משתמש:זכרון משה/ספר יבנה המקדש/טומאת קרי בבית המקדש
אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו עריכה
האם הקרי אירע לכהן בבית המוקד או גם בבית אבטינס ובית הניצוץ? עריכה
- הראב"ד סובר שגם לכהנים בשאר הלשכות יורדים לבית הטבילה ולא רק לכהנים שהיו בבית המוקד. וזה לשונו: "נראה הכולה קאי בין לאותם שומרים בבית אבטינס ובית הניצוץ ובין לאותם ששומרים בבית המוקד"
במסיבה ההולכת תחת הבירה עריכה
היכן הייתה המדורה? עריכה
תפארת ישראל - יכין מסכת מידות פרק א משנה ט יכין סז: מסביר כי מדובר במעבר עם שיפוע שיורדים כלפי מטה, "במסיבה. כעין כבש הי' שיורד בה למערה"
מהו הבירה? מקום מסוים בהר הבית או כל המקדש קרוי בירא? עריכה
יש מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש מה הכוונה בירה. לפי גרסת הירושלמי המחלוקת האם הבירה זה מקום מסוים בהר הבית, או שכל הר הבית קרוי בירה. אבל בוודאי המקווה לא היה מתחת לשטח העזרה. ירושלמי מסכת פסחים פרק ז דף לה :"אמר רבי יוחנן מגדל היה עומד בהר הבית והיה קרוי בירה רבי שמעון בן לקיש אמר כל הר הבית קרוי בירה לעשות הכל ולבנות הבירה אשר הכינותי"
- אולם לפי הבבלי משמע כי ריש לקיש סובר כי גם הר הבית וגם העזרה נקראים בירה.
זבחים דף קד: "מאי בירה? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מקום יש בהר הבית ובירה שמו; ור"ל אמר: כל הבית כולו קרוי בירה, שנאמר (ואל) הבירה אשר הכינותי"
- ובמסכת יומא יש גרסה מעט שונה במקום "כל הבית" כתוב "כל המקדש": דף ב. "מאי בירה? - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מקום היה בהר הבית, ובירה שמו. וריש לקיש אמר: כל המקדש כולו קרוי בירה, שנאמר הבירה אשר הכינותי".
- וכן כתוב בבבלי:
עמוד מלמעלה עד למטה עם מדריגות עגולות שיורדים בסיבוב כמו קפיץ עגול "
והנרות דולקין מכאן ומכאן עריכה
היכן דלקו הנרות במנהרה או במקווה? עריכה
- המפרש מסכת תמיד דף כו. :"במחילה כדי להאיר לו".
עד שהוא מגיע לבית הטבילה
ומדורה היתה שם
האם היו חלונות אוורור? עריכה
היכן מוקם המדורה בחדר המקווה או במנהרה? עריכה
הרב יהודה לייב פרידמן שואל אותי האם הייתה אוורור ליציאת העשן והרי מדובר במערה תחת בית המקדש
מה מטרת המדורה ? עריכה
תפארת ישראל - יכין מסכת תמיד פרק א יכין יט) :"ומדורה היתה שם. בבית הטבילה, שיתחמם בה קודם ואחר שטבל"
• והאם המדורה אולי הייתה עם מחיצה עי המקווה על מנת לחמם את החדר וגם לחמן את המים עם מחיצה מפיסקה בין בור המקווה לבור המדורה או חבית עם מדורה שטבולה שקועה בתוך המים לחמם. אפשרות שלישית שהיה ברזל טבול בתוך המדורה וחלק מהרבזל או נחושת נכנס למים לחמם. • מסכת תמיד דף כו עמוד א המפרש כו. תמיד דה ומדורה הייתה שם "במחילה סמוך לבית הטבילה אחר שטבל מתחמם שם". המוקד. וזה ובית כסא של כבוד וזה היה כבודו א. מה המשנה לחדש שאם בית הכסא סגור אז לא נכנסים זה ברור אם זה סגור לא פורצים לשם ב. מה היה עושה הכהן שהגיע למקווה שגילה שיש אדם נוסף בבית הכיסא?
"המפרש כו. מסכת תמיד דף כו עמוד א המפרש ובית הכסא של של כבוד – "וזהו כבודו לפי שיש בו פתח ואדם שנכנס שמה ימצאהו נעול סגור היה חוזר לאחוריו לפי שמבין שיש בו אדם".
מה היה עושה הכהן שהגיע למקווה שגילה שיש אדם נוסף בבית הכיסא? עריכה
הרב יהודה לייב פרידמן סובר שהוא לא היה נכנס למקווה על מנת לא לבייש את הבעל קרי או את עצמו לפי לשון המפרש ז ברור שהוא הסתלק משם עד שהכהן הקודם עזב. אין שני כהנים במקווה באותו זמן. וזה לשון המפרש המפרש כו. מסכת תמיד דף כו עמוד א המפרש ובית הכסא של של כבוד – "וזהו כבודו לפי שיש בו פתח ואדם שנכנס שמה ימצאהו נעול סגור היה חוזר לאחוריו לפי שמבין שיש בו אדם".
מצאו נעול יודע שיש שם אדם פתוח יודע שאין שם אדם ירד וטבל עלה ונסתפג עריכה
האם להתנגב אחרי הטבילה זהו הלכה? עריכה
• משנה למלך הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ב כותב שהסיבה שהרמב"ם חוזר וכתוב את לשון המשנה שהכהן גדול התנגב במגבת משמע כי מדובר בחיוב משום איסור חציצה, ושמא נשאר עליו לכלוך ממימי המקווה :"דאפילו נימא אחת או עפר אם היתה בין בשר לבגד הרי זו חציצה ועבודתה פסולה וכמ"ש רבינו בפ"י מהל' כלי המקדש הל' ו'. ולפי זה יש לחוש שמא בטבילה נדבק בבשרו מעפרירות המים נימא או עפר ומש"ה חייב להסתפג אחר טבילה"
- התפארת ישראל מסביר ביומא מדוע לאחר שטבל הכהן הגדול ביום הכיפורים במקווה כתוב "ונסתפג" מסביר כי הסיבה שלא ילכלך את בגדי הכהונה:"פשט ירד וטבל עלה ונסתפג" פרק ג משנה ד יכין כא :"ונסתפג. נתקנח שלא ילכלך הבגדים"
ונתחמם כנגד המדורה בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עריכה
איך חזר הכהן בעל קרי שטבל לבית המוקד הוא אמור להיות לצאת ממחנה לויה? עריכה
"המפרש כו. מסכת תמיד מסביר המפרש שני הסברים:
- האיסור רק מדרבנן ולכן לא רצו להטריד אותו לצאת בלילה
- חציו של חול של בית המוקד לא היה לו אפילו קדושת הר הבית. מאחר רצפת בית המוקד החלק של החול לא היה בגובה לא של הר הבית ולא של העזרה וזה לשונו: המפרש מסכת תמיד דף כו עמוד א "אין להוכיח מכאן דאיכא למימר אותו חציה בחול לא היתה הכיפה שוה לקרקע הר הבית וקי"ל בפסחים (דף פה:) דגגין ועליות לא נתקדשו ל"ש גגי עזרה ול"ש גגי ירושלים בקדושת ירושלים"
עד שהשערים נפתחים עריכה
1. פתיחת שער הגדול של ההיכל 2. קריאת הגבר 3. שני כהנים תוקעים בחצצורות תקיעה תרועה תקיעה. הם עומדים ב ???????? האם הם עמדו על שלחן החלבים כמו לפני ניסוך היין?
האם המתין לממונה שנכנס לפני עלות השחר לבית המוקד או לפתיחת על 7 שערי העזרה? עריכה
מלשון הרמב"ם משמע כי ממתין עד לזמן שנפתחים כל שבעת שערי העזרה,ולא לזמן המוקדם יותר שמגיע הממונה, ומתי פתחו את השערים, בזמן שחיטת התמיד שזה הזמן שנפתח שער הגדול של ההיכל, הלכות בית הבחירה פרק ח הלכה ז :"ויושב אצל אחיו הכהנים עד שנפתחין השערים בבוקר יוצא והולך לו".
יוצא והולך לו עריכה
למה הוציאו את הטבול יום מחצי החול של בית המוקד הרי בשטח החיל או הר הבית מותר לטבול יום להיות? עריכה
• הרמב"ם על משנה מסכת תמיד פרק א משנה א מדבר על הכהן שנטמא בטומאת קרי וטבל וחזר לשבת בבית המוקד והמשנה שלנו אומרת שהוא יוצא בבוקר מבית המוקד: "יוצא והולך לו מפני שהוא טבול יום ואסור לו להכנס לעזרה עד שיעריב שמשו כמו שיתבאר בתחלת כלים" •
- תלמוד בבלי מסכת תמיד דף כז: . "אירע קרי באחד מהן [וכו']. מסייע ליה לר' יוחנן, דאמר: מחילות לא נתקדשו, ובעל קרי משתלח חוץ לשני מחנות".
- • הגמ' במסכת יבמות דף ז: "דתניא: מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח, וראה קרי בו ביום וטבל, אמרו חכמים: אף על פי שאין טבול יום אחר נכנס - זה נכנס, מוטב שיבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת; ואמר ר' יוחנן: דבר תורה אפי' עשה לית ביה, שנאמר: ויעמוד יהושפט בקהל יהודה לפני החצר החדשה, מאי, חצר החדשה? אמר (ר' יוחנן),שחדשו בה דברים, ואמרו: טבול יום לא יכנס למחנה לויה, ואמר עולא: מה טעם? הואיל והותר לצרעתו הותר לקרויו. מי דמי לדעולא?
- • רש"י מסכת יבמות דף ז: לשון רשי :"וראה קרי - להכי נקט קרי ולא טומאת שרץ ונבלה דטמא שרץ ואפי' טמא מת נכנסין להר הבית כדמפרש באלו דברים (פסחים דף סז) שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו ושערי נקנור לא נתקדשו בקדושת עזרה כדאמרינן בכיצד צולין (שם פסחים דף פה: והרי הן כהר הבית ויכול טמא מת ליכנס לשם אבל בעל קרי משתלח חוץ לשני מחנות כזב כדמפרש באלו דברים זב וכל זב לרבות בעל קרי".
- • תוספות מסכת יבמות דף ז: "וראה קרי בו ביום וטבל - פירש בקונטרס דלהכי נקט קרי ולא טמא שרץ ונבילה דטמא שרץ ואפי' טמא מת נכנסים במחנה לויה כדאמר בפר' אלו דברים (פסחים דף סז.) דאפי' מת עצמו נכנס שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו ואין נראה לר"י דהא דאמר וידחה עשה שאין בו כרת היינו עשה דרבנן [כדמפרש ר' יוחנן וטמא מת אין נכנס בחיל נמי מדרבנן] כדתנן במסכת כלים (פ"א מ"ח) החיל מקודש הימנו שאין עובדי כוכבים וטמאי מתים נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם ובכל טבול יום איירי בין דבעל קרי בין דטמא מת שרץ ונבילה דקא איירי בהו התם לעיל ואר"י דנקט בעל קרי לרבותא דאע"ג דאשתלח חוץ לב' מחנות התירו לו חכמים ליכנס דבמקום כרת לא העמידו דבריהם"
- • תוספות מסכת זבחים דף לא עמוד ב :"ובטמאים - ואמרינן נמי בגמ' שחידשו דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה פירוש לא בכל מחנה לויה דמפתח הר הבית עד שער ניקנור מחנה לויה כדתנא בתוספתא ובסיפרי ובפרק בתרא דמכילתין (דף קטז:) ובכלים (פ"א מ"ח) משמע דשרי בכולהו חוץ מעזרת נשים ואפי' טבול יום דזבין וזבות אלא במחנה לויה כגון עזרת נשים דסמוך למחנה שכינה קאמר ובמסכת תמיד משמע דשרי בכל מחנה לויה גבי בית המוקד שזקני בית אב ישנים שם וקתני כשאירע קרי לאחד מהן הולך וטובל וחוזר לאחיו הכהנים עד שהשערים נפתחין והולך לו ואין לך סמוך למחנה שכינה יותר מבית המוקד שחציה בקודש וחציה בחול ובסוטה פרק היה נוטל (דף כ:) (הא) דקתני והם אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה ופריך עלה מהא דדרשינן דטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה ואפי' מת עצמו כדכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו ואי דרבנן אסור מאי קושיא ומתוך כך מחלק רבינו תם דלא גזור היכא דנטמא בעזרה ומורי מתרץ דבעזרת נשים החמירו יותר משאר מקומות אף על פי שסמוכים ממש למחנה לויה לפי שהוא מקום כניסה ויציאה לכל אדם יותר שדרך שם נכנסין לעזרת ישראל דרך שער נקנור שהוא שער האיתון המשמש הכניסה והיציאה והא דפריך בסוטה על מה שאמר הוציאוה משום דקתני הוציאוה תרי זימני דמשמע שהיו נבהלים להוציאה וממהרין מאד ואי לאו דאיכא איסורא דאורייתא לא היו דוחקין כל כך למהר והא דאמר בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פא:) כהן המשמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפצעין את מוחו בגיזרין לאו דווקא חוץ לעזרת ישראל אלא אף חוץ לעזרת נשים וחוץ לחיל וכי ה"ג נמי הוי ההיא דסוטה דקתני שלא תטמא העזרה והיו זקוקין להוציאה אף חוץ לחיל להר הבית דהא מפרש טעמא התם שמא תפרוס נדה וא"ת וכיון דטבול יום מותר בשאר העזרה כדפרישית אמאי איצטריך לו למצורע בערב הפסח לדחות עשה ילך בשאר הלשכות ויכניס שם ידיו לבהונות וי"ל דלא אפשר משום דכתיב פתח אהל מועד והיינו בשער נקנור שהוא מכוון כנגדו ומיהו בקדשי קדשים לא אפשר ליה לטמא לשחוט בצידי העזרה [דשחיטתן] בצפון ולא משכחת פתח מכוון לצד הצפון כדמוכח בגמ' למ"ד מרחק צפון דפריך וליעבד פשפש ומשני הכל בכתב ולפירוש רבינו תם נמי דמפרש דנטמא בעזרת נשים לא גזור
- • תפארת ישראל - יכין מסכת תמיד פרק א יכין כז: "יוצא והולך לו. מדהוא טבול יום עד שתשקע החמה, והרי טבול יום אסור בעזרה, ואף על גב שגם אחר טבילתו יושב בבית המוקד, ואפילו בהחצי שהיה בנוי בחול, עכ"פ מחנה לויה היה, והרי טבול יום אסור במחנה לויה [כיבמות ד"ז], יש לומר דמחנה לויה רק מדרבנן אסור לטבול יום, דיהושפט גזר כן, וכיון דנטמא בפנים והשערים סגורים, הקילו גביה
- וקשה לי, המשנה מסכת כלים פרק א משנה ח: מדברת על עשר קדושות ומפרטת את המקום שאסור לטבול יום להיכנס ובשטח החיל מותר לטבול יום לשהות, אם כן מדוע הוא צריך לצאת משם הרי זה לא שטח העזרה ואין לו קדושה של העזרה? וזה לשון המשנה: "לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם"
- וענה לי הגאון רבי אליהו לרנר שליטא:" אמנם עדיין תלוי עיקר הענין במחלוקת ר"ת ור"י בתוס' זבחים ל"ב א' האם גזרו על כל מקום שהוא סמוך למחנה שכינה ואין לך סמוך למחנה שכינה יותר מבית המוקד וכלשון התוס' שם ורק דלא גזרו לו לצאת משום דנטמא בפנים וזה דעת ר"ת או לא אלא כמורי דהוא הר"י שם דלא גזרו אלא בעזרת נשים ולא בשאר מקומות אע"פ שסמוכים ממש למחנה שכינה, ולפי זה ע"כ צ"ל דהא דיוצא והולך לו משום שאין לו מה לעשות שם משום שאסור להיכנס לעזרה בלא"ה, ואולי גזרו דוקא שיצא משום שחששו שיכנס שלא במתכוין, ועד"ז נראה דיתכן בדברי הרמב"ם בפיה"מ שכתב כת"ר בזה, ובמפרש בתמיד שהבאנו נראה לכ' דסובר כדעת ר"ת דגזרו שם ורק דלא הטריחוהו ללכת ולצאת משם הואיל והוא לילה ואולי זה כוונת ר"ת דלא גזרו לו לצאת משום דנטמא בפנים היינו דלא גזרו לו לצאת תיכף ומיד אלא דממתין עד הבוקר. שו"ר דגם הרא"ש בתמיד הביא עיקר מחלוקת ר"ת ור"י ומדבריו נראה דלר"ת לא גזרו בנטמא בפנים כלל, וצריך בירור עדיין בעיקר הענין וכל מה שכתבתי הן בענין זה והן בשאר ענינים שכתבתם אינן אלא לפום ריהטא ממש.
- • זבחים לב. תוס' החמירו עליו לצאת כמו שמפרש רבינו תם משום דקשיא ליה דהתם אסר ליה לטבול יום ליכנס בעזרת נשים משום דסמוך למחנה [שכינה] ואמרינן נמי בגמ' שחידשו דברים ואמרו טבול יום אל יכנס למחנה לויה פירוש לא בכל מחנה לויה דמפתח הר הבית עד שער ניקנור מחנה לויה כדתנא בתוספתא ובסיפרי ובפרק בתרא דמכילתין (דף קטז:) ובכלים (פ"א מ"ח) משמע דשרי בכולהו חוץ מעזרת נשים ואפי' טבול יום דזבין וזבות אלא במחנה לויה כגון עזרת נשים דסמוך למחנה שכינה קאמר ובמסכת תמיד משמע דשרי בכל מחנה לויה גבי בית המוקד שזקני בית אב ישנים שם וקתני כשאירע קרי לאחד מהן הולך וטובל וחוזר לאחיו הכהנים עד שהשערים נפתחין והולך לו ואין לך סמוך למחנה שכינה יותר מבית המוקד שחציה בקודש וחציה בחול ובסוטה פרק היה נוטל (דף כ:) (הא) דקתני והם אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה ופריך עלה מהא דדרשינן דטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה ואפי' מת עצמו כדכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו ואי דרבנן אסור מאי קושיא ומתוך כך מחלק רבינו תם דלא גזור היכא דנטמא בעזרה ומורי מתרץ דבעזרת נשים החמירו יותר משאר מקומות אע"פ שסמוכים ממש למחנה לויה לפי שהוא מקום כניסה ויציאה לכל אדם יותר שדרך שם נכנסין לעזרת ישראל דרך שער נקנור שהוא שער האיתון המשמש הכניסה והיציאה והא דפריך בסוטה על מה שאמר הוציאוה משום דקתני הוציאוה תרי זימני דמשמע שהיו נבהלים להוציאה וממהרין מאד ואי לאו דאיכא איסורא דאורייתא לא היו דוחקין כל כך למהר והא דאמר בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פא:) כהן המשמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפצעין את מוחו בגיזרין לאו דווקא חוץ לעזרת ישראל אלא אף חוץ לעזרת נשים וחוץ לחיל וכי ה"ג נמי הוי ההיא דסוטה דקתני שלא תטמא העזרה והיו זקוקין להוציאה אף חוץ לחיל להר הבית דהא מפרש טעמא התם שמא תפרוס נדה וא"ת וכיון דטבול יום מותר בשאר העזרה כדפרישית אמאי איצטריך לו למצורע בערב הפסח לדחות עשה ילך בשאר הלשכות ויכניס שם ידיו לבהונות וי"ל דלא אפשר משום דכתיב פתח אהל מועד והיינו בשער נקנור שהוא מכוון כנגדו ומיהו בקדשי קדשים לא אפשר ליה לטמא לשחוט בצידי העזרה [דשחיטתן] בצפון ולא משכחת פתח מכוון לצד הצפון כדמוכח בגמ' למ"ד מרחק צפון דפריך וליעבד פשפש ומשני הכל בכתב ולפירוש רבינו תם נמי דמפרש דנטמא בעזרת נשים לא גזור מ"מ למ"ד מרחק צפון ושחיט בסכין ארוכה עשרים ושתים אמה ואין לחוש בכך [הא דקאמר] דשחיטה כשירה בדיעבד ושמא יגעו בבשר נקט משום קדשים קלים וה"ר אפרים היה מפרש דמשכחת לה דשחיט טמא דרך גגין ועליות דלא נתקדשו ובסכין ארוכה למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה שאין יכול להכניס שם ידו ומיהו התינח בקדשים קלים שיכול לתלות הבהמה ולשחטה אבל בקדשי קדשים לא אפשר דבעינן שחיטה על ירך כדאמר לעיל בפרק שני (דף כו.) אם לא נאמר דעביד בסכין ארוכה מן העליה והגג עד הרצפה ולהאי פירושא לא תקשי לו מיניה ממצורע שיכניס ידיו לבהונות דרך גגין ועליות ולא איצטריך לדחות עשה דהיאך יעלה לגגין דרך הר הבית והחיל:
לאן הלך הכהן לאחר שטבל מטומאת קרי במקווה הביתה או לשער המזרח? עריכה
- תנא קמא במשנתינו כותב משהו כללי :"יוצא והולך לו"
- המפרש סובר כי לפני שהכהן הלך לביתו הוא הלך לשער המזרח תמיד פרק ה משנה ו "וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח"
- עזב את העזרה והלך לשער המזרח
- או לשיטת רבי אליעזר בן יעקב מסכת מידות פרק ב משנה ט "יוצא והולך לו תחת החיל יוצא והולך לו בטדי"
- ר' עובדיה מברטנורא מסכת מידות פרק א משנה ט :"במסיבה ההולכת תחת החיל - יוצא, ואינו חוזר לבית המוקד לפי שהוא טבול יום. ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב, אלא כדתנן בריש תמיד, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים בבית המוקד עד שהשערים נפתחים יוצא והולך לו, שאע"ג שטבול יום אסור ליכנס לעזרת נשים דהיינו מחנה לויה, לזה הקלו, לפי שנטמא בפנים":
- תפארת ישראל - יכין מסכת מידות פרק א משנה ט :"יוצא והולך לו בטדי. הוא שער הבית שבצפון, ומסקנת דברי ראב"י הוא, דסבר לי' שאינו רשאי לשוב לאחיו הכהנים אחר שטבל, מדלא העריב שמשו עדיין, ורק מותר לכנוס למחילה לטבול, דמחילות לא נתקדשו [כפסחים פ"ה ב'], אבל לרבנן לא היה המחילה שטבל בה יוצאת לחיל, ולהכי מדלא אפשר, מותר לשוב לבית המוקד, ולהמתין מלצאת עד שהשערים נפתחים [כתמיד פ"א]: