משתמש:מושך בשבט/ערוך/4

בולי   [ראטהס, פערזא מלונג] (בב"ר) בשעה שיוצא תהא בולי ודימוס יוצאין עמו פירוש חילות הם (א"ב פי' בלשון יוני אנשי העצה וקריאי העדה ופי' דימוס המון העם ואלו שני ערכין מענין אחד): בל   [טוך. געוואנט] (חולין קה) כי סליק רבי זירא אשכחינהו לרבי אמי ורבי אסי דקא אכלי בבלאי חמתו'. (מנחות פרק ג') פי' כרכי ידייהו בחמת ישן ואכלי בלא נטילת ידים תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בדרב ושמואל כלומר דסבורין אתון דרב אכיל בלא נטילת ידים במפה הא קאמר ליה דעתי קצרה עלי כלומר נטלתי ידי אלא מה שאני אוכל במפה דעתאי אנינא איני יכול ליגע באוכל: בל   [הארץ]. (בדניאל) ועל דניאל שם בל פי' לב בחלוף אותיות: בלבל   [פערוויררונג] תרגום שם בלל תמן בלבל): בלבס   [צוויבעל, קנאבל] בולבוסין הנמכרי' בקיסרין (עיין ערך בלפסין): בלגה   [נאהמען איינע פרוא] לעולם חולקת בדרום (סוכה נז) פירוש בלגה שם המושמרה ומסקנא דשמעת' מפני ששהתה ולא באה בשבת במקדש לעבוד עבודתה קנסוה רבנן בחילוקה ובטבעתה ובחלונה פירוש בחילוקה שתחלוק בדרום לעולם ותצא לפיכך בלגה נראית יוצאה. לעולם טבעתה קבועה פירוש שהיה לכל משמר טבעת של ברזל קבוע בקרקע שמשימין שם ראש השור ואינו יכול לזוז משם שהטבעת רחבה מלמטה וצרה למעלה כנגד ראש השור ולא היו נטרחים לאוחזו ביד וטבעת של זו קבועה שלא כדרכה שלא היה הרחב מצד השוחטין ואינן יכולין לשום ראש השור בתוך הטבעת ולכל משמר היה לו חלון לתת בהן הסכינין ששוחטין בו ולזו סתמו חלונה שלא היה מקום שישימו הסכינים אלא בידם שיהא להם טורח וזילות: בלדר   [פאסטרייטע קאריר] (בב"ר פרשת ויכלו) עבר חד בלדר ונכשל בה. (ובויקרא רבה באחרי מות פרשה ע"ט) ויתרון ארץ עבר עלה חד בלדרין מן מלכותא ונכשל בה. אתא חד בלדר וחמאה וחמדה ונסבה. (ובכי ימוך אחיך בסוף פר' אשרי משכיל אל דל) בתר יומין עבר חד בלדרין דמלכותא וחמאה והא אינון עבדין כהדין מטכסא. ספר אחר חד מן רברבני (א"ב פירוש ברדר בלשון רומי רץ וציר ובמלות נכריות אותיות למ"ד ורי"ש מתחלפות): בלזם   [טאנץ. באלל] (בויקרא רבה ויהי ביום השמיני פרש' אל תרא יין) כיון שבנה שלמה בית המקדש ונשא את בת פרעה אותו הלילה שתה יין והיו שם שתי בלוזמאות אחת שמחת בית המקדש וא' שמחת בת פרעה (א"ב פי' בלשון יוני מחול וחברת אנשים מרקדים ושמחים): בלט   [איינע ארט פרוכט וואס טערעבינטהע הייסט] ויקח תרזה ואלון תרגום ונסיב תרז ובלוטי אלונים מבשן. תחת האלון תרגום בלוטין (בר"ה כג) אלונים בלוטי. (מנחות סג) בית הלל אומרים כלי היה במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין כלבוס עמוק וכשבצק מונח לתוכו דומה כמין תפוחי הברתיים וכמין בלוטי היונים פירוש פירי האלונים: בלט   [הערפארראגען. העכער זיין] (סוטה כ) פניה מוריקות ועיניה בולטות. לחיה בולט (עירובין ה) חותמה בולט (ר"ה כד) בולט כדינרי זהב (גיטין כ) משנטל הארון הא כיצד דוחקין ובולטים ויוצאין כמין שני דדי אשה שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין (יומא עג) כיצד נעשה ר' יוחנן אומר בולטת ריש לקיש אמר מצטרפת. (ובב"ב צט) ודילמא בולטין כתרנגולין הוו פירש ר"ח בולטין נובעין כלומר צומחין כצמחין שצצין ויוצאין כגון כנפי התרנגולין כשפושטין אותן מתחברו' קצות כנפיהן ונראין כפיקא בולטה כמו חותמ' בולט. (חולין עו) בליטי הוי צומת הגידין: בליוט   [ראטהס הערר] (יומא ח) לשכת בלוטי היתה פירוש חכמי העצה ולשון יון הוא. (ובב"ר) ויירא יעקב מאד ויצר לו פלן עתיר נעבדיניה בוליוטוס. (ובמגלת איכה יעיב) אמרו בוליוטוס של בני ירושלים דאת בעי מתעבדא ארכונטוס או בוליוטום. דרכי ציון אבילות מבלי בורגנין מבלי בוליוטוס. ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני ויהי בימי אחשורוש החרש והמסג' אלף אלו הבוליטיס: בליעל   [צוכט לאזער] (סנהדרין קיא) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך פי' בגמרא בנים שפרקו עול שמים מצוארן. פ"א בל יועילו: בלולון   [פענסטער] היו פתוחין בעליות בית קדש הקדשים (במדות בפ' פתחו של היכל). פירוש ארובות (א"ב בנוסחאות דידן כתוב ולילין): בלם   [בינדען. צשנורען פאן צוים אונד געביס]. (בכורות מג) חרום חוטמו בלום. בלם ליה אומצא (בפרק כל הבשר) בסוף הלכה העוף עולה: (נדרים סו) רבי אליעזר אומר פותחין חיטמה נאה בלום הוא: (חולין פט) תולה ארץ על בלימה אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעה מריבה. פירוש חוטמו בלום סתומין נקבי חוטמו: בלם   [מליל קארב, נאזענשלאס] (בפסיקת' דזכור) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום הסוס הזה את ממתגו והוא בולם משכשכו והוא בולם וכו' פירוש מבעט: בולמיס   [הייס האנגר]. (יומא פג) במשנת מי שאחזו בולמוס. (ובב"ר) וישא לוט את עיניו כל מי שלהוט אחר בולמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו פי' בלשון יון גרונו של שור כלומר זה החולה אוכל הרבה כלחוך השור וי"א לשון לע"ז הוא למי שאוכל הרבה קורין לו בולימ"ו (א"ב פי' בלשון יוני ורומי פוגת נפש מפני רעב עד שידיו ורגליו של אדם קרים ופניו ירוקים וחושיו נחלשים עד כמעט לא נותרה בו נשמה ונעתקה מלה זו לחושק חזק של דברים אחרים): בלן   [בעדער] לא לבלן ולא לספר (בפרק ח' בשביעית כלל גדול). נתנה לבלן (מעילה כ ובב"מ מח ובזבין בפרק רבי יהושע) רבי יוסי אומר אף על קורות הבלנים טהור פירוש אם נמצא שרץ במקום שיושב בעל המרחץ שמשמש לבני אדם ומדליק האש של מרחץ טהור (א"ב תרגום בפסוק ויקח המן את הלבוש ובלאניא דאסחי יתיה פירוש בלשון יוני בעל המרחץ): בלן   [פפייל. ווארף שפיעל] (בכורות מג) הבילין והלפתן פירוש דומה לאובלא דדנא שהוא משופע וחד למעלה (א"ב פי' בלשון יוני חץ וכל דבר שהוא חד למעל' ולי נראה גרסת כילון יותר נכונה עיין שם): בלן   [פורהאנג] (כלים פרק ב') סדין שהוא טמא מדרס ועשאו בילן טהור מן המדרס. ויש הרבה וילון והנה בערך וילון ופירוש מסך ובלעז ויל"ו (א"ב כן שמו בלשון רומי): בלן   [זיגעלרונג] (בגיטין נז) אדליקו שרגי עד דמחזי בילוניא דגושפנא חשובי דרומאי הוו מייתי בילוני' דגושפנ' ומשמשין פי' חותם של טבעת: בלני   [טייטלין. אייכל פערמוגע פרוכט]. (ירושלמי דברכות פרק כיצד מברכין) כהדין דשתי חמר בתר בלני פירוש בלשון יוני שם כללי של פרי עץ ארז וגם הערמונים נקראו כן ושתיית היין אחריהם ממהרת עכול שלהם באצטומכא ולכן היין עיקר ומברכים עליו: בלנטיא   [בייטיל. זאק]. (ספרא פרשת בהר סיני בפסקא לא תעבד בו עבודת עבד) שלא יטול אחריך בלנטיא פירוש בלשון יוני שק ואמתחת מוליכין בו דבר מה: בלנרי   [באדע טוך] (ירושלמי מועד קטן) פרק אלו מגלחין בלנרי נשים פירוש מטפחות של בית המרחץ עיין ערך בלר: בלס   [שלעכט. געמיין. פערעכטליך] (שבת עו) שכן עני אוכל פתו עיסה בלוסה פירוש שאינה נקייה ואין מנפין אות' יפה וסובה ומורסנה מעורב בה. (ובפ"ט דמקואות) על הנקיים חוצצין על הבלוסין אין חוצצין פירוש בלוסין כמו מלוכלכין כמו עיסה בלוסה. (ובב"ר פר' כט) אמחה את האדם למלך שהיו לו אוצרות בלוסין והיו בני המדינה מליזין אחרי המלך כלומר עינו של מלך רעה מה עשה המלך פתח להן את המאושרים שבהן ומלאו כל המדינה סריות (א"ב פירוש בלשון רומי דבר נבזה): בלס   [זענקבלייא, פפייל, ווארף שפיז, שטערן. הוממעלגעשאס] התם בבלוסא (שבת קנד) פירוש חתיכות גדולות של זכוכית כדכתי' ברזל עשות (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן בכולסא) (וב"ר פר' יב) אלה תולדות השמים בשר ודם מוסך בולס אננקי על ידי שהות הוא מעלה חלודה. (ובסוף פסקא דפרה אדומה) יקרות וקפאון יקיפאון כתיב דברים שהן מוכסין מכם בעולם הזה עתידין הן להיות צפון לכם כהדין בולוס הה"ד והולכתי עורים בדרך לא ידעו בולוס מראה של זכוכית והוא תרקיי' האמור (בב"ר) לעניין בולס אננקי. וי"א תרקיא הוא זוהר והוא תרגום לשם שבו ואחלמה וי"מ בולוס גל (א"ב פי' בוליס בלשון יוני עופרת הנקשר בחבל ארוך לידע עומק קרקע הים וזה ענין מאמר והולכתי עורים אתן להם בוליס ועוד פירוש בילוס בלשון יוני השמים והכוכבים וזה ענין מאמר צפים לכם כהדין בילוס ועוד פי' בלוס בלשון יוני חץ וחנית וחרב וזה הענין מאמר מוסך בולס פירוש לוטש החץ ומשחו אם כן שלשה ענינים נפרדים בערך זה: בלסטר   [שליידער שטיינער] (חולין ס) סימני חיה קניגי היה ובלסטורי היה מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים כלומר משה לא היה לא קניגי ולא בלסטורי וידע סימנם ברוח הקדש. (ובפסיקא דויהי בחצי הלילה ובילמדנו ויהי חשך אפילה) השליך עליהם אבני בלסטרא ברד ובלעז הקשת בליסטר"ו (א"ב פי' בלשון יוני כלי מלחמה אשר בו מורים אבנים וחניתות לרדות החומות ולהרוג האויבים והאיש המורה באותו כלי נקרא בלסטרי וגם הרובה חצים להרוג בהמות): בלסמון   [באלזאם] (ב"ר פרשה ח) וירא יעקב כי יש שבר ומעט צרי בלסם (ותרגום בפסוק הדודאים נתנו ריח איתבסם קדמי כריח בלסמון פי' בלשון יוני ורומי מין שמן ערב והוא ראש שמנים עיין ערך אופופלסמון): בלספימיסון   [גאטטעס לעסטירונג. שמעהונג] (בילמדינו ברך נבות אלקים ומלך) ברך בלספימיסון שנאמר ובוצע ברך נאץ ה'. (ובצו את בני ישראל את קרבני לחמי) שדי לא מצאנוהו שגיא כח ומי שהוא קורא פסוק זה סובר שמא יש לו בליספומיא שהוא אומר שדי לא מצאנוהו שגיא כח אינו כן אלא אינו בא על בריותיו לפי כחו אלא לפי כחן וכו' פירוש בלשון חירוף ובלעז בלספי"מיאה (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי בלספמיסון מחרף ומגדף בלספימיאה חירוף וגידוף): בלע ובכר   [איין נאהמען] ואשבל מפורש (סוטה לו) בגמר' דששה שבטים: בלע   [שלינד] (חולין מג) איזהו ושט עצמו כל שחותכו וכווץ אמר רבי ירמיה מבלעתא פירוש בית הבליעה וכמה אמר רב אויא פחות משערת' ועדיף מחיטתא. (בסוף מגלת איכה) נפלה עטרת ראשינו בר בריה דריב"ל הוה ליה חד בלע אתא חד ולחש ליה (א"ב גרסא זאת אינה בנוסחאות שלנו אבל היא (במדרש קהלת על פסוק כשגגה היוצא מלפני השליט ובירושלמי דשבת פ' שמנה שרצים) ונראה לי שפירושו חולי בגרון מעכב מעבר המאכל והמשקה (ובמסכת שבת פרק במה אשה) מי שיש לו עצם בגרונו לימא הכי חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד): בלעם   [פאלק פערשלונגר] בלע עם (בחלק) פי' שיעץ עצות לבלע עם ישראל. ד"א בלעם בלא עם פי' שאין לו חלק עם ישראל. פ"א בלא עם שיצא ממקומו ומעמו והלך לעם אחר אל בלק (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב שבלה עם ומפרש רש"י שבלבל ישראל בעצתו): בלפסין   [צוויביל, קנאבל] (נדרים מט) רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלופסין רבי יהודה אכל ר"ש לא אכל (ובפ' ב' במעשרות) היה עושה בבלופסין לא יאכל בבנות שבע (נדרים נ בגמ' ביצה טרומיט') תנן התם היה עושה בבלופסין מאי בלופסי' מינא דתאיני דעבדין מנהון לפירי. (ובפ' אחרון דעוקצין) ר' יוסי אומר חוץ מן הבלופסין וזה טעות שהוא מין ירקות כמפורש בלפסן. ומצאתי בספר אחר כלונסין ס"א בלוסין ומין עכביו' הן (א"ב פירוש בולבוסין בלשון יוני ורומי מין חסית כמו בצל מעורר תאות המאכל והמשגל אבל פיבלוסין בלשון יוני פירוש מין תאנים וגרוגרות וכן תוכן הגירסא ולא בלפסין ובפירוש גרסינן (בירושלמי דדמאי פ' אלו דברים) בולבוסין הנמכרי' בקיסרין ושם אומר שיש מהם אדומים ומהם לבנים וכן האמת): בלר   [פלעכט, האאר, לאקען] (עבודה זרה יא) יום תגלחת זקנו ובלוריתו. (סנהדרין כא) בגמ' דלא ירבה לו כולם מגדלי בלורית היו. (עבודה זרה כט מכות כא) בלורית ואפר מקלה וגבינה. תפשה בבלוריתא. (סנהדרין פב) הגונב את הקסוה פי' ציצית של שיער (א"ב פי' בלורית בלשון רומי קווצות שער): בלר   [באדע ליינטאך] (שבת קמז) האוליירין מביאין בלרי נשים פי' סדינין לפי שהנשים אין רוחצות בלא סדינין פ"א צניפות שעל ראשי הנשים (א"ב עיין ערך בלנר): בלר   [טריבאט, ערטרעגניס, שטייער] (ב"ק קיג) אמר רב בר מתא מיבעט והני מילי בבולרא וכרגא פירוש בולרא יבול הארץ כלומר מס הארץ (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן בורלא): בלר   [קליינע ערדשראללען] (בב"ר פ"ח) נעשה אדם למלך שהיה מטייל בפתח פלטין וראה בולרין אחת מושלכת אמר מה נעשה בה וכו' (א"ב פירוש בלשון יוני לבנה קטנה): בלש   [זוכין, פארשטין] (בפרק קמא דמדות) פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה פי' לחפש תרגום ויחפש ובלש: בלשן   [שפאער האלץ]: בלשין   [אונטערזופער בעשויער]: בלשת   [קונדשאפטין, לעגיאן]. שנכנסה לעיר בשעת שלום (עבודה זרה עא כתובות כז) בגמ' עיר שכבשוה כרכום. (שבת קמה) כל שלא בא בחמין אין לך כל רגל ורגל שלא באה בלש' לציפורי. (ובפ' יום טוב כא) בגמ' מביאין שלמים בלשת שבא לעיר ובקש' לחפור את העיר (ברכות מה) שדר בלושי ומייתין ליה לביתיה ענין חפוש הגדוד שמחפשי' את העיר. מקל הבלשין בכל כלי עץ בפ' ט"ו (כלים ט"ו כלים ד) פי' בעלי המכס יש לה שמשים שעומדין לעיין הנכנסין והבאין ובידן מקל של עץ או של מתכת לראות ולידע מה בתוך השק והוא כעין שפוד תרגום ויחפש ובלש. (ובילמדנו ויהי בעת ההיא וירד יהודה) בנוהג שבעולם בלשי מסר לפרצוף אם בורח ממנו חי. (ובפרשת לכה ארה לי) שלח עמה אפוקילין ובלשיון כבר פירשנו בערך אופוקילין: בלתא   [פעטצען] אייתי קירה דבק בבליתא (יבמות קכ) פי' הדביק שעוה בבלאי בגדים ושם במצחו ועבר לפניהן ולא בשקרותי' ס"א ולא סקרוה כלומר ולא הכירוהו (קידושין מט חולין ו) בליתא דפרסא. (שבת קד) ליתי בבליתא דלית ליה שפתא פי' חתיכה של בגד בלוי: בם   [אין דיעזעס. אינהאלט] ולא בתפלה (יומא יט) פי' בקריאת שמע אתה קורא בקול רם אבל לא בתפלה בקול אלא בלחש בם יש לך רשות לדבר ולפסוק מן התלמוד ולא בדברים אחרים. בם עשה קבע אמר רבא המפסיק בשעה שקורא בתלמוד וסח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם בם יש לך רשות להפסיק ולקרוא קרית שמע ולא בדברים אחרים. פי' אחר ודברת בם בם ולא בתפלה שבק"ש אתה יכול להפסיק בין פרשה לפרשה ולהחזיר שלום לכל אדם דתנן (ברכות יג) ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם (ירושלמי) ר' הונא בשם ר' יוסף ודברת בם מכאן שיש לך רשות לדבר אבל בתפלה אי אתה יכול להפסיק בין פ' לפ' ולהחזיר שלום דתנן (ברכות לד) אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו איכא דאמרי ולא בתפלה שלא יאריך בתפלה שחיי שעה היא לבטל התורה שהיא חיי עולם: במה   [אלטאר]: במה   [רעדנערביהמע. ריכטערשטול] (מגלה ט) אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים ואוקימנא בגמרא כעין פסחים והן הקבוע להן זמן המפורש (זבחים קכ ובסוף תוספת זבחים) אלו דברים שבין במה גדולה לקטנה קרן וכבש ויסוד וריבוע וכיור וכנו בבמה גדולה ולא בקטנה חזה ושוק ועור העולה לכהנים בבמה גדולה חזה ושוק ועור העולה לבעלים בבמה קטנה אבל נותר זמן וטמא זה וזה שוין אי זו היא במה גדולה בשעת איסור במה אוהל מועד נטוי כדרכו אין הארון נתון שם איזהו היא במה קטנה בשעת היתר במות עושה אדם במה על פתח חצרו ועל פתח גינתו ומקריב עליה הוא ובנו ובתו. (סוטה מא) במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה. (סוכה נא) ובימה של עץ בנויה באמצע וחזן הכנסת עומד עליה פירוש מגדל עץ. (ע"ז י) אסטדיא ובימה פירוש מזבח לשם ע"ז (ובילמדנו) וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה העלה את משה לבימה להורגו פירוש מקום שדרך בו (א"ב פי' בלשון יוני בנין גבוה מוכן לדרוש ברבים או לדון או לזבח ומלה זו נעתקה ליוונים מלשון הקדש במה): במס   [אלטאר] (ע"ז מז) ג' אבנים הן אבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה פירוש אבן שחצבה לעשות כן לע"ז. (פרשה נד בב"ר) וה' פקד את שרה שהיתה שרה רואה את ישמעאל בונה בימוס וצד חגבים ומקריבין עליהן. והשמדתי את במותיכם ת"י במוסיכן פי' מזבחות לשם ע"ז (א"ב פי' בלשון יוני מזבח: במות   [אלטארען] (מגלה לב) אמר שמואל הלוחות והבמות אין בהן משום קדושה. פי' הלוחות שעושין לספר תורה. הבמות עמודין של עץ שעושין לספר תורה. פירוש אחר החלק של מעלה ושל מטה פנים ואחור הם נקראין במות וריוח שבין עמוד לעמוד של ספר תורה הם הלוחות: בן   [איינזעהן. בגרייפין. פרשטעהן] (בע"ז מה) אמר רבי עקיבא אני אהיה אובין לפניך פירוש לשון בינה כלומר מלמד. (בב"ר בפ' נח) ויבן נח מזבח ויבן כתיב נתבונן ואמר מה טעם ריבה הקב"ה בטהורין יותר מן הטמא' וגו'. (בפר' עג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו': בן   [זאוואהל אלס] (מנחות כא) יכול תבנינהו ת"ל תמלח אי תמלח יכול במי מלח ת"ל במלח ולא תשבית הבא מלח שאינה שובתת פירוש שנעשית בשבת כבחול זו מלח סדומית שהים מוציא גליו בכל יום ונעשה מלח. איסתרוקנית מין אחר שנעשה על יד בני אדם פירוש אחר סדומית מלח חזק שאינו מתפשר ומתבטל לאלתר אסתרוקנית שמתבטל כמפורש (ביצה לט) מים אין מלח לא והא תניא מים ומלח בטלין בין בעיסה בין בקדירה לא קשיא כאן במלח סדומית שהיא קשה מלח לא מלח איסתרוקנית שהוא רפה בטל. מאי תבנינהו אמר רבא בר עולא הכי קאמר יכול יתלבנו הרבה במלח כתבן בטיט יכול יעשנו כבנין שיתן על המנחה אבנים של מלח זו על גב זו ושורות קמח באמצע יכול יתן בו טעם תבונה כלומר כל דהוא מלח עד כדי להבין שיש בו טעם מלח: בן   [קונד. שפראססע. זאהן] (בפסק' דשוש אשיש) הניקה בנים בן אין כתיב כאן אלא בנים מלמד שהניקה בניהן של אומות. (ב"ר פרש' נד) הניקה בנים שרה כל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים: בן   [בויען. ערבויען] (כתובות יב סוטה לד) וחברון שבע שנים נבנתה מאי נבנתה אילימא דאיבני ממש וכו' עד אלא שהיתה על אחת משבעה בצוען. (ושם מב) וכו' ויצא איש הבינים מאי בינים אמר רב שמבונה מכל מום כלומר כל מום לא היה בו שהוא עשוי כבנין כלומר גדול כבנין מאה פפי וחד נאנא פי' שבאו מאה אנשים על אמו וכלב אחד. רבי יוסי אומר של בנאים מצד אחד חוצץ (בפ' תשיעי דמקואו' שבת קיד) פי' רבי יוחנן בנאים אלו תלמודי חכמים שעסוקין בבנינו על עולם וקפדי על רבב שבבגדיהן לכבסו ולהוציאו שלא יהו מן המשניאים לפיכך אפי' בצד אחד נראה חוצץ ולא עלתה לו טבילה אבל בגדי הבורים אם רבב עבר מצד לצד חוצץ ואם לאו אינו חוצץ וכן הלכה אמר רבי יוחנן אי זהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעות עינא זה המקפיד על חלוקו להפכו: בן אלמנה   [וויטווען קינד ווייזע] (נדרים סו) רבי שמעון לא טעים אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו פי' תתאלמן וימותו בניה אם לא יטעום לא אזלזל עצמי ועוד אם הייתי טועם היה מרגיל להדירה: בן אלעשה   [נאהמען]. חתניה דרבי הוה ועשיר גדול הוה (נדרים נא שבת ט) תספורת בן אלעשה: בן ארזא   [נאהמען] על הצלצל (שקלים י) פי' היה ממונה על כלי שיר מן צלצלי שמע והיה מנגן בהן כדתנן בסוף תמיד והקיש בן ארזא בצלצל: בן בטיח   [נאהמען] (כלים פ' י"ו) מאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף גדול זהו אגרופו של בן בטיח אמר רבי יוסי ישנו כראש גדול של אדם פי' מאור שלא נעשה בידי אדם אלא נפתח מעצמו שיעורו מלא אגרוף גדול של אותו אדם הנקרא בן בטיח וכבר פירשתי בערך אגרוף: בן ברית   [באנדעס גענאסע רעליגיאנס פערוואנדעטער] (ב"ק ט) ונכסין שהן של בני ברית פירוש בני ברית הן ישראל לפי שאמר הכתוב כי יגח שור איש את שור רעהו ולא כותי: בן גו   [תיינגעוויידע] ת"י והקרב והכרעים בני גויא: בן דן   [נאהמען איינער רויבר] (סוטה מז) משבא אלעזר בן דינאי ותחילה בן פריש היה נקרא. (כתובות נו) כגון אשתו של בן דינאי פי' אדם לסטים ורוצח. (כלים פ"ה) תנור תחילתו ד' ושיריו ד' זה תנור של בן דינאי (אמר הגאון אנו שונין תנורו של בן דינאי שדנו בו דברים): בן הנפל   [זעעה קרעטע] (חולין קכז) בגמ"עכבר תנו רבנן הצב זה הצב למינהו להביא הברבר ובן הנפילין וסלמנדרא פי' מין שרץ הוא. (ובפרק מומין אלו) בגמ' רוח קצרית תנא רוח בן הנפילים באה עליו פי' רוח שידה: בן יכבד   [אין גפהארזאמר זאהן] (סנהדרין צו) בן יכבד אב זה בלאדן מלכ' הוה ואישתני אפיה כעוקבא דכלבא פי' כדמות כלב הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתיב הוה כתיב שמיה ושמ' דאבו' ועבד אדוניו זה נבוזראדן עבד שר הטבחים ועמד לפני מלך בבל ירושלים ומי סליק נבוכדנצר לירושלים והא כתיב ויעלו אתו אל מלך בבל רבלתה ואמר ר' אבהו רבלתה זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו תמיד: בן כוברי   [נאהמען] (בריש שקלים) אמר רבי יהודה העיד בן כובדי ביבנה פי' שם אדם (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בן בוכרי): בן מרון   [לאאם, שאאף] (ר"ה יז) כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון כבר פי' בערך אמר: בן נח   [אללע שטאממען אויסער איזראליטען] נהרג על פחות משוה פרוטה ולא נתן להשבון (בריש גמרא דהדר. עבודה זרה עא) אמר מאי לא נתן אינו בתורת השבון פירוש דלא מהניא ליה השבת הגזילה לבעלים כלום אלא נהרג שכבר נתחייב הריגה משעה הגזילה: בן נצר   [נאהמען איינר רויבר] (כתובות נא) בגמ' אם תשתבאי ליסטים אליסטים לא קשיא הא בבן נצר הא בלסטים דעלמא: בן סטדא   [נאהמע]. (שבת קד) בן סטדא הוציא כשפי' ממצרים בסריטה שעל בשרו וכו': בן עוף   [געפליגעל] (כתובות ה) פי' כיון שידע שיבעול במוצאי שבת טריד בסעודה שצריך לעשות באחד בשבת וחיישינן שמא ישחוט בן עוף קודם שיחשיך מפני הטירוד ולמה אמר בן עוף שדרך התורה לומר בני יונה ולא יונים: בן עזאי   [זאהן דעס עזאי]. (סוטה מה) בגמר' נמצא טמון בגל אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. (ובפ"ק דקדושין) בגמר' עבד עברי בסמוך לסימן עבד בית (ערכין ל) בפ' המוכר שדהו בגמרא מכרה לראשון אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מרבנן לאביי מכדי הני קראי איכא למדרשינהו לקולא וכו' אמר אביי הריני ידוע ומפורסם בפי' שמועה זו כמו שהיה בן עזאי ידוע ומפורסם בשוקי טבריא שאין בחכמי דורו כמוהו וטבריא היתה מדינתו: בן ערל   [אונבעזיננענער]. (חולין קלד) פי' אמר לו ריש לקיש לרבי יוחנן אלו שנית אתה בלשון איש ערל שפתים ויש מי ששונה עדל בדלית והיה אדם שלא היה מדקדק בשמועותיו וכן אמר לו אם שונה אתה בן עדל דליכא חשש שמא טעות הוא דהא קאמר טעמא ואבא מורי ז"ל היה שונה בלשון בן גדל ופירושו תן דעתך לומר כלומר תן דעתך בדבריו דהא קאמר טעמא (א"ב כתוב בנוסחאו' שלנו בן תדל ופירש רש"י שוטה שבעולם ששמו בן תדל): בן פניו   [אנגעזיכט] למטה. בת פניה למעלה (סוטה יא) בגמרא וכן לענין הטובה (נדה לא) פי' טעמא דמילתא דזכר פניו למטה כדרך תשמישו נקבה פניה למעלה כדרך תשמישה: בן פקועה   [פרוכט דער געשלאכטעטר] הבא על הבהמה (חולין סט) פי' בן פקועה כגון בהמה שנשחטה ובקעו כריסה ומצאו בתוכה ולד כדתנן השוחט את הבהמה ומצא בה בן ח' חי או בן ט' מת קורעו ומוציא את דמו מצא בן ט' חי וכו' עד וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו: בן ציון   [נאהמע]. (קידושין סט) וריחקה בן ציון בזרוע מפני שפסולין היו ועוד אחרת היתה שם וקירבה שהיו כשרין פירוש בן ציון שם אדם חשוב הוא: כן קצמר   [נאהמע איינער קאליגראפע]. לא רצה ללמד על מעשה הכתב (יומא נח) פירוש בין ה' אצבעותיו היה נוטל ארבעה קולמוסין והיה כותב השם בבת אחת שאסור לספר משעה שמתחיל השם עד שגומרו: בן תמליון   [נאהמע איין גייסטער] צא כיון דקרו ליה נפק (במעילה י"ד) פירוש שד: בוניא   [רויב פויגיל]. פרווא אסור. בעל הערוך גריס כניא עיין שם: בנה   [באאד]. (שבת לג) עייליה לבי בני תרגום ירושלמי ועניתם את נפשותיכם ותסגפון ית נפשותיכון מן מיכלא ומשתיה מבי בני ותרגום כנסתי לי גם כסף וזהב ובנוואן נוסחא אחרת ובי בנוון: בנכי   [גראבן] (מועד קטן ג) מאי עוגיות אמר רב יהודה בנכי כבר פירשנו בערך בדד: בנני   [מיטטלער מיטטעלדינג] כל האומות היה כבינוניות (ובריש גמרא דסוכה ו. מנחות פז ובפ' י"ו כלים) כל כלי בעלי בתים שיעורן האמה שאמרו באמה הבינונית ומפרש שם כי האמה של משה היתה קטנה ואחרת היתה יתירה עליה חצי אצבע ואחרת היתה יתירה עליה חצי אצבע נמצאת האמה שהיא בת ו' טפחים וחצי אצבע היא הבינונית פי' אחר אמה בינונית היא היתה של משה והיא ו' טפחים וגדולה יתירה על של משה אצבע והקטנה היתה בת ה' טפחים וזה הפי' עיקר שאחר משה עשו האמות יתירות: בנס   [צירנען וויטהעען] תרגום ירושלמי ויקצוף פרעה ובנס פרעה): בנפיקין   [געפעלליגקייט]. משל לשושבינה של בת מלך שביקש בנפיקין (בעל הערוך הביאו בערך נפק ולא דקדק עיין שם): בנרי   [באדמאנטיל] דליות ובנריות נתנה למרחץ (עי' ערך כנר כי כן גרס בעל הערוך): בנרסאי   [פיינקליידער]. (כלאים דירושלמי פרק בתרא) אלבישוני בנרסאי ויהבון מסנא ברגלי המפרש פי' מין לבושים חשובים (ובמדרש רבה פרשת דעו כי ה' גריס דרדסאי): בנות שבע   [איינע ארט פייגין]. (בפרק שני דמעשרות בכורות ה) ויתפרו עלה תאנה מה היתה אותה תאנה אמר רבי אבין ברת שבע דאייתיאת שבעת יומיא דאבלי לעלמא פי' בנות שוח תאנים לבנות כדאמרי' בגמרא דברכות. (עבודה זרה יד) לענין דברים האסורים למכור לגוים בנות שוח בפטוטרותיהן אמר רבה בר בר חנה תאיני חיורת' ובנות שבע ופלופסין כולן מיני תאנים הן ובנות שוח בשביעית שלהן בשנה שנייה של שמיטה שמה שחונטין בשמיטה אחר ט"ו בשבט נוהגין בהן דין שביעית בשנה שנייה של שבוע כי מתאחרין שלשה שנים באילן אבל מה שחנטו קודם ט"ו בשבט בשביעית מן הששית חשובין ומותרין בשנה אחת של שביעית וכן דרכן ששנה אחת חונטין והן פגין ובשניה בוחל ובשלישית נגמרין והן צמל ובכל שנה הן חונטין וכן סידורן מה שחונטין בשנה ראשונה של שבוע נגמרין בשלישית ומה שחנטו בשני' נגמרין בד' ומה שחנטו בג' נגמרין בחמישית ונוהגין בה מעשר עני דקיימא לן אילן בתר חנט' אזיל ואלו שנגמרו בחמישית בשלישית חנטו לפיכך הן פירות שלישית ושחנטו ברביעית נגמרו בששית ושחנטו בחמישית אף על פי שנגמרין בשנה של שמטה מותרין הן כי פירות חמישית הן ושחנטו בששית נגמרין בשמינית ונוהגין בהן מעשר עני ושחנטו בשנת השמט' בשביעית נגמרין בשנה התשיעית שהיא שנה שנייה של שבוע ונוהגין בהן דין שביעית כי בשביעית היתה חניטתן וכן דרך סידורו לעולם כל הפירות שחונטין בשביעית נוהגין בהן דין שביעית בשנה שנייה של שבוע והיא שנת גמירת הפרי הנחנט בשביעית עצמו נמצאין בכל שנה שלשה פירות בזה האילן מקצתן צמל והן שחנטו מקודם לכן בשנתים ומקצתן בוחל והן שחנטו מאשתקד ומקצתן פגין והן שחנטו בזו השנה וכענין שפירשנו הן מפורשין (בתלמוד ארץ ישראל) בגמ' דהא מתניתין מהו בנות שוח פיטוריאה ופי' בלשון יון מין תאנים כאשר אמרנו ואמרם בכל שנה הן עושין או אחת לשלשה שנים ופירשו בכל שנה עושות אלא שאין פירותיהן נגמרין אלא עד שלש שנים כיצד יודע כלומר איך פירות של כל שנה ושנה רבי יונה אמר קושרן בחוט פירוש אלו בחוט לבן ואלו בחוט שחור ואלו בחוט אדום תני שמואל תוחב בהן קיסמין גם זה כענין הראשון וכו' תני רבן שמעון בן גמליאל אמר מהוצאת העלין עד חנטת הפגים שלשים יום ומן הפגים ועד השיתין הנובלות חמשים יום ומין השיתין עד התאנים נ' יום ליקט תאנה ואינו יודע מתי חנטה אמר רבי יונה מונה מאה יום למפרע אם חל בתוכו ט"ו בשבט הוא יודע מתי חנטה אמר לו והא עמי הוא בטבריה ועושות לשנה אחת אמר להן והלא עמי בצפורי ועושות לג' שנים: בנות שוח   [איינע ארט פייגין]. (ובריש דמאי עבודה זרה. ובשביעית פ"ה) בנות שוח שביעית שלהן שנייה שהן עושות לשלש שנים. ובפרק קמא (דראש השנה בגמר' באחד לאדם (ברכות לט) בגמרא דנובלות (א"ב מין תאנים לבנים מדבריים מתבשלין באילן אחר שלש שנים וכתבו התוספות (בפרק אין מעמידין דע"ז) שהם ובנות שבע מין אחד והראיה הא דאמרי' (בבראשית רבה) תאנים שאכל אדם הראשון איכא דקרו להו בנות שוח לפי שגרמו שוח לאדם ואיכא דקרו להו בנות שבע שגרמו שבע אבילות לאדם: בנות שקמה   [פעלד פייגין] (בריש דמאי ברכות מ) בריש גמ' דנובלות פירוש בלעז ציל"צי (א"ב מין תאנים מדבריים): בניתא   [ארט פיש] (ביצה כה) הנהו שב בניתא דאתיין לבי רבי. (ובב"ק יט) בגמר' כיצד השן חמרא דאכיל ביניתא משלם נזק שלם. (ב"מ עט) בגמרא או שנעשית אנגריא בינתא אכריסא תקלא פירוש כובד האשה בבטנה כלומר אם יאמר אדם לחבירו ביניתא אני מוכר לך צריך לתת לו ביניתא ותקלא כריסה (מכות יז) בגמרא דאכל נבילות ההוא דאכל ביניתא דבי כרבא נגדיה רב יהודה. פירוש בשאילתות גדולות (בויהי ביום השמיני) מי שאוכל דג שנמצא כשחורש הארץ לא מיחייב אלא חד מלקות מההיא דר' יהודה וכן הלכה (גיטין סח) לייתי ביניתא וניטויה (א"ב פירוש דג אבל ביניתא שהוא גרעין עיין בערך בין): בינתא   [האר] כמשחל בינתא. מבינתא דרישיה כבר פירשה בערך בין: בס   [געשיער, וואזע] (מנחות ז): בגמרא אחד מנחת חוטא רב עמרם אמר כגון שהחזירו לביסא גדושה ביסה טפופה כלומר כלי שרת שמקדשין בו המנחה ובלע"ז קורין לכלי באס"ו פירוש גאון ביסא ביסאה אל"ף מובלעת. (ובמגילת איכה) ותזנח משלום נפשי שתה מן כל ביסי וביסי (א"ב פירוש בלשון רומי כלי): בס   [איינע ארט קרויט] (שבת עז) מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה משום דאכלא ביסי כי היכי דלא נסתרכו ביה פי' בשאלתות ביסי עשבים שיש בהן קוצים ביותר ואי אפשר לאוחזן ביד והן מאכל גמלים לכך אין זנבה ארוכה שאם היתה ארוכה היתה מגעת להן והיו אוחזין אותה ולא היתה יכולה לזוז ממקומה: כסטיה   [קליידונג] (במדבר רבה) פ' וישלחו מן המחנה מלך בו"ד מחלק כלים ובסטיא לאיסטרטיאות פירוש בל' רומי מלבושים: בסיא   [גאנג] (בב"ק קיו) אבדה בבסיא אין מעמידין אותה פי' בסיא פשיעה: בסיליאוס   [קעניג] (ב"ר צד) וישמני לאב לפרעה לפטרון בסיליון לאדון לריבון מושל שולט (ובויקרא רבה בריש אם בחקתי) בסליאוס נומוס אגרפיס. (בירושלמי בפרק הרואה) אל אלהים ה' שלשתן שם אחד הן כדאמרי אנשי בסיליאוס אגוסטוס קיסר (א"ב פי' בל' יוני מלך): בסילקי   [קעניגליכעס געביידע] אין בונין עמהן בסילקי (ע"ז י ובטהרות פ"ו) בסילקי רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה (סוכה נח) כמין בסילקי גדולה היתה (יומא כד) לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה. פירוש פלטין גדולה בלע"ז בסילק"א (א"ב פי' בלשון יוני ורומי היכל מלך ובית גדול מוכן לקהלת דיינים ושרים (ובירושלמי דסנהדרין פרק כהן גדול) מלכא יתיב על בסיליון דידיה ופירושו בל' יוני היכל מלך: כסס   [בערוישט זיין] (בב"ב ע"ג) כמאן דמבסמי וגנו. (מגלה ז) איבסום קם רבא שחטיה לרבי זירא ענין שכרות: כסס   [זיסקייעען] (מגלה ז) רווחא לבסומי שכיח. (סוכה נא) ועל ידי כלי דוד מלך ישראל נמי לבסומי קלא ענין מתיקות. וימתקו המים תרגום ובסימו מיא: בסם   [שפעצירייא וואהרען]. תרגום קח לך סמים קח לך בוסמין: בסס   [גרונדלאגע] (בפרק י"א בכלים) המתחיל כלי מתכות קני מנורה טהורה הפרח והבסיס. (ובפרק כד) המתחיל ג' תריסין ג' בסיסאות שלפני המטה ושלפני סופרין טמאה מדרס ושל דלפקי טמאה טמא מת ושל מגדל טהורה מכלום פי' ספסל הוא כמו מגדל עץ של דלפקי שלחן של עץ הוא ועורכין עליו הכוסות וכלי יין (שבת קמ"ב) בגמרא דהאבן חבית כולה בסיס לדבר האסור פי' נעשית החבית כן לאבן ואסור להטות החבית כלל. ירכה וקנה תרגום ירש' בסיס דידה וקנה ואת המכונות תרגום וית בסיסיא (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי כן ומכון ורגל עמוד שלחן או דבר אחר אשר עליו נשען: בסס   [צישטויסין] (בפרקא קמא דעוקצין) בגמרא דחבילי קש כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורים אית דאמרי פססן. ובשאלות הראשונות הביאו ראיה מאותה דע"ז קטע ראש אזנה ספה והוא פססה אבל לא צרכנו בכך שבסיסה ופסיסה אחד הוא דכתיב בוססו את חלקתי ומתרגמינן דושישו (א"ב בנוסחאות גרסי' פחסה וכן גרס הערוך בערך פסס): בסר   [אונרייפע ווייגבער] (בפרק ד' דשביעית) המתחיל בראשונה הבוסר משהביא מים. (גיטין לא) בג' פרקים בודקין את היין בקדי' של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים לבוסר: (ובסוף עוקצין) הפגין והבוסר רבי עקיבא מטמאן טומאת אוכלים (ברכות לח) בגמרא חוץ מן היין (פסחים נג) בגמרא כיוצא בו אמר רבי אסי הוא בוסר הוא גירוע ושיעורו כפול הלבן. כי השעורה אביב תרגום ירושלמי ארום שעריא הוו בסיר: בסר   [פערקינדיגונג] (כתובות יו) כוס של בסורת ופי' מאי כיס של בסורת כוס יין של תרומה מעבירין לפניה כלו' זו ראשית כתרומ' שהיא ראשית: בשר   [פלייש] (בפ"ק דמעשר שני) הלוקח בהמה לזבחי שלמים וחיה לבש' תאוה (בפסחים מט) מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר הקדש. (נדרים יד) אמר הרי עלי כבשר מליח וכיין נסך (סוטה ה) בשר בושה סרוחה רימה אית דאמרי בושת שאול רימה דכתי' בשי"ן (א"ב תרגום בשר בסרא): בסר   [גערינג שעטצי] תרגום דבר ה' בזה פתגמא דה' בסר: בסר   [פערקינדיגונג] תרגום ובשרת ביום אחר ותבסם ביומא אוחרן): בסתן   [גארטין] (עירובין כה) ההוא אבורנק' דהוה ליה לריש גלותא בבוסתניה (במציעא כב) אמימר ומר זוטרא ורב אשי איקלע לבוסתנא דמרי בר איסק (ובב"ב ס"א) ואי א"ל כל ארעתא דאית לי לבר מבוסתני ופרדסי פי' ואי א"ל מזבנינא לך כל ארעת' דאית לי זבין ליה שהן בני זריעה לבר מבוסתני גינה של אילנות ופרדסי גינה של ירק ואי אמר ליה זיהרא מזבנינא לך משמע כל נחלות שלו מכר לו ואפילו בוסתני ופרדסי דנחלות נינהו בר מבתי ועבדי דנכסים נינהו (א"ב תרגום בפסוק ישנו עם אחד ונפקין לבוסתננא): בסתק   [ביען שטאק] (חולין מט) בגמרא ניקבה הקיבה מנימין קנדוקאה איגלי ליה בוסתקא דדובשא פי' כלי של דבש: בסתרקי   [הויסראט, אלס טיש שטילין לייכטרען אנד אנדערע גערעט' שאפטין] (תענית כא) אכלינהו אשקינהו ומאיך ליה בסתרקי (ובב"ב נח) בגמרא אלו דברים שיש להם חזקה חביתא דאודרא לחד ברי אית לכו בוסתרקי (יבמות סג) זבין ולא תדויל והני מילי בוסתרקי אבל גלימא לא דלא איתרמי ליה פי' זבין ולא תדוויל מכור תשמישי ביתך ולא תהיה עני וה"מ בסתרקי שיכול לשהות עד דאיתרמי אחריני וזבין אבל גלימא לא ימכור משום דצריך לה תדיר וכי צריך דלמא לא מתרמיא ליה. פ"א זבין ולא תדויל קנה מצעות ולא תטוה ותארוג כמו דוולא בשוקא והני מילי בכלי מצע אבל בכלי מלבוש לא דלמא לא מתרמי ליה כמדתו. (סנהדרין צה) בענין סנחריב כי מטא ליה אשרו ליה ביסתרקי פירוש כרים וכסתות: בע   [פרייען] בקדוש ישראל יגילו תרגום במימר קדישא דישראל יבעון. ותגל ערבה אף גילת ורנן רני ושימחי. תרגום בועי וחדי: בע   [פערלאנגין, פיהלען, עמפפינדען] מהר מיכיהו בן ימלא תרגומו אבע מיכה. אל תאיצו לנחמני תרגומו לא תתבעיתו לנחמותי וחש עתידות למו תרגום ומבע דעתיד להון: בע   [זוכען] כמלונה במקשה תרגום כערסל מבתותא במקשיא בתר דאבעהי. אין לו שחר תרגום דשחר ומבעהי (א"ב פי' אחר שבקשוהו ואולי מזה הל' שלש אבעיות ביום (במשנה דפאה) וזהו דעת רש"י בפי' פסוק כמלונה במקשה ותרגום מה אתה מבקש מה את בעי ובלשון מקרא אם תבעיון בעיו): בע   [געשוועלסט] לא שביק ליה לבריה למפתח בועתא (בריש גמרא דפרק אלו הן הלוקין. חולין מו) אין מקיפין בבועי. חבורות פצע תרגום שיחני ובועתתא. פירוש למפתח ליה בועתא לפתוח לו מורסא דלמא מרחיב לה וקא עביד חבורה לאביו שהיא שגגת חנק חבירו שגגת לאו לא יוסיף פן יוסיף: בע   [קאטה] (בבא קמא ב) מאי מבעה רב אמר זה אדם ושמואל אמר זה השן ופירושו בערך גלל: ביע   [אייא] תרגום אפרוחים או ביצים אפרוחים או ביעין: בעבוע   [וואסער בלאזע] שבחבית שניקב מבפנים ומבחוץ זה כנגד זה טמא (בפ"ב דטבול יום) פי' כלי היוצרים כשאינם שועין ושופין את החבית מבפנים ומבחוץ יפה יפה או שהיה כחומר צרור יוצא מן החבית מבחוץ קליפות כמין אלו בעבועין שעושה המטר כשימטיר הרבה עיקר זה הדבר מן שחין אבעבועות (ובסוף מקואות) בגדים שהטבילו מכובסין עד שיבעבעו הטבילן נגובין עד שיבעבעו וינוחו מבעבוען פי' עד שיבעבעו המטביל בגד רחוץ צריך להמתינו במים עד שעולה למעלה וינוחו מבעבועין פירוש עד שינוחו המים מאותן אבעבועין שעולין עליו כי כשמטביל אדם בגדים במים עושה הבגד כמין בעבועין כמו שעושה המטר כשימטיר הרבה: בעד   [זיגנאל פייער איין שיפע צייכן] כתורן על ראש ההר תרגום כבועדא על רישי טורי: בעט   [שטאמפפין, אויס שלאגין] (מנחות עו) שיפה ובעיטה בחטים רבי יוסי אומר בבצק פירוש שיפה שיעמול ביד ותרגום ואכות ושפית. בעיטה שיעמול ברגל. וי"מ שתיהן ביד (ובפרק ג') במדות המזבח וכלונסות של ארז היו קבועין מכותל של היכל לכותלו של אול' כדי שלא יבעט פי' כדי שלא יטה: בעיא   [איין נאהמען]. (סנהדרין מד) ואם איני יודע ובההיא מעשה דבעיא ההוא מוכסא. (ובגמרא) אמר להן רבי אליעזר והלא שמעון בן שטר תלה שמונים נשים באשקלון מפורש המעשה: בעל   [הער] (ריש פי"ו דכלים) כל כלי בעלי בתים שיעורן ברימונין (שבת צה) נקב במוציא רמון טהור מכלום (עירובין ד סוכה ו) רמון דתנן כל כלי ב"ב שיעורן ברימונים וכן (ברכות מא) פי' כל כלי ב"ב כלים שיש להם בית קיבול (סוטה לה) כי חזק הוא ממנו מנו לא נאמר אלא ממנו כביכול אפי' בעל הבית אינו יכול להוציא את כליו משם. פירוש ממנו משמע מדידן דממנו דגש משמע כלפי למעלה כביכול אילמלא שאי אפשר לומר דבר זה כלפי שכינה: בעל   [גאטטע מאן]: בעל גבר   [לאנג גלידיגער]: בעל דלדולין   [ווארציגער, ווארצלין]: בעל זמורה   [זענגער, שואשפילער]: בעל כיסין   [קאפיטאליסט]: בעל נפש   [בעהערצטער פראם געמוטהליך]: (בב"ר פר' נג) והוא בעולת בעל א"ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנין אמרין מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (בכורות מז) המאושכן ובעל גבר פירוש שארוך ביותר הגיד עד הארכובה כמו שמפורש בגמר' (ובויקרא רבה קדושים תהיו) גדלי בשר בעלי גברים היו רבי אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסול באדם פ' בלע"ז פו"רי שיוצאין בידי אדם (בשבת קמה) אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון וקומון ובעלי זמורה פי' בעלי זמורה שוטרים וי"א ליצנים כגון זמר. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמ' ובאו ובאו (בסוטה כח) כשם שהמים בודקין. ירוש' המאררים כנגד רמ"ח אברים שבאיש ושבאשה. (מנחות פז) מירוח עכו"ם אינו פוטר גלגול עכו"ם אינו פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים פירוש בני אדם עשירים שלוקחים תבואה מעכו"ם ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעכו"ם ליפטר דמרוח העכו"ם פוטר דזימנין דזבין מישראל ואמ' מעכו"ם זבין או תבואה שגדלה בשדהו ואמ' מעכו"ם זבנה כדי ליבטל עצמו מן המעשר. (חולין ו) רבי שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא אמר ליה ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כלומר אם אתה גרגרן לשתות מיין הכותיים מוטב לך לשום סכין בלועיך פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד היושב לפני רבו דתניא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין שאל לו ועשה לו קושיות ואם לאו תבין את אשר לפניך מה שיאמר לך ומדעתך ואל תלבין פניו ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה דדעתך ללמוד פרוש ממנו לדבר אחר (נדה יו) אמר רבי זירא מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה ואין בכך כלום כי תניא ההיא לטהרות. אמר ליה רבי אבא לרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו. (פסחים מ) בעל נפש לא ילתות פירוש חסיד המתרחק מריח עבירה המדקדק על עצמו. וי"מ בעל נפש דכל שעה שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול כל פת. מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה כלומר יעקב שהוליד בנים הרבה והכל בניו ובני בניו הוא מבקש רחמים יותר מאבותיו שלא הולידו אלא מעט: בעמדם   תרפינה כנפיהם (בב"ר פ' סה) הקול קול יעקב מהו בעמדם בא עם דם בשעה שישראל אומרים שמע שותקין: בעץ   [צין ווערג געמישט עסמעטאהל] (בב"ב פט) ת"ר אין עושין משקלות לא של עץ ולא של אבר (ראש השנה כד) בגמרא דדמות צורות לבנות. (ע"ז מג) בגמר' דהמוציא כלים (מנחות כח) רבי יוסי בר יהודה אמר של עץ לא יעשה כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי אמר משם ראי' שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ. (ובסוף כלים) נקבן ועשאן בין בבעץ ובין בזפת טהורים ת"י את הבדיל בעצא ותרגום שלנו אבצעא: בער   [וועקשאפפונג, וועקריימונג] (נדה נא) כל שיש לו ביעור יש לו שביעית ויש שיש לו שביעית ואין לו ביעור (בפר' אחרון דמעשר שני) ערב י"ט הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור כיצד היה ביעור וכו': בעש   [שטונקען איבערלייכין] תרגום ירושלמי נתן תתן לו ולא ירע לבבך לא יבעש באפיכון פי' כמו לא יבאש: בץ   [העפאר דרונגין] היה חמץ מבצבץ ויוצא (בגמ' דפסחים דפרק קמא) (סוטה יא) בגמרא וכן בענין הטובה ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשבי השדה שנא' רבבה כצמח השדה (כתובות קיא) אמר רבי חייא עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין לירושלים שנא' ויציצו מעיר כעשב הארץ. (חולין מו) מותבינן על גדפא או גילא או רוקא אי מבצבצא טריפה (ושם מה) אתמר רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לתוך מוחו ובודק אי מבצבץ ועולה טריפה ואם לאו כשרה כמו אדם המפיס מורסא ורואה אם מבצבץ ועולה ויוצא מן המוח טרפה: בץ   [איי מאסא] (שבת פ) נראין דברי רבי נחמיה בביצת הגיר. (ביצה טו) תניא רבי יהודה אוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר פירוש הוא סיד ועשוי כמו ביצה והוא חזק ועוד פירוש בגיר. ביצת התרנגול (פרק במה אשה) ופי' בחרגול. (ובפ' י"ז בכלים) כל כלי בעלי בתים ביצת הנעמית המחופה פי' היא בת היענה כדמתרגמינן בת נעמיתא ומצופה במתכת. (שבת קיז) והאמר מר יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כינים. (ע"ז ג) שלישית יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כינים פי' בערך אנבא. (בב"מ עד) על הביצים של יוצר. (בפרק ה' דפרה) המביא כלי חרש ביצת היוצרים כשרה פי' כל כלי שמתחילין עושי כלי חרש לעשותו תחילה עושין החומר עגול כצורת ביצה ואחר כך פותחה כאותה ששנינו לענין רבית באיזהו נשך: בץ   [געפייכטען] (בפ' ח' דפרה) שנים שהיו מי קרמיון ומי פיגה פסולין מפני שהן מי בצים. (סנהדרין ה) תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו מי בצים אין מכשירין ולא פי' כי מי ביצים החלמון שלהן הוא והשומעין חשבו כי מי בצים הן כדכתיב היגאה גומא בלא ביצה וטעו בהא דתנן מי קרמיון ומי פיגה פסולין לגבי חטאת מפני שהן מי בצים אינהו סבור וכו' (א"ב וכן נקרא בל' יוני גיא מלא מים ואולי ביצים כמו ביצעי מים והעי"ן מובלעת): בץ   [גיטן לאן] (ע"ז עה) העקלין של נצרין ושל בצבוץ מנגבן. (נדה סה) מפרש בצבוץ פשתן מלשון בוץ: ביץ   [איינעמינצע] (ירושלמי דקדושין פרק האשה נקנית) שלשה דרוסים מעה שני ביצים דרוסה פירוש בלשון רומי מין מטבע ושוויו שתי שלישיות של איסר: בץ   [פורשטין] תרגום וחופש כל חדרי בטן ובציא כלהון גויא דכריסא: בצין   [ליכט יונגעהארביזע] מקיניה ידיע (ברכות נא) בגמרא נשים ועבדים וקטנים פי' כשיוצאין הקשואין נראין לאלתר אי שפירי הוו אי לא (נדרים סו) אמר לה אייתי לי תרי בוצינין פי' קשואין תרגומו ית בוציניא איתיאה ליה תרי שרגין דסברא נרות אמר לה ותרגום נרות בוצינא (סוכה ע) בוצינא טב מקרא (כתובות פה) (ובפ' קמא דתמורה ט) בסוף הלכה א"ר יוחנן בן נורי פ' בערך דל: בצין   [אנגיל] (פסחים לד) מתקיף לה רב אחא בר יעקב דלמא כבוצינא דריחיא פי' אפילו תימא גלגל חוזר והא דמעולם לא מצי עקרב בצפון לא קשיא משום שהוא עוד באמצע הגלגל כבוצינא דריחייא אותו חור שבאמצע הריחי' שכל מה שמתגלגל וחוזר הריחים מ"מ הוא עומד במקומו אי נמי כצינורא דדשא פי' כמו שהדלת עומד בציר שכל מה שהדלת נפתח לכאן ולכאן מכל מקום הוא עומד במקומו: בצית   [באאט קאהל, קליינעס שיפעל]. (שבת קא) אמר רב הונא הני בצייתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בארבע אמות אמר רבה לא נצרכה אלא להתיר בוצית שביניהן. (בב"ב עג) ר' נתן אומר המוכר את הספינה מכר את הבוצית סומכוס אומר מכר את הספינה מכר את הדוגית אמר רבא בוצית היינו דוגית רבי נתן בבלאה הוה קרי ליה בוצית כדאמרי אינשי הני בוציתא דמישן פי' בציתא ספינות קטנות שמהלכות לפני הגדולות במקום מים מועטין שאין הגדולות יכולות ללכת שם ונכנסין בקטנה ויוצאין ליבשה והיא קלה ומהלכת אפילו בביצה ולכן נקראה בוציא ומישן קורין ישמעלים מייסן והיא כקנה גדל במקום אגמי מים ובמקום ביצה יש גומא וקנין ועושין להן ספינות קטנות קלות ויש שעושין לספינות גדולות ספינה קלה שיש לה דפנות שהן מחיצות ובארעית החלל שהיא עשויה מן נסרים שתי וערב והמים נכנסין בה ולא תטבע לעולם ופי' זה כמו פי' סרה. ופירוש אחר בערך גד: בצל   [צוויבל] בצלים הסריסים (בפרק ב' דשביעית ר"ה יב) ולירקות פי' בצלים שנחתך זרעם ולא יעשה זרעונים כמו הסריס שאינו עושה זרע. (ירוש') מהו בצלים הסריסים אמר ליה בצלייא קפרא דלא עבדין זרעא. פי' אחר שמיעך זרעם קודם שהוקשו כדי לגדל ראשם. בצלים הקצונים פי' בערך קייץ. בצל של רכפא פי' בערך רכף. הבצל והבצלצול (בראש כלאים) בירושלמי בצלצול פגלגלה לשון ערבי צנון פיגלא וי"מ בצלצול בצל של יער: בצע   [פערטהיילן, פערגלייכען] (סנהדרין ו) אי זהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר הביצוע, בצע חמרתו כבר פי' בערך אמר (א"ב פירוש פשרה בין בעלי דינים כי בה נחלקי' דמי התביע'): בצע   [ברעכין] הבוצע הוא פושט ידו תחלה (ברכות מז) (גיטין ס) אמרו עליו על רבי פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו ולא נהנה אלא מיגיע כפיו (א"ב מחלק פת שלימה אחר ברכת המוציא ליתן למסובים): בצע   [טייך, זומפ] (שבועות טז) אבא שאול אומר שני בצעים היו בהר המשחה העליונ' והתחתונ' (א"ב במסכת סנהדרין צו) מה ביבשה כך בין בצעי המים על אחת כמה וכמה פי' פלגים ואגמים): בצק   [טויבער טייג] החרש (פסחים מה) במשנה פי' שלא נחמץ וסימנו תכהו ביד ולא תשמע ממנו קול: בצק   [נעגעל קאטה] שתחת הצפורן (באלו חוצצין פרק ט במקואות) פירוש חצוי שתחת הצפורן בין צפורן לבשר שהוא לח כמו בצק: בצר   [אויף געהויפט] מן הצד ונעשות מבוצרת (בפ' קמא דנגעים) פי' מגוברת סביבות המכה כעיר בצורה. (ובפרק י' נגעים) מבוצר ושלא מבוצר: בצר   [אבשניידט] (בפי"ח דאהלות) או בוצר בצור פי' בוצר באבן: בצר   [וועניגער מאכען] (מנחות לז) האי מאן דבצריה לגלימיה לא עבד ולא כלום פי' שחתך ממנה קרן אחד שווייה בעלת חמש כנפים (א"ב (בסנהדרין פרק חלק) לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר פי' פחות תרגום ולא תגרעו ממנו ולא תבצרון מיניה): בצר   [אומצייטונג] והגזרה והבנייה וקירותיה תרגו' ובצירתא ובניינא וכותליא: בק   [אנשליסען] מיבק הוא דאביק בה (ע"ז יד) בגמ' ואלו דברים (מנחות יב) אביק להו מיבק פירוש ענין דבוק כלומר היה עונבן ומדבקן סמוך לכנף: בק   [אונטערזוכען] זיל בקי מאי דיניה (בריש גמ' דפסחים גיטין סט) ואי לא ליבקי שכיבא דשכיב בשבתא פירש ענין חיפוש (א"ב בקי כמו בדקי' לי' ליבקי כמו ליבדקיה ואות דל"ת מובלעת): בק   [אין מיק] (חולין נח) אימרא בקתא לבקא לית בקא בר יומא (שבת עז) מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה משום דדייר באגמא ובעי לכרכושי בקי (סוכה כו) חולין משום בקי פירש י"א פשפש בלשון ערבי בק ונמצאות במטות ובמחצלאו' ששוכבין בהן בני אדם ובספינות וככל מקומות. וי"מ זבובים קטנים: בק   [געמיינעס עדרירין גישיהר] לא תיתלי בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן הרי היא כמתנת בריא והויא קנין (בתרא קנא ע"ז לז) בסמוך לשלקות אמר להו רבא לא אמינא לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן ספק טומאה ברשות הרבים התיר להם. (חולין נ) בסמוך לכרס הפנימית אמר להו רבא לא אמינא לכו לא תיתלו בוקי סרוקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן מקום הדבק אפילו ניטל כולו כשר פי' כלים דקים כמו בקבוק כלומר דברים שאין בהן ממש (א"ב פי' בלשון יוני מין כלי): בקא   [היפט ביין] (חולין מב ושם נד) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה. פירש בוכנא דהיא באסיתא של ירך שזז ונמשך ממקומו שף מלשון שפיפון עלי אורח שהוא נחש זז ודולג תמיד: בקי   [ערפאהרענער מאן] (סנהדרין פ' ארבעה מיתות) שלא היה ב"ד של אותה שעה בקי תרגום ירושלמי בפסוק חכלילי עינים בקיין בהלכה ממיכל בהון חמסין: בקיא   [נאהמען איינעס ארטעס] (יבמות פד) חבר עליו תלמידיו כתרנגולין של בית בוקיא פירוש תרנגולין של אותו מקום חריפין ואין מניחין לתרנגול אחר להיות עמהן: ביקיא   [איינע ארט קרויט] (ירושלמי דמעשרות) פ' העוקר שתלים וזרע ביקיא הביקי' עצמה לא פי' בלשון יוני רומי וישמעאל מין עשב וקטנים אשר זרעו שחור דומה לעדשה והזרע עם העשב מאכל בהמה: בקיון   (ע"ז יח) תנו רבנן ההולך לאצטדינין ולכרקום וראה הנחשים ואת החברין כגון בוקיון ומוקיון מולין ולוליון סגרלון וסגלוריון הרי זה מושב לצים פירש כולם ענייני ליצנות הם: בקינוס   [טראמפעט] (בפסיקתא דראש השנה) המתחלת לעולם ה' (ובויקרא רבה אמור אל הכהנים) פרשת לעולם ה' דברך ר' יאשי' פתח אשרי העם יודעי תרועה וכי אומות העולם אינן יודעים להריע כמה קרנות יש להן כמה בוקיינוס יש להן כמה ספרפיות להם ענין חצוצרות ושופרות המה (א"ב פירוש בלשון יוני ובלשון רומי קרנות וחצוצרות ושופרות ובנוסחאות דידן כתוב כמה סלפינגס במקום כמה ספרפיות וכן נראה שגרס בעל הערוך בערך סלפידוס): בקלס   [שטאב. שטעקין] (בב"ר בסוף פרשת אלה תולדות נח) קם נסיב בקלסה ותברון ויהב ההוא בוקלסה בידוהי דרבה דבהון ענין כלי שמכה בו הוא (א"ב פי' בלשון רומי מקל ושבט): בקע   [טאהל] (פסחים י) ספק עאל ספק לא עאל היינו בקעה דתנן (בפרק ו דטהרות) נכנס לבקעה בימות הגשמים והטומאה בשדה פלוני וכו' (ובב"ב סא) מוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה וכו' פי' בקעה יש בה שדות הרבה. (שבת יד) ובקעה אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד והא תנן (בפרק ו בטהרות) בקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ור"הר לטומאה בימות הגשמים רשות היחיד לכך ולכך פירוש לפי שמלאה מים ואין אדם נכנס בה לכך רשות היחיד לזה ולזה. פ"א בימות הגשמים רשות היחיד לכאן ולכאן לפי שיש בה תבואה ואין רגל אדם מצויה שם ויש פי' בגמ' דשבת: בקע   [שפאלטע. ריס, רינע] (מועד קטן ח) ולא נברכת הכובסין (בב"ב יט) ופירש ר"ח שם אין חופרין כגון בקעה לעשותה נברכת הכובסין אלא אם כן הרחיק מן הכותל ג' טפחים אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו ג' טפחים אלא מן הבקיע ששורין הבגדים לתוכה ומחמצין אותן במים ובמיני נתר כדי לכבסם אבל מן הנברכת העשויה למנדיאן פי' להטיל בתוכה הבגדים לכבסם בנדנוד בהולכה ובהובאה ברגלים או בכלי עץ כדרך שהכובסי' עושין ומנתזין ניצוצות טיפות של מים על הכותל לא סגי ליה שלשה טפחים אלא צריכה להרחיק ד' אמות. ר' חייא בר אויא מתני לה בהדי' ולא נברכת של כובסין אלא אם כן הרחיק משפת מנדיאן ולכותל ג' טפחים וסד בסיד ומפורש (מ"ק ח) ועושין נברכת במועד ואמר מאי נברכת אמר רב זה בקיע פי' בקיע אבן של כובסין והתניא מרחיקין את הנברכת ואת הבקיע אמר אביי ואיתימא רב כהנא גוהה ובר גוהה פי' גוהה דוכתא דמתקנא לחבוט בו בגדים אתרא רויחא ומינה ולכותל ד' אמות ומתקני ובסופה דמנדיאן דוכתא לחוורי בה מאני ומקריא שפת מנדיאן והיא בר גוהה ומשפת אותו מקום ולכותל ג' טפחים ומסתייע זה הפירוש מתלמוד ארץ ישראל דגרסינן (בפרק משקין) ועושין נברכת במועד זה הבקיע כל שהוא תושב נקרא בקיע (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב משפת מחמצן ולכותל שלשה טפחים כלומר שמרחיקין משפת הבקיע ג' טפחים אבל לפי גרסת הערוך גרסינן שפת מנדיאן כי המנדיאן הוא גוהא שפת מנדיאן הוא בר גוהא והיא מובדל מן המנדיאן: בקע   [שפאלטין] (בפרק יג בכלים) הסייף והסכין קרדום שניטל עושפו טמא מפני בית בקועו וזה צורתו (ושם יד) קרדום של ביקוע של עדור ששה פירוש קרדום שמבקעין בו העצים מן ויבקע עצי עולה. ואפילו אוכלת בקעיות. (חולין לו) בגמ' השוחט את המסוכנת פי' חתיכות של עצים. אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע אמר להם לכשיבקע הנוד (גיטין כו) פי' לכשיבקע הנוד ונשפך היין ואין שם יין בנוד שיאמר זה התרומה והמעשר אם באותה שעה ישתה הן טבלים אבל קודם שישפוך הנוד לא. (מציעא צט) בגמ' השואל את הפרה ושילחה לו. (קדושין מז) בגמר' האומר לה התקדשי לי בתמרה זו אמר רב הונא השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו: בקר   [אונטערזוכען] (חולין ט) ר' שמעון אומר אם שהה כדי ביקור ובגמרא כדי ביקור טבח חכם פירוש בדיקת סכין: בקר   [פרייא געבין] (בפרק קמא דפיאה) נותן משום הבקר (א"ב בנוסחאות שלנו כתוב הפקר): תשמטנה ונטשתה תרגום ירושלמי תשמטון יתה ותבקרון יתה. אני ידעתי את זדונך תרגום ית בקרנותך. וישכור בהם אבימלך אנשים רקים ופוחזים תרגום ואגר בהון אבימלך גברין סריקין ובקרין: בקר   [רינד העטרדע רינדשטאל] (מ"ק יב) ושאר כל הבהמות מכניסין אותן לבקרות. (ובב"ר) הרבה ארב' עצבונך והרונך והא בקורת של אנטונינוס היתה רובעת והרביעו ממנה בקורת של רבי. והיה למשלח שור תרגום ויהי לבית ארבע בקרן דתורין. ואל הבקר רץ אברהם תרגום ולבקרותא רהט אברהם. שגר אלפיך תרגום ירושלמי בקרת תוריכין ותרגום שלנו בקרי תורך פי' מקום ששם עומדין השוורין. (מציעא פז) הוה עיילא בקרא דתורי בין חד לחד פירוש צמד בקר. (ושם מב) בקרא שומר שכר דיתמי הוא. (כתובות פד) ההוא בקרא דיתמי. (סוטה מח) בגמ' עד פטיש אמר רב הונא זמרא דבקרי ודנגדי שרי ודגלדאי אסור פירש נגדי מושכי הספינות בקרי מושכי המשואות עם הבקר והם מזמרין בשביל שתהא עזר למושכן ועיין בהון רב הונא ולא הוה בהן גדופין והתיר דגלדאי שהן עבדנין היה בהן גדופין ואסר: בקר   [צכטיגען. שטראפען] (כריתות יא) ת"ר בקרת תהיה מלמד שהיא לוקה יכול שניהן לוקין ת"ל תהיה היא לוקה והוא אינו לוקה מאי משמע דהאי בקורת לישנא דמלקות תהא בקראי כדתנן גדול שבדיינין מקרא וכו': בקת   [נאכבארשפט נעהע] (יבמות פד) אלא משום בקתא פירוש משום זו הסמוכה לה במשנה והוא חלל שנשא כשרה ואיידי דתצא בבת בקתא נשא תנא סיפא נמי נשא. (כתובות נד) תני רב יוסף בביתי ולא בביקתי פי' בהרויח בביתי ולא בעקתי בדוחקי. (ושם קג) בגמרא אלמנה שאמר' אי אפשי. (מנחות כד) בסוף הלכה שתי מנחות אביי אמר אפי' מטמא אחד מהן נמי שניהן מצטרפין מאי טעמא כולהו נמי בני בקתא דהדדי ננהו. (מעילה יו) רב אשי אמר ראשון ושני לגבי שלישי בני חדא בקתא אינון. (שבת עו) בקתא בי עקתא פירש בית קטן שאינו אלא ד' אמות על ד' אמות ואינו גבוה למעלה אלא כג' אמות לפיכך קורא אותה בי עקתא כלומר מקום צר הוא ושני ענינים לבקתא יש לשון שכינו' ויש לשון בית: בר   [פרייהייט] (סוכה מד ובחלק) בענין משיח הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר פירש ששמענו החשובין הנכנסין בלא רשות המלאכים העומדין לפני השכינה מועטין אבל אותם שאין נכנסין עד שימלכו בשכינה המלאכים הרבה הן וי"א הצדיקים העולין בגן עדן בבניהן כלומר שיהא צדיק ובנו כמותו כמו ר' שמעון ובנו מועטין וזה שאמר מועטין בדור הזה: בר   [אבזאנדערן. אויסוועהלען] (בכלאים בפ' שני ובב"ב צד) הרי זה מקבל עליו רובע טינופות לסאה וכל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט ר' יוסי אומר יבור ומפורש היינו טעמא דרבי יוסי משום דמחזי כמקיים כלאים. (ובפ"ב במעשרות) האומר לחברו הילך איסר זה בב' תאנים שאבור לי בורר ואוכל וכו'. (שבת עד) ת"ר היו לפניו ב' מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח (ביצה יד) הבורר קטנית בי"ט ב"ש אומר בורר ואוכל וכו' תניא רבן גמליאל אומר מחלוקת כשהפסולת מרובה על האוכל וכו' פירש בורר נוטל פסולת מן האוכל ומשליכה או נוטל האוכל ומניח הפסולת. (ב"מ כ) מאי שטרי בירורין הכא תרגו' שטרי בירורין שטרי טענת' שימוש בית דין רבי ירמיה אומר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. (בב"ב קסז) שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אינו אלא מדעת שניהן ושניהן נותנין שכר פי' שטרי טענתא בית דין שקיבלו טענות בעלי דינין וכתבום בשטר. (כריתות כד) מנחת קנאות לאו לכפרה קא אתיא אלא לברר עון. פי' אחר לגרר (סנהדרין ז) אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו פירש אם ברור לך הדין כמו שברור לך הבקר שהיא שעה אחת של יום בלא ספק. אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך מן התורה פי' כאחותך שיצאה ממעי אמך שהיא אסורה לך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. (ב"ב קנט) אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל ברור אכילתך פירוש ברר דבריך כי אכלת שני חזקה. (בב"ב קמו) ת"ר שלשה דברים צוה אחיתופל לבניו וכו' תניא אבא שאול אמר י"ט של עצרת ברור סימן יפה לכל השנה ועיקר הדבר מפורש (בתחילת מסכת ערכין) כי כך היה יום נתינת התורה צח וברור. (נדה יט) וכקרן כרכום בברור שבו פירוש כרכום דרכו לצמוח שלשה שערות בכל שורה והשער האמצעי הוא המובחר והברור. ברור לך יום מיתה יפה כבר פי' בערך בו: בר   [ניכט פרזייעט פעלד] (מציעא קט) ומשזכה בה הבירה. אם אוביר ולא אעביד פירוש שדה שלא נזרעה. תרגום לא תשם לא תבור כלומר לא יעלו בה קוצים. לשמיר ולשית יהיה תרגום להובאי ובור יהא. (ושם קא) אמר רבי יוחנן כדי שתהא בורה בידו פי' ופרקינן לעולם יש קנין לגוי בא"י להפקיע מיד מעשר ומקבל לאו כהובר הוא הובר חייב שפורע חוב שעליו מן הפירות הללו אבל מקבל שלו נוטל ובשדה אבותיו ממש קאמר רבי יהודה וקניסא היא דקניס ליה דלא ליזיל וליטפי עלה איידי דחביבה דמשתכח ליה גרים לגוים דלגזלו ארעתא דישראל אחריני אלא לישבק דתהוי בורה אצלו. (ב"ב קסז) אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות פשיטא לא צריכא בשדה שהיתה בורה מזמן גדול מהו דתימא ריוח דהנותן הוא שמתקן שדהו חריבה והוא יתן קמ"לן דלא (ושם כט) אמר רבי חייא ומודה רב הונא באתרא דמוברי באגי פירוש במקום שמנהגם לזרעה שנה ולהובירה שנה אחרת (ושם צה) ת"ש המקבל שדה מחברו ליטע בשכר הרי זה מקבל עליו י' בוראות למאה יותר על כן מגלגלין עליו את הכל פירוש המקבל שדה מחברו ליטע בשכר הרי זה מקבל עליו בעל השדה עשר בוראות למאה אילנות דאי מכר הנוטע אילנות בין מאה אעפ"כ מגלגלין עליו את הכל אפילו עשר בוראות: בר   [אויסווערטס אויסען] (מציעא ט) אלא הא דרבי אבוה ברותא הוא (ושם ד) אלא דרב אשי ברותא היא (מנחות סח) אלא דרב אשי ברותא הוא (בב"ב קא) והא רב הונא בר רב יהושע ברותא הוא התם שלפניו ומיהת משתמר פי' במקום שטעו חכמים ולא דברו בהלכה לא רצו לגנותם ולומר טעו אלא אמר ברותא כלומר דעת חיצונית היא. (ושם מ) היכי דמי מתנתא טמירתא אמר רב יוסף דאמר להו לסהדי זילו איטמורו וכתובו ליה ואיכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו לסהדי תיתבו בבריתא ובשוקא ותכתבו ליה מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא דלא פריש לא איטמרי לא תיתבי בשוקא ובבריתא. ואר"ח דהוה קשה הא לישנא טובא דהא תרי לישני דרב יוסף מיחזי סתמא כשרה היא ואמר דפריש לה אביו ז"ל הכי להאי לישנא דאמר זילו איטמורו מתחזי דבהאי לישנא אי פריש הכי מיפסלא ואי לא פריש אלא אקני לה סתמא כשרה ולהאי לישנא דפריש לא תיתבו בשוקא ובבריתא ותכתבו לה מכלל דכל מתנתא צריך למיתב בשוקא ובבריתא למיכתב ליה ואי לא כתיב בה הכי פסולה אישתכח ללישנא קמא דרב יוסף סתמא כשרה וללישנא בתרא דרב יוסף סתמא פסולה. (סנהדרין כה) בגמרא זה בורר אחד בגמרא סוחרי שביעית בהמה בת הכי היא אין בשור הבר דתנן (בכלאים בסוף פ"ח) שור הבר מין בהמה ר' יוסי אומר מין חיה (מנחות לה) החליף פרשיותיה פסולה אמר אביי לא אמרן אלא גווייתא לברייתא וברייתא לגווייתא אבל וכו'. (חולין מג) עוזי ברייתא קוצי אכלן. (ושם מז) ההיא דביני ביני דאתי לקמיה דרב אשי סבר למטרפה א"ל הונא מר בר רב אויא לרב אשי כל הני עוזי ברייתא הכי אית להו. (ושם מג) אמר עולא ישב לה קוץ בושט אין חוששין לה שמא הבריא פירוש הבריא יצא לחוץ כדמתרגם חוץ ברא. (ושם ק) ונוהג בשליל אצדדין אי דץ ביה מידי דמברי ליה שרי ואי לא אסור (א"ב תרגום חית השדה חיות ברא):

בר   [געזונד] קטופל את הבריא טהור ואת הרעוע טמא (בכלים בפ' ג') פירוש כלי חרש שלם אם טופל עליו רעי של בקר אם נגע אדם טמא באותו הרעי לא נטמא הכלי ואת הרעוע הנסדק ולא נתפרד. (ושם פרק כ"ז בכלים) שלש על ג' באשפות בריא וצורר מלח בבית או בריא או צורר מלח ולא תשבר פי' בגד מושלך באשפה ויש בו ג' על ג' והיא שלימה ויתכן להיות צרור בה מלח ולא תשבר טמאה ואם היא שלמה וידוע שאם צרר בה מלת מקבלת טומאה ואם היתה בתוך הבית והיא שלמה אע"פ שאינה מחזקת לצרור בה מלח טמאה (א"ב בנוסחאות שלנו חסרו מלות ולא תשבר) (ובירושלמי פ' ח' במקואות) בעל קרי שטבל ולא הטיל מים כשיטיל מים טמא רבי יוסי אומר בחולה ובזקן טמא בילד ובבריא טהור פי' אם טבל בעל קרי ולא השתין קודם טבילה יהא טהור עד שישתין ובשעה שישתין נטמא כבתחלה וצריך לטבול שנית וזה הדבר בזקנים ובחולים שלא תצא מהן שכבת זרע בכח אבל הבחור אינו כן שאם טבל קודם שישתין נטהר פי' בריא שאינו חולה ולא שכיב מרע (ובגמ' דשחיטת חולין כד) נתנו חכמים שיעור לחולה לזקן ולילד דאמר ר' יוסי בילד עד כמה כל זמן שעומד על רגלו אחת ונועל מנעלו ובזקן עד שירתת עד אימת אמר רבי חנינא כל זמן שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעל ונועל מנעל. (ובכלים בפרק כ"ד) ג' תריסין מטלית מהוהא שטלייה על הבריאה פי' בגד בלוי שתפרו על בגד חדש הולכין אחר הבריא. (קידושין עב) בבל בריאה כולם מיוחסין מישון מיתה כלו' כולם פסולין כממזירי ונתיני מדי חולין כלומר רובן כשרים שרוב חולי לחיים עילם גוססת שרובן פסולין שרוב גוססין למית': בר   [שעפפען פורשטן גרינדען] (במקואות פ"ז) כל שהוא מבריית מים טהור פירוש דגים וכדומה להם. (ובויקרא רבה) זאת החיה תחלת פרשת וזכור את בוראך תנינן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים וכו' שלשתן דרש עקביא בן מהללאל מתוך תיבה אחת בורך בארך בוראך וכו' פירוש הפסוקין אלו שבקהלת. וכן (בשבת בגמרא בפרק שואל אדם). (ובפסיקא ולקחתם לכם ביום הראשון תכתב זאת לדור אחרון) זה דורו של מרדכי ואסתר שהיה נטוי למיתה שנאמר ועם נברא יהלל יה שבראן הקב"ה בריה חדשה וכו': בר   [איין גרוב. ציסטערנע ברונן] (שבת קג) החורש כל שהוא למאי חזי לבורא דקרא פי' לגומא של דלעת (א"ב בנוסחאות שלנו כתיב לביזרא ומפרש רש"י לזרוע בתוכו נימא של דלעת): (ביצה כה) וצפרים שקננו בטפיחים ובבורות חייב אית דאמרי שקננו בבירה. (ב"ק ו) הצד השוה שבהן רב' אמר לאיתויי בור המתגלגל פי' אבן המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה היכי דמי אי בהדי דקא מתגלגל קא מזקי כחו הוא דההוא שמתגלגל ברגליו הוא חייב ולא בעל האבן ולא דמי לבור דבור מעשיו גרמו לו ובהאי אבן לא נעשה מעשה שור יוכיח שאין מעשיו גרמו לו אף אני אביא את האבן (ובב"ב פג) בגמ' קנה שלשה ובפרק (האומר לחברו) בעי רב אשי בור מהו שתפסיק (סנהדרין מט) וישובו אתו מבור הסיר' אמר ר' אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג מפורש בתלמוד ירושלמי (בפיאה פ"א ובסוט' פ"א) שרצה שאול להשיב את דוד מפני שאמר הנה בעת שלקח הצפחת והחנית והיה יכול להרגני וכיון שלא הרגני צדיק הוא ואין לרדפו אמר לו אבנר לא כי אלא הצפחת והחנית הנערים הלכו להביא מים מן הבור ושכחום שם ומצאם דוד ולקחתם מן הבור אמר לו הצפחת והחנית כבר נשארו בבור כנף מעילי מה תאמר בו אמר לו כנף מעילך בסירה הודעת כלומר נסבך בקוצים ונחתך ומצאו דוד ולקחו משם וכיון שלא הניחו אבנר להתפייס לדוד נענש עליהם וזהו בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג: בר   [ערהייטערען] (מ"ק כד) לא חולצין ולא מברין פי' כמו ויבא כל העם להברות את דוד: בר אביו   [בלאס האן, איין פויגל] (יבמות קג) אמר רב אשי למאי דקא אמר אמימר האי מאן דמסגי על לוחתי דכרעיה לא לחלוץ לאו בר אביו חליץ ולאו בר קפיו חליץ (מ"ק כה) בגמ' אין קורעין אתהפך כרעייהו דבר אביו ובר קפיו ההוא יומא לא ספד' לרב אשי והיינו דאמר רב אשי לאו בר אביו וכו' (א"ב ביבמות בר אובא ובר קיפוף ובמ"ק בר אביו ובר קפוק כתיב): בר אדא   [שנעע פינק. איין ארט פויגל]. שרי (שבת נ) פי' עפר לבינת' בר אדא אסיר. (חולין סב) בגמרא סימני העוף א"ר יהודה צררא שרי בר אדא אסור וסימניך בר מיניה: בר אמוראי   [שווים מיינסטער] פי' בערך מד: בר אושפרתי   [נאהמן איינער פרוי] (תענית כד) רב פפא גזר תעניתא חלש ליביה טעים מידי בעא רחמי ולא אתא מיטרא א"ל רב נחמן בר אושפרתי פי' הוא שם אמו של רב פפא: בר בטני   [לייבעס פרוכט] (סנהדרין ע ובילמדנו בריש ואלה שמות) דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו מהו אשר יסרתו אמו מלמד שכפתתו בת שבע על העמוד ומכה אותו ואמרה לו לאו מאל שאלתיך מה ברי הכל יודעין שאביך ירא שמים ואם יהא בך דופי יאמרו אמו גרמה מה בר בטני כל נשים של בית אביך כיון שמתעברות לא היו רואות פני אביך ואני סיכנתי בעצמי ודחקתי ונכנסתי וכל כך למה כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז וכו': בר גזא   [דער שווארצער אדלער] תרגום ירושלמי את הפרס ואת העזני' ואת הנשר (ית נשרא וית עוזא וית בר גזא): בר הדיא   [דער ווירגע, איין פאגעל] (חולין סג) הנץ זה הנץ למינהו להביא את בר הדיא מאי בר הדיא אמר אביי שורינקא (ובפרשת ויקרא רבה) פרשת והוא ישקיט (ובריש אחרי מות) ר' לוי בשם רבי יוחנן בר שחינא הדין בר הדיא צופה מאכלו בי"ט מיל (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בר חיריא): בר המדורי   [אין קעסעל ווארמער] (יומא פז) יש מפרשים בר מיחם דודי דאבא דודי הם הם הסירות: בר יוכני   [אין ארט היישערעק] (יומא עח) ונימא ביעתא דבר יוכני. (סוכה ה) ואימא אפילו דבר יוכני. (בכורות נז) פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני וטבעה ס' כרכים ושיברה שלש מאות ארזים (א"ב עוף גדול מאוד אולי משל הוא כי איננו בישוב): בר יומיה   [פאן קארצעי דויער] (שבת מח) איתיביה ההוא מרבנן בר יומיה לרבא בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן פירוש דבאותו יום נכנס לשורה. פירוש אחר רב אידי הוה וקורין אותו בר יומיה כדמפורש (חגיגה ה) רב אידי אבוה דרבי יעקב. בר אידי הוה רגיל דהוה אתי תלתא ירחא באורחא והוה חד יומא באושפיזא והדר אתי והוו קרי ליה בר בי רב דחד יומא: בר לועא   [איינע וואנד אוף דעם האלז פאן איין פיהע] (שבת נד) מתניתין ולא בסולם שבצוארה אמר רב הונא בר לועא פי' כשיש מכה לבהמה קושרין לה דף בצוארה אצל לחיי' כדי שלא תחזיר ראשה לחכך במכה: בר מחווניתא   [אין שטאדט היטער] (בב"ב סח) עבדא דמרי מתא שעומד בעיר ויודע כל שדות העיר בסימניהן ובמצריהן וכל שדה ושדה ביד מי הוא ומי עדים שלה והכל יודע לחוות: בר מחים תנורא   [אבען הייצטער] בר מך רבע בר מרקד בי כובי בר מלחיך פילכי (פסחים מט) (א"ב כל אלו כנוים של זולל וסובא מחמם תנורי' מקפל לבושו תחתיו ורובץ מרקד בין החביות מלחך קערות ובנוסחאות שלנו בר מך רבע כתוב אחרון): בר נפחא   [זאהן דען שמועדעס]. (סנהדרין צו) אמר רבי יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו שנאמר והלילה אמר הורה גבר רבי יצחק אמר שי' שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא פי' מסתבר טעמא דרבי יצחק נפחא מטעמ' דרבי יוחנן דהוו קרו לי' בר נפחא: בר נפחא   [בלאס פון איין פויגיל] (חולין סב) בגמ' סימני העוף פי' שם עוף שהוא ספק: בר נפלי   [זאהן דעס איישטארצעס אויף שטעללער]. (משיח) (סנהדרין צו) אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי פירוש משיח שיקים סוכת דוד הנופלת: בר נירא   [קליינעס יאד] (שבת נד) מתני' אין העגל יוצא בגימון אמר רב הונא בר נירא פירוש עושין לו ניר קטן כדי שילמוד לשאת העול: בר סיסי   [איין טרוירוגער מאן]. (תמורה יו) אם עושה לו כן מוטב ואם לאו הוא יורד ברסיסי לשאול פי' זעוף לשאול לקבר כמו והנם זועפים ומתרגם נסיסין: בר סיסין   [נאהמע דעס בעזיטצערס] בעל הערוך גריס סרסין בערך בי סרסין עיין שם: בר פחתי   [פירשט]. (ברכות מד) פי' בר רברבני כדכתיב והפחות הראשונים איכא דאמרי בר פאתי כדכתיב ומחץ פאתי מואב. (ושם יד) בר פחת' בשעה שמעביר ידיו על גבי עיניו פי' רב האי מפני רבנן שלא יראו עיניו כשהוא מסביבן ומתגנה: פ"א ששמענו מין היה באותו היום לפניו וחשש שלא ילעיג כשהוא מסיב עיניו בד' רוחות. פי' אחר היה מכס' עיניו שלא יביט הנה והנה ויהרהר אחר מעשים אחרים. ור"ח פי' בעת שהיה מעביר ידיו על עיניו לרחצן במים. ומפ' (בירושלמי) כד תחמיניה לרבי יהיב ידוי על אפוי ההיא שעתא מקבל עליה מלכות שמים: בר פיילי   [נאהמע]. הוה קאים קמיה דשמואל (חולין צז) פירוש שם איש: בר קשא   [שטאדט פעכטער. שטאדט ראטה]. דפומבדיתא דטרקי' חיויא (שבת קט) בגמרא אבוב רועה. (ב"ב קי) ואי לא מאי לירות בר קשא דמתא לירות פי' בר קשא מוכס העיר וי"א ממונה על העיר: בר שאן   [וואהנזיננעג] ויפול ערום דשאול תרגום ונפל בר שאן: בר שטיא   [בלונדנזינגער] (יבמות לא) בגמ' וכולן שאין להן קדושין (כתובות כ) בגמרא העדים שאמרו כתב ידינו זה מידי דהוה אנכסי דבר שטיא זבין נכסי אתו תרי אמרי כשהוא שוטה זבין: בר שניא   [אבשאס. וועגריקען טאנץ]. (גיטין כז) הנהו בני הרמך דאזיל בדו בר שניא וכו'. פי' בר שניא בלשון ישמעאל מחול. ופי' דבר המועתק ממקום למקום כי משנין את מי הנהר מללכת נגדם ומסיבין אותן או את רובן ממקום שהיו הולכין בו אל מקום אחר אותו המקום המשונה אם לכל מי הנהר נעשה נקרא שניא ואם למקצת מי הנהר נעשה נקרא בר שניא ובי הרמך זו עיר היא אצל פומבדיתא ושם מימי פרת מתחלקי' לכמה חלקים באו בני הרמך ופתחו נהר אל אחד חלקי פרת שמכניס קצת מימיו וסובב בשלשה ובד' פרסאות וחוזר ומטיל את המים אל סוף הנהר העיקר והעליונים הם בני המקום אשר תחת השניא ולמעלה ממקום חזירת המים וכן הוא כיון שעשו כן באו בני המקום שהסבו המים ממנו וצעקו לפני אביי אמרו לו הרי הנהר אשר לפני ארצינו מתקין תיקנא. ופירושו שקרקעיתו עולה למעלה ואין המים עולין אליו אלא נשפכין כולן אל בר שניא אמר להן לבני בי הרמך לכו וסייעו את בני המקום הזה בכרותם את הנהר כדי שיורידו בו מעט למען יבואו שם ולא ישפכו כולם לבר שניא אמרו לו הרי השדה אובדת והפירות מתיבשין אמר להם אם כן צאו מן המקום דהכין דינא כל דאלים גבר זה פי' רב האי גאון: בר שורא   [קליינע מויער] (פסחים פו) שורא ובר שורא פי' בר שורא חומה קטנה שבנויה סביב העזרה והיינו חיל והיתה שוה עם קרקע העזרה והחומה שחוץ ממנה גבוה והיא שורה וזה נקראת חיל וזו נקראת חומה: בר ספינה   [שיפסוואססר בעהעלטער] אלכסנדרית (פרק ט"ו בכלים ובאהלות בפרק מביאין) (שבת לד) פירוש הוא כלי עץ גדול וממלאין אותו מים בספינות גדולות של אלכסנדריא (ובמעשרות בפרק הכובש) המקפה לתבשיל פטור ולקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן פי' הלוקח ענבים מן הגת כדי לבשל בהן כלומר בתבשיל לערב עמו בקערה פטור בור קטן כמשמעו לפי ששנינו למעלה שמן גמרו למעשר משירד לבור. ירושלמי אשכול שסחטו לכוס וטבל לתמחוי לא נטבל בלא כך אין האור טובל תיפתר בתבשיל צונן לקדירה חייב אמר רבי אליעזר בקדירה ריקנית היא מתניתא לא כך אמרה אלא המקפה לתבשיל פטור לקדרה חייב מפני שהוא כבור קטן. בייר כבר פירשנו בערך בייר (עירובין קד) ממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת ומבאר הקר ביום טוב פי' תנן (בסוף מדות) לשכת הגולה שם היה בור הגולה והגלגל נתון עליו ומשם היו מספיקין מים לכל העזרה והגלגל הזה יש מפרשים אותו אופן ובלע"ז קינוקו"לא ויש מפרשים עץ גדול ארוך נתון על עץ מפוצל ובראשו הא' של אותו עץ גדול תלוי חבל עם הדלי על גבי הבור וכשממלאין בו מוציא קול גדול כדתנן בתמיד מירי היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור וזה לא התירו אלא במקדש פירש בגמ' מאי בור הקר אמר רב יהודה אמר שמואל בור שהקרו על הנביאים והתירוה כלומר דקדקו על הבורות והקרו ולא מצאו בהן צד איסור כדי לגזור עליהן והתירום ואותבינן לשמואל מדקתני לא כל בורות הקירות התירו אלא זה בלבד ואי סלקא דעתך בור שהקרו עליה והתירוה מאי שנא זו בלבד מכל בורות הקורות כל בורות הקורות נמי נשתרו ולא קמא דשמואל אמר רב נחמן בר יצחק בור מים חיים וכן הוא אומר כהקיר בור מימיה וזה בלבד שניא משאר בורות מים חיים כמפורש בהלכה אלא זו בלבד וחמא דרב נחמן בר יצחק (בב"ב סד) לא את הבור ולא את הדות ומפרש בגמ' שהבור בחפירה והדות בבנין. (ושם סג) האומר תנו חלק לפנוני בבור וכו' פירוש פשיטא אם אמר חד שכיב מרע יחלוק פלוני בנכסי פלגא ודאי יהבינן ליה אבל אי אמר בהאי לישנא תנו חלק לפלוני בנכסי מהו תא שמע האומר לחברו תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אמר אין פחות מרביע סומכוס לטעמיה דאמר ממון המוטל בספק חולקין הלכך מקבל מתנה טוען חצי הוא שלי וחצי הוא שלך ויורש טוען החצי שתודה שהוא שלי אקחנו והחצי שתטעון שהוא שלך אינו כן דלא פירש המוריש תנו לו חצי הבור אלא תנו לו חלק קאמר וכן אעשה אתן לך חלק כל שהוא והוה ליה זה החצי ממון המוטל בספק וחולקין אותו ונותנין לו רביע הבור והכי נמי בכולהו נכסיו יהבינן ליה רביע כי אמר תנו חלק לפלוני מנכסי סתם פירוש בחבית אין פחות משמנה לפי ששתי חביות יש בבור וכשנותן לו רביע החבית יבוא שמינית הבור. בקדירה אין פחות משנים עשר לפי ששלש קדירות יש בבור וכשנותן לו רביע הקדירה יבוא אחד מי"ב בבור בטפיח אין פחות מי"ו לפי שארבע טפיחים יש בבור וכשנותן לו רביע הטפוח יבוא אחד מי"ו בבור וכולן שיעור אחד הוא נותן והרבה פירושים ראינו בזו הברייתא וזה שקרוב לנו. (באלו חוצצין פרק תשיעי במקואות) איזהו טיט היון זה טיט הבורות שנא' ויעלני מבור שאון מטיט היון. (שבת עז) בור זינקא בור זה נקי פי' נקי שאין מים. (בויקרא רבה) בריש צו מתחלת הספר ע"כ כתיב והקריבו בני אהרן ונתנו בני אהרן וערכו בני אהרן והקטירו בני אהרן אמר משה לפני הקב"ה בור שנוי ומימיה חביבין לעצים חלקת כבוד בשביל בניהן כדתנן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ומשל גפן לאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו וכו': ברבל   [פערמישט] (בכורות מד) אבל מברבלתא לא כתב רחמנא תבלול פירוש שמבולבל לבן בשחור: ברבריא   [איין לאנד] (יבמות סג) בגוי נבל אכעיסם אלו בני ברבריא ובני מרטניא שהולכין ערומין בשוק שאין לך משוקץ מתועב ומבוזה לפני המקום יותר ממי שהולך ערום בשוק. מעם לועז תרגום מעמא ברבראי תורגמה תרגום ירושלמי ברבריא. (ובהגדת ילמדנו) כי אם שמור תשמרון כל זמן שהקמיע הזה בידך הברברין רואין אותו ובורחין ממך (בויקרא רבה) בכי ימוך אחיך בפ' אשרי משכיל מהו וברבורים אבוסים רבי יהודה אומר מיני ביברים רבנן אמרי עוף טהור הוא ומעול' הוא והיה בא מברבריא והיה עולה על שלחן שלמה בכל יום. (א"ב ברבריא היא מדינה באפריקי ומוריטניא מדינה אחרת סמוכה לה): ברגן   [בורג. קאסטעל. פעסטונג] (בפרק ג' במעשרות) הצריפין והבורגנין ואלקטיות. (עירובין כא) אין בורגנין בבבל (ובשבת קנב) שאם יש שם בורגנין הולך. (ובסוף פסקא דאת קרבני לחמי) למלך שהיה מהלך בדרך הגיע לבורגן הראשון ואכל שם ושתה שם הגיע לבורגן השני וכו'. בורגנין כבר פירשנו בערך בדק פי' אחר בתים שעושין מחוץ לעיר בפחות פחות מע' אמה ושירים ושם מוכרים מזונות לעוברים ושבים ובלעז בור"גו. (עירובין עג) האחין הרועין והקייצין והבורגנין (סוכה ח) סוכת רועים קייצין בורגנין שומרי פירות. (ובמגילת איכה) מבלי באי מועד מבלי בורגנין ומבלי בליוטין פי' בני אדם הדרים בבורגנין: ברגר   [בויער] (בב"ר רחל נח איש האדמה) בורגר לשם בורגורתא פי' נקרא איש האדמה על שם שעובד את האדמה: ברדל   [שטאקשטרייך]. (בפסיקא ויהי בשלח) או סריות אתה אוכל או מאה ברדלין אתה לוקה או ממון אתה נותן לשון רומי קורי' לגורדילן בורדילו (א"ב פי' מכות ובלשון המוני של יון קוראים לשוט ורצועה בורדלו): ברדלס   [רויבטהיר] (פסחים ט) כ"מ שחולדה וברדלס מצויין שם (ב"ק יו) הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס הרי אלו מועדין (ובב"מ צג) הרי אלו אונסין (נדה יו) מפני שחולדה וברדלס מצויין שם פי' בגמ' ברדלס זו אפא וז' שנים הראשונים שהוא זכר נקרא צבוע וכשמתהפך לנקבה נקראת נפרזא ורעה היא יותר מן הזכר וכבר פי' בערך אפא: (א"ב פי' פרדליס בלשון יוני ורומי נקבה של מין חיה אורבת וטורפת כמו נמר ולא יכולתי להבין מאמר ברדלא זו אפא כי אפא הוא אפעה ונחש): ברדניקוס   [איין הויך אוסגעוואקסינער מענש] (ברכות ס) מקום הגיחור והלובקן והברדניקוס. פי' גאון פתרו הראשונים ברדניקוס שהוא איש שקומתו ארוכה יותר משאר בני אדם (א"ב פי' ברטניקוס בלשון רומי איש אי ברטניא הגדולה נגד צרפת ואנשיה בעלי קומה): ברדס   [ראהר שטארקע אבווייכען] (נדרים מא) אמר רבי יוחנן ברדס אין מבקרין ואין מזכירין אותו מ"ט מפני שהוא כמעין הנובע פי' בורדס חולי מעים שמשלשל כמעין הנובע: ברדס   [מאטראץ] (בסוף כלאים) הבדסין והברדסון ובמדרש פנים אחרים של וישלחו לענין ציצית וכבר פירשנו בערך בדס: ברדק   [איין ריגיל]. (תרגום ירושלמי) ויעש את הבריח התיכון לברוח ועבד ית ניגריא מציעא לברדוק: בורדקאי   [בעקער] (פסחים מ) רב פפי שרי ליה לבורדקאי דריש גלותא למימחת קדירה בחסיסי פי' רש"י נחתומים: בורידקיא   [גרין גיוואנט] (ירושלמי דכלאים פ' אינו אסור) אלבשוני ברידקיא לא חיוורין ולא אוכמין פי' בלשון רומי בגדים צבועים בגוון ירוק פכרתי (בב"ר פרשת ויחי ופרשת דעו כי ה' גריס דבריקא): ברז   [לאך עפפענונג שטאך] (שבת קיז) לא צריכא דשקיל ליה בברזי פי' ברזי נקבים והכי קאמר מאן דבזע ליה לעור כשהוא מפשיטו מוכחא מילתא דלא בעי לעור ואין לו הנאה ממנו ולא דמי לפסיק רישיה ולא ימות (ב"מ מ) בגמ' דיוציא לו שתות ליין איכא טירחא ודמי ברזניתיה פי' טורחי' שמוכר לקונה לזה עכשיו ולזה למחר ומתבטל ממלאכתו והדמים למי שנוקב נקבים בחבית להוציא היין (ובב"ב צח) בגמ' המוכ' יין לחברו והחמיץ ולא אמרן אלא דלא תני ליה בברזא אבל שני ליה בברזא לא אמר רבא האי מאן דזבין חבית' דחמרא לחנוני אדעתא לזבינא ולמיהב ליה דמי ותקיף אפלגא או אתילתא דינא הוא לאהדורה למוכר והני מילי דלא שני בברזיה אבל שני לא יכיל לאהדורה ליה דיכול מוכר למימר ליה ללוקח אנת הוא דאפסדתה כששנית הברזא נעכר היין והחמיץ ולא אמרן דינא הוא דמהדרה ליה אלא אכתי יומא לזבינ' לא מטא אבל מטה ולא זבנה לא יכול לאהדורה דלא הוה ליה לשהויה. (סנהדרין עו) והני מילי דברזי מברז. אכה בדוד ובקיר תרגום ואברזיניה בכותלא (ע"ז נט) דעד ברזא אסיר ואידך שרי (חולין ח) ליבן שפוד והכהו בו נידון משום מכות אש אלמא חבטא קדים התם נמי דברזי מברז פי' ברזא נקב: ברזא   [רימען צום] (חגיגה ט) נאה עניותא ליהודא כברזא סומקא לסוסיא חיוורא פי' רצועה כדאמרן מעיקר' משכא והשתא אברזין (א"ב ובערך אברזין פי' מכסה טפייטן של סוס): בריז   [בייט אין גארטען] תרגום הלך דבש בריז דובשא פי' ערוגה ושורה: ברזל   [בעהערשער] תרגום בפסוק אם לא תדעי לך עלפים ברזילהא (פי' מנהיגיה): ברזל   [פורט בעוועגען] (שבת סו) ליחתמיה בשתין גושפנקי ולברזיליה ולידרי' (פי' רש"י ינענעו וישאנו): ברזינא   [קליינעס בעכער. איינע געוויססע מאס] (שבת צ) מי רגלים בן ארבעים יום ברזינא לזיבורא פי' נשכו זיבורא ישתה אחד מח' ברביעית: ברזית   [עהל גזעלבטער] (בב"ר) בא גד הוא אבי ברזית שהיו בנותיהן נאות והיו נשואות למלכים ולכהנים שנמשחו בשמן זית: ברחא   [באק, ציגע] קרחא (שבת קנד) כלומר עז זכר שהוא קרח והוא שעיר עזים וי"א איל אתא ברחא דמרי ביתא (ב"ק ריש גמ' דפרק שור שנגח את הפרה) וממכלאותיך עתודים תרגום ומן עדרייך ברחי, ודם עתודים אשת' תרגום ודמא דברחי: בריח   [מיהל שטיין] (במגלת איכה) בחורים טחון נשאו לא היו ריחים בבבל וכיון שעלה נבוכדנצר לארץ ישראל היה תופס הבחורים ומטעינן ריחים להוליכן לבבל באותה שעה אמר הקב"ה כבר נשבעתי לבני עמו אנכי בצרה בדין שאהיה עמהן בכל צרה הה"ד כה אמר ה' גואלכם קדוש ישראל למענכם שולחתי בבלה והורדתי בריחים ברחים כתיב וכשדי' באניות רנתם הוון רכבין זמרין קדמהון ואינון טעונין ומהלכין על ארעא על כרחיהון דלא בטיבותהון: ברטיא   [לאנסע שפיעס] (שבת קמו) בעו מיניה מרב ששת מהו למיברז חביתא בבורטיא בשבתא (סנהדרין כ"ז) אמר רבי שמעון חד אמר קמי דידי גנב כקבא דחושלא וחד אמר קמי דידי גנב קתא דבורטיא פי' מקדח וי"א רומח: בריוני   [פרייא רויטער שלעכטע מענטשן] (גיטין נז) אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה. (ובילמדנו ויבא עמלק) ואת יואש עשו שפטים אל תקרי שפטים אלא שפוטים עמדו עליו בירניו' קשים שלא ידעו במשכב אשה ועינו אותו במשכב זכור שנא' וענה גאון ישראל בפניו (ובפסיקא ודי זהב) תבעו אותם הבריונים ונתן להם פי' לסטים (א"ב פי' בלשון יוני אלמים עושקים ואנשי מלחמה): ברך   [זעגענען בענטשען] (פסחים קה) חוץ מברכ' המצות וברכת הפירות שפותח בהן בברוך ואין חותם בהם בברון ברכת הפירות פירות ממש ברכת המצות תפילין ומזוזה וציצית ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אקב"ו להתעטף בציצית. (סוכה מו) תני תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אין מברכין עליהן אלא שחרית בלבד אתמר אביי אמר הלכה כר' רבא אמר הל' כחכמים אמר רב מרי ברה דבת שמואל חזינא לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמנח להו מברך וכן הלכתא. תנן (פסחים קכא) בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו' תניא בתוספתא דסוף פסחים איזו היא ברכת הפסח אומר בא"י אקב"ו לאכול הפסח איזו ברכת הזבח בא"י אקב"ו לאכול הזבח. (זבחים ל"ו) מנין לניתנין בזריק' שנתנן בשפיכ' יצא ת"ל ודם זבחיך ישפך סבר לה כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו' (פסחים קכ"א) כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה לדברי ר"ע לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה פי' קיימא לן הפסח דמו בשפיכה כדתנן כהן הקרב אצל המזבח זורק זריקה אחת כנגד היסוד והזבח כגון השלמים וכיוצא בהן דמן בזריקה ואמרי כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל דאמר ברכת הפסח פוטר את של זבח ואינו צריך לברך על הזבח ברכה בפני עצמה אבל ברכת הזבח אינה פוטרת של פסח זריקה בכלל שפיכה כלו' הטעון זריקה אם תזרקהו בכלל שפיכה יצא אבל אין שפיכה בכלל זריקה והטעון שפיכה אם יזרקהו לא יצא אלא טעון שפיכה לדברי ר' עקיבא לא זו פוטר את זו (ברכות מב) בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון. פי' אח' שישלים סעודתו ונטל ידיו לברך ברכת המזון אם ביקש לשתות יין קודם ברכת המזון אינו צריך לברך בפה"ג וה"מ בשבתות ובימים טובים ובעת שיצא מן המרחץ ובשעת הקזת הדם וכיוצא בהם שאדם קובע סעודתו על היין ובדעתו לשתות אחר סעודתו וכי מברך בתחלה דעתו על כל מה שישתה אבל בשאר ימות השנה ברכת היין שלפני המזון אינה פוטרת היין שלאחר המזון אבל היין שלאחר ברכת המזון בין בזה ובין בזה צריך לברך וברכת המזון ודאי מפסק' וכיון דמפסקא איתסר ליה למשתי ולא שתי עד דבריך כדרבה בר מרי דבריך על היין שלפני המזון ואחר ברכת המזון. (ראש השנה כט) תני אהבה בריה דר' זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם המוציא לחם מן הארץ ברכת היין בורא פרי הגפן שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוצי' (ירושלמי בברכות בפרק מי שמתו' תני כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון והא תנינן כל שאינו מחוייב בדב' אינו מוציא את הרבים ידי חובתן הא מחוייב אע"פ שיצא מוציא א"ר אילא שאני ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך בעי רחבה ברכת הלחם של מצה שצריך לברך המוציא ועל אכילת מצה וברכת יין של קדוש היום שצריך לברך ברכת היין וברכת קדוש היום מהו מי אמרינן כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה ופשטינן ליה מההיא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש וכי הוה אתו אריסי מדברא הוה מקדש להו שמעינן מינה שאף על פי שיצא מוציא והוא הדין לברכת הלחם. כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא (ברכות לד. סוטה לח) ברכת הבית ברובה (כתובות קג) פי' ברכת הבית כגון הא דאמר נר לאחד נר למאה כל כי האי גוונא אין נותנין אלא כגון פת וכיוצא בה נותנין לה ואפילו בבית אביה (מגילה כב) אין אומרין ברכת אבלים וחתנים ואין מזמנין על המזון בשם פחות מי'. ברכת אבלים ברכת רחבה וא"ר יצחק א"ר יוחנן ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בי' ואין אבלים מן המנין. (כתובות ז) אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן מברכין ברכת חתנים בי' וחתנים מן המנין וכו. ואמר רבי יוחנן ברחבה ואסיק ברכ' רחבה כל ז' מי איכא משכחת לה בפנים חדשות כי הא דרב חייא בר אשי מקרי בריה דר"ל היה ואמרי לה מתני בריה דר"ל הוה וכו'. פי' רב האי גאון ברכת רחבה מאי דבריך יהודה מתורגמני' דר"ל ואית ביה נפישי מילי כגון צדוק הדין וחותם דילה בא"י מחיה המתים. ומנהגא דילה הכי הוה אחר שקוברין את המת נקבצין ועומדין במעמד והוא שדה שמפטירין בה מתים ועומדין מעומד ומיושב אחורי קבורה יש להם מקום קבוע מוכן ברחבה ומכריזים ואומרים שבו יקרים שבו ויושבין וממתינין כמעט ומכריזים עמדו יקרים עמודו ועומדים למקום אחר ומכריזים שבו יקרים שבו ובאותה עמידה ובאותה ישיבה מנחמין את האבל בין שאבלין עוברין וכל העם עומדין ובין שאבלין עומדין וכל העם עוברין במקום שרגילים לעמוד בשורה ובין שיושבין ואין מנחמין בעמידה אלא בישיבה כמנהגנו עכשיו כשאר העם אבל בראשונים מנהג לעמוד בשורה ואבלין עוברין ומקודם ישיבה ראשונה מאחרי הקבורה לאלתר מברכין ברכת רחבה קודם עטיפת ראש האבל ומאלתר עוטפין את ראשו לומר שחלה עליו אבילות וי"ל ברכת רחבה כמה שערים בצידוק הדין וכל אחד מוסיף מחכמתו ואין מנהג ברכת רחבה בבבל. תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ויקרא יעבץ אל ה' ויאמר אם ברך תברכני. (תמורה טו) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו. (בגמ' דפרק יש בערכי') ברוך שחלק מכבודו למלכי'. (בילמדנו ראה החילותי) הרואה את המלך כך חייב לברך. ברכת לבנה בא"י אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. (סנהדרין מ"ב) בסוף גמ' דפרק היו בודקין מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה רבי הונא בשם רבי יוחנן אמר אף מוצאי יום הכפורים מברכין מפני ששבת האו' כל היום (וב"ר פרש' יא ויב ובסוף פר' כג ובברכות ירושלמי) בפ' אלו דברים בגמ' בית שמאי אומרים שברא מאור האש: ברך   [איינזעטציג איין געוויכס צור פארטפפלאנצוג] (פ' ז' בכלאים) המבריך את הגפן בארץ פי' חופר בארץ ומבריך היחור וטומנו בעפר ומוציא ראש היחור במקום אחר ובלעז פורפיינ"י. (ובריש ערלה) אילן שנעקר ובו בריכה פרח מן האילן טמון בארץ מלשון הבריך: ברך   [פפלוג שאר אוך דאס האלץ ווארין דיא פפלאגשר איין געשטעיט איזט] (תענית כו) ת"ר עד היכן גשמים יורדין והצבור פוסקין ומתענין רבי מאיר אומר כמלא ברך המחרישה. (ובפרק י"ז באהלות) עד ברך המחרישה פי' כשיעור חפירת האת בקרקע. בחרישה ובבורך ובביצול טמא (בפ' כ"א בכלי') אית דאמרי ובכרך. פי' בוכרא בארמית והוא עץ של מחרישה שכשחורשין הצמד בארץ אחר כך מביאין מחרישה אחרת שיש לה את קטן ובריש החרב תבואה שכשתלך המחרישה בארץ בורך החרב החלול כמן מרזב תרד התבואה מעט ותזרע בארץ והוא כמעשה המחרישה שאינם לזריעה אלא שהחרב שלה שהיא מחרישה של זריעה חלול. פ"א עץ המחרישה שיש בו הברזל ונמשך בארץ: ברך   [ערשטע פאר יונגע טויבן] (ביצה י) בגמ' ב"ש אומרים לא יטול אלא אם כן נענע אמר רב חנן מחלוקת בבריכה ראשונה פירוש אפרוחים חדשים שלא הולידו בזה השובך אלא בריכה אחת (ר"ה טו) בד"א באילן שעושה ב' בריכות בשנה שתי בריכות סלקא דעתך. פיק וכי יונים הם שעושין שתי בריכות אלא שעושין פירות ב' פעמים בשנה כמו יונים שעושין ב' בריכות והוא דיופרין שטוען פירות ב' פעמים בשנה כגון תאנה שעושה פירות בקיץ ובחורף: ברך   [לעהרהייט] (כתובות סד) אמר רבא האי בורכא א"ל רב נחמן בר יצחק מאי בורכתא אנא אמריתה ניהליה. (ובפ' קמא. דשבועות יד חולין פח) ועל זדון טומאת (ובסוף גמרא דכסוי הדם). פי' האי בורכתא כלו' דבר בורות הוא ובור הוא מי שאומר דבר זה: ברך   [וואסער בעהעלטער] עושין נברכת במועד (במשנה בפ' קמא דמ"ק ח ובב"ב מז) ולא נברכת של כובסין כבר פי' בבקיע ובכל המעורב (בפ' ו' במקואות) כמה יהא בנקב ויהיה בו שלשת לוגין אחד משלש מאות ועשרים לבריכה פי' בריכה שיעורה במקוה מ' סאה והסאה כ"ד לוגין יעלה תתק"ס לוגין יבא ג' לוגין מש"כ בריכות עגובאי תרגום חצר התיכון אשר על גבול חורון: ברך   [איבעברפלוס] (ב"ר פרשת ויאמר שלחני כי עלה השחר) אמרי ליה אית במאתן ברכאן (ובסוף פרקא בתרא דברכות בירושלמי) כל ברכיא טבין וברכיא דאורייתא בישין ענין ספוק כלומר אין אדם רשאי לומר יש לי ספוק בלמודי אלא צריך ללמו' ולהוסיף תמיד): ברכייר   [ארם שמאח קניא לעדר]. הזון והברכייר טמאים (בכלים בפ' כ"ו) סנדל עמקי פי' עור שמשים האומן בין עקביו. ס"א עושי המלאכה שצריכין לעמוד כרועין על ברכיהן (א"ב פי' בלשון רומי לבוש הזרועות): ברכסין   [רעגען] (ירושלמי דשבועות פ' שבועות שתים) מאן דחמא מטרא נחית ואמר קירי פולי בריכסון (ובנדרים פ' ארבעה נדרים) דהין דחמא מטרא נחית ואמר פולי קירי בריקסון פי' בל' יוני מטר ופי' פולי הרבה ופי' קירי אדון הוא שבועה האלקים המטר הרבה: בורלא   [עדעאל שטיין] תרגום אבני שהם אבני בורלא מין אבן טובה כן שמה בל' יוני ורומי): בורלא   [שטייער] והני מילי בבורלא וכרגא בעל הערוך גרס בולרא עיין שם: ברמא   [פאנצער] (מדרש איכה) פסקא דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ כברמא לאיספריסא פי' בלשון רומי מין צנה עיין ערך איספריסא: ברן   [פאלאסט בורג]. ויחרגו ממסגרותיהם תרגום ויזועון מברנייתהון שכיות החמדה תרגום בירניות שפירן וכן תרגום ארמנות בן הדד וענה איים באלמנותיו תרגום וינצפן חתולין בבורנייתהון בלע כל ארמנותיה תרגום שיצי כל בירנייתהא. פי' אחר כל פלטורהא: ברן   [קליינע שיף] (יומא עז) יכול יעבירנו בברני קטנה. (ראש השנה כג פ' אם אינן מכירין) וצי אדיר לא יעברנו אמר רב יהודה אמר רב זו בורני גדולה ותרגום וצי אדיר ובורני רבתי לא תגוזיניה. והשיבך ה' מצרים באניות תרגום יונתן בורניא ואלפיא (א"ב פי' בלשון יוני ספינה): ברן   [פרעמדע] (בויקרא רבה) ואשה כי יזוב זוב דמה ריב"ל אמר על ידי שהושיב יהויקים נשים בורניות בירושלים מהו בירניות בורן צריין שהיה הורג בעליהן ומכניס ממונם לטימיון הה"ד וידע אלמנותיו ועריה החריב ותשם ארץ ומלואה מקול שאגת וכו'. ברוני סכרוני סבוני מאבוי (בפסיקא דויהי בשלח פרעה) (א"ב בירן פי' כמו שדה בור שאינו נזרע. צריין פי' צרורות ומעוגנות): ברנט   [קעך גישיהר, באדע וואנע]. (במגלת איכה) טומאתה בשוליה מטרונה שאמר לה אוהבה עשי לי חמין נטלה ברנטין של מלך ועשאת חמין ס"א נטלה טורתוק אחד של מלך פי' קומקום (א"ב בנוסחאות דידן כתוב לורטייא עיין שם): ברנק   [ווייסעספרוען טוך]. המטפחת והחריטים תרגום ברנקיא ומחטיא (א"ב פי' בלשון רומי מין לבוש ובגרסאות שלנו כתוב לבורנקיא ומחכיא): ברסי   [גערבער]. (קדושין פב) הגרע והבלן והברסי. (כתובות עז) והיה לו אח בורסי פי' אומן המעבד עורות. (שבת ט) ולא לבורסקי פי' מקום שמעבדין בו עורות (א"ב וכן בל' יוני): ברסם   [איינע קראנקהייט] (גיטין סט) לברסם ליתי כי פסתקא דנשדור. (חולין קה) אמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא שתי אופיא משום מאיסותא אמר לי מר משום דקשה לברסם משתיא קשי לברסם לברסם דחמרא שכרא מעבר ליה דשיכרא מיא מעבר ליה דמיא לית ליה תקנתא היינו דאמרי אנשי בתר עניא אזלא עניותא פי' ברסם פלוריטקי (א"ב בנוסחאות דידן כתיב כרסם): ברסיף   [שטאדט אין בבל]. בבל בבל ברסיף (שבת לו בסוכה לד סנהדרין קט) בגמ' דדור המבול אמר רב אויא מגדל משכח את התלמוד א"ר יוחנן בבל ובורסיף סימן רע בתורה מאי בורסיף בור שפת (ובב"ר) ויפץ ה' אותם אמר ליה מן הדין אתר את אמר ליה מן בורסיף אמר לי' לא כן אלא בולסיף: כי שם בלל ה' שפת פי' בערך חצוצרות: ברץ   [אויף היפין איבער גיין] (מנחות יא) החסר והיתר פסול איזה יתר שקמצו מבורץ חסר שקומצו בראשי אצבעותיו כיצד יעשה פושט אצבעותיו על פיסת ידו. (ושם צ) מדת הלח בירוציהן קודש מדות היבש בירוציהן חול פי' היוצא מהן וירוץ לחוץ והלח יורד בתוך הכלי ויוצא לחוץ וקידשו הכלי על כן קודש ובירוץ היבש אינו נכנס בכלי קודש על כן חול (יומא מז) תנו רבנן מלא קימצו יכול מבורץ (ע"ז ס) נקטוה לידיה כי היכי דלא לישכשיך ובירציה עד דשפי פי' עשו נקב בצד החבית והוציאו את היין עד שיגיע ממקום שיד הגוי מגעת: ברץ   [בוידען איינעס געפעס]. (ע"ז עד) סחיף להו אפומייהו וחתים להו אבורצייהו ס"א וחתים להו אשולייהו: ברצוץ   [קאפף פוטץ] תרגום ירושלמי ואת פארי המגבעות וית ברצוץ כובעיא: ברק   [אויגען שטאאר] (שבת עח) דם כדי לכחול עין אחת שכן כוחלין לברקית. (פסחים קיא) בגמ' דלא יפחתו לו בסוף הלכ' מן שתי מיא בצעי קשה לברקתי (גיטין לח) לברקתי ליתו עקרב' דשב חומרי וכו' (בכורות לח) לבן צף הרי זה מום השוקע אינו מום וסימנא בורקא. (מציעא עח) השוכר את החמור והבריקה גמ' מאי הבריקה הכא תרגומו נהריתא פי' שעיניה יפים ואינה רואה על ידי רוח יבא זה החולי וכן פי' קשה לבורקתי רוח שאוחזת את העינים: ברק   [בליצען, פינקלען] (ברכות נד) על הברקים ועל הרעמים פי' הברק הזה מאש שלמעלה הוא יוצא ומבהיק העולם שנא' ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים (יומא כח ובתמיד בפ' ג' מנחות ק) פי' ברקי שהאי' השחר עניין ברקים ורעמים וי"א ענין פטדה וברקת: ברק   [ווייסער וויין, אודער שטארקר וויין] יין כושי יין בורק וי"א בודק שהוא קשה ובודק את כל הגוף: ברקא   [ווייס פערד] (סנהדרין צה) בענין משיח א"ל שבור מלכא לשמואל אמריתון משיח על חמרא אתי אשדר ליה אנא סוסיא ברקא פי' סוס משובח. ס"א סוסיא בארג: ל"א סוסיא בדקא ר"ל בדוק לרוץ: ברקא   [איין שטריק אויס האאר] (גיטין סט) לשברירא דליליא ליתא שודרא ברקא פי' חבל של שיער. (ע"ז כח בגמ' דמתרפאין. בפרק במה אשה בגמ') דהבנים נירא ברקא פירוש ליצ"ו של שיער: ברקא   [פאר הויז] (ב"ב סא) מאי יציע הכא תרגומו אפת' רב יוסף אמר ברקא חלילא כבר פי' בערך אפתא (עירובין טו) בסוף הלכה רבי יוסי אמר רחבן ג' טפחים ההוא ברקא דהוה בי בר חבו פי' בנין כמין תא דהוה בי בר חבו על פני המבוי וחלקו בו אביי ורב' כל שנות' ומפור' בהמוכ' את הבית: ברקין   [איינע ארט הויזען] (ריש ילמדנו פסקא הן האדם) פטשיהון אלו ברקין הנתונות על ירכותיהן (בירושלמי דשבת פ' כתבי הקדש) שני סבריקין ושני אברקין פי' בלשון רומי מכנסים: ברור   [איינע שטאדט] חיל כבר פירשתי בערך אור: בררי   [אבשפרוך]. (פסחים קיב) ואפילו מן התמחוי. (ע"ז יב) לימא איהו לנפשיה פלניא פלניא אמר לי אמי איזדהר משברירי ברירי רירי ירי רי דשברירי ברירי בכסי חיורי שכיחי פי' לחישה היא בתחילה פוחת ש' מן התיבה ואח"כ ב' ואח"כ ר' כדי שתהא התיבה מתחסרת והולכת: ברת   [אומצייטאגע פייגין]. (ב"ר פרש' טו) ויטע ובסוף רני עקרה ויתפרו עלה תאנה ומה היתה אותה תאנה רבי אבין אמר ברת שבע דאייטיאת שבעת יומיא דאבלא לעלמא רבי יהושע בשם רבי לוי אמר ברת אלי דאייטיאת אליתא ובכיתא לעלמא: ברת   [טענין ביימר]. (ראש השנה כג ב"ב פ) זתים לקוץ ברוש ברתא. כארזים עלי מים תרגום ירושלמי דמיין ומנטלין בברייתא. בכל עצי ברושים ובכינורות תרגום בירתן ובכינרין בצלעות ברושים. ברוש תדהר ותאשור: ברית   [בונד] (ברכות ה) נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין וכו' פי' ברית במלח ברית מלת עולם הוא לפני ה' ברית ביסורין והבאתי אתכם במסורת הברית וי"א אלה דברי הברי' (בסוף תוכחות) והיה כי תבא (ושם מח) פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו ניתנה בג' בריתות וזו ניתנה בי"ג פי' בג' בריתות דתורה בלוחות שניות הנה אנכי כורת ברית כרתי אתך ברית ואת ישראל במכתב הראשון אלה דברי הברית י"ג בריתות דמילה מפורש בפ' ויהי אברהם (פסחים לח) בגמ' חלות תודה ברית הן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני. א"ד בתמיהה ואית דאמרי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני בניחותא פי' ללישנא קמא נראין הדברים כי רבי אליעזר אמר לו לרבי אלעאי ברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בסיני כלומר בתמיהה. ללישנא בתרא כי רבי יהושע עצמו הוא שאמר לו ברית הן הן הדברים כלומר ודאי ברית בשבועה נשבע לו כי הן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני ואף על פי שהן הלכה למשה מסיני לאו טעמא בעיא ש"מ שכל הדברים המפורשים במשנה הלכה למשה מסיני אע"פ שהן שנויין סתמא: ברית   [קעטע] טהורה ויוצאין בה (שבת סג) פי' זו שלשלת שמטילין בין כבל לכבל דאמר במסקנא הטיל שלשלת ביניהן וזו היא ברית וכך סלק' שמעתת': ברית   [זייף] (שבת פט) מי רגלים נתר ובורי'. (נדה סב כריתות ז) בורית כרשינא ט' קבין כבר פי' בערך אהל ואצרוף כבור סיגיך תרגום ואברור כמה דמנקן בבוריתא: ברתירא   [טראג זעסעל] (מדרש שיר השירי') פסק' אתי מלבנון כלה כאילין סביא דלית אינון יכלין מטענין בכלקדיקא ואינון מטענין לי' בבורתידא פי' מין כסא מיוחד להוליך בה אדם ממקום למקום: בש   [שלעכט. איבעל, בייז] תרגום בין טוב לרע בין טב לביש והעיקר ביש או באש: בשל   [געזאטנע לעדער] (שבת עט) התם בבושלא פי' העור שנעזב כמו שהוא בלא מלח ונתבשל ונפסד כשמלבישין אותו על משקל או על זולתו יבש וקש' מאד ודרך חנוני לצרור משקל של אבן שלא יחסיר: בשלי כומרא   [אומצייטיגע פייגען ווס מען מיז זייא אוס ווארמען. קאכען] (ברכו' מב) ועל הנובלות פי' בערך כומרא (חולין צח). ולקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל אין בשלה אלא שלמה רבי שמעון בן יוחאי אומר אין בשלה אלא שנתבשל עם האיל דכולי עלמא בהדי איל מבשל ליה רבי שמעון בן יוחאי סבר מבשל והדר חתיך לי' ומר סבר חתיך ליה והדר מבשל בגמ' דירך שנתבשל בה: בשן   [שלעכטע איילביהרטן] (בפיאה פ"ז) שפכני או ביישני פי' בערך שפך: בשן   [איין שטאדט] (מגילה כד) אמר רב חפני ובשני לא ישא את כפיו תניא נמי הכי אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפה ולא אנשי בית שאן וכו': בשקר   [אמערקענטליך. אונטערזוכען] (עירובין יט) בר מאן דבעיל כותית ומשיך ליה ערלתיה ולא מבשקר ליה פי' ולא ניכר הברית. (יבמות קכב) אבא בר מניומי הוו מסקי ביה דבי ריש גלותא וכו' חליף קמייהו ולא בשקרוהו. ס"א ולא אישתמודעיהו. ולבקר בהיכלו תרגום ולבשקרא בהיכליה: בשר   [פלייש. אונאנעהמליך] (פסחים טז) הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו פירוש הוא שרץ ואמאי כתב בכנף בגדו ולא בידו משום דתנן (בערובין קד) שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו כמו כן הוציאו בבגדו ונגע בכנפו במקצתו של שרץ. היקדש. היטמא כמו פן תקדש (באהלות בפ' קמא) אבר שיש עליו בשר כראוי פי' נשאר על האבר בשר במקום שיתכן להדבק ולהתרפאות וכבר פירשנו בערך ארך. (ובבראשית רבה לה) צא מן התיבה ברוך שנתן חן מקום על יושביו ונתתי לכם לב בשר לב ביסר בחלקו של חבירו: בשש   [זוימען, צושפייז] (ברכות מ) בגמ' על הירקות לית דין צריך בשש. היאכל תפל מבלי מלח תרגום כמה דלא מתאכל מידי בשש בלא מילחא פי' כל דבר שיאכל עם הפת בשש שמו לפתן בלשון משנה ובלישנא דרבנן שמו בשש ועוד בארץ ישראל נותנין חמאה בקדירה ובצים ופלפלין ומבשלין אותו וקורין אותו תבשיל בשש. פ"א אין צריך המברך להתבושש ולחזר על לפתן אלא מברך לאלתר מפני שיש בו מלח. פ"א מפני שהוא לחם יפה ואין צריך לא מלח ולא לפתן: בשת   [שעהמהאפט] עור בית הבשת כבר פי' בערך בי"ת: בשות   [צורונג] חזייה לרבי אליעזר בבישות (בסוף גמ' דפרק ב בכתובות) פי' החזיר ריש לקיש פניו והביט בר' אליעזר בפנים זעומות: עיין ההערה בערך בר נפחא: בת   [טאכטער] אחותו (גיטין יז) בגמרא נכתב ביום אתמר מפני מה תקנו זמן בגטין פי' כיון שאין טורפין בזמנו של גט לא ממשעבדי ולא מבני חורי למה למכתב ביה זמן רבי יוחנן אמר משום בת אחותו זימנין דזניא ומחפה עלה. (ירו') מעשה באחד שהיה נשוי בת אחותו וזינתה עד שהיא אשת איש ועמד וגירשה והקדים זמן הגט אמר מוטב תידון כפנוי' ואל תדון כאשת איש זה המעשה בירושלמי (בפרק השולח גט לאשתו סנהדרין עו) ת"ר האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו וכו'. בת (כתובות נב) בגמ' בנין דכרין בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו היא פירוש ומתמהינן וכי בתו בידו הוא לתתה לאנשים וכי נקבה תסובב גבר המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לעכו"ם עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה: בת   [דאך] (ע"ז נ ובשביעית פ"ב) מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין בתים עד ראש השנה. ירושלמי עושה להן בתים לצל והיא גדלה מחמתו: (א"ב בית הוא הערך): בת   [שנעלל, געך אין איין מאהל] (יומא לא) היה כותבה בבת אחת פי' בפעם אחת: בת ארעא   [אינע בלאזע אויף דער פערשט] (שבת סה) בסלע שעל הצינית מאי צינית בת ארעא פי' בת ארעא מכה מתחת הרגל מאי שנא שמשימין סלע של כסף עליה אילימא דאקישא מעלי לה כלו' כל דבר שהוא קשה מועיל לה ליעביד לה חספא כלומר טס של חרש שקשה אלא משום שוכתא כלומ' שהוא כסף מלשון נסכא נעביד לה טס של כסף אלא משום צורתא נעביד לה פולסא כלומר מטבע של נחשת שכן בלשון ישמעאל קורין למטבע פלוס אמר אביי שמע מינה כולהו מעלי לה ולא משכחת לה מילת' דאית בה כולהו אלא סלע דאקישא וצורתא ושוכתא ויש אומרים שוכתא חלודה כמו דאישתוך טפי: בת ברתא   [קליינע בריננע] (חולין קה) כי פליגי דפסיקינהו בבת בירתא פי' כגון שלל אגפיה (א"ב ענין מלה זו בת בור כלומ' בור קטן ובעל הערוך כוון למימרא דרבי יוחנן מאי שלולית אמת המים המחלקת שלל לאגפיה): בת דינא   [אובער נעכטיגען] בטל דינא (סנהד' צה) במעשה דסנחריב פי' לן הדין. בת טות (פסחים קז) פי' לן בתענית (א"ב בת טות פסוק בדניאל ו' תרגום לן בלילה ההוא והוא בת בליליא ההוא) בת בקלנבו (סנהדרין סג) (א"ב בעיר קלנבו ושמה על שם ע"ז): בת חורין   [פרייא] היא זו ומקפדת עד ג' פעמים (שבת קט) בגמ' אין עושים הילמי פי' רוח רעה ששורה על גב העין יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ג' פעמים וגם היא נקראת בת מלך ופוך מעבירה: בת מזגא   [רעב האהן] חמרא שריא (חולין סג) בגמ' סימני העוף פי' שם עוף: בת גירא   [וועבערפאדען] (שבת קה) מאי בנירים אמר אביי תרתי בבת נירא וחדא בנירא פי' כד אזלא נירא תרי זמני סחור סחור נקיט חד זמנא מאותו חוט עבה שהולך בעבר על הנירא: בת עינא   [לאך] (מ"ק י) מאי מכבשין רב יחיאל אמר בת עינא פי' נקב שבאמצע ריחים: בת צידעא   [שטערען לאקין] (שבת פ) מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב צדעא ובת צדעא ובתשובות כתב בת צידעא פי' כשהאשה קולעת שערה כולן משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחת' כנגד צדעיה ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט וטחה אותו שער ואינה קולעת אותו אלא מטילה אותן כנגד פנים זה עושה בת עניים אבל עשירה סורקתו בבשמים בשמן טוב שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיינה כאבילו' ויתייפו. תרגו' ברקתו (שופטי' ד') בצדעיה בת קברייא   [איין פויגל] (מדרש אסתר פסקא בהראותו את עושר) בין מדידיה בין לא מדידיה מתגלגלת בת קברייא עיין ערך צרצרא): בת קול   [ווידער שטוממע] (בפ"ק דברכות ירושלמי) קודם שיוצאת בת קול הרוצה לעשות כבית הילל בקוליהון ובחומריהון עוש' כבית שמאי עושה לאחר בת קול העובר על דברי ב"ה חייב מיתה היכן יוצאת בת קול רב ביבי בשם רבי יוחנן אמר ביבנה: בת תיהא   [ציטרונען בלאט] פירשתי בערוך תיהא: בתא   [גשווילסט] למפתח ליה בותא כבר פירשנו בערך בועתא: בתוותא   [מיט פון דער בייט] (שבת קי) ואי לא ליתי כרתי מכבתותא דמישרי. ס"א מבוותא מאמצע ערוגה: