משתמש:מושך בשבט/ערוך/3

אספתין   [זא וויא ערך שלפני זה] שמות רב' פרשת החדש הזה לכם בשר ודם שהוא קינה עבדים ואומר עשו אספתין פי' סייף עיין אספטי): אסקטלא   [קליינשיסלי, שאהל]. במשנה אלו מגלחין אין מוליכים לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון אלא בסלים. ובסוף כלים הטבלת והאסקוטלא של זכוכית טהורין פירוש טבלא כמין שלחן בין של כסף בין של זהב בין של זכוכית. אסקוטלא כמין קערה קטנה וכן שמם בלעז טבל"א טב"ולא אסקוטלא איסקודי"לא (א"ב בלשון רומי כן שמו): אסקוטלא   [רימן קאנטשיק]. טרק לי באסקוטלא אאפותאי בסוף פרק חסידים ובע"ז פרק אין מעמידין (דף כח) בגמר' דמתרפאין האי סימטא פרוונקא דאישתא היא מאי תקנתיה נמחייה שיתין אסקוטלי ונקרעיה שתי וערב פירוש כשכופף אדם אצבעו על בוהנו ופושט בכח ומכה בה (א"ב פירוש בלשון יוני שבט ורצועה וגם נקראו כן ראשי הפרקים שביד): אסקולוסטיכא   [גרוסר גלעהרטר]. בבראשית רבה פרשת ויהי רעב בארץ ייעול ר' יהושע בן חנניא שהוא אסקולוסטיכא דאורייתא (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי למדן ושקוד בבית המדרש ובירושלמי דברכות פ' תפלת השחר ר' תנחום בר אסקולוסטיכא אולי היה בנו של רבי יהושע: אסקונדרי   [דוימן. שאך שפיל]. (בפרק קמא דף כא בקדושין) בגמרא הנרצע נקנה ברציעה אמר ליה רב נחמן לרב ענן כי הויתו בי רב שמואל באסקונדרי איטללתו ויש ספרים שכתוב בהן סקונדרי בלא אלף פירש רבי חננאל בגורי כלבים הייתם שוחקים פירוש אחר שחוק ששוחקין בו תינוקות מביאין שברי חרס ועושין אותן כמין סלע עגול ועושין ממנו עד שלשים ומשחקין בהם הלכך אמר להם כשהייתם בי שמואל באסקונדרי הייתם משחקין שלא למדתם טעם שמועה זו ואמ' ששמם בלע"ז ברינ"י וכן פי' ההוא (נדרים כה) בגמ' דנדרי הבאי (ובשבועות כט) לאו לאפוקי דאי יהי' ליה אסקונדרי ואסיק להון שמא זוזי: איסקפא   [קליין שיפל] ירושלמי דב"ב פרק המוכר את הספינה האיסקפא והביצית פי' בלשון יוני ורומי ספינה קטנה ובתוספתא גריס איוקפא עיין שם: איסקפי   [גדעקטר וואגן] מדרש תהלים מזמור בברחו מפני אבשלום אסקפי של בת שבע מהלכת לפני דוד פירוש בלשון יוני עגלת צב עיין ערך סקפסטי): אסקפטי   [דעק. מאנטל]. מדרש איכה פסקא גלתה יהודה אומות העולם שהם מהלכים באיסקפטיות שלהם אין גלות' גלות פירוש בלשון יוני כסות ולבוש: אסקרא   [היישרעקן]. (חולין סה) בגמרא רוב חגבים מאי זחל אמר אביי אסקרא: אסקריטאון   [רייארן] דדהב תרגום צנתרות הזהב: אסקריטון   [דינר קיכן]. וחלת המסרת בפ' קמא דחלה (בפסחים עג) בגמרא דאלו דברים. תרגום כצפיחית בדבש כאסקריטון בדבש ואמר כי בלעז שמם קורסטו"לי (א"ב בלשון יוני אסכריטין מין חלה נאפה על גחלים או במתכת בלי שמן): אסקריא   [זעגל בום פון דער שיף]. תלא נפשיה באסקריאה (תענית כא) (ובמציעא סט) בגמ' דשמין פרה. ספינה נעשות לה אסקריא. בית הבנוי בספינה ובאסקריא בכל הבתים פרק י"ב (בנגעים פ"ז). ס"א בספינה ובאסדא (בנזיר נה) בקרון ובספינה ובאיסקריאה (וב"ב עג) תורן אסקריא וכן הוא אומר ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך (א"ב אסקדיא באות דל"ת אסכדיא פי' רפסודות אבל אסקריא באות רי"ש הוא תורן): אסקרטורי   [סעקרעטער. געהיים שרייבר]. ירושלמי דכתובות פי' הנושא את האשה אליחרף ואחיה תרי אסקריטורי דשלמה פי' סקרטרי בלשון רומי סופרי סוד: אסר   [בינדן]. אסורייתא דחרדלא בגמרא דאין מוליכין (בביצה יב' (א"ב פי' חבילות אסורות). איסור והיתר (במציעא פו) בגמ' דמעשה דהשוכר את הפועלים: אסר   [איין קיפר געלד אין רום] (קדושין ב) פרוטה שאמרו אחת מח' באיסר האטלקי (ובמציעא סו) בגמ' דכיצד לקח הימנו חטים ולא כאיסרו הבא לידו פי' בשעה שאמר הלוה למלוה יש לי חטים שאתן לך במה יקנה המלוה אותה העת לא נתן ללוה איסר שיאמר מעותי קנו לי והחטים לא משך לפיכך לא קנה. עד שיראה איסר שכנגד לבו (בברכות ל) פי' כשכופף אדם מתקפל טבורו בתוך מיעיו ונראה הסחוס והוא ציפוי נפש שבשילהי החזה באמציעתו בולט והוא כשיעור איסר ויש מפרשים עד שיכוף קומתו ויראה איסר מוטל בארץ כנגד לבו מפני שהאיסר מטבע קטן ואם לא ישוח ויעיין אין מביטו בארץ בעת שהוא מכוון ומוטל כנגד לבו (א"ב פי' בלשון יוני מין מטבע רומיית של נחשת והיה כפל המטבע הנקראת בלשון רומיית דיפונדיון וחכמינו קראוה פונדיון): אסר   [גפאנגן. פרבאטן]. (בסנהדרין לז) בגמרא דואלו הייתם יודעים בני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו אסיר שעברתו אמו בבית האסורין שאלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי דאין אשה מתעברת מעומד והיא נתעברה מעומד ד"ת שנשאל אל באלתו ומחל לו על כל עוונותיו ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו ומפורש בויקרא רבה בפ' זאת תהיה. איסור כולל (מכות כב) בגמרא דיש חורש (שבועות כג) בגמרא דשבועה שלא אוכל ואכל אוכלין (בקדושין עז) בגמ' ישראל שנשא חללה איסור מוסיף אית ליה (ביבמות לג) בגמרא שני אחים איסור כולל ואיסור בת אחת (בכריתות יד) בגמ' דיש בא ביאה אחת (בנזיר לז) מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מנזיר מה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נתנה בו תורה טעם כעיקר (בפסחים מד) פי' נזיר שאין איסורו איסור עולם אלא עד מלאת ימי נזרו בלבד ואין איסורו איסור הנאה ולא התנה עליו אלא עד שתייתו בלבד דהא תנן מערבין לנזיר ביין. ויש היתר לאיסורו שאפילו זה היין בעצמו שנאסר לו בשתייה עכשיו אחר מלאות ימי נזרו מותר הוא בו ביין עצמו שנאמר ואחר ישתה הנזיר יין עשה בו משרת ענבים שאין בו אלא טעם יין כענבים עצמן כלאים שאיסורן איסור עולם שנאמר את חקתי תשמורו חוקים שחקקתי לכם כבר תשמרם באיסורן לעולם. פי' אחר כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם שלעולם אסור לזרוע כלאים ואיסורן איסור הנאה דכתיב פן תקדש המלאה דרשינן ליה תקדש תוקד אש ואין היתר לאיסורו לעולם כי לשריפה הוא הולך והוא הדין לערלה בשתים שאיסורו איסור הנאה ואין היתר לזה האילן כולו בשני ערלה כלל לא בו ולא בפירותיו כלל אבל לאחרי כן מותרין הפירות והאילן. אסרי לגפן עירה אין לך כל גפן וגפן שבאר' ישראל שאינה צריכה עיר אחת לבצרה אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו עושה פרי משאוי שני בני אתונות וכו' בסוף (כתובות קיא): אסרט   [שטראז]. (עירובין יז) המוצא מת מוטל באסרטי' מפנהו לימין אסרטיא או לשמאלה וכן (ב"ק פ"א). הזורק מן הים לאתרטיא (שבת ק) בגמ' דחולית הבור ובילמדנו בריש קדושים תהיו אם מהלך את עמי באסרטא בסילקי הריני עמך ומשמרך פי' אסרט' כמו אסטר"טא של מעלה (א"ב תרגום ארחות תימא אסרטא תימא): אסרטיון   [גזעלשאפט. צונפט]. (ב"ר פרשה פה) ויהי אחר הדברים הן אדני אמר מתיירא אני מאדוני אמרה אהרגהו אמר לה לא דיי שאמנה באסרטיון של נואפין אלא שאמנ' באסרטיון של רוצחין פירוש חבורה לפי הענין (א"ב פירוש בל' רומי כתב קיום): אסיתא   [מערזר. שטאמפ] חסידתא. (בשבת עז עירובין קב) בגמ' דנגר המוצא תפילין ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל דהוא מחזק' אדריבא והוו שקלי בה בי עשרה ושדו לה אדשא אמרו הרי תורת כלי עליה (ובמועד קטן כב) נשיאה שכיב א"ל רב חסדא לרב נחמן בר אמי כפו ליה אסיתא בצבורא. (וכתובות מט) בגמ' דהאב אינו חייב במזונות בתו כפו אסיתא בצבורא וליקום עלה ולימא הכי עורבא בעי בני וההוא גברא לא בעי בני. (בחולין נב) בגמר' דנשתברו רוב צלעותיה אמרו התם בוכנא בלא אסית' הכא דרב כהנא ורב אסי בוכנא ואסית' (בנדה לו) בגמ' דהמקשה נדה אסיתא דנחשא פי' אסיתא חסידתא כלי שסובל המכות כחסיד הנעלב. פי' אחר אסיתא חסירה שחסירה מבפנים והוא מדוכה והיא מכתשת ובלשון לעז מור"טרו: אסתא   [קריגרן]. (ב"ר פרשה יד) לא טוב היות האדם לבדו אמרין ליה תלמידוהי שבק הדא אסיתא מינך ובויקרא רבה בוכי ימוך אחיך בסוף פרשת משכיל אל דל פירוש מכעסת לפי הענין: אסתדירא   [זעגל בוים פון דער שיף]. (שבת קיא) קטרא דקטרי באסתדיר' הוא אסקריא והוא תורן שקושרים בו חבל קטן והוא קשר של קיימא שהוא כמין טבעת ואינו ניתר לעולם וחבל אחד שקושרין באותו טבעת דעיילי ביה נגרי פירוש הקלע כשבאין להרימו על הספינה והוא קטרא דקטרי פי' כך היו עושין לספינה מנקבין בה ועושין לה כמין טבעת ואינו זז משם לעולם וחבל אחר ארוך פעמים קושרו בו ופעמים מתירו ואינו של קיימא: אסתהר   [ליכט. שטערן] תרגום אם אראה אור אין אחמי אסתהר פי' כמו אסתרא: אסתוורא   [שליסל ביין. שפיציג שטיק האלץ]. עד ארעא נחית (ביבמות קג) בגמ' דשתי פרשיות הא דעבידא כי אסתוורא.(ערכין יט) אמר רב פפא האי אסתוורא עד ארעא נחית פי' אסתוורא הוא עצם היורד מן השוק עד העקב עד ארעא נחית ואין בו פסוק עד סוף העקב פירוש הא דעבידא כי אסתוורא כעין השוק עד פיסת הרגל שחציה זקופה וחציה שכובה. באשורו אחזה רגלי תרגום באסתווריה אחדת רגלי (א"ב פירוש בלשון יוני עץ זקוף וחד כיתד ובפרט אם בראשו עץ אחר כמו לחי וקורה): אסתלנינית   [גזעלשאפט]. של מלאכי חבלה ותכספית שהוא רוח רעה יושבין ושומרין לאדם מתי יעבור על אחת מאלו ויכשל בסוף גמ' דג' שאכלו: אסתנא   [דערצפון ווינד]. (ברכות סא) בגמ' דעל ההרים אימתי מתחזי רקיע בטהרתו אמר עולא בזמן דאתי מיטרא כולה ליליא ובצפרא אתי אסחנא ומגלי לשמיא. (בערובין פה) בהלכה דהדר עם הנכרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צריכא הלכתא צילותא כיומא דאסתנא (במגלה כח) בגמ' ועוד אמר רבי יהודה בית הכנסת האי דקא עיילינן לבי כנישתא לאו משום מטרא אלא משום דבעיא שמעת' צילות' כיומא דאסתנא. (בשבת קיז) בגמ' דמצילין תיק הספר אי בעית אימא דמנח אפתורא דדהבא אי נמי יומא דאסתנא (בכתובות כג) עדיה בצד אסתן ותיאסר. (קידושין יב) בגמרא דבית הלל אומרים בפרוטה לאו היינו דר' חנינא דאמר עדיה בצד אסתן ותיאסר פי' עדים אלו בצד צפון ותיאסר. פי' יומא דאסתנא יום שמנשבת בו רוח צפונית ולארבע רוחות יש להן שמות רוח מזרחית שותא רוח מערבית אוריא רוח צפונית אסתנא רוח דרומית שדיא נשיב כמו משיב. מצפון זהב יאתה תרגום מן ציפונא אסתנא ייתי: אסתניד   [דיא האסט איהם קראנק גמאכט]. שבקן דאסתניד בקמיתא (ב"ק מ) בגמ' דשור של פקח ויש ספרים שכתוב בהם שבקן אסתגר פי' חליתו מזאת השאלה כגון אסתניס אני שהוא בלשון יון חולה ויש שהן בין היונים לועזים והנה אביך חולה אסתנס ויש לועזים ארוסטום: אסתנדרא   [בהערשר. שטאט פרעזעס] דמישן. (קדושין עג) (ובגיטין פ) בגמרא היה במזרח ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשום אסתנדרא דבשכר פירוש שלטין של אותה העיר (א"ב פירוש בלשון יוני איש ואדון העיר): אסתנס   [איידלמאן. שוואך. קרענקלך]. (ברכות יו) איני כשאר כל אדם אסתניס אני (ביומא ל) במשנה אם היה כהן גדול זקן או איסתני' מחמין לו חמין. (ובגמ' דמסכת תמיד) מעשה באחד ששתה מים ונתן לתלמידו ולא שפך מהן ואותו תלמיד אסתניס היה ומת בצמא באותה שעה אמרו לא ישתה אדם מים ויתן לתלמידו אלא אם כן שפך מהן. (ובב"ב קמה) בגמ' דהשושבינות רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני' וטוב לב משתה תמיד מי שדעתו יפה (ובפסחים קח) בגמ' דסמוך למנחה רב ששת אסתני' הוה. (בסוטה יא) ובגמרא דוכן לענין הטובה כלום אתה אסתני' יותר מפרעה. (בסנהדרין ק) גמרא דרבי עקיבא בחלק רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים זה אסתני' (בב"ר יא) ויברך אלהים מפני האסתניסי' פי' אדם שיש לו נפש רעה ואינה מקבלת כל דבר לראות דבר מאוס קורין לו אסתניס (א"ב פירוש בלשון יוני איש חלש ומזגו רע): אסתוננסין   [מאגיסטראטס, בעאמטן] ירושלמי דמעשר שני פ' כרם רבעי. ר' הושעיא מפיק תלתא איסתוננסין ומפרק על פומון פירש המפרש מין מטבע ולא דקדק פירוש אסתונומוסין בלשון יוני ממונים על דברי העיר: אסתקר   [זעהן. בליקן]. (כתובות סב) בגמרא דהחמרי' דל עינה חזיתיה אסתקר פרת רוחה. ס"א סוי לבה פרח רוחה: אסתקטון   [פיינר בומל וואש שמעקט זייער גוט). בריש ויקרא רבה פרשת והוא ישקיט וראשית שמנים ימשחו רב יהודה בר יחזקאל אמר זה שמן אסתקטון ס"א אנתכתון. ס"א סטכטון (א"ב פירוש בלשון יוני שמן הנוטף מעץ של מר עיין ערך אסטכטון): אסתרא   [איין גילדני מינץ אין דעס ווערט פון איין שקל]. אסתירא מאה מעי מ"מ מאה מעי אסתיר' אסתירא (ב"מ קב) פי' מאן דאמר ליה לחבריה אסתירא מאה מעי יהבינא לך יהיב ליה מאה מעי דתפוס לשון אחרון מאה מעי אסתירא יהיב ליה אסתירא סלע קטן דהוא פלגא דזוזא. (קדושין יא בגמרא) דכסף בית שמאי אומרים בדינ' תניא התוקע לחבירו נותן לו סלע ולא תימא סלע ד' זוזי אלא מאי סלע פלגיה דזוזא דעבידי אינשי דקרו לפלגיה דזוזא אסתירא וזו הלכה כולה (בכורות מט) בגמ' דה' סלעים של בן פירוש סלע זו פלגא דזוזא וקרי אינשי לפלגא דזוזא אסתירא דהיינו סלע והאי סלע הוי אחד משמונה בסלע דאורייתא ובזו ההלכה יש אסתירא סורסיא פי' סלע של אותו מקום שהן קלים פי' אחר סורסיא הוא כסרסור שבו עושין כל סחורה (ובכתובות צג) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הותירו זווי חדתי ופחתו אסתירא דצניתא פירוש לא הותירו זוזי חדתי שלא נשכרו יותר על קרן שלהן אלא שנתחלפו מעותיהן רעים בחדשים וטובים לפיכך נוטל כל אחד לפי מעותיו שנתחלפו אבל אי משתכרי יותר על קרן שלהן חולקין לאמצע וכן פחתו שהיו מעותיהן שהטילו טובים ועשו בהן סחורה והפסידו שלא לקחו מן הסחורה אלא פשיטים רעים בחשבון הטובים שנתנו. אסתירא זוזא דצניתא מכה שיש לאדם ברגלו ומשימין עליה סלע שאינה יוצאת לרפואה כדתנן יוצאין בסלע שעל הצינית (א"ב פי' בלשון יוני אסתירא מין מטבע משקלה שקל הקדש חצי אונקיא והוא סלע גדול ושוה ארבעה זוזים וסלע קטן שוה חצי זוז וסלע ואסתירא אחד הם ומשקל בקע לגלגלת שנים דרכמים כמאמר יוסיפין כי באונקי' שמונה דרכמים ובכל דרכם שלשה גרמסין יונים וזה תרגו' ירושלמי בקע שתא גרמסין והפרסיים עשו גם הם מטבע בשם אסתיר' כמו היונים): אסתרא   [ליכטיגר שטערן] תרגום על פסוק ויהי אומן את הדסה אתקרי שמה אסתר בשם כוכב נוגהא יונית אסתירא פי' בלשון יוני קוראים לכוכב המאיר אסתיר בעל הערוך הביא בערך סהר מימרא דהגדת מגלה ולמה נקרא שמה אסתר על שם אסתהר): אסתרוקנית   [איין ארט וואס מען מאכט דארט גראב זאלץ] (בב"ב כ) בגמ' דמרחיקין מי רגלים לא קשיא כאן במלח סדומית כאן במלח איסתרוקנית. (ביצה לט) בגמ' דוכן האשה פירוש מלח סדומית ומלח איסתרוקנית מקומות הן ומלח סדומית אינו נימוח במים עד שישחק. (במנחות כא) לא תשבית מלח הכא מלח שאינה שובתת ואיזו זו זו מלח סדומית מניין שאם לא מצא מלח סדומית שמביא מלח אסתרוקנית תלמוד לומר תקריב: אסתרתגין   [פירשט. מיניסטר]. תרגום הפרתמים אסתרתגין עיין ערך אסטרטיגי): אע   [האלץ] תרגום כל כלי עץ מכל מן דאע): אפא   [קלאפר, שלאנג] משכא דאפא דכרא (ביומא פד) בגמ' מי שנשכו. (ב"ק יו) צבוע זה אפא פי' מפרקיה דרב יוסף שמעינן דנפרז' וצבוע תרווייהו אפא נינהו מיהו נפרז' שם הנקבה וצבוע שם הזכר גיא הצבועים תרגומו מישר אפעים אפעה מוליד לשבעים שנה וכנגד' באילן חרוב בפ"ק (דבכורות ח) (א"ב וגם פי' המלה בלשון יוני נחש): אף   [אויך]. (במנחות צח) מדת בשר ודם מסית את חברו מרדכי חיים לדרכי מיתה והקב"ה מסית את האדם מרדכי מיתה לדרכי חיים שנאמר ואף הסיתך מפי צר מגיהנם שפיה צר שיהא עשנה צבור בתוכה ושמא תאמר כשם שפיה צר כך כולה צרה ת"ל העמיק הרחיב ושמא תאמר למלך לא הוכן ת"ל גם היא למלך הוכן ושמא תאמר אין בה עצים ת"ל מדורת' אש ועצים הרבה ושמא תאמר זה הוא שכרו ת"ל ונתח שלחנך מלא דשן: אפדנא   [פאליץ] (ברכות נו) בחלומות דרבא דהרואה אפדניה דאביי דנפל (ובמועד קטן יב) מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת. (ב"קיב) בגמ' דחבתי בתשלומי נזקו אמר להו רב נחמן זילו אהדורו ואי לא מגבינא לכו לאפדנייכו מינייהו ובריש גמ' דהמפקיד אזל רב נחמן אגביה לאפדניה מיניה פי' אפדנא חצר (א"ב והוא לשון מקר' ויטע אהלי אפדנו. ותרגום ונטה אף שפרירו ויגוד ית אפדניה אך בעל הערוך גרס אדניה עיין ערך אדן): אפדייני   [אגילדן צירינג וואס דיא ווייבר טראגן אוף דעם קאפף] אמר רב יהודה משמיה דאביי אפדייני כן כתוב בנוסחאות דידן ופי' רש"י תכשיט כמו ציץ של זהב נתון במצח ובעל הערוך גרס אבזייני עיין ערך אב קמא ותימא שהוא גרס גם כן אפזייני עיין שם: אפדת   [איין בילד]. מסכת זהבן תפתר החקוקין על גופה רבי יעקב דכפר חנן תפתר למשתחוה לאפוד עצמו כענין שנאמר וישם אותו גדעון לאפוד בפרק אמר רבי עקיבא בירושלמי: אפזייני   [זא וויא ערך אפדייני למעלה). (שבת נז) כבר פירשנוהו בערך א' (א"ב כאן גרס אפזייני ובערך אב גרס אבזייני ובנוסחאות דידן כתוב אפדייני עיין שם): אפזים   [שפרינגן. לויפן] (ב"ר סט) ויצא יעקב עולים ויורדים בו מעלין בו מורידין בו אפזים בו קפזים בו סוטנים בו: אפחזיהו   [אויף גבלאזן] (פסחים נ) פרק מקום שנהגו ת"ר המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאי טעמא כיון דנפיש אפחזיהו שלטא בהו עינא פי' נפחייהו: אפטא   [זיבן] פי' בלשון יוני שבעה עיין ערך זיטא: אפטיא   [הערשאפט. רעגירונגס צייט] בפסיק' דבחדש השלישי למלך שנשבה בנו ואמ' היו מונין אפטיא לפדיון בני כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא ליציאת מצרים למלך שהיה משיא את בתו ואמ' היו מונין אפטיא לנישואי בתי כך אמר הקב"ה היו מונין אפטיא למתן תורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני ובפסיקתא דבחדש כענין הזה (א"ב פי' בלשון יוני שררה ושלטון של שני שרים רומיים הנבררים מדי שנה בשנה למשול בכיפה ובכל ספרי זכרונות היו כותבים בשעת שררת פלוני ופלוני לכוון הזמן ולקבוע מנינו: אפוטניאות   [איין שלעכטר מענש וואס מען האט איהם שון פרארטיילט צום טודט]. מדרש קהלת פסקא כל הדברים יגעים אזל ואשכחיה עבד כן איפטוניות פי' בלשון יוני רשע ושנגמר דינו ויש מפרשים שהיה מסרס ויש סמך לפירוש זה מן פוטינון עיין שם: אפוטניתא   [נידרלאג. מאגאזין] תרגום ירושלמי בפסוק עשה לך תבת עצי גפר וחמש אפוטניתא בימינא פי' אוצרות כמו אפוטיקין: אפיטיקין   [שטאל. מאגאזין]. שמות רבה ויסע משה הצאן אין מתקנין ליה אפוטיקון פי' בלשון יוני אוצר כמו אפותיקין עיין שם): אפטרא   [גרינדלכר בווייז]. במדבר רב' פ' מאשר יקרת בעיני נכבדת ר' יוסי עבד ליה אפטרא פי' ראיה מופתית: אפיטרכא   [שאף]. (בב"ר פ' צה) והקול נשמע תזל לגב. אפוטרכא דידהון אמר להון רבהון דיהודאי אמר הדא מלה והוא תימא וכו' פירוש נשיא שלהן ובלע"ז פטריאר"כא: אפיטרופוס   [קוראטר. פאר וואלטער, פארשטעהר] בפסקתא דעשר תעשר אילין אפוטרופיא דנפקין לקריתא. (פסחים פח) יתום ששחטו עליו אפוטרופוס אין אפוטרופין לעריות (כתובות לג) פירוש אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס לעריות. תרגום ירושלמי יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ אפיטרופין על ארעא. אתה תהיה על ביתי פי' אפיטרופוס אבי ילדים בלשון יון פטירא פידיאה וכן בלע"ז אב פט"ר. (א"ב פי' בלשון יוני ורומיי ממונה ופקיד): אפי   [שטיקר האלץ צווייגן]. (ברכות מו) שגרא ליה בשיתין אפי פרסיית. (גיטין סא) חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי אופי ונתרן תמרי. (ע"ז כו) בגמ' דבת ישראל לא תיילד בע"ז נפישא בישתא דההיא איתתא דקא משכלנא מינייהו כי אופי בנהרא פי' אופי עיקר חריות של דקל בישתא כינוי זכות היא רבות זכיות של אותה אשה שהיא הורגת מהן כי אופי בנהרא. פי' אחר בישתא רעות כלומר יהי רצון שירבו רעות לחברתה כמו שאני הורגת מהן כחתיכות של עצים השטים בנהר: אפי   [מיינונג. ווארט]. בפסיקתא דסוכה פנה אל תפלת הערער א"ר ראובן אין אנו יכולין לעמוד על אופו של דוד פעמים קורא עצמו מלך ופעמים קורא עצמו עני וכו' כל זה בויקרא רבה באמור אל הכהנים בפסוק קחו מוסרי פי' אופו עיקרו ויש אומר אופי בנהרא כמו זה שורש של דקנים וכן אופתא (סוכה לב) בגמרא דרבי יהודה ואימא אופתא כפות מכלל שהוא פרוד והאי כפות ועומד הוא ובלעז צופ"ו. (בחולין מז) ריאה דמיא לאופתא טריפה אית דאמרי פחוזה כאופתא פי' פחוזה קלה כדכתיב אנשים רקים ופוחזים אית דאמרי דנפיחה כי אופתא נפוחה מחולי אית דאמרי דשיעה חלקה כלומר אין קמט כאשר הקיר כשטוחין אותו. ובהגדת ילמדנו ומי גוי גדול א"ר הושעיא מי כאומה זו שהיא יודעת אופו של אלהיה יודעין מה הוא מבקש והן עושין יודעין היאך מחבבן וכו' ס"א אופו דעתו (א"ב פי' בלשון יוני קול ודבור): אפיא   [קראפט. שטארקייט]. בחלק אמר קמיה רבון דעלמא כו' אי ענית לי ואי לא אמינא הא כל אפיא שוין ובפסיקתא דשובה אם עונה אותי הרי יפה ואם לאו הא כל אפיא שוין. ובריש מגילת איכה ראו מה היו עובדין הא חזרו כל אפיא שוין. פי' אפיא מעשה של כל אלהות שוין אפיא דעמון ומואב כל האומות שוות: אפייטרוס   [טיהר ארצט] מדבר רבה פ' איש איש כי תשטה אשתו חמורה חולה והוליכה אצל אפייטרוס פי' בלשון יוני רופא הסוסים והבהמות: אפיוטות   [דרוואקסנע קינדר]. ירושלמי דגטין פ' הניזקין על משנת הפעוטות אפיוטות פדייא פירוש בלשון רומי פוטי ובלשון יוני פדייא תינוקות גדולים: אפיין   [קליינר העריג. סארדעל]. (חולין סו) ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והאפיין (א"ב פי' בלשון יוני ורומיי מין דג קטן לבן ועיניו גדולות): אופיון   [אפיום. דאס איז איין זאפט וואס מען בנוצט איהם אונ דיא אפטייקן] ירושלמי דע"ז פרק אין מעמידין אהן אופיון סכנה פי' בלשון יוני ורומי מיץ נפקא מזרע ועשב הפרגין ולו סגולות נפלאות ברפואה כאשר נסיתי ואם לא יותן בכמות הראוי סם המות הוא: אפך   [ענטלויפן]. תרגום וינס ואפך והוא לשון דמחזירי תיבין לאחוריהן ומערקין: אפכי   [קוויטונג]. (ב"ר מב) ויהי בימי אמרפל ויהי כאשר נלכדה ירושלם אמר להם עוד היא שמחה שבו ביום נטלו ישראל אפכי על עונותיהם דאמר רבי שמואל בר נחמני אפכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש תם עונך בת ציון וכל זה הענין במגלת איכה בפסוק תם עונך. ובויקרא רבה ויהי ביום השמיני בסמוך ולזקני ישראל וכי ימוך אחיך בפרשת אשרי משכיל אל דל אמר רבי לוי בשם רבי חמא ב"ר חנינא כ"ב פעמים כתוב כאן אשרי ומכולן לא נטל אפכי אלא זה בלבד ומה אפכי נטל אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ואין לך יום רעה אלא יום דינה של גיהנם שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ואומר אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת פי' בלשון יון קורין להנחה אפכי כלומר מוחל להם עונותיהם (א"ב פירוש בלשון יוני ורומיי שטר פרעון כמו שובר): אפכיות   [שריפטליכע בשטעטוגג דאם מען איז שון נישט מעהר שולדיג]. בילמדנו בפרשת ציצית לבעל הבית שהיה שוקל בארנונות וכותב אפכיות אמר לו אביו הזהר באפכיות האלו שכל חייך נתונין בתוכן כך אמר להן הקב"ה לישראל הזהרו במצות האלו שהן חייכם שנאמר כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ענין ספרי זכרונות (א"ב גם זה מענין הקודם): אפוכי   [קערקר. ארעסט]. מדרש איכה בני אשפתו בני אומירי בני אפוכי פי' בלשון יוני מסגר ולכידה וטעם המלה אנשים חשובים שבוים נעצרים בבית כלא עיין ערך אמרי: אפל   [שפעט. שפעטצייטיג]. הא בחרפי הא באפלי (תעניות ג) באפלת' הוו בניסן בגמרא באחד באלול: אפילו   [ווען אויך]. תרגום אף בל נטעו אפילו יפשון ומלה זו מורגלת בלשון תלמוד והיא מורכבת מן אף אלו: אפליון   [פארנימר. קאריטאר]. נכנס לאפליון נכנסו אחריו (ברכות יו) בגמ' כשמת טבי עבדו פי' חדר לפנים מטרקלי' כמו עופל ובחן ויבא אל העופל: אפליון   [פרוויסטונג, אונטרגאנג]. בריש ילמדנו כשהקב"ה רואה בתי ע"ז יושבין שלוין וביתו שמם ועשוי דיש לערלים ולשועלים שנאמר שועלים הלכו בו אותה שעה מסתכל אפליון של עולם והוא מזדעזע שנאמר המביט לארץ ותרעד (א"ב פירוש בלשון יוני עזרה וחצר): אפיליון   [איין הוט אדר אטוך וואס מען וויקלט ארום דעם קאפף]. ומעופרת (שבת קיט) בגמר' די"ח כלים פי' מסוה (א"ב פי' בלשון רומי פליון מעיל ומעטה עיין ערך פליוס): אפיליון   [זא וויא ערך שלפני זה] בפ' כ"ט דכלים ואפיליון של ראש עיין ערך פליוס כי היא גרסא אמיתית: אפליית   [אויסלאכן, אויסשפעטן]. כדאמר ליה אנא לא אפליית בך בירושלמי בפרק ג' שאכלו). (ובב"ר פ' צ"ב) וירא יעקב כי יש שבר במצרים פירוש ענין שחוק וליעוג: אפליקתא   [אשיין גשטיקט קלייד] (מדרש שיר השירים פסקא גן נעול אחותי תרגם עקילס אפליקתא עיין ערך פליקט כי היא גרסא אמיתית): אפמא   [פענסטר, עפונג]. ההוא דקלא דהוה ליה לאביי והוה סליק באיפומא (בעירובין ק) בפרק המוצא תפילין (קידושין פא) נפל סיהרא באיפומא. (ובחולין נא) בגמ' דנפלה מן הגג ההוא גדיא דהוה ליה לרבינא אזא חולשא מאיפומא נפל מאיגרא לארעא פי' אפומא ארובה בתוך הבית פתוח לגג והוא לול בלשון קודש. פי' דיקלא דהוה סליק באיפומא היתה עולה אותה תמרה על הגג ובגג היה לול ויוצאת מן הלול ויוצאת באויר הגג והיו עכשיו ענפיה בפחות מג' טפחים לגג אתא לקמיהו דרבה ורב יוסף ושרו ליה לישב עליו: אפומטא   [לאמפ, לאמטערן] בפסיקתא דויהי בשלח כיצד היו המים עשויין לישראל כחומה דרש רבי יוחנן כאילין קנקילא ארקת סרחבת אשר ואמרת תמן הוינא ולא הוון אלא כאילין אפומטא פי' מראות: אפמיא   [דער נאמן פון אשטאט אין אזיען]. אריסטון הביא בכורים מאפמיא בסוף חלה. (בקדושין עא) לתתא בדיגלת עד היכא אמר רב פפא בר שמואל עד אפמיא תתאה תרתי אפמיא הויין תרגום ירושלמי שפם אפמיא וירד הגבול משפם וייחות תחומא מאפמיא: אפימיליה   [אגוויסי גאטיגג קרייטכצר]. (ירושלמי דנדרים פרק הנודר מן הירק מהו שיהא מותר במיני אפמילי' כגון נב"עה ומסר"ולה ופילו"ליה לא יכולתי לפרש מלות אלו): איפומנימא   [ערקלערונג, בשטעטיגונג] (דברים רב' פרשת ואתחנן הרי איפומנימא שלו נקרית פירוש בלשון יוני ספר זכרון וגזר דבר): אפנדה   [בייאגארטל וואס מען האלט דרינן געלד). (ברכות נו) לא יכנס אדם להר הבית במקלו במנעלו ובאפונדתו פי' כלי לבוש שהוא חלוק קטן ויש בו הרבה מקומות תפורים ונותנין שם דבר המאורע להם וראיה (משבת צב) בין אפונדתו לחלוקו ויש ששונים פונדתו והוא מפורש בערך פ': אפנטור   [אטייארער איידלשטיין וואס ער איז גפינטלט] (תרגום על פסוק ידיו גלילי זהב בנימין גליף על אפנטור פי' פנטיר בלשון יוני ורומי אבן טובה מלאה חברבורות כעור נמר הנקרא פנטירא): אפניס   [ענגל] ושרפים ומלאכי שרת בראש השנה בסוף פרק אם אינן מכירין אותו: אפגין   [לינזן]. בפיאה (בפרק ג) וכן באפונין וכן בכרם ובכלאים (בפרק ג) אפונין השפין מין זרעים. אפונין הגמלונין מין ירק. (בשבת לו) ר' שמעון אומר האפונין הגמלונין כיוצא בהן. שיער של אפונין ושל עדשין ובפרק קמא דטבול יום רבי יהודה אומר אף אפונין לבנים טמאים בטבול יום פי' אפונים בלע"ז ציציר"י ובלשון ערבי אלפמץ פי' הגמלונים גדולים שפין קטנים וי"מ חלקים: אפונס   [איין פיש] (שם דג טהור עיין ערך אקונס): אפנקריסון   [אגוט אובסט] (בירושלמי בריש פרק כירה והביאו לפנינו בצים קטנים כעוזרדין וטעמן יפה כאפנקריסין) (ס"א פנקריסין): אפנתא   [דיא אייברשטי זייט פון דעם שיך]. (ברכות מה) בגמרא והוא אומר על המוגמ' תנו רבנן ששה דברים גנאי לתלמידי חכמים וזה אחד מהן אל יצא במנעלים המטולאים ואמר מר זוטרא בטלאי על גבי טלאי ולא אמרן אלא באפנתא אבל בגילדא לית לן בה. (תענית יב) בגמרא דסמוך ואסורין במלאכה אביי ורבא מעיילי אפנתא. (ביבמות קב) משום דהוה ליה אפנתא מנעל. ס"א פנתא ופי' אפנתא פנים של מנעל של מעלה גילדא היא של מטה ובלעז סול"א: אפנתי   [אקעגן גיין] (בילמדנו בהעלותך בא המלך ליכנס למדינה יצא אוהבו לאפנתי שלו ובואתחנן בעשרת הדברות היה הדיבור קורא מן השמים והן הולכין לאפנטי שלו והוא חוזר וקורא להן מן הארץ והן הולכין לאפנטי שלו שכן הוא אומר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו פי' ענין מחנה הוא (א"ב פי' בלשון יוני לקראת פניו): אפס   [הער אוף, לאז גמאך] זכר ה (בב"ב קיא) (א"ב פי' בלשון יוני עזוב): אפיסטלי   [ברוף] (עיין ערך פסטולי): אפיסטיליות   [הויפט באלקן] (ירושלמי דסוכה פ"ק בארבעה עמודים ועליהם ארבעה איפסטיליות בל' יוני ורומי כותרות וראשי העמודים) אפסנא   [בעזאלדונג, דער גהאלט וואס מען גיבט דעם מיליטער]. (סנהדרין כא) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי ליתן לאפסניא שלו. אין מושיבין לא מלך ולא כהן גדול בעיבור השנה מלך משום אפסניא כהן גדול משום צנה פי' ההוצאה שנותן לחיילותיו חדש בחדש והוא נוטל המס בשנה ומפזר להן בכל חדש וחדש ואם יוסיפו חדש צריך ליתן משלו לפיכך דוחה את העיבור. כ"ג אם יעשו מרחשון תשרי מתיירא מן הצנה שתא בתר ירחא אזיל ובמרחשון לעולם הצינה מצויה אע"פ שנקבע בשם תשרי ובלשון יון קורין להוצאה אפסניא (א"ב פי' בלשון יון שכר אנשי מלחמה): אפסנתין   [ווערמוהט, ביטרער וויין]. (ע"ז ל) בגמ' והחומץ של עכו"ם אמר ר' יהושע בן לוי שלשה יינות אין בהם משום גלוי ואלו הן חד מר מתוק וכו' חד חמר ופלפלין מר אפסנתין מתוק מי בארג. חלי' פי' לענה בלשון יון אפסינתין: אפסקימא   [אשטריק אוס שאלן פון ביימר] (בחבל של אפסקימא בעל הערוך גריס אפקימא עיין שם): אפסר   [צוים]. (שבת נא) הגמל באפסר (קדושין כז) בגמר' נכסים שיש להן אחריות שאני שטר דאפסרא דארעא הוא פירוש אפס' רסן ובלעז קפי"סטרו (א"ב פי' אפטל בלשון יוני מתג ורסן והוחלפה אות הלמד לאות ר'): אפסתקיתיה   [זאטל, מאנטלזאק]. (בב"ר פר' עא) ויהי כשמוע לבן אליעזר פסול הבית היה וכתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים זה שהוא אהובו על אחת כמה וכמה וכיון דלא חמא אפסתקותי' ויחבק לו פי' אפסקיתיה בלע"ז אפלינצי"יקו: אפעה   [קלאפר שלאנג]. מוליד לשבעים שנה בריש גמ' דבכורות: אפיפיירות   [איין פלאנצע וואס וואקסט ביז אנדרהאלבן קלאפטר הוך. זיא הייסט פאפיר שטיידע, אין מען פלעגט צו שרייבן אוף דיא בלעטר דער פון] (בכלאים ל) בפרק איזהו עריס המדלה את הגפן על מקצת אפיפיירות פי' אילן שעושה פירית הרבה כמו מסעף פארה (א"ב פי' בלשון יוני אילן שאינו עושה פירות עוד מפני הזקנה או מפני סבה אחרת ולא יתכנו דברי בעל הערוך בפי' המשנה): אופופלסמון   [דעם גומי די זאפט פון דעם באלסאם בום] (ב"ר פ' כי רבה רעת האדם היה מביא איפופלסמון פירוש בלשון יוני ורומי אופובלסמון שרף נוטף מעץ בלסמון הגדל בעיר יריחו אשר נקרא שמה על שם ריח ולי נראה שמלת בלסמון אצל העמים נעתקה מלשוננו בעל שמן והעד עץ שמן אפרסמא עיין ערך אפרסמון): אפפון   [טאפלי שפינערייא] (מד' תהלים אפפוני חבלי מות כשהאשה אורגת בתרי חוטים כפולים הן נקראים אפפין פי' בלשון יוני מוסיף חוטים באריגה): אפופסין   [דעקרעט, אורטייל]. בילמדנו והנחש היה ערום פי כסיל מחיתה לו ושפתיו מוקש נפשו כל מה שהכסלים מוציאים מפיהן על עצמן הן נותנין האפופוסין אתה מוצא ארבעה שפתחו באף ונטלו את האפופוסין שלהן ואלו הן מרגלים וכו'. ובפסקא ומשה היה רועה ולא עוד אלא שנטלו אפופסין תם עונך בת ציון וגומר וידבר ה' אל משה במדבר סיני הר סיני שבו נשתנאו אומות העולם להקב"ה ונתן להן אפופסין והגוים חרוב יחרבו אמר רבי אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן והגוים מחורב יחרבו שנטלו אפופסין משם ובוישלח ישראל מלאכים ולא בקשה ליתן להן אפופסין וביפקוד ה' אלהי הרוחות משה נטל אפופסין בשביל בניו. ובריש אלה הדברים כשהרגת את המצרי והוציא עליך אפופסין ובויקרא רבה אל תהי עד חנם פרשת והוא עד או ראה או ידע והלא כבר נתנה תורה אפופסין אם לא יגיד ונשא עונו. ובפסקא דאחרי מות במדבר סיני וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמסיני נטלו אפופסין שלהן למיתה ובפ' לדוד ה' אורי וישעי אין הרשע יוצא מן העולם עד שמוציא אפופסיות שלו לתוך פיו הה"ד אמר אויב ארדוף אשיג פי' אפופסין גזר דין (א"ב וכן בלשון יוני): אפיפורין   [פוסבענקלי] של בעל הבית (בכלים בפרק כל כלי עץ שנחלק ובפ' כ"ד שלש תריסין שלשה פנקסאות הן האפיפורין טמאה מדרס). (ב"ר פרש' יח) למלך שעשה כסא ואחר כך אפיפורין. ויסגור בשר תחתנה עשה לו מנעול ואפיפורן כבוש עליה כדי שלא יהא מצטער בשעה שיושב. ובויקרא רבה באם בחקתי בפרשה לפנים הארץ יסדת למלך שעשה כסאו משעשאו עשה אפיפורין שלו תחתיו. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ת"י אפיפורין דרגלוי. פי' אפיפורין דפי"ו דכלים עושין שתי יתדות של ברזל כל אחד מרובע והעור בינתים וכופלין אותו וכשרוצין לישב עליו פושטין אותו ויש מפרשים זה הכסא שמניחין עליו הספרים והוא עגול של עץ ומתקפל ונסגר ומתפשט ונפתח ויש שעושין ממנו שולחן ועוד יש כרסיא קטן כשיושבין מלכין בקתידרא מניחין אותו כורסי קטן תחת רגליהן ושמו במקרא הדום רגל כדכתיב והארץ הדום רגלי וכן יש לפני תיבת ספר תורה וזה שם נופל באידך פירקין שלש פינקסאות הן אפיפורין וכו' ובלשון יון קורא לכסא שתחת רגלי המלכים אפיפודין: אפץ   [גאל עפל וואס מאכט דרויס טונט]. בסוף (שבת קד) הא דתני רב חנינא גט שכתבו במי טריא ואפצא כשר וגם זה (בגיטין יט) בגמ' דבכל כותבין ושם בגמ' דבכל השטרות הא בעינא כתב שאינו יכול להזדייף וליכא בדאפיצן הא דאפיצן והא דלא אפיצן (במנחות לט) בגמרא דשתי פרשיות. (במגילה יט) בגמ' דעל הדיפתרא דיפתר' מליח וקמיח ולא אפיץ עפצים בלעז גלי ובלשון ערבי עפץ: אפץ   [שטארק צוגדעקט]. (באהלות בפ' ט) כוורת היתה פתותה ופקוקה בקש או אפוצה אי זו היא אפוצה כל שאין לה טפח במקום אחד וכו' פירוש אפוצה דחוקה כסוי בלשון ישמעאל עפאץ כלומר כסוי של כוורת דבוק בו ירושלמי בפרק כירה כאן דרפין כאן באפוצין: אפיצטלין   [קליין קיכל] (מדרש ש"ה פסקא ישקני למלך שהיה אוכל אפיצטלין פירוש בלשון רומי פצטלין מין פת קטן ומין רקיק): אפקטפיזון   [אמיטל צום ברעכן]. (בשבת קמז) אין עושין אפיקטפיזון (בשבת יב) אין עושין אפיקטפיזון ברשות הרבים מפני הכבוד (ושם קכג) (בסוכה מ) בגמרא דהלוקח לולב לאכלה ולא לעשות ממנה אפיקטפיזון וגם זה (ב"ק ק"ב) בסוף גמרא ר' יהודה אומר. פי' אפיקטפיזון בלשון מקרא הוא הקיא ושמעתי שהוא שלשה מלות אפיק טפי זון הוציא עודף המזון כי כך דרך האיסטומכא כשיעדיף עליה האוכל לא תקבלנו ואז תתבלבל האיסטומכא ויקיא האדם. שורו עיבר ולא יגעיל תרגומו ולא יפקטיז (א"ב פירוש בלשון יוני קיא אוכל הנבלע): אפקלטורין   [אשיין גשטיקט קלייד] (בריש מדרש איכה ואלבושך רקמה תרגום אונקלוס אפקלטורין פליקטא בעל הערוך גרס פוקרטון פליקטון עיין ערך פלקטון ויש במד' ש"ה גרסא אחרא עיין ערך אפליקתא ול"נ שיש לגרוס תרגום עקילס כי הוא תרגם כל המקרא בל' יוני ואנקלוס תרגם התורה בל' בבלי ואם לא אונקלוס ועקילס איש א' היה והוא עשה תרגום בבלי על התורה ותרגום יוני בכל המקרא: אפקלין   [דער וואס שלאגט מיט דעם שטעקן בייא דעם גריכט, ער הייסט שטאקמיינסטר]. בילמדנו לכה ארה לי יעקב לאשה שהכעיסה בנה וקבלה לשלטון והיתה סבורה שמא בדברים הוא מייראו שלח אפיקלין כיון שראתה אפיקלין הפליגה בדבר. ובויקרא רבה לאלמנה שקובלת על בנה לדיין חמיתיה דדאין במרזופתא ובמגלבין וחלת ואפכת מיליא מרזופתא היא מרזיפין דנפחי מסתברא אפיקולין בני אדם שבידם מרזפתא ומגלבין אפקליטין במגילת איכה: אפקימא   [אשטריק אויס שאהלן פון ביימר]. (עירובין נח) בגמרא דאין מודדין אמר ר' אמי אין מודדין אלא בחבל של אופקימא יש מפרש חבל שעושין אותו מן קליפת אילן של אגוז (א"ב בנוסחא דידן כתוב אפסקימא): אפיקומן   [זיס אובסט וואס מען עסט נאך טיש עס הייסט דעסרט). (פסחים קיט) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פי' לשון אוכלים כלומר אין עושין סילוק לאכילה ממיני מגדים כמנהג כל הסעודות כמפורש בגמרא רבי יוחנן אמר כגון תמרים קליות ואגוזים וכן מפורש בסוף תוס' פסחים (א"ב פירוש בלשון יוני מיני מגדים ופירות הנאכלים בקנוח סעודה): אפקסינון   [אטייארער איילבוים]. מדרש ש"ה פסקא אתי מלבנון כלה זה שמן אפקסינון פירוש בלשון יוני מין עץ אשר לא ירקב עיין ערך פקסינון ונראה שיש טעות בגירסא והנכונה היא אנפקינון ע"ש): אפיקורין   [גאנץ פרייא, ערלויבט]. (עוף וגבינה נאכלין באפיקורין בחולין ריש גמר' דכל הבשר). ס"א אפוקלי' מפורש במטלית בלא קינוח הפה ובלא נטילת ידים והני מילי ביממא אבל בליליא לא: אפיקורוס   [איינר וואס לייקנט אונ דער גמרא]. (סנהדרין צט) רב אמר זה המבזה תלמידי חכמים ורבי יהושע בן לוי אמר זה המבזה את חבירו בפני תלמידי חכמים, המומרין והאפיקורסין (ראש השנה ז) (בנדרים כג) שכיחי אפיקורי דמצערי רבנן (עירובין סג) פי' אפיקורותא חציפותא (א"ב שם פלוסוף יוני כופר בהשארות הנפש וחכמינו העתיקו מלה זו למבזה חכמים ודבריהם הנאמרים באמת: אפיקורוס   [דער נאמן פון אקליין לאצד נעבן דעם ירדן]. (תרגום מעכתי): אפיקריסין   [אונטר קלייד]. צורר אדם מעותיו עם תפיליו באפיקרסותו (ברכות כד) בגמרא דהיה עומד בתפלה ירושלמי בריש פרקא היה קורא אפיקריסין היה לבוש מבפנים. אפקרסותו אינה מעכבת אחד האיש ואחד האשה (במועד קטן כב) רבי יוחנן אומר אפילו מלאין ואפילו אפיקרסותו לתוכו. (ובכלים בפרק כט) נומי הסדין והסדרין והטרטון והאפיליון של ראש שש אצבעות של אפקרסין עשר פי' לבוש התחתון והוא פתוח בכתפיו ושלובשו קושרו כדאמר בסוף מקואות (בפרק י) הקשר של אפיקרסותות שבכתף (ותניא אידך בדרך ארץ הנכנס למרחץ כיצד יעשה חולץ מנעליו ומסלק כובעו וטליתו ומתיר חגורו ופושט חלוקו ואחר כך מתיר אפקרסו התחתונה וכשיוצא ללבוש מניח אפקרסו התחתונה ולובש חלוקו וחוגר אזורו ומתכסה בטליתו ומניח כובעו ונועל מנעלו בריש ויקרא רבה ובפסיקת' דכי תשא: אפקותא   [דר שפיץ פון דעם בוים] דדיקלא בגמ' דחבילי קש (סוכה יג) (בנדה כד) בגמר' וחכמים אומרים פי' ראש הדקל שיש בו חריות הרבה פ"א הצואר של דקל שנחתך מן הדקל והחריות עמו דבוקין תרגום ותשבר מפרקתו ואתתברת אפקותיה: אפר   [אש]. מניחין אפר מקלה על גבי התיבה (בתענית טו) (בב"ב ס) מאי על ראש שמחתי זה אפר מקלה שבראשי חתנים (במכות כא) בגמר' דכתובת קעקע אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע פירוש אפר שעושין גחלים הקליות הלוחשות לאחר שהן עוממות. (ובאהלות בפרק שני אפר שריפין רבי אליעזר אומר שיעורו כרובע וחכמים מטהרים פי' אפר בני אדם הנשרפין: אפר   [גרינע וויידע וואס דיא אקסן וויידן]. (בשבת מה) אלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואינן נכנסות ביישוב (ובביצה מ) (במשנה פסחים ח) בגמרא דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ מלמד שתהא פרתך רועה באפר פ' אפר הוא אחו ובלעז פר"אתו תרגום ירושלמי ותשם בסוף ושויאת יתיה באפר' על כיף נהרא ותרא את התיב' בתוך הסוף וחמת ית תיבותא בגו אפרא. פ"א בגו גומי' וכן ותרענה באחו תרגום ירושלמי והות רעיא בגו גומיא (א"ב פירוש מלה בלשון יוני מקום דשא): אפרגיאה   [וואהלפייל ביליג]. בפסיק' דביום השמיני עצרת כתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם וכתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך אמר רבי חמא אמר רבי חנינא לשני פרגמטין שנכנסו למדינה אמ' אחד מה אם פוחתין אנו באחד אנו עושין אפרגייא במדינה. ס"א אפרגינא במדינה אלא פתח שבתך ואני שבתי פי' ענין זול ויש לומר לשון לע"ז דפר"ניירי (א"ב פי' בלשון יוני זול ומעוט ריוח בסחורה): אפרד   [פרדארבן] (מנחות מג) ואשתני למעליותא ואפרד חזותא פי' נפסל מראיהן: אפרודוטי   [דער נאמן פון אגעצן בילד וואס זייא האבן גזאגט דאם עס איז גזעצט איבר דער שיינקייט, עס הייסט ווענוס]. (ע"ז מד) מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי פי' שם ע"ז הוא (א"ב פי' בלשון יוני אשת זמה נעבדת במספר הצלמים והיא מצלחת הנשואים והרומיים קראו אותה בשם ככב נגה): אפורדכסוס   [וואונדרבאר] (עיין ערך פרדכסוס): אפרהנג   [אשלעכטר מענטש וואס זוכט זיך פאלשי בשולדיגינן געגן דעם יוד]. (גיטין מד) בגמרא דהמוכר את עבדו לאפרהנג עכו"ם יוצא לחירו' פי' עלילה כלו' עכו"ם שיש לו עלילה על ישראל: אפרוודין   [דיא וואכן וואס שטייאן פאר אבלעגרטי שטאט] (תרגום ושים עליה כרים סביב אפרוודין סחור סחור). לשום כרים על שערים למנאם והפרוודין (א"ב פירוש בלשון יוני פרורין שומרים וצופים שלא יצא ויבא איש לתוך עיר אשר היא במצור והגרסא תתכן אפרורין ולא אפרודין לפי פי' זה: אפריזא   [אויף גשטעלטי ברעטער]. וקבעתא דכשורי (בב"ב ו) בגמ' דכותל חצר פירוש אפריזא בערך למד בלופתא: אפורטין   [זאארויבר וואס לופין אום אוף דעם וואסר אונ ברובן דיא שיפן). אפירטין ויקרא רבה פ' ונטעתם כל עץ מאכל מתיירא אני בדרך מפני הליסטים וביום מפני אפירטין פי' בלשון יוני ורומי' שודדי אניות בים: אפרטוסות   [גוועהר אונ אנדרי זאכן וואס מען ברויכט צום קריג]. (ירושלמי דכתובות פרק האשה שנתארמלה וחבלים ואווזים ותרנגולים ואפרטוכות פי' בלשון רומי דברים מוכנים למלחמה: אפרייא   [קראפט, גליק, שטארקייט]. (ב"מ קיח) הבו ליה אפרייא לריש לקיש פירוש חוזק בלשון פרסי יישר כחו יישר חילו פ"א אפרייא לריש לקיש ברכתו מלשון בן פורת כלומר יפרו וירבו חכמים ונבונים בישראל כמותו: אפרייא   [גוט אובסט]. (ב"ר פ' עג) וימצא דודאים הלך בשעת הקציר בשעת בירור כל מיני אפורייא ולא הביא אלא ממה שהוא מופקר ללמדך כמה היו שמורין מן הגזל פי' אפורייא פירות ובלע"ז פרי"טא (א"ב פי' בלשון יוני כל מיני פירות הנשמרי' בקליפה רכה כגון חבושים וענבים ותאנים): אפריון   [פאטר שטוהל, פאטעל] (סוטה יב) בגמר' וכן לענין הטובה הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדים לפניה פי' מטות שנושאות בהן כלות (א"ב בלשון מקרא אפריון עשה לו המלך ובל' יוני פי' פריון כסא שנושאים בו נשים חשובות: אפרכיא   [לאנד פראווינץ, בצעריק] (ב"ר בריש לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך זו אפרכיא שלך ובריש פסקא דנחמו ותעזבי אביך ואמך זו ע"ז וארץ מולדתך זו אפרכיא). ובילמדינו בריש וידבר ה' אל משה במדבר סיני כתוב לך באיזו שבוע באי זו שנה באי זה חדש בכמה בחדש באיזו אפרכיא). בני יפת גומר ומגוג תרגום ירושלמי ושום אפרכיותהון: אפרכוס   [גובערנר]. של זה למעלה מאפרכוס של זה (שבועות ו) למה הדבר דומה למלך יוצא ואפרכוס נכנס (פסחים קג) (ב"ר פ' ח) נעשה אדם למלך ואפרכוס שהיו בקרונין. ובילמדנו בסוף אם בחקותי מלך ששלח אפרכוס שלו מי מספיק לאפרכוס צרכי בני מדינה אמר הקב"ה אפרכוס שלחתי והן מספיקין להם מן ובאר וענן (א"ב פי' בלשון יוני שר העיר ופ' אפרכיה ממשלת מדינה וגם נקראת כן המדינה עצמה): אפרסמון   [באלסאם]. (שבת כו) בגמרא דרבי ישמעאל זיל איקשט במישחא דאפרסמון לכורמים וליוגבים כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו צדי חלזון מסולמא דצור ועד חיפה. (שבת סב) בגמ' לא תצא אשה וברגליהם תעכסנה שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעליהן. (ובשבת קמ) בגמר' דעושין יינומלין אלנטית מים צלולים ויין ישן ואפרסמון (ביומא לט) בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד לך. (בתענית כה) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (ברכות מד) והוא אומר על המוגמר משחא דאפרסמון מברכין עליו בורא שמן ערב. (ר"ה כג) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (בב"ב פ) בגמ' דסמוך י' אילנות (ובע"ז ל) בגמרא דהחומץ אלנתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון (בסנהדרין קט) בגמרא דאנשי סדום נותנין עיניהן בבעלי ממון ומפקידין אצלו אפרסמון ומניחין אותו לבית גנזיהן ולערב באין וחותרין את בתיהן והיו מריחין ככלב שנא' ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר. (וב"ר פ' כא) רבה רעת האדם בארץ היה מביא אפיפלסמון ושף באבן ובא בלילה וחותרה פ' שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב נכאת וצרי ולוט ותרגומו שעף וקטף ולטום ואמרינן צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף כלומר שרף של קטף שהיא עף ואם מעמידו כנגד הנר אעפ"י שמרוחק מיד עף ובא קטף ודולק בו וי"א כרמים מין גפנים שממנו יוצאי אפרסמון (א"ב מלה זו ארמית נעתקה מלשון יוני אופובלסמון עיין שם וכן מלה הרדפני נעתקה לארמית ממלת יונית רודודפני וכבר בימי דניאל הועתקו לכשדים מלות שבכא פסנתרין סומפוני' מלשון יוני): אפרסק   [פערישקיס]. בריש כלאים, האפרסקין והשקדים. (ובשבת מה) בגמרא דמטלטלין נר (סוכה י') בגמ' דפרס עליה תלה בה אגוזים אפרסקים שקדים. ס"א פרסקין פי' בלשון לע"ז פירסיקו (א"ב עיין ערך פרסק): אפרקי   [דר טייל פון דר וועלט דאס הייסט אפריקי] (תמיד לב) בעדנא דאזיל למדינת אפריקי בני יפת גומר ומגוג תרגום ירושלמי ושם אפרכיותהון אפריקי וגירמני ומדי וכן בב"ר וכן תרגום אניות תרשיש (א"ב שליש העולם אפריקי אשר בו מדינות ברבריא מרטניא כוש וכמה ארצות): אפרש   [אן איין ענד] תרגום הלנצח תאכל חרב הלאפרש תאכל חרבא פי' בלשון יוני אפרש בלי תכלית ומלה זו באה לעולם באות למד שמושית וכן לאלתר וכן למפרע: אפרת   [סוטה יא] בגמר' דוכן לענין הטובה דוד נמי ממרים אתי דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי ובריש ויקרא רבה פ' הבן יקיר לי אפרים א"ר פנחס עטרת זו נתעטר אפרים מבני יעקב בשעה שנפטר לבית עולמו אמר לו אפרים ראש השבט ראש ישיבה יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך בן תוחו בן צוף אפרתי וירבעם בן נבט אפרתי ודוד בן איש אפרתי: אפשח   [איינדרינגן. פאלן] נורא בי עמרם (קדושין פא) פי' נפלה אש בבית עמרם: אפשי   [מיין וויל. פערלאנגן]. (נזיר כח) אי אפשי באשה מנוולת פירוש רצוני: אפשר   [מעגליך]. תרגום היחברך כסא הוות האפשר דתתחבר עמך ויש ספרים כתוב בהם אוושר ומלה זו מורגלת בלשון חכמים: אפתא   [אשטוב איברגטיילט אויף צווייען מיט אוואנד אין דר מיט פון אובן ביז אראפ. אדער מיט אבאלקן אין דער מיט אונ עס איז אובן אגאניק]. (בב"ב ס) אמר רב הונא מאי חדר שחלקו לשנים מאי עליה אפת' (ושם סא) מאי יציע הכי תרגומו אפתא רב יוסף אמר ברקא חלולה פירש רבינו חננאל ז"ל מאי חדר שחלק חדרו לשנים מאי עליה אפתא בית שהוא פתוח לחצר השותפין חולקו לשנים וסותם ביניהם כגובה הבית שנעשה כמו אפתא. פי' אחר אפתא הוא שמקרין באמצע הבית תחת הקירוי של מעלה וטחין אותו ומשתמשין בו. פירוש ברקא חלולה כגון גזוזטרא שאחורי הכותל ופתוח לבי' והוא כגון היציע שהיה סביב בית המקדש וזה של בתים חלול מלמטה ואין משמשין אלא מלמעלה: אפתא   [ברוט. מעהלשפייז]. בריך מריה דהאי אפתא (ברכות מב) בגמ' דבירך על פירות האילן. ענין אחר פיתא והוא פת ממש: אפותא   [שטערן]. (בע"ז כו) בגמר' בת ישראל זימנין דמנחה לה ידה אאפותי' וקטלא לי' טרק באיסקוטל' אאפותא (תענית כה) פי' בלשון חכמים פדחת ובלשון תורה מצח: אפותא   [שפאלט. שניט]. (חולין מז) ריאה דדמיא לאופת' טריפ' כבר פירשתי בראש זה הפרק: אפתי   [אבענד צייט]. ירושלמי דב"ב פ' לא יחפור באפתי רמשא בראשית רבה ויאמר שלחני כי עלה השחר בפתי רמשא פי' לפנות ערב): אפתיסיס   [איברפאל. אנגרוף פון אלי זייטן]. מדרש שיר השירים פסקא לסוסתי ראו מה בים אפותיסיס נעשית לכם בים פי' בלשון יוני נפילת אויבים פתאום מ"מ מסביב ואין מקום לנוס: אפתק   [שפייכלר. מאגאזין. נידרלאג. קאסטן]. (ע"ז לט) במשנה חגבין מן הסלולה אסורין ומן האופתק מותרין. (בשבת לא) דגיזי צמר רבינא אמר משנתנו בשל אופתק כדתניא גיזי צמר של אופתק אין מטלטלין אותן ס"א הפתק פי' אוצר העשוי לסחורה ובלשון יון דבר שמכניסו לקיום אפותיקין ואוצרות ברד תראה תרגומו ואפותיקו ברדא תחמי. ורב האי פי' כלי גדול שמשמרין בו כמו ששנינו החגבים מן הסלולה אסורין מן האופתק מותרין וחיצונה תניא הקפלוטות הבאין מן ההפתק ומן האוצר ומן הספינה מותרין והנמכרים בסלים לפני החנוני אסורין (א"ב פי' בלשון יון אוצר של סחורה ושל מאכל ומשקה): אפתק   [אשולד טאבוילרט אויף אהויז אדר אויף אפעלד]. (גיטין מ) עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים (מציעא יט) בגמ' דייתקי מצא דייתיקאות אפותקאות. (ב"ק יא) הכא במאי עסיקינן בשעשאו רבו אפותיקי כדרבא דאמר רבא עבד שעשאו רבו אפותיקי פי' אפותיקי אפו תהא קאי כלומר שהראה לו שדה ואמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזה. ס"א הפתק (א"ב פי' בלשון יוני משכון ושעבוד קרקע): אץ   [צווינגן. צוזאמן פרעסן]. (עירובין ק) בגמ' דאילן שהיה מיסך על הארץ. אסור לו לאדם לכוף אשתו לדבר מצוה שנאמר ואץ ברגלים חוטא פי' כמו ובשליתה היוצאת מבין רגלי' וכן בין רגליה כרע כלומר כל מי שיאיץ אשתו ומכריחה שלא ברצונה חוטא וכן פי' גם בלא דעת נפש לא טוב אם יבא אדם על אשתו שלא לדעתה ולרצונה אלא על כרחה נפש היוצא מביניהן שהוא הולד לא טוב ולא יהא הגון שאני התם דאגב אילנא מזקי (ברכו' לד) דאפי' נחש כרוך על עקבו. (יבמות קכא) בגמר' נפל למים (בשבת קמד) איכא בינייהו דאתי בתר איצצא. הני מיתאכלי אגב איצצא (מ"ק ט) (ובמציעא יא) בגמ' דסמך יוציא לו שתות ליין איבעית אימא משום אצצא דחי' אגב אצצא מזקי פי' אגב שדוחקין הנחשים זה בזה מצער שיש בהן נושכין: אצא   [שאדן, שלעכט] (כתובות ק) בסוף גמרא שהייה עד ריגלא אע"ג דהוו ביה איצא מיתן זוזי חריפי פ' אע"ג דהוו ביה איצא הפסד דבריגל' מזבני כולי עלמא שכר זוזי חריפי דברגל מצוי' הוצאה ומזונות בזול ליקח משאר ימות השנה דמה שפחת ממכירת השכר משתכר בזוזי חריפי שיקח מזונות בזול זה פי' המורה של מגנ"צא. פ"א איצא שמרים זוזי חריפי דמאן דאית ליה זוזי גריעי וחשיכי מפיק להו כולה שתא וזוזי טבי מצנע לרגל: אצא   [גראז וואס וואקסט אין וואסר] (גיטין סט) וסימניך אצא רטיבה דסכר נהרא פי' אצא עשב שגדל בנהר סכר נהרא בעלים שלו: אצבע   [פינגר. דאס מענליכע גליד. (עירובין נג) א' רבא ואנן כאצבע בקירא לסבר' ס"א אוצבתא פי' כאצבע בקירא קרושה שלא יכנס בה. אמר רב אשי ולשכחה כאצבעתא בביזרא פי' כאצבע שישים אדם בתוך זרע שילך לו מהרה. ס"א כי אצבעתא בקירא קירא רכה כשמניח אצבעו לתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכה. ולשכחה כאצבעתא בביזרא פירוש ששוקע אצבעו בזרעונים כגון חרדל וכיוצא בהן נראה כאילו עושה גומא וכאשר מרים אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומא מיד כך אנו כשמשלימין המסכתא ומתחילין אחרת מיד שוכחין הראשונה. פי כסיכתא בגודא לגמרא כמו היתד בכותל שאינו מעלה ולא מוריד כך אנו בגמרא. פי' אחר כמו שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו נקב (בכורות מה) ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהן אוצבתא פי' ולד קצר כאצבע. (נדה מד) במשנה פחות מכאן כנותן אצבע בעין פי' הבא על נערה פחותה מג' שנים אינו חייב כלום שהוא כאדם שנותן אצבעו בעין דמה עין מדמעת חוזרת ומדמע' אף זו אע"פ שמוציא בתולין באים בתולים אחרים ולא הויא ביאתו ביאה. (כתובות ה) (מנחות יא) בגמ' מפני שאמרו הקומץ זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל. פי' זו זרת אצבע קטנה שמה זרת למדוד ממנה עד גודל למדידת החשן דכתיב ביה זרת ארכו וזרת רחבו. זו קמיצה שעד האצבע של מעלה מן הזרת היה קומץ מן המנחה. זו אמה שבאותו אצבע האמצעי היא מדת האמה ושל מעלה הימנו הוא אצבע האמור בתורה וטבל הכהן באצבעו. גודל הוא בוהן על שם בהן ידו הימנית. (בתמיד בפרק לא היו כופתין) הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד פי' היא יותרת הכבד. (פסחים סו) בגמ' ואפילו מן התמחוי ואי בעית אימא באלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות. (בנדה קיב) ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי שאין כל האצבעות שוות פי' אבר של איש: אצווא   [דאס גריני וואס וואקסט ארוס דער רינד פון דעם בוים עס הייסט מאאס). (פסחים כו) בגמ' ואלו ירקות חרחבינא אמר ריש לקיש אצוותא אצווא דדיקלא ובעירובין סוף גמרא דעושין פסין מאי ערקבלין אמר ריש לקיש אצוות' חרזייתא דדיקלא פירוש אלו הן ירקות שיוצאין בהן בפסח והן יוצאין סביב הדקל ורב האי גאון פי' צמח עבה מאוד ויש בו כמו ראשי המחטין והוא אטן בל' ישמעאל: אצוותא   [גבעק. איין פילר באק אובן טייג]. בפ' ויהי בשלח פרעה ר"א בר שמוע אזל לגבי ר"ש בן יוחי לקוניא חמיו נכס ליה חד תור ואפה חד אצו דפיתתא ופתח ליה חד כוב דחמר פירוש אצו דפיתתא קיטורא דלחם כלומר תנור מלא אצו כמו אצתא אליתא: (א"ב פי' מלה זו עריסה וכן תרגום עריסותיכם אצוותכון): אצטבל   [אבטיילונג. שטאל]. (עירובין כד) בגמ' דר"א ניטל רובו הרי הוא כחצר ומותר א"ר יהודה אמר אבימי והוא שעשויין אצטבלאו' אצטבלאו' פי' שורות שורות הרי הוא כחצר דאין מונעין ממנו דרוסת הרגל דהא יכולין להלך בין שורות האילנות אבל אם אין עושין שורות שורות אין יכולין להלך בין האילנות הוי כמו שנזרע ואסור. פי' אחר עיקר המלה אירוות סוסים הוא בלשון יון ופירושו כי נוטעין האילנות זה בצד זה כגון העמדת סוסים בתוך אורוותיהם זה בצד זה ואסיקנא אע"ג דאינה עשויה אצטבלאות מותר כרב נחמן (בסנהדרין כא) בגמ' לא ירבה לו סוסים רב יהודה רמי כתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים למרכבתו וכתיב ויהי לשלמה ארבעת אלפים אורוות. סוסים למרכבתו הא כיצד אם ארבעים אלף אצטבלאות היו לו כל אחת ואחת יש בה ארבעת אלפים סוסים ואם ארבעת אלפים אצטבלאות היו לו כל אחת ואחת יש בה ארבעים אלף סוסים: אצטגנין   [שטערן זעהר]. אצטדין. אצטוה אצטרובל. אצטלה. אצטמא. כבר פירשנו בערך אס. פירוש אחר של אצטדין שלא פירשנו למעלה מושב ששוחקין לפני המלכים שמביאין בהמות מלומדין למלחמה כגון אריות ונמרים ונחשים ושורים ומשסין זה על זה להלחם אלו עם אלו וכולם עם אדם ואדם עם כולם. (ע"ז יח) אין הולכין לאיצטדינין מפני שהן שופכי דמים רבי נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצווח ומציל ואחד מפני שמעיד על האשה להשיאה: אצטדיי   [אונפרוכטבאר, ניכט מעגליך קונדר צו האבן]. (יבמות יז) גמירי דבנתא דההוא דרא איצטדויי אצטדו פירוש בנות דההוא דור דחורבן הבית נעקרו נעשו עקרות ולא קבלו הריון (א"ב אם זה לשון תרגום שייך לערך צדא תרגום תהו ובהו צדיא ורקניא ואם זה ל' יוני יש לגרוס אצטריאוי ברי"ש שפירושו עקרות ושכול בנים): אצטדינן   [אשטיק פלאץ וואס איז ניכט פירעקיג נאר שמאל אונ קרום]. ענין אחר בריש גמרא דהאומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך באצטדינין מהו דרך עקלתון מהו פירוש אצטדינין אלכסון ויש מפרש כגון שליבות הסולם (א"ב פי' איצטדין בלשון יוני ורומי מדת ארץ באורך מאה ועשרים וחמש פסיעות ובכל מיל שמונה אצטדין וטעם הבעיא אם בית כור אינו מרובע כי אם ארוך וצר עד שיתפשט ארכו לאצטדין): אצטטיבה   עיין ערך אסטטיבה: איצטריכא   [דיא זאכין וואס מען בדארף נייטיג]. (ב"ר פ' סא) ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב וגו' רב הונא אמר קיתני רבנן אמרי קליות ואגוזים וקליות היו חביבות מן הכל אלא ללמדך שאם יוצא אדם לדרך ואין איצטרכיא עמו מסתגף פי' ואין צרכיו עמו מתענה: אצי   [רייהע, אבטיילונג]. (ב"ב יב) בגמרא לא את השדה ג' אוצייתא די"ב י"ב גופני פירוש ג' שורות וכל שורה ושורה י"ב גפנים (ב"ב מא) בגמ' כל חזקה חד אמר ב' אוצייתא: אצל   (פסחים סב) בגמ' שחטו שלא לאוכליו בין אצל לאצל טעין ארבע מאה גמלי (דרשא) פירוש פסוק בדברי הימים הוא ותחלתו אצל וסופו אצל ואע"פ שקרובין זה לזה הוי טעון ת' גמלי (דרשא): אצפא   [אטאפ מיט גרין צייג. טייטל קערן]. (גיטין פא) ההיא דנפק עלה קלא דאיתקדשא באצפא דתיחלא פי' כלי מלא שחליים. פי' אחר גרעינה של תמרה: אציץ   [נאכט טאפ. בעקן] (מגילה יו) שקילא אציצא דבית הכסא שדיא ליה ארישיה (וב"ב קמה) בגמר' דאם אמרה ראו מה הניח לי רב פפא אמר אעילו אציצא דהרסנא פי' אציץ ועציץ וגסטרא אחד הן ופירושו בערך ג'): אצר   [מאגאזין. נידרלאג] מטה של עם הארץ דומה לאוצר בלום (ב"ב נח) בגמ' ואלו דברים שיש להן חזקה פי' אוצר מבולבל שמניחים בו רוב מינין (בגיטין עה) דהאומר התקבלי גיטך רבי עקיבא אוצר בלום כלומר בקי במשנה בתלמוד בהלכות באגדות ובמדרש ובכל דבר ויש ששונין אוצר בלום כמו עיסה בלוסה כלומר מעורב שהיו מעורבין בו כל מיני חכמה: אצרבמיטא   [אנגל פון דער טיר]. כבר פירשנוהו בערך איסטרופומטא: אקא   [איין באק וואס מען האט איהם אוס גשניטן דיא בצים]. (בשבת קנב) בגמר' אין מאמצין איקא שליפא בתמניא זוזי פירוש כל אלו דברים סריס הן שבקש להודיעו כי השלוף ביותר יוקר מן הקרח ברחא קרחא בארבעה. עור כבש גדול בארבע כספים איקא שליפא בתמניא עור תיש נתוק הבצים בשמונה לצורך נוד של שמן ר"א הבשר של איקא מוטב מברחא: אקוביטון   [פאלסטער, דיוואן]. רקרא רבה פ' זאת העולה משל למלך היה מסב על אקוביטון שלו הכניסו לו תבשיל ראשון אכל פירוש בלשון רומי מסב מוכן לאכול בו והיה מנהג קדמונים לאכול מסובים ואינם יושבים בכסא: אקטורין   [אפיצירס]. תרגום ירושלמי ויגד למלך מצרים ותנון אוקטריא פירוש בלשון רומי שרי מלחמה: אקי   [אויס דעם וועג, אוועק פון דאנן]. בילמדנו כי אם שמור תשמרון המלאכים שמסר הקב"ה לאדם מהלכין לפניו כדרגין כשם שהטכסיס הזו של מלכות מהלכת לפניו והן מכריזין לפניו אקי שיתנו לו מזיקין כבוד שלא יעמדו לפניו ויזיקו אותו (א"ב בלשון יוני התרחקו): אוקי   [שטעלען] מסכת מכות פרקא קמא אוקי גבר' אחזקתי' פי' אוקים וכן קאי קאים ע"ש: אקיוס   [דויארט אייביג]. (ב"ר פ' מז) ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה אני אל שדי תרגום עקילס אקיוס ואקנוס וכן לועזין בל' יון (א"ב פירוש בלשון יוני בלתי נפסד ופי' איקנוס מסופק בעצמו: אקיגוס   [דער גרעסטר ים ער הייסט אצעאן) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול תרגום אוקינוס ימא רבא הוא אוקינוס (א"ב וכן בלשון יוני ורומי) אקליבוסתא   [לענדן, קניאס] פירשתי בערך קוף: אקלידא   [שליסל]. ג"כ פירשתי בערך קוף: אקליטא   [פיהל פאלק צוזאמן]. בילמדנו בריש ואתחנן זהו שאמר הכתוב כי עד צדק ישוב משפט משל לאיפרכוס שהיה דן את הכל כל מדינה ומדינה עולה באקליט' שלא לדון אלא לפניו ישב משה לשפוט את העם איקליטא עולה לפניו (א"ב פירוש אקלסיא בל' יוני ורומי קהל אנשים): אקלפרין   [דער פליגל מאן וואס טראגט דיא פאהן בייא דעם מיליטער]. מדרש תהלים מזמור למנצח על שושנים לבני קרח אחר ימים ראתה אקלפרין טעונים קנטבריא של מלך פי' בל' רומי נושאים הדגל הנכבד אשר בו היה מצוייר נשר: איקומני   [וועלט] עיין ערך יקומוני: אקמת   [שפין, מאלפי] תרגום שממית בידים תתפש ואקממא דמסככא בידהא: אקן   [גרין ווערן, שטארק ווערן] לא צריכי דהדר אקין מהו דתימא אקנתא מילתא הוא קא משמע לן (תענית יט. גיטין ל) גמ' דהמלוה מעות פי' אקון חזרו לירקותי כלומר חזרו להיות ירוק פי' אתר אקנתא לשון חזקה: אקן   [נעץ צו פאנגן פיש] (בכלים פ' יב) טבעת של אקון טהורה ובפרק הכדור האקון והרטוב והכלוב טהורין ויש ששונין של עיקון פי' כלי שצדין בו דגים והרטוב ממינו ואמר שדומה לכלוב: איקוננמנוס   [עקאנאם, פערוואלער]. ירושלמי דב"ב פ' המוכר את הבית המוכר את העיר מכר את הסנטר אבל לא את האיקונומוס פירוש בלשון יוני ורומי פקיד על הוצאות העיר: איקונין   [גשטאלט, בילד, פאטרעט] ב"ר ויהי רעב בארץ איקונין של חוה נמסרת לראשי דורות ובויקרא רבה וכי ימוך אחיך פ' אשרי משכיל אל דל אמר להם מה אם איקונאות של מלכים וכו'. ובילמדנו פקוד כל בכור זכר אמר הקב"ה ליעקב הרבה יקר בעיני אתה כביכול שקבעתי את איקונין שלך תחת כסא הכבוד. ובמגלת איכה באיכה יעיב אמר הקב"ה כלום הן מכעיסיי אותי אלא בשביל איקונין של יעקב אביהן החקוק בכסאי פי' איקונין דיוקנין כמו צורה וצלם ודמות (א"ב וכן בלשון יוני תרגום המסולאים בפז דמתילין איקוניהון לדהבא): אקונס   [איין פיש וואס ער פרליהרט דיא שופן ווען ער קומט אויס דעם וואסר]. ואטונס וכסתפייס ואפונס ואכספתייס ואטונס (בחולין סו וע"ז מ) פירוש שמות של דגים הן וכל מי שיגיע בידו דג כבר יש בידו מסורה מקרא ומשנה אם יש בו שני קשקשים וסנפיר אחד טהור ועיקר הקשקשים לפי שיש דגים טמאים שיש להם סנפירין אבל קשקשים לא תמצא אלא בדג טהור וכל דג שעולה מן הים ועדיין לא הגיע לעשות קשקשים ולכשיגדיל יהיו לו קשקשים הוא מוחזק בכך מותר וכן הדג כשעולה מן הים יש בו קשקשים ועד כשהוא עולה משירן מותר דתנו רבנן אין לו עכשיו ועתידין לגדל לאחר זמן כגון הסלתנית והאפויין מותר יש לו ועתיד להשירן כגון אקונס וכו' ודוקא דידעינן ומכירין בהן ומוחזקין ביד דייני ישראל שמשירין קשקשותיהן בשעה שעולין מן הים: אוקסיגרון   [פיש יוך מיט עסיג]. ירושלמי פ' כלל גדול שני אין מחייבין אותו לשתות אינוגרין ולא אוקסיגרון עיין ערך אכסיגרון: אקסל   [נעגלך האלץ]. תרגום מור ואהלות מירא דכיא ואקסיל אלאון פי' בל' יוני עץ אהלות: אקפא   פירשתי בערך קוף: אקופו   [שטיקלך פעדים אדר האלץ וואס בלייבן אין דעם טיך נאך דעם וועבן]. (שבת עה) האי מאן דשקיל אקופי מגלימיה חייב משום מכה בפטיש פירוש אקופי כגון נימין הניתקין מן האריגה ונתלין בבגד או בחתיכת עצים קטנים הנסבכים בצמרן של בגדים חדשים וכשמשלים האומן מלאכתו כל ראשי נימין התלויין בו וכל קיסם וקליפה שנסתבכו בבגד נוטלן ונקראין אקופי ומנקה הבגד ודומה למנקב דתנינן בכמה מקומות ואם נשארו כגון אלו בבגד ובעל הבגד קפיד עלייהו ושקיל להו בשבת חייב משום מכה בפטיש. פי' כל דבר שהוא גמר מלאכה נקרא מכה בפטיש: אקקיא   [פרויכט פון אבוים וואס עס הייסט אקציע דיא זאפט דר פון בניצט מען שטארק אין דר אפטייק] (גיטין כט). לשיחתא ליתי אקקיא ואילווא (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי וישמעאל פרי עץ ומיצו עב הנקרא חוח המצרי ויש דעת אומרים שהוא סנה בלשון מקרא וגדל בהר שיני ויש לו סגולות ברפואה לדחוק השלשול לעצור דם יוצא דרך מכה או דרך קיא): אקרא   [דער נאמן פון עטליכי שטעט, פעסטונג], (מגלה ב. כתובות קיב) אמר רבה בר חנה לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דארץ ישראל והוה כמבי מכסי ועד אקרא דתולבנקי (בבבא מציעא עג) בגמר' אין פוסקים רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשוניתא ושפכי ליה טפי כופיתא פי' בני אקרא דשוניתא דהוו זבני פירי דהנהו דערקי ושבקי ארעיהו והוו בני מצרא דידהו זבני פירא דארעא דידהו ופרעי לעסקא דארעא וטפו ליה לרבינא כופייתא כיון דלאו פירי דידהו אינון שרי או אסור ואמר כי האי גוונא בדידהו הוא דמלכא מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא ואינהו מוזלי וזבני דידהו (מועד קטן י) רבינא הוו מסיק זוזי לבני אקרא דשוניתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזל עלייהו האידנא א"ל כיון דביומי אחריני לא משכחת להו כפרגמטיא האבוד דמי ושרי שלחו ליה בני אקרא דאגמא לשמואל ילמדנו רבינו היו מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר וכו' (ב"ב קכז) בגמרא דהאומר איש פלוני פי אקרא שם מקום. ספרים אחרים עקרא (א"ב פירש בלשון יוני מגדל ומבצר): אקרפטא   [באנק]. רב שרי לסרוקי סוסיא ולמבני אקרפטא ולמבני אצטוה (מועד קטן י) בגמ' דמכבשין (ובקדושין ע) בריש גמרא דעשרה יוחסין ליתיב מר אקרפטא אמר ליה מי סאני ליה למר למימר ספסל: אקרוקיתא   [קראקאדעל, פרעש] בב"ב אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההיא אקרוקית' דהוי כי אקרא דהגרוניא וכו' פירוש אקרוקיתא צפרדע נקבה. אקרוקא צפרדע זכר: אקושא   [הארט] (חולין קה) לא אמרן אלא ברכיכא אבל באקושא לית לן בה והלכתא בכל מילי הוה קינוח הפה לבד מקימחא תמכי וירקא (כתובות לט) בגמרא דסמך האונס נותן מיד רב פפא אמר אמרה לי בת רבי אבא כי נהמא אקושא בחינכי (סוטה ד) בריש גמרא ברכיכא או באקושא פירוש כמו קשה: אר   [ליכט] (ברכות ב) ביאת אורו מעכבתו פירוש ממאי דהאי ובא השמש וטהר ביאת אורו ומאי וטהר טהר היום כלומר פנה היום והוא יציאת הכוכבי' ועונ' וטהר ליום ודלמא ביאת שמשו ומאי וטהר טהר גברא ועונה וטהר לגברא ועדיין לא פנה היום: אור   [ליכט. פייאר]. נר בברור חיל משתה שם (סנהדרין לב) פירוש בימי השמד לא היו יכולין לעשות חופה ומילה בפרהסיא והיו עושין בצינעא וכל מי שהיו לו נרות דולקין באסקופה יודעין שבאותה חצר סעודת הכנסת כלה וקול ריחים מילה שם בחצר והכל נכנסין. ובפרק קמא דכתובות ירושלמי יש להפך אור נר בברור חיל שבוע מצות הבן קול ריחים בבורני משתה שם. אור של כבשן ושל תנור ושל כירה (ברכות נה) תני חדא אין מברכין עליו וכו' קשיין אהדדי לא קשיא כאן לכתחילה כאן לבסוף פירוש לכתחילה עד שלא אחז האור ברוב העצים דסליק קוטרא ולא ציל נהוריה אין מברכים לבסוף דציל נהוריה מברכין. אורים ותומים (ברכות ד) (סנהדרין יו) כבר פירשנו בערך אחרי אחיתופל. (באהלות פרק י"ג) העושה מאור בתחילה שעורו מלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור רום אצבעים על רחב גודל (ובסוף שבת קנד) פוקקין את המאור פי' מניחין בגג או בכותל מקום פתוח כגון זרת הן חסר הן יתר ליכנס ממנו אורו נקרא מאור. (חגיגה יג) בגמרא ולא במרכבה והחיות רצוא ושוב אמר רב יהודה כאור היוצא מפי הכבשן פירוש אינו מפרש שהן רצות וחוזרות אלא שנוצצות בדב' שנראה כאילו הולך וחוזר כברקים כענין שנאמר מראיהן כלפידים וברקים ירוצצו מאי כמראה הבזק א"ר יוסי בר חנינא כאור היוצא מבין החרסים פירוש כשסותמין הכבשן בחרסים ויש ביניהן כמין נקבין ולשון האש יוצא משם זהו כמראה הבזק. (ראש השנה כב) תנו רבנן אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ומאימתי משיאין לאור עיבורו פירוש נראה בזמנו הוא ליל ל' כלומר נולד בכ"ט ונראה ליל ל' ונתקדש ביום ל' משיאין משואות ליל ל"א כלומר היום שיצא ראש חדש היה והוא עיבור. (בסנהדרין ע) תנו רבנן אין עולין לעיבור החדש פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואין עולין לה אלא לאור עיבורו ביום שלשים ואחד: אר   [אבפליקן. קלויבן] כמלא אורה וסלו (בריש שביעית). (ובבא מציעא פט) בגמרא ואילו אוכלין מן התורה פועלין שהיו אורין בתאנים. (וב"ב פב) בגמרא קנה שלשה קנה קרקע אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הרי זה קנה תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו. פירוש אורה שם הלוקט תאנים מן התאנה כגון קוצר בתבואה ובוצר בענבים וגודר בתמרים ומוסק בזיתים מלשון וארוה כל עוברי דרך: אר   [לערנן, זאגן]. מדקא איירינן גלל (בב"ק ל) בגמרא דכל הקוד' זכה מידי איריא הא כדחית' והא כדאית'. ודקארי לה מאי קארי לה ענין קושיא (א"ב עיין ערך אייר): אר   [פערפלוכטי] יביא ארורה לבית דין (בב"ק יא) בגמרא דחבתי בתשלומי נזקו פירוש הנבלה שמתה בלא ברכה וכב' פירשנו בערך אדר (ובעבודה זרה נ"א) בריש גמ' דרבי ישמעאל אילימא בדוקין שבעין השתא לבני נח חזיא לגבוה בבמא דידהו לארורה מיבעיא פירוש ארורה עבודה זרה (א"ב בנוסחאות דידן כתיב ע"ז): ארא   [אטויבן שלאג וואס איז גמאכט צו פאנגן פרעמדי טויבן] (סנהדרין נה) בפ' זה בורר בגמ' ומפריחי יונים הכא תרגמו אי תקדמה יונך ליוני חמא בריה דרב הושעיא אמר אדא פירש רב האי גאון ארא ברי"ש ופי' ארא שבאשי מנהג מפריחי יונים שמעמידין שובכין ופגמין ומציבין בהם יונים שבאשי שמשבשין בהן יונים של בני אדם אחרים כדי שיעמדו עם יוניהם ויצודו אותם ויהיו כגזלנים ואף על פי כי מן האויר הן נוטלין אלא שנאסר לעשות כך מפני דרכי שלום ובלע"ז קורין למטעה איר"טור: ארא   [וואל. בוימוואל] (שבת יא) בגמר' לא יצא החייט ולא גרדי באירא שבאזנו ובגמר' דעור כדי לעשות קמיע (ושם עט) בגמ' דאמר רבי עקיבא (ושם צ) הא איתמר עלה א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שאין אדם טורח לשרות סממנין לצבוע בהן דוגמא לאירא פירש הגאון אידא בדל"ת ונקרא עירה בלשון ארמי אורר' והוא כמין מוך חתיכה קטנה מן הצמר ומן הפשתן או מצמר של גפנים שאורגין אותן בתוך מטפחות של מילת (א"ב פירוש בלשון יוני צמר): אראל   [ענגל] (כתובות קד) אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש: ארב   [מילטר] (בכלים פרק טו) כלי עץ כלי עור אריבות של נחתומין טמאות פירוש אריבות עריבות שלשין שם הלחם. ס"א ערוכות בכ"ף ופי' לוחות ארוכין שמקצרין עליהן הלחם. ס"א עריכות מל' עריכות שמעריכין עליהם הלחם: ארב   [לאקערן] (ב"ק פה) בגמ' דריפוי אי אמר ליה אנא מסינא לך א"ל את דמים עלי כי אריא ארבא. (וב"ב קכח) בגמ' רבן שמעון ב"ג לא ניחא לי דתהוי זכותאי גבי זכותך דדמית עלי כאריא ארבא פי' כזאב ערבות שהוא בעל מריבות. פירוש אחר כארי אורב: ארב   [טרוקן פעסל] מר בריה דרבינא מנקטא ליה אימיה בארבי (פסחים מ) אין שורין את המורסן פירוש היתה זהירה הרבה בעקריהן והיתה משמרת אותן לשם מצה: ארב   [פינסטרניש, טונקלהייט] (בפסחים קיא) בגמ' ולא יפחתו לו אמר רב יוסף הני תלת מילי יהבין ארבונא בנהורא פי' מחשיך מאור העינים ענין ערב (א"ב פי' בלשון יוני חשך ואפילה): ארב   [וויידן בוים] אמר רב טולא דארבא טולא דארבאתא (בפסחים פרק ע"פ) בגמרא דלא יפחתו לו (ובגיטין ו) ורב יוסף אמר מחלוקת ליוחסין אבל לגיטין עד ארבא תניינתא דגישרא (ובקדושין ע"ב) פ' עשרה יוחסין ובסוף פרק הזורק ואי מלינהו קני ואורבי לית לן בה (ובשבת כ) רבין ואביי הוו שקלי ואזלי בפקת' דטמרוריא חזנהו להנהו ארבאתא דקיימין אמר ליה רבין לאביי היינו ארבא דתנן פירוש ערבה ממש. ארבא תניינתא דגישרא ערבה שנייה העומדת בצד הגשר. פי' אחר מקום שקושרין בו ספינה שנייה. פי' טולא דארבא צל של ספינה. טולא דארבאתא צל של ערבה ואית דאמרי סרפד ויהי אומן את הדסה תרגום תחת הסרפד יעלה הדס חלף ארבניא יסק אסא: ארב   [שיף] (בבתרא לד) ההיא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי פירוש כלי קטן של כסף דומה לערבה (ב"מ ע"ב) פ' איזהו נשך בגמ' אין פוסקין על הפירות בחיטי דאכלבי וארבי אכלבי אוצרות ארבי ספינות: ארב   [פענסטר] פ"ק דאהלות ארובה שהיא בתוך הבית ויש בה פותח טפח וכו' ארובה לול: ארבל   [דער נאמן פון אשטאט אין ארץ ישראל]. כלי פשתן הגסים הבאים מארבל. בעל הערוך גרם ארכל עיין שם: ארבלא   [זיב] ומארבל (ב"מ כו) בגמ' דמצא בגל כאשר ינוע בכברה (עמוס ט) תרגום כמו דמחזרין בארבלא (א"ב פי' בלשון רומי כברה): ארבע   [פיר] במשנה (ערובין יז) ד' דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים מדמאי ומלערב פי' בגמ' (שם לח) ובגמ' א"ר הלכה כד' זקנים וכו' ד' דברים היה ר"ע דורשן ואין אני דורש כמותן (ר"ה יח) בגמר' דעל ששה חדשים פי' אלו ארבעה דברים מפורשין בספרי דבי רב בפ' שמע ישראל ובמסכת סוטה בתוספתא ר"ש בן יוחי אמר ד' דברים היה ר"ע דורשן ואף אני דורשן ודברי נראין מדבריו הוא אומר ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק שעבד ע"ז ואני אומר שלא היו צרים אלא לענין שדות וכרמים שכשבאו לחלוק היה ישמעאל אומר לו אני נוטל שני חלקים שאני בכור וכן שרה אמרה לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וגו' ורואה אני דברי מדבריו. כיוצא בו הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגו' שוה להם כל דברי ר"ע ואני אומר אפי' אתה מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם סופן לרנן אחריך השיבהו רוח הקודש עתה תראה היקרך דברי אם לא ודברי אני רואה מדבריו. כיוצא בו אתה אומר יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל והלא דברים ק"ו ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ אנחנו שעובדין אלוהות הרבה אינו דין שנירש את הארץ ואני אומר ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצות ידועות ירש את הארץ אנו שנצטוינו מצות הרבה אינו דין שנירש את הארץ מה נביא משיבן על כך כה אמר ה' על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם עמדתם על חרבכם עשיתם תועבה ואיש את אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו רואה אני דברי מדברי ר"ע. כיוצא בו אתה אומר כה אמר ה' צום הרביעי וגו' זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר ולמה נקרא שמו רביעי שהוא חדש רביעי. צום החמישי זה ט' באב שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה ולמה נקרא שמו חמישי שהוא חדש חמישי. צום השביעי זה שלש בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה כחורבן בית המקדש. צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם שנא' ויהי דבר ה' אל ירמיהו בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלם ואני אומר צום העשירי הוא צום החמישי אלא שביהודה מתענין על המעשה ובגולה על השמועה שנאמר ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותנו בא אלי הפליט וגו' ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה ודברי אני רואה מדבריו. ארבעה צריכין להודות (ברכות נד) שאלו לפני רב האי ז"ל הא דאמר רב יהודה ד' צריכין להודות מאי טעמא לא אמרינן רבנן כסידורא דקראי והשיב הכי אית לפרושי דקראי סדירין לפום דשכיח טפי להולכי דרכים ומדבריות הרבה מצויין הולכין מעיר לעיר ואחריהן מי שהיה חבוש בבית האסורין דמעיטי מנהון והרבה מצויין אפילו על אכרגא וטסקא ובתריהון מי שהיה חולה ונתרפא דמעיטין מן מאן דמיחבשן לשלטונא ושכיחין נמי טובא ובתריהון יורדי הים המעיטין מן כולהון דשמעתא סדירין לפום הקרובים לסכנה יורדי הים טפי קרובין לסכנה דבחד ריגעא אובדין ובתריהון הולכי מדבריות טועים ולא משכחו מאכל ולא משקה וקרובין למיתה יותר מן החיים ובתריהון מי שהיה חולה ונתרפא אפילו חושש בראשו ואפילו חושש בגרונו ובתריהון מי שהיה חבוש בבית האסורין דמרחיק מן הסכנה טפי מכולהון וכל חד מן הני עדיף ניסיה מדבתריה: ארג   [דאס בעסטי, דאס גלוסטיגסטי). תרגום כל כבודה בת מלך (תהלים מה) כל שפר ארג נכסי והוא לשון חמדה ותרגום ויתאו המלך יפיך (שם) וירגג מלכא שופרך: ארגבל   [מוירער, שטיין הויער]. ויפסלו בוני שלמה ובוני חירם והגבלים (מלכים יב) תרגום ופסלו ארדיכלי שלמה וארדיכלי חירם וארגובליא ולגודרים ולחוצבי האבן דשלמה ודיואש (מלכים יב) ולארגבליא ולפסלי אבניא: ארגז   [קאסטן]. (סנהדרין מו) איבעי ליה למימר כי קבור הוה אמר ליה דעבד ארגז וקבריה ביה אבל קבורה בקרקע לא חזינן ורב האי גאון היה שונה ארגז ופי' רב חמא סבר כי לא למצוה נאמר דבר זה שלא לעשות ההרוג ארגז עראי ולא קבעו פי' ארגז כמו כסוי שמכסין אותו אבל עפר אין במקרא זה: ארגטיס   [ארבייטר, האנדווערקר]. בילמדנו בריש ויקח קרח משה נטל לעצמו את המלכות ועשה אותו ארגטיס פירוש כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו פירוש כתף שהיה טוען את הארון (א"ב פי' בלשון יוני פועל ובעל מלאכה): ארגליא   [ווערקצייג] בילמדנו בהעלותך את הנרות בפסוק קח את הלוים מי שמכר לחבירו ספינה ולא פי' כלי ארגליא שלו מהו שיזכה בהן הלוקח כך שנו רבותי' (בב"ב עג) מכר את התורן ואת הנס ואת האוגן פי' ארגליא כלים אלו המרגילים אותה (א"ב פי' בלשון יוני כלי אומנות ופעולה): ארגמן   [פערפל וואל] טוב כל שהוא (בשבת צ) בגט דמיני בשמים ובכלים (פ' כז) הבגד מטמא חוץ משל ארגמן ושל זהורית ובנגעים (בפ' יא) כל הבגדים. חלוק שנראה בו נגע מציל את האמריות שבו אפי' הן ארגמן: ארגנטין   [אגוטר שופר הייסט ארגאנויט, אונ אויף דעם שילד פאר דעם באד פלעגט פרצייטן צו שטיין אויף גמאלט איין ארגאנויט]. (ב"ר פ' סד) ויצא הראשון אתא הדין ארגנטין מגחיך ומרקד קימוי ועל ארגנטין ומזגא קדמיהון פירוש שר של מרחץ (א"ב פי' בלשון יוני מלאך או רוח העוזר להולכים באניות אמנם אל הרוחות הוא העוזר והוא עושה מלאכיו רוחות): ארגנטין   דכספא (בסוף פיאה ירושלמי) ובפסקא דבחדש השלישי למלך שהיה משיא את בתו והיה לו ארגנטין ישנה אמר המלך אם אני ממתין עד שאני עושה ארגנטין חדשה הרי אני משהא שמחת בתי מה עשה צחצחה ומרקה ונתנה לה וכו'. ס"א אגינטירין פירוש כלי חשוב שמשמשת בו בת המלך (א"ב פי' בלשון רומי כסף וכלי כסף ונעתקה מלה זו גם לכלי זהב (ירושלמי דפיאה פרק מאימתי) יומא דין בארגנטרין דהבא): ארגסטוס   [אווינד וואס קומט פון דער צפון אונ מערב זייע, ער הייסט נארד וועסט ווינד] (בויקרא רבה פ' צו) זובח תודה לפי שבעולם הזה בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מושבת אבל לעתיד לבא אמר הקב"ה אני מביא רוח ארגסטוס לעולם שמשמשת בו שתי רוחות הה"ד אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. ס"א ארגסטוס וכן מסתברא כלומר אגרסתו שלבט"קו בלעז (א"ב פי' בלשון יוני רוח מערבית צפונית): ארד   [שוואם] (ברכות מח) (פסחים קיט) ארדיא לי וגוזליא לאבא פירוש ארדיא כמהין נראין הדברים שהיה שמואל מתאוה להן וכן גוזליא (בע"ז לח) בגמ' דשלקות איכא בינייהו דגים קטנים וארדי ודיסא וכו'. (בכתובות סא) בגמרא ארבע יושבות בקתידרה אייתי לקמיה תבשילא דארדא: ארד   [וואלד אייזל] (עבודה זרה יו) בגמר' דאין מוכרין להן דובים חיה גסה מאי מלאכה עבדא אמר אביי אמר לי מר יהודה דבי רב יוחנא טחני רחיא בארודי. האי מאן דאחזיק מגוד' דערודי ולבר לא הויא חזקה (בב"ב לו) בגמ' חזקתן שלש שנים פי' ארודי חיות כמו ומוסרות ערוד מי פתח ובאות ואוכלות הזרעים שבקצות השדה ויש עושין קירות וגדרות לשדה ומניחין קרקע מעט חוץ לקיר ומשליכים שם זרע ומה שצומח באות החיות ואוכלות ואין נכנסות לשד' ואם החזיק אדם באותו קרקע שהיא חוץ לגדר אינה חזקה דיכול למימר כיון דכל דזרע ערודי אכלי לא איכפת לי עלה: ארדב   [איין פערזישע מאס]. (במציעא פ) בגמר' להביא חטים והביא שעורים תרקבא לכתף ארדב לעריבה. (ערוביו קב) בגמר' דנגר הנגרר ההיא אסיתא דהוה בי מר שמואל דהות מחזקא ארדבא פי' ארדב חצי לתך (א"ב פירוש בלשון יוני ארטב מין מדה פרסית ובנוסח' דידן גרסינן אדריבא: ארדכל   [בויאמיינסטר]. (ערובין כו) האי מחיצה דארדכלי לא שמה מחיצה ובסוף גמ' דב"מ בנאי שמסר לאדדכל ארדכל חייב (ובב"ר פ' כח) ויתעצב אל לבו למלך שבנה פלטין על ידי אדרכל ראה אותה ולא ערבה לו על מי להתרעם על ארדכל. בוני שלמה ובוני חירם תרגומו ארדיכלי שלמה וארדיכלי חירם לחרשי העץ ולבונים: (מלכי' יב) ארדענא   [פרעש, אגשווילכץ אונטר דער צונג] (ירושלמי דשבת פרק שמנה שרצים) הדא אורדענא סכנה תרגום צפרדע ארדענא ויש מין חולי הנקרא צפרדע מהיונים ורומיים והוא מורסא חם הגדל תחת הלשון בין הוורידים): ארדפני   [דער נאמן פון אביטרן בוים] תרגום ירושלמי ויורהו ה' עץ אילן מריר דארדיפני עיין ערך הרדפני: ארו   [נון] בדניאל וארו ארבע חיון פי' הנה: ארז   [צעדרבוים, טענן בוים]. (שבת קנז) אבל לא בעצים שבמוקצה התם בארזי ואשוחי דמוקצה מחמת חסרון כיס ננהו דאפי' רבי שמעון מודה פי' ארזי ואשוחי עצי ארזים וברושים העשוין לקורות שאין דעתו של אדם להסיקן וגמר והקצה אותן: ארזובין   [האמר]. תרגם ומקבות והגרזן וארזובין וחלילין ובלשון תלמוד ארזפתא ויש מרזב ומרזף עיין שם): ארזלא   [זומר הייזל, איין אויסגשפאנט גצעלט וואס האט הינטן קיין ווענד ניכט). (ערובין כה) הכא בתאי עסקינן דעבידא כי ארזלא פירוש ערסנא כדמתרגמי' כמלונה במקשה כערסל מבתותא והוא חבלים מתוחים מאילן לאילן כמין מטה לשכב עליהן השומר בלילה ולישב תחת צלה ביום ותחתיה פתוח כולו (א"ב תרגום והתנודדה כמלונה ותהי אזלא ואתיא כארזלא: ארזלא   [איונג וויזל טיר] (בב"ב עג) אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי אורזילא דרימא בר יומיה והוי כהר תבור וכמה הוי ד' פרסי. (זבחים קיג) בשלמא למאן דאמר לא ירד מבול לארץ ישראל רימא התם קאי אלא למאן דאמר ירד היכא קם גוריות קטנות הכניס לתיבה והאמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי אורזילא וכו' עופר האיילים תרגום אורזילא דאיילא כשני עופרים תאומי צביה כתרי אורזילין תאומי טביא פי' אורזילא דרימ' בר יומיה (אפרוח) ראם בן יומו ותרגום ודישן ורימא: ארזילא   [וואלפיש]. (בב"ב ע"ג) פרק המוכר את הספינה ארזילי דימא בעל הערוך גריס אדילי עיין שם: ארזן   [רייז]. (תענית כד) למחר אתי ארבי דארזנא פי' ספינות מליאות אורז: ארזן   [גרוס]. (גיטין מ) לחזוזיתא ליתי שב חיטי ארזנייאת' וניקלינהו אמרא חדתא אדנפיק משחא מינייהו ונשוף פירוש שבע חטים גדולים: ארזף   [האמר]. (גיטין נז) יומא חד חליף אבב' דנפחא שמע קל ארזפתא ושתיק ועוד זה (בויקרא רבה פרשת אחרי מות) בפ' ויתרון ארץ ותשם את המקבת בידה ושויא את ארזפת' דנפחי. קורנס של נפחי'. ס"א מרזפתא ס"א מרזנתא והנם בערך מ'. ארזפתא דהני פירי (בב"ק מ) בריש גמ' דשור שנגח את הפרה בא באזרפתא (בב"ב כ"ז) בגמר' דמי רגלים ס"א אפרזתא והוא סם המות של בהמה: ארח   [שטאנג]. כפיסין ארחין (ב"ב נ) (עירובין יד) קורה שאמרו רחבה לקבל אריח והאריח חצי לבינה של ג' טפחים. (ביצה לב) דביתהו דרבי חייא נפל לה ארחא בתנורא ביומא טבא אמר לה רבי חייא חזי דאנא רפתא מעלייתא קא בעינא כלומר התיר לה להחזיר האריח למקומה. ס"א נפל לה ארחא בתנורא כלומר נפל אריח שממקום אח' בתנור והתיר לה לגורפו ולהוציאו משם (א"ב תרגום בדי עצי שטים אריחי דאעי שטין: ארח   [גאסט, וואנדרער]. (ברכות ס) בגמ' דמקום שנעקרה עבודה זרה אורח טוב מהו אומר וכו'. אורח בזמנו בא (נדה יז) בגמ' דכל הנשים פי' לענין דם נדה הוא אומר שבא לעת הקבוע כאורח. (כתובות סא) בגמ' דהכניסה לו שפחה משום דאמר לה קמי ארחי ופרחי מאן טרח ובגמ' דהמשרה דל תלת לארחי ופרחי פי' עוברין ושבין היורדין וחונין בבית רעיהם: פירוש אחר ארחא אורח פרחא רוכל המחזר בעיירות. בילמדנו בסמך שור או כשב או עז רוח חיים למעלה למשכיל וגו' סלק עצמך מדבר שאינך שלך אם תאמר מהו שכרי אמר הקב"ה דייך שאתה ניצול משאול שנאמר למען סור משאול מטה: ארטבון   [איין איברזעהר, אונ זא האט אויך גהייסן איין פערזישר קעניג). (יומא יא) בגמרא דלשכת פרהדרין מעשה בארטבון אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של ציפורי פי' ארטבון היו קורין אותו ע"ש עירו (א"ב הוא שם אדם אצל הפרסיים והיה נקרא בשם זה מלך ובנה עיר על שמו): ארטלאי   [מויליטיהר]. האחשתרנים בני הרמכים תרגומא ארטלאי בני רמכים. (א"ב בנוסחאו' דידן כתוב ערטילאי ובעל ספר המתורגמן גריס ארטבלאי): ארטסים   [אויף גבלאזן הוכמיהטיג]. (שמות רבה פרש' בא אל פרעה) מהו הכבדתי שעשה המקום את לבו ככבד הזה שהוא מתבשלת שניה וארטסיס נכנס בתוכה פי' בלשון יוני דבר נפוח מלאים רוח וזה כנוי לגאוה: אריא   [שטאל] (במ"ק י) בגמר' דמכבשיה למיבני אמת דרחיא ולמיבני אוריא אוריאות והאוצרות (בעירובין נה) בגמר' דהיו שם גדודיאות (בכיצד מעברין) כבר פירשתי בערך אהורייריה: אריא   [שוף] ארבא בסוף גמ' דהשואל (ובב"ק פה) כבר פירשתי בערך ארבא: אריוך   [העלד] אריוך מנו שמואל (שבת נג) בגמר' דחמור יוצא. (מנחות לח) אמר ליה לוי לשמואל אריוך לא תתיב אכרעך עד דמפרשת לי להא מילתא התכלת אינה מעכבת את הלבן (קדושין לט) בגמ' כל מצוה שאינה תלויה בארץ לענין ערלה אמר ליה לוי לשמואל אריוך פסק לי ואנא איכול: אוריון   [גרעניץ] (ב"ר) פרשת ויבאו שני המלאכים עד שלא הגיע לבית אוריון שלו פירוש בלשון יוני גבול עיין ערך מתורין: אריוסטו   [אבפיהר מיטטעל] (ירושלמי דשביעית פ' כלל גדול קמא) אריוסטו שרי קטרטון שרי מורסינטון שרי רודמירון שרי אידרורוסטון אסור דיומירון אסור פירוש בלשון יוני איריוסטו רפואה משלשל' הנקרית איריא כלומר קדושה מפני תועלת' ותקנ' יוסטו הרופא פי' קטרטון שם כללי לרפואה המשלשלת פירוש מורסינטון רטייה נעשי' מהדס פי' רודומירון מין משקה עשויה בשמן ורד וכל אליו לרפואה ושרו אבל אידרורוסטון שפירושו בל' יוני מין משקה עשוי מוורדים ודבש ומים ודיימורון שפירושו מין משקה עשוי ממין תותים ודבש אסורי מפני שהם לא לרפואה לבדה כי הם משקים ערבים לחיך ואוכל אדם הם: ארך   [פאסינד, רעכט]. (בבא מציעא עה) הלויני מאה פלפלין במאה ועשרין ואריך (סוכה מד) אתאן בני קרייתא מקשקשין בכרמיא ואכלין זיתא אריך או לא אריך פי' כשר לי להנות מאותן הזיתים שנתקשקשו בשביעית כדכתיב לא אריך לנא למחוי ובשבת סוף גמרא דבמה מדליקיי עיילי' לבי בני והוא קא אריך ליה אבישריה כלומר עורך בשר גופו ומתקנו: ארך   [היילען] (בפרק קמא דכלים) בשר כדי להעלות ארוכ' ראש המשנה פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי פירוש אם נחתך יד ממנו או רגל מחמת חולי או דבר אחר אם יש על האבר החי שנשאר בשר חי אלו היה כמותו באבר הנחתך והיה דבוק בגופו היה מתרפא מטמא במגע ובמשא ובאהל ומפרש בסיפא רבי יהודה אומר אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב יש בו לעלות ארוכה כדכתיב כי אעלה ארוכה לך: ארך   [לאנג] (ראש השנה כה) פעמי' שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה וכשבא בקצרה אינו מתכסה אלא י"ב שעות: (תענית יו) מאי שביעית שביעית לארוכה פירוש שביעית לגואל ישראל שהיא ארוכה והיא משמנה עשרה ולא יבא התוספת אלא ששה. (ובסוף פרק קמא דברכות ירושלמי) תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך. ארוכות של נחתומים בכלים (בפרק כלי עץ כלי עור ובעדיות ו) בפרק העיד רבי יהושע וכבר פירשתי למעלה בזה הפרק בערך ארב. קור' שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה (שבת קנא): ארך   [בעהערשער אובריקייט. ארכיו לייבארצט. בוימיינסטער. רייבער הויפטמאן] (ב"ר פ' ל"ט) ויהי בנסעם מקדם אמר ר' לוי כל מקום שאתה מוצא אכילה ושתייה ארכליסטיס מקרטע זה יצר הרע שהוא משנה את הבריות כיצד עמון ומואב עשו איסטליס וכו'. (ובב"ר פ' ט) וירא אליו לארכיליסטיס שמרד במלך ובריש וישלח יעקב לארכיליסטיס שישן בדרך. ויותר יעקב לבדו לארכיליסטיס נדמה לו אמר לו העבר את שלי ואני אעביר את שלך פירוש שר של לסטים בב"ר בריש ויהיו חיי שרה ועפרון יושב א"ר יצחק ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכוסטרטיגוס דלא יהא בר נש רב זבין מדבר נש זעיר פירוש שר השרים לשון יין שרים נקראין ארכון סטרטיגון. (ובילמדנו בפ' סוטה) אם יסתר איש במסתרים וגו' משל לארכיטיקון שעשה מדינה ובנה בתוכה מחילין מטרות וטמוניות וכו' פי' גדול האומנין שעשה קיטונות וחדרין. ובפסקא (דויהי בשלח פרעה) רבי אליעזר בר' שמעון אתמני ארכוליפורין בני אינשא דהוו חזייה קטילין פי' ארכוליפורין שר הטבחים. (בב"ר פ' עז) ויירא יעקב מאד פלן עתיר נעבדיניה ארכונטוס. ובמגילה איכה יעיב באפו הוה בר נש מן ביתר נפק לצלותא בירושלם ואמר ליה בגין דשמעינן עלך דאת בעי מתעבדא ארכונטוס וכו'. (בב"ב קסד) ההוא שטרא דהוי כתיב ביה בשנת פלן ארכן מנהגה של אומה זו שנה ראשונה של מלך קורין לו ארכן (ובילמדנו שתי חצוצרות כסף) ויתא ראשי עם שעם כל חבורה וחבורה הוא בא ונוטל שכר לפרנסם בפני עצמן ולארכונים בפ"ע. איה בית נדיב תרגום אן בית ארכונא (בפסיקת' דזכור) אשר קרך בדרך רבי נחמיה אומר קראן ודאי מה עשה עמלק ירד לבית ארכוון של מצרים ונטל טימוסיהן של שבטים שהיה שמן חקוק עליהן. קרית ספר תרגומו קרית ארכי. (בפ' י' יוחסין) חתום בארכי ישנה של צפורי. פירוש ערכאות של ישראל. פי' אחר מי שהיה חתום בבית דין הקבוע בעיר ששמה ישנה והוא בצפורי דלא מוקמי דיין כי אם מיוחס. ישנה עיר שבציפורי כעין עיר חדשה שביהודה (במסכת עירובין) (א"ב ארכי פירושו בל' יוני נגידות ושררה וארכיליסטיס ראש השודדים ארכיסטרטוגיס ראש ושר צבא ארכיטקטון ראש הבונים ואומרים ארכונטיס וארכון שר אבל ארכי וארכיון פירושו מקום ועד השרים והשופטים ושם נשמרים כתבי העיר): ארך   [פערוויילען]. תרגום וידום השמש ואוריך שמשא וייחל עוד ואוריך עוד): ארכיאטריס   (שמות רבה פ' פסל לך). משל לבן ארכיאטריס פי' בל' יוני ראש הרופאים: ארכובה   [קניא] (פ' י"ד דכלים) כלי מתכות כמה שיעורן מפתח של ארכובה שנשברה מתוך ארכובה פי' כדגרסינן מזוזתא דבי ר' דעבידן כמין נגר ומפרש לא כנגר המוטל לגמרי אלא כאסתורא כי שקא וכרעא דאדם דדמיא לנון כפופה דמיניה כייף ומיניה זקיף וכן מפתח שמתכפל כארכובה עם השוק שמו מפתח של ארכובה: ארכבתא   [צוים צווישן פעלדר] (מציעא קג) אמר רב יוסף בוכרא וטופסא וארכבתא וקני דחיזרא דבעל הבית פי' היו נוהגין לעשות גבולין סביבות שדותיהן כעין חומה נותנין טיט כשיעור אמה בקרקע סביב השדה ולכשייבש מוסיפין עליה כשיעור אמה אחרת ולאחר שייבש מוסיפים אמה שלישית ראשונה קורין לה בוכרא שהיה כעין בכור שנייה טפסא שהיא אמצעית כדגרסינן לא גדושות ולא מחוקות אלא טפוסות שלישית ארכבתא שהיא על כולן ולמה אינו עושה שלשתן בבת אחת שלא היה יכול לעמוד שהוא טיט בלא אבנים קני דחיזרא פירש יתדות שנועצין בקרקע לגדור סביבותם גדר קוצים: ארכידיקי   [אמטס פאהרשטעהר] ב"ר פ' ולוט ישב בשער סדם ישב כתיב אותו היום מינוהו ארכידיקי זו גרסת הערוך בערך ידק ופירש מלה בלשון יוני ראש השופטים ובלשון רומי אומרים ארכי יודקי ובקצת נוסחאות כתוב ארכיקריטיס והיא מלה יונית. והכל אחד ובקצת נוסחאות כתוב ארכי הדינים: ארכל   [שטאדט] בב"ר פ' והנחש היה ערום אבל כלי פשתן מארכל' אם פיחמו אחד מהן מהו. ס"א כלי פשתן הגסין הבאין מארכל פי' בגדים עבים שהן בזול (א"ב בנוסחאות דידן כתוב מארבל ולי נראה שהדין עם בעל הערוך כי היתה עיר נקרא ארכל על שם מלך ארכלאוס): ארכוניס   [בעהערשער] ירושלמי דיבמות פ' הערל אפילו כבנו של ארכוניס פי' שר וארכון וארכונטיס וארכיניס אחד הוא): ארכיסטריס   [טענצער] מדרש שמואל פסקא כהגלות נגלות אחד הרקים אמר רבי אבא בר כהנא כאילין ארכיסטריס פי' בלשון יוני מרקדים ומכרכרים): ארלוגין   [זייגער] בפסיקתא דהחדש למלך שהיה לו אורוליגין וכיון שעמד בנו מסר לו אורוליגין שלו פי' סימני השעות וכבר פרשנו באבן שעות (א"ב כן פירושו בלשון יוני ורומי): ארם   [אראם] (מגילה כה) האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא פירוש לא תתן מזרעך באומה ידועה שמעבירין זרעם למולך כגון ארמיים שאתה גורם להעביר זרעך למולך ומכלל דבריו משמע ששאר האומות שאין מעבירין מזרעם למולך מותר לפיכך משתקין אותו בנזיפה אלא פירוש הכתוב כדתנא דבי רבי ישמעאל הבא על הכותית והוליד לע"ז הכתוב מדבר דלא שנא מולך משאר בתי ע"ז (ברכות ט) אמר להו רבא לבניו אל תחתכו בשר על פיסת היד ואל תשבו על מטה ארמית. (פסחים קיב) ד' דברים צוה רבינו הקדוש את בנו ואחד מהן אל תשב במטה ארמית משום מעשה דרב פפא שהיה נושה בארמאי מעות אזל למיתבעינהו כיון דעל לביתיה אמר ליה תיב על ערסא והוה ביה ינוקא מית אייתי סהדי אשכחי' לרב פפא דיתיב אערסא אמר ליה אנת קטלתיה באותה שעה אמר אל תשב במטה ארמית. ארמי אובד אבי מכאן שאמירה כמעשה כשרדף לבן ליעקב והשיגו אמר לו יש לאל ידי לעשות עמכם רע והעלה עליו הכתוב כאילו עשה וכן לענין הטובה וכו' בילמדנו ויאמר ה' אל הנחש. שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ תרגומו בארע ארמאה: ארם   [איין לאנד אין סוריא] בגמ' פתילת הבגד מאי לאו בפרסיאתא לא בארמייתא הואיל וחזיין אגב אמייהו ודפרסייתא אסורין פי' תמרי ארמייתא גרעינייהו רכין ונאכלין עם תמרין עצמן (בב"ק נט) בגמרא דכיצד משלמת דיקלא ארמא דיקלא פרסא פי' הלכתא כרב דשם בששים בדיקלא ארמא דחשוב הוא דאילו שיימין באנפי נפשיה פוגם ומזיק והלכתא כריש גלית' דשם באנפי נפשיה אדיקלא פרסא שהן כפניו' מין בוסר שאינן מתבשלין דלא חשוב ולא פגים ומזיק כולי האי: ארמלא   [וויטווע] (תרגום שבי אלמנ' תיבי ארמל'): ארמילוס   [קעניג רומילוס] (תרגום וברוח שפתיו ימית רשע ארמילוס רשיעא מלך ראשון של רומי רומולוס שמו עיין ערך רמוס): ארימון   [איין זאמעס ארט. וויסט] (בויקרא רבה) אם בחקתי ארימון שהוא משובש בגייסות אמר המלך וכו' (א"ב בריש מדרש קהלת ולמה נקרא שמו ירמיהו שבימיו נעשית ירושלים אירימיה פי' בלשון יוני נקרא מדבר שממה וחרב ארימיה וארימון ובנוסחא שלנו כתוב אדרימון והוא טעות: ארן   [לאדע. קאסטין] בעדיות בפרק כל המטמאין (פ"ג) ובכלים בפרק טבעת אדם (פי"ב) מסמר של שלחני וארון של גרוסות פי' ארון של מוכרי פולים טחונין שבתוכו טוחנין הפולים מלשון ויגרס בחצץ (שבת לב) בגמ' על ג' עבירות ויש אומרים על שקורין לארון הקודש ארנא לשון בזוי כדרך שקורין למגדל של עץ שבבתיהן (בב"ר פ' לו) לך לך אל ארץ המוריה ובירושלמי בסוף פרק תפלת השחר הר המוריה רבי חייא רבה ורבי ינאי חד אמר שמשם הורי' יוצאה לעולם וחד אמר שמשם יראה יוצאה לעולם ארון רב חייא רבה ורבי יוחנן חד אמר שמשם אור יוצאה לעולם וחד אמר שמשם ארירה יוצאה לעולם דבור חד אמר שמשם דבר יוצא לעולם וחד אמר שמשם דברות יוצאין לעולם: ארן   [דורן]. (בפרה פ"ז) העצים היו מסודרין שם עצי ארנים וברושים פי' ארנים נטע ארן וגשם יגדל. (ר"ה כג) ארונים ערי: ארנטם   [ציהרינג] מדרש איכה פסקא איכה יועם זהב שהוא דומה לארנטס של זהב פי' בלשון רומי תכשיט: ארגון   [גלאז]. בילמדנו פקוד כל בכור זכר משל לאדם פרגמטיוטיס שהיה לו ארנון של זכוכית מוציאן לשוק ומכניסן בלא מנין וכו': ארנון   [שטייער, בייטראג] (פסחים ו) בעו מיניה מרבא בהמת ארנונא חייבת בבכורה או לא פי' שיש בה שותפות לנכרי פטורה מן הבכורה דכל דיד נכרי באמצע פטורה. פ"א מי שיש לו בהמות שהמלך לוקח מהם מס חייבות בבכורה אם יש בכור ביניהן או לא כל היכא דמצי לסלוקי בזוזי למקבל המס לא מבעיא דחייבת דאמר ליה כהן הא אשתייר לך הבכור תנהו לי כי קא מבעיא ליה דלא מצו לסלוקי בזוזי מצי אמר ליה כהן שמא אחרת יקח המלך ותן לי הבכור או מצי בעל הבית אומר שמא הבכור יקח ממני (ב"ב ח) דכופין אותו להעיד מנדה זו מנת המלך בלו זה כסף גולגלתא והלך זו ארנונא. (ובסנהדרין כו) בגמ' זה בורר אמר רבי שמעון פוקו וזרעו בשביעיתא משום ארנונא. אייתי ארנוניך אייתי דימוסיך (בפסיק' דכי תשא). פי' מנדה זו מנת המלך בלו זה כסף גולגלת המס שעל בני האדם והלך זו ארנונא ארוחת דורון לשלטון העובר ממדינה למדינה נותנין לו כל עיר שעובר בה ארוחה ופי' מלשון ויבא הלך (א"ב פי' בלשון יוני מה שקובצים אנשי העיר לתת ארוחה או מתנה לשלטון ושר): ארנוס   [שאכטיל איין געשטאלט פון ארביזען] (שבת צא) הכא במאי עסיקינן בארנסי פי' יש בקופות הרוכלים חפצים קטנים כגון חליו' ומרגליות דציירין בצררי דדמו לאגוזים לתאנים ולחרדל זה פי' צררי ופי' ארנסי שהן דומין לקישואין ודלועין והן עצים או קנים שכורכים עליהן צמר או פשתן וקורין האחת מהן בלשון ישמעאל ערנאסה והרבה עדנים ואשה נושאה אותו בידה ומושכ' מהן חוטין לפילכה והיא קופ' הרוכלים שמלאה מהן ומוכרין לנשים והיא האימה ששנינו (בבבא מציעא דכלים) ויש מי ששונה אירוסי ומפרש קיפת הרוכלים שמלאה עצי האלוותא שהן קציעות וכיוצא בהן ודומים לקישיאין ודילועין: ארנק   [בייטל. שאף פעלץ] (סנהדרין ל) בגמר' דגמרו את הדבר אמר רבא מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד אמר בארנקי לבנה ואחד אמר בארנקי שחורה פירוש בא רבא לפרש דברי רב יהודה ואמר מסתברא מילתיה בשמכחישין זה לזה עדותן עדות בזמן שאחד אומר בארנקי שחורה הלוהו מנה ואחד אמר לא אלא בארנקי לבנה הלוהו אבל במנה שניהן שוין אבל אם נחלקו במנה עצמה זה אמר במנה לבן הלוהו וזה אמר במנה שחור הלוהו כלומר ישן אין מצטרפין ואקשינן עליה דרבא והכחשה בכלים כי האי גוונא בדיני נפשות לא מצטרפין והאמ' רב חסדא אחד אמר כלים שחורים ואחד אמר כלים לבנים הרי זה נכון: פירוש אחר זה אומר מנה שהלוהו בארנקי שחורה היה מונח ואחד אומר בלבנה כיון דלאו גוף מעשה ההלואה הוא לא מסקו אדעתייהו אלא באומדן דעתן קאמרי הלכך מצטרפי אבל אם מכחשי במנה עצמה לא מצטרפי דכל גוף מעשה מדכר דכירי אינשי ושקרי נינהו אחד אומר כלים שחורים ואחד אומר כלים לבנים הרי זה נכון אלמא דעדות דומיא דארנקי שחורה בדיני נפשות כשר (ובמציעא מה) אלא אימא בכל שהוא כי היכי דאמר ליה דאי אמר ליה מארנקי חדשה יהיבנא לך אף על פי דקא יהיב ליה מארנקי ישנה דעדיפי טפי מצי אמר ליה לישנן בעינ' ליה להטמינן בקרקע ולהכי ניחא ליה בחדשות שעדיין לא נתחסרו ביושנן. ובעיי למבזעי' לארנקי דמוחא בריש גמר' דמי שמת (א"ב פירוש בל' יוני עור כבש בעוד צמרו עליו ונקראו כן הכיסים הנעשים ממנו): ארס   [גיפט]. (שבת סב) וברגליהן תעכסנה ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס פירוש רוקו של נחש בכעס שהוא ממית כמו שאנו אומרים ארס של נחש בכעס בשיניו הוא עומד לפיכך מכיש כסייף ונחש פטור. פירוש אחר ארס בכעוס כמו שתכעוס החיה ותכה בכעס ומכתה שמשלח' ארס. חמת עכשוב תרגום אירסא דעכוביתא: ארוס   [ליליע רויז] והקיסום ושושנת המלך בכלאים (פרק ה') כרם שחרב. ובאהלות בפרק יש מביאין והאירוס והקיסום וירקות חמור פירוש ארוס סוסכירו והם מיני מרקחת שמשימין בתבשיל ויש אומר הוא עשב וכשמזריע מקיש הזרע כמין זוג (א"ב פי' בלשון יוני ורומי מין פרח אשר בו גוונים הרבה כעין הקשת אשר בענן ועל שמו נקרא (ובדברים רבה פ' עקב) למלך שנשא למטרונה והכניסה לו שני' אריסי' פי' בלשון יוני מין אבן טובה ובה גווני הקשת): ארוס   [פויקע] (סוטה מט) בכולמוס של אספיאניס גזרו על עטרות חתנים ועל הארוס. ובריש גמרא דנדה (ובכלים בפ' ט"ו) כל כלי עץ כל כלי עור רבי יהודה אומר הארוס טמא מושב מפני שהאלית יושבת עליו פירוש אף על גב דאמר רב אלעזר טבלא דחד פומא והוא כלי שיר אפילו רכובה אסור וכל שכן יותר מזה ואינו מותר אלא אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא ובלע"ז טימפ"ני ויש שקורין טנבור"א ויש עוד פירוש אחר באלית ובטבלא: ארוס   [פעלד וועכטער] משנה דבכורים (פרק א קמא) האריסין והחכירות הסקריקין והגזלן ובמשנת דפיאה (פרק גדיש) שנים שקבלו את השדה באריסות פירוש אריס בלשון יוני שומר והוא המקבל את השדה ליתן חלק מהפירות לבעל השדה והשאר שלו: ארסה   [קעטטע] (יבמות מו) בגמרא המחזיר גרושתו רמו ליה ארוסיה בצוארי' פי' שלשלת: ארסטוון   [זא האט איינר גהייסן] הביא בכורים מאפמיא בסוף משנת חלה פירוש שם האיש והיה סרסור: ארסטוון   [מיטאג מאל] בויקרא רבה זאת החיה בפ' פנחס פתח אזן שומעת תוכחת חיים אמר רבי ברכיה ארסטון גדול עתיד הקב"ה לעשות לצדיקי' לעתיד לבוא ובמגילת איכה שרתי במדינות בפלגיה דיומא עבד ליה אריסטון. ובסנהדרין ירושלמי (דנגמר הדין) ארסטו' עבד לבולווטיא דמלכא פירוש סעודה של יום בלשון יון אריסטון וסעודה של ערב דיפנון: ארסקונס   [הערשר, יענראל]. ירושלמי בפרק אין עומדין בגמרא אפילו המלך ר' יונה ורבי יוסי עיילין קומי ארסקונס באנטוכיא חמתון וקם ליה מן קומיהון אמר ליה מן קומי אילין יהודאין את קם אמר לון אפיהן דמלאכין דאילין אנא חמי בקרבא ונצחי פי' שלטון: ארע   [דאס אונטרשטי] (כתובות עז) מעייל ליה לביתא דשב ליבני ואריחא ונטיל ליה תלת מאה כסי ושדי ארישיה עד דרפיא ארעית' דמוחי' וקרע ליה למוחיה (א"ב תרגום לארץ תחתית לארעא ארעיתא): ארע   [בעגעגינין] תרגום ירושלמי ויפגעו את משה וארעו ית משה ואנקלוס תרגום וערעו): ארעא   [ערד] תרגום את הארץ ית ארעא): אורעיתא   [ביהן] תרגום ירושלמי וגם את הצרעה ולחוד ית תחת אורעייתא עיין ערך ערעיתא): ארפכס   [איין ליקי אובן ברייט אונ הינטן שמאל] (בפ' י"ד דכלי') כלי מתכו' ארפכס של מתכת טמאה. ובסוף כלים ואפרכס של זכוכית טהורה. (חגיגה ג) אף אתה עשה אזנך כארפכסת וקנה לך לב לשמוע (חולין פט) אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון כל מקום שאתה מוצא דברים של רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזנך כארפכסת שהיה דורש לא מרובכם וכו'. יהי רקיע הבא לי ארפכס נתן עליו טס של זהב ולא עמדו המים טס של כסף ולא עמדו המים כיון שנתן אצבעו עמדו המים. ס"א אפרקס: ס"א אפרכס ופירושו דלי של ריחים שהוא מכניס הרבה ומוציא קימעא ופי' ארפכס בבראשית רבה הוא ארק (ומפורש בדיופו) (א"ב פירוש בלשון יוני כלי גננים אשר אם ישים אדם אצבעו על פיו אחר לא יורקו המים מצד אחר): ארפס   [עפנען] (בכורות לו) אמר ליה בכור זה נתן לי ישראל במומו אפרסינהו לעיניה פירוש פקח עיניו רפרם ביותר והכיר שהיה הבכור שנתן לו הוא: ארץ   [ערד] (כתובות לז) בגמ' הבא על בתו ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה למה לי מבעי לכדתניא מנין שאם נתערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג מניין שאין פוטרין אותו שנאמר ולארץ לא יכופר וגו': ארק   [איין ליקע מיט קליינע לעכער] מעלין בדיופי ומטיפין מארק בעל הערוך גרס אדק עיין שם): ארקל   [גאטס ווארט] תרגום על פסוק כשבת המלך אחשורוש ארקילין דאזל בריש כלהון ובמדרש שיר השירים ישקני מנשיקות פיהו נשקו על פיו לאורקולאון בן הדימה פי' בלשון רומי דבור רוחניי ומענה אלקי וגם בלשון יוני נקרא כן אך בשינוי נקודות ובפסקא תורי זהב גרס זו תורה שלמד אלקולאון: ארקילוס   [הערקוליס איין גרוסר העלד] ירושלמי דע"ז פ' לפני אדיהן אהן ירידה דצור לגדיה דארקולס פי' בלשון רומי שם שר גבור הפליא בכחו לכבוש ענקים אריות וארצות הוא נמנה בין האלילים): ארקפט   [וויצע קעניג] (זבחים צו) בגמרא אחד שבישל רב יצחק בריה דרב יהודה הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא שבקיה אזל לקמיה דרב ששת יומא חד פגע ביה אמר ליה ארקפטא נקטו ביד רוחא אתי ליה ליד משום דאזלת קמיה דרב ששת הוית לך כרב ששת. ובירושלמי כתב בפ' היה קורא בגמרא קרא וטעה מאן דעייל קדמוי דמלכא קדמוי ארקפתא פירוש אלקפתא הוא אלקפתא שפירשנו מעלה (א"ב פירוש בלשון יוני ראש המושלי' שברומי בכל מדינה היה מושל נשלח מרומי ואנשי המדינה לכבודו היו קוראים אותו בשם חשוב עיין ערך אנטיפטוס): ארקתא   [לעדערנר רימן] (יבמות קב) מאן דאמר מצות חליצה מנעל לכתחילה לא מ"ט אילימא משום דהויה ליה פנתא מנעל וארקתא מנעל דמנעל פי' כל מנעל עור על גבי עור הוא התחתון שעל גב הרגל נקרא פנת' והעליון שעליו נקרא ערקת' נמצא ערקתא מעל אותו העו' שעל רגליו והתורה אמרה מעל רגל ולא מעל דמעל: ארקתא   [גירטל] (שבת נט) פי' בנסכא ובקמרא: ארקתא   [געלזיכט] (שבת קט) מאי יועזר פותנק למאי אכלילה לארקתא פירש רש"י תולעים שבכבד ולי נראה שהוא חולי ירקון וכן נקרא בלשון רומי ונולד חולי זה מסתימת שלפוחית המרה אשר היא בכבד): אררן   [שפיז. האק] (סנהדרין ל) בגמרא זה בורר אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו פירוש כעין איזמל ויש אומרים כמין גרזן: אריש   [בעזיץ] (בב"ב נה) בגמר' דבד"א במחזיק ארישן דפרסאי עד ארבעין שנין פירוש חזקה דפרסאי בלא שטר מ' שנים: אריש   [גאסטמאל] (במ"ק כב) בגמרא הקובר את אשתו הא בארישת' הא בפירענא פי' במשתה שמחת מריעות בפורענא לאלת' אבל בארישתא כלומר הוא אינו פרוע אלא מתחיל הוא לאחר ל' יום אבל על אביו ועל אמו אינו נכנס עד י"ב חדש: ארות   [אקרייטיכץ וואס דער זאפט איז גזונד צו דיא אויגן עס הייסט אויגנטראסט]. (יומא יח) בגמרא כל ז' ימים לא היו מונעין ממנו מאכל ויצא האחד אל השדה ללקט אורות מאי אורות זה גרגירא ולמה קרא שמם אורות שמאירין את העינים והוא גרגירא מצראי: ארת   [זומפף. טייך] (בב"ק כ) בגמר' דהחופ' בור ברשות הרבים ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי שחטיה מריה טרפיה רב נחמן וכו' עד אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה פירוש אמת המים שמשכה מים מן הנהר והיא עמוקה ו' טפחים דהיינו אמה ומשום הכי נקראת אמת המים ודולין ממנה מים להשקות את השדה ותרגום יאורים אריתא. אי שקיל מריה דתורא קבא דקמחא להוצאה ואזל וגמ' בבי מדרשות וכו' הוי משהי ליה להאי תורא מעת לעת דחיישינן לריסוק איברים ולא אפסדיה (חולין קז) אמר רב פפא האי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנה לידים פי' יאורי המים שדולין להשקות הגנות אין מטבילין בהן את הידים דהוו להו שאובין ואין נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכח גברא. פירוש אחר כיצד היו עושין דולין מן הבור וממלאין צינורות סביביו להשקות השדות והכי קאמר כשממלאין הצינורות אין נוטלין מן הצינורות ואין מטבילין בה ידים (א"ב תרגום לאגם מים לאריתא דמיא: ארתוקופיון   [בעקר גוועלב] מדרש שמואל פסקא אל ישי בית הלחמי בית ארתוקופיון שלו פירוש בלשון יוני חנות של אופים ובית לחם: אש   [פייאר] אש מחתה ומנורה (יומא מה) פי' אש מחתה דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מנורה דכתיב להעלות נר תמיד והיא הדלקת נרות באש. לאשתא בת יומא לאשתא תלתא לאשתא צמירתא (שבת סז) פירוש אשתא בת יומא שאחזתו בכל יום פי' אחר שהוא יום ראשון שאחזתו אשתא תלתא שאחזתו משלישי לשלישי פירוש אחר שלשה ימים שאחזתו. אשתא צמירתא חמה שאוחזת שלשה ימים רצופין ואין נחלצת מן הביני' קשה היא הרבה נוטלין סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש שם סנה וליתיותיה למטה מכל ההדקים ולפסקים וליחתוך ואותן חתיכות יחתכם קרוב לארץ. אשת' דסיתוא קשה מדקייטא וסימניך תנורא קרירא (יומא כז) בריש גמר' דאמר להם הממונה פי' החמימות של סתיו אלול' שהיא חזקה לא היתה מתגברת על הקרירות שיש בעולם כמו התנור הצנון אלולא שהבעירוהו בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמם. (פסחים כה) אמר האי אשת' צמירתא נמי כשעת הסכנה דמיא. (ובשבת קו) לא קשיא הא בחולה מחמת אשת' הא בחולה מחמת אובצנ' פירוש חולה מחמת אשת' יכול לרוץ מחמת אובצנ' משום עייפות אינו יכול לרוץ. פירוש אחר מחמת אשת' החולה ממש הוא דלא יכול למרהט מחמת אובצנ' שנטרח הקיבה ונצטנן רהיט. (ובנדרים י) כאימרא כדירים כאישים כבר פירשתי בערך אמר. (מנחות יב) בגמ' ואם החמיצו שיריה תנו רבנן מניין למעלה מבש' חטאת ומבש' אשם ומבש' קדשים קלים וממותר העומר ומשתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שהוא ממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו (יבמות ק) בגמרא כהנת שנתערב ולדה פי' היה יכול למימר כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו למה לי לומר לך כל שממנו לאישים שיריו הרי הן בבל תקטירו: אש   [גרונד] (בב"ק ג) בגמר' החופר בור ברשות היחיד כגון אלו החופרים לאושין פי' יסודות כדכתיב ואושיא יחיטו. ותאכל יסודותיה תרגום ואכלת אושוותהא: איש   [מאן] בפרק י"ב בברייתא דר' אליעזר נקרא שם אדם איש ועזר שלוקח ממנו נקרא אשה מה עשה הקב"ה נתן שמו ביניהן אמר אם הולכין בדרכי הרי מוטב ואם לאו אני נוטל שמי מביניהן נשארו אש ואש ואש אוכלת אש נאמר כי אש היא עד אבדון תאכל (סוטה יז) דרש רבי עקיבא איש ואישה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן אמר רבא ודאשה עדיף מדאיש האי מצריף והאי לא מצריף פירוש אש דאשה אין הפסק בו. איש חרבו על ירכו (בב"ר פר' כא) אמר רשב"א בני י"ג שנה היו. ואיש בא מבעל שלישה וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים (כתובות) בריש גמ' דשני דייני גזלות. אשה בעלה משמחה (בפ' קמא דקדושין לד) בגמר' כל מצות עשה פי' מכין הבעל כל צרכי הסעודה ואינה שמחה עליה וכאן מפורש השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן לדינין וכן למכות. איש מקדש את בתו ולא האשה איש מוכר את בתו ולא האשה (סוטה כג) אישה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה וגו' כיוצא בדבר אתה אומר והוא לא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כתיב ונשא עונו וכו' (נזיר פג קדושין פ) ובפרק ג' דפרה (יומא לט) אישי כהן גדול פירוש אדוני וכן במקרא אבי אבי רכב ישראל ופרשיו (מלכים לב) איש חיל רב פעלי' חי כתיב וכי הוא איש חי וכולי עלמא בני מתי ננהו אלא בן איש חי שבמיתתו קרוי וכו' (ברכות יח). שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה בחלק בגמר' דדור המבול פירוש בשביל שלא באו על שאינן מינן עשה להן כבוד וכתב להן אישות כבאדם. אשת חבר הרי היא כחבר (שבועות ל) דביתהו דרב הונא הוה לה דינא לקמיה דר' נחמן אמר היכי אעביד איקום מקמה איסתתמן טענתיה דהאיך לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר: אשה   [ווייב] יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהי לה בגיטא (בגיטין מט) ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר אמר להן דוגמא שלכם דומה ליעקב מה יעקב עד שלא נשא אשה לא נשתעבד משנשא אשה נשתעבד אף אתם עד שלא נולד גואל לא נשתעבדתם משנולד גואל נשתעבדתם (בב"ר פר' עא) ויבא גם אל רחל. איש אינו מיטמא באודם אלא בלובן ואשה מיטמאה באודם אבל לא בלובן (נדה לב) ובספרי וזאת תהיה טמאתו בזובו טומאתו בלובן הוא מיטמא ואינו מיטמא באודם והלא דין הוא וכו' עד טומאת האיש בלובן וטומאת האשה באודם: אשא   [אלטר] כלבא ארסא תרנגולא כבר פירשנו עם אכסא (א"ב בנוסחאות דידן גרסינן אסא כלבא): אשבורן   [אטיפר גרוב מיט וואסר] באהלות (בפ' כל המיטמאין) היה אשבורן או שקרש טמא. ובטהרות בפרק הדר עם הנכרי הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה והאשבורן חיבור לטומאה ולטהרה. ובפרק קמא דמקואות שוה למקוה לטהר באשבורן (פסחים מב) שופכן במקום מדרון ואין שופכן במקום האשבורן (ע"ז עב) בגמרא נטל את המשפך תנן התם הנצוק והקטפרוס וכו' פירוש במקום הישר יש מקום עמוק שיקוו בו המים ושם אותו מקום העמוק אשבורן: אשדת   [אקס פון אראד] וידות האופנים (מלכים א ז) תרנום אשדת גלגליא: אשויא   [שפין האלץ] הנוגע בצמר שעל האימה ובאשויא טהור בכלים בפרק הנוגע בכוב' פי' צמר העץ שכורכי' עליו צמר גפן ובלעז קונוק"ולא ובלשון רבנן אורנסי שמו בגמר'. ותני' הנוגע בצמר שעל גבי התשוייא ובטווי שעל גבי הפלך ויש שמוציאין זה הדיבור מתרגום יצועי עלה: אשוחי   [בוקשפאן האלץ] וארזי כבר פירשתי בארזי פירוש אחר אשוחי וארזי עצים מין אילן ששמו שוח והן יפין ומתוקנין למלאכה דומיא דארזי. פי' אחר אשוחי. ארזים נקבות ארזים זכרים: אשחור   [נאהמען] (סוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתענית: אשיות   [שטאנגן] (סנהדרין קח) בגמ' דדור המבול ואם מן הארץ הוא מביא יש לנו אשיות ברזל שאנו מחפין את הקרקע פי' כמו עששיות של ברזל והן חתיכות של ברזל: אשך   [גמעכטס. דיא בצים פון איין זכר) (בכורות מד) אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה ות"י או דחסיר כוליא רבי ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו פי' כמו נמחו נמעכו ביניו ר"ע אמר כל שרוח באשכיו כלומר נתנפחו. ורבי חנינא בן אנטיגנוס אמר כל שמראיו חשוכין קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין וקרי ביה מראו חשך והיינו כושי: אשכבתא   [פליישהעקר] (שבת קכג) חרבא דאישכפא וסכינא דאשכבתא פי' של קצבים שחותכין בו בשר: אשכול   [אגרוסער גלעהרטר וואס איז גוט אונד פרום] (סוטה מ תמורה טו) משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלי האשכולות מאי אשכולות א"ד יהודה אמר שמואל איש שהכל בו כלומר תורה ויראה וענוה וכיוצא בהן (א"ב פי' בלשון יוני ורומי בית הלמוד עיין ערך אסכולא): אשכף   [שוסטר] חרתא דאושכפי (שבת קכד) (פסחים קיג) בגמרא ואפילו מן התמחוי כגון רב חנניה ורב הושעיה דאושכפי נינהו פירוש אומנין של מנעלים: אשכף   [היישרעק] (בחולין סה) בגמרא ובחגבים למינהו להביא את האשכף: אשכר   [איין מארגע פעלד] צמדי כרם (ישעיה ה) תרגומו אשכרין דכרם (א"ב תרגום על פסוק בימים ההם כשבת אשכרין ומרגלין פירש צמידים: אשכרע   [בראזילין האלץ] (יומא לז) ובה שני גורלות של אשכרע היו ועשאן בו גמלא של זהב (ובנגעים בפ' ב' בהרת) בני ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרע לא שחורים ולא לבנים אלא בינונים (ובב"ב פט) אבל הוא עושה המחק של זית של אגוז של שקמה של אשכרע תדהר ותאשור (ישעיה מא) תרגומו מורנין ואשכרעי פי' בלשון ערב בק"ס ובלשון לע"ז בוש"ו והוא פיקסוני' עץ שהוא לא לבן ולא שחור ולא אדום אלא בינוני: אשל   [אשיינר בוים] (בב"ר פ' כא) ויטע אשל רבי יודן אמר פרדס שאל מה תשאל תאנים ענבי' ורימונים ר' נחמיה אומר פונדק שאל מה תשאל קופד חמר ביעין רבי עזריה בשם רבי יודן אמר אשל סנהדרין הה"ד ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה. (סוטה י) בגמר' דשמשון ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים ר' יהודה ורבי נחמיה חד אמר פרדס וחד אמר פונדק בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע אלא למ"ד פונדק מאי ויטע כדכתיב ויטע אהלי אפדנו. דתליא באשלי רברבי (ביצה כז) בגמ' בכור שנפל לבור (בב"ב לא ע"ז ז) בגמרא וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור פירוש אשלי רברבי חכמים גדולים כדכתיב הנה אסור ארז בלבנון (יחזקאל לד) וכדאמרן אם רצים ליחנק התלה באילן גדול: אשל   [שטריק] לא צריכא דבניסן מרחקי מההיא דוכתא חד אשלא וביומי תשרי תרי אשלי (במציעא עט) בגמר' דהבריקה אי נמי לאשלא יתירא (ובסוכה כג) בגמר' דהעושה סוכתו בראש האילן דמתיחא באשלי מלעיל. (גיטין סט) אשלא דפוריא עמיקא (כתובות ס') ר' פפא אמר הני שקי דאורדי' ואשלי דקימחוניא אשה גובה פרנסתה מהן. (בכתובו' פה) בגמר' הניח פירות תלושין. פי' אשלא חבל שעושין מפשתן או קנבוס ויש שעושין חבלים מן חריות של דקל ומושכין בהן את הספינה (א"ב תרגום ובחבל תשקיע (איוב מ) ובאשלא תקדח): אשלג   [זייפען ווארצל] (שבת פט ובנדה) בפרק האשה שהיא עושה צרכיה מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג פי' בגמ' קימוניא א"ר יהודה שלוף דוץ ועשב הוא שמייבשין אותו וטוחנין אותו ורוחצין בו את ידיהם והוא מוציא הזוהמא: אשלג   [פערל זאמט] (שבת צו) אמר שמואל שאלתינהו לנחותי ימא ואמרו לי שלגא שמיה ומשתכח' בנוקבא דמרגניתא ומפקי לה מרמצא דפרזלא: (א"ב בנוסחאות דידן גרסי' שונאגא שמיה: אשם   [שולד אפפער] (הוריות ט) במשנה אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח ובית דין פטורין (כריתות יז) (ושם כה) במשנה ר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחד מהן וכו'. ובפ' המביא אשם תלוי (דף כה) במשנה ר"א אומר אדם מתנדב אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה והוא היה נקרא אשם חסידים אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב בכל יום אשם תלוי חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד אמר המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא אלא אמרו לי המתן עד שתכנס לספק וחכמים אומרים אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ובסוף מסכת (תמורה לד) אשם תלוי תשרף ורבי יהודה אומר יקבר חטאת העוף הבאה על הספק תשרף רבי ירמיה אומר יטילנה לאמה פי' בערך חי"ת (א"ב ר' יהודה כתוב): אשימא   [אבאק אן האר]. (סנהדרין סג) בגמר' דהנודר בשמו ואנשי חמת עשו את אשימא ומאי ניהו ברחא קרחא פי' ברחא תיש קרחא שאין לה צמר והוא כקרח ולכן נקרא אשימה שהוא שמם מצמר. ירושלמי בגמ' דפ' כל הצלמים אשומא אמרא כמה דתימא יכפר באיל האשם: אשמאי   [גמיינר מענש]. (קדושין לב) בגמר' כל מצות האב על הבן ת"ר מפני שיבה תקום יכול אפילו מפני זקן אשמאי ת"ל זקן איסי בן יהודה אומר מפני שיבה אפי' כל שיבה במשמע א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה (א"ב פי' בלשון יוני איש נבזה בלי שם): אשן   [הארט]. (שבת קנה) בגמ' דמתירין פקיעי עמיר מה חרובין דאשינא אף שחת דאשינא. (נדרים מט) הא ברכיכי הא באשיני. (חולין עו) גמ' בהמה שנחתכו רגליה אשוני הוו צומת הגידין רכיכי לא הוו צומת הגידין (ושם קלו) ליתיב לי' מהאי דרכיך ומהאי דאשין פי' אשין קשה: אשן   [שאטן פינסטרניש]. כי על כן באו בצל קורתי תרגום ירושלמי ארום ברם כדין עלו באישון שירותי. וכמו השחר עלה תרגום ירושלמי ובאישון מסקי בן לזקוניו ואשון סיבבותא. לא עת האסף המקנה לא אישון למכנש בעירא ויזרח לו השמש תרגום ירושלמי וטמעה ליה שימשא דלא באשינא: והיה בתבואות. ויהי עוד כברת הארץ: במועד שנת השמיטה: יאכלו האנשים בצהרים. בלא עת נדתה. ולפי העלות הענן (א"ב בנוסחאות גרסינן עלו למיבת תחות טלל כשורא חדא דילי ודע שלפי דעת בעל הערוך התרגום שאנו בלשון המוני וקוראים לו תרגום יונתן בן עזיאל הוא תרגום ירושלמי והפסוקים שנאמרו בתרגום ירישלמי לא נאמרו מבעל תרגום אחר אלא נמצאו נוסחאות שנויות ולכן הביאום ובעל הערוך קרא לתרגום אונקלוס תרגום בבלי ולאחר קרא ירושלמי והראיה שזו היא סברת בעל הערוך שבערך זה אמר בן לזקוניו לאישון המלה זו לא נמצאת בתרגום הנקרא אצנינו ירושלמי כי אם בתרגום המתיחס אל יונתן בן עוזיאל ולפי דעתי יונתן בן עזיאל לא תרגם התורה כי מלבד אשר חז"ל לא הזכירו דבר זה יש ראיה עצומה כי בתרגום התורה נמצא זכר עיר קוסטנטיני בפסוק וצום מיד כתים אשר לא היתה בימי יונתן בן עזיאל ונבנית אחר מותו כמה שנים ודע עוד כי בין נוסחאות שבאו לידי בעל הערוך ונוסחאות דידן יש הפרש גדול ובנוסחאות דידן תרגום ויזרח לו השמש ודנח ליה שמשא קדם זמניה ופי' אישון עת וזמן קבוע וגם מקום: אשן   [טונקלי שטוב] (בב"ר פ' לד) ויזכור אלהים את נח רבינו הוה מתני שבחיה דר' חייא רבה קומי רבי ישמעאל ב"ר יוסי אמר ליה יומא חד חמיתיה ביבנה ולא אתכנע מן קמיי אמרי ליה ולמה לא אתכנעת מן קומיי אמר ליה מסתכל הויתי באגדה דתילי' כיון דשמע כן מסר ליה תרין תלמידין והוו עלין עמיה לאשונא דלמא ישהי ותגער נפשיה פירוש לאשונא כמו באישון חשך כלומר בחדר של מרחץ שלא יהא עומד יחידי. ומעשה זה (בקדושין לג) בגמ' כל מצות האב על הבן רבי חייא הוה יתיב בי מסותא חליף ואזיל ר"ש ב"ר יוסי לא קם מקמיה ואיקפד ואתא וא"ל לאבוה שני חומשין שניתי לו בספר תילים ולא עמד מפני וכו' עד א"ל שמא בהן יושב ומהרהר: אשף   [מיסט] (בשביעית תחלת פ"ג) מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות כמו אשפה מאשפות ירים אביון (תלים קיג): אשף   [שטערן זעהר] בדניאל לכל חרטם ואשף פירש חוזה בככבים: אשפיז   [גאסט. גאסט ווירט, גאסט הויז]. (יומא יב) בגמר' דלשכת פרהדרין אורח ארעא למישבק אינש גולפא ומשכא לאושפיזיה בריש תוספת' מעשר שני עורות של מוקדשין בעלי אושפיזין נוטלין אותן (א"ב פי' בל' רומי בעל הבית ודאורח נקרא אושפיז והמלון אושפיזא): אשפר   [שניידר] (ע"ז כ) הנהו אשפרי היכי יהבינן להו הא קא מסתכלי וקא עברינן משום ולפני עור לא תתן מכשול אי משום הא לא איריא אומן באומנתו טרוד פירוש אשפרי אומנין שמתקנין הבגדים: אשקלון   [אשטאט פין דיא פלשתים] בכלים בפרק יג) הסייף והסכין הכדונים האשקלונים שנשברו ואונקלי שלהן קיימת כב' פירשנו בערך אונקלי: אשקלתא   [קויף קאנטראקט] (בב"ב מח) בגמר' דעדים טבי תלא ליה לפפי אכינרא וזבין חתם רבה בר רב הונא אמודעא ואאשקלתא פירוש שטר המקנה (א"ב רבה בר בר חנה כתוב): אשקוקא   [אפרדארבן ווארט וואם האט גאר קיין זון נישט]. (נדרים י) כינוי כינויין דשבועה שבבואל שבותאל שקוקאל מאי אמר שמואל אשקוקא לא אמר כלום: אשר   [בקרעפטוגונג. בשטערגונג]. (כתובות י) בגמר' בתולה כתובתה מאתים תמרי משחנן משבען משלשלן מאשרן ולא מפנקן פירוש משחנן שמחממות את הגוף משלשלן שמשלשלין את המעים מאשרן שנותנין לו כח כמו חטי דשרירן ולא מפנקן שאין הבשר מתעדן בהן. (גיטין סב) רב יהודה אמר להו הוחזקו רב ששת אמר להו אשרתא פירוש אשרתא היינו הוחזקו אלא שבלשון הזה היה אומר. (ובב"ב קסג) אמר רב לא שנו אלא בין עדים לכתב אבל בין עדים לאשרא אפילו טובא נמי כשר פי' אשרא הוא אשרתא והוא קיום השטר שמקיימין ב"ד וכותבין אשרנוהו וקיימנוהו: אשר   [בארגן. גטרואין. גלויבן] (פסחים קיג) ואפי' מן התמחוי כל אשראי ספק אתי ספק לא אתי וכי אתי מעות רעות נינהו (ובמציעא סג) בגמ' לקח ממנו חטים לא צריכא דאית ליה אשראי במתא (ובגיטין לד) בגמ' המלוה מעות לכהן מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא אמר רבה היינו דאמרי אינשי מית חבריך אשר אתעתר לא תאשר פי' האמן (שם יד) רב ששת הוה ליה אשרתא דסרבלא במחוזא פי' זבין סרבל באמנה במחוזא. פי' אחר חבילה של בגדים: אשר   [איילד, גשווינד] (ברכות נז) בגמ' דמקום שנעקרה ממנו עבודה זרה טרוף להו ידא אגבייהו אמר רהוטו צדיקי. (בשבת קיט) בגמר' כיצד נפלה דליקה אמר להו אשור הייא (בגיטין לד) בגמ' בראשונה היה עושה ב"ד ורבא הא דקא רהיט בתרייהו וא"ל אשור הבו ליה כי היכי דלישלם צער דההוא גברא פירוש אשור הייא מהרו מהרו: אשר   [דיא פיריעקגע יודשי שריפט. דיא הערליכע] (מגילה ט) ספרים נכתבת בכל לשון תפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית (זבחים סב) ואחד שהעיד על התורה שבכתב אשורית. (סנהדרין כא) בגמר' וכותב לו ס"ת לשמו. ובתוס' סנהדרין למה נקרא שמו אשורית שעלה עמהן מאשור רבי אומר בכתב זה נתנה תורה לישראל וכו' עד למה שמו אשורית שמאושרת בכתבה. אשור זה סליק (יומא י) בגמ' דלשכת פרהדרין: אשר   [וואל. גוט] (בב"ר י) ואל שדי יתן לכם רחמים א"ר פנחס בשם רבי חנן אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וכו' עד סוף הפרשה. ובכתובות פרק נערה שנתפתתה בגמר' האב אינו חייב אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת וכי אפשר לו לאדם שיעשה צדקה בכל עת וכו': אשש   [גרוסר קוכן] (פסחים לו) בגמר' ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו ת"ר לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה מאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא הוא דכתיב ויחלק לכל העם ולכל המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת אשפר אחד מששה בפר אשישה אחד מששה באיפה כלומר מנה גדולה ולחם גדול: אשש   [וויין פאס] ופליגא דשמואל דאמר שמואל אשישה גרבא דחמרא דכתיב ואוהבי אשישי ענבים (בשבת דף קמא) אמר רב לא ליזרי' איניש אודרא בפומא דאשישה דלמא אתי לידי סחיטה ואוהבי אשישי ענבים (הושע ג) תרגום ברם אם יתובון ישתביק להון ויהון דמין לגבר דאישתלי ואמר מילה בחמריה (א"ב יפה גרס בעל הערוך ולא כנוסחאות דידן אשר בהם כתוב ואמר מלה בחבריה): אשש   [לינזן] (נדרים נג) הנודר מן העדשים אסור באשישים רבי יוסי מתיר מן האשישים מותר בעדשים. ובילמדנו נקום נקמת ת"ר הנודר מן העדשים מותר באשישים עדשין הן אלא שהוא שוחקן ומשנה אותן מברייתן (א"ב עיין ערך אסיסי ועסיסי): אשש   [בפעסטיגט זיין] (בב"ר ע"ח) ויאמר עשו יש לי רב אמר רבי אייבו לפי שהיו מפוקפקות בידו היכן נתאששו בידו כאן אחי יהי לך אשר לך א"ר אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו פי' נתקיימו ונתחזקו כדכתיב זכרו זאת והתאוששו: אשיש   [טרויבן] תרגום ירושלמי וטעמו כצפיחית בדבש טעמיה כאשישן בדבש ובתרגום אחר כשפוק בדבש ובעל הערוך גרס כששיין בדבש): אשת   [ווייב] (סנהדרין פא) בגמרא מי שנתחייב כ' מיתות ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו. ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה וכו'. ובערך אומנות אמרנו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה (חולין ה) פי' החטין לאשת חבר הן וחבר זה אוכל חולין בטהרה הוא וטהרת עם הארץ טמאה היא אצל חבר כדתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים ואם אשת עם הארץ נדה התירו לטחון לאשת החבר שאינה נוגעת בקמח של עצמה בימי נידתה וכל שכן בקמח חבר. תורא מדישיה אכיל פי' השור אוכל מדישו שנא' לא תחסום שור בדישו: אשת   [מוילווארף] (מ"ק ו) במשנה צדין את האשות ואת העכברין בשדה הלבן ובשדה אילן כדרכו בשביעית. (ובכלים בפרק הנוגע) בכובד מצודת האשות טהורה פי' בגמ' דמשקין מאי אשות א"ר יהודה בריה שאין לה עינים מאי קראה כמו שבלול תמס יהלוך נפל אשת בל חזו שמש ושבלול הוא שרץ שכשיצא מנרתיקו והולך רירין נופלין הימנו ונימס ומת תרגום ותנשמת ואשותא: אשיתא   [וואנד]. (ברכות ט) חזאי אשיתא דנפל פירוש כותל: אשתיאמא   [זיגל בעוואהרער דאס איז דער מיניסטער וואס ער האט דעם קעניגס זיגל] (ע"ז מא) מעיקרא סבור אשתימא בעלמא פירוש שומר חותם של מלך: אשתידא   [דאם דאזיגי יאהר] ירושלמי דמעשר שני אישתקד הוה דידך אישתדא דידי פי' הדא שתא שנה זאת: אשתדור   [רעוואלוציאן]. בעזרא ואשתדור עבדין בגוה פירוש פשע: אשתומם   [זין פרוזינדרן] (חולין כ) א"ל וכי מתה עומד ומולק אשתומם כשעה חדא (א"ב נקט פסוק בדניאל ורצה לומר ששתק והיה מחשב מה יענה): אשתקד   [דאס פאריגע יאהר]. (שקלים ט) מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה. (ובריש גמ' פסחים ב) אשתקד נעשו יפות פי' שנה שעברה כלומר שתא קדמיתא: אשתיתא   (עירובין נב) פי' שם אדם רב יהודה בר אשתיתא: את   [מיט]. בריש ספרי זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו. אחרים מביאין אותו והלא הוא מביא את עצמו. זו אחד משלשה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה וכו' (בב"ר פ' פה) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם את נקוד עליו מלמד שלא הלכו לרעות אלא עצמן. את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים אותו ואת תורתו ירושלמי בפ' הרואה בגמר' דסמך לא יקל: את   [גניסן]. באבות בפ' בן זומא ודאישתמש בתגא חלף הא כל הניאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם (בשבת מב) במשנה אין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן. (בברכות נג) במשנה אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. (ביצה טו) זה הכלל כל שנאותין בו ביום טוב. שהנשים נאותין בהן בגמרא דלשכת פרהדרין (יומא יא) פי' לשון הנאה. פירוש אחר יאותו לאורו שיהא להם הנאה ברשם המאור שתרגום בזאת נאות ניטפס ויאותו הכהנים לשון תפיסה וטפוס הוא אמוס. ירושלמי רב אמר יאותו ושמואל אמר יעותו מאן דאמר יאותו אך בזאת נאות לכם מ"ד יעותו לעות את יעף: את   [קימן, ברענגן] והב. תנא שני מצורעים היו וכו' (ברכות נו) (קדושין ל) בגמ' ללמדו תורה בענין אחד אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אפילו אב ובנו הרב ותלמידו עסוקין בתורה בשער אחד נעשין אויבין זה לזה שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו' אמר רבא ואין זזין משם עד שנעשין אוהבין זה לזה שנא' את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסיפא: את   [מיט]. (סנהדרין פו) ת"ר באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר אותו ואת שתיהן וכו' ואתה תבער הדם הנקי מקרבך למה לי מבעי ליה הוקשו שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן מן הצואר אף שופכי דמים מן הצואר וכו' (בכתובות לו) בגמרא דהבא על בתו כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו ויצחק היכן הוא מי שהיה אומר לעשו גזור עליו שמד ואתה שולט בו אתה מתכיפו לאבוד (בב"ר פ' סח) והיה כאשר תריד (בשבת פט) לעתיד לבא אמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו אמר לפניו ימחו על קדושת שמך אמר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים וכו': אות   [צייכין] (חגיגה טז) ר"ע עלה בשלום וירד בשלום ואתה מרבבות קדש אות הוא ברבבה שלו פי' שאין בכל המלאכים דומה לו והוא ראה מלאכים דומין למטטרון וידע דלאו קודשא בריך הוא. באות מי מרה (מ"ק כה) סמוך לסימן חנן פירוש באו רוב שלישית במים ישראל נקראו שלישית ורבא שקול כרוב ישראל ובא לדגלת שהוא חדקל דבעיתו מיא באות מי מרה שסוטה נבדקה בהם שמו אותותם אותות בילמדנו והיה עקב תשמעון כי תאמר בלבבך בשעה שנכנסו שונאין לבית מקדש היו חורקין שיניהן ומחרפין והיו מנעליהן מסומרין והיו עושות רשומות ברצפה שכן הוא אומר בקרב מועדיך שמו אותותם אותות. ת"ר אין לוקחין מן הנבע לא אותות ולא דוגמאות (בב"ק קיט) ובסוף כלאים אותות הגרדין ואותות הכובסין אסורין משום כלאים (כלאים פ"ט) פי' חוטין של אורגין שמשימין משום אות והגוזל צמר שמראה בו צבעי דוגמאות היינו נמי שמראה בו: את   [קאמען] תרגום לכה אתי אתיא עמי והוא מל' ואתה מרבבות קדש תרגום קחי קמח איתי קמחא תרגום תנו לי איש איתו לי גברא: איתיטרון   [טיאטר הויז] תרגום בתי אשרים מאי כתים בית חיפאה לאיתיטרון ממדינת אפיליא פי' תאטרון עיין שם: אתליטין   [קראפט הערר] לשני אתליטין שהיו עומדין ומתגשגשין לפני המלך אלו רצה המלך פירשן לא רצה המלך לפרשן חזק אחד על חברו ונצחו והרגו והיה צווח ואמר איבעי דיני קדם מלכא (בב"ר פ' כג) ויותר יעקב לבדו לאתליטין שעומד ומתגשגש עם בנו של מלך תלה עיניו וראה המלך עומד על גבו והפריש עצמו לפניו. ובילמדנו בולקחתם לכם ביום הראשון תוקעין תחילה ואח"כ האתליטין נכנסים פי' שרים (א"ב פי' בל' יוני ורומי אנשים פוחזים ורקים אשר אומנותם להתאבק ערומים לשמח העם והיו נוטלים שכרם מאת בעלי השחוק והשרים): אתכליא   [טרויבן] (חולין צב) בגמר' ונוהג בבהמה תיבעון רחמי אותכליא על עליה ואילמלא עליה לא מיתוקמו איתכליא: אתון   [קאלך אובן] נוריהון דכשדאי תרגום ירושלמי על באור כשדים: אתן   [קראפט, גרינד] ירח האתנים ירח שנולדו בו איתני עולם הם היסודות. שמעו הרים את ריב ה' הרים מל' הורים האבות והאתני' מוסדי ארץ כלומר הם היסודות (נדה מה) בגמרא דבא סימן קדם צד שמאל לצד ימין וחזר לאיתנו: אתנן   [באהלער לאהן] (תמורה כט) במשנה אי זהו אתנן האומר לזונה הילך זה בשכרך אפי' מאה פעמים כולן אסורין איזהו מחיר כלב האומר לחברו הא לך טלה זה תחת כלב וכו': אותונית   [לייוניט] ירושלמי דסנהדרין פרק כהן גדול נפק לגביה לבוש אותוניתיה פירוש בל' יוני בגד פשתים: אתנסיאה   [יעני וועלט דאס אייביגי לעבן] בויקרא רבה בסוף פ' אל תרא יין כי יתאדם ובפ' אלו מגלחין בגמר' אין קורעין והוא ינהגנו על מות תרגום עקילס אתנסיאת עולם שאין בו מות פי' לשון יון תנסיאה מות: אתר   [ארט] (שבועות לא) בגמ' אינה נוהגת אלא בראויין להעיד רבנן סברי דון מינה ואוקי באתרה כלומר במקומם (א"ב תרגום אל מקום אחד לאתר חד): אתרוג   [פאראדיז אפיל] תרגום הדר: אתתא   [ווייב] תרגום לזאת יקרא אשה לדא יתקרא אתתא: סליק ערך אות האלף בסייעתא דשמיא

אות הבי"ת

אות הבית בא   (קאממען) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה (במכות יג וביבמות יח) (ושם סט) (מנחות מה וחולין פט) בגמרא דהשוחט ונמצאת טרפה פי' זו היא שיבה זו היא ביאה מה שיבה בא הכהן מביתו לבית המנוגע אף ביאה בא הכהן מביתו לבית המנוגע דילפינן גזרה שוה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כשמצאו שפשה ואינו נותץ הבית כדכתיב ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה הכהן וחלצו וגו' עד ועפר אחר יקח וטח את הבית אף ביאה נמי דכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית אע"ג דכתיב ונתץ את הבית אינו נותצו אלא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע וכן מפורש בתורת כהנים מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ובסוף שבוע שלישי אם פשה נותץ מכאן למדנו שלשה שבועים לבתים. והתורה אמרה הבא להורגך השכם להורגו בסוף גמרא דהרואה מקום. (סנהדרין עב) בגמרא הבא במחתרת פי' היכן אמרה תורה אם במחתרת ימצא הגנב והוכ' ומת אין לו דמים ופירש רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי קאי באנפאי קטילנא ליה למריה דביתא ואת הבאין ברשותו (כתובות פו) כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' עד ועל הבאין ברשותיך פי' שמכרה או שנתנה להם וכן פירש במתניתא דבי רבי חייא אלו הן הבאין ברשותה כל שמכרה להם או נתנה להם במתנה: באג   [דארף. פעלד. טאהל. אקער] הני בני בי רב דדיירי בבאגא בגמרא (פסחים ח במציעא כב) באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן פי' באגא בקעה שיש בה שדות הרבה כלומר כל הבקעה לא אסרינן בשביל שדה אחת של יתומין שיש בה. מוחזק ועומד מאי כלומר אם בודאי ידעינן אי זו היא של יתומין מאי. (בב"ב סח) בגמרא דהמוכר את העיר מאי ביזלי אמר רבי אבא פסקי באגי פירוש פסקי דארעתא דלא הוו ט' קבין דלא חשיבין לאיזדבוני בפני עצמו אלא על גבי העיר מנטרי באגי באגי שדות הרבה כשיעור מאה כור בית זרע הן חסר הן יתיר ועומדות על מצר אחד ושוכרין שומרין לשמרן מן הבהמה וחיה שלא יאכלו כשהן זרע ומבני אדם כשנעשית קמה: באדן   [נאהמע איינער שטאדט, געגעגד]. בסוף ערלה אגוזי פרך ורימוני באדן (ובכלים בפרק כל כלי בעלי בתים) לא הוזכרו רימוני באדן וחצרי גבע אלא שיהיו מתעשרים ודאי בכל מקום פי' שם מקום וכן פרך מקום ופירותיהן גדולין וחשובין (ע"ז עד ביצה ג): באלה   [וואלד, וויסטע] הני עוזי דבאלה כשרין נגבי מזבח פי' יער ששמו כן. ס"א ברא תרגום חוץ ברא והן מדבריות: בארג   [שמאקהאפט, טרעפליך] (ע"ז ל) בגמרא והחומץ מתוק חמר בארג פירוש בארג גופיה חמרא מבושלא בארג לשון פרסי הוא יין מבושל שעומד על שלישו כגון דשבקי להו עינבי למשרי וחליאן טפי דאע"ג דשתי חיויא מיניה מפשר ליה חוליא למרריה דחויא ואין בו משום גלוי. פי' אחר בארג עשבים טובים שמשימין ביין וממתקין אותו: באש   [איבעל זיין]. (ברכות כג) בסוף הלכה דבעל קרי באישא הוה בקילעא דרבי הושעיא (שבת ל) מהו לכבויי בוצינא מן קדם באישא בשבתא פירוש חולה: בב   [טיהר, טאהר] (שבת לב) על ג' עבירות אבב חוטרא מילי ואבי דרי חושבנא אבב חנותא נפישי אחי ורחמי אבב בזיוני לא אחי ולא רחמי פירוש רעיא חגרא רועה פסח שאינו יכול להלוך ולרוץ ועז בורחת כשמגיע בשער גדרות צאן כדמתרגמינן חוטרין דען ובבית הדיר כדתנן הכונס צאן לדיר שם מעלה לו החשבון מבריחות שברחה ושם מכה אותה. אבב חנותא בפתח החנות של יין כל אוהביו באין ושואלין בשלום בעל החנות כדי שישתו עמו אבל אם רואין שנתפס אדם בבית המכס או בבית המושל להענש כל אוהביו בורחין ואין אחד מהן פונה אליו. פי' אבב בזיונא לפתח בזיון (נדרים פו) אמר לה תברי יתהון על רישא דבבא בבא בן בוטא הוה יתיב ליה אבבא וכו' (נדרים צא) סליק נואף איתיב בבלאי בבא פי' על גבי כיפת השער במחבא. בבלאי כמו שפי' אבולאי (א"ב תרגום בפסוק ותאמר לו זרש אשתו ועל בבא דביתיה דמי ישתפך): ביב   [הולער רעהר] (ערובין פח) במשנה ביב שהוא קמור ד' אמות ברשות הרבים והן יורדין לביב. (ע"ז מד) זו עומדת על הביב (ובריש ב"ר) מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבין והאשפה והסריות. (ובפ' יג) אלה תולדות השמים מלך בשר ודם בונה פלטין ואם נתן ביב על פתחה אינה נאה והקב"ה ברא את האדם ונתן ביבו על פתחו והוא נאה והוא שבחו פי' בל' לע"ז קלאויק"א שיורדים שם כל השופכין והאדם עשוי ביבו של חוטם על הפה: בבו   [פיינדשאפט] תרגום וישנאו אותו ונטרו לי' בבו: בבואה   [שאטטענבילד ווידערשיין] (יבמות קכב) בגמ' מי שהיה מושלך בבור ודלמא שד הות אמר רב יהודה אמר שמואל כשראו לו דמות אדם אינהו נמי אדמויי מדמו דחזו ליה בביאה אינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה וכו' (חולין מא) לתוך אוגן של מים נמי אמרי לבבואה קא שחיט (נדרים ט) הלכתי לשאוב מים מן הבור והסתכלתי בבבואה שלי (ע"ז מז) בסוף הלכה דהעכו"ם אילימא קא סגיד ואסירי אי לבבואה דידיה קא סגיד מי שרי. וב"ר (פ' ד') יהי רקיע הבא לי מראות גדולות והביא לו אמר לו ראה בבואה שלך ראה אותה גדולה הבא לי מראות קטנות הביא לו ראה בבואה שלך ראה אותה קטנה. (ובילמדנו באחרי מות) אשר ישחט שור אין שוחטין לתוך המים ולא לתוך הנהרות למה שהוא עובד לבבואה אתה מוצא בימי גדעון שהיו עובדין את הבבואה שבאותן מים שאותן שכרעו על ברכיהם היו עובדין לבבואה פי' הצל שהיו רואים במים: ביבי   [איין נאמן] בר ביבי כן נקוד בפי' רבי חננאל ז"ל בפ' ואלו הם הממונין: ביבי   [קייזער. פעלדהער] (מדרש איכה פסקא היו צריה לראש) ביבי דומיני אמפרטור פירשתיהו בערך אמפרטור: בביא   [פפאן. טיעגעל] הסיקו מבחוץ הוא ואסור (פסחים ל זבחים צה) בגמ' אחד כלי שבישל (בשבת כט) בגמ' פתילת הבגד שדא קשייתא לבוביא פי' טיגן של חרס שמסיק תחתיו ואופין עליו עוגות: בבל   [פערווירט פעמישט] בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (סנהדרין כד בגמרא זה בורר לו אחד): בבר   [טיהער, גארטין] צבי לגינה לחצר ולביברים (בשבת קו ביצה כג) פי' לשון לעז הוא פרדס שמאספין שם חיות וחפירה שמאספין בה דגים ומקום מקורה ששם עופות קורין בביר"ו (א"ב פי' בלשון רומי גדר אשר שם פרוצים חיות ובריכה אשר שם דגים מזומנים): ביברי   [ביבער אין טהיער] דנרש אינו מן היישוב (חולין קכז) בגמרא דעכבר כלומר אין דרין ביישוב אלא במים (א"ב פי' ביבר בל' רומי מין חיה יושבת בחורים בשפת הים וזנבה במים ועורה חשוב מפני דקות השער): בביתא   [אויגענבילד] (גיטין סט) שברירא דפלניא בר פלניתא לימרו לכלבא בביתי דעינא פי' שחור קטן שבאמצע שחור שבלובן העין (א"ב לשון מקרא כבבת עינו): בביתא   [פייכט מאכען] (חולין פה) בגמרא השוחט ונמצא טריפה זיל שחוט עופא על בביתא דמיא דמורח ריחא דדמא ופריש פירוש הפשתן היה במשרה בתוך המים לשם ונפל יאניכא שהוא טוני"ולא בלע"ז ואמר ליה שחוט על המשרה ויפרוש: בגד   [קלייד. גוואנד] (ערכין יז) למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין כתונת מכפרת על שפיכות דמים וכו': בגלאי   [שליידער] תרגום יחרדו כצפור כעופא דאתי בגלאי לפי דעתי אות בי"ת היא שמושית): בגין   [וועגען] בגין כך וכך (בירושלמי) פי' בשביל ועקרו גין (בפרק האשה שהלך בעלה) ואוכלת בגינו בתרומה עיין בערך גן: בגן   [שרייען] (תענית יח) באו והבגינו בלילה (בב"ק קיח) בגמ' המכיר כליו ועמד זה והבגין בלילה. ס"א והפגין פירוש זעק: בגר   [מאנבאר ווערען] אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד (כתובות לט) פירוש הני ששה חדשים לא אמרינון שמואל בעידנא ידיעא ותחלת נערות דודאי היא הפרק לתינוקת לא בזמן תליא מילתא אלא בהבאת שתי שערות מאחר ביאת שנת שתים עשרה ולא מקריא נערה עד שתביא שתי שערות וקמי הכין קטנה היא ומן תחלת דצמחן שתי שערות בשיעור שאמרו אתחלא לה נערות ושתי שערות סימנא ובתר דמתחלא נערות בששה חדשים הויא בוגרת דמתיא סימני בגרות לפיכך אי בכלל שנת שתים עשרה מרישא ועד סיפא אתיא שתי שערות מן ההוא עידנא דהביאה מחשבין ששה חדשים ואי לא אתיא שתי שערות אלא בתחילת שלש עשרה מן ההוא עידנא מחשבין ששה חדשים ובתריהן הויא בוגרת. מיקש הוא דקשה לה ובגרת לה קלא (בב"ב קמג) פירוש גדלה ובגרה ונעשה קולה עבה. שפופרת אבגורי מבגר לה (נדה סו) ספר אחר אנגורי מנגר לה כלומר איכא למיחש שמא ראש הקנה שאינו חלק יגרד הבשר ויוציא דם (א"ב פי' בל' רומי ימי בחרות אשר בהם האדם בכחו ובצביונו): בגרוגרי   [איין שטייענדינג פעלד] (מציעא ס) ואי ארעא דמחזקי בגרונדי תרוייהו משלמי פי' ארץ ידועה בטרשין ובצירין שניהם המחזיק ביתד של מחרישה והמנהיג הפרה משלמין ששניהן פשעו (א"ב במקצת נוסחאות כתוב בגונדרי ואיני יודע איך בעל הערוך סבר שאות בי"ת שרשית היא): בד   [קעלטערן. פרעססען]: בית הבד   [פרעססע. קעלטער]: בדד   [פרעסער קעלטערער] (בשביעית בפרק כלל גדול שני) ואין עושין זיתים בבד ובקוטב אבל כותש הוא ומכניס לבודידה (ובפרק אחרון דטהרות) הנועל בית הבד בפני הבדדין. שמן של בדדין ומחצלת של בדדין. (שבת יט) שמן הנמשך מתחת קורת בית הבד וזב בשבת אסור באכילה ומחצלאות המוקצות למלאכת בית הבד אסור לישב עליהן כרב. פי' כרכי דזוגי מחצלות כרוכות שתים שתים זוגות זוגות והן עשיות סחורה להשתלח בספינות אסור להתירן בשבת ולישב עליהן (א"ב יש נוסחאות דגרסי דזוזי וזוזי לשון זוג ויש נוסחאות דגרס' דזיווי ואומרים שהוא בלשון ארמי עצי ספינה) אמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרידיא ותמרי דעיסקא פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון פירוש כל שהעמידן לדברים הללו ולא העמידן לאכילה עכשיו אם בקש לאכול מן התמרים הללו בשבת או העז והרחל וכיוצא בהם ביום טוב מותר וקימא לן הלכה כר' שמעון דלית ליה מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקים בלבד. בדדין לוקחין מהן שמן (ב"ק קיט) והשיקו היקבים תירוש ויצהר תרגומו ובדיא משחא פי' גת שמבעטין בו הזיתים שמו בית הבד והפועלין העושין שמן בדדין: בד   [אליין אהנע איבער געוויכט] (כריתות ה) רחמנת כתב בד בבד ואת אמרת בהכרע פירוש רחמנא כתב בד בבד מתקל במתקל דהיינו עין בעין ואת אמרת בהכרע והא אמר רב יהודה המקום יודע בהכרעות כלומר שלא היה שוקל ההכרעות לבד אלא מניחן כמו שהן והמקום יודע כמה משקלן אלמא דאית הכרע לכל שקל: בד   [פיינע ליינוואנד] (יומא לה) אמר רב עולא בריה דרב עילאי דאמר קרא בד בבד בד המובחר בבד (שם עא) שיתא שש כתיבי בבגדי לבן ואלו הן ושבצת את הכתונת שש ועשית מצנפת שש ויעשו את הכתנות שש ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר מצנפת ומגבעות אחת הן קרא חד לגופיה שיהו של בוץ והוא פשתן גמרא גמירי לה דהאי בד פשתים הוא ואתא יחזקאל אסמכיה אקרא ומכנסים פשתים. (בזבחים יח) בגדים שנאמר בהן בד צריכין שיהו של בוץ חדשים שזורין שיהא חוטן כפול ששה: בד   [שטאנגע] (בבא מציעא כד) בדי מחטין וצינורות פי' עצים דקים מפוצלין כענפים שהרוכלין תולין בהן מחטיהן וצינוריהן כלומר בדים של מחטין ושל צינורות אבל מצאן שתים שתים בבד חייב להחזיר: בד   [ליגען. ערזיננען] (בסנהדרין פט) אמר לו אברהם לשטן כך עונשו של בדאי אפילו אומר אמת אין שומעין לו. (ב"ב עד ובסנהדרין קי) גמ' דעדת קרח ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. (ברכות ד) למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז: בד   [לייטערן] (מנחות נב) בודה להן מתוכן ומחמצן פי' בודה ל' הוצאה כדכתי' החדש אשר בדא מלבו: בדובר   [ריקווערטס ריקזייטע] (ברכות ו) בדובר קיימת קמי מרך פי' אחורך קמי מרך ועיקרו ל' ערבי לאחורנית קורין מוסתדבר (א"ב בנוסחאות שלנו כתיב כדו ופירש"י כדו שתי בר רשות): בדד   [גראבען] (בכלים מג מועד קטן ד) מאי עוגיות אמר רב יהודה בדדי. תניא נמי הכי (בריש תוספתא דשביעית) אלו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זתים ושבעיקרי גפנים פיר' בדידין בדלי"ת והן עוגיות והן בדדין ועוד שמן ערוגות ולמה עושין עוגה כדי שתחזיק מימיה ולא יתפזרו ותרגום מערוגת מטעם עוגיות ואותו הברזל שבו חופרין סביבות האילן שמו בדיד ובלע"ז קורין בנג"א (ובב"ר בריש אלה תולדות נח) בין שורותם יצהירו שהיו עושין בדידות קטנות. (ובילמדנו בפרשת שלח לך אנשים) דברי נרגן כמתלהמים וכו' עד האיך עתידין לשלוט מי יכול לראות פני אחד מהן בדידין בברזל: בדד   [געפלעקט, געשמאצט] (במגילת איכה ישבה) רבי ברכיה למלך שהיה לו בן כל זמן שהוא עושה רצונו היה מלבישו בגדים נאים וכל זמן שהיה כועס עליו היה מלבישו בגדים בדודין. ס"א בגדים סמרטוטין כך ישראל כל זמן שעושין רצונו של מקום ואלבישך רקמה וכל זמן שהן מכעיסין אותו הוא מלבישן בגדי בדד איכה ישבה בדד: בדח   [פרייען] תרגום ויעלצו בך ויבדחין בך: בדיא   [מאטע. דעקע] (סוכה כ) מסככין בה פי' מחצלת של קנים דאית לה גדנפא שכופפין ארבע קצוותיה ואוגדין ותופרין והכפופה והתפורה האלה נקראים קיר וכשתהא תפורה וכפופה תהא אסורה לסכך בה וכשתהא פשוטה ואינה כפופה ותפורה כשרה לסיכוך. (ובמציעא פו) האי משכנתא באתרא דמסלקי מסלקי אפילו מתמרי דעל בודיא פירוש מן התמרים שעל המחצלות הפשוטות תחת הדקלים ליפול עליהם התמרים שגודרין מן הדקלין ובלע"ז שמה בוד"ה (ובכתובות כ) זילו שימו מתמרי דאבודי: בדל   [שיידין אבזאנדרן] (במציעא פט) הבודל בתמרים ובגרוגרות פירוש שמפריש רעות מן היפות כי תניא ההוא דפועל אוכל בהן בתוחלני שיש תמרים רעות ואינן ראויות לאכילה ואין חייבות במעשר ועושים להם סלים של כפות תמרים ומניחים אותן בתוכן ומתבשלות בהן ובאותן פועל אוכל שלא נגמרה מלאכתן למעשר. ואסירה כל בדיליך (שבת קלט) פי' כגון המינין שמבדילין בין ישראל לאביהן שבשמים. יום טוב שחל להיות באמצע השבת אומר המבדיל בין יום השביעי לששת ימי המעשה מאי טעמא סדר הבדלות הוא מונה (חולין כו): בדיל   [וועגען, ווייל] תרגום למען ייטב בדיל דייטיב: בדלח   [אין דורזיכטיגעס בוימהרץ] (ב"ר פרשת ונהר יוצא מעדן) אמר רבי איבו את הבור כבדלח הזה של פטמים פי' בדליון מין שרף הנוטף מעץ ידוע בארץ מזרח והשרף הטוב כמראה צפורן איש ותועלתו ספרו הרופאים ומתרגמי המקרא בל' יוני ורומי תרגמו שם הבדלח בדליון ואמר רבי איבו שהוא טעות: בדולקי   [אראקעל. איין צויבער קאפף (מדרש שמואל פסקא ותקח מיכל את התרפים) תני בשם רבי איבו נקודים של בדולקי ובקצת נוסחאות כתוב של ברוקלי פירש נקודים ציורים וצורות מלשון נקודות הכסף ופירוש ברוקלי באות רי"ש בלשון רומי דוברי אמת ורבי איבו משיב דברים נכוחים על קושיא עצומה איך יתכן שבבית דוד עבד ה' היו תרפים ועצבים לכן אמר אף על פי שענין תרפים הוא צלמי בני אדם יפים ובריאים עשוים בכח טומאה וחושבים עובדיהם שמגידים העתידות ודוברי אמת הם אך באמת התרפים דברו און אלו תרפים של בית דוד היו צורות דומות לתרפים עשויות להידור הבית ואולי לא היו צורות שלמות אלא עד חצי הגוף כמו שנוהגים היום לשום בהיכלי שרים וכגון אלו לא אסרה התורה: בירין   [אין צובערער] תרגום אוב או ידעוני בידין או זכורו: בדם   [מאטררץ. דעקע ליינוואנד] הבדסין והברדסין (בסוף כלאים) פי' כגון גליפקרין שמכסין את המטות וברדסין כמו כן אלא אלו כפופין ואלו עבין. פ"א בדסין בלעז לינ"א ברדסין בגדי צמר שאינן תפורין: בדק   [אונטערזאכונג] שהנוה היפה בודק (כתובות קי) פי' מי שמלומד לאכול ירק אם יחזור לאכול בשר יבא לידי חולי כדשמואל דאמר שנוי וסת תחילת חולי (אהלות פ' יח) בודקין לעושין פסח ואין בודקין לתרומה כיצד הוא בודק מביא מן העפר שהוא יכול להסיטו ונותן לתוך כברה שנקביה דקין וממחה אם נמצא שם עצם כשעורה טמא. ג' בדקו מיתה נבראו באשה ואמרי לה דבקי מיתה אלו הן נדה וחלה עששית חדא כרבי אליעזר וחדא כרבנן דאמרי יולדת דהתם מבדקי בשעת לידה מאן דאמר דבקי כרבי אליעזר דאמר ילדות דמשמע שהמיתה נדבקת בהן ומתות ילדות והיינו דבק שדובק בה המיתה ובדק שבודקין אותם אם קיימתם (שבת לב ברכות לא סנהדרין מ) היו בודקין אותן בשבע חקירות באיזה שבוע וכו'. (ובנדה מה) במשנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י"ב וכו'. (ובב"ב קנו) בודקין לגיטין ולקדושין וכו' (א"ב תרגום וחקרת ודרשת ותתבע ותבדוק): בדק   [קנאל. פלוס. טייך. וואסר גראבן] (עירובין כא) איכא דאמרי אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בחוצה לארץ פירש בורגנין כמו שובכין עשויין לשדות לאצור בהן תבואה ומקום שמצויון בדקי דמי' דזמנין דסלקי ושטפי להו לא עבדי וכן אי חיישו משום גנבי לא שבקי פירי בבורגנין הלכך בבבל דשכיחי בדקי דמיא ובחוצה לארץ דשכיחי גנבי לא עבדי בורגנין פסי ביראות נמי בבבל שכיח מיא בכל מקום לא צריכי להשקות ממימי ביראות ובחוצה לארץ נמי לא שכיחא מתיבתא ולא צריכי רבי' למיתי לפרקא במקום עולי רגלי'. (ובמציעא סו) אתא בידקא שטפא לעידי עדית פירוש נחל או אגם מים. (ובבתרא מא) רב חנן שקיל בידקא בארעי' פירוש פתח מיא בארעיה ואתמלי ההוא אתרא מיא ונפלו קירות הגנות והפרדסין. (סנהדרין ז) האי תיגרא לא דמי אלא לצינורא דבדקא כיון דרוח רוחי (חולין ט) האי דכפתי' לחברי' ואשקיל עליה בידקא (בחולין קה) יומא חד חזא צינורא דבידקא בארעיה שקליה לגלימי' כרכיה אותביה בגויה רמא קלא אתו אנשי סכרו': בדד   [צערשטרייען. פערשפרייטין] (בסוף ברכות ירושלמי) הלל הזקן היה אומר בשעת שמכנשין בדר ובשעת שמבדרין כנש וכך היה הלל אומר אם ראית התורה חביבה על ישראל בדר ואם לאו כנש (א"ב תרגום ומשם הפיצם ומתמן בדרינין): בהה   [שרייען, רופין] (ב"ר) פרשת תהו ובהו ישבה לה הארץ תוהא ובוהה פירוש בלשון יוני בעל הקורא וצורח בקול חזק): בהל   [איילען] (יבמות לד) בערב הפסח עסקינן דזמנה בהול (א"ב תרגום בחפזון יצאת בבהילו): בהם   [פיכע] (פסחים עב) בהמה אינה מקבלת טומאה מחיים (סוכה יא) מה בהמה גידולי קרקע ואינה מקבלת טומאה אף בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן. (יבמות צט חולין ז) ושם מפורש רב פנחס בן יאיר הוה אזיל פדיון שבויים איקלע לההיא אושפיזא רמו ליה שערי לחמריה ולא אכיל וכו' (ובב"ר ויפקח הגמלים) חמרתיה דרבי פנחס בן יאיר נסיבו יתה לסטאי עבדת גביהן ג' יומין ולא טעמא מידי וכו': בהק   [ווארצלין] (מגילה כד) ידיו בוהקניו' לא ישא את כפיו. (ברכות נח) הרואה את הבוהקנין אומר ברוך משנה את הבריות מיתיבי הרואה החיגר וא' הבוהקנין אומר ברוך דיין האמת לא קשיא הא ממעי אמו הא בתר דאתיליד. (נדה יט) וכי תימא כולו הפך לבן טהור הוא ההוא בוהק מיקרי. (ובפרק קמא דנגעים) המכוה והבוהק. בהרת תרגום ירושלמי בהקיתא: בהר   [גלאנץ. לייכטען]. (תענית ז) רבן גמליאל אומר אם ראית רקיע שנעשה בהורין בהורין רוח עברה ותטהר' פי' גדודין של עננים בשביל שלא ראו אור שהיא התורה בהרין של רקיע רוח עברה ותטהרם פירוש אחר בהורין מטולאין מלשון בהרת: (סנהדרין סח) סוף הלכה בהרת עזה כשלג. (שבועות ג) בהרת קודמת לשע' לבן (סנהדרין פ) בגמ' דזקן ממרא: בהת   [שעהמען] ולא יתבוששו תרגום ירושלמי ועד כדון לא הוו ידעין מה היא בהתתא: בו ביום   [טאגעס אורדענונג] כל בו ביום דאמרי' בו ביום נשנו (ברכות כט בפרק אחרון דידים) בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים וכו' בו ביום אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית: בואת   [טראפפ גאנז. איין פוגיל וועלכער דורך אפפענע פענסטער פליהט אונד קינדער טעטעט] שבעופות בואת שבשרצים (בחולין סג) פי' כתיב התנשמת בעופות טמאים והיא בואת שבעופות וזו היא קיפוף כתיב התנשמת בשרצים והיא בואת שבשרצים וזו היא קלפוראי (א"ב תרגום והתנשמת בעופות בותא ויש גרסי כותא): בול   [שטיין זאלץ] (שבת סז) תנו רבנן נותנין בול מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק פירוש נותנין חתיכה של מלח בתוך נר של שמן העכור מערב שבת בשביל שיצלל ויאיר בשבת וליכא איסו'. (ובשבת קכח) אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו. (ובסוכה מח) אותו היום נפגמה מקרן המזבח והביאו בול של מלת וסתמוה. (בזבחים סב) בהלכה קמא (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי גוש עפר וחתיכת דבר מה ויש מין מלח גדל במחצב כמו אבן ושלשה בול אלו ענין אחד להם): בול   [שטיק. האנדפאל] (מציעא פט) ת"ר פרות המרכסות בתבואה והדשות בתרומה ומעשר אינו עובר משום לא תחסום אבל מפני מראית העין מביא בול מאותו המין (ס"א יבול): בול   [מאנהייט אייר] ירושלמי בריש גמרא וראש השנה בירח בול שבו העולם בולל והאר' עשויה בולות שבו בוללין לבהמה בתוך הבית: בותא   [טראפפ גאנז] (תרגום והתנשמת בעופות עיין ערך בואת): בז   [ברוסט] לייט ביזא דבן אוניק (בב"ר ובירושלמי בפרק קמא דכלאים) לענין ארורה האדמה (ובפסיק' דזכו' לענין עשו פירוש ל' יון שדים ביזייאה (ובב"ר) וירח את ריח הניחוח לאוהבו של מלך שכיבדו ביזיאה דסקוס נאה עמד בנו ולא כיבדו עמד בן בנו וכיבדו פירוש ביזיאה דורון נאה דסקיס נאה שולחן ר"מ כיבדו שד שמן בשלחן נאה. עטיניו מלאו חלב תרגום ביזוהי איתמליאו חלבא לישנא אחרינא חדווהי: (א"ב בנוסחאות דידן אין ביזיאה כתוב) ביזוי כתוב: בז   [פערשעמהען. פעראכטען] יחזקאל בן בוזי הכהן תרגום ירושלמי יחזקאל נביא בר ירמיה נביא ונקרא ירמיה בוזי על שהיו מבזין אותו. ביזיונא דידיה עדיף מפי מצערה דגופה (סוטה ח) פי' רבי יהודה סבר להתבזות להסקל ערומה עדיף לה מלהצטער ביסורין דגופה כי הנסקל ערום לפי שעה יוצאה נפשו אבל הלבוש בגדים דוחים מכות האבנים ומאחרין מיתתו הלכך בוררין לה הטוב בעיניו והיינו להסקל ערומה ורבנן סברי צערא דגופה עדיף טפי לה מביזיונא הלכך סוקלין אותה בבגדיה: ביזיתו ביישתו קיללתו (סנהדרין סה) פירוש ביזיתו ביישתו אמרת שאביו נידון בגיהנם קיללתו שהוא יהא כמו כן: בז   [פערווערפען] (בכתובות נ) אינו חייב שמועות הללו מתמעטות והולכות וסימניך קטנים כתבו ובזבזו פי' הללו קטנים היו ג' חכמים רבי אילא ור"ל ורבי יהודה בר חנינא הכותב נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן היו ב' חכמים ר' אילא ור"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש היה ר' אילא לבד אלו ג' תקנות אושא נתמעטו בחכמים (א"ב תרגום בפסוק וראיתי כי אין טוב למא דין אנא מבזבז ממונא) ובנוסחאות כתוב רבי אילעא: בז   [רויבען] (בכתובות קיב) דור שבן דוד בא קטיגורים בתלמידי חכמים כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי צירוף אחד דכתיב ועוד בה עשיריה ישבה והיתה לבע' בי רב יוסף אמרי בזוזי ובזוזי. (בסנהדרין צד) מאי ובגד בוגדים בגדו אמר רבה ואיתימא ר' יצחק עד דאתו בזוזי ובזוזי דבזוזי פי' באים שודדים על ישראל ובאים שודדים אחרים ושודדים המשודדים וישראל עמהן. הבוגדים ריקם תרגום בזוזין וסריקין: בז   [שפאלטען] (בב"ב עד) (ובסנהדרין קי) אחו' ליה תרי בזי דהוה נפיק מבי חוטרא דקוטרי מבייניהו. ס"א אזלי וחזאי ההיא ביזתא דסליק תתא מיני' (ובנדרים נו) מפה אעולי ואפוקי בביזיוני דרגא אעולי ואפוקי באבקתא פי' בזיוני נקבי העצים מכניסין החבלים באבקתא בלולאות ועונבין אותן מבפנים. (ובב"ב לז) אמר רבי ישמעאל והוא דבזויי בזויי. פי' מבוקעות שורה בתוך שורה שנמצא אוכל בכל שנה י' מכלל השלשים אבל אם היו ג' שורות בכל שורה עשרה ואכל בכל שנה אחת אינה חזקה ואע"פ ששאר השורות לא הוציאו פירות. (ובויקרא רבה) כי יזוב זוב דמה והכה את הבית הגדול רסיסים ואת הבית הקטן בקיעים אמר רב הונא דמי הדין ריסא להדין ביזא מן הדין ריסא לית מניה אלא רסיס מן הדין ביזא וכו' (א"ב ביזא כמו בזעא ובנוסחאות דידן כתוב הדא ריסא אית מינה אלתוס והדין ביזעא לית מינה אלתוס): בזז   [שאמהאפט] (פסחים עב) יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה (ובפ"ב דיבמות כו) לא מבעיא אביו דבזיז בניה מיניה אבל בנו דלא בזיז אביו מיניה. (נדה טו) פ' כל היד ילדה דבזיזא למטבל פי' ענין בושה: בזבז   [פאננע שאהלע] תרגום ירושלמי ועשית קערותיו וכפותיו (א"ב גרסת בעל הערוך היא תעביד פלוגתייהו ובזבזוי אבל גרסתנו תתכן ובזיכוי עיין למטה): בזבז   [נאהמענס איינע טייוויל] בזבזיה מסמסיה כסכסיה שתלאי ואמרלאי אילין מלאכיא דאשתלחו מארעא דסדום בסוף גמרא דבמה אשה (א"ב מין לחש זה): בזבנא   [שראנקען איינעמר] (בב"ב קסז) ההוא בזבנא דאתא לקמיה דאביי. ספר אחר בובנא פי' הממונה על המכס של עוברי גשרים: בזגא   [בינדיל] (בחולין ע) תיבנא ועביד ביזגא חיישינן פי' חבילה: בזה   [אלזא] (בויקרא רבה) בסוף קדושים תהיו ושחטתם בזה ואכלתם רבנן אמרי סכין בת י"ד אצבעות הראה להן אמר להן כסדר הזה תהיו שוחטין ב' תרי ז' שבעה ה' חמשה: בזך   [פפאנע. שאלע] (בתמיד פ"ד) הששי בקרביים נתונים בבזך (בשבת סד) בזך בזיך כמך כמיך עייניך ביך עייניך ביך אחריך ביך פי' כל הלחישה ענין אחד הוא וכן הענין בכף שתעמוד יהא כפך כלומר במקום שתעמיד תעמוד שלא תרחיב יותר תרגום כף בזך כמך כמיך כמו שאת עכשיו תיהוי דלא תתחזר עייניך ביך מראי' ביך שלא תתחזר אחריך ביך שלא תרחיב מקומך. פ"א בזך בזיך בז אתה ואיני חושש ממך כמך כמיך החבא תחביא: בזל   [גרעניץ. מארקשטיין] (בב"ב סח) מאי שיריי' בזלי מאי בזלי אמר רבי אבא פיסקי באגי: בזע   [שפאלטען] תרגום וידקור את שניהם ויבזע ית תרויהון בקע ים בזע ימא: בזק   [צערשטרייען] (בחלק קט) אתייה קודשא בריך הוא לאברהם ואותביה לימיניה בזק בהון עפרא והוו חרבי בזק בהון גילי והוו גירי. (ערובין קד) בוזקין מלח על גבי הכבש כדי שלא יחליק. (ובב"ב עג) דלינן גליא עד דחזינן לבי מרבעתיה דכוכבא זוטא והויא כי מיבזיק ארבעים גריוי דבזרא דחרדלא: (ובב"ר פרשה כז) לא ידון רוחי באדם אמר רבי חייא בר אבא איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם לפי שבעולם הזה היא נבזקת בכל הגוף הה"ד ואת רוחי אתן בקרבכם. (ובפ' נא) ויבאו המלאכים סדומה כמראה הבזק רבי יהודה בר סימון בשם רבי לוי בן פרטא כזה שבזק גפת בבירה פי' לשון פיזור. ויפקדם בבזק (ביומא בריש גמרא דבראשונה) בזק מאי משמע דהאי בזק לישנא דמבזק הוא ודילמא שמא דמתא הוא כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מיד מתעשר דמעיקרא כתב בבזק ולבסוף בטלאים פי' לישנא דמבדר כלו' אבנים שמשליך אדם. (ובפיסק' דכי תשא ובילמדנו בפרש' כי תשא) ויפקדם בבזק כד אינון מסכינין כאילין בזקי' כד אינון עתירין כאילין אימריא ומפורש בהגדה מהו בזק אבן נטל מכל א' ומנאן באבנים כצרות אבן במרגמה תרגום היך ביזקא דכיפא בקילעא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב היך נקצא דטסא): בזר   [זייען. זאממע] (בשבת קמ) נקיט ביזרא בחדא ידיה ומרגניתא בחדא ידיה פי' כגון אבן שאין לה דמים וי"א ביניתא ונימא של זרע שאין לה דמים ולא צורך ומפני שהסתירה מהן נתייקרה בעיניהן ופייסוהו להראותם להם (א"ב בנוסחאות שלנו גרסי' וכורא בחדא דא ומפרש רש"י לשון כור צורפין לשון אח' בור לשון בור שיחה ולפי פירושו כנוי לערות נקבה הוא ושייך יותר פי' של בעל הערוך לסוגית הגמרא) בי אוצבתא בבורא כבר פירשנו עם אוצבתא. (בריש גמרא דכיצד הרגל) דשדו בה בזרני פי' שהיו זרעונין בכלי. (במציעא עד) אריסא יהיב ביזרא. (ושם קג) פי' אפילו אמר לו בתר הכי כריבנא לה או נכישנא לה יכיל למימר ליה בזרא דנפל נפל כלומר כיון שגדלו העשבים והוקשו לזרע ונפל אותו הזרע על הארץ אפילו או תחרוש או תנכש אחר כן הוא צומח. (בסנהדרין צג) שלחי' לאיתויי בזרא דאספסתא פי' שלחו נבוכדנצר לדניאל להביא לבבל זרע אספסתא (ובע"ז סח) בזרא דכיתנא. (בגיטין עח) בזר' גרגלא. (בקדושין לט) מערב בזרני ושרי (ובחולין ס) רב חיננא בר רב פפא הוה ליה גינתא שדא ביה בזרי ולא צמחו לאורתא בעי רחמי ואתא מיטרא וצמחו. (שם נא) עביד ביזרי חיישינן כלומר אם יש לו גבעולין קשין ובלשון ערבי קורין לזרע בזר (א"ב תרגום ירושנמי מזריע זרע דבזריה מזדרע ואונקלוס תרגם בר זרעי' אם כן בזרא כמו בר זרע'): בור   [צערשטרייען]. (כריתות ג) תנו רבנן קטרת היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בימות החמ' בוזרה שלא תתעפש כלומר מפזר' (א"ב לשון מקרא הוא בזר עמי' (תהלים סח): בזתה   [נאהמען איינעס אורט] (עירובין נב) תהא שביתתי ביזתא פי' מקום שהיה בתוך התחום של שבת: בחל   [האלב צייטיג] (שביעית פ"ד) ביחלו כונס לתוך ביתו. (ובריש מעשרות) מאימתי הפירות חייבות במעשרות התאנים משיבחילו פי' שנתבשלו ולא נתבשלו בטוב מל' וגם נפשם בחלה בי (זכריה יא) (נדה מז) משל משלו חכמים באשה פגה בוחל יצמל פגה תינוקות בוחל אלו ימי הנעורים בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה. ובהפרת נדריה צמל כל שבגרה אין לאביה רשות בה גמ' פגה עודר תינוקת כדכתיב התאנה חנטה פגיה בוחל אלו ימי הנעורים כדתנן התאנים משיבחילו. ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משילבינו ראשיהן ואי בעית אימא מהכא ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי. צמל כמאן דאמר יצאת מלאה ובאת ריקנית ואלו ג' סימנין בדדין: בחנמל   [איין ארט היישריק] (בילמדנו ויהי ברד). בברד גפנם ושקמותם בחנמל בא חן מל: בחר   [אויסוועלן] (ברכות כז) הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתה כוותיה. (ובסוף גמרא דהלוקח עבד) פירוש בחירת' מסכת דעדיות שהלכותי' מובחרות מקובצות מכל המשנה ונשנית ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בראש שסילקו שומר פתח בית המדרש ונכנסו כל תלמידי חכמים וכל א' העיד מה ששמע מרבו: בחרת   [דא האסט אויסערוועהלט] מעוני (בילמדנו) אם כסף תלוה את עמי התחיל איוב צווח מי יתן ידעתי ואמצאהו אבא עד תכונתו כנגד מדת הדין אמר לו אליהו מה אתה מונה לא אתה שבחרת בנגעים יותר מעניות שנאמר השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני: בחש   [אויס מישען]. (ברכות לח) בוחשי' את השתות פי' מערבין את השתות במים ושותין אותו. פ"א נותן השתות שהוא קלי בכלי ונותן בו חומץ ומערבבו שתי וערב. (גיטין מה) בחשן קידרא בכשפין פירוש כשהיתה הקדירה רותחת היו מכניסות ידיהן לתוכה וגוששות כל מה שבתוכה ונראה שמחמת צדקותן הוא ולא הוה אלא מחמת כשפים. (גיטין סט) ניבחשיה בגואזא דמרמהון (סנהדרין לט) איתיבתיה קמיה בביחושיה. (בשבת ק"מ) ובחשי ליה בשופתא דתומא (א"ב תרגום בפסוק מרסנא ממוכן הוו מרסן ובחשן ית דמא פי' מערבין): בחש   [זיכין] (שבת קנו) אדלא אבדן בחישנא פי' הזקן שאינו מביט מה שבפניו מתיירא שמא יכה ראשו באבן או בכיוצא בה וממשש בידיו ונראה כאלו ממשש בדבר שאבד וזהו כמין משל הזקן ממשש מה שלא אבד וי"א מה שלא אבדתי אני מבקש שממשש במשענתו אילך ואילך בשביל שלא יכשל כאדם שמבקש אבידתו. (ב"ק צז) דלא בחשי ואי משכחי קפדי. (ב"מ ה) דבחישנא באגם. (ב"מ פו) בחש בתרי' (א"ב תרגום ירושלמי בפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכתו ועל לביתא למבחש בפנקסי חושבניה פי' ענין חפוש: בחש   [עלינבויגען] (ע"ז ס) כגון דהאי זב נקיט בקנה מתותי בחשיה פי' הוא קומטו הוא אצילי ידיו (א"ב מימרא זו ליתא בגמרא ובערך קמט גרס קנה בקומטו של זב עיין שם): בחש   [גליהנדעס אש] (סנהדרין לט) אייתו לי אומצא דבשרא אייתו ליה אותבי תותי בחשא (פירש רש"י תחת הרמץ): בחשא   [קאך לעפפעל] (פסחים קיא) ומחיזי בבדא דסמכא והדר ביה בחשא פירש רש"י כף הקדרה ואולי אות בי"ת אינה שרשית: בט   [אויס שפרעכן] (כריתות יוד) אלו מביאין קרבן עולה ויורד על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והיולדת ומצורע. (הוריות ח) אין חייבין על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדם וקדשיו (בבא מציעא לו) כפירת ממון אשם ביטוי שפתים חטאת. (שבת סט) הכל מודים בשבועת ביטוי שאין חייבין עליה עד שישגוג בלאו שבה פי' שבועת ביטוי הוא שכתוב לבטא בשפתים להרע או להטיב כלומר מבטא בדבר שלא לצורך שאוכל ושלא אוכל ואינו דבר של ממון: בט   [אויס קוקין] (ב"מ קיח) כאן בהגבהה כאן בהבטה פי' מציאתו לבעל הבית כגון שהגביה לו הפועל דבעידנא דמגבה לה קנאה מיד אבל אם שכרו להיות יושב ומשמר ומביט במציא' כדי שלא יבא אחר ויטול אותה כיון שלא הגביהה לו לא קנאה ואם אמר לו טול מה שעשית בשכרך שומעין לו. פ"א יש מי שגורס חבטה מלשון חיבוט והוא נפילה על דבר המופק' שהוא חשוב כמציאה שכל המחזיק בה זכה ותנא דסבר חבטה בהפקר לא קנה סבר לה כי הא דתנן ראה המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה ותנא דסבר קנה פליגי עליה ואמר זה שהפיל עצמו על המציאה קנאה ולא קשיא דכל כי האי גוונא אמרי רב תנא הוא ופליג: בט   [שטאכעל טהיר] רבה בר רב הונא איקלע לאקרא דאגמא קריבו ליה צחנתא באורתא שמעיה לההוא גברא דהוה קא קארי בטי אמר מאי דקאמר בטי ולא תיכול וכו' (בעבודה זרה לט) (א"ב פי' בלשון יוני מין דג טמא): בט   [פערפענדעט] (גיטין לז) מאי פרוזבול אמר רב חסדא פרוס בולי ובוטי בולי אלו עשירים דכתיב ושברתי את גאון עזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה בוטי אלו עניים דכתיב העבט תעביטנו אמר ליה רבא ללועז' מאי פרוזבולא א"ל פורס' דמילת' (א"ב נראה שמלת פרוסבולי ובוטי מלה א' היא פרוסבוליבטי פירושה בלשון יוני לפני יועצים ובית דין עיין ערך פרוזבול וערך בליוט והבאים אחר רב חסדא חשבו שהן שתי מלות ואל תתמה שהאמוראים לא ידעו פי' מלות נכריות שהרי רבא שאל ללועזא): בט   [איינע טיפע] (בב"ר פר' נא) ויבאו שני המלאכים סדומה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה תני משום רבי נחמיה כל דבר שצריך ל' בתחילתו נותן לו ה' בסופו סדומה שעירה חרנה והא כתיב ישובו רשעים לשאולה רבי אבא בר זבדא אמר' לבטי התחתונה של שאול י"מ בטי כמו אבטי שפירשנו במקומו (א"ב פי' בלשון יוני מקום עמוק): בטד   [פינגר] ארבעה בטדי בתורא בעל הערוך גריס בטרי עיין שם): בטח   [שוועללע רינצע] הבטח אינו מביא את הטומאה בנסריה (פי"ב באהלות) אית דאמרי אבטח. (ובתוספתא) אבטי כמין טיחת טיט בבנין שהוא סמוך לחלון וזיז נתון עליו. ס"א אבטח חלון של מאור מבפנים רחב ומחוץ צר פי' אבטי בנין כמו אבטי של מרחץ שהיא אוונא דמיא. בארמי' ובלע"ז סולי"י שנכנסים שם המים: בטט   [פינקלן, לייכטען] (ברכות נח) אמר מילתא אמר רב ששת ונפקי בוטיטי דנורא וכבינהו לעיניה. (ב"מ פה) אתו תרי בוטיטי דנורא מחיוה לההוא גברא בעיניה וסמיוה פי' שני ניצוצות של אש (א"ב תרגום בהיר הוא בשחקים (איוב לז) בטיט הוא בשחקיא: בטט   [איין הייל] (בב"ר פר' אלה תולדות נח) אמר רב הונא עריקין הוינא מן קמיה גונתא בהדא בטיטא דטברי' והוו בידיהון נרות בשע' שכהין היינו יודעין שהוא יום ובשעה שמבהיקים היינו יודעין שהוא לילה פי' בטיטא מערה (א"ב פי' בל' יוני מקום עמוק ובטי ובטיטא אחד הוא): בטל   [ליידיג געהען] (מגלה ה) במשנה אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין (ב"ק נב) ואתא הוא ותקין ג' גברי י' פסוקין כנגד י' בטלנין (סנהדרין י"ז) פי' עשרה בני אדם יושבין בבית הכנסת ובטלין ממלאכתן ועוסקין בצרכי צבור. ירושלמי י' בטלנין בהכנ"ס ממלאכתן: בטם   [איינע פרוכט עהנליך וויא קאראלין]. (ר"ה כג) אלמוגים בוטמי כאלה וכאלון (ישעיה ו) תרגומו כבוטמא וכבלוט. תחת האלון תרגום בוטמא: בטן   [האזיל ניס] (שביעי' פ"ז) לולבי האלה והבוטנא פי' כמו בטנים ושקדים ובלעז נוצי"לי: בט   [אין ארט פידיל וואס מען טראגט איהם אויף דעם בויך. גישוויליכט]. הבטנים והניקטמון והאירוס בסוף פרק כלי עור (בכלים טו) פי' כמין כנור גדול שהוא ניתן לפני הבטן וכך מזמרין בו שיש כנור שנתפס ביד ואינו ניתן לפני הבטן. כמין אזור של עור שנותנין בעל אומנות לפני בטניהן כדי שלא יתלכלכו בגדיהן. (ובויקרא רבה זאת תהיה תורת המצורע ובסוף פרשת וזכור את בוראך) מהיכן נתחייבו ישראל בזיבה וצרעת וכו' עד רבנן אמרי ממתאוננים הה"ד עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והי' לכם לזרא ר' אבהו אמר לזירנא ובוטנא פי' נפיחא כדגרסינן איידי דצרעת מגופיה מתיילדא נפיחא לי' צרעת ומשוית ליה כך (במגלת איכה) שרתי במדינות והיא בטנא תרתין כלומר שני בנים בבטנה בטנא תרין מנהון את ידע אמר ליה חמית מרבועיתא בארעא תרתין מקום שרבצה בקרקע עשתה ב' רשומין שם. שורו עובר ולא יגעיל (איוב כא) תרגומו תוריה מבטין: בטן   [נאהמען איינעס פאהגלס]. אמר אמימר לקני ובטני שריין (חולין סג) בגמרא דסימני העוף שמות של עופות הן: בטרי   [פינגער. קלאען] (חולין עו) אמר אביי ד' בטרי בתורא פירוש ר"ח בטרא טחרא מלשון טחורי זהב ואמר עוד קבלה בידינו מרבותי' בטרא ד' אצבעות (א"ב בנוסחאות דידן גרסינין בטדי): בטש   [אויס שלאגען] אתא חמרא לובא בטשא לשרגא (שבת קיז ושם קנו) לוי בריה דרב הונא בר חייא אשכחיה לגבלי דבי נשיאה דהוה גביל וספי לתוריה בטש ביה. (ערובין נג) ברוריה אשכחתי' לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה בטשא ביה. (ב"ק ס"ב) ההוא גברא דבטש בכתפתא דחבריה (ושם צט ובב"מ קיב) הכא במאי עסקינן דאגריה לבטשיה ביטשא ביטשא במעתא פי' בעיט' שהיא רפיס' ברגל: בטיתא   [בעערע איינע פרוכט] (ברכות לו) הוה עובדא ושקליה לניצא דפרחא וחיי בוטיתא (א"ב בנוסחאות כתוב ושקליה לפרחא דבוטיתא ואיקיים בוטיתא) (חולין כט) בגמרא אחוזת דם והמעושנת אמר רבי יוסף האי מאן דאכל י"ו ביעין וארבעין אמגוזין ושב בוטיבא דפרחא ושתי רביעית' דדובשא בתקופת תמוז אליבא ריקנא מתעק' טליא דליביה פי' בוטיתא הוא אביונות: בי אבא   [גרויספאטער הויז] (יבמות כא) אמו ערוה אם אמו שנייה וגזר על אם אבי אביו משום אם אמו מאי טעמא דכולהו בי אמא רבתי קרו להו פי' לאם אביו אמא רבתי קרו לה כמו לאם אמו אם תתיר אם אביו יבא ליקח אם אמו אשת אביו ערוה אשת אבי אביו שניה וגזרו על אשת אבי אמו משום אשת אבי אביו מאי טממא כולהו דבי אבא רבתי קרו להו שקורין לאשת אבי אביו דבי אבא רבתי כך קורין לאשת אבי אביו דבי אבא רבתי אם תתיר זו יבא להתיר זו טעמא מאי כולהו דבי אחבי רבה קרו להו כמו שקורין לאשת אחי האב מן האם דבי אחבי רבה כך קורין לאשת אחי האם מן האב ואם תתיר זו יבא להתיר זו: בי אבדן   [איינע ביבליטעק] (ע"ז יז) מאי טעמא לא אתית לבי אבידן אמר להו ר"א ב"ר פרט' זקן אני ומתירא שמא תרמסיני ברגליכם. (שבת קיו) רב לא אזיל לבי אבידן וכל שכן לבי נצרופי פי' בי אבגדן חצר ידוע' למלכים ויש בה ספרי חכמות מכל אומה ויש בה ספרי תורה נביאים וכתובים בלשון הקדש ומפני שאין ידוע מי כתבם או ישראל או זולתן על כן רפיא ביד רבי אבהו להורות עליהן להצילן ובזה בי אבידן נקבצין מכל אומה חכמים ונושאין ונותנין בדברי חכמות ובדיני כל אומה ולשון: בי בר הבו   [נאהמען איינס מאננעס] (ברכות נה) אביי מברך על האור דבי בר הבו. (מציעא כט) תפילין בי בר הבו שכיחי פי' תפילין בי בר הבו שכיח למזבן בכל שעה שהיה אומן ועושה אותן למוכרן (מגילה יח) בגמרא היה כותב אביי שרא להו לבי בר הבו למכתב תפילין שלא מן הכתב: בי גזרתא   [מיטטעל ווענדע אויס ראהר] דקני שפיר דמי (שבת נ) פי' בין אגודה של קנים וי"א בין מחצלת של קנים אף על גב דלא דצה ושלפה לסכין מבעוד יום מותר לנועצה בשבת בתוך הקנים דסכין נכנס בין קנה לחבירו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בגורדיתא דקני ופרש"י קני דדקלא: בי דוגי   [פיש פאננע] תותי כבדא (חולין קיא) פי' כלי לקבל דם הכבד הנצלה באש אסור (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בי דוגי בשרא עילוי כבדא ואם תדקדק תמצא שענין אחד הוא): בי דודי   [איינע קאך מאשין דאס פייאר פאן הינטען אין דאס וואסר פון אויבין] בי כורי פירוש בערך מולייר: בי כווי   [צווישין פענסטער] לא הוי חזקה (ב"ב ו) פי' ראובן ושמעון שכנים היו ובנו שניהן עד ארבע אמות מן הכותל ומשם ולמעלה בנהו שמעון לבדו ועכשיו נמצאו בכותל זה בין החלונות להכניס בהן ראשי הקורות מחצר ראובן אינו יכול ראובן לטעון שאלו הם חזקה שלי שחצי כותל שלי שיכול שמעון לומר לא עשיתי בכותלי כך אלא שאם תתן לי חצי ההוצאה לא אצטרך לנקוב במקבות בכותל: בי מדרי   [אבפאלל, איין טיף אורט] (שבת קמה) אמר רב הני בי מדרי בבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שדר שדרו לא מצי סליק (בכורות מד) ואמר רב הני בי מדרי בבבל מהדרי מיא לעין עיטם י"מ מדרונות של בבל אם משתין עליהן מי רגלים מהדרי לעין עיטם לנהר שבא"י ויהיו שותין ממנו לפיכך לא ישתין אלא על מקום נמוך שיבלע שם המים: בי מכסי   [נהמען איינעס אורט] עד אקרא דתולבקני (מגלה ו כתובות קיב) פירוש מקומות כמו אותו (ביבמות מה) בגמרא המחזיר גרושתו שלחו ליה בני בי מכסי לרבא: בי מפקתי   [בייא דעס אויס גאנג] (שבת קלד) פי' אין ידוע נקב שבגיד וי"מ מקום שמוציא הרעי (א"ב בנוסחאות כתוב מפקתיה): בי נצרפי   [איין פערזאמלונג פאן גייסטליכע] (שבת פ') פי' בי נצרפי היה כמו בי אבידן שפירשתי למעלה מיהו בני נצרופי היה עבודה זרה כדאמרינן (ע"ז מח) אי זו היא אשרה אמר שמואל כגון דאמר הני תמרי להוון לשיכרא דבי נצרופי: בי סרסין   [איינען נאהמען] (בב"ב ל) ההוא דאמר ליה לחבריה כל נכסי דבי סרסין מזבנינא לך (ושם ק"ס) (א"ב דבי בר סיסין כתוב): ביאה   [גשרייא וועה] (יבמות צט) ביאה מאח דהוא אב והוא בעל והוא בר בעל (יומא סט סנהדרין סד) אמר רב יהודה ואי תימא ר' יוחנן בייא בייא היינו דאחרביה להיכלא. (ובילמדנו בסוף פרשת בראשית) אמרו החיה והעופות ובהמה ביאה עוברת עלינו שאלו חוטאין ואלו מתים. (וברגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני) ביאה אתה מעביר עלינו למה אתה נוטל את בנימין לעבד אנחנו מכרנו את אחינו לעבד לכך נתחייבו להיות עבדים אבל בנימין לא היה לו עסק בדבר זה. (ובאשה כי תזריע בפ' או בשר) אמר הקב"ה לירמיה ראה מה עשו לי בני הביאו לי מצורע וסומא לתוך ביתי צווח אני ביאה עליה. (ובסמ' לבנים אתם) אמר להקב"ה בייא אתה מעביר עלינו שישראל חוטאין ואנו לוקין פי' זעקות על עוות הדין: (א"ב פירוש בלשון יוני בייא עול ועוות דין ובייא בלשון יוני ענין צעקה): בייכה   [פלוידער טאש] (בב"ר פ"ח) ותאמר שכבה עמי הומיה היא וסוררה בייכה היא וטעיה: ביין   [פאלים, צווייג, לולב] (בפסיקתא דסוכ' ובילמדנו בשור או כשב או עז) מי שנוצח נוטל ביין פירוש מסתברא ענין כידון (א"ב פירוש בלשון יוני לולב וכף תמרים והיה מנהג ליתן ביד המנצח כף תמר לאות נצחון): בין   [געטריידע. קערנער] (שבת סז) שב ביני כמונא פי' ז' גרגרים כמון אי בבינתא לא משכחא ליה (בב"ב יח) פי' הזרע שעל הירק בעת שנעשה קשה פי' אחר אי משום ביניתא גרעינין דחרדל ליכא למיחש דאכלי ליה דבורים דכיון שהן דקין מאד לא משכחי להו דבורים בעפר. אי בטרפא הדר פארי כלומר אם אוכלין העלין של חרדל מאי איכפת ליה חוזר וגדל. (גיטין סט) ניזדה' מביניתא דאי לא מנקב להו למעייניה פי' יזהר שלא ישתה זרע גרגילא: בין   [האאר] (שבת סז) שב ביני מדיקנא דכלבא פי' ז' שערות מזקן הכלב. (ובמ"ק כח) וחכמים אומרים עד חצות (ברכות ח) כמישחל ביניתא מחלבא. וחשאי מביניתא דרישי ועד טופרא דכרעאי (שבת קח) בגמ' יינומלין. ביניתא ממזיה (יומא סט) משתמט ביניתא (מציעא פד). אריש ביניתא בעי למיקם (נזיר לט) בגמ' דסתם קולע אל השערה ולא יחטיא תרגום בבינת שערה: בין   [זא וואל] בין זכאי ובין תייב בשבועה לא תיעול (בויקרא רבה פרשת אל תהי עד חמס והוא עד). בין השמשות (ברכות ג') רבי יהודה סבר בין השמשות טובא הוי וכי טובלין מבעוד יום טובלין ור' מאיר סבר לה כר' יהודה דאמר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו (שבת לה) אמר רב יהודה אמר שמואל בין השמשות דר' יהודה כהנים טובלין בו למאן אילימא לר' יהודא ספיקא הוא אלא בין השמשות דר' יהודה לר' יוסי כהנים טובלין בו פשיטא מהו דתימא בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדרבי יהודה קא משמע לן דשלים בין השמשות דר' יהודה והדר מתחיל בין השמשות דרבי יוסי (נדה נג) הך תנא סבר שלים בין השמשות דרבי יהודה ומתחיל בין השמשות דר' יוסי והאי תנא סבר בין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדרבי יהודה: בינא   [וויידע] (גיטין נב) שזרבינא ובינא ואסא דרא פירוש ערבה: בינא   [בלוט איגל] (שם גיטין נז) שב ביני דמיא פירוש עלוקה: בייר   [גרעבר] (שביעית פ"ג) לא לבייר ולא לבלן ולא לספר ולא לספן פי' בייר חופר בורות בלן בעל המרחץ ספר גלב ספן מלח: בירה   [בורג פאלאסט] (פסחים עט) במשנה ושורפין לפני הבירה מעצי המערכה (יומא ב) בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים (במדות בפרק קמא) במסיבה ההולכת תחת הבירה פי' תחת המקדש (ב"ב נ) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה. (ושם סא) דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה (שם קמו) וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא פי' פלטורין: בית   [הויז] ובא אשר לו הבית מי שמייחד ביתו לו (יומא יב) פירש מי שאינו מכניס אורחין בתוך ביתו אלא ביתו מיוחס לו ולא לזולתו פירש אחר שאינו משאיל כליו לאחרים נגעין באין בביתו. ביתא בוא ואיתיב (שבת עו) ביתא מיתבי יתיב. (ב"ב צו) (ובב"ק כא) פירש בית שדרין בו בני אדם הוא מיושב ואינו חרב ואפילו אישתמש בתיבנא ובציבי חרב ולמאן דאמר משום שאייה היינו בית שאין משתמשין בו כלום האי כיון דאישתמש בתיבנא וציבי לא חרב אחד לתקן את הבית (נדה יד) פי' אותו מקום: בית אב   [שטאם, הויז פאמעילע] (יומא ו) היכא דאיכא טומאה וטהרה בההוא בית אב פי' בית אב כדתניא (בתוספ' תענית בפרק שני) ד' משמרות עלו מן הגולה וכו' עד עמדו ראשי משמרות וקבעו עצמן בבתי אבות וכו' עד משמר שיש בו ז' בתי אבות כלומר ד' משפחות כדכתיב בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחד אחוז לאיתמר כל בית אב מקריב יומו הקבוע לו משמר שיש בו שמונה מקריבים ו' בו' ימים וב' מקריבים יום אחד וכו' וכבר פירשתי בערך אנשי: בית אבן   כבר פירש' באבן: בית אל   [נאהמען איינר שטאדט] (בב"ר) ויאמר שלחני אמר רב הונא בסוף אני אגלה לך ואם יאמר לו הקב"ה למה גלית אומר לפניו רבון כל העולמים בניך גזרו גזירות ואין אתה מבטל גזירתן ואני יכולתי לבטל גזירתן אמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף שמך ואני עומד שם הה"ד בבית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו עמך אין כתיב כאן אלא עמנו. וירא אלהים אל יעקב (ב"ר פ' עג) רבי ברכיה בשם ר' לוי מי מקים דבר עבדו אין אנו יודעין שעצת מלאכיו ישלים אלא מלאך אחד שנגלה על יעקב ואמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם שנאמר בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו עמך אין כתיב כאן אלא עמנו ונגלה עליו הקב"ה בשביל לקיים דבריו של מלאך. ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה על אחת כמה וכמה: בית האילן   [איין פעלד וויא ביימר וואקסן] (ב"מ קג) והוא בית השלחין או בית האילן יבש המעין נקצץ האילן: בית אצבע   [האנד שוחא] שוקע (כלים פ' י')ובפ' כ"ו סנדל עמקי) כל בית אצבעות טהורו' חוץ משל קייצים מפני שהיא מקבלת את האוג נקרעה אינה מקבלת את האוג טהורה פי' בית אצבע שלה שוקע בתוכה וזה צורתו. פי' בית אצבעות דבר שעשוי מן עור בתים ומשים בהם אצבעותיו שהיא מקבלת את האוג לפי שבשעה שמקבצין מקבצים עמו האוג ועושין אותו לתוכה: בית בלע   [שלונד] (בריש טהרות) מטמא טומאת אוכלין בכביצה וכזית בבית הבליעה: בית במיא   [געטטצען טעמפל] (מגילה ו) והסירותי דמיו זה בית במיא שלהן (א"ב בית מוכן לע"ז: בית בעל   [פעלד אין איין טאהל] (בב"ב כח) בית הבעל חזקתה שלש שנים (מ"ק ב) פירוש בית הבעל שדה שהיא בעומק ומלוחלחת אין צריך להשקותה ופי' בגמ' ענין בעולה: בית בשת   [שאם טהייל] (תולין קכב) במשנת עור של בית הבשת פי' עור של בית הרחם: בית גליא   [טעמפל פאן איין אבגאט] (מגלה ו) ושיקוציו מבין שיניו זה בית גליא שלהן: (ע"ז מו תמורה כח) בית גליא קורין אותו בית כריא. פי' בית גליא שם גבהות כמו גל מכנין לה בית כריא שתפול לשחת כמו כרו שוחה ואמרי לה גליא לשון שמחה ומכנה לה כליא שתכלה מן העולם ואמרו לה בית גליא גלויה ומפורסמת בית כליא שתכלה ולא תראה. פ"א בית גדיא קורין אותה בית כריא פי' גדיא גדי כריא חזיר בל' יון קורין לחזיר כירי (א"ב פי' אגליא בל' יוני חסד חנינה שפע וזיו ובדו הנכרים שהיא היתה בתולה ומנוה בין האלוהות הנעבדות ופי' אכריא בל' יוני דבר שאין לו חן ואינו מועיל לכלום: בית גלגול   [ווענדעל שטראסע] (עירובין כב ובטהרות פרק ו') ואלו הן שבילי בית גילגול כל שאין העובר יכול ליטול סאה של חטים וירוץ לפני סרדיוט איכא דאמרי כל שאין העובר ומפרשי לה מעוברי דרכים פירוש בית גלגול מקום מדרון וכשאדם טעון משאוי אין יכול לרוץ לא ממטה למעלה ולא ממעלה למטה. ס"א בית גד גד פירוש שבילי מקום מעבר צר כדמתרגמינן במשעול הכרמי' בשביל כרמיא ופי' משעול משעולה כלומר אין יכול לכנוס עד שיצא חבירו כלומר אין מכיל המעבר שני בני אדם בית גד גד מלשון גידוד חמשה ומחצה ואמרי דבי רבי ינאי כל שאין העובר יכול ליטול סאה של חטין וירוץ לפני סרדיוט. זהו שביל בית גד גד כלומר מקום צר: בית דבח   [שלאכט הויז] (פסחים כו). בית מטבחים פירוש דם ומים מצוים בבית המטבחיים תמיד בית מדבחיא דם ויין ומים ושמן הדם נזרק והמים מתנסך וכן היין והשמן קרב עם הקמצים: בית חלף   [בעהלטניס פיר שלאכט מעסער] (יומא לו) על ירך המזבח צפונה אבל מבית החליפות ולפנים פירוש ואותן כלפי דרום נקרא בית החליפות ששם מצניעין סכיניהן והכל מודים שדרום הוא ופסול לגבי שחיטת חטאת: בית חץ   [פפיילען שאכטיל] בית החצים (בכלים פרק י"ו) פי' קוקורא: בית יד   [האנד שוחא] (שבת כו) עשתה לו בית יד מהו פירוש בית יד שעשתה לידה כדי שתכס' אותה כדי שתדביק מוך לנדתה ולא תגע בו ולא תטנף בו בית יד אונקלי (מגלה כה) פי' אצילי ידיו (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בית אנקלי): בית כסא   [לייב שטול] (ברכות כא) לא שנו אלא בית כסא קבוע פי' מקום שהוכן לבני אדם להפנות בו לגדולים וכל שכן להשתנה מדרון מקום שהמים נמשכין ויורדין ואינן נקוין ולא נבלעין במקומן. עראי מקום שנזדמן לאדם בהליכתו בדרך ונפנה או השתין מים בו. הני בתי כסא דפרסאי כסתומין דמו (שם כז) פירוש שעושין חפירות בקרקע עמוקות שיורדת צואה לתוכן: בית כפרת   [דאס אללער הייליגסטע וויא דיא צעהן גיבאט שטעהן] בד' מדות ואחד לאחורי בית הכפרת פי' אחר שומר היה אחורי קדש הקדשים ששם ארון וכפרת: בית לגין   [פלאשען שאכטל] (כלים טו) בית הלגינין ובית הכוסות אע"פ שלא ניקב טמא מבפנים שכן מקיימין פי תיק של כלי חרש לגינין מלשון לוג שמן (א"ב בלשון יוני ורומי כדי חרש: בית מים   [אורין הויז] (מגילה כו) וחכמי' אומרי' מוכרים אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים למרחץ ולבורסקי לטבילה ולבית המים פי' בית שמייחדן להשתין: בית נגר   [שליסעל בייטעל] (כלים בפרק י"ו) בית הנגר ובית המנעול ומקום המזוזה (א"ב תיק שמכניסים בו המנעול): בית סאה   [איין פעלד מאס] (כלאים בפ"ב) בנופל לבית סאה. (עירובין יח) רבי יהודה אומר עד בית סאתים פירוש מקום שראוי לזרוע בו סאה נקרא בית סאה לזרוע בו סאתים נקרא בית סאתים והוי חמשה אלפי גרמידי בתבריתא דילפינן מחצר המשכן דהויא ה' אלפי גרמידי דכתיב אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים חמשים פעמים מאה הוי חמשה אלפי גרמידי: בית שאור   [אין גיפעס וואס מען דאס זויערטייג פארמישט] (פסחים לג) כל הכלים שנשתמש בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה בצונן חוץ מבית שאור הואיל וחמוצו קשה אמר רב אסי ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי פירוש כל כלי עץ שנשתמש בהן בצונן חמץ משתמש בהן בצונן מצה בלא הגעלה דכיון דצונן הוא לא בלע חוץ מבית שאור כלי שעושין בו שאור לחמץ העיסה כיון דחריף היא כרותח הוא ובלע ואין משתמש בו אלא בהגעלה. ובית חרוסת כלי שעושין בו כל השנה חומץ וציר כדי ללפת בו פת ומחמת תריפות בלע הכלי ואין משתמש בו מצה אלא בהגעלה. (כלים בפרק ח) תנור בית שאור מוקף צמיד פתיל פירוש כלי חרס עשוי להניח בו שאור והוא צמיד פתיל: בית עליה   [אבר שטאק ווערק] (סנהדרין ז) ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו אמר רב יהודה אפילו בין בית לעליה פי' צריך הדיין להיות בקי במשפט הפסדת העליה על הבית כמה היא כדי שידין כמה יש לבעל העלי' בתחתון (ב"מ קיז) רבי נתן אומר בעל הקרקע נוטל ב' חלקים ובעל העליה נוטל שליש קסבר כמה מפסדא עליה לבית תילתא תילתא בעי למישקל. ובין גרו אמר רב יהודה בין תנור לכירים פי' צריך להיות בקי כמה הרחקת התנור מן הכותל או מן המעזיבה שתחת התנור וכמה הרחקת הכירה וכיוצא בדינין הללו ולא יהיו בעיניו כבזויין מפני שהן בלא נשיאת ממון ובלא נתינת ממון אלא צריך להתעסק בכולן כמו שהן מפורשין בפרק לא יחפור: בית פאגי   [אין ארט נעבען ירושלים] (פסחים סג) דתנן השוחט את התודה בפנים לחומה וחוץ לחומה לא קדש הלחם מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי ריש לקיש אמר חוץ לחומת עזרה. (פסחים צא) לא שנו אלא דקאי חוץ לחומת בית פאגי אבל קאי לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו. (מנחות צה) ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי. (סוטה מח וסנהדרין יד) מצאן אבי פאגי והמרה עליהן פי' חומת בית פאגי היא חומת ירושלים (א"ב בלשון יוני פירושו אכילה והענין מקום אשר שם הפסח והקדשים נאכלים והוא מחומת ירושלים ולפנים): בית פך   [דער אורט וויא דיא עהל פלאשין הינגעשטעלט ווירד] (בכלי' פרק חמישי) תנור תחילתו ארבעה (שבת מח) בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה מטמאים במגע ואין מטמאים באויר דברי רבי מאיר ורבי שמעון מטהר פי' בית הפך מקום שמשימין שם פך של שמן. בית התבלין מפורש למטה בסוף זה הפרק. בית הנר מקום עשוי בבירה לשום בו הנר להאיר הבירה: בית פרס   [פור הויז דעם גראבינס] (פי"ג באהלות) החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס עד כמה הוא עושה מלא המענה מאה אמה. (במ"ק ה) והא דתניא שלשה בית הפרס הן שדה שאבד בה קבר ושנחרש בה קבר ושדה בוכים מאי שדה בוכים רב יהושע משמיה דעולא אמר שמפטירין בה מתים טומאת בית הפרס דרבנן (ברכות יט חגיגה כ פסחים צב) האונן והמצורע ובית הפרס לא העמידו דבריהן במקום כרת (א"ב פי' בל' רומי חצר בית הקבר ומקום פנוי בין הדרך ובין בית הקברות): בית צבט   [האנדפאס] (חגיגה כב) אחורים ותוך ובית הצביטה בתרומה אבל לא בקדש פירוש רבי יוחנן מקום שנקיי הדעת שותין בו והוא אצל אוזן הכלי שאין דרך בני אדם ליגע בו כי דרך בני אדם להטות הכלי ולשתות מכנגד אזנו מפני שאוחזין אותו באזנו ונקיי הדעת משנין ואין שותין ממקום שכל אדם שותה בו אלא שותין מאצל אזנו כמו שאמרנו ושמואל פירוש מקום שצובטו מן ויצבט לה קלי כמו במקום שתופסו וכן משמע בית הצביטה מקום שאוחזו באצבעותיו: בית צואר   [האלז כראגען] (שבת מח) מתירין בית צואר בשבת אבל לא פותחין פירוש אם קשור בחוט שהוא יכול להתיר מתיר אבל אין פותחין לכתחילה: בית רובע   [קוואדראט אוס זאאט] (פיאה בפ' ג') רבי אליעזר אומר קרקע בית רובע חייב בפיאה פירוש דיליף שדך משדך מכלאים דגבי כלאים רובע בעינן כדתנן בכלאים (בפרק כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט) רבי יהושע אומר בעושה ב' סאתים דיליף שדה שדה מושכחת עומר בשדה ותנן גבי סאתים (בפרק ו' בפיאה) קמה שיש סאתים ושכחה אינה שכחה וכן עומר נמי רבי טרפון אומר ו' על ו' טפחים שיכול לזרוע בה ה' זרעונין בערוגה זה פי' רבי דניאל ז"ל (בית רובע בית רובע הקב) מצאנו (בתוס' כלאים) רובע הקב עשר אמות ומחצה על עשר אמו' ומחצ': בית שער   (עירובין עה סוטה מג) בית שער אכסדרה ומרפסת פי' יש למגדלים ב' שערי' זה לפני' מזה והריוח שבאמצע נקר' בית שער: בית שקע   [לאמפע רינע] (בסוף פ' ב' כלאים) ובית שקעו של נר מטמא באויר פי' כלי נחושת והוא משוקע ומניחין אותו למעלה מן הפרח של מנורה ועל אותו כלי מניחין הנר והוא לשני דברים אחד שלא יתלכלך הפרח של מנורה ואחד שיקבל השמן הנשפך מן הנר: בית תבל   [געווירץ האזע] (בפרק ב' בכלאים) בית תבלין של חרש פי' כלי חרס הוא ויש בו בתים הרבה כדי לשום בו תבלין לבד לבד: ביתא   [דער צווייטער באכשטא] משנת שקלים (פ' בשלשה פרקים) יונית כתוב בהם אלפא ביתא גמלא פי' שם אות שניה של יונים: ביתוסין   [אין אנפיהרער פאן איינר סעקטע] (שבת קח) שאל ביתוסי אחד את רבי יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין אלא על גבי עור בהמה טהורה. (מנחות סה) שהיו בייתוסין אומרים עצרת אחר שבת פי' בייתוסין תלמידי בייתוס ומפורש באבות דרבי נתן ב' תלמידים היו לו לאנטיגנוס איש סוכו ושמם צדוק ובייתוס ושנה להם אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס וכו' והלכו ושבו לתלמידיהם ולתלמידי תלמידיהם ולא אמרו פירושו עמדו ודקדקו אחריהן אמרו אילו היו יודעין אבותינו שתחיי' המתים ומתן שכרן של צדיקים בעולם הבא לא היו שונין כך עמדו ופירשו מן התורה ואמרו מסורת ביד פרושים לצער עצמן בעולם הזה ולעולם הבא אין להם שכר ויצא מהם שני משפחות רעות צדוקים ובייתוסין ונקראו צדוקין לשם צדוק בייתוסין לשם בייתוס: ביתור   [נאהמען איינער שטאדט] (בסוף חל') נתאי איש תקוע הביא חלה מביתור פי' שם מקום: בייתות   [הויזטהירע] (שבת מה ושם קנז ביצה מ) אבל משקין ושוחטין את הבייתות אלו הן הבייתות הלנות בעיר והמדבריות הלנות באפר: בך   [בשטירצט זיין ויינין] (באהלות בפרק שדה בוכי'): (מועד קטן ה) מאי שדה בוכים רב יהושע משמיה דעולא אמר שדה שמפטירין בו מתים ופירוש שדה מיוחד בין שני מקומות ומנהגם לשם מוליכים המת אנשי מקום זה ובאין הדרין במקום אחר ששם בית הקברות ונוטלין אותו מהן ומוליכין אותו וקוברין אותו במקומו ואמר עולא משום יאוש בעלים נגעי בה גזירה שמא נדלדל ממנו אבר ונפל לשם ולמה נקרא שדה בוכים שדה שמפטירין בו מתים שכן דרך כשמתוועדין אלו עם אלו כולם בוכים. ובאת להם ממול בכאים תרגומו אילניא: במיאר   [וועבער שיף] (שבת צו) שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר ביריעה ויש שגורסין בוכיאן פי' הקנה שהחוט של ערב תלוי בו שזורקו האורג לתוך היריעה לרחבה להארג בכלל היריעה ואותו מקום שנארג בו החוט נקרא נפש המסכת והוא כעין לכתא ומתנא ופי' לכתא עץ קטן כמו זרת שחקוק באמצעו מקום לאגוד בו מתנא שהוא חוט חזק. פי' אחר לכתא ומתנא קנה קשור בחוט ארוך שכשיזרקנו לא יאבד אלא מושך בחוט והוא נמשך אחריו: בכן   [מערזערקיילע. שטייסיל] (שבת עז) מאי בוכנא בוא ואכנה. (עירובין קב) אמר ליה בכנא קא אמרת. (ביצה יד) רב ששת שמע קל בכנא (סוכה לה) תני רב יוסף ניטלה בוכנתו. (נדה נב) אנא בוכנא דפרזנא. (חולין לו) בכנא ואסיתא פי' בכנא עלי אסיתא מכתשת וראש הצלע משופה כמין עלי ובחוליה חקוק כמין מכתשת משני צדדין ושני ראשי הצלעות נכנסין בהן: (ובב"ק צג) ועשאן כלים בבוכני דהיינו שיפן: בכר   [ערשטלונג] (יבמות כד) תנו רבנן והיה הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת יקום על שם אחיו לנחלה. (תרומות פ"ד) בג' פרקים משערין את הכלכלה בבכורות ובסייפות ובאמצע הקיץ פי' בבכורות אביבו' בסייפות אפילות: בכרא   [וואל. אנהעהע. פורמויער) ואטפתא וארכבתא כבר פירש בערך ארכבתא: בכריא   [ווילדע רארדע האזעלווארץ, איין ברעך מוטעל] (בשביעית פ"ו) הערקבנין והחלבצין והבכרייא בלשון ישמעאל כנגר (א"ב פי' בלשון יוני מין עשב ושרשו נודף כקנמון ובו היו עושים שמן ערב והעשב מנגד הכשפים): בכושרות   [טהרענען אונ געזאנג] (בילמדנו בריש כי תשא) מוציא אסירים בכושרות מהו בכושרות דלא בעי בכי ודבעי אמר שירה: בל   [מישען. מענגן] (זבחים קיב) היוצק והבולל והפותת (מנחות יח) זו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה. (ובדמאי בפרק הלוקח מן הנחתום) בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל ס"א בורר ונוטל (ר"ה יג) ר"ש שזורי סבר יש בילה: (וב"ב פא מכות יב חולין פג) כדרבי זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו פי' כל מנחה ראויה לבילה והיה עד ס' עשרונים אין בילה מעכבת בה אלא אע"ג שלא בלל כשר וכל שאין ראוי לבילה כלומר מנחה מרובה שהיא יותר מס' עשרונים ולמעלה בילה מעכבת בה הלכך פסולה: בל   [ראטסהער] בולי ואיסטרטיגי כבר פירשם בערך אסטריגי ובערך בוטי. (ובויקרא רבה זאת תהיה בסוף פרשת רפאני ה') ויגל את מסך יהודה גלו בולאות גלו דוכסיא: