משפטי שבועות/דיני מקח וממכר/ג

בשער ג' עריכה

(ועיין בריב"ש סי' ס"ח. וטור חו"מ סימן רל"ה) כל פיקח שהביא שתי שערות תתקיים מכירתו בכל דבר. ומי שאינו פיקח בדעת טובה לישא וליתן -- אין מכירתו מקויי' כלל. ומי שלא הביא שתי שערות והוא פיקח תתקיים מכירתו בדברים סגולים. וביאור זה הכלל תחת ד' מעלות.

המעלה הא' -- קטן פחות מבן שש שנה לא תתקיים מכירתו ככלום. כמ"ש אין מעשה הקטנה כלום ומתחייב אביו לפרנסו (בכתובות סוף פר' מציאה האשה).

המעשה השנית -- אחר ו' שנים ועד תשלום י"ב שנה ויום אחד לנקבה, וי"ג שנה ויום אחד לזכר -- תתקיים מכירתם אם יכללו בהם ד' דברים:

  • הא' שיהיה זריז בדרך משא ומתן בידוע ומפורסם לבני אדם.
  • והב' אם תהיה מכירתם במטלטלין אבל לו[1] בקרקעות. ובאלו הב' תנאים אמרו "הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין" (בנזיקין, ועיין בהרשב"א במשנה א').
  • והשלישי אם תהיה מכירתן ומקחן בכדי חייו. ולפי הממון, אם יהיה הממון הרבה יתנו לנער לסחור בו להתלמד ואפילו שאינו לכדי חייו.
  • והרביעי אם אין לנער אפוטרופא לא על פי בית דין ולא על פי אביו, שאם יהיה לנער אפוטרופא אין מקחן מקח ולא ממכרן ממכר, אלא מה שיראה לדיין דרך אחרת להצליח יעשה לפי השעה.


המעלה השלישית משתשלים הנערה י"ב שנה ויום א', והנער י"ג שנה ויום א' -- הדין שיבדקו שניהם עד כ' שנה, אם הביאו שתי שערות ודעתן טובה במשא ומתן תתקיים מכירתן בכל דבר ואפילו בקרקעות שירשו מאביהם. ואם הביאו ב' שערות אז אם אינם בני דעת מכירתן מופסדת. דאמר רב נחמן (פ' מי שמת) בודקין לגיטין ולקידושין ולחליצה ולמיאונין ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ', ואם יודע דרך הקנייה והמכירה ויש לו גם ב' שערות תתקיים מכירתו ותוך הזמן כלפי הזמן.

עוד שם, ויש מן הראשונים שטעו ואמרו אפילו אם הביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן אין יכול למכור. ויודע טיב משא ומתן אינו יכול למכור בנכסי אביו אלא לאחר כ' שנה. אבל בתוך עשרים שנה אין מכירתו מכירה בקרקעות. וזה טעות היא. והספר מביא כמה ראיות על זה. ולאחר עשרים שנה אין צריך בדיקה בשתי שערות לעניין מקח וממכר אלא בדעת ואם הוא פיקח מכירתו מכירה.

והמעלה הרביעית -- אם הוא שוטה אפילו יותר מבן כ' כל מעשיו בטלין ואפילו מה שבידו נוטלין ממנו. והשיכור שלא הגיע לשכרותו של לוט הרי הוא כפיקח לכל דבריו.

ובעניין חרש האריך הרבה והמסקנא היא חרש שאמרו חכמים לא שומע ולא מדבר. אבל חכירתם(?) ונתינתם וקנייתם מקויימת במטלטלין כמו שאמר המשנה חרש רומז ונרמז. בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין. ואמר הגמרא אמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין והא אנן במטלטלין תנן, אימא אף במטלטלין. והילכתא כרב נחמן.

הראשון מומנע האב למכו' הנכסים שהקנה לבנו אחרי מותו כדא' הכותב נכסיו לבנו אחרי מותו, האב אין יכול למכור מפני שכתובי' לבן. והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב. ואם מכר מכירתו מכירה עד שימות.

והב' מה שאמר מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב. מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי אב, ר"י אמר לא קנה לוקח, ר"ל אמר קנה לוקח. והלכתא כר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.

הג' מ"ש נכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים, והבנים מומנעין למכור ואם מכרו מכירתם מכירה.

הד' מי שנתן מתנה לא' ואמר לו אחריך יקנה פלוני -- הראשון מומנע למכור ואם מכר מכירתו מקויימת כמ"ש נכסי לך ואחריך לפלוני יורד הראשון מוכר ואוכל בגרוגרות. רשב"ג או' אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד. ואר"י הלכה כרשב"ג דאמר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד. והנה נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל הב' מוצי' מיד הלקוחות דברי רבי. רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד. וכבר אמר הלכה כרשב"ג. וקשיא דבריו אדבריו. ופיר' דר' דר' לא קשיא, הא לגופא הא לפירא. דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא, הא לכתכלה הא בדיעבד.

הה' -- הבעל מומנע מלמכור נכסי אשתו הכתובים בכתובתה כמ"ש המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור לא ימכור.

הו' ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו ורצה הבעל למכור לא ימכור. אבל אם מכר מכירתו מכירה, מיהא שאמר לא נתנה כתובה ליגבות מחינם(?) וזה במטלטלין. ודין הקרקעות יתבאר במקומו.

הז' מומנע אדם מלמכור קברו ואם מכר מכריתו קיימת.

הח' מומנע אדם מלמכור עבדו לעכו"ם ואם מכר מכירתו קיימת. דהכין אר"יבל המוכר עבדו לעכו"ם קונסים עד עשרה בדמיו, ופירשו דכל יום ויום קא מפקע ליה ממצות.

הט' מומנע אדם מלמכור בהמה גסה לעכו"ם כגון בקר וחמור והדומה להם דהכי אמר ריש לקיש המוכר בהמה גסה לעכו"ם קונסין אותו עד מאה בדמיה אבל מכירתו מכירה.

הי' המוכר דברים האסורים או אסורי הנאה הוא עבר אבל מכירתו מכירה.

פירשנו הדברים שמומנע האדם למוכרן ואם מכר מכירתו מכירה. ועתה נפרש המומנע למכור הדבר המיוחד שלו ואם מכר מכירתו בטלה. והיא ט' פנים:

  • הא' אם יתנה(?) אדם עם חבירו שלא ימכור שדה זה בדמים כך וכך אלא לך ומכרה לאחר בפחות מכירתו בטלה, וכגון זה אמרו הכל פי תנאו.
  • הב' האשה שהיא אשת איש ומכרה נכסיה בלא בעלה מכירתה בטלה. ונכיסה הם על ב' דרכים -- הא' בעיקר והב' בפירות. והמיוחד לה על ב' דרכים -- הא' שדה שייחד לה בעלה לגבות ממנו כתובתה, ומכרה האשה אחרי מכירת אישה -- מכירתה בטלה. דהכי אמרו "לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל. מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים" (פר' האשה שנפלו). והב' מה שהביאה מבית אביה ואינן כתובין בכתובה והם הנקראים נכסי מלוג ומכירתן אין מכירה בטלה אלא לאחר מיתה אם תמות בחיי בעלה, אבל הפירות לא מכרה אלא הן של בעל, ואין לקונה בפירות כל זמן שהבעל בחיים. ואם מת הבעל בחייה נתקיימה מכירתה בקרקע ובפירות מעתה. אבל אם מתה(?) היא בחיי בעלה בטלה המכירה והבעל מוציא מיד הלקוחות.

והנה אמרנו שמכירת האשה בלא אישה בטלה לאחר מיתתה שמפסידה הבעל, אבל הפירות אין לה קיום מכירה כלל. וזה אם לא מכר עמה הבעל אם נתרצה ומכר עמה מכרו(?) העיקר והפירות. ובעיקר ובפירות י' דרכים:

  • הא' אם יתנה אדם עם אשתו קודם הנשואין בכתב שאין לי בנכסייך כלום ואח"כ נשאת ומכרה מכירתה מקויימת אפילו בנכסין הכתובים בכתובתה ב"ש נכסי מלוג. ואפילו אם תמות בחיי אישה אין יכול בעלה להוציא מיד הלקוחות עיקר הקרקע. וכדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם מ??? עליה שלא יירשנה.
  • הב' וז"ש אם לא קנו מידו על ז"ש(?) למעלה אבל אם קנו מידו ועודה ארוסה ונשאת ומכרה , מכר' העיקר והפירות הכל כמ"ש.
  • הג' אם נשאת כל מה שעשה לה אח"כ אינו כלום ואפי' אם קנו מידו.
  • הד' אם קנו ממנו בזה התנאי אחר הנשואין ולא פירש זכר(?) זמן ומכרה מכירתה קיימת בקרקע והבעל אוכל פירות בחייה
  • הה' אם קנו ממנו בחילוק רשותו מן הפירות מוכר' כל הגוף והפירו כמ"ש כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן אינו אוכל פירות בחייה. ואם מתה יורשה.
  • הו' אם קנו ממנו בסילוק רשותו מן הגוף והפירות לא סילק לאכול פירי פירות כדא"ר יהודה לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן. פירות הם אם הכניסה לו קרקע ועשתה פירות. מכרה הפירו ולקח בהן קרקע ועשתה פירות הן פירי פירות.
  • הז' אם קנו ממנו כמ"ש יש לבעל בפירי פירי פירות אלא אם יכתוב לה דין ודברים אי לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיה' עד עולם ומכר' מכרה הכל ואין לבעל בהם פירות כלל.
  • הח' אם קנו מן הבעל שאין לו בפירי פירו ולא הזכי' פירות אין יכול הבעל לומר הפירות שלי הם כי לא סילקתי עצמי ורשותי אלא מפירי פירות והפירות עצמם שיירתים לעצמי.והמסקנא היא פשיטא מכל מילי סליק נפשיה.
  • הט' אם תמכור האשה נכסים ואחר כך ???? הבעל במכירתה ומכר גם הוא מכירתם מקויימת. ואין יכול הבעל לומר נחת רוח עשיתי לאשתי הואיל ומכרה היא מקודם, כמו שאומרת היא נחת רוח עשיתי לבעלי, אלא המכירה מקויימת.
  • הי' אם יקיים אדם לאשתו שלא יירשנה בטל הוא דתנן רשב"ג אומר אם מתה יירשנה מומנע הוא כל אדם למכור הנכסים שכתב לה בכתובתה. או מה שייחד לה בכתובתה או מה שהכניס לה שום משלו. ואפי' אם נתרצית האשה אחרי מכירת בעלה וקיימה מכירת אישה -- מכירתם בטלה וכל שכן אם לא נתרצית היא. אבל אם מכרה היא קודם ואחר כך הבעל -- המכירה מקויימת. ושומרת יבם שבאת לה ירושה או מתנה וכדומה לה בעודה שומרת יבם ומכרה בעודה שומרת יבם -- מכירתה ונתינתה קיימת. המוכר פירות שדה אשתו אין מכירתו מכירה אלא אם יתכן בו אחד מג' דברים אלו אז תהיה מכירתו קיימת: אם שדה זו קרובה לעיר ובכל עת הולכין ומביאין פירות שדה זו אין יכול למכור אבל אם היא ברחוק מקום שאין פירותה נכנסות לעיר מכירתו קיימת. הב' אם יהיה הבעל אריס ולוקח מן הפירות באריסותו מכירתו קיימת, אבל אם אינו אריס מכירתו בטלה. הג' אם מכר ולקח זוזי לסחור ולעשות ריוח מכירתו מכירה אבל לפרוע חובו או לדברים אחרים אין מכירתו מכירה.

יבם שייבם אשת אחיו ומכר בנכסי אחיו המת בלא רצון אשתו מכירתו בטלה מעיקר' שכל נכסי המת בחזקת היבמה עומדין שכל נכסיו אחראין לכתובתה. ופסקה הגמרא הלכה כרב יוסף לא עש ולא כלום. וזה הדין יפול בין במכירה בין בחלוקה, שעיקר המעשה בחלוקה והראיה במכירה מכלל ששניהן שוין. ולא יתכן ליבם דרך למכור מכירה מקויימת אלא כי הא דא"ר אבהו שאלתי את סומכוס ברוצה שימכור בנכסי אחיו כיצד יעשה ואמר לי אם כהן הוא יעשה סעודה ויפייס ואם ישראל הוא מגרש בגט ומחזיר.

בן שמכר דירת אביו הראויה להשתמש בה אל מכתו(?) מכירתו בטלה כמ"ש משתמש' במדור שנשתמש' בחיי בעלה וא"ר נחמן יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו כלום.

מי שמשכן שדהו לא' ואח"כ מכרו לאחר מכירתו בטלה כמ"ש רשב"ג או' העושה שדהו אפותיקי לכתובת אשתו ומכר ידה על העליו' רצת גובה ממנה או משאר נכסים. וזה הדין בקרקעות אבל במטלטלין אפילו אם משכנ' לאח' ומכר' לאחר מכיתרו מכירה. מאי טעמא האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא.

מי שמוכר נחלתו בארץ ישראל בשנת היובל אין מכירתו מכירה ויש בזה מחלוקת. רב אמר מוכרה ויוצא, ושמואל אמר אינו מוכרה כל עיקר. והלכה כשמואל.

עבד עברי ואמה העבריה אם מכרם אדונם מכירתו בטילה כמו שכתוב לא ימשול למוכרה ועוד לא ימכרו ממכרת עבד.


אלו הט' פנים שאם ימכרו יבא הדין עליהם להיפסד המכירה אבל שני שותפין או שני אחים ורצה האחד למכור חלקו אינו יכול השני למנוע מכירתו עד שיחלוק אלא אם מכר מכירתו מכירה. ואפילו דין בר מצרא אין לו על המוכר שכך אמרו ועשית הישר והטוב ללוקח אזהריה רחמנא למוכר לא. וז"ש שאין יכול למחות בידו. אם ימכור חלקו לישראל. אבל אם מכר לעכו"ם מונעו מפני שהעכו"ם א?? הוא כמו שא?' זבין לעכו"ם לית ביה משום דינא דבר מצרא שמותי ודאי משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמתיה.

ואין לשותפו להמנע מלמכור חלקו או ירושתו או מתנתו או קנייתו מכל דבר שהוא ולא אפילו בכור חלק בכורתו אלא הכל מוכרין ואין נמנעין כמו שאמר רב פפי משמיה דרבא אמר יש לבכור למכור קודם חלוקה. ורב פפא משמיה דרבא אמר אין לבכור למכור קודם חלוקה. והלכתא יש לבכור קודם חלוקה.

  1. ^ לכארה צריך להגיה "לא" -- ויקיעורך