משתמש:מושך בשבט/ערוך/19

קונדס   עיין ערך קונטס: קונדריקון   בעל הערוך גרס קרדיקן ע"ש: קנז   [נאמע]. (תמורה יז) אמר רבא חורגיה דקנז הוה דיקא נמי דכתיב הקנזי כלומר שנקרא על שם בעל אמו כמו שיקרא אדם על שם עירו שאינו אביו דיקא נמי דקתני אל תקרי בניה אלא בוניה פי' הוא כלב בעלה: קנח   [אבווישען] (ברכות נא) מקנח ידו במפה ומניחה על השלחן (כלים פכ"ח) לקנח בו הריחים פי' בגד שמקנח בו הריחים: קנח   בריש (נדרים ב) קונם קונח: קנט   [ערצירענען] (ידים פ"ד) שמא אקניטנו וילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב נשלם (ב"ק ד) אטו עבד ואמה לאו טעמא רבה אית בהו שמא יקניטנו רבו וילך וכו' עצמו מצמיתי תרגום תקפו מקניטי (א"ב פי' בל"י פעל עקיצה ודקירה ובענין שאלה פעל המנגד): קינטורין   [שלעכט גיצוגין] (ב"ר פ' וידע קין) עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטורין פי' בליו"ר מין אנשים בלי תרבות ובדו הפייטנים שמחציים ולמעלה היו אנשים מחציים ולמטה סוסים לרמוז שהיו כסוס כפרד אין הבין ובעל הערוך הביאו בערך קנתר: קנטס   [שטאנגע] (עירובין נד) נתנו בראש הקנה או בראש הקנטס (סוכה ד) נעץ ארבעה קונטסין (בפסק' ויהי ביום כלות' היה לו להביא ד' קונטסין למתוח עליהם את המשכן פי' קורות של עץ כגון עמודים הן ובלע"ז שמו קונט"ו ס"א קונדס (א"ב פי' בל"י ורומי עץ ארוך וראשו חד): קנטר   [שפיץ אייזען] (כלים פי"ד) הקנטר של בנאים פי' כמין מטה ושבט של ברזל שהווא של בנאים לחתוך בו את הכותל (א"ב פי' בל"י עוקץ ודרבן ודבר חד מדקר וסותר): קנטר   [צענטענער] (בכורות נ) א"ר חנינא כל כסף האמור בתורה סתם סלעין דנביאים ליטרין דכתובים קינטרין חוץ מכסף עפרן וכו' (ב"מ פז) וישקל אברהם לעפרן דלא שקל מיניה אלא קנטרי ככר זהב טהור תרגום ירושנמי קנטר דהב דכי (א"ב פי' קינטרין בל"ר שם כללי לכל דבר שמניינו מאה כמו מאה ליטרין): קנטרינק   [איינע מינצע] (קדושק יב) מסמס שרי קונטרינקין מנאן זוגות קונטריסין קונטריסין ס"א קונטירין קונטירין פי' שמנה מאה ונוטלין י' ממאה למנין שלו הוא קדוש כמו שהוא מונאן (א"ב פי' קדרנטיס בל"ר רביעית תיסר עיין ערך קדרנטיס ועניין זוגות קנטירין שייך בערך קנטר שקדם): קונטרקום   [נאמע] (בכורות ה) שאל קונטרקום הגמון את רבן יוחנן בן זכאי בכללן של לוים אתה מוצא וכו': קני   [ארט נאמע] (בסוף אהלות) רבי ובית דינו נמנו על קיני וטהרוה פי' שם מקום: קניא   [פליס זאנד] (פסחים ל ע"ז לג) בעו מיניה ממרימר מאני דקוניא מאי (בסוף כתובות) והלכתא כוותיה דרב זביד בקוניא. (חולין מח) מייתינן צעה דקוניא פי' קוניא תחילתו חרס וסופו טחין אותו בזכוכית כדגרסינן בע"ז קוניא פליגו בה רב אחא ורבינא חד אמר בתחילתו וחד אמר בסופו חד אמר בתחילתו כלי חרס הוא ואין צריך טבילה וחד אמר בסופו זכוכית הוא וצריך טבילה: קנכי   [עהל געפעס] (בב"ר פ' סא) ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב רב הונא אמר קונכי כלי מטוה שטווה בו האשה רבנן אמרין קליות ואגוזין (בילמדנו בריש בהעלותך) מנורה של ברזל קונכי של נחשת (א"ב פי' בל"י ורומי שם כללי לכלי מקוער ובפרט אם הוא ארוך וצר): קנכר   [עדעל שטיין] תרגום לשם שבו ואחלמה קנכירא טרקיא ועין עגלא פי' בל"י ורומי מין אבן טובה ואומרים שהיא על הרוב קטנה כמו זרע דותן ואחרים אמרו שנראין בתוך האבן נקודות כמו דוחן כי כן שמו בלשון יוני: קנכיתר   [מאהלען] (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ' סביב) קרא הקב"ה למלאך הממונה על ההריון אמר לו צא וצור את אלו בקנכיתירין של אבותיהן הה"ד ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (א"ב בנוסחאות הדברים אלו חסרים): קנמיה   [צוריק האלטונג] דמרי ביתא במגלת איכה: קנון   [געפלאכטענער קארב] (שבת עד ביצה יד) בקנון ובתמחוי לא יברור (מ"ק כו) ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלה ולא באסקטלא ולא בקנון (כלים פי"ו) הקנונים הקטנים הקנונים הגדולי' (א"ב פי' בל"י סל וזה ענין הקנונים הגדולים וגם פירושו קערה וזה ענין ולא בקנון אלא בסלים): קנוניא   [געמיינשאפט] (ב"מ יג) דחיישינן לפירעון ולקנוניא (ב"ב קעג ערכין כג) כיוצא בו אמר רשב"ג הערב לאשה בכתובתה וכו' עד שמא יעשו קינוניא פי' רמאות בשביל שתקח כתובתה מן הערב וחוזרת ועושה פשרה עם בעלה (א"ב פי' בל"י חברה ושיתוף לעשות דבר רע וכל הסכמה לעשות רמאות): קננטרופוס   [וואהר זינניג] (ירושלמי תרומות פ"ה) היוצא בלילה קוננטרופוס הלן בבית הקברות פי' בל"י חולי שטות עיין ערך גנדרופוס: קנס   [בעשטאדפונג] (ב"ק טו) והלכתא פלגו ניזקא קנסא כלומר דכל ממון שאינו משתלם בראש קנס הוא (קדושין מו) אלא א"ר נחמן בר יצחק לומר שמשלם קנס כמפותה פי' אלא אמר רב נחמן בר יצחק לעולם אימא אביה יכול למאן ולא היא כי נתקדשה שלא לדעתו ולמאי הלכתא כתיב הכא אם מאן ימאן דמשמע בין אביה בין היא לאו למיפק מיניה במיאון דילה חלא לשלם קנס כמפתה דמשלם קנס המפתה במיאון דידה לאביה כמו במיאון אביה האב עצמו והכי קתני אם מאן ימאן אין לי אלא אביה שאם מיאן אביה משלם קנס לפי שאינה אשתו מיאנה היא אע"פ דלא הוי מיאון דהא פיתה לשם אישות והיא אשתו מנין שמשלם קנס ת"ל מאי ימאן מ"מ (א"ב פי' בל"ר עונש של ממון): קנס   [שפאען] (שבת כב) והא הכא כיון דקביעי נרות לא אפשר דלא למשקל בקנסא ואדלוקי פי' כמו קיסם (ערוביו ק) והא קא נתרי קנסי (חולין קה) איכא בינייהו קינסא פירוש חתיכות קרשים שאינן כלים כדאמרינן (ע"ז לד) קינסא פליגו בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי ולדברי הכל מים אחרונים על גבי קרקע לא משום רוח רעה ששורה עליהן פי' קינסא דאלילים מדליקין חתיכות עץ ונותנין בתוך הכלי להרתיח הזפת: קנסידס   [רייט שטיוועל] (ירושלמי יבמות פי"ב) תמן אמרינן כגון אילין קנסידם תתכן הגרסא קנמדם פי' בל"י מנעלים מחוברים עם בתי שוקים כמו מנעלי הפרשים: קנע   [ווייב] הסיר קונעתו ועשאו זיטוטוס עיין בערך זיטוטוס: קנוף   [איין בעט מיט דינע פירהאנגען] (סנהד' סח) נכנסו חכמים אצלו והוא בקינוף שלו ויטו לאבשלום האהל על הגג תרגומו קינופין על איגרא וכבר פי' בערך נקלט (א"ב פי' בליו"ר וילון כמו אהל סביב המטה שלא יכנסו היתושים): קנפון   [פעלד] (כלים פכ"ג) מפני שעומדין עליו בקנפון (שם פכ"ד) ומשחקין בו בקנפין ס"א קמפון וכבר פי' במקומו: קנקל   [פלעכטווערק] (בויקרא רבה בסוף זאת תהיה ובפסקא דשובה) דרך קנקלון שלשלו אותה לו (בפסקא ויהי בשלח) כיצד המים עשויין לישראל כאילין קנקליא פי' בלע"ז קנצי"לי פי' אבן שיש בה חלונות הרבה ותהיה קבועה בכותל להאיר הבית (כלים פכ"ב) קנקילן שיש בה בית קבלת כסות טמאה פי' כלי שמשימין תחתיו אש וגפרית לעשן הבגדים שעליו (בפסקא דשמעו) אמר רבי לוי האוזן לגוף כקנקל לכלים מה הקנקל הזה כשהוא מלא כלים אתה מעשן תחתיו וכולן מרגישין כך הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים מכבר מעשה רשת תרגום ירושלמי קנקל עובד מצדא וכן מכבר דויקהל (א"ב פי' בליו"ר שבכה (ובירושלמי דשבת פרק כלל גדול) קנקלטין משום עושה בתים פי' מעשה שבכה): קנקל   [טאפעל ציממער] (בילמדנו קדושים תהיו) המולך כיצד הוא עשוי היה צלם והיו לפנים מז' קנקלים מי שמקריב עוף היה נכנס לקנקל הראשון וכו' פי' חדרים (א"ב פי' בל"ר חדר): קנקן   [קרוג, קאן] (פ"ג דמעשר שני) המשאיל קנקניו למעשר שני (ב"ב נג) קנקנים בשרון (בפרק בן זומא) אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו יש קנקן חדש מלא ישן וישן אפי' חדש אין בו (אהלות פ"ו) בית שחצצו בקנקנים (א"ב בל"ר כלי מוכן ליין או לשמן נאמר קן וחכמים כפלו המלה): קנקן   [אקקער שעיל] (ב"מ פ) נשבר הקנקן פטור פי' דנקיט פרשא מרדע הואיל והוא מכוין את הפרה לתלמיה ועיות את השורה ונשבר הקנקן הוא משלם דנקיט מנא אותו שמהלך לאחר המחרישה עץ המחרישה של אחריה בידו ומכבידו בקרקע כדי שיעמיק חרישתו וקנקן הוא המנא והוא את דכתיב את אתו את קרדומו (במגילת איכה כי רחק ממני ובירוש' בפ"ב בברכות) שרי תורך שרי קנקנך (פדנך) (ערובין קא) ורמינהי דלת הנגררת וקנקן הנגרר פי' קנקן אותו יתד שבמחרישה וסוגרין בו נמי פתחים ונועלין בהן אע"פ שאין גבוהין מן הקרקע ומבעי מתניתא שיהו גבוהין מן הארץ (א"ב פי' בנ"י עץ קשה ויבש): קינוקוס   [הונדסוויטהיג] (ירושלמי גיטין פרק ז) קינוקיס פי' בל"י עושה עצמו ככלב והוא מין שטות: קנוקנת   (חולין צב) קנוקאות שבה אלו ריקנין שבא"י פי' הן ענקיקלות שפירשנו במקומו: קנקנות   [דינע אדערן] (חולין צב) לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבו ופי' רש"י גידין דקין ההולכין באורך הירך מגיד החיצון לגיד הפנימי: קנקנתום   (עיין ערך קלקנתום): קגרס   [ארטישאקע איינע פפלאנצע] (כלאים פ"ה) הקונרס כלאי' בכרם (עוקצין פ"ד) עוקץ קנרס טפח עיין בערך עכביות (א"ב פי' בליו"ר דרדרים הנזרעי' בגנות וראשם עשוי דרים דרים והם למאכל): קנשברן   [גישוועסטער קינדר] (בילמדנו וארבע מאות איש עמו) א"ר ישמעאל ת' מלכים ויש אומרים ת' סנקליטין רבי ינאי אומר ת' קונשיברינין (א"ב פי' בל"ר שם כללי לקרובים הנולדים מהאחים ובניהם): קנישקין   [בעכער מיט צווייא רייערן] (שבת סב) השותים במזרקי יין ר' אמי ור' אסי חד אמר קנישקין (ע"ז עב) ריש גלותא שרא למשתי חמרא בקנישקין פי' כוס של זהב וי"א של זכוכית או של כסף ויוצאין ממנו כשני קנים דקים משני צדי הכוס וחלולין הן ושואבין בו שנים כל היין שבכוס ואם שתו ישראל וגוי ופסק ישראל קודם וחזר עמוד של יין שנמשך בפיו של ישראל ונופל לתוך הכוס ושואבו גוי מותר: קנת   [שטיעל] (מכות ז) נשמט הברזל מקנתו והרג (בריש קדושים תהיו בילמדנו) עתידין ישראל להיות מדליקין בקנתות של רמחים ושל חרבות שבע שנים שנאמר ובערו והשיקו וגו' (א"ב פי' בל"ר קנה של חץ או של רומח ובנוסחאות כתוב הברזל מקתו). "א"ה אולי מורה הדגש לחסרון הנו"ן: קנתל   [פרוכט קארב] (בסוף פרה) הסלים שבקנתל פי' סלים עשויין להוליך בהן על גבי החמור פירות או זבלים והם קשורים זה בזה ולחמור קורין בל' ישמעאל נקאל (א"ב פי' בל"י מין מרדעת אשר בשני צדיה שקים לתת כלים על החמור): קנתנית   [ריידערן] (ב"ר פרשת יט ויבן ה' ובפרשת מו ותאמר שרי) ולא מן הלב והרי הוא קנתנית שנאמר ותקנא רחל: קנתר   [צאנק] (פסחים סו) התחיל מקנתרן בדברים (נדרים מח) אנשי גליל קנתרין הן (נזיר מט) אל יכנסו תלמידי מאיר לכאן מפני שקנתרנין הן פי' מכעיסין הן (בב"ר פ' כה) עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך קינן קנתורין (בפסק' דשמעי) וזה שהיה מבני המדינה היה אומר לה דברים של קנתורין פי' דברי כעס (א"ב פי' בל"י פעל העוקץ והמפריש): קנתנר   [הוז פלאר] (בפסק' דשמעו ב"ב קא) תנא קנתינר י"ב על י"ב מאי קנתינר תרבץ אפדניה (א"ב פי' חצר ההיכל): קס   [שפאן] (סנהד' צג) היינו דאמרי אנשי תרי קיסי יבישי וחד רטיבא אוקדוה יבישי לרטיבא עצי עולה תרגום ירושלמי קיסי וכן בעצים ובאבנים משיתא קייסי סולתא כבר פירשנו בערך גלגל פי' מבואר וי"מ ששה תרוודים של עץ מלאין סלת (א"ב כאן גרס בעל הערוך קייסי סולתא ובערך גלגל גרס אוקיי סולתא): קס   [עסערס בייא פרעמדע] (במגלת איכה תקרא כיום מועד מגורי) בני אדם שהם קוסי טרפיזין הבאתם עלי פי' אוכלי שולחני בירושלמי כתוב הקוסם את החטה בק' (א"ב פי' בל"י נצים אשר מדי יום ויום הולכים לאכול על שלחן אחרים): קסד   [העלם] (שבת ס) ולא בקסדא (כלים פי"א) קסידא טמאה (בריש ילמדנו) הן האדם כרבלתהון י"א אלו הקסידין שבראשיהן כמין כובעין וי"א אלו הטליות שהן עטופין (א"ב פי' בל"ר מין כובעין של אנשי מלחמה): קסדור   [הויפטמאן]. (שבת מט) ראהו קסדור אחד פי' שליש ובלע"ז קשטלד"ו (א"ב עיין ערך קייסטור): קסוה   [שאלע] (סנהד' פא) הגונב את הקסוה פי' כלי שרת כדכתיב ואת קשות הנסך: קסט   [שאלע. קרוג] קוסטר דמוריסא בלומא עיין בערך לם (פסחים קט) א"ר יצחק קיסטא דמוריסא דהוות בצפורי היא הוות לוגא דמקדשא (בפסקא דאיכה) הוה אזיל למזבן קיסע דחמר (ב"ר פ' נ) כי ידעתיו א"ל חד קוסט דחמר ביה פולדי (כלים פט"ו) דדרור עגלה וקסטות מלכים פי' הוא לגין ובלשון ישמעאל הוא קסט והוא עשוי מכל דבר בין מחרס בין ממתכת בין מעץ בין מזכוכית: קסטל   [וואסר קאסטין] (בויקרא רבה זאת תהיה פ' ראשו) א"ר לוי לקסטל מלכים ששכרו בעליו פועלין למלאכתן מה הטפש אומר מה אני מועיל כשאני מכניס בזו ומוציא בזו (א"ב פירוש בלשון רומי בריכה לפני מעין): קסטל   [שאננע] (ירושלמי ע"ז פ"ג) נפל קסטלין דטבריה פי' בל"ר מגדל עוז: קסטינר   [שארף ריכטער] (בפסק' דשובה) לליסטים שהיה נדון לפני קסטינר (בריש אלם הדברים בילמדנו) לפרעה חרש ולקסטינרין פסחין (א"ב פי' בל"ר דיין החוקר ושוטר החוקר ביסורים את המחויבים): קסטרה   [פעסטונג] (ב"מ צח) היו לו מעות בקסטרה או בהר המלך או שנפל כיסו לים (בילמדנו בריש ויקחו לי ובריש ויקרא רבה) אילו היו אומות העולם יודעין מה המקדש והמשכן יפין להן היו אהילות וקסטריות אותן מקיפין פי' היינו גזוזטרא שפירשנו במקומו (א"ב פי' בל"ר מבצר ומחנה של אנשי המלחמה (ובמדרש ויקרא רבה פ' בחקתי) הושיב בו קסטריינוס פי' אנשי מערכה ושני ערכים אלו מענין אחד תרגום ירושלמי בחצריהם ובטירותם בכפרניהון ובקסטרוותהון): קסטר   [צין] תרגום ירוש' את הבדיל ואת העופרת ית קסטרא וית אברא פי' בל"י בדיל עיין ערך גסטרון: קסיא   [געשיהכט] (כלים פי"ו) קסיא של זורי גרנות ושל הולכי דרכים וכו'. פי' בל"י כירומניקא (מכשירין פרק ה) קסיא שלחנות פירוש קערות של שולחנות ויש מדמין לו קשותיו ומנקיותיו ואע"ג דגרסינן (מנחות כח) קשותיו אלו סניפין והוא צלוחית של יין הוא כמו קשות הנסך וכתיב וקסת הסוער והוא כלי של דיו: קסלפנס   [גרויסער לייכטער] (בפסק' דקומי אורי) עתידה ירושלים ליעשות קסילפנס לכל אומות העולם והן הולכין לאורה מ"ט והלכו גוים לאורך (בהגדת קהלת) מעשה ששלחה מלכות כותיים אצל רבותינו שגרו לנו קסילופנס אחד אמרו כמה נרות כמה פנסין יש מאירין למלכות רומי שאין מבקשין אלא שמאיר להם פנים בתורה שלחו להן את רבי מאיר וכו' פי' גדול שבפניסין: קסם   [שפאען] (שבת יא) ולא נגר בקיסם שבאזניו (שם סב) ואפי' בקיסמין שבאזניהם (ערכין יז) א"ר טרפון תמיה אני אם יש בדור הזה שיכול להוכיח טול קיסם מבין שיניך טול קורה מבין עיניך כלומר יותר תועבות עושה השופט יותר משאר העם. קסם   [צויבערער] (סנהדרין פא) המקלל בקוסם (גמרא) תאני רב יוסף יכה קוסם את קיסמו פירוש מקלל בקוסם שלו שם המיוחד וכינה שם בקיסמו כמו כי מקללים להם בניו ובזה הפרק לפנינו כהן ששימש והוא מקלל בקוסם. הא תאני רב יוסף יכה קוסם את קיסמו דמחזי כמברך את השם רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרי יכה קיסם לו ולמקנו ולקונו פירוש מחשב הקסם באלוהו ומקלל בו חברו: קסם   [ארטם נאמע] ועבר עצמונ' תרגום ירושלמי מזיי בקסם: קסם   [שטייער. צובערגייסט] ואין בקר ברפתים תרגומו ולא יגבון קיסומא בירושלם: קסם   [בעכער] (כלים פרק ד) שולי הקוסים הצידונין פירוש כוסות ממש הן כ' בק' מתחלפין ונקראו על שם מקומן על צידון רבה שנעשו שם ודומים לבזיכין ששנינו לא היו לבזיכין שולים שמא יניחו ויקרש הדם: קסן   [דארי צווייגען] (עירובין ק) והא קא נתרי קוסני פי' עלי האילן ספר אחר קינסי וכבר כתבנוהו במקומו פי' ענפים יבשים: קסן   [קליינר הונד] קסניתא ונרדשיר עיין בערך נרדשיר ספר אחר קסנייתא זוטרתי ופירוש כלבים קטנים כמיני שגל ששוחקין בהן: קסס   [שארף, זויער] (מעשר שניפ"ד) כגון היין שקסס. (ב"ב צג) מקבל עליו י' קסוסאות למאה (בריש אלה תולדות נח בב"ר) לאחד שהיה לו מרתף של יין פתח חבית אחת ומצאה חומץ ב' ומצאה חומץ ג' ומצאה קוסס א"ל קוסס הוא א"ל אית הכא טב מיניה א"ל לא פי' בל"י קיוהא הוא קוסס והוא קרוב להחמיץ: קסוס   [פפלאנצע] (כלאים פ"ה) הארוס וקיסוס ושושנת המלך (פ"א דאהלות) הארוס והקיסוס וירקות החמור (סוכה יא) הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס מפרשין אותה בלע"ז אי"לרא (א"ב פי' בליו"ר וערב מין נטע הנסבך בעצים ובכותל ועלהו לא יבול בחורף וזה ענין הדלה את הקיסום אבל ענין הארוס והקיסוס לפי דעתי אחר הוא והוא פרח הנקרא בלשון יון ורומי נרקיסוס ותרגום חבצלת נרקס): קסיס   [ריטטער העלם] (ב"ר סדר ויחי פרשת למה תרצדון) ואלו לובשי קסים פירוש בלשון רומי כובע מיוחד לאנשי המלחמה ובפרט של ברזל עיין ערך קסד: קסוסטבן   [איינע מאס] (ירושלמי ב"מ ט"ה) מתרתין קסוסטבן או משלש קסוסטבן אין זו רבית אלא טרשא פי' מין מדה: קסר   [קייזער] (סנהדרין צח) עתיד הקב"ה להקים לישראל דוד אחר וכו' עד כגון קיסר ופלגו קיסר פירוש מלך ומשנה למלך בן דוד בן ישי מלך ודוד אחר שני לו (בילמדנו ראה נתתיך אלהים לפרעה) מלך בשר ודם אינו נקראין בשמו קיסר אגוסטו וכו' (א"ב שם המושל הראשון אשר בחזקה כבש הרומיים תחת ידו ואחריו נקרא כן על שמו מושלי הרומיים ואווגוסטוס בן אחותו היה ומשל תחתיו אחר הריגתו ועל שמו נקראו המושלים אחריו וזה ענין קיסר אווגוסטוס): קיסריון   [ארטס נאמע] (בסוף אהלות) מזרח קסריון מערב קסריון וירדוף עד דן תרגום ירושלמי עד קסריון (א"ב שם עיר על שם קיסר): קסרקיט   [רעזידענט שטאדט] (במגילת איכ') קרית חנה דוד קריה שעשאה דוד לקסרקיטון שלו (א"ב פי' בל"ר צבא וחיל ומחנה (ובמדרש שיר השירים פסקא היושבת בגנים) נטל כל קצרקיטון): קע   [האלז, קעלהע] (ע"ז כט) חנא חנא יאה קועיך לזוגא (חולין כח) כי אתי ממסמס קועיה דמא (ב"ק קיח) קם רב כהנא שמטיה לקועיה פי' גרון: קעילה   [שלאף ציממער] (עירובין סג) הישן בקעילם שאיש ואשתו ישנין בה פי' בקעה גלויה ויש אומרים עליה ויש אומרים קובה כגון הא דגרסינן (סנה' קו) בוא ואשיאך עצה עשה להן קעילין והושב להן זונות. ספר אחר קלעים: קעילת   [שטאדט נאמע] (נזיר ד סנהדרין ע בכורות מה) אכל דבילה קעילית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש חייב פירוש קעילה מקום כדכתיב היסגרוני בעלי קעילה: קעקע   [איינברעננען] (מכות כא) הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב (גמרא) אסור לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה כתובות קעקע פירוש מנהג היוונים שישרטו בבשרם וכותבין שם (תענית יו) כיצד מקעקע כל הבירה לקעקע ביצתן עיין בריש פרק הן פי' ענין חתוך הבירה: קעקע   [קרייען וויא איין האן] (קדושין לא) הטיל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין: (א"ב פי' בל"י פעל קריאת התרנגול): קער   [שיססעל פארם] (מנחות צו) קערותיו אלו דפוסיו: קף   [בארגען פערגלייכען] (שביעית פ"י) הקפות החנות אינה משמטת (בפ' עקביא) והחנוני מקיף (ב"ק עט) גנב והקיף גגב והחליף (קדושין לה) אין מקיפין בחילול השם אחד שוגג ואחד מזיד פי' אין ממתינין לו עד שיעשה זכות כנגד אותה העבירה שיש בה חילול השם כדי לדחותה כמו הנוטל מן החנוני היום ומחר פורע (חולין מו) אקפך אנא (בב"ר פ' מא) וילך למסעיו במסעות שהלך בהן חזר אר"א הלך לפרוע הקפותיו פירוש לפרוע מה שנטל באשראי ובאמנה (שם מה) אין מקיפין בבועי פי' ריאה שיש בה צמחים ונמצאת אחת מהן נקובה ואין ידוע אם קודם שחיטה נקבה או אחר שחיטה אין אומרים ננקוב לזה האחרת ונראה נקב זה אם דומה לנקב זה אלא כיון שנמצאת נקובה טרפה אבל בבני מעים מקיפין אם נמצא נקב בבני מעים ואין ידוע אם ניקב קודם שחיטה או אחר שחיטה נוקבין נקב אחר בבני מעים ומדמין: קף   [בנאכבארען] (נדה עא) וקוצה לה חלה ומקפת וקורא לה שם (תרומות פ"ד) רבי יהודה אומר אף לא מן המוקף (חולין ו) לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף פי' אי אפשר לחבר שיעשר מדבר שהוא בשני מקומות מזה על זה כי צריך לתרום מן המוקף מאותו דבר עצמו או מדבר שסמוך לו ומוקף כולו כאחד כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב (ביצה לב) אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן את הקדירה פי' חבית אחת מכאן וחבית אחת מכאן נשפות עליהן את הקדיר' (ירושלמי) חייב משום בונ' (ב"מ י) איכא בינייהו איש דאמר לה לאשה אקף לי קטן (יבמות ה) קא סבר האי תנא הקפת כל הראש שמה הקפה (נזיר כט) קסבר הקפת כל הראש מדרבנן: קף   [באדען, זאטץ] (חולין קכ) והקופה (גמ') מאי קופה אמר רבא פירמא וכבר פירשנו במקומו (זבחים לו) השוחט את הזבח לאכול כזית מן עור מן הרוטב ומן הקופה וכו' (נדרים נב) הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקופה (גמ') א"ל אביי לרבא לדידך דאמרת פירמא הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא א"ר פפא תבלין (טבול יום פ"ב) בשר הקודש שקרש עליהן הקופה חחיכות מותרות (חולין קכ) תנן התם הקפה את החלב וגמעו פי' קרשו כגבינה כדכתיב וכגבינה תקפיאני: קף   [אויף שויממען] (תרומות פ"ד) סאה תרומה שנפלה על גבי מגורה וקפאה ר"א אומר אם יש בקיפוי תעלה באחד ומאה פי' קפאה שנטל מעל גבי מגורה כדמתרגמי' ויצף הברזל וקפא פרזלא אם יש באותו קפוי ק"א לבד מתחתוניות תעלה סאה תרומה שנפלה על גבי מגורה פי' צבור תבואה יקיפנה פי' יטלנה מלמעלה ויאמר הרי זו תרומה שנפלה ואם כן יכול לעשות למה אמרו תרומה עולה בק"א כשאינו יודע אם בלולות הן התרומה והחולין או שאינו יודע להיכן נפלה אבל בזו שיודע להיכן נפלה ויודע שאינן בלולות יקיפנה והשאר מותר ב' קופות וב' מגורות בזו נ' חולין ובזו נ' חולין ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאי זו מהן נפלה נוטל סאה מאחת מהן והשאר מותר אפילו הן בשתי עיירות יש להן דין זה שהיו שם מאה ושני חצאי אגודות ירק כשתחלק כל נ' של חולין והאחד שנפלה לתוכה וחציה היתה תרומה בין טהורה בין טמאה ירקבו דכיון דנפלה לפחות דמאה דמעתן וכיון דטמאה היתה הרי הטומאה לא חזיא לכהן לא בימי טהרתו ולא בימי טומאתו ואין לו בהן היתר הסק דבחטים לא התירו להסיק אלא בשמן דכתיב למשחה למשחה ואפילו להדלקה ימכרו לכהנים בדמי תרומה דדמי תרומה מועטין דבזול הן דאין לך אוכלין כל כך כמו לחולין יקרא שם לתרומת מעשר וימכר ג"כ לכהנים בדמי תרומה יפדו וימכרו נמי יאכלו לכהנים נקודים פי' חצאי ביצה כדי שלא יהא במקום אחד כביצה דכביצה אוכל חולין טמאים אסור רבי אלעזר אומר תירום ותשרף שהוא כל הטמאין עולין בידו וחכמים אומרים תעלה ותאכל נקודים פי' שאינה אוכלה לשם תרומה והוי כמי שנולד לה ספק טומאה ואינו יכול לשורפה לאחר שהודו בית שמאי דאוסרין לבית הלל דמתירין ואמרו תעלה רבי אליעזר אומר תירום ותישרף שסאה טמאה שנפלה היא שעלתה מדמעת כתרומה ודאי שסאה תרומה שנפלה היא שעלתה אינה מדמעת אלא לפי חשבון פי' שאחד מק' שבה תרומה אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון תרומה שיש בו ואין מחמץ פי' משאור של תרומה מחמץ אלא לפי חשבון תרומה שיש בו זו המשנה (תרומה פ"ה) איכא דאמרי כדתנן שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ וכו' עד כדי לחמץ אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון כדתניא שלש לוגין מים שאובין שנפלו לתוך המקוה בין בב' וג' בין בד' וה' כלים פסלו המקוה יוסי בן חוני אמר בב' וג' פסלי בד' וה' לא פסלי והא מני ר' יוסי היא עד שתרבה תרומה לחולין שתפול שם תרומה יותר ממאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר רבנן סברי הרמתה מקדשתה וכיון שלא הרימה עד שנהיו שתים אסור' ורבי שמעון סבר ידיעתה מקדשתה וכיון דהוה ידיעה בינתים אע"ג דלא הרים מותר וכשם שפחתו חולין כך פחתה תרומה מותר שקליפת אסור מצטרפת להיתר וטנופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה (בריש מעשרות במשנה ובתוספתא) היין משיקפה אע"פ שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצנור ושותה (ב"מ צב ע"ז נו) והתני רב זביד בר רב אושעיא יין משירד לבור ויקפה רבי עקיבא אומר משיעלה בחביות פי' קפוי הנושל מן החרצנין והזגין והקיסמין וכיוצא בהן שמעלה היין ברתיחתו והן צפין על פי הבור או על פי החבית רבי עקיבא אומר משיעלה בחביות פי' גם זה קפוי הוא והוא מלשון שילוי מלשון השולה דגים ופי' משיעלה משיסיר הקצף שעל היין וחרצנין וזגין מפי החביות פ"א משיקפה משירתיח ויקח רתיחה שלו באתרא דההוא ינגיד איהו מקפה במקום שהפועל מושך היין ויריק אותו לחביות איהו לוקח רתיחות שלו מעליו משיעלה בחביות משישאב היין מן החביות ויריק אותו מחבית לחבית (חולין קיא) דמא דבשרא שכן דמא דכבדא קפי פי' קפי צף כדגרסינן (שם כו) איידי דיקירי מיא שכני לתתאי ופירא קפי מלמעלה (חגיגה יו) אמרי להו לנשים אקפאי ידייכו פי' הקלו ידיכם (חגיגה כב) דמיא דקיפי מקפי ליה למנא (סוכה נג מכות יא) קפא תהומא בעא למשטפיה לעלמא (פסחים כ) מאי יקרות וקיפאון אור שיקר בעוה"ז קפוי הוא לעוה"ב פי' אור שיקר כלומר התורה כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור וכתיב ודבר ה' היה יקר קפוי הוא מצוי הוא לעולם הבא וכל דבר מצוי ביד רבים כדכתיב והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר בזול הוא: קף   [פערזאממלען] (ב"מ יב) כגון דאקפאי אגמא בכוורי פי' גדל הנהר ויצא חוץ לתחומו ובאו לאגם עם הדגים ולבסוף נתמעט הנהר ונתייבש האגם ונותרו בו הדגים (קדושין ע) דאקפי פירא דכוורא פי' שהיתה חפירה סמוך לנהר וגדל הנהר נתמלאת החפירה מים ודגים וחזרו המים למקומן בשבת ונשתיירו דגים בחפירה וצדום בשבת פירוש אחר דאקפי פירא דכוורי לבאי פי' קפיצה שקופצין הדגים ועולין ליבשה פי' פירא חפירה גדולה שקופצים בה הדגים וצדין אותם מתוכה דאקפי פירא קפאו תהומות ויש אומרים שהקיפו רשתות וצדו הדגים בשבת וכיוצא בו גרסינן בדיתא לבאי: קף   [שלאג] (שבת סב) ותחת חגורה נקפה מקום שהיו חוגרין בצלצול נעשה נקבים כבר פירשנו בערך נקף וגם זה הוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין: קף   [באלקען] קפא כשורא עיין בערך דיקא: קף   [דיק מאכען] (שבת כא) אבל להקפות מותר פי' להעבות ראש הפתילה כדי שירבה האור: קף   [וויין שטאק] (חולין קיא) קופא סבא הואי (ב"מ קט) בקורת קופה סבא פלגא פי' גפן זקן כיון שהזמורות הזקינו צריך לעקרם ולשתול חדשים לפיכך נוטל פלגא: קף   [שוועבעל. אבהענגען] (זבחים ה יומא נ) אחיו הכהנים בקביעותא או בקפיא מתכפרי פי' אין לאחיו הכהנים (שם עא) עד שעת הקפת הוידוי וכשמתקבצין ביום הכפורים להאזין הוידוי באותה שעה מתכפרין ואם המיר קודם לכן תמורתו תמורה או לא ספר אחר כנופיא: קף   [צוגעהער] (חולין קיא) קריבו ליה קניא בקפיה ואכלינן פי' קריבו לו הכבד עם הריאה והקנה והלב דנשלק כולו ביחד: קף   [צאך] (ברכות נו) ולא פילא דעייל בקופא דמחטא (ב"מ לח) דלמא מפומבדיתא את דמעיילי פילא בקופא דמחטא כלומר שאומרין דבר שאינו היה (חולין מח) חזינ' אי קופא לבר נקובי נקב ואתאי פי' נקב של מחט (כלים פי"ג) נשבר מקופו טהור פי' מקום שנכנס בו הקתא והיא הנקב (א"ב פי' בל"י נקב): קף   [אפפע] (ידים פ"א) והקוף נותן לידים (יומא כט מנחות סט) נעשה כמי שסדרו הקוף (ב"ק צז) אי נמי דצבע בהו קופא פי' כגון דאתא קוף וצבע האי צמר בהני סממנים שאין צבוע יפה ולא שבח לענין דמי וי"א דצבע בהו קופא של נצרים שגזל סממניו וקופתן של נצרים וצבע קופתו בסממניו וקא מהדר ליה קופתו צבוע דלא שבח ענין דמי וי"א דצבע בהו הגזלן קוף של נגזל דקוף הוה מעיקרא וקוף לבסוף ולא שבח לענין דמי רבינא אמר הכא במאי עסקינן דלא גזל כלום אלא כגון דקיימי סממנין דחד גברא וצמר דחד גברא ואתא קוף ונסב צמר דהאי וצבעיה בסממנין דהאיך (בכורות ח) הפיל והקוף והקיפוף לג' שרים וכנגדו בנות שוח (בסוף כלאים פ"ח) הפיל והקוף מין חיה פי' בלע"ז שימי"א: קף   [שוועהר מאכען] (שבת קכח) משום דמקפיא נפשה פי' מכבדת עצמה: קף   [ווינד, ווירמע] (פסחים קיו בגמרא הביאו לפניו מרור) צריך לשקועיה משום קפא פי' רב האי גאון עקר קיפה בלשון ארמית מלשון קיפוי כגון נפיחה והרוח שאוחז במעיים מן המאכלות נקראת קפא מפני שמנפחת והחרוסת סם הוא שטורדת אותה הרוח ולא היה שונה מריחא דחלא מיית אלא מריחא דחלא פקע ופי' קפא דחסא חמה הרוח והניפוח שיש בחזרת פוקעת ונטרדת בצנון וקפא דחמא אסותיה כרתי הרוח שבצנון נטרדת בכרישין קפא דכרתי חמימי הרוח שבכרשין נטרדת במים חמין אדהכי והכי פירוש עד כה יעד כה עד שיביאו לו מים חטים נימא הכי קפא קפא דכירנא ליכי ולז' בנתיך ולח' כלותיך דברים אלו אין לפרשם וקבלה הם כגון לחש שאין לו פי' ובלחש ובקמיעין אתה מוצא דברים כאלו אדם מדבר אם האבן או עם הארץ וביותר רוחות שיש באוכלין כי כן רואים כי רוחות מן השדים קשורין בהן וזה הלחש וכן כל דברי לחש וקמיעין אין אנו יודעין טעמיהם ומאין נאמרו עיין בערך פס ורבי גרשם פי' משום קפא למיקטל ארס שבירקות ואבינו רבי יחיאל פי' קפא תולעת כדי שתמות הקפא שבירקות מן החומץ שבחרוסת וכן פי' ר"ח קפא תולעת דתנא בתרומות האוכל תולעים שבעקרי אילנות ואת הקפא שבירק (א"ב פי' בל"י נפיחה ורוח): קף   [ארטס נאמע] (בב"ב כד) הנהו זיקי דחמרא דאשתכח בי קיפאי (ברכות לב) רב מרדכי אלוייה ל רב שימי בר אשי מהגרוניא עד בי קיפאי פירוש מקום ס"א עד בי כיפי פי' גשר וי"מ דאשתכח בי קפאי בין הגפנים כמו קיפא סבא דלעיל: קף   [שטאנגע] וישאוהו במוט תרגום ירוש' קופא (א"ב פי' בל"י מין מוט כפוף): קפד   [פלייש] (ברכות מד) על הביעה ועל מיני קיפדא בתאלה מברך עליהן שהכל נהיה בדברו (ב"ר פ' יט) והנחש היה ערום ח"א אייתי קופד צלי (ובפ' שלישית וחמישית) אמר חד ליטרא דקופד בעשרה סולדין (ובפ' סד) כי צייד בפיו קופדא טבא כסא טבא לפומיה דאבא (א"ב פי' בל"י חתיכה כמו חתיכת של בשר): קפד   [גאללזיכטיג זיין] (שבת לא) ולא יהא קפדן כשמאי (בפ"ב דאבות) לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד (פ"ט דמקואות) כל המקפיד עליו חוצץ פי' כל דבר שיש על בשרו או על בגדו ומקפיד להסירו חוצץ ואם אינו מקפיד אינו חוצץ (חולין קז) קפדיתו אמנא קפדיתו אחזותא קפדיתו אשיעורא א"ל אין פי' קפדיתו אמנא דאי נקוב בכונס משקה לא נטלתו מיניה אחזותא שיהא להן מראה יפה אשיעורא שיהא בו רביעית: קפד   [בעשרענקט זיין] הקצר קצרה ידי מפדות תרגום האתקפדת איתקפדא גבורתי וכן הן לא קצרה יד ה' מהושיע: קפד   [איגעל] (שבת נד) ולא פרה בעור הקופד (כלאים פ"ח) הקופד וחולדת הסנאין (ב"ק ע) אין מגדלין חתולות וקופדין קאת וקפוד שמה קננה קפוד תרגום קיפדא בלשון ישמעאל קנפד ובלע"ז רי"צו: קפודקיא   [ארטס נאמע] (כתובות י) שמעינן ליה לרשב"ג דאמר כתובות אשה דאורייתא (שם קי) רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפודקיא (א"ב שם מחוז בארץ אסיא בליו"ר אבל בלשון ארמי נקרא קפוטקיא): קפה   [קיפע. בעהעלטניס] (שבת עט) קופה מטה על צדה ונוטל וכו' (בגמ') הכל מודים שאם נתקלקלה הגומא שאסור להחזיר פי' קופה מלאה נעורת של פשתן או נסורת של חרשים ועשה גומא בתוכן וטמן שם את הקדירה ואם נוטלה בשבת חיישינן שמא מתקלקל הגומא ואינו יכול להחזיר עד שיעשה גומא מתחלה בשבת (בסוף פיאה) הקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה (ב"ב ע) ת"ר קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה פי' קופה שיש בה מעות של צדקה ידוע סכום כל אחד ואחד כמה יתן אבל בחילוק צריכין נחלק ונעיין לפי העני כל אחד כראוי ואינה נגבית אלא מערב שבת לערב שבת והיא לעניי העיר תמחוי הוא כגון קערה שמתקבצין בה לחם ומיני תבשיל להאכיל לעניי עולם ונגבית בכל יום בג' ומתחלקת בג' מפני שגבויה וחילוקה שווין (גיטין סז) רבי יוחנן בן נורי אומר קופת הרוכלים ר"א בן עזריה אומר קופה של בשמים (א"ב פי' בלשון רומי שם פרטי לכלי גדול של יין ובלשון חכמים שם כללי לכל כלי גדול עשוי ליתן בתוכו דבר מה): קפז   [שפרינגען] (ב"ר פ' סט) עולים ויורדים בו מעלים בו מורידין בו אופזין בו קופזין בו. (ובפ' פז ויהי איש מצליח) גבר קפוז הה"ד וצלחו הירדן לפני המלך (ובפ' פח) וינס ויצא החוצה קפז בזכות אבות כד"א ויוצא אותו החוצה. מדלג על ההרים תרגום וקפז על קיצא בגין זכותא דאבהתהון דמתילו לטוריא: קפז   [איינע מאס] (שבת קי) תלתא קפזי שמכי. (פסחים מח) הני נשיא דידן נהגו למיפא קפיזא קפיזא פי' כלי שאינו מחזיק מ"ג ביצים שיעור שחייב בחלה (ב"ב נ) רב פפא בר שמואל תקין קבא בר תולתא קפיזי (א"ב פי' בל"י ורומי מין מדה וכלי): קפח   [אויס ראטטען] (שבת יז) ואידך דתנן (פי"ז באהלות) כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע א"ר טרפון אקפח את בני שהלכה זו מקופחת (ב"מ פה) ר' איקלע לאתריה דר"ט אמר להן יש לו בן לאותו צדיק המקפח את בניו (שבת קיו) אקפח את בני שאם יבואו לידי אני שורף אותן ואת אזכרותיהן תרגום וערפתו ותקפיח (סוטה מד) ורשות היה לו לקפח את שוקיו (שבת קמז) קפחו י' שבטים (פסחים פז) אין לך כל נביא ונביא שלא קיפח ארבעה מלכים בימיו (שם קיא) אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה (ב"ק לח) אין הקב"ה מקפח שכר שיחה נאה דאילו בכירה וכו' (גיטין כט) אמר רבא קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן (נזיר מט קדושין נב)ולקפחנו בדבר הלכה הן באין (כריתות ה ובויקרא בצו) כיצד עשו הביאו עיקרים ושראום במים והציף עליהן שמן וקלט את הריח וקפחו. (בריש ויקרא רבה פ' ועוד ראיתי) נפש כי תחטא למה קיפח על הנפש (ב"ר פ' כז) ויהי כי החל האדם קיפח על ראשו של נמרוד ואמר זה המרידן עליו (א"ב תרגום פשט גדוד בחוץ ובמדברא ביממא קפחין פי' ענין קפיחה מכה והרג): קפח   (בכורות מה) והקיפח והננס פי' בעל קומה ובעל הערוך גרס כיפח: קפטק   [פאלקס נאמע] וגמדים במגדלותיך תרגום קפוטקאי במגדלך כפתורים היוצאים מכפתור קפוטקאי דנפקן מקפוטקיא: קפל   [צוזאממען לעגען] (שבת כח) פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה לשון כפילה הוא. וכן (שם קיג) מקפלים את הכלים (שם קמז) היוצא בטלית מקופלת פי' כגון מוכרי כסות שמקפלין ומפשילין אותן על כתפיהן חייב חטאת וכו' וכן הלכה (אהלות פי"א) קפילין זו על גב זו. ס"א כופלין. ואחד הן וכן בפרק ט"ו ויש ששונין כפויות ומפרש סגוס ויש לו מוכין הנקראים בל' ישמעאל איתקא ושמו ביטית ברנוס וכופת דומה לברנוס ואין לו איתקא ושמו בל"י קפיל ומי שמונה כפויות מלשון כופת (שבת קב) כאן בבא לקפל כאן בבא להציל פי' בבא לקפל כגון שמקבץ ונוטל מתוך הבית ממקומות הרבה בכמה כלים אין לו להציל אלא שלשה סעודות בכלי אחד שנוטל כולו אפילו יש שם מאה סעודות שרי (נדרים סב) עד שיעבר הקיץ עד שיקפלו המקצועות פירוש עד שיקפלו הסכינין שקצצו בהן התאנים ומצניעין אותן. ס"א שחורזין הקצועות בקיסמון שקורין סי"רטי: קפל   [שפיטצע] אלף קפל עמודים כבר פי' בערך טפף (בויקרא רבה פ' קדושים תהיו) בסיס מלמטה וקפלון מלמעלה כך התורה נדרשת לפניה ולאחריה (בילמדנו והיה עקב פ' כי תאמר) והיה עם אנטונינוס לגיון אחד נאה כארזים ראשיהן מגיעין לקיפלין של עמודים (א"ב פי' בל"י כותרת העמוד (ילמדנו פ' וישב) ראה רבי שמעון שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפלידס של עמודים): קפל   [אבשיילען] (ב"ב ג) קיפולא מידע ידיע (פסחים כז) ומקפל ליה לטינא (חולין מד) התם לאיקפל אקפולי פי' שניקבו ונקפלו הכא נדלדלו והן מעורין בבשר אלא דאיפרוק איפרוקי הוושט מן הקנה כדאמרן והוא דאפרוק מהדדי ועומדין: קפל   מאי אלה קופל כבר פי' בערך אלה: קפל   [קעטטע] (ב"ר פ' מח היפלא מה') לאחד שהיו בידו ב' קופליות והוליכין אצל נפח וכו' (בויקרא רבה אחרי מות פ' לדוד ובפסק' אחרי מות) מלמד שנתן הקב"ה רמ"ח קופליות של ברזל על רמ"ח אברים שבו פי' בלשון ערבי קורין לקטינד"ו קפל: קפל   [גראבען] (ב"מ צט) הנהו קפולהי דהוו קא קפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק פי' חופרים: קפל   [קעכער, גאסט געבר] (חולין קי) הכא נמי לטעמיה קפילא נכרי פי' מבשל. (ב"ר פ' יט והנחש) שני בני אדם נכנסין לקפילין פי' שם מקום ששם מבשלים ומוכרין כל תבשיל (א"ב פי' בל"י חנוני מוכר מאכל או יין או מיני תבשיל ופירוש קפילין החנות כמו שפי' יפה בעל הערוך): קפלא דגיא   [רעפליק] (בילמדנו בריש ויהי ביום השמיני) אינו עשוי לקופלא דגיא הוו לא איש דברים אנכי (א"ב בנוסחאות אין דברים אלו נמצאים): קפלט   [פארע] (מעשר שני פ"ב) דגים שנתבשלו עם הקפלוטות. (נדרים נג) מן הכרישין מותר בקפלוטות. (בריש עוקצין) שרשי השום והבצלים והקפלוטות פי' כרישין שיש להן ראש שמן קפלואות בלשון יון קורין לראש קיפאל (א"ב פי' בל"י מין כרישין ולהם ראש): קפליטא   [הויפטשמוק] (ירושלמי שבת פ"ו) הורי לאיתתא דריש גלותא מיתן ליבדא דדהבא על קפליטא פי' בל"י כובע וכפה של ראש: קפליטין   [האאר שייטל, פריקע] (ירושלמי כתובות פ"ז) היוצאה בקפליטין שלה אין בה משום ראשה פרוע פי' בל"ר שער ותלתלים ופיאה נכרית: קופון   [שטאמפע] (ירוש' שבת פ"ז) אהן כותניא בקופנא משום דש פי' בל"י מקל עץ ומכבש כפוף לדחק דבר מה: קפינא   [לאך] (שבת קב) עייל שופתא בקופינא דמרא (ב"ק כז) לפדא דמרא ולקופינא דמרא מאי כבר פי' בערך פדא: קפנדר   [אבגעקירצטער וועג] (ברכות נד) לא יעשנו קפנדריא. (מגילה כח) אין עושין אותו קפנדריא פי' בית שיש בו ב' פתחים נכנס בפתח זה ויוצא בפתח זה וכן מפורש בתלמודא דמיקפנא בהא איעול אידרי בהא ואומרים לשון יון היא (א"ב פי' בל"ר שביל המקצר את הדרך). (בילמדנו בריש קדושים תהיו) ואם פירשת ממני לקופנדר תהא יודע שאני מניחך כענין ראשון: קפניס   [נאמע איינעס טהארם]. (בריש מדות) קיפונות הר הבית המערבי משמש כניסה ויציאה פי' שם שער הר הבית המערבי משמש כניסה ויציאה כלומר נכנס ויוצא ממנו: קפיס   עיין ערך כפים: קפסא   [קליינער קיסטען] (כלים פי"ז) כסוי קפסא טמא (שבת סב) בגמ' ולא בטבעת ומנחתה בידה עד שמגעת לקופסא (מנחות מא) כלי קופסא חייבין בניצית פי' כלי שמשימין שם תכשיטין ומכסין אותו (א"ב פי' בליו"ר ארגז ותיבה קטנה): קפיפה   [קארב] (שבת קלט) בסודרין ובקפיפה מצרית (כלים פרק כו) רבי יהודה אומר אף קפיפה מצרית. (מנחות סט) פיל שבלע קפיפה מצרית כבר פי' בערך פיל (א"ב בנוסחאות כתוב כפיפה): קיפוף   [בלאסהאן] הפיל והקוף והקיפוף עיין בקוף בזה הפרק. חוץ מקדיא וקיפוף עיין בערך קדיא (א"ב פי' בל"י מין עוף יושבת בימים והיא קלה וברוח קטן הולך סביב תרגום ואת הינשוף וית קיפופא ונקרא ינשוף מלשון נשפת ברוחך): קפיפיות   [רונצעל אין דער מוטטער שיידע] (בכורות כב) רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משיראו קפופיות וכו' עד כך היו מפרש בירושלמי כפרה זו שכורעת להטיל מימיה ונראת פיקה מתוך פיקה (א"ב בנוסחאות כתוב טפיפיות): קפץ   [דאלח] (פסחים פה) ובמוקדשין קוצץ בקופיץ (ביצה כח) שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ (סוטה מה) ועורפין אותה בקופיץ מאחריה (בכורות כד) השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן (פסחים ע) קופיץ נמי הח חזי לחגיגה פי' קופיץ כמו סכין גדול ורחב וחידודו בולט מאמצעיתו. בכשיל וכלפות תרגום בקופיץ ומפצלת דיוסטר (א"ב וכן בלשון יוני): קפץ   [צוזאממען ציהען דעם מונד] (גיטין כט) בן בתירה אומר קופץ ונקפץ. (שם לא) חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו פי' חרש רומז ונרמז ביד או בעין שיכול לישא וליתן ברמיזה קופץ ונקפץ שיבול ליתן ולישא ברמיזות הפה (א"ב פירוש עקימת וסגירת שפתים והוא לשון מקרא קפצה פיה): קפץ   [שפרינגען] (עירובין מג יבמות קיו) אי נמי דקא אזיל בקפיצה פירוש על ידי קמיע פ"א כדאמר (סנהדרין צה) ג' קפצה להן הדרך וזה הדבר בנס נעשה. ויש לפרש כגון אדם גבור שיכול לקפוץ למעלה מי' טפחים ויוצא חוץ לתחום בקפיצה (נדה יא) א"ר הונא קפצה וראת קפצה וראת קבעה לה וסת. (בכורות מא) תנא קפץ העליון ולא קפץ התחתון כבר פירשנו בערך ערקוב וכנגדו בגמל ניכר ערקוב שלו לפי שהוא עב הרבה. (ב"ר פ' סו) אין להם קפיצין קרבת על חד מן קאמיא כלו' אין להם פרקים (א"ב לשון מקרא זה מקפץ על הגבעות קפץ וקפז ענין אחד הוא): קפוקליטור   [פאהר שטעהר] (מדרש שיר השירים פסקא שימני כחותם) אע"פ שמניתיך קפוקליטור קוזמוקרטור אולי יש לגרוס קומסקלטור (פי' בל"י ממונה על שלוחי בית דין עיין ערך קומס): קפרמסאות   [איין פערבינדינג] (בריש ויקרא רבה פ' אל תהי עד) א"ר יוחנן קופרמסאות נתנו ביניהן שאינו כופר בהן והן אינן כופרין בו א"ר יוחנן המשביע לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף לומר כל העובר על התנאים הללו תהא הסייף הזה עוב' צוארו (א"ב עיין ערך קומפרומסין): קפרן   [פליישיג, פעט] (בויקרא רבה וכי ימוך פ' אשרי) חמי שקין חמי כרעין חמי קפרן כלומר ראה כמה ראשו שמן (א"ב פי' בלשון רומי תלתלי שער יורדים מי הראש על הפנים ובנוס' כתוב קפדן פי' בעל בשר כמו קיפד בשר): קפרס   [קאפפער איין בוים] (כריתות ה) יין קפריסין עיין בערך אביונות (א"ב פירוש בלשון יוני ורומי וישמעאל עץ צלף ונץ שלו כמו זית או תמרה קטנה ואחר הפתחו יציץ פרח לבן ולו ריח טוב אשר שמו קפריס כשם העץ ואחר נפילת הפרח יגמול פרי מלא, גרעינין אשר שמו אביונה ולפי דעתי יין קפריסין אולי אינו נקרא על שם קפריסין הנתונים בו אע"פ שיש להם סגולה לרכך דבר קשה אלא על שם מקום ידוע ושמו קפרוס בנאו הורדוס לכבוד אמו אשר כן שמה): קפש   [ערגרייפען] (חלה פ"ב) אמרו לו מעשה יקפשה זקן זר אמר להן אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים פי' חטפה ישראל ולא כהן (ירושלמי) קלקל לעצמו דאכלה ואיענש ותיקן לאחרים דאינון אכלין ותלו ביה אית תנא תני תיקן לעצמו וקלקל לאחרים תיקן לעצמו אכלה מכל מקוה קלקל לאחרים דאינון סברי שהיא פטורה והיא חייבת: קץ   [אבשניידען] (שביעית פ"ח) תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצה הוא בחרבה (ב"מ כא מעשרות פ"ג). מצא קציצות בדרך אפילו צד שדה קציצות. (מעשרות פ"ב. ב"מ צב) לקצות בתאנים וכו' (ביצה לד מעשרות פ"ב) זה לאכול וזה לקצות חייב כבר פי' בערך מוקצה. (מקואות פ"ט) ר' יהודה אומר אף של קייצין כיוצא בהן פי' סודר שמשימין לפניהן קוצצי תאנים ליבשן כדי לשמור הבגדים (פרה פ"ז) האוכל על מנת לקצות כשר ואם קצה פסול היה אוכל והותיר זורק מה שבידו לתחת התאנה או לתחת המוקצה בשביל וכו' (ב"ב ס) כנס את קייצו (כלים פכ"ו) וכל בית אצבעות טהורות חוץ משל קייצין: קץ   [זאממער פריכט] (שביעית פ"ה) וכן בצלים הקיצונים פירוש הנאכלים בקיץ. (ירושלמי) קיטנאי. קיץ וחורף תרגומו קיטא וסיתוא (נדרים סב). עד הקיץ עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות (גמרא) כלכלה של תאנים ולא כלכלה של ענבים: קץ   (כתובות קו) מותר תרומה מה עושין בה וכו' עד ומקיצין בהן את המזבח וזהו ששנינו (שקלים פ"ד) מותר פירות קיץ למזבח. (סוכה נו) ומקריב את הכל (גמ') לאתויי קיץ המזבח (שבועות יב) א"ר יוחנן מקיצין בהן את המזבח תניא נמי הכי מהן מביאין מן המותרות קיץ כבנות שבע למזבח והכתיב כי כל שאור וכל דבש וכו' תאני רב חנניה בבנות שבע לאדם פירוש מקריבין אותן שלא לשם תמידין אלא כמו מיני מגדים שאינם מעיקר הסעודה אלא לקינוח סעודה כך ענין קיץ למזבח תניא נמי הכי מה הן מביאין מביאין מן המותרות קיץ למזבח כבנות שבע שהן תאני חיוארתא לאדם שאוכל אותן בקינות סעודה (מנחות צ) ואם לאו מקיצין בהם את המזבח וקיץ זה עולות בשר לשם ועורות לכהנים (א"ב פי' כמו פירות קיץ הבאים בקינוח סעודה): קץ   [דערנער] (שביעית פ"ד) שדה שנתקווצה תיזרע למוצאי שביעית. (בכורות לד גיטין מד) פירוש נטלו ממנה הקוצים (מ"ק ו) ויוצאין לקווץ את הדרכים טי' לפנות הקוצים שבדרכים (ב"ר פ' מה ויבא אל הגר) א"ר חנינא הקוצין הללו אינן לא ניכושין ולא נזרעין ומאליהן הן מתמרין ועולין פי' הקוצין הללו אין אדם חופר הקרקע שלהן ולא זורען ומאליהן נצמחין כך הגר אבל שרה כחטה הזו וכו' מן הקוצין ומן הגרדין כבר פירשנו בערך גרד (קדושין עה) ויעשו להם מקצתם כהני במות מן הקוצים שבעם כלו' מן הרשעים (בפסקא דסליחות) שמת משה ואמר אין בישראל קוצץ בן קוצץ (ב"מ סג) יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו: קץ   [קראנע דער בוכשטאבען] (מנחות כט) לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד לדרוש על כל קוץ וקוץ עי' על כל כתר וכתר (בויקרא רבה זאת תהיה פ' ראשו) קוצי ר"א ור' יהושע פי' דורשין כתרי אותיות: קץ   [שטיקער] (מגילה לא) ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים פי' ענין חתיכות כלומר אל תחתרם אלא כולן ביחד (חלה פ"ב נדה עא) האשה יושבת וקוצת לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות את עצמה (חגיגה יד) אחר קיצץ בנטיעה פי' כיון שכינו המקום ההוא פרדס אמרו קיצץ בנטיעה כלומר דבר כלפי למעלה (מדות פ"ד סנהד' נח) אמר ריש לקיש כל המגביה ידו על חברו וכו' עד רב הונא קץ ידא (מכות כג) וליחשוב נמי הקוצץ בהרתו ואזהרתיה מהכא השמר בנגע הצרעת (כתובות פח) שאכלנו בקצצה של בית פלוני כיצד קצצה וכו' מה שיבא חולץ וקוצה וטח כבר פי' בערך בא (ב"מ סח) אלא במאי ניכול בקיצותא היכי דמיקיצות אוכו' (יומא טו) האי לשכה אקצוי מקציא פי' מוקצה היתה מקרנים ולא היה במקצוע צפונית מערבית ולא במקצוע מערבית דרומית אלא באמצע רוח מערבית מאן דאתי מצפון כיון שלא היה מוצאה בצפון מיחזיא בדרום ומאן דאתי מדרום כיון שלא מצאה בדרום מיחזיא בצפון ומסתרא אע"פ שלא היתה בקרנים ממש ולא היתה בכוון בחצי רוח מערבי אלא יותר מקורבת למערבי דרומי ממאי מדמינן וכו' זה הפי' קבלתי מר' משה הדרשן מעיר נרבונא (כלים פי"א) ר' יוחנן בן נורי אומר מן הקוצצות פי' מל' וקצץ פתולי' פתות אותה פתים תרגום ירושלמי מקציא תיקצי יתה קציין: קץ   [בעשטיממטע צייט] (ע"ז סא) ממונה הבא לקיצים פי' עתים קבועים לישראל זה הבא לשמור כגון לשחרית או לערבית או לצהרים גריעותא היא דכיון דיש לו זמן קבוע יודע לשמור את עצמו אלא שאינו בא לקיצים. קץ   [דיא שאלען וואס דיא באהנען ליגען דארונין] (בתוספת' שביעית בפרק מרבצין שדה) אם עשה קציצין גומרין לפרי ר"ה פי' תרמילין (ובריש גמרא דכלאים דבני מערב) וקצצוים דמיין לה: קץ   [ריננע] (ב"ק צד) עבדינהו קצוציתא קני פי' שעושין ממנו צינור: קץ   [פערציהען דעם מונד] (סנהד' סה) מאי מעשה איכא הקצת שפתיו הוי מעשה. ס"א עקימת שפתיו הוי מעשה פירוש שמעקה ומנענע שפתיו: קץ   [עקעלהאפט] (בכורות נז) דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן הדמין כגון נבלות וטריפות שקצים ורמשים דברים שהנפש אין קצה בהן בשר בכור וכו' (א"ב לשון מקרא זה ויקצו מפני בני ישראל): קץ   [אבגעזונדרט] (ברכות כד) לא קשיא כאן ברצועה כאן בקציצה (סוכה כו) ת"ר שכח ושימש מטתו בתפילין אינו אוחז לא ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו (כלים פי"ח) תפילה ד' כלים התיר קציצה ראשונה ותיקנה טמאה טומאת מת וכן שנייה וכן שלישית וכו' עי' יש לתפילה של ראש ד' בתים ומכונסין לתוכה ד' פרשיות שמע והיה אם שמע קדש לי והיה כי יביאך וכל בית שמו קצוצה לפי שהיא קצוצה מחברתה פ"א קציצה היא הטבלה (במגילת איכה יעיב גיטין נו) מ' סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר: קץ   הדלת שבמוקצה כבר פי' בערך מוקצה: קץ   [שנעקקע] תרגום ירושלמי והחמט והתנשמת וקיצוצא וסלמנדרא: קצב   [שניידע בעשטיהמען] (גיטין צ) ר' חנינא אמר לפי שאין קצובין (ביצה יא) ב"ש אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר (א"ב ונקרא קצב מוכר הבשר מפני שהוא קוצב הבשר): קצד   [גאבעל מיט דרייא שפיטצען] תרגום ולשלש קלשון ולתלת קצדיא: קצה   [איין פלאנצע] ספיחי חסטס וקיצה עיין בערך אסטים וקוצה היא פואה ומפורש במקומו ובלע"ז רויי"א: קצה   [קיממעל] (טבול יום פ"א) הקצח השמשום והפלפל (בסוף עוקצין) הקצח ב"ש מטמאין ובית הלל מטהרין (מנחות כג) ת"ש טיבלה בקצח ובשומשמין ובכל מיני תבלין כשירה (ברכות לט) הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב וכו' עד ריחא קשי וטעמא מעלי הפיץ קצח וכמון יזרוק פי' קצח דומה לכמון אלא שהקצח שחור ובלע"ז ניילו: קצע   [טראקענע פייגען] (מעשרות פ"ב) על מנת שאוכל בשעת הקציעה ולאחר הקציעה פירוש תאנים שעושין מהן קציעות מניתין אותן במכתשת וכותשין אותן ועושין אותן כמין ככרות (תרומות פ"ד) הדורס ליטרא קציעות על פי בית הבד (מ"ק יג) ומחפין את הקציעות בקש (ביצה ג) ליטרא קציעות שדרסה על פי העיגול ובני קוצעי קציעות כבר פי' בערך גנב: קצע   [שניידען] (כלים פכ"ז) המקצע מכולם טפח על טפח טמא (חולין קכג) במקצע ובא דרך סביבותיו (ב"מ סה) הכא במאי עסקינן שקיצען פי' שחתכן: קצע   [אבשובען] (נגעים פי"ב) שניהן קוצעין שניהם חולצין פי' מקפלין הסיד או הטיט שהוא טוח על הקיר שנ' יקציע הבית ומתרגמינן יקלפון מלגיו: קצע   [ארט צימרונג] (ב"ב טז) קצועה שהיה ריחה נודף כקציעה (כריתות ה) מור וקציעה שבלת נרד וכרכום מר ואהלות קציעות בלשון יון קסיעה ובלשון קדש קידה (בתוספתא טבול יום) עגולי דבלה שנפל משקה על מקצתן הרי זה נוטל עובי שלש עצבעות על רוחב מלא קציעה: קצף   [צערנין] (מגילה יג ב"ר פ' פט) הקציף הקב"ה מלך על עבדיו לעשות רצון צדיק: קצר   [אבשניידען] (פסחים נה) קוצרין וגודשין (בסיפרא ובקצרכם את קציר ארצכם) א"ר ורדימוס ב"ר יוכי וכי מה ראה הכתוב ליתן באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ור"ה וי"ה מכאן אלא לומר לך שכל המוציא לקט שכחה ופיאה מעשר עני מעלין עליו כאלו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו וכו' (בויקרא רבה זאת תהיה פ' וזכור) נד קציר נדדתם עליכם קציר של מלכיות קצירו של מלאך המות קצירן של יסורין: קצר   [שוואך זיין] (ברכות ס) אמר שמואל שוי אבא לכולי עלמא קצירי. (שבת יב) אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בקצירא. ס"א חלשא. ס"א תפיחא. (ר"ה טז) א"ר יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי כמאן כר' יוסי (נדרים מט) רבא אמר מאן חולין רבנן רבא לטעמיה דאמר רבא כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי קצירי ממש מריעי רבנן (א"ב פירוש חולים וחלשים כי רוחם קצר): קצר   [זא איין קראנקהייט] (בכורות מד) רוח קצרית באה עליו פירוש בלע"ז דימונ"ס: קצר   [דעם קאפף זייטע פון בעט] (כלים פי"ח) ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה פירוש ראשי המטה הן הקצרות ונידי המטה הן ארוכות: קצר   [שטאדס נאמע] (ערכין לב) כגון קצרה הישנה של ציפורי פירוש מדינה היא המוקפת חומה מימות יהושע בן נון והיא ישנה (א"ב תתכן גרסת קצטרא עיין ערך גסטר): קצר   [וועשערין] (שבת יט) הרי מאן דיהיב מנא לקצר' נימשח וניתיב לה נימשח ונישקול מיניה אי טפי אפסדיה דמתחיה אי בציר אפסדיה דכווציה ס"א בצר לא גדם מיניה כלומר לא חתך ממנו מלשון גידם טפי אפסיד ביה כלומר דמתחיה והוא קרוב לישבר (מנחות מא) רב יהודה מסר ליה לקצרא פי' מסר ליה גלימיה עם התכלת לקצרא ומפייסו שיזהר שלא יקלקל מראה התכלת עביד ליה סיסא היה כורך התכלת בחוטין אחרים כדי שלא ישנה מראהו חייט מיחט תופרו בטליתו (ב"ק קיט) קצרא שמיה וקצרא שחיל ליה פי' הני שני חוטין או שלשה שחורים שהן על גבי לבן קצרא שמיה שכן קורין להן בשביל שהן דבר קצור ומעט וקצרא שהיא כובס שקיל להו והכל עולין למנין תכלת פי' רב ענן לשלשולי התכלת בכנף הטלית כמלא קשר גודל ואמר רב יהודה ואלו חוטין דשמיהו קצרא עולין למנין מלא קשר גודל ויצחק בריה הוה קפיד ולא היה מכניסן בחשבון מלא קשר גודל זה פירוש ר"ח ז"ל ור' משה הדרשן מנרבונא שנה לנו בקצרא שוויה וקצרא שקיל ליה פי' הוא הכובס ששם אותן החוטין לשמור חוטי הבגד שלא יצאו והוא לוקחן אחר כביסתו והיו תוצאותיו אל עין רוגל תרגום לעין קצרא שדה כובס תרגום חקל משטח קצרא: קצרקיטון   עיין ערך קסרקיטון: קק   [וואסער גאנז] (שבת כא) ולא בשמן קיק (גמ') עוף יש בכרכי הים וקיק שמו (ירושלמי) תנא רבי ישמעאל קאת זה קיק ותרגו' ירוש' קקא (חולין סג) קאת זה הקיק ריש לקיש אמר קיקיון דיונה פי' יש לו פרי שעושין ממנו שמן (א"ב פי' קיק בל"י מין עוף ואומרים שיושב בימים וגם קיק בלשונם מין נטע אשר מגרעיניו עוצרים שמן ונרות ולרפואה): קק   [גאנז] (ברכות כ) דמיין עלי כקקי חיורי פי' אווזין לבנים (כתובות פה גיטין עג) קקי חיורי משלחי גלימי דאנשי פי' אווזים לבנים כלומר אנשים קשים זקנים מלשון קש ליה שנין בעלי שיבה מפשיטין בגדי אנשים נראים הדברים שגם אלו עופות טמאין כעופות של מעלה וכלן שוין: קק   (בכורות מד) בעל גבר הקוק והגרבתן בעל קיק בבצים כלומר מי שביציו משוכין ביותר (א"ב בנוסחאות גרסא אחרת עיין ערך קיק): קק   [האלז] (תענית כד) אתו עבדי שדו ליה סודרא בקקיא (א"ב בנוסחאות דידן כתוב בצוואריה). והוו קא מצערן ליה (ב"ק נה) דהאי אריך קיעיה והאי גוצא קועיה אלא מעתה גמלא טייעא וגמלא פרסא דהאי אלים קועיה והאי קטין קועיה הכי נמי דכלאים זה בזה פי' קועי והוח הצואר ור"ח פירש שוקיו (א"ב מסתברא שבעל הערוך גרס בכל אלו קקיה דאם לא כי היה לו להביאן בערך קע): קק   [איין פויגיל] (חולין סג) קואי וקוקאי אסירי קוקיתא שריא: קקבטין   [ווארם בראד] (בפסקא את קרבני לחמי) מה לחם הפחה הונא בר יקי אמר קקביטין פי' לחם חם (א"ב תרגום ירושלמי סלי חורי סלי דרפתא קקבטון): קקגריסין   [שלעכטע זיטטען] (שמות רבה פ' ויחל משה) העבד הזה שאתה מורה קקגריסין פי' בל"י איש מקלל ורע מעללים: קקל   [פפלאנצע] (פסחים קיד) דאכיל אליתא טשי בעיליתא דאכיל קקולי אקיקלי דמתא שכיב פירוש מי שמנהגו לקנות בשר שמן באשראי ואוכל מתחבא בעליות מפחד הקצב שתובעו זה פי' דאכיל אליתא טשי בעיליתא והנהוג לאכול קקולי שהן ירקות השדה שמביאין בלא דמים ואם קונה אותן דמיהן מועט יושב על אשפה שבשוק ואינו חושש שאין מי שנושה בו (א"ב מין ירק בל"י ורומי ונקרא פעפועיו (ירושלמי פיאה פ"ח) פעפועים גדגדניות חלוגלוגות קוקלין הנדקוקי פרפחיניה ועליהן כמו עלה כרפס ובראשו אגן של פרחים לבנים וירק זה נאכל לח ומבושל וכבוש): קקל   [מיסט. דינגער] אקיקלא דמתא שכיב (גיטין סט) וניכלינהי אקיקלי דמתא (כריתות ה) על קיקלי דמתא מחסיא תיבו ולא אפדני פומבדיתא שער החרסית תרגומו תרע קוקליתא חבקו אשפתות תרגום גפיפו קיקלתן (בפסקא דשמעו) בר תירוס קיקלא קיקלא שמה הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה: קוקלא   [זייד ווירמע] (מדרש איכה פסק' האמונים עלי תולע) טריפין בקוקלא פי' בל"י טריפון אמונים וגדלים קוקלא שני תולעת: קקני   [ווירמע] (שבת קט) למאי אכלי ליה לקוקאני (ברכו' לו) אכל קמחא דשערי כיון דקשי לקוקאני לא עבידי אינשי דשדי לפומייהו (חולין סז) א"ר שישא בריה דרב אידי קוקיאני אסירי וכו' פי' תולעת: קקים   [שלעכט] (מדרש שיר השירים פסק' כמעט שעברתי) קקיס כאמי מחי עיין ערך כאמי: קקוזדפטי   [טויגע ניכטס] (ירושלמי ב"ב פ"ח) כגון אתון קקופדפטי הבו לי מה דיהבית לכון פי' בל"י טפשים בני תרבות רעה: קקרי   [פישרייזע] (שבת יח גיטין ס) באיזלי ואוהרי כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בלוחי וקיקרי פירוש מסגרות שעושין מן לוחות לתפוש הדגים ושמן בלשון ערבי קיקלא: קקת   [קראה] תרגום לקאת מדבר לקקתא דמדברא עיין ערך קק קמא: קד   [לעזען] (מגילה כט) הני מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא פי' קרא או שנה אבל דמתני שמעתא לית ליה שיעורא: קר   [וואקס] (שבת כ) שעוא קיריתא פסולתא דדובשא (שם קי) תלתא קפיזי קירא דנשתרופי פי' שעוה שנעשת מאותו דבש שזב מן הכוורת כשהיא מלאה (א"ב פי' בליו"ר שעוה תרגום ירושלמי בפסוק ישנו עם אחד מנהון מזבנין קירא): קר   [קאלט] ממלאין מבור הקר כבר פי' בערך בר (שבת סד) רישך בקרירי ורישי דרישך בחמימי: קר   [פאלם שטענגעל] (ברכות לו עירובין כח) קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה ושמואל אמר שנ"ב (ברכות מג) תלא ליה קורא לדבר אחר והוא לדידיה אזיל פי' תלא ליה קורא לד"א דליכול והוא לדידיה אזיל ואכיל הצואה פי' קורא ראש הדקל כשהוא רך (בויקרא רבה זאת תהיה בסמך פרשת רפאני) מאן דאכיל בהדא קורא ילקי בהדא קורא פי' מי שאוכל קור של דקל אם אינו שומרו כראוי לוקה בקורתו של דקל (א"ב עיין ערך קל): קר   [בישיק] (בב"ר פ' סה) רק טוב אתא הדין קרא מצראה דמקוריה אריך ויהיב מקוריה ואפקיה פי' עוף היא ופיו שמנקר בו ארוך ביותר: קר   [קירביז] (מגלה יב סוטה י) אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למחזי בריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקי ותמרי סימן קרכ"סת: קר   [צופאלל] (ר"ה יו) תבואה שאירע בה קריאו אונס פי' קרי בידי שמים כמו מקרה לילה אונס בידי אדם: קר   [וואנד] (שם יו) שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי פי' נטוי ליפול כלומר רעוע והולך זה ויושב תחתיו סומך בזכיותיו להנצל וכן המעיין בתפלתו שתתקבל ותבוא שאלתו וסומך בצדקתו וכן המוסר דין על חברו הוא נענש תחילה שאומר לפניו מה זכיותיו של זה שעושה כך והלא יש בידו כך וכך עון: קר   [אונטער שטטיצען מיט באלקען] (מ"ק ז) ומקרין את הפרצה במועד (גמרא) כיצד מקרין רב יוסף אמר בהוצא ודפנא במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט: קר   [געבעלקט] (ב"מ קיז) התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה פירוש הקנים או הקרשים שמקרה בהם את הבית נקראין תקרה והטיט שנותן בהן ומעגל במעגלה נקראת מעזיבה פ"א בערך מעזב (א"ב הפי' הראשון קשה לגרסת בעל הערוך כי הוא גרס בערך מעזב מאי מעזיבה רבי יוסי בר' חנינא אמר קנים וסנאין וטינא ריש לקיש אמר לוחאי א"כ לא לדעתא דמר ולא לדעתא דמר שייך מה שאמר הכא אבל לגירסא דידן ניחא שהיא מאי תיקרה רבי יוסי ברבי חנינא אמר קנים וסנאין וכו' והפי' אחר אתיא שפיר לגרסת בעל הערוך ונראה שהיא גרסת אמיתיית כי אין דרך הגמ' לאסברא המלות ידועות אלא המלות שאינן ידועות ומלת תקרה ידועה שהיא מלשון קורה אבל מלת מעזיבה אינה מורגלת ולכן שואל מאי מעזיבה והשתא דאתינא להכי נאמר שיפה גרס בעל הערוך קנים וסנאין וטינא ולא כגרסאות דידן וסטיני אמר ר"ל ופרש"י שם חכם כי לא מצינו שם זה בשיתא סדרי ולא יתכן שבשם סטיני והוא מלשון שטן יכנה תלמיד חכם ואף אם נניח הגירסא במקומה מאי תקרה רבי יוסי אמר קנים וסנאין אתיא שפיר וטינא כי יש טיט שמחבר הקנים והסנאין והוא מן התקרה ויש טיט אחר שטוחין על התקרה והוא נקרא מעזיבה (אהלות פ"ח) מוכח בהדיא שהמעזיבה היא שעל הקורות עיין שם): קד   [באליק] (שבת קמא) ולמר בריה דרבינא במאי מקנחו ליה בקורה (בילמדנו בריש ואלה שמות) למה אין שוין שמותיהן של שבטים בכל מקום אלא שפעמים מקדים זה לזה וזה מקדים לזה לפי שהן תקרתו של עולם והמתקן תקרה כראוי נותן עוביה של תקרה זו בצד ראשה של זו ומניין שהן תקרה של עולם שנא' שמע אלי יעקב וישראל מקוראי: קר   [שאטטען. קיהלען] (כלאים פ"א) אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצב שתהא מקורו פי' לשון צל וי"א לשון קור הוא אלו ד' קר קרובי ענין הן: קר   [פפיילען, שייטעל] (כלים פי"ב) קורת החצים טמאה ושל אסירים טהורה פי' מלשון מקרא כמטרה לחץ וכן במגלת איכה דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ רבנן דתמן אמרי לאספריסא רבנן דהכא אמרי כקורת חצים שהכל מקושטים בה והיא עומדת (א"ב פי' בל"ר אשפה שהחצים מונחים בה ויצטדק הערוך קרת): קר   [צו פעלליג] (ר"ה כט) איכא בינייהו בי דינא דאקראי פי' מקום שאין שם חכמים קבועים לב"ד ועכשיו נזדמנו שם אורחים: קר   [הערר]. סך קירי פלסטר כבר פי' בערך סך. (חולין קלט) ואמרין קירי קירי כבר פירשנו בערך מל. (ע"ז מ) מתרי ותלת קיראי שמיעא לי פירוש אדונים. (ב"ר פ' עא) והנה שם שלשה עדרי צאן אלו ג' קרויים פי' ג' אדונים של בית הכנסת (א"ב פירוש בלשון יוני אדון): קר   [וועהרט] (שבת קנא) עושין כל צרכי המת כל לאיתויי מאי לאיתויי הא דת"ר מביאי לי מיקר פי' גללתא יקירתא (א"ב פרש"י כלים שמביאים קרירות כגון זכוכית): קר   [איין שטוק פון וועבער מאשין] (ב"ר פ' נ) שמותן של רשעים דומין לכלי קורייס מה כלי קורייס כל מה שאתה משתמש בהן הן עומדין הנחתם הן מתרפין (ובפ' ע"ב) אף הנשים מאחורי קורייס היו סוטנות בה. (בפסקא ויהי בשלח) מה דין דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך שמא כלי קורייס היו מהלכין עם ישראל במדבר (ירוש' שבת פי"ז) מהו לטלטל כלי קורייס בשבת (א"ב פי' בל"י חוט הערב ונקראו כן כלי אריגה עיין ערך קירוס): קרא   [איין ארט פייגיל] (חולין קלח) קורא זכר ר"א מחייב (א"ב שם עוף טהור והוא לשון מקרא קורא דגר והוא עוף טהור כדמוכח בהדיא בגמ' שם הוא טהור וטהור חייב דלמא בקירא וכן פי' שם הקונטריס וכן בפירושו על המקרא כאשר ירדף הקורא מפרש שהוא העוף הנקרא פרדיץ ולכן יש לומר שיש טעות בגרסאות בפי' הקונטריס במשנה קורא זכר טמא הוא ולא נהירא אלא יש לגרוס טהור הוא אך יש לתמוה שרש"י פי' בפסוק קורא דגר שהוא קיקו והוא עוף טמא): קרב   [אייננגעוויידע] (תמיד פ"ד) נוטל את הקרבים: קרב   [נאהע. פערוואנדעט] (ב"ב ז) לפי קרוב בתים הן גובין פי' החצר הסמוכה לחומת העיר נותנת יותר (מעילה י) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בכל הקדשים הכתוב מדבר יכול יהו חייבין עליו מיד ת"ל אשר יקרב אר"א וכי יש נוגע שהוא חייב הא כיצד כל דבר שיש לו מתירין אינו חייב עד שיקרבו מתירין וכו'. (שבת קנב) קרובים נעשו רחוקים. (ובויקרא רבה פ' זאת תהיה פ' וזכור) רחוקות נעשו קרובות אילין עיניא דהוו חמיין מרחוק כדו את מקריב לית אינון חמיין קרובות נעשו רחוקות אילין אודניא דהוו שמעין בחד זמן כדו את מקריב במאה זימנין לית אינון שמעין (יבמות כה) אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע פי' אלו העיד על אחיו שהוא רצחן לא היה פוסלו ק"ו על עצמו (ירושלמי בריש גמ' דפ' הרואה) אשר לו אלהים קרובים אליו קרוב בכל מיני קריבות. (סנהד' מג) וכרוז יוצא לפניו מ' יום וכו' פי' היה ידוע למלך שהיה באותה שעה אית דאמרי קרוב לינאי המלך ממש הוה: קרוב   [רעדנער] קריי ותניי קרוב ופייטן עיין בערך פייט פי' בעל מקרא בעל משנה דרשן ופייט (א"ב פי' בל"י איש בקי בדינים ובעל הלכות): קרבט   [ריעמען] דרגש מתיר קרביטיו פי' רצועותיו עיין בערך גד: קרבן   [אפפער] (נדרים כ) נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים. (ע"ז סה) רב יהודה שדר קרבנא לאבידרנא ביום חגם (חולין ה) באטמי דקיימן בקרבנא פירוש בסכין של אלילים יריכות שלימות שרוצה לשלח מנחה הפסידן ומנען מלשלח ולא נהנה. (מעשר שני פ"ד) המוצא כלי וכתוב עליו קמד"ט"ת ק' קרבן מ' מעשר ד' דמאי ט' טבל ת' תרומה וכו' עד רבי יוסי אומר וכולן שמות אנשים הן ק' קרח קין מ' משה ד' דוד ט' טוביה ת' תרח כלומר שלהן הן וחולין הן: קרד   [קראטצין] (ביצה כג עדיות פ"ג פסחים כו) אין מקרדין את הבהמה מפני שעושה חבורה אבל מקרצפין פי' קירוד במגרדת ששיניה דקים ונכנסין בבשרה ועושין חבורה קרצוף במגרדת ששיניה עבים ואין עושה חבורה ויקח לו חרש להתגרר בו תרגום לאיתקרצפא ביה פ"א קירוד כמין תולעין והוא רמש כגון אינבא שנושכין בבשר הבהמה והם קטנים ואין נפרדים מבהמה אלא בעשיית חבורה כגון האינבא שאין שולפין אותה מן השיער אלא בקושי והפרדת הגדולים נקראת קרצוף בלשון ערבי קורין לתולעת קרד: קרדיינא   [ארטס נאמע] (חולין נד) ובעא מינאי דינרא קורדיינא לשעורי ביה טריפתא פי' מאותו מקום (א"ב מין דינרים של גורדיין קיסר עיין ערך גרדיין): קרדייקוס   [הערץ קלאפען] (גיטין סז) מי שאחזו קרדייקוס פי' רוח הדופקת בלב נקראת קרדייקוס והוא ל"י (א"ב ובחולי זה הלב נפוג וזיעה קשה נגרת מהגוף): קרדום   [האק] (ביצה לא) לא בקרדום ולא במגל (א"ב לשון מקרא זה ואת קרדמו): קרדן   [ארטס נאמע] (פסחים ז) המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קירדנייתא אין חוששין לקידושיו פי' חיטין שגדילין בהרים שהן קשין אע"ג דאיכא למימר אין מחמיצין כיון דלתתן ולא שמרן בשעת לתיתתן שמא החמיצו ואינן ברשותו לקדש בו האשה: קרדייקס   [ארט פאנטאפעל] (פסחים נא) יוצאין בקרדקייסין בשבת ובבירי אין יוצאין (יבמות קב) לא יטייל אדם בקורדקייסין בתוך ביתו (בילמדנו והיה עקב פרשת כי יכרית) מקום שנהגו לצאת בקרדקייסים מותר מקום שלא נהגו אסור. אמר ריש לקיש נמצאו עוברין משום לא תתגודדו. (בויקרא רבה בריש זאת תהיה ובמגלת איכה סורו טמא ובפסקא ותאמר ציון) הלוך וטפוף תלכנה כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרות אחת מכאן וא' מכאן כדי שתראה טפח על גביהן וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה לובשת קורדיקין עבין שתראה ארוכה פי' בלע"ז פטיטין וכבר פי' בערך עכס (א"ב מין סנדל): קרדנטס   עיין ערך קרדנטיס: קרויה   [קירביס] (שבת קכה) האבן שבקרויה. (פרה פ"ה) קרויה שהטבילוה במים (חולין נז) והטיל בה הרופא הידוק של קרויה פי' אבן שבקרויה מביאין קרא יבשה ומוציאין בני מיעיה ועושין אותה חלולה ועושין אותה כעין זרנוקא לדלות בה מים מן הבור והיא קלה ואינה שוקעת במים אלא צפה ואין יכולין למלאות בה מים מן הבור וכשרוצין להכבידה נותנין בתוכה אבן מהודקת בדפנותיה שלא תהא מתנדנדת וממלאין בה מים מן הבור וכיון דאינה נופלת מתבטלת האבן והוי דופן קרויה (א"ב תרגום ירושלמי ויקח לחם וחמת מים ונסיב לחמא וקרויא דמיא): קרונין   עיין ערך סבקין: קרז   [ראפען] (ב"ר פ' פו) וירא אדניו א"ל מה יוסף תבן בעפרים קרוזין בכפר חנניה גוזין בדמשק חרשים במצרים באתר דחרשין אתמהא (א"ב כמו כרוז עיין שם ובנוסח' כתוב קדרים): קרח   [קאהל ווערדען] קרח קרחייכו כבר פירשנו בערך חר (כלאים פ"ד עירובין ג) קרחת הכרם פי' מקום שאין בו זרע מלשון בקרחתו (א"ב גם היונים והרומיים קוראים בלשונם לכרם של גפנים מעטים ונפרדים זה מזה כרם קרח) (בריש מעשרות) העוזרדין משיקרחו (ירושלמי) כל הלבנים כגון אילין מרפייתא משיקרחו רבי חנינא בר פפא אמר משיעשו קרחות קרחות לבנות. וי"מ כשישליך הנץ שלו כעין קרח שאין לו שיער. קרחת וגבחת כבר פירשנו בערך גבח (בכורות מג) הקרח פסול איזהו קרח כל שאין לו שיטה של שיער מקפת מאזן לאזן מפורש (שם כח) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ומנו ר' עקיבא בן יוסף ור' יהושע בן קרחה הוא בן ר"ע הקרח כדגרסי' החם אמר לו ר' יהושע בנו של רבי עקיבא לר' עקיבא: קרחיים   [ארטס נאמע] (מנחות פה) קרחיים וחטולין אלפא ליין פי' מקומות הן: קרט   [גרובע, לאך] הממלאים בתיהם כסף דימליין קורטיהן סימא. הבאת אל אוצרות שלו תרגומו האפשר דעלתא לקורטי תלגא (א"ב בנוס' כתוב קורטוריהון סימא לקורטירי תלגא ופי' קורטי בל"י חפירה תחת הארץ): קרט   [קערנער] (ע"ז לה) וקורט של חלתית (שבת מז) הכא במאי עסקינן דאית ביה קרטין פי' גרגרים של לבונה שלא שלטה בהן האור (סנהד' מג) היוצא ליהרג משקין קורט של לבונה ביין שתיטרף דעתו עליו. (סוטה יד' כדתנן (בפרה ובסיפרא) והביאה אל בני אהרן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול (ערובין יז חולין קה) ומשתכחת כי קורטא בכורא. (ע"ז לב) אם יש עליו קורט דם אסור (חולין מג) אפכיה ובדקיה ואשכח עליה תרי קורטי דמא (שם כח) חילתית אחילתית לא קשיא כחן בעלין כאן בקורטין (שם עז) ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקל קרטתא מינה. (נדה כ) ר' חנינא פלי קירטא דגרגישתא ובדיק פי' קורטא מלשון קורט של לבונה: קרט   [קליין. קורץ] (ב"ר פ' יו שם האחד פישון ובויקרא רבה בסוף ויהי ביום השמיני) על וכסא קרטא קטיע פושכא (במגלת איכה) דרכי ציון אבילות מעשה בכלבא אחת קורטית שעלתה לראש הסלע ושמשה עם זכרה (א"ב פי' בל"י גבן קטן וקצר ובנוסחאות כתוב כופרית שעלתה): קרט   [רוהען] (מדרש ויקרא רבה פרשת אשר ישחט שור או כשב או עז) יתבין למקרטא באורחא פי' לנוח: קרטב   [איין קליינע מאס] (מנחות קג ר"ה יג כתובות קד) כל מדות חכמים כן הוא בארבעים סאה הוא טובל חסר קורטוב אינו טובל (מקואות פ"ג) מקוה שאין בו מ' סאה ונפלו בו שלשה לוגין אפי' חסר קורטוב כשר (חולין בו מכות ג) דתנן שלשה לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב יין ומראהו כמראה יין (ב"ב צ) אחד משמונה בשמינית זהו קורטוב פי' אחד משמונה בשמינית בלוג: קרטבל   [אום פערפערטוגטער פארמיט] (שבת עט) ההוא בקרטבלא פי' עור שאינו עשוי לכתיבה והיינו קטבליא שפירשנו במקומו: קרטל   [קארב] (ב"מ מב) אותבינהו בקרטליתא ואגניבו. (ב"ב עד) מאי בעיתון בהאי קרטליתא פי' טנא בל"י קרטילי ובלע"ז קריטילי"א: קרטם   [אברייסען] (מעשרות פ"ג) כסבר שהיא זרועה בחצר מקרטם עלה עלה ואוכל (בילמ' כלחוך השור) למה לא אמר בהמה אחרת אלא כל בהמה כשהיא רועה היא מקרטמת אחד אחד שור סופת הכל פי' מחתך כמו נקטם ראשו: קרטם   [וואלד זאפרן] דקורטמי קא אמרת כבר פירשנו בערך טרימא (פסחים מב) תולתא שערי תולתא קורטמי (א"ב פי' בלשון ערב ורומי מין נטע אשר פרחו כמו כרכום ונקרא כרכום יערי וזרעו כמו שעורה ויש לו סגולות ברפואה): קרטמן   עיין בערך זלדקן: קרטון   [העלד] כל גסטרא בראתי בו ל' קרטון עיין בערך גסטרא (א"ב פירוש בלשון יון גבור ומנצח): קרטין   [צו צייטען] (בפסקא ויהי ביום כלות משם ב"ר עב) נתן אלהים שכרי ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מהו לעתים ר' תנחומא אומר לקירטין ס"א לקירסין פי' עת קירוס מועדים בל' יון גרמטיקין (א"ב פי' בל"י עת וזמן וזה דעת בעל הערוך באמרו בלשון גרמיטיקין כי יש לשון יוני המוני ויש לשון יוני אשר בו נכתבו דברי חכמה והוא מיוסד על הדקדוק הנקרא גרמטיקין): קרטס   [בעפעל] (בפסקא דבחדש השלישי) למלך שהיה משיא את בתו וקבע קרטיסים בים ואמר בני רומי לא יחתין לסוריא ובני סוריא לא יסקון לרומי וכו' (א"ב פי' בל"י גל ומצבה): קרטיס   [איין פעסט טאג ווען דיא רעמיר האבין דיא רעגירונג איבער גענימען] (ע"ז ח) וסטרנליא וקרטיסים (גמרא) מאי קרטיסים אמר שמואל יום שתפשה בו רומי מלכות והוא לשון יון: קרטיס   [ריכטער] (ב"ר פ' נ) ולוט היה ארכי קריטיס שלהן פי' ראש דיינים (א"ב עיין ערך ידק (ובמדרש שמות רבה פ' ואלה המשפטים) נתן קטטדיקי לקריטיס פי' בל"י דיין): קרטס   [ליינטוך] הגליונים והסדינים תרגום ומחזייתא וקרטסיא: קרטס   [פאפיר] (בויקרא רבה וכי ימוך) אתא רבן יוחנן בן זכאי לגביהון ואמר להון כמה אפקתון אמרו ליה הא קרטסיא קדמך אזיל קרי וחשב. (ירוש' בפ' האומר לחברו צא וקדש) ק' דינרין אינון בקרטיס פי' שטר ולשון לעז ממש הוא קרטא (א"ב פי' בל"י ורומיי נייר ואגרת): קרטס   (גיטין סט) וקירטסא ומוריקא פי' נייר של עשב (א"ב גם זה שייך בערך שקדם): קרטס   [פאלירען] (בסוף כלים) קירטסן ושפן בשופין טמאין פי' תיקנם ועשאן חלקין השוליים בקרטן טמאים (א"ב פי' קרטא בל"י מין אדמה לבנה ובה מלבנים כלי כסף ומנקים כלי זכוכית (ובירוש' ביצה פ"ד) שפין את הכסף בקרטיקון כן נקרא בליו"ר עיין ערך גרתיקון): קרטע   [שפרינגען] (חולין עה) המתקרטע איכא בינייהו. (בפסקא דרני עקרה) ולפניו תדוץ דאבה מקרטעא כהדא ריפתא. (ב"ר פ' לח וישבו שם) א"ר לוי בכל מקום שאתה מוצא אכילה ושתיה ארכילסטיס מקרטע (בילמדנו בריש בהעלותך) וכיון שהוא יוצא ורואה את הנר מיד הוא שמח ומקרטע פי' ענין דילוג: קרטפן   [שפאלטע, ביילע] (ב"ק פו) דאית ליה קרטופני ברישיה ושקלנוהו וניחי ליה בעו אחווי גוני ארישיה ולא מצי מחווי מהנהו קרטופני הני מאני דקוניא דאית בהו קרטופני כולהו אסירי עיין בערך קוניא פי' בקעים וחבורות (א"ב בנוסחאות כתוב קרטפני ברישיה וצווחי אבל לגרסת הערך נוח היה לאיש זה שלא יסורו החבורות כי הם מצילים האיש מיד חולאים פנימיים של ראש): קריאסות   [געשרייא] (בויקר' רבה אמור אל הכהנים פ' סביב) יש קול קריאסות לטובה וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי עד הטיבו אשר דברו. יש קול קריאסות לרעה וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר (א"ב פי' אקרואסים בל"י שמועה ובנוס' כתוב קרסיות): קרייה   [ווארם] (סוטה ג) זנייתא בבייתא כי קריא לשומשמי פי' כמו התולעת והרקב בשומשמין שמבלין אותן בזמן קרוב כך הזנות מכלה הבית ומחרבת אותו פי' תקפא מחלוקת ואידי ואידי באיתתא מנאפת או אשה רעה (א"ב פי' בל"ר רקב): קריה   [דארף] (ב"ר פ' יח) ויביאה אל האדם א"ר אבין טבוי לקריה דמלכא שושביניה פי' כבר בל"י כיריאו והוא קרתני שבסוף זה הפרק: קריה   [גרויסע נים] פרסיקא (ירוש' בריש כלאים) מה נפיק מנהון קריה פרסיקא פי' בל"י מין אגוזים גדולים עיין ערך שיזפין: קריוט   [גרויסע דייטלען] (ברכות נ) לרבנן דאמרי כי לא נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי האדמה למאי חזי א"ר זירא חזי לקורייטו פי' פוציני פ"א לערבו בבשמים ולעשות טריק"א. וי"א גואריסן ואמרו קורייטי הוא נקלווס האמור (ע"ז יד) כי אתא רב דימי א"ר נחמן בר יוסף קירייטי (א"ב פי' בל"י ורומי מין תמרה וכותבת חשובה גדלה בא"י וכסוריא): קרינא   [געקאכטער וויין] (שסל) א"ר לקיש קרינא אין בו משום גילוי מאי קרינא א"ר אבהו חמרא דאתיא מבי עסיא (א"ב פי' בליו"ר תירוש מבושל עד שיעמוד על שליש והיא בארץ עסיא מחוז הנקרא קריא ויין הגדל שם קרינא בנוסחאות כתוב חליא דאתיא מעסיא): קריס   [העער] (בתרגום ירושלמי דהאזינו) בכנוי דקיריס שומר נפשות חסידיו תרגום מטול דקיריס נטר נפשות חסדיו מלפני אדון כל הארץ תרגומו מן קדם קיריס (א"ב פי' בלשון יוני אדון עיין ערך קר): קרכין   [וואגען] (ב"ר פ' ח) למלך ואיפרכוס שהיו בקרוכין (בויקרא רבה בריש זאת תהיה) והיתה מוציאה דם עד שמלאה את כל הקרוכין (ובאמור אל הכהנים פ' וצדקתך אלהים) למלך שהיה מהלך הוא ובנו על הקרוכין פי' לשון לע"ז הוא קרו"כא (א"ב פי' בל"ר מין עגלה): קורלין   [קיראלען] (ירושלמי שבת פ"ז) ההן דגזז ספוגא גומא וקולרין פי' בליו"ר מין הגדל בים ויש אדום לבן ושחור ומן האדום עושים כדורים קטנים וחשובים והם ענקים לגרון ונקרא בל' ארמי כסיתא: קרס   [איבערצאגען זיין] (שבת יט) ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה רבי אליעזר אמר כדי שיקרם התחתון שלה פי' שעלה על פני הלחם קלף מחמת האש. (יבמות עו) זהו למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה ממקום אחר שלא מקום רבותא פי' אם היתה מכה בריאה ומחמת המכה עלה שם קליפה וסתם הנקב לא הועיל כלום כנקובה דמיא והני מילי על הדופן ושם מקום צר אם עלה שם קרום מחמת מכה ונסתבך בדופן כשירה. וכן מפורש (חולין מז מקואות פ"ט) קרום שעלה מחמת מכה טמא ומטמא פי' כשתתרפא המכה מעלת קרום כדאמרינן חמשה קרמי איכא בחיותא וכתיב ויקרם עליהם עור: קרם   [טייער צייג] (שבת כב סוכה י) בגמ' פרס ועטרה בקרמין. שרא לכסכוסי קרמי פירוש בגדים חשובים דקים כקרום ביצה וכקרום של מעלה: קרם   [ברוך שטיק, אבפאלל] (שבת ח) אי אפשר לקרומיו של קנה שלא יעלו למעלה מי' טפחים פי' מה שמשתייר מן המחצלת כשמתקנין אותה. (שם קכה) אמר שמואל קרומית של מחצלת מותר לטלטלה בשבת פי' שירי מחצלות שבלו. (חולין טו קדושין נו) בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה (ירושלמי בפרק המוציא יין) ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה וכו' עד מפני שרוח רעה שורה עליו (חולין נז) רחל היתה בשכונתנו שנקדר קנה שלה ועשו קרומית של קנה וחיתה: קרם   [ארט שילף] (עירובין כב) מי שלימו להו קרמי דאגמא (פסחים לה) רבי יוחנן אמר קרמית חייבת בחלה פירוש עשב כדאמרינן קרמי דאגמא (א"ב מין עשב אשר מזרעה עושים פת עיין שיצניתא): קרומה   [דעקע] (ירושלמי שבת פי"ג) בקירוס קירומה פי' בלשון יוני הוא קירוס הוא קירומה עיין ערך קירוס תרגום חטובות אטון מצרים ובקרמא מצראה קרמתא: קרמיד   [דאך ציגעל] (ב"ר פ' יג ובירוש' בפ' הרואה בגמ' על הגשמים) וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך רבי חייא בשם רבי יוחנן בתחילה כדי רביעית ובסוף כדי שידיחו פני הקרמיד (בסיפרא בפ' נגעים) ולקחו אבנים אחרות יכול אפי' קרמידין ואפילו לבנים פי' בלע"ז קנלי"קלי (א"ב פי' בל"י רעפים של חרס לכסות הגגות): קרמיון   [נאהמע איינעס פליס] מי קרמיון ומי פיגה עיין בערך בץ ובערך פגי פ"א קרמיון נהר הוא בדרך דמשק והוא אמנה פיגה הוא פרפר מי בצים מלשון בצותיו ירמוך נהר הוא בדרך דמשק: קרמולין   [ווילדע מינצע] (ירושלמי שביעית פי"ג ובירושלמי נדרים פ"ז) קרמולין פטורין מן המעשר פירוש מין דומה לירק ולא יכלתי להבין פי' אמיתי: קרמן   [שטאדטס נאמע] (שבת קלח) אף מטה אסורה בקרמנאי פי' הוא מטה של פרסיים דאמר (שם מז) לא יתכן להחזירה אא"כ יתקע לפי שמלבנותיה וכרעיה דחוקין ואינן נשלבין אלא אם יתקע בהון וכיון שתוקע בהן חייב (ב"ק כג) הרחבה קרמנאי הוו דיירי בה פי' מדקדקי ומנפצי פשתן ובלע"ז קרמנטור"י. (נזיר לא) כי אמר בתוראי דקרמנאי פי' הם אנשים שהיו באותן השנים בבבל בארץ קורמאן שהיא אחורי פרס והיתה מלאכתן שיש להן שוורים שמשכירין אותן לחרישה ולא היו בודקין אלא שורים לבנים שהן לבנים ביותר ולא היו בהן בהרות שחורות כי הלבן יפה לחרישה אבל לעורו השחור עדיף ולעולם אוכמא בחיורא מעלי חוץ מלחרישה בלבד: קרן   [הארן, בלאזהארען, האקען] (שבת מז) קרן פשוטה פטור פי' רב שר שלום קרן זו מכלי שיר היא והיא של קרן ממש והוא של חוליות ויש בהן פשוטות ויש בהן עגולות והן נדבקות זו בזו כשמזמרין בה כדכתיב קל קרנא משרוקיתא והעגולה קשה להדביקה יותר מן הפשוטה והוא כלי ויש בו מלאכה להחזירה לפיכך המחזיר קרן עגולה בשבת חייב וקרן פשוטה פטור אבל אסור ותנן (כלים פי"א) הכוש והאימה וכו' עד קרן עגולה טמאה ופשוטה טהורה (בסוף פרה) קרן של כליבה וקרנים של יוצאי דרכים פי קרן של כליבה מטה של מתים עושין לה קרן של ברזל נקשר המת שלא יפול וקרנים של יוצאי דרכים קרני בהמה או חיה שמוליכין עמהן יוצאי דרכים למלאות בהן מים ולשתות בשביל שלא תשבר (ברכות סב) קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני וכו' פי רגילין ברומי להכריז בקל קרנא משרוקיתא ולומר כן בן מוכר תאנים מכור תאנים כאביך ואל תשנה מאומנותו כי כן טוב לך (שבת קח) נפקא ליה קרנא בעיניה פי' קרן של בשר יצא בעינו (ב"ב טז). קרן הפוך אמרי דבי רבי שילא קרנא דקרש פי' קרן של חיה ששמה קרש לקותא היא כלומר אינו יפה מפני שיש בו גוונים אלא כי כורכמא רישקא במיניה כלומר קרן כרכום שהוא חשוב במינו מכל שאר מיני כרכום בברור שבו כבר פי' בערך בר (בב"ר פ' עו הצילני נא) מסתכל הוית בקרניא וארו קרן אחרי זעירא זו מלכות הכותיים ותלת מן קרניא קדמייתא אלו שלש מלכיות הראשונות וארו עיינין כעיני אינשא בקרנא דא זו מלכות הכותיים שמכנסת עין רעה בממונו של אדם וכו' שבעה שופרות היובלים תרגומו קרן דכריא: קרן   [קירבזס. הארן] מאה קרני בזוזא כבר פי' בערך חגר (שבת קיד) כי קאמר רב הונא בקרני דאומני דלא חזיא ליה פי' שמוצצין בו הדם ואפילו לטלטלו בשבת (מכות טז בגמ' אכל נבלות) האי מאן דשתי בקרנא דאומצא קא עבר משום אל תשקצו (נדה כ) שקלו ליה קרנא קדמייתא לאמימר חזיי' אמר אדום דתנן כי האי גוונא: קרן   [ווינקעל] (פסחים יב) שית בקרנתא קאי פי' בשעה ו' באמצע הרקיע עומדות חמה אינה נוטה לא למזרח ולא למערב אלא עומדת בין קרן מזרחית לקרן מערבית ואי אכיל בו' זמנין דסבר שעדיין היא נוטה למזרח וכבר נוטה למערב הוי שעה ז' (כתובות קיא) אמר אביי בבבל לא חזו חבלי דמשיח' תרגום אהוצל דבנימין וקרי ליה קרנא דשיזבותא פי' קרן זוית ששם ניצולין מחבלי של משיח (ב"ק ל) ור' יוחנן אמר בקרן זוית פי' כגון דקיימא חבית במקצוע רשות הרבים דלא מצי לעייני ומיזל ואנוס הוא (שם פב) שיהו קורין במנחה בשבת משום יושבי קרנות (סנהד' קיב) אלא משום יושבי קרנות פי' אנשי דלא עיילי לבי מדרשא אלא רגילין שיושבין בקרנות העיר ועוסקין בדברי שיחה (ברכות כח) דמצלי רבי נחוניא ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שעמלין בדברי שיחה. ישוחו בי יושבי שער תרגום ימללון עלי יתבי תרע) בי קרנאתא ועוד יש מהן (פסחים ה) ובערך פרצם: קרן   [שטראהל] (שם ח) וקרנים מידו לו פי' אורה מידו של הקב"ה לו לצדיק כמו כי קרן עור פני משה ושם חביון עוזו אעפ"כ שם אצל המקום עוזו כלומר תוקף האור הגדול אצל הקדוש ברוך הוא יותר מאצל הצדיקים: קרן   [הויפט] (בריש פיאה) והקרן קיימת לו לעולם הבא ראש תרגום ירושלמי קרן והשיב את אשמו בראשו: קרון   [וואגען] (כלאים פ"ח) היושב בקרון סופג את הארבעי' (כתובות טו) נבעלת בקרונות בקרונות סלקא דעתך אלא נבעלה בשעת קרונות כשרה לכהונה (גיטין נה) אלו פ' קרוני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר (קדושין עו) ויושבין בקרונות של זהב ומהלכין בראשי גייסות פי' עגלות של זהב ובלע"ז קר"ו (א"ב פי' בלשון רומי מין עגלה): קרונה   [קוועללע] (מגלה ה) ורחץ בקרונה של ציפורי פי' מים נובעים וקרים (א"ב פי' בל"י מעין נובע ומתגבר): קרנזול   [ווינקעל ליניע] (ב"מ קח) פלגי לה בקרנזול (ב"ב יב) מושך עליהן נגרא חולקין זו השדה בקרנזול פי' שדה אשר מזרחה וצפונה מושך עליהם נהר ומערבה ודרומה מושך עליהם נגרא חולקין זו השדה בקרנזול נוטל האחד חצי' מזרח' ודרומה והאחד מערבה וצפונ' נמצאת שנחלקת באלכסון לשני חצאין וכל אחד מהן טריגונא כלומר יש להן ג' זויות לכל אחד מהן ויש לכל אחד מהן נהרא ונגרא שאם ייבש הנגרא ישקה מן הנהר והאי דקאמר חד גיסא לאו כחד גיסא דשדה קאי אלא כל היכא דמשיך נהרא חד גיסא קרי ליה וכיוצא בו נגרא: קירינטון   [וואסע בלומע] (ירוש' דכלאי' פ"ה) ושושנת המלך קירינטון פי' בל"י מין פרח לבן: קרנית   [איינע פפלאנצע] הסאה והאזוב והקרנית עיין בערך סאה (א"ב פי' בל"ר כתר והוא מין עשב הנקרא בל"י אסטפני פירושו כתר כי מן העשב היו עושים עטרות לשום בראשי המסובים בבתי משתאות כי ריחו נודף ועשב זה מין ממיני תבלי קדרה ונקרא בלשון ישמעאל חשאי ובגמרא בהדיא מאי קורנית חשאי עיין ערך אסטפני): קרנס   [האממער] (שבת קב) אף המכה בקורנס על הסדן בשעת גמר מלאכה (שם קכב) קורנס לפצוע בו אגוזים דמחייא בקורנסא וטרסיה עיין בערך טרש פי' קורנס מקבת קטנה של ברזל פטיש גדול (א"ב פי' בל"י קרדום ופטיש תרגום את הולם פעם דמטפח בקורנסא): קרנס   [הארן] (חולין נז) מאני דפרזלא תלו לבקא בקורנסיה פי' בקרנו (כלים פ"א) שלהן לפי משהן קטנים כך כליהם קטנים וכך שנותיהן רגעין הן: קרנסא   [איינע אפפער אוסדרוק] (נדרי' י) קורנסא לא אמר כלום כלומר אינו כינוי לקרבן: קרנס   [לאאז] (ב"ר פ' נט) בקרית ארבע שהיא עולה בקורנסין של ארבעה (א"ב פירוש קירוניס בל"י מעלה ושררה) טעמו גורל: קרונת   [קרונע] כרותות ארזים תרגומו קרנותיהן דארזיא והכותרות אשר על העמודים תרגומו קרונותרן (א"ב פי' בל"י ורומי כותרת העמוד): קרס   [וועבער] (שבת קה) העושה שני בתי נירין בנירים ובקירוס (כליס פכ"א) בנירים בקירוס ובחוט (גמ') מאי קירוס א"ר יהודה מצובייתא פי' כלי שאורגים אותו מין הסיב או מן זולתו ומסננין בו ודומה לו דצבתא מנגבן וקורין אותו מסננת. פ"א אומנות שעושין מן קנים דקים חלקין שבו אורגין אורגים בידים וברגלים והוא קלוט בשתי כמו המרים עצמן ודומה לו וקא מבלבל מצבייתא (א"ב פי' בל"י חוט הערב אשר גם שמו מיתון בל"י וקוראים כן חבור הערב עם השתי באריגה): קרס   [זויער] (ברכות ס ב"ב צה) על הפת שעפשה ועל היין שהקריס ועל תבשיל שעברה צורתו אומר שהכל נהיה בדברו (ע"ז ל) האי חמרא דאקרים ל' יום קמאי יש בו משום גילוי פירושו בערך פרצם (א"ב וכן בלשון רומי חומץ חזק אקריס): קרס   [ריסין] (ב"ר פ' יב) למלך שהיה לו שני כוסות דקים אמר אם אתן בהן חמין נבקעין צונן נקרסין (א"ב תרגו' אם בשרי נחוש אין בשרי קריס כנחשא): קרס   [צייטען] מהו לעתים ר' תנחומא אמר לקירסין ס"א לקילסין. ס"א לעיבורין. ס"א לקירטין וכבר פי' בערך קרטין (א"ב פי' בל"י עת וזמן בנוסחאות כתוב רבי יוסי בן קוצרי אמר לעיבורין): קרסטל   [קארב] (שבת נג) תולין קרסטל לבהמה (ב"מ פ) מביא פול מאותו מין ותולה לה בקרסטל שבפיה (ב"ר פ' סא) ר' ירמיה שלח לר' זעירא חד קרסטל דתאנים היינו טרסקל פי' סל: קרסטילין   [קרישטאל] תרגום על רצפת בהט ושש קרוסטלינין ומרמרין פי' בליו"ר זכוכית ואבן זכה כלבנת הקרח: קרסטמל   [גאלד אפפעל] (בריש כלאים ובריש מעשרות ובריש עוקצין). האגסין והקרוסטמלין פי' ג"רוסומילי פ"א אגסין ובלע"ז פורימ"ילי פי' תפוחים קטנים שדומין לעפצים הנקראים מיל"י ((א"ב פי' כרסומלין בל"י מין פרי ונסתפקו הכותבים בפירושו י"א שהוא המכונה ברקיק בלשון ישמעאל והוא פרי כמו אגס): קרסי   [עססיג] תרגום הוות לאביו בן כסיל בר סכלא קשה הוא לאבוי היך קרסי: קרסל   [קנעכעל] (חולין נט) וארבע כנפים וקרסולים (בריש אהלות) עשרה בקרסול פי' גב"ולא מן ולא מעדו קרסולי: קרסל   [דערנער] קמוש וחות במבצריה תרגום קרסולין וחוחין קמוש יירשם חוח באהליה': קרסם   [אבפרייסען]. (פיאה פ"ב מנחות עב) קירסמוה נמלים שיברתה הרוח עיין בערך זרד פי' חותכין שבולת לבדה וישאר התבן עומד. וי"א שנוטל הענפים שייבשו והוא כמו זימור אבל זימור לכרם וקירסום בשאר אילנות. כי יאכלנו הארבה תרגום ירושלמי ארום יקרסם יתיה גובא (א"ב כמו יכרסמנה חזיר מיער): קרסם   [שלעק] (ירושלמי בפ' היה קורא) דלא ילקי בר נש קורסס לא אכיל ליטרא דקופד פי' היינו ברדל שפירשנו במקומו: קרף   [איין ארט געשיהר] (כלים פ"ד) שולי קירפיות פי' כלי חרם שאין להן שולים לשבת אלא יביאו כלי חרס אחר כמין גביע ומושיבין הקרף הזה עליו וי"א כלים הן ונקראין בלשון תלמוד קורפי: קרפדאי   [פלעדער מויז] (חולין סג) אמר אביי בואת שבעופות קיפוף בואת שבשרצים קרפדאי ספר אחר אשכרתי: קרפטא   [באנק] (קדושין ע) ליתיב מר אקריפתא א"ל מיסני ליה למר למימר ספסל כדאמור רבנן או אסטווה כדאמרי אנשי: קרפסא   [קערפער] (בילמדנו בריש בהעלותך) מנור' של זהב קורפסה של זהב פי' קונקי של זהב (א"ב פי' בל"ר גוף): קרפסינון   עיין ערך איירינון: קרפף   [פערצוימטער ארט] (עירובין נז) נותנין קרפף לעיר. (ביצה לא) מן הקרפף ואפילו מן המפוזר פירוש מקום שמיקף מחיצות בלא קירוי כמו חצר: קרץ   [אב בייסען, אב שניידען] (יומא לב חולין כט) קרצו ומירק אחר שחיטה (גמרא) מאי קרצו אמר עולא לישנא דקטל כדכתיב קרץ מצפון בא (נדה בפרק בא סימן) שתי שערות וכו' עד רבי אליעזר אומר כדי לקרוץ בצפורן רבי עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג פירוש ענין תפישה (מקואות פ"ח) קירצה שפתותיה כאילו לא טבלה כדאמרינן כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבתו אבל אם היה הפה פתוח ויכול ליכנס בו המים אינו חושש אם לא נכנס כדאמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו (פיאה פ"ז) אם נקרצת עם האשכול פי' אם מתאחזת ומדבקת (עירובין סה) אי קרצתן כינה לא גרסינן: קרץ   [קאליכדיג בראד] (כלי' פ"ח) שרץ בתוכו והקרץ בנתיים פי' ככר עגול שמו קרץ. חלות מצות תרגום גריצין פטירין (בתוספות חלה בסוף פ' ר' יוחנן) משתעשה מקרצות (בריש טהרות ובריש טבול יום) מקרצות נושכות זו בזו וככרים נושכים זה בזה והאופה חמיטה על גבי חמיטה (כלים פי"ו) התקינו להיות קורץ עליו פירוש לערוך עליו הלחם וי"א לחתוך עליו הבצק מלשון מחומר קורצתי: קרץ   [אנשווערצען] (ברכות נח) אכל קורציה בי מלכא פי' קרא עליו מלשינות וכן תרגום קרא בגרון אכלי קורצין לא תלך רכיל לא תיכול קירצין: קרץ   [זיך פריאה אויף מאכען] (ויקרא רבה פ' קדושים תהיו) אי קרצת לא אחשכת פי' אלו הגעת לשחר לא הגעת לערב (ובאמור אל הכהנים פ' סביב) חד זמן קרץ מגש אצל שוטר ותקם בטרם יכיר איש תרגום וקמת בקרציתא עד לא אישתמודע גבר ית חבריה ותבא אל חמותה תרגומו ואתת לות חמותה בקרציתא (במגלת איכה ספקו עליך כפים קרץ וזבניה ובגדר דרכי) לא הוה בר נש קרי' לתאנה פירוש דצפרי קדמאי מנהון: קרץ   [לאקען] (דברים רבה פרשת ואתחנן) מהו המספר קומי זה המספר פאת ראשו ועושה תפיסת קורצין פירוש בל"י תלתלי שער ובפרט אצל המצח ופיאותיו: קרצובין   [ארט דיסטעל] תרגום כמשוכת חדק קרצובי וכובי: קרצטיונא   עיין ערך כרסטיותא: קרצל   [קניא, קנעכל]. (ב"ב עג) דקאי עד קרציליה במיא תרגום ויעבירני במים מי אכסיס מי קרצולין: קרצף   [קראטצען, רייבען] אבל מקרצפין כבר פי' בערך קרד (א"ב תרגום חרש להתגרד בו פחר לאיתקרצפא ביה): קרצית   [פליג] (גיטין פז) מאי קרצית אביי אמר דידבתא דביני כיפי פי' בערך דדב (א"ב זבוב בין אבנים): קרקא   [פאנטאפעל] (יבמות קב) ההוא קורקא מקרי פי' מנעל של עור והוא עב ופעמי' יעשנו מן שרי עורות מדובקים בקולן ולמטה עור עב והוא כעין מוק תחתיו מעץ וקורקא תחתיתו עור עב: קרקבן   [קראפפ] (חולין נו) ניקב הקרקבן (ובגמ' סימני העוף) כולהו עופות טהורין קרקבנן נקלף (ברכות סא) קרקבן טוחן (א"ב תרגום ירוש' והסיר את מראתה ויעדי ית קורקבניה): קרקז   [ארטס נאמע] (נדרים נא) מאי דלעת הרמוצה אמר שמואל קרי קרקוזאי פי' דלועין עגולין: קרקומניקין   [קייטין] (מדרש שיר השירים פסקא אתי מלבנון) אחריך ילכו בזיקים קריקומניקין פי' בל"י טבעות הכבלים ובמקומות אחרים כתוב כירומניקיס ע"ש: קרקן   [איינגיסונג] (נדרים נא) בקורקני דאמך פי' במזיגת אמך: קרקס   [ארט באהנע] (בסוף מעשרות) רמ"א אף הקרקס (ירוש') אלו הן הקרקס כל שעוקציהן מעוטין והלקטיהן מרובין מה דמי לה א"ר יוסי כגון אילין קונייתא פירוש כמשמעו בלשון ערבי קלקס והוא ממין הלוף שפירשנו במקומו: קרקס   [רינג] (בריש ברייתא דר"א) קורקסי השמים במימי אונקינוס אחוזין ועשית קרסי נחשת (ב"ר פ' יט) אפי' קורקסין של זהב עשה לו (א"ב פי' בל"י טבעת): קרקס   עינא דקורקסא כבר פירש' בערך סרבן: קרקס   [טעאטער] בתי קרקסאות ובתי תיאטריות פי' בערך תיאטריות (א"ב תרגום ונגינות שותי שכר וזמריהון דאזלין למשתי מרוות בבית קרקסון): קרקס   [קיסטען] (ירושלמי נדרים פ"ט) אין אתון כל גמליא דערביא לא טענין קרקסייה דאפותיקי דידי פירש המפרש ארגזים ותיבות: קרקע   [גרונד, באדען, פעלד] (סנהדרין עד) אסתר קרקע עולם היתה פי' אסתר היתה צדקת ולא שמה דעתה לעבירה וכקרקע זו לא זזה ממקומה אלא כאבן שאין לה הופכין: קרקף   [קאפף] (שבת סז) אקרקף דארי ואאוסי דגוריתא פירוש אקרקף דארי אראש דארי ואאוסי דגוריתא אחוטם של כפיר במשרא דכרתי בערוגה של כרישין חבטתיה כגון חובטין בלועא דחמרא חטרתיה בלחי החמור הכיתיו כבחוטרא (ר"ה יז) פושעי ישראל בגופן מאי ניהו אמר רב קרקפתא דלא מנח תפילין (יבמות עמ עירובין כב) קרקפתא חזיתיה לרישך ביני עמודי כי א"ר יוחנן להא שמעתא פירוש אדם גדול ראיתי ראשך בין העמודים של בית המדרש פ"א בעל גלגולת גדולה נקראת קרקפנא (ב"ב נה) כרגא אקרקפא דגברי מנח: קרקפל   [שעדעל] (ע"ז יא) ומניחין קרקפלו של ר' ישמעאל בראשו (חולין קכג) ואל תתמה שהרי קרקפלו של ר' ישמעאל מונח ברומי פירוש עורות שהפשיטו מן הראש של בני אדם נקראין קרקפלין בלשון יוני (א"ב פי' בלשון יוני עצם הראש אשר בתוכו המוח): קרקר   [קרעכטצען. שרייען] (ב"ב פג) אפיקו ליה קורקור מהכא פי' צפצוף העורבין וזעקתם (תענית כט) מקרקר עליהן כתרנגולת שמקרקרת על בנים פי' מקרקר קיר ושוע אל ההר (חולין נג) אינהו נמי מקרקרן פי' מתרעדין וצועקין (בילמדנו ויהי חשך ובפסקא ויהי בחצי הלילה) צפרדעים קרקורן היה קשה נהן יותר מהשחתתן כלומר זעקתם (א"ב פי' בל"י פועל הצועק וההומה). קרקר   [פערוויסטען] (ב"ר פ' עה) וישב לבן למקומו חזר לדיוויו מלמד שנכנסו לסטים לביתו והיו מקרקרין כל הלילה כמו מקרקר קיר: קרקר   [באדען] (חולין נד) ת"ש מהא דתנן (כלים פרק כ) הדקין שבכלי חרס קרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן כדי סיכת קטן ועד לוג פירוש הכלים הקטנים אם נפחתו ונשתייר בשוליהן שהן קרקרותיהן והיינו קרקרותיהן או בדפנותיהן שהן הצדדים שיעור שיש בו במקום שלא מסומכין ויכולין לקבל אפילו כל שהוא עדיין מקבל טומאה ולא נאמר בפי' כמה שיעור קבלתו ושיעור של אותו כלי כשהיה שלם למטה כדי סיכת קטן, למעלה עד לוג מלוג עד סאה ברביעית פי' הכלי כשהיה שלם היה מחזיק למטה לוג למעלה עד סאה ונפחת ונשתייר ממנו כדי רביעית עדיין עומד במקומו כדי לקבל טומאה בזה נתן שיעור בכלי כשהיא שלם למטה ולמעלה ובשיור כשנשתב' וכן מסאה ועד סאתים בחצי לוג אם היה כלי שהיה מחזיק בתחלה למטה סאה למעלה עד סאתים ונשבר ונשתייר ממנו שמחזיק חצי לוג מקבל טומאה וזה שבראש המשנה יושבין שלא מסומכין ולא פי' כמה מחזיק יש לומר הואיל כשהיה שלם שיעורו כדי סיכת קטן שיורו כשנשתבר כדי סיכת אבר קטן של קטן בן יומו כמפורש (שבת ע) לענין הוצאת שבת וי"ל וילמד סתום מן המפורש חצי לוג בסאתים חלק א' מצ"ו חלקים בה וכך רביעית בסאה חלק אחד מצ"ו חלקים בה גם אלו הדקין אם ישאר להן תוך והן יכולין לקבל חלק אחד מצ"ו בלוג מקבל טומאה כדאמרינן בכל מקום סמכו ענין לו ותו אמרינן קתני בסיפא והוא הדין ברישא (כלים פכ"ח) התחיל בה מפיה טהורה עד שיגמור את קורקרותיה (אהלות פ"ט) קרקרתה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת פי' קרקעיתה: קרקש   [שלאגען, קלינגטי] (ברכות סב) מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזי בלקני (פסחים קיא) ואי לא נקרקיש נכתמא אחצבא (כתובות פה) אי פקח הוא מקרקיש ליה זוזי וכתב ליה שטרא בשמיה (גיטין מ) מוקמינן ליה אפיטרופא ומקרקיש ליה זוזי וכתב ליה גיטא דחרותא על שמיה (א"ב ענין מותר נקישה וקשקוש): קרקשיא   [קוואסטען, האקיל] (ירושלמי שבת פ"ו) הקשורים קרקושיא פי' קורקוסין וקרסים: קרר   [קוטשער] (ב"מ עה) השוכר את החמר ואת הקרר להביא פרייפרין פי' בל"ר מנהיג הקרון: קרירטון   [קרייטער וויין] (ירוש' שבת פי"ח) מהו מישתי קרירטון בשבתא פי' קלריטון בל"ר יין מעורב במיני רפואות לכן משיב אם לתענוג מותר אם לרפואה אסור: קרש   [פערדיכטען, פערגליווירען] (פסחי' סד) שמא יניחום ויקרש הדם (טהרות פ"ג) קרשו הרי אלו שנים חזרו ונמחו (סוכה יב) זה הכלל ואימא יין קרוש הבא משניר שדומה לעיגולי דבלה פי' הוא כדגרסינן (שבת עח) תאנא יבש כזית רבי משה כלפו מן בארי אמר יש לו ראיה בתרגום ירושלמי וקרח בלילה וקרישא בליליא: קרש   [איינהארן] (חולין נט) קרש טביא דבי עילאי פי' יש בחיות בריות גדולות כמו הענקים בבני אדם והם במקום פלוני (א"ב (ב"ב טז) קרן הפוך שדומה לקרנא דקרשא (חולין נט) קרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחד פי' בל"י קרן ויש חיה אשר לה קרן אחד במצחה ולקרן סגולית הרבה ברפואה): קרשן   קרשיני בבלייתא ס"א כרשיני עיין בערך פייס: קורת   החצים הביא בעל הערוך בערך קר: קרתן   [לאנדמאן] (דמאי פ"ו) קרתני שקבל שדה מירושלמי פי' בלשון ערבי קורין לכפר אלקריא: קש   [צוזאממען שלאגען] (בכורות מד) המקיש בקרסוליו פי' כשהולך מקיש קרסוליו זו בזו ומשמיע קול והוא הקישן שבגמרא ועיקרו מן דא לדא נקשן (זבין פ"ד) זב שהקיש על כציצטרא פי' הכה כאותה ששנינו הקיש בקנה (מנחות פז סנהד' כה) בנקישא תליא מלתא פי' שסופק כפיו זו לזו כדי להפריח יונו ויקדים לאידך יון אמר אנא ידענא למנקש טפי ולא גמר ומקני הילכך פסול אבל תולה בדעת עצמו כגון משחק בפספסין דלאו בכח תליא מלתא פי' שסופק כפיו זו בזו אמינא גמר ומקני קמ"ל (ב"מ נח) במשלם שערי מן כדא נקיש ואתי תיגרא פי' בהפנות התבואה מן הכלי כלומר נשאר הבית ריקן מן המזון דופקת המריבה ובאה (מגילה יב) בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו פי' דפק (ב"ק נב) מהו דתימא איבעי ליה לנקושי עליה קמ"ל פי' לדפוק (עירובין ג) ואי נקש ביה סיכת וחבריה ביה חבריה. ותתקע את היתד תרגומו ונקשת ית סיכתא וכן ותתקע ביתד דדלילה (סנהד' סה כריתות ג) הקשת זרועותיו הוי מעשה פי' שמקשקש בזרועותיו: קש   (סוטה ד) ברכיכא או באקושא כבר פירשנו בערך. אקש: קש   [פערזייערן] (פסחים מו מנחות כה) נהי דחמץ גמור לא הוי נוקשא הוי פי' נוקשא כגון עמילן של טבחין וזומן של צבעין וקולן של סופרים שנתחמץ מאליו בלי שאור: קש   [אלט ווערדען] (ב"ב קסז) היא היא קשיא ובגר לה קלא (ב"מ קט) ההוא גברא דקביל פרדיסא לעשר שנין וקש לה' שנין (כתובות צד) דההוא גברא דמשכן פרדיסא לעשר שנין וקש לה' שנין פי' זקן מלשון קשיש וישיש ואתם ישישים תרגומו ואתון קשישין קש דינא פירשנו בערך זקן: קש   [פערגלייכען] (סנהדרין קיא) מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ פי' מדמה ומשוה: קשקש   [גראבען] (סוכה מד) תרי קשקושי הוו חד אברויי אילני וחד סתומי פילי כבר פירשנו בערך אבר יש מפרשין קשקוש היינו עידור אלא שעידור בגפנים וקשקוש בזתים: קשקש   [קלינגען, אנשלאגן] (חולין עד) נעשה כאגוז המתקשקש בקליפתו (שם צד) תנו רבנן לא ילך אדם לבית האבל ובידו לגין המתקשקש (שם קכה) כיון דאיכא כזית מת המתקשקש: קש   [הארט ווערדען] (נדה מז) ת"ר אלו הן סימני בגרות ר' אליעזר בר' צדוק אומר משיתקשקשו הדדין פי' נטו ונתקשו הדדין וגם צמחו לה שערות פ"א נתגדלו כל כך שנוקשת זו בזו. נראים הדברים שזה וערך של מעלה והראשון שייכי בהדי הדדי: קש   [שטרויא] (כתובות ס) צינור שעלו בו קשקשים (בסוף תוספתא עירובין) צנור שעלו בו קוצים וקשקשיות דורסן ברגליו בצנעה כדי שיצאו המים (ב"ב פ) כגון שזב על גבי קשקשית פי' כגון שנפל עצ גבי הקש ועל התבן דמטושטש הוא ומוקצה הוא (שבת נג) ובקשקשין שעל גבי השבר פי' עשב שמשים על גבי המכה פ"א דפין של עץ שנותנים על השבר שלא תתחכך (א"ב ובקשישין כתוב בנוסחאות): קשקש   [שיפין] (חולין כז) עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד תדע שיש ברגליו קשקשין כדגים (שם סו) ובדגים תנן התם (נדה נו) כל שיש קשקשים ויש לו סנפיר אלו הן הקשקשים הקבועים בו וסנפירין שהוא פורח בהן (גמ') ממאי דקשקשת לבוש הוא דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש: קשבא   חצב קשבא כבר פירשנו בערך חצב: קשב   [ארט בוים] (ב"ק נח) ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה פי' קשבא ציני והוא מין דקל והוא דקלא פרסאה שמעולה ושמן ודקלא ארמאה הוא קל וכחוש. ס"א דקץ תלתא מחבריה פירוש תלתא דקלי קץ מיניה לדידי חזו לי הנהו דקלים דקץ וג' ג' בקינא חדא הוו קיימי שהיו עומדין ג' דקלים בשרש אחד וקץ חד מהנהו תלתא: קשב   [מערקען] (גיטין נז) וליעלין בך תלמידך דאנהו קשבי דחייא קליל פי' ישכבון עמך חד מן תלמידך במטה דליהוי משוי משום שהם יודעין שהחי קל: קשווה   [געשיהר] (סוכה מר' רבי יהודה אומר שני קשוואית היו שם פירוש כלים כעין קשות שפירשנו בערך קס: קשט   [איין געווירץ] (כריתות ו) הקושט שנים עשר הקושט והחמם עיין בערך חמם פי' כשרתא בלישנא דרבנן ובלע"ז קושט"ו (א"ב פי' בל"י ורומי וערבי מין בשם והוא עץ קטן וריחו טוב וטעמו מר אבל חריף מאד והלבן אשר הוא קל הוא נבחר): קשט   [באגען, צילען, ווערפען] (כלים פכ"א) במכבש של חרס ובקשטנית טהור פי' כמין קשת העשוי על המשור הקטן שמו קשטנית פ"א קשת שעל גבי כלי הנכבד וחד שבו נוקבין המלחים נסרים נקרא קשטנית (בתוספתא שבת בפ' אע"פ) ולא יקדיח בקשטנית (א"ב (מדרש במדבר רבה) יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ פי' מורה בקשת תרגום ירושלמי או ירה יירה או גירי דאשא יתקשטון ביה): קשט   [ציהרען, פוטצען] (כלים פ"א) מה הקב"ה מקשט כלות (א"ב תרגום וככלה תעדה כליה וככלתא דמתקשטא בתיקונהא): קשיטה   [איינע מונצע] (ר"ה כו) בכרכי הים קורין למעה קשיטה (ב"ר פ' פ) אשאל לי מרגלותיך אשאל לי קשיטיך הדא אמרתא למרעיא אפיק הדא קשיטה למרעיא ויתנו לו איש קשיטה אחת תרגום ויהבו ליה אינש מעה ואית דאמרי מרגליתא ואית דאמרי חורפא: קשייתא   [קערנער פאן אליוען] (יומא עט) היינו דאמרי אנשי תרי קבי תמרי תרי קבי קשייתא וסרוח (חולין מח) ההיא קשייתא דאשתכח במרירתא פי' גרעינים של תמרים או של זיתים: קשן   הקישן והקלבן כבר פי' בריש זה הפ': קשק   [שלאס, טהארם] בקשקי ואברוארי כבר פי' בערך אברוארי (א"ב קשקושי כתוב בנוסח'): קשר   [בינדען, קוואסטען] (שבת מו) רבה בר פפא אמר קישרי כבר פי' בערך אנקטמין. קשרי פיאה כבר פי' בערך פיאה (שביעית פ"ג) רבי יוסי אמר משיקשר פי' משיעשה קשרים קשרים שכיון שנתקשר קשר העליון מיד הוא יבש (בפ' אחרון במקואות) אלו שאינן צריכין שיבואו בהן המים קשרי העני פי' הקשרית שבבגדי העני אינו צריך להתירם בשעה שטובל הבגד פ"א קשרים שיש לבגדי אנשי המלכות בגדים נפתחים ונסגרים ויש לנשים עדי כדכתיב התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה וכתיב והצעדות והקשורים ומתרגמינן וקילמומסיא (נדה נב) אחת על קשרי אצבעותיה של ידו אחת על קשרי אצבעותיה של רגל (סנהד' קח) ת"ר שלשה שימשו בתיבה וכולן לקו ואלו הן עורב וחם וכלב כלב נקשר עורב רק חם יצא ממנו כוש שלקה בעורו וישנו בערך פחם: קשר   [גירטעל] (בפסקא דאחרי מות ובויקרא רבה בריש אחרי מות ובכי ימוך פ' אשרי משכיל) וזה חלקי מכל עמלי איכא דאמרי קידיה איכא דאמרי קניה ואיכא דאמרי קושרתיה. קשת   [רעגען בויגען] (ברכות נט) על הקשת כשרואה אותו מברך בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו (קדושין מ) והא תנן כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא בא לעולם רבה אמר זה המסתכל בקשת פי' מהרהר בלבו שיש דמות כדכתיב כמראה הקשת וגו' והרואה בקשת אסור לו להסתכל בו היינו הבטה ביותר כדי שלא יראה דמות כבוד ה' אלא יהפוך פניו ממנו ויברך וכדכתיב בסופיה דקרא ואפול על פני וגו' (סנהד' צב) כל המסתכל בערוה קשתו ננערת שנאמר עריה תעור קשתך פי' ערוה של אשה קשת שלו ננערת אבר שלו מתחסרת להזריע שנא' עריה משמע ערוה כלומר אם מסתכל אתה בערוה נעור קשתך (יבמות יז) מתרמוד מאי טעמא לא וכו' עד שיתא אלפי קשתוי שנפנו על בנות ירושלים שנאמר נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה (בב"ר פ' נו) ויירש זרעך את שער אויביו זה תרמוד וכו' עד בחרבן ראשון העמידה פ' אלפים קשתים וכו'. ס"א כשטים. ס"א קשטים. לא יורה שם חץ תרגומו לא יקשות תמן גיר: קשתא   [ארטס נאמע] (בב"ב פח) ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא פי' קשתא שם מקום בעיליתא בעלייה: קף   [גראף. האנד] (פסחים ל) קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא (יומא לז) בקתהא דנרגא חציני (ביצה לג) ואע"פ דחזו לקתהא דנרגא וחציני (ב"מ כו) אמר רב אשי סכינא בתר קתיה (שם פב) בדשמואל קא מפלגי דאמר שמואל (שבועות מג) האי מאן דאוזפי אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עילויהו וכו' (ב"מ קג) ומהדר ליה קתא פירוש יד הסכין ויד נרגא וחצינא ומגלא נקרא קתא: קתא   [ארט פויגיל] תרגו' קאת וקפוד קתין וקפידין: קתדרה   [שטיהל, זעססעל] (כתובות נט) ארבע יושבת בקתדר' (כלים פ"ז) היתה מוטה על צדה כמין קתידרה (ובפ' כד) שלש עגלות הן העשויה כקתידרה טמאה מדרס פי' עגלה עשויה כספסל והוא כורסא והוא כסא והוא גוהרק (סוכה נא) וע"א קתדריות היו שם כנגד ע"א זקנים (ברכות מג) אורחין נכנסין ויושבים על גבי ספסלים ועל גבי קתדריות (ב"ר פ' עה) ויקח לו את כל אלה על דעתיה דרבי יהודה קתדרין דדין כל קביל דדין (א"ב פי' בל"י ורומי מין כסא מוכן לאדם חשוב): קתל   [שינקע] (מגלה יב) וישנה ואת נערותיה לטוב ושמואל אמר קותלי דחזירי (חולין יז) ובתים מלאים כל טוב קותלי דחזירי פי' בלע"ז פכי"ש פ"א של גאון חתיכות של בשר שמן מבשר חזיר שעושין אותו מקמח וסולת ונקרא קתל ובטיית כותל ויש ששונין הא דמגלה קדלי דחזירי ומפרשין עורף של חזרת כלומר ראש של חסא: קתליכוס   [גענעראל, שאטץ מיינסטער] (בילמדנו ויקרא יעקב) למלך שעשה לאוהבו קתוליכוס שלו האמינו על אוצרות שלו (ירוש' בשקלים בפ' אלו הן הממונין) תנא משני קתולוקין (א"ב פי' בלשון יוני ורומי איש ממונה על כל דבר בית וביד לעשות מה שירצה): קתון   [בעכער] (יומא מג) והיות מן קיתון של זהב (סוכה כט) ושפך הקיתון על פניו (סנהד' נב) למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ בתחילה דומה לקיתון של זהב וכו' (א"ב פי' בל' יוני מין צלוחית וכוס): קתר   [דיסטיל. דארן] (בילמדנו) והרי הארץ מתקנת לכם קתרין ונתנה הארץ יבולה ואין הארץ מתקנת לכם קתרין ואת ארצכם כנחושה ענין קוץ ודרדר: קתר   [פעלז] וישימו בסלע ביתם תרגומו ועבדין להון ביתא בקתרין: קתרוס   [בייא נאמע פאן איין אבגאטט] אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקלמוסין עיין בערך קולמוס (א"ב פי' בל"י אליל ואשת הזמה הנקראת גם בלשונם אפרודיטי): קתרוס   [עדער בוים] אדרא עיין בערך תדר (א"ב פי' בל"י ורומי עץ גפר ושטים ונקראו גם בלשונם קדרוס): קתרוס   [שפיעל אינסטרעמענט] תוף וחליל ויין משתיהם תרגומו קתרוס ואבובא קתרום סבכא פסנתרין וסומפוניא (א"ב ארבעה אלו כלי נגון של יוני' הם ונעתקו אל הכשדי' ושמותם לעד ופסנתרין הוא פסלתרין בל"י וקתרוס סבכא וסימפוניא כן נקראים ושרשם יוני אבל כנור ונבל נעתקו עם שמותם מן היהודים ליונים): נשלם ערך הקוף

אות הרי"ש

אחל אות הריש ר   (יבמות סה) היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה ביורה כחץ (נדרים לו) הכא נמי היא גופה אמרה נהי דבביאה ידע בעלה ביורה כחץ מי ידע משום הכי משקרא (א"ב ירה הוא העיקר והוא לשון פסוק או ירה יירה): ר   [דער בוכשטאב] (בויקרא רבה פ' ראשו) אם אתה עושה ר' ד' אתה מחריב את כל העולם כגון לא תשתחוה לאל אחר אם עשית ד' ר' אתה מחריב את כל העולם כגון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכן אם עשית כ' ב' ב' כ' ה' ח' ח' ה': ר   [איין זעהען] (חולין ו) התם מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא. (עירובין סג) המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה (א"ב למה הביאו כאן ואין זה מקום העיקר וכבר הביאו בערך מוריא וגם אין מקומו שם): רא   [זעהן] (בריש פיאה) הפיאה והביכורים והראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה מפורש (חגיגה ז) עד אבל אמרו חכמים הראיה מעה כסף וחגיגה ב' כסף ועוד מפורש בערך חג. מראות נגעים כבר פי' בערך דע. בשילה אוכלין קדשים קלים בכל הרואה פי' העומד בשילה כל מקום שרואה מלא עיניו אוכל קדשים קלים ומעשר שני ולמה בכל הרואה מפורש בערך קלע (כתובות נ) וראה בנים לבניך שלום על ישראל כיון שבנים לבניך שלום על ישראל דלא אתו לידי חליצה ויבום (בילמדנו בסוף פ' אלה תולדות) אמר איוב ידעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה והוא אמר וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אלא ללמד לבריות שלא יאמרו עדות אא"כ ראו שנא' והוא עד או ראה (ברכות ז) אמרה לאה ראו מה בן בני לבן חמי: רא   [פירכטען] (בילמדנו בפ' קדושים תהיו) ירא את ה' בני ומלך אמר הקב"ה ירא את השם בני ואח"כ מלך שנא' ירא את השם בני ומלך ועם שונים אל תתערב עם אותן שאומרים שני אלוהות (הם הפרסיים) הן אל תתערב ד"א עם אותן שהם משונים במעשיהם ונעשין אפיקורסים אל תתערב: ראיה   [נאמע] (בילמדנו בכי תשא) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת הוליד את אחומי ואת להד אלה משפחות הצרעתי בצלאל שם שקראה לו אמו והקב"ה קרא לו ה' שמות על שמושל משכן ראיה שהקב"ה הראה לישראל שהוא מתוקן מבראשית לעשות את המשכן שיבל שהוא בא להעמידו יחת שנתן חתיתו של הקב"ה על ישראל אחומי שאיחה ישראל להקב"ה להד שהעמיד הוד והדר שהיה הדרן של ישראל ור' חייא בר אבא אמר להד שהדל שבשבטים נזדווג לו שנא' ואתו אהליאב: ראמות   [עדעל שטיין] וכדכד נתנו בעזבוניך תרגומו אבנין טבן ומרגלין: ראש   [אנפאנג, הויפט, שפיטצע] תני דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה פי' אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא על ידו מעודו אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו וכך היא מדתו של הקב"ה שלא לחייבו מבתחילה כדכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמר רבא ועון עצמו אין נמחק אלא תלוי הוא ועומד עד שעת מיתתו ואם נמצאו זכיותיו מרובין עונותיו עברו ראשון ראשון והלכו להם ויהיה במחיצתן של צדיקים ואם נמצאו עומתיו מרובין מתחשב גם הראשון התלוי ועומד בכלל העונות שעשה אח"כ וקיימא לן דהני כולהו בזמן שמת בלא תשובה אבל אם מת בתשובה הקב"ה מוחל לו על כל עונותיו שנא' ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו פ"א והיא המדה היא המדה השביעית בויעבר שנקראו י"ג מדות והא ורב חסד ב"ה אומרים מטה כלפי חסד ופי' רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון ומתרבה החסד. החמם וראשי בשמים עיין בערך חמם פי' ראשי בשמים בלע"ז מוסקא"טא (א"ב כמו בל' מקרא בשמים ראש ענין חשיבות) (סנהד' לה) קח את כל ראשי העם והוקע אותם אם העם חטאו ראשי העם מה חטאו א"ר יהודה אמר רב אמר לו הקב"ה למשה חלק להם בתי דינין מ"ט אילימא שאין דנין שנים ביום אחד והא א"ר חסדא לא שנו אלא בשתי מיתות אבל במיתה אחת דנין אלא כדי שישוב חרון אף מישראל. ר"ה אסור בתענית מהכא (ירוש' תענית יט) ר' עקיבא אמר מתריעין אבל לא מתענין שכן מצינו בר"ה מתריעין אבל לא מתענין (ר"ה יט) תיפוק לי' דהוה יום שלאחר ראש חדש בתשובות הגאון רב שר שלום כתיב בר"ה בשני ימים אומר בין בתפלה בין בקדוש היום מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון (שבת פה) מי לא תנן (כלאים פ"ג) היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחר מותר (כלים פי"ח) כיצד מודדין אותו ראש תור (סוכה ו)אותו טפח היכן מעמידו רב אמר כנגד היוצא פי' סוכה זו יש לה שתי דפנות מערבית ודרומית ורוח מזרחית ורוח צפונית פנויין וזה הטפח יעמוד בקרן מזרחית כנגד היוצא מסוף דופן דרומית כדי שיהא לדופן מזרחית כצורת פתח ויהיה היכר לפתחה ויעמידנו כנגד ראש תור בזוית של רוח צפונית מערבי' כדי שימתח חוט מזוית צפונית מערבית לסוף דופן דרומית באלכסון שתק רב. פ"א כנגד היוצא כנגד אותו קצה הדופן יוצא והוא ודאי מקום הפתח אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דקאמרת לאוקומי בקצה כלפי חוץ במקום הפתח כדי שיהא כנגד היוצא אפשר דמוקים ליה גוואי והוא כנגד היוצא בראש תור דאע"ג דבריבועא אינו כנגדו באלכסונא ישנו כנגדו וברירא מילת' דהכי הוי ראש תור באלכסונא עדקאמרינן (ב"ב סב) מצר לו מצד א' ארוך ומצד א' קצר אמר רב לא קנה אלא כנגד הקצר אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור והכן אמרו לענין סוכה כד הויא דופן אריכה ודופן קצרה זו לזו כנגד ראש תור וכיון דפרושה כנגד ראש תור ולפנים וכנגד היוצא לחוץ אשתכח דרבי יהושע בן לוי לא פליג על מאן דאמר יעמידנו כנגד ראש תור אלא הכי קאמר אע"פ שמעמידו כננד ראש תור ירחיק מן הזוית פחות משלשה לפני שהוא כלבוד דמי וכמו שישנו בזוית דמי וקא הוי בה נמי היכרא טפי ואתי מיניה הכשר סוכה דהוא ז"ט הואיל ופחות מן שלשה הזויות וטפח שוחק שמעמידו ועד פחות משלש מאחוריו נמי כלפי הפתח כלבוד דמי נמצאו ז' טפחים (א"ב פי' תור בל"י חד ונכנס לפנים) (נגעים פי"ג) בית הבנוי ראש ופתין כבר פי' בערך פתין. ראתן   [רינען כון דעם קערפער] (גיטין ע) (נדה יז) הקיזו שריהן ושימשו הוויין להן בנים בעלי ראתן (ב"ר פ' מא וינגע ה' את פרעה ובויקרא רבה בריש זאת תהיה) אמר רשב"ג מצאתי זקן אחד מוכה שחין בציפורי ואמר לי כ"ד מוכי שחין הן ואין לך מכולן רע לתשמיש אלא ראתן בלבד ובו לקה פרעה הרשע (א"ב פי' בל"י כל מין נזילה וגם זוב דם ושכבת זרעו שלשול): רב   [פיעל מער] (רבי) [אלס טיטעל] (ירושלמי בפ"ב בכתובות) לא הלכו למדת הדין לממון אחר הרוב רוב המדב' שבלשונו כבר פי' בערך לשון (יומא ד) ריבוי שבעה ומשיחה שבעה פי' רבוי ז' מה שלובש כ"ג ח' בגדים שבעה ימים משיחה ז' פי' שמושחין אותו ז' ימים משמן המשחה ואח"כ הוא כ"ג משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים כבר פי' בערך משח (ב"ב יא) אין חולקין את החצר א"ר הונא א' מבני מבוי שביקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן את הדרך פי' אם ביקש לסתום אותן ד"א שיש לו בחצ' ולהקיפן בגדר בני מבוי מעכבין עליו שמרבה עליהן הדרך ולהקיף אותו סיתום פ"א כגון שיש לראובן חצר בסוף המבוי וביקש לסתום כנגד פתחו מכלל המבוי בני המבוי מעכבין שאומרין לו עד עכשיו כשרבין בני אדם במבוי דוחקין ונכנסין במבוי עד סופו ומעתה שסתמת הרבית עלינו רגל בני אדם הדורסין במבוי (שם ס) מ"ט מפני שמרבה עליהן את הדרך פי' לקח אחד מן השותפין בית בחצר אחרת לא יפתח לחצר השותפין מפני שמרבה על השותפין דריסת הרגל של אותן שהיו דרין באותו בית מה שלא היה שם קודם לכן (שם קמד) מסייע ליה לרב הונא דא"ר הונא ברכת הבית ברובה כבר פי' בערך ברך (סוכה ו) רובו ומקפיד עליו חוצץ פי' דבר תורה אם נקשר רוב שערו של טמא כל שער ושער בפני עצמו והוא מקפיד עליו להתירו חוצץ בינו לבין המים אם לא יתירו (ב"מ ס) איזהו נשך ואיזהו תרבית (ע"ז יט סוטה כב) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה (תמורה יב) שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה פי' אם רובה דהן כ"א לא הוו שאובין אלא מי גשמים דראוין לטבילה לכל הטמאים חוץ מזבין ממלא בכתף מן השאובין י"ט סאה ופותקן למקוה וזורקן לחוץ אצל המקוה ועושה חריץ כעין צינור והן נמשכין למקוה (בילמדנו בריש וישלח יעקב) כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושה דברו ומי שמקיים תורתי הוא גדול מהם (בפסקא דסליחות) רב חסד מטה כלפי חסד ויש מענין זה בערך כובש ובערך ראש (מכות י) רמ"א הוא מדבר ע"י עצמו שנא' וזה דבר הרוצח אמרו לו הרבה שליחות עושה כלומ' יותר מועיל שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח (אהלות פ"ב) רוב בנינו ורוב מניינו של מת אע"פ שאין בהן רובע טמאי' וכמה רוב מניינו קכ"ה (נזיר נב) וב"ה אומרים מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין הואיל וישנן בכל פרקי ידים ורגלים (פסחים יג סוכה מה) אמר רחבא א"נר יהודה הר הבית סטיו כפול היה פי' הוה מספקא ליה אי משום רב יהודה אי משום רבי יהודה והיה מדקדק שלא יחליף השמועות והיה שונה רבי ואמר רבינו יחי לעד אינו כן אלו היה אומר רבי ולא היה אומר לא רב ולא רבי ואינה מלה כלל ואינו אומר טעם ולא כבוד לו וכך אמר יחי לעד כי רחבא לא ראה רבי יהודה מעולם ולא ראה אלא רב יהודה וסופר טעה וכתב רבי יהודה וראו הגאונים בזמן הזה שאין באותו הדור רבי ואמר כך אילו דברי רבי חננא"ל זצ"ל ולפי' הראשון מצאנו סיוע (פסחים נב) כיוצא בו א"ר ספרא נקיט דרב הונא בר איקא בידך דדייק וגמר שמעתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא וכו' (גיטין לט חולין קכב) רב תנא הוא ופליג פי' רב האי גאון זצ"ל דלישנא דייקא מפומא דרבואתא מצאנו רב אבא בג' מקומות חד (ברכות מח) רב אבא אמר צריך שיאמר הודאה תחילה וסוף ואידך (כתובות סא) רב אבא אמר שאלתי את סומכוס (שבת קלב) רב אבא אמר הטבילה ואח"כ ילדה ואבא הוא רב כאשר פי' בערך אביי. פ"א רב תנא הוא ופליג רב הוא מכלל לוי ובר קפרא ורבי שמעון ברבי רבן גמליאל ב"ר שהן תנאין ועוד הוא מכלל אמוראי כגון שמואל ורב הונא קמא וזולתם ואין ברייתא דוחה דבריו לפי שהוא תנא חולק עם תנא (כתובות כב) דכתיב ביה דאמר לנא רבנא אשי פי' שנשא ונתן עמהם וכיון דכתיב ביה הכי ורבנא אשי ודאי איהו לא משוי נפשיה בב"ד חצוף (סנהד' יז) רבותינו שבבבל רב ושמואל רבותינו שבא"י ר' אבא כגון דא צריכא רבא כבר פי' בערך צריך (א"ב ת' כי תשתרר עלינו גם השתרר ארי אתרברבתן עלנא אף אתרברבא ויקראו לפניו אברך תרגום ירושלמי רב בחכמה וזעיר בשנייא): רב   [יונגליג] (תמיד כה) הרובין שומרין שם (סוכה ה) שכן בבבל קורין לינוקא רביא (א"ב נאמרו רובים פרחי כהונה מורי ורובי קשת) (סוטה כו) והרובא שנשא עקרה והנערה טובת מראה תרגום רביתא שפירת חיזו. בחורים טחין נשאו תרגום רוביא ריחיא נטלו: רב   [ליגין] דלא מקום רבותא פי' רבועת' ע' מובלעת וכבר פי' בערך קרם (א"ב ענין רביצה): רב   [פיעל] (גיטין ט ב"ב קמט) דתנן (פיאה פ"ג) חוץ מאחד מריבוא שבהן פי' אחד מריבוא אמר לאו כל כך דווקא דצריך למימר הכי אלא אפילו אמר אחד מריבוא אמר לא יצא בן חורין דמסתברא דאותו אחד מריבוא אדידיה קאי יש ששונין חוץ מאחד מרובו ופי' חוץ מדבר אחד שהוא הרוב (חולין צ תמיד כט) פרוכת דתנן (שקלים יב) ומשמנים ושתי רבוא נעשת פירוש פ"ב כיכרין פ"א ומשמנים ושתי רובא כלומר פ"ב בתולות ארוגוה: רב   [זאלבען, ערהעבען] תרגום ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ונסיב משה ית משחא דרבותא ורבי ית משכנא: רבב   [פעט, פעך] (שבת כ) של זפת ושל גפת של רבב ושל גבינה (שם עח) רבב כדי לשום תחת אספוגית קטנה (שם קיד) כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו פי' רבב שומן וקירא ונפטא וזפת וכיוצא בהן אם נמצא על בגדו של חכם חשוב ממשניאי התורה שאין בני אדם דבקין בו שלא יתלכלך מלבושם ממנו פי' רבב דם יבש כמו ריבדא דכוסילתא אמר רמי בר חמא האי רובדא דכוסילתא עד ג' ימים לא חייץ מכאן ואילך חייץ ותלמיד חכם שנמצא דם על בגדו העליון הרי זה מכוער (א"ב לפי דעת התוספת רבב ורבד מענין אחד והביאו בפרק אין מעמידין דע"ז ראיה מסוגיא זו לבריתא דנודות העכו"ם עכו"ם רבבן זפתן ועיבדן ובתוספתא גריס רובדן שהכל אחד ולפי הראיות צדקו דברי התוספות חדא משום גרסת התוספתא ושם אין שייך לפרש ריבדן מלשון דם ותו שריבדא אינו דם אלא שריטה הנשארת אחר הקזת דם (ב"ב כ) אמר רב בכל עושים מחיצה חוץ ממלח ורבב (ע"ז לג) עכו"ם רובבן יעובדן וישראל נותן לתוכן יין פי' רובבן זופתן בזפת רובבן כמו רבב עכו"ם רובבן וישראל נותן לתוכן יין שנותנין מעט יין בזפת כשנדלקה זפת כדי לצננו (סוטה מט) א"ר אילעא ב"ר ברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנא' שיתה ה' מורה להם פי' רבב פסולת שעוה הוא ומפני שהזכיר שבטל נופת צופים בא להודיע שלא נשאר להם אלא פסולת של שעוה. פ"א מוכרי דבר מאוס מרוב עניות. שיתה ה' מורה להם התפלל להקב"ה שיעשירם שיראו בני אדם מהם ומאדם עשיר מתייראין): רבובה   [טויק] עביד ליה רבובה לברי' כבר פי' בערך ארוס (א"ב בנוסחאות כתוב רכובה): רבובה   [פיער עקיק פענסטער] (מדות פ"ג) וכבש היה בדרומו של מזבח ל"ב על רוחב י"ב ורבובה היתה במערבו ושם היו נותנין פסולי חטאת העוף (א"ב פי' גמא או מקום נבוב מרובע שהיה בכבש וטעם רבובה כמו רבוע ואולי רבובה כמו ארובה ובא אות הכפל במקום הדגש): רבג   [שיכטע] (אהלות פ"ב סוכה כ) וכן מרבג של אבנים וכן סוור של קורות (שבת קכה) פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא מרבג של אבנים ס"א מרבך פי' מרבג כמו בניין של אבנים זה על גבי זה כדתניא בריש תורת כהנים לענין זריקה יכול יהא זורק ורובג ופי' שיתן אחד על אחד כמו מרבג של אבנים: רבד   [ריטש, איינשניט] ריבדא דכוסילתא כבר פי' בערך כסיל ובערך פגר (א"ב פי' בל' יוני שריטה עשויה בדבר מה): רבד   [פלאסטר] (יומא מג) על הרובד הרביעי שבהיכל (מדות פ"א) בית המוקד כיפה ובית גדול היה מוקף רובידין של אבן (ובפרק ד') התחתונה חמש ורובד שש האמצעית ו' ורובד ז' העליונה ז' (ובפ' ג') רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה ורובד ג' אמות פי' מצבות (א"ב פי' בל"י מין עמוד מרובע): רוביא   [ריאבען] (חולין נב) כל מיני קטניותא אין בהם משום רסוקי איברים לבר מן רוביא (כריתות ו הוריות יב) למחזי ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי פי' רש"י תלתן ולא נהירא לי כי תלתן נקרא בל' תלמוד שבלוליתא ולפי דעת רש"י יש לגרוס למיחזי בריש שתא ולא למיכל בריש שתא כמו שכתוב במקצת נוסח' כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק: רבך   [גערייש, ארט געבעקס] (תמיד כט) א"ר ירמיה לחם חמץ לרבוכה פי' מן מורבכת תביאנה (במגלת איכה בכו תבכה בלילה) למה בלילה שלא היה קולן הולך ביום מקול תרבוכות היום (א"ב בנוסחאות כתוב לפי שאין קול הולך אלא בלילה): רבל   [דורך זיפען] (חולין מט) מירבל היא דרבלה ביה כבר פירשנו בערך ארבל: רבע   [פיערטהיילען] (פסחים יח) רביעי בקודש פסול פי' הן ישא איש בשר קדש בכנף בגד שנגע בו שרץ ונגע בשר בכנף בגדו של טמא ונגע עוד הבשר בלחם או בנזיד או ביין או בשמן ונגעו אלו המאכל נמצא הכנף של בגדו שנגע בשרץ ראשון והבשר שנגע בכנף ולד ב' והלחם והנזיד שנגעו בבשר ולד ג' ויין ושמן שנגעו באלו ולד ד' ושאלם היקדש כלומר היפסל פי' זה בסוף סוטה ירושלמי. פ"א בערך בשר (שבת לא) רביעית דם נתתי בכם וכו' (סוטה ה) ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קימעה עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית אחת עאכ"ו פי' הוא הדם הצלול שבלב שממנו משתית הלב אין בו אלא משקל כ"ה כספים שהוא רביעית לוג (ירושלמי בריש פ' המוציא יין) רביעית של תורה אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. רביעי בקרקע ורביע במעות כבר פי' בערך ויתר (גיטין כה) ב"ד של אחריהם אמר הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע (גמ') א"ר הונא רביעי בקרקע שהוא רביע במעות פי' כגון שקנה סקריקון שדה ארוכה ת' אמה בש' דינרין מחזיר לבעלים פ' אמה נשאר ביד הקונה ש"כ אמה רביעים פ' אמה דמי כל פ' אמה ממנה ע"ה דינר נמצאו פ' אמה בע"ה דינר רביע בקרקע הנשאר בידו של קונה שהן רביע נמי במעות שקנה בהן כל השדה ושמואל אמר רביע בקרקע שהן שליש במעות פי' כשמחזיר הלוקח לבעלים ק' אמה שהם רביע של כל השדה נשארו ביד הקונה ש' אמה בש' דינר דמיהם לפי מה שקנה מאה דינר בכל מאה אמה נמצאו ק' אמה שלוקח בעל השדה דמיהן ק' דינר שהם שליש המעות שקנה בהם השדה במאי פליגי רב הונא סבר נכי חומשא זבין כלומר מוזיל ומזבין מה ששוה חמשה בארבעה אותו שהוזיל הסקרוקין מחזירו לבעליו ושמואל אמר נכי ריבעא זבין וכן הפי' אחד הוא שכבר ביארנו חשבון אחד רב הוא סבר מחזיר חומש בקרקע או רביע במעות קסבר נכי חומשא וכן פי' מה ששוה מנה קנה בפ' כשנתן לו עשרים נמצא שנותן לו רביע הפ' שקנה בהן קרקע שהן רביע הקרקע שנשאר בידו ושמואל סבר נכי ריבעא זבין פי' שקנה בע"ה מה ששוה מנה הלכך נותן לבעל השדה כ"ה שהן דמי רביע כל השדה שקנה ושליש המעות שנתן לסקריקון ומותבינן על שמואל זו משנה הראשונה ב"ד של אחריהן אמרו וכו' עד ר' הושיב בית דין ונמנו שאם שהת בפני סיקריקון י"ב חדש כל הקודם בהן זכה ונותן לבעלים רביע בקרקע ורביע במעות קשיא לשמואל שאמר שהן שליש במעות ופריק רב אשי כי תניא ההוא מתניתא רביע במעות לאחר שבאו מעות לידו של בעל השדה כגון שקנה ת' אמה בש' דינר ונתן גם לבעלים ק' דינרים נמצאו ק' דינרים רביע במעות שנתן הלוקח לסיקריקון ולבעלים דדמי שדה זו שהוא גבי דמי רביע הקרקע כל ק' אמה בק' דינרים. והלכתא כרב אשי דהוא בתרא ומתרץ מתניתא אליבא דשמואל דהוא רביע בקרקע ושליש המעות שלקח הסיקריקון (ב"ב קסו כריתות ח) אם אלין הלילה עד שיהו בדינר וכו' עד עמדו קינין בו ביום ברבעתין פי' היינו חצי דינר כסף ולא משום הכי קרי רבעתין דליהוי רביע אלא שבלשון הברייתא ובלשונם קורין לחצי דינר רבעתין דהשתא נתזלזלו בפחות מה שאמר ולהכי נשבע ותיקן שלא יתאחרון שם היולדות ויתבטלו מפריה ורביה פ"א רבעתים ברביעים של סלע שיבאו בדינר כמו שנשבע (עירובין כג) איכא בינייהו רביע דרבנן פי' ריבעא דרבנן דמפר' באידך פירקין עגולות דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות לר' אליעזר דאמר אם היה אורכה יותר על ב' ברחבה אפי' אמה אחת אם הוא מרובעת לא שרי לטלטולי בה דכי משחת לה באלכסונא מזרות לזוית אשתכח טפי משנים כרחבה כרבי חנינא בן אנטיגנס דאמר זה יהיה לכם גבול לזה אתה נותן פאות ואין אתה נותן פאות לשובתי שבת ואילו ר' יוסי דאמר אפי' ארכה כב' ברחבה מרובע דיליף ממשכן דהוה ארכו ק' ורחבו נ' שנמצא ארכו מרובע כב' ברחבו אע"ג דאלכסינן טפי מן ב' ברחבה שרי כרב אחא דאמר המעביר ד' אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן וא"ר פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה י' ורחב ד' מי בעינן הן ואלכסונן או לא ופשטינא מיהא דתני רב חנציה כזה יהו כל שובתי שבת ובהא אסיקנא הלכה בר' עקיבא והלכתא כר' יוסי ותרריהו לקולא דאפילו אריך וקטין ואפילו לא יש בה לא שומרה ולא בית דירה שרי (אהלות פ"ב) רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה (נזיר נג) חצי קב עצמות אין רובע עצמות לא היכי דמיא אילימא דאית בהו עצם כשעורה תיפוק לי' משום עצם כשעורה אלא דאקמח אקמוחי (כלים פכ"ה) הרובע וחצי רובע בטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע פי' חתיכת עץ יש בה שני מדות בחפירה האחד מחזיק רובע הקב והשני חצי רובע אם נטמא אחד מהם לא נטמא האחר. (ברכו' יד) רב אמי ורב אסי טעמו עד שיעור רביעתא פי' גאון טעימה זו אין בה בליעה כל עיקר אלא טועם ומשליך ואין צריך ברכה לא לפניו ולא לאחריו ודאי לא פורש בכל טעימה וטעימה כדי רביעית או ביום כולו בכמה פעמים עד כשיעור זה ומן הכלל למדנו דאכילה ושתייה הוא דקביל עליה והא לא קא אכיל ושתי אבל הנאה לא קביל עליה אע"ג דקא מתהני אין בכך כלום הלכך טועם ואין בכך כלום ורב אמי ורב אסי דהוו טעימי עד רביעית אם תאמר כך היה מעשה שכל זמן שהן מבקשין לטעום מכניסין רביעית לתוך פיהן הרי אין צריכין לכל כך כי פחות מכך הרבה מאד בבואו אל הפה הרי הטעם נודע אלא ש"מ שאין טועמין ביום תענית כולו מכל המינים בכמה טעימות אלא עד רביעית אבל יותר מכאן לא ואין זה מותר עד שיהא מתכוין מעיקרא לטעום שיהא נזהר מבית בליעתו שלא יכנס בו כנוס. (קדושין כו) לקח בית רובע סמוך לירושלם פי' הלך וקנה שדה בית זריעת רובע הקב: רבע   [ליגען, נידערשטרעקען] (ב"ב עג) וחזינן כי מרביעתא דכוכבא וכי מרבעת דרישיה פרסא ופלגא ויברך הגמלים תרגום ירושלמי וארבע גמליא ברכות שדים ורחם תרגום ירושלמי ומעיא דרבעא בגויהן: רבע   [זיך בגעאטטען] (סנהד' ב) הרובע והנרבע בריש גמ' רובע בהמה זכר הבא על האשה כדכתיב ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבע' נרבע בהמה שרבעה אדם (פאה פ"ח תענית ו ב"מ כא) ובזיתים משתרד רביעה שניה (תענית ו) רשב"ג או' גשמים שירדו שבעת ימים זה אחר זה ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שנייה (נדרים סג) גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה קורא בהן רביעה ראשונ' שנייה ושלישי כמאן כר' יוסי פי' כל הגשמים שיורדין במרחשון עד יום י"ז נחשבין רביעה ראשונה למה אם רביעה שתרד ביום י"ז היא ראשונה כל שכן קודם לכן מי"ח ועד כ"ג היא בינונית מכאן ועד ר"ח כסליו היא אפילו עכשיו כשהתחילו הגשמים מחצי יום י"ז נגמרו בחצי יום כ"ד שהן שבעה ימים מיום ליום אתה מונה בהן רביעה ראשונה שנייה ושלישית אמר רבי אבהו מה לשון רביעה שרובע את הקרקע כדרב יהודה דאמר רב יהודה מטרא בעלה דארעא שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג עד והולידה וגו': רבע   [טאפעל] (מדות פ"ו) ורביעין של ארז על גביהן פי' לוחות של ארז: רביעית   [אין פירעקעדיגע אינסטערמענט]. של אליית כבר פי' בערך אילית ובנענעים ובצלצלים תרגומו וברביעין ובצלצלים: רבץ   [אויף שפריצען] (מכשירין פ"ג) המרבץ את ביתו פי' הזורק מים בתוך ביתו וכן לענין שבת אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת: רבצל   [געווירץ זעקעל] (כלים פ"כ) רבי יהודה אומר אף הרבצל והמזרה כל שהן הרי אילו טמאין פי' כמין חמת קטן ביותר שיש לבשמים ליתן בו הבשמים: רבק   [פעטט שטאלל] (עירובין יז) וביניהן כמלא ב' ב' רבקות של ג' ג' בקר (פסחים כו ב"מ ל) הכניסה לרבקה ודשה כשירה (גיטין נג) פרה שהכניסה לרבקה על מנת שתינק ותדוש פי' רבקה צמד בקר שעומדות ביחד ג' או ד' לדוש. פ"א לרבקה לפטומה מלשון עגלי מרבק ודשה כשרה בשביל שתינק ותדוש פסולה הנה כיון שנתכוון לדוש פסולה ועגלים מתוך מרבק תרגום מגו רבקה: רג   [גליסטען] לא תתאוה תרגום לא תירוג וכל מחמדינו וכל בית ריגוגונא: רגב   [ארטס נאמע] (מנחות פ"ו) שניה לה רגב בעבר הירדן: רגיא   [וואגע, גלייך געוויכט] (בכורות יב) עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית ברגיא אמר רבא הלכתא ברגיא רגיל הכא רגיל הכא והיינו פי' רגיא דרגיל הכא ורגיל הכא כלומר קרוב לזה וקרוב לזה שג' זוזין לא נחסר מסלע אלא זוז ואינו יותר משקל אלא זוז (א"ב תרגום פלס ומאזני משפט רגיא ומסחתא דתירוצתא ופי' בינונית ברגיא במשקל פלס כלומ' אם תשים בכף מאזנים סלע ובכף אחרת שקל יכריע לצד הסלע אבל אם תסיר מהסלע זוז ותתן אותו בכף אשר שם השקל יהיה המשקל ברגיא ופלס ויהיו שלשה זוזים בכף זה ושלשה זוזים בכף אחרת): רגל   [געוועהנען] (ברכות כב) אבל הוא שונה ברגליות פי' דבר שהוא רגיל לשנות בו לא שנו אלא חולה לאונסו פי' שראה קרי באונס שלא בתשמיש אבל חולה המרגיל שראה קרי מחמת תשמישו אינו נטהר אלא במ' סאה של מקוה (יבמות פה) זו הוא מרגילה וזו היא מרגילתו פי' אלמנה לכ"ג גרושה ותליצה לכהן הדיוט הואיל והוא פוסלה הוא מחזר אחריה והיא אינה מחזרת אחריו והוא מרגילה שתינשא לו לפיכך נותן לה כתובה אבל שניות מדברי סופרים הואיל והוא לא פסלה וולדה לא פסיל היא מחזרת אחריו ומרגילתו שתינשא לו לפיכך אבדה כתובתה: רגל   [בינדען] לא עקוד ולא רגול כבר פי' בערך עקד (חולין קכג) המרגיל כולו חיבור לטומאה פי' אם הפשיטו כדי לעשותו נוד שלם צריך להוציא רגליו מצוארו (בכורות לג תמורה יב) תנו רבנן אין מרגילין ביו"ט כיוצא בו אין מרגילין בחול וכו' עד מה שמשביח בעור פוגם בבשרה כרעיו תרגום ירוש' רגלוי וכן תרגום והקרב והכרעים: רגל   [צווערגעל בוים] (פיאה פ"ז) וברגליות משיעביר ממנה (מנחות עו) אין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות פי' גפנים נמוכים: רגל   [קראמיסלע] (ביצה ל) דדרו בדחקא לדרו בריגלא פי' מין עץ שיש בראשו כמו שרי ענפים עיין ערך גד שלישי: רגילא   [פורטולאק איינע פפלאנצע] (שביעית פ"ז) הרגילה ונץ החלב (שם פרק ט') אוכלין ברגלה עד שיכלו סגריור (ובסוף עוקצין) חוץ מכרישה שדה והרגילה ונך החלב פי' עשב הנקרא פור"קקלא ובלשון ערבי שמו רגלא: רגל   [אוים שפעהן אויס פארשטען] תרגום ירוש' וירגלו אותה ותרגינו יתה תרגום ויחפרו לנו את הארץ ויתרגנון לנא ית ארעא נראה שהשרש הוא תרגן: רגף   [ערציטערן] ותגעש ותרעש תרגום ואיתרגיפת ואיתרגשת יגוששו עם תרגום בפלגות ליליא מתרגפין מצראי: רגש   [פיהלען עמפפינרען] (ב"ר פ' לג) בעצם היום הזה בא נח היום הזה נימול אברהם (פ' מ"ז) ורגישה ליה ימליל (א"ב פי' מי שמרגיש ויודע (מגילה טו) אוני ירגיש המקום ויעשה לנו נס): רד   [אויסדעהנען] (עירובין קד) כשהוא מרדה מרדה בשולי הקופ' (בסוף תמיד) צבר את הגחלי' ע"ג המזבח ורדדן בשולי המחתה. (מקואות פ"ז) מקוה שמימיו מרודדין (אהלות פ"ז) מקצתו מרודר על הארץ פי' שהאהל מרוקע על הארץ כדכתיב לרוקע הארץ ואומר וירד על הכרובים ותרגום וירקעו ורדידו (שבת קג) שכן מרדדי טסי משכן עושין כן (חולין קכד) כדאמר רב פפא במרודד הכא נמי במרודד פי' דק פשוט דבר שלא יצלח לגרדו מעל עור ולאוכלו כמו תרגום וירקעו ורדידו וכן פי' הא דבעי רב אשי מרידד מהו (שם נה) כלומר אם היה דקה ופשוטה אם תתחבר זו על גב זו והיה בכללה כזית ועלתה בתיקו (נדרים סא) ענבים נמי בכלל תאנים כי מירדדן מקצתן בידא פי' כשהן דקין העוקצין של אשכולות מקצצן ביד בלא סכין: רד   [שלייער] (כלים פכ"ט) נומי הסגוס והרדיד פי' רדיד בלשון ישמעאל רדא והוא צעיף דק שמכסה האשה על ראשה וצעיף תרגום ירושלמי רדידא ותכס בצעיף ותתעלף ויש מדמין לו נשאו את רדידי והצניפות והרדידים תרגום ורדידיא וכבינתיא וזה פי' תנתן כבינתי לבתי: רד   אסא רדא עיין בערך אסא (א"ב בנוסחאות כתיב אסא דרא): רד   [אויסציהען] (שבת ד) הדביק פת בתנור בשבת במזיד התירו לרדותה קודם שתאפה שיבא לידי איסור סקילה שהאופה בשבת מאבות מלאכות הוא ולא אפשיטא וקשיא לן מכדי רדיית פת חכמה ואינה מלאכה (שם קיז) תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה וכיון שאינה מלאכה אמאי לא פשטו לה להיתירא ואמר רבי חננאל ז"ל קבלו מרבותינו כי בעיא זו להיתר בפטור ומותר הוא לפי' לא אפשיטא וי"א כי רדיית הפת והאפייה היא חכמה ואינה מלאכה אבל רדייתה בעודה עיסה קודם שיקרמו פניה מלאכה היא תראה הפת אפויה אפשר לרדותה בסכין וכיוצא בה אבל העיסה א"א לרדותה אלא בידים שנמצא כמו לש ועורך ומתקן הוא ואינו מקלקל ולפיכך לא הזכירו במקום הזה הא דתנא דבי שמואל כלל ללמד שאינו דומה זה לזה (חלה פ"ב) רא"א אף הרודה ונותן בסל הסל מצרפין לחלה (מכשירין פ"ג) הרודה פת חמה ונותנה ע"פ חבית של יין וכו' (תמיד סה) והרודה דבש בשבת בשוגג חייב חטאת (בסוף שביעית ובסוף עוקצין) והרודה ממנה בשבת חייב פי' הרודה שנוסח הדבש כדכתיב כי מגוית האריה רדה הדבש ואומר וירדהו אל כפיו ומתרגמינן ונסחיה ומשום הכי קורין לספר שכותבים ממנו לספר אחר נוסחא ואמר (ב"ב סו) אר"א מ"ט דר"א דכתי' ויטבול אותה ביערת הדבש מה יער התולש ממנו בשבת חטאת אף דבש הרודה ממנו בשבת חטאת: רד   [ציכטיגען] (פרה פ"ג) ר' יוסי אומר אל תתנו מקום לאפיקו' לרדות אלא הוא נוטל ומקדש (יומא מ) עלה בשמאל מהו שיחזירו לימין אמר להן אל תתנו מקום לאפיקו' לרדות פי' לרדות אותנו נמצא תשובה להשיב לנו לומר כיון שתעשו כך וכך יאמרו עזאזל רשות אחרת היא מיהו אחת גדולה לפיכך הוצרך לכבדו בימין שהיא משובחת והן אינן יודעין כי גזירת הקב"ה היא ואין להרהר אחריו (א"ב פי' ליסר אותנו תרגום אבי יסר אתכם בשוטים אבא רדא יתכון בשרביטין תרגום מסר מרדותא ופי' מכת מרדות מכת של מוסר פ"א לרדות לשלוט עלינו מלשון מקרא וירדו בדגת הים): רד   [קלייען] (שבת קיז) ת"ר הציל פת נקיה אינו מציל פת הרדאה (פסחים לח) ת"ר יוצאין בפת נקייה ובהרדאה פי' לחם עב ובלשון לע"ז הוא אר"דו (א"ב בנוסחאות כתוב הדראה): רד   [נידרען] הקורא לחברו רשע יורד עמו לחייו עיין בערך חי (כתובות נ) האב מגלגל עם בנו עד י"ב שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו פי' מגלגל אדם עם בנו ומלמדו שלא בצער מכאן ואילך מלמדו הרבה ומכה אותו בשבט עד שילמוד פ"א למקרא מבן ו' וספי ליה כי תורא ולמתני הרבה במשנה ובתלמוד עד י"ב שנה מכאן ואילך מקצת היום מלמדו אומנות כדי שיחיה ממנה (שבת צט) בעגלות כי היכי דלא לירדו קרשים פי' אם הן שתי אמות ומחצה אפשר שישמט הקרש וירד ולא יכון: רד   [שטראם וואסער] (יומא כא) ג' קולן הולך מסוף העולם ועד סופו וכו' עד וי"א אף רדיא פי' זה דומה לרידיא דתענית (תענית כד) ושם מפורש דדמי לעגלא תולתא והיינו קול התור נשמע בארצנו ופי' תור היינו עגל שהוא עגלא תולתא בן ג' שנים (א"ב תרגום ונוזלים מתוך בארך ורדיא מן בירך ויהיה פי' רדיא זרם מים והמלאך הממונה על השקות הארץ ממטר השמים ממעל ומן התהום מתחת נקרא כן שהוא ממונה על הנוזלים ורש"י פי' שנקרא רידיא לשון שור חורש שהיא דומה לעגלא ותרגום לא תחרוש לא תרדי): רד   [אקקערען] (ב"ק לג) למה מכור לרדיא פירוש שחורש בו הלוקח כל זמן שהוא אצלו ואין מעלה שכר לניזק (שם צא) אי הכי תם נמי נידיינה דיני ממונות ברישא ונשתלם מרדיא וכו' עד זאת אומרת רדייה עליה דמרה היא כלומר כי משתלם מדדיה היינו מעליה ולא מגופו היא (ב"ב צב) בתר רובא אזלינן ורובא לרדייא זבני ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא לאיסורא בממונא לא אזלינן בתר רובא (שם יב) בבבל מאי א"ר יוסף כי רדי יומא פי' כשיעור מה שחורש הפועל ומקשינן עליה שדה שחורש בה יום אחד אין בה כשיעור זריעה ביום אחד משלים זריעתה בחצי יום מה יעשה הפועל בשאר היום ישב בטל אי יומא זרעא לא הוי ב' יומי כרבא. ופרקינן אי בעית אימא יומא זרעא והאי דאמרת לא הוי ב' יומי כרבא כרוב יומא ופלגא והדר תני וכריב עד דשלם יומי' אי בעית אימא יומא כרבא וכשיבוא לזורעם חורש ובחזירתו עוד מושך המחרישה על הקרקע וזורע וזהו פי' דזרעי לה כי רודי והוא חורש תרגום והוא רדי אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה מה היו עושים להן היו מרביצין להן בפלטיות ומכירין רודין עליהם עיין בערך מג: רדוות   [וואגען] תרגום ויסר את אופן מרכבותיו תרגום ירושלמי רדוותיה (א"ב פי' בלשון רומי מין עגלה): רדם   [מעער פאהרען] (סוטה לז) צעיר רודם אל תקרא רודם אלא רד ים שבט בנימין ירד ראשון לים: רדס   [ענטשליממערן] נרדמו עיין ערך נם: רדס   יוני רודוסיות עיין בערך יון: רדף   [פערפאלגען נאך יאגען] וילכו בלא כח לפני רודף עיין בערך גאל. (סנהדרין עג) אלו שמצילים בנפשם הרודף אחר חבירו להורגו וכו'. (יבמות מב) הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס מבעלה וכו' (פסחים פז כתובות עא) כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה וכו' עד ורדופה לילך להגיד שבחה פי' כיון שנכנסה בבית בעלה ונמצאת שלמה רגל ראשון היא רדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה ושאר הרגלים אינה רדופה. (ירוש') איזהו רגל רדופה א"ר יוסי ברבי בון רגל ראשון שאביה רודפה לבית בעלה: רדתא   [פפאננע] תרגום מנחת מרחשת מנחת רדתא: רהט   [לויפען] (שבת עח) רהוטי מכסא איכא בינייהו פי' לא מוכס עצמו אלא שמש שעומד לפניו כדכתיב וחמשים איש רצים לפניו ומחפשין מי נתן המכס ומי נטל הקשר ומי שלא נתן אע"פ שהראוהו למוכס עדיין צריך לו (מעיל' כ) מאי איריא רהיט ותני הדר בבית מערה רהיט בגפא ותובליא עיין בערך גפא (א"ב תרגום רץ אברהם רהט אברהם): רהט   [באלקן] (תענית יא חגיגה יו) אבני ביתו ורהיטי ביתו של אדם הן מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וגו' (א"ב לשון מקרא זה רהיטינו ברותים): רהטא   [עהל קוחין] (ברכות לט) רהטא דחקלא פירוש מאכל שעושין בקדירה משמן ודבש וקמח במחוזא שהן עשירים מרבים הדבש בחקלא שהן אנשי כפר והן עניים מרבים קמח: רהטון   [אנפיהדער] (ברכות לב) על כל רהטון ורהטון בו ל' ליגיון פי' ענין שרים: רהטני   [הוביל] (שבת לז) לפי שא"א לר"ה שתלקט במלקט וברהיטרי (ב"ק קיט) והיוצא מתחת המקדח ומתחת הרהיטני פי' בלע"ז רדי"טורא ויש עוד מהם בערך מלקט ויש פ"א בערך גנוסטר: רהן   [פפענדען] (בראש תוספות מעשר שני) ואין מרהינים אותו כיצד אין מרהינים אותו לא יאמר לו הילך מעשר זה יהא בידך ותן לי עליו חולין ויש מהן בערך הרהין ואין צריכין להכתב כאן: רו   [זויפען] (שבת לב) שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל (א"ב תרגום שותה שכור שתי רוויא והוא לשון מקרא למען ספות הרוה): רוא   [אנבליק] תרגום יפת תאר שפיר' בריוא: רוז   [פרייען] תרגום ותעלוזנה כליותי ונרווזן כליותי: רוח   [גייסט] (שם כט) מפני רוח רעה פי' שידה ר"א מחשבות רעות שמעלה לו מרירה שחורה רוח צפונית מנשבת בחצי הלילה עיין בערך כנור (כתובות ק) אי לא טעו אמאי יכולין למחות יכולין למחות ברוחות (ב"ב יא) נשקנו מידן ברוחות פי' קנו מידן להיות חצר זו במזרח חציל פלוני וחצי חצר זו במערב לפלוני (בילמדנו הנה אביך חולה) רוח איש יכלכל מחלהו כל ימים שאדם משומש בנערותו כלומר שמשמשין לו ועושין לו הנאות אע"פ שמזקין ובא לו חולי אין בו כח לקבל החולי אבל אם היה מטורף בנערותו אם יזקין ובא לידי חולי יש בו כח לקבל החולי כן אתה מוצא יעקב אבינו לפי שהיה מטורף וכו': רוח   [וויללען] כי רוח מלפני יעטף פי' רצון וכבר פי' בערך גוף: רווח   [געווינען] (מ"ק יד) כי פליגי להרויחא פי' להתעשר כלומר לסחור ולהרויח: רוח   [פרייער פלאטץ] תרגום למושב ולמגרש למותב ולרוח: רווק   [לעדיגער] (פסחים קיג) על רווק הדר בכרך ואינו חוטא (קדושין פא) ר' יהודה אומר לא ירעה רווק בהמה ובחורים כשול יכשלו תרגום ורווקי רשיעיא תקלא יתקלון: רווק   [זייאזאק] (ע"ז עה) הני רווקי דארמאי דמיא מדיחן פי' משמרת של יין ובלשון ישמעאל קורין למשמרת ראוק: רוק   [וויינהעווען] הא בדרוקא הא בדפורצני כבר פי' בערך פרצן: רומא   [שטאט רום] (ברכו' נג) הוריתי ברומא לאיסו': רוס   [איינע שטראסען מאם] (ב"מ לג) אחד מז' ומחצה במיל זהו רוס פי' מהו רוס כמטחוי קשת ולמה נקרא מטחוי קשת לשון רוס זה הרוס חשבון הוא מאתים וששים ושש לפי שמאתים וששים ושש הוי מטחוי קשת ותמנהו ותמצאהו ז' פעמים ר' הרי אלף וארבע מאות וז' פעמים ס' הרי ת"כ סך אלף תת"כ וז' פעמים ו' מ"ב וחצי רום קל"ג סך הכל אלף תתקצ"ה הרי אלפים פחות ה' אמה וזה חסרון הה' אל יקשה בעיניך לפי שלא היה יכול לעשות רו"ס שהיה עולה החשבון יותר מאלפים ולכן העמידו ברום (א"ב בנוסחאות כתוב ריס): רות   [נאהמע] (ברכות ז) מאי רות א"ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ובתשבחות (א"ב מלשון כוסי רויה): רז   [העפטיקייט, שטרענג] (תענית כד) הא דאתיא ריחא הא דאתיא רזיאי (סנהד' מה מכות ז) כי היכי דתיתי מרזאי פי' בכח (א"ב פי' מלשון יוני דבר הבא בכח גדול ובזעף כמו זרם ושטף מים): רז   [געהיימניס] (ב"ב צא) וקרי ליה רוז פפא פי' מדת רב פפא שחישב ברזי לבו. פ"א למידה היו קורין בלשונו רוז. חרש לחמר תרגומו ברז למימר ותבא אליו בלט תרגום ועלת רות ברז: רזבונית   [היישעריק]. (חולין סה) הערצוביה והרזבונית פי' מין חגב: רזניקא   [איין גוויסע מאאס] (תענית כד) איזול ואיזבון לכו רוזינקא ס"א איזול ואיתי בזוזא עיבורא בר עדי טייעא נחיתא ליה רוזניקא בחיטי דתלתא פרסיי כבר פי' בערך עדי: רחב   [ברייטער פלאטץ] ברכת רחבה כבר פי' בערך ברך: ריחים   [מיהלע] (ביצה כב) הריחים של פלפלין טמאין משום ג' כלים וכו' פי' כלי עץ חקוק ובאמצעיתו טס של ברזל קבוע במסמרים עומדים מלמטה והיא נקוב נקבים דקים כמין כברה והעליון משופה ליכנס בתוך התחתון ומצופה ראשו של עליון ברזל עשוי כמין פטפוטים בלוטין קטנים קטנים ונותן הפלפלין באותו ברזל המתוח באמצע החקוק לארכו הנקוב ככברה ושוחקין בעליון שראשו מצופה ברזל כמין פטפוטין קטנים גסין יותר מעט מן הנקבין ונותן הפלפלין על הברזל העשוי ככברה וטוחן בעליין וכשישחק יורד מן הנקבים למטה רש בקרקעית התחתון נקב גדול סתום כשרוצה פותח ונוטל הפלפלין השחוקין ומפורש בגמ' שלנו וגם כך פי' בירושלמי התחתון כלי קבול העליון משום כלי מתכות אמצעי משום כברה. ריחים בצוארו ועוסק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו (קדושין כט) פי' הא לן לבני בבל דאית להון נכסים ושדות וספק בידן לעשות תרווייהו נושא ואחר כן לומד הא להו לבני ארץ ישראל דלית להו שדות ומזונות מרווחים ודאי אשה ריחים בצוארה: רחם   [בארם הערציג] (יבמות עט) רחמנים וביישני' וגומלי חסדים: רחץ   [וואשען] וטעונין רחיצת ידים כבר פירשנו בערך טען: רחץ   [פערזעכערן] תרגום מה הבטחון הזה אשר בטחת מה רוחצנא הדין דרחצת: רחק   [דער וואטערן] השכם ושב כדי שלא תתרחק כבר פי' בערך חשך (בילמדנו ויאמר משה לחובב) כי הנה רחיקיך יאבדו מי שרוחק מן הקב"ה שלא לעשות תשובה אבד מן העולם ואני קרבת אלהים לי טוב מי שמתקרב לאל אשריו תדע יתרו על ידי שנתקרב להקדוש ברוך הוא זכה להורות שנאמר ואתה תחזה מכל העם וכו': רחש   [אנגעציפער, ווירמע] (שבת קמו) אוסיפו בלול של תרנגולין לא אתי לאוסופי משום רחשא פי' שלא יכנס שם רחש ויאכל התרנגולין (תרומות פ"ח חולין י) כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה תרגום שרץ ריתשא כגון הנחש והלטאה וכיוצא בהן: רחש   [בעוועגען] (סנהדרין סז) חזייה לאתתא דהווה קא מרחשי שפוותה מרחשת דאתיא ארחשישי הפה כבר פי' בערך חבת (א"ב ל' מקרא זה רחש לבי דבר טוב): רחש   [וואלד] (ב"ר פ' יב) אלה תולדות השמים לרחישת הקנים שלא היה אדם יכול ליכנס בתוכה פי' יער תרגום חורשא ויבא דוד חורשא (א"ב בנוסחא כתוב לחרישת הקנים תרגום על גל שרשיו יסבכו די על איגר שרשיו חרשין אבל תרגום ירושלמי נאחז בסבך בקרניו אחד ברחישות' דאילנא בקרנוי): דהת [ווארף שויפעל] (שבת קכב) את הרחת ואת המזלג (כלים פט"ו) רחת של גרוסות טמאה כדכתיב אשר זורה ברחת ויש לו שם אחר בת"ת: רטב   [יואך] (פסחים עה) נטף מרוטבו הרוטבו והקופה עיין בערך קף הג' ומרק פיגולי' כליהם תרגום ורטב ס"א ורטב פיגול במאניהו על כן מפרשין רוטב מרק נהפך לשדי תרגום איתהפיך רוטבי היך שרבא דקייט לעלמא (חולין קכ) מפרש חלב דקרוש (א"ב פי' ליחות יוצא מן הבשר מלשון רטוב הוא לפני שמש שפירושו לח): רטב   [פייכט] (סנהדרין קה ע"ז ד) מ"ט לא רכיבת אסוסיא אמר להו אשדאי ברטיבא פי' כשהעשב לח דרך להשליך שם הסוסים: רטב   [פריש, אונצייטונג] (טבול יום פ"ג) תמרים רטובות כל שהוא רוצה למוץ (עוקצין פ"ב) גרעינה של רוטב אע"פ שיצא מצטרפ' פי' לתמרים שאינן מבושלות קורין בלשון ישמעאל רוטב: רטב   [פאגעל פאנגע] (כלים פכ"ו) האקון והרטוב והכלוב פי' כלי ציידים המה: ריטגנית   [צארניג]. (במדבר רבה פ' ויהי ביום כלות משה) למלך שהיתה לו מטרונה רוטגנית פי' בל"י הומיה מקללת עולבת: רטט   [ציטערן] תרגום קול ה' יחיל מדבר קול ה' מרטט מדברא: רטייה   [פלאסטער] (עירובין קב) מחזירין רטייה במקדש הלכתא מותר לצאת בה בשבת אמר מר רב אשי פי' בלע"ז פרי"נטא: רטל   [געורכט] (ירוש' כתובות פ"ה) א"ר מנא מנה ד' ריטלין פי' מין משקל וכן בלשון ישמעאל: רטן   [לויפער] (שבת קמו) הרטנין יוצאין בסודר שעל כתיפן פי' הרצים יוצאין בסודר שעל כתפיהן מקובץ ולא משולשל בשביל שלא יעכבו לרוץ: רטן   [צויבער שפריכע] (סוטה כב) מסתברא כרב אחא בר יעקב דאמר מי שלא שימש תלמידי חכמים הרי זה מגוש דאמר רטין מגושא ולא ידע מאי אמר פי' כמא דאמגושא רטין ולא ידיע מאי רטין תני תנא ולא ידע מאי אמר בשביל שלא שימש תלמידי חכמים ולא פי' תלמודו ולא סבר סברא וחובר חבר תרגום ורטין רטין: רטע   [שרייען] (בריש ילמדנו) אין צור כאלהינו עד שלא יגמור צורת הוולד יפה היא מרטפת וצווחת פי' היא כמו מקרטע שפי' בערך קרטע: רטף   [זופפע] תרגום ומרק פגולים ורטף פגול הביאו בעל הערוך בערך רטב: רטש   [פרייאוויליג. פערלאססען] (ב"מ לח ערכין כה) נכנסו רטושין (א"ב תרגום ויטש דוד ורטיש דוד): ריאה   [לינגע] (חולין מב) הריאה שניקבה או שחסרה פי' מעים שבתוך החזה אשר בהם הסמפונות והם כמו מפוחים להקר חום הלב: רך   [ווייך] (ב"ק פא) כדקיימא ביני עשבים מירככא לשון ריכוך ל"א מרבבא שוטחות עצמה על גבי עשבים וגדילה באורך: רך   [קעניג] לא ריכא ולא בר ריכא כבר פירשנו בערך זין: רכב   [רייטען, פראפפען] (בריש כלים) למעלה מן המרכב מושב ששוה מגעו למשאו (שם פכ"ג) מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו פי' שמשאו מטמא בגדים ומגעו אין מטמא בגדים ומושב לא חלק מגעו ממשאו פי' אלא אפי' מגעו מטמא בגדים והכי תניא בסיפרא והנושא אותם מה ת"ל שיכול אין לי שמטמא במשא אלא מרכב בלבד משכב ומושב מניין ודין הוא ומה אם מרכב שאין מגעו מטמא בגדים משאו מטמא בגדים משכב ומושב שמגעו מטמא בגדים אינו דין שיהא משאן מטמא בגדים ת"ל והנושא אותם לרבות המשכב והמושב וכדומה לו מי חטאת שחלק נמי מגען ממשאן שמי חטאת שאין בהן כדי הזייה מטמאין במגע ולא במשא כדמפרש ביומא ובנדה טומאה נמי חלק מגעה ממשאה ועשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים שהבהמה הטמאה הנוגע בה אינו מטמא בגדים והנושא מטמא בגדים זה פי' רבי ניסים ז"ל (פסחים ג) בזכר קראו מרכב ובאשה קראו מושב פי' מרכב פיסוק רגלים ודרך גנאי באשה להזכירו אבל ברכיבת גמל וכיוצא בו שהוא משום פחד שמתירא שלא תפול אי אפשר שלא להזכיר רוכבת רכבת כתיב ואם תאמר לכתוב ישבת חסר ו' לא אשכחן ישבת חסר אלא למדרש או לרמוז שכל יושבת מלא יושבת בארץ עוץ יושבת תחת תומר לפיכך רכבת בלשון קצרה. (ב"ב יז) שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב פירוש שכב רחים התחתון ויש בנין מכל סביבותיה טפח רכב העליונ' המורכבת עליה (עירובין נד) רוכבי אתונות אלו תלמידי חכמים שהולכין מעיר לעיר וכו' צחורות שעושין אותן כצהרים וכו'. מרכיבין דקלים כל יום כבר פי' בערך נסן (ב"ב סב) לה אמרן אלא דאיכא עליה ריכבא דדיקלי והוי ט' קבין (שם עג שם קד) ריכבא דדיקלא מאי תיקו פירוש משימין אילן בתוך אילן פ"א דקלים רצופין: רכב   [קניא] תרגו' על הברכים על רכיבין והוא כמו ארכובתיה דא לדא נקשן ובל' חכמים ארכובה: רכב   עבד ליה רכובא לבריה בעל הערוך גרס רבובה עיין שם: רכל   [געווירץ הענדלער] (מעשרות פ"ב) הרוכלין המחזירין בעיירות. (שבת צ) המוצא קופת הרוכלין (יבמות סג) רבים היו פצעי רוכל פי' מוכר בשמים מלשון מכל אבקת רוכל: רכן   [נייגען אויף דיא זייטע] (בסוף תרומה) הרכינה ומיצה הרי זו תרומה נטוי על ראשיהם תרגום מרכן על רישיהון: רכס   [דרעשען] (ב"מ צ) ת"ר פרות המרכסות בתבואה בכוסמת לקלפה שאינה נידושת כשאר תבואה: רכס   [קליינע שטיינער] (ב"ב ג) ה"מ בטינא אבל ברוכסא בעיא טפי פי' בצרורות קטנים ובטיט לקשור האריחים בטיט שלא יבעטו בכותל: רכס   [פערלוסט געהן]. (שם יד) נכתביה באנפיה נפשיה איידי דזוטר מירכס (שם סב שם קעה) א"ל הב לי שטרי וא"ל אירכס לי (כתובות נו) אחתיה דרמי בר פפא הוות נסיבא לרב אויא אירכס כתובתה וכו' עד אי הכי זיל כתיב לה (יבמות קיג) ר' יצחק בר ביסנא אירכסי ליה מפתחות דבי מדרשא פי' נאבדו לו מפתחות בה"מ בר"ה בשבת אמר לו ר' פדת זיל דבר טלי וטליה וכו' ופי' לך הולך באותו מקום תינוקות שישחקו שם ואם ימצאו יביאום: רכס   [בעפעסטיגען] (בריש יצמדנו) אימתי רכס הקב"ה עליותיו במים ביום השני פי' ענין חיזוק כמו וירכסו את החשן: רכף   [גערייש]. עבי שחקים תרגום מריכפת עננין קלילין. המון מים בשמים תרגום ריכפת דמיין בשמיא כי אערוץ המון רבה: רכפה   [איין ארט צוויבעל] (שביעית פ"ז) וממין הצובעין הפואה והרכפה פי' בלשון ישמעאל שגד מרים והן עיקרין שחופרין מן הארץ ושולקין אותן ושותן המים ומי שיש לו תולעים בבטנו ימיתם (בסוף מעשרות תוספתא) איזהו בצל של רכפה כל שעקצו מעוך לתוכו כבר פי' בערך קילקי. וי"מ בצל של רכפה פי' בצל קשה שהאוכלו מדמע: רכש   [שנעללס פפערד] (כתובות עט ב"ב קנ) בבי רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי רכשי פי' על שני סוסים הרכיבוהו כלומר ב' כוחות וחזוקין מחזקינן ליה: רם   [הויך, שטאלץ] אכסדרה רומיתא כבר פי' בערך אכסדרה. פ"א אע"ג דפתיחן ורויחן מן הצדדים הני אכסדרי רומיתא גבוהן פתחיהון ורמות הלכך יש להן ד' אמות. (ע"ז כד ב"ר פ' נה) רומי השיטה התנופפי ברוב הדריך פי' זה ארון שהיה מעצי שטים רומי לשון הגבהה התנופפי ל' הגבהה ס"א רוני ל' רנה המחושקה ברקמי זהב שהיה מצופה בציורין של זהב כענין וחשק אותם בדביר ארמון בהיכל. (שבת צד) התם רוחא הוא דנקיטה להו פי' משום גסות הרוח הולכין עקב בצר גודל אבל אם מצטרך להם הרבה יכולין לרוץ (שם קיג) כיון דכל יומא לא עביד הכי והאידנא עביד הכי לא מתחזי כרמות רוחא (ע"ז עב) והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא הוא (שבת קי) רמות רוחא הוא דנקיטא ליה פי' מ"ה מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרם אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא ניטלה ממנו אבל לעולם אם היה אפילו ממילא הוה אסור והא דאמר דמעיקר שמותר הוא שכבר סרוס הוא. (נדרים יח) סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת פי' ביהודה היינו ירושלים דהויא חלקו של יהודה אסור דאיכא למימר כתרומת הלשכה נדר דלשכה הוי בארץ יהודה דהוי כדבר הנדור ובגליל מותר דאם אמר הרי עלי כתרומת הלשכה הואיל ואין בגליל לשכה אלא תרומת הגורן היינו דבר אסור שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה לפי שאינה ביניהן. (יבמות עד) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסקה תחת תבשילך ואם היה שמן תרומה טמאה מדליקו בנר מכאן שמותר ליהנות מתרומה טמאה. ובזו ההלכה מפורש שהתרומה והבכורים שוין. דתנן התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש וכבר פי' זה המשנה בערך טען (שם צ) ת"ש אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שלם חולין טמאין וכו' עד והוינן בה במזיד אמאי תשלומיו תשלומין תבוא עליו ברכה דאכל מידי דלא הוה ליה למיכל אפילו בימי טומאתו וכו' מכאן שאסור לכהן לאכול תרומה טמאה לעולם אפי' בימי טומאתו וכו' (גיטין נג) אי מטמא תרומ' משום דקא מפסיד לה לגמרי פי' דאסרה באכיל' לעולם כדאמרן אבל מטמא חולין דלא קא מפסיד לה לגמרי אימא לא פי' דמותרת בהנאה כדאמרן (תרומה פ"ד) רא"א תרומה עולה במאה ואחד פי' אם נפלה סאה אחת של תרומה בק' חולין לוקח מהן אחד ואומר זו היא התרומה שנפלה והשאר מותר ואם החולין פחות מק' אסור הכל. (חולין קיז) תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד פירוש מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקרא תרומת הדשן כשם שנאמר במנחה והרים ממנו בקומצו פי' בתורת כהנים ושמו כולו שלא יתפזר וקבלה היא שנבלע במקומו (כתובות כד) בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא תיכול פי' תרומת ת"ל ותרומת א"י תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כבר פי' בערך דמאי ובערך חזר: רם   [ווערפען] רמו קראו אהדדי פירוש משליכים ומקשים פסוקים זה על זה ורמינהי כמשליך המקשן משניות וברייתות הסותרות זו לזו ועיקר לשון הוא בלשון רמה בים: רם   [קאממען, געלאנגען] תרגום לך אל נמלה עצל אתרמי לשומשנא עטלא ובלשון גמרא אליעזר עבד אברהם אתרמי התם: רמז   [ווינקען] חרש רומז ונרמז כבר פי' בערך קפץ (ב"ק כד) דקא מרמזי פי' דאיכא סהדי דחזו להו בהתקבצם בב"ד מרמזי רמוזי אהדדי כלומר זאת אומרת לכת האחרת הגישו והעידו והנה אנו מעידים אחריכם. (כתובות לג) ניתרי בהו מעיקרא קודם שהתחילו העדות ונרמזינהו רמוזי בשעה שמעידין ולא מצו למימר אשתלין קורץ עין תרגום דרמיז בעיניה שלח אצבע תרגום מרמיז באצבע: רמח   [שפיז] לצנינים בצדיכם תרגום ירושלמי לרמחין בסטריכון: רמי   [בראמבעערן איין פרוכט] (ברכות מ ובריש דמאי) כל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה (בריש כלאים) השופין והרימון פי' פילצאר"אקי בלע"ז לכן הקלו עליהם לענין דמאי דלאו פירי מעלי' ננהו: רמך   [שטאטטע] (כלאים פ"ח) והרמך מותר פי' סוס כמו בני הרמכים: רמך   [העערדע] (תענית כג) חמרתיה הוה מעברא אולידא רמכי רמכי פי' עדרים עדרים: רמונקי   עיין ערך קוק וערך רמונקי: רמס   [נאמע] (מדרש תהלים מזמור למה ה' תעמוד ברחוק) רמוס ורומולוס מתה אמם הזאבה נזדמנה והניקתן הם היו בוני עיר רומי כמו שכותבים סופרי דברי הימים של רומי: רמץ   [הייס אש] (חולין ח) איזו הוא מכוה נכוה מגחלת ומרמץ (נדה מט) שופתה על גבי הרמץ אם רמץ מעמידה (בריש כלאים) דלעת יונים עם המצרית והרמוצה (נדרים מט) ומדלעת הרמוצה (גמ') רב אשי אמר דלעת הטמונה ברמץ (ירושלמי בריש כלאים) א"ר חנינא כמין דלעת מרה והן ממתקין אותה ברמץ פי' בלע"ז צני"סה פי' אפר חם: רמץ   [נאגעל] (שבת קג) כגון דבזעיה ברמצא דפרזלא ושבקיה בגויה עיין בערך אשלג פי' חתיכה של ברזל שהוא עגיל וחד כמסמר גדול: רמ   [פלעכטען] תרגו' וכתונת תשבץ כתונא מרמצא: רמש   [אבענד] תרגום ויהי ערב והוה רמש: רמתיקס   [קאטאריש] עיין בערך קטריטון (ובסוף זאת תהיה) ימך המקרה נעשה ריומתוקוס (א"ב פי' בל"י בעל חולי הנזילה): רן   [זינגען] (ברכות י) רני עקרה לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו (שם כט) הני כ"ד דתעניתא כנגד מי א"ר חלבו כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קודש הקדשים (ירושלמי) כ"ד תעניות כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפ' שלמה רנה תפלה תחנה (שבת ל מ"ק ט). אמר כ"ד רננות ולא נענה (ברכות ת) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנא' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה פי' במקום קיבוץ עם שמשיחין ומרננין שם תהא תפלה: רן   [מארמעלן] (יבמות כה) ברננה לא מפקינן על שפת לשון ודבת עם תרגום ורננת עמא (א"ב וענין קרוב לזה תרגום יהגו ריק מרננין סריקותא ובתורתו יהגה ובאורייתיה מרנן וטעם המלה קלא דלא פסיק הן קול טוב הן רע): רנגר   [טאג לעהנער] (יבמות עז) ודילמא רונגר בעלמא (ב"ב קכב) א"ל רב פפא לאביי אימא רונגר בעלמא פי' לשון פרסי רון יום גר שכיר כלומר שמא שכיר יום הוא: רנק   [דאס געבריהטע זאפט] (כלים פ"ב) מפני שהיא הופכת עליו את הרונקי. ס"א רומקי פי' הירקות כשמאסף אותם לצד אחד להמצות מהם מים נקרא רומקי. איכ' דאמרי כשהן שולקין את הירקות ומוציאין אותן מן הקדירה ונותנין אותן לציר שמן רונקי: רנק   (כלים פי"ג) והרונקי בפני עצמה טהורה (א"ב מביאו בערך רקן ופירשו שם): רנק   [מאנטעל] (בספרי במדבר סיני שהוא כעין מדרש וישלחו) אין הרונקין חייב בציצית: רס   [בפייכטען, בעשפרענגען] ושחקים יערפו טל תרגום וענני רס טלא (א"ב בנוסחאות כתוב ושמיא צעי מעליא) וימנעו רביבים תרגום ואתמנע רססיא רסיסי לילה הדין ריסא לית מיניה אלא ריסיס פי' הדין ריעוע של גג לית מיניה אלא רסיסא לילה עיין בערך בז: רס   [צערשלאגען] (שבת פ) אם היה עב או מרוסס (בפ"ב בעוקצין) האגוזין והשקדים חיבור משירסס (חולין עז) מתרוסס מהו פי' כמו קנה רציץ המפיס מורסא בשבת עיין בערך מפיס. (גיטין סט) למורסא אנפקא דחמרא באהלא תולענא מכה טרייה תרגום במחא מרסא: רס   [אויגען ברוינער] (בכורו' מד) ושנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין (שם לח) ריס של עין שניקב. ס"א חריץ של עין שניקב פי' בגמ' תורא ברא בעיניה והיינו עור של העין (קדושין לא) אמר לו מבין ריסי עיניך אתה ניכר שבן אלמנה אתה (נגעים פ"ח) בשתי ריסי עיניו אע"פ שמדביקין זה לזה טהור (ב"ב כג) עד שנשרו ריסי עיניו (א"ב תרגום ושבו העבים אחר הגשם ריסי עינך יהון זלגין דמעין כעננין): רס   [רייטשוהלע] עד פנת שער הסוסים מזרחה תרגו' עד זוית תרע ביה ריסא דמלכא מדינחא. הוא עמק המלך תרגום הוא בית ריסא דמלכא: רס   [געריססענע הילזען פרוכט] (ביצה ה חולין ו) עדשין לעשות מהן רסיסין שייך זה בערך שני: רסן   רוסנין קב חיטי כבר פי' בערך עדי: רסק   [צערברעכען, צערשטאסען] (תרומות פ"י) תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה (שבת קמג) חלות דבש שריסקן פי' כשמבקשין לרדות הדבש מן הכוורת חותכין בסכין ומוציאין חלות חלות ושמן ריסוק כזה שאמרנו תפות שריסקו (שם קנה) אין מרסקין לא את השחת (בסוף עוקצין) חלות דבש מאימתי מטמאות משקה וכו' עד שירסק (שבת נא) אין מרסקין לא את השלג (מכות טז) ריסק ט' נמלים והביאו אחד והשלימו לכזית לוקה פי' ענין כתישה וכתיתה. משליך קרחו כפתים תרגום מטלק קרחיה פליג היך ריסוקין (א"ב פי' בלשון רומי פעל החותך דבר לחתיכות קטנות): רסק   [גירטעל] רסוקא אית לית מפרחיתא כבר פי' בערך נסך: רסקא   [בעצירק] תרגום בפסוק מהר קח את הלבוש ואת הסוס מני יתיה על מדינתא חדא או על רסקא חדא פי' מחוז: רסטנא   עיין ערך דסתנא: רסתק   [מארק] (ב"מ סג) ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אנשי פי' שוק: רע   [ווילען, פערלאנגען] על אשר יהיה שמה הרוח ללכת תרגום לאתר דיהיה תמן רעוא למיזל לא חפצתי לקחתה תרגום לא רעינא למסבה (א"ב לשון פסוק זה ורעות רוח): רע   [פריינד] (תענית כה) תהום אמר לחברו אבע מימך קול שני רעים אני שומע פי' קול שני צינורין ניסוך המים וניסוך היין הנמשכים מנקבי הספלים שעל המזבח כדכתיב תהום אל תהום קורא לקול צנוריך: רע   [שעפער] (ב"ק צד) מיתיבי הרועין והגבאין והמוכסין תשובתן קשה פי' רועי בהמה דקה: רע [צערשמעטערט] (כלים פ"ג) חבית שנתרועעה כמו תרועם בשבט ברזל (א"ב תרגום עשוק ורצוץ עשיק ורעיע): רע   [מיסט] ואת פרשם תרגום ירושלמי ריעיהון וכן וקרבו ופרשו: רע   [אונטער] תרגום מתחת לרקיע מלרע לרקיעא פי' מלמטה כמו מלארעא: רע   [מיסט, דינגער] תרגום בפסוק ותלבש אסתר מלכות הות מקלקלא בריעא אציצא פי' באציץ של רעי כמו אציצא דבית הכסא נקרא בל' גמ' גרף של רעי והמתורגמן בספרו לא יכול להולמו: רעד   [טראפען] (פרה פי"א) הרעדות טמאות לחטאת פי' מים שיוצאין מן הקרקע טיפה טיפה בחלישה בלא כח: רעד   [שיטטלען] (בריש מכשירין) המרעיד את האילן להשיר ממנו זרעים (א"ב פי' מנענע): רעל   [פערשלייערן] ערביות רעולות כפר פירשנו בערך ערב: רעל   [שלאף] וברכים כושלות תרגום ורכובין דרעלן: רעם   [דאננער] (ב"ר פ' יב) ורעם גבורותיו מי יתבונן א"ר הונא הרעם הזה בשעה שהוא יוצא בתיקונו אין כל בריה יכולין לעמוד עליו מתבונן אין כתיב כאן אלא מי יתבונן: רעם   [מאררען] תרגום וילן העם ואתרעם עמא: רעם   [ערהעבען] תרגום ירוש' ואתה הרם את מטך ואנת ערע' ית חוטרך: רעף   [דאך ציגעל] (ביצה לג) אין מלבנין את הרעפים (מנחות ו) מאפה כופח מאפה רעפים פי' כלי חרש שעל התקרה (ב"ר פ' יא) זימן לו הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור ובירך עליה וכו' עד מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת מפני שהוא תחילת ברייתו: רעץ   [בארבאריש] (סנהד' כב) אלא שנהפך להן לרעץ כיון שחטאו פי' צער להפך ס"א לרעץ תרגום ויצג ודעת כלומר בקושי כמו דקר נעוץ דעוץ: רף   [בראד] תליסר ריפי כעכי כבר פי' בערך כעך (ברכות מה) כרכו ריפתא בהדי הדדי פירוש היינו פת והיינו נהמא: רף   [גראטע] (אהלות פי"ג) הסריגות והרפפות מצטרפות פי' רפפות אלו של אלקטיות כדאמר בתוספת' סריגות אלו הן של אוצרות רפפות אלקטייות: רף   [זימפ] (פרה פי"א) הרפפות טהורות לקדש ולתרומ' ולחטא' פי' מקום ביצה מים שיש בו רפש: רף   תרגום ועמודיה יתפלצון ועמודיה תתרופפין: רפא   [היילען, גענעזען] (ברכות נג) של בית רבן גמליאל לא היו אומרים מרפא בביהמ"ד פי' לא היו אומרים למתעטש מרפא מפני ביטול ביהמ"ד (ע"ז כו) מתרפאין מהי רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות מפרש בגמ' ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה וכו' עד ריפוי ממון בהמתו ריפוי נפשות גופו (נדרים מא) ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון (גמ') רפואת נפש גופו רפואת ממון בהמתו: רפידים   [נאכלעססיגקייט] (בכורות ה) מה לשון רפידים ר' אליעזר בן יעקב אומר רפידים שמה ר' יהושע אומר על שרפן ידיהם מד"ת וכן הוא אומר לא הפנו אבות על בנים מרפיון ידים: רפח   [אנגעבלאזען] ותהיין מורת רוח תרגום ירושלמי סרבנין ורפחן רוח (א"ב בנוסחאות כתוב ואפחת רוח): רפט   [צערשפאלטען] (שבת קמא) לא תצא אשה במנעל המרופט (שם קנא) שפתותיהן של צדיקים מתרפטות כבר פי' בערך מרפט (מגלה כו) האי תיבותא דאירפט פי' תיבה שנתחלחלה: רפט   [ווייעך געבראטען אייא] (ירוש' נדרים פרק הנודר) מותר בביצה טרומיטא רופיטון פי' בל"י ביצה ראויה לגמוע כשהיא מגולגלת וגם קוראי' אותה טרומיטא עיין שם: רפילא   [פעלד הערר] אלקפטא ורופיל' כבר פי' בערך אלקפטא ויבאו שדה מואב ויהיו שם תרגום והוו תמן רופילין (א"ב פי' בלשון רומי שר החיל): רפן   [לופט] (ב"ר פ' כ"ג ובפ' ל"ב ומחיתי את כל היקום) ר' לוי בשם ריש לקיש אומר זה קין שהיה תלוי ברפיון ובא מבול ושטפו וימח את כל היקום (בילמדנו ומטר לא נתך ארצה) תלויין ברפיון ואימתי ירדו בימי יהושע על האמורי כי' אויר בלע"ז רי"פא: רפס   [פערבערגען] (ערובין ח) דלויה לרטיבא רפסא ליה ביה דוכתי פי' מי שרואה חברו מתפש על עץ לח אומ' בדעתו שמא בדעתו להכות אותי מה עסקו לכך שואל אותו מה עסקך והוא מדקדק אחריו. פ"א רפסא לי בי' דוכתיה שמא במקומו דבר טמון: רפס   [ברעכען. שאדעהאפט ווערדען] (ב"מ עט) משום רפסתא דספינתא פי' מתרועעת הספינה בהוצאת חבילות ובהכנסת חבילות (קדושין סג) הא שמעת' דידי מרפסן איגרי פי' מרעין הגנות: רפס   [ווריך] (מנחות לו) מקום שמוחו של תינוק רופס (ירוש') תפילין במקום שראש התינוק רופס פי' מתרכך (א"ב תרגום ורקע ברגלך ורפסברגלך): רפס   [זיך בערייט פונדען צו צאהלען] (ב"ב קעג) לך התרפס ורהב ריעך אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת ידך: רפס   [פעלד הערר] (שמו' רב' פ' ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך' משל לאוהבו של מלך קומים רפוסא פי' בל"ר שר החיל כמו רופילין דלעיל: רפע   [דיא העכסטע בערגע] (בפסקא דרני עקרה) (א"ב (במדרש שיר השירים פסקא צוארך כמגדל) ר' זכאי רבה אמר עד שיחי ריפע עד היקבים שייקבן מלך מלכי המלכים פי' בליו"ר שם הרים גבוהים במחוז טטר וי"א שנקראים כן על שם ריפת בן גמר): רפק   [גראבען] (תענית כג) אשכחיה דקא רחיק רפקא (עירובין כה) ואתא ישראל אחרינא ורפיק ביה פי' חופר (סוטה י) קמי רפוקא גריוא דחלפי פי' בפני חופרי שדות גדישי דשאים: רפרף   [בעוועגען] (חולין לח) ובעוף אפי' לא ריפרף אלא בגפו. ס"א אלא בעינו מענין כהרף עין (ב"ר פ' כ) לפי שרפרפה בלבה ואמרה אינה נזקקת לביתי עוד לפיכך תביא קרבנה מרופרף ולקחה שתי תורים (א"ב פי' בלשון ישמעאל תנועה תמידית כמו שהתורי' והיונים עושי' והמילדת מתנענעת במחשבתה ומהרהרת אם תזקק עוד לבעלה אם לא): רפף   [ציטטערן] תרגום ועמודיה יתפלצון ועמודיה מתרופפין וכבר הבאתיו בערך רף וענין שני ערכים אלו אחד הוא: רפש   [קאטה] (ב"ק ל) ולא יהא אלא רופשו פי' מלשון רפש וטיט: רפש   [אויף לוקערן] (ב"מ צה) אע"ג דקא מרפיש ואזיל קמח קמא פי' מרפק ומפתח הארץ לפני החורש ומתחיח הקשה כדי שיהא נוח לחרישה (ב"ר פ' ויגש אליו) רמז למנשה ורפש חד רפיש וזעת כל פלטין ויטוש על המחנה תרגום ירושלמי רפש במשריתא: רפת   [פיחה שטאלל] (פסחים ח) ורפת בקר ולולין ומתבן פי' מקום דירה לבהמות: רפת   [בראד] תרגום ירוש' סלי חרי סלין דרפתא קקבטון פי' פת בלשון גמרא: רץ   [וועקסלען צעהלע] (שבת כב) אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה (ב"ב מח) וזבין זביניה זביני וכו' עד דלא ארצי זוזי (סנ' סח) הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן פי' זה אמר מטעמי תורה כלו' ספיקות יש לי ואין מי לפרשן (א"ב ענין מנין וחלף מעות שהמונה או מחלף זורק במרוצה המעות): רץ   [וואללען, גענייגט זיין] (שבת קמד) שהמשקין היוצאין מהן לרצון טמאין ושלא לרצון טהורין מאי לאו לרצון דניחא ליה פי' מקבלי טומאה מפרי שהן משקין והמשקין אין צריכין הכשר כדאמרינן שהן עלולין לקבל טומאה. (קדושין יד) ההוא להרצאת אדון הוא דאתא פי' להרצות על הענקים כדכתיב לא יקשה בעיניך. ס"א להרצעת אדון הוא דאתא פי' שנרצע אינו עובד ליורש (חגיגה יד) ג' הרצאות הן חנניה בן חכינאי הרצה דברים לפני ר"ע פי' כמו תריץ ואימא הכי אלו ארבעה רץ קרובי ענין הן: רץ   [צערשלאגען] (חולין נו) או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהתה מע"ל ושחטה כשרה פי' מן קנה רצוץ וירעצו וירוצצו (טהרו' פ"ח)אם מסר לו תיבה מלאה בגדים בזמן שהיא רוצצת טמאה פי' דוחקת: רצח   [מארדען] (פסחים כה סנהד' עג) רבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה למדנו לרוצח מעתה פי' מה נלמד לרוצח מן הנערה וכי י"ל אם יקום איש על רעהו ורצחו אין לו דין מות כמו זו הנערה שכתוב בה אין לנערה חטא מות אלא זו נער' באה ללמד לאחרים ונמצאת היא למדה והוקשה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור כך הנערה המאורסה אם יאמר לה השמיעי לי ואם לאו אני הורגך תהרג ואל תשמע לו ואם תפשה ונתחזק עליה אין לה חטא מות וזהו דשאלתות ובריש זו ההלכה אלא ניתן להצילו בנפשו מנ"ל אתיא בק"ו וכו' עד דבי רבי תנא הקישא הוא כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו לרוצח מעתה הר"ז בא ללמד ונמצא למד פי' מה יליף נערה מאורסה שהיא אנוסה ופטורה מן רוצח שהוא מזיד וחייב בא ללמד הרוצח לנערה ונמצא למד ממנה מה נער' המאורס' ניתן להצילה בנפשו שהרואה מי שרודף אחריה לבועלה ואינו יכול להצילה בענין אחר אלא בנפשו של רודף יהרוג הרודף להצילה דכתיב ואין מושיע לה הא יש לה מושיע מושיע בכל מה שיכול אף רוצח ניתן להצילו לנרדף בנפשו וזה שבראש ההלכה מה למדנו לרוצח בשתי ענינים דרשו הפסוק רבי ותנא דבי רבי: רצם   [שטאמפף ווערדען, פערדארבען] (ביצה כח) שפוד שנרצם אסור לתקנו ביו"ט (נדה כה) ת"ר סנדל דומה לדג שלים ולד הוא מתחילתו אלא שנרצם פי' סנדל ולד שנתמעך ואין נכר אם זכר אם נקבה כשיעברתו אמו עיברה שוב ולד אחר ובא שני וקילקל צורת הראשון ולהכי קרוי סנדל סנואי ודל מפני שנתקלקל ואע"ג דאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת קודם שתלד הני מילי למיהוי תרווייהו בני קיימא אבל חוזרת ומתעברת ונתקלקל שני מן הראשון וכן המפלת שיליא אע"ג דאין בה שפיר תשב לזכר ולנקבה דחיישינן שמא היה דומה לדג של ים שהוא רחב ודק וחד כלפי ראשו שנרצם שנתקלקל כגון שפוד שנרצם (א"ב בנוסחאות כתוב שנרצף): רצן   [ווארם] (ב"ב צא)רב נחמן אמר בלא רצינתא פי' שלא יאכלוה תולעים: רצע   [ריעמען] (שבת נד) ולא ברצועה שברגלה (שם נז) ולא ברצועה שבראשה: רצע   [שוסטער] (פסחים נה) רבי יוסי אומר אף הרצענין (שבת ס) בעא מיניה ההוא רוצענא מר' אמי פי' האושכף לפי שמלאכתו במרצע נקרא רצען וי"א לפי שמלאכתו ברצועות של עור נקרא רצען: רצף   [געפלאסטערטער באדען. דורך אנאנדער] (יומא יט) עמד והפג אחת על הרצפה (שקלים פ"ו) מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה את הרצפה משונה (בריש תמיד) הגיע לרצפה והפך פניו לצפון (מגילה כב) רצפה של אבנים הואי וכדתניא ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה על אבנים שבמקדש וכדעולא דאמר עולא לא אסרה תור' אלא רצפה של אבנים ואמר עולא לא אסרה תורה אלא פשוט ידים ורגלים ולמה נקרא שמה רצפה שהיה עשוי קרקע העזרה מאבני שיש חשובים קטנים מגוונים הרבה והיו רצופין ונראין כאחד (בפ' אחרון דאהלות) הרוצף בית הפרס באבנים שאינו יכול להסיטן פי' שוטח שם אבני שיש כדכתי' ואת הים הוריד מעל הבקר הנתשת אשר תחתיה ויתן אותו על מרצפת אבנים ואומר נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה בכל הבגדים (נגעים פי"א) שתי אם הוה רצוף מטמא פי' לאלתר כשמסיך המסכת מאספו ומגלגלו על מנור אורגי' (נדה מג) דאשתכח מאכולת רצופה אימור שמש רצפה פי' דחקה (ב"ב לז) אכלן רצופין אין לו חזקה מכרן רצופין אין לו קרקע פי' קרובין בטועין זה בצד זה בלי הפרש בינתים כלו' מעורבין זה לזה (שבת טז) איכא ביניייהו דרצפינהו מרצף פי' כגון שפוד שנרצף ששוקע כתלי הכלי בתוכו ונעשה כאלו נשברו כתליו לאביי דחייש שמא יקבנו בכדי טהרתו אע"ג דרצפיה חייש ועדיין טומא' ישנה עליו לרבא פרחה טומאתו דהא רצוף ולאו כלי הוא פ"א דרצפינהו מירצף ששיברו מהכל למאן דאמר שלא יקבנו בכדי טהרתו ליכא למחן דאמר שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה איכא דרצפינהו כמו מאכולת רצופה (זבחים צג) פותחו והא כלי אמר רחמנא ולא כלי הוא דרציף ליה מירצף (ב"ר פ"ז) רצוף רצפך דהיא טבא באולפנא כלומר רבוע לך ושטח עצמך כארץ: רציצא   [הינדעל אין אייא] (בכורות ז) רציצה דמית בביעתא בהי נפקא רוחיה אמר להו בהיכי דעל פי' אפרוח של ביצה: רק   [שליים, שפייעכטץ] (יבמות כד) רוק שהוא למעלה מן הכילה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא פי' שנמצא רוק בכילה למעלה איכא למימר ששכבה פורקדנית בשעת תשמיש רקקה למעלה מן הכילה זה פי' מגנצא ואבא מרי רבינו יחיאל ז"ל פי' רוק שהוא זרוק בכח ועלה למעלה מן הכילה שזה ודאי כח איש הוא ולא כח האשה והיה מספר במשל סוחר אחד היתה לו אשה יפה וזינתה עליו ובשעת תשמיש רק אותו האיש למעלה בשמי הקורה העליונה והיתה הקורה מצופה זהב כולה אח"כ בא בעלה לשכב עמה ולשמוח עמה נשא עיניו למעלה וראה רוק למעלה בקורה אמר לאשתו מי רק שם ואמרה אני אמר לה עשה כן לפני ואראה זה הכח שיש ליך ולא יכלה והרגיש מה שעשתה וכן מצינו בפי' ר"ח ז"ל (סנהד' קא בגלי') הלוחש דוקא דחמת קא חזינא הכא פי' שידה ששמה חמת ושורה על אותו כלי של שמן שלוחשין עליו (נדה יג) ב"ש אומרים צריכה עד שהרוק בתוך הפה נימוק והולך לו פי' עד שהלחלוחית של תשמיש בתוך הפה נימוקה אותם טיפה והלכה לה: רק   [געל, בלייך] (נדרי' נח) אם היו עלין שלהן שחורין אסורין הוריקו מותרין פי' אם היו העלים שחורים שמחמת בריאות שיש להן כח אין נוטין לצד שחרות אסורין דגדול מבטל העיקר הוריקו שהן כמו כמושין ומוכספין מותרין דאינן חשובין גידולין: רק   [זומפ] (שבת ח שם ק) אם היה רקק מים ורה"ר מהלכת בו וכו' (חולין כז) עוף שנברא מן הרקק הכשירי בסי' אחד אמר שמואל קפוטקא' תדע שהרי עופות יש להן קשקשין ברגליהן כדגים פי' רקק מים שהיה קרובה לארץ פ"א של ר"ח רקק מים שאין בהם י' טפחים כדתנן (שבת ק) רקק מים פחות מעשרה טפחים ואע"פ שיש שם מים פחות מי' טפחים הן חשובין כיבשה: רק   [פלודען, קוחין] (ב"ב יט) רקיק אינו ממעט בחלון פי קיי"ל דחלון טפח מביא את הטומא' לבית חברו כשהמת בבית אחר וחלון טפח על טפח פתוח לבית חברו מביא לשם הטומאה ומטמא כל מה שבתוכו ואם בחלון נתן רקיק שהוא כגון רקיקין וכ"ש פת עבה הואיל וצריך ליטלו ולאכול אותו אינו ממעט בחלון מטפח אלא רואין אותו כמי שאינו אע"פ שנילוש במי פירות כגון שמן וכיוצא בו שאין מכשירין את האוכלין וכן כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה: רק   [בעוואפענט] (ב"ר פ' מג) וירק את חניכיו בכלי זיין הוריקן כדכתיב והרק חנית וסגור ריש לקיש אמר באבנים טובות ומרגליות הוריקן הה"ד בירקרק חרוץ ילידי ביתו בעלי חניכתו שמם אברם כשמו. (נדרים לב) מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו ר"י שנה מפני שעשה אנגריא בת"ח שנא' וירק את חניכיו ילידי ביתו וירק את חניכיו רב ושמואל חד אמר שהריקן בתורה וחד אמר שהריקן בזהב: רקב   [שלייף בייטעל] (ע"ז מג) והרוקבאות של גוים תרגום וחמת מים ורוקבא דמיא: רקד   [שפרינגען, טאנצען] (נדרי' נא) למחר שתינא חמרא ברקידי דאביך א"ל לרבי לך קום רקוד (בריש מגלת איכה ושר בשירים על לב רע) כל דזמר זמרא לא עאיל באידנא דרקדא כל דזמר ברא דטפשא לא שמע (א"ב לשון מקרא זה וירקידם כמו עגל): רקד   [זיפען] (שבת עג) הטוחן והמרקד פי' מטיל אוכל ופסולת בכבר' אם הפסולת כמין עפרורית היא יוצא מכבר' ונשאר האוכל ואם האוכל דק והפסולת עבה כמין תבן יוצא האוכל ונשאר הפסולת: רקד   [קרוג] (שם קכז) הא דמשתקלי ג' ג' בקופה כרקידי דהרפנאי פי' כדות שעושין בהרפנא והן קטנות ונטלות ג' ג' בקופה (ב"מ סד) אבריה דרב פפא גופיה כרקודי דהרפנאי (א"ב בנוסח' כתוב דקורי עיין ערך דקר): רקם   [ארטם נאמע] (גיטין ב) אף המביא מן הרקם ומן החגר (נדה נו) כל הכתמים הבאים מרקם טהורין פי' קדש ברנע תרגום רקם גיאה: רקם   [געבילדעט] (חולין סד) שאם ריקמה וניקבה תטמא בכעדשה. (שם קכו) ביצת השרץ המרוקמת טהורה ניקבה כל שהיא טמאה (נדה כד) אם היתה מרוקמת תשב לזכר ולנקב הפי' אם היתה אותה החתיכה מרוקמת מצוירת כצורת אדם ואין בה לא סימן זכר ולא סימן נקבה סופרת לזכר ולנקבה (שם לא) רקמתי בתחתיות ארץ רדתי לא נאמר אלא רקמתי פי' לא נגמרה ריקום הצורה אלא במדור התחתון שהוא תחתיות ארץ המחושקה ברקמי זהב כבר פי' בערך רם (יומא עב) רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך ב' פרצופין: רקן   (כלים פי"ג) הרוקנא בפני עצמה טהורה פי' ברזל הוא בתוך העץ והוא עשוי לשוע ולהחליק הנסרים והוא מכלי הנגרים ובלשון ישמעאל שמו רוקן ובלע"ז דריטור"א (א"ב בל"י כן שמו ובערך רנק כבר הביאו): רקע   [פלעקינג] (ב"ק קיח) מודה רב ברוקעתא פי' מטולאים מקצתם שחורים ומקצתן לבנים (א"ב תרגום נקד וטלוא נמור ורקוע): רקע   [גיפליקט] (בחלומות דמגלת איכה) קמיץ שחיק אית לך ואית בה כ"ד מרקיעין אתחיית מן הכא מתקטע מן הכא פי' חלוק בלוי יש לך ובו כ"ד טילואין אתה תופר מצד אחד ומתקרע מצד אחר ונעלות בלות ומטולאות תרגום בלן ומרקען הוי ומתפרות כסתות תרגום דמחטטן רקעי חשוך פי' ל' ישמעאל חתיכת בגד התפורה על הקרע שמו רוקעא (ב"ב כ) מטלניות הוו למרקע לבושא: רקע   גרב מרוקעין כבר פירשנו בערך גרב: רקע   [בלעך שייבע] (שקלים פ"ד סוף כתובות) מותר התרומה מה היו עושין בה ריקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים (ע"ז מו תמורה ל) ת"ר בית ה' אלקיך פרט לפרה שאינה באה לבית דברי ר"א וחכ"א לרבות את הרקועין מאן חכמים ר' יוסי בר יהודה היא דתניא נתן לה זהב ר' יוסי בר' יהודה אומר אין עושין אותו רקועין אפי' אחורי בית הכפרת פי' אפילו אחורי בית הכפרת מבחוץ לטוח הקיר דהתם נמי קרינא בית ה': רקע   [ברייטמאכען. אנזעהען שאפען] (מ"ק כח) מאן חשיב מאן רקוע מאן ספן כלומר מי יכול להתפשט ולהתגבר באותה שעה: רקע   [אויסדעהנען] (עירובין נג) התריגו לפחמין הרקיעו לזהבין פי' הכו הפחמין שברו אותה מנ' טטרוגי להו הרקיעו לזהבין בערו אותן להיות לוחשות כמראה הזהב ועשו לי בהן שני עופות והן שכוי נקרא כן שהן מגידין בעלטה העתות איזו עת הוא מן הלילה פ"א התריגו האדימו כאתרוג הגחלים הרקיעו הוציאו הגחלים לחוץ ענין וירקעו: רקת   [אפער, ראנד] (סוכה כו) גנו ארקתא דסורא (ביצה לב) אנן ארקתא דפרת סמכינן (מגלה ו) רקת זו צפורי ולמה נקר' שמה רקת דמדליא ברקתא דנהרא פי' גבוהה בשפת הנהר פ"א גדותיו של נהר כגון והירדן מלא על גדותיו והוא כמין טיט על שפת הנהר מקום דלא בר תשמיש הוא (ב"מ כג) רקתא דנהרא לא הוי סי' דאמרין ליה כי היכי דאת אנחת' חברך נמי אנח (א"ב פי' בל"י גבעת סלע וחומה): רר   [שפייחעל. גייפער. פייכטיגקייט]. (חולין עז) דלמא התם דקני משכא ריריה פי' במקום שנמשך בעצם ריר ומילא מקום השבר שהריר בתוך העצם חשוב כבשר אבל העצם שלא נמשך אליו ריר והוא הלחלוחית אין העור חשוב כבשר נקדר כמין טבעת וכו' בערך קד (א"ב בנוסחאות כתיב דקרי משכא דידיה ופרש"י שהחזיק העור (עוקצין פ"ב) בשלו עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר פי' בני בצלים בצלים קטני' ריר כמו וירד רירו רירא דיצא כבר פי' בערך דץ (כתובות עז) ואתו ליה ריר מפומיה): רש   [ערבען] (ב"ב קטז) ויאמרו ירושת פליטה לבנימין פי' התנו על שבט בנימן על עסק ירושה ואח"כ נתנו להם פליטה וכך התנו שאותן הנשים שיחטפו כל בת שהיא יורשת אביה שלא היה לה אח לא תירש נחלת אביה אלא תשאר ליורשי אבי אביה שלא תסוב נחלה משבט אחר לשבט בנימין: רש   [אנפאנג, הויפט, שפיץ] (תענית יז מנחות סה) מריש ירחא דניסן עד תמני ביה איתוקם תמידא די לא למספד שהיו הצדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד וכו' (ב"ב נח) בראש כל מרעין אנא דם בריש כל אסוון אנא חמר (סנהד' כו) אמר ריש נהרא אתי למתא (סוטה לה) ריש קטיעא ממלל פי' להכי קרו ליה ריש קטיעא לפי שקראו משה יהושע כלומ' ראש שמו קטוע לפי שהיו"ד אות קטיעה היא (חולין לט) אי אניש אלמא דלא מצי מדחי לי' אסיר ואי לא א"ל רישיך והרי פי' אם הגוי אלם שיאמר זו הבהמה מכרת לי וישראל אינו יכול לדחותו לבהמה אחרת נעשית כאילו יש לגוי שותפות בגוה ואסור אבל אם אין הגוי אלם ויכול ישראל לדחותו לבהמה אחרת מותרת (שם צג) א"ר יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרירה פי' הוא מעי הנמשך מן הקיבה ולמטה וי"א המעי הנמשך מן הכרכשא ולמטה דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר תותב וקרום ונקלף כמו החלב שעל הקרב וזהו חלב שעל הדקין רישא בכבשן תליה אבית שחיטה שרי אצדדיו אסיר אנחיריה אי דץ ביה מידי ופתחי' כדי שיזוב הדם מותר ואי לא אסיר וכן הלכה: רש   [ארם] (תמורה יו ובויקרא רבה וכי ימוך פ' אשרי משכיל) רש זה שרש בתורה איש תככים זה ששונה סדר אחד וכו' עשיר ורש נפגשו עשיר זהו שעשיר בתורה וכו' ד"א רש זה שרש בנכסים איש תככים זה שהוא עושה בפועל וכו' ד"א עשיר ורש נפגשו עשיר זהו שעשיר בנכסים וכו': רש   [ערלויבען, בעפיגטזיין] ורשו אינש ליה עלוהי פירוש ורשות אדם אחר אין עליו כמו אנא נטל רשותא וי"א ענין ואל תתודע לרשות ס"א ורשים אנש כבר פי' בערך טצהר (ב"ב ח) רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי: רש   [צינש נעהמען וואכער] תרגום בעל משה אשר ישה מרי רשו די רשי: רשאי   [נאמע] (חולין עט) של בית רשאי היו מגדלין מהם עדרים עדרים (א"ב בנוסחא כתוב בית דושאי שם משפחה נקרית על שם אבוה): רשבא   [פאמיליען הויפט] (תענית ג) מכי מעיילי ציבי דבי טבות רישבא פירוש הגאון כאשר כתוב נשיא בית אב תרגומו רב בית אבא זה ראש בית אב (ב"ב קכו) מר זוטרא מדרישבא פלג בצנא דפלפלי בהדי דאחוה: רשבא   [פאגעל פענגער] (חולין קיז שבת קל) לוי איקלע לבי יוסף רישבא פירש"י צייד עופות לשון אין פורשין רישבין ליונים ובנוסחאות כתוב פורסין נישבין ואין כתוב רישבין: רשל   [נאך געלאסט] (זבחים יח) ת"ר היו מרושלין מסולקין משוחקין ועבד עבודתו כשירה כל ידים תרפינה תרגומו וכל ידיא יתרשלן וכן חזקו ידים רפות: רשם   [פערשטאפט. צייחין] (ב"מ כג) מתניתין ברשום פי' מסוכרי' דנזיית' כסוי הקנקנים כשהוא מהודק וטחוי בטיט נקרא רשום כשהוא מרופרף נקרא מצוף מל' צפוי פ"א בארך צף תשיעי הרשום בכתב אמת כבר פי' בערך נבל (ביצה לד) עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן (שבת קג) לא חייבו שתי אותיות אלא משום רשום. (חולין לב) והמשתתף עמהם צריך שירשום פי' שעל הרושם מכיר שהוא לכהן (ב"ק פב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא דברי תורה (סנהד' קה) דורשי רשומות אמרו לי גלעד (ברכות כד) דורשי רשומות אמרו לי והיו חייך תלויים לך מנגד זה התולה תפילין פ' פסוקים הרשומים. (גיטין כ) רושמא מחרץ חרץ או כנופי מכניף פי' כגון הרושם בחותם על השעוה חורץ מקום החקיקה והמקום הבולט נשאר כמו שהיה או דוחה בחריצתו מהנה ומהנה ומקבץ כמין גבשושית וזהו הבולט המקובץ מהנה ומהנה השיבו מחרץ חריץ (סוטה יט) שאם רשומו ניכר לא עשה ולא כלום פ"א שימחק המגלה יפה יפה ולא ישאיר בה רישום לכתיבה כל עיקר (סנהד' נב) מה מיתה האמורה בידי שמים אין בה רושם פי' שהרי כשמת אדם שלם בגופו ואין בו חבלה ותחת חגורה נקפה תרגומו רושמיי דמחא חבורה תחת חבורה ת"י תשלומי רשם לא יקרחו קרחה והתוית תיו על מצחית האנשים הוי החוקקים חקקי און תרגום ויי דרשמין רישומין: רשון [היישריק] (חולין סה) סלעם זה רשון נדה נה) ת"ר איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת ברייתו כרשון ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב וכו' (א"ב בנוס' כתוב תחלת ברייתו מראשו (בויקרא רבה בריש אשה כי תזריע) בשומי ענן לבושו זה השפיר וערפל חתולתו זה השליה): רשנא   [אייבער צובערן] תרגום יפתה קצין ישתרגג רשאנא (פסחים קי) אמרה לי רישתינהי דנשים כשפניות פי' גברת השולטת עליהן: רשנא   (סנהד' צד) האי רשנא להאי פרדשנא בעי הערוך גרס דישנא ודבריו נכונים ע"ש: רשע   [בעזיוויכט] (כתובות צה ב"ב קלז שם קעד ערכין כג) איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסיו כרשב"ג ביש נוחלין העיקר ושם מפורש דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון (סנהד' עז) אין לך עני בישראל אלא רשע ערום וכו' עד איזהו עני ורשע ערום זה המשהא בתו בוגרת עני דאין לו ממה לשכור שפחה ורשע שמעכבה מי השיאה שמא תלך ותזנה וערום שמתפרנסת ממלאכת ידיה (שם נב) א"ר אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיקא כמאן כי האי תנא דאמר את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומרים ארור שזה ילד ארור שזה גידל ארור שזה יצא מחלציו (כריתות טו) אר"ע משכחת לה ברשע בן רשע וכו': רשף   [פלאמע. בליץ. בייזער גייסט] (ברכות ה) א"ר יצחק כל הקורא קרית שמע על מטתו מזיקין בדילין ממנו דכתיב ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא דברי תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו ואין רשף אלא מזיקין שנא' מזי רעב ולחומי רשף אר"ל כל העוסק בתורה יסורין בדלין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין רשף אלא יסורין שנאמר מזי רעב ולתמי רשף ואין עוף אלא תורה (פסחים קיא) ודבי ניגרי רשפי (א"ב בנוסח' כתב דבי איגרי פרש"י שדים המצרם בגגות שמם רשפים וגרסת בעל ערוך נכונה שבבית נפחים יש רשפי אש): רשק   [נארדע איין געוורץ] (שבת קי) ומתקל זוזא כורכמא רישקא (ב"מ קז) דכל פורתא חזי לכורכמא רישקא פי' כרכום ששוה משקלו שקל כסף רישקא אוריי"נטלי כפרים עם נרדים תרגומו כופרין עם רשקין נרד וכרכום תרגומו רישקא ומוריקא: רשש   [שראללען] (נדה ח) ת"ר איזו היא בתולת קרקע כל שמעלה רששין פי' כשחורשין אותה מעלה המחרישה חתיכות חתיכות אדמה ואין עפרה תיחוח בידוע שלא נעבדה: רשש   [צערשטויסען] (מ"ק יג) רשישי חילקא טרגים וטיסני פי׳ המשברין הבואה חדא לתרתי דהיינו חילקא (א״ב פי׳ כמו רסס אבל בנוסח׳ כחוב דשושי חלקא ופרש״י דשי תבואה או משברים חדא לשנים ומסייע גרסת רש״י (שם) והדשושית ומוכרי גרוסות) ׃ רשות   [מאכט האבער] (אבות פ״א) ואל תתודע לרשות (שם פ׳׳ב) הוו זהירין ברשות חללה של רשות (שבת ה) ׃ רשות   [ערלויבניo] והרשו' נתונה כבר פי בערך סעד (עירובין מ) אנא אקרא חדתי אמינא זמן אמר ליה רשות לא קא מבעיא לי כי קא מבעיא לי חובה פי' זה שאתה מברך שהחיינו על קישות ודילוע רשות הוא ואינו חובה אני שאלתי על החובה (א"ב לשון מקרא כרשיון כרשיון כרש): רשת   [נעץ] (כלים פ' כג) הרשתות והמכמורות: רת   [געבער מוטטער] (ברכות נז) קיבה והרת ויותרת הכבד פי' קיבה לא הקיבה שבבהמה גדולה היא אלא שבבהמה קטנה שמעמידין בה את הגבינה היינו חתיכה רכה ולבנה של בשר שיש בכבשים קטנים שעדיין יונקין החלב הוויא על לובן כלפי צואר חתיכה יתירה וזו היא הרת וקורין אותה בלשון לע"ז אנמ"לי יותרת הכבד כמשמעה מרפאין בה את בעלי שברירין שבעין זה פי' רב האי גאון ז"ל פ"א בערך הרת מסתפקא לן אי ה"א יסוד אי לא (א"ב כבר הביאו בערך הרת ופירשו רחם): רת   [איבער לאססען ווערטה] (בספרא הנותרים לאמר) ראויים היו לישרף אלא שריתה הכתוב לאהרן (בב"ר פרש' עשרים) לרוח היום ועל דעתיה דזבדי ריתה עליה פי' הניח לו כדאמרינן רתוי לו פי' נוח לו (קדושין מ חגיגה יא) כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לא כאילו לא בא לעולם ספר אחר ראוי לו כי טוב ממנו הנפל שלא בא לעולם (ר"ה כה) ראוי לו שיטול שנים עשר חדש במטה. רת   [ציטטערן] (סוטה ח בגמ' משקין) רותתת מי משקינן (ב"ב קסז) דרב אחא בר אדא דרתית ידיה היכי זייפת (חולין כד) אמר ר' חנינא עד שירתת פירוש אינו יכול לעמוד בחזקה אלא ברתת וברעד אברים מלשון רתת (ערובין סז) רב ששת מרתת כוליה גופיה (א"ה לפני' הגיר' מרתע עיי"ש): רת   [גראז]. רב חיננא בר נתן הוה אסר ריתא עי' בערך תור ס"א דיתאה וכבר פי' במקומו רתוות   [ראט וואגען]. תרגום ירושלמי אופן מרכבותיו גלגל ירתוותיהון ובנוסחאו' אחרו' כתוב רדוותיהון עיין ערך רדוות: רתח   [אויף זידען, צירנען, שויען]. אדרתחא קודרך שפוך כבר פי' בערך כפן (שבת מב) האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין (פסחים קיג) תנו רבנן שלשה חייהן אינן חיים הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת אמר רב יוסף וכלהו איתנהו בי ועוזב חמה תרגומו ושביק רתחא (ב"מ סא) ובמשורה שלא ירתיח פי' מסורת קבלה בידם שהמרתיח ומודד כל דבר לח מוספת המידה שלו כשמרתיח על המדה בצונן חלק אחד משלשים וששה בלוג זה פי' רבי חננאל ויש מפרשים כשממלא המדה מדבר לח בכח עולה הקצף למעלה ונראית מלאה וכשתנוח נחסרת. (ברכות כט) לא תרתח ולא תחטי מרבכת תביאנה תרגום ירושלמי מרתח ייתינה וכן מרחשת (בריש טבול יום) רתיחת גריסין של פול ראשונה ורתיחת יין חדש פי' רתיחה בלשון משנה ותרגומו כקצף על פני מים כרתיחא על אפי מיא וכן הא דאמר במשורה שלא ירתיח ובלישנא דרבנן אופיא: רתך   [שמעלצען, צוזאממען לייטען]. (שבת נב) וטובלן במקומן (גמרא) אמאי והא איכא חציצה יפריק רבי אמי כשריתכן פירוש ריתכן באור ובעוד השירין כמו גחלים לוחשו' הטבילן והמים באין אליהן מכל צד וליכא חציצה ואמר רב האי פירוקא דרבי אמי דלא כרבי יצחק נפחא היא דאי אליבא דרבי יצחק נפחא טבעת של בהמה יורד לקבל טומאה אפילו אם יחשב עליה להיות טבעת של אדם וטבעת של אדם אינה עולה מידי טומאה להבטל מעליה תורת כלי אלא בשינוי מעשה כדתנן כל הכלים יורדין וכו' ואי כשריתכן הנה עשה בהן מעשה ונסתלקה תור' כלי מעליהן ואין צריכין לא הזאה ולא טבילה כי בעינן מעשה לסלק תור' כלי מעליה מעשה לקלקל כגון שבירה וכיוצא בה אבל ריתוך ותיקון שהיא חוזק לכלי מתכו' אינו מעשה לטהר ולא לבטל הטומאה מעל הטבעת לעולם פ"א ריתכן באור והשיר קליפתן ונדקדקו ואחר כך הטבילן והמים באים אליהם מכל צד וליכא חציצה ולפי זה הפי' אפילו לאחר שמצטנן יכול להטבילו (שם יו) נטמאו כל כליה ושברתן ונתנתן לצורף וריתכן עשאן מיד כלים פי' ריתכן זה כמו התיכן וכן הא דגרסינן (ע"ז נב) בעי רב המנונא ריתך כלי לאלילים מהו פי' שברו והתיכו ועשאו כלי לכתחילה: רתך   [וואגען] תרגום וראה רכב ויחזי רתך: רתם   [אייכען קוילען] (ב"ב עד) עשב סמתרי הוו גומרי ריחמי הוו פי' גחלים של רותם שאינן נכבין מהרה (א"ב לשון מקרא זה גחלי רתמים): רתע   [צוריק בעבען] (עירובין סז) רב חסדא מרתע ממתניתיה דר' ששת ורב ששת מרתע מפלפוליה דרב חסדא (פרה פ' ג') מכה את הזכר ונרתע לאחוריו ותשב אחור תרגום ורתעת לאחור' השיבני אחור תרגומי ורתעני קדל קדם בעלי דבבי: רתף   [קעללער] ופסחים ב) במה אמרו שתי שורות במרתף (בתוספ' ב"מ נג) השוכ' בית מחברו מעמיד בו ריחים של חמור אבל ריחים של יד לא ירחף על גביו יין מפני שטוען את הכתלים (א"ב פי' אוצר של יין או של שמן ובלשון יוני קוראים מרתף לאוצר של בשמים או של שמן): רתק   [צוים]. (שם קז) הא דעביד לה שורה וריתקה פי' שורה חומה וריתקה סייג שעל החומה: רתק   [פערשליסען]. (בפיסקא דאחרי מות ובויקרא רבה אחרי מות פרשה לדוד כי בתחבולות תעשה לך מלחמה) ר' בנאה אמר צריך אדם לשקע עצמו במשניות שאם ירחיק יפתחו לו ר"א בשם רב יהושע בן לוי עמוד ברזל משנה (א"ב ענין סגירה והוא לשון מקרא רתקו בזקים): נשלם ערך הריש

אות השי"ן

אחל ערך השין ש   [פעררענקען] (חולין צא) למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים (א"ב אין זה עיקר): ש   [בוכשטאב ש'] שרי לבזוייה בג' ושי"ן כבר פי' בערך סן שקלה לאלילים ואותבה בשי"ן ואי"ו די לך פירוש בשת ותחת כדכתיב וחשופי שת ערות מצרים ופירוש שת מקום השתנת מי רגלים תחת מקום הצואה: שא   [אנצינדען] (ר"ה כב פסחים ב) משיאין משואות פי' לשון יקידה ולהב כדכתיב וישאם דוד ומתרגמינן ואוקדינון דוד: שא   [העבען] נשיאות כפים על ראשיהן חוץ מכהן גדול: שאב   [שעפפען, אנציהען] (שבת כט) בשביל שתהא שואבת (מקואות פ"ו) היה השואב באמצע פי' המים השואבין באמצע המקוה: שאג   [ארט טענען בוים] תרגום בפסוק רהיטנו ברותים בראתיו שאגי ושורבני פי' מין עץ ארז: שאל   [פערלאנגען ביטטען. פראגען, בארגען] אף בחול שואלו ואוכל על פיו וכבר פי' בערך דמאי ובערך חזר (יבמות ה) מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה פי' ויתכן לו שישאל על נזירותו ויתרהו רכם ונמצא שלא יהיה נזיר לפיכך לאו שלו קל הוא לפיכך עשה דחי ליה (ב"מ קג) אמר רב נחמן שואל בעובו לעולם פי' יש לשואל להשתמש בכלי ששאלו לעולם בטובה שהחזיק למשאיל כשהשאילו וה"מ בתשמיש שאינו מכלה אותו הכלי ואם קנה מן משאיל שהשאילו לשואל להשתמש בו בכל מלאכה שיחפוץ יש לו להשתמש בו בכל מלאכה ואע"פ שהוא חסר וכלה ואם לא נשאר ממנו אלא ידו של אותו הכלי וכלה וחסר כולו מחמת המלאכה שהיה משתמש בו מחזיר לו אותו היד ופטור וזהו ומהדר ליה קתיה (סנהד' קב) חזאל שושביניה דאחאב היה אזל אליהו ואתאב למשאל ליה טעמא קוסם וזקן תרגום משתאיל וסב: שאיל   [גראב] (ברכות טו) מאי דכתיב שאול ועוצר רחם וכו': שאמם   [פערטיממלען] תרגום ירושלמי ויהם את מחנה מצרים ושאמם ית משרית מצראי כמו שעמם: שאני   [פערשידען. אנדרזייטס] (ע"ז כה) אדם חשוב שאני ולפעמים כתוב שני פי' ענין שנוי: שאן   [ביילע] תרגום חבורות פצע שאני ופעתותא נראה לי שיש לגרום ופדעתא: שאר   [דער שלום. דאס איבריגע] (יומא סח סוטה לב) ועל שאר תפלה מפורש בגמרא: שאר   [נעהרונג] (כתובות מז) שארה אלו מזונות וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי: שאת   [שפייזע] (פסחים לו) כי לא תוכל שאתו ואין שאתו אלא אכילה וכו': שב   [ווייעהען. בלאזען] (אבות פ"ג) ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו פי' כמו משיב הרוח: שב   [זיטצען' וואהנען] (במכילתא בא על פרעה) תושב ושכיר לא יאכלבו תושב זה גר שכיר זה הגוי (בספרי אמור אל הכהנים) וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים ואלו ישראל ומפורש (יבמות ע ברכות סב) משמש ושב ואל תשב ותמשמש פי' כשאדם רוצה לעשות צרכיו ומשמש תחילה באותו מקום אם יש בו צרור או טינופת יסירנה ואחר ישב ואל ישב במקום ואח"כ ימשמש תחתיו וגמירי דהא מילתא מהניא בכשפים על כל מושב שב חוץ מן הקורה גם זו מפי השמועה אמרוה שהישיבה על הקורה והשכיבה על הקרקע בזמן שאין שם מחצלת ולא מצע חוצץ יש בה דבר רע ואמר הגאון ולא פורש לנו מהו מי לאו דקאמרי משום זוגי שתי בצים וב' קשואין ושני אגוזים ודבר אחר הלכה למשה מסיני וגזרו רבותינו על כולהו זוגי משום ד"א להודיעך דהני מילי דאית בהו מפי נביאים ואית בהו הלכה למשה מסיני (שם יט) שב ואל תעשה שאני פי' לא ענש הקב"ה מטמא ובטל מלעשות פסח אלא ענש כרת לטהור ולמי שלא היה בדרך רחוקה ובטל ולא עשה פסח ולא עבר המטמא אלא מפני שגרם לבטל הפסח ויכול לעשות פסח שני וזהו שב ואל תעשה שאני כלומר קל הוא זה ומפרי כך דחאו כבוד מת מצוה אבל לאו דכלאים כיוצא בו שהוא לאו גמור אינו נדחה מפני כבוד הבריות וקיימא לן דסדין בציצית וכבשי עצרת ולולב ושופר והזאה וערל ואיזמל הני כולהו שב ואל תעשה ננהו וכן בסוף (פסחים צב יבמות צ) זה פי' ר"ח ורב האי גאון פי' האי בריתא של הולך לשחוט את פסחו אינו מיירי בנזיר אלא בשאר אדם והוה ליה פסח מצות עשה ולענין מת ממה נאמר לו שב ואל תעשה פסח ולפי שהיא מצות עשה שהיא קלה דחינן לה בשביל כבוד הבריות אבל כלאים שהיא לא תעשה לא דחינן בשביל כבוד הבריות ומפורש (שם צ) דסדין בציצית וכבשי עצרת וכו' שב ואל תעשה אינון ולא קשין על מצות לא תעשה פי' מגנצא שב ואל תעשה שאני להכי יכול נבטל מצות פסח משום כבוד מת מצוה דלאו איסור גמור דעביד בידים הוא דלא עביד כלום אלא יושב ומתבטל ממצות עשה דפסח אבל כלאים דעביד בידים אין דוחין אותו משום כבודו (ב"ק כ) רבי חייא בר אבא נתיישב בדבר פי' ישב ועיין בדבר ולא עמד על בירור אמר עדיין צריך עיון: שב   [ווידער קעהרען] זו היא שיבה זו היא ביאה כבר פי' בערך בא בתחלתו שב מידיעתו כבר פי' בערך דע. (ב"ר פ' סו ויתן לך) שובי השולמית ד' פעמים כת' שובי כנגד ד' מלכיות שישראל נכנסין בתוכן בשלום ויוצאין בשלום: שב   [צערברעכען. שטיק] (שבת סו (וישב משה דברים שמשבבין דעתו של אדם פי' ששוברין לבו של אדם ונפיק. מכי שבבים יהיה (שם) ושבעה שיבי משבעה כשורי. (סנה' ה' הוריות יא) רב הונא בדינא מכניף רבנן ורב אשי בטריפתא מכניף לכולהו טבחי אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא פי' חתיכה קטנה מן הקורה (יומא ס) ואף על גב דקא מתבר ליה בשיבי (ב"ב לו) מימר אמר כל שיבא ושיבא דכרבא ליעול בה פי' שורה של מחרישה יכנס בה (פסחים עד) וניתי דקל כיון דאית ביה שיבי מפיק מיא פי' חריות כמו שורות שבעץ: שב   [נאכבאהר] (שבת קט) ולישלוקה לשיכרא בי שבבי פי' בין השמשות פ"א בין שכניו תרגום משכנתה משבבתה ס"א בי שיכבי פי' בבית הקברות: שב   [שעפען] אחתיה אגומרי מישב סייבן עיין בערך אמץ. (שם קכח) אתי זיקא ושייב מיניה פי' ענין שאיבה: שב   [זיעבען] (זבחים עג) עשרים ושב ביעי תרגום ירושלמי שבע שבתות שבין שבתות: שב   [געפאנגען, נעהמען] (ב"ב ח) מאי מצוה רבה פדיון שבויים. (ב"מ צג) אזל שבאי שמטיה מיניה: שב   [הערום שטרייכערן] (סוטה כב) אלמנה שבבית פי' שהולכת שובבת בדרכי לבה שאינה צנועה בבית אלא הולכת בשוקים וברחובות (ירושלמי) אלמנה שבבית משום דנסבת שום ביש פ"א שאומרת חזרתי בתשובה שאינה נשאת לעולם אלא השאלתי נפשי כל ימי חיי לה' דבר שאינה יכולה לעמוד וכשיכבד עליה תערים לחטוא הרבה: שב   [פלאממע. פונקע] (זבחים עא) שביבי הוה משדרה והוא לשון מקרא בדניאל כורסיה שביבין דינור: שב   [ארום באנד] תרגום אצעדה וצמיד שבין ושבבין כן גרס המתורגמן ונראה שהגרסא נכונה היא שבכין כמו סבכין תרגום השביסים והשהרונים שבסיא וסיבכיא עיין ערך סבך: שבהר   [ריהמען. פערהערליכען] עטרת תפארת שיבה תרגום כלילא דשבהורא שיבותא תפארת בנים אבותם תרגום ושבהרותיהון דבניא אבהתהון ותפארתו עבור על פשע תרגום ושבהוריה דנעבר על חובה. אל תתהלל ביום מחר תרגום לא תשתבהר ביומא דלמחר: שבזיז   [עדעל שטיין] ספיר גזרתם תרגום ושבזיזא פרצופיהון נפך ספיר ת"י אזמרגדין ושבזיז: שבח   [גענאס] (ב"ק צב) האי פירות ושבח פירות היכי דמי (שם צה ב"מ טו ב"מ מב) שבת המגיע לכתפים פי' מגיע לכתפים כגון ענבים והגיע ליבצר ולישאם על כתפיו: שבט   [אויס שלאגען דיא וואלע] (שבת עה) המדקדק והשובט פי' ראשונים שובט זה המנפס בקשת פ"א יש לו לאורג עץ שראשו חד ושמו כדכד ודומה לקוץ מעבירו על גבי השתי בשעה שמתוח לפריו ושובט בו את החוטין ומקרב את הקנים שמבדילין בין שני חלקי חוטין העליונין והתחתונין ומיד נוחים להתפרק העליונים מן התחתונים ונפתח שער לירות ביניהן את חוט הערב ואין זה אב אלא בכלל מסוך הוא: שבט   [צווייגען] (ב"ר פ' לד והנה עלה זית ובויקרא רבה אמור אל הכהנים פ' וצדקתך) רבי אבא אמר משבטוטין שבארץ ישראל הביאתו (א"ב פי' שבטים ובנוסחאות כתוב משבשושין וענין אחד הוא עיין ערך שבש) (בילמדנו אל תירא אברם) ואת האחד נתן בדן ואע"פ כך עשו השבטים ביניהן שכל מי שעושה אלילים יוצא מחלקו שנאמר ויצא גורל בני דן וכן הוא אומר שבט הדני מבקש לו נחלה כי לא נפלה לו נחלה כתיב ויעל גורל בני דן וכתיב כי לא נפלה לו נחלה אלא שהוציאוהו מחלקו: שבטא   [ארט פיש] (שבת קיט קידושין מא) רבא מלח שיבוטא (ב"ק נה סנהדרין נט) הנהיג בעיזא ושיבוטא מהו פי' שיבוטא דג גדול כענין בהמה גדולה בים (חולין קט) חזיר מוחא דשיבוטא: שבך   [טויבען שלאג] (פסחים נה) מושיבין שובכין לתרנגולין (אהלות פ"ח) הזיזין והגיזריות והשובכות והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת תרגום הוה כיונה דשבקה פום שבכא. וכיונה מארץ אשור וכיונה דיתבה לגו שבכא פי' מגדלים של יונים (בר"ג דפ' משוח מלחמה) כתי' שובך וכתי' שופך רב ושמואל חד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך וחד אמר שובך שמו ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך כקיתון: שבך   [ארום באנד] תרגום אצעדה וצמיד שרין ושבכין עיין ערך שבבתרא: שבך   [שפיעל אינסרימענט] בדניאל שבכא פסנתרין מין כלי זמר: שביל   [וועג] (ערובין כב) שביל הרבים ושביל היחיד ושבילי בית גילגול עיין בערך גילגול (ב"ק פא) מהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שנייה פי' שבילין שהן רשות לבני אדם כלומר אינן מופקרין לרבים אלא יש להן בעלין אמר רב פפא השבילין שלנו אפילו טל קשי ליה ומשימה חלקלקות וכל שכן מטר פי' אחר כמו ויפקדם בטלאים (נזיר ח) הריני נזיר כמנין הילקטי קייץ ומניין שבילי שמיטה פי' הלקטי היינו קציעות כלומר כשמפרשין התאנים בשדה ליבשן בחמה הם הרבה ועושין להן שבילין הרבה שהולך בהן כדי להפכן ואין חשבון לאותן שבילי קייץ וכן נמי אם אמר כמנין שבילי שמטה אין חשבון לאותן שבילין לפי שבשנת שמטה אדם פורץ גדר שדהו וכרמו ועושה אותו הפקר וכל אדם נכנס בהם וכל צד שרוצה עושה שביל ונכנס: שבל   [פלוס, לוף] (מכשירין פ"א) הנותן פירותיו לשבולת הנהר להביאם פי' עקרו מן שביל של מים מן שבלת מים שטפתני: שבל   [נעלקען, זאנגע]. (כריתות ה) שבולת נרד וכרכום. ושחלת וחלבנה תרגום ירושלמי שיבלא מריא פי' ממין סמין הוא וקורין אותו שפי"קא נר"דו: שבל   [האבער] (בריש כלאים) השעורים ושבולת שועל (פסחים לה) בכוסמין ובשבולת שועל פי' סי"קאלא וי"א ווי"נא העשויה כזנב שועל: שבל   [יועגען] תרגום בעבור בשביל: שבלול   [שנעקקע] (שבת עז) שבלול לכתית כמו שבלול תמס יהלך כבר פי' בערך אשת: שבלול   [באקסהארען] כונא דשבלוליתא פי' בערך כן (ע"ז לח) כור שבלוליתא פי' זרע תלתן: שביס   [קוואסטע] (נגעים פי"א) ושביס של שבכה פי' כדכתיב והשביסים והשהרונים. (ירושלמי בפ' במה אשה) השביסים שרטטיא כמו דתימא שביס של שבכה (א"ב בנוסחא' כתוב השביסים שלטוניה): שבע   [זיעבען] (ב"ק פ ב"ב ם) שבוע הבן פי' לבית המיל' ישוע הבן פי' יום לידת הבן כדכתי' והמליטה זכר ישוע ומילוט אחד הוא והיה מנהגם ליכנס לכבד אבי הבן בבשורת בן זכר זה פי' ר"ח ז"ל פ"א בערך ישע. (נזיר לב) אמר אביי לא ידעינן לאימתי והכתיב שבועים שבעים נחתך על עמך פי' חשוב מגלות בבל עד גלות טיטוס ע' של גלות בבל. ות"כ של בנין בית שני הרי ת"צ שנים שבעה פעמים שבעים שנחתך ונגזר על ירושלם להחרב ולכלה מקום מזבח שהיו מביאים חטאות ואשמות לכפר עונם ולהשלים בניין ירושלם שהיא בנין בית עולמים כמו עד כי יבא שילה ומלמשוח קדש קדשים שלא היה שם שום משיחה בעולם. ומחרבן ראשון היתה גזירה גזורה לחורבן שני והיינו דכתיב שבועים שבעים ומכאן יכלו לידע אימתי חרבן שני וכאן הוא אומר והיו ימיו מאה ועשרים ואומר בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' מלמד שהיתה גזירה גזורה קודם המבול ק"נ שנה וכן הוא אומר ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם ואומר בשנת ארבע לאחז א"א לומר כן אלא שהיתה הגזירה גזורה מימי עמוס שנתים לפני הרעש וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ותדע ותשכל מן מוצא דבר להשיב גלות ולבנות ירושל' עד משיח נגד שבועים שבעה אלו שעשו בגולה ועלו ושבועים ששים ושנים שעשו בארץ ושבוע אחד מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצה שוממות. פ"א ותדע ותשכל ממוצא דבר כשתוצא ממספרך כ"א שנה שטעית עדיין לא הלכו מע' שנה של גלות אלא שבועים שבעה שהם מ"ט שנים ונותרו כ"א להשלים לע' עד שיבא משיח נגיד והוא כורש שנאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש ועתה כבר עברו שבעה שבועים משבועי' שבעים שנחתך על עמך חשוב מעתה ששים ושנים שבועים ושבעה שעברו הרי ששים ותשעה שבועים ועד תכלית ס"ב שבועים תתיישב ירושלים ותבנה רחובותיה שהן כלה ונחרצה ואותן של בית שני במצור ובמצוק היו ישראל שעשו מלחמות הרבה כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון ולאחר השבועים ס"ב יכרת משיח שתחרב ירושלם וישחיתה נגיד הבא זה טיטוס שישטוף הכל עד קץ מלחמת גוג ומגוג תהיה נחרצת שוממות והשבוע האחד שנחסר שלא נשלמו ע' שבועים לפי שבתחלת שבוע האחרון הגביר טיטוס ברית עם אומות אחרות לבוא על ירושלים חצי השבוע צר עליהם ולא יכול להם ובחצי השבוע היה בירושלים רעב גדול עד שאכלו שקצים ורמשים ואז תפשה והחריבה ונשבח זבח ומנחה ולפי שבא לירושלם בתחלת השבוע נחשב כאלו נחרב מיד (בכורות ה ובבראשית רבה פ' כ) נחש מוליד לשבע שנים שנאמר ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מהבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן אלא לומר לך כשם שבהמה מחיה אחד לשבעה ומאי ניהו חמור מחתול כך נתקלל הוא מן הבהמה אחד לשבעה דהוו להו ז' שנים חתול לנ"ב יום בהמה טמאה לי"ב חדש (כתובות סג) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת (ב"ר פ' נ"ב) למה ז' דינרים מפני שהיא מתחייבת לעשות ז' מלאכות טוחנת ואופה מכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומצעת המטה וטוות וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרים בשבת למה ג' מפני שהוא חייב לה ג' שארה כסותה ועונתה (סנהדרין נו ב"ר פ' ט"ז. רצו ה' אלהים על האדם לאמר) צוהו על שבע מצות וכו' (שקלים פ"ז) א"ר שמעון ז' דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן עכו"ם ששילח עולתו וכו' (זבין פ"ב) בשבעה דרכים בודקין תת הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה וכו' (בסוף מכשירין) ז' משקין הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב והדבש: שבע   [שוואהר] בתשובת רב שלום משמי' דרב יהודאי גאון אמר הנשבע בעשרת הדברים ובספר התורה אין לו הפרה לעולם: שבע   [זאט זיין] (סנהדרין כג) אדם עשוי שלא להשביע א"ע פי' שלא להראות א"ע עשיר בפני אחרים: שבץ   [פלעכטען] (חולין כה) לשבץ לגדר לכרכם להטיח בטונם פי' ענין ושבצת: שבק   [פערלאססען] (תמיד כו) שבקיה לקרא דהוא דחוק ומוקים נפשיה פי' שבקיה לקרא כיון דלית ליה דרשא אחרינא הוה דחוק ומוקים נפשיה (ב"מ פ) הרי יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקיהו. פי' יתומין שאוכלין ממון שאינו שלהם ילכו אחרי אביהם וימותו. גרושה תרגום ירושלמי משבקא וכן ונדר אלמנה וגרושה תרגום אשר לא עזב די לא שבק: שבר   [איינפאלט] (ב"ב יד מנחות נט) אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי הלוחות מונחים בארון מכאן לתלמוד ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון. אמר ריש לקיש פעמים שביטול תורה זו היא יסודה דכתיב אשר שברת יישר כוחך ששברת פי' ג' שברים ג' יבבות זו אחר זו שברים בניחותא והפסק בינתים (א"ב יש שטר הנקרא שטר שובר והוא שטר פרעון שהוא שובר וסותר שטר המלוה): שבור   [שבור קעניג איין פערסיען] (ב"ב קיד. פסחים צד) אמר רבא אמינא מילתא דלא אמרה שבור מלכא ומנו שמואל א"ק הוא ענה דמעיקרא פי' חשוב שמואל בין ישראל כשבור מלכא בין האומות שהוא מלך: שבר   [איינפאלע] פתיות ובל ידעה מה תרגום שברתא ולא ידעה טבתא וארא בפתאים תרגום שברי: שברא   [גארטען קרויט] (שבת כ) ולא בפתילת המדבר (גמרא) פתילת המדבר שברא פי' בתשובות לתת סממנים שלו א"א אלא ממיני זרעים היא ואינו נאכל וזרעו מין סממנים הוא וחם ביותר ושותה אותו מי שיש לו צנה ושמו בלשון ערבי חרמל ומירק שלו עושין פתילה ואני שמענו שקורין אותו בלע"ז פי"רולא: שברירי   [שטראהלען, ברעכונג, בלינדהייט] ברירי רירי כבר פי' בערך ברירי (גיטין סט) לשברירי דליליא פירוש שאינו רואה בלילה לשברירי דיממא פי' כדאמר בערך סך סכי שמשא (א"ב תרגום הכו בסנורים מחו בשבריריא): שברר   (יומא כח) שברירי דשמשא קשי משימשא פי' שמש הנכנס מן החור וכיוצא בו: שבש   [צווייגען] (ברכות ה) מ"ט לא יהיב מר משבישא לאריסין אמר להו ומי שבקו לי כלומר הם לוקחין בלא ידיעתי לפיכך לוקח אני מהם אמרו לו וכי טוב לך לגנוב שלך אחר הגנב וזה אינו עושה אותו אלא הרוצה לטעום טעם מתיקות הגניבה כדכתיב מים גנובים ימתקו וכדאמרי אנשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעום פ"א אם אתה גונב מגנב אותו הדבר שהיא גונב אתה טועם טעם הגניבה שהיא אסורה. (ב"מ עג) אמר להו שמואל להנהו שבשי שבשא פי' בעלי בתים יהבין חיטי לאריסי סייעו בהדיהון בארעא דאי יהבין לכון טפי פורתא על חולקיהון להוי לההוא דקא טרחתון בהדיהון בארע' ולא מיחזי כרביתא פ"א דזבני שבשי המקדימין פירות לבעלי הכרמים בזמורות בכך וכך משואות ובעת שזומרין הכרמים שוה המשאוי יותר אמר שמואל ללקוחות הפיכו בארעא בקרקע הכרם דניהוי כמאן דקני לכון קרקע הכרם לזמורות שבו עד שיחתכו ואי לא הוו להו הני דמי הלואה ואסיר למשקל טפי מכדי הנהו דמי (יבמות קכב) אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות (א"ב תרגום ובגפן שלשה שריגים ובגופנא תלתא שבשין תרגום הזמרה אשר היה בעצי היער שבשתא דהוה באעי תרשא): שבש   [איבער רעדען] (יומא פד) אפשר דיתיב בהאי גיסא ומשביש ליה באמגוזי. ס"א ומקשקיש ליה (נדרים צא) אתא רב אחא בר הונא ושבשיה ואנסביה איתתא פי' פיתה אותו עד שנשא אשה פתיתני ה' ואפס תרגום שבישתני ה' ואשתבשות: שבת   [צייטפערזיימניס] (גיטין מב) נותן לו שבת גדולה הוא דמי צמיתת ידו שצמתה והיא נזק ושבת קטנה שכר בטילה. פ"א שבת גדולה הוא הניזק כדאמרינן שמין אותו כעבד שבת קטנה כאלו שומר קישואים: שבת   [ראבינשע פעראורדינניג] (סוף עירובין) ר' שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו אלא משום שבות ומפורש (ביצה לו) אלו הן משום שבות ומפורש (פסחים מט) ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד. (ירושלמי) לשבות שביתת הרשות לשבות אצל רבו או אצל שהוא גדול ממנו גדול השלום שהוקש לב' דברים שחייבין עליהן כרת מילה ושחיטת הפסח: שבת   [עניס] (ברכות לט נדה לו ובסוף עוקצין) השבת משנתנה טעם בקדירה אין בה משום תרומה (מעשרות פ"ד ע"ז ז) ר' אליעזר אומר השבת מתעשר זרע וירק וזירין (פיאה פ"ג) ומודין חכמים לר' עקיבא בזורע שבת או חרדל בג' מקומות פי' אני"טו ואם זרעו בג' מקומות נותן פיאה מכל אחד לפי שדרכו לזרע ערוגות ונותן פיאה מכל אחד ואחד (א"ב וכן שמו בלשון ישמעאל): שיבתא   [איין שלעכטער גייסט] (יומא עז חולין קז) וגזרו עליו שיאכל בשתי ידיו מ"ט אמר אביי משום שיבתא (תענית כ) איכא דאמרי מילתא דשיבתא הוה גמיר פירוש בתשובות רוח רעם האוחזת התינוקות בצואר במפרקו בגידים שאחורי הצואר ומייבשת אותם מתנוונה והולך עד שימו' ושמה בלשון ארמית שיבתא וזמנה מבן שתי חדשים ומתירא ממנה עד ז' שנה וממה היה בשעה שאמו באה מבית הכסא או מנהר ומניקה בנה לאלתר פ"א בהלכות גדולות ושיבתא רוחא היא דשריא על ידא דאנשי בליליא ומאן דנגע במיכלא ולא מימשי ידוהי שריא ההוא רוחא על מיכלא ומסכנא ומשום הכי שתו רבנן למימשא ומיספא ליניקא וי"מ מילתא דשיבתא דתעניות משקה של רפואה: שבותה   [ארט שואהר] (נדרים י) שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כינויין לשבועה: שביתה   [ראסטונג] (מעשרו' פ"ב) רמ"א עד שמגיע למקום שביתה פירוש למקום היישוב: שגא   [ארט האלץ] (שבת קכט) תכתקא דשגא פי' כסא של עץ ששמו כן כדגרסינן (ר"ה כג ב"ב פ) תדהר שאגא ותאשור שורבינא: שגא   [בייגען, אונטער דרוקען] (יבמות סג) אתו חברי לבבל שגא נפל אמרו ליה מקבלי שוחדא תריץ יתיב (א"ב פירוש רש"י כפף): שגא   [פעהלען] לא נפקד ממנו איש תרגום לא שגא ויפקדו מעבדי דוד תרגו' ושגו עד אחד לא נעדר: שגד   [מאנדיל] תרגום בטנים ושקדים בוטנין ושגדין: שגדן   [היפט שמערץ] (חולין צא) אמר רב יימר האי שיגדונא נקטא פי' חולי היגיעתה על הירך לפיכך מושכת כרעה בתרייתא וי"מ בלע"ז גוט"א (גיטין סט) לשגדונא ליתי פתיא דמינוני (א"ב פי' בל"י כאב הירך והוא באטמא): שגל   [געליבטע] ישגלנה ישכבנה כבר פי' בערך דביון (ר"ה ד) ואיבעית אימא לעולם שגל מלכתא היא ורבה בר יימא להא גמרא גמור לה ומאי קרי לה שגל שהיתה חביבה עליו כשגל אי נמי שהושיבה במקום שגל: שגם   [שטוקער האלץ] (כלים פ"י) עשאן בסלים או בשגמין פי' זמורות שמתוחין מקיר אל קיר ושוטחין עליהן בגדים וי"א עץ כפול שהן כופלין אותו ולא ישבר והוא עץ רך ולא ישתבר בין לח בין יבש ובלשון תלמוד שעם (שם פכ"ב) נסרים שבמרחץ ששיגמן (בב"ר פ' כז) לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר הרי אני משגמין ביסורין א"ר אייבו מי גרם להם שימרדו בי לא על ששיגמתי אותם ביסורין אתמהא הדלת הזה מי העמידו שגמיו ענין קישור ועינוד (א"ב פי' בל"י חתיכה קטנה מעץ או מדבר אחר כמו העץ הנושר מן המפסלת): שגר   [בערייטשאפט זייל] (ברכות לד) אם שגורה תפלתו בפיו פי' אם נרדפת התפלה בפיו מל' שיגר אחריו וי"א ענין סחיבה וריצה כמו תרגום נבלתו למאכל משגרה למיכל (ב"ב כג) ר' יהודה אומרבית ארבעין כורין כמלא שגר היונה פי' שילוח מל' שגר בהמה וכתיב ישלחו כצאן עויליהם: שגר   [ענטברעננען] (יומא כט) שילהי קייטא קשי מקייטא וסימניך תנורא שגירא ובערו והשיקו בנשק תרגום ויהון שגרין ומסתוברין פי' שלהי קייטא אחרית הקיץ כלומר העולם כולו חם ואפי' תוסיף עכשיו מעט חמות שורף: שגרא   [דאטעל צוויג] (כתובות עט) אמר רב אבא אמרי בי רב ואפילו שגרא דתמרי פי' כובס של תמרים: שגש   [טאבען פערווירען] (ב"ב מ) עולא משגש אורחתא דאמיה פי' למה נקרא שמו משגש מפני שגרם לה להתגלות לפני רב ששת ואמרה לו ראה השדים שלי שינקת מהם כלומר אני חשוב הלך להתגלות לפניך כאם מנקת (א"ב תרגום והמם מהומה גדולה וישגשגון שיגוש רב ותרגום והתהוללו הרכב וישגשגון רתיכיא): שגש   [לארם מאכען] ובאין נרגן ישתוק מדון תרגומו והיכא דלית שיגושא אישתק תיגר' דברי נרגן כמתלהמים תרגום מילוי דשיגושא מרבנן ליה: שד   [שפיננען] (ערובין כה) חוטין נמי לימא אדעתא דגלימא שדנהו בשזירין (גיטין סט) חיטי דזהורית' דשדתי' דומה בת דומה (סוכ' יז) למיתב עלה ולמישדא אשלי פי' למיתב עלה ראויה היא לישב עליה לטוות נעורת לו פשתן או קנבס לאשלא לפי שכל הנטווה צריך לישב גם הטווה על גבי מקום גבוה כדי להשפיל וירד למט' וכשזוקפין ארוכה או קצרה על שתי כרעים וסומכין אותה בכותל ויושבין עליה היא בכלי חשובה אע"פ שאינה מטה על מתכונתה לפיכך מטמאת ומטהרת איברים. (סנהד' צה) אימיה דישבי בנוב הות קא שדיא ודן ויון מאוזל תרגום ודן ויון שדיא (שם ל) זה שמיעא לי עילוויכו דשדיתו דקלי וזקפיתו להו ס"א רמיתו דקלי כלומר בעלי קשיות ותירוצים אתם (א"ב ת' ירה בים שדא בימא דם שפך דמא שדא): שד   [ברוסט] (בילמ' ותבאנה אל רעואל אביהן (וכי לא היה לו להקב"ה לכתוב אלא שדים נכונו ושערך צמח אלא שדים זה משה ואהרן שנא' בהן שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה ושערך צמח הגיע הקץ אלא שאת ערום ועריה ממעשים טובים: שד   [ארט ווינד] שדיא נשוב פי' רוח קדים מנשבת כנוע עצי יער תרגום כאישדוות אילני: שד   [שוועכלונג] (שבת עז) המבליג שד על עז פי' שד חלש כמו ואת שדוד: שד   [איינזוכט] (כתובות צד) שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני פי' ר"ח ז"ל אין יכול לעשות שודא דדייני אלא דיין המומחה לרבים כגון רב נחמן בדורו דהא רב ששת גברא רבה הוה ואמר ליה רב נחמן אינך דיין ודחאו מלעשות שודא ואין דנין דין שודא אלא במקרקעי אבל במטלטלי לא ואמרינן ממון המוטל בספק חולקין (ב"ב סב) אמרי להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שודא דדייני (שבועות ל) אי נמי לשודא דדייני (כתובות מה) שניהם שכנים שניהם קרובין שניהם תלמידי חכמים מאי שודא דדייני (גיטין יד) וחכ"א יחלוקו מספקא להו וכן אמר מה שרצה שליש יעשה סבר שודא דדייני עדיף כלומר נתינתו אחד מהן עדיף מחלוקה פי' למה שהוא נוטה דעתו לידע באומדנא שהוא שלו יתננו לו: שד   [דעמען גייסט] (בב"ר פ' לז ויהיו בני נח ובריש ויקר' רבה פ' והוא ישקיט) מדנפיק פגע ביה שידא אשמדון רבהון דרוחתא: שד   [פליהען] תרגום יעוף יומם דשדי בימי. "א"ה הפירוש בכאן אינו מובן": שד   [זייטע] תרגום על ירך המשכן על שדא דמשכנא כמו צד: שד   [פעלד] (בריש שביעית) שדה האילן ושדה הלבן (בסוף ספרא והיה השדה בצאתו ביובל) מלמד שהשדה קרוי על שם זכר: שדה   [קאסטן] (שבת קב) על גבי שידה תיבה ומגדל פי' דומה לתיבה כדכתיב שידא ושידות ואע"ג דבגיטין לאו כי האי גוונא דגרסינן (גיטין עט) שידא ושידות הכא תרגומו שידא ושידתין קיי"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו (מקואות פ"ז) השידה והתיבה שבים פי' אם יש בים כלים כדי לרחצן ונתמלאו מים: שדה   [פיינע זייד] (סוטה מט) משחרב ביהמ"ק ראשון בטלה שידה ופרידה וזכוכית לבנה (א"ב שירא פרנדא כתוב בנוס' ופירש רש"י מין משי): שדון   [דאס רעכט] (בריש ואלה המשפטים בילמ') למען תדעון שדון שדין כתיב: שדך   [רוהען, ראסטען] וישכו המים תרגום ירושל' ושדכו מיא עד שוב אף אחיך תרגו' ירוש' עד זמן דתשדך והארץ שקטה ממלחמה תרגום וארעא שדכת (ב"ר פ' ויחן את פני העיר) נפק ואשכח מיליא משדכן: שדכן   (שבת פה) שאני התם דאיכא שדכא פי' גאון שדכי עלין רחבין שאוחזין בארץ ורויחין ונכנסין אלו באלו כדגרסינן (סוף ערובין) ותני חדא אסור להלך על גבי עשבים בשבת ותני אידך מותר וכו' הא דאיכא שדכי והא דליכא שדכי (ב"ב צה) א"ר שישא בריה דרב אידי בשדכא פי' עלין וזמורות משוכים מכרם זה למקום שהשורש בו שהם הם: שדך   (ב"ב קכה) מתני בשדכא פשיטא פירוש אדם בטל שאינו מרויח כלום מן הנכסים אבל אדם אחר שמרויח מאי דעבד עבד בשדכא פשיטא דאין מתפרנסין הואיל דלית להו הנאה מיניה לא מחלי ליה (ב"ק צב) שייך ואזיל דיקלא בישא בהדי קינא דשדכי פי' בדקל רע מצוי קן של יונים שאינן פרין כשאר יונים בפי' מגנצא כתב דיקלא בישא לגבי גינה דסרקי פי' דקל רע מחשב אותו עם אילני סרק (א"ב בנוסחאות כתוב מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי באות רי"ש): שדך   [עהע צו זאממען פאארען]. (קדושין יג) התם בדשדיך ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ובין לא שדיך פירוש כשהאיש מדבר על אשה והיא נתרצית להנשא לו. שדל   [אובער רעדען] ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך תרגום ואשדלינך ואתן שירין בלוסתך. בני אם יפתוך חטאים תרגום ברי אם ישדלונך חטאים לא תטפיס ואנה עשית תרגום ולאן אשתדלת למעבד אשר עשיתי עמו תרגום דאשתדלית עמיה (א"ב תרגום ויאבק איש עמו ואשתדל גבר עמיה פירוש כלם ענין עסק): שדף   [בעשעפטיג זיין] תרגום כי שיח וכי שיג לו דילמא שועי ליה או אשתדפא אישתדיף: שדר   [זיך אנשטרענגען] (בפ' רבי אומר איזו היא) ובמקו' שאין אנשים השתדר להיות איש (ובפ' בן זומא) ואל תשתדר לראותו בשעת קלקלתו עיין בע' אל. ס"א אל תשתדל (א"ב בדניאל הוה משתדר להצלותיה): שדר   [הייווין] (ב"מ מ) איכא גולפי ושדריא פי' שמרים (א"ה לפנים כתוב ושמריה): שדר   [זענדען דעהנען] (נדה מח) אשתדור דריך נמי ולא הדרת בך פי' ענין שילוח וישלח לבלעם תרגום ושדר כלומר נתארכו ונתגדלו הדרים. ס"א אשתדלו וכבר פירשנו בערך כרף (א"ב בנוסחאות כתוב אשתדו דדיך ופירש רש"י מלשון שדים כלומר שנעשו גדולות ובעל הערוך בערך כרף נראה שגרס אשתרור מלשון שרירין וחזקים): שדר   [שראללע, קליינע געבירגע] (ב"ב קג ערכין כד) הנהו שדרי דארעא מיקרו פירוש רכסי הארץ כדכתיב והרכסים לבקעה ועיקרו מלשון שדרה (חולין נט) השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה ב' גבין וב' שדרות (נדה כד) אתמר המפלת בריה שיש לה ב' גבין וב' שדרות פי' בערך שסע (חולין קיח) הכא נמי בשדרה ומשום שומר פי' שדרה של שבלת החטים: שודרא   [שטריק אוים האאר] (גיטין סט) לשברירי דליליא ניתי שודרא ברקא פירוש חבל של שיער בעל הערוך בערך ברקא גריס שריא ברקא: שה   [זוימען] שהייה דרסה כבר פי' בערך גרם כי לולי התמהמהנו תרגום ירושלמי ארום אילולי דאשהינא אל תאחרו אותי (חולין עה) מישהא הוה שהי ושתיק פי' משהא הוה ליה ר' שמעון בן לקיש לרבי יוחנן ושתיק עד דגמר טענתיה והדר פליג עלויה ור' אסי נפיק לברא קודם שיגמור דבריו אית דאמרי מישתא הוה שתי ר"ל כי אמרה ר' יוחנן להא שמעתא וקודם שיגמור לשתות נפק רב אסי: שה   [ערמידען] (ברכות ז) הני ברכי דשהי מינייהו פי' הברכים שמתעייפין מפני המזיקין שסומכין עליהן (א"ב בנוסחאות כתוב ברכי דשלהי): שה   [פערוויסטען] תרגום גלים נצים ערים בצורות גלין דשהו קרוין כריכן: שהד   [וואכען] תרגום בפסוק בלילה ההוא נדדה דהוה שהיד ולא שכיב והוה שכיב ולא דמיך: שהי   [רוהע טאג] (מגילה יג) דמפקי לה לשתא בשהי פהי פי' מתעוללין עלילות להיבטל ממלאכת המלך ואומרים שבת היום פסח היום (א"ב תרגום בפסוק ישנו עם אחד ומפקין שתא בשהי פהי נוטריקון שהי שבת היום פהי פסח היום): שהיא   [לויפין] (שבת קו ביצה כד) ומטיליה בחד שיהיא פי' כגון ריצה אחת ואינו צריך לפוש ביני ביני (א"ב בנוסחאות כתוב שחיא): שו   [לאגער] יצועי עלה תרגום לשיווי ברי סליקתא מעל משכבו תרגום מעילוי שיוויה מרבדים רבדתי ערשי תרגום בתשווייתא שוית ערסי וחיק לה אמה תרגום ותשויתא לה אמתא: שו   [ציטטערן. שטוינען] ויעף אלי תרגום ואשתוי לוותי וחרד על דברי תרגום ומשתוי לקביל פתגמי (א"ב ותרגום והתמהו תמהו אתרפו שוהו): שו   [גלייך שטעללען] תרגום שם על שכמה שוי על כתפה ובדניאל ולבביה עם חיות שוי: שוב   [פערנער. נאך] (נדה מז) כיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה פי' עוד כמו תוב בלשון תרגום ותו בלשון תלמוד: שווה   [הערפארשפראססען] תרגום גלה חציר ונראה דשא שווח עמירא ואתחזי דיתאה: שווה   [הערויס פאללען] (סוכה יב) כיון דנתרן טרפייהו שביק לה ונפיק. ס"א עלייהו (א"ב נראה שגרסת בעל הערוך היא כיון דשווכי טרפייהו): שוול   [לעהר יונג] (שבת צה) בוכיאר לשווליהן פי' משרתיהן (פסחים קג) כי תניא ההיא בשווליא דנגרי (ב"ק לב) שווליא דנפחי למקטליא קאי (גיטין נח) שנתן עיניו בתשה ושווליא דנגרי הוה פי' תלמיד: שולנאי   [לוסט יונגערן] (סנהדרין סב) לא כזבי שמה אלא שולנאי בת צור שמה בין קני לאורבני שולנאי מאי בעיא פי' ועל שם שולנאי שזינתה נקראו שאר זונות בשמה בין קני לאורבני שולנאי מאי בעיא כלומר במקום ייחוד לא אזלא אלא משום זנות כך היא לא באה בין ישראל אלא משום זנות בהדי קליפי דקני שולנאי גפתה לאמה בין קליפי הקנים זונה עשתה חרפה לאמה שמזנה שם פי' גאון ומשתנה בית סאה פי' שמשתנת מים ונשפכין לארץ והולכין עד בית סאה ודתני רב יוסף קבר שלה כינוי הוא לרחם שלה דא"ר ששת מפי שמועה אמר כי כן היא שמה שולנאי ואשר אמר בין קני לאורבני שולנאי מאי בעיא שמענו במשל הקדמוני' על גדולה של זונות השם הזה דא"ר ששת מפי שמועה היה שמה וזה אשר אמרו המושלים שולנאי לכזבי נתכוונו ופתרון המושלים כן הן אומרין בין קנה לגומא מה זונה גדולה מבקשת כלומר שלא ישבה כאן אלא אורבת לזנות כענין שנא' איפוא לא שוכבת ועל דרכים ישבת להם והאחר כך פתרונו עם קליפה של קנה נאפה שולנאי את אמה כלומר שמנאפת בפני אמה ואינה חוששת וקליפ' הקנה חשוב לה: שום   [נאמען. וועגען] תרגום שם אשת אברם שום איתת אברם וחז"ל הרגילו לומר משום במקום מפני משום כבוד אשתו משום שנאמר ואין שום או לא שום כמו אין כל אין מאומה: שוויסקי   [געבראטענס] (פסחים צו) ודלמא שויסקי עבדינהו כלומ' צלו אותם מיני מאכל ואכלום: שור   [אקס] (ב"ק סה) שור בן יומו קרוי שור דכתיב שור או כשב או עז כי יולד איל בן יומו קרוי איל שנא' ואילי צאנך לא אכלתי אלים הוא דלא אכל הא טלאים אכל אלא ש"מ איל בן יומו קרוי איל: שוור   [היפפען, שפרינגען] (ברכות כד) שוור עשר אמין (שבת קו) ואי לא לשוור נגרא (פסחים קי) לא תשוור נגרא (ב"ב צח) ושמואל אמר חמרא אכפא דגברי שוור פי' כשנושאין אותו מבית מוכר מדלג ומפיק טעמו ממנו (סנהדרין סד) רבא אמר במשוורתא דפוריא פי' א"ר יהודה אינו חייב עד שיעבירנו העברה היכי אמר אביי שרגא דליבני ביני מיצעי נורא מהאי גיסא ונורא מהאי גיסא פי' שורה אחת של לבנים באמצע וחלקה היתה ונורא מהאי גיסא ומהאי גיסא ומעבירו על אותה שורה וחוזר ומעבירו עד שתופס בו האור ונופל לתוכו פי' משוורתא בית קפיצה כי אדם שהוא קופץ או קא משוור ואם קפץ אומר שוור ליה והקפצן שרגיל בקפיצה קורין שוורא אפי' היין בזמן שממהר להחמיץ אומר קפץ בלשון ארמי אומר משל חמרא אכפא דגברי שוור פוריא הא ימי הפורים מנהג בכל העולם כולו שבחורי' עושין צורה כדמות המן ותולין אותה על גגותיהן ד' וה' ימים ובימי הפורים עושין מדורה ומשליכין אותה צורה לתוכה ועומדין סביבה ומזמרין ויש להן טבעת תלויה בתוך האש שנתלין וקופצין מצד האש לצד האש אותה טבעת נקראת משוורתא כלומר בית קפיצה וכן נמי הטבעת שתולין בחמור ובסוס שהרוכב בה מניח רגלו וקופץ באחרת ועולה על גבי בהמה נקראת משוורתא וכן עושה זה מקפץ בני עליה וחוזר ומקפץ עד שתושש כתו של תינוק ונופל (סנהד' צו) שוור בר שוורא שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא (ע"ז עא) אמר רבא חמרא שרי רוב משיורי ישראל פי' קופצין ובוזזין מקפץ על הגבעות תרגום ושוור על שעבודא ק"צ שנין על צדקת' דאמהתא דמתילן לגבעתה: שוש   [ווילדער עהלבוים] (סוכה יג) הני שוושי ושווצרי מסככין בהו פי' שמות עצי השדה ושווצרי מפורש שריחם רע: שוב   [בעפרייען] תרגום ואת בתינו הציל וית ביתנא שזיב ובדניאל מן ידך מלכא ישזיב: שזג   [וואשען] ורחצת קרבו וכרעיו תרגום ירושלמי ותשזיג בני גוויא רחץ במים תרגום ירושלמי שזג במיא: