חגיגה שהיו חייבין להביא ביום טוב הוא שאמר הכתוב ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך וגו' ואמר רב האי גאון הכל חייבין בראיה שתי ראיות הן ראיית פני' דכתיב יראה כל זכורך וראיית קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומשנתינו בראיית קרבן היא אמיר' וראייה כולה לגבוה ועולה היא ובאה בי"ט ואינה באה אלא מן החולין וחגיגה היא שלמי שמחה מן וחגותם אותו חג לה'. (חגיגה י) ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה הוא דלמא חוג חגא קאמר רחמנא כלומר רקדו לפני וכולי. (סוכה יא) חג הסוכות תעשה לך מקיש חגיגה לסוכה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה בעלי חיים (ע"ז יח) שאני חגתא דטייעי דלא קביעי פי' יום אידם של ערביים: חגב   [היישריק] חי כל שהוא (שבת צ): חגל   [נאמע] (בב"ר פרש' יח) אעשה לו עזר לבתר יומין אתו יסורין עלוי והות חילת נגיד' לה בכל קרתא. ס"א בסיפא איתייסר והוה צריא בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא: חגס   [קראליק]. תרגום שפנים עם לא עצים חגסי דעמהון לא תקיף מחסה עשה לשפנים לחגסי (בעל הערוך גרים הגסי בערך גס): חגר   [איין לאנד] (גיטק ד) מן הרקם ומן החגר בין קדש ובין שור תרגומו בין רקם ובין חגרא: חגר   [וואנקין. הינקען] (זבין ט' ג) ישבו על הנסר ועל הספסל ועל הגשיש של מטה ועל הכלונס בזמן שהן מחגירין פי' כשהספסל אוס הנסר או הגשש או הכלונס יושבת מד' פיאות על גבי קרקע ואינן מטרפין ולא מתנענעין הן כהוגן ואינן מחגירין וכשהן מתנדנדין שמן מחגירין כאדם חיגר שאינו יכול להניח שתי רגליו כאחד. (חולין יח) כדי שתחגור בה את הצפורן פי' חגירה מלשון פסח שהוא חגר והוא כמו רגל המהלכת במישור כשמגעת בחריץ נחגרת וצריכה בדיקה אטופרא ואבשרא של אצבע ותלת רוחתא דסכינא שהן חידודה וצדדיה. כבד פה וכבד לשון תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל ערל שפתים תרגום חגר ממלל (א"ב תרגום עור או פסח עויר או חגיר): חגר   [גירטעל] (עירובין כב) ולשאר עושין לה חגורה גבוה י' טפחים: חד   [איינם. נייעס] (בכורות ג גיטין מד) שאני עבד דלא הדר ליה על כן לא קנסינן ליה כולי האי בהמה מאי טעמא דהדרה ליה ויבוא הנאה לידו ליקנסיה י"א דהיינו טפי חד אחד כנגד הקרן שיחזור בידו וישלם הקנס. (ברכות כח) ושל מוספין כל היום חדא הוא לך או חדת היא לך פירש רב האי שמועה זו שאמרתי לך אחת היא לך שלא שמעת אותה אלא פעם אחת ממני או מחודשת היא לך דשמעת קמי השתא והשתא איחדת לך בה טעמא אמר ליה חדתא היא לי דקמי השתא הוו אמרי לה כרבי אלעזר והשתא כרבי יוחנן: חד   [שארף] (שבת לב) נפל תורא חדדו סכיני (ובמגלת איכה זכרה ירושלים) בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה רבנן דתמן אמרי נפל תורא חדדין סכינוי. ספר אחר מחרפין סכינוי. רבנן דהכא אמרי נפל תורא סגי טבחוי (שבת סג) שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה. (חולין ח) חידודה קודם לליבונה. (שם יב) ריש לקיש אכשר בחודא דכובעא פי' בחידוד הגולגולת שהיא למעלה מטבעת הגדולה. (שם סג) שני ראשיה חדי' שני ראשיה כדין ודאי טמאה. (בפ"ב דכלים) כסוי האלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור פירוש שיוצא מן הכלי כמין קנה שיצאו ממנו המים ואף ע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר תחתיו חדודי חרס. (פרק ד' דכלים) החרש שאינו יכול לעמוד מפני אזנו או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו טהור פי' אם הכלי חד מתחתיו אינו יכול לישב כמו כן ואם יש לו אזן גדול מונעו לעמוד. (סנהדרין קו) ויחד יתרו אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו כלומר על עצמו ושמואל אמר שנעשה בשרו חידודין חידודין פירוש שהרעיש עצמו ונעשה קמטין מרוב הצער שטבעו מצרים. מעונן ומנחש. אל מעוננים דשופטים לא תעוננו חדודי עינין תרגום ירושלמי: חד   [פרייד] (ביצה טו) חדות ה' היא מעוזכם אמר הקב"ה לישראל לוו עלי ושמחו היום וקיימו מצוות חדוה דכתיב ושמחת בחגך והאמינו שאני מזמן לכם ברכה שתפרעו. (קדושין פב) אמר ליה מאן את א"ל אנא חדוותא דהדר ביומא: חד   [בריסט] (שבת יג) מנשק להו לאחתיה אבי חדייהו פי' על חזה שלהן. וחזה התנופה תרגום וחדיא דארמותא: חדיב   [איין לאנד] (קדושין עב) לחלת זו חילזון חבור זה חדייב (בב"ר פרשת לח) אסייא חדייב וגרמוניא. חרן וכנה ועדן תרגום חרן ונציבין וחדייב. תרגום אשכנז חדייב. ממלכות אררט מיני ואשכנז (א"ב כן נקראת מדינה אשר מלך בה מונבז המלך והדייב שמה עיין ערך הדייב): חדל   [אונטערלאסען, פערמיידען] להיות לשרת (בב"ר פר' מט) המד"א כי תחדל לנדור פסק כמד"א וחדל לעשות הפסח: חדס   [טרעטען] (ב"ק יז) או מי שהיה מחדס ושיבר את הכלי משלם חצי נזק (ובגמרא בריש הפרק) תנו רבנן תרנגולין שהיו מחדסין על גבי עיסה או על גבי פירות וטינפו פירוש עניין דריסה כמו דיחוס שפירשנו בערך דחס (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מהדס): חדסר   [עליף] תרגום לעשתי עשרה יריעות לחדסרי יריען: חדק   [צוזאממען ציהן] (שבת קכה) האבן שבקרויה כיון דחדקה שויה דופן קרויה. (ובפרק ג' דכלי) וכן בחידוק קרויה פירוש כמין עגול מן עץ או מן מתכת שנותנין על הטפיח שהיה קרויה ולמה נקרא חידוק מפני שהוא דוחק וצר הכלי כמו שאומר לענין ספר תורה כשהוא מחדקו. (שבת עח) כיון דחדיק במנא לא עבדי אינשי פי' כיון דחבל קשה הוא נכנס ויוצא בנקב של נפה ושל כברה אבל בנקב של עץ עד שנפרץ אבל גמי רך ואינו אוכל (עירובין קא) רבא אמר טובם כחדק שמחדקין את אומות העולם לגיהנם שנאמר קומי ודושי בת ציון חידוק זה הוא כמו הדוק שפירשנו בערך הדק: חדק   [טיילכען. צואזאממענגעזעצטע שטיקער] (שבת מו) מאי חליות כעין חליות דאית ביה חידקי חידקי פי' שאין יוצאין זה מזה אבל נראין כשהן פרודין ואינן פרודין ונראה המעמידה או מטלטלה כבונה הלכך החליות בין גדולה בין קטנה אסירא וכו'. (חולין נט) סימני חיה חדוקות בעינן (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חרוקות): חדק   [דורן] (עירובין קא) הדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה (גמרא) תנו רבנן סוכי קוצים וחבילי קוצים שתיקנן בפרצה שבחצר שמע מינה חדקין שבפרצה קוצין הן ועוד מדאמר ליה ההוא מינא לרבי יוסי ב"ר חנינא חדקאה דכתיב בכו טובם כחדק כלומ' אתה הטוב והגדול דומה לקוץ: חדר   [געבעהר מוטער] (נדה יז) במשנה החדר והפרוזדור והעליה: חדרך   [שטרענג אונד מילד] (בפסיקתא דרני עקרה) בארץ חדרך מהו חדרך זה מלך המשיח שהוא חד לאומות ורך לישראל וכו': חדרונא   [אין ארט שילדקרעטה] למינה תרגום ירושלמי והצב למינהו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חרדונא): חדש   [נייאמאנד] (ביצה יו) איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה פי' אין מזכירין בר"ה ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה. פי' אחר איזהו חג שהלבנה מתכסה בו ואינה נראית הוי אומר זה ראש השנה שבכל שאר חגים נראית הלבנה וראיה בערך כס ומנא לן דלבנה נקראה חדש דתנן מי שראה את החדש ואינו יכול להלך ברגליו: חרש   [נייא] (כתובות כד) מאי למימרא דרבי יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישי לגומלין והא אפכא שמעינן להו דתנן (דמאי פ"ד) החמרין שנכנסו לעיר למכור תבואה ואמר אחד מהן שלי חדש ולא התירו העומר שלי אינו מתוקן פי' אינו מעושר אין נאמנין דחיישינן לגומלין שמא התנו זה עם זה שהאחד יאמר כן על חבירו במקום זה וחבירו יאמר עליו כן במקום אחר וכו' (בסיפרא באמור אל הכהנים סמוך וספרתם) שלש דברים תלויים בארץ ונוהגין בארץ ובחוצה לארץ החדש והערלה והכלאים החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים. (קדושין לט) ומה חדש שאין איסורו איסור הנאה ואין איסורו איסור עולם פי' חדש שאין איסורו איסור עולם אלא עד שיקריב העומר בלבד ואפילו קודם העומר מותר בהנאה מאי טעמא לא תאכלו כתיב באכילה אסור בהנאה מותר ויש היתר לאיסורו כי הוא עצמו החדש שאסור לאכלו קודם לעומר מותר לאוכלו לאחר העומר כלאים החמור שאיסורו איסור עולם שאין כלאים מותרים לעולם והן איסורי הנאה שנאמר פן תקדש פן תוקד אש ואין היתר לאיסור כלאים לעולם לא לזרעים ולא לכרם ואף על פי שתלש הזרעים והוא הדין לערלה בשנים שאסור בהנאה ואין היתר לאיסורו פי' לאותו פרי שטענו האילן בשני ערלה אין לו היתר אכילה אבל האילן עצמו שהיה פריו ערלה אחר שלש שנים מותר הוא ופריו: (יומא כו) פייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו פי' בגמר' תנא מעולם לא שנה אדם בה לפיכך נקראו חדשים: חדת   [נייא] (שם נה) תקלין חדתין ועתיקין תקלין חדתין שבכל שנה ושנה ועתיקין הוא שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה כלו' חדתין של שנה זו עתיקין של שנה שעברה זו המשנה בפרק ששי דשקלים (א"ב תרגום שיר חדש שבח חדת): חו   [אנצייגען] (ב"ק קיו) ההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דריש גלותא אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לשלומי ומסקנא מתני' ידענא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחרת וקי"ל בדאחוי אחוי אבל אם אנסוהו והראה פטור דתניא ישראל שאנסוהו עכו"ם והראה ממון חברו פטור ואם נטל ונתן ביד חייב (א"ב פירש אחוי כמו אחזי הראה): חוטף   [נאהמע], אפרתי (בערוגה פ' שלישי בכלאי'): חוי   [איין פאלק] (שבת עה) אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו אלא שהיו בקיאים בישובה של ארץ. חורי שמריחין את הארץ חוי טועמים את הארץ כחויא פירוש נחש (א"ב תרגום נחש נחשת חויא דנחש): חבק   [שטאפע טראפען] (בבא בתרא נח) סולם המצרי אין לו חזקה היכי דמי סולם המצרי כל שאין לו ד' חווקים (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת לעולם ה') שרה של בבל עולה ע' חווקים ושל מדי עולה שנים וחמשים חווקים פירוש מעלות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב עווקים): חוור   [ווייס] (ברכות כח) אהדרו ליה תמני סרי חיורתא פי' שיבה (חולין צג) א"ר יהודה אמר שמואל חיורתא דתותי מתני אסור פי' הלובן שבתוך הכוליא והן חוטי דאינון גו כליתא ושם המקום חרץ (ושם נה) והוא דמטי ליקותא במקום החרץ. ואמר רבי חננאל ז"ל שמענו מרבותינו כי חלב שהוא בראש הכסלים הוא חיוורתא דתותי מתני וקרום מפריד בין זה חיורא ובין השומן שהוא תחת זה החיורא והעליון אסור והתחתון מותר. (שם פד) ילבש כלי פשתן כיתנא חיוריתא רומיתא כלי זכוכיתא חיורתי. (יבמות פ) מתיב רב מרי מיהא דתנן (בכורות לח) חוורור והמים קביעין אי זהו חוורור קבוע כל ששהא שמונים יום פי' סנורים ת"י בסנורים בחיוורוריא ובלעז קטא"רטא. (פסחים עד) באיוריתא דשריר. (גטין נו) סמידא ליכא חיוריתא איכא פי' קמח עב פסולת של סמידא. (סנהדרין צח) חיורא דבי רבי שמו פי' נגוע חלאים גדולים. חיורא נגע תרגום מצורעת כשלג חיורא כתלגא רב כלומר גדול (גיטין סח) אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמר ליה חיורא לא קא עבדינן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רבי חסדא חיורא באוכמא לקיא: (נזיר לא) אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא כבר פירשנו בערך אכם (א"ב תרגום כל אשר לבן בו די חור ביה) וא"ר חסדא אוכמא למשכיה סימקא לבשריה חיורא לרדיא. מחורתא כדשנין מעיקרא. (קדושין לט) אמר להו לא חיורתי כלום אינה מלובנת ומבוררת לכם. (נזיר סג פסחים פא) טומאת התהום היכא כתיבא א"ר אלעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו במחוורת לו (א"ב תרגום עיניך יראו זרות ויחורון עיניך בנכריתא): חיור   [הונדערט] (סנהד' צח) אית לך בר חיור גווני פי' רש"י מאה גוונים: חורא   מיא דחורא בעל הערוך גרס דחיזרא ע"ש: חורולין   [איין ארט סאלאט] (פסחים לט) ר' יהודה אומר אף חוורולין וחזרתא גלין וכיוצא בהן (א"ב בנוסחאו' דידן כתו' אף חזרת גלין מין ירק מר): חוריתא   [שטראך איין פויגיל] תרגום את החסידה והאנפה חוריתא ואבו: חז   [גרייפין] (שבת יט) ומחזין את האור במדורת בית המוקד פי' מלשון נאחז בסבך (א"ב בנוסחאו' כתיב ומאחזין) (מציעא קה) היכי דמי סוכה שכוחה רע אמר ריש לקיש כל שנחבית בחיזונה פי' כשאוחז אדם מתחבא האמיר בתוך ידו כלומ' נבלע ונקף בכף ידו ואצבעותיו ונמצא גודלו נוגע באצבעו והסוכה בתוך כף ידו ואצבעותיו מובלעות: חז   [זעהן, געשטאלט]. (תמיד כט) סידר את המערכה הגדולה מזרחה וחזיתה מזרחה פירוש פני המערכה למזרח תרגום וירא ישראל וחזא. (ובפ' ג' דפרה) ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה פי' פני המערכה של עצים ומראיתה למערב למקדש שהמקדש בהר הזיתים במערב היה (ב"ב ב) ועושה חזית מבחוץ וכתיב מול מחזה אל מחזה. מרוח אשך תרגום ירושלמי חזוייה חשיך ומפורש בערך אשך. (א"ב בנוסחאות שלנו אין גרסא זו כי אם דחסר כוליא). (פסחים קה) אנא לא חכימא אנא ולא חוזאה אנא. (חולין מו) חזוותא כשירה איכא דאמרי כחזוותא דאופתא (ב"מ כא) א"ר אבהו הואיל וחזותו מוכיח עליו אע"ג דנתרי' זותי מידע ידיע דוכתא ודוכתא דאיניש ואיניש פי' שני זיתים היינו טעמא דלא הוי יאוש הואיל וחזותו מוכיח עליו כלומר מראיהן של זיתים מוכיח עליהן דיש שהן לבנות ויש אדומות ויש שחורות וידוע שדה של מי מגדלת לבנות ושל מי מגדלת שחורות הלכך לא מיאשי בעליהן דסברי כולהו מכירין את שלו ספר אחר הואיל וזיתו מוכיח עליו כלומר והזיתים של כל אדם ידועים לכל פי' כעניין שלמעלה: חז   [צו געאייגניט] (שבת צ) פלפלת כל שהו למאי חזי ובדניאל די חזי למיזא ותרגום יעשה עולה כמשפט יעבד עולתא כדחזי פ' בל' תרגו' כמו ראוי בל' הקדש: חזז   [ווארצעל, אויסוואקס, גרינד] (סוכה לד) עלתה חזזית על רובו. (בכורות מא) ובעלי יבלת ובעלי חזזית. (גיטין ע) לחזזיתא ליתי שב חיטי ארזנייא. או גרב או ילפת תרגום או גרבן או חזזן: חזיז   [דינע וואלקען] (תענית ט) ה' עושה חזיזין מאי חזיזין א"ר יהודה פורחות פי' עבי' דקים נקראו חזיזין והיינו עיבא קלישתא דתותי עיבא סמיכתא ונקראו פורחות ומפורש בערך אד: חזיז   [איין אורט] (כלאים פ"ו) מעשה שהלך רבי יהושע אצל ר' ישמעאל לכפר חזיז פי' שם מקום: חזיז   [גראז] אוכל חזיז מן התלם בעל הערוך גריס חזין עיין למטה: חזם   [אויס זאנדערן, בינדעל מאכען] (דמאי פ"ג) הרוצה לחזום עלי ירק פי' לשלף העשבים הרעים ויש אומרים לעשותן אגודות בלשון ישמעאל קורין לאגודות אלחזם: חזין   [גראז] (תענית ה) שור כשהוא זורע הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזין מן התלם (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חזיז) (כתובות ס) דברים הרעים לחלב כגון מאי א"ר כהנא כשות וחזין דגים קטנים ואדמה (ב"ק כח) אכלה חזין רבי יוסי הגלילי אומר נדון במשוייר שבו: (בסוף ב"ק) כשות וחזין אין בהן משום גזל. באתרא דקפדי יש בהן משום גזל. (ערובין כח) כשות וחזין מערבין בהן ומברכין עליהן בורא פרי האדמה פי' חזין דדברא דזרעי ליה אדעת' שערי דלא גמר פירי שהכל ודגגוניתא דזרעי לי' אדעתא דחזין וסוא גמר פירי בורא פרי האדמה: חזן   [וועכטער] (שבת יא) באמת אמרו החזן רואה מהיכן תינוקות קורין פי' הוא שליח ציבור ותרגו' רואה חוזה שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה. (יומא כג) דתנן (בתמיד בפ"ה) לחזנים היו מפשיטין את בגדיהן. (ב"מ צג) בסוף גמ' דפ' השוכר את הפועלין התם בחזכי מתא פי' שומרי מדינות שחייבין לשמור שמירתא יתירתא: חזינא   [האממער]. (כלים פי"ד מקל שעשה בראשו מסמר כמין חזינא טמא פי' כל מקל שנותנין בראשו ברזל במינקת ואם מסמר נועצין בראשו שמו בלשון קודש חזינא ומינקת הוא כמו כוס של ברזל ומכניסין בתוכו מקל של עץ וקורין אותו בלע"ז רושטול"נו (א"ב פי' בל' יוני כשיל עיין ערך חצינא): חזק   [בעפעסטיגען] (קדושין כו) נכסים שיש להן תחריות נקנין בחזקה ואמרינן בגמרא דכתיב ושבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבם ישיבת שכונה כגון דירה ביום ובלילה היא החזקה. ושאין להן אחריות פי' המטלטלין אין נקנין אלא במשיכה דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד והוא המשיכה. (שבת קמו) ושוין שנוקבין בנקב שנוקבין בנקב ישן לכתחילה ואמר רב יהודה משמיה דשמואל אין מותר לפתוח נקב ישן אלא במקום העשוי לשמר פי' להוציא היין מן השמרים אבל לחזק אסור פי' היה הנקב בחבית וסתמו שלא יהא שותת נחלקו רב חסדא ורבא והלכתא כרבא דתניא מסייעתו דברי רבא רבא אמר למטה מן היין נמי זהו לשמר ומותר לפותחו והיכי דמי לחזק כגון שניקבה למטה מן השמרים דמוכחת מילתא שאין אדם עושה נקב בקרקעית' של חבית להוציא יין ולא לשמר עשאו מפני כשמפנה החבית הופכה על פיה וזה הנקב כיון שסתמו נעשה סיתום זה בגופה של חבית ובטל מלהיות נקב וחשוב נפתח בית הנסת' בפירוץ פצימיו שנסתלק ממנו דין פתח לגמרי (פסחים מה) אבל במקום שעשוי לחזק אינו חייב לבער פי' מקום שיש בו סדק או נקב ונתן זה הבצק שם לסתמו שנמצא עושה מלאכת עץ ובטל אע"פ שהוא כזית. (סנהד' צד) חזקיה שחזקו יה: חזר   [צוריקגעהן] (דמאי פ"ד חולין עה) תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה רבי שמענן שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכל על פיו. (כתובות נה) הלכה כרבי שמעון במסוכן ובתרומות מעשר סל דמאי מסוכן דתנן רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן פי' החולה שאמר לעדים כתבו אף על פי שלא אמר תנו יכתבו ויתנו דאומדן דעת היא דאין אדם משטה בשעת מיתה וזה שלא אמר תנו החולי דחקו ולא השלים דבריו וכמו שאמר כתבו ותנו הוא וכן בתרומת מעשר של דמאי עם הארץ שהפריש מכרי של דמאי תרומת מעשר אחד ממאה וחזרה ונתערבה לו בכרי שהוא כלומ' נדמעה א"ר שמעון שזורי בזה אף כחול שואל ואוכל על פיו פי' אם אמר חזרתי ותיקנתיו מותר שאילו לא רצה להוציא מתחילה לא היה מוציא תרומת מעשר אלא כיון שראינו שהוציא אומדן דעתא הוא ודאי כיון שאמר חזרתי ותקנתיו נאמן ותנינן בהדיא רבי שמעון שזורי אומר כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע עליו וכבר פירשנו בערך דמאי בענין אחר.(גיטין לב) והא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר (קידושין נט) בא אחד וקידש וחזר' בה מהו ר' יוחנן אומר חוזרת וריש לקיש אמר אינה חוזרת: חזר   [דארן] (שבת סג. ב"ק פג) א"ל שקילא טיבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד פי' השיבתו האשה בשורת טובתך השליכה על הקוצים כבר הרגשתי שנעתק העובר שבמעי ממקומו והוא מתנודד ליפול. (ביצה כט) דרש רבה בריה דרבי הונא זוטי מנהרדעא שונין קמח בי"ט אמר להו רב חמא פוקו ואמרו דשקיל טיבותי' וכולי פי' שיחת דבריו הנעימים במקום קוצים וכי להוראתך אנו צריכין צא וראה כוברות סובבו' בנהרדעא כל אחת אחת כוברת בנפה ובכברה. (מציעא סג) אלא מעתה מותר ללות סאה בסאה משום דמצי אמר ליה שקילי טובותיך ושדייה אחיזרי דאמר ליה חטי דקדחי באכלבאי. (כתובות נג) כי אתא רבין אמר ריש לקיש ארוסה שמתה אין לה כתובה אמר להו אביי זילו אמרו ליה שקילא טיבותיה ושדייה אחיזרי כבר תירגמה ר' הושעיה לשמעתיה בבבל. (ביצה לג) חיזרא רב נחמן אסר ורב ששת שרי פי' קוץ קשה שיכול לצלות בו בשר כמו בשפוד של ברזל. (ברכות יב) רב ששת כרע כי חיזרא פי' רב האי גאון חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר וכריע' שלא יכרע מאמצע ממש וראשו זקוף ועומד בברייתו ואפילו בשחותו מחציו אלא צריך שיכוף את ראשו כדי שיהיה כאגמון שראשו כפוף ואשר אמרו עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה גם על העיקר הזה הוא שיכוף את ראשו ויהא צוארו מעוקם שיתפקקו חליות שבו אף יכרע עד שיתפקקו האחרות ולא שיכוף את עצמו כל כך אלא כדי שיראה איסר כנגד לבו והמיקל שאינו מהדר מנענע ראשו ויונא ואכילו המנענע כופף צוארו. אסכרא דמיא לחיזרא כבר פי' בערך גב. (מציעא קג) וקני דחיזרא. ס"א חרזא כבר פירשנו בערך ארכבתא: חזר   [סאלאט] (פסחים לט) אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת בעולשין (שם קיד) הביאו לפניו מטבל בחזרת (ע"ז מח) ובחזרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. (ובפ"ק דעוקצים) ושרש החזרין והצנון והנפוס. (ובפ' ב') ובחזרין מפני שהן משמרים את האוכל (ובפ"ק דכלאים) חזרת וחזרת גלין פי' חזרת לטוגה חזרת גלין חסא מרה והיא חזרת שבשדות: חזרא   [קלייען] (פסחים מב) זימה של צבעים הכי תרגומו מיא דחיזרא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב דחורא) (מציעא ס) מאי אין משרבטין הכי תרגומו מיא דחיזרא פי' מים שהמחה בה. סובין ומשקין אותה ומנפחין את כריסה ונראית שמינה והיא כחושה זעירי א"ר הונא מזקפתא פי' שמקרדין את הבהמה וזוקפין את שערה ולועזין אשטריטול"רי: חזור   [קנאפף, אפפעל, גלאק] רמון גם תמר ותפוח תרגום רימונין אף דקלין וחיזורין: (בב"ר פ' צד ויגש אליו) תפוחי זהב במשכתיות כסף תרגם אונקלוס חיזורין דדהב בגו דסקרין דכסף (א"ב תרגום ירוש' ויעשו פעמוני זהב טהור ועבדו חזורין דדהב): חזרד   [איין ארט אפפיל] (בריש כלאים) התפוח והחזרר אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה ובריש המשנה הפרישין והעוזרדין. (וכן בריש מעשרות) הפרישין והעוזרדין אלו הדומין לפרישין פי' חזרת מין תפוח כמו התרגום חיזור: חח   [דוסטעל] (גיטין ע) מאי דרדרא אמר אביי מוריקא דחוחי פי' כרכום שגדל בין החוחים: חח   [קעטע] (בויקרא רבה זוב דמה) ויתנהו בסוג' בחחים בחיים כתיב חי שלשלוהו אלא שהיה מעונג ומת בידם: חט   [פערצערטילט] (ברכות יט. תענית יט) אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו. כי הילדים רכים ת"י ארום טלייא מחטיין. (ובתרגום) ונקרב את קרבן העם לפני ה' מפרנקיתא ומחטיתא. (בפיסקא דעשר תעשר) רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בזכות ב' דברים שישראל מתחטין לפני המקום בזכות שבת ובזכות מעשרות בזכות שבת דכתיב אם תשיב משבת רגלך מה כתיב בתריה אז תתענג על ה' בזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב. (מגלה יב) בהט אבנים שמתחוטטות על בעליהן פירוש ענין עינוג. פ"א של רבי גרשם שמקריבן אצלו כמו חטה. פ"א של ר"ח מחטיאות בעליהן כלומר מי שנמצאת בידו מתחייב למלכות שאינן ראויין להדיוט אלא למלכות בלבד וכן בעליהן כיון שנמצאת בידיהן נסים ובורחים שמתיראין מן המלכות: חט   [רייניגען] (יומא סא) ורבי אלעזר סבר חיטוי אחד אמרתי לך ולא שני חיטוין. (חולין כז) ושחטאת בן הבקר מקום ששח חטיהו ומאי משמע דהאי חטיה לישנא דדכויי הוא דכתיב תחטאני באזוב ואטהר: חט   [נעהן] (כתובות סט) ותלא לי' רב לרבי בי חטי פי' בבית התפירות כלו' מקום שתופרין קצת. היריעות הקלפין שהן עשיות במגילה כן כתב רב שאלות הרבה לפני רבי ותלא ליה בחלק שבין התפר. הוי למתפרות כסתות תרגום ווי עליכין דמחטטין רקיע חשוך. (ע"ז עה) הני חלתא ודיקולי דארמאי דחייטי בחבלי. (מנחות לז) האי מאן דחטי לגלימיה לא עבד ולא כלום (בפ' כט דכלים) חוט משקולת י"ב ושל חרשים י"ח ושל בנאים נ' אמה חוט מאזנים של זהבים ושל סוקלי ארגמן טוב שלשת אצבעות חוט מאזנים של חנונים ושל בעלי בתים טפח חוט מאזנים על צמרין ושל שוקלי זכוכית טפחים. (ובבתרא פט) אמר רב מני בר פטיש כדרך שאמרו לענין איסורי' כך אמרו לענין טומאה מאי קא משמע לן תנינא חוט של חנווני ושל בעלי בתים טפח. (חולין צג) חמשא חוטי אית בחיותא שלשה משום תרבא ותרתין משום דמא וכו': חט   [דיא צעהנע וואס מען זוהט] (בכורות לה) אמר רב פפא אכיל ולא מיחזי מום שבשפתיו ופעי ומיחזי הוי מומא קא משמע לן (שם לט) חטין החיצונות שנפגמו או שנגממו פי' השנים החיצונות שעומדות לפני הפה שנפגמו מקצתן או נחתכו ועיקרן קיימין והפנימית שנעקרו לגמרי הוי מום נעקרו אין נפגמו או נגממו לא וכו': חט   [דריזען ווייטץ] (חולין יח) פגע בחיטי טריפה פי' חיטי נקודות קטנות כמין חיטי שיש למעלה מטבעת הגדולה ונקראות חיטי פי' פגע ולא נגע בהן ונשארו כמו שהן ושחט מלמטה פגע ונגע בהן חתך מהן מקצת ושייר מקצת וזהו שייר בחיטי. (ע"ז עג) אלא טבל מ"ט כהיתרו כך איסורו כדשמואל דאמר שמואל חיטה אתת פוטרת את הכרי וזהו שאמרו (שבת יז) כיון דאפשר להו למעבד כדשמואל (בחולין פב) לאפוקי מדר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל או חטה וחרצן או שעור' וחרצן. (פסחים לה) ואלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים ובשעורים ובכוסמין ושבולת שועל ושיפון (ירושלמי בריש חלה) כולהון מן הדין קריא ושם חטה כמשמעה שורה שהיא עשויה כשורה זו שיבולת שועל שעורה כמשמעה כסמן זה שיפון כוסמת כוסמין גבולתו עד כאן גבול של לחם וכי למדים מדברי קבלה אמר רבי סיטון מדכתיב ויסרו למשפט אלהיו יורנו כמו שהוא דבר תורה. (הוריות יד) שלחו ליה סיני עדיף הכל צריכין למרי חיטיא. (בתרא קמה) הכל צריכין למרי חיטיא: חט   [גראבען אויס שלאג] (סוכה טו) החוטט בגדיש לעשות לו סוכה. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן (ובפרק ד' דמקואות) החוטט בצינור (ב"ק יז) תרנגולין שהיו מחטטין בחבל הדלי. (יבמות סג) קא מחטטי שכבי. (חולין כה) מחוסר חטיטה טהור פשיטא לא צריכא דחט קפיזא בקבא פי' זה העץ כוונתו לחקוק בו קב וחקק בו קפיזא ורוצה להשלימו לקב כיון שאין רצונו לקפיז' אנא לקב אחר כוונתו הולכין וחטיטת קפיזא אינה חשובה חטיטה. (שם צב) מחטט אחריו פי' חותך וחופר. שנחטטה עינה בערך גף. (שבת קט) רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום אעפ"י שיש לו חטטין בראשו. (יומא עז) ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (בב"ב יט) לא היו ראויין אומות העולם שיהא בהן מעלה חטטין. (ובפרשת צנומות דקות שדופות קדים צומחות אחריהן) בעת שהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין (א"ב תרגום אם בפידו להם שוע אין בחטטי ישוי להון אספלעיתא): חט   [זינדיגען] (נזיר יח) והתניא רבי יוסי בר רבי חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולקבה מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו' פי' אדם ששגג באחד מחייבי כריתות ונודע לו חייב חטאת כשבה או שעירה ואם לא נודע לו ודאי חייב איל בכסף שקלים לאשם ואיל וכבש מין אחד הן אף נקבה כשהיא יולדת ודאי מביאה שתי תורים או שני בני יונה וכן כשהיא זבה ודאי מביאה ב' תורים או שני בני יונה א' לחטאת וא' לעולה וכשהיא ספק יולדת כגון ספק רוח הפילה או נפל הפילה או ספק זבה מביאה עוף ותנן (כריתות ב) על ל"ו כריתות מי שעובר על אחת מהן חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע לו אשם תלוי אי מה זכר מביא אשם תלוי ונאכל אף נקבה חטאת העוף שמביאה על הספק נאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד וכו' (שם ז) אלו מביאות ואינו נאכל המפלת ואין ידוע מה הפילה ואי קשיא לך הא דגרסינן (פסחים כח) אמר לו אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שהן בבל תותירו ואנו אומרים שהן בשריפה ואתה אומר בקבורה לא קשיא הא דאמר אשם תלוי אינו נאכל מיירי בנודע לו. לאחר שחיטה שחטא ודאי או שלא חטא כלל כמפורש (בסיפר' בסוף פרשת ויקרא) ותנן נמי (כריתות כג) ואם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבי' השריפה ופלוגתא דרבי יהודה ורבנן (תמורה לג) חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אמר יטילנה לאמה גמרא אמר רבי יהודה יטילנה לאמה מנתח' אבר אבר וישליכנה לפני האמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קרדון תנו רבנן אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולק שנשחטו בעזרה רבי יהודה אומר יקברו רבי שמעון אומר ישרפו ואי קשיא לך הא דתנן (כריתות כה) חטאת העוף שבא על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זו תרק' מכלל שאם לא נודע לו לא נאכלת לעולם וזה מפורש בגמר' מתני' בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולק שנשחטו בעזרה לית בה ומאי תקבר מדרבנן ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמועינן שאם לא נודע לה שנאכלת ועוד בזו הל' כרבי יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת (נזיר כט) מי מיחייב עליה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אין בו משום שוחט חולין בעזרת. (ר"ה כו) חוטא בל יתגאה פי' אדם שחטא בל יתגאה. (יומא לו) וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי וכן הלכה. (בויקרא רבה פרשת לעולם ה' דברך נצב וריש גמר' דראש השנה ירושלמי) מפני מה בכל המועדים כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב ביה חטאת אמר הקב"ה הואיל וקבלתם את תורתי מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם עולה היא ואמר רחמנ' עביד בה מעשה חטאת. (יומא טו) בגמ' ומקטיר את הקטרת פי' כך מעש' ההזאות כל הזאה הניתנת בחודו של קרן כשתי הזאו' היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ד' והחטאת דינה ד' מתנות על ד' קרנות לפיכך אחר כך נותן ב' שהן ד' כמעשה חטאת ואע"ג שדם חטאת נזרק למעלה מחציו ודם העולה נזרק למטה מחציו של מזבח כדתנן (ובפרק ג' במידות) חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים: חט   [אברייניגען] מוחטין את הפתילה בעל הערוך גריס מוהטין עיין שם: חטב   [אין לובינג] (חגיגה ג) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום אמר הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם הזה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (א"ב תרגום את ה' האמרת ית ה' חטבתא): חטיטוס   [ברוסט פאנצער] (ב"מ נח) המוכר סוס וסייף וחטיטום במלחמה אין להן אונאה מפני שיש בהן חיי נפש פי' תריס: חטלים   [אין וויין געגענד](מנחות סו) מהיכן היו מביאין יין קרוחין וחטולים אלפא ליין פי' מקומות הן: חטם   [נאזען רינג] (שבת נא) ונאקה בחוטם פי' נוקבין חוטמה ומשימין טבעת לתוכו ונותנין רצועה בתוך הטבעת ומנהיגין אותה בו (ובסנדל פ' כו דכלים) נפסק עקיבו ניטל חוטמו או שנחלק לשנים טהור: חטף   [וועגשאפפען] (פסחים קט) חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו פירוש חוטפין קערה שבה המרור ומגביהין אותה ומגביהין המצות כמו שאנו עושין: חטפא   [גלעטונג] (כלים פ"ד) המחוסר חטפא טמא והמחוסר לטישא טהור פי' כלים עשויין וגמר מלאכתן גרידה ואלו עדיין לא נגרדו (א"ב הרמב"ם גרים הגפה): חטפותא   [איין רויב פאגעל] תרגום ירושלמי ואת התחמס ואת השחף וית חטפיתא וית ציפר שחפא: חטר   [ריבד שטאלל] אבב חוטרא מילי כבר פירשנו בערך בב ארחי גדר תרגום איסטרטי חטר (א"ב תרגום גדרות צאן חוטרין דען): חטר   חומטריא חוטרא רעיא כבר פירשנו בערך אבוברואה: חטר   הויקער. פלקינג] (שבת קי) ואי לא ליתי דבר אחר חוטרנא פירש חזיר מנומר. ס"א חזיר שיש לו חטורת (א"ב חטוטרות כתוב): חטר   [שטעקען. שטענגעל] (ב"ק לא) רב זביד אמר כי חוטרא דסמיותא פי' הסומא מגשש במטה שבידו הנה והנה לצדדין ולאמצע הדרך. (מנחות כט) אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דחטרי ליה לגגיה דח' ותלו ליה לכרעיה דה' פי' זוקפין מעט מעט לגגו של ח' כמקל כלו' שמראה אותו חוטם שחי היא ברום העולם ותלו ליה לכרעיה דה' הנקודה שבפנים שאינה מתאחזת לגג וכו'. דבעינא חוטרא לידה ומרה לקבורה (א"ב תרגום ויאמר מטה ואמר חוטרא): חטר   [הויקער]. (חולין כב) עור חטורת גמל הרכה. (בכורות מג) ובעלי חטורת רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלין פירוש הוא גבנון של גמל על דבשת גמלים תרגום על חטרייא גמליא: חי   [ראה] (שבת יח) האי קידרא חייתא שפיר דמי פי' רב האי גאון קידרא חייתא לאו חייתא ממש קרירתא שאילו צונן ממש אסורה להניחה בין השמשות כדרך שאמרו לא תמלא אשה קדרתה עססיות ותורמוסיא אלא קדרא חייתא זו היא שחמה ולא התחילה לבשל אבל אם התחילה לבשל ולא הגיעה לשיעור מאכל בן דרוסאי אסור להשהותה וזהו שאמר בשיל אסיר ואם הגיעה למאכל בן דרוסאי מותר להשהותה אף על פי שלא בשלה כל צורכה דתניא חנניא אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו ע"ג כירה בשבת וזו היא דאמר ר' יוחנן שלא בשל כל צרכו אבל בשל כל צרכו מותר לשהותו גם כרבי יוחנן נמצא האיסור בשני פנים צונן שלא חממו כל עיקר וכשהתחילו לבשל ולא הגיעו למאכל בן דרוסאי ולא הניח בהן בשר חי והמותר שני פנים שחממו ולא בשלו כל עיקר ושבשלו כמאכל בן דרוסאי ואפי' בשלו כל צרכו: חי   [לעבנדיג געזינד] (פסחים פט) רבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה כלומר כיון שנשחט נעקר שם שה מעליו ורבי שמעון סבר מחיותיה דשה מדבר שהוא חי ואי זה זה זה הדם שהוא הנפש תניא נמי הכי נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט. רבי שמעון אומר נמנים עד שישחט ונמשכין עד שיזרק הדם פי' אחר רבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה כלומ' כל זמן שחי השה יכולין למעט ורבי שמעון דאמר עד שיזרק הדם יכולין לימשך סבר מחיותיה דשה כל זמן שלא נזרק הדם היינו חיותיה יכולין לימעט ולימשך. (קדושין פח) הקורא לחברו עבד יהא בנידוי ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו (ב"מ עא) רשע יורד עמו לחייו פי' אם היה בעל מלאכה קובע חנות בצידו כמו שאמרו (בפ' לא יחפור) בר מבואה דאוקים ריחיא וכו' עד קא מפסקת לחיותא וכי קרי ליה רשע בלא דינא עסקינן דינא דמוקי' עליה ריחיא לכתחילה (בריש פסיקתא דקרבני לחמי) אמר רב יצחק כתיב את קרבני לחמי לאשי וכי יש לפניו אכילה ושתיה למוד ממשרתי אש לוהט מהיכן ניזונין ר' יודן בשם רבי יצחק אמר מזיו שכינה דכתיב באור פני מלך חיים רבי יצחק בשם רבי חגי אמר ואתה מחיה את כולם. (מציעא קי) מנין לירק חי (בסוף קינין) זהו שאמר כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו ז' כיצד קולו ז' וכו' (נדה סד) ב"ה אומרים עד שתחיה המכה פי' תינוקת כל דם שרואה אחר יציא' הבתולים עד ד' לילות סומכין אותו לבתולין ואמרינן דם טהור הוא אחר ד' לילות טמא עד שתחיה המכה עד שתתרפא מכת הבתולים מן וישבו תחתם במחנה עד חיותם (בסוף גמ' דתמיד) מה יעביד איניש ויחיה אמרו לו ימית עצמו כלומ' על דברי תורה אמר להן מה יעביד איניש וימות אמרו לו יחיה את עצמו כלומר שיגבה עצמו על דברי תורה ומבקש שררה מתקצרין ימיו: חיה   [טהירע] (חולין עא) חיה בכלל בהמה מנין דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור בהמה בכלל חיה מנין דכתי' זאת התי' אשר תאכלו וכל בהמ' מפרסת פרסה: חיל   [איין ארטם נאמע] (סנהדרין פח) ובשבתות ובימים טובים יושבים למדרש הגדול שבחיל. (פסחים סד) שנייה בחיל. (ובפ' קמא דכלים) הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמאי מתים נכנסין לשם עזרת הנשים מקודש ממנו פי' מקום מוקף חומה בין הר הבית לעזרת הנשים: חיות   [העבאממע] עיין בריש ערך פע (א"ב משנת יומא פרק בתרא והחיה תנעול את הסנדל פי' יולדת אבל בלשון ארמי חיתא מילדת והיא נקראת בל' משנה תכמה (ע' חולין פ"ה מ"ב) תרגום ותאמר לה המילדת ואמרת לה חייתא): חיס   [מיטלייד] תרגום זבח פסח דבח חיס תרגום ומשואת רשעים ומן חיסא דרשיעי במקצת נוסחאו' כחו' חיפא וכן תרגו' ושטף אף עיין ערך חף: חך   [אנגטל] (ב"ק פא) ומחכין בימא של טבריה פי' שהיו כל השבטים צדין מימא של טבריא דגים בחכין כדכתיב כל משליכי ביאור חכה אבל לא ברשת. (סנהדרין פא) כדגים הנאחזים במצודה רעה מאי מצודה רעה חכה: חך   [לאכען] (סנהד' יז) מחכו עלה במערבא רבי יוסי ברבי חנינא. (עירובין סה) כי היכי דלא ליהוו מילי דרבנן כחוכא וטלונא. (בויקרא רבה בריש אחרי מות) לשחוק אמרתי מהולל הן דחוכא מערבב מה חדוותא עבדא. ס"א הן דגוחכא מערבב וכו' (א"ב תרגום בשחוק שמשון בחוכא דשמשון): חך   [צייגען, האפפען] (נדרים ב) רבי עקיבא חוכך בזה להחמיר פי' מקוה להחמיר ואוסר אבל לא מחמיר ממש לחייבו מלקות: חך   [שמעקן, גלוסטען] (בילמדנו פרשת קדושים תהיו) חכו ממתקים אין חיך מתוק משל הקב"ה שהוא מצוה את ישראל להנאתן ולטובתן ונותן להן שכר עליהן כיצד מזהיר לישראל שלא יאכלו שקצים ורמשים וכן הדם שהוא מאכל לכלבים וכן נבילות וטריפות וכו': חך   [שאבון, קראטצין] (תענית יד. ב"ק פ) ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם כגון החיך והגוב זבוב וצרעה. ספר אחר חיכוך וחגב פי' שחין שמחכך אותו. (נזיר נט) מהו לחוך עצמו אגב כשיתחכך משיר השיער: חכם   [קליגער אונטערשיידען. רעכטען] (גיטין סז) רבי יהודה אמר חכם לכשירצה פי' לכשיפסח שפתיו הוא ראש המדברים. (ברכות ס) הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים לפי שאין דעתן דומה זו לזו ואין פרצופותיהן דומין זה לזה (נדה ע) מתים שעתידין להיות צריכין הזאה ג' וז' או לא אמר להן לכשיחיו לחכם להן. איכא דאמרי אמר להן לכשיחיו מש"ר יחיה עמהן (בחלומות דמגלת איכה) ההוא חכים אימיה והאדם ידע את חוה אשתו ת"י ואדם חכים ית חוה. ונדעה אותם ת"י ונחכים. ולא הכירו ולא חכים. הכר נא חכים כען. ויצר אמר ליוצרו לא הבין תרגום ולא חכים: חכן   [מעער איגל. שלאנג] (ברכות יט. ב"מ נט) וזה תנורו של חכנאי ספר אחר של עכנאי פי' שהקיפיהו תשובות כעכנא שהיא מין נחש ומקפת ראשה לזנבה פי' חתכו לתנור חליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כדי שלא תדבק חוליא עם חברתה ויחלי' התנור ר' אליעזר מטהר כלו' מאחר שהחול בין חוליא לחוליא אינן מדובקות לעולם ורואי' אותן כאלו מפיזרות הן ואינו תנור כלל וחכמים מטמאין קסברי השתא מיהת תנור הוא וכלי הוא דהא לא איפרדו חליותיו ומשמש כדרכו וזהו תנורו של עכנאי. (ובפסיקתא דכי תשא) חסד שאומות העולם עושין הוא לה' כאריסה של חכנאי פי' ארס של נחש ובלעו וילי"נן ובלשון ישמעאל אלסס (א"ב פי' הכינא בלשוי יונימין נחש אשר מבשרו נעשה שייקי): חכן   [פויל] ולחם עצלות לא תאכל תרגום ולחמא חכנינות (דשיגושא) לא אכלה דברי נרגן כמתלהמים תרגום מילוי דחכיננא מראכנן ליה. אמר עצל ארי בחוץ תרגום אמר עטלא בחכיננותיה אריא אית לברא: חכר   [פעכטער אויף פרוכט] (בפ"ו דדמאי) המוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי מעשר ונותן לו (מציעא קג) יבש המעיין נקצץ האילן אינו מנכה לו מחכורו פי' ארים הנוטע שדה חברו ויש לו חציה חוכר כמפורש (שם קא) בין עבדא ארעא בין לא עבדא ארעא חוכר נותן לבעל הקרקע כך וכך פירות קצובין וכן השוכר אלא שהשוכר פוסק עליה מעות והחוכר בפירות כל מה שעושה השדה בין רב למעט הכל לחוכר ולשוכר דתניא (דמאי פ"ו) מה בין שוכר לחוכר השוכר במעות והחוכ' בפירות אבל המקבל אינו כן אלא המקבל שדה לזרוע ולקצור ולהעמיד כרי בעל הקרקע נוטל חלקי מן הפירות כפי תנאו רובע או חומש. (ב"מ סח) אמר רבה לית הלכתא כטרשי דפפואני פי' הוא טרשא דרב פפא המפורש' למעלה ואם לגורן כטרשי מחוזנאי דזקפי לרווחא לי אקרנא כגון אדם שנותן לחברו קרן ק' זוז ואמר עסקא זה יעלה בה ריוח כ' זוז וכתב עליה שקבלתי מפלוני ק"כ זוזי להתעסק בסחורה מי יימא דלהוי רווחא ולא כחכירי נרשאי דכתבי הכי משכן פלוני ארעא לפלוני והדר חכרה מיניה אימת קניא דאיקניא ליה והאידנא דכתבי הכי וקנינא מיניה ושהינן כמה מידנק והדר חכרה מיני' שפיר דמי ולאו מילתא היא: חכר   [פונסטער. דונקל] תרגום דרך רשעים באפילה וארחא דרשיעי חכירא בעל הערוך גרם הבירא עיין שם. חכשרת   [וואלקען שווענגערונג] (תענית י) דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כתי' חשכת מים וכתיב חשרת מים שקיל כ"ף ושדי ארי"ש קרי ביה חכשרת כלומר נכשרין ומתמתקין: חל   [ענעויייהען. לעזען] (בפ"ק דשביעית) עד אימת נקראו נטיעות ר"א בן עזריה או' עד שיחילו ירושלמי מאי עד שיחילו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאליהן פי' עד שיפדו עד שנה רביעית דבני פדיה נינהו או עד שיעשו חולין מאליהן דהיינו שנה חמישית דאינן קדש השיב רבה בר יעקב כן היא מתניתא עד שיעשו חולין מאליהן. (בסוף דמאי) תשעה מעשר שני ומוחל ושותה. (עירובין לז יומא נז. גיטין כה חולק יד) דתניא בסוף תוספתא דמאי ומוחל ושותה דברי ר"מ. ס"א מתחיל ושותה מיד פי' הלוקח יין מבין הכותים אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש תרומה הרי הן בתחתית הנוד וכן המעשר אחריהן והוא כגון נוד שיש בו ק' לוגין יין והוא בדרך ואין אצלו כלי אחר ושאר היין שבנוד חולין. ורב האי פי' מוהל ושותה כמו סבאך מהול במים פי' לכשיבקע (פסחים כב) אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך. חולין שנשחטו בעזרה ורבי יהודה אומר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. (סוטה ל) והכא בחולין הטבולין לחלה כחלה דמו קא מפלגי וכו'. (נדה ו) עד שלא גילגלה העיסה בטומאת חולין ננהו ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ומשגילגלה תיעשה בטהרה חולין הטבולין לחלה כחלה דמו ואסור לגרום טומאה לחלה (מכות ב) המחלל אינו מתחלל הבא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל פי' כהן גדול שבא על אלמנה וחיללה הוח אינו מתחלל העד שבא לחלל והעיד עליו שהוא בן גרושה ונתכוון לחללו ולא חיללו אינו דין שלא יתחלל: חל   [זאמד] (שבת פ) זבל וחול דק וחול גס. (חולין ל פסחים קיב) אדחלא אכרעך זבינך זבין פירוש בעוד אבק על רגליך קודם שתרחצם כשבאת מן הדרך זבון: חל   [נאהמע איינעס פויגיל] (בב"ר פרשה ב) ותקח מפריו ותאכל הכל שמעו לה ואכלו חוץ מעוף אחד ושמו חול הה"ד וכחול ארבה ימים אלף שנים הוא חי בסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטים ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל איברים וחי. (סנהד' קח) והא רעוא דתיקוש ותינוק ולא תמות היינו דאמר איוב ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים (א"ב בנוסחאות שלנו גרסינן יהא רעוא דלא תמות): חל   [זים, זאפטיג] (שבת קט) אבוברואה ליתי אתרוגא חליתא. (מגלה ז) אנא שדרי ליה חוליא איהו שדר לי חורפא. (ע"ז לה) בעו מיניה מרבי אסי הני אהיני שליקי דארמאי מאי חליי לא תבעי לן דודאי אסירי. (גיטין מז) גמירי דיומא בתרא כל דבעי מינייהו עבדי ליה כי היכי דליחול אדמיה פי' כיון שעושין לו רצונו מתמתק דמו ויש להן בו טעם. פי' אחר שימחול על דמו. החדלתי את מתקי תרגום ית חליי מה מתוק מדבש תרגום מה חלי מדבשא. ותהי בפי כדבש למתוק תרגום כדבש חלי: חל   [פלייט] (בסוף בכורים) החליל מכה לפניהם (שבת קנא) עכו"ם שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל. (סוכה נ) החליל חמשה וששה. (ב"מ עה) חלילין למת או לכלה. (ערכין י) אין פוחתין משני חלילין ולא מוסיפין על י"ב. (ובסוף קינין) שני שוקיו ב' חלילין (ערכין י) אמר ר"פ היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה פי' בערך אבוב: חל   [אנפאנגען] (ברכות לב) יכול משב' לגולה החלה פי' התחיל לעשות כן: חל   [בערוהג זיין בעטען] (שם לח) כדי שתחולל דעתו עליו פי' כדי שתחונן דעתו עליו פי' כדי שתחסור אימה מלבו כי בעת שעובר לפני התיבה מתבהל מפני הצבור וכשמתחיל להתפלל ולכוון לבו להתחנן סרה אותה האימה מלבו דכתיב ואתחנן ואתנפל וחד אמר כשיעור שחסור האימה מלבו ויכוין לבו לחלות פני צורו שימחול כל מה שפשע ומרד שזה יותר שיעור מן המתכוין לקבל פרס כי ענין ואתחנן כגון לקבל פרס הוא שהיה משה רבינו מתחנן אבל ענין ויחל הוא בקשת מחילה וצריך דברי בכיה בתחינה: חל   [קראפט] (כתובות סב) אמרו ליה רבי וכי מאחר דחילי (אין כתוב) מר כולי האי למה לי למר למסמכיה פלוני כיון שאתה גיבור כולי האי יש לאל ידי תרגום אית חילא בידי: חל   [קראנקהייט] (יומא כב וב"ק כ) כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה פ' ענין חולי: חל   [הערום דרעהען] (סוכה כה) מי שהיה מקריב פרים היום לא היה מקריב למחר אלא חוזרין חלילה. (זבחים ה) אמר לו ר' יהושע חזרנו חלילה פי' סביב (א"ב פ' חלילה בלשון יוני זה אחר זה או הם ביניהם): חל   [וואשען] (חולין צה) אתא ההוא גברא קא מחליל רישא במיא. (שם קיג) הא דחליל ביה טבחא הא דלא חליל ביה טבחא פי' שרחץ הקצב. ורחצת וסכת תרגום ותחלולי במיא ותסוכי בוסמנין: חל   [בעיועגלוכקייטען] (שבת יא) אין מספיקין לכתוב חללה של רשות (ב"מ מט) אי יהבינן ליה כל חללי דעלמא לא מחליף בדיבוריה (שבת נב) במתנית' תנא במחוללין פי' שלא היו הטבעות דבוקין אלא היו מרווחין שנעשו חלולין נבובין ומים נכנסים בהם ואין שם לוחות חציצה (שם נז) תיכי חלילאתא פי' כעין אזור חלול שקולעת בה שערה (שם סו) ולציירונהו בחללא דבי צוארא פי' ויקשרם באותו בגד שלוקח מבית הצואר כשפותחו ומחלחלו. (ובפרק ג' דמעשר שני) בתי הבדים שפתחן לחוץ וחללן לפנים מלשון נבוב לוחות תרגום חליל לוחין (פרק י' דכלים) מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת פי' כסוי שאינו קבוע בפי הכלי בהידוק כן שמו מחילחל כדכתיב ותתחלחל המלכה מאד. (פרק ט' באהלות) בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת (פרק ד' במקואות) היו צרורות מתחלחלין לתוכו פסולין פי' מתרועעין (ובריש טבול יום) קולית של מים המחולחלת. (פ' ג' במכשירין) אם פקק את הצינור או חלחל לתוכן פי' פירשם בגג ליפול עליהם מים. (ברכות נט) רב אסי אמר עכנא חולחילי מתחלחל ואתי זיקא ומנשב על פומא ודמי כזיקא על פום דנא: (חולין נ) אמר זעירי חלחולא שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידין אותה פי' היא כרכשא. (סוטה ז) אם יש מכה מחלחל ויורד (חולין קכט) ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחלא פי' העור הוא שומר הבשר ומגין עליו והשער על העור וכי יש שומר על גבי שומר ופריקו כל שערה בגומתה בוקעת ויוצאה כבשר וזה פי' חלחולי מחלחלא: חל   [גידאנקען] (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפסיקתא דאחרי מות) אמרתי להוללים אל תהולו למערבבית אלו שלבן מלא חלחליות רעות (ובפ' רפאנו ה') כזאת תהיה כי קנאתי בהוללים אלו שלבן מלא חלחליות רעות פי' מחשבות רעות: חל   [דערשלאגנער] (פסחים יד) א"ר יהודה הכא בנר מתכת עסקינן דרחמנא אמר בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל פי' מדהוה ליה למכתב בחלל כלא חרב כדכתיב וכל הנוגע בעצם או בחלל שמעי' כי לאבא בחלל חרב אלא ללמד כי החרב הרי הוא כחלל. ותניא (בסיפרא דבי רב) בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהיא מטמאה טומאת שבעה והנוגע בה טמא טומאת ז' הא למדנו לכלים ולאדם. וגרסינן (חולין ג) האי טמא דאיטמי במאי אילימא דאיטמי במת בחלל חרב אמר רחמנא חרב הרי הוא כחלל ואב הטומאה הוא דטמייה לסכין תזיל סכין תטמייה לבשר נתברר כל כלי מתכות הנוגעין בטמא מת נעשין אבות וכשנוגעין במת עצמו נעשין אבי אבות וכל כלי מתכות שנגעו בטמא מת הרי הן כאותה טומאה עצמה: חל   [האממער] ומקבות והגרזן תרגומו וארזובין וחלילין היתפאר הגרזן תרגומו האפשר דישתבח חוללא: חל   [קוכין] (בפסיקתא דשמעו) מי גרם לי שאהא מפרשת שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי חלה אחת כתיקונה בארץ ישראל סבורה הייתי שאני מקבל שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אתת כך מנהג בא"י להפריש בצק מראשית העיסה לשם חלה ולברך עליה ולשורפה ומפרישה חלה אחרת ונותנה לכהן: חל   [טנאל טאנץ] (עירובין ג ושם צג) דתנן (כלאים פ"ה) איזהו מחול הכרם בין כרם לגדר אם אין שם י"ב באמה לא יביא זרע אחר לשם (בויקרא פרשה א בויהי ביום השמיני) עתיד הקב"ה לעשות ראש חולה לצדקים לעתיד לבוא הה"ד שיתו לבכם לחילה לחולה כתיב הצדיקים מכאן ומכחן והקב"ה באמצע פרוש מחול בלע"ז רוט"ה: חל   [עסיק] (פסחים עד) ומאי שנא מחלא מתמהא פי' תמד שלא החמיץ כל צרכו וכל מידי דבטיל וקאים קרי ליה ארמית מתמהא. (ב"מ קכ) חלא בר חמרא (חולין פד) חלא דקריש (א"ב תרגום חמץ יין וחמץ שכר חל דחמר חדת וחל דחמר עתיק): חלב   [מיליך] (כתובות ס) יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקל במגע' פי' בהמה טמאה שאם נגעה בחייה במת אינם מטמאה החמיר בחלבה לאוסרו דתני גמל גמל שתי פעמים אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה שהוא אסור כבשר מהלכי ב' כגון האדם שהחמיר במגעו שאם נגע במת נטמא ומטמא אחרים אינו דין שנחמיר בחלבו ת"ל אך את זה זה אסור ואין חלב מהלכי שתים אסור. ד"א בהמה טמאה שהקל במגעה וכו' פי' הנוגע בנבלת בהמה טמאה טומאתו טומאת ערב והנוגע באדם מת טומאתו טומאת שבעה נמצא מגע בהמה קל ומגע אדם חמור חלב אינו שוה בכל שהוא בנקבות ולא בזכרים והדם שוה בכל בנקבות ובזכרים. (ובסוף מכשירין ובב"ר פ' נח בריש פרשת אלה תולדות נח) חלב הזכר טהור (שבת נח) ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת אתא שאיל בי מדרשא א"ל חולב חייב משום מפרק והוא המוציא חלב מן הדד מחבץ חייב משום בורר והוא המטיל מסו בתוך החלב ומתאסף הטוב ונשאר הפסולת למטה שהוא כמו מים מגבן חייב משום בונה והוא הלוקח הקפוי ומשימו בתוך הקב: חלב   [פעט] (חולין קכח) חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה ואין צריך הכשר שכבר הוכשר בשחיטה. פי' אין מטמאין טומאת אוכלים בכפרים אלא אם כן חישב להאכילו לנכרי דבלא מחשבה אין מטמא טומאת אוכלין שאין אוכלין אותו עכ"ם בכפרים דמתי מעט הם ואינן דחוקין מבשר לפיכך צריך מחשבה. (סוטה טו) בדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים פי' לפי שהאוכל חלב בשגגה מביא חטאת ולא האוכל חלב דוקא אלא כל העושה אחת מכל עבירות האמורות בתורה שחייבין על זדנן כרת והן ל"ו המנויין (כריתות ב) חייבין על שגגן חטאת וחטאת אינה טעונה נסכים: חלבון   [ווייסיל פון אייא] מבחוץ וחלמון מבפנים בערך חלמון פי' חלבון הוא הלובן של ביצה: חלבנה   [גלבנה הארץ איינעס פפלאנצען] (שם עח) א"ר שמעון חסידאה כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב מסממני קטרת אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה: חלבניתא   דובשניתא פירשנו בערך דבש: חלבץ   [פויגיל מילך] (פ"ז דשביעית) הערקבלין והחלביצין פי' זרע כמין בצים ויוצאין מן פירולא איכא דאמרי ביצי נץ החלב והוא פרח לבן: חלוגלוגות   [איין ארט סאלאט] (יומא יח) והשם והשחלי' וחלגלוגות (סוכה לט) דתנן (בשביעית פ"ט) הפוגם והירבוזי' השוטין וחלגלוגות (ר"ה כו מגלה יח) לא הוו ידעי רבנן מחי חלגלוגות שמעיה לאמתיה דבי רבי דקאמר לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחינא עד מתי אתה מפזר חלגלוגות. (ירושלמי בפרק אחרון דפיאה) פעפועין וגודגדניות וחלגלוגות מערבין בהן בעון קומי הידן אינון אמר לון קקולי והנדקוקי ופרפחיני פירוש בלשון ערבי אלפרפחי' ובלעז פירקקלי: חלד   [מארדיר, וויזל מויל ווארף] (בפ' ח' בכלאים) הקופד וחולדת הסנאין חיה (ב"ק ס) רשב"א אומר מגדלין כלבים כופריי' וחתולות וקופים וחולדת הסנאין מפני שעשויין לנקר את הבית פירש בלעז מרטוריל"א (א"ב כבר פרשתי בערך גלאקסינון) (ירושלמי בריש פ"ח שרצים) כתיב שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד רבי אחא אמר רבי אבהו ורבני חד אמר למה הוא מושל כל באי העולם כחולד' אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים והרבה מינין יש בים מה שאין כן ביבשה ואין חולדה בים וחרנא אמר למה הוא מושל כל באי העולם כחולדה אלא מה חולדה זו גוררת ומנחת ואינה יודע' למי מנח' כך כל באי העולם גוררין ומניחין ואינן יודעים למי מניחין יצבור ולא ידע מי אספם. (תענית ח) אמר חנינא (ר' אמי) בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה מנא לן מחולד' ובור מה המאמין בחולדה ובור כך המאמין בהקב"ה על אחת כמה וכמה. פי' מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אביה והיתה מקושטת בכלי כסף וזהב וגם יפת תואר ותעת בדרך והלכה בלא יישוב כיון שהגיע חצי היום צמאה ולא היה לה מים ראתה באר וחבל של דלי תלוי עליה אחזה בחבל ונשתלשלה וירדה לאחר שששתה ביקשה לעלות ולא יכלה היתה בוכה וצועקת עבר עליה חדם אחד ושמע קולה ועמד על הבאר והציץ בה ולא היה יכול להבחין אמר לה מי את מבני אדם או מבני המזיקין אמרה לו מבני אדם אני אמר לה שמא מן הרוחות את ומתנכרת עלי אמרה לו לאו אמר לה השבעי לי שמבני אדם את נשבעה לו אמר לה מה טיבך ספרה לו כל המעשה אמר לה אם אני מעליך תנשאי לי אמרה לו הין העלה כיון שהעלה ביקש להיזקק לה מיד אמרה לו מאי זה עם אתה אמר לה מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן אמרה לו אף אני ממשפחת פלוני בני אדם ידועים ונקובי שם אמרה לו עם קדוש כמותך שבחר בך הקב"ה וקידשך מכל ישראל אתה מבקש לעשות כבהמה בלא כתובה ובלא קידושין בוא אחרי אצל אבי ואמי ואני מתארסת לך נתנו ברית זה לזו וזו לזה אמר לה מי יהיה עד ביני וביניך והיתה חולדה אחת עוברת כנגדן אמרה לו השמים וחולדה זו ובאר זה והיו עדים שאין אנו מכזבים זה בזה הלכו כל אחד לדרכו ואותה הנערה עמדה באמונת' וכל מי שהיה תובעה היתה ממאנת עליו כיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה נכפת ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהיה נוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה והיא היתה משמרת בריתה לאותו האיש והוא כיון שעבר מכנגד פניה תקפו יצרו ושכח והלך לעירו ונפנה למלאכתו ונשא אשה אחרת ונתעברה וילדה בן זכר כשהגיע לג' חדשים חנקתו חולדה ועוד נתעברה וילדה זכר ונפל לבור אמרה לו אשתו אם כדרך כל אדם היו מתים בניך הייתי אומרת צידוק הדין עכשיו שמתו מיתה משונה אין זה בלא דבר אלא ספר לי מה מעשיך גילה לה כל המעשה נתגרשה ממנו אמרה לו לך אצל חלקך שנתן לך הקב"ה הלך ושאל בעירה אמרו לו נכפה היא כל מי שתובעה כך וכך עושה לו הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה אמר לו אני מקבל כל מום שבה העמיד עליו עדים בא אצלה התחילה לעשות כמנהגה סיפר לה מעשה חולדה ובור אמרה לו אף אני בבריתי עמדתי מיד נתיישבה דעתה ופרו ורבו בבנים ובנכסים ועליה אמר הכתוב עיני בנאמני ארץ. או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו (חולין לב) קסבר מאי חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמיכסי הכא הא קא מיגלי וכבר פירשנו דין חלדה בערך גרם. (ב"ב יט) מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח פי' ר"ח ז"ל יונקין כח הקרקע כחולדה שדרה בעיקרי בתים: חלד   [ראסט] (בכלים פ' י"ג) מחט שהעלתה חלודה אם מעכב' התפירה טהורה. (פ"ג דטהרות) מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן פי' בלעז רוגינ"י ובלשון ישמעאל צדיד והיא שעולה על הברזל לאחר זמן הרבה. (ובב"ר ויחן את פני העיר) עד שהעלה גופן חלודה (א"ב פי' בלשון יוני צואה ודבר מלוכלך): חלז   [אויס ציהען] (תרגום שני בפסוק בימים ההם כשבת) וחלזת חילוזא: חלז   תמרי בחלוזך ע' ערך הלז כי כן גרם בעל הערוך: חלזון   [האגעל] (בכורות לח) היה בעינו דק קבוע חלזון נחש ועינב גמרא חלזון זה מום קבוע הוא לישחט עליו וזהו נחש פי' שמנומר עינו כנחש ויש מפרשין חלזון הוא תבלול ותרגום בבלי חליו בעיניה ותרגום ירושלמי חלזונא (א"ב פי' בל יוני ברד וזה שם מורסא קטנה עגולה וזכה כמו אבן ברד בין העפעף והעין או בעין עצמו): חלזון   [שנעקע] (פרק יב דכליים) או שקשר חלזון בראשה טמאה פי' זה הוא צורתו ונקרא חלזון כמו החלזון שהוא מוקף (א"ב בעל הערוך צייר בספרו צורת חלזון וכן עשה בקרדום שניטל עושפו עיין ערך בקע ג'): חלזון   [שנעק] (סנהדרין צא) עלה להר וראה שהיו' אין שם חלזון אפילו אחד ולמחר יורדין גשמין ומתמלא כל ההר כולו חלזונות (תרגום ירושלמי) יירש הצלצל חלזונא. (בפסי' דויהי בשלח פרעה) ולא היו גדלין אמר להון חלזון הזה כל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו: חלזון   (שבת כו) יוגבין אלו צדי חלזון מסולמא דצורי עד חיפה. (שם עה) תנו רבנן הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת. (מגלה ו) אמרו לו חייך כולן צריכין לך ע"י חלזון (מנחות מד) תנו רבנן חלזון זה גופו דועה לים וברייתו דומם לדג ועולה אחת לע' שנ' ומדמו צובעין תכלת לפי' דמיו יקרים (א"ב גם זה נרתיקו גדל עמו): חלט   [צואייגענען] (מציעא יו) מתניתין בשטרי חלטתא ואדרכתא דלאו ברי פירעון נינהו: (מגלה ח) אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט צרעת ממארת תרגום ירושלמי צרעא מחלטא: חלט   [איין ארט קוכין] (בריש חלה פסחים לז) החלטה בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין איזוהי המעיסה ואיזוהי החלטה המעיסה קמח על גבי מי גלשין החלטה מי גלשים על גבי קמח (שם לז) תנו רבנן הם פגנין והדובשנין ואסקריטין וחלת המסרת והמדומע פטורין מן החלה. (ובריש חלה) מאי חלת המסרת אמר יהושע בן לוי זה חלוט של בעלי בתים פי' חולטין ברותחי' ואח"כ אופין בתנור פי' אחר חלת המסרת חלות שאינן אפויות בתנור אלא על המסרת שהוא כמין טיגון ואיפין אותן החלות על ידי שמן לפיכך נקראות חלות המסרת וזהו חלוט של בעלי בתים לביבות תרגום חליטתא. (בב"ר מב) ויהי בימי אמרפל רבי שמעון פתח גם זו רעה חולה כל עומת שבא כן ילך אמר רבי שמואל כמה דאתא בחלוטין כך הוא אזל בחלוטין א"ר אבין כשם שפתח בארבע מלכיות כך חתם בארבע מלכיות: חלט   [ציהרונג]. ובתי הנפש והלחשים תרגום קדשיא וחליטתא. ותעד נזמה וחליתה תרגום ואיתקנ' בקדשהא ובחליטא מרגליתה: חליטין   [קוכין]. רבי יוחנן כד הוה אכיל חליטין (בעל הערוך גרים אליטין עיין שם): חליטר   [קעכיר] (ירושלמי שביעית פרק כלל גדול) ר' יוסי מפקד לאילן חלטרי לא תהוון מחשבין אגריכון על משחא אלא על חטייא (פי' בלשון יוני ממונים על התבשילים ומיני מאכל המובאים על השלחן): חלי   [שראלען] (ברכות ג) אין הבור מתמלא מחוליתו פי' עפר שעל פי הבור איכא דאמרי מעפר שחופרין מן הבור אינו מתמלא עד שתוסיף בו עפר אחר. (שבת נט עירובין פג) חולית הבור והסלע שהן גבוהין י' טפחין פירוש עפר היוצא מן הבור מניחין אותו סביביו כדי שיהא לו כמו מעק' אם החוליא גבוהה י' ורחבה ד' הרי היא כרשות היחיד. (יומא פד) ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו פי' עוקר חוליא משפת הבור כדי שיוכל לירד לבור (ב"ק נא) כגון שעקרו שניהן חוליא בבת אחת והשלימוה לעשרה. חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כבר פירשנו בערך חכן: חלי   [געלענג, ווירבעל ביין] (בפרק קמא דאהלות). י"ח חוליות שבשדרה. (ברכות כח) הני י"ח כנגד מי כנגד י"ח חוליות שבשדרה. (בכורות לט) או שיש בשר בין חוליא לחוליא. (חולין כ) רבה ורבא דאמרי תרווייהו מקיעין בקנה אמר רב פפא לא אמרן אלא באותה חוליא אבל מחוליא לחוליא לא: חלי   [טהיילען גלידער] (שבת מז) אלא אמר רבה תהא בשל חוליות. (ביצה כב) הכא במנורה של חוליות עסקינן דמיחזי כבונה: חלי   (מנחות לט) כמה שעור חוליא תניא ר' אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש. (בתרא עד) איבעי לך למימני חוט ולממני חוליות: חלי   (כלים פי"א) קטלא שחוליות שלה של מתכת. חוט של מתכת וחליות של אבנים טובות ושל מרגליות אלו ד' חליות לבד מן הראשון כולן ענין פרקין וטבעות הן: חלי   [אייא] (בכורות ז) הני תני דיחמורתא סבור רבנן קמיה דרב רא למימר ביצי נינהו ואסירי באכילה אמר להו רב ספרא וכו'. פירוש חלי דיחמורת' שנמצאים ברעי שלם כעין ביצים סבור רבנן קמיה דרב ספרא למימר ביצי נינהו ואסירי באכילה דהוו כאבר מן החי דלא סתירה תורה שום ביצים אלא דעוף אבל אלו כבצים של בהמה שפורשין ממנה בחייה אמר להו רב ספרא לאו בצים ננהו אלא זרעא דאיילא דאזיל בתר איילתא למזקק לה ולא מקבלה ליה איילתא משום דרחמה צר וכיון דחזי דלא מקבלה ליה אזיל בתר יחמורתא שדומה לאילתא ועד שהוא הולך אחריה סובל שכבת זרע ומתבשל בגופו וכשיבא על היחמור' אגב דנתקרש הזרע הרבה אינו נבלע בגופה ומוציאתו לחוץ עם הרעי שלה ואותו זרע כיון שנתבשל נראה כעין בצים ואינן בצים ושרו ולאו כאבר מן החי נינהו: חליקופרי   [אין נאהמען] (בריש מכשירין) אמר רבי יהושע משום אבא יוסי חליקופרי איש טבעון פירש כינוי שם הוא איש טבעון ראש מקום ששמו טבעון כמו ויען איש ישראל: חלם   [ליים] (כלים פי"א) וכן מן אחלמה ומן הגללים פי' טיט עבה הוא ששמה חלמה ועושין ממנה הכיורות דתניא כיורה שעשאה מן החלמה ושוליה מן הגללים טהורה ויש אומרים יש בו בו חלמונית כמו אם יש טעם בריר חלמות וכמו חלמון של ביצה: חלם   [מעלאנען] (בפ"ק דכלאים) אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית שתהא משמרתו מפני שהוא ירק בירק פי' בלע"ז מלוו"א ובלשון ארמי הרני (א"ב בלשון יוני נקרא מלחי בחלוף אותיות): חלם   [שטארק] (פסחים מח) חלום בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה וכו' (ר"ה כח) והתניא עתים חלום עתים שוטה אבל כשהוא חלום הרי הוא כפיקח לכל דבריו פי' חלום בריא כדכתיב ותחלימני ותחייני. (שבת צא והא איכא מקום חלמי דאיבעי מפקע ליה ושקיל פי' מקום התפר בשולי הכיס. (ע"ז סט) ורבנן לא מסקי אדעתין דאפיך וחזי ליה אי נמי זמנין דחלים פי' פעמים שיבוא הסיתום מבפנים שוה בשוה ויתחבר החדש עם הישן (קדושין כה) מהו דתימא זמנין דחלי' שפוותיה קא משמע לן עי' פעמים שקופץ את פיו ונמצאו שפתותיו דבוקות ואינן נראות היית אומר אינן גלוין קא משמע לן. חולין קכג) לא ישנו אלא טלית אבל עור חלים פי' לא שנו אלא טלית דכיון דנקרעת רובה קרע לה לעולה אבל עור חלים פי' מת חבר הנשא' כי ממעט ליה מה' טפחים מיהא טהור דברי הכל ואמאי לימא דחלים ופריק מתניתא במקצע סביבותיה שאין יכול לחופרו ולחלמו וכי אמינא דחלים במקצע להדיא פי' במחתך נכוחו דרך נכוחה ואפשר לו לחופרה תפירה כעין חלימה אבל המחתך בעקמומית לא חלים ואקשינן מתניתין המפשיט בבהמה ובחיה וכו' אמאי לימא דחלים תרגמא רבי אבון ראשון עושה ניפול פי' ניפול כל מה שמפשיט כאלו אפשיט ואותבינן שעל הצואר שעדיין לא נפשט והנה הוא חלים וקאי למה אמר רבי יוחנן אינו חיבור ופריק אביי בשומר העשוי לינתק מאליו פי' עור שעל הצואר עשוי כשימתח להינתק מאליו אין צריך חתיכת סכין ואקשינן מן התנור שניטמא כיצד מטהרין אותו ממעטו מבפנים מד' טפחים וכי ממעט ליה מז' טפחים בטל מתורת תנור ואמאי לימא חלים שזה ודאי כי מחבר ליה וממרח ליה בטיט חלים פי' חלים מחבר דגרסינן (ע"ז מד) ויתנו עליו את הנזר ואת העדות עדות הוא לבית דוד כל הראוי למלכות חולמתו כולי (א"ב בנוסחאות דידן כתוב הולמתו וגם בעל הערוך הביאו בערך הלם): חלמון   [געליכען] אפי' חלמון שלה אסור' בעל הערוך גרס חלמון עיין שם: חלון   [פענטסטער] (ב"ב נח) במשנת חלון מצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון המצרית כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה (ובפסיקתא דהחדש) הנה זה עומד אחר כתלינו אחר בתי כנסיות ואחר בתי מדרשות משגיח מן החלונות מבין כתפיהן של כהנים מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהן של כהנים. שאלה לפני הגאונים כהן שלא התפלל ומצא צבור מתפללין מותר לעלות לדוכן או לו והבשיב לא מצינו דבר שמעכב בברכה אלא נטילת ידים דאמרינן כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנא' שאו ידיכם קדש וברכו את ה' אבל תפילה לא מצינו שמעכבת הילכך יעלה ויברך כהן שעלה לדוכן מסייעו החזן שלא יטעה אולא גם בזו לא מצינו חילוק בין אחד לשנים אלא כדאמר אביי נקטינן לב' קורא כהנים לא' אין קורא כהנים ורב חסדא אמר אפי' לאחד קורא כהנים שאין קורא אלא לשבט אבל להקרותו מקרהו וכך מנהג פשוט בכל ישראל בין אחד בין שנים החזן מקרא אותן דבר דבר והן עונין אחריו. ראינו כהנים כשהן מברכין ובאין לברך פותחין אצבעותיהם יש בהן ממש או מסורה לא מצאנו בתלמוד כל עיקר אלא שאומרים בה רבנן כמה טעמים שהוא סימן שאימת שכינה עליהן כאילו הן מתחלחלין והיא שם עוברת ואע"פ ששנינו ברכת כהנים במקדש היו אומרים השם ככתבו ובמדינה בכנויו וזה סימן הוא כלומר שמזכירו ככתבו נאמר כאן אלא בשביל שהוא מדינה אנו מכניס ועוד לשום אותן סימן לפיסוקין כי בברכה ראשונה מניחין אצבע הסמוכה לגודל ומשהין אותה כן בשנייה מניחין האמצעות הסמוכה לאמה ומשהין אותה כן בשלישית מניחין רביעית הסמוכה לזרת והיא נקראת קמיצה כסדר הראשון: חלון   [פערעמדלינג] (בויקרא רבה בריש פ' קדושים תהיו) לכהן גבור שהיה מהלך בדרך ופגע בו חילוני א' פי' תרגום זר חילוני: חלס   [פעלדשטיינע] (בפרק קמא דמגלה) צידו אחר חולסות ומצולה (ב"ב סז) רבי אליעזר אומר המוכר את החצר מכר לו חולסית ומצולה החזיק בחולסית קנה מצולה במצולה לא קנה חולסית (ערכין לב) חולסית ומצולה רבי מאיר אומר בבתים ורבי יהודה אומר בשדות פי' חלסית גובה דאיכא בארעא דומיא דתל מצולה דאיכא בארעא דלא מיזדרעא עם ארעא כולה. פ"א חולסית קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית מצולה קרקעית הנהר שמוציאין זהב וכסף (א"ב פי' חליקס בלשון יוני אבנים קטנים וגושים מוכנים לרצף קרקע הבית): חלף   [פערטרעטיר] (ברכות יח) נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חלופיהן. (ובפרק קמא דשביעית) אילן שנגמם והוציא חליפין (בפ"ד דמדות' הוא היה נקרא בית החלפית ששם גונזים את הסכינין (ל' מקרא קדושין כב) תנא אף בחליפין פי' הוא קנין והוא ענין חילוף שמחליף לו הדבר שמקנה לו בקרנא דגלימא (ב"מ יא) וכי לא היה להן סודר לקנות ממנו בחליפין חליפין דרך מקח וממכר הוא: חלף   [מאטטע שילף] (פי"ז בכלים) מחצלת הקנים ושל חלף טהורה. (סוטה מח) של קנים ושל חילף מותר (סוכה כ) של קנים ושל חילוף גדולה מסככין בה ארוגה מסככין בה פי' עשב הוא ועושין ממנו חבל ומחצלת ובל' ישמעאל חלפה וי"א שהיא אותה שקורין בלע"ז קרט"קא וי"א שהיא מין ערבה (שם לד) כי תניא האי בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי חילפא גילא כשרה להושענא. (שבת עז) מ"ט קרנא דקמצא רכיבא דדיירא בחליפי יאי קשיא ניידא ומתעורר: חלף   [דערנער] (ב"מ כג חולין קי) יאוש בעלים הוו דקדחי בהו חילפי. (סנהד' מד) אסא בני חילפי אסא שמה ואסא קרו לה (שבת קנב) אמרי במערבא ינקותא כלילא דורדא סיבותא כלילא דחילפי פי' מיני קמשונים (ע"ז כח) קרירי לחולפניתא וחמימי לסילוא (א"ב חספניתא כתוב): חלף   [איין ארט קרויט] (ביצה ג יבמות פא ובסוף ערלה) וחילפות תרדין (ובפ"ק דעוקצין) שורשי קולסי כרוב וחילפו' תרדין פי' יש שאומרים הן העלין והצלעות של תרדין: חלף   [איינע פפלאנצע] (ברכות מה) הני חילפא דימא מברכין עלייהו בורא עצי בשמים (גיטין סט) לדמא דרישא ליתי שורבינא ואסא דרא וזיתא וחולפא וחילפי דימא פי' אע"ג דרכיכי עצים מיקרו דהא פשתי העץ דרכיכי ואיקרו עץ ופירשו הראשונים הני חילפי דימא לא בריר לן ודאי מאי נינהו וקיימא כי הא מתניתא דכל שתחלת ברייתו מוציא עץ אילן הוא ועל כל שהוא כענין הזה בורא עצי בשמים מברכינן עליה ואמרו ששמו בלע"ז רוז"מרינו: חלפסדרא   [זייגער] (ב"ר פרשה המכסה אני מאברהם) אמר לוי חלפסדרא מלאה מים פי' בלשון יוני כלי שעות מלא מים ובתחתיתו נקב קטן ובתוך שעה נשאר הכלי רק ונהגו הקדמונים שבעוד מים בכלי היה הסניגור או קטיגור מליץ לזכות או לחובה ובכלותם היה שותק וממלאים אותו הכלי מים והיה מתחיל האחר לדבר וטעם עלת חלפסדרא גונב מים ובנוסחאות יש טעות כפול הראשון פירד התבה לשתי תיבות והשני שכתוב חלף סרד' ותתכן סדרה: חלץ   אויס ציהען, רוסטען, רעטטען, דרענגען] (מ"ק כה) על כל המתים רצה חולץ רצה מניח על אביו ועל אמו חולץ (ב"ק יו) וכבוד עשו לו במותו זה חזקיהו מלך יהודה שיצאו אלף חלוצי כתף פי' מוציא ידו מתחת הקרע ונמצאת כתפו חלוצה מן החלוק כשמוציאו מבית הצואר (חולין צ) א"ר הונא גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח פי' שולפו מן הירך וזורקו לתפוח (יבמות קב) וחלצה נעלו מושלף הוא דכתיב וחלצו את האבנים. ועצמותיך יחליץ א"ר אלעזר זו היא מעולה שבברכות ואמר רבא זרוזי גרמי (בויקרא רבה) וכי ימוך ועצמותיך יחליץ ישלוף יזיין ישזיב יניח ישלוף וחלצה נעלו יזיין חלוצים תעברו ישיזיב חלצני ה' יניח כי ההוא דאמרו רבותינו רצה והחליצנו (בפסי' ותאמר ציון ובמגלת איכה גדע בחרי אף) למען יחלצון ידידיך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע למה כל אילין דרחמין לך מסכינין עבדיהון עתירין היך מה דאת אמר יחלץ עני בעניו למה כל אילין דרחמין לך תשישין עבדיהון בריאין כד"א ועצמותיך יחליץ וכו': חלץ   [נאמע דר וויסטע שור] (תרגום ירושלמי) שור חלוצה מדבר שור בדרך שור וכן (בב"ר פ' סו) בדרך שור באורחא דחלוצה: חלק   [גלעטטע] חלקה היתה בראשונה כבר פירוש בערך גזוזטר (כלים פ' כד) והחלקה טהורה מכלום. (עירובין קד) בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליק פי' שלא יחליקו רגלי הכהנים בכבש ויפלו. (בפ"ק דמעשרות) העיגול משיחליקנו פי' לשון חלק ואנכי איש חלק וחלק משמן חכה (פיאה פרק ד) ר' שמעון אומר אף בחליקי אגוזים. פי' אף חליקי אגוזים הרי הן כדלית ודקל שפי' בתחלת ערך דל ומהו חליקי אגוזים אילן של אגוזים ולפיכך קורהו חלק שאין לולא קשרים ולא ענפים פ"א אף בחילוק אגוזים. (ב"ב סט) אמרו דבי רבי ינאי קנים המחלקים שמעמידין אותן תחת הגשמים פי' אותן קנים המעמידין בהן הגפנים קליפין הן הקליפות שעליהן כדי שלא יכנסו המים בין הקליפה ובין העץ ומתליע שלא יהו אותן תולעין יוצאין ומתליעין הכרם פ"א מעמידין קנים וקושרין עליהם הזמורות של כרם כדי שיהו האשכולות של ענבים תלוים כמו בדלית ולא יהו מוטלין על הקרקע. דשקיל חלקיהו (מ"ק יג) פי' שנוטל הקליפה שהיא חלקה. (ובפ"ק דמעשרות) המחליק בענבים לא הוכשרו רבי יהודה אומר הוכשרו פי' מחליק משפשף פעמים שמתמצה מהן משקין ומחליקן בו משקה גמור הוא והוכשרו חלק   [טיילען, שטרייטען]. (שם) מחליקין בתאנים ובענבים של טבל פי' לשון חילוק הוא. (פיאה פ"ג) המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשין לגורן פי' מחלקאת בצליו וקוצר את הלחים למוכרן בשוק ומקיים את היבשים להצניעם לעשות מהן גורן. (מכשירין פ"ו נדרים נה מ"ק יג) חלקא טרגיס וטיסני פירשנו בערך זריד חילק' ופלגו חילקא פירשנו בערך אזיא (א"ב פירוש הלקא בל' רומי מין תקון של חטים שמסירים קליפתם וחולטים אותם במים חמין וחוברין אותם בתוך בגד עב ומערבים עמם חול נקי ואחר זמן מסירים החול ונעשים מן החטים כדורים קטנים כעין זרע גד ותיקון זה בזמניהם היה מורגל אבל טרגיס בלשון יוני ורומי מין תקון אחר של חטים גם כן חלוטם במים חמים ופירוש פטסני בלשון יוני ורומי דגן ובפרט שעורה אשר הוסרה קליפתה אחר ששורין אותה במים) תנו חלק לפלוני בכור פירשנו בערך בר. (ברכות כח) הנחלק על ישיבתו של רבו. (סנהדרין צט. שם קי) כל הנחלק על רבו כאילו נחלק על השכינה וכו'. (שביעית פ"ד) המחלק שלשה זה בצד זה פירוש הנוטל ג' זה בצד זה הוא המחליק. (מקואות פ"ח) ראה מים חלוקין או עכורין בתחילה טמא פ' אם היו המים חלוקין או עכורין קודם השתן טהור ואם אחריו מין קרי הוא. (ברכות פרק הרואה מקום בגמ' בנה בית בירושלמי) אל חי חלקנו צורינו צוה ידידות שארנו משחת ועיקרה בתוספת ברכות: חלק   [ניכטערן הייט] (נדה סב) לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש פי' חלוקת נפש שלא טעמה מאכל מבערב זה פי' רבינו חננאל ורבינו גרשם ז"ל פי' גריס שבור כגון גרש כרמל מתרגם פירוכן לעיסת כמו לא ילעוס חטים של פול חלוקת נפש כלומר מלעיסתה אותו פול שנתבשל כל כך שמאליו הוא נחלק לשנים והאי נפש כמו מנפשיה מעצמו ועוד אמר לן חלוקת נפש שמתחלק מעצמו בתוך קליפתו דהיינו נפש שלו כמו נפש שעל גבי קבר ואמר לן משום רב האי גאון תרי טעמי עוקת נפש כלומר שכל כך הוא נלעס שכבר עומד ליבלע בתוך עוקת הגרון דהיינו נפש פי' אחר חלוקת נפש שכל כך נלעס יפה שכבר נחלק מן השינים ועומד ליכנס בנפש בגרון: חלוק   [העמד, קלייד] (שבת צב) בין אפונדתו לחלוקו ובשפת חלוקו (שם קכ) קנבוס של פשתן וחלוק פי' המלבוש העליון ובלעז פלודי"לו. (שם קלג) ואין עושין לה חלוק בתחילה פ' ראש הבגד שמשימין בראש המילה (כלים פכ"ח) חלוק של יוצאת החוץ פי' חלוק יפה הלובשת אותו כשיוצאה בשוק ולא בבית. (בריש מגילת איכה בהייתי שחוק) מכניסין את הגמל לטייטרון שלהן והחלוקין שלו עליו והן אומרין אלו לאלו על מה זה מתאבל וכו': חלק   [איין ארט הערונג] (ע"ז צה) והחילק פי' מין דגים קטנים שמן חילק ואמר רב היא סולתנית יהוא דג טהור פי' ערבובי דגים טמאים מעורבין בה ועולין עמה. (ירושלמי) אמר רבי יוחנן חילק הוא טרית טרופה וקורט של חילתית. חילק אומן כבר פירשנו בערך אמן (א"ב פי' הנק בלשון יוני מין דג אשר נאכל מליח ומעושן בעודו נא וצלי ויש מהם לאלפים ולרבבות ובפרט בארצות אלו צפוניות ועושים בהם פרקמטיא עצומה וגם קראו הרומיים כן למין אכילה עשויה ממעי דגים): חלק   [נאהמע] (סנהד' צט) א"ר גידל אמר רב עתידין ישראל דאכלי שני משיח א"ל רב יוסף פשיטא מאן קא אכיל להו חלק ובלק אכיל להו פי' רבינו גרשום דייני סדום ושמותן כך. (חולין יט) א"ל לא חלק ידענא ולא בלק ידענא פי' רב האי גאון אנשים של פחת הן ורבינו חננאל פי' כמו משל אמר לו זה שאתה שואלני כמי עשית לא כפלוני ולא כפלוני הללו שאתה מזכירם איני יודע טעמם אנא שמעתא ידענא וכו' ורבינו גרשם פי' מה דאמרת לרבנן צריך לחלק הטבעת ואין השחיטה כשרה אי שחט למעלה מן הטבעת ולרבי יוסי ברבי יהודה דאמר אע"פ שמבלק הטבעת דשחט מקצת בטבעת ומקצת למעלה היכי דמי ששחט ושייר על פני רובו ולא ידענא בלק לשון מובלק דבר המתקלקל: חליקוסתא   [איינע ארט טייטלין] (שבת נ) א"ר הונא האי חליקוסתא דצה שלפה והדר דצה שרי ס"א סליקוסתא ופי' במקומו. (ב"ק ל) רב אדא בר אהבה אפקר חליקוסתא: חלש   [ווארפיי. גורל ווארפן] (גיטין עד) תנן התם (ערכין לא) התקין הלל שיהא חולש את מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס (שבת קמט) מטילין חלשים (גמ') מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורי הוא דכתיב תולש על גוים: חלש   [ארכיוו] תרגום השליכוהו אל היוצר כתב עובדיהון בתולש כתבא: חלש   [אבגעצוגין] (בב"ר פ' כב) ויאמר קין אל הבל אחיו דין אמר חלוש ודין אמר פרוח מתוך כן ויקם קין וגו' ובריש וישלח יעקב (פרש' עה) חלש פורפרה וטלקיה קומוי. (א"ב תרגום ירושלמי והפשי' את העול' ויחליש ית עלתא). (א"ה נ"ד וישלח): חלשתא   קאמרת (ברכות לח) פירש בערך טרימה (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חשילתא): חלת   [זאנדיגע ערד] (ערכין יד) אחד המקדיש בחולת המחוז פירוש מדינה שהיא חול ואינה עושה פירות: חלת   [ווילדע זאפרען] (בסוף עוקצין) הפלפלין וחלת חריע נלקחין בכסף מעשר. (נדה נא): חלת   [טאהל] תרגום ויקבור אותו בגי וקבר יחיה כחילתא: חלתא   [ביננו קארב] (שבת לה) תלתא בת תרי כורי שרי לטלטולה. (שם עד) מאן דעביד חלתא חייב י"ג חטאות פי' חתך קנים חייב ב' אחת משום קוצר וכיון דהדר קדחן חייב משום נוטע ומנא לן דהכי הוא מדרב יוסף באספסתא ומדאביי בקניבי סילקא כנפינון חייב אחד משום מעמר מדאמר רבא מאן דמכניף מילחא וכו'. ואמר אביי אין עימור אלא בגידולי קרקע חריי מיהא גידולי קרקע נינהו דקדק הקנים חייב משום טוחן חתכם שיעור כגון אמה חייב משום מחתך קילפם חייב משום דש השליך קליפתם וקנים שאין ראויין למלאכה חייב משום בורר הטיל שתי חייב משום מסיך וכהמטיל הערב משום עושה שני בתי נירים וכשמכה אותן כדי לקרבן זה לזה ולהדחיק אריג זה כל זמן שעושה ארעי' הכוורת וכשכופף הקנים למעלה לארוג קירותיה בונה הוא וגמר מלאכה שישבר קרומיות היוצאין משום מכה בפטיש הרי אלו י"א אבות ואם כפף פיה למט' ותפרה כשמותח החוט חייב משום טווה כרב דאמר המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת וכשתופרה חייב משום תופר הרי אלו י"ג חטאות. (ע"ז עה) חלתא דדיקולי דחייטי בחבלי (א"ב פי' כוורת על שם חלות דבש שבה): חלתית   [לאזערקרויט. דאטערבלומע] (שבת קמ) אין שורין את החלתית בפושרין (ע"ז לה) וציר שאין בה דגה ועלה של חלתית (ופ"א דטבול יום) התיה והחלתית והאלום. (ובפרק ג' דעוקצין) התיה והחלתית והפלפלין. (נדה נא) פי' בלעז אס"א פיטי"דא ובלשון ישמעאל חלתית: חם   [ווארום] (שבת יא) בגמ' וכן בגת דתנן (פ"א דמעשרות) השותין על הגת בין על החמין בין על הצונן פטור פי' וכן בגת לעניין מעשר שאם מכניס ראשו ורובו לגת פטור מן המעשר ואם לאו חייב במעשר בין על הצונן בין על החמין אם מזגו במים חמים ששוב אין מחזיר את המותר לגת בין אם מזגו בצונן שיכול להחזיר המותר. אבל ירקא אפשר בחמימי בערך מת: חם   [אייפער] (יבמות צז ובירושלמי בשקלים בסוף פרק מצטרפין שקלים דרכונות) אלא אימא עד שנקרע ספר תורה בחמתן פי' זה היה מושכו אצלו וזה היה מושכו אצלו עד שנקרע: חם   [צארן] (סנהדרין קא) אמר להם בני חמה עזה יש בעולם: חם   [זעהען] (שבת סז) וכי היכי דחמיתיה לחנניה מישאל ועזריה וכולי וראיתיה לזכור ברית עולם תרגום ירושלמי ואחמי. (בריש פסיקתא דאת קרבני לחמי לאשי) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה חמתי אכל חמתי שתה פי' ראה אותי: חם   [בעגייסטרין] (שבת קנג) אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא דמחמי ליה וחיים פי' ענין נעימות קול וביסום: חם   [נאהמע] (בב"ר פ' לו) ויאמר ארור כנען חם חטא וכנען נתקלל לפי שכתוב ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה במקום ברכה לפיכך ארור כנען רבי נחמיה אמר כנען ראה והגיד לחם לפיכך תולין את הקללה במקלקל אתה מנעתנו מלהוליד בן רביעי אני מארר בן רביעי שלך: חם   [ווארום] (ע"ז כח) חמא לחמא וסילקא לזיקא וחילופא סכנתא פי' צנון הוא יפה לחמה תרדין יפין לרוח שהיא בכריסו של אדם (פסחים קיו) קפא דחסא חמא. (גיטין סט) חומרתא לפילון ושיפא דחמימתא: חמא   [יוגענד פייער (בב"ר פ' פח) מטרונה שאלה את ר' יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה היה עומד בכל חומאו והיה עושה דבר הזה פירוש גם זה ענין חמימות כערך ראשון כלומר כחו כשדמו חם בבחרותו אבל זקן מצונן כדכתיב ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו: חמי   [פערבערגעען] תרגום ומעלים עיניו רב מארות (משלי כח) דמחמי עיני' מן מסכנא: חמד   [ערווערמען] (חולין נו) נפלו לאור ונחמדו בני מעיה פי' נתחממו כמו לחם חמודות יש ששונה ונחמרו כמו חמרמרו מעי (סנה' כב) וחומדת את בני מעיו ויש ששונה וחומרות: חמד   [בעגעהרען] (בילמדנו לך לקראת משה המדברה) והיה כל מחמד עיניך וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה ביקש כסף וזהב והן חמדה שנאמר ובאו חמדת כל הגוים בקש נשים והן חמדה שנאמר בן אדם הנני לוקח עמך את מחמד עיניך בקש בנים והן חמדה שנאמר והמתי מחמדי בטנם ומהו כל מחמד עיניך דבר שהוא חמדה זה ספר התורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב (סנהדרין קב) מחמד עיניך מאי הוא לאו ספר תורה (נדה סו) משום דמחמדא ואגב חימוד שופעת דם: חמה   [זאננע] (בילמדנו בריש כי תשא ובפסיקתא דכי תשא) ויעלהי עולה על החומה החמה כתיב שהיה משתחוה לחמה מיד ויהי קצף גדול על ישראל אמר להן הקב"ה לישראל עו"ג אין מכירין אותי לפיכך מורדין בי ואתם מכירין אותי וכבודי ומורדין בי אמר רב מני אילילא זכות אשתו של עובדיה כבר כלו ישראל באותה שעה דסמיך ליה ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה (ברכות סא) תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה ולבנה בתקופת' וכו' פי' חמה בתקופה בתחילת מחזור כ"ח שנופלת התקופה של ניסן בתחילת ליל ד' בכוכב שבתאי כתחילת ברייתה פי' אחר חמה בתקופתה וכוכבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים בעת שהיו ג' ימים מעוננין ולא נראת חמה בהן ולא כוכבים אותה העת צריכין לברך עליהן בעת שיתראו וזולתי זאת העת לא (ירושלמי) אמר רב הונא הדא דאת אמר בימות הגשמים ולאחר ג' ימים שנא' ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם: חמט   [שיסעל בראד] (מעשרות פ"א) נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפסי' ונותן לחמיטה ולתמחוי פי' קערה ויש מפרשים לחם דק ובלע"ז פורגנ"א. (ובריש טבול יום) האופה חמיטה עד שלא קרמו בתנור י"א הוא ריפתא בלשון חכמים כדרב הונא אכל תליסר ריפי ופי' ריפתא שתי ככרות דומות זו לזו ופירוש חמיטה מלה בטית ובלע"ז קומפלי"נא: חמט   [געזאלצינע ערד. זאנד] (שבת לא) קב חומטין פי' עפר מלוח מן ארץ מלחה וי"א חול (א"ב פירוש בל' המטון חול): חמט   [פויעלען] (שם נד) כי היכ' דלא ליחמטן אליתייהו פי' שלא יעלה כעין עיפוש באליה ובחורי ישראל הכריע תרגו' אחמיט וברכים כורעות תאמץ תרגום ומרכובייא דחמנטן בעבידתא תחייל: חמט   [נעבעל] ועלטה היה תרגום ירושלמי וחומטא הוה: חמטריא   [איינע ארט פפלאנצע] (שבת קט) מאי אבוברואה חומטריא מאי חומטריא חוטרא יחידאה פירש רש"י עץ הגדל יחידי בלא ענף: חמל   [היללע] (נדרים נה) הנודר מן הכסות מותר בשק ביריעה ובחמילה (א"ב פירש רש"י כעין יריעה היא): חמם   [שמעקידיגע פפלאנצע] בסוף (עוקצין נדה נא) הקושט והחמם וראשי בשמים פי' בשאילתות זנגבילא ויש מפרשין דורצני והוא קנמון (א"ב פירוש חמים בל' יוני ורומי מין בושם נחמד ונטע נודף ולו ענפים חזקים וגוון שלו נוטה לירוק ויש לו אשכלות מלאות גרעינים): חמס   [רובער] (ב"ק סב) מה בין גזלן לחמסן א"ל גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי אי דיהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זבינא לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דאמר לא רוצה אני. פי' אף על גב דיהיב דמי כיון דבעל כרחיה שקיל ולא אמר הנגזל רוצה אני חמסן קרית ליה (סנהדרין כה) והחומסנין מעיקרא סבור דמי קא יהבי כיון דחזן דקא חטפי שקלי בעל כרחייהו גזרו בהו אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד אלו הגזלנין מלוה בריבית ומועלין. (בב"ר פ' לב) בריש אלה תולדות נח החמס קם אתמהא חס ושלום אינו קם ואם קם למטה רשע לחיובו של רשע כלומר להיות לו שבט מכה (בב"ר מז) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך חמסני אתה בדברים רבי ברכיה אמר יבעו דיני גבך לשני בני אדם שהן חבושין וכו'. רב מנחמא אמר בשם רבי אבין חימסה פניו. (ובילמדנו ותדבר מרים ואהרן) אסטסינות שנאמר ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך מהו חמסי שחיטטה אותו וחימסה פניו כמניה. (כתובות יז סנהדרין יד) לא תסמכו לנא לא מן סרמיסי' ולא מן סרמיטין ואמרי לה לא מחמסין ולא מטרמסין כתב גאון שהוא דבר מכונה ועכשיו נתקלקל אפקעיות של מטוה בזמן שמסתכסך קורין אותו בארמית סרמוטי זה פירוש סרמוסין סרמוטין לשון סירטוט הוא וכתב מקולקל נקרא סרמוטי חמיסין לשון חטיפה טירמוסין מלשון עוגה שנטלת מן העיסה ואפויה כשהוא כמו כדור ולא השוו פניה ולא תקנוה נקרא טורמוס וכן הן אומרים אל תסמכו לנו מן המסכסכין את הדברים זה בזה כמטוה מסוכסך אלא מן שמסלסלין אותן ומעמידין דבר על אופניו ולא מן שאין טעמיהן מרורין ככתב מסורטט ולא מן שחוטפין את הדבר כחמיסין אלא מיושבין ולא מן שאין מתקנין את הדברים ומייפן אותן ומי שטעמיהן כטורמוס פ"א סרמיסין שמסרסין את המסכתא ואין שונין ממנה אלא פרק אתד סרמיטין ששונין את המסכתא חתיכות כסמרטוטין תמיסין ששונין חומשה של מסכתא טרמיסין ששונין שתי הלכות מהמסכתא: חמיסר   [פינפצעהן] (תרגום ירושלמי בפסוק ואם נקבה תלד וטמאה שבעיים) ותהי מסאבה ארבסרי יומין רציפין תהי בריחוקה ובחמיסר תשתרי: חמץ   [עססיג] (בריש דמאי) החוג והחומץ והכוסבר פי' ענבים קטנים הקשים החמוצים. פי' אחר החומץ אין בו משום דמאי כדאמרינן (פסחים מב) הלוקח חומץ מעם הארץ אין צריך לעשר שחזקתו לא בא אלא מן התמד ואמרינן בספרילא נחשדו עמי הארץ על התמד: חמץ   [זייערען] מן החמצן פירשנו בערך בקע. פי' אחר נברכ' של כובסין קביעה שמחמיצין בה כלים ואין מכבסין אבל מקום שמכבסים נותנין מים והן מגיעין לכותל מזיקו צריך להרחיק ממקום כיבוס ארבע אמות. הקדש חמץ ושחרור פירשתי פי' בערך קדש. (ערלה פ"ב) המחמץ והמתבל והמדמע פי' קמח של חולין והשאור איסור: חמץ   [געוואלדזאם] (יומא לט קידושין נג ובתוספתא דסוטה) מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו מאי קראה מכף מעול וחומץ. רבא אמר אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ ורועה זוללים יכלי' אביו תרגומו ודמחבר נזלזולי, מחמיץ אבוי: חמץ   [זויער פפלאנצע] (יבמות סג) רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי הוה אמר לה עביד לי חומצא הוה עבדא ליה טלופחי. (חולין כב) לבר מחמצי והפצי פי' חמצי ציצר"י הפצי גל"א: חמק   [פערשטעקען] (במ"ק יו) ר' גזר שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש חמוקי יריכיך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר כמו חלאים מעשה ידי אמן אין חלאים אלא רבנן כדגרסינן בנדרים מאן חולים רבנן והן שמתעסקין בתורה שהיא מעשה ידי אומן: חמצא   [פעט דאס אונטערלייביס] בר חמצא סתים חמצא לא סתים עיין ערך המצא כי כן גרס בעל הערוך: חמציתא   [אונטערקלייד] נפק בחמיצתא רומיתא עיין ערך המיצתא כי כן גרס בעל הערוך: חסר   [עזעל] (סנהדרין קיא) החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי אלו מצילין. ב"ב ח) החמרת והגזולת העוברת ממקום למקום פירוש שיירא של חמרים ושל גמלים. (עירובין לה) הרי זה חמר גמל פי' נעשה המערב שאינו יכול להלך לפניו ולא לאחריו מפני שדרך החמור בהנהגה ודרך גמל במשיכה ומי מיש לו חמור וגמל ונתן החמור מאחוריו נמישכו והגמל לפניו להנהיגו לא זה מהלך במשיכה ולא זה בהנהגה נמצא האדם שביניהן יושב בלא הליכה לפיכך עשו כמו משל זה שאין כי רשות להלך כמו חמר וגמל. (פסחים סז) מחמר כלאחר יד פי' כל העושה בשבת דבר שאין דרכו ליעשות כך נקרא כלאחר יד כגון חולב דאמרי' מפרק כלאחר יד דמי וכן המהלך אחרי גדי או טלה והביאו לעזרה והסכין תחובה בצמרו מחמר כלאחר יד נקרא ופטור כדתנן המוציא לאחר ידו ברגלו או בפיו וכו' (שבת קנג) המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת פי' מנהיג בהמתו ועליה משאוי חייב ודמי מנהיג בהמה טעונה כנושא משאוי על כתפו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך הקיש בהמתו לו. החמרין שנכנסו לעיר כבר פירשנו בערך חדש: חמרא   [מאסקע. וענט] דאכפא כבר פירשנו בערך אנקטמין. פירוש אחר עושין דמות חמור וקושרו בין ירכותיו דומה כמי שרוכב ומהלך (בכורות כח סנהדרין לג) מעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים וכו' עד א"ר טרפון הלכה חמורך טרפון כלומר הפסדת חמורך שתפרע חמורך תחת פרתו שהפסדת (נדה לא) יששכר חמור גרם חמור גרם לו ליששכר כלומר כשחזר יעקב מן השדה נהק החמור ושמע' לאה רצא' לקראתו וקראתו (בב"ר פ' סה) ריח בגדיו מה עשו לו נתנוהו בחמור של חרשים והיו מנסרין אותו והיה נוח ווי ווי דארגזית לבוראי. (שם פ' ע) ברחל בתך אפילו אתה נותן את הרשע בחמור של חרשים אין את מועיל ממנו כלום. (ב"ב יז) אלא הא דתניא יש לחמור שלש מן האסטרוביל שהן ד' מן הקלת פי' ריחים של חמור אין בהן טיריא שאין חמור טוען בה אלא נקראת ריחים של חמור על שם העצים שנושאין אותה כי העצים שהיא מוטלת עליהן נקראין כמו העץ שהמטה מוטלת עליו נקרא חמור כדתנן (פ' יח דכלים) נקליטי המטה וחמור וחפוי טהורים וכן העץ אשר מפוח של נפחים סומך עליו נקרא חמור דתנן (שם פ' יד) חמור של נפחים טמא וכן העץ הסובל שידה או מגדל או תיבה דתנו רבנן חמור שתחת המלבן והספסלים שתחת הרגלים טהורין וכן חמרא דאוכפא וכך היא עשויה כמין כסא ועליה הריחים וזה אצטרוביל ואדם יושב כנגדה במקום גבוה ורגליו מתוחות למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ליה טיריא כלל ואין בהדבר אלא קול בלבד אבל ריחים דמתני' אית בם נדנוד וזהו דתנן (בפ"ד דזבין) ועל חמור של ריחים של ידו כל כלי שנסמך עליו דבר נקרא בטיית חמור: חמר   [אנהייפען. צוזאממען נעהמען] (בפרק ב' דעוקצין) והבצלים. שתמרן פי' כדכתיב ויצברו אותם תמרים: חמר   [שוועלע] אדני כסף ואדניהם כסף ת"י חמרין דכסף: חמר   [לעהם] (כלים פ"ג) מיחם שטפלו בתמר ובחרסית הנוגע בחמר טמא ובחרסית טהור פי' מלשון ותחמרה בחמר ובזפת: חמר   [ווין] ויין חלבון תרגום חמר חדת מבשל: חמר   [איק מאסס] זרע חומר שעורים תרגום כור זרע כור שעורים והוא י' אפות דכתיב מעשר הבת מן הכור וכתיב והאיפה והבת תוכן אחד להם: חמר   [איין שטירנין] מעי מפלה תרגום לכרך דחמרא עוררו ארמנותיה שמה למפלה שויוהא לדמחמר' ערער תתערער תרגום שורי בבל פתיא איתחמרא איתחמרוי וכל חומה לארץ תפול וכל שור רם לארעא יתחמר: חמר   [שווירוגקייטען] (פסחים נד) דורשי חמורות אמרי ענה פסול היה לפיכך הביא פסולין לעולם כבר פירשנו בערך המר: חמר   [בונדיל איינע ארט בלומען] (שבת רז) מאי טוטפת אמר רב יוסף חומרתא דקטפתא כבר פירשנו בריש הערוך (גטין סט) לרשחתא ליתי אקיקא וכו' עד חומרתא דפילון. (קידושין עג) שייף מישחא מלי כוחלא תלי קמיעא תלי חומרא תלי פיתקא אין בו משום אסופי. (שבת סב) מאי רוכלת מר רב יוסף חומרתא דפילון. פי' קשר שיש בו מיני בשמים מעורבים כדמתרגמינן בלולה דפילא: (א"ב תרגום בפסוק ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך וריחא דגלגלוי כחומרא ופי' פילון בל' יונים פרחים ועשבים של ריח טוב): חמר   [רינג, שלייפע] (עירובין סט) ההוא דנפק בחומרתא דמדושא פי' טבעת כדגרסינן (מ"ק יב) יהודה נשיאה נפק בחומרתא דמדושא איקפד רבי אמי אמר רבי יוסף מאי טעמא איקפד וכו'. גלגל חומרתא כבר פירשתי בערך גלגל. (שבת קיב) בדחומרתא פי' מכנף כולהו ומעיילן בחומרתא דהיא כעין טבעת כגון לונאות דכד בעי מעיק והדר קטיר מאבראי דחומרתא וכד בעי מרווח. (יבמות קב) והאי דידן אע"ג דאית ביה חומרתא קטירנא ביה מיתנא סנדל טייעא כתב ר"ת שמענו שהוא כגון האי דקרו בלשון ערבי תאסומה דעבידא ליה לפי מדת חיסתוורא דכרעיה ועביד ליה חומרתא ומכנף רצועות דסנדל לכולהו ומעייל להו בחומרתא וכד בעי מעיק להו והדר קטיר מאבראי וכד בעי מרווח והאי סנדל דידן קטרינן ביה מיתנא כי היכי דלידק (זבחים כא) דמפקע ליה בחומרתא כי היכי דלישמעו וליתו: חמר   [קניפפ] (גיטין סט) לברקתי ליתי עקרבא דשב חומרי פי' כעין חליות שגופו עשוי דק ועב כעין חידקי (א"ב גם זה לשון קשר הוא וכן אומרים חכמי הטבע שיש עקרבים ובזנבם חמשה קשרים ויש אחרים והם אכזרים אשר בזנבם שבעה קשרים): חמר   [זאנד] (שם סט) וכי משתין משתין אסיסנא יבשתא בצינרא דדשא ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה פירוש גרגר קטן כמו אבן: חמר   (כתובות י) מעברא ליה לחומרתא כבר פירשתי בערך גהץ: חמר   [ארטיקלין] (קדושין ט) ההיא גברא דהוה מזבין חומרי פתרייתא פירוש מיני סדקות: חמש   [פיניף] (ב"מ נג) איבעיא להו חומשא מלבר או חומשא מלגו פי' חפץ שדמיו שמונים כספים צריך להביא כ' מבחוץ להשלימם ק' זה חומשא מלבר דהא מחוץ הבאת חמישיתם כ' והשלמתם ק' ואם דמיו ק' והוספת עליו כ' זהו חומשא מלגו שהוא חומש הקרן ואסיקנא שיהא הוא ותומכיו ה' וזה חומשא מלבר: (שם סד) היכי דמי בכדי שהדעת טועה אמר רב אחא בריה דרב יוסף עישורייתא וחומשייתא פי' שהיה מונה ה' ה' ומצא ה' טפי אמר טעה בה' ולא מצאם והוא הדין אם מונה י' י' פי' אחר כגון שמונה י' ומניח א' כדי לידע כמה עשרות הן יש לומר חזר וכללן במנויין ושכח ואין אינן מן המנויין לפיכך חייב להחזיר והוא הדין לחומשייתא. הבגד מטמא משום ה' שמות וכו' (פ' כז בכלים) פירוש מפני שהוא כלי קיבול ומושב ואהל ומטמא משום אריג שהשתי והערב אינו מטמא אלא בצרעתו משום ג' על ג' השק משום ד' שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל ומשום אריג העור משום ג' שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל והעץ משום ב' שהיא כלי קיבול ומושב כלי חרש משום אחד שהוא כלי קיבול. (כתובות נא ב"ק נה) חמשה גובין מן המשוחררין ואלו הן פירות ושבח והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות האי פירות ושבת היכי דמי וכו' פי' לשון חירות כלו' לא מן המשועבדין. (בילמדנו בריש אמור אל הכהנים) ה' דברים חייבין בחלה מן המקרא וכבר פירשתי בערך חט. ה' לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש והשוטה וכו' (בריש תרומות ומפורש בירושלמי ובילמדנו בריש ויקחו לי תרומה) רבי שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לעכו"ם מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש שוטה וזאת התרומ' אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו (ב"ך עט) ה' בקר ישלם תחת השור וד' צאן תחת השה תניא א"ר מאיר בוא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו ה' שה שלא ביטלו ממלאכתו ד'. אמר רבן יוחנן בן זכאי בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהולך ברגליו ה' שה שהרכיבו על כתיפו ד'. ה' פעמים כתובים ישראל בפסוק אחד (בריש ויקרא רבה פרשת הבן יקיר לי אפרים. ובילמדנו בריש כי תשא ובפסיק' דכי תשא) אמר רב יודן בוא וראה כמה חיבב וכו'. ה' אצבעות שנ יד ימינו של הקב"ה כולן לסוד הגאולות אצבע קטנה בה הראה את נח התיבה שנאמר וזה אשר תעשה אותה וכו' ה' אותיות שנכפלו מכל אותיות שבתורה כולן לסוד הגאולה כ"כ בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך מ"מ בו נגאל יצחק מארץ פלשתים שנא' לך מעמנו כי עצמת מחד נ"נ בו נגאל יעקב מיד עשו שנאמר הצילני נא פ"פ בו נגאלו ישראל ממצרים שנאמר פקד פקדתי צ"צ עתיד הקב"ה לגאול את ישראל שנא' הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. ה' שיעורן טפח שליא שופר שדרו של לולב אזוב ודופן סוכה (נדה כו) בגמ' שליא ושם מפורשים (מנחות מה) כל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר כל האמור בתורת כהנים אינו קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו. (סוטה לו) רבי חנינא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני פי' חומש הפקודים הוא ספר וידבר חומש שני הוא ספר ואלה שמות. (הוריות יג) חמשה דברים משיבין את התלמוד האוכל פת חיטין כל שכן חיטין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שירי עיסה וכו'. ה' חטאות מתות (בסיפרי בפרשת חטאת נשיא): חמת   [וואסער לאגיל. באטיל] (כלים פי"ט) החמת שהבצים שלה מקבלתו עמה ונפתחו טהורות שאין מקבלות כדרכן פי' כשפושטין הבהמה לעשות ממנה נוד פושטין עור הבצים עמה ויש להן בית קיבול ומיטמאין נחתכו מן העור אע"פ שמקבלין טהורין. (שם פ"כ) חמת חלילין טהורה מן המדרס פי' נוד קטן שעושין הרועין לזמר בו ולקבץ הבהמות וכן עושין אותו לוקחין עור הגדי וקושרין כל נקביו לבד משתי ידיו ובנקב אחד קושרין שתי חרנות קטנות ובנקב אחד קושרין שפופרת של קנה ובאותו קנה מניח פיו ונופחו ויוצא הקול מן הקרנות כמשתי שופרות ויש נקבים קטנים בצידי הקרנות ומחליף אצבעותיו על הנקבין ומזמר בהן: (שם פכ"ד) ג' חמתות הן וג' תרמלין ה' (שם פכ"ח) חמת שעשא' תרמל ותרמל שעשאו חמת: חמת   [פייער קרויט איין פפלאנצע]. (גיטין סט) לחינכי א"ר יוחנן חומתי וממרו פירוש בלע"ז פילט"רו (א"ב עשב זה נקרא חומתי כי חם הוא במעלה רביעית ולכן נקרא בל' יוני עשב של אש): חמת   [ווטגן] (תרגום שני) בפסוק ויאמר חרבונא מחמת דמיני נסבין חמר דנסוכין ובלשון תלמוד מחמת החולי פי' בעבור ולעולם בא באות מ"ם כמו בעבור באות בי"ת: חן   [שאאס] ובחיקו תשכב תרגום ובחייניה שכבה. (ובחיקי' כתוב) וכן ואת נשי אדניך בחיקך. ויקחהו מחיקה ובחיקו יצא: חן   כדי שתתחונן דעתו עליו כבר פי' בערך חל: חן   [מיטלייד. ליבליכקייט] (יבמות לח) דלמא כתובת אשה שאני משום חינא פי' מאי טעמא אמרי בית שמאי נוטלות כתובתן דמש"ה תקינו רבנן כתובה לאשה מספק משום חינא דכיון שיודעת שאפי' מספק נופלת כתובתה משמשת לבעלה ויעלת חן בעיני בעלה ואנן בעינן שתהא נושאת חן בעיני בעלה. (כתובות פד) ורבי אלעזר אומר כתובת אשה משום חינא פי' דכיון דידעא איתתא דמידחי בעלי חוב ויורשין לאחר מיתה מקמה תהא משרתת לבעלה בכל כוחה מחיים ומתוך כך תמצא חן לפניו ויהיה שלום בינו לבינה. (שם צו) בשלמא מן הנישואין משום מזוני אלא מן האירוסין מ"ט עולא אמר משום חינא פי' בשלמא אלמנה מן הנישואין משום הכי מוכרת שלא בבית דין משום דאית לה מזוני ומזוני צריכה מיד ולא לאהדורי אבי דינא אלא אלמנה מן האירוסין דלית לה מזוני אלא כתובה מנה מאתים אמאי מוכרח שלא בב"ד לצורך כתובה הא מציא לאמתוני עד דתשכח בי דינא דזבנא על פיו משום חינא כדי שימצאו חן בעיני בעליהן דמתוך דידעי דאיתת אלמנה בין מן הנשואין בין מן האירוסין תוכל לגבות כתובתה דלא תצטרך לחזר אחר בית דין בשביל חיבה זו תהא משרתת לבעלה ומתוך כך תמצא חן לפניו אלה פי' מגנצא. ורבינו חננאל פי' משום חינא שתקח ממון ותנשא בו ארוסה דלא נפיש חן דידה פי' שאין לה אלא מנה מאתים אבל גרושה אית לה גם תוספת ומפורש בירושלמי (בפרק הכותב) כדי שיהו הכל קופצין לישאנה אבל בעל חוב אינו נפרע שלא בפני הלוה וכן הלכה (שם סא) דאכלה כוורי הוו לה בני חינני פי' יפים בעלי חן. (סוטה מז) אמר רבי חנינא ג' חינות הן חן מקום על יושביו חן אשה על בעלה חן מקח על לוקחו וכענין הזה בערך בשר. (כתובות סא סוטה מט) רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא פי' תמרים שיש להם ריח יפה כלומר לכן הן בעלי חן. ס"א דהינוניתא פי' שם מקום והתמרים שגדילות שם שמינות הן הרבה ולפיכך אין משהין אותן לפני שמש שיש להך צער: חן   [גונסט] (ב"מ עא) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו אמר רב כגון שבור מלכא. (ובהגדת ילמדנו באם כסף תלוה) זה שאמר הכתוב מרבה הונו בנשך ותרבית וגו' כיצד היה ישראל צריך ללות ובא נכרי ללות ואמ' מוטב שאלוה לעכו"ם בריבית מללות ישראל שלא בריבית והלוה לו והעשיר לפי' שלמה צווח עליו מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו זה עשו ועשו חונן דלים הוא עושק דלים הוא אלא שהמלכות שומעת שהוא נושה בריבית מתגרה בו ונוטלין ממנו דימוסות מרחצאו' ואסטוניות שבמדינה וצורכי עוברים ושבים הוי לחונן דלים יקבצנו. (שבת נב) אין הרחלים יוצאות חנונות פי' בגמרא. (מ"ק נה) בעת חנינתו אבד חנינא פי' בעת חנינתו דולד אבד חנינא אביו המחננו: חנא   [נאמע] בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי (ב"מ ט כתובות כז) חנן הנחבא בירושל' שהיו חכמים רוצים למנותו פרנס ולא קבל והלך ונחבא ובגמ' שלנו מפורש אמאי קרו ליה חנן הנחבא שהיה מחביא עצמו בבית הכסא יותר מכל אדם: חנג   [פעסט מארק] (שבת נד ביצה לג) משום דמחזי כמאן דקא אזיל לחינגא פי' חינגא מלשון חג איד חגיגת גוים: חנג   [געזאנג שפיעל] (פסחים קי) שמע דקא תלו חינגא וקא משרן. (גיטין נז) ובהאי גיסא הלולי וחינגי ולא הוו ידעי. בתופין ובמחולות תרגום בתופין ובחונגין: חנט   [ווייץ] בעזרא חנטין כורין מאה כמו חטין: חניו   [נאמע]. (מגילה י) שמעתי שמקריבין בבית חוניו. (מנחות קט) אם הקריבה בבית חוניו לא יצא. ובגמרא מפורש שהיה בנו של שמעון הצדיק והלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה מזבח והעלה עליו רבי מאיר אומר לשם ע"ז ורבי יהודה אומר לשם שמים וכו' והגאון נקד חוניי: חנך   [בייאנאמע] (תענית כ מגילה כח) ולא קראתי לחבירי בחניכתי ואמרי לה בחניכתו פי' חניכתי שלא כניתי לו שם ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו. (גיטין פז) כתב חניכתו וחניכתה כשר פי' שם לווי ולא הזכיר שמו ממש: חנך   [גומען] (ב"ק צה) ההוא תורא דהוו כייבין ליה חינכי פירוש חינכי למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים. (חולין קג) כי פליגי בשל בין החניכי' מר סבר הרי נהנה גרונו בכזית ומ"ס אכילות מעים בעינן פי' מקום החיך שהחיך הוא הטועם לאוכל: חנם   [זאננע בילד] תרגום של חמן והכרתי את חמניכם ואיקצץ ית חניסנסיכון: חנם   [שלייער] תרגום של רעל הנטיפות והשרות והרעלות: חנף   [שמייכלער]. (סוטה מב) כת לצים כת חנפים כת שקרים כת מספרי לשון הרע וכו': חנק   [ווירגען] (שבת נז) בקטלא עסקינן האשה חונקת את עצמה כדי שתראה כבעלת בשר. התפתחי מוסרי צוארך תרגום איתפסקי חנקי צואריכון. (שם סז) מותר ליחנק בשבת פי' מי שחש בכריסו אוחזין אותו בעקבו וורידי' שלו למעל' מכתפיו בעיקר צוארו וכובשין עד שיבלטו עיניו ויבטל שעה אחת ודומה לחנוק ומתרפא פי' אחר מי שיש לו כאב בראשו ממשמין בוורידים שלו ונראה כמו שיחנק. פי' אחר מי שנפל לו עצם בגרונו אוחז אותו אדם אחד ברגליו ואחד אוחזו בלחייו ומתיחין אותו עד שישוב העצם למקומו פי' אחר מכניסין אצבע לתוך פיו ודוליהו (פסחים קיב) אם בקשת להחנק התלה באילן גדול פי' אם רצית לשאול בדבר איסור כלומר שאתה צריך לדון דין חמור בדין נפשות שאל לחכם גדול ועשה כהוראתו: חנות   [גיוועלב] (גיטין סז) ר"ש חנות מיוזנת פי' חנות מקושטת מכל מיני סחורה אף הוא היה מלא מכל מיני חכמה ספר אחר מזוינת ופירוש נאה (שבת סו ע"ז ח) בחניות למאי הילכתא וכו' עד אמרו מוטב ניקים ונגלי ממקום דכתיב ביה ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום מלמר שהמקום גורם פי' מקום חוץ מלשכת הגזית היה בהר הבית ושמו חניות כדגרסינן (ר"ה לא) וכנגדן גלתה סנהדרין מלשכת הגזית לחניות ומחניות לירושלים ומירושלים ליבנה: חס   [לאטיך] (פסחים לט) בחזרת ובעולשין חזרת חסא מאי חסא דחס רחמנא עלן ולמה נמשלה מצרים כמרור לומר לך מה מרור זה תחילתו רך וסופו קשה שמע מינה חזרת חסא ומרור אחד הן. התורה חסה על ממונן של ישראל שנאמר והשקית את העדה ואת בעירם: חסד   [גנאדע, ליעבעי פרום] (סוטה כא) הוא היה אומר חסיד שוטה וכו' היכי דמי חסיד שוטה כגון דטבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאסתכולי בה ואצילה. (ירושלמי) ראה תינוק שטבע בנהר אמר אחלוץ תפילי ואצילנו עד שחלץ תפיליו מת התינוק (בב"ר פרשת פז) ויקנהו פוטיפר לא יעזוב את חסידיו חסידו כתיב ואיזה זה יוסף. (ובילמדנו פרשת כי ימוך) ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל וכי עם כל בני ישראל עשה והלא לא עשה ד אלא עם משה בלבד שנאמר קראן לו ויאכל לחם אלא כל העושה עם אחד מגדולי ישראל חסד כאילו עושה עם כל ישראל. (כתובות יז) ובית הלל אומרים כלה נאה וחסידה: חסד   [אדער לאס]. (שבת כח) יד לחסידה תיקצץ פי' מקום שהקיז דם: חסחוס   [אויער לעפפעל] (תרגום ירושלמי) ונתתה על תנוך אזן ותתן על חסחיס תרגום בדל אזן חסחיס דאודן ובעל הערוך גרס סחוס עיין שם: חסיין   [מאגער] תרגום ירושלמי דקות בשר וחסיין בבשריהון: חסית   [צוויבעל געוועקסע] (בפרק ט דתרומות) המנכש עם הנכרי בחסיות. (ובפ' י) חסית של תרומה. (נדרים נח) המנכש עם הנכרי בחסיות אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי פירוש בערך דבר. (ובמגלת איכה) כלו בדמעות עיני ששה דמעות הן שלשה יפות לעין דמעה חסית קטנ' ס"א שום דמעת הקילורי' ודמעת החרדל ושל שחוק יפה מכולם ושלש רעות הן לעין דמעת הקבר ודמעות הבכיה ושל תשחור קשה מכולם מעשה באשה אחת שהיה לה בן תשחורת וכו': חסך   [צירוקה אלטין, שפארען]. (דמאי פ"א) רבי שמעון בן גמליאל אומר לא יחסוך מפני שממעט ממלאכתו של בעל הבית פירש רבינו דניאל ב"ר יחיאל לא יפחות גרוגרת מאכילתו ליתנה. תרומת מעשר מפני שממעט מלאכתו של בעל הבית שאין לו כח לעשות מלאכה כשאינו אוכל הרבה ותניא לא ישכי' אדם עצמו וירעיב עצמו מפני שממעט במלאכתו של בעל הבית וכן מפורש בירושלמי (בריש כלים) וחסוכי כלים וחסוכי בגדים במגע. (עירובין כח) חסוכי בנים לא יאכלו פי' לשון חיסור כמו לא חשכת את בנך (פסחים מח) אמר רב פפא ש"מ גריען חיטי חסיכתא וכולי פי' דקות ורעות כדמתרגמינן חסיכתא ובישתא. (מציעא סט) קא מקבלי עלייהו חסכא דנחשא פי' דכמה דמקלי נחשא בצרי דמיה. (מנחות קט) עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר אחד ומי תסיך כולי האי וכו'. כמעט קט תרגומו חסוך הוה תוביך: חסל   [ענטוועהנען] עד יגמל הנער עד דאיתחסיל עד גמלך עד גמלה: חסל   [פאלענדען, אויף צעהרעו] (תרגום ירושלמי) ויתם הכסף וחסיל כספא תרגום עד תמם עד זמן דחסילו והוא לשון מקרא יחסלנו הארבה ותרגומו יחסליניה גובא: חסס   [פערשליססען. געשטערקט] (שבת נג) ולא פרה בחסום שבפיה. (ב"מ צב) מת נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור פירוש מה נפשך כשאתה עומד בכרמך אם אי אתה אוכל פטור אף פועל אם עשית עמו תנאי על מנת כן אני משכירך ואתן לך כך וכך שלא תאכל פטור. (פרק י"ו דכלים) המלקוט של בקר והחסוס שלו פי' כמו מצודה קטנה של תבלים שחוסמין בה פי הסור והגמל. הסלים של עץ כשיחסום ויקנב פי' מלשון לא תחסום כיון שגומר אדם הקופה או הסל וגומר שפתו היא חסמה וכן פירש (פ"ד בכלים) חומר בשירי כלי נצרים מבתחילתן תחילתן אין מקבלין טומאה עד שיתחסמו (פ' י"ג בכלים) המעצד והאזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו טמאין ניטל חסומן טהורין פי' בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקרדום ובחודו של מקדת נותנין ברזל טוב ששמו צר בלשון קודש וחוסמין פיהן בו שיהא חד לחתוך יפה ובלעז נקרא אצר"ו ובלשון ישמעאל טבר והוא איצטמא לפרזלא דגרסינן (ביצה לג) אין מלבנין את הרעפים מאי קא עביד ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לחסמן פירוש לסתום נקביהן. (בויקרא רכה אחרי מות פרשת כשושנה) רבי אלעזר חסמא אזל לחד אתר אמרון ליה חכים ר' למפרס על שמע חכים רבי למיקרב אמר לאו אמרו ליה על מגן קרון לך רבי נתכרכמו פניו והלך אצל רבי עקיבא אמר לו מה לך פניך חלניות תני ליה עובדא אמר ליה צבי רבי דייליף אמר ליה אין תיב אזל לתמן אמרון ליה חכים רבי למיפרס על שמע אמר להון אין חכים רבי למיקרב אמר להון אין אמרון הא חסים אלעזר והוה קרו ליה אלעזר חסמא (בב"ר פרשת ג) והשקה את כל פני האדמה אמר ר' אלעזר ב"ר שמעון אין הארץ שותה אלא לפי חסימה חזיה דהוה קא מחסם כבר פי' בערך הסס: חסן   [אונפערטיגטער פלאקס] (שבת כ) לא בחוסן ולא בכלך פי' פשתן שתינו מתוקן ולכך נקרא חוסן שהוא קשה כמו חסין מל' והיה החסון לנעורת: חסן   [גרוסער קארב] נהרסו ממגורות תרגום איתפגרו חסניא. (פ' יו בכלים) פטיליא טמאה וחסינה טהורה פי' קופה גדולה שנותנין בה דגן ועשויה מן הוצי וחוסניא לשון רבים וחסינה לשון יחיד ובל' ישמעאל הודי: חסן   [ערווערבען] תרגום צדיקים ירשו ארץ צדיקיא יחסנון ארעא בהנחל עליון גוים באחסנא עלאה פממיא: חסס   [איין ארט ארביס] (פסחים מא) רב פפי שרא בי ריש גלותא למימת בחסיסי היינו קמחא דאבשונא. וי"מ מיני עדשין (א"ב בנוסחאות שלנו גרסינן שרי ליה לבורדקאי דריש גלותא) (נדרים מט) רבא אכיל ליה בחסיסי: חסף   [קרעציג ווערדען] (שבת קלג) אמר שמואל האי מאן דמשי אפיה ולת מנגב נקטא ליה חספניתא פי' כעין קרום הצומת בעור הפנים ותתקלף: חסף   [טעפפער ווערק] (בדניאל) די חסף תרגום כלי חרש מן דחסף: חסר   [פעהלבאהר] מחוסר כפורים פירוש שטבל והעריב שמשו ועדיין לא הביא קרבן כפרת מחוסר בגדים פי' כהן גדול שמחוסר מח' בגדים והדיוט שמחוסר מד' בגדים מחוסר זמן כבש שפחות מבן ח' ימים ושור או שה ששחט את האם הבן מחוסר זמן ואסור לשוחטו עד למחר: חף   [צעהנע] (עדיות פ"א כלים פכ"ב) כסא של כלה שניטלו חפוייו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין (שם פכ"ב) על כסא שניטלו ב' מחפוייו זה בצד זה שר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים. (שם פי"ג) פותחת של עץ וחפון שלה של מתכת טמאה. (ובפ' יד) היו בו חפון ונקבים טמא. (שבת פא) רבי יהודה אומר כדי לעשות חף אמר עולא חפי פותחת פי' שינים של עצם ויש של עץ ויש של מתכת ויש חפין בנגר שהן תלויים ועומדין כקבורים בתוך העץ שהוא בית הנגר ובעץ שהוא הנגר נקבים מוכנים להם שמתכוונין נגדם נופלין ונכנסין בהן ואלה הן של גל ובהם נסגר והמפתח יש בו חפין בולטין מכוונין כנגדן מכניסין אותו בחלל שבנגר וחפין מעלין את חפין של גל והוא נפתח שבדלת טהורין לעולם מפני שהן מחוברין בקרקע ושבמפתח טהורין עד שיפקעו ואז הוויין מכלל הכלי (א"ב תרגום וחשריהם הכל מוצק וחיפיהון): חף   [שיידע איבערצאג] (בסוף כלים פי"ו) חפוי האלה והקשת והרומח הרי אלו טהורין זה הכלל העשוי לתיק טמא ולחפוי טהור (כלים פי"ח) נקליטי המטה וחמור וחפוי טהורין. (כלים פרק כ"ו) עור שעשאו חפיו לכלים תרגום מכסה חופאה ולמשקלות טהור אם עשאו כדי לכסות בו המשקולות טהור. (מועד קטן ג) (מכות כא) המנכש והמחפה בכלאים לוקה פי' המכסה הזרעים בעפר לוקה משום לא תזרע כרמך כלאים. (חולין נט) וכנפיו חופין את רובו פי' מכסין. באפר יתפלשו תרגום בקיטמת יהון חפיפין. (סוטה כב) חפו גרדי (מ"ק י"ג) בשלמא כיתנא חזי לחפיפא פי' לכסות נזייתא דשיכרא לצורך המועד (מעשר שני פ"ב) כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה פי' כסוי שלה. (במגילת איכה) נביאיך חזו לך שוא ותפל דהוון מסיין על חפוי: חף   [טרויא היממעל] (סוטה מט) תנא אף על חופת חתנים גזרו מאי חופת חתנים זהורית מוזהבת. (כתובות יז) מישחא דחפופתא קאמר מר פי' שמן של בשמים שמתוקן לחופות: חף   [טרויר] (זבחים נד מגלה כו) והיה בנימן הצדיק תצטער עליה שנא' חופף כל היום פי' חופף ל' צער כדתרגמינן יהא מגין עלוהי. וכתיב תתן להם מגנת לב תרגומו חפיפות ליבא: חף   [קראצין] (שבת לא) היה הלל חופף את ראשו (סנהד' צה) אבישי בן צרויה הוה חייף רישיה. (ב"ק פב) ושתהא אשה חופפ' וטובל' (שבת נ) חופף ומפספס אבל לא סורק (ביצה לה) נזי' לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער. (נדה סו) לא תחוף בנתר. (שבת ו) אימר דאמר רבי אליעזר צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו היכ' דליכא חיפופי היכא דאיכא חיפופי מי אמר פי' מי שבונה כותל סמוך לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל מביאין אבנים שיש להם קרנים וקובעין אותן בכותל ומוציאים את ראשיהן מעט לרשות הרבים כדי שלא יזיקו גמלים ושוורים ובני אדם את הכותל שלא יתחככו בכותל ויהרסוהו ולדברי הכל לאו כרשות הרבים דמו ועיקרו מן חיכוך כמו שאמרינן בסוטה הני דחייפי גונדי ובזה הפי' משמש גונדי כמו גידודי וכן כאן במקום העשוי להתחכך בו ויש שקובעין בצד כותליהן עמוד או קונדס (כתובות כד) משום חיפופי רשות הרבים פי' שמא עוברי דרכים נתחככו בהן וטימאו החיצונות (ע"ז לט) רבי עקיבא איקלע לגינזק אייתי לקמיה ההוא מינא דהוה דמי לחיפושא חפייה בדיקולא חזא ביה קילפי ושרייה. (יומא פד) ר' הונא בריה דרב יהושע הוה קאיה בשוקא חף ביה ושלח שדנהו למניה קמיה: (גיטין סח) כי נקיט ליה ואתי מטא דיקלא חף ביה שדייה. וליתליה בסיפי בבא דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה. (שבת עז) ונחש לחפפית פי' אחת ממיני שחין ותמיד צריך בעלה לחכך אותם ולחפף אותה כמו ששנינו ויקח לו חרש להתגרד בו ורפואתה בנחש שמרתיחין אותו בשמן זית ושפין אותה ומן הטינוף מתכנס על העור: חף   [אבשווענקען] תרגום ושטף חף וחפא: חפה   [פעל הויט] דמליח וקמיח (שם עז גיטין כב) שלש עורות הן מצה חופה רפתא מצה כמשמעו מה מצה דלית בה שאור ולא שום דבר אלא קמת עצמו אף האי עור נמי חופה דמליח ולא קמיח ולא עפוץ וכו': חפה   [וועבר קאמם] (שבת צו) ודילמא גבי הדדי הוו יתבי ומטו תהדדי כחופה פי' מגיעין זה לזה כמסרק שמכה בו על היריעה: חפאטיקין   [קונסאל] (בילמדנו בריש ואלה תולדות יצחק) שני גיים שני גאים עשו משלח חפאטיקון ויעקב משלח קתדרין: (א"ב פי' חפאטיקון בלשון יוני איש רומיי מעולה במדרגת הממשלה עיין ערך איפטיא): חפן   [פויסט. האנדפאל] (מעשר שני פ"ב) אם בלל וחפן לפי חשבון פי' תפש מלא ידו: חפס   [קליינער זאק] (גיטין כז ב"מ כ) מצא בחפיסה או בגלוסקמא (גמרא) מאי חפיסא אמר רבה בר בר חנה חמת קטנה: חפס   [זיכטען] תרגום ויחפשוהו ממטמונים וחפסין ליה מן טומעיא: חפץ   [וואנטש, געפאללען] (בב"ר לו זאת אות הברית) כתוב אחד או' וכל חפצים לא ישוו בה כתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה חפצים אלו מצות ומעשים טובים חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות. (ירושלמי בפרק קמא דפיאה) חפצים אלו אבנים טובות ומרגליות חפציך אלו מצות ומעשים טובים שנאמר כי באלה חפצתי: חפץ   לבד מחמצי וחפצי עיין ערך הפץ כי כן גרס בעל הערוך: חפר   [קארטאפעל] (ב"ב קכד בכורות נב) חפורה והוו שיבלי שלופפי והוי תמרי פי' כגון שחח ונעשה שבלים וכיוצא בו שופפי והוי תמרי. (יבמות סג) אמר רבא מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה פי' מי שיש לו במאה זוזי חיטי נזרעין בקרקע אינו מרויח שיאכל אלא מלח וירק. (בסוף פסיקתא דעשר תעשר) אם נתת לי מן התפוריות ומן הקטניות אף אני יש לי ליתן לך מן החפוריות ומן הקוטניות. יתן יי את מסר ארצך אבק ועפר בא לוי אצלך וכו': חפר   [גראבען בערגווערג] (כתובות עט) גפרית מחפורת של צריף רבי מאיר אומר קרן וחכמים אומרים פירי אמר רב שר שלום יש חכמים ששמעו מפי הראשונים יורות של אבנים שנפסלים מההר שאין להם טהרה עד שנכנסין לכבשן ויש חכמים ששמעו כלים הבאים מן הזרניך וכן פי' (ע"ז לג) יורות כלי נתר אין להן טהרה עולמית מאי כלי נחר אמר רבי יוסי ב"ר אבין כלי מחפורת של צריף. למלח נתנו תרגומו למחפורין דמלח יהין: חפרע   [פרעה קעניג פאן עגיפטען] (בילמדנו וארא אל אברהם) מד' בני אדם שעשו עצמן אלוהות ונבעלו כנשים תירם ונבוכדנצר ויואש ופרעה וכו' פרעה מניין שנאמר פרעה חפרע מהו חפרע שהיה זכר ופרע עצמו כנקבה וכן הנביא מקנטרו ביום ההוא יהיה פרעה מלך מצרים כנשים: חפש   [ענטלעדיגען] ויתחפש שאול בשי"ן כתוב שיצא חפשי מן המלכות ולבש בגדים אחרים (בויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים): חפש   [פראכט. הערליכקייט] בבגדי חופש לרכבה תרגום בלבוש דיקר לרתיכין: חפש   [פרייא] (נדה עו) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המלות (א"ב אלו שלשה ערכים ענין אחד להם): חפושית   [קעפפר] (ע"ז כח) ניתי תרבא דחיפושיתא גמלניתא. (חולין סז) הולך על ארבע זה עקרב כל לרבות את החפושית ואת הדומה לחפושית. (פרה פ"ט) חפושית בין כך ובין כך פוסלת פי' היא התולעת השחורה ובלע"ז סקרווייו ובלשון ישמעאל כנפוסא ויש אומרים בלטולא: חפושית   [פיש אהנע שיפען אין פלוס פעדערן] (ע"ז כח) רבי עקיבא איקלע לגירזק אייתו לקמיה ההוא מינא דהוה דמי לחיפושה פי' דג טמא: חפשית   [שוים] (במגילת איכה) סי' אשר תלאתה בה יורה דחפשושיתא לגוויה (א"ב פי' זוהמא): חפת   [זוים ערמער] (שבת צב) בין פונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב ובשפת חלוקו) (יומא עו) ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו (שקלים פ"ג יבמות קב) ותנן נמי אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל. (ובב"ד. פרשה עה) עם לבן גרתי דהוה רבהון דרמאי יהיבתיה בחיפתי לההוא גברא לא כל שכן. (בפ' פא) מקניהם וקניינם וגו' סכרין למיחפת ואתחפון פי' הוא בית יד של חלוק שעל זרועו בלשון ישמעאל גי"ב: חץ   [שיידע וואנד] (עירובין כז) ר' יהודה אומר אף בבית הקברות מפני שיכול לחוץ ולאכול (גמרא) תנא מפני שיכול לחוץ בשידה תיבה ומגדל. (שביעית פ"ג) אבל עושהו חייץ פי' מחיצה (מכשירין פ"ג) המוריד את הגללים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים בשביל שיחוצו פי' לעשות מחיצה בפני המים כדי להתקבץ. (אהלות פט"ו) חצצו מארצו פי' עשה לו מחיצה מלמטה כלומר מקרקעית הבית. (ובסוף מקואות) תפלה של ראש בזמן שהיא חוצה פי' חוצצת המים להכנס לתוכה: חץ   [טהיילען] (ב"ק לד) וגם את המת יחצון פחת שפחתתו מיתה מחצין בחי פי' כל מה שנפסד השור במיתתו ונחתת מדמיו תצי ההפסד משלם לו מן החי. (ב"ב טו) מאי וסר מרע א"ר אבא בר שמואל מנהגו של עולם חצי פרוטה חנוכי איוב מדנפשיה יהיב. ס"א איוב ויתרה משלו פי' כששוקל התגר מעותיו למוכר ונמצאו מכריעות חצי פרוטה הולכין אצל חנוני ולוקחין פירות בפרוטה ומחלקין אותן ביניהם ואיוב היה מוותרה ומניחה למוכר (פסחים כב קדושין נו) ולהך תנא דמפקי ליה להאי קרא ובעל השור נקי לדרשא אחרינא לחצי כופר ולדמי ולדות (ב"ק מא) ת"ר ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר וכו'. (נדרים פג) אלא אמר אביי אין כזירות לחצאין ואין קרבן לחצאין. חץ   [דרויסען] (יומא נה זבחים כז) חוץ ופנים בחדא זימנא גמר: חץ   [פייל] (סוטה ט) חצי אכלה בם חצי כלין והן אינן כלין: חץ   [גראבען] תרגום יקרוה עורבי נחל נחצוניה עורבי דנחלא: חצב   [אויסהוען דרייא פיס] (עירובין פה) מי סברת דעבידא כשורה לא דעבידא כי חצובה פי' כשורה כסדר כחצובה דעבידא כמין כ' יוני והאמצעית היא בין שתי חצרות ושתים החיצונות נמשכות ויוצאות מחוץ לחצרות ואין משתמשות החצרות הללו בתוך שני החרבות הללו אלא על ידי זריק' מיהו זריק' מן החצר על החרבה תבוא מלמעלה למטה וזריקה מן החרבה לחצר היא ממטה למעלה לפיכך זריקה של חצר היא בנחת וקרובה היא לשלשול לפיכך נותנין לה וזריקה של חרבה בקושי היא פי' כחצובה כג' רגלי קנקן כשורה עומדת על הסדר אחת עם אחת (מציעא כה) בעי רבי ירמיה כשיר מהו וכו' פי' כשיר עגול כצמידין כשורה זה בצד זה כחצובה זה למעלה מזה במקום מורד כסולם נתונין כסדר בארץ והפרש ביניהן פי' אחר כחצובה נעוצין על דופנן וזקופין על הארץ כדלי שחוצבין בו מים מן הנהר כסולם שמונחין מקצת זה על זה ויוצאין זה מזה בשליבות ובמעלות הוי דרך הינוח או דרך נפילה (ב"ב פג) כיצד הן עומדין רב אמר כשורה ושמואל ואיתימא רבי יוחנן אמר כחצובה פי' שהן משולשין שנים זה כנגד זה והג' יוצא זנב כמו שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב. פי' אחר כמו בקבוק שהוא עגול כן הן עומדים בעגול ושני הפירושים ענין אחד הן: חצב   [וואססר קריג] (ברכות ס) חצבי חיוורי דמליין סריקתא פי' כדים לבנים מלאים יתושים. ס"א חצבי חיוורי דמליין קיטמא כך אלו התלמידים שהוסיפו אין מעשיהן כלום (פסחים קג) רב שישא בריה דרב אידי קפיד אחצבא פגימא (שם קיא) צעא אחצבא קשה לעניותא. (סוכה כט) חצבא ושחיל בר ממטלליתא. חצבי לנהרא פי' בערך כגני. (ברכות כב) רב נחמן תקן חצבא בת ט' קבין. (כלים פ"ג) מלחמיות ועד חצבים גדולים כלוג פי' כדים גדולים (א"ב פי' חצב בלשון יוני מין כלי וכוס ובפרט של אנשים כפריים ובנקודות אחרות בלשון יוני גביע): חצב   [איין גראז ווחס אין די טיף וואקסט] (שבת קכח) ת"ר מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצבאים. (ובב"ר פ' לב) ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל הכניס זמורות לפילין חצובה לצבאים זכוכית לנעמיות (כלאים פ"ח) אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצב שתהא מקירו פי' מקירו שיהא לו צל. יש מפורשין לשון קור (ב"ב נו) חצובה בנכסי הגר מאי חצובה א"ר יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ. (ביצה כה) חצובה מקטעה רגליהון דרשיעיא פי' עשב הוא שיורדין שרשיו בארץ אמות הרבה ולא ינעו הנה והנה מלשון לחצוב להם בורות ונקרא אדר"א אם יגזול אחד משדה חבירו חופרין עד שימצאו וזה החצובה ומתפרסם זה הגזלן הנכנס לשדה חבירו פי' לפיכך רגליהון דרשיעייא כלומר זה העשב לא נזהר במצוות ויורד בכחו ואינו נוטה אילך ואילך והרשעים נצטוו ומפירין ומניחין דרך הישרה ומעקמין וחומסין ונקרא בלשון ארמי יבלא: חצב   [שטיין ברוך] (ב"מ קי) תנו רבנן החצב שמסר לסתת הסתת חייב. (ובתורת כהנים) והכהן הגדול מאחיו ושגדלוהו משל אחיו וכו' ומצאוהו חוצב ומלאו עליו המחצב דינרי זהב. לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו. (שביעית פ"ג) שיעור הגדר י' טפחים פחות מכן מחצב אינו נקרא גדר אלא מחצב כלומר גדר בינוני. לא תבנה אתהן גזית תרגום ירושלמי חציבין (א"ב לשון פסוק זה ובורות חצוביה אשר לא חצבת): חצב   [ציקער ראהר] (ע"ז יג) ר"מ אומר אף דקל טב חצב ונקלווס פי"בגמ' חצב קשבא פירוש קנה שעושין ממנה הסיכ"ר והוא מתוק: חצד   [געטריידע שניידען] תרגום זרעו קציר זרעא וחצדא: חצדד   [ארטם נאמע] (יומא עז) הוו קיימי אגודא דנהר פפא אמעברא דחצדד פי' מקום שמו חצדד והמי' היו שם קלים שהיו יכולי' לעבור ברגל משם: חצל   [מאטטע] (סוכה כ) תנן (עדיות פ"ג) כל החוצלת טמאות טמא מת דברי ר' דוסא הן מחצלות ממש וכבר פירשנו בערך בודיא: חצן   [בינדל] חוצני פשתן כבר פי' בערך בודיא: חצן   [טשאגען] (שבת קכג) אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי ביתד של מחרישה דמו. (עירובין לה) לא צריכא דבעי מרא וחצינא. (יומא נט) מוליכו בקתחא דנגרי וחצינא. חרש ברזל מעצד תרגומו נפחא מברזלא חצינא וכן תרגום מעשה ידי חרש במעצד (א"ב כן נקרא בלשון יוני עיין ערך חזינא): חצן   [פרייאגייסט] (מגילה כד) הרי זה דרך החיצוני' כלומר לא עבד כשורה: חצן   [דער לוירינדער] הכינו האורבים תרגום אתקינו חיצניא: חצף   [שטרענג פרעך] אפם כי עז העם תרגום ירושלמי חציפין קשי פנים תרגום חציפי אפין. ועז פניו ישונה תרגום וחציף אפין מתחלפין ארחתיה מטב לביש (בפסיקתא דשובה) חציפא נצח לבישא פי' חצוף נוצח לרע: חציצא   [איין האממער] (בתרא עג) חציצא דבר נגרא פירוש רש"י גרזן או מעצד ולפי דעתי חצינא גרסינן לפיכך לא הביאו בעל הערוך: חצר   [פארע לויך] (כלים פרק י"ז) א"ר יהודה לא הוזכרו רמוני בדן וחצירי גבע אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום פי' כרישי' ממקום שנקרא גבע והן מקומות בין הכותים כדתניא לא הוזכרו רמוני בדן וחצירי גבע של בין הכותים אלא שמתעשרין ודאי בכ"מ הקונה אותם ואלו חצירי גבע מתעשרין ודאי בכ"מ הקונה אותם אם במקומם אם במקום אחר מעשר ודאי עשר ממאה מקום שהכותים מודיעים מעם הארץ שהן וודאי לא עישרו והלוקח מעם הארץ ספק הוא ומעשר דמאי אחד מכל מאה כמו תרומת מעשר וזה כמו ואת החציר ואת הבצלים: חצר   [פארהויף] (כלים פ"ז) חצר הכירה בזמן שהיא גבוה שלשה אצבעות וכו' (ב"ק יב) והא דתניא קנה בעודן עליו וכי עודן עליו מאי הוי חצר מהלכת הוא וחצר מהלכת לא קנה וכו'. (גיטין כא) ואמאי חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכו' מאי טעמא דערים בצורות ביהודה דלא ניידי. (נדה מז) וחד מתני חצר צורית דתנן (פ"ג במעשרות) ואי זו היא חצר שחייבת במעשר רבי ישמעאל אומר חצר צורית שהכלים נשמרים בתוכה מאי חצר צורית אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שכן בצור מושיבין שומר על החצר. (מנחות כח) לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה כנגד אולם חצר כנגד עזרה. (ברכותיח) אזלבתריה לחצר מות פי' בית הקברות חצר שהמתים מוטלין בה (יומא פד) מי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו (א"ב תרגום ואת יותרת הכבד וית חצר כבדא): חצצרת   [הארן טראמפעט] (שבת לו סוכה לד) ערבה גזולה חצוצרתא שיפורא וכו' פי' עכשיו חצוצרות כשרה ואותו שקורין שיפורא פסול וכן הקרוים צפצפה עכשיו כשרה ללולב וערבה פסולה פתורא בתחילה קורין לקטנה בזמן הזה קורין כן לגדולה בזמן הזה קורין לבית הכוסות הובלילא ואם נמצא מחט בהובלילא טריפה ואם בא גט אשה מאותו מקום שקורין בולסיף אין צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם שהיא בבל (ובב"ר) בולסיף בלל שפת. ס"א בורסיף פי' בורסיף בור מן הספר שהעומד באוירו של מגדל משכח את התלמוד: חצצתא   [פרידהויף] (בב"ב קלג) דיירי דחצצתא היכי דייני פי' בית הקברות וקרא עליה בעתה אחישנא כלומר עדיין לא הגעת להוראה בעתה תמצאנה: חק   [בעשטוממונג. שפייז] (עירובין נד) א"ל רב לרב המנונא ברי אם יש לך אוטיב לך כי אין בשאול תענוג ולמות יתמהמה וחם תאמר מה אניח לבני ולבנותי חק בשאול מי יודה לך פי' חוקם ועסקם בקבר מי יגיד לך שתדע היאך עמידתם פי' אחר מזון אם יהיה להן מי יגיד לך כמו לחם חקי: חק   [ארט. ווייזע. געברויך] (חולין מא) חק   [איינגרייבען] (שבת קג) זה הכלל לאתויי מאי לאתויי דחק קפיזא בקבא פי' שעשה חקיקה סימן לידע היכא דוכתא דקפיזא כמו שנתות הין בהין. יוחנן חקוקה (פסחים ג) פי' סופר כמו הוי החוקקים. (ישעיה י) וי"מ על שם חוקוקה נקרא שהיה משם דכתיב ויצא משם חוקוקה. פתוחי חותם ת"י גלף חקיין. כתובת קעקע ת"י חקיין. (פכ"ב בכלים) וחכמים מטהרין עד שיחוק בו פירש' בערך כופת: חק   [גרונדלאגע] (ריש עירובין ובזבחים פ' ק"ק) (מנחות צז) חיק האמה זה יסוד אמה רוחב זה סובב וכו': חקל   [פעלד] (שבת יב) אבל דחקלייתא מידע ידיעי פי' הדיוטות הדרים בשדה (תרגום שדה העיר חקל קרתא): חקר   [פורשטין] (סנהד' מ) מנא ה"מ דבעינן שבע חקירות פי' מנה הכתוב ז' מדות ודרשת א' וחקרת ב' ושאלת ג' והוגד לך ד' ושמעת ה' ודרשת ו' ודרשו השופטים ז' ומקשינן כי ז' אלו בג' פרשיות ג' בעיר הנדחת וג' בעבודה זרה ואח' בעדים זוממין ולמה לא תאמר כל פרשה יש לה חקירות כמניין מה שכתוב בה שהרי היה לו לכותבן כולן כאחת ומפרקינן כיון דדמיין להדדי מהדדי ילפן לפיכך כתב בכל אחת מקצת ואקשינן נמי הא לא דמיין להדדי אלא כל אחת לחודיה סי' פצט סוף והתראה והאיך תאמר ילפן מהדדי ופרקינן בהיטב היטב ילפן מהדדי בדיקות במה הרגו בסייף הרגו או בארירן הרגו בדיקות אמר אחד איני יודע ואפי' ב' אומרים אין אנו יודעין עדותן בטילה מאי שנא פי' חקירות כי אמרי ליה באי זה יום וקאמר איני יודע עדותן בטילה דאיכא למימר להכי אומר איני יודע דשקרי נינהו ומסתפי דלא ליתו סהדי ומזימי להו ואמרי והלא ביום פלוני עמנו הייתם והשתא הואיל דאמרי איני יודע במאי מצי איניש להזימן הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה הלכך לא הויא עדות. בדיקות כי אמר אחד איני יודע להכי עדותן קיימת דהוה ליה עדות שאתה יכול להזימה דאע"ג דאמרי אין אנו יודעין אם בסייף הרגו אם בארירן הרגו הא מכל מקום מסהדי יום קטלא ואכתי מצי סהדי למימר להו ביום פלוני עמנו הייתם הלכך הויא עדות שאתה יכול להזימה ועדותן קיימת: חקרה   [ארטס נאמע] (ערכין לג) חקרה של גוש חלב מצודת ציון תרגום חקרה דציון. ודוד אז במצודה תרגום ודוד אז בחקרה (א"ב כמו אקרא עיין שם): חד   [לאך] (פיאה פ"ד חולין קלב) חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעל הבית פי' ולא חשוב שכחה ושלאחר הקוצרים העליונים לעניים דאמרינן נפלו בשעת קצירה והתחתונים של בעל הבית דאמרינן חורי נמלים הן. (ירושלמי) רבי יהודה בשם רבי שמואל העליונים לעניים בלבנים והתחתונים לבעל הבית בירוקים פירוש לבנים הן המבושלים ואיכא למימר בשעת קצירה נפלו ירוקין שאינן מבושלים דודאי מקודם לכן נפלו ותנן איזה לקט הנושר בשעת בצירה וספק לקט לקט מנין שנאמר עני ורש הצדיקו עד ובמתנותיו לא תטה וכו'. (גיטין מה קידושין נו ערכין ל) לא עכברא גנב אלא חורא גנב אי לאו עכברא חורא מנא ליה וכו'. (פרק ו' במקואות) כל המעורב למקוה כמקוה חורי חד   המערה וסדקי המערה מטבילין בהן כמו שהן: חר   [קוכען] (ביצה כא פרק ג' דעדיות) להיות אופין פתין גרוצות וחרי. (ירושלמי) אלא שמתוך שאתה מייגעו אף הוא אינו אופה אלא צרכו וחרי רבי אחא שמע לה מן הדה מה חרי האף הגדול הזה כלומר לעשות חררות גדולות אף הוא פירוש אחר חררות אפויות גדולות רבנין שמעין לה מהדה והנה שלשה סלי חרי כלומר חררות גדולות הראויות למלך. (ב"ק כא) כלב שנטל את החררה פי' עושין חור בארץ ומחמין אותו באש ואופין בו לחם ונקראת חררה על שם החור שאפויה בו. עוגות מצות תרגום ירושלמי חררן פטירן. ועוגת שעורים תרגום חררה (נדה סז) (בכורות כא) בהמה גסה ששפעה חררת דם פי' חתיכה מלשון חררה. (פ' י"א דכלים) העושה כלי מן העשת מן החררה פי' עושין מן הברזל ומן הנחשת כמין עוגה מפני שמבקשים לעשות כלי ממנה והיא תחילת הכלי. (פיאה פרק ה) המעמר לכובעות ולכומסאות ולחררת (ירושלמי) חררה גלגל וי"א הנשדף מן הזרע: חד   [פייער אויס שאהרען] (חגיגה ד) נקיטא מתוארא ומחריא תנורא. (ע"ז לח) אי נמי שיגר גוי ואפה גוי ואתא ישראל חריי חרורי שפיר דמי פי' מחתה בגחלים: חד   [קאטה] (גיטין ע) קורטמי דחרי. (א"ב פי' רש"י כרכם הגדל בקרקע מזובל בזבל צאן): חד   [איין פאלק וואש וואהנען אין דיא העלען] (שבת פה) תרי שמריחין את הארץ: חר   [צארן] ויחר אף שאול ביהונתן (ערכין יו): חר   [וויס. געלכערט] חור כרפס ותכלת מאי חור רב אמר חרי חרי פי' יריעות שהיו מנוקבין כדי שיראו אלו את אלו פ"א בגדים נאים הראויין לבני חורין ממילת לבנה הציע להם פי' צמר נקי וחוור: חר   [אונפלוטה] (פסחים קיא) חרי חמימי בדיקולי חדתי פי' רעי רותח בסל חדש שלכם בזען לפומייכו נשי חרשייתא יבקע לפומייכו אותן חרי נשים כשפניות קרח קרחייכו יקרח קרח שלכם פרח פרחייכי יפרח פרח שלכם שאתם מכשפין בו איבדור תבלונייכו יהא מפוזר תבלין שלכם שאתם מכשפין בו למוריקא חדתי שמכשפין בנו אדחננכי וחנני לא אחיתי לגו עד שירחם עלי הקדוש ברוך הוא ועליכם לא באתי ביניכם וקרחננכי וחנני יקרח קרח שלכם ויחונני שדי ס"א קרקרייכו ופי' דלעותיכם פרפרייכו פירוש פירורין תבלונייכו פי' תבלין קרחננכי יקרר חסדכם חן הוא חסד. לאכל את חוריהם כבר פירשנו בערך דביון. (תענית י) נהילא דבתר מיטרא פסק מיטרא וסימניך חריא דעיזי פי' מטר דקה של אחר המטר חריא דעיזי שמוציא רעי לבסוף דק מהולתא נפה שבתחלה מוציא קמח דק ובסוף עבה. ויש אומרים רדיא דעזי פי' כיון שאינו בא בקילוח אלא כעין שותת טיפה טיפה לא נשאר בו כלום חלב: חר   [פרייא] חמשה גובין מן המחוררין כבר פי' בערך חמש (גיטין פו) ופטיר מן חרורי ומן עלולי: חרב   [יאהניס בראד בוים] (בריש מעשרות) החרובין משינקדו וכל השחורים משינקדו. (ירושלמי) תנא רבי חנינא בר פפא חרובין שלשולן הוא חנטן וכל השחורין כגון ענבי הדס וענבי סנה משינקדו תנא רבי חנינא משיעשו נקודות נקודות שחורות. ויש מפרשים משינקדו זרע שבתוך. (ערכין י) דתנן (ב"ב עא) המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה: חרב   [שווערד] (פ' ח' דשביעית) אבל קוצה היא בחורבה. (כלים פכ"א) בחרב ובבורך ובביצול טמא פי' חרב בלשון ישמעאל סייף והוא העץ שתופס בו האיש החורש ידו נכנס בתוך העץ וכו' שנים עצים שהן לחים והוא דבוק בסיכת פנדא שהוא את ומנין שהוא כן דתניא החרב שפרשה עם יתדות המחרישה הרי זה טמא מפני שהוא מנקב חוליות של באר והוא דומה לברזל שנוקבין בו אבן שעל הבור העץ שנכנס בתוך האת שמו בלשון ישמעאל סכתא פנדא. חרב הרי הוא כחלל כבר פי' בערך חל חרבא דאושכפא (שבת קכג) קנה של זתים פי' אזמל של אשכף כמו תרגום חרבות צורים אזמילוון והוא שמגרדין בהן העורות: חרב   [איין וויסטע געביידע] חרבה מחזרת לבמליה כבר פירשתי בערך גזל. (סנהד' עא) מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חרבהא סגירתא פירוש חורבה של בית המנוגע: חרב   [גרינדינג] בגרב ובחרס תרגו' ירושלמי בחרבונא ובחרסונא (א"ב ובנוסחאו' דידן יש גרסא אחרת): חרברין   [פערבלענדען] במקצת נוסחאות תרגום ירושלמי בסנורי' בחרבריה בנוסחאו' אחרות כתו' חברברין ובאחרות חיוורוריא וזו היא גרסת בעל הערוך בערך חור: חרנא   [זאננען שטויב] (יומא כ) והאי חרגא לא שמיה והיינו דאמר נבוכדנצר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין (נדרים ח) אמר אביי שמע מינה האי חרגא דיומא מסי פירוש מה שמתנסר מן הרקיע שנראה בחמה: חרגול   [איין היישיריק] (שבת סז) בביצת החרגול גמ' דעבידי לה לשיחלא פי' כאב האן (ירושלמי) טב לאודנא וחרגל מין חגב הוא כדכתיב ואת החרגול למינהו: חרד   [שרעק] (נדה לט) שחרדה מסלקת את הדמים: חרדל   [זענף] וחרדל מצרי (בפסחי' כח כלאים פ"א): חרדלות   [וואסער גראבען] (עדיות פ"ה) מטבילין בחרדלית כדברי בית שמאי ובית הלל אומרין אין מטבילין (וכן בפ"ה במקואות). (חגיגה) וחרדלית של גשמים עובר' ביניהן פי' נחל שיורד ממעלה למטה ויש בו ג' גממיות שהן חפירות כל אחת למטה מחברתה וגומא' העליונה והתחתונה של מ' סאה ואמצעית של מ' סאה הוצרך לומר והאמצעית של מ' כדי להכשיר חרדלית של גשמים שעוברת ביניהן ומצטרפין שכל מקום שהוא פחות ממ' סאה מי גשמים פוסלין אותו. תניא בתוספת מקואות (בפ' ד') איזהו חרדלי' מי גשמים הבאין מן המדרון פי' מדרון הוא קטפרס והוא מורד ההר כדכתיב והם במורד בית חורון ועיקר הדיבור חרדלות שגדלו מן מורד ההר לתוך שוקת קטנה שהיא חפירה. (חולין לא) מהו דתימא נגזור משום חרדלית של גשמים. פי' אחר כיון שעולה הים בזעפו מנתק מים ביבשה ומתקבצים במקום אחד ונקרא חרדלית וכן כשמתקבצין מי גשמים נקרא חרדלית של גשמים והוא כשלולית זו ששנינו הנחל והשלולית. (ב"ק סה) מאי שלולית מקום שמי גשמים שוללין רבי יוחנן אומר שמחלקין שלל לאגפיה (א"ב פי' חרדרא בלשון יוני זרם מים שיורד ממקום שפוע למקום מדרון והוחלף אות רי"ש באות למ"ד והפכו באפסר ודקר): חרדון   בערך חברבר: חרז   [דורך באהרען] (חולין צד) אמר רב חריזים הרי הן סימן פי' דץ ביה קוץ או מידי אחרינא בשנים או בשלשה מקומות כדאמרינן (ב"מ קיו) קני דחירזא זה סימן. (יבמות עה) ההוא גברא דסליק לדיקלא וחרזיה סילוא בבצים. (גיטין פט) סתם בדידיה קיימא דאיבעי מחריז נפשיה בסילוא ולא ניים פי' מכה עצמו בקוץ שלא יישן: חרז [אויף ציללען] (מציעא כא) ומחרוזות של דגים אני מחרז דברי תורה לנביאים (בויקרא רבה) (א"ב פי' דבר מתוקן בסדר מלשון צוארך בחרוזים שהן מרגליו' סמוכות בסדר ומענין זה שיר חרוזי): חרחבן   [איין ביטער קרייטיכטץ] (פסחים לט) בתמכא ובחרחבינה ובמרור (ובגמרא) בחרחבינין פי' מין עשב מר: חרחלין   (עיין עיקר שלפניו ופירושו מין עשב מר): חרחר   [גראבייזען] (כלים פי"ג) חרחור שנפגם טמא עד שינטל רובו פי' בלשון מקרא מעדר פ"א שופת' דמרא בלשון חכמים וחותך מב' צדדים (שם פכ"ה) משבעה לחרחור ומארבעה לדרבן. פי' אם היה ארכו שבעה טפחים יעשה ממנו בית יד לקרדום ואם היה ארבעה טפחים יעשה ממנו דרבן. (שם פכ"ט) שירי חרחור מלמטן שבעה י"מ העץ שמנהגין בו הבהמה: חרחר   [פערזענקט] (בריש טבול יום) והחרחור יותר מכאצבע פי' מקים שיחר וישרף הלחם שמו חרחור: חרחר   [אינטעררייכערן] (בסוף עוקצין) בית שמאי אומרים משיחרחר איכא דאמרי משיהרהר פי' משיביא עשן ויעשן להבריח הדבורים כאילו מחרחר ריב עם הדבורים מן לחרחר ריב ופירוש משיהרהר משיחשוב מחשבה לרדות הדבש: חרחר   (שבת סו) חרחר נחית בלע נחית חרחר פי' תתבלע ותרד כמו בחור (א"ב חד חד גריס): חרט   [בערייען] תרגום בפסוק דודי שלח ידו מן החור לא צבן למחרט ולמתב ליתיה ענין נוחם וחרטה: חרטום   [פליגעל שנאבעל] (פ' ד' בתמיד) הראש בימינו וחרטומו כלפי זרועו. (חולין קכא) תנן התם (בריש טהרות) החרטום והצפרנים וכו'. (ובמגילת איכה) חרטומא דסנדלא פי' פיו של עוף ושל בהמה ושל סנדל נקרא חרטום בל' ישמעאל כרטום: חרית   [צווייג] (שבת קכו) חריות של דקל שגרדן לעצים. (פסחים כב) איכא בינייהו קני וחריתא (א"ב פי' ענפים של דקל עיין ערך אלטין): חרך   [אבזענגען] (שם כא) לא צריכא שחרכו קודם זמנו (ובסוף הפרק' לא נחרוך איניש תרתי שבלי בהדי הדדי (יומא סח) אמר רבא דשויוה חרוכא איכא בינייהו. (ב"מ פד) יומא חד יהבו ביה רבנן עינייהו חרכו שקיה קרו ליה רבנן קטינא חריך שקיה (ע"ז לח) האי גוי דחריך רישא (א"ב לשון מקרא הוא לא יחרך רמיה צידו): חרך   (תגרי חרך שבירושלים בעל הערוך גריס הרך עיין שם): חרם   [קריגצייטען] (ב"ב לח) דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי. וכן (כתובות יח) מוד' ר"י פי' סיכסוך איש באחיו ואיש ברעהו עיר בעיר (נדרים כז) נודרין להרגין לחרמין ולמוכסין (ע"ז כה) חרם עכו"ם שהושיט יד לחבית: חרם   [נעץ] (נדרים כ) נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים. החרם טמא מפרי זוטו (פ' כג בכלים שם פ' כח) מן החרם טהור פי' שיח' בלישנא דרבנן והוא מצודה כדכתיב האשה אשר היא מצודים וחרמים וכתיב משטח חרמים. (ב"ק פא) מלא חבל חרם בדרום פי' חבל של רשת: חרם   [גראבען] (עירובין מז) תני רבי חייא חרם שבין תחומי שבת פי' חריץ: חרם   [הייליגען] (נדרים יח) אם חרם של שמיים נדר אסור ואם של כהנים מותר. (ערבין כח) תנו רבנן חרמי כהנים אין להן פדיון וניתנין לכהן ביון שהן חרמים כל זמן שהן בבית הבעלים הרי הן כהקדש לכל דבר שנא' כל חרם קדש קדשים הוא נתנן לכהן הרי אלו כחולין לכל דבריהם שנאמר לך יהיה. וכן (בתוספת ערכים) ג' חרמים הן אך כל חרם אשר יחרים איש לה' אלו חרמי כהנים כל חרם קדש קדשים הוא לה' אלו חרמי גבוה כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה אלו חייבי מיתות בית דין. (כתובות לז) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה למה לי מיבעי ליה לכדתניא מניין ליוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי שלא אמר כלום שנא' כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה וכו' אף קודם שגגמר דינו תלמוד לומר מן האדם ולא כל אדם רבי יוחנן בן ברוקה אומר נערך וכו': חרם   [אהנע נאזע] (בכורות מג) איזהו חרום כל הכוחל שתי עיניו כאחת פי' חוטמו שוקע בין עיניו ויכול לכחול שתי עיניו כאחת ויש מפרשים מלשון חרם כלומר אבוד החוטם: חרמן   [שלאנג] פתן תרגום פתן חרש חורמנא חרשא תרגום בבלי נחש עלי דרך כחיוי חורמן ישרי על אורחא: חרס   [שערבען, ציגעלערד]. (ב"ק סט) תנן (במעשר שני פ"ה) מציינין אותו בקזוזות אדמה פירוש סימניה כאדמה מה אדמה איכא הנאה מינה אף האי נמי כי פרקיה שרי לאתהנויי מיניה ושל ערל' בחרסית עי' סימניה כחרסית מה חרסית לית בה הנאה אף האי לית בה הנאה ושל קברות בסיד וסימניה דחוור כעצמות וממחה ושופך כי היכי דניחוור טפי. (שבת עח) חרסית כדי לעשות פי כור. (חולין פח) מכסין בזבל דק ובחול דק ובסיד ובחרסית. (פ"י בכלי') בחמר ובחרסית ובכל דבר שהוא מתמרח פי' חמר כמו החמר היה להם לחומר. חרסית מין סיד הוא שחופרת אותו מן הקרקע וי"א חרסית שמכתשין אותו ועושין אותו טיט שמו חרסית ובלע"ז טישטוס"א. (ובילמדנו בריש שלח לך) היו מסתכלים באבנים ובצורות של ארץ ישראל אם של צנומה הן פירותיה שמנים ואם של חרסית פירותיה רזין. שנים אנשים מרגלים חרש לאמר אל תקרא חרש אלא חרם שעשו עצמן קדרים כדי שלא יכירום בני אדם ויאמרו אלו מרגלים. כאור היוצא מבין החרסית כבר פירשנו בערך אור (ע"ז פח) וחרם הדרייני פי' בגמ': חרם   [זאננע] (מנחות קי) מאי עיר החרס כדמתרגם רב יוסף קרתא דבית שמשא מאי משמע דהאי חרס לישנא דשמשא הוא דכתי' האומר לחרס ולא יזרח: חרספתין   [שיפפען] תרגום אשר אין לו סנפיר וקשקשת דלית ליה ציצין וחרספתין: חרסת   [מאנדע לברייא] (פסחים מ) אין נותנין את הקמת לתוך חרוסת. (שם קיד) הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואע"פ שאין חרוסת מצוה רבי אליעזר ברבי צדוק אמר מצוה מאי מצוה רבי יוחנן אמר זכר לטיט על כן עושין אותה מכל מיני מתוקין ומרורין וחומץ כמו הטיט שיש בו כל דבר: חריע   [זאפערען] (כלאים פ"ב) אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע. (ירושלמי) מהו חריע מוריקא (נדה נב ובסוף עוקצין) הפלפלין וחלת חריע נלקחין בכסף מעשר י"א שזה חלת חריע פחות ממוריקה שהוא דק וזה רחב כאצבע והוא זול והנשים שפין ממנו פניהם: חרף   (נדרים י) חרק חרך חרף הרי אלו כנויין לחרם פירו' שמן הכ' או מן הק' או יין הפ' יכול לעשות חרם נזיח נזיק פזיח כינויין לנזירות שאם גורדין תוכו של ק' או תוכו של ח' או תוכו של פ' הוי נזיר וכן האחר: חרף   [פריאה צייטיג] (תענית ג) הא בחרפי הא באפלי פי חרפי אין נעצרין אפלי נעצרין משום דמעלי רוחות נמי רוח מצוי' לא מיעצר' רוח גדולה שאינה מצויה בכל עת נעצרת. חרפי ראשונים כמו בימי חרפי אפלי כמו כי אפילות הנה (נדה כד) איכא בינייהו חרפי ואפלי. (ר"ה ח) בחרפתא דהוויין: (סנהדרין ע) כדא' להו רב חייא בר רבי אבא לבניה אחריפו עולו אחריפו פוקו אחריפו עולו שיהו מקדמין ועולין לעיבור החדש קודם שתחשך אחריפו פוקו כלומר שיצאו למחר לאלתר קודם החמה כדי שיהו הכל שומעין עיבורו והא דקתני אין עולין להן אלא ביום היינו דקאמר אחריפו עולו קודם שתחשך והא דתני בלילה היינו נמי כי האי ולהכי קרי ליה לילה דלגבי שאר היום לילה הוא דסמוך לחשיכה ותרוויהו חדא מילתא ננהו: חרף   [שארף זיינניג שטיטצעג] (שם יו) חריפי דפומבדיתא עיפה ואבימי בני רחבה. (הוריות יד) רבי זירא חריף ומקשי. (ב"מ צו) אמר רבא לפום חרפא שבשתא פי' לפי חידודו לא עיין שאלתי. חרבות צורים תרגום איזמילוון חריפין אף תשיב צור חרבו תרגום ברם תתיב לאחור' חריפא סייפיה. (קדושין עג) חריפתא דנהרא אין בו משום אסופי פשרא יש בו משום אסופי. פי' חריפתא שפת הנהר פשרא כמו עקולי ופשורי פ"א חריפתא מקום ששולל הנהר בכח אין נטבע לשם פישרא מים שאינן חיים יש בו משום אסופי דרוצה אמו שטובע דאי לאו דאסיפי הוה אלא מחמת רעבון שדיא ליה חסה עליה ולא שדיא ליה במקום מיתה ואית דאמרי איפכא חריפתא ישבו משום אסופי פשרא אין בו משום אסופי: חרף   [דיא הארע ניכט געצויגגען] (נדרים כ חרפופתא דרישא מתיא לידי עוירא דמני מתיא לידי שעמומית דגופא מתיא לידי שיחנא וכיבי: ס"א ערבובתא פי' שמניע להתערבב שער ראשו שמתקבץ בו טיט וכנים ואינו רוחצו ואינו סורקו מכחיש מאור עיניו ומתיא לידי עוירא וערבובתא דמני שאינו מכבס בגדיו דגופא שאינו רוחץ גופו: חרף   [פריא צייטיג] תרגום שבע כבשות שבע חורפן): חרפתא   [שוואלב] תרגום ירושלמי והעטלף וחרפתא: חרץ   [גראבען] (בפ"ח דכלאים) חריץ שהוא עובר בכרם. (ב"ק נ) אחד התופר בורות שיחין ומערוה חריצים ונעיצים פי' בגמ' בור עגול שיח ארוך וצר חריץ רחב מלמטה וצר מלמעלה נעוץ צר מלמטה ורחב מלמעלה ומרווח מערה מרובעה ומסוככה (שבת צח) תנו רבנן חרוצים היו קרשים וחלולים היו אדנים (מנחות לד) ואם אין חרצן ניכר פסולות פי' היינו הפסיקן וצריך שיגיע חרץ למקום התפר פי' שיגיע חרץ למקום התפר אותו חרץ שבין בית לבית והתפר היא הגשה: חרץ   [אויגען ברעמען] (גיטין נו בגמ' לא היה סיקריקון) בחרוץ שבעין דוכתא דלדידן הוי מומא. (בכורות לט) חריץ של עין שניקב (בגמ') מאי חריץ אמר רב פפא תורא ברח בעיניה פי' שורה שחוץ מן העין שמכסה את העין וזהו בת עין: חרץ   [זאלץ וואסער גראבען] (ביהושע) משרפות מים תרגום חרצי מיא: חרץ   [מעכטיג ווערדן] אז תחרץ תרגומו בכן תיתקף: חרץ   [איין קליינעם טירכין מיט קארצע פיסע] (ב"ק פ) מאי חולדת הסנאין אמר רב יהודה שרצא וחרצא איכא דאמרי חרזא וקטיני שקי ורעי' ביני ורדיני מאי שירצא דמחתאי שקיה (א"ב קטיני שקי פי' ששוקיה דקים דמתתאי שקיה פי' ששוקיה קצרים ושפלים אצל הארץ): חרץ   [לענדען] וישק שם במתניו תרגום ואסר שקא בחרציה: חרצב   [בונד] (שבת לא) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם לא דיין להם לרשעים שאין חרדין ועצבין מיום מיתה וכו' (ובויקרא רבה בצו) כי אין חרצובות למותם לא ערערתם בחלאים ולא ציביתם בעונות אלא בריא אולם (א"ב פרשת כי תבואו אל הארץ ולא צביתים בעונות פי' לא קשרתים במתרים דקים כלומ' אפילו ביסורים דקים לא יסרתים וזה פי' לציבין לעונות עיין שם): חרצן   [טרויבען קערען]. וזג כבר פירשנו בערך זג: חרק   [מיט דיא ציין קריטצען] רבי יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות (בסוף פרה) פי' כמו חרק עלי שינימו. ויחרקו שן. ויש לומר שאותו היד של כלי הוא של פרקים ויכפול אותו לאחוריו כדגרסינן (שבת מו) לענין מנורה של חליות דאית בה חירקי (א"ב בנוסחאות דידן כתוב דאית בה חידקי) (גיטין מז) כל חד וחד כד מחייה חד חיתא חרקינהו לשיניה: חרק   כינוי חרם (נדרים י): חרק   [פערטרעטער] גברא דדני בחריקאי בעל הערוך גריס הרקאי עיין שם: חרר   [ארטס נאהמע] (יומא סח) ג' מילין היו מירישלים ועד בית חרורו (גמ') שמע מינה בית חרורו במדבר קאי (א"ב בנוסחאות חדודו כתוב): חרר   [לאך] (כלים פי"ג) מחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה פי' מחט יש לה ב' ראשים ראש אחד לתפירה שמו חרירה שעושה בה חורים בבגד וראש אחד להכנס בה החוט הוא עוקצה כמו עוקץ של אתרוג ויש אומרים אפכא חרירה מקום שמשימין בו החוט מלשון ויחוב חור בדלתו שהוא נקב: חרש   [צויבערן] (מנחות כט) (חיילין פד) א"ר יוחנן כס דחרשי' ולא כס דפושרין וכו' פי' תרגום ומכשפה חרשא כלומר מוטב כוס שיש בו מיני מכשפות מכוס דפושרין שלא הוחמו כל צורכן: חרש   [אקערן] (מכות כא) יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח' לאוין וכר פירוש חורש בשור ובחמור אחד (פסחים מז) שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור ואלו שור וחמור מוקדשים חייב בשור אחד ובחמור אחד כל אחד בפני עצמו כלאים בכרם שנים שביעית ויום טוב שנים כהן ונזיר בבית הטומאה שנים הרי שמונה לאוין (בריש גמר' דמשקין ובירושלמי בריש משקין ובריש פרק שמיני במעשר שני) היה חורש בינתים: חרש   [וואלד] (שבועות ו) א"ל רב פפא לרבא הי חשיב אמר ליה בחורשיה קא אכיל בתמיה כלומר מי נהוג לאכול ביער במקום שאין בני אדם מצויין שאין אתה מכיר גדולתו ודאי קיסר עדיף. ורב האי גאון פי' בחורשא מכת עיין בלשון ארמי נקרא חורשא וכשהיה מקום בגופו של אדם שתוחבו וצריך חפיפה אמר קא אכיל ליה והכי קאמר רבא על רב פפא כששאלו איזהו חשוב מלך פרס או מלך רומי בחורשה קא אכיל ליה כלומ' שמי שעומד במקום מלך פרס ושואל איזהו חשוב הוא איש מלחמתו מכח עין תוחבו וכאלו תובע עיניו להתעוור כי היה מנהג מלכי פרס כל מי שמיקל מלכותן מעוורין עיניו פשיטא שבור מלכא ומחוי ליה ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדוקינה פי' הראה לו בידו קיסר עדיף דכתיב ביה ותיכול כל ארעא אבל אי אפשר לומר בגלוי. (ב"ק פא) ושיהו מרעין בחרשין פי' ביערים וכן תרגום יער חורשא (א"ב תרגום על גל יסבכו די על איגר שרשוי חרשין בנוסחאו' שלנו (בב"ר) לחרישת קנים גרסינן ובעל הערוך גרס רחישת עיין שם): חרש   [שטילל] (גיטין לא' רוח קדים חרישית מאי חרישית אמר רב יהודה בשעה שמנשבת עושה תלמים בים כמו לא תחרוש א"ל אי הכי היינו דכתיב ותך השמש על ראש יונה פי' אי הכי דאמר' דקשה וצונן הוא ומאי ותך השמש אלא ש"מ חם הוא מאי חרישי' שמשתק' כמו והחריש יעקב. וחם הוא שמשתקת שאר רוחות הצוננין: (שם פא) החרש והמסגר אלף בשעה שפותחין נעשו חרשים והמסג' כיון שסוגרין שוב אין אחרים פותחין: חרש   [מיינסטער] (בפסיקתא דכי תשא) אם תכחוש את האויל במכתש של חרשין אין את מועיל ממנו כלום פי' אומנים: חרש   [ערדערן געפפס] (פ"ט דכלים) חרשין שנשתמש בהן משקין טמאים ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת פי' כלי חרש שנשתמשו במים טמאים ושאבו מהן: חרת   [טינט] (שבת קד מגלה יח גיטין יט) קנקנתום אמר רבא בר שמואל חרתא דאושכפי (נדה יט) איזהו האדום כדם המכה והשחור כחרת פי' חרת הצביעה שצובעין בה העורות. פי' אחר חרת דיו דהכי גרסינן בגמרא אמר רבה בר בר חנה חרת שאמרו דיו תניא נמי הכי שחור כחרת וחרת שאמרו דיו וכו' על כן אמרו כחרת כשחור שבו (א"ב עיין ערך קנקנתום ופי' חרתא דאושכפי דיו הרצענים וכן שם קנקנתים בלשון רומי): חרת   [איינשניידען] חרושה על לוח לבם תרגום תריתין על לוח ליבהון: חרת   [טייטעל צווייג] (סוכה לב) חרות פסול דומה לחרות כשר (ובגמ' רבי יהודה אומר יאגדנו) אימא חרותא בעינא כפות וליכא טי' חרות הוא חרותא והן חריות של דקל. (ב"ב קסא גיטין לו) רב צייר כוורא ורבי חנינא צייר חרותא פי' צייר חריות של דקל. (גיטין פז ב"ב קא) דעביד להו כי חרותא תי' עביד הכוכין כחריות של דקל שגדילין באלכסון ואינן גדילין שוין: חרותא   [לינג פערהערטונג] בידי שמים כשרה (חולין נה) פי' בידי שמים ראתה הברק או שמעה הרעם ופחדה ונתיבשה הריאה כשרה אבל ראתה בהמה אחרת שנשחטה וכיוצא בזה ופחדה ויבשה הריאה שלה טריפה: חרתא   [ארטסנאמע] דארגיז עיר הסמוכה לבגדד כרחוק פרסה: