משתמש:מושך בשבט/ערוך/7

דימונקי   [פייער טאפף] הני קווקי ודימונקי היכי יהבינן להו בעל הערך גרם דמונקי בערך קווק עיין שם: דמוס   [שיכטע שטיינער] (שבת קב) אפילו העלה והניחה על גבי דימום של אבנים חייב. (ב"מ כו) העלוה על גבי דימום ונפלו והזיקו כולן חייבין (סנהדרין יח) תא שמע נפש שבנאו לשום חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד לשם מת אסור. (סוטה מד) אם הוסיף בו דימום אחד חוזר פירוש נדבך (א"ב פירוש דימום בלשון יוני יסוד ובסיס הבנין וגם נקרא כן סדר לבנים ואבנים לבנות): דמוס   [שוואהר] פטור אתה (עבודה זרה יו) פירוש בשבועה (א"ב פירוש בלשון יוני מין שבועה שהפרקליט נשבע לפטור איש חייב מיתה): דמוס   [הייסע וואסר קוואלין] (ע"ז יז) אין בונין עמהן בסילקי וגרדום איצטדיא ובימה אבל בונין עמהן דימוסיות ומרחצאות (ובב"ר) עדיין לא בנה בהן דימוסיות (ובריש פסיקתא דפרה) למחר אני פותח לכם דימוסיות ומרחצאות. (שבת קמז) אסור לעמוד בקרקעית' של דמסית מפני שמעמלת ומרפא כל ימיה של דמסית כ"א יום ועצרת מן המנין. חמרא דפרוגיתא ומיא דדומסית קפחו עשרת שבטים מישראל (ובאבות דרבי נתן בסוף פ' ר' יוחנן בן זכאי) הוא אמר אלך לדומסית למקום נאה ומים יפים והם אמרו נלך ליבנה למקום שתלמידי חכמים מרובין ואוהבין את התורה ונגדל שמינו בתורה הוא נתמעט שמו בתורה והן נתגדל שמן בתורה פי' מים חמין שיוצאין מן הקרקע כגון חמי טבריא: דמס   [שטאדעס פאלקס אנגעלעגענהייטען] (בב"ר פרשה ח) נעשה אדם למי היה להן לשאול לא לבני המדינה שהן עסוקין בדימוסיא של מדינה. (ושם) רב הונא אמר ה' אוניות נכתבין לו מדנים למצרים ומצרים לדימוסיא ובא פוטיפר ולקחו מדימוסיא (ובריש ויקרא רבה) אין בני המדינה נענשין עד שתפרש להן בדימוסיא של מדינה: דמס   שטאדטס איין קופטע] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים ולקחתם לכם) חד זמן עבר חד לגיון בעי למיגבי דימוסיא מן ההיא מדינה (ובריש פסקא דכי תשא) כך עשו הרשע מתהפך אייתי דימוסיך אייתי ארנוניך (בויקרא רבה קדושים תהיו פרשת כשושנ') (א"ב פי' בלשון יוני כלל העם ודברים שייכים לעם בכללות הן בנינים ורחובות הן מרחצאות כללי תרגום ותענוגות בני אדם ותפנוקי בני אנשא ודימסיא ובי בנאוון ושלשה ערכים אלו מענין אחד): דמס   [פעבעל פאלק] (בב"ר פרשה ו) גוזרני עליו בשעה שיצא תהא בולי ודימום יוצאין עמו (א"ב פירוש בלשון יוני המון העם): דמס   [פערגעבונג אמעניסטיא] (בב"ר פרשה ויבא יעקב שלם. ובפסקא דויהי בשלח פרעה) חמא חד צייד קאי וצייד ציפרין וכד הוה שמע בבת קלא אמרה מן שמיא דימוס הוה פשגא וכד היה ספיק לא הות מיחצדא. ס"א מן שמיא דימוס ואשתזיבת פי' דימוס הנצלי (בויקרא רבה בריש קדושים תהיו פרשת ויגבה. ובירושלמי סוף ברכות. ובילמדנו בריש אלה הדברים) מלך ב"ו יושב ודן כשהוא נותן דימוס הכל מקלסין אותו וכשהוא נותן ספיקלא הכל מרננין אחריו למה שיש שטף בדינו וכו' (ובפיסקא דשובה) הוה נוטל דימוס הה"ד מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם (בפסיקתא דר"ה ובויקרא רבה באמור אל הכהנים פרשת לעולם ה') י"א דנו י"ב נותן לו דימוס (א"ב פי' בלשון רומי נמחל ונסלח וספיקילא בלשון רומי יסורים ועונשי הגוף): דמס   [פונדעמענט] (בריש מגילת איכה) עד שהביא כל כסף וזהב שהביא מירושלם וספכו דימוס על רגליו (א"ב פירוש בלשון יוני חבל וכבל): דמסן   [הערשאפט] (סנהדרין צו) אתנטילו דימסונאי פירוש מעוררים פירוש אחר ניטלו שלטונים מיהודה ומירושלים שעד היום ההוא היו בני אפריקא שולטין ביהודה ובירושלים: דמע   [פערמישוניג] (בפ"ה דתרומות) אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון דתנן (המורה יב) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעה וכו'. (שבת קמב) רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה פירוש מדומע תרומה שנפלה בחולין ונדמעה מעלין אותה אם יש שם מאה ואחד ואומר זו התרומה שנפלה והשאר חולין ומותרין ואקשינן אמאי והא קא מתקן טבלא ונמצא עושה מעשה בשבת ופרקינן ר' יהודה כר"א ס"ל דאמר תרומה בעינה מחתא פירוש תרומה שנפלה בחולין אין מחשבין אותה שנתערבה בכל החולין אלא כאלו נתונה במקום אחד היא וכשנוטל מק"א סאין סאה אני אומר כי היא התרומה אבל שאר החולין מתוקנין היו מקודם ולא היו אסורים אלא זו הסאה שניטלה ממקום התרומה שנפלה בלב' דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות מק' ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמע כתרומה ודאי פי' סאה תרומה שנפלה לתוך נ' סאין חולין ועוד נפלו מאלו הנ"א סאין סאה אחת לס' סאה חולין רבי אליעזר סבר הכל אסור נ' הראשונים וס' האחרונים שאני אומר הסאה של תרומה עצמה היא שנפלה בס' האחרונים לפי שאין המדומע עולה אלא באחד ומאה ואין באחד מהן מאה בשעת נפילתה בהן וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון פי' סאה שנפלה לחמשים סאין ונפלו מאלו הנ' סאים לפחות מחמשים מדמעת אבל אם נפלה סאה לששים סאין עולה לפי שאילו היתה סאה במאה סאין ואחד היתה עולה. פירוש אחר מדמע כתרומה ודאי שחשוב כמו סאה זו כולה תרומה מחתא בעינא ואין המדומע מדמע אלא לפי חשבון שאם נפל סאה תרומה לחמשים סאין חולין ועכשיו נפל מן המדומע זה לחולין אחרים לפי חשבון מדמע אם נפל ממנו סאה לא נחשוב אותה סאה לדמע אלא אחד מנ' שבה מדמע והשאר הוי חולין (בתוספת דדמאי) כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ (ב"ק ה גיטין נג) המטמ' והמדמע והמנסך גמרא איתמר מנסך רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב יין נסך עם יין כשר וכו' עד אמר לך מערב היינו מדמע וכולי עד אבל מדמע דהפסד מועט שיכול למכרו לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אות' סאה. (בספרי בפ' ויקח קרח מכל חלבו את מקדשו ממנו) מכאן אמרו תרומה עולה בא' וק' פי' תרומת מעשר שנותן הלוי לכהן היא אחד ממאה אם חזרה לתוך אותן צ"ט מקדשתן אבל במאה תעלה והכי מפרש קרא דכתיב ממנו אותה תרומה שהוצאם ממנו מזה הטבל אם חזרה לתוכו מקדשו ואם לק' חזרה עולה בא' ומאה: דן   [ריכטען שייט] (פסחים ד) דונו דייני פי' מי' שתובע אותו כלום היה אומר לו בוא עמי לדין פי' אחר שהיה מזהיר לדיינים (סנהדרין יז) דנין לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא חנן המצרי וחנניה בן חכונאי וכו' דייני גולה קרנא דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי דייני דפומבדית' רב פפא בר שמואל דנהרדעא רב אדא בר מניומי דון מינה ומינה (סנהד' עה) דינא דבר מצרא (ב"מ קח) (ב"ב מג) בגמ' דהאומנין האו' לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו. דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו (קדושין מב) פי' דינא רבה דיני שמים הריגה דינא זוטא בידי שמים ולא כהורג ממש אלא כגורם להריגה (סנהדר' קח) לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח כלומר לא חיין ולא נידונין. ד"א שלא תהא נשמתן חוזרות לנדנה (בב"ר פ' כו) אין הרוחות נדונות לפני לעולם. ד"א בשעה שאחזיר רוח לנדנה איני מחזיר רוחן לנדניהן: דן   [איין שפרוך] (שבת כ) דני דני אין בו משום דרכי האמורי פי' לחש הוא יוחזקו החביות. (יומא כח) זיהא דשימשא קשי משמשא וסימניך דנא דחלא (ע"ז ס) אמר רב פפא גוי אדנא וישראל אכובא חמרא אסור וכו': דין   [דיזעס] תרגום זה דין דנא דנן תרגום איזה אידין הידי תרגום מי אלו הידיין תרגום אז הידין תרגום כה כדין תרגום מדוע מדן תרגום פה בדין תרגום איך איכדין: דנבא   [שווייף וויידל] תרגום ויפן זנב אל זנב וקטר דנבא בריש דנבא: דנג   [נאהמע איינע פרויא] חשקינן דונג (קדושין ע') פי' בת רב נחמן קטנה דינג שמה: דנדנה   [איינע פפלאנצע] (פרק שביעי דשביעית) ועיקר הדנדנא (נדה נא) (א"ב פי' מינתא): דנח   [שיינען זאננע אוף געהען] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת צדקתך כהררי אל) באתריכון שמשא דנחא פי' זרחה (א"ב תרגום ויזרח לו השמש ודנח ליה שמשא): דנטיב   [געשענקע] (בב"ר פרשה י) הקב"ה עשה אסטטיבא ונתן דונטיבא ללגיונות וישבות ויברך (וביקרא רבה זאת תהיה ובסוף פר' זכור) בשר ודם נותן דונטיבא הה"ד הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (ובילמדנו בריש פרשת ואתחנן) והיו למלך תוסווריות בכל מדינה ושלח המלך לאפוטרופוס לחלק דונטיבם ללגיונות. פי' אצטטיבה עמידה לשון לעז כלומר שנח ממלאכה ונתן דוטיבה ל' לע"ז שבירכו במזונות (ובמה אקוב) משל ללגיון שמרד במלך ושלח לו דונטיבין ולא עוד אלא עוקרו ומחריבו ואלו בשעת שמרדו לא הזיקן אלא ליוה עמהן ענני כבוד לא זזו מהן המן והבאר לא מנע מהן וכו' (א"ב פי' בלשון רומי מתנות שמחלק שר צבא לחילות בעת צאתם נגד אויביהם עיין ערך אסטטיבא): דנמס   [פערמעגען, קראפט, מאכט] (מדרש שיר השירים פסקא אתי מלבנון כלה) אכן יש בך דנמיס פי' בלשון יון כח ויכולת: דנסטס   [וואכערער] (בילמדנו בסוף אשה כי תזריע) לאחד שהיה חייב לדנסטס (ובאל חצר את מואב) למי שלוה משני דנסטין כיון שעשה גרנו ירדו שניהם ותפשו אותה. (ובבצר לך) אם הנחתם ע"ז ובאתם אצלי אני דינסטיס ליתן לכם שכר (ובסוף גמ' דפרק במה אשה) ירושלמי היושב בבית מרועע עושה מלאך דינסטיס שלו דכתיב ישיא מות עלימו כמה דתימא כי תשה ברעך משאת מאומה פי' מלוה ברבית בלשון יון דנסטס: דנק   [איין קליינע מינצע]: (מציעא קט) ריבע' דההוא דנקא פי' המנהג הידוע השתל נוטל החצי ומי שלא שתל אלא עובד השתילים בלבד נוטל שליש בא השתלא להסתלק דינו ליטול רביע מן הנותר אחר שיטול האריס היורד במקומו לעבוד האילנות שליש והוא כגון שדה אילן שעולה להן השנה כולה בכל שנה י"ב זהובין חולקין אותן בעל הבית והשתלא זה נוטל ו' וזה נוטל ו' כשבא השתלא להסתלק הוריד אריס במקומו נוטל האריס ד' שהן שליש הכל ונוטל בעל השדה ו' שהן חלקו בכל שנה ושנה נשארו ב' שהן שתות לי"ב ורביע לח' שנשארו אחר שנטל חלקו שליש וזהו פי' ריבעא של ח' הנותרי' שהן שתות לי"ב: דנק   [זויפטצין] (תרגום האנק דום אידנק שתוק): דנר   [איינע זילבר מינצע] (בתרא קסו) א"ר אשי רישא דכתיב ביה דינרי הן דינרי זהב סיפא דכתיב בים דינרין הן של כסף ומנא תימרא דשני לן בין דינרי לדינרין (כריתות ח מציעא מד) איסר אחד מכ"ד בדינר של כסף דינר של כסף אחד מכ"ה בדינר של זהב (א"ב פי' בלשון רומי יוני וישמעאל מין מטבע רומי ושויה עשרה איסרין וזה פי' מלה של דינר דבר של עשרה והעלוהו לכ"ד איסרין כי האיסר היה מטבע של נחשת והדינר של כסף ומשקלו יותר מעט ממשקל דרכמא כי משקל שבעה דינרין באונקיא אשר משקלה שמנה דרכמין ומשקל מחצית שקל הקדש שני דרכמין אם כן הדינר משקלו כרביעית שקל הקדש ובזה תבין מאמר דירושלמי פרק מצטרפין דשקלים ובקשו לשקול דינרין קרטין פי' בלשון רומי דינרין שהם רביעית): דסטורין   [גערטנער אנטהייל] (ערכין כח) אבל שדה סגי ליה בדסטורין. (קידושין ס) על מנת שיש לי בית כור עפר לא צריכא דאף על גב דנקיט ליה בדסטירין פי' זו השדה היא אצלו באריסות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בדסתורין): דסק   [בריף עדיקט פאהרלאדונג) (קידושין ע) אייתו עליה דסקא דזמינותא. (ב"ק קיב) כגון דנקיט דסקא מבית דין הגדול (גיטין צו) במאי אפקעינהו בדייסקי. (שם לה) אלא רב בדייסקי הוא דהוה חתים פירוש רב בדייסקי הוה חתם מן צד הכתב והן אגרות של רשות שאינן לראיית עדות אבל בשאר שטרות תחת הכתב היה חותם רב ולא מן הצד הלכך כל מן הצד בין גגו לגבי הכתב בין רגליו כלפי הכתב לא חיישינן להו אלא שניהן פסולין וכן אחורי הגט אם הוא גט פשוט ואם נקרין העדים בסוף אחד מהן שאינו סופו של אחד בין גגו כלפי הכתב בין רגליו כלפי הכתב הוא כשר: דסקס   [וואזע צום עססען] (בב"ר פרש' יא פרשת ויכלו) לאמבטי שהיתה מלאה מים והיו בה דיסקוסי' נאים. פעם אחת זימנני אדם בלודקיא והבי' לפנינו דיוסקי' טעין בי"ו מוטות. ס"א טרפסין בלשון יון שלחן. (שם פרש' לד) ויזכר אלקים את נח נפיק טעין ליה גרדומי דדהב בגו דיוסקי' דדהב (בויקרא רבה בשור או כשב פרשת צדקתך. ובריש אחרי מות) למלך שהיה לו שני דסקסיס נאים. (ובילמדנו בריש אחרי מות) הכניסו לו דיסקוס מעצמן פי' לשון לע"ז הוא (א"ב פי' דיסקוס בלשון יוני ורומי מין כלי עגול וקערה אשר בה מביאים המאכל על השלחן ופי' דיסקרין קערה קטנה) דסקופלן   [אינטערריכט. צוכט לעהרע] (בילמדנו בסוף ויקרא) הפולח הזה יודע נימוסי ודיסקפלינא שלי פי' תורתי ומוסרי ובלעז דישיפלי"נא (א"ב פירוש בלשון רומי מוסר ולימוד): דסקר   [עס גישיהר] (בב"ר פר' עט) ויאמר שלחני אתת חדא איתתא טעונא ליה חד דסקרי' וחדא סכין בגוה (ובריש ויגש אליו יהודה פרשה צד) תפוחי זהב במשכיות כסף תרגום אונקלוס חזורין דדהב בגו דסקרין דכסף. (ובריש בילמדנו) האומן הזה כשהוא מבקש לעשות דסקרי' מה הוא עושה וכו'. (בפיסקא דאחרי מות ובפיסקא דפרה ובפסיקתא דבחדש השלישי) בנוהג שבעולם אדם עושה שני דסקרין אחד לו ואחד לבן ביתו של מי הוא עושה נאה לא שלו וכו' יש ספרי' שכתוב בהן דסקטון וי"מ דסקרין קערה: דסקרתא   [אורטס נאהמע] (עירובין נט) אמר רב יהודה כגון דסקרתא דריש גלותא פי' עיר של ראש גלות. דסקרתא דנתזיר פירוש שהיה סותר ואין באין רבים אלא בשבילו והויא של יחיד (מגלה יו) אמר ליה ההוא סגיא ליה בחד נהרא או בחדא דסקרתא. (גיטין מ) ההיא דסקרתא דעבד דאיזדבן לגוים: דסתודר   [סערוועט. שלייער] (שבת מח) חזייה דפריש דסתודר פי' סודר עיין ערך סודר: דסתן   [אנטהייל] (ברכות מב) היו לפניו מינים הרבה שדר להו דסתנא ריש גלותא.(שבת קנז) ואתא שקלתיה לדסתנא דיהביתו לי יהביתיה ניהליה (גיטין סו) אותיבי קמיה דסתנ' דחנקא אמותה פי' דסתנ' חלק: (א"ב בנוסחאות דידן כתוב רסתנא עיין שם): דסתק   [גריף] ויבא גם הנצב אח' הלהב תרגום ועל אף דסתקא בתר שננא: דסתורין   [צווייא זייטיג] (בעל הערוך גרס דסטורין עיין שם): דע   [וויססען. קעננען] (שבת ב שבועות ב): ידיעות הטומאה ב' טומאת קדש וטומאת מקדש שהן ד' קודש ומקדש. יציאות השבת ב' הוצאה דעני והוצאה דבענ הבית ד' הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית. מראות נגעים ב' שאת ובהרת ד' שאת ותולדה בהרת ותולדה. תנן בהאי פירקא דעל הודע ולא הודע שעיר המשתלח מכפר ורמו עלה בני מערבא (כריתות כה) חייבי אשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים חייבין להביא אחר יום הכפורים ומקשו והלא כיפר יום הכפורים ואוקמוה ההיא דכריתות במודר ביום הכפורים. (חולין ה) שב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו פי' כתיב אשר לא תעשינה בזדון שאם יודע לו אינו עושה אז אם חטא בשוגג חייב חטאת פרט למשומד שאינו חוטא בשוגג שאם חטא בשוגג ונודע לו ורצה להביא קרבן אין מקבלים ממנו לפי שבשעת שאכל בשוגג אם היה אדם מודיעו שחלב הוא לא היה נמנע מלאכול. (ב"מ יא) דעת אחרת מקנה אותן שאני פי' שאני בין מידעם דאתי ממילא למידי דקא איניש דאית ביה דעת וקא מקני ליה. גדולה דיעה שניתנה בין שתי אותיות של הקב"ה (ברכות לג). (ובסנהד' צב עירובין נד) ומודע לבינה תקרא רבא אמר עשה מודעין לתורה פירש מודעין סימנין מודעין קבע זמן לתלמוד דיעה קנית מה חסרת (בריש ויקרא רבה. ובילמדנו בריש אלה פקודי) כשנכנס אדריינוס למקדש והיה מחרף ומגדף ועליו אמר דודרבון כל העולמים העלה עליהן שאילו היו יכולים לקוץ ארזים לעשות סולמות לעלות לרקיע היו עולין שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות: תשובה דרבי' גרשום ז"ל כל מודעי שמסר מודעא ואמר אנוס אני על מתנה זו שאני נותן ומודעי דמודעי שאמר לעדים מסרתי מודעא ונתגלה לו ועכשיו מוסרני לפניכם שבאונס אני מבטלה ולא ברצון ומודעי דנפקי מגו מודעי כי הא דאמר רב יהודה הא מתנתא טמירתא אף על פי דלא מגבי בה הויא מודעא לחברתה כיצד ראובן שהקנה אחת משדותיו לשמעון במתנה טמירתא דאמר לעדים זילו איטמרו הוי מודעא חזר ונתן שדה אחרת ללוי בסתם דלא אמר איטמרו ולא אמר כתבוה בשוקא או בברא אזלינן בתר אומדן דעתא ואמרינן כי היכי דלשמעון במתנה טמירתא ללוי נמי במתנה טמירתא גט ומתנה יכול לבטל בלא אונס וזהו אם בתן לאחד סתם וחזר ונתנה לאחר ואמר איטמרו הוויא שניה מודעא לראשונה ולא קנו שניהן: דעדק   [צערמאהלען] תרגום והדוך רשעים תחתם ודעדק חייביא: דעדק   [דין] תרגום שער צהוב דק שער צהוב דעדק עיין ערך דק: דעץ   [איינשטעקין] תרגום ויצג את המקלות ודעץ ית חוטריא: דף   [ברעט. בלאטט] (שבת קיו ושוין דף לדף. כלים פט"ו) דף של נחתו' שקבעו בכותל (ב"מ כד) מכר את הדלת פי' נסר ולוח וטבלא גדולה שהיא של נחתום שנותן עליה לחם כשהן ככרות בצק עד שיחמיצו כדמתרגמינן ברושים משניר בנו לך את כל לוחותי' אלוני' מבשן עשו משוטיך קרשך עשו שן מטמ' מפני הדפין פירו' כמין מגדל או שידה והן עשויין ליתן בהן כלים או ספרי' והן עשויין תחתיי' שניי' ושלישים (ע"ז עה נדה סה) הדפין והעדשין והלולבק מדיחן פי' הנסרין שמניחין על הענבים. (ב"מ עד) והוא מחוס' מכמר עיולי לבי דפא פי' בית הבד. (סוכה לו) לא צריכה אף על גב דעבדה דפין דפין פי' מרובע כגון לוח ובכל הבגדי' (בנגעים פרק י"א) וכן שני דפי חלוק שנראה נגע באחד מהן (א"ב תרגום הקרש דפא): דיפטא   [איין געשטיקטע דעקקע] (ויקרא רבה פרשת ולקחתם לכם ביום הראשון) אלא הדין דיפטא דתחותי והוא מן דידך פי' בלשון יוני ורומי מכסה מרוקם בציורים וצבעים שונים עיין ערך טפט ובעל הערוך גרס דיופטא עיין שם: דפלימטר   [קליינע קיסטע] מלא מרגליות (בילמדנו פרשת ויקרא יעקב אל בניו) פי' כלי כעין תיבה (א"ב פירוש בלשון יוני ארגז קטן וכפול): דפלון   [דאפפעלט] (בב"ר פ' ס') בת בימים רבי יודן ב"ר סימן אמר בא בדפלון פי' בשני עולמים בעולם הזה ובעולם הבא ובלע"ז כפול דופל"ו (א"ב פי' בלשון יוני דיפולין שב וישיש גם בעל הערוך דבר נכונ' כי דיפלון בלשון יוני ורומי פי' כפול (ובירושלמי פרקא קמא דעבודה זרה) קנסיה בדיפלא פי' קנסו בכפל): דפן   [ריפ. זייט. וואנד] (בכורות יט) במשנה יוצא דופן והבא אחריו (כריתות ז) המפלת ויוצא דופן (נדה מ) יוצא דופן אין יושבין עליו ימי נידה וימי טהרה פי' אם היתה אשה מעוברת ומתה והולד חי קורעין אותה בבטנה ויוצא (פ"ב דכלים) וחבית דפונה בשולי המחץ פי' שהיא טמונה בארץ דפונה מלשון דופן שהוא בצד היקב ובלשון ישמעאל קורין לטמון דפין. דופן עקומה (ערובין ה) כבר פירשתי בערך גד. פי' אם נפתח הבית וסיכך על גביו והיה בין כותל לסיכוך ד' אמות כשרה חזיה לדופן הבית כמאן דקריב לגבי הסכך עצמו. פי' אח' חזייה לתקרה של בית שהוא סכך הבית כשר' והיא פחות מד' אמות כמו שהוא דופן עקומה ודפנות של בית עקומות עד הסכך. (ובפרק י"ב דאהלות) עמוד שהוא מוטל באויר אם יש לו היקף כ"ד טפחי' טומאה תחת דפנו פי' עמוד שראשו אחד קבוע בכותל והשני באויר מביא טומאה תחת דפנו פירוש דפנו גבו: דפן   [שלאגען] (ב"מ קז) אתו בני מרשוניא דפניה. (גיטין לד) והאי דאמר להו הכי משום דדפניה פי' הכוהו (א"ב פי' בלשון יוני מי שהוכה עד יציאת דם מן גופו): דפן   [לארבערבוים] (פסחים נו) אסא דרא ושיכרא דדפנא פי' שכר שעושין מפרי אילן ששמו דפנא ולשון יון קורין ללאורו דפני. (מ"ק ז) כיצד מקרין א"ר יוסף בהוצא ודפנא. (ב"ב ד) הכל לאתויי מאי לאתויי היכא דנהיגי בהוצא ודפנא פי' עבדי לחיים של גדר מן הדפנא ומגדלי' אותה מהוצי הדקל. ורב האי גאון פי' הוצא גדר של קנים דפנא קנים עומדין שמחזיקין בהן מחיצת הקנים שלא תדחה אותה הרוח ויפילה: דפני   [נאהמע איינע פארשטאדט] בא וישב לו בדפני של אנטיוכיא (במגלת איכה ישבו לארץ ידמו ובויקרא רבה ואשה כי יזוב זוב דמה). רבלה תרגום דפני וירד הגבול משפם הרבלה (א"ב שם מגרש עיר אנטיוכיא וגם מקומות אחרי' נקראים על שם אילנות דפני הנטועות שם): דפס   [פארם] (פסחים לז) אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון פי' דפוס מצוייר ויקבענו בפעם אחת. (ב"ב כד) ולכל טיפה וטיפה בראתי דפוס בפרי עצמה. (ב"מ נו פ"ה דדמאי) הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננ' מן הצוננת על החמה אפילו מדפוסין הרבה הלוקח מן הפלטר מעשר מכל דפוס ודפוס דברי ר"מ. (ירושלמי) שהיה ר"מ אומר נחתום עושה טפס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומין הלכה כל שיש לו טפסין הרבה הלוקח ממנו מעשר מכל אחד ואחד שמין אחד מנחתום אחד ומין אחר מנחתום אחר ור' יהודה אומר מאחד על הכל כי רבי יהודה אומר נחתום עושה כמה טפסין ופלטר משתמש מנחתום אחד (ובסוף הלכה יו) פלטר מתרי תלתא גברי זבין נחתום מחד גברא זבין (א"ב תרגום ירושלמי ובדם ענבים סותה והוא מדמי לדפוס ענבין עיין ערך טפוס): דפק   [דיא ווענדע פין איין גראבען] גולל ודופק כבר פירשנו בערך גלל: דפק   [אדער, פולסט, נערפע]. (מציעא כג) וליהוי חתיכה גופה סימן אי דדפקא אי דאטמא (פי' רש"י צואר ויש מפרשים מקום הדפק כשהוא יגע): דפר   [דאפפעלגאבע] (בב"ר פרשה יט) על כן יעזב חיש א"ר יוחנן אשתו מגרשתו ונותנת לו דופורין. (ובב"ר) מוהר ומתן פרא פרנון (א"ב פי' בלשון יוני דיפרנין שחי נדוניות ופי' פראפרנון מה שהאשה מביאה לבית הבעל זולת הנדוניא ונעתקה מלה זו למתן הבעל): דפתר   [פעל, פארמיט]. (מגילה יז) על הנייר ועל הדיפתר' (גיטין כא) לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתרא (שבת עט) עור דפתרא דמליח וקמיח יצא עפיץ (ובילמדנו בריש וארא) הוצי' דפתרא של אלהות. (ובריש ב"ר) דפתראות ופינקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים (א"ב פי' בלשון יוני עור מתוקן לכתוב עליו וגם אחר הכתיבה נקרא כן): דץ   [איינשטעקין] (סוכה לח) אמר רבא לא לידוץ אינם לוליביא בהושענא פי' לא ינעוץ. (חולין ו) ונוהג בשליל רישא בכבשא אותביה אבית השחיטה דייב דמא ושרי אצדדין מקפא קפי ואסור אותביה אנחירי אי דץ ביה מידי שרי ואי לא אסור. דצייה ברישא דרומחא (בריש גמ' דהמוכר את הספינה. בכורות ח) שקל סיכתא תתי דצה לתתאי לא עאל דלי דצא לעילאי עאל (ע"ז כח) רירא דיצא דמא ודמעתא פי' רירא היוצא מן העין דיצא שנוק' בו הצע' כמו המחט דמא דם שיש בעין (א"ב כמו דעץ ואות ע' מובלעת ובנוסחאות דידן כתוב דעציתיה בריש' דרומחא ופירושו מענין נעץ): דץ   [פאנצער] (פ" כ"ד דכלים) ודיצת הערביים טהורה מכלום פי' תריס קטן ביותר: דץ   [פרייען] דיצה וחדוה שישו אתה משוש תרגום דיצו עלה דציצין: דיץ   [געמזע] תרגום בבלי ותאו וזמר תורבלא ודיצ' וכן בירושלמי ודיצין תרגום ויעלת חן ודיצתא דחסדא: דק   [דין] (חולין נו) עוף הדק ניקבו הדקין פי' בני מעי' קטנים. (פ"ב דדמאי) בגסה ומדדו בדקה טפילה דקה לגס'. (ירושלמי) הין מדה גסה מן הין ולמטה מדה דקה שומן מדה דקה מן שומן ולמעלה מדה גסה (חולין נד) תא שמע מיהא דתנן (בפרק שני בכלים) הדקים שבכלי חרס הן וקרקעותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין פי' הכלים הקטנים אם נפחתו ונשתייר בשוליהן או בדפנותיהן שהן הצדדין שיעור שישבו במקום שלא מסומכין. ריש מעיא באמת' בעי גריד' וזהו חלב שעל הדקין (חולין צג נזיר נט) מה עביד לדקים ולא ליסריח פי' שאם יזרוק הדם קודם גילוח ראשו ויניח האמורי' להקטיר עם הזבחים שמביא לסוף שלשים אי אפשר שלא יסריחו הדקים והמעים הלכך מותר להקטירם בחציין כבן זומא: זבל דק וחול (חולין פז בפ' כסוי הדם. שם נא) כתנא דייק ונפיץ לא חיישינן דייק ולא נפיץ חיישינן דקתא חיישינן דק דקתא לא חיישינן פי' דייק ונפיץ לא חיישינן משום ריסוק איברים דרך הוא דייק ולא נפיץ קשה הוא (א"ב פי' רש"י דייק חבוט ולי נראה שהחביטה במקל נקראת כן ואחר כך החביטה ביד נקראת נפוץ ודקת' הוא נעורת הנפרד בשעת החביטה ודק דקתא הוא נעורת דק): דוק   [צוקייען צושטוסען] בככיך ותשכח בנגריך (שבת קנב) פי' טחון בככי בשינים כלומר אכול כדי שיהא בך כח להלך ברגליך. המדקדק והשובט (שבת עה) פי' מדקדק על חוט הערב כדי להדחק ולהלחץ עם חבריו וזהו בכלל אריגה וכל גדוליה רוחקו בזקים (בנחום) תרגום דקדקו בשולשלן (א"ב נראה לפי פי' בעל הערוך שמלת דוק היא כמו דחוק ורש"י פירש דוק בככיך מלשון מקר' אכלה ומדק' שהו' ענין כוסס): דק   [קליין]. אימריא דעדקין וגוזליא רכיכין (בסנהד' יג) ומתו גדולים וקטנים תרגום וימותון רברבין ודעדקין מקטון ועד גדול תרגום ירושלמי מדקדקיהון עד סביהון: דק   [מאגען] ונתן לכהן הזרוע והלחיי' והקבה תרגום ירושלמי דקיתא: דק   [קוקין] וישקף על פני סדום תרגום ירושלמי ואודיק ותייבב אם סיסר' תרגום ומדיקא אמיה דסיסר' (ובפסקתא דויהי בשלח פרעה) אודיקת שרה. רואיך אליך ישגיחו תרגום חזך עלך ידיקון: דק   [פיינהייט]. דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים (סוכה כח) (א"ב תרגום אשר בשערה ישופני דעד חוטי בינתא מדקדק עמי ומן עקר זה נגזר דווקא (יבמות עו) ומסרטינן ליה דווקא שערתא אבל פרזלא מזרף זריף פי' הדבר בדקדוק לבדו ונגזר גם (שבת קכד) דייקא נמי דקתני כלומר הוה מדקדק): דק   [איין הויט איבער דיא אויגין] דוקין שבעין ואליבא דרבי עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו (זבחים פה ע"ז ה ונא) אלימא בדוקין שבעין השתא לבני נח לגבוה חזיא בבמה דידהו לארורה מיבעיא. (בכורות לח) סח לי רבי יאשי' דמן אושא דק שחור משוקע הרי זה מום צף אינו מום לבן צף הרי מום משוקע אינו מום. (ושם מד) ואי כתב רחמנא דק משום דמחסרן פי' דק בלע"ז מלי"א פעמים גבוה פעמים משוקע כדמפורש בגמרא: דקא   [באלקין] (ברכות נו) בחלומות דהרואה אם כן קפו כשורא דוקא פי' בלשון יון קורין לקורה קפו ולעשרה דיקא (א"ב פי' דוקיא בלשון יוני קורות פי' קפא בלשון יוני עשרים והיא אות במספר כמו כף שלנו אם כן קפדוקיא עשרים קורות (ובמדרש איכה פסקא רבתי בגוים) כתוב בהדיא ומנהן יליף לה רבי יוסי קפדוקיא כפא בל' יון עשרים דוקיא בלשון יון קורות (ובבראשית רבה פרשת והנה סולם) אמר ליה זיל מני עשרין שריין בכרסיה דביתך): דקה   [איין ענגער איינגאנג] (עירובין ס) אם יש שם דקה אין אוסרין זה על זה פי' דקה אצטווה: דקיון   [שאנדי גערעכטיגקייט]. (ב"ר פרש' ט) וכי מלכות הארץ טובה מאד אלא שהיא טובה על דקיון של בריות הרבה צבאין מינ' הקב"ה לאדם הזה לתבוע דקיון שלו. בא נחש הקדמוני לתבוע דקיון של הבל. חמסי עליך א"ל חד תבע דיקי רידי פי' עלבון (א"ב פי' דיקי ודקיון בלשון יוני דין ומשפט): דקל   [קארב] (יומא עח) רבא נפיק בדיקולי. (פסחים קיב) ריש תורא בדיקולא סליק לאיגרא ושדי דרגא מתותיך פי' אם תראה ראש שור בכלי אחד שאוכל בו ועוסק באכילתו אעפ"כ ברח לגג. (סנהדרין ז) היא ניימא ודיקולא שפיל פירוש היא ישינה וקלתה מהלכת על פני המים כן היא כמו אשה עצלנית שישנה על שפת היאור וקלתה בצידה יבאו המים ושטפו את קלתה ונשאוה והיא ישנה ואינה יודעת ומקרא הוא ברור ובשפלי' ידים ידלוף הבית (ב"ב כה) הנהו דקולאי דאיתי דיקולי לבבל פי' אומנים לעשות קלתות למכרם (חולין צת) ההוא כי זיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא. תשובת הגאון וששאלתם כי זיתא דתרבא דנפל לדיקולא וקשיא למר צונן או רותח ורותח היכי נפל לדיקולא מי סברת לדיקולא עצמה נפל הכי קאמר כי זיתא דתרבא שנפל ליורה גדולה שיש בה שיעור דיקולא: דקל   [גריטץ, גרויפען] ותשטח עליו הריפות תרגום ושטחת עלוהי דקולן: דקל   [טייטעל בוים] (עירובין נא) תהא שביתתנו תותי דיקלא דסביל אחוה. פי' דקל שסובל אחיו כגון שהיו ב' דקלים סמוכים זה לזה ונטה אחד מהן ונסמך על חבירו. דיקלא דפריק מריה מכרגא פי' דקל שפודה בעליו מכרגא כגון שטוען פירות הרבה שיספיקו דמיהן לשקול בכל כרגא שיש לשלטון על בעליו בשדה ובדקלים. (ב"ב לו) אמר אביי דקל נערה איכא בינייהו פירוש דקל המשיר פירות קודם גמירתן מלשון גם חצני נערתי לשמואל דאמר בעינן ג' גדרות לא הויא חזקה דהא לא גדר לרב דאמר ג' שנים בעינן הרי החזיק ג' שנים והויא חזקה. י"א דקל נעורה פירושו דקל דיופרין שעושה פעמים בשנה לשמואל דאמר בעינן ג' גדירות בשדה וחציה הוי חזקה דהא גדר שלשה גדירות לרב לא הוי חזקה עד דאכיל לה ג' שנים (חולין קכה) קולית ששפה לארכה טמאה לרחבה טהורה וסימן דיקלא כך פי' קולית ששפה לארכה טמאה שמתה חיותה כגון הדקל. כשיחתוך קליפתו כמין טבעת בכל סביבותיו ויבש האילן וכן הקולית כיון שישוף בשופינא סביביו ויבש המוח ואינו מעלה ארוכה מבחוץ (א"ב תרגום צדיק כתמר יפרח היך דקלא ילבלב): דקל   [וואסער שטראם] (פסחים מ) דלמא אזלא חדא בצידה דחברתה ולא סליק לה דיקלא דמיא מארבע רותחא ואתי לידי חימעה פי' רתיחה של מים אינה יכולה לעלות לחיטה מד' רוחותיה: דקליקוס   [אדוואקאט פערטיידיגער] (ויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשה לעולם ה' מדריכך בדרך זו תלך) עד קנה לך דקליקוס פלוני ואת זוכה לפני בדין פי' אנוקט"ו בלע"ז (א"ב פירוש דיקלוגוס בלשון יוני מליץ טוב מלמד זכות. הוא סניגור הוא פרקליט הוא פטרון): דיקומגא   [עלצטער איבער צעהן מאן] (ב"ר פרש' והקול נשמע בית פרעה) לשתי לגיונות של מלך דיקומנא ואווגוסטנא פיר' בל' רומי נכבדת וחשובה עשר ידות בין האחרות וגם לפעמים עשירים במנין ופי' אווגוסטנא על שם אווגוסטוס ונירון קיסר היה ראשון אשר קרא בשם לגיון אווגוסטנא: דקן   [בארט] (ב"מ לט) אפיטרופא לדיקני לא מוקמינן כלומר לאדם גדול בעל זקן (א"ב תרגום בראש או בזקן בריש או בדקן): דוקינר   [קאמאנדירענדער איבער צווייא הונדרט] (פרקא קמא דירושלמי דע"ז) חד דוקינר אוקיר לרבי יודן דסקוס מלא דינרין פי' בל' רומי שר מאתים: דקר   [שפיז שטעכען פאלמ'] (שבת קט) חוץ ממי דקרי' וכוס עיקרים בגמרא בבלית מפרש מי דקלי'. (ירושלמי בסוף כיצד מברכין) השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו חוץ ממי דקרים שהוא מברך ברוך שברא מיני רפואות אית דתנו מי דקלים ואית דתנו מי דקרים מ"ד מי דקרים שהן דוקרין את המרה מ"ד מי דקלים שהן יוצאין מבין שני דקלים. (ביצה ב עדיות ד) בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה. (ובפ' ה' דשביעית) אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרם בשביעית מחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר. (פרק י"ד דכלים) הקנתר של בנאי והדקר של חרש פי' אית דאמרי הדקר סיכתא בלשון חכמים כמו ששנינו יחפור בדקר ויכסה פי' אחר דקר כנגא ולשון מקרא את כדכתיב ולאתים וי"א דקר כמין יתד וכמין נגר. (עירובין יא שם יו) היו שם שני קנים מדוקרין ועש' להן פאה מלמעלה פי' מדוקרין שדקרו ונעצו אותם בארץ מן וידקור את שניהם. (סוכה יג בגמ' דחבילי קש) קנים הדוקרין מסככין בהן פשיטא היינו יתדות אימ' קנים הדוקרנין היינו נמי דוקרני דקני פי' עיקר הקנים שנתלשו ויש בהן קנים הרבה הדבוקים בעיקר מסככין בהן דינם בדין האפקית' (א"ב פיר' דקל בלשון יוני את ומעדר והוחלפה אות למ"ד לאות רי"ש וכן באפסר): דקר   [אנצאהל פאן צעהן זאכין] (חולין ד) מצא בידו דקוריא של צפורים קוטע ראשו של אחד מהן נותן לו פי' קבוצת עופות שחוטין (א"ב פירוש בלשון רומי שורש וקבוצת של דבר בפרט אם יהיה במנין עשרה): דקר   [איין פלוס] (ברכות נט) והאידנא דשנייה פרסאי מהאי דקורא ולעילא (בתרא כד) אימור מההיא דקירא אתאי. (קדושין עב) והיכא קיימא אמר רבי יוחנן מהאי דקירא ולעילא פי' לשון לעז קריאת של נהר (א"ב אולי נקרא שם הנהר דקר אחר שעל ידי דקירה וחפירה נעתק אל מקום אחר): דקר   [קארב] (ב"מ פד) דרב פפא גופיה כי דקורי דהרפניא כן גרסינן ופי' רש"י סלים שעושים בהרפניא ולי נראה שבעל הערוך גרס דקולי דהרפניא ולכן לא הביא ערך זה ופירש דקל סל וקלת: דקרטיס   [גלייך אויף גישטעלט] (בב"ר פרש' ב) תני בשם רבי מאיר לפי גדולתו של נחש היתה מפלתו ערום מכל ארור מכל רבי אושעי' רבה אמר דיקרטיס היה עומד כקנה ורגלים היו לו (א"ב פי' דיקרטיס בלשון יוני בעל שתי רגלים ובלשון רומי דיקרטוס זקוף ישר ועומד): דקרן   [שטראהל, שיינען] (בב"ר פרש' כא) כמין תרין דקרנק סלקין ומנהרין לעלמא מלשון כי קרן עור פניו: דקרן   [צווייא שפיצען, גאבעל] (מנחות צו) ד' סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן כמין דקרנין היו שסומכין בהן את הלחם פי' כעין קנים המתפרדין מלמעלה (א"ב פי' בל' יוני מזלו בעל שני שינים ועץ מפוצל לשנים ושני ערכים אלו אחד הם): דוקרין   [קליינר באליק] (ויקרא רבה פרשת יין ושכר אל תשת) הדא גופנא מסתמכא בכמה קני ובכמה דוקרין פי' בל' יוני קורה קטנה: דר   [פעלד מיסטיגען] (פ' ג' בשביעית) המדייר את שדהו עושה סהר בית סאתים פי' מדייר שמכניס כל בהמות לשדה אחת כדי שתזדבל שיוציאו זבל ומזבלין השדה כמו דיר של בהמה: (מ"ק יג) תנו רבנן אין מדיירין שדה בחולו של מועד (גיטין מד בכורות לד פ"ד דשביעית) שדה שנתקווצה בשביעית תזרע למוצאי שביעית נטייבה או נדיירה לא תזרע למוצאי שביעית (עירובין יח) דיר או סהר. (ובב"ק קיג) א"ר הני דמדיירי דיירי בתוך התחום אסור ליקח מהם פי' הצאן שנכנסין לדיר בתוך התחום אסור לקנות מבעלי הדיר הזבל מאי טעמא דערבן בהמות של מדינה בדיר וכגון גזל הוא זה הזבל: דר   [וואהענן] דיורין בעליונה (סוכה ט) חשבו כעין תדורו: דר   [טראגין, פוהרען, קרייזען, טרעפל] (שבת סז) שושמנא גמלא דדרו מידי ולחתמיה שיתין גושפנקי ולידייריה. (מגילה כח) אי דריית במתך דרי ע"ז מד) ר' יוסי בר רב חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרי ליה. רבי אליעזר אומר אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב (שבת עז ב"ב צה) כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו תמרא הוא. (גיטין לד) בראשונה היו אומרים דראר' אבינא לסילתיה ואזיל לגביה דרב הונא רביה (חולין קה) הנהו שקולאי דדרו תביתא (ר"ה ט) דכולי עלמא דרור לשון חירות מאי לשון דרור א"ר יהודה כי מדואר דריא ומוביל סחורתא בכל מדינתא פי' כשירוץ הסבל כשנושא הסחורה ומוליך הסחורה בכל מדינה לסחור ודומה למדואר שהוא ענין ריצה (יומא יז) מאי פקיע מדוורתא היא הרצועה שמלקין בו האדם (ב"ק צב ב"מ קז) שיתין רהוט רהטין ולא דוורוה לגברא דמצפרא כרך. ובספרים כתוב ולא אמטו ובפירוש הגאון כתיב ולא דוורוה: דר   [ווערפען, צערשטרייטען] (שם מד) והוא מחוסר מישרא חמה ומיבש ומידש ומידרי (שם פה) דליקא דרא לטייעא (ע"ז מד) מאי משמע דהאי וישאם דוד לישנא דרוויי הוא כדמתרגם רב יוסף תזרם ורוח תשאם תדרינון ורוחא טלטלינין (א"ב בנוסחאו' גרסי' דזרויי ומתרגמינן תזרינין זרה הלאה ת"י דרי להלאה. אשר זורה ברחת ובמזרה תרגום דידרא בריחתא. ואזרם במזרה תרגום וכמו דדרן במדרי' והוא לשון ישמעאל קורין למזרה מדרו): דר   [צאהן שמערץ. רייהע, עדעל שטיין] (שבר סה) גרגר מלח לדור שיני פי' חולי של שינים פירוש אחר עיקרן של שנים מקום ששתולות. (בפ' יום הכפורים בגמ' ועוד אמר רבי מתיא. ע"ז כח רמי מידי בי ככיה ואתי דמא מבי דרי פי' כשנותן שום דבר בין שינים הגדולים שהן בסוף הלחי דמיקרו ככי יוצא דם משור' של שינים וקלנהו בנורא אמרא חדתא ודביק בי דרי (מגלה יב) דר וסוחרת רב אמר דרי דרי ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודורא שמה פי' דרי דרי שורות שורות של מרגליות. דרי דקמי הקב"ה (סוכה מה) פי' שורה של צדיקים: דר   [גירטעל] (פ' יו בכלי') הקנונים הגדולים משיעש' שני דורים וכף של מאזנים משיעשה דור אחד פי' כדאמרינן בכיצד צולין אי נמי דקא גדיל ששורא ופי' מין הוצי כמין אזור עשב שהוא חום בלשון ישמעאל והיא חגורה ומתחילין ועושין דורין: דר   [אבטהיילונג] (קידושין פא) אביי דייר גולפי רבא דיירקנה פי' אביי היה עושה מחיצה דגולפי בינו לבין הנשים רבא בקנים: דר   [זיינסגלייכען] (סוטה יט). (קדושין לו. ע"ז נא) א"ל ר"ת לרבי יאשיה דדריה לא תתיב אכרעך עד דמפרשת לה להא מילתא פי' בן גילו מכלל שהיה שם זקן: דר   [געשלעכט] אביו יקלל ואת אמו לא יברך משום דאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן אלא אפילו דור שאביו יקלל ואת אמו לא יברך אל תלשן מנ"ל מהושע (פסחים פז. ובב"ר פרשה לז) ויאמר אלהים זאת אות הברית וגו' א"ר יודן לדרת כתיב פרט לשני דורות לדורו של חזקיה ולדור אנשי כנסת הגדולה שהן צדיקים ואין צריכין אות ואין מתיראין מן המבול: דר   [גטריידע, ווארם] (בפרה פ"ט) הדירה והכנה שבתבואה כשרין מפני שאין בהן ליחה פי' תולעת של חטין ומפרשי רבנן דהוא סלמנטון דת"ר ואכלתם מן התבואה ישן בלא סלמנטות מאי בלא סלמנטו' רב נחמן אמר בלא רצעתא היא תבואה שנרקב' מלחלוחית הארץ וגבי משכן אמר קרש שנפל בו דרנא וכינה פי' תולעת וכן בלשון ישמעאל קורין לתועלת דרן: דיר   [קרוין] תרגום זר זהב דיר דדהב: דרבן   [אקער אייזען] (פ"ט בכלים) מלמד שבלע את הדרבן פי' בערך מלמד: דרבון   [קלייען]. (בכורות ח) אזל אשכת דרבוני מגואי ומאבראי פי' ר' גרשום ז"ל סובין מושלכין שם מבפנים הפתח ומבחוץ דאי חזי רושם כרעא דעיילא קטלי לשומרין דאבראי דשבקין גברא למיעל ואי חזו רושם כרעא דנפקא קטלי לשומרים דגואי פי' אחר דרבוני שומרים (א"ב תרגום ויוסורו אביר ויעדו דורבנא): דרג   [גארטין לייעטר] דרגא דרך גג (שבת עז) (כתובות י) דרגא דאמדלא כבר פירשנו בערך אמדלא: דרג   [שטאפלען, לייטער] (פ"ג שביעית) אין בונין מדרגות על גבי גיאות מלשון בסתר המדרגה ופי' מנהג לעשות תחת סולם של אבנים חלול ונקרא מדרגה: דרגון   [לייבוואכע געוועהר טרעגער] (בילמדנו פרש' ותדבר מרים) אמר רבי אבהו מהו יפול מצדך אלף שהקב"ה משלים לכל אחד מישראל אלף מלאכים שמשמרין אותו כענין שנאמר וממנשה נפלו אל דוד והן עושין לו דורגין ואחד מהן נעשה כרוז וכורז לפניו תנו כבוד לצלמו של הקב"ה למה שכל העולם כולו מלא מזיקין (ובפרש' כי אם שמור) המלאכים שמסר הקב"ה לאדם מהלכין לפניו כדרגין כשם שטכסיס של מלכות מהלכת לפניו ומכריזין לפניו אקי שיתנו לו מזיקין כבוד שלא יעמדו לפניו ויזיקו אותו (א"ב פי' בלשון יוני נושאי כלי מלחמה לפני שר): דרגש   [בעטט] כבר פירשנו בערך גד. על ראש המטה ת"י דרגשא. וישבת על מטה כבודה תרגום ורמת דרגשין. (ירושלמי ברכות פרק מי שמתו) איזוהי מטה איזוהי דרגש אמר רבי ירמיה כל שמסרגין את גופה זו היא מיטה וכל שאין מסרגין את גופה זו דרגש והתנן המטה והעריסה משישופם בעור הדג ואם מסרג הוא על גופה לאיזה דבר הוא שפה אמר ר' אלעזר תפתר באילין ערסתא קסרירתא דאית להון נקבין: דרד   [הייווין] (ע"ז לב) אלא דשיכרא דארמאי אסור מאי טעמא משום דמערבה ביה דורדיא דיין נסך (תענית כב) אייתי דורדיא דחמרא שדאי ליה בשיפולא פי' דורדיא שדריא שמרים כולן אחד הן ובלשון ערבי שמו דורדי. אך שמריה תרגום ברם דורדייהא: דרדג   [גיסען] (כתובות טז) עבדא לך אימיך דרדוגי משחא אריש דרבנן פי' גאון יציקת השמן: דרדסין   [זאקען] (כלאים דירושלמי פ' ומנעלות) דפונין דרדסין פירוש ברדסין בלשון יוני מין מנעלים: דרדק   [קליין קונד]. (ב"מ סו) אמר ליה דרדקי קרעוה פי' נערים (א"ב תרגום שחקו עלי צעירים מגחכין עלי דרדקין): דרדר   [דארן] (בפ"ז בשביעית) ומאכל בהמה החוחין והדרדרין מל' קוץ ודרדר: דרדור   [פאס] (ע"ז לב) חרם הדריני הדררורין והרוקבאו' של עכו"ם (שם סא) עכו"ם שהבית ענבים לגת בסלים ובדרדורין אע"פ שהיין מזלף עליהן מותר (פרק ט"ו דכלים) רבי יהודה אומר דרדור עגלה פי' חבית של עץ עגולה עשויה לוחות לוחות ואע"פ שהיא גדולה כיון שהוא לעגלה מטלטלת מליאה וריקנית ובלע"ז טרטור"ה: דריה   [גשענק] (בב"ר פרש' כד כל השומע יצחק לי (ובפסיקתא דשוש אשיש) נאמר כאן עשייה ונאמר להלן עשייה והנחה למדינות עשה מה עשייה שנאמר להלן נתן דוריה לעולם אף עשייה שנאמ' כאן נתן דוריה לעולם (ובילמדנו והכהן הגדול מאחיו) מוחל לעונות ישראל ונוטל דוריה שלימה הוי לפי שהוא מוציא דוריה לעולם יקרא גדול (ובכי תבאו אל הארץ בפרשת שלח לך) הרי אתם נכנסים לארץ הוו זהירין להיות מעלין לי דוראטא פירוש דיורין (א"ב פירוש בלשון יוני משאת ומנחה עיין ערך דורון): דרך   [וועג, זיטטען] (שבת ו) המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' והעבירו דרך עליו פטור פירוש שהעבירו על עצמו מימינו לשמאלו פטור. אמר רבי עקיבא הוי זהיר מן היועץ לפי דרכו (סנהד' עו) כלומ' אם נתן לך עצה בשביל תקנתו. (שם לא) ירמיה אחי העביר עני את הדרך פי' שסרסו והעביר ממנו דרך תשמיש כדכתיב דרך גבר בעלמה. דרך לשון זכר ולשון נקבה (קדושין ב) דרכי לימנות (ביצה ג) פי' פליגי רבי יוחנן וריש לקיש אליבא דרבי מאיר לריש לקיש ששונה כל אפילו ביצה בכלל לפי שדרכה לימנות אחת אחת ואיכא בין רבי מאיר לרבנן טובא דרבנן אמרי ו' דברים בלבד ורבי מאיר אמר כל דבר חשוב שדרכו למנות א' א' ואפילו ביצה לר' יוחנן ששונה את שדרכו לימנות שנינו שאין בטילין ברוב ואפילו באלף אלו השנויין במשנה בלבד (פ' אחרון דערלה) א' הבגד שצבעו בקליפי וכו' ב' האורג מלא הסיט הצבוע בקליפי ערלה ג' חבילי תלתן של כלאי הכרם וכו'. ועל זה שנינו שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו לימנות מקדש וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ו' דברים ורבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית מפני שהן גדולים ואין נמנין אלא א' א' הנה י' וכן מפורש (בערלה ירושלמי) רבי יוחנן וריש לקיש חד אמר לרבי מאיר י' דברים מקדשין וחד אמר לדברי רבי מאיר כל הדברים מקדשין. דרכי האמורי כבר פירשתי בערך אמר: דרך   [טרעטען], (פ' ג' דתרומות) הפועלים אין להם רשות לתרום חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת מיד פירוש דורכי ענבים מפני שהן מטמאין את הגת מיד כשיתחילי לדרוך לפיכך אין רשאין לתרום הענבים קודם שיתחילו לדרוך מפני הפסד כהן זה פירוש רבינו דניאל ז"ל. דרכא ליה חמרא אגבה דכרעיה (שבת קי) פירוש דרך לו והכהו: דרכון   [עפרסיאנישע גאלדמינצע] (שקלים ד) מצטרפין שקלים לדרכונות. (בכורות נא) תנא חוץ מן השקלים המעשר והראיון. שקלים דתנן מצטרפין שקלים לדרכונות מפני משאוי הדרך פירוש שצריך להעלותן לירושלם ומפני משאוי הדדך התירו לצרפן לדרכונות שהן זהובין הא לאו הכי לא. (בב"ב קסה) דרכונות דאינון ונמחקו אין פחות משנים (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי מין מטבע פרסי של זהב והיתה צורת דריוש חקוקה עליו ועל שמו נקרא ואולי הוא אדרכון שכתוב בעזרא): דרכון   [דראכען שלאנג] ירושלמי (כלאים פא) הרכיב תריד על גבי דרכון אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן מאי נפק מנהון כורכי לבנון בנוסחא אחרת כתוב ירכון עיין שם: דרלמוס   [מענשען פעסט] (בב"ר פרש' לג) ויסטר ה' בעדו אמר רבי לוי למלך שקבע דרולמוסיא שלו במדינה נטל אוהבו וחבשו בבית הסוהר ונתן אספרגוס שלו עליו זה כמו אנדרומוסיאה שפירשתי (ובפסקתא דויהי בחצי הלילה) ואחר נותן להם דורמוסיות פי' דבר כבד מאוד (ובילמדנו ויהי חושך אפילה) לא חזרו הביא עליהן דורמוסיות זה הדבר (א"ב פירוש אנדרולמוסיא בלשון יוני הרג ומגפת אנשים וזו היא הגרסא נכונה עיין שם): דרום   [זיד זייט] (זבחים כ) אמרו זקני דרום לא שנו אמר עולא תקע להו ריש לקיש לדרומא. (בב"ב כה) הרוצה שיחכים ידרים ושיתעשר יצפין וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום פי' ילך אצל חכמי דרום וילמד חכמה מהן ויש אומרים הרוצה שיחכים בשעה שמתפלל יכוין פניו כנגד מזרחית דרומית הרוצה להפשי' יכוין פניו כנגד מזחתית צפונית: דרמליס   [לויפבאהן וועטרענען] (בב"ר פר' מט בריש וירא אליו) מקום של אברהם אבינו מפולש היה רבי יודן אמר כהדין דורמליס. (ב"מ עב) א"ל רבי זירא לרבי אסי א"ר יוחנן אפי' כדורמוס הזה. (קדושין סג) האומר לאשה הרי את מקודשת ליעל מנת שאדבר עליך שחוק לפני רקוד לפני עשה לפני כדרומוס הזה פירוש רחבה גדולה לשון יון דרומוס (א"ב פי' בלשון יוני מרוץ ורקוד או רחבה גדולה לרוץ שם): דרמשק   [דמשק אין שטאדט]. תרגום ירושלמי אשר משמאל לדמשק: דרמסקן   [פפלומען פין דמשק] (ברכות לט) הביאו לפניהן כרוב ודרמסקין ופרגיות (בבא קמא קיז) השוכר את הפועל להביא כרוב ודרמסקנין לחולה פי' פרונא ובל' ישמעאל אגאץ עין בקר ומברכין עליהן בורא פרי העץ (א"ב פי' דרמסקינא בלשון יוני ורומי אגסים הבאים מדמשק כי הם הטובים ויפה פירוש בעל הערוך ותרגום דמשק דרמשק): דרן   [ווארם] (בשבת עה) יריעה שנפל בה דרנא קורעין אותה ותופרין אותה. (שם קב) קרש שנפל בו דרנא מטיף לתוכו אבר וסותמו. (תונין סז) והתניא ואת נבלתם תשקצו לרבות דרנין שבראש בהמה פירוש תולעים שבראש הבהמה: דורון   [געשענק] (שמות רבה פרשת החדש) הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה שאעביר אלוגין שלכם תרגום אשכר יקריבו דורון יקרבן פי' בלשון יוני מנחה ואשכר עיין ערך דריה: דרינון   [בוימוואלע פאן אייכען] (ירושלמי דשבת) לא בלכש דרינון פירוש בלשון יוני דבר וצמר של ארז: דרס   [דריקקען] דרסה חלדה הגרמ' ועיקו' כבר פירשנו בערך גרם (חולין כ) השוחט מן העורף מפני שהוא דורס. (שם ל) אין חוששין שמא ידריסו זה על זה פי' שמא ישענו על הסכין בכוחם הואיל והן שנים שחתכו הסימנין קודם שיוליכו ושיביאו הסכין: דרס   [נערטרעטען] (סנהדרין צ) כל הנותן מתנה לכהן עם הארץ כאלו נותנה לפני ארי מה תרי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל וכו'. (ב"ק יו) אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור טרף ואכל חייב פי' דרס בהמה ואכלה נאלתר שלא המיתה בתחילה פטור דהיינו אורחיה והויא לה שן ברשות הרבים טרף ואכל שבתחילה הרג ואח"כ אכל דלאו אורחיה והוי לה תולדה דקרן דמשונה פי' אחר דרס ואכל אם הכה זה הארי הבהמה בידיו ומתה בארס שלו ואכלה פטור שכן דרכו בעת שרוצה לאכול וקי"ל שן ברשות הרבים פטור אבל אם טרף בפיו ובשיניו והמית הבהמה חייב ואע"פ שאחרי כן ישב ואכל ששינה ודינו כדין הקרן ברשות הרבים דבהדיא תנינן דרך הארי לדרוס ודרך הזאב לטרוף ותני' רועה שהניח עדרו ובא זאב וטרף ארי ודרס וכו' ואקשינן על שמואל והכתיב אריה טורף בדי גורותיו ופריק בשביל גורותיו כלומר אין רצונו לאכול אלא להמית ולהאכיל לבניו וכן שאר הפסוק: דרס   [טרעטען שטאמפען] (ביצה יא) אין נותנין את העור לפני בית הדריסה. דריסת הרגל. (מגלה ח) בגמ' שוכר אדם בדרוסות ומופרדות. (חגיגה יח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים פי' הפרושין חושבין את בגדי עם הארץ כאלו הם טמאים מדרס לפרושים ואין משתמשין בהן. (שבת כט) במדרסות עמוד ונעשה מלאכתינו. והתנן בשלשה תריסין (פרק כ"ד דכלים) שלש עגלות הן העשויה כקתידרא טמאה מדרס פי' מפני שאדם סומך עליה כדאמרינן ביום טוב (שבת סו) לפיכך אם דרס טמא עליה ויש ביניהן דבר חוצץ ונפל עליה כחו אע"פ שלא נגע בה טמאה (נדה מט) כל המטמא מדרס מטמא טמא מת וכו'. בגמ' דכל חזי למדרס מטמא טמא מת יש שהוא מטמא טמא מת ואין מטמא מדרס לאתויי סאה ותרקב דתניא והיושב על הכלי יכול כפה סאה וישב עליה כפה תרקב וישב עליו יכול יהא טמא תלמוד לומר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא מי שמיוחד לישיב' יצא זה שאומר לו עמוד ונעשה מלאכתינו אלו ג' דריסות ענין אחד הן אבל הראשון בסכין והשני באריה והשלישי באדם. אלו הפי' שפי' גאון אחד (פרה פ"ח) הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני אתה טימאתני. המשנה הראשונה זו ששנינו במקדש מי חטאת לא ינעול סנדל שאם נפלו משקין על הסנדל נטמא וטימאתו הרי זה אומר וכו'. והמשנה השנית זו ששנינו נפלו משקין על בשרו טהור נפלו על כסותו נטמא וטימאתו הרי זה אומר מטמאין וכו' ושתי המשניות האלה יתברר פירושם בהיודע שרשן והוא שכל כלי שנפלו עליו או על מקצתו מים אפילו הן טהורים נטמא לחטאת אבל אדם שנפלו עליו מים טהורים אינו מטמא למי חטאת בנפלם על מקצתו עד שיפלו על ראשו ועל רובו ועקר הדבר שיהיה שיעורן שלשת לוגין מים שאובין ואם נגע האדם בכלי אשר נטמא לחטאת כבר נטמא האדם ההוא מפני שנגע בכלי שנטמא לחטאת ועל פי הדברים האלה שנינו שהמקדש מי חטאת לא ינעול סנדל שלא יפלו משקין על הסנדל ויטמא הסנדל ובנגעו בסנדל יטמא אותו לחטאת ואנו יודעים שהמשקים ההם שנפלו על הסנדל וטימאוהו אילו כפלו על האדם ההוא המקדש לא טימאוהו עד שיהו שלשת לוגין ויפלו על ראשו ועל רובו ואז יטמאוהו ועכשיו שנפלו על הסנדל שהוא כלי אע"פ שאין שיעורן ג' לוגין טימאו את הסנדל וחזר הסנדל וטימא את האדם בנגעו בו והמשקין האלה אשר הזכירו בב' ההלכות האלה אינן מי נדה כי מי נדה מטמאין כל אדם וכל כלי בשיעור כדי הזיה ואולם משקין טהורין הן ומטמאין את הכלי לענין מי חטאת. ובזאת מפורש עניין המשנה השנית אשר שנינו נפלו המשקין האלו על בשרו טהור ותירוץ ההלכה ולפיכך שנינו שהוא טהור כי אילו נפלו על ראשו ועל רובו והן ג' לוגין לא היה טהור לחטאת ולפיכך אם נפלו מים מועטין על כסותו וחזרה הכסות ההיא וטימאתו ולכן יהיה כאומר לכסותו כי המשקין אשר נפלו עליך וטמאוך אילו נפלו עלי לא טמאוני ועכשיו שנפלו עליך וטמאוך חזרת את וטמאת אותי. והמשנה השלישי' היא ששנינו השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר מטמא בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אינן מטמאין בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טמאתני נתחיל בפירושה ונאמר כי אלהינו צוה השורף את הפרה ואמר והשורף אותה יכבס בגדיו במים ורחץ את בשרו וגומר וכן אמר על פר ושעיר הנשרפין והשורף אותה יכבס בגדיו וגומר ועוד כתיב והמשלח את השעיר יכבס בגדיו הרי ידענו שחייבין כולם לכבס בגדיהן ואנחנו יודעין כי בגדים שאינן על השורף אותם אם יגעו בפרה ושעירים הנשרפים ובשעיר המשתלח אינם מטמאין ואינם צריכין כיבוס אבל בגדים שעל השורף צריכין כיבוס אף על גב שלא נגעו בפרה ולא בפר ושעיר ולא בשעיר המשתלח וכיון שנטמאו בגדים שעל השורף וחזרו וטימאו את השורף אילו לא היו על השורף בגדים לא היה מטמא על כן אין לתמוה ולומר אם שורש טומאה בגדי השורף היא הפרה והפר והשעיר מדוע לא יטמאו הם בגדים אחרים בנגעם כך נשיבהו ונאמר לו כי זה אשר טמא בגדי השורף לא מפני נגיעה טומאת אלא מפני שריפתם ראיה לדבר שאם נגע איש בהם ולא שרף אותם אינו מטמא לא הוא ולא בגדיו ולכן יהיה השורש כאומר לבגדיו מטמאיכם לא טימאוני וכו'. והמשנה הרביעית היא ששנינו האוכל מנבלת עוף טהור והוא בבית הבליעה מטמא בגדים ונבלה עצמה אינה מטמאה בגדי' הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני וכו' ופי' כי נבלת עוף טהור אינה מטמאה לא אדם ולא כלים בנגעם בה וכשאוכל אדם אותה הית מטמאה את בגדיו והן מטמאין אותו וכן אומר לבגדיו מטמאיך לא טמאוני וכו' המשנ' החמישית היא ששנינו ולד טמאות אינן מטמאין כלים אלא במשקה נטמא משקה וטימאן וכו'. ופירושה שהנוגע בזב ובזבה וביולדת ובשרץ ובנבילה נגע בכלים אינו מטמא אותם ואם נגע במים שבתוך כלים או במשקה שעל גבי הכלים טימאן בכלל כי המים הביאו את הטומאה עליהן ונעשו הכלים כאומרים למים מטמאיך לא טימאוני וכו'. המשנה השישית זו היא ששנינו אין כלי חרס מטמא את חברו אלא במשקה נטמא משקה טומאתו הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני וכו' ופירושה כי כלי חרש כתיב בו וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא וגו' מכל האוכל אשר יאכל וגומר ופירוש יטמא על משקה ועל הכלי שניהן לפיכך קדרה שנתונה בתנור ונפל שרץ בתנור ולא נגע בה אם הקדירה יבשה הרי היא טהורה אי לא טמאה התירה את האוכלים אשר יהיו בתוך כלי חרס ואף על פי שאמר כל תשר בתוכו יטמא הרי פירשה ואמרה מכל האוכל וגם אמרה וכל משקה אבל אם היו המים בקדרה נטמאו המים וטמאות ולכן הקדירה אומרת למים מטמאיך לא טימאוני כשהייתי יבשה ועתה כשטמאוך טמאתינו וכו'. והמשנה השביעית זו היא ששנינו כל הפוסל את התרומה מטמא משקה להיות תחלה לטמא אחד ולפסול אחד חוץ מטבול יום הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני וכו' ופירוש כל אדם שפוסל את התרומה כגון שאכל אוכל טמא ראשון או אוכל טמא שני או ששתה משקין טמאין ונגע בככר של תרומה וגם הככר נגע בככר אחר הרי הככר השני טהור ואם נגע במים ונפל על ככר אחר נטמא כי המים הבליעו את הטומאה בככר שני מה שלא היה יכול ככר הראשון להבליעו הרי נתכוונו פירושו שבעתן. ואנחנו יודעים כי הטהרות שני חלקים החלק הראשון היא טהרת החולין מטומאת הגוף ומטומאת מגע בין מאבות הטומאות בין מתולדותיה' והחלק השני טהרת הקדש שנאמר כי לבבו הכין לדרוש האלהים ה' אלהינו ואלהי אבותינו ולא בטהרת הקדש. וגם טהרת הקדש תחלק לארבעה חלקים. הטהרה הראשונה למעשר כי כך שנינו טבל לחולין הוחזק לחולין ואסור למעשר. הטהרה השנית לתרומה כי כן שנינו טבל למעשר הוחזק למעשר ואסור לתרומה. הטהרה השלישית לקדש כי כן שנינו טבל לתרומה הוחזק לתרומה ואסור לקדש. הטהרה הרביעית לחטאת כי כן שנינו טבל לקדש הוחזק לקדש ואסור לחטאת טבל לחמור הוחזק לקל טבל לקל לא הוחזק לחמור טבל ולא הוחזק כאלו לא טבל ויש בין תרומה לקדש י' מעלות וכן שנינו חומר בקדש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקדש אחורים ותוך ובית הצביטה לתרומה אבל לא לקדש הנושא את המדרס נושא את התרומה שהקדש מתיר ומנגיב ומטביל ואחר כך קושר ובתרומ' קושר ואחר כך מטביל ועוד שנינו כלים נגמרים בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה הרביעי בקדש פסול והשלישי לתרומה. תרומה אם נטמא' אחת מידיו חברת' טהורה ולקודש מטביל את שתיהן שהיד מטמא את חברתה לקדש אבל לא לתרומה ושנינו לפי המשניות האלה נוטלין לידים לחולין למעשר ולתרומ' ולקודש מטבילין ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו. וראוי שנפרש כמה הן הטומאות שמטמאין את אחר בין אדם בין כלים במגע ולא במשא וכלי ררש מטמא באויר ופי' שאם נכנסו באויר כלי חרש אף על פי שלא נגעו בו מטמאין החרש הם ה' טומאות והיא ששנינו אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת ומצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה ויש ב' טומאות שהן מטמאין את האדם בלבד בלא בגדיו אם נגע בהן ואם נשא אותם בלא נגיעה מטמא הוא ובגדיו אבל כלים בנגיעה מטמאין ולא במשא כיצד כגון בגד על בגד מצע על מצע או סל על סל או כל דבר שהוא מקבל טומאה והיה אחד ע"ג חברו והיתה נבילה על העליון הוא טמא והתחתון אינו מטמא בדין משא וכל שכן בדין מגע שלא נגע והן נבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה והוא ששנינו בהלכה שנייה למעלה מהן נבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה וחמש טומאות יוצאות מן האדם ומטמאין במגע ובמשא זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו מפני שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה ומימי רגליו ודם הנדה ומכל אלו אם נגע בהם אדם או נשאם אפילו כל שהוא מטמא אבל דם מגפתה ודמעת עינה וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ופירושו שלא יטמא מהן אלא עד שלש לוגין שהן רביעית רטל שהיא ביצה ומחצה ואם חלבה לרפואה טמא כמו שאמרו שלש לוגין כולן נוגעין במים טהורין ונפלו מהן על הטהור שלשה לוגין נטמא המקיז דם לרפואה טהור אבל הליח' הסרוחה והזיעה והרעי שהיא צואה טהורין וה' מהן עושין משכב ומושב ד' מהן בטומאה חמורה וא' בטומאה קלה ואלו הן זב וזבה נדה ויולדת ובועל נדה אלו הן הדברים המטמאין כל כך נטמאו שבם נטמאו אחרים זב זבה נדה ויולדת אם נגעו או נשאו אחרים בין דברים שמקבלין טומאת משכב ומושב וכ"ש טומאת מגע בין דברים שאינן מקבלין טומאת משכב ומושב אלא טומאת מגע בלבד. ואלו הן הדברים המקבלים טומאת משכב ומושב כלי מתכות וכלי עץ כלי עור וכלי שק ובגדים ואלו הן דברים העשוי מהן לשם משכב ומושב חלוק מגען שמשעה שהטמאין נגעו בהן טמאין אלו טמאין הן ולא מטמאין אחרים ואם עמדו או ישבו או שכבו או נתלו או נשענו עליהן נעשו משכב ומושב ומטמאין אחרים אבל כל הנוגע במשכב ומושב הוא מיטמא ואינו מטמא אחרים שהטמאים אלו עושין משכב ואין משכב עושה משכב וכיון שידענו שהטמאין אלו עושין משכב ומושב בעמידה בישיבה ובשכיבה ובתלייה ובשעינה כשם ששנינו הזב מטמא את המשכב בה' דברים לטמא אדם ולטמא בגדים עומד יושב שיכב ונתלה ונשען ומשכב את האדם בשבעה דברים עומד יושב שוכב נתלה נשען במשא ובמגע ורצו חכמים לקצר הדברים ומצאו דיבור שתחתיו עמידה ושכיבה וישיבה ותלייה ושעינה והוא מדרס בשביל שנשא רוב גופו של טמא על המשכב או רוב גופו של טהור על המרכב ומכאן למדנו שכל מקום שבמשנה טמא מדרס הוא משכב ומושב ומטמא אחרים וכל מקום שאומר טמא מת שמיטמא ואין מטמא אחרים ומניין שכן הוא דתנן כל המטמא מדרס מיטמא טמא מת ויש מטמא טמא מת ואינו מטמא מדרס ואמרו עלה לאיתויי סאה ותרקב ותניא והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכול כפה סאה וישב עליה כפה תרקב וישב עליו יכול יהא טמא ת"ל והיושב מה שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרי' לו עמוד ממקומך ונעשה מלאכתינו ואלו דברים מטמאין הן בטומאת מת ואינן מטמאין אחרים כדין טומאת מדרס שהוא משכב ומושב כלי זכוכית וכלי חרש וכלי נתר תנור וכירים וזרעים הבלולים במים ומוכשרים משבעת משקין כאוכלין אבל משקין לאדם אף על גב שאינן עושין משכב ומושב שהן טומאת מדרס אבל אדם מטמא בגדים אם נגעו בו טמאים ואף אם נגעו טמאין המשקין ונפלו מהן רביעית רטל שהן ביצה וחצי על אדם טהור פסלוהו לאכילת תרומה ובועל נדה שהוא חמישי עושה משכב ומושב בטומאה קלה שהיא תחתונו כעליונו של זב וזבה ונדה ויולדת שהוא טמא ואין מטמא אחרים ומניין שכן הוא דתנן והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון אי נמי עשר מצעות אהדדי מטמא להו פשיטא דהא קא דריס לכולו אלא שיהא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ובשביל כך אמרנו שבועל נדה עושה משרב ומושב נטמא טומאה קלה ומצורע מטמא בביאה כיצד שאין נכנס אדם עמו בבית אחד כשיעור אכיל' פרס ושיעורו ט"ו כסף וב' שלישי כסף פת חיטין ולא פת שעורים וכן אם נכנס אדם בבית המנוגע ושהה שם כשיעור מה שאמרנו מטמא חמור מכולם המת שהוא מטמא באהל מה שאין כולן מטמאין שאם אפילו עבר הטהור או הכניס ראשו באהל שבו המת או אם נכנס המת נטמא האהל וכל אשר באהל. ובזמן הזה טהרת המת אין לנו בשביל שאין לנו מי נדה ואנו שרוין בטומאה בארץ העמים עד טירחם המקום ויקיים בנו וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ומה שהבטיח ביום טהרי אתכם וגו' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ: דרע   [אראם] תרגום את הזרוע בשלה ית דרעא בשילא ובתוספות אות אלף בזרוע עזך בתקוף אדרע עושנך: דרפתק   [שראנקען צוים] (סנהדרין צט) כולה גופי דרפתקי נינהו טוביה לגופיה דגריס דיזכה והוי דרפמרי דאורייתא שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך פי' דרכתק נרתק נשתק נדן אחד הוא (א"ב פי' דרופקתא בלשון יוני גדר של עצים. ויתדות ותקועים בארץ מחיצה וסייג): דרצין   [צימרונג] (שבת סה) זנגבילא אי נמי דרצין פי' מעצי סממנין הוא ואדום הוא ובל' לע"ז קני"ל ובלשון ערבי דארצין: דרק   [שטרייעען. שפרענגען] תרגום ויזרקו עפר ודרקון עפרא: דרוקא   [הערר] (כתובות סב) מאי טיילין כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וגני בטולא דאפדניה ולא חליף דרוקא דמלכא אבביה פי' חיל של מלך (א"ב פריסתקא כתוב): דרקון   [דראכע שלאנג] (ברכות סב) אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה. (גיטין נז) על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה (ע"ז נו) צורת חמה צורת דרקון (ב"מ יז ב"ב יו) ואני מזמן לה דרקון ומכישה בבית הרחם. (ובויקרא רבה זאת תהיה פרשת לעשות לרוח) וברגליהן תעכסנה רבי אסי אומר שהיתה נרה צורת דרקון במנעליה פי' עכס דרקון נחש (א"ב בלשון יוני ורומי מין נחש ארכו לפעמים עשרים אמות ולמרחוק יביטו עיניו): דרקט   [זאפט לאז] (כתובות י) אמרה לו ממשפחת דורקטי אני שאין להם לא דם נדה ולא דם בתולין אשריך שזכית לדורקטי מאי דורקטי תנא דור קטועי (נדה סד) ושאין בה יין דורקטי. ס"א דור קטוע שלא תלד ויפסוק הדור ופירש דורקטי בתה כדכתיב ואשיתהו בתה (א"ב פי' בל' רומי קשה וחזק וכן הענבים אשר חרצנם וזגם קשה מאוד לא יועילו לסחוט מהם יין אך בירושלמי דכתובות פרקא קמא כתוב תמן תנינן כל גפן יש בה יין ושאין בה יין טרזקטי פי' בלשון יוי דבר שנאכל וכן הענבים אשר אינם ליין כי אם למאכל ובפרט הצמוקי' נקראים כן): דררא   [גרונד. הויפט זאכע] (ב"מ ב שבועות מא) היכא דאיכא דררא דממונא כל היכא דליכא דררא דממונא לא (ובב"ב לה) להאי אית ליה דררא דממונא (כתובות כג) בגמרא שני אנשים זה אומר כהן אני דאי תנא מודה רבי יהושע משום דאיכא דררא דממונא. (חגיגה כא) חמש קמייתא דאית להו דררא דטומאה מדאורייתא (נדה ו) אי הכי ליתנייה גבי מעלות כי קתני הכי דאית ליה דררא דטומאה פי' עיקר טומאה (א"ב תרגום ואת פרשת הכסף וית דררא דממונא עיין ערך דר חמישי): דרריא   [בויך שמערצען] (בויקרא רבה זאת תהיה בסוף פרשת והיה לכם לזרא) רבי אבהו אמר לזרנא לביטנא רבי אביתר אומר לדרריא. (ובפסקא ותאמר ציון ובמגלת איכה מה יתאונן אדם) ס"א דלריא כבר פירשנו בערך גס (א"ב פי' בלשון יוני ורומי חולי השלשול): דרור   [איין עגיפטישער צוג פויגעל] (שבת קו ביצה כד) הכא בצפור דרור עסיקינן לפי שאינה מקבלת מרות תנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמה צפור דרור מפני שדרה בבית כבשדה: דרש   [אינטערזיכען פארשטען] (סוכה ו סנהדרין ג) דורשין תחילות (א"ב תרגום מחיל אל חיל מבית מדרשא לבית מדרשא): דרת   [טאהר הויף] (יומא פב) חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד (ב"ב סו) אמר רבא אי דאמר ליה דירתא כ"ע לא פליגי דבית משמע כי פליגי דא"ל דרתא מר סבר תרביצא משמע ומר סבר בי דיירי אנשי (א"ב תרגום ורוחב החצר ופותיא דדרתא): דש   [שווייגען] (סנהדרין ז) טוביה דשמע ואדיש חלפא בישתא מאה מניה פי' אשרי מי ששומע והחריש חלפו ועברו ממנו מאה רעות כי השומע תרפתו ושותק או דברים קשים ונושא הרעה עוברת ממנו דכתיב ולפני התגלע הריב נטוש ואם מקנטר ומריב כפוטר מים הוא. (ובריש פיאה ירושלמית) סבא אכול ואדיש דכלבא אכלין ומדשין: דש   [זיך גוועהנן] (מגלה כד) ההוא דש בעירו הוה פי' ידוע ומפורסם (כתובות סד) הני מילי מילתא חדתי אבל הא דשנן בה פי נהגנו בה: דש   [דרעשען, שטאמפפען] (ב"ק ט) מאימת מחזיק בה מכי דיש אמצרי (ב"מ כז) וכי בעל הבית בעצמו דשן הוא פי' בעצמו הוא דש התבואה הפועלין דשין אותה (שבת עג) המעמר הדש והזור' פי' הוא המפרק מן האוכל פסולת שהיה מחוברת לו ומכין אותה לברירה בין בזריה בין בהרקדה וכן מי שהוא מפרק מן האוכל מדבר שהוא מחובר בו כדי שיהא נכון לאכילה המנפץ נופץ עפרורית מן האוכל וכן המנפט מולל שיבולין נמצא הזורה והבורר והמרקד כולן מעבירין פסולת המעורבת באוכל ואינה מחוברת ואינה כגון קליפה שצריכה פירוק או כגון עפרורית שצריך ניפוץ אלא מעורבת בלבד (א"ב ובמשנת מועד קטן (פ' מי שהפך) הציידין והדשושות והגרוסות פי' דשים וכותשים חטים לדייסא ונראה שבעל הערוך גרס רשושות): דש   [נידערטרעטען] (בויקרא רבה בשור או כשב או עז בסוף פרשת נדקתך כהררי אל ובפסיקתא שור או כשב או עז) ישראל לא ידע ולא הוו ידעי אלא שדשו בעקב ודכוותיה כי אויל עמי אותי לא ידעו ולא הוון ידעין אלא שהיו דשין בעקב ודכוותיה והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן ולא הוות ידעה אלא שדשה בעקב. (ובילמדנו בריש זאת רוקת התורה) כיון דחמא יתהון גברא דאסתכלון ביה ואידשן דאיתיהיב ביה נורא. (א"ב תרגום בוססו נחלתי דושישו ית אחסנתי) פרעהו אל תעבר בו תרגומו אדיש ולא תעבר עמהון. שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו תרגום ולא תדישן. פורע מוסר מדיש מרדות': דש   [אויסברעכען] כהתעות שכור בקיאות תרגומו דמדשדש רויא וספק מואב בקיאו תרגומו וידשדשון מואבאי: דשא   [טיהר] תרגום ונעל הדלת ואגוף דשא: דשן   [אשע] מי מדשן (בפרק ב' ביומא כה) מן ודשנו את המזבח: דשן   [פראזענט] (סנהדרין צד) האי דישנא להאי פרדישנא פירוש מנחה זו דיו לשלם לזה צדיק כלומר וכי גמול זה משלמין למקיים מצות מרובין כחזקיה לפי שעשה האמת בא עליו סנחריב (א"ב בגרסאות כתוב דשנא ותתכן גרסת בעל הערוך פירוש דושן בלשון יוני מתנה אשר המלך מחלק לכל איש ואיש מהמון העם): דשר   [קארן] (פסחים לה מנחות ע) כוסמין גולבא שיפון דישרא שיפון אספילת"א: דשתנא   [ווייבערצייט] (שבת קט) ושותה את אבוברואה ותימא ליה דשתנא היא (תענית כב) אלו אמינא ליה דשתנא היא. (ע"ז יח) א"ל השמיעי לי אמרה ליה דשתנא אנא. (שם כד) א"ר ספרא כמאן קרו פרסאי לנידה דשתינא מהכא כי דרך נשים לי (א"ב פירוש בלשון יוני דל מלא כאבים ורוחו קצר): דתאה   [יונג גראז] (מגלה כו) רב הונא אסר דיתאה פירוש עשב. (א"ב דרי מרא כתיב' תרגום דשא דיתאה. ס"א דיתא): דתבריא   [ריטער] תפתיא (בדניאל) פי' מין שרים: נשלם ערך הדלת

אות הה"א

אות הא הא   קרבן [היער איזט] עולה (נדרים יג) (א"ב הא קרבן והא עולה והא מנחה והא חטאת שאוכל לך מותר שלא נדר זה אלא בחיי חטאת תרגום הנה נתתי לכם הא יהבית לכון): הא   [דיעזער דיא] בלשון גמרא פירש זה הא לחמא עניא ולפעמים כתוב האי: האידנא   [דיזע צייט] מלה מרכבת הא עידנא כלומר בזמן הזה: האיך   [דער] בלשו גמר' אותו ולפעמי' כתוב הך: האן   [וויא] תרגום איה בית נדיבו האן בית טרכונא תרגום איפה היית ביסדי ארץ האן הוית: הבאי   [איבערטרייבונג] דברו נביאים לשון הבאי כבר פירשתי בערך גוזמא: הבהב   [זענגען ברעננען] (שבת כח) פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה. (מציעא פט) מהו שיהבהב בחור פי' שיהבהב שבלים באש כדי שיטיבו לו לאכילה. אל תאכלו ממנו נא ת"י מהבהב. (ובסוף פיסקא דהחדש אל תאכלו ממנו נא) לא תיכלון יתיה מהבהב ענין חירוך: הבהב   [קאפ שיטטעלין] (ברכות לד) שנייה מהבהב פירוש נענע בראשו: הובאי   [דערנער] ובור תרגום לשמיר ושית קוץ שמיר תעלה: הבטח   [שוועלע] כבר פירש בערך בטח: הבל   [רויכען, דאמפף, רויך] (שבת יז) אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו פירוש כדי שיתחממו שיעלו עשן כי היכי דתיפוק הבלא ממנו (שם קיט) אין העול' מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן (יבמות פ) ר"א אומר כל שרוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל. (ב"ק נ) בור שחייבה עליו התורה להבלו ולא לחבטו. (מציעא קיו) הבלא דאגמא קטלה ליה (א"ב תרגום כלינו שנינו כמו הגה שיצינא יומי חיינא היך הבל פומא): הבל   [שנעלל געשווינד] (פסחים כ) בבית תשפך הבל בשדה תיעשה זילוף (ב"ק קיו) זה בא בחבית של יין. פירוש לאלתר (א"ב בנוסחאות דפסחים גרסינן חבל ופי' רש"י לשון חבילה כלומר תשפך ביחד ובב"ק גרסינן הבל ופי' רש"י כלה ביחד וגרסינן הפך דברי בעל הערוך בבית תיעשה זילוף ובשדה תשפך): הבלילא   [שכייזע רעהר מאגעמונד] בי כסי בי כסי הבלילא (שבת לו. סוכה לה חולין נח) פירשנו בערך חצוצרת: הבר   [ווידער טאהן] (ראש השנה כז) אם קול הברה שמע לא יצא. (גיטין פט) לא ששמע קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי רוח היום רוח דקה ונעתקה מלה זו לבת קול ואולי הברה כמו העברה ואות עין מובלעת): הבר   [דונקל נעבעל פינסטרניס] (פסחים קיב) אמר רב פפא לא ליעול איניש בביתא דאית ביה שונרא בהברא בלא מסני. (ס"א בחשוכא) (תמיד לב) אייתי חמרי לובאי דפרשי בהברא. (כריתות ה) המפטם את השמן בביתי דהברא. דרך רשעים באפילה תרגומו ואורחא דרשיעי בהבירא. באישון לילה ואפילה בחשוכא דליליא והבירא (א"ב בנוסחאות תרגום דידן כתוב חכירא): הג   [אויסשפרעכען] (סנהדרין צ) ההוגה את השם באותיותיו. (ברכות כט סנהדרין צד) מנעו בניכם מן ההגיון פירו' מפתרון פסוק כצורתו: הג   [דערנער] (סוכה יג). הני היזמי והיגי מסככין בהו. (עירובין לד) האטדין וההגין מין אילן הן. (ובבתרא פג) אלא מעתה זבין ליה תלת היגי רמיתא. (בפסיקתא דויהי אומן את הדסה) תרגום נעצוץ הגתא: הגדום   [נאמע איינעס זענגערס] בן לוי על השיר (שקלים ו) פ' אלו הממונין. א"ה נ"ד בסמך: הגמון   [הערשער. הערשאפט] (שבת קמה) הגמון וקומן (ע"ז יא) דוכסא להגמונא הגמונא לקומא. (גיטין ב) מהגמוניא להגמוניא. (ובילמדנו פ' וישמע יתרו) אמרו להגמוניות שעליהן עשו עמנו מדת רחמים והעבירונו על בני ישמעאל אחינו פי' שלטונין. (א"ב פי' בלשון יוני פקיד וקצין ופי' הגמוניא מדינ' אשר תחת ממשלת ההגמון תרגו' בפסוק ויאמר אחשורוש לאסתר המלכה אעביד מינך הגמונין): הגן   [יונגעס קאמעעל]. (סנהדרין נב) נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני פי' הוגני ינקי כלומר נשחטו הקטנים ונשארו הגדולים ונושאין עורותיהן אחריהן. בכרי מדין ועיפה תרגום הוגני מדין וחלך. (הולד כתיב) בכרה קלה תרגומו לינקא קליליא. (ובב"ר פ' סה) גדי העזים הלבישה שני תמידין שהיו ישראל מקריבין בחג היו מרכיבין על שני הוגנים והיו רגליהן שפיפות בארץ: הגן   הוגני כלים כבר פירשנו בערך אגן: הגן   [עדעל. פאן עדלער אבקונפט] (בב"ר פ' מט בריש וירא אליו) אמר אם אראה פני שכינה ממתנת עליהן אני יודע שהן הגונין ואם אראה חולקין כבוד זה לזה אני יודע שהן הוגנסין (א"ב <לשון מקרא בפני הגדרת הגינה פי' ישרה ונכונה ופירוש הוגנסין בלשון יוני מיוחסים ונכבדים): הגן   [אנקער] (בתרא עג) מכר את התורן ואת הנס ואת ההיגין. ס"א עגינין ופירש' בערך עגן. (ובבראשית רבה פרשה י"ב אלה תולדות השמים) בשר ודם עושה ספינה בתחילה מביא קורות ואחר כך מביא חבלים ואחר כך מביא הוגגין ואחר כך מביא הנווטין אבל הקב"ה ברא הן ומנהיגן כאחד הה"ד כה אמר ה' בורא שמים ונוטיהם ונטהים כתיב. ואלה המלכים אמר רבי יצחק נמשלו אומות העולם לספינה מה ספינה עושין לה תורן ממקום אחד והוגין ממקום אחר כך שמלה ממשרקה שאול מרחובות הנהר: הגר   [נאמע] (בב"ר פ' מט ושרי אשת אברם) אר"ש בן יוחאי הגר בת פרעה היתה כיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה נטל בתו ונתנה לה אמר מוטב תהא בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרונה בבית אחר הה"ד ולה שפחה מצרית ושמה הגר. אמר הא אגריך: הגרני   [צוזאממען ציהען] (נדרים מט) הימנותא בידה דההיא מטרוניתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וד' כסי דפסחא והוגרני צדעי מפסח ועד עצרת: יש מפרש ואומר והוגרני צדעי פי' וחוגר אני צדעי ראשי כלומר שחוששני בראשי משתיית היין כדי שלא אצטער כי כן בני אדם כאשר חוששין בראשיהן קושרין בראשם סודרין וסניפין פי' אחר והוגרני צדעי כלומר חוזק היין מסבב ראשי במחוש ראש. (ובפ' ערבי פסחים) ירושלמי ר' יונה שתי ארבע כסי דלילי פסחים וחזק רישיה עד עצרתא רבי יהודה בר אלעאי שתי וחזק רישיה עד חגא: הגשיש   עיין ערך גשש: הדא   [נאהע. מיט, בייא] (בב"ר בהדא טבריא) פי' אצל טבריא (ע"ז נט) כל דלהדי ברזא חמרא אסור פי' סמוך לנקב ואצלו. ועיקר פי' מלת בהדי בל' בבלי עם. (פסחים קיב) אל תהוי לך דינא בהדי תלתא. תרגו' חצי שדי עמדי (איוב ו) טגרי שדי בהדי ובפרק מ"ש (גיטין סח) כבשינהו אהדדי פי' זה עם זה וכן שם ולישלוקנהו בהדי הדדי פי' אלו עם אלו וכולם ביחד: הדו   [אינדיען]. מפתרוס ומכוש ומעילם תרגום מפתרוס ומהדו ומעילם לנהרי כוש. היהפוך כושי עורו תרגום האפשר דישנא הנדאה משכיה: הדיא   [איילען אבגעזאנדערט] תנן בהריא פירוש בלשון יוני ביחוד כלומר בפי': הדייב   [איין לאנד] (בבא קמא כח) רב הונא נח נפשיה פתאום הוו קא דייני רבנן תנא להו זוגא דמן הדייב לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה. (בתרא כז) בעא מיניה יעקב הדייבא מרב חסדא פי' שם מקום (א"ב ובערך חדייב יש מימרות אך הדייב הוא עיקר): הדיוט   [געמיינער אונגעלערטער] (מציעא קד) רבי מאיר הוה דריש ל' הדיוט פי' רבי מאיר דבעיא תנאי כפול וסבר נמי כל דאי לא קני בהא מתניתא היה דורש לשון הדיוט בדברי תורה שאין צריכין חיזוק ומקיים דבריהן אע"ג דאינון אם לית בהו תנאי כפול. הדיוט תרגום נקלה. ואנכי איש רש ונקלה מסכן והדיוט (א"ב פי' בל' יוני ורומי אחד מהמון העם): הדיוך   [לוסט פערגניגען] (בב"ר פרשת ויכלו השמי') הרבה להם בדיצה והרבה להם בהדיוכין פי' טובות (א"ב פי' בל' יוני הצלחה ורצון היכול להיטיב לאחרים ומלה זו שייכא לחפץ ויכול לבדו כשהוא מטיב לבריות): הדם   [אין שטיקען צערשניטען] (ע"ז לח) בגמרא ודלמא הדומי הדמי ועייליה. (קידושין עג) משלטי הדמיה אין בו משום אסופי ר"ח כתב משלבי הדמיה כלומר אברים משולבות משלטי גדולות וישסעהו כשסע הגדי (שופטים) תרגום והדמיה כמה דמהדמין גדיא. וינתחה לעצמיה (שם יט) תרגו' והדמ': הדוסטא   [איין ארט שוחא] (ירושלמי דשבת פ' במה אשה לא יצא איש בסנדל מסומר) מה נפיק מן ביניהון הדוסטא פי' המפרש מין מנעל: הדסטב   [איין ראבינשער צייכן] (יבמות עד) אדרבה מעשר עדיפה שכן הדסט"ב כי מעשר שני טעון הבאת מקום וידוי מעשר אסור לאונן האוכלו בטומאת עצמו נוקה וחייב בביעור והוא נוטריקון הבאה וידוי אסור טומאה ביעור: הדפה   [שטאסן שענהייט]. (ברכות יא) ויגש גחזי להדפה נתן ידו בהוד יופיה פי' בין דדיה: הדק   [צוזאממען שלאגען]. (שבת סה) הא דמהדק הא דלא מהדק. (פסחים קח) אלא הדוקי הוה מהדיק. (שבת קמא) אמר רבה לא ליהדוק איניש אודרא בפומה דאשישא דלמא אתי לידי סחיטה פי' לא ידחוק אדם מוכין שרויין בפי אשישא שמא יבא לידי סחיטה. (חולין נז) שנפחת' גולגלתה והטיל לה רופא הדוק של קרא וחייתה פי' שם באותה פחיתה חתיכת קרא והדקה וחייתה: הדר   [עהרען] (שבת כב) המהדרין מן המהדרין פי' מהדרי מצוה. (בבא קמא ט) א"ר זירא ולהדור מצוה עד שליש מצוה אמרי במערבא משמיה דרבי זירא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הב"ה פי' אם נזדמן לולב בכסף חצי יש עליו ללוקחו עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה פי' עד שליש משלו כך הוא חובתו דכתיב זה אלי ואנוהו ונוטל שכרו בהדי שאר מצות לעתי' מכאן ואילך מה שמוסיף יותר משל הקב"ה שהוא משלם שכר התוספת בעול' הזה: (ובריש גמ' דפיא' ירושלמי) מהו שליש לדמים היך עבידא לקח מצוה אחת וראה אחרת נאה הימנה עד כמה מטריחין עליו עד שליש נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות רבן גמליאל בן חנינא בעא קומי רבי מונא מהו חומש בכל שנה לחמש שנים הוא מפסיד כולה אמר ליה בתחילה לקרן מכאן ואילך לשבח: הדר   [רונד].(חולין נט) סימני חיה הדורות כרוכות וחרוקות פי' הדורות עגולות כרוכות סדק על סדק דמיחזי כקרן בתוך קרן חרוקות דאינון חלוקות (ב"ב יב) וזרעי לה בהדורי פי' בערך דרי: הדר   [ווידער האלען] (ברכות נה) שלחה ממהדורי מילי ומסמרטוטי קלמי פי' רוכלים המחזירים למכור בפתחי בני אדם ורובן עשויין למכור לנשים בפתחיהן מיני תכשיטין לא תמצא בהן אלא דברים הרבה כעין משלים ומבלאי בגדים שהן סמרטוטין לא תמצא בהן אלא כנים כך זה עולא בעל דברים הוא כמו הרוכלים (ובבבא בתרא קנט) מהדורא קמא דרב אשי פי' ר"ח קבלה הוא בידינו כי כל שנה כשמתעסקין שני חדשים בתלמוד משלימין בשלשים שנה וחוזרין מתחילה ורב אשי האריך בישיבה ששים שנה שהיה מתעסק בכל שנה באלול ואדר שהן חדשי הכלה והשלים התלמוד שני פעמים ובמהדורא קמא כשהגיע בזה העניין פי' לתלמידיו ראשון קנה ובשנייה פי' יחלוקו והלכתא יחלוקו: הדרורא   (חולין קיג) א"ר משרשיא אין מחזיקין דם בבנימעיא תרגומא הדורא דכנתא ומעיא וכרכשא פי' הדורא אלו הדקים כנתא שומן שקורין איצטרי' ליו פי' חכמי מגנצא בהדורא אין מחזיקין דם אבל כנתא צריך למלחה יפה ולהדיחה יפה מעיא המעים הגדולים כרכשא טבחיא. פי' אחר הדורא דכנת' המעים הדקין המסובבין זה על זה כמו המכנן את החבל (א"ב בדניאל וליקר מלכותי הדרי): הדר   [וואסעער] (סוכה לה) ר' אבהו אומר אל תקרא הדר אלא הדור שכן בלשון יון קורין למים הידור איזהו אילן שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג: הדראה   [גראב ברויט] (שבת קיז) הציל פת נקיה אין מציל פת הדראה בעל הערוך גריס הרדאה עיין ערך רד: הדריינא   [דער רעמישער קיזר] טריינא שיפא (ע"ז נב בכורות נ) חמש סלעים פי' דינר זהב של מטבע הדריינוס קיסר טריינ' של טוריינוס קיסר: הדריינא   [ליים גיקנעטין מיט וואסער אין וויין] (ע"ז לב) וחרם הדרייני פי' בלשון יוני מים ויין והיה החרס מגובל בהם: הדרניקוס   כבר פירשתי בערך דרניקוס: הדרס   [איינע מינצע]. (קידושין יב) ו' מעה כסף דינר ב' הדריסין למעה ב' הניצין הדרס ג' שמינין להנץ ב' פרוטות לשומן (א"ב מין מטבע): הדרקון   [וואססער זוכט] (ברכות כו שם סד תמיד כז) רשי שמעון בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרקון סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקון. (עירובין מא) ג' מתים כשהן מספרין ואילו הן חיה וחולי מעים והדרקון. (יומא סו) שמח לבו בהדרקון (שבת לג) ג' מיני הדרקון הן של עבירה עבה של רעב תפוח של כשפים דק פי' עמוד החוזר עמוד של צואה שהתחיל לימשך לצאת חו'. לטבע' ונטרד ולא הפילו לחוץ אלא החזירו ועמ' והנך מביא את האדם לידי הדרקון ניפוח בטן וחולי מעים עד שימו' (א"ב פי' בלשון יוני בעל חולי המעים אשר בטנו צבה הנקרא גם כן אידרופיקוס): הה   [איין ווארם] דרמוני (שבת נ) פירוש תולעת שמתליעין הרימונים כשהן מחוברין לקרקע: הוא   [ער] (נזיר כד) איסי בן יהודה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו וע"ד זה ידוו כל הדווים כו'. (בב"ר פמ"ב ובויקרא רבה ריש ויהי ביום השמיני) וישובו ויבאו אל עין משפט עין שנעשה מידת הדין לעולם בקשו לסמותה והיא קדש אמר ר' אחא הוא כתיב הוא שקידש שמו של הב"ה בכבשן האש כיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי: הויא   [וועזען אבהאנדלונג] (סוכה כח) דבר קטן הויא דאביי ורבא פי' הקושיות שהיו נושאין ונותנין בהן אביי ורבא פשוטות וסדורות ומכוונות היו ביד רבן יוחנן בן זכאי וכך היו מתעסקין בהן: הויה   [באמאנט ווערען] מקיש יציאה להויה והלכה והיתה: הווכריא   [בערייט וויליגקייט] (ב"ר פרשת מט) המכסה אני מאברהם רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הווכריא פי' בלשון יוני זריזות וחריצו': הוונא   [איינזוכט פערשטאנד] תרגום נגיד חסר תבונות שליטא חסר הוונא מלה זו כמו הבנה: הזיו לך   [איין ראבינישער צייכען]. האזינו זכור ירכיבהו וירא לו חכמו כי ידין (א"ב בפ' יום טוב (דראש השנה לא) ומנהגינו לחלוק פרשת האזינו לששה פרקים אלו זכור ירכיבהו וירא לולי כי ידין): הזמי   [דיסטעל, דערנער] (סוכה יג) הני הזמי והיגי מסככין בהן. (ב"ק פא) ומלקטין עצים משדותיהן לא אמרו אלא בהזמי והיגי (ע"ז מז) דגדר לו בהזמי והיגי פי' הזמי סנה היגי קוצים (א"ב תרגו' ותחת שעורה באש' וחלף סעורת' הזמי): הזמת   [בינדעל זאנגען] (סנהד' כו) בגמ' אמר רבי אימתי חד גנב הזמת כפא ופסליה פי' הזמת היינו כפא והיא אלומה של שבולים ובלשון ערבי הזמת (א"ב בנוסחאות דידן קבא דשערי כתיב): הזר   [קלייען וואסער]. מיא דהיזרא ס"א חיזרא ופי' בערך חזר (א"ב בנוסחאות דידן דחוור' כתוב): הט   [ליכט אויס פיצן] (ביצה לב) אמר רב מוהטין את הפתילה ביום טוב האי מוהטין עדויי חשוכא כלומר להסיר ראשו המחשיך העשוי כפחם כדי שידליק יפה (א"ב בנוסחאות דידן כתיב מוחטין): הטב   [פילץ] (נדרים מח) דביתהו דר' יהודה נקטת עמרא עבדת גלימא דהיטבי (א"ב פי' רש"י דהיא טב): הטליס   [אלליין] (בב"ר פרש' ב') ותקח מפריו ותאכל. ולאדם אמר אמר' לו מה אתה סבור שאני מתה ונבראת לך חוה אחרת אין כל חדש תחת השמש או שמא אני מתה ואתה יושב לך הטלים לא תהו ברא' לשבת יצרה. ויהי אחר הדברים האלה ותשא עכשו אני מודה לך שאני בריוח אמר לו הקב"ה הטליס יחידי (א"ב וכן פי' מלה זו בל' יוני בדד): הטני   [פילץ שוחא] (יומא עח) רב יהודה נפיק בדהטני פי' יש לומר שהן עדילרין של צמר כמו גלימ' דהיטבי (א"ב פי' בל' יוני דבר עשוי מעץ ערבה ויש מנעלים לאנשי הכפרים עושים מעץ): הטריות   [קליינע ארביזין]. (נדרים מט) ואסור בהטריות רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן פי' קרי קטנים פי' אחר קטניות רכות (א"ב פי' בל' יוני קמח של חטים מבושל במים או ביין או בחלב). הייא   [געך געשווינד] (שבת קיח) אשור הייא אשור הייא. כי היכי דלוקמן הייא. (פסחים קיב) בגמ' ואפי' מן התמחוי ניזהא דארבא הילייני הייא. סליק בשרא הייא. פי' הייא מהרה (א"ב פי' בל' יוני ורומי מלת הטעם קום עשה): הייא   [זיהע דא] (ירושלמי דע"ז פ' כל הצלמים) הייא דאהן סבא דעבדת ליה שושבתא פי' זו היא (סנהדרין עט) אהייא אלימא אסיפא פי' לאי זה ומלת לייא היא כמי להייא (פסחים ה) כלפי לייא פי' להיכן: הידא   [וויא דא] (תרגום על פסוק יעשו עץ גבוה חמשים אמה והידא מיתה תתעביד ליה פי' אי זה ומלה זו מורכבת הי דא) היידי   [איזט דא]. (ב"ר פרש' וישב יעקב) הנה בעל התלומות היידי ליה אתי וטעין חלמיה פי' הנה הוא: הידין   [ווא דאן] תרגום אז אמרתי היידין אמרית תרגום איזה דרך ישכן אור הידין אורחא: היך   [וויא] (תרגום ואיך תנחמוני הבל והיך. תרגום ככלי יוצר היך מאן דפחר): היכל   [טעמפעל] ה' היכל ה' היכל ה' המה זה מקדש ראשון ומקדש ב' ומקדש שלישי שמע מינה תרי חרוב ושלישי יעמוד עד עולם (נזיר לא קידושין עא) היכלא בידינו הוא פי' בשבועה ידועות הן בידינו המשפחות אבל מה אעשה וכו': היכדין   [וויא דא] תרגום איך תאמרו לנפשי היכדין תימרון לנפשי מלה מורכבת מן היך דין: היכמא   [זא וויא]. תרגום כאשר ראיתי חורשי און היכמא דחמיתי מלה מורכבת מין היך מא: היכנא   [עבען זא] תרגום לא כן הרשעים לא מטול היכנא רשיעי מלה מורכבת מין היך נא: הך   [געהן] (תרגום ואלכה לאדוני ואיהך לרבוני): הכא   [היער] תרגום מי לך פה מא לך הכא: היכדין   [אלזא] תרגום כן ארחות כל בוצע הכדין אינון אורחתא מלה זו מורכבת מן הכי דין: הכלום   [איינע ארט פרוכט] (משנת תרומות פרקא י"א) הכלוסין והחרובין של תרומה אסורין לזרים פרשתי (בערך אכלוס): הכן   בחוץ מלאכתך [פורברייטין] (סוטה מד): הכר   [אנגעל לאך] (ציר עיין בערך אבקת' ובערך ציר ומלה זו מגזרת בור כרה או מגזרת ויכירה ויאמר וטעם המלה חור המשקוף כרוי בו אשר הציר מכירו): הל   [בעמיהען] לא יכהה ולא ירוץ תרגום לא יהלי ולא ילאי. לא יגעו לריק תרג' לא יהלון לריקנו. ויגעו עמים בדי ריק הלאות אנשים כי תלאו תרגום מהלן ית נבייא ארי תהלון ית פיתגמי: הל   [זיפען] (ביצה כט) כמה מהולתא קא רקדן בנהרדעא היה קא נהלה קמחא אגבא דמהולתא (ובב"ר בפרש' ס) קום עלה בית אל מהולתא טרשא אקיש עלה פי' בערך טרש מהולתא פי' נפה: הלבשוש   [וואנדע, געשוויהר] אספר כל עצמותי אחוי הלבשושי גרמי נמקו חבורותי איתמסיאו הלבשושי (א"ב פי' הלכשיש באות כ"ף בל' יוני פצע וחבורה): הלה   [דער דאזיגער] (מציעא לה) כיצד הלה עושה סחורה פי' בל' יוני אחר עיין אלון ובל"ר פי' הלה הוא: הלואי   [ווען דאך] תרגום לו עמי שומע לי הלוואי דעמי שמיע לי: הלז   [קיסטען. בעהעלטניס] (פסחים קיג) תמרי בהלוזך לבי נזייתא רהוט (א"ב בנוסחאות כתיב בחלוזך ופירושו בל' יוני תיבה וארגז): הלטתא   [עיידעקסע. שלאנגע] תרגום והכת והלטאה וכוחא והלטתא פי" בל' יוני חלטתא מין שרץ: הליוני   [אויס געשרייא. הארייא] הייא (פסחים קיב) מן המתחוי נזהא דארבא הילוני הייא הילא הילוף פי' קול וגערת הספנים במשכם הספינה הן בחבל הן במשוט צועקים זה אל זה: הלייסטון   כבר פירשתי בערך אליסטון: הלך   [גאנג. ארט. פערכהייט. רעכט געריכטס ארדנונג] (סוטה כב) תנא התנאים מבלי עולם אמר רבי שמעון וכי מבלי עולם הן והלא מישבי עולם המתעסקים במשנה דכתיב הליכות עולם לו פי' הלכות של משנה אלא המתעסקים במשנה ואין מבררין הלכה למעשה. (מגילה כב) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (קידושין מט) התקדשי לי בכוס זה על מנת שאני שונה חזקיה אמר הלכות ורבי יוחנן אמר תורה מיתיבי אי זו היא משנה רבי מאיר אומר הלכה רבי יהודה אומר מדרש מאי מדרש מדרש דעל התורה (ברכות כג) בעל קרי שונה בהלכות דרך ארץ פי' מסכת קטנה ושמה דרך ארץ ומותר לשנות בה. (יבמות לה) הלכתא כריש לקיש בהני תלת ומפורשין שס א' החולץ למעוברת שני דתנן (בבא בתרא קכו) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד וכו' (שם קלו. פסחים עד) בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא (כריתות יג) אשר דבר ה' זו הלכה ביד משה זה תלמוד. הלכה כרבי אליעזר (נדה ח) פי' הלכה דכריתות נדה בערך תלמוד. פי' הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו כאשר תאמר בל' ישמעאל אל סירה. (ב"מ צג) שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה (במגלת איכה קראתי למאהבי המה רמוני) שיתי לבך למסלה דרך הלכת אמר ר' אחא הלכתי כתיב ללמדך שכל מקום שגלו ישראל שם גלתה שכינה עמהן (א"ב תרגום כמשפט הבנות כהלכתא בנת ישראל ובל' גמ' אומרים סוגיא תרגום הלך סגי): הלך   [שטייער] (בעזרא יג) (מנדא בלו והלך פי' מין מס): הלכא   [היער] באו הנה תרגום אתו הלכא. גושו הנה תרגום איתקריבו הלכא: הלולא   [הויך צייט] (עירובין נד) חטוף ואישתי דעלמא דאזלינן מניה כהלולא דמי פי' חופה והענין שהיו משוררים בעת החופה הלולים לשבח החתנים וזה פי' ובתולותיו לא הוללו לא הגיעו לחופה לדעת קמחי: הלם   [צופאססען] (סנהד' כא) ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה שביקש להולמו ולא הולמתו פי' ביקש שתמלא ראשו חלל העטרה ומתיישב חלל העטרה של מלכות על ראשו ולא הולמתו שזו עדות לבית דוד. (ע"ז מד) אמר רבי יהודה אמר רב עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכל שאינו ראוי למלכות לא הולמתו (א"ב כאן גרס הראוי למלכות הולמתו ובערך חלם גרס חולמתו): הלמה   [איין ארט גרינצייג] (ירושלמי דכלאים פ' כרם שחרב) אלו הן מיני דשאים הקינרס ההלמה והדמוע והאטד פי' בל' יוני ורומי מין נטע ועליו נאכלים והם כעלי זית ומן נטע זה עושים גדרים וסייגים לשדות ולכרמים: הלמי   [זאלץ בריה] (שבת קח) אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא מי מלח אמר רבי יוסי והלא הילמי בין מרובה בין מועט פי' בירושלמי כל שנותנין בתוכה ביצה ושוקעת זו היא מי מלח אינה שוקעת הילמי. וכן פי' בגמ' שלנו תני יהודה בר חביבא אין עושין מי מלח עזין מאי מי מלח עזין אבא ורב יוסף דאמרי תרויהו כל שהביצה צפה בהן וכמה אמר אביי תרי תילתי מילחא ותילתא מיא (עירובין יד) אין הלכה כרבי יוסי לא בהלמי ולא בלחיים (א"ב פי' בל' יוני מורייס בל' רומי): הלמן   [געליכען פין אייא] (תרומות פ' י') ביצה שנתבשלה בתבלין אסורין אפי' הלמון שלה אסור. (חולין סד בפ' אלו טריפות בגמ' סימני העוף. ע"ז מ) הלבון מבחוץ והלמון מבפנים טהור' הלמון מבחוץ והלבון מבפנים טמא הלמון והלבון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ פי' הלמון הוא הפנימי אדום שבביצה. בריר חלמות תרגום הלבון ביעתא והלמונא (א"ב בנסחאות דידן כתוב חלמון): הלין   [דיעזע] (תרגום אף אלה לחכמים אף הלין לחכימיא): הלני   המלכה (סוכה ב): הלקט   [שיידעוואנד] (שבת קנד) הלקיטי קטנה היתה בין ב' בתים פי' מל' תל המתלקט והוא כמין קיר חוצץ בין שני בתים: הלקט   [קלויבען בייטעל] (שבת קלג) ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקט ענוש כרת פי' מלקטין ציצין המעכבין את המילה וזה עיקר. פי' אחר מל' ילקוט שהערלה הי' כמו ילקוט שבתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו לגלות העטרה ואם לא חתכו כאלו לא מל. רב שרירא ורב האי בני הגאונים פי' מהלקטין עושה אותה כהלקטי כמו הלקטי קטנה היתה בין ב' בתים ופי' כמין זיז יוצא ויש בעיקר העטרה כמו זיז יוצא שעודף על שאר של אמה וכשחותך את הערלה יש שמשתיירין ציצין בעיקר עטרה שכשנוטל אותה עטרה מהלקטת ויוצא אותו הזיז כהילקטי. ואיכא נמי הריני נזיר כמנין הילקטי קיץ (נזיר ח ובתוספות דמעשר ראשון) ר"מ אומר אף הקרקס שעוקציהן קטנים והלקטיהם מרובין פי' תרמליהון מרובין ויש בהן גרגרין הרבה דמדקרי לעוקץ הקצר מעט קרי לתרמיל הארוך מרובה ונראין הדברים שהציצין עצמן נקראים הלקטון ונטילתן אפשר דמקרי הלקוט ודברים אלו מסברא דילן אינון ולא מפי שמועה: המס   [פערוויהערן]. (תרגום לא תתגודדו לא תהוממון): המם   [אוים קערין] (תרגום וטאטאתיה במטאטא השמד ואהממינה כמא דמהממין): המה   [טובען. בעגירדע] (בויקרא רבה אחרי מות בפרשת ויתרון ארץ) אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב בממון לא ישבע ממון ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל כל מי שהומה ומהמ' אחר הממון ואין לו קרקע מה הנאה יש לו דאמר שמואל ב"ר תנחום כתיב וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט והם על הארץ יעמודו וכי אין אנו יודעין שעל הארץ יעמודו אלא זה שהיה מפרש בים וטבעה ספינתו בים אם יש לו קרקע קרקע מעמידתו ואם לאו גם זה הבל אוהב תורה לא ישבע תורה כל מי שהומה ומהמ' אחר התור' ואין לו תלמידים מה הנאה יש לו תדע שהרי כל המצות שסיגל משה קבע לו מצוה קבועה לדורות אז יבדיל משה שלש ערים: המיה   [גערויש] (בסוף מגלת איכה) עלו לרומי ושמעו קול המיה של מדינה (מכות כד) שמעו קול המונה. (ובמגלת איכה) עיר הומי' קרתא מרבבתא: המיין   [גירטעל] (עירובין קד) שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו (סוכה נא) מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן היו מפקיעין. ואת האבנט תרגומו וית המיינא ובל' ישמעאל המאין: המיונוס   [מויל עזעל] (ב"ר פרשת וירא אלהים אל יעקב) אשר מצא את הימים במדבר ר' יהודה ב"ר סימון אמר המיונוס פי' בל' יוני פרד: המלטא   [טינקע. קיטט] א"ר הונא בי כוי לא הוי חזקה אע"ג דמנח ביה המלטא פי' זו תקרת החלון ויש אומרים חתיכות של קורות במקום הראוי בכותל להכניס בו ראשי הקורות של תקרה וי"א ל' לעז הוא מלטא שעושין מן הסיד להניח הקורה: המלתא   [אינגבער] (ברכות לו) האי המלתא דאתי דבי הנדואי שריא פי' הוא זנגבילא דינה כדין פילפלי יבישתא ולא כלום וביום הכפורים פטור זנגבילא רטיבא בורא פרי האדמה וביום הכפורים חייב ואם שרה זנגביל במים אין בו משום בישולי עכו"ם: המינא   [איינע מאס] (תרגום שני) על והשתי' כדת הוו אתיין לון כסא רבא דהוה לכיד ארבעא חמשא המינון והוה מתקרי שמיה פיתקא (בל' יוני ורומי מין מדה חצי ההין פי' המי חצי פי' הינא הין): המניא   [איינע שטאדט] (קדושין עב) כי הוה קא מנמנם רבי אומר הימוניא איכא דבבל כולה דעמונאי היא. צוה ה' ליעקב סביביו צריו אמר רבי יוחנן כגון הימוניא לפום נהרא פי' שם מקום: המוניא   [איין צוזאממען קונפט] (בויקרא רבה אל תונו בפרשת מות וחיים) כשהייתם בארצכם לא הייתם עושין המוניאות לעבודה זרה הה"ד וקול המון שליו בה (ובריש מגלת איכה) וכולן עשו לישראל המוניא ועבדו אותן (א"ב פי' בל' יוני הסכמת של רבים ע' ערך אומניא): המניכא   [האלז שטוק] (בדניאל והמניכא דדהבא פירש ענק): המנון   [לאב געזאנג] (מדרש תהלים מזמור אשרי האיש) משל לחבורה של זמרין שהית' מבקשת לומר שבחו של מלך הימנון למלך פי' בל' יוני ורומי שיר של שבח: המנק   [גאבעל, פערמיג] (מציעא כה) הא בסכיני ובהמנק. (סוכה לב) והוא דעביד כי המנק טי' כלי של מתכת הוא שאוכלין בו פרסיים שלא יהו מכניסים ידם לפיהם והיו אוכלין בו בשר וחתיכות. ולעניין לולב שני הוצין העליונין שהן תיומת אם נפרדו זה מזה והמנק הוא כלי שישבו שני ראשים: המיסו   [העלפט] (ב"ר אשר מצא את הימים במדבר) רבנן אמרי המיסו חציו חמור וחציו סוס פי' בל' יוני חצי: הימיסיון   [עדעל שטיין] (שמות רבה פרשת וזה הדבר אשר תעשו להם) נפתלי אכאטיס גד הימיסיון פי' מין אבי טובה: המצא   [דאס פעט פאן אונטערלייב] (חולין נ) בר הימצא סתים הימצא לא סתים. הי הימצא והי בר הימצא תא שמע דאמר רב נחמן אינהו מיכל אכלי להו לדידן נמי מסתם לא סתי' דאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר דאייתרא איכא דאמר וכו' אמר רבי אמי מקמצין פי' דאייתרא שעל יתר של קיבה מפני שהקיבה עומדת כקשת דרוך ויתר שלו מתוח מל' כוננו חצם על יתר ויש חלב על זה ועל זה שעל הקשת דברי הכל אסור אבל שעל היתר בארץ יכראל נוהגין בו היתר ובבבל נוהגין בו איסור וזה החלב דאקשתא קרו ליה הימצא ודאייתרא קרו ליה רבנן בר הימצא וכל החלב שעל יתר הקיבה אמר ליה רבה בר בר חנה לבריה אתה לא תאכל לא בפני ולא שלא בפני (א"ב בנוסחאות דידן כתוב חמצא): המיצתא   [העמד] (מ"ק כג) רבא נפק בהמיצתא רומיתא סומקתי חדתי כרבי אלעזר בר' שמעון דאמר לא אסרו אלא כלים לבנים בלבד ואלו הן אדומים (א"ב בנוסחאות חמיצתא גרסינן ופי' רש"י חלוק): המר   [טוישען] (חולין קיב) רבא אכיל ליה וקרי ליה המר בשר פי' תמורא בשר כלומר שני לבשר ויש שגורסין חמר בשר כלומר הרוטב של בשר: המר   [פערי] (שם קלד) דורשי חמורות אומרים הזרוע כנגד היד וכן הוא אומר ויקח רומח בידו לחיים כנגד תפלה וכן הוא אומר ויעמד פנחס ויפלל קיבה כמשמעה וכן הוא אומר את האשה אל קובתה (סוטה טו) תניא אמר להן רבן גמליאל סופרין הניחו לי ואדרשנו כמין הומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה. (קדישין כב) רבן יוחנן בן זכאי הי' דורש מקרא הזה כמין הומר מה נשתנה אזן מכל איברים שבגוף אמר הקב"ה אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע לפניהם פי' רב סעדיה יש גורסין חומר ומפרשין להחמיר עליו אבל אנו גורסין הומר בה"א ופי' כמין מעשה שכן קורין המעש' בל' ארמית אי המרא וכי יפגשו זה את זה אומר לחברו מאי אהמרך כלומר מאי אגרך ומאי טובך ומה מעשיך וכן מפורש לענין סוטה כשם שמעשיה מעש' בהמה וכן מפורש לענין נרצע בין בעבור אזנו בין בעבור דלת ומזוזה וכן כיוצא בהן על שם המעש' שלהן שהוא המר והיא המרא. (פ"א הומר והיא מרגלית): המרוד   [אויסערוועהלטער] (בבראשית רב' פרש' נד) אנשי דור המבול היו לוקחים ב' נשים א' לפריה ורביה וא' לתשמיש זו של פריה ורביה הית' יושבת כאלמנ' בחייה ושל תשמיש הי' משק' כוס עקרין שלא תלד והית' יושבת לפניו כזונ' הה"ד רועה עקר' לא תלד ואלמנ' לא ייטב תדע לך שהוא כן שהרי המרוד שבהן זה למך לקח לו שתי נשים עדה וצלה עדה דיעדי מינה צלה שתהא יושבת בצלו (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב הברור כלומר המובחר): הן   [לאנגזאם] אתנהל' לאיטי ת"י אדבר להוני. (ובב"ר פרש' עט) ואני אתנהל' לאטי להורי אני מהלך המד"א את מי השילוח ההולכים לאט (ובמגלת איכה ממרום שלח אש בעצמותי. ובויקרא רבה בסוף פרשת אמור אל הכהנים. ובריש פרשת וצדקתך אלהים עד מרום) כיון שלא עשו תשוב' בא לזרקן עליהן ולקעקע ביצתם אמר לו הקב"ה גבריאל להונך להונך יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו פי' להונך בנחת: הן   [צוועגען, ברינגען] פן יבולע למלך תרגום דלמא איתהני למלכא: הן   [איינס] (בילמדינו הן עם לבדד ישכון) חמר רבי פנחס הכהן בר חמא הן בל' יון אחד אינן מתחשבין עם אומ' אחרת תדע לך שכן הוא חשוב כל האותיות ואת מוצא כולן יש להן זוג וה"א ונו"ן אין להם זוג כמו שכתוב בערך אטבח. (ב"ב קסד) הינא אחת פי' בל' יון קורין לאחת הינא ב' דיו ג' טריאה ד' טיטרא ה' פינטי וכן פינה בלשון יון גוניאה וכשרוצה לומר בית זה ג' פנות ויאמר טריאגונו פי' שלש טריאה פינה גון וכן כולם: הן   [דער] בלשון תלמוד פי' זה הני אלו וכן הנהו: הנון   [זיא] תרגום הן כמו אנון ובלשון נקבה הינין כמו אינין: הנראה   [נאטצען. פארטהייל] הנאתו וביעורו באין כאחת (סוכה מ) פי' דרך האכילה ללעוס ולבער המאכל וכיון שמגיע בחניכתו נהנה חכו מן המאכל ונתבער הפרי כאחת לאפוקי משרה וכביס' כגון פירות שמלבנין ומכבסין בהן משרה ששורין בו הפשתן וכביסה שאחר ביעורן מתכבסין ומתלבנין ונמצא הנאתן אחר ביעורן ואסור וכן העצים (א"ב תרגום לא יועילו לא יהנון): הנדא   [וויקט איינע פרוכט]. (בכורות לז) מאי כרשינא אמר רב משרשיא הנדא פי' בלשונם היו קורין לכרשינין הנדא ובלע"ז ביצ"י: הנדבי   [איינע ארט קרויט] (פסחים לט) עולשין הנדבי פירוש בלשון ישמעאל הינדיבא ובלעז סינצונ"י: הנדז   [געאמטריא] (גיטין ס) מהו דתימא מצי א"ל סכר מסכר ואשקי בהנדזא קא מ"ל פירוש סתום בורך ואשקי בהנדזא בשוה בדוולא אתה כמו אני (ב"ב פט) ובאתרא דלא חתמי נמי לא אמרן אלא באתרא דלא מהנדזי אבל באתרא דמהנדזי כמה דלא מהנדזי לא שקיל פי' שמשוין המדה ומודדין ועל זה נקרא ספר הנדזא ששם מכוין כל דבר והישמעאלים למי שמשוה מעשיו ומפלס דרכיו קורין לו פלוני מהנדס ז' וס' אחד הן כמו יעלוז יעלוס פי' אחר מהנדזי משערין: הנדוי   [אינדיע] (ברכות לז) האי המלתא דאתאי מבי הנדויי (בב"ב עד) רב יהודה הנדואה משתעי. (ע"ז טז) אמר רב זביד בפרזלא הנדואה וישכנו מחוילה (תרגום ירושלמי) מן הנדויין: הנדוין   [אינדעשעס קלייד] (יומא לד) ובין הערבים הנדוין של ת"ת זוז פי' לשון מלבוש בלשון יון (א"ב פי' בלשון רומי מין מלבוש שלובשים על החלוק ויותר נכון נ"ל לפרש מלבוש עשוי בארץ הנדיא וכן בשחר היה לובש פלוסין מלבוש עשוי בפלוסין עיר מצרים): הנדיוסין   [ווידערזאכע שטרייטענדע] (מדרש תהלי' מזמור שמעה ה' צדק) בנוהג שבעולם שני הנדיוסין רצין בהפרכוס מי שנוטל ובא הוא נוצח פי' בל' יוני בעלי ריב: הנדק   [קיכען] (ברכות לה) נהמא דהנדקא פירשתי בערך טרייתא: הנדיקי   מהודו ועד כוש תרגום מהנדיקי ועד כוש ס"א חוילה ת"י הנדיקי: הנדיקיקי   [דרייא בלאט] כבר פירשתי בערך גדגדניות: הנה   [זיהע] שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער (זבחים נד) הנה שמענוה באכרתה זה ספר יהושע דקאתי משבט אפרים מצאנוה בשדי יער זה בנימין דכתיב ביה זאב יטרף פי' בכל השבטים כתיב ועלה הגבול ותאר הגבול ובשבט בנימין ועלה הגבול כתיב ותאר הגבול לא כתיב וכתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד שב"ה גבוה מכל הארצות הלכך מספר יהושע למדנו לבנות בית המקדש בארץ בנימין שהוא זאב שדה יער: הני   [נאהמע איינע שטאדט] (ב"מ עב) הא חיטי בהיני והא חיטי בשילי דאי זבני ופרעי (שמות של מקומות הם): הנביה   [שאדען] (ירושלמי דברכות) פ' בתרא פירוש מה הנכיה פי' בלשון יוני נזק: הנמא   [דעקין] (כתובות טו ובב"ב צב) שיצאת בהינומא וראשה פרוע פי' ר"ח הינומא ל' יון הוא תורה כלומר חוק הבתולות גמ'. מאי הינומא תנורא דאסא ור' יוחנן אמר קרייתא דמנמנמא בה כלתא (א"ב מדברי רבינו חננאל נלמוד לבאר המלות שהן נכריות אף כי הפירוש נוטה קצת מדברי הגמ' לא לחלוק עליהם כי אם להוציא לאור עיקר המלה ונראה לי שפירוש הינומא בלשון יוני מסוה נתון מן הפנים ומכסה העינים וכן נהגו הבתולות לצאת בו): הנפק   [בעשטעטיגונג] (בבא מציעא ז) אפי' כתוב בו הנפק ומפרש ומאי ניהו דמקויים והיינו אשרתא דדייני ולמה נקרא הנפק שכתוב בו שטרא דנן נפק לקדמנא ואשרונוהי וקיימנוהי (א"ב פי' הנפק בלשון יוני מליץ ומשתדל בדברי איש אחר ופקיד עליהם ובשטרי הנפק משתדל בית דין לקיים החוב למלוה ופי' אשרתא בלשון רומי דבר מקויים): הנץ   [איינע מינצע] שני הניצין להדרס מטבעות הן: הנקי   [לעער] (קדושין סא במשנה דתנאי כפול) א"ר תנחום הנקי כתיב פי' הנקי רוחך מגופך וישאר הגוף נקי בלא נפש וכיון שיש לדרשו לרעה הרי בפסוק עצמו כתוב קללה ואינה קללה הבאה מחמת ברכה פי' אחר והכי משמע לרבי מאיר דבעי תנאי כפול אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ומשמע הנקי עם פסוק של אחריו והכי הוא הנקי ואת כי שטית חחת אישך וכי נטמאת ושקול הוא במקראות שאין להם הכרע שאת מחר משוקדים ארור וקם פי' הנקי כמו ונקתה לארץ תשב וכמו יצא פלוני נקי מנכסיו וכן נקי כפים כפיו נקיות בלא חטא וכן נקיון שינים: הנתובין   [באלקין] תרגו' גבים ויספון את הבית גבים: הסס   [איבערלייגען] (שבת קמז) אביי הוה קאים קמיה דרב יוסף א"ל הב לי כומתאי חזא דאיכא עלא עילוה והוה קא מהסס למיתבה ליה א"ל נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי (כתובות כ) לסוף אידכר רב אשי ואסהיד ליה חזייה לרב כהנא דקא מהסס א"ל מי סברת עליך קא סמיכנא אנא דרמאי אנפשאי ואידכרי. (בב"מ) א"ל זיל שקול לנפשך חזייה דהוה קא מהסס אמר ליה זיל פלוג ליה לחייא ברי פי' מדקדק על עצמו מליגע בו שמתיירא מן העון (חולין ע) שמעיה דרבי חנינא הוה קאים קמיה דר' חנינא א"ל קמיץ והב לי דאיכול חזייה דהוה קא מהסס א"ל בבלאה את גום שדי פי' כיון שאת מתיירא מן העבירה חתוך זה החלב דאייתרא והשליכה (א"ב חסם כתוב בנוסחאות דידן ושם הביא בעל הערוך קצת מימרות אלו): הסת   [בעשוועהרונג. שוואר] (בבא מציעא ה) השתא נמי ניחייביה מדרב נחמן דתנן (שבועות נו) וא"ר נחמן משביעין אותו שבועת היסת פי' גאון לשון כבידות שהיסת כבדות שהכבידו עליו לישבע ופי' עוד מה בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן ואי זו שבועה דאורייתא שבועת השומרין ובעדות עד אחד ובהודאה במקצת הטענה ושבועת היסת אנו מחייבין על כל טענות ממון אף ע"פ שאין בה אחת מכל אלו כדרב נחמן והיכא דמחוייב שבועה דאורייתא נותנין ספר תורה בידו בשעה שנשבע דאמר לאנקוטי חפצא בידיה. ואמר נמי שבועת עם הארץ מעומד תלמיד חכם מיושב ואם היה חכם אינו נשבע ואינו מקבל חרם ות"ת מיושב בספר תורה תלמיד חכם לכתחילה בתפילין וכן המנהג עדיין בתלמיד חכם כשמשביעין אותו חולץ את תפיליו ואוחזן בידו תחת ספר תורה ומביאין מטה שנושאין עליה מתים ומניחין אותו באמצע ונודות נפוחים שמבקעין אותן או מתירין אותן בשעת השבועה כדי שתצא הרוח ונרות דולקין שמכבין אותן בשעת השבועה ואפר מקלה מפוזר ושקים מוטלין באמצע ועומד שליח בית דין בפני הנשבע וסודר הטענה והכפירה ואומר לנשבע אתה פלוני בן פלוני אם יש עליך כלום לפלוני זה מכל הטענה שטען עליך בשמתא דישראל ליהוי ההוא גברא בחרם בית דין העליון וחרם בית דין התחתון וכל דברים האלה ותוקעין בשופר עם האלם והוא עונה אמן ומקבל על עצמו כי על דעת בית דין נשבע ולא על דעתו ועל דברים שבלב בית דין ולא על דברים שבלבו ואע"פ שאנו אומרים לעניין שבועת הדיינין היכי משבעינן ליה א"ר יהודה בשבועה האמורה בתורה ואשביעך בה' אלהי השמים הא אקשינן כמאן כרבי חנינא בר אידי דאמר עד דאידכר שם המיוחד ופרקינן אפילו תימא רבנן לאנקוטי חפצא בידים וגם מאז כן כתיב כי יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו וגו'. ושבועת היסת כן סדורה מוציאין ספר תורה לבית דין ומניחין על גבי הכסא כמנהג או שנושאו שליח בית דין בידו וסודר את הטענות ואומר אם יש לפלוני על פלוני זה כלום מן הטענה הזאת בשמתא דישראל להוי ושאר כל האל' והוא אומר אמן ומקבל המושב' על עצמו כי שבועתו על דעת בית דין ובזו ובזו אנו מוכיחין אותו טרם ישבע כדרך ששנו חכמים אומר' לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא וכל דברי המשנה (המפורשים בגמרא דשבועות הדיינין) ועוד דברים אחרים מוסיפין כל אחד כפי חכמתו וכפי צורך השעה וכשם שמוכיחין את הנשבעין כך מוכיחין את המשביע שאם הוא מתאנה בטענתו כדי לפגום את בעל דינו האלם חוזרת עליו כדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם אינה יוצ' מכלל שניהן על הנשבע אם הוא נשבע לשקר ועל המשביע אם הוא טוען שוא וקורין זה הפסוק הוצאתיה נאום ה' ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ואח"כ שואלין המשביע התשבי' אותו ואם אמר הין שואלין הנשבע התשב' כמו שאמרו חכמים אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד אמר הריני נשבע העומדין שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה כלומר אחד מהן רשע או זה טוען לשוא או זה כופר באמת. ובזמן שמשביעין את האשה מצניעין אותה לפי כבודה ואין מבזין אותה בקהל כי דבר זה לא נתן אלא לענין סוטה דתנן כל הרוצה לראות יבא ויראה דכתיב ונוסרו כל הנשים וגו' ואומר לכן כה אמר ה' אלהי' העלה עליהן קהל ונתון אתהן לזעוה ולבוז אבל בשבועות ממון מצניעין אותה: הפג   [שפאצירען געהן] (משנת דיומא פרק קמא) עמוד והפג אחת על הרצפה (פי' בלשון יוני לך וטייל): הפיא   [בונדעל] (סוכה לב) א"ר פפא נפרצו דעביד כי הפיא פי' ההוצין שבשדרה נקרא הפיא (בב"ק צו) א"ר האי מאן דגזל לוליבא ועבדיה הוצי קני מאי טעמא מעיקרא לוליבא והשתא הוצי הוצי ועבדינהו הפיא קני מעיקרא הוציא והשתא הפיא הפיא ועבדינהו שישור' לא קני מ"ט דהדר סתר לי' והוי הפיא והוא כעין שבירה מעין פרצה נפרדו עליו כשר שנתפרדו ההוצין כעין פתיחת החריות ולא ניתק אחד מחברו כשר כדתנן אם היה פרוד יכפתנו מכלל שהפרוד כעין פתיחה בהוצין. פי' אחר גזל לוליבא ועבדיה הוצי שנטל עליו עלה עלה בלבד גזל הוצי ועבדיה הפיא שחילק את העלין וקרען ועשאן לטאט הבית שישירא חבל קטן. (א"ה נ"ד חופיא): הפיא   [שוים] (חולין קה) אמר אביי מריש הוה אמינ' האי דלא שתי הופיא משום מאיסותא אמר לי מר משום דקשה לברסם פי' בל' חכמים רתיחה ובל' המקרא קצף כדכתיב כקצף על פרי מים: הפך   [אומקערין] (יבמות לה) אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר פירוש בסוף תשמיש לאלתר מתהפכת כדי שיצא הזרע מרחמה ולא תתעבר: הפצי   [גאל עפפעל] (חולין נב) כל מיני קטניות לא חיישינן לבד מחמצי והפצי. פי' הפצי עפצים חמצי אפונים (א"ב אם הפצי מין קטניות לא יתכן שיהיו עפצים כי אינם מאכל ולא קטניות ולדעת רש"י הפצי הם מין קטניות אינו חלק ואינו עגול ויש לו עוקץ הוא המין המובחר מכל הקטניות ואם אינם בכלל קטניות כפי דעתא קמא דתוס' אתיא שפיר פי' הערוך אבל לא גרסתו כי אם גירסא של נסחאות שלנו חמצי אין בו משום רסוק אברים הפצי יש בו משום רסוק איברים ובנוסחאות שלנו כתוב חפצי): הפרכוס   [איין ריטטער] (שמות רבה פרשת ויהי בחצי הליל אלא אתה בא אצלי ושר צבא הזה שעומד עמך וזה הפרכוס שלך פי' בלשון יוני שר הפרשים אך אפרכוס הוא שר מדינה ע"ש. ופעמים יתחלפו שמות אלו: הפתק   עיין ערך אפתק: הץ   [צווייגען. בלאט] (שבת קמ) א"ר חסדא האי הוצא דירקא אי חזי למאכל בהמה שרי לטלטוליה (יומא עח) אביי נפיק בדהוצי פי' סנדל העשוי מעלין של לולב. (סוכה לב) אמר רבא האי לוליבא דסליק מחד הוצא כבעל מום הוא ופסול. (ב"ק צג) מנא הא מלתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא דכתיב למה תריבו אלי כולכם וגו'. (נדרים מט) ר' יהודה ורבי יוסי חד אכיל דיסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא א"ל דאכיל באצבעתיה להאי דאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך א"ל דאכיל בהוצי לדאכיל באצבעתי' עד מתי אתה מאכילני צואתך. (נדרים מט) פרטיה נואף להוצא וערק (שם צא) בהוצא ודפנא (מ"ק י בב"ב ד) וכבר פירשנו בערך דפן (שבת עו) הוצא חציצה פי' הוצין של דקל שעושין ממנה מחיצה. (ב"ב סט) קני לך דקלין ותאלין הוצין וציצין: הר   [בארג] (חגיגה י) הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררין התלויין בשערה פי' החופר גומא ואיך כוונתו לגומא אלא ליטול עפר ולכסות הצואה וכיוצא בה פטור עליה שנמצא מקלקל גבי הגומא ותנן כל המקלקלין פטורין והן כמו הרין התלויין בחוט השערה שאין כח בשער להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר כך כל הלכות אלו דמדאורייתא כל מלאכה אסורה ובאה ההלכה ופירשה מלאכת מחשבת אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות ותהיה מלאכה. (מדות פ' שני) הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (ובריש כלים) הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם פי' הר שהבית בנוי עליו ארכו חמש מאות אמה ורחבו חמש מאות ומסובב חומה בלא קורות. (ובמדות פרק שני) שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזיית הדם פי' הר המשחה הוא הר הזיתים (תמיד ל) אמר ר' אלעזר בן דגלי עזים הוו לאבא בהרי מכוור והיו מתעטשות מריח הקטורת (סנהדרין פא) אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה. (בב"ר פ' יב) אלה תולדות השמים אמר ר' יודן הרים הגבוהים ליעלים היעלים אין כתיב כאן אלא ליעלים הרים גבוהים למה נבראו בשביל יעלים אילה זו תשה והיא מתיראה מן החיה בשעה שמבקשת לשתות הקב"ה מכניס בה רוח חזזית ומקרקשת בקרניה וחיה שומעת ובורחת סלעים מחסה לשפנים הדין טפזא מגין תחות שקפא מפני העוף בשעת שהוא פורח שלא יאכלנו ומה בשביל דבר טמא ברא הקב"ה את עולמו בשביל זכות אברהם אע"ה כמה וכמה (ובילמדנו ומקנה רב היה לבני גד) מהו כי לא ממוצא וממערב לא ממה שאדם עמל ויגע ועושה סחורה הוא נעשה עשיר אפילו הוא יוצא והולך בשיירה ואפילו פורש כל המערב ואפילו הוא מחזר כל המדברות וכל ההרים אינו נעשה עשיר שנאמר כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים וכל הרים טורים חוץ מזה שהוא רוממות אין אדם מתרומם מן הדברים הללו מה הקב"ה עושה נוטל ממונו של זה ונותן לזה שנא' כיהשם שופט זה ישפיל וזה ירים למה נקרא שמם נכסים שנכנסים מזה ונגלין לזה וכן חנה אמרה ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מהו משפיל אף מרומם אלא באף שהות מביא על זה מרומם את זה: הר   [שוואנגער ווערען] (נדה לח) והאמר שמואל אין אשה מתעברת אלא לרע"א או לרע"ב או לרע"ג יום דכתיב ויתן ה' לה הריון בגי' רע"א הוו: הרג   [טעטטען] (נדרים מא ובב"ק קיג) נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא ארומה אע"פ שאינה תרומה וכו'. (כריתות כד) כגון שבא הרוג ברגליו פי' אותו האיש שמעידין עליו שנהרג בא הוא בעצמו ברגליו דליכא לספוקי שנהרג. (פסחים נ) ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן וכו' עד שני אחין דלוד פי' נמצאת בת קיסר הרוגה ובקשו להרוג כל היהודים בשבילה ואמרו הם אנו הרגנום כדי להציל כל ישראל ונתרצו הם והם שמעיה ואחיו שנהרגו בי"ב באדר כדמפורש (תענית יח) טריינוס גופיה בטולי בטלוה הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיו וכ"ה (בב"ב י): הרגז   [אונטער לייב] (בכורות ח) רבי עקיבא אמר מושיבו על הרגיזו וממעך פירוש מושיבו על אליתו וזהו אכוזו שכתוב בכיצד מעברין (א"ב פי' בלשון יוני הורכוז פי הטבעת): הרגינין   [פלאנצין ארט] והרדפנין. (פסחים נג) (א"ב פי' בלשוו יוני ורומי עשב חם ויבש במעלה שלישית והוא כמו אזוב וטעמו חד): הרדי   [לאטטען] (ב"ב ו) אחזיק להורדי אחזיק לכשורי פי' אחזיק להורדי שהן קנים במקום הראויין לקורות אחזיק לכשורי ואין חברו יכול למונעו מלתת שם כשורי: הורדולוס   [איין ארט אורגיל] (ערכין י) מאי הורדולוס אמר אביי טבלא גורגנא מפני שקולה עב ומערבב את הנעימה. (ירושלמי בסוכה) עוגב זה ארדבלס. (ובב"ר פ' כד) אבי כל תופש כנור ועוגב ערדבלין וכרבלין (ובפ' נ"א ויהי כמצחק בעיני חתניו) ערדבלין וכרבלין במדינה ומדינה נהפכה (א"ב פירוש הורדוליס בלשון יוני מין עוגב ואולי יש טעות בגרסאות אשר בהם קדם אות רי"ש לאות דל"ת או בלשון תלמוד הוחלפו האותיות וכן היה במלות ספסל קלוסקא ואחרות ופי' כרבלוס בלשון יוני עוגב ידים וטעם הדרבליס עוגב של מים והיה כלי נגון ידוע אצלם ותופשי כלים אלו נקראים הדורלין וכרבלין): הרדוס   [נאהמע איינער קעניג] (סנהדרין סו) מעשה הרדוס ולאו כלום הוא פי' שבא על נערה לאחר מיתה כדמפורש (בב"ב ג) לישנא אחרינא מעש' חדודים פי' דרך איברים בחור שבין אצילי ידיה: הרדפה   [פערפאלגען] (מ"ק טו) מאי לשרשי א"ר חייא בר ר' אבין וא"ר יהודה הרדפה מאי הרדפה אמר שמואל מנדין לאלתר וכו': הרדפני   [לארבעער] (חולין נח) אחוזת דם והמעושנת ושאכלה הרדפני. (פסחים לט) בגמ' ואלו ירקות מה מצה גידולי קרקע אף מרור גדולי קרקע ואימא הרדוף כמצה מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים. (סוכה לב) ואימא הרדוף אמר אביי דרכי' דרכי נועם. (ובילמדנו) ויורהו ה' עץ ר' נתן אומר הרדפני מר היה פי' אילן הגדל על שפת הנהר ועושה פרחין דומין לשושנים והן מרין ביותר והוא סם המות של בהמה וי"א סנגי"גו בל' לע"ז שמו (א"ב פי' הרדפני בל' יוני ורומי מין אילן אשר פרח שלו כמו ורד הנקרא בל' יון רודון ועלים שלו כמו עלי דפני והוא סם המות לבהמות ויש מהרופאים שכתבו שיזיק גם לאדם ואחרים כתבו שיועיל למי שנשכו נחש): הרהן   [פפענדען] (כתובות צו) מתיב רבא מהא דתנן (עדיות ו) העיד רבי יוסי ורבי זכרי' בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון. (פסחים נא) הכא במאי עסקינן שהורהינו אצלו. פי' הניחו ברשות גוי. משכון בל' ישמעאל רהן: הרהן   [אורינגעשיהר] (ב"ר פרש' מ) מקדם לבית אל לשעבר נקראת בית אל ועכשיו נקראת בית און א"ר אלעזר לא זכה להקרות בן העמל הרי הוא נקרא בן העמד א"ר יצחק בר נחמני תמן קרינן לפועל' טבא עמלא ולהרהון של מימי רגלים עמדא (א"ב פי' בל' יוני עביט של מי רגלים וגם שמו בל' יוני נקרא עמידה): הרהר   [דענקען] (בפ"ב דזבין) בז' דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל במשתה במשא בקפיצה בחולי ובמראה ובהרהור פי' במראה שמא ראית בריה יפה בהרהור שמא הרהרת בלבך כלום במשא שמא סבלת כלום דבר כבד שמא נגעת חולה (א"ב תרגום אחרי לבבכם בתר הרהור לבכון): הרזפא   [פיינענס צין] (פסחים לט) ואימא הרזיפה כמצה מה מנה שנקח בכסף מעשר שני: (פי' הוא ארזפתא ושמו בלע"ז פי"לטרו): הרזק   [פערשליסען] (נדרים צא) ההוא גברא דהוה קא מהרזק בביתא הוא ואיתתיה (ב"ק פה) דהרזקיה באדרונא ובטליה פי' כלאו בחדר: הרזק   [טיהר] (מנחות לג) אמר רחבא אמר רב יהודה בי הרזיקי חייב בשתי מזוזות מאי בי הרזיקי אמר רב פפא סבא משמיה דרב בית שער הפתוח לחצר ובתים פתוחים לבית שער: הרי   [שאדען, פערלוסט] (ב"ק ב) לא הרי השור כהרי המבעה פי' בל' יוני נזק: הרי   [זיהא דא] (נדרים ב) הרי זה נדר בקרבן פי' הנה כמו ארו והרי מלה מורכבת הרי אני (משנת נזיר פרק מי שאמר הריני נזיר): הרך   [קרעמער] (פסחים קיו) כך היו תגרי הרך שבירושלים אומרים בואו וקחו לכם תבלין למצוה (א"ב חרך כתוב בנוסחאות ופי' רש"י חנונים היושבים אצל חלונותיהם): הרמיז   [מערקאר אין אבגאט] (סנהד' לט סוף פרק רביעי) אמר ליה ההיא אמגושא לאמימר מפלגך לעילא דהורמיז פי' הורמיז ברא הפה המכניס הטעמים היפים והמשקין הנקיים וכיוצא בהן ואהורמיז ברא למטה הנקבין שמשמשין הרעי והשתן וכיוצא בהן: הרמיז   [אין גייסטער] (ב"ב עג) אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי הורמיז בר ליליתא פי' שידה (א"ב פי' בל' יוני שם אליל ואמרו שהיא בעל כנפים ושליח של האליל הגדול): הרמיז   [נאהמען איינער ריכטער] (גיטין יא) אביי אמר כגון הורמיז ואבא דיינא בר שבתי פי' שמות מובהקין אנשים חשובין ידועים שמתרחקין מדבר שקר ומקבלת שוחד כגון פלוני ופלוני שהיו באותו הזמן ודוקא בערכאות שהוא מושב קבוע לדון לשרים ולשופטים: הרמך   הנהו בני הרמך כבר פירשנו בערך בר שניא: הרמן   [ערלובניס] (מציעא פד) אמר ליה מאי אעביד הרמנא דמלכא אנא (גיטין נז) גחון שקליה כי היכי דלימרו קבל עליה הרמנא דמלכותא. (חולין נז) ודלמא מלכא הוה בהדייהו ומהרמנא דמלכא עביד (תמורה ב) היינו טעמא דלקי דעבר על הרמנא דמלכא פי' צואת המלך. ויצא השטן מאת פני ה' תרגום ונפק שטנא בהרמנא מן קדם ה' (א"ב גם כל מלות שהביא בעל הערוך בערך קהרמנא בנוסחאות שלנו גרסינן הרמנא): הרמן   [איין לאנד] מני ואשכנז תרגום הרמינו והדייב. והושלכתנה ההרמונה תרגום ויגלון יתכון להלא מן טורי הורמיני. (ובסוף מיכה) ולמני מצור ועד נהר תרגום ודמן הורמיני רבתא וקרוי ציירא ועד פרת: הרנוגא   [איין ארט גראז] (שבת קי) בגמרא ניתי הרנוגא דהיגתא רומייתא פי' מה שגדל סביב הסנה. היגתא כמו היזמי והיגי (א"ב פי' בל' יוני ורומי מין עשב אשר סביבותיה חוחים ובראש שרביטים ראשים מלאים קוצים ושרשו נודף בריח טוב והוא חם מעט אך יבש במעלה שלישית): הרגוגא   [איין ארט היישעריק] (חולין סב) ח' ספיקות הן הובא סיגא והרנגול והרנוגא וכו' (א"ב בנוסחאות גרסינן חוכא הוגא סוגא והרנוגא תושלמי ומרדא ובערך תלשמי יש גרסא אחרת ובערך חובם עוד גרסא אחרת עיין שם): הרני   [איין רויז וואס אין דער פריא ווערט זיא גיעפנט אין בייא נאכט צוזאממען גיצוגין] (שבת לה) אי נמי הרני פי' עשב הוא ועלה שלו עגול ומצד אחד הוא פתוח ובלילה כפופה בקרקע וכשחמ' זורחת היא עומדת ופתחה למולה וכשחמ' מסבבת פניה למולה היא מתעגלת עמה עד ששוקעת החמה ואותה החריץ שהוא פתוח כנגד החמה לעולם וכשחמ' שוקעת היא נכפפת בקרקע ובלע"ז שמה מל"בא. ויש שגורסין ארוני פי' ירקות שדה הן בבקר מתפתחין ומתפשטין ובבין השמשות מתכווצין ונראין כסתומין (א"ב בנוסחאות דידן כתיב אדני): הרסנא   [באק פיש] (ביצה יו ע"ז לח) ואי עבדינהו גוי כסא דהרסנא אסירי פי' מביאין דגים קטנים משוחים וקמח וחומץ ומבשלין אותן ואי עבדינהו גוי כסא דהרסנא אסירי פשיטא מהו דתימא גילדני עיקר קמ"ל קמחא וחלא עיקר פי' זה בתשובות שאלות בסוף תרומות: הרפתקי   [צואייגניס] (ר"ה י) כל הני הרפתקי דעדו עלה אימת. איתדון (קדושין לג) כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני פי' זמנים רעים. נכון למועדי רגל תרגום מכוון להרפתקי. תשימון קנצי למלין תרגום תשוון הרפתקי: הרק   [פערטרעהטער] (כתובות סא) ותימא ליה הא עיילת לך איתתא בהריקאי. הבו לי גברא דדלי בהריקאי ואידון לכו דינא פי' אדם שעומד ומשמש במקומי (א"ב בנוסחאו' דידן גרסי' חריקאי): הריקה   (נדרים י) כנויי כנויים דחרם הרקיא הרכיא הרפיא (א"ה בגמרא שלנו חרקים חרכים חרפים): הרת   [געבער מוטער] (ברכות מד נז ע"ז כט) ת"ר ששה דברים מרפאין החולה מחוליו ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב ותרדין ומי סיסין יבשה וקיבה והרת ויותרת הכבד פי' הרת הרחם של אשה או של תרנגולין תרדין בליטי"ש סיסין פולין (א"ב ע' ערך רת): השני   [בונדעל] (סוכה יב) אמר רבה בב"ח אמר רבי יוחנן סיככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן וכו' פי' לאחר שדקקו הפשתן ונפצוהו ונשר הפסולת כבר נגמר מלאכתן וכבגד חשוב ופסול לסיכוך היצני הוא שעקור מן השדה ואינו שרוי במים ולא דייק ולא נפיץ והרי הוא כהוצין וכמו שסיכך בעץ דמי וכשר הושני פשתן קא מבעיא לי' וכו': השענא   [וויידע, ווערבענע] (סוכה לו) אמר להו רבא להנהו דגדלי הושעני דבי ריש גלותא כי גדלותו הושעני עבידו להו בית יד. לא לידוץ איניש לוליבא בהושענא פירוש לא יכניס אדם לולב בערבה לאחר שאגד ערב' והדס דלמא בהדי דדחיק לי' נקלין עליו ועבדי חציצה אלא כי אגיד לערבה והדס אגיד נמי לולב. לא ליגוז איניש לוליבא בהושענא פי' אם ארוך הלולב ביותר לא יגוז אותו למטה לאחר שנאגד בערבה: השתא   [יעצט] (תרגום מעתה ועד עולם מהשתא ועד עלמא): התליטוס   ס"א איתליטיס כבר פירשנו במקומו נשלם אות ההא

אות הו"ו

אות הויו ואלי   [ריכטיג. אין שטאנד איז] (נדרים ח) ש"מ לא ואלי למישרא נדרא באתרא דרביה פי' לא ארוך (א"ב פי' בלשון רומי מי שיכול ויש בידו לעשות דבר מה): ואני   [איינע גרויסע זעע] (קידושין עב) עד היכן היא בבל רב אמר עד נהר גנזק ושמואל אמר עד נהר ואני. (בב"ר פרש' יו) אמר ליה עברת נהר ואלי (א"ב בנוסחאות דידן כתוב נהר בנה): וה   [איין טרוריגגעשרייא] (במגלת איכה היו צריה לראש) עמד ושרף את האוצרות שמע רבן יוחנן בן זכאי אמר ווי אמר ליה למה אמרת ווי אמר ליה וה אמרית בין ווי לוה נמלט רבן יוחנן פי' ווי לשון צער וה ל' שמחה (בפסיקתא דעשר תעשר ובילמדנו בסוף פ' בראשית) ויעלני מבור שאון מטיט היון ממקום שהן אומרים ווי וה כשהן משליכין אותן באש הן אומרים ווי וכשהן משליכין אותן לשלג הן אומרים (מ"ק כח) נשי דשכנציב אמרן ווי לאזלא וויא לחבילא פי' כשהיה נפטר אדם בלא זרע מקוננות אוי לחבל דלא שבק זרעא. פי' אחר נשי דשכנציב היו חכמות והיו מענות ואומרות אוי להולך כדכתיב כי הולך האדם אל בית עולמו ואוי למי שהוא ממושכן ונתבע לשלם הפקדון שאצלו כלומר האדם מתמשכן לשלם רוחו שהיא אצלו בפקדון לבעלה פי' חבלא משכון כמו אם חבול תחבול (א"ב פי' וה בלשון רומי האח לשון שמחה פירוש ווי בלשון יוני ורומי אוי אבוי לשון צעקה תרגום אוי לך מואב ווי לכון מואבאי): וו   [דער זעקסטער בוכשטאב, האקען] (קדושין סו) לכן אמור הננו נותן לו את בריתי שלום ו' דשלום קטיעה ללמדך שאין הברית לכהן אלא כשהוא שלם בלא מום אבל אם חסר פסול. וו (נזיר יא) תנא משום רבי יוסי בן חוני מפני מה נקוד עלו' שבובקומה של בכירה לומר שבשכבה לא ידע ובקומה ידע מאי הוה ליה למעבד מה דהוה הוה נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי ליה למשתי חמרא. (ובילמדנו אתה עובר היום) ותהרין שתי בנות לוט מאביהן מאי מאביהן אלא שמאביהן היה הדבר ראה מה כתיב ולא ידע בשכב' ובקומ' ובקומ' נקוד למה שהיה שכור מאמש אבל בלילה פג יינו והרגיש בה לפיכך ובקומה נקוד מפני כך הוא מתפרסם בכל שבת הרי הוא חייב לעצמו בוא וראה אע"פ שעשה מה שאפשר וכו'. וו (חולין יו) א"ל ו' דכתיבא אאופתא קאמר פירש אופת' עיקר חריות של דקל מתקרע מעט מעט קרעים ארוכין וכשכותב עליהן ו' נכנס בתוך הקרע ואינו ניכר מקומו והכי קאמר כלומר אין מדבריו כלום. פי' אחר סדקין נראין כמין ו' והן אינן ווין ואין בהן ממש: וטיב   [שאהמליכעס גליד] (שבועות יח) נועץ עשר אצבעות בקרקע עד שימות וטיב פי' בלעז כן שם האבר להפך: ויל   [פאהר האנג] (ב"ב סז) המוכר את המרחץ לא מכר את הוילאו'. (פ' כ"ד דכלים) ג' תריסין ג' סדינין הן העשוי לשכיבה טמא מדרס לוילון טמא מת של מצודות טהור מכלום. (פ' י"א בנגעים) כל הראוי ליטמא טמא מת אע"פ שאינו ראוי ליטמא מדרס מיטמא בנגעים כגון קלע של ספינ' וילון ושביס של שבכה. (שבת קלח) וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו. (ביצ' יד) מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו. קלעים לחצ' תרגומו וילון לדרתא והוא מסך ובלעז קירטי"נא. (ברכות נח) וילון הוא דמתגלגל ומיתחזי נהורא דרקיעא (חגיגה יב) וילון אינו משמש כלום נכנס ערבית ויוצא שחרית פי' וילון פרוכת והוא הרקיע שלפני כל הרקיעים כוילון לפני הפתחים (א"ב פי' בלשון רומי יריעה ומסך): ולס   [איין נאמע] (גיטין ע) אמר רבא בריה דרבה ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וילס מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד וכו': ווס   [בעוידלען] (שבת עה) צובע במאי ניחא ליה דליתווס בית השחיטה דמא. (שבת סה. איתוווס מאניה טינא. (פסחים סה) והא קא מיתווסי מנייהו. (ב"ק יח) דמתווס בלישא לשון גיעול הוא: וסת   [גטוואנהייט] (נדרים סו) אילו היית יודע שלמחר יהו אומרים עליך כך וסתו של פלוני לגרש נשיו. (עדיות א נדה ד) כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. (כתובות קי סנהד' ק) דאמר שמואל שינוי וסת תחילת חולי מעים. (יבמות סב) נישואין ומלקיות כרבי ווסתות ושור המועד כרשב"ג ושם מפורש: ועודות   [געוויכט ציגאבע] דרבי שדי עלייהו (עירובין פ"ח מנחות עז) בגמ' הגירסא משנת דיאניה נמצאו י' קבין ירושלמיות שהן ו' עשרונות ועודיין: ורד   [רויז] (בפ' ז' דשביעית נדה ד) והתנן הוורד והכופר והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעי' רבי שמעון אומר אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי. ורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הוורד ישן בחדש חייב בביעור. (ירושלמי) ורד חדש ורד שביעית בשמן של שביעית וישן בחדש ורד שביעית בשמן של שמינית. (פ"ב מעשרות) א"ר יהודה מעשה בגינת ורדים שהיתה בירושלים וכו'. (שבת קיא) בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן ורד. (תולין מו) וסימנא כיתונא דורדא דמיתנא בה ריאה. (גיטין סח) ליתי ורדא חוורא דקאי בחד דרא. (מציעא פד) ונהדר ליה כלילא דורדא סומקא. בתולת הורד וטווה ורד כבר פירשתי בערך בתולה. שושנת העמקים תרגום ועובדי יאין כוורדא דבעישר גינניתא דעדן (א"ב כן נקרא' השושנה בלשון ישמעאל): ורידין   [אדערען, נערפען] (חולין כז) ר' יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין (ברכות כה. סנהדר' צו) הזהרו בורידין כר' יהודה (זבחים כה) צריך שיתן ורידין לתוך הכלי חוטין דקין שהן מלאין דם וסמוכים לושט: ורדינא   [ארטס נאמען] (סוטה י) דאתי מהאי גיסא עלייה ודאתי מהאי גיס' ירידה וכגון ורדינ' וביבארי ושוקא דנרש (עירובין מט) אלא שנקראין מאנשי ורדינא פי' מקום ואנשיה ציקנים וצרי עין ומקפידין זה על זה בין ככר גדול לככר קטן: וורדיני   [דארן] (ב"ק פ) ורעיא בני וורדיני פי' רש"י סנה. ועיין עוד (שם עב) חוץ מגינת ורדין: ורשכי   [פעריל הויב] (קדושין יג) ההיא אתתא דקא מזבנא ורשכי (ב"מ נא) ההוא דהוה קא מזבין ורשכי קרי שיתא ושוי חמשה פי' ר"ח ז"ל מרגליות ורבי' גרשום ז"ל פי' מצנפת שנותנין על הפדחת שקורין פרונט"לי (א"ב פי' רושכי בלשון יוני רמוני זהב): ושט   [שפייזרעהר שלונד קעהלע] (חולין יב) שחט את הושט (ברכות סה) ושט מכניס כל מיני מאכל (נדה כג) ושטו אטום אמו טהורה פי' כיון דאין מכניס אוכלין ומשקין אע"פ שפניו דומין לאדם כאבן הוא ואמו טהורה:. ושט   (מ"ק כט) כפיטורי בפי ושט פירשתי בערך פיטורי: ותא   [ווייהע איין פוגיל] (תרגום ירושלמי הדאה ואת האיה וותא וית אבו): וותן   [אדערען פולס] גידי פחדיו תרגום ותניא דפחדוהי דפי' וותן הוא גיד בספר רפואות: ותק   [בעריהמט זיין] (ברכות ט) ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. (ר"ה לב) ותיקין היו משלימין בתורה פי' תלמיד ותיק (א"ב פי' אותיק בלשון יוני איש בעל מדות ומעלות טובות): ותקא   [צקוסט פאן מעל שפייז] (פסחים לט) ותיקא שריפי' העשויה מלחא ומשחא וקמחא שרי דמי פירות אין מחמיצין: ותק   [שווינר זיכטיג] (כתובות עד נדה ז) המקיז דם ושימש הווין לו בנים ותיקין (גיטין ע) אמר מר עוקבא האי דשתי טילא חיורא אוחזותו ותק פי' חלשות (א"ב פי' פתיקין בלשון יוני בעל חולי הריאה אשר בשרו ירזה ונשאר יבש כעץ לפני מותו וחולי זה בא מאבות לבנים והחולי עצמו נאמר בלשון יוני פתיקי): ותר   [פרלוסט אובערפלוס] (ב"ק נ) א"ר חנינא כל האומר הקב"ה וותרן הוא יתותרון מעוהי וחייו. (ובב"ר פרשה סז) כשמוע עשו וגו' א"ר חנינא כל האומר הקב"ה וותרן הוא יתותרון מעוהי אלא אוריך רוחיה וגבי דידייה זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו והיכן נפרע לו בשושן הבירה שנאמר ויזעק זעקה גדולה וגו'. אפילו ויתור אסור במודר הנאה (מגלה ח) פי' אפילו דברים שדרך בני אדם לוותר עליהן כגון דריסת הרגל בחצרם שאם יכנס אדם ויהלך בה אין מקפידין עליו וכיוצא בו אפילו כגון זה אסור (ב"ק ט) איתמר שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות וכו' (בתרא קז) פי' רבינו בקרקע ורביע במעות וכו' (בתרא קז) פי' רביע בקרקע ורביע במעות כגון שהיה עזבון מורישם קרקע שוה ת"נ דינרים כל אחד נוטל בחלקו ק"נ דינרין בא בעל חוב ונטל חלק אחד מהן נשארו לשני אחיו ש' דינרין אם יורש נוטל מאה דינרין מן קרקע ואם הוא לוקח שלא באחריות אינו נוטל כלום הוי ממון המוטל בספק נוטל נ' ואלו נ' נוטל קרקע שוה כ"ה דינרין דאמרי' דלמא יורש הוא נוטל כ"ה דנרין במעות דאמרי' דלמא לוקח באחריות הוא ולוקח באחריות בהשלמת מעות סגי ליה וזה אליבא דרב אסי. (סנהד' פט) מוותר על דברי נביא גמ' כגון חבריה דמיכה (א"ב תרגום לא יועילו אוצרות רשע לא מוותרין אוצרין דרשיעי): ותש   [באלד] (נדה יד) נמצא על שלה ותש טמאין ת"ר איזהו שיעור ותש. ס"א אותיאוס וכבר פירשתיו במקומו: נשלם ערך אות הויו