משנת רבי אליעזר/פרשה יא
ולא למדתי חכמה, שאין אחד מבריותיו יכול לעמוד עליה, שנ' מי תכן את רוח יוי, את מי נועץ ויבינהו. ומניין שאינן יכולין לעמוד על גבורותיו, שנ' הן אלה קצות דרכיו. ומניין שאין יכולין לעמוד על נפלאותיו, שנ' ירעם אל בקולו נפלאות. ומניין שאין יכולין לעמוד על תהלתו, שנ' מי ימלל גבורות יוי ישמיע כל תהלתו. שאין מדותיו כמדת בשר ודם, ולא מעשיו כמעשה בשר ודם, שנ' כי לא מחשבותי מחשבותיכם. וכן שלמה אומ', ולא למדתי חכמה. זו חכמתו של הקב"ה, דרכיו ונפלאותיו, שאין בשר ודם יכול לעשות כמותן ולא כמקצתן. וכן הוא אומ' מי כיוי אלהינו, אין קדוש כיוי, אין כאל ישורון. וכן איוב אומ' הן זאת לא צדקת אענך, ואמ' שדי לא מצאנהו שגיא כח.
לא יכלנו למצות סוף מדותיו של הקב"ה ולעמוד על כוחו, אבל פירשו חכמים מקצתן.
א'. מדת בשר ודם, מעשה ידיו מבלין אותו, אבל הקב"ה הוא מבלה את מעשי ידיו, שנ' לפנים הארץ יסדת וגו', המה יאבדו ואתה תעמד. ואין משייר אלא הצדיקים, שנ' בני עבדיך ישכנו.
ב'. מדת בשר ודם, מזכיר את שמו תחלה ואחר כך מזכיר את מעשיו, פלוני חכם, פלוני גבור, פלוני עשיר. אבל הקב"ה מזכיר את מעשיו תחלה ואחר כך מזכיר את שמו, בראשית ברא אלהים.
ג'. מדת בשר ודם, המלך תובע מבני המדינה קילוסו, ועדיין לא בנה גשרים, ולא תיקן להן דרכים. אבל הקב"ה אינו כן, אלא תיקן את הכל תחלה, ואחר כך תבע קילוסו. שלא ברא אדם אלא בסוף בריותיו.
ד'. מדת בשר ודם, בונה את התחתון ואחר כך בונה את העליון. אבל הקב"ה ברא העליונים ואחר כך התחתונים, שנ' השמים ושמי השמים, והין לעולם, שנ' תרקיע עמו לשחקים.
ה'. מדת בשר ודם, נותן סולם של זכוכית ומקפהו, ועל ידי שהוא שוהה ימים רבים הוא מעלה חלודים. אבל הקב"ה הקפה את השמים מן המים ואינן מעלין חלודה, שנ' חזקים כראי מוצק.
ו'. מדת בשר ודם, בונה פלטין ומקרה בעצים בקנים ובאבנים, שמא יכול לקרותה במים. אבל הקב"ה קרה את העולם במים, שנ' המקרה במים עליותיו.
ז'. מדת בשר ודם, אדם מפנה כלי מלא לתוך כלי ריקם, שמא יכול הוא לפנות כלי מלא לתוך כלי מלא. אבל הקב"ה נותן את המקום שאינו מחזיק מעט שיחזיק מלואו, פעמים רבות, בשבעה מקומות. א. בימי בראשית, ויאמר אלהים יקוו המים. כל העולם כלו מים, המים להיכן יקוו. אלא מכאן שהחזיק הממועט את המרובה. ב. במצרים. ויאמר יוי אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם. חפני משה וחפני אהרן, הרי ארבעה. וכת' וזרקו משה השמימה. ואין אדם זורק אלא בקמצו. והחפן שתי קמצין. וכי קמצו של משה הוא מחזיק שמונה קמצים. אלא מכאן שהחזיק הממועט את המרובה. ג. בחצר המשכן. כת' ארך החצר מאה באמה. ונקהלו כל ישראל ביום שהוקם המשכן, ועמדו, שנ' ואת כל העדה הקהילו, ותקהל העדה. ד. במי מריבה. שנ' ויקהילו משה ואהרן. מלמד, שהעידום כולם לפנים, כדי שיראו. ה. בימי יהושע. ויאמר יהושע אל כל ישראל גשו הנה. להיכן. מלמד, שהעמידן בין שני בדי הארון. ו. בירושלם. עומדים צפופים ומשתחוים רווחין. ר' אליעזר אומ', ארבע אמות לכל צד, שלא יהא אחד מהן שומע תפלתו של חבירו. ז, לעתיד לבוא. שנ' בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יוי ונקוו אליה כל הגוים. וכי ירושלם מחזקת כל אותן האכליסין. אלא שהקב"ה אומ' לה, הרחיבי מקום אהלך.
ח'. מדת בשר ודם, צר צורה על גבי הכותל ועל גבי טבלה, שמא יכול הוא לצור צורה בתוך המים. [אבל הקב"ה צר צורה בתוך המים], שנ' ויאמר אלהים ישרצו המים.
ט'. מדת בשר ודם, בונה פלטין ומשרה דיורין בדיוטאות העליונות והתחתונות, שמא יכול הוא להשרות דיורין באוירה של פלטין. אבל הקב"ה משרה דיורין באויר, שנ' ועוף יעופף על הארץ.
י'. מדת בשר ודם, המלך כשמקלסין אותו, מקלסין עמו את גדולי המדינה, מפני שהן נושאין עמו במשואו. אבל הקב"ה הוא לבדו מתקלס בעולמו, מפני שאין נושא עמו במשואו, שנ' כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך. משל למה הדבר דומה, הגבור יודע את כוחו, אבל החלש אין יודע את כח עצמו.
י"א. מדת בשר ודם, כשהוא נושא משוי, הוא למטה ומשואו למעלה. אבל הקב"ה הוא למעלה ונושא את העליונים ואת התחתונים, שנ' הן אל ישגיב בכחו.
י"ב. מדת בשר ודם, כשהוא מבטל את מעשיו אין כאן ברכה. אבל הקב"ה משהבטיל את מעשיו היתה הברכה, שנ' וישבת (אלהים) [ביום השביעי] מכל מלאכתו אשר עשה, ויברך וגו'.
י"ג. מדת בשר ודם, עבדיו עוברין על גזירותיו הן לוקין, ואם עשו רצונו אין להן מתן שכר, למה, שהן עבדיו. אבל הקב"ה, אינו כן, משעבדיו עושין רצונו הוא [נותן] להן מתן שכר. וזה הוא חסדו, שנ' ולך יוי חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
י"ד. מדת בשר ודם, אדם חייב למלך דבר, אם ירצה לשאול צורך אחר, יתן מה שעליו תחלה. אבל הקב"ה אינו כן, אע"פ שאדם חייב לו כמה חובות, בשעה [ש]שואל מלפניו הוא משיבו. וזו חסדו, שנ' רבים מכאובים לרשע והבוטח ביוי חסד יסובבנו.
ט"ו. מדת בשר ודם, אדם נטען לפני המלך בדבר, כל זמן שהוא כופר אינו נהרג, וכיון שהוא מודה, אותה השעה הוא נהרג. אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל זמן שאדם כופר ואומ' לא חטאתי, הוא מתחייב, וכיון שהוא מודה ואומ' חטאתי, אינו מתחייב, שנ' מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם. וזה הוא חסדו. כי גדול מעל שמים חסדך.
ט"ז. מדת בשר ודם, אדם מתחייב לפני המלכות הריגה אינו ניצול, אלא נהרג, מתחייב מלקות, אינו נצל, אלא לוקה, מתחייב ממון, אינו נצל, [אלא] אם כן שלם. אבל הקב"ה אינו כן. אדם נתחייב הריגה לפניו הוא ניצול בדברים, שנ' קחו עמכם דברים ושובו אל יוי. וזה הוא חסדו, שנ' כי גדול מעל שמים חסדך.
י"ז. מדת בשר ודם, אדם גונב וגוזל ימים רבים, וכשהוא מניח את מעשיו וחוזר בתשובה, אותה שעה מגלגלין עליו את הכל. אבל הקב"ה אינו כן, אלא אדם חוטא לפניו ימים רבים, וכיון שהוא מניח את מעשיו, וחוזר למוטב, אותה שעה אין מזכירין לו שום חטא בעולם, שנ' כל חטאתיו אשר עשה לא תזכרנה לו. וזה הוא חסדו, שנ' בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק [ולקרוב]. רחוקים, אלו בעלי תשובה. קרובים, אלו צדיקים גמורים. מפני מה, שהללו הכירו ושבו, ואלו לא הכירו ושבו. וזו חסדו, שנ' חסדך יוי מלאה הארץ.
י"ח. מדת בשר ודם, המשמש בכלים שבורים גנאי לו. אבל הקב"ה משתמש בכלים שבורים, וזו הוא שבחו, שנא' זבחי אלהים רוח נשברה.
י"ט. מדת בשר ודם, בשעת כעסו אינו יכול לרחם. אבל הקב"ה מרחם בשעת כעסו, שנ' ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים. ואומ' ברגז רחם תזכור.
כ'. מדת בשר ודם, שנים באין לדין בפני המלך, והן אומרין לאחד, המתן עד שיפסוק חבירך, שאינו יכול לשמע משני בני אדם כאחד. אבל הקב"ה אינו כן. אפי' כל באי העולם באין ושואלין צרכיהן מלפניו ברגע אחד, מיד הוא שומע תפלתן ועושה בקשתן, שנ' פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ, ואומ' שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו.
כ"א. מדת בשר ודם, עבדו של מלך בא לשאל צורך, והן שואלין לאחד מן השרים שהוא גדול ממנו, ומי שהוא גדול ממנו, ומי שהוא גדול ממנו, ומי שהוא גדול ממנו. אבל הקב"ה אינו כן. אין אדם צריך לקראות לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא הקב"ה לבדו, שנ' קרא אלי ואענך.
כ"ב. מדת בשר ודם, יש לו בעל דין, אין רצונו שינצח. אבל הקב"ה הוא רוצה שינצח, שנ' כי לא אחפוץ במות הרשע.
כ"ג. מדת בשר ודם, אדם בודק שטרותיו, מצא לו חוב מוציאן, אם לא מצא עליו חוב כובשן. אבל הקב"ה אינו כן. מצא עלינו חוב הוא כובש, שנ' יכבוש עונותינו, מצא לנו אצלו זכות, הוא מוציאה, שנ' הוציא יוי את צדקותינו.
כ"ד. מדת בשר ודם, אדם צר צורה אינו יכול לצוורה אלא באור. אבל הקב"ה צר את כל החיים בחשך ובחדרי חדרים, שנ' ויוצר רוח אדם בקרבו.
כ"ה. מדת בשר ודם, צר [צורה], צורתו אינו עושה צורות. אבל הקב"ה צר צורה וצורתו עושה צורות, שנ' פרו ורבו.
כ"ו. מדת בשר ודם אינה כמדת הקב"ה. בשר ודם צר צורה והוא משבח את צורתו. אבל הקב"ה צר צורה וצורתו משבחתו, שנ' כל הנשמה תהלל יה.
כ"ז. מדת בשר ודם, הצייר, כשהוא צר את הצורה, מתחיל בראשה, או באחד מאיבריה, ואחר כך משלימה. אבל הקב"ה צר את כולה כאחת.
כ"ח. מדת בשר ודם, כמה סימנין הוא מביא עד שלא יצייר צורה אחת. אהל הקב"ה צר את כולה כאחת.
כ"ט. מדת בשר ודם, אדם בא לפני הצייר ואומ' לו צייר לי דמותו של אבא, והוא אומ', יבוא אביך ויעמוד לפני. אבל הקב"ה צר את הוולד בחשך והוא דומה לאביו.
ל'. מדת בשר ודם, אדם נותן זרעונים לערוגה והן עולין כמה מינין מחולפין. אבל מדתו של הקב"ה אינו כן, האיש מזריע לובן והאשה מזרעת אודם, וכולן עולין מין אחד.
ל"א. מדת בשר ודם, נותן סמנין ליורה, וכשהוא צובע כולן עולין למין אחד. אבל הקב"ה צר את כל החיים מדבר שוה, וכל אחד ואחד עולה למינו.
ל"ב. מדת בשר ודם, אדם נותן חפציו בחמת צרורה, ופיה למעלה, וספק משתמרת. אבל הקב"ה צר את הוולד במעי אשה, והוא משתמר.
ל"ג. מדת בשר ודם, אדם נותן דבר בכף מאזנים. כל זמן שהוא מכביד, יורד למטה. אבל הקב"ה צר את הוולד, כל זמן שהוא מכביד, עולה למעלה.
ל"ד. מדת בשר ודם, היוצר זכוכית, אם היה בכליו נקב כחרירה של מחט, כל רוחו יוצא ממנו. אבל הקב"ה צר את האדם הזה נקבים נקבים, ואין רוחו יוצא ממנו.
ל"ה. מדת בשר ודם, אינה כמדת הקב"ה בשר ודם. אדם נותן בבית האסורים בחשך חדש אחד, ועיניו כהות. אבל הקב"ה משהה את הוולד במעי אמו תשעה חדשים, ואין עיניו כהות.
ל"ו. מדת בשר ודם, אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, כולן דומין זה לזה. אבל הקב"ה טבע את כל האדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחבירו. ר' מאיר אומ', שלשה דברים שינה הקב"ה בבני אדם, מראה פנים, והדעת, והקול. מראה פנים והדעת מפני הגזלנין, והקול מפני העבירות.
ל"ז. מדת בשר ודם, מניח את הכלי ואחר כך נותן את המים. אבל הקב"ה אינו כן, מניח את המים תחלה, ואחר כך מעלה את העבים, שנ' לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשיאים.
ל"ח. מדת בשר ודם, אינו יכול להפריש בין המים לכלי שהוא תחתיהן. אבל הקב"ה הפריש בין הרקיע למים שעל גבו, שנ' ויעש אלהים את הרקיע וגו'. אלו אמ' אשר על הרקיע, הייתי אומ' על גופו של רקיע הוא נתון, וכשהוא אומ' אשר מתחת ואשר מעל, כשם שיש הפרש בין מים התחתונים לרקיע, כך יש הפרש בין מים העליונים לרקיע.
ל"ט. מדת בשר ודם, כשהוא תופש בידו הספוג ירדו המים, פתחו אין המים יורדין. אבל הקב"ה אינו כן, ועצר [את השמים] וגו', יפתח [יוי לך את אוצרו הטוב את השמים] וגו'.
מ'. מדת בשר ודם, אינו יכול לשאב את המים אלא בכלי. אבל הקב"ה מעלה את המים מן התהום להשקות את האילנות היוצאין בצור ובטנרין, שנ' אני [ייי] נצרה לרגעים אשקנה.
מ"א. מדת בשר ודם, אדם כובר חטים בכברה, עד שלא שת שתים ושלוש אצבעות הן מתערבין. אבל הקב"ה מוריד את הגשמים טפין טפין מהלך כמה מילין, ואינן מתערבין, שנ' כי יגרע נטפי מים. מהוא יגרע, שהוא חוצץ ביניהן, בעניין שנ' כי מגרעות נתן לבית.
מ"ב. מדת בשר ודם, אין אדם מקרב את חבירו אלא לצורך עצמו. אבל הקב"ה קירב את עבדיו לעבודתו להאכילן ולהשקותן, לכסותן ולעדנם, שנ', ונתתי גשמיכם בעתם, והשיג לכם דיש את בציר.
מ"ג. מדת בשר ודם, לא במה שהוא מכה הוא מרפא, מכה באזמיל ומרפא ברטייה. אבל הקב"ה אינו כן, אלא בדבר שהוא מכה בו הוא מרפא. הכה בהשקפה, שנ' ויהי באשמרת הבקר וישקף יוי אל מחנה מצרים וגו', ובמה מברך שנ' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך. הכה בהפיכה, שנ' ויהפך את הערים, ובה מברך, שנ' והוא מסבות מתהפך. הכה בפתיחה, שנ' פתח יוי את אוצרו וגו', ובה מברך, שנ' יפתח יוי לך את אוצרו וגו'. הכה בהריקה, שנ' והריקתי אחריכם וגו', ובה מברך, שנ' והריקתי לכם ברכה עד בלי די.
מ"ד. מדת בשר ודם, כשהוא בפלטין שלו אינו במדינה, וכשהוא במדינה אינו בפלטין. אבל הקב"ה אינו כן, אלא ישנו בעליונים ובתחתונים תמיד, שנ' ויוי בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ.
מ"ה. מדת בשר ודם, יש לו פלטין שהוא דייטאות, מביט בעליונים ראה אחת, ובתחתונים ראה אחת. אבל הקב"ה אינו כן. מביט בכל מעשיו כאחת, שנ' משמים הביט יוי, היוצר יחד לבם וגו'.
מ"ו. מדת בשר ודם, מורא המלך על הרחוקים יותר מן הקרובים. אבל הקב"ה אינו כן. מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים, שנ' יבוא אלהינו ואל יחרש [וגו'] וסביביו נשערה מאד. שהקב"ה מדקדק עם עם סביבותיו כחוט השערה.
מ"ז. מדת בשר ודם, אינו אוהב את בן אומנותו. אבל הקב"ה אוהב את בן אומנותו, שנ' צדיק יוי צדקות אהב.
מ"ח. מדת בשר ודם, מדבר וכל שהוא הולך, קולו עמי. אבל הקב"ה, כל שהוא הולך וקולו חזק. שנ' ויהי קול השפר הולך וחזק.
מ"ט. מדת בשר ודם, אינו יכול להפסיק את הקול להשמיע את מקצת היושבין ואת מקצתן לא ישמיע. אבל הקב"ה מפסיק את הקול להשמיעו מי שהוא רוצה בלבד, שנ' ויקרא אל משה וידבר יוי אליו וגו', מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד. יכול מפני שהיה נמוך, ת"ל על המים קול יוי בכח קול יוי בהדר, קול יוי שובר ארזים. אם כן, למה נאמ' מאהל מועד. מלמד, שכשהיה מגיע לסוף אהל מועד היה נפסק. כיצד. משה עומד בתוך אהל מועד, שומעו חזק, כשבור ארזים וכחוצב להבות. העומדים חוץ לאהל, אפי' היו עמו באהל, אינן מרגישין. וכן הוא אומ' וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה. יכול מפני שהיה נמוך, ת"ל ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים. אם כן, למה נאמ' עד החצר החיצונה. מלמד, שכשהיה מגיע לחצר החיצונה היה נפסק.
נ'. מדת בשר ודם, אינו יכול להפסיק אור, להראותו לאחד מן היושבין ולאחד לאו. אבל הקב"ה מפסיק האור להראותו למי שהוא חפץ בלבד, שנ' לא ראו איש את אחיו. וכן הוא אומ' ואורח צדיקים כאור נגה, דרך רשעים כאפלה. ואומ' כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח יוי.
נ"א. מדת בשר ודם, על הכלי הריקה משגיח למלאתו, ועל המלא אינו משגיח. אבל הקב"ה אינו כן. על המלא משגיח למלאתו, ועל הריקם משגיח למלאתו, שנ' ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.
נ"ב. מדת בשר ודם, המלך יושב מבפנים ועבדיו משמרין אותו מבחוץ. אבל הקב"ה אינו כן. אנו ישינין בביתנו והוא משמרנו, שנ' יוי שומרך יוי צלך על יד ימינך.
נ"ג. מדת בשר ודם, אדם מבקש להביא פורענות על שונאו, אין רצונו שידע בו, שלא יזהר ממנו. אבל הקב"ה אינו כן, אבל משלח ומודיע, שנ' הנני ממטיר כעת מחר, ועתה שלח העז את מקנך.
נ"ד. מדת בשר ודם, אדם מבקש להכות את שונאו והוא מונע ממנו כל מיני רפואה. אבל הקב"ה אינו כן. אלא עד שלא יכהו הוא מקדים לו רפואה, שנ' כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים. בתחלה, בימי יוסף, לא שלח את הרעב על השבטים עד ששלח יוסף לפניהם, שנ' וישלחני אלהים לפניכם. וכן את מוצא בימי דוד, כששרפו העמלקים את צקלג, לא ידעו בה עד שלשה ימים, כבר הקדים להן הקב"ה רפואה, שנ' וימצאו איש מצרי, מה הוא אומ' להן, ויעזבני אדני כי החלתי היום עשרה. וכן את מוצא בימי מרדכי, לא נתן גדולה להמן עד שהכין לישראל רפואה תחלה, שנ' בימים ההם ומרדכי ישב בשער המלך, ויודע הדבר וגו', ויבקש הדבר וגו', אחר הדברים האלה גדל. בד"א, בישראל, אבל אומות העולם, בתחלה מכה אותן, ואחר כך מרפא אותן, שנ' ונגף יוי את מצרים נגף ורפוא.
נ"ה. מדת בשר ודם, אדם עושה חלונות בביתו, רחבין מבפנים וצרין מבחוץ, כדי להכניס אורה לביתו. אבל הקב"ה אינו כן, חלונות בית המקדש רחבין מבחוץ וצרין מלפנים, כדי להוציא אורה לעולם. נ"ו. מדת בשר ודם, מחמיר בכבודו יתר מכבוד שלוחו. אבל הקב"ה מחמיר בכבוד שלוחו יתר מכבודו. שכן אנו מוצאין בירבעם, עומד ומקטיר לע"ז, ולא יבשה ידו, וכיון שפשט ידו על הצדיק, מיד יבשה ידו, שנ' ויהי כשמע המלך את דברי איש האלהים.
נ"ז. מדת בשר ודם, אדם מקלל לחבירו והוא מבקש לחתוך את חייו. אבל הקב"ה אינו מדקדק עם בריותיו. קלל את הנחש, כל מקום שהוא מהלך מזונותיו עמו. קלל את האשה, הכל רצין אחריה. קילל את האדמה, הכל נזונין ממנה.
נ"ח. מדת בשר ודם, כשהוא דן וחותם לטוב משבחין אותו, כשהוא דן וחותם לרע הכל מרננין אחריו, שהן יודעין שיש שטף בדינו. אבל הקב"ה משבחין אותו, שאנו יודעין שאין שטף בדינו. וכן הוא אומ' צרה ויגון אמצא, ובשם יוי אקרא, כוס ישועות אשא ובשם יוי אקרא.
נ"ט. מדת בשר ודם, המלך יש לו אוהב, שלטו בו השונאים, אם דבר שיש בו המתנה, שמא הוא מצילו. הושלך למים, היאך הוא יכול להוציאו. אבל הקב"ה הציל את יונה מן המים. הושלך לאש, היאך יהא יכול להצילו. אבל הקב"ה הציל את אברהם, חנניה מישאל ועזריה, מכבשן האש. הושלך לחיה, היאך הוא יכול להצילו, אבל הקב"ה הציל את דניאל מגוב האריות, הניחו את החרב על צוארו, היאך הוא יכול להצילו. אבל הקב"ה הציל את משה רבינו מתוך החרב, שנ' כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה.
ס'. מדת בשר ודם, מתחייב אדם אסירה למלכות, הוא אומ' לעבדיו, קראו לי לנפח, יעשה לו כבלים ושלשלאין של כמה לטרין. אבל הקב"ה אינו כן. אדם מתחייב אסירה, הרי הוא אוסרו ממנו ובו, בין בחולי בין בנגע, שנ' תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם.
ס"א. מדת בשר ודם, אינו יכול לדבר שני דברים כאחת, אבל הקב"ה דבר עשרת הדברות שתי פעמים בדבור אחד, מה שאין הפה יכול לדבר, ומה שאין האזן יכולה לשמע.