* ישנה מחלוקת בגמ' במסכת יומא כ: בין רב לרב שילא. לרב "הגבר" הוא אדם המכריז על הזמנים בבית המקדש ולרב שילא "הגבר" הוא תרנגול. וזה לשון הגמרא: "מאי קריאת הגבר? רב אמר קרא גברא, רבי שילא אמר: קרא תרנגולא".
* גם רב שילא מסכים כי היה כרוז בבית המקדש, אבל קריאת הגבר הינה קולו של התרנגול ולא קולו של הכרוז.
*
הויכוח בין ר' שילא לרב בדרשה מהו קריאת הגבר ?עריכה
*
* רב הזדמן לישובו של ר' שילא בבבל ואף אחד לא הכיר את רב שם. ר' שילא דרש באותה עת לפני הציבור על "קריאת הגבר" ורב התנדב להיות המתורגמן של ר' שילא מאחר והמתורגמן הקבוע נעדר באותו יום מהדרשה. ר' שילא אמר בדרשה שקריאת הגבר הוא "קרא תרנגולא" ורב תרגם את דבריו לציבור כי הכוונה "קרא גברא". גער ר' שילא ברב על כך שהוא תרגם שלא כדבריו. השיב רב לרב שילא בדרך משל : "אבוב לחרי - זמר, לגרדאי לא מקבלוה מיניה?" ופירושו: מנגינה שהוערכה ע"י אנשים חשובים, לא תתקבל בקרב אנשים פשוטים?! ואף לעניינינו , את ההסבר כי קריאת הגבר הוא הכרוז בבית המקדש אמרתי אותו בפני רבי חייא והסכים לפירושי, (רבי חייא היה מאחרוני התנאים ורב ור' שילא היו כבר אמוראים) ואתה שולל פירושי וממשיך להתעקש כי מדובר בקול התרנגול?
המפרש במסכת תמיד דף כו. סובר כמו רב שילא, ומפרש שקריאת התרנגול היא עשר שעות (זמניות) לאחר תחילת הלילה דהיינו שעתיים לפני הבוקר. וזה לשון המפרש: "הוא בא מקרות הגבר - תרנגול בשליש הלילה לאחר חצות".
וכן סובר המאירי שקריאת התרנגול לרב שילא הוא הרבה יותר מוקדם מזמן קריאת הכרוז. וזה לשון המאירי בבית הבחירה מסכת יומא דף כ:: "אמרו, מאי קריאת הגבר? רב אמר קרא גברא על הדרך שביארנו במשנתינו ור' שילא אמר קרא תרנגולא והוא שיעור מוקדם הרבה לראשון". ויוצא שזמן קריאת הגבר לר' שילא הוא עדיין לילה. ולרב באזור עלות השחר לרוב המפרשים.
ואפשר להביא ראיה לשיטת המפרש והמאירי מהגמרא בפסחים דף ב: שמביאה משנה שאומרת: "עד מתי אוכל ושותה - עד שיעלה עמוד השחר. דברי רבי אליעזר בן יעקב. רבי שמעון אומר: עד קרות הגבר". משמע שקריאת התרנגול היא קודם לעלות השחר. וכן כותב המנחת חינוך מצוה קלא שתרומת הדשן הינה בלילה ולא ביום: "ועי' באריכות בתוס' שם ובתוס' זבחים פ"ו ועי' יומא כ"ז ע"ב תוס' ד"ה א"ד כ' דהרמת הדשן זמנה אינו אלא בלילה א"כ מבואר דזמנה אינה ביום".
תוס' יומא כז: כותבים שזמן תרומת הדשן הינו בלילה, ונראה כי תוס' סוברים כשיטת ר' שילא שקרא תרנגולא שהוא זמן לילה. וזה לשונם: "ותרומת הדשן זמנה אינה אלא בלילה כדאמר לעיל [כ.] כל הלילה והרים כ"ש סידור מערכה כיון דזמנה רק בלילה כדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה"
מצד שני אם קול התרנגול הוא בלילה מדוע מברכים "הנותן לשכוי בינה" ביום אם התרנגול קורא בלילה, והנה הגמ' מסכת ברכות דף ס: משמע שקול התרנגול הוא ביום ולא בלילה: "כי שמע קול תרנגולא, לימא: ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה"
והרא"ש מסביר: רא"ש מסכת ברכות פרק ט: "דאף אם ישן אדם בבית אפל יבחין ביאת היום ע"י קול התרנגול" אם כן משמע כי קול התרנגול הינו ביום ולא בלילה.
תוספות מסכת ברכות דף ס: "כי שמע קול תרנגולא אומר ברוך שנתן לשכוי בינה להבחין - והוא הדין אפילו כי לא שמע דאין ברכה זו אלא להבחנה על הנאת האורה שתרנגול מבחין והוא נהנה מן האור".
תוצאות מחקר אוניברסיטה מיפן על זמן קרקור התרנגוליםעריכה
אוניברסיטת נגויה (Nagoya University), מיפן ערכה מחקר מתי התרנגולים מתחילים לקרקר בבוקר? החוקר הראשי של המחקר הוא טאקשי יושימורה (Takashi Yoshimura) ומסקנות המחקר ממחישים את שיטת המפרש על תמיד ששעתיים לפנות עלות השחר מתחילים לקרקר התרנגולים.
יש תמיד תרנגול דומיננטי שהוא המקרקר הראשי והוא מעורר את השחר...ואז שאר התרנגולים מצטרפים אליו לקרקור הקוקוריקו. שמו את התרנגולים 12 שעות יום ו 12 שעות חושך במשך שבועיים. ואז התברר שהתרנגולים החלו לקרקר שעתיים לפני הדלקת האורות.
ומצד שני עשו החוקרים ניסיון נוסף ושמו אותם 24 שעות ביממה בחשיכה כמעט מוחלטת עם אור חלש מאוד במשך 24 שעות ביממה מבלי שייחשפו לאור. התרנגולים יצרו לעצמם יממה של 23.8 שעות. והם קרקרו כל יום באותו זמן. וזה מוכיח מסקנה הפוכה שהתרנגולים מקרקרים בלי קשר לאור ויש להם שעון פנימי אוטומטי.
מתי הכרוז הכריז בבית המקדש, בעלות השחר או סמוך לו?עריכה
* עדיין הדברים לא ברורים האם היה זמן מדוייק של זמן עלות השחר, או מעט לפני עלות השחר, הרמב"ם ורבינו יהונתן כותבים לפעמים זמן עלות השחר ולפעמים אחרי עלות השחר.
* • רבינו יהונתן על הרי"ף מפרש במסכת יומא דף כ. שקריאת הגבר הוא קריאת הכרוז, וקריאת הכרוז הוא סמוך לעלות השחר, וזה לשונו: "ובכל יום ויום בחול תורמין בקריאת הגבר, דהיינו קרא גברא, והוא שומר בית המקדש או מגדל, שקורא סמוך [לעלות] השחר, עמדו כהנים על (מעמדכם) [עבודתכם] ולויים בדוכנכם וישראל למעמדם".
* • וכן כותב הרמב"ם בפירוש המשניות לקמן פרק ג משנה ח: "וגבני כרוז, היה מכריז לפני עלות השחר ואומר עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם".
* • הרמבם בפירוש המשניות סוכה פרק א משנה ב "תרגום קאפח" :"יש שאמרו בתלמוד שהיא קריאת התרנגול. ויש אומרים שהיא הכרזת איש שהיה מכריז במקדש בזמן עלות השחר".
* • אולם מפרש רבינו יהונתן במסכת סוכה דף כג. וזה לשונו: "קרא הגבר, גביני כרוז שקורא סמוך לעמוד השחר עמדו כהנים לעבודתכם ולויים לדוכנכם וישראל למעמדכם".
* ומצד שני ביד החזקה ברמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ז הלכה ב כותב שהכרוז מכריז סמוך לקרבן שמשמע לא בעלות השחר ולא סמוך לו אלא הרבה יותר מאוחר, מאחר קרבן התמיד היא מצווה שעושים אחרי תרומת הדשן שכבר האיר פני המזרח וזה לשונו : "כל אחד ואחד מממונים אלו תחת ידו אנשים הרבה, כדי להכין המלאכה שהוא ממונה עליה, זה שעל הזמנים הוא ואנשיו משמרים את הזמנים כיון שיגיע עת הקרבן מכריז הוא או אחד מאנשיו ברשותו ואומר עמדו כהנים לעבודה ולוים לדוכן וישראל למעמד וכיון שישמע קולו יבוא כל אחד למלאכתו".
*
* יעקב רוזמן :
* • וכן הוא בתפארת ישראל שם אות ל"ב ומסיק כבגמ' יומא כ' ב' עכ"ל
* • אך במאירי יומא שם בד"ה המשנה הששית כתב דהוא לזמן עלות השחר משמע דוקא בעלות השחר אך בדבריו בסוכה נ' א' כתב גביני כרוז שקורא סמוך לעלות השחר ולכן אולי גם דבריו ביומא מתפרש כך ומש"כ לזמן היינו סמוך לעלות השחר ומתפרש לזמן כמו עד שמגיע הזמן, ובאמת בשי' הרמב"ם דסובר דתורם אחרי עלות השחר היה לכ' מתאים יותר לומר דהיה בזמן עלות השחר דוקא וכמו שכתבתם וצע"ק דבריו בפיה"מ הנ"ל.
* • מהרש"א חידושי הלכות מסכת סוכה דף נא עמוד ב בד"ה קרא הגבר תקעו כו' מקרות הגבר ועד צפרא אי פסלה בלינה כו' עכ"ל מפי' מהרש"ל קרות הגבר הוא עלות השחר וצפרא הוא האיר המזרח ע"כ תוכן דבריו נראה מדבריו דפסול לינה תליא בהאיר המזרח שהוא הנץ החמה ואינו כן מתוך השמועה שם אלא דפסול לינה תליא בעמוד השחר וכמ"ש כאן אבל מי הכיור עצמו נפסלין בעמוד השחר דהשתא צפרא הוא עמוד השחר וקרות הגבר הוא קודם לו בסמוך כדמשמע שם מתוך השמועה ועלות השחר הוא עמוד השחר כדמוכח בפרק שני דמגילה ע"ש:
* • תלמוד בבלי מסכת יומא דף כב עמוד א :"גמרא. והא מעיקרא מאי טעמא לא תקינו לה רבנן פייסא? - מעיקרא סבור: כיון דעבודת לילה היא - לא חשיבא להו, ולא אתו. כיון דחזו דקאתו ואתו לידי סכנה - תקינו לה פייסא"
*
*
* תוס יומא כז:
* :
* :
* ותרומת הדשן זמנה אינה אלא בלילה כדאמר לעיל [כ.] כל הלילה והרים כ"ש סידור מערכה כיון דזמנה רק בלילה כדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה ומינה נפקא לן לקמן בפ"ג (דף לג.) סידור מערכה וסידור שני גזירי עצים לא הויא אלא ביממא כדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר ומינה נפקא לן לקמן בפ"ג (שם) סידור שני גזירין דדוקא עבודת יום שיש אחריה עבודת יום לא חשיב תמה כגון קבלה והולכה שיש אחריה זריקה ואידי ואידי עבודת יום נינהו אבל חדא בלילה וחדא ביום נימא שפיר דעבודה תמה היא. ומשני סוף עבודה דיממא לעולם סידור מערכה לאו עבודה תמה כיון שיש אחריה סידור שני גזירין דהוו גמר הסידור ואע"ג דהא הויא בליליא והא הויא ביממא ודקשיא לן מאברים ופדרים שאני התם דתרומת הדשן לא שייכא לה ואינה גמר עבודתה וטפילה לה דאדרבה העלאת אברים עצמה טפילה לגמר עבודת יום שלפניה היא והרי תרומת הדשן שיש אחריה עבודה הוצאת הדשן דחשיבא עבודה לר' יוחנן גופיה אליבא דת"ק דר"א דפסיל בה בעלי מומין ואפ"ה זר חייב עליה ללוי ואפילו רב לא פטר אלא משום דעבודת סילוק היא אבל עבודה תמה מיקרי ואמאי הא יש אחריה הוצאה אלא על כרחך כיון דתרומת הדשן דוקא בלילה והוצאה אי בעי ביממא אי בעי בליליא איקרי שפיר עבודה תמה כ"ש סידור מערכה דהוא בליליא דווקא דעבודה תמה היא אע"ג דיש אחריה סידור ב' גזירין כיון דהא דוקא בליליא והא דוקא ביממא ומשני תחילת עבודה דיממא היא כלומר הוצאה לא שייכא לה ולא גמר עבודתה היא דתרומת הדשן היא תחילת עבודת יום דאי בעי לא עביד שום עבודה אחריה אלא עבודת יום דהוצאת דשן אינה עבודה בכל יום אלא כשהיו צריכים דאמר בפ"ב דתמיד וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח מתקיף לה רבא ותיבעי פייס כל זה מאיכא דאמרי דלעיל איכא דאמרי לישנא אחרינא באתקפתא דרבא והא דללישנא קמא לא פריך כי הכא יפיסו לה בפני עצמה היינו משום דהכא משמע לן דקאמר מפני שהיא עבודה תמה שאין אחריה עבודה לעולם וקס"ד דוקא עבודה הדומה לה שאין אחריה עבודה בשום פעם בו ביום ולהכי פריך כיון דחשובה כל כך יפיסו לה בפני עצמה והיינו דקא פריך למימרא דעבודה תמה שמעולם אין עבודה אחריה בעי פייס הא לאו הכי לא והרי אברים ופדרים דזמנין כשנעשין בלילה יש אחריהן תרומת
*
האם קריאת הכרוז וקריאת התרנגול הם זמנים שונים?עריכה
כתב הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פרק ב הלכה יא): "אימתי תורמין הדשן בכל יום, משיעלה עמוד השחר". ודייק ממנו הלחם משנה (שם) שסובר שקריאת התרנגול והכרוז הם אותו זמן, (מזה שהרמב"ם לא פירש אם הולכים לפי קריאת התרנגול או לפי קריאת הכרוז), וזה לשונו: "ורבינו ז"ל לא ביאר כלל מזה, אלא סתם "משיעלה עמוד השחר" ולא ידעתי למה? ואולי דמשמע ליה דאידי ואידי חד שיעורא הוא".
* ולכאורה קשה, למה הלחם משנה אומר בשיטת הרמב"ם שקריאת התרנגול וקריאת הכרוז הם זמן אחד, הרי אפשר לומר שהרמב"ם פסק כרב שקריאת הגבר הוא קריאת הכרוז, ובאמת קריאת התרנגול וקריאת הכרוז אינם באותו הזמן? וזה ברור שהפיס על תרומת הדשן ובילוש העזרה והגעת הממונה היה לפני הכרוז, מאחר והרמבם כותב על בילוש העזרה "שכסדר הזה עושין בכל לילה ולילה" ואם הממונה הגיע רק קרוב לעלות השחר, אז מדוע כותב שזה היה בלילה. וזה לשונו רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ח הלכה יב: :"כסדר הזה עושין בכל לילה ולילה חוץ מלילי שבת שאין בידם אור אלא בודקין בנרות הדלוקין שם מערב שבת"
וכן שואל המנחת חינוך:" מנחת חינוך מצוה קלא :"איך הלחפ משנה סובר שמדובר באותו זמן של תרנגול וקריאת הכרוז הרי תוס' מסכת יומא לג. כותב: ד"ה אביי "תרומת הדשן עיקר מצותה רק בלילה אבל הני אי בעי למעבדינהו ביממא הרשות בידם" ולכן צועק המנחת חינוך: "מבואר דקריאת הגבר הוא קודם עלות השחר". ומוכיח המנחת חינוך גם ממסכת זבחים כ. שמזמן קריאת הגבר עד צפרא שזה עלות השחר לא פוסל לינה. משמע שקריאת הגבר הוא לפני עלות השחר. וזה לשונו:"מבואר שם לעולם רבי ולינה דרבנן ומודה דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה ולינה הוא בעה"ש מבואר להדיא דקריאת הגבר הוא קודם עה"ש ע"ש בסוגיא וצ"ע על הר"מ שכתב שהוא בעה"ש"
אולם מצד שני משמע מהתוספתא במסכת פסחים פרק י שזמן קריאת הגבר הוא יום ולא לילה, וזה לשונה: "מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהן ונועדו והלכו להן לבית המדרש". משמע שזמן קריאת התרנגול הוא כבר בבוקר, (כי שם חייבים לפרש "קריאת הגבר"-קריאת התרנגול).
מסכת דרך ארץ: "היוצא בדרך לבדו קודם קריאת הגבר דמו בראשו, ר' יאשיה אומר לא פחות משנים, ובאי זה תרנגול אמרו, בתרנגול הבינוני שנאמר מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה ?!
*
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף כ עמוד א :"אמר רבי יוחנן: קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן - למחר אינו צריך לקדש, שכבר קידש מתחילת עבודה. למאן? אי לרבי, האמר: פסלה לינה! אי לרבי אלעזר בר"ש, האמר: אין צריך לקדש אפי' מיכן ועד עשרה ימים! אמר אביי: לעולם לרבי, ולינה דרבנן היא, ומודי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה. רבא אמר: לעולם רבי אלעזר ברבי שמעון [היא, וראה ר"י דבריו] בתחילת עבודה ולא בסוף עבודה. מיתיבי: ראוהו אחיו הכהנים שירד, והן רצו ובאו מיהרו וקידשו ידיהם ורגליהם מן הכיור??!!
תוספות מסכת סוכה דף נא עמוד ב: קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו - תימה דמשמע שמקרות הגבר הולכין לשאוב מים וא"כ היו נפסלין בלינה דע"כ לא פליגי פ"ב דזבחים (דף כ.) אלא לענין קידוש ידים ורגלים מקרות הגבר ועד צפרא [אי] פסלא בלינה או לא אבל מי הכיור (עצמו) נפסלין בעמוד השחר כדמוכח התם ואפי' סילקן מן הכיור אחר קרות הגבר הדר משקע ליה וי"ל דשוהין היו בתקיעות ובתרועות ובהפיכת פניהם למערב וגם בחזרה לאחר מילוי והיה מאיר היום קודם שיגיעו לעזרה ועד שיקדשן בכלי לא הוכשרו ליפסל בלינה כדתנן פרק חטאת העוף במסכת מעילה (דף י.) גבי נסכים ואף על פי שהצלוחית היתה מקודשת מכל מקום אין כלי שרת מקדשין בחוץ אלא בפנים.??!!
גבורת ארי מסכת תענית דף יב עמוד א *לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל. פירש רש"י אבל גמר דברי הכל אינו אוכל. ומשמע מדהוסיף תיבת דברי הכל והא לישנא לא שייך אלא היכא דקאי אאיזה פלוגתא נראה לי דמפרש להאי לא שנו הכי לא שנו דלמר אוכל עד שיעלה עמוד השחר ולמר אינו אוכל מקריאת הגבר ואילך אלא שלא גמר אבל גמר דברי הכל אינו אוכל מקריאת הגבר ואילך. דבחדא סגי קריאת הגבר בלא גמר ובגמר אפילו קודם קריאת הגבר שוב אסור לאכול למ"ד עד קריאת הגבר. ולמ"ד עד שיעלה עמוד השחר בגמר מודה דאסור מקריאת הגבר אבל קודם לו אפילו גמר מותר. ולמ"ד עד קריאת הגבר כולה מילתא ביה תליא ולא שנא בין גמר ולא גמר. זה מוכרח לפרש"י שהוסיף דברי הכל. ולכאורה על דרך זה צריך לפרש ללישנא בתרא דקאמר אבל ישן אינו אוכל דלדברי הכל קאמר לה ומקריאת הגבר מיירי אלא שרש"י פירש בסמוך והלכה כמאן דאמר אוכל ושותה עד שישן קבע ועד שיעלה עמוד השחר כרבי ואו או קאמר והוה ליה להתנות עד שישן קבע לאחר קריאת הגבר ואפשר שמחלק בין גמר לישן דשינת קבע הוי הפסק טפי ואפילו קודם קריאת הגבר אינו אוכל לדברי הכל. מכל מקום מפשטא דשמעתא משמע דאין לחלק בין גמר אליבא דלישנא קמא ובין ישן אליבא דלישנא בתרא לרבי דזה בעי נמי לקריאת הגבר בהדיא לאיסורא ולישנא בתרא לא צריך ישן לקריאת הגבר ובישן לחוד אסור.
* • מיהו קשה לי על שיטה זו דאי הא דאמר אינו אוכל אליבא דרבי היינו לאחר קריאת הגבר דוקא. מאי פריך אביי מהא דגמר ועמד הרי זה אוכל דילמא מיירי קודם קריאת הגבר דאף על גב דקתני לה סתמא בעל כרחך לא מילתא פסיקתא היא דהא משני התם בשלא סילק אבל סילק לא אף על גב דקתני סתמא ועוד קשה לי מריש פרק קמא דפסחים שהבאתי בסמוך דקאמר בשלמא לדידי אשכחן דפלגי רבנן בין יממא לליליא גבי תענית ציבור דאוכל עד שיעלה עמוד השחר אבל ביממא גופא לא אשכחן דפליג לומר דעד הנץ החמה מותר ואחר כך אסור ואי אפילו למאן דאמר עד שיעלה עמוד השחר מכל מקום בגמר בקריאת הגבר תליא איסורו אם כן אפילו אליבא דידיה נמי אשכחן בלילה גופא דפליג בגמר בין קודם קריאת הגבר לאחריו. ואם כן הוא הדין נמי דיש לחלק ביממא גופה דמ"ש מלילה וכ"ש למאי דפירשתי לעיל דלשיטת רש"י בע"כ ללישנא בתרא דישן נמי צריך לקריאת הגבר דהשתא כ"ש דתקשה כדפרישית. אבל איני יודע למה פירש כן דודאי הא דאמר אבל גמר או ישן אינו אוכל בהא לחוד תליא איסורא ואפילו קודם קריאת הגבר נמי אינו אוכל ואף על גב דלישנא לא שנו דקאמר לכאורה משמע דקאי אקריאת הגבר או עמוד השחר דמיירי בברייתא להדיא מכל מקום יש לפרש הכי לא שנו דמותר לאכול לילה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא שלא גמר או ישן אבל גמר או ישן אסור מיד אפילו קודם לקריאת הגבר או עמוד השחר:
* •
* תלמוד בבלי מסכת סוכה פרק א משנה ב פירוש המשניות לרמבם:"יש שאמרו בתלמוד שהיא קריאת התרנגול. ויש אומרים שהיא הכרזת איש שהיה מכריז במקדש בזמן עלות השחר".
* והנה על התוס' בסוכה נ"א ב' כותב החכמת שלמה (הגהות המהרש"ל) דקרות הגבר היינו עלות השחר, ולדבריו המים שקידש בהם ראוי לפסול בלינה עד הנץ החמה וזהו כוונת הגמ' בזבחים שהובא שם דקידשו לתרומת הדשן ודן הגמ' שם דראוי לפסול בלינה מקרות הגבר עד צפרא פסלה דהיינו מעלות השחר עד הנץ החמה והמהרש"א שם חולק עליו וכתב דמשמע מתוך השמועה ביומא דהכוונה קודם לו בסמוך לו והפסול לינה מזמן קרות הגבר עד עלות השחר, ונמצא דקיים בעיקר הענין זה מחלוקת בין המהרש"א והמהרש"ל, וכעת ראיתי בערוך לנר שם בסוכה דלומד דשי' מהרש"ל עולה לדעת הרמב"ם וכמו שדיברנו ושי' המהרש"א נראה כן ברש"י זבחים כ' א' (לא עיינתי ברש"י כעת ולפום ריהטא אולי אינו כתוב בהדיא אך יש ללמוד היטב סוגיא זבחים כ' סוף עמוד א' ושם בזבחים כ"א א' מאמר רבי חייא בר יוסף עד סוף עמוד ב' עד גופא וכו' עם רש"י כדי לעלות על בירור השיטה שם להבין היטב מש"כ המהרש"א דכן הוא משמעות הסוגיא והערוך לנר דכן הוא משמעות רש"י). אך על דברי הערוך לנר יש עדיין להעיר מפיה"מ דכתב סמוך לעלות השחר אך יתכן דאין סתירה דהכוונה בסביבות עלות השחר ומקרות הגבר עד צפרא עדיין מסמוך לעלות השחר עד הנץ החמה וכפירוש המהרש"ל.
* הדברים הנ"ל נכתבים לפום ריהטא כשראיתים כעת לפני זמן קצר בלי בירור כל הצורך [וגם בדברי הגבורות ארי לא עיינתי עדיין], אך חשבתי שכדאי לענות תיכף דמי יודע עם הבלבולים של בין הזמנים וכו' וכמו שאמרו חז"ל אל תאמרו לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה, ואתכם הסליחה
איך יצא מביתו לפני קריאת הגבר הרי יש איסור ללכת יחידי בלילה?עריכה
* • מסכת דרך ארץ: "היוצא בדרך לבדו קודם קריאת הגבר דמו בראשו" וכן מסכת חגיגה דף ג: :"תנו רבנן: איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו" ". ושאלתי את הגאון ר אליהו לרנר ואומר לי :"ששלוחי מצווה אינם ניזוקים". אולי אפשר לומר שהממונה הגיע עם גבאי או מלווה ביחד מביתו.
