משתמש:מושך בשבט/ערוך/15
סקפט [קליידונג] במגלת איכה גלתה יהודה אומות העולם כשהן גולין בסקפטיות שלהן אין גלותן גלו' אבל ישראל כשהן גולין יחיפון גלותן גלו' פי' סקפי"טי בלע"ז (א"ב פי' סקפטי בלשון יוני כסות ולבוש): סקפטס [בעדעקט] (בפסקא דבחדש השלישי) בתוך נתיבות משפט א"ר הונא לסקיפסטי של מטרונה שהיתה עוברת בשוק (בויקרא רבה אשה כי תזריע) בהמה הולכת רבוצה והוולד נתון לתוך מעיה כמין סקיפסטי (א"ב פי' בלשון יוני עגלה וצב מכוסה להגן מן הרוח גשם ושרב). סקפסר [אונשפעקטער] (בפסק' דהחדש הזה) הקב"ה אמר למלאכי השרת העמידו בימה העמידו סניגורין ויעמדו סקיפטורון פי' פקידים: סקר [רייטל] (שבת קד מגלה יז) בסם ובסיקרא (מדות פ"ג חגיגה ח) וא"א לעשורי ביום טוב משום סקרתא (נזיר לט) סקרתא דעמרא דרפי מלתחת (בפיסקא ותאמר ציון) ומסקרות עינים רבי דוסא דקסרין אמר שהיו מסקרות עיניהן בסיקרא פי' צביעא (א"ב בלשון יוני מין אדמה עיין ערך סם): סקר [ווינקען] (ב"ר פ' יט) ולא מין העין שלא תהא סוקרנית והיא סוקרנית ומסקרות עינים פירוש ענין ראיה וכדאמרינן ולא מן האזן שלא תהא צייתנית והרי היא שנאמר ושרה שומעת עין שזפתו תרגומו עינא דסקרתיה: סקר [שפרינגען] (ב"ק כב) כלבא בסירכא וגדיא בסיקרא פי' דרך הגדי בסיקרא כדאמרינן כדי שיזדקר הגדי בבת ראש והכלב בסירכא כדאמרינן דלמא אתי למיסרך ואפיכו מנהגם (א"ב בנוסחאות כתוב כלב בזקירא וגדיא בסריכא): סקר [רייבער] (גיטין נה) לא היה סקריקון ביהודה (מכשירין פ"א). מעשה באנשי ירושלים שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין פי' כשהיו מציקין אונסין את האדם היה אומר לו שא קרקעי והניחני (א"ב פי' בל' רומי רצחן): סקרדין [געהיימע פאטענטען] (ב"ר פ' ע"ב) שכן מוכתב בסקרדין של פרעה שאין עבד מולך נראין הדברים שזה סקרדין וסקבטרין של מעלה אחד הן (א"ב פי' סקרטין בל' רומי כתבי סגולה של מלכים ושרים): סקרדק [שוחארימען] (ב"ר פ' מ"ו) ותענה שרי רבי ברכיה אומר נפתחה סקורדקין על פניה (א"ב בנוסחאות כתוב טפחתה בקורדיקייסין ופירושו מנעל): סקורטיא [קלייד אוים לעדער] (כלים פ' י"ו) תיק טבלא וסקורטיא (שם פכ"ו). עור סקורטיא עור קטבליא פי' חלוק של עור שלובשין אותן העבדנין בשעת מלאכתן (אהלות פ"ח) ויריעה וסקורטיא וקטבליא (נדרים נה). תניא הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה ואסור בפונדא ובפסיקיא ובסקורטיא ובקטבליא מאי אסקורטיא אמר רבה בר חנא כיתונא דצלא (א"ב פי' בל' רומי לבוש או כסות או דבר אחר העשוי מעור עב וחזק). סקוריא [בייל. האק] תרגום ירושלמי גרזן ונדחה בגרזן (א"ב פי' בלשון רומי גרזן): סקריפטור [שרייבער] (מדרש קהלת פסקא טובה חכמה ושבנא הסופר סקריפטור פירוש בל' רומי סופר): סיקריקין [צוקער ווערק] (ירושלמי דביצה פרקא קמא שחק הוא מרק קונדיטון ביומא טבא אמר ליה אין וכל מיני סיקרין פי' בלשון יוני ורומי מיני מתוקים ודברים מתובלים עם דבש של קנה הנקרא סוקר): סר [אבשניטץ] (שבת מט) בנסורת של חרשין (שם קכג) חוץ מן המסר הגדול פי' מסר היא המגיר' ומה שיצא מתחת המסר נקרה נסורות: סר [נאך זעהן אונטער זאכען] (עירובין סג) רבינא סר סכינא בבבל (בבא מציעא עו) הא דסיירא לארעיה מאורתא (שם צז) ולמיסר טעוניה הוא דנפק (חולין קה) מאן דסאיר נכסיה כל יומא מרווחא אסתירא (שבת יב) מניין שהקב"ה סר את החולה שנאמר ה' יסעדנו קרי ביה יסערנו פירוש סר סער בהבלעת עין תרגם פוקד מסער וכן דרך ל' ארמי להבליע ח' וע' כגון שודא דדייני שהוא שוחד וכגון מסותא שהוא מסחותא תרגום רחיצה ושיתא שיחתא טבעו גוים בשחת עשו: שוחיה דמר לא גמירנא שעותיה ביעי דפייא בועי דפעיא כיולדה אפעה איביא להו איבעיא להו וטובא הכין בגמ' ופי' למיסר טעוני לפקוד המשאוי וכן פי' סייר נכסיה פוקד נכסיו כמה בדק הבית מל' בודק ומעיין מה צריכין (גיטין לח) בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו דסיירי בשבתא וכו'. פי' מחשבין כמה תקנות וכמה בנינים יעשו בהן למחר (ב"ב כא) שאני דגים דיהבי סיירא פי' נותנין הדגים ביניהם סימן ומודיעין שיש בזה המקום מרעה ומתקבצין כולן שם וכל דגים שהן הולכין בים בפחות מפרסה מן המקום שהרשתות פרוסות שם כולן באותן הולכין וכל צייד שצד מהן כאילו מתוך הרשתות צדה אותן זה פי' ר"ח ז"ל ורבי גרשם פי' כי מסיר לו דבר שבא כבר למצודת חברו במאכל שמשים במצודתו לפי שכשמעיינין ורואין מאכל אחר בורחין ממצודתו של זה והולכין לשם וגוזל במים דבר שכבר בא למצודת חברו אבל ברחוק פרסה אינו יכול להביט המאכל אבל גבי רוח דליכא למימר הכי דבר הבא לידו אתה מסיר ממנו שעדיין לא בא לידי כלום מידי דמצי לאוקמינהו במבוי: סר [אויפוואאלונג] (סנהדרין צב) ששה ניסים נעשו לאבותינו באותו היום צף הכבשן ונימק סורו ונפרש הכבשן פי' רב שר שלום יש חכמים אומרים שלהביות שהיו סרות ויוצאות נמקו ודועכו. ספר אחר הומרק סירו. יש מפרשים רבות וגבוהות של אש ושלהביות כעין סררות של אדם נימוקו ודועכו. ספר אחר הומרק סירו פי' צף הכבשן שהיה משוקע בארץ ועלה למעלה שיראוהו כל האומות נפרץ הכבשן שפירש הכסוי מן הקרקע ונצטנן. הומרק סירו שנימק הסיר: סר [ליידען שאפט] (קדושין פא) כל שעסקו עם הנשים סורו רע פי' ענין שאור כלומר חמוצו רע כדאמרי' חזר לסורו (א"ב כמו שאורו ויש לתמוה על מאמר רבי אליה מזרחי בפירושו על רש"י בפסוק וגר לא תלחץ הזהירה התורה על הגר מפני שסירו רע ומפרש כמו צורו רוצה לומר אלוהו ומה יעשה עם מי שעסקו עם הנשים): סר [פאטראן] (חולין קה) דהוה אזיל בתריה שרא דעניות פי' שר הממונה על עניות: סר [שוואך. קרענקליך] (סנהד' כב) חד סרי ולא גנב נפשיה בשלמני נקט פי' אח' שתשש כחו ואין בו כח לגנוב ואחר חזרתי בתשובה כך אתה זקנת ואין בך כח לתשמיש אשה מפני כך תאמר אסירא לי ספר אחר חסריה לגנבא נפשיה בשלמני' נקיט כלומר כשיש לגנב חסרון גניבה שאין לו מה לגנוב אמר שלום לנפשו שלא יגנוב עוד כך אתה זקנת וכו': סר [זינדיגער] (ב"מ צג) אשכחיה ואמר ליה גנבא סריא בדוכתא פלן שרינן וכך וכך גברי איכא בהדן. פי' אשכחיה רועה לגנב ואמר ליה גנב רשע בדוכתא פלן שרינן כך וכך גברא כו' זוקסא מקלות ואיכא דאמרי אבנים והלסטים אזל ואחתי גברי בהדיה ושקיל מיניה: סר [שראנקען] (ב"ר פ' מא) וינגע ה' את פרעה (ובפ' כג) כי עצר עצר אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמונה אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסיר' (ובפר' מ"ב) ויקחו את לוט נתנוהו בסירה (ובסוף ויגש אליו יהודה) י' בני אדם שנמצא אחד בגניבה אין כולה בסירה פי' ענין סגירה (א"ב פי' בלשון יוני מסגר וכבל ברזל): סר [פערפוילען] תרגום ולא הבאיש ולא סרי: סרב [ווייגערן] (ברכות לב) ולא יהא סרבן באותה שעה. פי' ממאן ולא יצריך שיפצירו בו חבירו מאד תרגום וימאן וסרב ואמר רבי שלשה רובן רע ומיעוטן יפה השאור והמלח והסירוב. סרביטין [ארט ציהרינג] (שבת נג) ולא בסרביטין בזמן שאינן תפורין מפרש בגמ' מין תכשיט המגיע עד הלחיים: סרבל [שאריווריע] (שם כח) כולהו רבנן לא ליפקו בסרבלי חתימי פי' דת המלך היתה באותה העת כל הקונה סרבל מייתי ליה גבי מוכס ויהיב ליה מכסא וחתי' עלה במטבע של אינך כדי לידע שניטל מיכסא וכל טלית שנמצא בלא חותם אינך בכנפיה נתפש לובשא עליה כגונב המכס הלכך מתיירא כל אדם לצאת בטלית שתלוי עליה חותם זה חיישינן שמא יפסק החותם ומפני פחדו מן המוכס יסירה מעליו ויקפלה וישאיה על כתיפו כמשאוי. לפיכך אסרו לכל אדם לצאת בטלית שיש עליה חותם אבל רב חנינא בר שילא שיש לו נשיאות פנים ואינו חושש מן המוכס מותר לו לצאת בטלית שיש לה חותם שאם יחתך החותם אינו חושש שאינו מתיירא לא מן המוכס ולא מזולתו (גיטין צו) אפי' קשורות בחוט הסרבל (חולין עו) אמר שמואל צומת הגידים שאמרו אפילו לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל כשירה פירוש חוט כפול ועב מן כפיתו בסרבליהון. סרבלא בסיתוא כבר פי' בערך סדן. סרבלא דכרתי בערך כרת. סרבלא צריפא בערך צרף. בריש ילמדנו הן האדם ובאתם הדבקים כפיתו בסרבליהון אלו הסרבלין שברגליהון אין לך דבר נוח לישרף מן העור כיון שמריח מן האש מיד כווץ ואלו נכנסו לכבשן והעור עמהם ולא ניזוקו לפיכך כתיב וסרבליהון לא שנו ורבותינו שבבבל אמרו אלו הטליות שבהן. והברושים הרעלו תרגום ורברבני רתיכיהון מסרבלין בצבעונין. (שבת קלז) קטן המסורבל בבשר פירוש מסובך בבשר כדכתיב כפיתו בסרבליהון (מגילה יא קידושין פב ע"ז ג) דמיא לדוב אלו הפרסיין המסורבלים כדוב גדלי בשר תורגום מסרבלי בשרא (א"ב אמרו היונים שסרבל הזה מן לבוש פרסי כמו מכנסים או בתי שוקים): סרבק [פארבין] ומסקרות עינים תרגום ומסרבקן עיינין: סרג [איבער געהיפט] (מגילה יז) קראה סירוגין ומתנמנם יצא סירוסין לא יצא פי' סירוגין פיסקי פיסקי כגון שקרא ומפסיק ביני וביני חוזר ומתחיל ממקום שפסק סירוגין לא פי' בתלמודינו אבל בירושלמי סירוסין קטועין סירוגין חדא חדא פי' אחר זולתי אחד כגון שקרא פסוק ומניח פסוק וקורא פסוק ג' וחוזר וקורא פסוק שני שהניח. לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין פירשנו בערך חלג (יומא לז גיטין ס) מה כתיב בטבלא אם שכב ואם לא שכב הכא במאי עסקינן בסירוגין פירוש כותב מקצת מן הפסוק ומשייר מקצת (ב"ב סב) איבעיא להו סיים את הקרנות מהו כמין גמא מהו כסירוגין מהו פירוש כגון שהיו עומדין על המצרים ראובן שמעון לוי על רוח מזרחית יהודה יששכר וזבולון על רוח דרומית בנימין דן ונפתלי על רוח מערבית גד ואשר ויוסף על רוח צפונית ובין הני מצרים מכר לו שדה וכתב לו מצר ראובן ולא כתב לו מצר שמעון וכתב לו מצר לוי וכן לכל רוח דילג מצר האמצעי מהו מי אמרינן הואיל דמכר לו מצרים לכל רוח קנה כולה או דלמא לא קנה אלא כנגד המצרים דמאי דמצר לו קנה ומאי דלא מצר לו לא קנה תיקו כבר פירשנו בערך גם: סרג [פערוועבען] (מ"ק י) ומסרגין את המטות גמרא מסרגין שתי וערב ממתחין שתי בלא ערב (כלים פי"ו) המטה משיסרג בו ג' בתים (שם פכ"ב) סירגן בגמי או במשיחה טמאין. מטה מסרגין אותה על גבה בערך גד (אהלות פ"ח) הסריגו' והרפפות מצטרפות כמלא מקדח (חולין קכה) דתניא רבי יוסי אומר חבילי המטה וסריגי חלונות פירוש שאין בהן פותח טפח חוצצין מן הבית לעליה כפי' סריגי המטה כן פי' סריגי החלונות פי' כמו עמודי ברזל דקין מורכבין זה על זה שתי וערב כדי שיהא החלון סרוג וסגור. השבכה אחת תרגום סריגתא חדא ויפל אחזיה בעד השבכה ילכד בפח: סרג [פלעכטען] (ברכות כז) לא קשיא הא דמסורג הא דלא מסורג פירוש שיש עליו הכסא (ב"ב עד) סרגו ליה תרתי חיותא וקיימין אתרי גישרי דדורנג ושוור מהאי להאי (כלים פכ"ד) ושל סרגין טהורה מכלום פי' עושה המרכבות: סרג [נעטץ, פערמיגגע מויער] (מדות פ"ב) לפנים ממנו סורג גבוה י' טפחים פי' כותל בין חומת הבית ובין החיל והחיל כותל גבוה יותר מן הסורג: סרגל [ליניע] (ב"ר פ' כה) זה ספר אפילו סירגול הסופר אדם הראשון למדו (בויקר' רבה פ' זאת תהיה) ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים זה הסירגול ס"א זה השירטוט בלשון ערב קורין לשרטוט סרגל: סרגלא [לאסט וואגען] (מדרש שמות רבה פ' החודש הזה לכם) מלך בשר ודם עושה סרגלא שלו חזקה פי' לפי שענין עגלה וקרון של משא: סרד [באק טרויג] (כלים פ"ח) סרידה שהיא נתונה על פי התנור שוקעת לתוכו ואין לה גפים פי' כמין עריבה שהוא לתשמיש הנחתום ללוש בה כדכתיב ואת בגדי השרד ומתרגמינן לבושי שימושא פ"א תרגום ועשית לו מכבר ותעביד ליה סרדא שוקעת לתוכו אם תהיה הסרידה לתוך התנור מל' אישתקעו כאברא. (וא"ה) תרגום של צללו כעפרת גפים הם אזנים וי"א לולאות. (אהלות פ' י"ב) סרידה שהיא נתונה ע"פ התנור כתנור (שם פ"ח) סרידה שאין לה דפוס. (כלים ט' ט"ו) סריד של נחתומים טמא: סרד [שילד] מגן עזרך ואשר חרב גאותך ת"י מגן סעדיכון ותרים חיליכון וסריד זיניכון (א"ב וסריד סיף כתוב בנוסחאות): סרד [נעטץ. זיפף] בת מטרד תרגום ירושלמי סדרא דהוה ליה במטרדא (א"ב הנוסחא משונה קצת): סרד [זיף מאכער] לוי הסרד פי' גאון י"א שהיה עושה בגדי סרד לפיכך נקרא סרד או שהיה עושה כלי שרד כגון המצודות (א"ב בילמדנו פ' ויהי בשלח פסקא ויסע משה וימלאו סרידות תבן פי' מצעות מלאים תבן): סרדיוט [ריכטער] (שבת לב) דומה כמי שנמסר לסרדיוט (סוכה נו) מרים בת בלגה שנשאת לסרדיוט (ב"ק לח) שלחה מלכות שני סרדיוטאות אצל חכמי ישראל פי' שרים ממונים לעשות דין מהדיוטות (א"ב מלה זו היא כמו סטרטיוט ופירושה בל' יוני איש מלחמה וכן סרטיא כמו אסטרטא): סרה [שווארצע אפפעל אין אויג]. (בכורות לה) לבן הפוסק בסירה פירוש הוא כמו חוט שסובב השחור: סרה [פאנצר] כפי תחר' תרגו' ירושלמי כפוס סירה: סרה [זעג] (כריתות טו) ותוחבו בסירה פירשו המפרשים בקוץ מל' מקרא ולי נראה שפירושו מגרה ומסר הנקרא בל' רומי סירא אשר בו הרופא חותך האבר: סרהב [איילפערטיג מאכן] (ברכות מז) הוה קא מסרהב ואכיל (שבת ו) והוה קא מסרהב וימהרו לשפך דם תרגום ומסרהבין למשפך דמא. רגלים ממהרות תרגום רגלין דמסרהבין ויאמר המלך להמן מהר תרגומו ואמר מלכא להמן סרהב: סרח [איינשניידען] (סוף כלים) מפני שהיא סורחת את היד תניא מכחול שניטל הזכר שלו אע"פ שהיה המקבל שלו מלא חלודה טמא ניטל המקבל שלו אם היה הזכר שלו מלא חלודה טהור מפני שהוא סורח את העין ביטמא בארמית ופי' בטיית. ומניין שכן שנינו בתוספתא הכוסות והצידונין החתוכים טהורים מפני שסורחין את הפה וזה ח' כמקום כ' כאשר נאמר סורכא (א"ב ענין שרטת): סרח [זינדיגעך] תרגום ואנכי העויתי ואנא סרחית: סרט [פלעכטע] (בסוף כלאים). לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן פי' עבותות של צער (א"ב פי' סירד בל' יוני חבל דק וקצר): סרט [ריססע מאכען אין לייב]. (שבת קד) המשרט על בשרו (קדושין צח) סריטה וגרידה אחת הוא (חולין סב) עוף המסרט כשר לטהר בו את המצורע (א"ב ל' מקרא זה לא ישרטו שרטת ותרגום ויתו על דלתות השער וסרט על דשי תרעא): סרט [ברייטער פלאץ] (שבת ו) סרטיא ופלטיא פי' סרטיא בלעז איסטר"טא מקום שהולכין שם רבים תדיר והוא דרך המלך פלטיא שוק גדול של מקח וממכר ובלע"ז פלטיא"ה והיינו אסטרט ואסרט שכבר כתבנו בערך א'. (שם קנא) אמר עולא בעומד באסרטיא פי' שאין דרך לקבור במסילה (א"ב וכן נקרא בל' יוני ורומי): סרטנא [שטאב]. (בילמדנו פ' קח את המטה) עכשיו אתה רואה סרטנא ואתה אומר לו לגמול חסד הן באין: סריא [סיריע איין לאנד]. (דמאי פ"ו) המוסר פירות בסוריא (ע"ז כא) ובסוריא משכירין בתים (בסוף אהלות) דקונה שדה בסוריא סמוכה לא"י פי' מדמשק ועד צובה קורין לו רז"ל סוריא והן הנקראין כיבוש יחיד (וכן נקראת בל' העמים): סרך [גירטיל] (שבת נד) ובלבד שלא יקשור לו מסרכו פי' בלעז פיטור"ל ויש מפרשים חגורו: סרך [פערדרעהען] גדיא בסירכא בערך סקר (ביצה יא) סרוכי סרוך וסליקו פי' כמו תפיסה כדכתיב שממית בידים תתפש (חולין קיא) חלבא סריך (א"ב תרגום ראית יי' עותתי חזית יי' סרוך די סריכו לי): סרך [הערר] (שופטים ושוטרים) ת"י דיינין וסרכין ויצו פרעה ביום ההוא את הנוגשים בעם ואת שטריו לאמר תרגום שלטוני עמא וסרכוהי (א"ב פי' בל' יוני שר ונגיד כמו ארכון): סרכא [ארט פייגען] (בריש מדרש שיר השירים) סרכא דאקים תאניתא אולי מין תאנה הוא: סרמט סרמיטין וסרמוסין כבר פי' בערך חמס: סרמיסין [אין פינף טהייל]. (ירושלמי דגיטין פ' הניזקין) קרקע דינר אגרמא רביע מעות סרמיסין פי' אם לקח מיד סקריקון קרקע בשלשה נותן לבעל אחד דרך משל אם לקח בדינר נותן לבעל גרמא שהוא שליש דינר שהוא רביע מעות וטריסין בלשון רומי הוא גרמא בלשון יוני: סורין [שלעפפען] (מדרש ויקרא רבה) פ' זאת תהיה תורת המצורע רמ"א סורין סורין לשון יוני הוא סחוב והשלך: סרנג [ארט נאהמע]. (בויקרא רבה) אחרי מות פ' ויתרון ארץ דבי כנישת' עתיק' דסרונגית: סרני [וואפסער טהיר] ספרא פ' שמיני בדגים חית זו חית הים הנפש להביא את הסרני ובקצת נוסחאות כתוב סולנית והוא טעות פי' בלשון יוני ורומי מין חית הים מחציה ולמעלה אשה מחציה ולמטה דג והגידו לי שמלך גליל הצפוני המולך בדינמרקא ונורוויגא בעברו בספינה אצל מלכות נורוויגא ראה חיה זו יושבת כחום היום על שרטון שבים ואני קודם עשרה שנים בעמדי אצלו שאילתיהו על זה והמלך שתק והבנתי שהוא היה ספק אם החיה שראה היתה סרני או חיה אחרת מפני מרחק המראה וגם החיה בשמעה קול השר הקורא אל המלך היושב בירכתי הספינה ופניו לצד אחר אדוני המלך הפוך פניך ותראה פלא גדול תכף ומיד צללה בתוך הים אמנם השר והספנים העידו שהיתה סרני ושראו אותה ובדו הפייטנים שהסרני מרננת בקול ערב ואולי קראוה סרני מל' שירה: סרנך [איין קראנקהייט וואס דער שטיקט] (יומא עד) ועוד א"ר מתיא מקיזין דם לסרונכי בשבת פי' אסכרה (כתובות ל) (סוטה כ) (סנהד' לו) שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי ותבחר מחנק נפשי תרגומו ובחרת סרנכא נפשי (א"ב פי' בל' יוני מין חולי אשר בו שואף החולה הרוח בחוטם בכח גדול כי גרונו אטום תרגום כי יסכר פי ארום יסרנק): סרס [פערשניטטענער] (זבין פ"ב) סריס אדם וסריס חמה פי' סריס אדם חתוך בירי אדם סריס חמה שנסתרס ע"י קדחת סימני סריס חמה וסימני אילונים מפורשין (יבמות פ) (סנהדרין צג) והיו סריסים בהיכל מלך בבל רב אמר סריסים ממש ורבי יוחנן אמר שנסתרסה ע"ז בימיהם פי' ידעו הכל שאין בה ממש (נדה כח) יצא מחותך ומסורס פ' יצא מחותך כדרך ברייתו הראש בעצמו ואחריו הכתפים והחזה והשדרה והיריכות והשוקים והרגלים פי' מסורס שלא כסידורו כדתנן (מגלה יז) קראה סירוסין (ב"ב פ) נוטל שלשה נחילין ומסרס פי' רבי יוחנן נוטל ג' נחילין ומסרס והוא שנוטל אחד ומניח אחד וכן פי' בירושלמי במגלה קראה סירוסין וכבר ביארנוהו בזה הפרק בסרג: סרס [ארטס נאמע] (סוטה מט ב"ק פג) אמר רבי בארץ ישראל לשון סורסי למה או לשון קודש או יוני (ב"ר פ' עה) אל יהי לשון סורסי קל בעיניך שבתורה בנביאים ובכתובים הקב"ה חלק לו כבוד בתורה יגר שהדותא בנביאים כדנה תימרון להון בכתובים וידברו הכשדים למלך ארמית פי' לשון סורסי הוא לשון ארם צובה ושאר הארצות שכבשם דוד והיה הנקרא ארץ סוריא ונקרא לשונם לשון סורסי כמו יון יוני פרס לשון פרסי: סרס [קנעכט]. (ב"מ מב) נימא ליה לסרסיא (בכורות לא) רב אידי סרסיא דבי רב ששת הוה פי' שמש: סרסור [מעקלער] (ב"ר פ') נעשה אדם למלך שעשה סחורה ע"י סרסור והפסיד על מי לו להתרעם לא על הסרסור פי' סרסור הוא ספסר: סרף [פייכטיגקייט] (מקואות פ"ט) סרף היבש וגילדי צואה סרף הלח ולכלוכי צואה (נדה ח) המעמיד בסרף העלין בסרף העיקרין מותר בסרף הפגין אסור מפני שהוא פרי זו המשנה (ערלה פ"א) פי' סרף הוא קומום והרבה מהן כתיבין שרף בש' והנה בערך ש': סראפיס [געטצען בילד] (ע"ז מג) רבי יהודה מוסיף אף דמות מניק' וסראפיס אמרו הכותבים כי המצריים לאחד ממלכיהם אשר שמו סרפיס עשו לאליל: סרק [לעער] (כלאים פ"ו) איזה הוא אילן סרק כל שאינו עושה פירות וכו' (ב"ב פו) כל אילן סרק כנגד המשקולת. בוקי סריקי כבר פי' בערך בק (סנהדרין ע) אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין אנשים רקים ופוחזים תרגומו גברין סריקין (תענית כא) סרקינהו לספטי ומלנהו עפרא: סרק [קעממען] (דמאי פ"א) ושהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי פי' בלשון לעז קרדו"רי שעושה בקוצים וי"א הסורק שסורק הצמר במסרק (נדה כ) סריקיתא מקטלא קלמי (ב"ק צג) הא דנפציה נפוצי הא דסרקיה סרוקי פי' נפצי קרמנאי סרקי במסרק היכא דנפציה והדר לבניה ההוא ליבון לא הוי שינוי דאינו מתלבן כל צרכו אבל היכא דסרקי' והדר לבניה הוה שינוי דקא מתלבן כל צרכו (קדושין פב) הצרובין והסרוקין פירוש צרובין היינו נפחין שעושין מלאכת זהב וכסף דשכיחי נשים גבייהו לצורך תכשיטיהן סרוקין שסורקין פשתן דשכיחי נשים גבייהו לסרוק פשתן. והנקורות שמנקרין בריחים דאתו לטחון והגרדיים דשכיחי נשים גבייהו לארוג בגדיהם הספרים לגלח בניהם (מ"ק י) רבא שרא לסרוקי סוסיא פי' להסריק את הסוס במסרק של ברזל (כלים פי"ב) קנה מאזנים של סרוקית טמא פי' מוכרי פשתן סרוק במגלת איכה סלה כל אבירי ה' סרקון א"ר לוי בערביא צווחין למסרקא מסלסלא כדאמרינן לא הוו ידעי רבנן מאי סלסליה ותרוממך (א"ב תרגום עובדי פשתים שריקות פלחי כתנא דסריקין): סרק [צייכענן] (פסחים לז) והביאו לפנינו סריקין המצויירין בפסח רבי יוסי אומר עושין סריקין מן רקיקין ואין עושין סריקין מגלוסקאות פי' סריקין היינו מצויירין: סרק [זייר] (חגיגה יו) יצאו עמו פי' תלמידים לובשי סריקין של זהב (קדושין לא) פעם אחת הי' לובש סריקין של זהב פי' גם זה מלבוש מצויר של זהב: סרק [זייד] (שבת כ) הכלך והסיריקון פי' הוא סיר"קי בלע"ז (א"ב פי' בלשון יוני ורומי משי ונראה לי שסריקון של זהב בערך שקד' הוא בגד משי עם זהב ובמדרש שיר השירים פסקא כרם היה מוליכו אצל סראקאריס פי' אורג בגדי משי): סרק [רייטעל] (כלים פט"ו) סירקן או כירכמן טמאות (שם פרק כב) כיפה שסירקו וכירכמו פירוש בלשון ישמעאל זרקון שמו אם ייפס בסירקון טמאות והוא הששר כדכתיב חקוקים בששר ומשוח בששר ובלע"ז מיני"א (א"ב וכן שמו בלשון יוני והוא צבע אדום עשוי מעופרת שרוף ע' ערך אספדיכא): סרק [טורק] (ב"ר) בריש וירא אליו אחד נדמה בדמות סרקי (בילמדנו' כאהלים נטע ה' בקש לעשותן כאהלים של סרקין שהן מטלטלין ונטקרין ממקומן מיד הישמעאלים תרגום ירושלמי דסרקאי ארחת ישמעאלים תרגום ירושלמי סיעא דסרקאין (א"ב פי' בל' יוני ורומי איש ישמעאל וטעם המילה אמרו הכותבים שאומרים בני ישמעאל הנקראים הגרים כי הם בני הגבירה שרה ועל שמה קראו לעצמם סרקים ואחרים כתבו שיש עד היום במחוזם מדינה הנקראת סרק): סרר [שטאאר] הכו בסנורים תרגום ירושלמי מחו בסרוריא (א"ב בערך חוור גרס בחוורוריא ובנוסחאות דידן יש גרסאות תחרות ע' ערך חברבר): סת [רייצען פערפיהרען] (סנהדרין סו) המסית והמדיח והמכשף ירושל' מסית בקול נמוך ובל' הדיוט מדיח בקול גבוה ובל' הקודש (יומא כה) מעשה דאוריה ודהסאה פי' כשמנה את ישראל דכתיב ויסת את דוד בהם: סתו [ווינטער] (שביעית פ"ט) אבל לא על הסתוניות פי' רבי דניאל ז"ל ענבים שבימות הסתיו אין אוכלין עליהן ואם ביכרו קודם שיכלה הקיץ מותר כדברי רבי יהודה (תרומות פי"א) ולא חומץ סיתוניות (נדרים נג) מן הסיתוניות מותר בחומץ סיתוניות (ברכות לח) כמאן כי האי תנא דתנן דבש תמרים דין תפוחים וחומץ סתוניות וכו' פי' ענבים שמניחין בגפנים עד הסתיו ומשקה היוצא מהן הוי חומץ: סתם [פאלשטענדיג] (סנהד' פו) סתם מתניתין רבי מאיר סתם אוספתא רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון וכולהו אליבא דרבי עקיבא (מגילה ב) סתם זו דברי רבי עקיבא סתימתאה (שם בו) זו דברי רבי מנחם ברבי יוסי סתימתאה פי' פלוני סתימתאה זו המשנה אע"פ שהיא סתם משנה אינה לרבי מאיר כדקיימא לן סתם משנה רבי מאיר אלא לר' עקיבא היא או לרבי מנחם ברבי יוסי היא זו המשנה והיא שנויה סתם ולא כל דברי חכמים הללו סתימים הן אלא המשנית שהוזכירום בלבד: סתק [שפיליטטער] (סוטה מ) אחד מוכר אבנים טובות מרגליות ואחד מוכר מיני סתקית. ספר אחר סידקית והיינו מחט סידקית שפירשנו בערך סדק. ושפעת שסע תרגום ירושלמי סתיקת סיתקתא (א"ב פי' בל' יוני דבר המיוחד למזון ובפרט דבר של דגן): סתר [היימליכקייטען] (פסחים קיט) מאי ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שגילה עתיק יומין ומאי ניהו סתרי תורה. ספר אחר טעמי תורה (מגילהיא) בסתרי עריות פי' כגון העראה ונשיקה ואזהרה ועונש לזכר הנשכב וכיוצא בו (ירושלמי מקואות פ"ח) בית הסתרי' ובית הקמטים אינן צריכין שיבא בהן המים פי' הפה והאוזן והחטם הראוין לבוא בהן מים אבל אם סתמן לא עלתה לו טבילה (פסחים פה) טומאת בית הסתרים אינה מטמאה פי' שאם נטמא מקצת האבר אין יכול לטמא את קצת האחר שהרי אין ניכר מקום נגיעתו הכי נמי להכי אין מטמא יוצא לאותו שבפנים דטומאת הסתרים אינה מטמאה חיבורי אוכלין לאו חיבור הוא הא דטומאה סתרים דמחברי אוכלין להדדי לא חשיב טומאת סתרים (חולין עב) ואמאי טומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים לא מטמאה פי' דאין חולקין כשאר טמאות דנוגע טמא לטהור אלא מחוברין הן אמאי הבשר מגע נבילה: סתר [צערשטערן] (ב"ק נז) (ב"מ סד) ניחא ליה דלא ניסתרי עבדי פי' ניחא להו לבעלים שלא ישב העבד בטל ויסיח עצמו מן המלאכה ולא ישב לעשות מלאכה כבתחילה והעקר מן עת לסתור: סתר [שפינדעל] (חולין ס) איתי מסתוריתא סתר דוולא בשוקא פי' מסתוריתא ל' מעזלה (א"ב בעוד חוט הנטוה בכוש נאמר דוללא ואחרי כן סותרים ומגלגלי' אותו במסתוריתא לעשותו אגודות וחבילות): סתת [שטיין מעצטער] (שבת קב) המסתת והמכה בפטיש (כלים פכ"ב) ישיבת הסתת טמאה מדרס פי' חתיכת עץ גדולה שיושב הסתת עליה (שם פכ"ט) יד מקבת של סתתים ששה (ב"ק צג) אבנים וסיתתן (ב"מ קיט) החצב שמסר לסתת פי' חוצב אבנים הפוסל אבני גזית שיהו אבני גויל: סליק ערך הסמך
אות העי"ן
אחל ערך העין עב [וואלקען נעפעל] (יומא טז) יומא דעיבא כוליה שמשא פי' הואיל וביום המעונן שהשמש מפציע לכאן וכאן יכול לשטוח עורות ממקום שלא זרח השמש למקום שזורחת ומתייבשין (תענית ג) העבים והרוחות שניות למטר פי' מטרא בתריה זיקא בניחותא או עיבא מעלו כאילו מטרא תניינא: עב [דיקע] (שבת טז) (אהלות פ' יו) כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע (סוכה מח) אחד מעובה ואחד דק פי' ספל אחד קילוחו עבה שמוציא הרבה ואחד דק שמוציא מעט מעט (חולין מט) מאי שנא ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות (כלים פ"ט) עב כסות ותכריך כסות מדרס עב ארגמן ותכריך ארגמן פי' לבד שעושין ממנו כסות והוא עב כסות פי' עב ארגמן לבד חשוב צבוע ארגמן תכריך כסות בגד עב ואין ראוי לעשותו מלבוש ועושה ממנו בגד שלא כמנהג העולם (שם פכ"ח) העבים הרכים אין בהם משום ג' על ג' תוספתא אלו הן העבים כגון הסגוסים והלבדים הרכים הברסין הברדסין והפומלאות של ראש (א"ב פי' פילימא בלשון יוני כובע של ראש עשוי מצמר שוע וכן נראה לי הגרסא ולא פומלאות) (מ"ק יג) רבי יהודה אמר אף מעבים רבי חייא ורבי אסי ח"א מחפין אקלושי מעבין אסמכי וכו': עב [דיקעס האלץ פאן אקקער] (כלים פכ"א) הנוגע בעול ובקטרב בעין ובעבותות פי' הרצועה הקבועה בכלי ותופשה הרוכב בידו פי' כעין אלו שחורשין עם החמור או סוס או פרד יביאו בגדים של צמר או של עור או של שק ויעשו מהן כמין כליל ודומה לעין ונותנין איתו לצוארו ועליו העול וכן בריחים. ויש מפרשים שיש מחרישות שהעץ נכנס בתוך המוכתא ויש החרישה שהיא נדבקת עם העץ ועין שהיא טבעת ונתון על גביהן ומדביקן ומניין שכן דתניא העין במעצד והעין שבמחריש' ושמו בטיית חלקה פי' בעבות ומנין שהעין והעבות בגדי' הם או עור או שק דתניא בתורת כהני' או יכול שאני מרבה את העין ואת העבות ת"ל אשר יעשה מלאכה בהם ולא העושה מלאכה באחרים עץ הארוך של מחרישה שהוא נכנס בתוך העול שמו מ"ישאנא בלישנא דרבנן והוא עץ עב כמו שפירשנו והעבים אלו המחרישות (א"ב מרישות כתוב בנוסחאות ובעל הערוך עצמו גרים כן בערך מרים): עב [וועהטהיען בעשולדיגען] (במגילת איכה) ר' חמא בר' חנינא אמר איך עייב ברוגזיה ה' ית בת ציון אית אתרא דצווחין לחייבא עייבא ר' שמואל בר נחמני אמר איך כאיב ברוגזיה ית בת ציון: עבא [שאם] תרגום חיק נכריה עובא דאחרייתא ובעל הערוך גרס חובא בערך חב בתרא: עבד [בעארבייטען. דינער] (כלאים פ"ג) היתה שדהו זרועה תבואה וביקש ליטע בתוכה שורה של דילועין נותנין לה עבודתה ו' טפחים ר' יוסי אומר נותנין לה עבודתה ד' אמות (שם פ"ז) חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' נותנין לו עבודתו ד' אמות וכמה היא עבודת הכרם ו' טפחים לכל רוח רבי עקיבא אומר שלשה. (ב"ב סג) בגמ' קנה שלשה ותני עלה ד' אמות שאמרו כדי עבודת הכרם. עבדא דנורא כבר פירשנו בערך נר (תמורה כח) המוקצה והנעבד איזהו נעבד כל שעובדין אותו הוא ומה שעליו אסור וזה וזה מותרין באכילה פי' בהמה נעבדת ונעשית עבודה (ב"ק קט) נותנה לכהן שבאותו משמר עבודתה ועורה שלו פי' עבודתה מתנותיה שנאמר עבודת מתנה (ב"ר פרשת נז) אמר לשני נעריו רואין אתם מה שאני רואה אמרו לו לא אמר הואיל ואינכם רואין כחמור שנאמר שבו לכם פה עם החמור שאתם דומין לחמור מיכן שהעבדים דומין לחמור (בילמדנו) פרשת ושרי אשת אברם למדונו רבותינו בשם ר' ירמיה שאמר בשם רב העבד עולה למנין ז' בשעה שישראל קורין בתורה בשבת. (קדושין כב) כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. (ערכין כה) עבד עברי מהאי פירכא הוא דקיימא ליה לתנא כלום יש ייבום אלא במקום שאין בן: עבד [ווירקען. מאכען] (ב"מ קז) עבד מאי דעבד אמרי צ"ט בעין ואחד בדרך ארץ פי' עשה כגון שאלת חלום ואמרו לו בחלומו צ"ט מתו בעין ואחד בדרך ארץ וי"א נטע אילנות על הקברים והשביען שלא ישרשו ושלא יפרחו אלא אותן הנטועין על המתים שמתו בזמנן ולא יצאו אלא אחד למאה (שבת לד) עבד מאי דעבד כל היכא דהוה קמיט טהריה פי' הביא סדינין ושראן במים כמעשה (נדה יב) שפירשנו בערך סדן. ספר אחר כאן ריצץ בן עזאי תורמוסי תרומה אזל איהו ועבד הכי נמי אייתי תורמוסין רציץ פי' הביא תורמוסין ונעץ בכל מקום שהיה שם קבר היה רפה והיה יורד ובמקום שלא היה שם קבר היה חזק והיה יודע שלא היה שם קבר (ב"ר פ' פ) א"ל בריה כל הדא טבחא עבדת לן טבריה ולית אנן מדכיין יתה מן קטוליא מה עבד נסב תרמוסין והוא קציץ תירמוס ושרי קצצתיה וקטילא סליק (בויקרא רבה) פרשת והוא ישקיט אפיה טבין אזל לגבי מריה דעבידתא. לרגל המלאכה תרגום ירושלמי עבידתא דבידי: עבד [בעארבייטען, דינען, ווירקען, גערבען] (שבת יט) אין נותנין עורות לעבדן (שם עג) המולחו והמעבדו (א"ב בל' גמ' בורסי): עבדקן [דיקבארט] כבר פירשנו בערך זלדקן: עבט [פפאנד] (ב"ק קיד) זיל שדי עביטיך פי' א"ל רב הונא לההוא שגנב לו תן הדמים ופדה המשכון שלך מכלל דסבר עשו בו תקנת השוק מן לעבוט עבוטו: עבט [קאפע זאטטעל] (ב"מ עב) ועל העביט של ענבים פי' כגון עריבה גדולה (סוף טהרות) מן העבט ומן המשטח של עלין (כלים פכ"ג) והעביט של גמל (ערובין יו) בעבוטין פי' כמו בכר הגמל ותרגומו בעביטא דגמלא: עבט [נאכט גישעהר] (ב"ב פט) ואפילו עביט של מימי רגלים פי' פעמים שרוחצו ומעביר טינופו ומודד בו: עבוף [גרין פיהל בלעטער] (תרגום עץ רענן אילן עבוף ואולי טעות הוא כי תרגום תחת כל אלה עבותה כל בוטמא מעפיא עיין ערך עף בתרא): עבץ [פערטרוירען] ופניהם אל יחפרו תרגומו ואפיהון לא עבצו: עבר [ריעגעל] (עירובין קב) חזייה לההוא דהוה תלי בעברא דדשא (פסחים סח) רב ששת כל שלשים יום מהדר תלמודיה ותלי בעברא דדשא ואמר חדי נפשי (סוכה נב) תלא נפשיה בעברא דדשא והוה מצער טובא (ביצה מ) איתלי ליה בישרא בעברא דדשא (חגיגה טו) אשכחיה שמואל לרב יהודה דהוה קא תלי בעברא פירוש בבריח הדלת (גיטין לב) רבינא אשכחיה לרבא בר יצחק דתלי וקאי בעברא דדשא (שם פט) התם דדמו כי עברא פירוש עורות הללו כמין בריח מבריח מזה לזה ואין נגן כלפי אחד מהן (א"ב תרגום והבריח התיכון ועבראה מציעאה): עבר [איבערפאהרען, איבערטרעטען, פערניכטען] (ב"ב צא) עברא זעירא דכותי זהו אור כשדים פי' אותו מעבר קטן שבכותה (ברכות כח) כל פרשת העיבור יהיו צרכיהן מלפניך פירוש בתלמוד אפילו כשישראל עוברין על דברי תורה יהיו צרכיהן (א"ב תרגום ערות דבר עברת פתגמא) ואיכא דאמרי אפילו כשאתה מלא עליהם עברה יהיו צרכיהן לפניך (יומא לג) עבורי דרעא אטוטפתא אסור פי' להעביר תפילין שביד קודם תפילין של ראש אסור למה כי כשיבא להוציאן יעלו בידו תפילין של ראש ואסור להניחן קודם תפילין של יד כמפורש (מנחות לו) תנא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ של יד ומפרש שם מאי טעמא והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים של תפילין למטה ואח"כ חולץ של יד ומניח בכיס הלכך חולץ בתחילה של ראש כמצוותה ומניח בכיס למעלה וכשיבא ללבוש לוקח תחילה של זרוע שהן למעלה ומניחה לאלתר ואינו עובר על המצות ואח"כ נוטל הטוטפת שהיא למטה בכיס ומקיים כל זמן שבין עיניך יהו שתים (חולין ס) ואת העם העביר אותו לערים מאי נפקא מינה כי היכי דלא לקרו לאחוהי גלותא בני גלותא (ברכות ד) וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה (זבחים עח) תעובר צרתו ויצא לבית השריפה. (פסחים לד) בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה פי' פסולו בגופו כגון פגול בדם ובבעלים שאירע בו פסול מחמת הדם שנשפך או מחמת הבעלים שמתו דפסול טומאה הוי משום הכי בעי צורה וממתין עד שתעובר צורתו ואח"כ מוציאו לבית השריפה: עבר [יענער זייטץ. עבראעיר] (בב"ר פ' מב) ויגד לאברם העברי רבי יהודה אומר כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחר רבנן אמרי שהוא מעבר הנהר ומשיח בלשון עברי (שבת קטו) עיברית עלמית פי' לשון דעבר הנהר: עבר [צו פארקאממען] (פסחים ז סוכה לט נדה סג) מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא דכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי כלומר רץ אחימעץ והקדים את הכושי: עבר [פערמעהרען. שוואנגער]. (פסחים ג) מאימתי משיאין משואות לאור עיבורו כבר פי' בערך אור (עירובין נה) כיצד מעברין כבר פי' בערך אבר (בילמדנו) בריש וידבר השובת במדינה אפי' היא גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה ועיבורה וחוץ לעיבורה אלפים אמה ומהו עיבורה החניות ופונדקין שחוץ למדינה שעל הדרך ומערת צדקיהו שהיו בה י"ח מיל מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה סביב (בב"ר פ' נא) ועברתו לא כן בדיו לא כן עשו תחילת עיבורו של מואב לא היתה לשם זנות אלא לשם שמים בדיו לא כן עשו אלא לשם זנות וישב ישראל בשטים. רבי סימון אמר מתחילת עיבורו של מואב לא היה לשם שמים אלא לשם זנות בדיו לא כן עשו ותרד הגרן וכו': עבר [צווייג] מצמרת הארז תרגומו עברתא דארזא רמא. ויך שרשיו כלבנון תרגומו ויתבון על תקוף ארעיהון כאילו ליבנן דמשלח עוברתיה. כי תאמר אלי שאהו בחקך תרגום ירושלמי ארום תימר לי טיל יתהון כעיבר (א"ב בנוסחאות דידן כתוב סבול יתהון בחובך וגרסת בעל הערוך לא תתכן ויש לגרוס בחובך או בעובך עיין ערך חב וערך עב): עבר [ראכע] (ב"ר פ' סח) עד אשר תשוב חמת אחיך והוא לא עשה כן ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח ריש לקיש אמר עוברתיה ונחרתיה לא זעיא מפומיה: עג [איין קרייז מאכען] (תענית כו) עג עוגה ועמד בתוכה פי' השים הקפה בארץ (מ"ק ב) ואין עושין עוגיות לגפנים כבר פי' בערך בדד (א"ב תרגום ערוגת צמחה עוגית נצבתה): עג [נאהמע] (ב"ר) ויבא הפליט הוא עוג ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברהם יושב ועוסק במצות עוגות: עגה [שטומפונג] בגבולין ובלשון עגה כבר פירש בערך אגא: עגל [רינדע זאך] העיגול משיחליקנו כבר פירשנו בערך חלק (ב"מ כא) מצא עיגול ובתוכו חרס פי' עיגול של דבילה (ביצה ג) ואין יודע באיזה עיגול דרסה כבר פי' בערך דרס (קדושין ח) עגל זה בחמש סלעין לפדיון בני בנו פדוי (א"ב כן נקרא בשביל שהוא עגול כדאמרינן במשנה דתרומה העגולים מעלים את המלבנית שעושים פלס דבלה עגול או בצורת מלבן רבוע גם יש ככרות וכלים של גת ומגינים עגולים אם כן כל הענינים קרובים זה לזה. (ב"ר פ' נא)) כי ידעתיו חד עיגולא דפיתא בעשרה פולרין. במגילת איכה ותזנח משלום נפשי תמנין עיגולין דפיתא פיתא מן פיתא (א"ב תמנין פטליקין כתוב בנוסחאות) (סוטה יב) ומלקט להן ב' עיגולין אחד של שמן ואחד של דבש: עגל [רייף] (שבת יז) בקורת בית הבד ובעיגולי הגת (בסוף טהרות) בין העיגולין ולזגין רשות הרבים כבר פי' בערך טלפח: עגל [צירקעל פערמוגע] (נזיר ח ב"ב קסד) בית עיגול דיגון פירוש סגלגל ככבשין שאין לו פינות: עגל [ברוסט שניר] (שבת סז) עגול זה דפוס של דדין ירושלמי עגול קדשיא כמה דתימא ועגילים על אזניך: עגל [שילד. אוערגעהענק] ערכו מגן וצנה תרגום סדרו עגולין ותריסין צנה ומגן וכובע ישימו עליך: עגל [בעקקען] שוחט הוא לתוך עוגל של מים. ספר אחר לתוך אוגן וכבר פי' בערך אגן: עגל [וואגען] (שבת סו ביצה כג) עגלה של קטן טמאה מדרס מאי טעמא דקא דריס עילויה וכל מידי דסמכין עליה מטמא מדרס שלש עגלות הן כבר פי' בערך דרס. של אבנים טהורה מכלום פי' עגלה של אבנים עצים מסובכין שתי וערב עשויין חלונות חלונות מניחין שם אבנים ומושכין אותן ואם אותן החלונות דבוקות שמקבלות רימונין ואין נופלין משם טמאה ואם לאו טהורה אלו עגלות קרובי עניין הם ודברים עגולין מסובכין (עירובין כג) היו שם גדודיות (פסחים צד) עגלה בצפון ועקרב בדרום: עגל [קאלב] עגלא תילמא בערך תלת: עגל [באלד, שנעלל] (סנהדרין כב) מצות הנשרפין היכי דלישתריף לעגל פי' הוא עגל הוא הייא הוא מהרה כי רננת רשעים מקרוב תרגום ארום בזעת רשיעי שצייא בעגל: עגם [טרוררגי בעקיממערט זיין] (מגילה כח) לא יתלוש מפני עגמת נפש (א"ב מלשון עגמה נפשי לאביון עיין ערך אגם): עגן [אנקערס] (ב"ב עג) מכר את הנס ואת העוגין תני רבי חייא אילו עגינין שלה וכן הוא אומר הלהן תעגנה פי' הן הברזלים הגדולים שקושרין אותן בחבלים ומשליכין אותן לים להעמיד הספינה וסגרו על מסגר תרגום ויעגנון על עגנא ובבתי כלאים החבאו תרגום ובבתי ייסורין עגנהון לאשר בחשך הגלות רגו' לדעגינין: עגעג [איין געטינקט] ובדם ענבים סותה תרגום ירושלמי מעגעגין בדמא (בויקרא רבה) בריש אחרי מות ובפיסקא דאחרי מות ואפרוחיו יעלעו דם חמי גוזליה מעגעגין בדמא ושתיק: עגש [שטאסען] (ב"ר פ' פא) ותצא דינה לית תורא עגישא עד דברחא בעיטא (א"ב פי' נוגחת ויש גורסים נגישה ומפרשים ג"כ נוגחת): עד [טוך צום רייניגען] (נדה ב) המשמשת בעדים (שם נח) עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם פירוש מטלית וסמרטוט של בגד שהאשה בודקת עצמה בהן לאחר תשמיש ואם היתה נדה בשעת תשמיש נראה בהן דם ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכבגד עדים כל צדקותינו ויש ששונים המשמשת בעדים (שבת מא) צרור אבן אם יש עליה עד מותר פי' גאון כגון סמרטוט או פקולין כדתנן המשמשת בעדים והן הן תיקוניה ועיוותיה והכי קאמר אע"פ שנתקנח בה כבר הרי הוא מותר לטלטלה ולהתקנח בה. ס"א אם יש עליה עד שניכר שכבר נתקנח בה מותר להתקנח בה בשבת: עד [רויב אאס] (ב"ק יא) יביאהו עד עודה לב"ד ס"א ארורה כברפי' בערך אדר וי"א עדודה ופירושו מלשון יאכל עד: עד זומם [איבערווייזען פאלשע עדות] (שם עב) אביי אמר למפרע הוא נפסל פי' ראובן שהוציא שטר על שמעון בניסן בשנת תשצ"ח שלוה ממנו כן וכן ממון וזמן השטר באחד בניסן שנת תשצ"ז ועדים הכתובים בשטר לוי ויהודה ובאו בניסן שנת תשצ"ח וקיימו חתימתן ובאו עדים באלול שנת תשצ"ח והזימום נפסלין למפרע משעה שהעידו בב"ד ולא מזמן כתיבת השטר שאפשר שבו ביום שהעידו נכתב הזיוף וקודם כשרים הוו זה פי' ר"ח זצ"ל (מכות כד) ובסוף מגלת איכה ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה וכו'. (ב"ר פ' נב) ותהרין שתי בנות לוט מאביהן א"ר תנחומא שלטו בעצמן והוציאו עדותן ועיברו כמביאה שנייה (ובפ' ס"א) לפי שיש בנות שמשמרות עצמן ממקום עדותן וממקום אחר מפקירות וכו' עדותן היינו בתולים (א"ב ערותן כתוב בנוסחאות): עד [דיעזעם דיעזער] (פסחים נג) עדא תהא פי' הדא כדגרסינן (גיטין לד) עדי גברין נהרדעאי גברין כלו' אלה אנשים ואלה אנשים כדגרסינן (שם כט) עדי מסורא דדייקי קראי פי' א"ר אחא בר יעקב הני וודאי מסורא נינהו דדייקי קראי וכן פי' עדי כפנא בערך כפן ובערך כעך (מנחות לד) ב' פרשיות א"ר אמי האי פיתחא דאקרנאי חייב במזוזה א"ל רב אשי לאמימר והא לית ליה פצימין א"ר עדי פצימיו פי' פיתחא דאקרנא פתח העומד בזויות הבית והא לית ליה פצימין כשאר פתחים א"ל עדי פצימיו כלומר אע"פ שמשונין הן נחשבין פנימין: עד [ביז] (חולין קז) עד כאן לחולין פי' היה מראה רב לתלמידו עד הפרק לחולין והן אצבעותיו זולתי הכף עד כאן לתרומה הכף של יד והאצבעות מקום הזרוע המחובר בכף היד (ברכות יג) עד על לבבך בעמידה פי' בירושלמי צריך לקבל מלכות שמים מעומד כיצד היה מהלך בדרך והגיע זמן ק"ש לא יקרא כשהוא מהלך בדרך אלא יעמוד ויכוון לבו כהוגן ויקבל עליו עול מלכות שמים ואח"כ יחזור לדרך אבל האומר שאם היה יושב יעמוד טעות הוא בידו: עד [רויב] היו לבז ואין מציל תרגומו הוו לעדי מי נתן למשסה יעקב תרגום מאן מסר לעדי יעקב בבקר יאכל עד: עד [שוואנגער ווערדען] עצבונך והרונך תרגום צערייכי ועדוייכי ת"י ועידונייכי (ב"ר פ' מט) אחרי בלותי היתה לי עדנה אמרה האשה כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטין ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה תכשיטין הה"ד ואעדך עדי כל זמן שהאשה ילדה יש לה ווסת ואני אחרי בלותי היתה לי עדנם תרגום ירושלמי עידיין: עד [פאראיבער געהן] וכחיץ לעוברים תרגומו כשוק לעדן (א"ב ענין קרוב לזה תרגום לא יסורו ממנו לא יעידון מניה): עד [בינדעל] (סוטה מו) (ע"ז כג) הניח עליה עודה של שקין פסולה פי' בתשובות מאחר שמניחין אוכף על הפר' אוגדין אותה באגד שלה ושמו בלשון ערבי חזאם ומניחין שקין של משאוי עליה מביאין כמות חיזוק אחד וארוך הרבה ואוגדין השקין עם הפרה וכן פי' גאון מר למה קורין אותה עודה של שקין על שם מעודד עמים ה' ואפילו הניח על פרה אדומה עודה בלא שקי' פסולה ואיני קורא בה אשר לא עלה עליה עול שאפילו בזה קרוי עול: עדב [לאאז] (תרגום גורל אחד עדבא חד): עדי [נאמע] מרדכי מוכתר בנימוסו היה כעדי כבר פירשנו בערך נמס. (מנחות סט) כדעדי טייעא נחתא דוסנין קב חיטי בתלתא פרסי. ס"א ריזינק' וחיטי בפי' מגנצא כתוב רוסינכא חיטי (רום כיזבא) ופירש טפח גובה על הארץ בארץ ג' פרסאות שם אדם: עדיא [געשוואלסט] תרגום שאת או ספחת עמקא או עדיא: עדל [ארט צווויבעל] בסוף עוקצים לולבי זרדים ושל עדל פי' עדל דומה לצנון וי"א שהיא שדוריא (א"ב פי' רומי מין חסית כמו בצל ונקרא בולבוס עדל): עדלר [זאקען] (ביצה יו) עדילרין אין בהן משום כלאים פי' כלים של צמר כגון מנעלין ונועלין אותן תחת מנעלין ושמן בלשון ערבי גורב בלעז פי"דאלי (א"ב ערדלין כתוב בנוסחאות): עדן [צארט] (מ"ק טז) עדינו העצני בשעה שעוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת פירוש כשהיה מתעסק בתורה מעדן עצמו עד שמתרכך בשרו כתולעת שתהא דעתו מיושבת עליו וכשיוצא למלחמה מתקשה כעץ כל מידה עושה בשעת הצורך: עדן [צייט] (פסחים ד) צורבא מרבנן לא ליפתח בעידנא (ברכות נג) אבל קביע ליה עידנא מידע ידיע דלעידנא קא אזיל (שבת לג) שאני רבא דאנסו ליה עידניה בעל כרחו (חולין קלג) ולפרוס ידיה אנסו ליה עידניה פי' לא היו מניחין אותו לעמוד לפי שהיה לומדם (גיטין ס) רב שימי בר אשי אתא לקמיה דאביי אמר ליה לותבן מר בעידנא אמר ליה אית לי עידנא לדידי פי' עת ללמד כמו קבעת עתים לתורה (נדה יב)וזהו עידן של צנועות (א"ב בדניאל שבע עדנין ענין עת וזמן): עדף [איבריג] (ב"ק פג) לא נצרכה אלא להעדפה פי' כל מה שישאר מדמי החבלה אחרי סיפוק מזונותיה היא שנוטל האב: עדק [וואל שוואעם] (שבת נד) טומנין לה עדק בשמן טומנין לה ספוג בשמן עשיתה מר עוקבא שהוא עשיר ולא עושין דבר יקר כזה לבהמה (א"ב בנוסחאות עזק כתוב): עדר [גערטנר] (נדה סז) אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה כדתנן (נגעים פ"ב) האיש נראה כעודר וכמוסק זתים פי' ריש לקיש מצריכה שתטבול דרך גדילתה עומדת והא לא בעינן אלא לטהרות כדתנן גבי כהן שרואה נגעי אדם האיש עומד ערום לפני כהן ומחזיר פניו לכהן ומגביה זרועותיו למעלה כדרך שמגביה המעדר בשעה שעודר בשדה כדי שיראה בית השחי שלו ובטנו שלפניו והופך גבו לכהן וכופף קומתו כדרך שכופף בשעה שמוסק זתים כשמפילן מן הזית ולוקטן מן הארץ ומה שיכול לראות בכך מבית הסתרים רואה יותר על כן אינו צריך וכן האשה כשרואה נגעה נראית כאורגת שפושטת זרועותיה למעלה ומכה הערב וחוזרת גבה וכופפת קומתה כאותה שמניקה את בנה ששוכב על הארץ וכי היכי דבעינן דרך גדילתה כשהיא בודקת לטהרה מנגעה הכי בעינן שתטבול דרך גדילתה לטהרות אבל לבעלה לא צריכה ועוד פי' זה בערך מסק (יבמות נב) הא לא דמי אלא לעודר בנכסי הגר הזה וכסבור של גר אחר הן דקני. (פאה פרק ב) וכל ההרים אשר במעדר יעדרון (ב"ק קיט). זרעין ועודרי ירקות פי' חופרי ירקות: עדר [הערדע] (יומא סא) וכי עדרו משלח פי' כל השעירים הללו אם נשפך הדם יביא אחר ואם הן ג' וד' כולן נשרפין בבית הדשן הנשחטין כשהן המשתלחין כנגד הנשחטין כמה מהן משלח אמר לו וכי עדרו משלח כלומר אינו משלח אלא אחרון אמר לו וכי עדרו שורף שאמרת ששורף את כולן: עדר [וואללע] ירושלמי דשבת בפרק במה אשה נפל עודריה דאודניה פי' המוך שבאזן כמו אודרא עיין שם: עדש [וואגע] (שבת ס) בעדשה הלך אחר שלשלותיו פי' בלעז אישתדי"רא בסוף תוספת עירובין אין ממלאין בעדשה בשבת (א"ב בנוסחאות כתוב בערסה): עדש העדשין והלולבין כבר פירשנו בערך טלפחא בערך לולב: עדש [ווארס פלאש] (ב"ר פ' פא) בהיותם כואבים ולא יטול עדשה מלאה חמין ויתן על גבי כרסו בשבת (א"ב פי' שס כלי צירתו כעדשה וכן בלשון רומי כלי אשר היא בצורת עדשה נקרא כמו שנקראת עדשה בלשונם ובנוסחאות דידן כתוב לא יטול עריבה): עדש [לינזן] (בסוף מעשרות) העדשין המצריות פירוש הבאין ממצרים כעדשה מובת פי' קצוב ומצומצם שאינו חסר ולא יתר מקום הגריס ט' עדשות מקום עדשה ד' שעורות נמצאו ל"ו שעורות (בב"ר פ' סב) ונזיד עדשים מה עדשה זו עשויה כגלגל כך העולם עשוי כגלגל עדשה זו אין לה פה אף אבל אין לו פה אבל אסור לדבר: עשתרות [הערדע] צאנך תרגום עדרי ענך: עדית [וואנהינג טעמפעל] את כל נאות יעקב תרגום ית כל עידית בית יעקב נאות אלהים תרגום עידית אלהים (א"ב פירוש בלשין ורומי מקדש ומקום מיוחד לכהנים לבדם): עו [זינדיג] בויקרא רבה כי תזריע הן בעוון חוללתי בעוון מלא אפילו חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהא בו צד של תועבה: עווה [שרייען] האי ינוקא דלא מעוי עיין ערך ערך מעוי: עויל [יונגע] (ב"ר פ' לז) ובריש (ויקרא רבה) פ' והוא ישקיט ישלחו כצאן עויליהם אמר ר' לוי בערביא קורין למינוקא עוילא: עוים [פאלקס נאמע. קרום] (חולין ס) והעקרונים והעוים עוים מתימן באו ולמה נקראו שמם עוים שעיוו את מקומן. דבר אחר שעיוו לאלהות הרבה דבר אחר שכל הרואה אותן אוחזתן עוית (ב"ר פ' סז) עוים שהצדו את העולם והוצדו מן העולם וגרמו לעולם שיציד הד"א עוה עוה אשימנ' רבי אליעזר ברבי שמעון אמר שהיו בקיאין בעפרות כנחש בגלילא צווחין לחויא עוויא וכן פירוש בחוי (גיטין סט) ת"ר המשמש מטתו מעומד אוחזתו עוית (ברכות יד) א"ר יהושע רב שלוחיה הוא דעוית פי' השליח לא הלך בדרך ישר ואיחר והביא תפילין לאחר שקרא ק"ש: עויק [קריממען] (גיטין עח) דעויק ליה בחרציה ושקלתיה פי' שעקם מתניו ומצלוי ליתן לה הגט והיא שולפתו ממתניו דכיון דמדעתיה הוא ונתן קרינא ביה בפי' חננאל ז"ל כתיב דאדיק ליה חרציה ופי' כגון שהיה הגט דבוק במתניו בחוזק וצמצם מתניו ונתחלחלו כאילו הוא נותנו לה לפיכך הרי זה גט (א"ב דעדיק כתוב בנוסחאות דידן): עור [בלינד] בברייתא דר' אליעז' (פרשה ל"ז) אמרו אנשי יבוס לאברהם כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את עיר היבוסי ואנו מוכרין לך מערת המכפלה ועשה כן ואנשי יבוס עשוי צלמי נחשת והעמידו ברחוב וכתוב עליהם ברית שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ לא יכלו להיכנס שם מפני השבועה שנאמר ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וכשמלך דוד רצה להיכנס שם ולא הניחוהו שנאמר ויאמרו אנשי יבוס אל דוד לא תבא הנה אמרו אין אתה יכול להיכנס שם עד שתסיר צלמים הללו שכתוב בהם ברית השבועה שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים ואלו הם הצלמים שעינים להם ולא יראו רגלים להם ולא יהלכו שנואי נפש דוד שונא מלשמוע ומלעבוד עבודת אלילים: עור [שפרייא] בדניאל כעור מן אדרי קיט פירושו מוץ: עז [ציגע] (בכורות יט) עז בת שנתה ודאי לכהן פי' אם יש לעז שנה וילדה אותו הוולד בכור ודאי שעדיין לא ילדה אחר ואם עברה שנתה תמימה ספק אס הוא בכור אם לאו פרה וחמור בני ג' ודאי לכהן שקודם ג' לא יולידי (ב"ק כג) הני עיזי דשוקא פי' העומדים לטביחה (חולין פ) הני עיזי דבאלא כשרות לגבי מזבח פי' של בר הנמצאות במדבר ס"א דברא. עיזא דקרקסא כבר פי' בערך טרבן (א"ב פי' באלא יער וכן תורבלא שור יערי): עז [איין פאגעל] (כלים פי"ז). חוץ מכנף העז פי' עז עזניה וי"א אווז (א"ב תרגום ירושלמי ואת העזניה וית עזה): עז [שטארק]. כד הוה רחימתין עזיזא כרב פי' בערך ספסר (בריש נגעים) בהרת עזה כשלג פי' לבנה בתוקף כשלג (ברכות טז) שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים פי' עזי פנים שלא יקניטני אדם שיש בו עזות פנים ומעזות פנים שלא יהא בי עזות פנים: עזא [עזא] (יומא עב). בא לכפר מעשה עזא ועזאל בברייתא דרבי אליעזר (פרק מ"ו) לפיכך היו נותנין שוחד ביום הכפורים לסמאל שלא יבטל קרבנם שנאמר גורל אחד לה' לקרבן וגורלו של עזאזל שעיר חטאת כל עומתיהם של ישראל עליו: עזב [אונקייש זיין] (נדרים כב) אי לא חמת בה מילין דעזיבה פי' דבר זימה: עזגד [באטהע] קליל תרגום ירושלמי אילה שלוחה (א"ב כמו אזגד שפירושו שליח ומלאך): עזל [גישפינט] ויביאו מטוה תרגום ומייתן כד עזיל וכפיה תמכו פלך תרגומו וידהא לכבין מעזלא: עזם [אבקנייפען] ומלק את ראשו ממול ערפו תרגום ויעזים ית רישיה (א"ב כן כתוב בקצת נוסחאות ויש אחרות שכתוב בהם ויחזום): עזק [אומגראבען] (יבמות קכב) פירות הללו של ערלה הן של עזקה הן פי' אינם מנטע בחור שהן כחושין אלא כבר הן של שנה שלישית שהן יפין ושמנין כדי להשביחן של עזקה פירות שביעית שנחרשו בשביעית כלומר לא תהא סבור דבשדה בור גדלו אלא נתחרש יפה ונעזק כמו שנאמר ויעזקהו ויסקלהו של נטע רבעי דהן מובחרות ואף על פי שכל אלו אסורין לא אמר כלום ולא חיישינן לדבריו דלהשביח מקחו אמר (מנחות פה) הלך בשדה ומצא יושב ועוזק תחת הזיתים פי' חופר ומשליך את האבנים (ר"ה כג) ובית יעזק היתה נקראת איבעי' להו בית יעזק תנן לישנא מעליא דכתיב ויעזקהו ויסקלהו או דלמא בית יזק תנן לישנא דצערא דכתיב והוא אסור בזיקים. (בסוף אהלות) אף העוזק בית הפרס טהור פי' משליך אבנים ר"מ שעשה לו גדר מן האבנים מן ויעזקהו ויסקלהו ומפרש ויעזקהו מסביב וגדר כטבעת תרגום טבעת עיזקא: עזק [קעטטע. רונג] והוא אסור בזיקים תרגום בעקיא: עזק [וואללע] טומנין לה עזק בשמן (בעל הערוך גרס עדק ע' שם): עזר [העלפען] (תענית יד) תנאי היא דתנן (שם כב) על אלו מתריעין בשבת וכו' עד רבי יוסי אומר לעזרה ולא לצעקה פי' לעזרה כל אחד מהן מתפלל לפני עצמו אבל אין עושין כינופיא פי' אח' לצעקה אין אומרים ענינו כל הצבור ביחד בקול. פי' אחר לעזרה מתפללים להקב"ה כדי לעזרן ולהצילן אבל לא לצעקה אין מתפללין להקב"ה שלא להראותן צרה כמו שראו אנשי אותה ספינה פי' אחר לעזרה מתריעין שיבא להן עזרה: עורד [שפיירלונג] (בריש דמאי) העוזרדין (בריש כלאים) הפרישים והעוזרדים (שבת קמד) סוחטין בפגעין ובעוזרדין (ברכות מ) עוזרדין עולשי פי' עולשי פירות אילן ובל' ערבי גינרי ואדומין הן וי"א אלזערוד ובלע"ז שורב"א וי"א אליביסרי (שבת לט) בצי' מצומקות כעוזרדין (עירובין לד) כאן בעזרדין כאן כשאינן עזרדין פי' מתניתא בקנים עזרדין שהן חזקים מין אילן ואם יבא להשתמש בהן כיון שהן חזקין ואין יכול לנטותן וליטול העירוב שעל ראשו גזירה שמא יקטום כי קאמינא בקנים דקים שאינן עזרדין שהן כמין ירק ונוחין להרכיבם ולנטותן ולא אתי לקטמן דהני לאו מין אילן הוא ולא גזרו בהו רבנן: עזרה [פארהאף דעם טעמפעל] עזרת הכהנים י"מ בשביל כן נקראת עזרה מן עזרה בצרות כלומר ששם מתפללין לאל ושומען ועוזרן (א"ב ל' פסוק העזרה התחתונה): עט [ראטה. פעדער] (שבת כה) (בב"ב יז) ד' מתו בעטיו של נחש פי' קולמוסו שנכת' בו המות כמו עט סופר פי' אחר בעצתו כמו עטה וטעם ועובד הוליד את ישי תרגום חיה יומין סגיאין עד דאידכר קדם ה' עיטה דיהב חויא לחוה: עטל [פוילער] (תרגום עד מתי עצל לאימת עטלא): עטלז [שלאכט באנק] עטליזה של עזה היינו אטלס שכבר פירשנו: עטם [פערשטאפונג] עטמתא דשורה כבר פירשנו בערך אטם: עטן [זעטצען. וויין גישעהר] (מנחות פו) הזית השלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה פי' לוקט אותן שתחת הזית לפי שאין השמש זורח עליהן הרבה ואינן מתבשלין יפה משום הכי עוטנו בבית הבד כלומר משימו בבית הבד בכלי המעטן עד שילקה עד שירכך קליפתה וישתנה מראיהן ומעלן ומנגבן בראש הגג לפי שכשהיו ביחד בכלי אגב הדחק יצא מהן מוהל ונשרו ונתעפשו (א"ב הכלי נקרא מעטן מל' עטיניו מלאו חלב): עטף [שאאס] הבא נא ידך בחיקך תרגום אעיל כען ידך בעיטפך שאתי בחיקי כל רבים עמים תרגום סוברית על עטפי כל גידופיהון דסגיאין עמין: עטף על דעטפת עטפיך כבר פירשנו בערך טף: עטף [בעדעקען] (מ"ק כד) כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאל פי' מכסה שפמו זקנו וחוטמו במצנפתו או בטליתו ועוד מפורש בערך גבי עטוף וכסו טורו דבר רברבי ובר רומי הוה (מ"ק כח) פי' כאדם האומר להרים התעטפו והתכסו במלבושים הנאים כי זה האיש הבא להקבר אצלכם בן גדולים הוא ויש אומרים לבני אדם אמר התעטפו והתכסו במלבושיכם הנאים ועמדו על ההרים וכסו אותם בשעת קבורתו כי בן גדולים ורמים הוא. פי' אחר טורי הם השרים ותכס בצעיף ותתעלף תרגום ירושלמי ואתכסיאת ברדידא ואיתעטפת (א"ב ל' מקרא זה ועמקים יעטפו בר): עטף [זיימען. אוף האלטען. פערשמאכטען] כי רוח מלפני יעטוף פי' ל' איחור וכבר פירשנו בערך גף פ"א ל' לאות (בב"ר פרשת זה ספ' תואוות אדם) כי רוח מלפני יעטוף אמר רב הונא הרוח הזו בשעה שיוצאת בעולם מכשל' בהרים ומשברה בגבעות ואומר לה הזהרי שלא תזיקי לבריות מה טעם כי רוח מלפני יעטוף מהו יעטוף משלהי היך דאת אמר בהתעטף עלי נפשי: עטר [קראנע, ראנד] (ברכות נא) עיטור ועיטוף פירשנו בערך עטר. (כלים פ"ה). עטרת כירה טהורה פי' בנין שסביב הכירה כדי שלא תצא האש (אהלות פ' יד) העטרות והפיתוחין פי' בנין למעלה מן החלון ויש בו חורין עגולים כמין עטרות כדכתיב והעטרות תהיינה (מדות פ' ג) עולין ורואין את העטרות שבחלונות שנאמר והעטרות תהיינה (שבת קלז) בשר החופה את העטרה פי' מקום שמל את הערלה נשאר הבשר כעטרה סביב לגיד (נדה יד) גבול יש לה מעטרה ולמטה מותר מעטרה ולמעלה אסור פי' למטה מן הברית בצד הגוף מותר לאחוז (סנהד' סח) תני רבי חייא עד שתקיף העטרה כי אתי ר' דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת בצים (נדה מו) ר' יוסי אומר משתקיף עטרה פי' שיער. (סוטה מח) בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות של חתנים גמ' אמר רב לא שנו אלא של מלח ושל גפרית פי' ר' גרשם זכרונו לברכה מזהב היתה אותה העטרה ורחצו אותה במלח וגפרית שתהא יפה אבל של וורד ושל הדם שהעטרה עצמה של וורד ושל הדם ור"ח ז"ל פי' קיימא לן בין מלח ובין גפרית בין הדם ובין וורד ובין קנים ובין חילית אסור והני מילי דגברי אבל דנשי שרי חדא דבהדיא אמרו רבותי מהלכתא כלילא שרי ותו זו דגרסינן (בגיטין ז) רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דגדיל כלילא לברתיה וכו' עד דומיא דכהן גדול בגברי אבל בנשי שרי וקיימ' לן הלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמוד' בר ממיפך שבועה וחיורא תניא אי זו היא עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה הוא כיפה של מלח פי' לא אמרן אלא לכלות אבל לשאר נשים לא. דהא ר"ע עבד לדביתהו עיר של זהב (יומא סט) למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה: עטר [וועקריימען]. (נדרים לז). עיטור סופרים פי' לשון עטירה הוא תרגום לא סרו לא עטרו וכן הא (גיטין פו) בגמרא גופו של גט ופטור ועטיר כלומר פטור ומסולק ונראין הדברים שבתחלה אנשי כפרים לא הוו דייקי במקרא והוו קרי וסעדו לבכם ואחר תעברו. קדמו שרים ואחר נוגנים צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה והוו משתבשי באלו מילי בההוא זמן וסברי דהכי דקדוק משום דהכי מסתבר ואתו סופרים וסלקו להני ווי והוו קרי אחר תעברו אחר נוגנים משפטיך תהום רבה וכד חזו סופרים קא עטרי להו להלין ווי הוו קרי להו להלין מילי עיטור סופרים ואתא ר' יצחק ואורי דקבלה אינון הלכה למשה מסיני ועד דורות קרובים להשתא הוו משתבשי וקראו ולא ישמע על פיך וסופרי מגמרי דלא מקרי בוי"ו: עטר [קאנטראקט] (ב"מ לה). בגמ' רשב"ג (ב"ב כט) הני מילי דלא עביד עטרא אבל עביד עטרא קלא אית לה פי' שטרא: עטר [רויכען] תרגום ירושלמי והר סיני עשן כולו עטר כוליה ואולי נגזר ממלה זו עטרן כי מלא עשן הוא ומעלה עשן הרבה: עטרן [פעך] (שבת כ) אין מדליקין בעטרן מפ' בריש גמ' דפ' עטרנא פסולתא דזיפתא שעוה פסולתא דדובשא: עטש [ניעסען] (ברכות כד) עיטוש אעיטוש לא קשיא הא מלמעלה הא מלמטה פי' מלמעלה יפה הוא כגון זה דגרסינן (ברכות נז) עיטוש יפה לחולה דכתיב עטישותיו תהל אור והוא מחוטמו ובפיו ובלע"ז אישטר"נוטרי (נדה סג) אלו הן הווסתות מפהקת ומעטשת מלמטה כגון זה דגרסי' (ברכות נז) ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין חברו שומעו. (בילמדנו ויהי כי זקן יצחק) עד ימי יעקב היה אדם עוטש ומת תדע לך שכך הוא אדם עוטש והוא אומר לו חיים טובים מכלל שהיה מת מעיקרא עמד לו יעקב ובקש עליה רחמים וכו': עויל [שטויב] תרגום וכשחק מאזנים וכעויל מאזניא: עין [אויג. בעאויבארטען] (יבמות כב) ובן אין לו עיין עליו (קדושין ד) מפורש מדכתיב קרא אין מלא ביוד ולא כתיב אן חסר דרשינן ליה לאו והין לאו אין כסף לאדון זה וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל וזרע אין לה עיין עליה. הנה דרש כיוצא בו לאו והן אין לה זרע כשר אם יש לה אפי' זרע פסול זה פי' ר"ח ז"ל (ב"ב קטו) תנו רבנן בן אין לו אין לי אלא דלהוי קודם לנחלה בן הבן דלהוי קודם לאבי אביו והכי נמי בת הבן ובן בת הבת של בן שיהא יורש אבי אבי אמו מנין ת"ל אין לו כלומר מהאי אמר דאין עשה בו עין כלומר עיין עליו ומכל צדדין הבאים מכח כחו לו ירושתו והכי נמי דרשינן בת והוא הדין נמי לכל הני דקודמין לנחלה צריך לפשפש ולחקור ולעיין אחריהם אם יש להם יורשין הבאים מכח כחן וליתן להן ירושתו זה פי' רבי גרשם ז"ל (א"ב ובערך איין הביא מימרות אלו וגרס אין ותרגום בית אבנים יחזה בית אבניא יעוין) ת"ר מנין שאין מעיינין במקום שמכריעין פי' גבי משקל אין מוכרין עין בעין כלומר שוה בשוה במקום שמנהג ליתן הכרע. (שם קסד) ג' עבירת אין אדם נצול מהם בכל יום קיר נטוי הרהור עבירה ועיון תפלה כלומר שמחשב בדעתו אכוין דעתי בתפלתי כדי שיעשו לי רצוני והיינו שדומה כמו מנטה לבוראו עין תלעג לאב (בפ' קמא בפיאה ירושלמי) עין תלעג על כיבוד אב וביזת על לא תקח האם על הבנים יבוא עורב שהוא אכזר ויקרנה ואל יהנה ממנה ויבא נשר שהוא רחמני ויאכלנה ויהנה ממנה (כלים פ"ח) שרץ שנמצא בעין של תנור בעין של כירה בעין של כופה פי' חלון של מטה עם הקרקע בתנור ליכנס בו הרוח כדי שיוסק שמו עין ולמה לא מפני שתמיד פתוח אלא פעמים סתום פעמים פתוח (שם פכ"א) בעין ובעבות פי' טבעת של עץ בעול דתניא העין שבעץ והעין שבמחרישה ובעבות כמה וכעבות העגלה חטאה כבר פירשנו פ"א בערך עב. ועוד (שם פכ"א) ובעין של מתכת פי' טבעת יש בה החבל שמושך הבהמה (חגיגה כה) ושייר קופה אחת יתננה לעיני הכהן פי' שמראה לו שלא נסחטו ואינן מקבלין טומאה אבל אם נסחטו אין נאמנין לומר טהורים אלמא דבשעת הגתות אין נאמנין הא דתני יתננה לעיני הכהן באפלי דהיינו בשאר ימות השנה אבל מתניתין דתני נאמנין בחרפי דבזמנן (כתובות סא) והוו ליה בני עינני פי' בנים גדולי עינים (מנחות סד) מעשה שבא עומר מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר ומפרש בגמ' שם (ב"ק פב) ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין וכו' (ברכות כח) רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה פי' מזכיר ג' ראשונות כסדרן ואומר ברכה רביעית חננו מאתך דיעה ובינה והשכל בא"י חונן הדעת. החזירנו בתשובה שלימה ברוך הרוצה בתשובה מחול לנו כי פשענו ברוך חנון המרבה לסלוח וגאלנו מלכנו למען שמך ברוך גואל ישראל וכן כל ברכה וברכה עד מלא רחמים רבים אתה בא"י שומע תפלה ואומר שלש אחרונות כתקנן אלו דברי רב ושמואל אמר הביננו פי' אומר ג' ברכות ראשונות כתקנן ואומר הביננו וכו' עד ברוך אתה ה' שומע תפלה ושלש האחרונות כתקנן ומצאנו טעם רב ושמואל מפורש בירושלמי בזה הענין שכתבנו רב אמר סוף כל ברכה וברכה ושמואל אמר ראש כל ברכה אית תנא תני ז' מעין י"ח ואית תנא תני י"ח מעין י"ח מאן דתני ז' מעין י"ח מסייע ליה לשמואל ג' ראשונות וג' אחרונות הרי שש הביננו ברכה אחרת שחתם בה בא"י שומע תפלה הרי ז' מעין י"ח מאן דתני י"ח מעין י"ח מסייע ליה לרב דאמר חתימה מעין כל ברכה וברכה כאשר פי' למעלה (סוטה י) ותשב בפתח עינים א"ר אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה בפתח אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו שכל אורח ושב באין אצל פתח אברהם רבי חנין אמר מקום ששמו עינים כדכתיב תפוח והעינם ר' שמואל בר נחמני אמר שנתנה עינים לדבריה וכו'. עין כל עין קוץ בערך בית גליא: עין [עדעל שטיין] עגלא (תרגום שבו ואחלמה טרקיא ועין עגלא מן אבן טובה): עכב [הינדרן] (מנחות כז) הקומץ מיעוטו מעכב את רובו פי' אם נחסר ממנו כל שהוא בין קמיצה להקטרה פסול וכן אם נחסר מן העשרון כל שהוא קודם הקטרה פסול וכן כולם ומפו' בגמ' מאי טעמא: עכביות [ביטערע קרייטער] (בפ' אחרון בעוקצין) ר' שמעון אומר חוץ מן העכביות (ביצה לד) אבל מתקנין את הקונדס ואת העכביות פי' ירקות שהן מרין וצריך למתקן על ידי האור ברותחין דאע"פ שקודם שמתקן אינן ראויין לאכילה יכול לטלטלן כדי למתקן לאכילה (בב"ר פ' כא) קוץ זו עכביות דרדר זו קונדס שהיא עשויה דרים דרים והיה כערער בערבה תרגום ויהא כעכובתי' במישרא ויש לומר עכביות בלע"ז רוסי שהן ממין מטאטא קונדס בלעז קר"די: עכבר [דארף] (ב"מ פד) לא שבקו ליה בני עכבריא (בויקרא רבה זאת תהיה) על לההיא עכברא והוה מכריז מאן בעי למיזבן סמא דחיי פי' שכונה: עכבר [מאויז] (סנהדרין ל) ההוא דהוו קרו ליה עכברא דשכיב אדינרי כלומר כעכבר זה שגונז דינרים כל שמוצא בחורים ושוכב עליהו כך זה עצרן אינו נותן מכל נכסיו כלום לעניים: עכוביתא [שפין]. (תרגום וקורי עכביש ובקוין דעכוביתא): עכוזו [אינטער לייב] (בכורות מ) מושיבו על עכוזו וממעך פי' בל' יוני כוזו עגבות (ע' ערך הרגוזו): עכל [איין מאאס] (ערובין כט) ליטרא ירק בעוכלא תבלין (בב"ב צ) מפורש כמה עוכלא אחד מחמשה ברובע הקב והקב ששה ביצים והוא ביצה וחומשא דביצה (סוטה ט) מניין לרבות תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע תומן וחצי תומן ואפי' עוכלא ת"ל כי כל סאון סואן ברעש. (ב"ב פה) אמאי פשטת ליה מהאי דמחויי מאה עוכלי בעוכלא פי' כמה מדות מדדו כאן כלומר תמהו עליה ותרצו אותה. תירוצין הרבה (כתובות נג) ואע"ג דאיכא למימר זוזי אנסוה דאמינא כמאן דמחי ליה מאה עוכלי בעוכלא פי' מאה מכות (א"ב פי' רש"י בההיא דכתובות רצועה שבראשה ברזל כמין משקולת קטנה ששמה עוכלא ובשנוי מעט פי' רשב"ם בההיא דב"ב ולא נהירא כי עוכלא שם מדה ולא שם משקל הוא אלא משל היה מורגל בזמנם כלומר הכוהו מאה מדות תחת מדה אחת): עכל [פערצעהרען]. (יומא מה זבחים עו) אשר תאכל האש את העולה על המזבח עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי חטאת (חולין צ) עיכולי בשר אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידים ועצמות פי' כמו כדי שיתאכל ודבר מכוער הוא ולא לגמרי: עכן [שלאנג] זהו תנורו של עכנאי שהקיפוהו הלכות כעכנא זו וברכוהו על אשר חלק על דברי רבים שנמצא כאלו זלזלם ואסיקנא ר' יהושע לא בעי לשון נידוי מפורש במשנתינו אלא מדמי מלתא למלתא ומשכח כ"ד ר' אליעזר לא מדמי אלא בעי נידוי מפורש במשנתינו ולא אשכח אלא תלתא ועוד מפורש בערך חכן. (ב"ק קח ב"מ פד) עכנא עכנא פתח פיך ויכנס בן אצל אביו (סנהדרין מד) וחד אמר זמרי שמו ולמה נקרא שמו עכן שעיכן עונותיהן של ישראל כעכנא שמסבבת ומעקמת שהיו כל ישראל בכלל החטא (א"ב פי' בל' יוני נחש ואפעה אך לי נראה שפירושו כאן בל' יוני ורומי מין חיה אשר שמה קפוד ולפעמים מסבבת עצמה ככידור ויזרה קוציה לחוץ כמו חצים): עכס [ארט שוחא] (בפ' במה אשה ירושלמי) עכסיסי קורדוקיא כמה דתימא וברגליהם תעכסנה (א"ב מין מנעלים ע' ערך קרדקיים): עכסה [צירנען, גיפטען] (תמורה יז) מאי עכסה א"ר יוחנן כל הרואה אותה כועס על אשתו בשביל שלא היתה יפה כמותה: עכר [טריב איינשרומפען] (מנחות צ) אלא שהלח נעכר והיבש אינו נעכר פי' שהלח נעכר מלמטה ומתערב ומתבלבל ואינו צלול וממה שנתקרש בכלי יוצא לחוץ בגמ' כתיב נעקר בק' דלת נעקר ומגויה דמנא קא אתי כלומר מתוך הכלי צפין הבירוצין ועולין למעלה והיבש אינו נעקר מתוך הכלי הבירוץ ואינו צף ולא נכנס בתוך הכלי לפי חול (ברכות כה) וי"א עוכרן ברגליו (חולין מא) אמר רבא בעכורין שנו. (נדה יא) אימר שמש עכרן. (ב"ק צט) אמר ליה ליעכר מוחך פי' קללו כלומר יתבלבל מוחו. ס"א לעכל מוחך ובגמ' דגזל מטבע הני מילי בצלולין דקא חזו ליה אבל בעכירין דלא קא חזו ליה לא: עכר [פרעס ברעט] (בב"ב סז) לא מכר את העכירין ולא את הגלגל פי' בתשובות עכירין בנון תנן והן כבשי שכובשין את הזתים בבית הבד והיא קורה פ"א מכירין הן העגילין דתנן (כלים פ' יא) הכירים ופי' כבשי והם גלגלי אבנים נקובות באמצע וטוחנין וכובשין בהן הזתים: עכשיו [אצונד] משנה אבות פרקא קמא ואם לא עכשיו אימתי פי' עתה: על [ערהרען] (תמורה לב) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי' א' קדשי מזבח וא' קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן (ערכין כח) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי' שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן (ערכין כז) הבעלים נותנין ל' שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי' חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך (קדושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי' בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי' במדה כל שהוא חוזר (יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי' שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ"ל לא תלבש. (יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי' מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל (כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי' אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה. (חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי' שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל (מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א"ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו' עד וכן ללולב (שבת קכו) והכי משני א"ר חסדא על יד על יד פי' מעט מעט (כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד (שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד. (כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי' אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי' שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (ברכות כא ב"ב קיח סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי' כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ"ל פי' שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז"ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני (תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי' שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב' בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס' כלאחר ס' (יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי' רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ"א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל. (סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי' ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין (ב"ק יו) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה (כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו (פיאה פ"ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע"ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת: על [בלאט] (שבת קח) אמר שמואל עלין אין בהן משום רפואה פי' עלי ירק לצנן בהן העין אין בהן משום רפואה ושרי: על [אורזאך, פארוואנד] (ב"ק יג) כל שכן שעילה מצא פי' עלילה (א"ב בדניאל הוו בעין עלה) (כתובות כ) והאמר ריש לקיש (נזיר כ) עילה מצאו וטיהרו כל ארץ ישראל. (ס"א עלעא פי' צלע מצאו ואמר הטומאה שהיו מחזיקים זו הצלע היתה וטיהרו כל ארץ ישראל (א"ב בדניאל ותלת עלעין בפומה). (א"ב לא יצטדק שיהיה פי' עלה צלע): על [יאך] (כלאים פ"ב). וב"ה אומר מלא העול השרוני: עלי [מערזר, קיילע] (ביצה יא) אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר פי' עלי בוכנא שכותש בה הדייס' והפואה וכיוצא בה באסיתא מלאכת החול ואינו עומד לכתוש בו מיני מאכל לפיכך זה עלי דבר שמלאכתו לאיסור (א"ב ל' מקרא זה בתוך הריפות בעלי): על [יונגע עזעל] (שבת קנה) בגמרא מתירין אספסתא בעלי זוטרי. ועירים עשרה תרגום ועילי עשרא: על [קאממאן, פרוכט] תרגום באלפני על קדמי תרגום תבואת השדה עללת חקלא: עלל [עפענטליך] (ר"ה כא) בין שנראה בעליל גמרא מאי משמע דהאי עליל לישנא דמגלי הוא דכתיב בעליל לארץ. (סנהדרין יח) שאפילו נמצא בעליל קרוב לעיר מצוה לעסוק במדידה (בב"ר פ' ד' בעליות): עליל [געאייגניט] (פסחים יח) יטמא לטמא את המשקין שהן עלולין לקבל טומאה. מן חרורין ומן עלולי כבר פי' בערך טצהר. זה מערך על שלישי: עליל [טרויבען] (פיאה פ"ז) כרם שכולו עוללות: עלעל [אומהערטרייבען, ברעכן] (כלאים פ"ז). הרוח שעלעלה את הגפן על גבי תבואה פי' סיערה תרגום רוח סערה רוח עלעולא (חולין כב) מאימתי בני יונה כשרין משיעלעלו הוא תני לה והוא אמר לה ואפרוחיו יעלעו דם אימתי אמר אביי מכי שמיט גדפא ואתי מיניה דמא: