משתמש:זכרון משה/ספר יבנה המקדש/מצוות תרומת הדשן
{{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת|
- משנה ב
- מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ,
- מַשְׁכִּים וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמֻנֶּה.
- וְכִי בְאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְמֻנֶּה בָא?
- לֹא כָל הָעִתִּים שָׁווֹת,
- פְּעָמִים שֶׁהוּא בָא מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר, <מקראות>
- אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מֵאַחֲרָיו.
- וְהַמְמֻנֶּה יָבֹא וְדָפַק עֲלֵיהֶן, וְהֵן פָּתְחוּ לוֹ.
- אָמַר לָהֶן:
- 'מִי שֶׁטָּבַל, יָבֹא וְיָפִיס!'
- הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.
- מידי בוקר לאחר עלות השחר ולפעמים אף בשעת הלילה לפני עלות השחר נערכה הגרלה ובלשון המשנה "פיס" בין כוהני "בית אב" שאמורים לעבוד באותו יום בבית המקדש מי יזכה במצוות "תרומת הדשן".
- סדר "תרומת הדשן" הוא: כהן לוקח אפר או גחלים במחתת הכסף מהמערכה הגדולה הנמצאת בצד המזרחי של המזבח שם הוקטרו איברי קורבנות העולה וחלבי שאר הקורבנות במשך כל היום וכשר אף כל הלילה. (ברכות פרק א-א) ושופך את הדשן במזרח הכבש כפי שהתורה מצוה אותנו : "והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח" (ויקרא ו פסוקים ד-ו ) אלה שרצו לזכות ולקיים את מצוות התורה היו קמים מוקדם על מנת לטבול ולהשתתף בהגרלה.
מה סיבת הטבילה לפני ההגרלה על תרומת הדשן? עריכה
- :מאחר וכניסה לעזרה לצורך עבודה מחייבת טבילה, כפי שמסביר התוספות יום טוב במשנתנו כי האיסור להיכנס לעזרה ללא טבילה מפורט במשניות יומא פרק ג-ג: "אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול" ולכן כבר לפני ההגרלה המשתתפים בפיס טבלו במקווה כדי שיהיו טבולים כשהם עומדים בשטח העזרה. והם אמורים להיות בשטח העזרה משתי סיבות:
- # בעת ההגרלה הכהנים היו צריכים לעמוד בחצי בית המוקד שהיה קדוש בקדושת העזרה. כהסבר ה"מקדש דוד" בקדשים סימן לב.
- # 2. גם לאחר שהיה כהן זוכה בתרומת הדשן, המשתתפים בהגרלה נכנסו לעזרה בשתי קבוצות עם אבוקות בידיהם על מנת לבלוש את העזרה כפי שהמשנה מפרטת בהמשך פרק א משנה ג. ולכן חייבים הם להיות טבולים.
מדוע כולם טובלים אם רק אחד מקיים את עבודת תרומת הדשן עריכה
- :מלשון המשנה משמע כי האיסור להיכנס לעזרה ללא טבילה זה רק אדם הנכנס לצורך עבודה, אם כך מדוע חייבו את כל המשתתפים בפיס לטבול, הרי רק אדם אחד זכה בתרומת הדשן ורק הוא עושה עבודה? והרי פעולת "בילוש העזרה" לא נחשבת לעבודה?
- :ואכן הרא"ש בתמיד כח. לכאורה סובר כי הנכנסים לעזרה שלא לצורך עבודה לא צריכים לטבול ואם כן מדוע כאן הם טובלים? אלא מנמק הרא"ש כי לאחר ההגרלה יוכל הזוכה בפיס בתרומת הדשן לגשת מידית לבצע את ה"עבודה" של תרומת הדשן כשהוא כבר טבול ולכן כולם לפני ההגרלה כבר טובלים. וזה לשונו: " כדי שיהא מזומן מיד אחר הגורל לעבודתו. אי נמי מחמת חיבת המצוה שמא ימהר ויכנוס לעזרה ללא טבילה".
- "מקדש דוד" מקשה על הרא"ש:" וקשה טובא תיפוק ליה דמשום הפיס עצמו טעון טבילה, דהפיס צריך להיות בעזרה כדאמרינן ביומא (כ"ה א) משום בית אלוקים נהלך ברגש, א"כ ע"כ צריך לטבול קודם הפיס דכל הנכנס לעזרה טעון טבילה"
האם רק הנכנס לצורך עבודה צריך לטבול או כל כהן הנכנס לעזרה חייב לטבול? עריכה
- *הירושלמי כותב ביומא פרק ג הלכה ג שהצורך לטבול בכניסה לעזרה אינו לאלה שהולכים לקיים עבודה בבית המקדש אלא אפילו כניסה לעזרה ללא צורך בעבודה חייב הנכנס לעזרה לטבול קודם כניסתו. וזה לשונו: "לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל לא סוף דבר לעבודה אלא אפי' שלא לעבודה"
- •*גם תוס' ביומא ל. מסביר את הסיבה שרבנן גזרו גזירה גם על אדם שלא נכנס לעבודה "גזירה שמא יעבוד". וזה לשונו: "תימה לי איכא למפרך מה להתם שכן רוצה לעבוד עבודה אבל טהור הנכנס שלא לעבודה מניין? וי"ל דודאי הק"ו אינו אלא בטהור הנכנס כדי לעבוד אלא דמדרבנן גזרו אפילו בנכנס שלא לעבוד גזירה שמא יעבוד"
- *פסקי רי"ד יומא ל. כותב שהנכנס לעזרה צריך טבילה ולאו דווקא לצורך עבודה: "מתני'. אין אדם נכנס לעבודה לעזרה עד שהוא טובל. חמש טבילות בו ביום, וכולן בקודש בבית הפרוה חוץ מזו בלבד. פירש המורה לעבודה לאו דווקא, ודאי כן הוא, דבגמר' מוכיח דכל הנכנס לעזרה אפילו שלא לעשות עבודה צריך טבילה, מפני שנכנס ממקום חול למקום קודש".
- *הרמב"ם ביאת המקדש פרק ה הלכה ד כותב: "אין אדם נכנס לעזרה לעבודה, אף על פי שהוא טהור, עד שהוא טובל" וגם תוס' הרא"ש מסכת יומא דף ל. סובר כי רק לצורך עבודה צריך לטבול וזה לשונו: "אין אדם נכנס לעזרה וכו'. פרש"י אף שלא לצורך עבודה, ומיהו בכל הספרים שלנו וגם בפר"ח גרסינן אין אדם נכנס לעזרה לעבודה וכן משמע בגמ"
האם גם ישראל צריך לטבול שנכנס לעזרה? עריכה
- הגמ' במסכת יומא דף לא. דנה על שוחט שרוצה לשחוט קרבן בעזרה האם הוא יכול לשחוט ללא טבילה ולשחוט? :"מהו שיעשה סכין ארוכה וישחוט? ומסביר רש"י במקום כי השוחט לא יטבול ויעמוד מחוץ לעזרה וישחט את הקרבן עם סכין ארוכה. ולמרות ששחיטה אינה נחשבת לעבודה, ולמרות ששחיטה כשרה בזר, הגמ' לא מכריעה ונשארת בתיקו. אבל משאלת הגמ' משמע כי ישראל שנכנס לעזרה אפילו לא למטרת עבודה הוא חייב לטבול. וזה לשונו :"לפטור עצמו מן הטבילה ויעמוד חוץ לעזרה ויושיט ידו לפנים וישחוט מי מיפטר בהכי מן הטבילה או דילמא בעי טבילה, ולענין הכשירה דקרבן לא קא מיבעיא ליה דאף על גב דעמד מבחוץ ושחט כשירה דתניא בזבחים (לב, ב) בן הבקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה'".
- :וכן בחידושי הגרי"ז על מסכת יומא דף ל. כותב שאדם טהור שנכנס לעזרה אין לו את החיוב שיש לכהן לטבול לפני כניסתו לעזרה :"אבל כל אדם לא בעי טבילה, אבל לגבי עבודה זהו המשנה דכל הנכנס לעזרה טעון טבילה, ורבנן לא פליגי על המשנה ומודים דלעבודה בעי טבילה"
היכן טבלו הכהנים שרצו להשתתף בהגרלה על תרומת הדשן? עריכה
- המשנה לא מפרטת היכן טבלו. אולם מאחר והכוהנים ישנו בלילה בבית המוקד, וכל שערי המקדש היו סגורים בלילה, ולא הייתה להם גישה למקוואות אחרים שהיו במקדש לכן מן הסתם שטבלו בבית הטבילה ההולכת תחת הבירה.
- :ולכן חייבים להגיד כי המקווה היחיד שהיה קרוב לבית המוקד הוא המקווה ששם היה טובל הכהן שנטמא בטומאת קרי, שלמדנו עליו בפרק א משנה א :"יוצא והולך לו במסבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקין מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה", והייתה גישה למקווה מלשכת בית המוקד דרך מנהרה תת קרקעית הממוקמת תחת לבית המקדש. ככל הנראה שם טבלו הכהנים שרצו להשתתף בהגרלה על תרומת הדשן.
האם מי שזכה בתרומת הדשן טבל שוב לאחר שזכה בפיס? עריכה
- למרות שהמשנה כותבת שהמשתתפים בהגרלה על תרומת הדשן טובלים לפני הפיס :"אמר להן מי שטבל יבא ויפיס הפיסו זכה מי שזכה" וגם הרמב"ם פוסק כי המשתתפים בהגרלה טובלים לפני הפיס :" תמידין ומוספין פרק ו הלכה א :"וכל הכוהנים ששם כבר טבלו קודם שיבוא הממונה, ולבשו בגדי כהונה".
- ואם כך לכאורה הזוכה בפיס לא צריך לטבול שוב. ומדוע כותב הרמב"ם שלאחר הזכייה של הכהן בפיס על הרמת הדשן טובל?
- :וזה לשון הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכה יב: "כיצד תורמין? מי שזכה לתרום טובל ולובש בגדי הרמה, ומקדש ידיו ורגליו ואומרים לו הזהר שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך" וה"לחם משנה" הלכות תמידין ומוספין פרק ב עומד מתמיה על הרמב"ם ואומר :"מי שזכה לתרום טובל כו'. לאו דוקא דבמשנה פ"ק דתמיד (דף כ"ו) אמרינן דהיה טובל עד שלא יבא הממונה לפייס וכדאסיק רבה לפרושי מתניתין וכן כתב רבינו ז"ל לקמן בפ' ששי וא"כ מה שכתב שם מי שזכה לתרום טובל אינו רוצה לומר שאחר שזכה לתרום והגיע לו הפייס טבל אלא מקודם טבל":
האם טבלו ביום או בלילה? עריכה
- מאחר והממונה באזור קריאת הגבר, והן לר' שילא שסובר שזה זמן קול התרנגול והן לרב שזה זמן גביני כרוז שמכריז "עמדו כהנים לעבודתכם", מדובר שהטבילה בלילה,לפני עלות השחר, הכהנים טבלו בלילה.
- ==איך טבלו בלילה הרי יש איסור לטבול בלילה במשנה במגילה?==
- המשנה במסכת מגילה פרק ב משנה ד כותבת שאסור לטבול בלילה אם כן איך הכהנים שמתמודדים על תרומת הדשן טבלו בלילה והרי כתוב משנה מפורשת במגילה :"אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין ולא מזין וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר" שאלה זו שואל המפרש על משנה א בתמיד איך טבל הכהן שנטבל בטומאת קרי והלך לטבול במקווה בלילה? ותשובתו שם מתרצת גם כאן והוא משיב: שהאיסור לטבול הם רק אנשים שצריכים טבילה וספירה כמו טמאי מת זבים או מצורעים. המפרש מסכת תמיד דף כו. :"היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה כמו טמא מת או זב או מצורע"
- ומעניין לראות שהרמב"ם לא מזכיר את הכהנים שמשתתפים בהגרלה בתרומת הדשן שמותר להם לטבול בלילה. רמב"ם הלכות מקוואות פרק א הלכה ו :"כל חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה כמו שביארנו בעניין נדה, ובעל קרי טובל והולך כל היום כולו מתחלת הלילה שנאמר והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחלת הלילה עד הערב שמש".
האם כהנים בעלי מומין כשרים לקיים את מצוות תרומת הדשן? עריכה
- הגמ' ביומא כג: מביאה מחלוקת בין תנא קמא לבין רבי אליעזר האם מותר להוציא את הדשן ע"י בעלי מומים? ועל הפסוק "ולבש בגדים אחרים והוציא". תנא קמא דורש שמדובר על בגדים פחותים וכהנים בעלי מומין לא יכולים לקיים את הוצאת הדשן. ורבי אליעזר חולק וסובר כי הפסוק בא ללמדינו:"רבי אליעזר אומר: אחרים והוציא - לימד על הכהנים בעלי מומין שכשרין להוציא הדשן".
- האם המחלוקת של רבי אליעזר ותנא קמא היא רק על הוצאת הדשן או הם חולקים גם בהרמת הדשן? ריש לקיש סובר כי רבי אליעזר סובר כי גם בהרמת הדשן סובר רבי אליעזר כי בעלי מומין כשרין מאחר ולא מדובר בעבודה מאחר ולובשים רק שני בגדים כותנת ומכנסיים. והרי בגדי כהונה צריכים ארבעה בגדים. ורבי יוחנן סובר כי רבי אליעזר סובר כי בעלי מומין כשרים זה רק בהוצאת הדשן מאחר וזה לא עבודה, אבל בהרמת הדשן רבי אליעזר סובר כי מדובר בעבודה ולכן בעבודה לא יכולים כהנים בעלי מומין לעבוד. ורבי יוחנן סובר כי הכהנים לבשו את כל ארבעת הבגדים למרות שבפסוק כתוב רק כתונת ומכנסיים. :"אמר ריש לקיש: כמחלוקת בהוצאה - כך מחלוקת בהרמה. ורבי יוחנן אמר: מחלוקת בהוצאה, אבל בהרמה - דברי הכל עבודה היא".
האם תרומת הדשן נחשבת לעבודה? עריכה
- •
- * ריש לקיש סובר כי לא מדובר בעבודה ולכן זה כשר בבעלי מומין. ורבי יוחנן סובר שזה עבודה ולכן צריך ארבעה בגדים.
- * • הרמב"ם פוסק כמו רבי יוחנן שזה עבודה: רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב :"הרמת הדשן מעל המזבח בכל יום מצות עשה שנאמר והרים את הדשן, והיא עבודה מעבודות כהונה"
- * א) מה הפירוש קריאת הגבר?
- * ב) הויכוח בין ר' שילא לרב בדרשה מהו קריאת הגבר ?
- * ג) מתי הוא זמן קריאת התרנגול?
- * ד) תוצאות מחקר אוניברסיטה מיפן על זמן קרקור התרנגולים
- * ה) מתי הכרוז הכריז בבית המקדש, בעלות השחר או סמוך לו?
- ו)
האם קריאת הכרוז של בית המקדש וקריאת התרנגול הם זמנים שונים? עריכה
- י) ב' דר"ח אלול תשוע"ה לפ"ג
- יא) כבו' ידידי הר"י שליט"א
- יב) אחר מבוא הברכה והשלום, אתנצל על האיחור הרב, ואציין את הנ"ל.
- יג) - במה שנסתפק אימת היתה הכרזת גביני "עמדו כהנים וכו'", עי' זבחים כא: דזמן ההכרזה הוא קודם עלוה"ש דבאותה השעה מי הכיור נפסלין בלינה, וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ תמיד פ"ג מ"ח והמאירי תמיד ל: ובסדר עבודה לרמ"ע מפאנו סופ"א (וכן ברמ"ע מפאנו שם עבודה זוטא אות א).
- יד) לכאו' כפי שמציין כת"ר, מלבד המח' מי הוא "גבר" האם גביני כרוז, או השכוי, נחלקו עוד אימת הוא אותו הזמן, וכפי שכתב כת"ר בשם המאירי, אך לשתי הדעות, דהיינו בין אם הכוונה לקריאת התרנגול או לזמן דגביני כרוז, הוא קודם עלוה"ש (וא"כ אין ראיה כלל מהגמ' בפסחים ב:), אכן בד' הלח"מ מבו' שהיה מסופק בכך, אם קריאת התרנגול וזמן דגביני כרוז הוא אותו הזמן.
- טו) ומד' התוספתא בפסחים אין כל ראיה, שיתכן שהכוונה שם שסיפרו ביציא"מ כל הלילה עד שהגיע שליש אחרון של הלילה.
- טז) והנה ברור שהדבר תלוי בשינויי הלשון שבין לשה"ק לארמית, שבלשה"ק ובלשון המקרא "גבר" הוא איש, ובל' ארמית "גבר" הוא השכוי, ויתכן מאוד, שבכל מקום שנזכר "קריאת הגבר" אף לדעת רב, הכוונה לקריאת התרנגול, ולא נחלקו אלא בפירוש המשנה ביומא, אם נאמרה בלשה"ק וא"כ הכוונה לגביני כרוז קודם עלוה"ש, או בל' ארמית וא"כ הכוונה לקריאת השכוי בשליש אחרון של הלילה, ובשאר מקומות כו"ע מודו דהוא בל' ארמית והכוונה לקריאת התרנגול, וא"כ א"א להביא ראיה משאר מקומות, ולהקשות מהתם להכא.
- יז)
- יח) ואחתום בברכת הדיוט לכוח"ט, ואי"ה בהמשך אראה את שאר דבריו
- יט) צעיר הלויים
- כ) שמואל לוינשטיין
הממונה בא ודופק עליהם
האם דפק על שער בית המוקד או גם על שערי הר הבית? עריכה
* במשנה ובגמרא לא מבואר ברור האם היו נועלים גם את שערי הר הבית או רק את שערי העזרה. * * • אולם המפרש בתמיד ד"ה בא כותב: "בא מביתו ודופק עליהם בין על שערי הר הבית בין על שערי בית המוקד הפתוח להר הבית והם פותחים לו" משמע שגם שערי הר הבית היו מוגפים ע"י הלויים מידי ערב ולא רק שערי העזרה. * * • תוס' זבחים כ. :"משמע דכולהו הוו חדתי שהעזרה היתה ננעלת והם היו באין ממקום שהיו ישנים שם בבית המוקד". תוס נוקט לשון "שהעזרה הייתה ננעלת" ולכאורה מדוע לא כתב שגם הר הבית היה ננעל. ולכן אולי תוס' סובר ששערי הר הבית לא ננעלו?
- •
מדוע הרמב"ם כותב שהוא דפק על שערי העזרה אם חצי בית המוקד היה בחול? עריכה
- ולכאורה קשה לי על הרמב"ם מאחר והוא כותב פרק ו-א: בתמידין ומוספין: כי הוא דפק על שער העזרה "סדר עבודות התמידות בכל יום כך הוא, סמוך לעלות השחר יבוא הממונה שעל הפייסות ויקיש על העזרה ופותחין לו", והרי השער של בית המוקד היה פתוח לחיל והוא היה חול ולא עזרה. כמו שכתוב במשנה במידות משנה מסכת מידות פרק א משנה ז:"שנים שערים היו לבית המוקד אחד פתוח לחיל ואחד פתוח לעזרה" והממונה הרי הגיע מביתו והוא היה חייב לדפוק מהשער שנכנסים מהר הבית ואז להגיע אל השער של בית המוקד שהיה בחיל ולא בעזרה. והמשנה במידות גם כותבת במפורש כי החלק הקרוב לכניסה זה היה חול:"וארבע לשכות היו בבית המוקד כקיטונות פתוחות לטרקלין שתים בקדש ושתים בחול" וצ"ע.
- והם פתחו לו
מי פתח לממונה את שער בית המוקד? עריכה
- הכהנים שהיו בתוך בית המוקד
- אמר להן
- מי שטבל יבא ויפיס
האם לבשו בגדי כהונה לקראת ההגרלה? עריכה
- • הגמ' ביומא כד: מביאה מחלוקת בין רב נחמן לרב ששת האם לבשו בגדי כהונה בזמן הפיס או שהכהנים נשארו בבגדי חול? רב נחמן חושש כי אם הכהנים ילבשו בגדי כהונה, כוהנים אלימים וכוחניים ינסו לקחת בכח את העבודה ורב ששת חושש שהכהנים שזכו בפיס מרוב התלהבות שזכו בפיס יתחילו את העבודה לפני שילבשו את בגדי הכהונה. :"רב נחמן אמר בבגדי חול ורב ששת אמר בבגדי קדש רב נחמן אמר בבגדי חול דאי אמרת בבגדי קדש איכא בעלי זרועות דחמסי ועבדי רב ששת אמר בבגדי קדש דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותיה מיקרו ועבדי אמר רב נחמן מנא אמינא לה דתנן מסרון לחזנין והיו מפשיטין אותן את בגדיהן ולא היו מניחין עליהן אלא מכנסים בלבד"
- • בגמ' מסכת יומא דף כה. כתוב שבפיס השני שנערך בלשכת הגזית: "והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהן, ויודעין שממנו פייס מתחיל". אם הוא לקח את המצנפת מהכהן שהתחילו ממנו סימן שהכהנים לבשו בגדי כהונה בעת ההגרלה.
- • :"
- • רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ד :"כל העבודות האלו שעושין בכל יום בפייס היו עושין אותן, וכיצד היו עושין, כל כהני בתי אבות של יום נכנסין ללשכת הגזית אחר שיעלה עמוד השחר ומלובשין הן בבגדי כהונה, והממונה שעל הפייסות עמהן והן עומדין בהקפה והממונה נוטל מצנפת מעל ראשו של אחד מהן ומחזירה והוא האיש שמתחילין למנות ממנו ומפיסין כמו שיתבאר". וגם כותב בתמידין ומוספין פרק ו הלכה א :"וכל הכוהנים ששם כבר טבלו קודם שיבוא הממונה, ולבשו בגדי כהונה".
- • משמע מלשון הרמב"ם כי הוא סובר כמו רב ששת שהפיס נערך בבגדי כהונה. אז מדוע הוא כותב שהזוכה לובש בגדי הרמה אם הוא כבר לבוש בבגדי כהונה? רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכה יב: "כיצד תורמין? מי שזכה לתרום טובל ולובש בגדי הרמה". אלא חייבים להגיד שלאחר הזכייה הכהן הסיר את בגדי כהונה ולבש בגדים פחותים של בגדי הרמה.
- •
האם תמיד הייתה הגרלה על תרומת הדשן? עריכה
- המשנה במסכת יומא פרק ב משנה ב מספרת כי לפני שחכמים תיקנו את תקנת "הפיס" השיטה בבית המקדש לקבוע מי הכהן שיזכה בתרומת הדשן היא תחרות ריצה על כבש המזבח שהיה אורכו 32 אמה. מי שרצה להשתתף התחיל לרוץ, ומי שהגיע ראשון לארבע אמות העליונות של הכבש הוא זה שזכה בתרומת הדשן.
כהן דוחף את חברו על הכבש ושובר את רגלו עריכה
- לאחר שאירעו מריבות קשות בין כהנים שרצו לזכות במצווה והגיע שכהן דחף את הכהן השני שהקדימו וגרם לשבירת הרגל של הכהן שהתחרה בו ":"מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון"
כהן דוקר את חברו בליבו בסכין שחיטה ורוצח אותו על כבש המזבח עריכה
- הגמ' מספרת שלפני אירוע שבירת הרגל, היה אירוע חמור יותר של רצח על הכבש, שבו דקר כהן את חברו. ומדוע חכמים לא ביטלו את תחרות הריצה על הכבש מאחר וחכמים חשבו שמדובר במקרה חד פעמי. אבל לאחר שבירת הרגל, בוטל שיטת הזכייה בריצה על הכבש. מסכת יומא דף כג. :"מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש. תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו". וממשיכה הגמ' לספר כי אביו של הכהן הנרצח הגיע לספר בשמחה כי הסכין של בית המקדש שהוא כלי שרת, לא נטמא, מאחר והוא הוציא את זה עוד באמצע שבנו פרפר למוות: :"בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין. ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים". וקשה לי איך הכהן שרוצה לזכות במצוות תרומת הדשן כבר החזיק סכין של בית המקדש. הרי הוא התמודד על מצוות תרומת הדשן ואם הוא היה זוכה בתרומת הדשן, הוא לא יכל לזכות גם במצוות השחיטה שזה הפיס השני , ולכן לא ברור איך הגיע אליו סכין השחיטה בעת הריצה על הכבש. הסכינים הרי היו מונחים בבית החליפות מאחורי האולם בתוך חלונות לעשרים וארבעה משמרות. ולכאורה גם סכין זהו חציצה שנמצא על בגדיו. ואולי לא צריך לשאול שאלות על רוצח... וכמו שאומרים שעל מעשה לא שואלים שאלות.
היכן הפיסו? עריכה
- • המפרש ד"ה אמר להם "בחצי בית המוקד הבנוי בקודש שאין מפילים פיס אלא בעזרה במקום הקודש". וכן כתב הרא"ש תמיד כו. וזה לשונו:"זה הפיס היה בבית המוקד שעדיין לא נפתח שער העזרה ושאר הפייסות היו בלשכת הגזית".
- • הרמב"ם בלשכת הגזית.
האם עמדו בשורה או בעיגול עריכה
- * • משנה מסכת יומא פרק ב :"בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח תורם ובזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה ואם היו שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש":
- * • הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ד :"כיצד מפיסין עומדין בהיקף ומסכימין על מניין שמונים מאה או אלף או כל מניין שיסכימו עליו, והממונה אומר להם הצביעו והן מוציאין אצבעותיהן אחת או שתים, ואם הוציא שלש מונין לו שלש, ואין מוציאין גודל במקדש מפני הרמאים שהגודל קצר ונוח להוציאו ולכפותו, והמוציא גודל אין מונין אותו לו, ומתחיל הממונה למנות מן האיש הידוע שהסיר מצנפתו תחילה, ומונה על אצבעותיהן וחוזר חלילה עד שישלים המניין שהסכימו עליו והאיש ששלם המניין אצל אצבעו הוא שיצא בפייס ראשון לעבודה".
- * • תוספות הרא"ש מסכת יומא דף כב. :"הממונה אומר להם הצביעו. והיו מכוונין מנין אחד ואותו שיסתיים בו המנין יתרום, וא"ת א"כ יש לחוש לרמאות שהממונה יודע במי יסיים המנין ויתחיל באותו ענין שיסיים במי שירצה הוא, וי"ל שלא היו אומרים לממונה המנין שכוונו ביניהם".
היכן עמד הממונה על הפיס? עריכה
- * תפארת ישראל - הלכתא גבירתא מסכת יומא פרק ב אומר שהממונה על ההגרלה עמד בתוך העיגול של הכהנים :"ובתוך העיגול עומד הממונה ונוטל מצנפת מראשו של אחד לסימן שממנו הפייס מתחיל"
- ==האם מותר להוציא אגודל?==
- * • תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק ב :"אין מוציאין אגודל במקדש מפני הרמאין: אין אומר ממי במקדש אלא הממונה היה מגביה מצנפתו של אחד מהן והן יודעין שממנו היה הפייס מתחיל
- * • תלמוד בבלי מסכת תמיד דף כח.: "ואין מוציאין גודל במקדש"
- * • רש"י מסכת יומא דף כב עמוד א :"ואין מוציאין אגודל במקדש - בגמרא מפרש: מפני הרמאין, כשיקרב המנין לכלות ויביט למי יכלה, יוציא זה העומד לפניו שתי אצבעות כדי שימנה בשני בני אדם וימהר המנין לכלות בו, והממונה לא יבין, לפי שאדם יכול להרחיק אגודל מן האצבע הרבה, ונראין כאצבעות שני בני אדם".
האם הפיסו רק על תרומת הדשן הפיס הראשון או גם על הפיס השני? עריכה
- * • מלשון המשנה ורוב המפרשים משמע שהפיסו רק פיס ראשון בבית המוקד והוא על תרומת הדשן .
- * • הרמבם בתמידין ומוספין פרק ו הלכה א: חולק ואומר שההגרלה לא הייתה בבית המוקד אלא בלשכת הגזית וגם ש 2 הפייסות הראשון והשני התקיימו אחד אחרי השני וזה לשונו:" וכל הכוהנים ששם כבר טבלו קודם שיבוא הממונה, ולבשו בגדי כהונה. ויבואו ויעמדו בלשכת הגזית, ויפיסו פיס ראשון ושני" ובהלכה ז כותב שהיה שני פייסות נוספות מאוחר יותר:"ואחר כך מפיסין פיס שלישי ורביעי"
- * מדוע לא הפיסו בעזרה עצמה?
- * תוס יומא כה. והא בעינן בית אלהים נהלך ברגש. תימה כיון דבעינן פייס בקודש אמאי לא היו מפייסין בעזרה עצמה דקדיש טפי ואור"ת כיון דנוטל מצנפתו של אחד מהן גנאי היה לעמוד בלא מצנפת בעזרה והר"ר יצחק בר ברוך פי' משום דהוי קיימי כבכולייאר ואם היו מפייסים בעזרה היה אחוריהם אל היכל ה':
- *
- * יומא כה. תוס קובע מאחר והוא עמד ללא כיפה זה לא מכובד לעמוד בעזרה ללא כיסוי ראש וזה לשונו: " והא בעינן בית אלהים נהלך ברגש. תימה כיון דבעינן פייס בקודש אמאי לא היו מפייסין בעזרה עצמה דקדיש טפי ואור"ת כיון דנוטל מצנפתו של אחד מהן גנאי היה לעמוד בלא מצנפת בעזרה והר"ר יצחק בר ברוך פי' משום דהוי קיימי כבכולייאר ואם היו מפייסים בעזרה היה אחוריהם אל היכל ה':
- ==מי החליט את המספר של ההגרלה?==
- * כסף משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ד :"כיצד מפיסין וכו' עד ויפקדם בטלאים. בפ"ב דיומא (דף כ"ב:) וכתב הריטב"א בשם התוספות שזה שנוטל המצנפת לא היה יודע סך המנין והאומר המנין לא היה יודע ממי נטל המצנפת
האם הכהן עמד ללא מצנפת לאורך כל הספירה? עריכה
- • הרמב"ם כותב תמידין ומוספין פרק ד הלכה א : שהממונה החזיר את המצנפת: וזה לשונו"והממונה נוטל מצנפת מעל ראשו של אחד מהן ומחזירה"
- • התפארת ישראל - בועז מסכת יומא פרק ב מתמיה על הרמב"ם מדוע החזיר את המצנפת ישר לכהן :"נוטל מצנפתו ומחזירו. ר"ל לאלתר. לא זכיתי להבין דאם מחזירו לאלתר. א"כ לא הי' נטילת המצנפת סימן רק ממי יתחילו למנות. וא"כ ל"ל נטילת המצנפת כלל. הי' לו להממונה להורות באצבע. או לומר בפה ממי יתחילו למנות. אע"כ דנטילת המצנפת היה לסימן שמא יארע קלקול בשעת המנין. ויצטרכו להתחיל למנות מחדש. וכשיסתפקו ממי התחיל המנין. יראו כולן הסימן שבראשו שאין בו מצנפת. ואי כרתוי"ט שמחזירו מיד בראשו. ק' שמא ישכחו גם זאת. ממי נטל המצנפת. ומה סימן הי' להן אז. וכן משמע בירוש' הכא. שהסימן הי' ממי נטל המצנפת. ומה סימן הי' להן אז. וכן משמע בירוש' הכא. שהסימן הי' ממי התחילו למנות. דקאמר מגביה מצנפתו של א'. והן יודעין שממנו הי' הפייס מתחיל. עכ"ל. מדקאמר הירושלמי "היה" ולא קאמר "יהיה", משמע דהסימן היה שמא יארע קלקול במנין. וידעו ממי "היה" הפיס מתחיל. וכן משמע נמי מתוס' כאן [דכ"ה א' ד"ה והא]. שכתבו דלהכי לא הפיסו בעזרה. מדגנאי לעמוד שם בגלוי ראש. עכ"ל. משמע מדבריהן. שכל זמן הפייס עומד בגלוי ראש. דאל"כ אין כאן גנאי ברגע קטנה שגלו ראשו. ואי נימא דלרמב"ם לא היה עומד בגלוי ראש בזמן הפייס. ואפ"ה לא יחלוק על הירושלמי הנ"ל דקאמר היה. נ"ל טפי. דמ"ש הרמב"ם נוטל מצנפתו ומחזירו. ר"ל שמהפך ומחזר אחורי המצנפת של כהן למול פניו. כדי שיהיה להן לסימן עד אחר הפייס וכדאמרי' במ"ק [דכ"ו ב'] מחזירו לאחוריו. יע"ש. אמנם לכאורה צ"ע לע"ד. למה הוצרכו לכל הטורח הזה. ולא עשו קלפי וגורלות. וכמו שהטילו חלשים על המנות במקדש [כשבת פכ"ג מ"ב]. ונ"ל משום דכל גורל אפשר בב' אופנים או שיכתבו שמות האנשים על הפתקאות שבקלפי. ואדם א' יוציא פתקא פתקא מהקלפי. וכל העולה ראשון יזכה ראשון וכן שני וכו'. אמנם גורל כזה טריחא מלתא טובא במקדש. שיהיו צריכים לכתוב בכל יום שמות אחרים. שבכל יום מתחדש בית אב אחר. לכן בחרו לעשות גורל באופן אחר. דהיינו שסידרו כל המנות בדרך א' ב' וכו'. והניחו בקלפי פתקאות שכתוב עליהן א' ב' כפי סדר החלקים. ויטול כל אחד מהכהנים פתקא א' ויזכה כל א' בחלק שרשום כפי הפתקא שהעלה. והא תינח במנות. שנחלקו כפי מספר הכהנים שהיו שם. גם כל החלקים כמעט היו שוין. שלא יהיה כעין קוביא. א"כ אין נ"מ מי יעלה פתקאו תחלה. אבל בעבודת התמיד. שלא זכו בו רק י"ג כהנים [כמ"ג]. ואפ"ה היה צריך להניח פתקאות בקלפי כפי מנין הכהנים ורק על י"ג מהן יהיה כתוב מי שוחט מי זורק וכו'. ושאר הפתקאות יהיו חלקין. א"כ יהיה שוב קטטה בין הכהנים. מי יטול הפתקא ראשון. בעוד שודאי כל הי"ג פתקאות המזכין מונחין שם. להכי בחרו טפי לפייס בתמיד ע"י מנין כנ"ל. ולפע"ד זהו פי' הירושלמי. דקאמר על מתניתן. תנא אין אומרין ממי [נתחיל] במקדש. ר"ל להכי בחרו לפייס ע"י מניין. כדי שלא יצטרכו לשאל ממי נתחיל. ודו"ק:
איך עמדו בפיס בשורה או בעיגול? עריכה
לאיזה צד בוצע הספירה של הפיס מימין לשמאל או משמאל לימין? עריכה
- התלמוד ירושלמי במסכת יומא פרק ב מביא מחלוקת אמוראים בירושלמי האם הממונה שביצע את הספירה של הפיס החל לספור לכיוון ימין של המשתתפים בפיס או לכיוון שמאל: "כיצד היה הפייס מהלך לימין לשמאל א"ר בון בר חייה מן מה דתני מי שזכה בקטורת אמר לזה שעל ימינו אוף את למחתה הדא אמרה לימין הפייס מהלך תלמידוי דר' יונה בשם ר' חילפיי הכיני לשמאל הפייס מהלך הזוכה זכה לימין מוטב שיזכה למי שעבר עליו הפייס שני פעמים מזה שלא עבר עליו הפייס אלא פעם אחת בלבד"
באיזה תפקידים נוספים זכה הזוכה בתרומת הדשן? עריכה
- הגמרא ביומא כב. אומרת כי בתחילה לא היו משתתפים לפיס של תרומת הדשן וחכמים הוסיפו עוד זכיות של סידור מערכה, שני גזירי עצים.
- :"אמר רב אשי: שתי תקנות הוו; מעיקרא סבור לא אתו, כיון דחזו דקאתו, ואתו נמי לידי סכנה - תקינו לה פייסא, כיון דתקינו לה פייסא - לא אתו. אמרי: מי יימר דמתרמי לן? הדר תקינו להו: מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה, ובשני גזירי עצים, כי היכי דניתו וניפייסו".
- הרמב"ם והמאירי הוסיפו כי גם זוכה להביא מחתה מלאה אש ממזבח החיצון למזבח הזהב להיותו מוכן להקטיר עליו
האם הכהנים שלא זכו בהגרלה הסירו את בגדי הכהונה לפני כניסתם לבילוש העזרה? עריכה
- 1. הרמב"ם בתמידין ומוספין פרק ד הלכה ב: משמע מלשון הרמב"ם ששאר הכהנים שלא זכו בפיס היו מסירים את בגדי הכהונה לאחר שהסתיים הפיס. "ויוצאין לעבודה אנשים שעובדין בו, ושאר הכהנים מוסרין אותן לחזנין ומפשיטין אותן את בגדי הקדש ולא היו מניחין עליהן אלא המכנסים בלבד עד שלובשין בגדי חול וחוזרין ופושטין את המכנסיים של קדש ומחזירים החזנים את הכלים לחלונות".
- ולא משמע כי הרמבם התכוון כי מדובר בסיום כל 4 הפייסות. כי ההלכה הקודמת מדברת על הפיס הראשון לאחר עלות השחר. ואולי צריך לומר שהכהנים נשארו בבגדי כהונה הפייסות האחרות מאחר והוא אומר בלשון רבים "ויוצאין לעבודה אנשים שעובדין בו" והרי בתרומת הדשן היה רק עבודה לתורם הדשן. והנה בתמידין ומוספין פרק ו הלכה א :"משמע שהם נשארים בבגדי כהונה כולל הפיס השני.
- :"וזה לשונו סדר עבודות התמידות בכל יום, כך הוא: סמוך לעליית השחר, יבוא הממונה שעל הפייסות, ויקיש על העזרה, ופותחין לו, ומבלשין את כל העזרה, ומעמידין עושי חביתין לעשות החביתין; וכל הכוהנים ששם כבר טבלו קודם שיבוא הממונה, ולבשו בגדי כהונה. ויבואו ויעמדו בלשכת הגזית, ויפיסו פיס ראשון ושני, ויזכה כל אחד במלאכתו, כמו שביארנו. ומתחיל זה שזכה בתרומת הדשן, ותורם על הסדר שאמרנו".
- 2. התפארת ישראל אומר שהכהנים נשארו בבגדי כהונה עד שנגמרו כל 4 הפייסות שהיו בעזרה ורק לאחר מכן הם החזירו את בגדי הכהונה לשמשים של פנחס המלביש. שהם החזנים: - מסכת תמיד פרק ה משנה ג יכין יד: "מסרום לחזנים. רצה לומר משום דכל כהני בית אב לבשו בבוקר בגדי כהונה, דמי שיזכה בפייס, יהיה מוכן מיד לעבודה, ועתה שכבר עברו כל פייסות הבוקר, להכי אותן שלא זכו בהן, מסרם הממונה לחזנין, והן שמשים של פנחס הממונה על מלבושי כהונה [כשקלים פ"ה] הם יקבלו מהן בגדי הקודש להחזירם למקומן":
- 4. "השאגת אריה" בספרו גבורת ארי יומא כד: מקשה הרי לכהן הדיוט היו אבנט שהיה עשוי מכלאיים והיה לו היתר ללכת עם אבנט כלאיים רק בשעת עבודה. וזה לשונו:" "רב ששת אמר בבגדי קודש דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותיה וכו'. ואותן שלא זכו לפייס היו מפשיטין אחר כך את בגדי קודש שהפיסו בהן כדאמרינן לקמן בסמוך גבי מסרן לחזנין והיו מפשיטין אותן דאבגדי קודש קאי שהפיסו בהן ומדנקט בבגדי כהונה סתמא משמע כל ד' הבגדים שכהן הדיוט משתמש בהן היו לובשין בשעת הפייס. וק"ל למאן דאמר לעיל בפרק קמא (דף י"ב) דאבנט של כהן הדיוט הוה של כלאים האיך לובשין אותו הכהנים בשעת פייס שלא בשעת עבודה והא אמרינן בפרק קמא דערכין (דף ב') הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריך ליה סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמחוייב במצות ציצית והני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו קא משמע לן נהי דאישתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי וכיון דלא אישתרי כלאים בלא עידן עבודה האיך לובשין המפיסין כולן אבנט של כלאים ולא יעבוד (אף) [רק] א' מהם וכולן יצאו ריקן מן הפייס ועוד אלא אפילו הזוכה לעבודה אין ראוי לו ללבוש כלאים אלא סמוך לעבודה ותיכף ללבישה עבודה ולא יהא לבוש אבנט של כלאים ויהא שוהא בינתיים בין לבישה לעבודה כמו הכא שמפייס בין לבישה לעבודה כיון דשלא בשעת עבודה לא אישתרי כלאים לגבייהו והוי ליה לובש כלאים שלא במקום מצוה ויתבאר לקמן ריש פרק ז' (דף ס"ט):
- דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותיה מיקרי ועביד. ק"ל אם איתא להאי טעמא דחיישינן לה אם כן כל המפייסין היו צריכין לקדש ידים ורגלים מן הכיור קודם לפייס דלמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד בלי קידוש ידים ורגלים כדחיישינן לה דלמא עביד בבגדי חול והא במסכת תמיד לא משמע הכי דתנן התם גבי פייס של תרומת הדשן הפיסו מי שזכה זכה בו נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה כו' מי שזכה לתרום את המזבח הוא יתרום והן אומרים הוי זהיר שלא תיגע בכלי עד שתקדש ידים ורגלים מן הכיור כו' לא היו רואין אותו ולא שומעים את קולו עד שהיו שומעים את קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והם אומרים הגיע עת קידוש ידים ורגלים מן הכיור אלמא היו מפיסין לתרומת הדשן ומי שזכה זכה בו קודם לקידוש ידים ורגלים מן הכיור ולא היה מקדש אחר כך אלא הזוכה בו בלבד ולא חיישי' דילמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד בלא קידוש כדחיישינן לה דלמא מיקרי ועביד בבגדי חול ומשום הכי מצטרכת להו לכל המפיסים ללבוש בגדי קודש. וכי תימא שאני הכא משום שהיו מזהירין אותו ואמרו ליה הוי זהיר שלא תיגע בכלי עד שתקדש אם כן למה לי להפיס בבגדי קודש הוה ליה להפיס בבגדי חול ולהזהירו שלא יעבוד עד שילבש בגדי קודש אלא ודאי לרב ששת הא לא מילתא היא. ויש לומר כיון דפייס דתרומת הדשן לא היה עדיין בעזרה כמו שאר פייסות שהיו בלשכת הגזית כדאמרינן לקמן אלא היה בבית המוקד שהיו זקני בית אב ישינים שם כדקתני שלאחר הפייס נטל הזוכה את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה וכיון שהיה רחוק ממקום המזבח לא חיישינן דילמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד בלא קידוש דאדהכי והכי ממקום שזכה בפייס לתרומת הדשן עד שיגיע למזבח מדכר דכיר ולא יתרום בלא קידוש אבל שאר פייסות שהיו בלשכת הגזית סמוך למזבח חיישינן לדלמא מיקרי ועביד בבגדי חול ומפייס בבגדי קודש לרב ששת והוא הדין נמי שטעונים קידוש כל המפיסין מהאי טעמא דילמא מיקרי ועביד בלא קידוש אגב חביבותיה הואיל ומקום הפייס אינו רחוק מן המזבח ולא מדכר אבל בפייס דתרומת הדשן כיון שהיה רחוק ולא חיישינן לדילמא מיקרי ועביד ואין צריך קידוש הכא נמי דאין מפיסין בבגדי קודש אלא בבגדי חול ואפילו לרב ששת. ותדע לך דהכי הוא כדפירשתי דבפייס הא' דתרומת הדשן אפילו רב ששת מודה דהיה בבגדי חול מהאי טעמא דפי' שהרי פייס זה היה בבית המוקד שהיו ישינים שם וזה היה בית המוקד הגדול שהיה כולו בחול כמו שפירש הר' שמעיה בפרק קמא דמסכת מדות והתם אי אפשר לפייס בבגדי קודש דהא מסקינן לקמן ריש פרק ז' (דף ס"ט) בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה מותר משמע דווקא במקדש הוא דמותר הואיל ומקום עבודה הוא אבל בהר הבית לא אלא ודאי שמע מינה כדפירשתי. ובחי' למס' תמיד פרק קמא אפרש עוד:
- שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן טז :"ובדברי הזוהר נשא על קרא דכי תשטה שאיתא ושחט אחריו ולא כהנא שתמוה מאד שהוא נגד הדין וגם בקרבנות צבור הא לא הניחו לזר לשחוט דהרי הטילו פייס בין הכהנים גם מי שוחט, נראה דכוונת הזוהר דאף כהן ששוחט לא ישחוט בתורת שהוא כהן בקדושה היתירה שניתנה לכהנים אלא בתורת סתם איש שהוא בקדושת ישראל, דבלא כוונה לקדושת הכהונה שבו לא יפגום, וכ"ש כשהוא בלא בגדי כהונה דודאי שחיטתו בתורת סתם איש שליכא קפידא. ולא מצאתי מפורש הדין בכהן שזכה בפייס לשחוט לר' ששת שהפייס היה בבגדי קדש אם היה פושטם ולובש בגדי חול שלשון הגמ' ביומא דף כ"ב שמסרום לחזנים לפושטן היו באותן שלא זכו לפייס א"כ הכהן שזכה בהפייס לשחיטה משמע שלא נמסר לחזנים לפשוט בגדי קדש שהיה לבוש והיה שוחט בבגדי קדש, ולשון הרמב"ם בפ"ד מתו"מ ה"ב ויוצאין לעבודה אנשים שעובדין בו ושאר הכהנים מוסרין אותן לחזנים ומפשיטין אותן משמע שהשוחט שאינו בדין עבודה וא"צ לבגדי קדש היה ג"כ בתוך הנמסרין והיה שוחט בבגדי חול, וצריך לומר שלשון אחד הוא לאו דוקא ולכן צ"ע לדינא לכאורה. אבל בכל אופן כוונת הזוהר הוא ניחא למה שבארתי. משה פיינשטיין
משנה מסכת תמיד פרק א משנה ד מי שזכה לתרום את המזבח הוא יתרום את המזבח והם אומרים לו הזהר שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח במערבו של כבש אין אדם נכנס עמו ולא נר בידו אלא מהלך לאור המערכה לא היו רואין אותו ולא שומעין את קולו עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והן אומרים הגיע עת קידש ידיו ורגליו מן הכיור נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים הילך והילך חתה מן המאוכלות הפנימיות וירד הגיע לרצפה הפך פניו לצפון הלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה: משנה ד
האם הכהן הזוכה מוריד את בגדי הכהונה בשביל לקיים את תרומת הדשן? עריכה
לאחר שלבשו הכהנים שהשתתפו בפיס בגדי כהונה בבית המוקד, הזוכה בתרומת הדשן צריך להסיר ולהחליף את בגדי הכהונה לבגדים פחותים. כך אומרת הגמרא במסכת יומא דף כג: "תלמוד לומר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים - מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט, מה להלן בגדי קודש - אף כאן בגדי קודש. אם כן מה תלמוד לומר אחרים - פחותין מהן כדתנא דבי רבי ישמעאל. דתנא דבי רבי ישמעאל: בגדים שבשל בהן קדרה לרבו - לא ימזוג בהן כוס לרבו".
איזה בגדי כהונה פחותים צריך ללבוש הכהן הזוכה? עריכה
- מה כוונת הגמרא ללבוש פחותין? רש"י מסביר את דברי הגמרא "פחותים", כי מדובר בבגד משומש שכבר נשחק, או בפשתן שהוא לא צהוב, מאחר ובגד העשוי מפשתן צהוב הוא יקר יותר וכנראה מתכוון רש"י להגיד שבגדי הכהונה הרגילים היו מפשתן צהוב.יומא כג: " בגדים, ומה תלמוד לומר אחרים - פחותין מהן - כגון שחקים, או מפשתן שאינו מוצהב ואין דמיהם יקרים, שהאפר מלכלכם כשנושאו חוץ למחנה, גנאי למלך שיהא משמש בהן על המזבח בעבודת אכילה" ורש"י כנראה נקט שחוקין בגלל הגמ' ביומא מסכת יומא דף יב: :"אלא מה תלמוד לומר ילבש - לרבות את השחקין".
- מצד שני משמע מדברי רש"י שרק בהוצאת הדשן לבשו שחוקים אבל בהרמת הדשן לא לבשו שחוקין מפני שבהרמת הדשן הבגדים לא מתכלכלים. רש"י מסכת יומא דף יב: "את השחקין - שאף השחקין כשרים לעבודה, ואני שמעתי: להביא שחקים דוקא, משום בגדים שבשל בהן קדרה לרבו לא ימזוג בהן כוס לרבו, ואין נראה בעיני, דבשלמא גבי הוצאת הדשן אמרינן לקמן /יומא/ (כג, ב) הכי - מפני שהבגדים מתבזים ומתלכלכין בהן, אבל תרומת הדשן שאינו אלא מלא מחתה ליום, כדאמרינן במסכת תמיד (ד, א) ואין שם לכלוך בגדים".
- שיטת הרמב"ם לגבי בגדים פחותין
- ומסביר הרמב"ם בפירוש המשנה מסכת תמיד פרק ה :"אחרים, אחרים פחותין מהן. וזה שהבגדים שלובש בזמן הרמת הדשן פחותים מן הבגדים שלובש בעת השרות בהקרבה, אין זה בגלל זולות הבגדים ויוקרן, לפי שכבר הודעתיך שהכלל במקדש אין עניות במקום עשירות, אלא טעם הדבר כמו שהזכירו והוא אמרם בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו.
- • רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכה י "ובגדי כהונה שתורם בהן הדשן יהיו פחותין מן הבגדים שמשמש בהם בשאר עבודות שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והרים את הדשן, אינו אומר אחרים שיהיו בגדי חול אלא שיהיו פחותין מן הראשונים, לפי שאינו דרך ארץ שימזוג כוס לרבו בבגדים שבישל בהם קדרה לרבו"
למה צריך את הפסוק "ילבש" לרבות את השחקין? עריכה
תוס' מסביר מאחר ויש לנו גמרא בזבחים יח: "או שהיו מטושטשין או מקורעין, ועבד - עבודתו פסולה" ולכן בגדי כהונה שחוקין זה לא מטושטשין. וזה לשונו:"ילבש לרבות השחקין - ואיצטריך קרא דלא תימא כי היכי דמטושטשין או מקורעין פסולין בפ' שני דזבחים (דף יח:) דכתב בהו (שמות כה) לכבוד ולתפארת ה"נ שחקים ליפסלו דאין עניות במקום עשירות וסלקא דעתך אמינא דבכל שנה יעשו בגדים חדשים קא משמע לן ובפרק ב' דזבחים (שם) תניא משוחקין כשירים וזה משמע כגירסת רש"י דאיצטריך לאשמועינן דאפילו שחקים כשירים".
האם הזוכה בתרומת הדשן לבש שני בגדים או ארבעה בגדים? עריכה
- • ריש לקיש סובר כי התורה אומרת ללבוש כותנת ומכנסיים ולא את כל ארבעת הבגדים :" ויקרא פרק ו (ג) וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי־בַד֘ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָעֹלָ֖ה עַל־ הַמִּזְבֵּ֑חַ וְשָׂמ֕וֹ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ: ולכן סובר ריש לקיש כי זו ההוכחה כי לא מדובר בעבודה. ורבי יוחנן סובר כי הכהן שזוכה לובש ארבעת בגדי כהונה, ומדוע התורה מזכירה רק שני בגדים כותנת ומכנסים? "והוא הדין למצנפת ואבנט" פוסק רבי יוחנן.
- • תורת כהנים ספרא דורש בפרשת צו כי צריך התורם את הדשן ללבוש את כל 4 בגדי הכהונה. :, "ת"ל ומכנסי בד ילבש על בשרו ומה ת"ל ילבש להביא את המצנפת ואת האבנט דברי ר' יהודה"
- • והרמב"ן פוסק כמו רבי יוחנן שלובש ארבעה בגדי כהונה: ויקרא פרשת צו פרק ו :"והנה תרומת הדשן צריכה בגדי כהונה, ואין עבודה בשני הבגדים מהם. אבל הזכיר אלה השנים לדבר שנתחדש בהם כאן. לומר שתהא הכתונת כמדתו",
- • חזקוני ויקרא פרשת צו פרק ו :"מדו בד הם כתונת מצנפת ואבנט שכולם בד. והוציאם הכתוב בלשון יחיד, לפי שכולן כלבוש אחד שאינו לובשם זה בלא זה. ומכנסי בד כתב לעצמו כמו שמצינו בפרשת תצוה. אחר שפירש בגדי כהן גדול והדיוט חזר ופי' האבנט והמכנסים לשניהם" ומסיים :"שרוצה להרים את הדשן מעל המזבח לובש בגדי כהונה שאין לעלות על המזבח בבגדי חול"
•
עבודת יום או עבודת לילה? עריכה
תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב עמוד א גמ' :"מעיקרא סבור: כיון דעבודת לילה היא - לא חשיבא להו, ולא אתו. כיון דחזו דקאתו ואתו לידי סכנה - תקינו לה פייסא" רש"י ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק טז :"אל מקום הדשן - מקום שנותנין שם תרומת הדשן בכל בוקר"
זר שעשה תרומת הדשן חייב מיתה? עריכה
גמ יומא כד. אמר רב ארבע עבודות זר חייב עליהן מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים וניסוך היין ולוי אמר אף תרומת הדשן וכן תני לוי במתניתיה אף תרומת הדשן מאי טעמא דרב דכתיב (במדבר יח, ז) ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת עבודת מתנה ולא עבודת סילוק ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה ולוי רבי רחמנא לכל דבר המזבח
מי אמר לו? עריכה
מפשטות המשנה משמע כי הכהנים שסיימו לעשות בילוש העזרה עומדים ע"י לשכת חביתי כהן גדול מדרום לשער ניקנור שבמזרח העזרה. אומרים לזוכה בתרומת הדשן. אולם התפארת ישראל - כותב :"והם אומרים לו. ראשי בית אב הזהירוהו כך". ולכאורה מדובר בכהנים שבלשו את העזרה ושנית היה ראש בית אב אחד מידי יום, כמו שכתוב בהוריות :"ראש בית אב קודם לכהן הדיוט" משמע שהיה אחד ולא כמה, ולכן שכותב התפארת ישראל " ראשי"ברבים זה אינו ברור, והמאירי כותב במפורש במסכת הוריות דף יג. :"וכל בית אב ממנין עליהם אחד להיות להם לראש ראש בית אב קודם לכהן הדיוט" ולכן משמע כפשטות המשנה שהכהנים הבולשין אומרים לו. אולם הסמ"ג סימן קצא-קצב גורס בלשון יחיד:"אומר לו הזהר שלא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור"
תוספות יום טוב מסכת תמיד פרק א משנה ד :"והם אומרים לו הזהר - אף על פי שהוא יודע בדבר צריך להזהירו שהוא יהא הולך יחידי ושמא ישכח ויגע ומתוך שמזהירין אותו הוא נזהר. לשון המפרש: הזהר שמא תגע בכלי המאירי גורס שלשון המשנה במקום שמא גורסים שלא. תמיד דף כח. "ואומרין לו הזהר שלא תגע בכלי" וכן גורסים ר' עובדיה מברטנורא שלטי הגיבורים, הרדב"ז.
מה מטרת קידוש ידים ורגלים? שיוכל לגעת במחתה שזה כלי שרת? או לשם עלייה למזבח? עריכה
האם האיסור של הכהן הזוכה זה לגעת במחתה שהוא כלי שרת? או הצורך הוא לקדש ידים ורגלים מאחר והוא אמור לעלות למזבח. מלשון הפסוק משמע כי הצורך בקידוש ידים ורגלים נובע מהנכנס אל ההיכל או העולה אל המזבח. שמות פרק ל (כ) בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽה'
אז מדוע הכהנים שהיו ליד לשכת עושי חביתין או ראש בית אב אמרו לזוכה בתרומת הדשן "היזהר שמא תיגע בכלי" מדוע הם לא הזהירו אותו :היזהר לקדש שמא תעלה למזבח ללא קידוש עריכה
הראב"ד בפירושו לתמיד כותב כי מטרת הקידוש היא לצורך העלייה למזבח לשם הרמת הדשן ולא עצם נגיעתו במחתה וזה לשונו:"והא דתנן אומרים לו הזהר שלא תגע בכלי כו' לא בעבור זה שיהא פוסל את הכלי במגע. שהרי טהור גמור הוא אפילו בלא טבילה כ"ש כשטובל עתה. אבל על זה היו מזהירין אותו שלא תגע בכלי ויחתה קודם קידוש"
מתי אמרו לו "היזהר שמא תיגע בכלי"? עריכה
מהרמב"ם משמע נוסח תמוה כי הם מזהירים אותו אחרי שהוא כבר קידש ידים ורגליים הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכה יב: "כיצד תורמין? מי שזכה לתרום טובל ולובש בגדי הרמה, ומקדש ידיו ורגליו ואומרים לו הזהר שמא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך"
איך הייתה נראית המחתה? עריכה
•
- רש"י במדבר פרק ד (יד) מחתת - שבהן חותים גחלים לתרומת הדשן, שעשויה כמין מחבת שאין לה אלא שלש מחיצות, ומלפניה שואבת את הגחלים:
- • תפארת ישראל - יכין מסכת כלים פרק ב לג) ומחתה פרוצה. ר"ל מחתה שחותין בה גחלים, שרגיל להיות רוח א' שבראשה פרוץ בלי דופן, כדי לחתות דרך שם הגחלים והאפר והא קמ"ל דאע"ג שרק צד א' פרוץ, אפ"ה תו לא מחשב ב"ק:
האם המחתה של תרומת הדשן הייתה ארוכה או קצרה? עריכה
במחתה של הגחלים לקטורת כתוב משנה מסכת יומא פרק ד משנה ד :"בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה" ואומר הון עשיר מסכת יומא פרק ד משנה ד בכל יום היתה ידו קצרה. פחות מאמה, והיום ארוכה. אמה ומחצה, כן משמע בירושלמי . וזה לשון הירושלמי מסכת יומא פרק ד :"בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה שלא לייגעו בכל יום לא היה בה אמה גמודה והיום היה בה אמה ומחצה כדי שתהא הזרוע מסייעת"
משמע כי המחתה הייתה קצרה כל השנה. האם גם המחתה להרמת הדשן היתה כל השנה קצרה?
איך לא נכווה הכהן שהחזיק מחתה בתוך אש? עריכה
- הרי מחתה שעשויה מכסף היא מתכת והיא מעבירה חום במהירות, איך הכהן לא נכווה והרי אנו רואים כי הירושלמי כותב שהמחתה של הקטורת ביום כיפור יומא פרק ד "בכל יום לא היה בה נרתיק והיום היה בה נרתיק כדי שלא תכבה ואינו חוצץ א"ר יוסי בי רבי בון קובעו במסמר" ומסביר קרבן העדה מסכת יומא פרק ד :"והיום היה בה נרתיק. סביב ידה של מחתה לאחוז בה שלא יכוה משום דכלי מתכות שחם מקצתו חם כולו ולפיכך היה צריך היום נרתק יותר משאר ימות השנה לפי ששהו הגחלים במחתה זמן מרובה עד לאחר שגמר כל המתנות ואח"כ הוציא אותה" ואפשר לומר אולי לפי תוספות מסכת יומא דף מד: כי ביום הכיפורים היו שמים בידית של המחתה של הקטורת עור על מנת שהכהן גדול לא יכווה מאחר וזה עבודה שלקחה הרבה זמן אבל בהרמת הדשן הוא הרים את הדשן עשה סיבוב במזבח וניגש ממזרח לכבש אז אולי זה עוד לא הספיק להתחמם בצורה שהכהן ייכווה. וזה לשונו "של עור היה עשוי סביב ידה של מחתה לאחוז בה שלא יכווה משום דכל כלי מתכות חם מקצתו חם כולו ולפיכך היה צריך היום נרתק יותר מבשאר ימים לפי שהיו הגחלים שוהים במחתה זמן מרובה עד שהיתה חמה הרבה ושוב מוציא אותה שהיא אחת מהעבודות הוצאת כף ומחתה"
- ר' עובדיה מברטנורא מסכת תמיד פרק א משנה ד :"במקצוע - בקרן זוית":
- תפארת ישראל מסביר כי המחתה הייתה מונחת בזווית בפינה בין המזבח לבין הכבש :"רצה לומר מונחת שם בזוית
- רש"י מסביר את הפירוש מקצוע במסכת סוכה דף ז. על נושא אחר, אבל להבין כי מקצוע זה אלכסון. :"יעמידנו כנגד ראש תור - (ראש שורה) במקצוע צפונית מערבית באלכסון, או מזרחית דרומית, כשהמחיצות מערבית צפונית, דנראה נוטה לשתי מחיצות, ומיחזי כארבע מחיצות, ראש תור היא תלם מענה של סוף שדה, שהתלמים כלים והולכין באלכסון, זה ארוך מזה מעט"
האם הייתה מחתת הכסף מונחת בזווית או ממזרח למערב? עריכה
משנה מסכת מנחות פרק יא :"כל הכלים שהיו במקדש ארכן לארכו של בית" ומסביר ר' עובדיה מברטנורא מסכת מנחות פרק יא משנה ו :ארכן לארכו של בית - ממזרח למערב היו מונחין בארכן". וקשה לי הרי כאן בתמיד כותבת המשנה שמחתת הכסף שחותין בו את הגחלים בשביל תרומת הדשן מונחת במקצוע שזה בזווית ולא ממזרח למערב?
- גמרא מנחות צח: מביאה מחלוקת לגבי המנורה האם ממזרח למערב או מצפון לדרום
- "תנו רבנן מזרח ומערב היו מונחין דברי רבי. רבי אלעזר בר' שמעון אומר צפון ודרום מ"ט דרבי גמר ממנורה מה מנורה מזרח ומערב אף הני נמי מזרח ומערב ומנורה גופה מנלן מדכתיב בנר מערבי (ויקרא כד, ג) יערוך אותו [אהרן וגו'] לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' ואי סלקא דעתך צפון ודרום כולהו נמי לפני ה' נינהו ור' אלעזר בר' שמעון מאי טעמא גמר מארון מה ארון צפון ודרום אף הני נמי צפון ודרום ורבי נמי ליגמר מארון דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מבפנים ור' אלעזר בר' שמעון ליגמר ממנורה אמר לך מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה אלא הכתיב יערוך אותו אהרן ובניו דמצדד להו אצדודי דתניא (במדבר ח, ב) אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שהיו מצדדין פניהם"
תפארת ישראל מסביר כי אלה שאמרו לו "היזהר שמא תיגע בכלי" הם גם הסבירו לו היכן נמצא המחתה ואמרו לו:"והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח במערבו של כבש" וזה לשונו:" וגם זה אמרו לו, דלמא עדיין לא עבד מעולם ולא ידע מקומה"
האם הלול של ניסוך היין היה בין כבש למזבח או המחתה? עריכה
- המשנה אצלינו אומרת שהמחתה היתה מונחת בזווית בין הכבש למזבח, ובגמרא במסכת מעילה דף יא: כתוב שהיה שם "רבי צדוק אומר: לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, אחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין בו, ומביאין יין קרוש שהוא דומה לעגולי דבילה, ושורפין אותה בקדושה, שנאמר בקודש הסך נסך שכר לה', כשם שניסוכה בקדושה - כך שריפתה בקדושה
- תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מט עמוד א אמר רבי אלעזר בר צדוק: לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה, ובאין ושורפין אותו בקדושה, שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה'
- תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לד עמוד א איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף, ותעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה
- תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לד עמוד א איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף, ותעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה..
שיטת רבי יוסי ברבי יהודה ששיטת קידוש ידים ורגלים היא שחברו של הכהן מסייע לו לשיווי המשקל לבצע את קידוש ידים ורגלים :"וחברו מסייעו". שואל תו"ס אם כן משמע כי המקדש ידים ורגלים נמצא עם המקדש כהן נוסף. והמשנה שלנו בתמיד אומרת שאין אדם נכנס עמו? זבחים יט: ת"ר כיצד מצות קידוש מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש רבי יוסי ברבי יהודה אומר מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו זו על גבי זו ומקדש אמרו לו הפלגתה אי אפשר לעשות כן שפיר קאמרי ליה אמר רב יוסף וחבירו מסייעו מאי בינייהו אמר אביי עמידה מן הצד איכא בינייהו א"ל רב סמא בריה דרב אשי לרבינא וליתיב מיתב ולקדש אמר קרא (שמות ל, כ) לשרת ושירות מעומד הוא:
ותוס במקום מקשה: :"וחבירו מסייעו במסכת תמיד (דף כח. פרק א מ"ד) משמע דאותו [שהיה הולך לתרומת הדשן] היה מהלך יחידי וההיא פליגא או היה שם דבר שהיה מסייעו":
היכן עמדו הכהנים האם בלשכת חביתי כהן גדול? או חזרו לבית המוקד? עריכה
לכאורה נקודת הפרידה האחרונה בין הכהן שזכה בתרומת הדשן לשאר אחיו הכהנים שעשו בילוש העזרה הייתה בלשכת חביתי כהן גדול שהיה בדרומית מזרחית. אולם רשי כותב כי אחיו היו בבית המוקד. וקשה לי למה שיחזרו לבית המוקד? הרי הם צריכים לקדש ידיהם ורגליהם ממש סמוך לזה ולפנות את הדשן לתפוח? וזה לשון רש מסכת זבחים דף כא: וזה לשונו:"לא היו רואין אותו כו' - [במי שזכה] בתרומת הדשן קמיירי במסכת תמיד כשהיה נכנס לעזרה לקדש ידיו ורגליו לא היה מכניס בידו לא נר ולא אבוקה אלא מהלך לאור המערכה ולא היו רואין אותו אחיו [הכהנים] שהיו בבית מוקד עד ששומעין כו'. •
נטל מחתת הכסף
האם גם במשכן המחתה הייתה מכסף? עריכה
מכלי השרת שהיו בזמן המשכן זה היה עשוי נחושת מדוע שינו בבית המקדש את ציווי התורה לעשותו מנחושת? כך כתוב בפרשת שמות פרק לח (ג) וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת־הַיָּעִים֙ וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת־הַמִּזְלָגֹ֖ת וְאֶת־הַמַּחְתֹּ֑ת כָּל־כֵּלָ֖יו עָשָׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת:
ועלה לראש המזבח
האם עלה מימין הכבש או משמאלו? עריכה
המשנה מסכת יומא פרק ד, ה. שהיו עולים מהצד הימני של הכבש שהוא הצד המזרחי של הכבש : "בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש"
א) מה הוא חתה? מאיברי העולות או מהעצים? ב) האם הזוכה מתרומת הדשן שם במחתה גחלים או אפר? ג) מה הכמות שצריכים לתרום מהמזבח? ד) האם הזוכה בתרומת הדשן זורק או מניח בעדינות במקום?
האם בזקו על הכבש מלח על מנת שלא יחליק הזוכה בתרומת הדשן? עריכה
המשנה (בעירובין פרק י,יד.) "בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו" והסיבה ששמו מלח על הכבש לרמב"ם: "שלא יתחלק עליו מחמת שמנונית הבשר הזב שם"
- ולרש"י "וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק"
- והגמרא במקום בעירובין קד. מסבירה כי למרות שיש איסור חציצה בשעת עבודה, אז בהולכת איברים זו עבודה אז לא בוזקים מלח, אבל בהולכת עצים זה לא עבודה ולכן אז מותר לשים מלח. "ואי דלא קא מבטליה - קא הויא חציצה! - בהולכת אברים לכבש, דלאו עבודה היא. ולא? והא כתיב והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה, ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש! - אלא אימא: בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא"
- וכן פוסק הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין ו,ג. :"וזורקין מלח על גבי הכבש אפילו בשבת, כדי שלא יחליק ויפלו הכהנים שם בעת הליכתן בעצים למערכה, ואף על פי שהמלח חוצץ בין רגליהם ובין הכבש הואיל ואין ההולכה הזאת עבודה אינן חוששין".
- ולכן מאחר והרמב"ם פוסק כי תרומת הדשן הינה עבודה: רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב :"הרמת הדשן מעל המזבח בכל יום מצות עשה שנאמר והרים את הדשן, והיא עבודה מעבודות כהונה" לכן חייבים להגיד שלא בזקו מלח בעת שעלה התורם למזבח.
מה הוא חתה? מאיברי העולות או מהעצים? עריכה
• ספרא פרשת צו סובר שלוקחים דווקא מאיברי העולה ולא מן העצים של המערכה. :"והרים את הדשן אשר תאכל האש יכול עצים ת"ל עולה אי עולה יכול איברי עולה ת"ל אשר תאכל האש הא כיצד חותה מן המאוכלות הפנימיות, ויורד, ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יפזר, אצל המזבח סמוך למזבח" • רש"י ויקרא פרק ו: הדשן אשר תאכל האש את העלה - ועשאתה דשן, מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח" משמע מאפר העולות ולא מאפר העצים. • כסף משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ב :"כתב הריטב"א פ"ק דיומא שלא היה חותה מהגחלים שנעשו מהעצים שבמערכה אלא דוקא מהגחלים של איברים שנשרפו כמ"ש אשר תאכל האש את העולה אלמא שמהגחלים שנעשו מאיברי העולה היה חותה ויש לזה ראיה גדולה בגמרא, ולא ידעתי למה לא הוזכר בשום מקום תרומת גחלים אלא תרומת הדשן וכתב על זה הר"י בנבנשת ז"ל נלע"ד כי בעת תרומת הדשן היו שם קצת איברי עולה שנתאכלו וקצת שלא נתאכלו לגמרי והם גחלים בוערות קרוב להיות דשן לזה לא היה חותה מאיברי העולה הנשרפין קצת אשר למעלה במערכה אבל מפנה את הגחלים אילך וחותה מאברי העולה אשר הם למטה שנשרפו לגמרי עכ"ל: רמב"ם על משנה מסכת תמיד פרק א משנה ד מן המאוכלות הפנימיות, מן הגחלים שנשרפו אשר בפנים המזבח באמצע האש. ושאר הענין ברור.
האם הזוכה מתרומת הדשן שם במחתה גחלים או אפר? עריכה
• בתורה משמע שזה אפר. "והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח" (ויקרא ו פסוקים ד-ו ) • אולם מנוסח המשנה משמע גחלים "צבר את הגחלים על גבי הרצפה" • הרמב"ם מנסח את ההלכה שזה גחלים. ולכאורה מדובר על גחלת בוערת שטרם התפוררה לאפר. והנה לשון הרמב"ם "כיצד תורמין?.... ומפנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש ויורד למטה לארץ, והופך פניו לצפון ומהלך בארץ למזרח הכבש כמו עשר אמות כלפי הצפון, וצובר את הגחלים שחתה על גבי הרצפה" הרמב"ם רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכה יב • כסף משנה הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכה יב כותב שחותים גחלים ולא את האפר שזה דשן וזה לשונו:"כתב הריטב"א פ"ק דיומא שלא היה חותה מהגחלים שנעשו מהעצים שבמערכה אלא דוקא מהגחלים של איברים שנשרפו כמ"ש אשר תאכל האש את העולה אלמא שמהגחלים שנעשו מאיברי העולה היה חותה ויש לזה ראיה גדולה בגמרא, ולא ידעתי למה לא הוזכר בשום מקום תרומת גחלים אלא תרומת הדשן" • רש"י ויקרא פרשת צו פרק ו פסוק ג :"דשן אשר תאכל האש את העלה - ועשאתה דשן, מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח"
ימין או שמאל? עריכה
דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל יהודה בי רבי אומר או בחטאת ביד או באשם בכלי ובלבד בימין התיבון
האם צריך לתרום דווקא ביד ימין? עריכה
ירושלמי יומא תרם בשמאל תפלוגתא דר' יוחנן ור' יהודה בי רבי דא"ר יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל יהודה בי רבי אומר או בחטאת ביד או באשם בכלי ובלבד בימין התיבון והא תני קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו אם בשמאל הוא מחזיר למזבח לא כל שכן לבזך א"ר לא אם שנייא אדם ר' לעזר בר ר"ש שנייה דתני רבי אלעזר בי ר"ש אומר אינה צריכה קידוש בזך אתיא דר' לעזר בי ר"ש בשיטת ר"ש אביו דתנינן תמן שלא בכלי שרת פסול ור"ש מכשיר מאי כדון רבנן דאית לון כלי שרת צריכה לון לימין ר"ש דלית ליה כלי שרת לא צריכה ליה לימין א"ר מנא ותמיה אנא היך רבנן מדמין תרומת הדשן להקטרה ולא דמיא אלא לקמיצה שזו בהרמה וזו בהרמה [ויקרא ו ג] והרים ואין והרים אלא בששייר [ויקרא ו ג] אשר תאכל אין אכילה אלא בכזית היה בכולו כזית ליטול מקצתו אין את יכול שאין בו כזית ליטול את כולו אין את יכול שאין כאן שייור והרים אשר תאכל האש יכול עצים ת"ל [ויקרא
מה קורה עם הרוח מעיפה את הדשן? עריכה
• ירושלמי מסכת יומא פרק ב :" תרם והפריחתו הרוח תפלוגתא דר' יוחנן ודר' חנינה דא"ר חנינה קומץ שנתנו על גבי האישים והפריחתו הרוח בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השיריים ידי מעילה ר"י אמר משיאחוז האור ברובו מה ברובו ברובו של קומץ או ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת אתא ר' חזקיה ר' יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן ברוב כל פרידה ופרידה •
מה הכמות שצריכים לתרום מהמזבח? עריכה
•
- רש"י מסכת יומא דף כ. "תורמין את המזבח - הדשן שהוא חותה מן הדשן במחתה פעם אחת, בין רב למעט, ובלבד שלא יפחות ממלא קומץ".
- • ירושלמי כזית כזית (יומא ב-א)
- • תלמוד בבלי מסכת יומא דף כד עמוד א תא שמע, דתני רבי חייא: נאמר כאן והרים ונאמר להלן והרים, מה להלן בקומצו - אף כאן בקומצו.
- • רש"י ויקרא פרשת צו פרק ו פסוק ג :,והרים את הדשן - היה חותה מלא מחתה מן המאוכלות הפנימיות ונותנן במזרחו של כבש":
וירד הכהן שחתה עם המחתה, מחזיק במחתה רותחת מקיף את כל המזבח, ממזרחו, מצפונו, ממערבו, ואז שמגיע לכבש שנמצא בדרום יורד מהכבש מצד ימין שהוא הצד המערבי של הכבש כמו שכתוב ביומא פרק ד משנה ה:"בכל יום כהנים עולים במזרחו של כבש ויורדין במערבו"
מה הכוונה "הפך פניו לצפון"? עריכה
שהכהן שזכה בתרומת הדשן ירד מהמזבח אומרת המשנה "הפך פניו לצפון", הרי הוא לא יכול לפנות למזרח הכבש לפני שהלך את כל רוחב הכבש שהוא 16 אמה. האם "הפך פניו לצפון" הכוונה, שהוא הלך מצד מערב של העזרה לכיוון מזרח למרות שהמשנה לא מציינת את עובדה זו, ואז הגיע למזרח הכבש ואז פנה שמאלה מדרום לצפון הכבש זה הכוונה "הפך פניו לצפון" על מנת להניח את הגחלים במקום. והרי המילה "הפך" זה נראה 360 מעלות. ולפנות למזרחו של כבש פנייה שמאלה, זה לא "הפך" אלא "פנה" וזהו פניה של 180 מעלות ולכל הפחות היה המשנה צריכה לכתוב ו החיבור "הפך פניו לצפון"... והלך. וכתוב ללא ו. המשנה ביומא שמתארת את הכניסה של הכהן גדול לתוך קודש הקודשים:" יומא פרק ה :"החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון הגיע לצפון הופך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת" משמע סיבוב 360 מעלות.
- מצד שני יש גם משמעות של "הופך פניו" פניה שמאלה של 180 מעלות. משנה מידות פרק ד :"היה עולה במסבה ופניו למערב הלך על כל פני הצפון עד שהוא מגיע למערב הגיע למערב והפך פניו לדרום הלך כל פני מערב עד שהוא מגיע לדרום" מכאן רואים שפניה שמאלה זה גם נקרא הפך פניו. וגם הגמרא בזבחים דף סד. מביאה גרסה שונה במקום הופך פניו כתוב מחזיר פניו ומופיע ו החיבור "והולך" דתנן: :"ויורד, הגיע לרצפה מחזיר פניו כלפי צפון והולך למזרחו של כבש כעשר אמות".
ולא ראיתי אף אחד מהמפרשים שמתעכבים על זה, לא ראשונים ולא אחרונים וזה תמוה מאוד. ולכן לדעתי הקטנה צריכים לומר, שהכהן שיורד מהכבש עם המחתה לא יכול לפנות שמאלה, מאחר ולמדנו שבבית המקדש פונין לימין. ולכן שהוא ירד מהכבש הוא ירד במערב הכבש שהוא ימין הכבש כמו שכתוב : במשניות יומא פרק ד,ה. : "בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש ויורדין במערבו" וכן גמרא יומא טו: "כיון דאמר. מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין" וכן במשנה זבחים פרק ו :"כל העולים למזבח, עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל" וכן משנה מידות פרק ב, ב. :"כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל" ולכן הכהן שיורד מצד ימין של הכבש, ופניו לכיוון דרום, חייב לפנות ימינה ולעשות סיבוב ממערבו של כבש, והרי מקום הדשן היה ממזרחו של כבש. אולם התורם החזיק מחתה של גחלים חמות, הוא רצה לקצר את הדרך ולפנות שמאלה למזרח הכבש, ולכן שירד מהכבש ופניו לדרום, ירד לרצפת העזרה,
- הסתובב במקומו קודם ימינה לצד מערב סיבוב 180 מעלות.
- 2. ואז הסתובב עוד פעם כשפניו לצד צפון. סך הכל סיבוב של 360 מעלות.
- 3. ואז שפניו לצפון הוא יכל לפנות ימינה למזרח הכבש, ולפנות שמאלה וללכת מדרום לצפון 10 אמות ולהניח את מצוות הרמת הדשן וזה נראה לי הפשט ברור ביותר.
- ומצאתי על דרך אחרת, מה העניין לפנות להפוך פניו לכיוון צפון, שהלוקה בבית הכנסת לאחר מנחה, כותב הרמ"א בשם המהרי"ל: שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תרז, ו. "והנלקה לא יעמוד, ולא ישב, רק מוטה פניו לצפון ואחוריו לדרום" וזה הלשון בספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות ערב יום כיפור :"מהר"י סג"ל היה רגיל בעצמו הולך על המגדל ומטה פניו כלפי צפון, וקורא לר' זלמן המכונה שלפרמול להלקות אותו". והמשנה ברורה כותב: "אבל הט"ז כתב דוקא יהפוך פניו לצפון שעיקר חטאת האדם הוא מחמת ממון וכתיב מצפון זהב יאתה ע"כ מכניע עצמו לאותו צד להודיע שמשם בא לו החטא ע"כ וכן נוהגין"
הלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי הרצפה
האם הזוכה בתרומת הדשן זורק או מניח בעדינות במקום? עריכה
ספרא פרשת צו "ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יפזר, אצל המזבח סמוך למזבח"
האם הניחו את הגחלים על הרצפה? או בתוך בית השריפה עריכה
השאלות: 1.
- הניחו גחלים על הרצפה או בתוך בית השריפה? שלכאורה שזה לא על הרצפה.
- 2. אין ויכוח בין רב נחמן לבין רב חנניה בן אנטיגנוס שהיה בית הדשן במקום של תרומת הדשן אלא רב חנניה טוען כי היה גם ממזרח למזבח בית דשן ולא רק ממזרח לכבש.
- 3. "נשרפין בבית הדשן" משמע שהיה שם מדורה דולקת, אז מה הנס שכתוב שהיה נבלעין במקומן?
- 4. האם בית הדשן שבו היו שמים את תרומת הדשן היה ממזרח לכבש או ממזרח למזבח? מפשטות המשנה משמע שהיה ממזרח לכבש. מגרסת תוס בזבחים ק. משמע כי זה היה ממזרח למזבח ולא מזרח לכבש.וזה תמוה מאוד????
מפשטות לשון המשנה, משמע כי צברו את הגחלים על רצפת העזרה ולא בתוך מדורה.
בתורה כתוב ויקרא פרק א (טז) וְהֵסִ֥יר אֶת־מֻרְאָת֖וֹ בְּנֹצָתָ֑הּ וְהִשְׁלִ֨יךְ אֹתָ֜הּ אֵ֤צֶל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ קֵ֔דְמָה אֶל־מְק֖וֹם הַדָּֽשֶׁן: והמשמעות שזורקים את מוראות העוף עם נוצתה במקום הדשן. והמשנה כותבת בנוסח דומה ששמים את תרומת הדשן במקום שזורקים את מוראות העוף. ומתרגם התרגום יונתן כי דלקה שם מדורה.
פרשת ויקרא פרק א פסוק טז:
"וְיַעֲדֵי יַת זְרוֹקְפֵיהּ בִּלְקָטֵיהּ וְיִטְלַק יָתָהּ לִסְטַר מַדְבְּחָא קִידוּמָא בַּאֲתַר דְמוֹקְדִין קִיטְמָא"
ומסביר כתר יונתן ויקרא פרשת ויקרא פרק א פסוק טז "והסיר את זפקו בלקיטתו ויזרוק אותה לצד המִזבח קדמה במקום שׁשׂורפים דשן"
מצד שני לפי רש"י משמע שזה המקום של "בית השריפה" או בלשון נוספת "בית הדשן" שהיה בעזרה רש"י מסכת זבחים דף סד. :"צבר את הגחלים כו' - אלמא התם הוי בית הדשן". האם בית הדשן היה על הרצפה? או שזה היה כלי או מדורה ששם שרפו את הטעונים שריפה?.
היכן היה ממוקם בית הדשן שהיה בעזרה? עריכה
- יש מחלוקת בין רב נחמן בשם רבה בר אבוה לבין רבי חנניה בן אנטיגנוס האם בית הדשן שהיו שורפין את קדשי קדשים היו ממזרח לכבש או ממזרח למזבח.
- רב נחמן סובר בגמרא זבחים קד: שהיה בית הדשן אחד ממזרח לכבש. "שלשה בית הדשנין הן: בית הדשן גדול היה בעזרה, ששם שורפין פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול קודם זריקה" ורבי חנניה בן אנטיגנוס סובר שהיו שני בית דשן בעזרה אחד ממזרח לכבש ואחד ממזרח למזבח. (ספרא ויקרא - פרשה ז ):"אומר שני בתי דשנין היו שם אחד במזרחו של כבש ואחד במזרחו של מזבח, זה שבמזרחו של כבש שם היו נותנין מוראות העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה וזה שבמזרחו של מזבח שם היו שורפין פסולי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים".
- הגמרא מדברת על ולדות שהתערבבו, מה עושים עם המנחה שמגיע הקרבן. במקרה זה אסור לכהנים לאכול את שיירי המנחה כי אולי מדובר במנחת של כהן שאסורה באכילה לכהנים. הקמיצה מוקטרת על המזבח שיירי המנחה נשרפים בבית הדשן יבמות ק. " דתניא, ר' אלעזר בר' שמעון אומר: הקומץ קרב לעצמו, והשירים מתפזרין על בית הדשן". ומסביר רש"י ביבמות דף ק. :"ר' שמעון ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין אבית הדשן למטה מקום שנותנים שם תרומת הדשן והנוצה והיינו אצל המזבח"
- תוספות מסכת יבמות דף ק. פי' בקונט' מקום שמניחין שם תרומת הדשן ואין נראה לר"י דתניא פרק טבול יום (זבחים קד) ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר ב' בתים היו שם אחד במזרחו של מזבח ואחד במזרחו של כבש ואותו שהיה במזרחו של מזבח היו נותנין שם מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה (מוזר מאוד הציטוט ממזרח למזבח ולא ממזרח הכבש) וזהו אותה של תרומת הדשן כדמוכח התם וזהו שהיה במזרחו של כבש היו שורפין פסולי קדשי הקדשים ובמזרחו של כבש ששורפין קדשי קדשים היו מתפזרים שירים דהכא דהא מתפזרין היינו נשרפין דהא פסולו בבעלים ואמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פב: ושם) כל שפסולו בדם ובבעלים תעובר צורתו ויוצא לבית השרפה וכה"ג תנן בסוטה (דף כ.) עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על בית הדשן וע"כ היינו לשריפה דקחשיב לה בהדי אותן שמנחותיהן נשרפות.
- וכך פוסק רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק יב הלכה יא :"ולדות שנתערבו והרי כל אחד מהן ספק מנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים, כיצד עושים, הקומץ קרב בפני עצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן".
- הרש"ש ששלח לי הרב יעקב בקר
- הנה איתא באיכה רבה פתיחתא [כג] איתא "א"ר חנינא המוראה הזו דבר קל הוא והיה הכהן זורקה על הכבש שלשים ושתים אמה לאחורי ידיו". וכתב הרש"ש שם:
- והיה הכהן זורקה על הכבש שלשים ושתים אמה לאחורי ידיו. (בזבחים ס"ד א') איתא יותר משלשים, וע"ש החשבון, וכן העתיק רש"י בקהלת.
- ומה שאמר פה לאחורי ידיו, בגמרא ליתא. ולכאורה הכוונה בכאן משום שלא היה יכול הכהן לחזור אחוריו כלפי המזבח. וע"ש בתוס' [?] דמשמע שהיה עומד על הסובב.
- ועי' סוכה מ"ח ב' ברש"י ד"ה ומקיפין, שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו אחוריו.
- אך לפי זה לכאורה היה צריך הכהן היורד מן הכבש להיות פניו למזבח, (כדתנן) [אמנם לא משמע כן מדתנן בתמיד גבי תרומת הדשן (הובאת בזבחים שם) הגיע לרצפה מחזיר פניו לצפון, משמע דעד עתה לא היה פניו לצפון. ודוחק לומר דמצדד אצדודי.
- וביומא ל"ו א' פריך ונוקמי' להדיה, ומשני שמא ירבץ גללים, משמע דבלא"ה אין חשש שיהיה אחוריו למזבח.
- וכ"מ ברש"י בסוכה הנ"ל (ובזבחים ס"ג ריש ע"ב במשנה) דז"ל שם ויורד במערבו של כבש שהיא לשמאלו בעליתו משמע להדיא דבירידתו היה ימינו למערב, וע"כ דס"ל דלא היה מחזיר פניו למזבח.
- ושם לעיל ס"ב ב' ד"ה שני כבשים משמע קצת להיפך.
- ושמא י"ל דבירידתו אל הכבש היה הכבש מפסיק בינו למזבח.
- ועי' בפ"ג דמדות מ"ה בתוי"ט ד"ה ושלשה סדרים מש"כ בשם הראב"י דמשמע ג"כ שאין חשש באחוריו למזבח.
האם זרקו או צברו? עריכה
ראה מלאכת שלמה
האם זה נבלע או לא עריכה
•
- רש"י זבחים כ.: "תרומת הדשן - דכתיב והרים את הדשן בכל בקר היה נוטל מחתה מן הגחלים המאוכלות הפנימיות ויורד ונותנה במזרחו של כבש בדרומו של מזבח כדכתיב ושמו אצל המזבח ושם היה נבלע במקומו והיא היתה בכל יום ראשונה לכל העבודות":
- • רש"י מסכת מנחות דף עד. "אלא אבית הדשן דלמטה - במקום שמשליך מוראה ונוצה ותרומת הדשן אצל הכבש ושם היו נבלעים ושם היה מתפזר"
- • רש"י ויקרא פרק א :"אל מקום הדשן - מקום שנותנין שם תרומת הדשן בכל בוקר ודישון מזבח הפנימי והמנורה. וכולם נבלעים שם במקומן:
- • תוספות מסכת יומא דף כא. :"נבלעין במקומן - פירש הרב פורת דהוא הדין דישון מזבח החיצון ואין נראה לרבינו תם דמנא ליה האי סברא כיון דלא חשיב ליה בהדי הנך ועוד הא אמרי' בפרק כל שעה (פסחים דף כו.) ובשילהי תמורה (דף לד.) ואפר הקדש לעולם אסור באותן שטעונין גניזה כדתניא ושמו בנחת ושמו שלא יפזר אלמא דלא הוי נבלע במקומן מדטעון גניזה מיהו יש לומר קרא לאו אניסא סמך וה"ק אי לאו הוה ניסא שיהא נבלע במקומן טעון גניזה אי נמי נראה לי אם חפר שם והוציא אותו קאמר דאפר הקדש לעולם אסור וכן פירש רש"י בסוף תמורה".
- • תוספות מסכת זבחים דף סד. ::"דישון מזבח הפנימי והמנורה - הקשה ריב"א כיון דתרומת הדשן ודישון מזבח הפנימי והמנורה נבלעים במקומן אמאי מועלין בזה יותר מזה דבתרומת הדשן מועלין כדאמר לעיל ס"פ ב"ש (דף מו.) ובדישון מזבח ומנורה תנן במעילה דלא נהנים ולא מועלים וי"ל דשאני תרומת הדשן דגלי קרא ושמו וכי תימא כיון דנבלעין היכי משכחת בהו מעילה שמא לא היו נבלעין מיד ור"ת אומר דתרומת הדשן לא היה נבלע מדלא חשיב להו ביומא (דף כא.) בהדי אינך דנבלעין דישון מזבח הפנימי והמנורה ואומר ה"ר יום טוב דאין זו ראיה דה"נ בת"כ (סדר ויקרא פ' ט) דחשיב ב' בתי דשנים הן אחד בדרום דמוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה ולא חשיב תרומת הדשן אף על פי שהיתה שם כדתנן בתמיד".
- •
- • המפרש מסכת תמיד דף כח: "הילכך מניח את הדשן רחוק מן המזבח עשרים אמות מקום שנותנין שם מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה וכל אלו נבלעים במקומן אבל תרומת הדשן נ"ל דלא היתה נבלעת מדאמרינן ביומא (דף כא) עשרה נסים נעשו לאבותינו כו' ופרכינן ותו ליכא והאמר אביי מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן ואם איתא דתרומת הדשן כמו כן נבלעת ה"ל לאחשובה ואמרינן בכריתות (דף ו) ושמו מלמד שטעונין גניזה דאסור ליהנות מתרומת הדשן".
- • בעל הטורים ויקרא פרשת צו פרק ו-ג "ושמו (352) בגימטריא ונבלע במקומו (352) (עי' שם כא. תוד"ה נבלעין):
רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנין מוראות העוף האם זה היה מקום שנבלע ? או מדורה?
ודישון מזבח הפנימי והמנורה: